מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
בפני:
כב’ השופט גלעד נויטל, סגן נשיא, אב”יד כב’ השופטת טלי חיימוביץ כב’ השופטת לימור ביבי
המאשימה

בעניין: מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת”א (פלילי) – ע”י ב”כ עוה”יד ליטל קורן ורותם נוימן וסרמן
נגד
הנאשם
מתן לוגסי – ע”י ב”כ עו”ד רועי שרמן
הכרעת דין
אנו אוסרים פרסום שמו של המתלונן, שמות הוריו, וכל פרט אחר שיש בו כדי לזהותם.
השופטת טלי חיימוביץ:

כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם עבירות כדלקמן: מעשה סדום לפי סעיף 347 (ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) ו-(4) לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן : ייהחוקיי) (ריבוי עבירות), שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. עובדות כתב האישום על פי עובדות כתב האישום, ביום 22 . 3 . 18 בשעה 03 : 00 , צעד א.א., קטין יליד 7 / 2000 (להלן : ייהמתלונניי) ברחוב שפרטיו בכתב האישום (להלן: ייהרחוביי) בעיר שפרטיה בכתב האישום. באותה עת עמד הנאשם, עמו אין למתלונן היכרות מוקדמת, ברחוב, וצעק, כשהוא תחת השפעת אלכוהול. משהבחין הנאשם במתלונן, אחז בו, גרר אותו והיכה אותו בפניו. המתלונן נפל ארצה והנאשם בעט בצלעותיו, דרך עליו וגרם לו לחבלות בגופו, לשריטות בפניו ובידיו ולדימום בפניו. עובר אורח (להלן: ייב.ב.יי) נקלע למקום כשהוא רכוב על אופנוע, הבחין במתלונן שרוע על הכביש, ניגש אליו ושאל אותו לפשר ההתרחשות. המתלונן הצביע לכיוון הנאשם, וב.ב. ביקש מהנאשם לעזוב את המקום. בתגובה איים עליו הנאשם באומרו: ייתביא את כל החברים שלך, אני אזיין גם אתכסיי וייתביא את כל הכסף שלך”. הנאשם הורה לב.ב. לגשת הצידה והכניס את ידו לכיס מכנסיו. ב.ב. עזב את המקום כי חשש שהנאשם מחזיק סכין (בגין מעשים אלה מיוחסת לנאשם עבירת האיומים). משעזב ב.ב. את המקום שב הנאשם למתלונן, היכה אותו בפניו, בחזהו ובשאר חלקי גופו באמצעות אגרופיו ורגליו, וגם בעט בראשו. כל אותה עת המתלונן התחנן בפניו לחדול ממעשיו.
1 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
נמצאו, לשיטת ההגנה, סתירות בין המתלונן לבין עדים אובייקטיביים – למשל, בין גרסת המתלונן לפיה לא קיים עם חברתו יחסי מין עובר לאירוע, מול טענת החברה כי כן קיימו יחסי מין, או בשאלה האם שתה או לא שתה בירה עובר לאירוע. המתלונן גם לא זכר היכן בילו עובר לאירוע. לשיטת ההגנה, מדובר בניסיון להסתיר את האמת מבית המשפט. המתלונן טען בחקירתו כי אינו זוכר את הפרטים שקדמו לאירועים האלימים, החל מרגע בו נכנס לחברתו הביתה (פרוטוקול עמוד 29 שורות 15 – 14 ), ובייכ הנאשם טוען, כי אין בכך היגיון, שכן המתלונן אינו סובל מבעיות זיכרון. אלמנט ההסתרה מתבטא, לשיטת ההגנה, גם כלפי רשויות צהייל, אותם לא שיתף באונס שעבר, ויש בכך כדי להטיל צל כבד על אמינותו.

איני מקבלת טענות אלה של הסניגור. בקליפת אגוז אומר, כי לא נמצאו סתירות בעדותו של המתלונן, למעט אי-דיוקים קלים, אשר טבעי שימצאו. בטרם אדון בכל אחת מהסתירות הנטענות, אזכיר את עמדת הפסיקה ביחס לבחינת מהימנותם של נפגעי עבירות מין. הגישה הראייתית הנהוגה בעבירות מין…היא שאין לדקדק בפרטי העדות, וניתן להסתפק בגרעין האמת המצוי בה, ולעיתים אף בגרעין הקשה בלבד. זאת, גם כאשר העדות לוקה בבלבול, באי דיוק, ובחוסר בהירותיי (עייפ 1987 / 17 פלוני נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4 . 6 . 2019 ). בעיים 7880 / 13 פלוני נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11 . 5 . 2015 ) קבע בית המשפט העליון, כי אין לצפות שעדות הקורבן תהיה קוהרנטית, נוכח הטראומה שעבר. על כן, אי-דיוק או חוסר בפרטים אין בהם, כשלעצמם, כדי לעורר ספק במהימנות העד, ובלבד שיש גרעין אמת בגרסה. ראו פסקה 36 לפסק דינו של כב’ השופט י’ דנציגר: ייאכן, ברבות השנים התפתחה פסיקה המתווה את הדרך שבה על בית המשפט לבחון את מהימנותם של נפגעי ונפגעות עבירות מין. זאת, מתוך הכרה כי לעבירות אלה השלכות ייחודיות על מי שנפלו קורבן להן בשל הטראומה שהן מסבות… נפסק למשל, כי אין לצפות ממתלונן או מתלוננת בעבירת מין למסור גרסה שלמה, עקבית וקוהרנטית לגבי החוויה הטראומטית שעברו…קיומם של אי-דיוקים או היעדרם של פרטים מסוימים מגרסת הקורבן לא יהוו בדרך כלל עילה להטלת ספק במהימנותו, ובלבד שהמיקשה כולה, כפי שנמסרה מפיו, היא אמינה. בית המשפט רשאי להסתפק במקרים אלו ב”גרעין האמת” המתבלט מן הגרסה, ולעיתים אף ניתן להסתפק ב”גרעין הקשה” של האירועים…ההלכות הנזכרות לא הגיחו לעולם בחלל ריק. הן שואבות את הצדקתן מתוך ניסיון החיים המצטבר בכל הקשור בעבירות מין והשלכותיהן על הנפגע או הנפגעת. הן נועדו להקל על בית המשפט להתאים את בחינת המהימנות למאפייניו הייחודיים של העד כנפגע עבירת מין, ככל שישנם מאפיינים כאלו באותו המקרה. תכליתן לאפשר הערכה מדויקת יותר ושלמה של מהימנות העדים, שתאפשר ירידה אמיתית לחקר האמת – היא לב-לבו של ההליך הפלילי, לולא האפשרות להשתמש בהן, אין לכחד כי במקרים רבים יצא אדם אשם זכאי בדינו…”.

ראו גם עייפ 5348 / 15 פלוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3 . 4 . 2016 ), ואוזכר בסיכומי התביעה:
יאכן, כפי שניתן למצוא כמעט בכל גרסה של מתלונן או מתלוננת, ובמיוחד בעבירות מין, גם בגרסתה של א’ יש סתירות מסוימות, שוליות, אי-דיוקים וחוסר בהירות. כל אלה הם נחלת הזיכרון האנושי המוגבל, היכולת הוורבאלית של כל אדם…”.
11 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

על כן, יש לדחות טענה זו של הסניגור. בכל הנוגע ליתר הסתירות להן טען הסניגור, כגון, מי פתח את מכנסיו של הנאשם, האם הנאשם או המתלונן, או האם השתין הנאשם על המתלונן בעת ששכב על גופו, או כאשר קם ממנו, מספר האקטים האנאליים והאוראליים או באילו תנוחות בדיוק העמיד הנאשם את המתלונן בעת שדרש ממנו לבצע בו מין אוראלי, לאו סתירות הן בעיניי, ובנוסף, המתלונן נתן לכל אחת מהן הסבר הגיוני. כך למשל, המתלונן סיפר בחקירתו הראשונה כי הנאשם ביקש ממנו להוריד את מכנסיו (מכנסי הנאשם), ולא חזר על כך בחקירה שניה, אלא אמר שהנאשם הוריד את מכנסיו שלו. בחקירה השלישית (נ/3א), התבקש להסביר את הייסתירהיי לכאורה ועשה כן. הוא הסביר כך: יהוא ביקש ממני להוריד לו את המכנסיים, הוא התיישב עלי, ובעצם לבצע את המציצה. ש: אבל מי הוריד לבסוף את המכנס! ת: אני. ש: והצלחת להוריד לו את המכנס כאשר הוא יושב עליך? ת: הצלחתי לפתוח חגורה וכפתור ואז הוא קם שם עלי רגל באזור בית החזה והוריד את המכנסיים עד גובה הברכייםיי. (שורות 12 – 7 ). גם בפרוטוקול הדיון בעמוד 14 שורות 2 – 1 נותן המתלונן הסבר דומה, לפיו, הנאשם ישב על בטנו וציווה עליו לפתוח את מכנסיו, וכי הוא עצמו הצליח לפתוח את החגורה והנאשם המשיך והשלים את הורדת המכנסיים. בניגוד לטענת הסניגור, המתלונן לא טען בחקירתו הראשונה כי הוא הפשיט את הנאשם ממכנסיו, אלא רק כי הנאשם הורה לו לעשות כן. בחקירתו השלישית הסביר המתלונן בפירוט את סדר השתלשלות העניינים, וההסבר שנתן לדברים מיישב את הסתירה לכאורה.
אציין בהקשר זה, כי מדובר בפרט שהוא מיוחד לעבירת אינוס, דהיינו שהתוקף מצווה על הנתקף לפתוח את מכנסיו של התוקף, פרט ספציפי מאד, המלמד על אותנטיות, ולא מתיישב עם ניסיון להעליל עלילת שווא. העובדה שהמתלונן הזכיר אותו כבר בחקירתו הראשונה, בתוך הכאוס הנפשי בו היה שרוי, מחזקת לטעמי את אמינות העדות.
בכל הנוגע לשאלת עיתוי ההשתנה של הנאשם על גוף המתלונן, האם כאמור בהודעה הראשונה, אחרי שהנאשם קם משנתו, או תוך כדי שינה של הנאשם על גופו של המתלונן, כאמור בהודעה השלישית וגם בעדותו בבית המשפט. גם בכך איני רואה סתירה, לבטח לא מהותית. כבר בהודעתו הראשונה שניתנה בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל, ציין המתלונן את עצם השתנת הנאשם על גופו במהלך האקט המיני, והבהיר, בחקירה השלישית, כמו גם בעדותו בבית המשפט, כי הדבר היה תוך כדי שינה של הנאשם על גופו. אילו חפץ המתלונן להשחיר את פניו של הנאשם, יכול היה לדבוק בגרסה הראשונית, לפיה הנאשם השתין עליו בכוונה ולא מתוך שינה, אך המתלונן הבהיר כי הדבר נעשה מתוך שינה, ואיני רואה בכך סתירה היורדת לשורש העדות. סוגיית ההשתנה מקבלת חיזוק בעדותו של אבי המתלונן, אשר ציין שהמתלונן הגיע הביתה ורצה להתקלח ייכי כולו היה שתויי (פרוטוקול עמוד 64 שורה 10). מדובר בדיווח אותנטי, המאמת את טענת המתלונן כי היה ספוג שתן.
כך גם ביחס ליתר טענות ב”כ הנאשם, בנוגע למספר החדירות או הפוזיציה המדויקת שהעמיד הנאשם את המתלונן בכל אחת מהתנוחות. בהינתן שבכל אחת מגרסאותיו מספר המתלונן כי מעשי
13 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

כאמור בסעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971, הרשעה בעבירות מין אפשר שתישען על עדות יחידה, ובלבד שבית המשפט יפרט בהכרעת דינו את הנימוקים שהניעו אותו להסתפק בה. אמון מלא ומבוסס של בית המשפט בעדות נפגע העבירה די בו, בדרך כלל, כדי למלא אחר חובת ההנמקה [עייפ 3958 / 08 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 81 (פורסם בנבו, 10 . 9 . 2014 )].
בענייננו, נוכח הראיות המחזקות שיפורטו להלן, אין לראות בעדותו של המתלונן עדות יחידה, אך מכל מקום, וגם כשלעצמה, נתתי אמון מלא בעדות המתלונן, מהטעמים שפורטו לעיל.

ראיות נוספות להוכחת האישום: עדות אביו של המתלונן (עת/2) בבוקר האירוע, סמוך לשעה 06 : 00 העירה אותו אשתו משנתו כשהיא בהיסטריה, ואז ראה את בנו המתלונן: “ראיתי אדם שאני בקושי אפשר לזהות אותו, אני מתכוון לבני, הפנים שלו היה מאד נפוחות, כולו שותת דם, סימני נשיכות על הגוף, הלשון שלו היתה נשוכה מהמכות, הוא נשך את הלשון שלו, הוא רק אמר שאנסו אותו והוא רוצה להתקלח… כי כולו היה שתן…” (פרוטוקול עמוד 64 שורות 10 – 7 ). האב התקשר מיד למשטרה, ובשיחה נשמעים בין היתר חילופי הדברים הבאים: “…(אבי המתלונן): הבן שלי כרגע חזר בן 17 וחצי כולו מפוצץ דם אומר שאנסו אותו ופיצצו אותו מכות… מוקדנית: אנסו אותו? (אבי המתלונן): כן. מוקדנית: בן כמה הוא? (אבי המתלונן): הוא בן 17. כל הפנים שלו מלאות דם…” (דויית אירועים, תקליטור ותמליל שיחת האב עם מוקד 100 בשעה 06 : 01 ת/18-ת/18ב). אביו של המתלונן המשיך וסיפר, כיצד ביקש המתלונן מיד ללכת להתקלח ולישון, וכיצד הפצירו בו הוריו שלא יתקלח, כמצוות מוקדנית המשטרה, אלא ימתין עד לבוא השוטרים. מהבית נלקח המתלונן באמבולנס לבית החולים, עבר בדיקות מקיפות, וגם נאלץ לבלוע תרופות רבות, כולל טיפול מניעה נגד איידס. העד סיפר כי מצבו הנפשי של בנו עקב המקרה, קשה, כי הוא הקדים את הגיוס כיוון שלא רצה להישאר לבד, וגם רואה בשירות הצבאי חלק מהטיפול, באופן שהוא מסית את דעתו, ומאפשר לו להיות בחברת אנשים כל שעות היממה. העד דואג למתלונן ומדבר איתו כל ערב, ואף שמע ממנו, כי גם בצבא חווה פלשבקים של המקרה. “הוא מרגיש טוב שהוא נמצא עם אנשים והכל, ויש לו סביבה שתומכת בו, הוא מרגיש מעולה, זה נותן לו לא לחשוב על זה, הוא מרגיש די טוב. לפעמים כשהוא היה נשאר לבד בלילה במקומות שהוא לא הכיר, הוא נכנס ללחץ ויש לו פלשבקים ואז אני מקבל את הטלפוןיי (פרוטוקול עמוד 70 שורות 9 – 7). בחקירתו הנגדית השיב העד, כי מעולם לא שוחח עם בת זוגו אודות סכום הכסף שהם מבקשים לתבוע מהנאשם, כפר בהאשמות הסניגור לפיהן הוא ורעייתו צעקו על בני משפחת הנאשם והטיחו בהם כי יתבעו אותם בסכומים גדולים וייקחו מהם את הדירה שלהם. גם מעד זה לא חסך הסניגור שאלות מכאיבות. כך למשל, שאל אותו בדבר הבדיקה אצל הרופאה המומחית ברפואה משפטית: ייאתה מבין שלמרות שהבן שלך נעשו בדיקות אינטימיות באיבריו המוצנעים הוא הרגיש נינוח מאדי (פרוטוקול עמוד 69 שורות 13 – 12 ), וזאת בהמשך לקו ההגנה לפיו
15 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

כולם פשוט לא נתנו לו להיות לבד, לא נתנו לו להרגיש עם המצב הזה שהוא נמצא, לא נתנו לו להרגיש לא טוב עם זה, רצינו שהוא ישכח מזה” (פרוטוקול עמוד 72 שורה 25 עד עמוד 73 שורה 3). בחקירתה הנגדית נשאלה גם האם, והכחישה, כי מגמת הפנייה לעורך הדין היתה תביעה כספית, אלא הרצון להעניש את הנאשם על מה שעשה לבנה. גם ממנה לא חסך הסניגור את הערותיו הבלתי ראויות. כך למשל אמר לה: “אני רואה שאת רועדת ומפוחדת ואת בסערת רגשות. בחוץ שאת צועקת ומקללת זה נראה אחרת. את לא נראית בסערת רגשותיי (פרוטוקול עמוד 74 שורות 20 – 19 ). מעבר לנוסח הלא מכובד של השאלה, שהעדה כפרה בה מכל וכל, גם לא הובאו ראיות לכך שהעדה צעקה או קיללה את הורי הנאשם בשום שלב שהוא. כאן המקום להדגיש, כי התנהגותם של בני משפחת המתלונן, אשר נכחו בכל אחד מהדיונים בתיק (אביו, אמו, דודו ודודתו) היתה מופתית. הם ישבו בשקט לכל אורך הדיונים, מעולם לא אמרו מילה לא כן שכן הרימו קול באולם בית המשפט, וראוי היה לסניגור להימנע מהתנגחות בהם. גם לאם הופנו השאלות האכזריות הרומזות כי המתלונן נוהג לשלם לנערים עבור קיום יחסי מין, והיא השיבה בשלילה.
לסיכום נקודה זו, טענת העלילה לה טוענת ההגנה, נראית מופרכת עוד יותר, לאחר שמיעת עדותם של הורי הנאשם. אם הטענה היא שהמתלונן לא שיתף את הוריו בכוונותיו להעליל על הנאשם את האונס, וגם להם סיפר שנאנס, המשמעות היא כי המתלונן הוא אדם כה מעוות, עד כי כדי לנקום בנאשם גרם להוריו שלו צער וסבל עד כדי טראומה כמפורט בעדויותיהם. אם מאידך גיסא טוענת ההגנה כי הוריו של המתלונן שותפים לעלילת השווא נגד הנאשם, לא התרשמתי כך, נהפוך הוא, הוריו של המתלונן נראו אמינים ואותנטיים בכאבם. מעבר לכך, התלונה אודות האונס נשמעה מיד בקריאה הראשונה למשטרה, דקות ספורות לאחר שהמתלונן חזר לביתו. כך שגרסת העלילה לה טוענת ההגנה מחייבת סיטואציה, בה מיד כאשר המתלונן הגיע הביתה, מוכה וחבול באופן שאין עליו חולק, והכרתו מעורפלת, ישבו שלושתם והמציאו את עלילת השווא נגד הנאשם, ועתה הם מזייפים כאב כה גדול בחקירתם בבית המשפט. אין בכך כל היגיון או סבירות, בנוסף להתרשמות החיובית מעדים אלה.
רסייר ירין נעמן (עת/4) איש סיור שקיבל את התלונה הראשונית וטיפל באירוע, ולמחרת עצר את הנאשם וביצע את החיפוש בביתו. מדויית הפעולה שלו (ת/30) עולה כי הוא הגיע לבית המתלונן לאחר הקריאה למשטרה, ושמע ממנו את סיפור המעשה. השתלשלות העניינים שדווחה לעד מתיישבת עם התלונה בעיקרה, כולל עבירות המין. העד, אשר היה הראשון לפגוש את המתלונן לאחר האירועים (למעט הוריו), התייחס בדויית הפעולה שלו למצבו הנפשי של המתלונן כך: יילציין כי לא היה באפשרותי לתחקר אותו מעבר למה שציינתי בתחילה כיוון ש(המתלונן) היה מעורפל…”. גם התרשמות זו מחזקת את המסקנה, לפיה כשהמתלונן הגיע הביתה היה במצב נפשי קשה, אשר מציב סימן שאלה ביחס לטענה כי אז רקם את העלילה נגד הנאשם, להפליל אותו גם בעבירות שלא ביצע. העד ערך חיפוש בבית הנאשם (ת/32). הנאשם הביא לו את הבגדים שלבש אמש, חוץ מהחולצה שאמר כי אינו יודע היכן היא. האם אמרה שהגיע בלי חולצה ואז חיפש העד בפח הזבל, ומצא שם
17 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
בשל חזרתו החלקית של העד ממספר אמירות בהודעה, וחוסר הבהירות ממנה הוא מסתייג, התבקש העד על ידי בית המשפט לקרוא בעיון פעם נוספת את הודעותיו במשטרה, ולציין אילו עובדות שנרשמו מפיו אינן מדויקות. העד עשה כן, ולאחר שקרא את הודעותיו פעם נוספת, אמר שהנאשם תפס את המתלונן לא מהעורף אלא בכתף, לא היה בטוח שהריח מהנאשם וודקה, כי גם הוא עצמו שתה אלכוהול, והנאשם לא בעט בפניו של המתלונן, אלא בירך ובחזה. חוץ מזה אישר העד את כל הדברים שאמר בחקירתו במשטרה, למעט ההסתייגות מהמילים: אתה חייל שלייי, כאמור לעיל. במסגרת חקירתו הנגדית של העד, הציג בפניו הסניגור את התיאוריה לפיה המתלונן הוא הומוסקסואל, אשר נוהג להציע לגברים יחסי מין ומאיים עליהם בתלונת שווא אם יסרבו, ושאל אותו האם המתלונן פנה אליו בהצעה כזו. העד השיב בשלילה (פרוטוקול עמוד 102 שורה 29). ב”כ הנאשם טען בסיכומיו, כי הדברים שנרשמו מפי העד במשטרה לא נאמרו במדויק על ידו, כי החוקרת ניסתה להכניס מילים לפיו, והוא שיתף פעולה מתוך לחץ, הקצין דברים, וגם אימץ פרטים ששמע מפי החוקרת, אשר תיארה בפניו את האירועים. עוד טען הסניגור, כי כאשר שאל את העד, האם ייתכן שלא אמר במשטרה את כל האמת, אלא דברים ששמע מהחוקרת לפני כן, השיב העד, כי למרות ששמע ממנה שהנאשם והמתלונן הלכו אל בין בניינים, הוא עצמו הדגיש כי לא היו קרובים לבניינים. בייכ הנאשם הוסיף וטען, כי הפרקליטות בחרה שלא להזמין את החוקרת, כדי להפריך את טענותיו לגבי אופן החקירה הפסול, והדבר מדבר בעד עצמו.
איני מקבלת טענות אלה כלל ועיקר. העד חזר בו ממקצת האמרה, אלא שמדובר בעניינים שוליים, כגון הנוסח המדויק שבו פנה הנאשם אל המתלונן (ייאתה חייל שלייי, ייאתה ביצים שלייי) כשהוליך אותו מהמקום, או האם דחף המתלונן את הנאשם כשהותקף, או האופן שבו התרחקו הנאשם והמתלונן מהמקום, האם נגרר המתלונן על ידי הנאשם או שמא הלך אחריו במרחק 40 מטרים מרצונו. אין לשינוי הגרסה של העד בעניינים אלה, משמעות מעשית. גם איני סבורה כי חזרתו מהודעתו בעניינים אלה היתה חזרת אמת, כפי שאסביר בהמשך.

בכל הנוגע להשפעה של החוקרת על העד, אני דוחה את טענות ב”כ הנאשם, בהעדר בסיס לכך בדברי העד. הסניגור אמנם ניסה בדרכים שונות לשים בפי העד את הטענה שהחוקרת הכתיבה לו את גרסתו, פירטה בפניו את השתלשלות העניינים לפני גביית ההודעה, ודרשה ממנו להפליל את הנאשם, אך העד לא אישר את הדברים. העד אמר: ייהחוקרת סיפרה לי את הרקע ואמרה לי לפרט, היא שאלה אותי מה קרה כשחזרתי הביתה. החוקרת אמרה לי מה אני צריך לספר אבל היא לא סיפרה לי מה היה בפועל. היא אמרה לי על המכות ואז באתי והיא ביקשה ממני להמחיש את הסיפור יותר… היא סיפרה בתקציר, לא סיפרה את כל הסיפור, סיפרה לי חלק ממנו כדי שאזכריי (פרוטוקול עמוד 105 שורות 23 – 18 ).
על מנת להסיר כל ספק, כפי שצוין לעיל, הוקראו לעד הודעותיו במשטרה, והוא התבקש להפריד בין דברים נכונים לדברים שאינם נכונים, ואמר: “אין לי משהו נוסף לומר וזאת לאחר שקראתי בעיון את כל הודעתי הראשונה במשטרה. חוץ מהנקודות שאמרתי כל דבריי במשטרה הם אמת ואני חוזר ומעיד עליהם גם עתה… לאחר שסיימתי לקרוא את הודעתי השניה במשטרה אני משיב שכל מה שאמרתי במשטרה בהודעה השניה היא נכונה ואני חוזר על מה שאמור שם חוץ מהבעיטות
19 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
ניידת, נסע הביתה, לקח את רכבו וחזר לצומת לראות מה קורה. בשלב מסוים הגיעה המשטרה, אך הוא לא ראה יותר את התוקף ואת הילד. ב.ב. תיאר את מצבו של הילד בעת שהגיע אליו לראשונה: נראה בלי כוח, היו עליו סימני חבלה, שריטות בפנים ובידיים, דם על הפנים, נראה מבוהל, בהלם ובטראומה. העד הוסיף, כי כשהתרחק מהמקום, ראה את התוקף חוזר ומכה את הילד באמצעות רגליו, בירכיות לאזור החזה, ובאמצעות ידיו, היכה אותו בכל הגוף והילד פשוט עמד ואמר לו יידי, דייי אך ללא הועיל.
תמליל הודעתו של ב.ב. למוקד המשטרה (ת/17-ת/17ב) ביום האירוע בשעה 03 : 21 התקבלה הודעה מב.ב., אשר דיווח למשטרה על אירוע האלימות שהתרחש לנגד עיניו חמש דקות קודם לכן. בין היתר אמר ב.ב. למוקד: יממש הרביץ לו, היה מרות על הרצפה כאילו’י וגם: “…ברגע שהתקרבו אנשים, אז הוא הרים אותו, לקח אותו מחובק כאילו הוא לא מרביץ לו’י וכן תאר לאן הלכו : יעברו את הצומת של (שם הרחוב – ט.ח.) לכיוון הקניון ונכנסו לבניינים מצד ימיןיי.
עינינו הרואות כי העד מספר שהמתלונן לא הלך מאחורי הנאשם אלא הובל על ידו, כשהנאשם מחבק אותו, וכי השניים נכנסו לתוך הבניינים. בכך עוד חיזוק לכך שהנאשם לקח את המתלונן לתוך בניין ולא הסתובב עמו ברחוב. לראיה זו משקל משמעותי, שכן מדובר באמרת עד לאירוע אלימות שנמסרה שניות ספורות לאחר שהעד ראה את השניים ולכן זכרונו עדיין טרי. תיאור זה גם תואם את תיאורו של המתלונן אשר השיב בחקירתו הנגדית לסניגור, כי בדרכם לבניין הנאשם אחז בו בצווארון בחלק האחורי של החולצה ומשך אותו בחוזקה (פרוטוקול עמוד 33 שורה 18). הגרסה גם מתיישבת עם העובדה שנערכו סריקות ברחוב, הן על ידי ב.ב. והן על ידי המשטרה, והמתלונן והנאשם לא נראו.
חוות דעת המומחית לרפואה משפטית (ת/27)

חוות דעתה של דייר מאיה פורמן מהמכון לרפואה משפטית אשר בדקה את המתלונן ביום האירוע בשעה 10 : 40 , הוגשה בהסכמה ללא חקירה. בבדיקה התגלו הממצאים הבאים: נפיחות על המצח, פצעי שריטה בחלק העליון של גשר האף, רגישות ניכרת בזמן מישוש השליש העליון של גשר האף, בעור הלחי השמאלית סימן הטבעה עם סימני שפשוף ושטף דם המתיישב עם נשיכה, בשפתיים שני מוקדי נפיחות עם פצעי שפשוף ושטפי דם. באזור העורפי של הקרקפת שני מוקדי אדמומיות ובצד האחורי של הצוואר שלושה סימני הטבעה עגולים עם שטפי דם תת-עוריים המתיישבים עם נשיכות, בשליש העליון של הגב עוד סימן הטבעה המתיישב עם נשיכה, באזור בין השכמות שני שפכי דם תת עוריים פסים אופקיים, מקבילים אחד לשני. בבדיקה האנאלית נמצא, כי ברירית התעלה האנאלית שני קרעים באורך עד כ-0 . 5 ס”מ וקרע נוסף באורך כ-1 סיימ. בעת הבדיקה הנבדק התלונן על כאבים עזים. מסקנות חוות הדעת: הקרעים בתעלה האנאלית יכולים להיגרם בעקבות החדרה של חפץ נוקשה דוגמת פין במצב זקפה לפי הטבעת. המאפיינים מתיישבים עם חבלות שנוצרו שעות בודדות טרם מועד הבדיקה. מוקדי הנפיחות במצח עלולים להיגרם בעקבות מכה ישירה למצח. סימני ההטבעה
21 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

השייכים ליותר מאדם אחד, הפרופיל הבולט הוא של המתלונן והפרופילים החלשים התקבלו באיכות שאינה מאפשרת מסקנה (סעיפים 2 ו-3 למסקנות חוות הדעת). ו. בחומר שנדגם מאוזן המתלונן התקבל פרופיל DNA שמקורו בשני פרטים, מצירוף פרופילים של הנאשם והמתלונן ב-12 מתוך 15 אתרים וביתר האתרים לא ניתן לשלול צירוף של שניהם (סעיף 7 למסקנות חוות הדעת). ז. מחומר שנדגם ממצחו של המתלונן התקבל פרופיל שמקורו בשני פריטים, תערובת זו יכולה להיות מצירוף פרופילי הנאשם והמתלונן ב-13 מתוך 15 האתרים שנבדקו. ביתר האתרים לא ניתן לשלול את תרומתם של הנאשם והמתלונן. הפרופיל החלש בתערובת התקבל באיכות שאינה מאפשרת הסקת מסקנות (סעיף 8 למסקנות חוות הדעת). ח. מתחתוני המתלונן התקבל פרופיל DNA שמקורו בשני פרטים לפחות, ייתכן מצירוף פרופילי DNA של המתלונן ופרט נוסף ממקור נקבי. אין עדות לתרומתו של הנאשם לתערובות אלה (סעיף 11 למסקנות חוות הדעת). ט. מחומר שנדגם מחולצתו של המתלונן התקבלו פרופילי DNA של המתלונן ופרט נוסף ממקור נקבי ואין עדות לתרומתו של הנאשם (סעיף 12 למסקנות חוות הדעת).

המסקנות העולות מחוות הדעת ורלוונטיות לענייננו הן כדלקמן : א. דם של המתלונן נמצא על פלטת ורגל השולחן ההפוך בזירת האירוע מתחת לבניין – ממצא זה מחזק את גרסת המתלונן כי נכח במקום, הופל וראשו נחבט בשולחן. בייכ הנאשם טוען בסיכומיו כי השולחן ההפוך לא הוזכר בהודעתו הראשונה של המתלונן אלא רק בהודעה השנייה, שנגבתה יום למחרת היציאה לשטח. לכן הוא מסיק כי רק לאחר הביקור בשטח ייתפר”י המתלונן לשיטתו את סיפור השולחן ההפוך. זוהי טענה תמוהה. האם יעלה על הדעת כי המתלונן, במצבו הקשה, לאחר תקיפה אכזרית בה לא כופר הנאשם, ניגש למקום האירוע, מצא בניין מתאים בו שולחן הפוך, ואז בדה מליבו את סיפור הפלתו על השולחן וגם פצע עצמו ומרח את דמו על השולחן ההפוך! הטענה אינה הגיונית כשלעצמה, ובנוסף, נוכח ממצאי המהימנות שנקבעו ביחס למתלונן, דינה להידחות. לכך נוסיף את הממצא הבא: ב. נמצא נוזל זרע על קיר הבניין במקום עליו הצביע המתלונן ששם שפך הנאשם את זרעו – אמנם תורם נוזל הזרע לא ניתן לזיהוי (סעיף 7 לתוצאות חוות הדעת ת/26), אולם עצם מציאת נוזל זרע על קיר הבניין במקום בו אנס הנאשם את המתלונן לטענתו, וגם שפך את זרעו על הקיר, מחזקת את גרסת המתלונן. ג. נמצא נוזל זרע על חולצתו של המתלונן – גם ממצא זה מחזק את גרסת המתלונן כי היה מעורב באקט מיני, שבסופו נשפך עליו זרע. המתלונן טען כי הנאשם בא על סיפוקו על ראשו ומצחו, כך שמציאת נוזל זרע על החולצה, עומד בהלימה לגרסה זו. יתרה מזאת: ד. על מצחו של המתלונן נמצא DNA שעשוי להיות מתרומתו של הנאשם (ברמת ודאות גבוהה) – מחומר שנדגם ממצחו של המתלונן התקבל פרופיל שמקורו בשני פרטים. תערובת
23 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

ראה גם ע’יפ 7281 / 14 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 37 (פורסם בנבו, 26 . 9 . 2016 ): “כידוע, לא נדרש ממצא פורנזי כדי להוכיח ביצוען של עבירות מין, וממילא היעדרם של ממצאים פורנזיים אינו מהווה ראיה מזכהיי.
בענייננו אין לדבר על היעדר ממצא פורנזי. ממצאים כאלה קיימים ומלמדים כי באזור השולחן ההפוך אירעו מעשי אלימות התואמים את גרסת המתלונן (דם של המתלונן על השולחן ההפוך ועל בגדיו), וכי בוצעה שם פעילות מינית (נוזל זרע על הקיר). אשר לתורם ה-DNA ממצחו של המתלונן (שם כזכור נמצא DNA של שני תורמים וכך גם על אוזנו וחולצתו). אמנם לא נמצאו תאי זרע, אולם המומחה כן הצביע על הנאשם כתורם פוטנציאלי ברמת הוודאות שפורטה לעיל, ובהתאם לכך יינתן לראיה זו המשקל הראוי. בנוסף, ממילא המתלונן לא טען כי הנאשם הגיע לסיפוק בתוך גופו, כך שאין משמעות להעדר DNA של הנאשם באזור פי הטבעת של המתלונן.

זה המקום להתייחס גם לעייפ 3059 / 03 גלובוביץ נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15 . 12 . 2003 ) המצוטט בסיכומי ב”כ הנאשם. באותו מקרה הורשע המערער בבית המשפט המחוזי באונס אכזרי ואלים של המתלוננת. המערער כפר הן באלימות נגדה והן בקיום יחסי מין עמה, וטען, כי לקתה בהתקף אפילפסיה בביתו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וזיכה את המערער משני טעמים: ראשית, בגופה ובבגדיה של המתלוננת לא נמצאו שרידי זרע של המערער, למרות שטענה כי ככל הנראה המערער הגיע לסיפוק בתוך גופה או עליה. שנית, סימני האלימות על גופה של המתלוננת, שתועדו בחומר הרפואי, לא הלמו את תיאורי האלימות הקשים שתיארה, כולל היעדר אינדיקציה לסימני חבלה סביב עיניה, למרות שטענה שהמערער היכה אותה באגרופים בפניה. מקרה זה שונה מענייננו בשני אופנים: האחד, המתלונן בענייננו לא טען כי הנאשם הגיע לסיפוקו בתוך גופו (בפי הטבעת או בפיו) אלא על ראשו ומצחו, וטענה זו מקבלת חיזוק מת/26 לפיו נמצא DNA שיכול להיות של הנאשם על מצחו של המתלונן. בנוסף, סימני האלימות שנמצאו על גופו ופניו של המתלונן (בין היתר קרעים בפי הטבעת וסימני נשיכה, כאמור בת/27), תואמים במדויק את תלונתו, להבדיל מפסק דין גלובוביץ הנייל. על כן, אין מדובר במקרים דומים.
לסיכום, בממצאים הפורנזיים יש כדי לתמוך בגרסת המתלונן, בדבר עצם קיומו של אירוע אלים ומיני בזירה אותה תיאר, מול הכחשה גורפת של הנאשם, כי ביקר עם המתלונן באותה זירה, וכמובן כי התרחש שם אירוע מיני.
לסיום אתייחס לטענת ב”כ הנאשם, בדבר מחדל חקירה מהותי, בכך שלא נערכה בדיקה להמצאות שרידי שתן של הנאשם על מכנסי המתלונן, נוכח גרסתו לפיה הנאשם השתין עליו. משנמנעה המשטרה להבהיר נושא עובדתי זה, טוען הסניגור, נזקף הדבר לחובת התביעה ולא לחובת הנאשם. אכן מת/26 עולה כי מכנסי המתלונן לא נבדקו בבדיקה ביוכימית לאיתור שרידי שתן (אלא זרע בלבד), וראוי היה לבצע גם בדיקה זו, על מנת לאשש או לשלול את טענת המתלונן כי הנאשם השתין עליו. נקבע בפסיקה כי מחדל חקירה כשלעצמו לא יביא לזיכוי נאשם. על בית המשפט לבחון האם מחדלי החקירה יוצרים חשש שהגנתו של הנאשם קופחה, והאם בהתחשב בתשתית הראייתית מגיע
25 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

תמליל שיחת האב עם מוקד 100 (ת/18-ת/18ב) – שיחת הטלפון למשטרה התקבלה בשעה 06 : 01 , וחלקים ממנה צוטטו לעיל. השיחה מלמדת על מצבו הנפשי של המתלונן עת הגיע הביתה. האב מספר כי בנו מתקשר רק בקושי (ת/18ב עמוד 2 שורה 1). השיחה גם התקיימה כחצי שעה לאחר משיכת הכסף מהבנק.
דויית פעולה של הסייר אלון פרידמן (ת/49) – הדויים הוגש בהסכמה במקום עדות. העד קיבל את הנאשם כשהגיע לתחנת המשטרה, והבחין כי מדובר באדם שתמונתו הופצה כחשוד במעשים נשוא האישום. הנאשם אמר שיש לו משהו לספר, עמד ביומן התחנה, נראה רועד ומפוחד, לאחר שהעד הקריא לו את זכויותיו אמר הנאשם: “יש לי משהו לספר לכם עשיתי משהו אתמול בלילה ב(שם הרחוב – ט.ח.) אני לא זוכר מה היה שם אני באמת היה מכות משהו כזהייי. בהמשך ביקש הנאשם מהשוטרים לספר לו מה קרה. לאחר מכן ביצע העד חיפוש בביתו של הנאשם, ושמע מהוריו כי הנאשם חזר בשעה 06 : 00 בלי חולצה (בניגוד לגרסת הנאשם כי הגיע הביתה קודם לקחת סיגריות). העד חיפש ומצא את חולצתו וגופייתו של הנאשם בתוך פח האשפה מתחת לבית.

פלט ממחשב הבנק (ת/29) – נראות שתי משיכות מחשבונו של המתלונן, בסך 200 ₪ כל אחת, ב 05 : 18 וב- 05 : 19 . גם ראיה זו מחלישה את תיאוריית עלילת השווא לה טוענת ההגנה, לפיה, המתלונן, בין בשיתוף הוריו ובין אם לאו, החליט לסבך את הנאשם בעבירות המין, למרות שלא בוצעו. ידוע לנו כי האירוע נשוא האישום הסתיים דקות ספורות לאחר שהמתלונן משך לדרישת הנאשם שני סכומים של 200 2 מהכספומט. הסכום האחרון נמשך מהכספומט בשעה 05 : 19 , ולאחר מספר דקות שוחרר המתלונן ללכת לביתו. ההודעה למשטרה התקבלה בשעה 06 : 00 , ובה כבר דיווח אביו של המתלונן על כך שבנו נאנס. כך שמדובר בחלון זמנים קצר ביותר של כמחצית השעה, במהלכה החליט המתלונן החבול קשות ביחד עם הוריו ההמומים נוכח בנם הכואב, להעליל על הנאשם גם עבירות מין בנוסף למה שעשה בפועל. אין בכך כל היגיון, בנוסף להתרשמות הטובה מהמתלונן ומהוריו.

חולצה וגופייה של הנאשם נמצאו בפח האשפה – החולצה והגופייה נמצאו בפח האשפה, מוכתמות בדמו של המתלונן (ת/26), והנאשם הודה כי זרק אותן לשם בטרם עלה לביתו, כדי שאמו לא תכעס עליו בשל כתמי הדם (פרוטוקול עמוד 116 שורות 13 – 12 ). יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי הנאשם היה מודע למעשיו וניסה להסתיר את הראיות להם. לכך יש להוסיף את העובדה שהטלפון הנייד של המתלונן נמצא בחדרו של הנאשם, כשהוא מוסתר בתוך קופסא (דויים חיפוש ת/38). וגם בכך יש ללמד מסקנה זהה.
פרשת ההגנה
גרסת הנאשם גרסת הנאשם התעדכנה ללא הרף, לכל אורך הליך החקירה והמשפט, בכל הנושאים המשמעותיים בתיק. כך למשל, מידת זיכרונו של הנאשם את האירועים. הנאשם הסביר בעדותו בבית המשפט, כי הוא זוכר עתה, וזכר גם במהלך החקירה במשטרה את שאירע בליל האירוע, אולם בחר לטעון במשטרה כי אינו זוכר, היות וחשש שאם יודה בביצוע עבירות האלימות, יאשימו אותו גם בעבירות המין, בהן הוא כופר. כאשר הגיע לבית המשפט החליט לספר את האמת.
27 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
באותו הערב, ושתה בערך שש כוסות לא מלאות של וודקה וחצי XL. לדבריו, לא היה פיכח, שכן עשה את כל מה שהודה בו, אך גם לא שיכור עד כדי אובדן זיכרון.
סתירות ופרכות בגרסת הנאשם

כפי שציינתי, גרסת הנאשם היא גרסה מתפתחת, וגם לאחר שהחליט, לדבריו, לספר את האמת בבית המשפט, עדיין המשיכה גרסתו להתפתח ולהשתנות בהתאם לנוחיותו, באופן המערער את מהימנותה. אראה להלן כיצד בחר הנאשם בגרסה הנוחה עבורו בכל רגע נתון, בין בחקירה ובין בהליך המשפטי, גם אם מדובר בגרסה העומדת בסתירה לגרסה אחרת שמסר זמן קצר קודם לכן : א. מידת שכרותו של הנאשם בעת האירוע – בחקירתו במשטרה (ת/1) טען כי שתה בחתונה ייכמו מטורף” וחזר כל כך שיכור, עד שלא זכר דבר ממה שעבר עליו באותו ערב ייבאמת כלום הכל נמחק לייי (שורות 8 – 5). “סיימתי לפחות איזה בקבוק ליטר וודקה” (שורה 26). בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי היה במצב של שכרות, אך בחקירתו הראשית כבר טען כי אמנם שתה מספר כוסיות וודקה בחתונה, אך לא היה מאוד שיכור, לא באופן שישכיח ממנו את אירועי הלילה. הנה כי כן, השינוי בגרסאות ביחס לכמויות האלכוהול שצרך הנאשם, תואם את השינוי במצב התודעתי לו טען הנאשם בכל רגע נתון. ב. האם צרך הנאשם סמים בערב האירוע – גם בנושא זה מסר הנאשם מספר גרסאות, שהשתנו לפי האינטרס שלו באותה עת, כאשר במהלך החקירה מסר הנאשם שתי גרסאות סותרות, וגם במהלך שמיעת הראיות מסר שתי גרסאות סותרות, ללא כל הסבר סביר. גרסתו הראשונה נמסרה בעת החיפוש בביתו, ב- 22 . 3 . 18 בשעה 18 : 00 (ת/32), אשר קדם לחקירה הראשונה. אז אמר הנאשם לסייר ירין נעמן (עת/4), כי השתמש בסמים רבים בליל אמש: מריחואנה, אם.די וגם קריסטל (פרוטוקול עמוד 87 שורות 6 – 4). כאשר נחקר לראשונה לאחר החיפוש, טען כי לא השתמש בסמים בחתונה, כי לא יצא לו (ת/1 שורות 30 – 28) וכשעימתה אותו החוקרת עם הדברים שאמר לעת/4, במהלך החיפוש: יילי אמרת שלא השתמשת אתמול בסמים ולסייר אמרת שכן, מריחואנה וקריסטל, למה שוב לא אמרת לי את האמת?” השיב הנאשם: “יכול להיות שכן השתמשתי, מנקודה מסויימת אני לא זוכר כלום. מה יש לי לשקר על דברים כאלה” (שורות 100 – 98 בת/1). בחקירתו השנייה במשטרה (ת/2) כבר טען כי חושב שלקח כמה שאכטות מירוק (עמוד 4 שורה 65). בחקירה הראשית כפר הנאשם בשימוש בסמים בערב האירוע: “יסמים לא לקחתי, אני יכול להגיד ששתיתי אבל לא בצורה מופרזת של אובדן זיכרון…” (פרוטוקול עמוד 113 שורה 14), ובהמשך הסביר: “הלכתי על הקטע של הסמים ושתיה מופרזת. הכנסתי את זה בשביל להעצים את אובדן הזיכרון כאילויי (פרוטוקול עמוד 114 שורות 21 – 22 ). אלא שעוד קודם לחקירתו של הנאשם, במהלך פרשת התביעה, הצהיר הסניגור (לאחר שיחה עם הנאשם): ייהנאשם טוען שהוא היה גם תחת השפעת סמים ולא רק אלכוהוליי (פרוטוקול עמוד 46 שורה 27). הנאשם התבקש בחקירתו הנגדית, להסביר מדוע שינה בחקירת המשטרה את גרסת ייהסמים הרבים”, לגרסת ייאין סמיםיי ואחר כך לגרסת ייאולי קצת סמים”, והשיב כי
29 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
אז עזב הנאשם את המקום, השליך את החולצה והגופייה שלו, שהיו מגואלות בדמו של המתלונן, לפח בקרבת ביתו, ונכנס לביתו. המתלונן ברח מהמקום בבהלה. בעקבות מעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות רבות, לרבות קרעים בפי הטבעת, פצעי נשיכה בעורפו, בלחיו השמאלית ובגבו, חתך באפו, ופצעים בלשונו ובשפתיו.

תשובת הנאשם לכתב האישום בדיון שהתקיים ביום 2 . 7 . 18 הגיש ב”כ הנאשם דאז, עוייד ניר אלפסה מטעם הסניגוריה הציבורית, תשובה מפורטת לכתב האישום, במסגרתה הודה בעבירות התקיפה והשוד, אך כפר בעבירות המין. הנאשם אישר כי אין בינו לבין המתלונן היכרות מוקדמת, הודה כי נכח במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום, כי היה נתון במצב של שכרות, לא ידע לאשר אם צעק, אך הודה כי תקף את המתלונן באופן משולח רסן. הנאשם הכחיש את גרירת המתלונן מחוסר ידיעה (סעיפים 4 – 1 לכתב האישום). הנאשם הכחיש מחוסר ידיעה את הגעת עוברי האורח ב.ב. וג.ג. לזירה, ומכאן גם את חילופי הדברים עמם, או כי האלימות נגד המתלונן הופסקה או נקטעה על ידי התערבות זרה (סעיפים 7 – 5 לכתב האישום). הנאשם כפר מכל וכל במסכת עבירות המין המתוארת בסעיף 8 לכתב האישום. הנאשם כפר באיומים המתוארים בסעיף 9 לכתב האישום. הנאשם הודה במסכת האירועים המתוארת בסעיפים 12 – 10 לכתב האישום, דהיינו, דרישת הטלפון הנייד, הסיסמה לפתיחתו, כרטיס הבנק של המתלונן, משיכת הכסף מהכספומט, וכן דרישתו מהמתלונן לשוב לכספומט מדי יום על מנת למסור לנאשם כספים נוספים עד לאיפוס היתרה בחשבונו. הנאשם טען כי למיטב זכרונו, האירועים המתוארים בסעיפים 11 – 10 לכתב האישום התרחשו בסמוך לאחר התקיפה נשוא סעיפים 7 – 3 לכתב האישום, ולא נקטע רצף הדברים. כן הודה שהשליך את חולצתו וגופייתו שהיו מגואלות בדמו של המתלונן לפח מחזור בקרבת ביתו, נכנס לביתו וכי המתלונן ברח בבהלה. אשר לחבלות שנגרמו למתלונן, הנאשם הודה כי באלימות שהפעיל נגד המתלונן, גרם לו לחבלות בעורפו, באפו ובפניו. הנאשם הכחיש שנשך את המתלונן, ביצע בו עבירות מין, או חבל בו באופן אשר יכול להתיישב עם עבירות של מעשי סדום כמתואר בכתב האישום. ב”כ הנאשם הוסיף וטען במסגרת המענה, כי הודייתו בעובדות מגבשת את עבירות התקיפה החבלנית והשוד, הגם שלשיטתו היעדר סימולטניות בין האלימות הפיזית שהפעיל הנאשם כלפי המתלונן, לבין עבירות הרכוש שבוצעו לאחר מכן, ונתק הזמנים מתאימים להרשעה בסעיף 402(א) לחוק, ולא בסעיף 402(ב) לחוק, המיוחס לו בכתב האישום. בדיון שהתקיים ביום 2 . 7 . 18 הוסיף בייכ הנאשם, כי הנאשם מכחיש שנשך את המתלונן בעורפו, וכי אין לנאשם קשר לקרעים בפי הטבעת נשוא סעיף 13 לכתב האישום. הנאשם מצדו אישר את הדברים שנטענו במענה המפורט לכתב האישום (פרוטוקול עמוד 5 שורות 14 – 12 ).

ביום 26 . 7 . 18 , לאחר שהוחלף הייצוג בתיק, לייצוג פרטי באמצעות עו”ד רועי שרמן, אשר ייצג את הנאשם עד תום ההליך, הוגשה השלמה למענה, לפיה, הנאשם מודה בנשיכות (בהן כפר לעיל), אך טוען כי בוצעו במסגרת עבירות האלימות, ולא במסגרת עבירות המין המוכחשות על ידו. ההודעה
3 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

הנה כי כן, איש מעדי הראיה לא מתאר נשיכות או סימני נשיכה, למרות שחלקן נראו גם על הפנים עצמם ולא רק בעורף. גם הנאשם הבין כי עליו להסביר את סימני הנשיכה, שכן נשיכות אינן מתרחשות במהלך הרגיל של קטטה, ואמר: “כאפות, בוקסים, בעיטות, אם הרגשתי שגברו עליי גם נשיכות אם צריך. אם מישהו הצליח יותר מדי ניסיתי לגונן על עצמי בכל דרך אפשריתיי (פרוטוקול עמוד 120 שורות 24 – 23). הבעיה בגרסה זו היא שלכל הדעות המתלונן לא תקף בחזרה, לא כל שכן, ייגבריי על הנאשם. לכן, גם לגרסת הנאשם לא ברור באיזו סיטואציה הוא חש צורך לנשוך את המתלונן, כחלק מאירוע התקיפה שקדם לעבירות המין. בחקירה הנגדית התבקש להסביר מדוע אמר שהוא נושך כשהוא מתגונן, והרי המתלונן לא תקף אותו אלא רצה ללכת, והנאשם משיב: “ישכאב לי יותר מדי והוא ניסה ללכת כאב לי, לא התגוננתי, זה מתוך זה שכאב לי אז תפסתי אותו וזה מה שעשיתי. אני לא זוכר בדיוק איפה היו הנשיכותיי (פרוטוקול מיום 13 . 1 . 19 עמוד 131 שורות 6 – 5). התובעת הקשתה, מה ההיגיון לנשוך מישהו בלחי כאקט של הגנה, והנאשם לא הצליח להסביר זאת: “אין לי איך להסביר את ההגיון, זה פשוט קרה. זה מה שהצלחתי לתפוס. עוד פעם זה קרה מתוך סטלה. זה לא משהו שהתכוונתי לעשות במודע’י (פרוטוקול מיום 13 . 1 . 19 עמוד 131 שורות 11 – 10 ). במקום אחר ניסה הנאשם להצדיק אחרת את הנשיכות, ואמר כי המתלונן ניסה לברוח : “…לא רציתי שהוא יברח אז נשכתי אותו…” (פרוטוקול עמוד 124 שורה 29). טענה זו אינה סבירה מבחינה פיזית, בנוסף להיותה כבושה, שהרי המתלונן לא ננשך רק בגבו ובעורפו, אלא גם בלחיו ואוזנו. נשיכות דורשות צמידות בין גוף הנושך לגוף הננשך, ולכן מתיישבות פחות עם סיטואציה בה מנסה רודף להשיג ולתפוס נרדף, ויותר עם הסיטואציה אותה תיאר המתלונן שהנאשם נשך אותו בחלק האחורי (צוואר, גב ואוזן) בעת מעשי האונס, בעודו שרוע על גבו של המתלונן. זו גם הסיבה, ככל הנראה, בעטיה ביקש הנאשם להרחיק עצמו מהנשיכות. מאידך, סימני הנשיכות על גופו של המתלונן היו ברורים והוכחו גם באמצעות חוות דעת רופא מומחה (ת/27), כך שלא היה מחוכם להכחישם. לכן בחר הנאשם למסור את גרסתו המתוקנת, ועצם התיקון מדבר בעד עצמו. ב”כ הנאשם מפנה בסיכומיו לחוות דעתה של דייר פורמן, הרופאה המשפטית (ת/27), וטוען, כי היא מחזקת את גרסת הנאשם, לפיה הנשיכות אירעו במהלך התקיפה הראשונית ולא אחריה. נאמר בחוות הדעת (תיאור האירוע מפי המתלונן): “החשוד החל להכותו באמצעות בעיטות לצלעות ואגרופים לפנים, ובהמשך גם נשך אותו במספר מקומות (בפנים, באוזן השמאלית, בקרקפת, בעורף ובגב)”, דברים אלה ממקמים את הנשיכות, לגרסת המתלונן, בעיצומו של אירוע התקיפה. איני מקבלת טענה זו. אנמנזה שרושם רופא מפי מטופל אינה שקולה לגביית הודעה על ידי שוטר, היות והדגשים בכל שיח, שונים. מוסר הגרסה מתמקד בנקודות החשובות לאותו בעל תפקיד, וגם בעל התפקיד מתמקד ומבקש להבהיר נושאים רלוונטיים לו. לכן, לא הייתי מייחסת משמעות לסדר הדברים שכתבה הרופאה המשפטית כראיה מכרעת שיש בה כדי למוטט את גרסת המתלונן. זאת גם נוכח העובדה שגרסת המתלונן לחוקר המשטרה, לפיה הנשיכות אירעו
31 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

כך ממשיך הנאשם ומרכך את גרסתו גם בכל הנוגע לשוד הטלפון וכרטיס הבנקאי של המתלונן. במענה לכתב האישום הודה הנאשם במסכת האירועים המפורטת בסעיפים -12 10, לפיה, לאחר סיום מעשי התקיפה המינית, הורה הנאשם למתלונן למסור לו את מכשיר הטלפון הנייד שלו ואת הסיסמה לפתיחתו, איים עליו כי בכוונתו לבדוק כי מדובר בסיסמה הנכונה, וגם דרש ממנו את כרטיס הבנקאי, והורה לו להתלוות אליו לכספומט הסמוך ולמשוך את כל הכסף המצוי בחשבונו. בעדותו בבית המשפט כבר מסר הנאשם גרסה מרוככת, הקרובה יותר לשים ידידותי בינו לבין המתלונן. לגרסתו, במהלך היריביי בינו לבין המתלונן הגיעו עדי הראיה, שאלו אם הכל בסדר, והוא השיב בחיוב ושלח אותם לדרכם. בשלב זה שאל את המתלונן אם עכשיו הוא רוצה לתת לו את הכסף, והמתלונן מיד הוציא את הטלפון, את תעודת הזהות שלו וממנה את כרטיס הבנקאי ומסר אותו לנאשם. אלא שהנאשם רצה כסף מזומן, ואז התנהל ביניהם השיח בנוגע לסכום שמותר למתלונן למשוך, שיח שבעקבותיו הוחלט לטייל ביחד ברחוב עד שעת פתיחת סניף הבנק. ה. עוברי האורח – גם בנושא זה השתנתה גרסתו של הנאשם, באופן הפוגם במהימנותה. המענה לכתב האישום היה למעשה ההזדמנות הראשונה של הנאשם להתייחס לעוברי האורח ב.ב. וג.ג., מאחר שבחקירותיו במשטרה טען כי לא זכר דבר מליל האירוע. למרות גרסתו בבית המשפט, לפיה לא היה שיכור ולא איבד את זכרונו, טען הנאשם בסעיפים 7 – 5 למענה, כי אינו זוכר את הגעתם של עדי הראיה למקום, לרבות חילופי הדברים עמם: ייהנאשם מכחיש מחוסר ידיעה הגעת (ב.ב. – ט.ח.) לזירה, כל שכן את חילופי הדברים המיוחסים לו עם (ב.ב. – ט.ח.), ובפרט, את האיומים הנובעים מאותם חילופי דברים. סעיף 6: הנאשם מאשר שתקף את המתלונן, ואולם, מכחיש מחוסר ידיעה כי האלימות כלפי המתלונן הופסקה או נקטעה ע”י התערבות זרה. סעיף 7: מוכחש מחוסר ידיעה, הנאשם לא זוכר נוכחותו של (ג.ג. – ט.ח.)”. הנה כי כן, בהזדמנות הראשונה שהיתה לנאשם למסור את גרסתו בבית המשפט בנוגע לעדי הראיה, הוא חוזר על גרסת השכחה שמסר במשטרה, ורק בחקירתו הראשית, כאשר החליט כפי הנראה, כי גרסת השכחה אינה מיטיבה עמו, יינזכריי בעוברי האורח, וגם מתאר את האינטראקציה עמם. כיצד ניתן ליישב את התשובה לכתב האישום עם טענתו בחקירתו הראשית, לפיה ליל האירוע זכור לו היטב, ועם הגרסה המפורטת שמסר בדבר הגעתם של ב.ב. וג.ג. לזירת האירועים, וחילופי הדברים שלו עמם! הנאשם לא טרח להסביר את סיבת החזרה מגרסת המענה, וגם בכך יש כדי להשליך על מהימנותו, ולהצביע על כך שהנאשם תר אחר גרסה שתתאים לו באותו שלב ולאו דווקא נצמד לאמת.
ו.

פער הזמנים בין התקיפה הראשונה לבין השוד – מעשי האלימות נשוא סעיפים 7 – 1 לכתב האישום (להלן: “התקיפה הראשונהיי) אירעו, גם לשיטת הנאשם, בסמוך לשעה 03 : 00 (ראה גם ת/28 – הודעת ב.ב. במשטרה בשעה 03 : 21 , מספר דקות לאחר שראה את הנאשם והמתלונן נכנסים לחצר הבניין). השוד נשוא סעיפים 11 – 9 לכתב האישום אירע בשעה 05 : 19 (ת/29). דהיינו, קיים פער זמנים של כשעתיים בין התקיפה הראשונה לבין השוד, אז, לטענת המתלונן, בוצעו בו עבירות המין נשוא סעיף 8 לכתב האישום (להלן: ייפער הזמנים”). נוכח כפירת הנאשם בביצוע עבירות המין בפער הזמנים, היה עליו לתת הסבר אחר למעשיו עם
33 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
כלל לא שתוי, האם היה תחת השפעת סמים, האם נשך את המתלונן ואם כן, מתי, האם היה פער זמנים בין התקיפה לבין השוד, ואם כן, מה עשה במהלכו. לבסוף, השקר האחרון במהלך ניהול ההליך, בדבר אופיו והתנהגותו של המתלונן, והעובדה שיש בידיו ראיות, כולל סרטונים להוכיח
זאת.
אין מדובר אפוא בנאשם אשר מסר גרסה שקרית במשטרה, כי חשש להסתבך בעבירות חמורות יותר, ולאחר מכן ייחזר בתשובהיי ודבק באמת, כפי שביקש להציג עצמו, אלא באדם אשר אינו בוחל בשקרים ומניפולציות על מנת להציג לבית המשפט את הגרסה המיטיבה עמו, ללא קשר לאמיתותה, ומשכך, אציע לחבריי שלא להאמין לו.

עד הגנה 2 – ג.א. העד הוא נער בן 17 המתגורר בשכונה, בסמוך לנאשם ולמקום האירועים נשוא האישום. לדבריו, לפני כשנה (דהיינו, כחודשיים לפני האירועים נשוא האישום), ישב בגינה ציבורית בשכונה, והבחין בשני נערים מתנשקים. לאחר מכן שמע לחשושים מכיוון השיחים וראה את הנערים מקיימים יחסי מין. כעבור כשבוע שוחח עם חברים ברחוב, ואחד הנערים עבר לידם. הוא סיפר לחבריו אודות האירוע בגינה, ואז אמר לו חבר: יימה אתה לא מכיר אותו, זה (שמו הפרטי של המתלונן – ט.ח.), הוא מציע שירותי מיןיי (פרוטוקול עמוד 140 שורות 23 – 22 ), וחבר אחר סיפר לו כי הנער הציע לו לקיים עמו יחסי מין תמורת תשלום. בחקירתו הנגדית אישר העד, כי אין לו הכרות מוקדמת עם אותו נער, מעולם לא ראה אותו לפני המפגש בגינה, או אחרי הפגישה ברחוב, ומכאן גם שלא ידע את שמו (פרוטוקול עמוד 142 שורות 18 – 14 ). בהמשך ראה פוסט ברשת חברתית בו נאמר: יימי מכיר את שמו הפרטי של המתלונן – ט.ח.) ויכול לעזור לנויי (פרוטוקול עמוד 141 שורות 16 – 15 ). העד לא פנה למפרסם הפוסט, אולם סניגורו של הנאשם, שכנראה קיבל את מספר הטלפון שלו מחבר אחר, התקשר אליו וביקש שיגיע להעיד. גרסתו של העד אינה מתיישבת עם העובדות, שכן ראה את הנערים בגינה בחודש פברואר 2018, סיפר על כך לחבריו למחרת היום, וכעבור מספר ימים כבר ראה את הפוסט בפייסבוק, המבקש את עזרת הציבור (פרוטוקול עמוד 141 שורה 26). מאידך, האירועים נשוא כתב האישום אירעו ב 22 . 3 . 18 , דהיינו חודש לאחר מכן, כך שכבר מבחינת לוחות הזמנים, הגרסה אינה תואמת את המציאות. אולם גם אם הייתי יוצאת מתוך הנחה שדברי העד נכונים, אין לעדות משקל. העד לא קשר בכל דרך בין הנער שראה בגינה וכעבור שבוע ברחוב, לבין המתלונן, גם לא בתיאור החיצוני שנתן. כל שנותר הוא סיפורו של העד על נער שקיים יחסי מין הומוסקסואליים, ושמו הפרטי כשם המתלונן, הא ותו לא. אפילו תמונה של המתלונן לא הוצגה לעד על ידי ההגנה, כדי שיוכל לאשר כי מדובר בנער שראה בגינה. גם שם משפחה לא הוזכר בשיחותיו של העד עם חבריו. לפיכך, לא הוכח כל קשר בין סיפורו של העד לבין המתלונן, למעט שם פרטי זהה (ודי פופולארי), ואין בעדות זו מאומה כדי להוכיח את טענת ההגנה, לפיה המתלונן קיים יחסי מין הומוסקסואליים עובר למעשי האינוס, או את ביצוע העבירות שייחס לו ב”כ הנאשם לכל אורך ההליך.
35 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

לא ברור כיצד ניתן לצלם מאן דהוא, תוך כדי שיחה, מבלי שיבחין בכך ויפסיק את האיומים. אין גם הלימה בין הטענה שהמצולם לא ידע כלל שהוא מצולם (ולכן המשיך באיומים), לבין הטענה שכעבור יומיים התקשר אליו מאן דהוא ואיים עליו שימחק את הסרטון (מה שמלמד על ידיעה). לא ברור גם מדוע מחק העד את הסרטון. הרי המאיים לא הזדהה בפניו ולא דרש ממנו למחוק את הסרטון בנוכחותו. כיצד אם כך, יכול היה המאיים לוודא שדרישותיו מולאו? ואם לא יכול היה לוודא זאת, מדוע מחק העד את הסרטון? האמור חל ביתר שאת, בהינתן שלטענת העד צילם את הסרטון על מנת שישמשו כמגן נגד תלונה אפשרית, ומשכך אקשה – מדוע מחק העד את הסרטון שמלכתחילה יועד לשמש כראיה מזכה בעבורו, רק משום שמאן דהוא דרש זאת ממנו, ואף לא וידא עמו כי אמנם מחק את הסרטון. העד בכישרונו, לא זו בלבד שהצליח להפיק סרטון מהאירוע הנטען, אלא אף הצליח להציגו בפני עוייד שרמן לפני האירועים נשוא תיק זה, ולפני שערייד שרמן קיבל על עצמו את הייצוג בתיק, באותו חלון זמנים קצר של ימים בודדים בין יצירת הסרטון לבין מחיקתו (לפני שנה ושמונה חודשים). אזכיר כי חלון הזמנים הזה התרחש ארבעה חודשים לפני האירוע נשוא כתב האישום, ושמונה חודשים טרם קיבל על עצמו עוייד שרמן את ייצוג הנאשם ( 22 . 7 . 18 ). מילים אחרות, הסרטון הנטען נוצר ונמחק זמן רב לפני קרות הפרשה עסקינן וקבלת הייצוג על ידי עוייד שרמן, מה שמעורר את השאלה, כיצד הצליח עוייד שרמן להחזיק בידיו כדבריו, סרטון שנמחק זה מכבר, ואת השאלה הנוספת, כיצד הצהיר עוייד שרמן בפני בית המשפט, שוב ושוב, כי הוא מחזיק בידיו (אחר כך שינה את הצהרתו לכך שראה) סרטון כאמור, כאשר סרטון כזה כבר מזמן לא היה קיים? עדותו של העד, בנוסף לכך שהיא מטילה צל כבד על מהימנותו שלו, היא גם מעוררת תהיה בכל הקשור לדברים שהוצהרו על ידי עו”ד שרמן לבית המשפט. לבסוף אומר כי גם אם לא היה מדובר בעדות שקר, לא היה בה כדי לקשור את המתלונן לאירועים המתוארים על ידי העד, שהרי גם עד זה לא התבקש על ידי הסניגור לזהות את המתלונן בכל דרך, ולבד משם פרטי של המתלונן או שם דומה ששמע מחברים, אין כל קשר בין המתלונן לבין הדמות בסיפורו של העד.
בייכ הנאשם טען בסיכומיו כי המתלונן מכחיש את קשריו המיניים עם גברים, למרות שהדבר בידיעת השכונה בה הוא מתגורר, וכי לבית המשפט הוזמנו עדים מהשכונה אך נעשו ניסיונות להפחידם ולמנוע הגעתם.

כאמור, דבר מאלה לא הוכח על ידי ההגנה. לא הוכח שהמתלונן הוא הומוסקסואל (ככל שהיתה לעובדה זו רלוונטיות לעניין), לא הוכח שהמתלונן עוסק בסחיטת מין באיומים, וכמובן לא הוכח שנעשו ניסיונות להפחיד עדים, על מנת שלא יגיעו לבית המשפט, למרות שהסניגור טען זאת שוב ושוב. גם העד האחרון לא טען כי אוים עובר לעדותו. כל שטען היה, כי לאחר שצילם את הסרטון, לפני שנה ושמונה חודשים, קיבל איומים למחוק אותו (פרוטוקול מיום 9 . 7 . 19 עמוד 129 שורות 3 – 2 ). דברים אלה אמר העד בפתח עדותו, ולא הוסיף כל טענה לגבי איומים עובר לזימונו הקודם לבית המשפט (אליו לא הגיע) או לזימונו הנוכחי, וגם הסניגור לא שאל אותו מאומה בעניין זה, למרות
37 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
המשפט, עת מסר מענה לכתב האישום, שגם בו ניסה להסתיר ולהכחיש עובדות מסוימות כפי שתיארתי לעיל (כפירה בנשיכת המתלונן, כפירה במפגש עם עדי הראיה, כפירה בקיומו של פער זמנים בין התקיפה לבין השוד – עובדות בהן הודה במהלך חקירתו), וגם בחקירתו בבית המשפט לא דבק באמת, וניסה להפחית מעוצמת האלימות שנקט כלפי המתלונן, למרות הודייתו. לבסוף, הנאשם שיקר בהליך המשפטי גם בכל הנוגע לאופיו של המתלונן ולראיות שיש בידיו לשם הוכחתו.
האיומים שכוונו נגד ב.ב., הוכחו, לאחר שהודעתו הוגשה ללא התנגדות כראיה לאמיתות תוכנה.
על כן, אציע לחברי לקבוע כי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה, ולהרשיע את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כדלקמן :

1. מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) ו-(4) לחוק (ריבוי עבירות) – הנאשם עשה במתלונן מספר מעשי סדום, בנסיבות סעיפים קטנים 345(ב)(3) ו-(4) לחוק, דהיינו, תוך גרימת חבלות גופניות ונפשיות והתעללות לפני ובזמן המעשה, ובכך דינו כדין אונס. בכל הנוגע לחבלות הגופניות והנפשיות שגרם הנאשם למתלונן, כאמור בסייק (3), אלה הוכחו כדבעי (חבלה בעורף, קרעים בפי הטבעת, נשיכות, סיוטים ופלשבקים). אשר להתעללות, נשוא סייק (4) לחוק, הפסיקה הגדירה התעללות כך: “התנהגות העולה כדי התעללות מאופיינת בכך שהיא בעלת פוטנציאל לגרימת נזק או סבל לקורבן. על קיומו של פוטנציאל כזה ניתן ללמוד, בין היתר, מטיב המגע שננקט, מסוג הכוח שהופעל כלפי הקורבן, מעוצמת הכוח, ממכלול הנסיבות שבהן הופעל הכוח וכדומה… אין הכרח כי המעשים יפרסו עצמם על פני זמן ניכר כדי שייחשבו מעשי התעללות. העוצמה, האכזריות והאינטנסיביות של המעשים יכולות להקנות להם אופי של מעשי התעללות גם אם מהווים הם סדרת מעשים הנמשכת זמן קצר, ולעתים גם מעשה חד־פעמי יהווה מעשה התעללות; במקרים אלה ניתן יהיה לזהות את ההתעללות ככל שהיא מאופיינת באחד או יותר מאלה: באכזריות, בהטלת פחד ואימה משמעותיים על הקורבן, בהשפלתו או בביזויו באופן בולט, או בפוטנציאל חמור במיוחד של פגיעה (גופנית או נפשית) בקורבן…”. עייפ 1752 / 00 מדינת ישראל נגד ערן נקאש, פייד נד(2), 72, 79 (2000). מסכת ההשפלות שעבר המתלונן בליל האירוע, כשהוא מובל לאחר תקיפה אכזרית, נאנס שוב ושוב בתנוחות שונות, תוך שהנאשם נוהג בו כבובה שנועדה לספק את יצריו, ואף נרדם על גופו, עושה עליו את צרכיו, קם, וממשיך את מעשי האונס, עולה כדי התעללות, נוכח האינטנסיביות של המעשים, משך הזמן הארוך בו בוצעו והאכזריות וההשפלה שהיו כרוכות בהם. 2. שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק 3. תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק – אשר לשתי עבירות אלה (שוד ותקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש), בייכ הנאשם טען בסיכומיו כי יריעת המחלוקת מצומצמת לעבירות המין בלבד, ולכן יש לראות את הנאשם כמודה בהן. למעלה מן הצורך אתייחס לטענת בא כוחו הקודם של הנאשם, במסגרת המענה, לפיה, היעדר סימולטניות בין
39 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019
רמיזות אודות נטיותיו המיניות של המתלונן והאשמתו בכפיית יחסי מין הומוסקסואליים על אחרים, אמירות אשר תוצאתן היא השחרת שם המתלונן בפני קבוצת חבריו.
לא זו אף זו, הסניגור, בחסות הטענה כי הוא מבקש להעיד את עורך דינו של המתלונן כעד הגנה, מנע את נוכחות עוייד שליכטר באולם בעת עדויות המתלונן והוריו. בכך פגע הסניגור בזכותו של המתלונן להיות מלווה על ידי עוייד שליכטר בהתאם לסעיף 15(א) לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס”א-2001, וזאת ללא כל טעם מוצדק, שכן בסופו של יום לא זומן עוייד שליכטר כעד הגנה. עוייד שרמן הסביר בסיכומיו, כי היות והמתלונן לא הסכים לוותר על חיסיון עוייד-לקוח, שוב לא היה טעם בזימונו של עוייד שליכטר כעד הגנה. אם כך הדבר, לא ברור מדוע המשיך הסניגור והתנגד לנוכחותו של עוייד שליכטר לאורך כל חקירת המתלונן, ולאחר מכן חקירות הוריו, גם לאחר שידע כבר בפתח חקירתו של המתלונן, כי המתלונן אינו מוותר על החיסיון, ובכך המשיך ומנע ממנו את זכותו להיות מלווה כאמור לעיל. חובותיו של סניגור לייצג את מרשו בנאמנות, אינן גוברות על חובתו לנהוג כבוד בצדדים האחרים, ולהימנע מלהצהיר הצהרות בלתי מבוססות לבית המשפט.
טלי חיימוביץ, שופטת
השופט גלעד נויטל, סגן נשיא, אבייד:
אני מסכים.
השופט גלעד נויטל, סגן נשיא, אב”יד
השופטת לימור ביבי:
אני מסכימה.
41 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

המקומות שהוא הלך אליהם הנאשם והוא עושה מה שהוא עושה שם. יש הרבה עדויות כאלה ואחרות שמכירים אותו מהשכונה בתור בחור שיש לו נטיות גם לבנים. הוא מעליל עלילות שווא. יש עוד שני בחורים שטוענים שלמדו איתו בבית ספר שהוא מעליל עלילות שווא כאלה ואחרים שזה הרביץ לו וזה עשה לו ככה” (פרוטוקול עמוד 28 שורות 7 – 1).
וכן :

“…אני מסכים עם דברי חברתי שמעולם לא טענו ליחסי מין בהסכמה, אני שואל מכיוון שאני רוצה להראות לבית המשפט, מה שאני בא להגיד שמה שכרגע המתלונן בא ואומר זה שמבחינתנו זה מתוך נקמה שהוא שדד אותו והרביץ לו ותקף אותו וכשהוא מספר את כל הדברים שהוא מספר זה מתוך הדברים שהוא חווה ויש לנו ראיות להוכיח לבית המשפט שאת כל הדברים המיניים שהמתלונן עמד על דוכן העדים וסיפר זה עדות אופי, אני רוצה להמחיש את העדות אופי של המתלונן, זה דברים שהוא עשה על בסיס יום יומי. אני אומר לכם שהמתלונן ניגש לבחורים בשכונה, בני גילו ויש על כך ראיות, מצלמות, שהוא הולך ומציע לבנים סטרייטים כסף תמורת לשכב איתם ולעשות ולבצע בו כל מיני מעשים, הוא מבקש מהילדים בשכונה ומבקש למצוץ להם, הוא מבקש שיגמרו עליו כך או אחרת, שיחדרו אליו בתנוחה כזו או אחרת. יש לי עדויות מצולמות שהוא מבקש את זה המתלונן. המתלונן מציע כסף לנערים והוא ישלם להם 300 – 400 ₪ והוא אוהב בחורים סטרייטים והוא רוצה לעשות את זה” (פרוטוקול עמוד 67 שורות 30 – 20 ).
וכן :

“…יש גם סרטונים שבסרטונים נראה בבירור ונשמע בבירור ששס המתלונן אומר לכמה אנשים מהשכונה שאם הוא לא מזיין אותו ושוכב איתו אז הוא ילך להתלונן עליו במשטרה שאנס אותו…” (פרוטוקול עמוד 102 שורות 22 – 20 ).
הנה כי כן, לפי קו ההגנה, המתלונן הוא הומוסקסואל וקיים יחסי מין אנאליים עובר לאירועים נשוא האישום, מה שמסביר את החבלות בפי הטבעת שלו. המתלונן הוא גם עבריין מין, הנוהג לסחוט את קורבנותיו לקיים עמו יחסי מין, שאם לא כן יתלונן נגדם במשטרה. על כן, לשיטת ההגנה, בנקל המציא המתלונן את האירועים המיניים לאחר התקיפה, שכן היה יימצוידיי בכל הראיות להוכיח אותם, וגם התלונה השקרית נגד הנאשם, היא למעשה מעין יימעשים דומים” של המתלונן. מדובר בקו הגנה יוצא דופן בחומרתו ובהשלכותיו, שיש בו כדי להשחיר את פני המתלונן ולהפוך אותו לעבריין מין בעצמו. מאידך גיסא, זהו קו הגנה לגיטימי ככל קו הגנה אחר, וזכותו של נאשם לטעון להגנה כפי בחירתו. נוכח הבחירה בקו הגנה זה, דרש הסניגור כי יותר לו לחקור בדבר עברו המיני של המתלונן, כדי לבסס את הטענה שהחבלות בפי הטבעת שלו נגרמו בשלב מוקדם יותר של הערב, כחלק מיחסי מין
5 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

מה שהוא עשה באותה שניה, כן רציתי לברוח אבל לא הצלחתי, פשוט הגוף שלי היה משותק ולא יכולתי לקום מהרצפהיי (פרוטוקול עמוד 33 שורות 14 – 9 ). אחרי שהאופנוען נסע, חזר הנאשם למתלונן, היכה אותו באגרופו פעם נוספת בלסת, תפס אותו בצווארון חולצתו והחל לגרור אותו מהכביש לכיוון הבניינים (המתלונן הצביע במפה (ת/20) על כל אחד מהמקומות המפורטים בעדותו). לפני שנכנסו השניים לבניין בו אירעו התקיפות המיניות, הגיע למקום ג.ג., נער המוכר למתלונן. המתלונן קרא לו לעזרה, וג.ג. התקרב וביקש מהנאשם להניח למתלונן. הנאשם צעק עליו שיסתלק, והנער הסתובב והלך. הנאשם המשיך לגרור את המתלונן לחצר הבניין, בכתובת המפורטת בכתב האישום, שם בפינה חשוכה עמד שולחן הפוך. הנאשם זרק את המתלונן על הרצפה ליד השולחן ההפוך, והמתלונן נפל על גבו וקיבל מכה מהשולחן בעורפו ובגבו. הנאשם התיישב עליו אחרי שהפיל אותו, והורה למתלונן להוריד לו (לנאשם) את המכנסיים. המתלונן פתח את חגורת מכנסי הנאשם, מתוך הפחד בו היה שרוי, הנאשם התרומם והוריד את המכנסיים, ואז התיישב חזרה על המתלונן ודרש ממנו למצוץ לו את איבר המין. המתלונן סגר את הפה והניד את ראשו בשלילה, ואז לקח הנאשם את איבר המין שלו והכניסו לפיו של המתלונן. המתלונן, מרוב פחד שייפגע, מצץ את איבר מינו של הנאשם, כפי שנדרש. כעבור כעשרים דקות הקים הנאשם את המתלונן, סובב אותו כשגבו אליו, כופף אותו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, למשך כעשרים דקות נוספות, תוך גרימת כאבים וייסורים עצומים למתלונן. אז הוציא הנאשם את איבר מינו מפי הטבעת של המתלונן, סובב אותו עם הפנים אליו, סטר לו, כופף אותו כך שיעמוד על הברכיים, ציווה עליו לחזור ולבצע בו מין אוראלי, הכניס את איבר מינו לפיו של המתלונן, ואמר לו: “אף אחד לא מתעסק עם מתויי (הנאשם לדברי המתלונן גם הזכיר שם משפחתו, שנשמע למתלונן כיימדגסייי). המתלונן נאלץ למצוץ שוב את איבר מינו של הנאשם. לאחר מכן השכיב הנאשם את המתלונן על הבטן, נשכב מעליו וניסה להחדיר את איבר מינו לתוך פי הטבעת של המתלונן, אך ללא הצלחה. לאחר מכן, נרדם הנאשם כשהוא שוכב על המתלונן, ותוך כדי שינה השתין על המתלונן. בזמן שהנאשם ישן על גבו של המתלונן, הציץ המתלונן בשעונו וראה שהשעה ארבע לפנות בוקר. הנאשם חש את תזוזת היד, התעורר, ושוב החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. בשלב זה גם נשך אותו בגב, בעורף ובראש (שלוש נשיכות בקרקפת), באוזן ובלחי השמאלית, ואז, כשאיבר מינו של הנאשם בפי הטבעת של המתלונן, שוב נרדם הנאשם. המתלונן שכב תחתיו כשהוא משותק מפחד ולא מצליח לחשוב על דבר. כשהנאשם התעורר משנתו, הורה למתלונן לשבת על ברכיו, ואז בא על סיפוקו על מצחו ושערו של המתלונן. המתלונן סיפר גם על איומים שאיים עליו הנאשם בעת ביצוע עבירות המין: ייאם תצעק אני ארצח אותך” (פרוטוקול עמוד 46 שורות 5 – 4 ו-16). בהמשך, הורה הנאשם למתלונן להתלבש, וכאשר הרים המתלונן את מכנסיו, לקח הנאשם את תעודת הזהות של המתלונן, הוציא ממנה את כל הכרטיסים, ביניהם כרטיס בנקט, הכניס את תעודת הזהות לכיסו, ודרש מהמתלונן את מכשיר הטלפון שלו. המתלונן נתן לו את המכשיר, ואז סטר לו הנאשם עם הטלפון באזור הרקה השמאלית, ודרש ממנו את הסיסמה לטלפון. המתלונן מסר לו את הסיסמה והנאשם בדק שהיא עובדת. לאחר מכן תפס הנאשם את המתלונן בצווארונו, לקח אותו לקרבת בנק הפועלים שבסביבה, שם עמדו שני גברים, והזהיר את המתלונן לבל יעשה מעשה פזיז או יצעק לעזרה, אחרת יהרוג אותו ואת משפחתו. אם אתה תעשה כל דבר או תגיד משהו אני רוצה אותך ואת המשפחה שלך” (פרוטוקול עמוד 16 שורות 28 – 27 ). המתלונן הסכים, 7 מתוך 42

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפיים 68360 – 03 – 18 מדינת ישראל ני לוגסי (עציר)
12 ספטמבר 2019

שמא הוא מהווה סכנה לעצמו בהחזיקו נשק. המתלונן השיב: “החלטתי שאני לא מספר כדי שזה לא יוריד לי מהפרופיל הנפשי וכמובן אני הולך לספר את זה בהמשך לצבא וגם למפקד שיהיה לייי. הסניגור הוסיף והקשה: “אתה יודע שבכל מקום שמגיעים כמו צבא, עבודה ממשלתית לא אמורים להסתיר פרטים.” והמתלונן השיב: “קודם כל המקרה קרה לאחר השיחות האישיות שלי בצבא כך שלא הייתה לי הזדמנות אפילו לספר… אני כן מתכנן לספר את האמת בכל מקרה בשלב הבא בצבאיי (פרוטוקול עמוד 37 שורות 11 – 5 ). הסניגור לא הסתפק בכך וחזר לנושא זה, ושוב בשאלה שנוסחה מתריס: ייאתה יוצא עם עוד מישהו כי אתה מפחד (בתגובה לכך שהמתלונן תיאר את פחדיו להסתובב לבדו ברחוב, לאחר האירועים נשוא כתב האישום – ט.ח.). אם אתה כל כך מפחד כשאתה יוצא ואתה יוצא עם בן אדם שנמצא איתך, איך בדיוק אתה הולך להתגייס ליחידה קרבית והולך להגן על מדינת ישראל, אתה לא חושש, לא מפחד, לא חושב שזה יכול לפגוע בך או באזרחים ?יי המתלונן השיב: “קודם כל אני אהיה מצורף ליחידה כך שאני לא אהיה לבד, דבר שני כן יש לי חששות אני מנסה להפחית אותם” (פרוטוקול עמוד 39 שורה 16 עד עמוד 40 שורה 5). העובדה שהמתלונן לא ביקש לנצל את המקרה הקשה שאירע לו כדי להתחמק משירות קרבי בצבא, דווקא מלמדת לטעמי על אומץ הלב ויושרה. בנוסף, האופן הענייני וגלוי הלב בו השיב לשאלות אלה כמו לשאלות קשות אחרות, הוסיף לאמינותו בעיניי. ועוד, המתלונן נשאל שוב ושוב על ידי הסניגור, אודות סתירות כביכול בנקודה אזוטרית לכל הדעות, כיצד הסיר הנאשם את מכנסיו, האם המתלונן פתח את חגורתו של הנאשם והנאשם הסיר את המכנסים בעצמו, או שמא המתלונן הוא זה שהוריד את מכנסיו של הנאשם, כפי שטען בחקירתו הראשונה במשטרה (עמודים 42 – 41 לפרוטוקול). למרות שהסניגור חזר ושאל שוב ושוב בנושא פעוט זה ולא הרפה, תוך שהוא מאשים את המתלונן כי בחר גרסה שנוחה לו, המתלונן חזר והשיב לו בסבלנות, והסביר כי ניסה לשכוח את פרטי המקרה ולכן לא מסר בחקירתו הראשונה בדיוק את הפרטים, ורק כשהתבקש לרענן את זכרונו בנושא זה, עשה כן ומסר את גרסתו בחקירה השנייה בה דבק גם בבית המשפט.
הסניגור גם הטיח במתלונן אמירות קשות שלא לצורך (אשר גררו כמובן הערות של בית המשפט). כך למשל, המתלונן נשאל על ידי הסניגור, האם הוא מוכן לוותר על חיסיון עו”ד-לקוח מול עוייד שליכטר אשר מייצג אותו בהליך האזרחי, ולאחר שנועץ בעורך הדין השיב בשלילה. בתגובה אמר לו הסניגור: יילמה אתה לא מוותר על החסיון כי אתה חושב שאתה משקר ?יי (פרוטוקול עמוד 24 שורה 24). או כאשר השיב המתלונן לשאלה בעניין ההליך האזרחי, כי אינו יודע פרטים אודותיו: יאני כמה שפחות רוצה להיכנס לתוך התיק הזה, אני רק רוצה לשכוח מהעניין הזהיי, בתגובה אמר לו הסניגור: “אם אתה רוצה לשכוח מהתיק הזה, מה הביא אותך עד לפה?” (פרוטוקול עמוד 26 שורות 16 – 14 ). השאלה כמובן נפסלה, אולם המתלונן היה מוכן להשיב לכל אחת משאלות אלה, ברצינות ובכובד ראש. המתלונן גם נשאל האם הוא פונה לגברים בשכונה ומציע להם הצעות מיניות, והשיב בשלילה. גם בשאלות אלה ודומות להן, שרמזו אודות נטייה מינית שונה וייחסו לו עבירות פליליות של סחיטה
9 מתוך 42