מדינת יש

בית משפט השלום בירושלים
ת”פ

61095 – 09 – 17 מדינת יש
בפני
כב’ השופט אילן סלע

בעניין: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), ע”י עו”ד שחר מלול
המאשימה
נגד
1.גילה נפתלין ע”י ב”כ עו”ד דוד ברהום 2.יעקב גרשטנקורן
הנאשמים
גזר דין – נאשמת 1
הכרעת הדין
1. נאשמת 1 (להלן: “הנאשמת”) הורשעה על פי הודאתה, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן. כתב האישום כולל ארבעה אישומים אשר על פיהם ביצעה הנאשמת עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן: “החוק”); עבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק; עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק; שתי עבירות של שבועת שקר לפי סעיף 239 לחוק; ושלוש עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 293(2) לחוק.
2. לפי המתואר בחלק הכללי של כתב האישום, הנאשמת עורכת דין במקצועה ניהלה עם בן זוגה משרד לעריכת דין, ועסקה בין היתר בתחום המעמד האישי ובתחום המקרקעין. במסגרת
עמוד 1 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’
36. לדברי ב”כ המאשימה, בשים לב לעבירות ואופיין, הרי, שבהתאם לפסיקת בתי המשפט, יש לתת משקל מועט לנסיבות האישיות של מבצע העבירה, המתגמדות מול חומרת המעשים ומול הפגיעה או פוטנציאל הפגיעה, העשוי להיגרם כתוצאה ממעשים אלו. כך, בין היתר, אין מקום ליתן משקל רב להעדר עבר פלילי, להודאה ולחרטה, ואין בכך כדי להצביע על שיקום כמשמעתו בחוק, המצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.
37. באשר לחלוף הזמן, ציין ב”כ המאשימה כי בהסדר הטיעון הוסכם כי הנאשמת תחזור מטענותיה הנוגעות לשיהוי, ולכן המאשימה לא יכולה הייתה להוכיח את הנסיבות שהביאו לחלוף הזמן מביצוע העבירות ועד לפתיחת החקירה ומפתיחת החקירה עד להגשת כתב האישום. בין היתר ציין ב”כ המאשימה את מורכבות החקירה שדרשה קבלת אישורים מגורמים בכירים, נוכח הצורך לחקור דיינים מכהנים, את היקף העדים שנחקרו, כמאה ועשרים, ואת החומר הרב שנאסף במסגרת החקירה, את התארכות השימוע לבקשת עורכי דינה של הנאשמת, שהתחלפו בתוך תקופת זמן זו.

38. בהתייחס לעונש שהושת על מר ברבר, ששה חודשי מאסר וקנס בסך של 100 , 000 ₪, ציין ב”כ המאשימה, כי חלקו בפרשה קטן יותר מזו של הנאשמת. הנאשמת היא יוזמת המעשה, היא זו שפנתה למר ברבר והפעילה אותו. כן ציין ב”כ המאשימה, את הנסיבות האישיות הקשות של מר ברבר, נוכח מצבו הבריאותי החריג של בנו, שהיוו חלק מרכזי בעונש המקל עליו הוסכם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בגזר הדין, כמו גם שיתוף הפעולה שלו עם רשויות החקירה.
39. בהתייחס לנוטריונית עו”ד סילביה אדאטו שאישרה את הצוואה המזויפת, ציין ב”כ המאשימה, כי התיק בעניינה נסגר בעילה של חוסר אשמה, בהעדר ראייה כלשהי שהיא הייתה חלק מהתכנית העבריינית שרקחה הנאשמת. בהתייחס לגב’ טביקמן, שהובאה על ידי נאשם 2 כדי שתתחזה כמנוחה בפני הנוטריונית נסגר התיק בעילה של חוסר ראיות. ב”כ המאשימה ציין כי מדובר באישה ילידת 1948, המתקשה בשפה העברית, אינה יודעת קרוא וכתוב, שנוצלה על ידי נאשם 2.
40. ב”כ המאשימה תמך את טיעוניו בפסיקה. בסופו של יום, הוא עתר להשתת עונש מאסר שלא יפחת מ-5 שנים לצד מאסר מותנה מרתיע וצופה פני עתיד, קנס ופיצוי למתלוננים.
טיעוני ב”כ הנאשמת
עמוד 11 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’
46. עוד טען ב”כ הנאשמת כי לא ניתן לקבל, שביחס למר ברבר הציגה המאשימה עמדה מקלה, כשהגיעה עמו להסדר טיעון הכלל הסכמה לעונש של ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בעוד שאם הנאשמת מבקשת המאשימה להחמיר עשרת מונים.
דברי הנאשמת
47. הנאשמת ציינה את קושי המעמד, את הבנתה באשר לחומרת מעשיה, ואת ההכרה שעליה לשלם על הטעויות שעשתה. עם זאת, היא ציינה, בבכי, את המחיר הכבד אותו היא כבר משלמת משנת 2013, עת הופסקה עבודתה כעורכת דין, ועת פורסם הדבר בתקשורת, ואת המחיר ששילמו וישלמו ילדיה.

דיון והכרעה 48. מעשיה של הנאשמת מהווים מסכת ארוכה של מעשים חמורים ופסולים אותם ביצעה הנאשמת על פני תקופה של כשלוש שנים, כשהיא מנצלת לרעה את מקצועה כעורכת דין ואת האמון שניתן לה בשל כך. המעשים כוונו כלפי קורבנות שונים, ואין מדובר במעידה חד פעמית. ברי, כי מדובר במספר אירועים”, לצורך קביעת מתחם עונש הולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין. שכן, אין מדובר בעבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק, ואשר ניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת. כל אחד מהמעשים עומד בפני עצמו, מאחוריו עומדת מחשבה אחרת, חלקם עם תוכנן מוקדם משמעותי, לא ניתן להצביע על שיטתיות בביצוע העבירות, לא קיימת סמיכות בזמן בין המעשים, לא ניתן לומר כי קיים קשר בין העבירות במובן זה שאחת מהן נועדה לאפשר את ביצועה של אחות, ובעיקר מדובר בקרבנות שונים, כל אחד מהם נפגע בצורה קשה ממעשי הנאשמת בדרך אחרת. אין מדובר אפוא, במעשים בעלי “קשר הדוק”, והם אינם חלק ממסכת עבריינית אחת (ע”פ 4910 / 13 ג’אבר נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29 . 10 . 14 ); ע”פ 1261 / 15 מדינת ישראל ני דלאל (פורסם בנבו, 3 . 09 . 15 )). יש אפוא לקבוע מתחם עונש הולם, לכל אחד ואחד מהאישומים בהם הורשעה הנאשמת.
49. במעשיה, פגעה הנאשמת בערכים מוגנים רבים. היא פגעה באמון הציבור בנותני שירות, בסדר החברתי והמשפטי, ונוכח העובדה שמעשיה של הנאשמת שימשו אותה בניסיונה להטעיית בית המשפט בדרך של שבועת שקר, יש בהם גם חומרה יתירה, בשל הפגיעה בסדרי המשפט.
עמוד 13 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’

7706 / 06 אהל פז ישועה נ’ אלבז (פורסם בנבו, 29 . 04 . 10 ); בג”צ 4638 / 07 חברת אלאקסא אלמובארק בע”מ נ’ חברת חשמל לישראל (פורסם בנבו, 29 . 10 . 07 ) וההפניות הנזכרות שם, ע”א 1900 / 96 טלמצ’יו נ’ האפוטרופוס הכללי, פ”ד נג(2) 817 (1999); ע”א 724 / 87 כלפה נ’ גולד, פ”ד מח(1) 22 (1993)), תכלית שמקורה ויסודותיה בהלכה היהודית ב”מצווה לקיים דברי המת” (תלמוד בבלי, גיטין יד, ע”ב; רמב”ם, משנה תורה, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ה; שולחן ערוך, חו”מ, סימן רנ”ב, סעיף ב). אין מדובר רק בפגיעה ברכושו כי אם פגיעה ברצונו (ראו: ר’ יוסף שאול נתנזון (פולים, המאה ה-14), שו”ת ושאל ומשיב, מהדורה תניינא, סעיף א’; בע”מ 9085 / 16 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 2 . 03 . 17 )).
53. באשר לנזק שנגרם בפועל, כתוצאה ממעשיה של הנאשמת לבנותיה של המנוחה, על כך נלמד מעדותה של עו”ד שקד, אודות הנזק הנפשי של אחת מהבנות כתוצאה מניהול ההליך המשפטי. והגם, שמטבעם של דברים אין מקום לתת משקל רב לעדות מעין זו, די נהיר כי ניהול המשפט במשך שנים לא מעטות, ועצם העובדה שמעשיה של הנאשמת הביאה את הבנות לפתוח את סוגיית אימוצן, והמחשבה – כי אמן גם בחרה שלא להוריש להן את רכושן, הביא למעמסה נפשית קשה עליהן.
54. ברי, כי עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות אינו נותן ביטוי הולם לחומרת מעשיה של הנאשמת, ואין הוא בא בגדרי מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו, אשר קצהו התחתון של המתחם הוא בעונש של 18 חודשי מאסר. עיון בפסיקה הנוהגת מלמד כי הרף העליון יכול ויגיע ל 4 שנות מאסר. כל זאת, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי לקרבנות העבירה.

55. בשלושת האישומים הנותרים, שלחה הנאשמת ידה בכספי לקוחותיה, כשבכל אחד מהם היא פגעה בצורה שונה. מדובר, לא אך בפגיעה בקניינם של הלקוחות, אלא גם ביחסי האמון המיוחדים שבינם לבין הנאשמת נוכח תפקידה. מקדמת דנא ציין בית המשפט, כי ככלל אין לפטור אדם שהורשע בביצוע עבירות דוגמת גניבה בידי מורשה או על ידי נאמן מעונש מאסר בפועל, בין היתר בשל חומרת הפגיעה בקרבנות העבירה, שכיחותן ופגיעתן הקשה בציבור הרחב (ע”פ 3506 / 13 הבי נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12 . 01 . 16 ); ע”פ 281 / 82 אבו חצירא נ’ מדינת ישראל, פ”ז לז(3) 673 (1983)).
עמוד 15 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’
61. בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, נסיבות ביצוע העבירות והפסיקה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו נע מתשעה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות במקרים מסוימים ועד 18 חודשי מאסר.
62. איני סבור כי יש הצדקה לסטות ממתחמי העונש האמורים, לקולא או לחומרא. נכון אני לקבל את טענת הסניגור כי אין להוציא קטגורית עבירות מסוג זה בהן הורשעה הנאשמת, מהמסגרת העוסקת בשיקום הנאשם. עם זאת, איני סבור כי העובדה כי בכל מקרה בו נאשם הביע חרטה ואף שינה אורחותיו, הוא נכנס לגדרו של סעיף 40ד(א) לחוק, באופן המצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. שיקום בעבירות מסוג זה, צריך להיות מושתת על תהליך של בחינה מדוקדקת של דפוסי המחשבה הבסיסיות שהובילו את הנאשם לביצוע העבירות, ותהליך טיפולי של שירושן ותיקונן. קיומו של תהליך מעין זה במקרה שלפני לא הוצג, והתסקיר שהוגש גם בו אין כדי ללמד על תהליך שכזה. על כן, איני סבור כי יש מקום לסטות ממתחם העונש ההולם במקרה זה משיקולי שיקום, ויש לגזור את עונשה של הנאשמת בתוך המתחם.
מכאן לנאשמת.
63. הנאשמת ילידת 1978, כיום בת 41, נשואה ואם לשבעה ילדים, רובם קטינים. הנאשמת נעדרת עבר פלילי. לצד זאת, יש לזכור כי עבירות מסוג זה, מתבצעות בדרך כלל על ידי אנשים שהם בהכרח נורמטיביים ולרוב נעדרי עבר פלילי, שאלמלא כן לא יכלו לשמש בתפקיד עורך דין. במקרה זה, הנאשמת גם הורשעה בעבר בדין משמעתי בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי דין במעשה דומה של שימוש בכספים שהופקדו בידה בנאמנות. בית הדין גזר עליה השעיה בפועל למשך 7 שנים ועוד 3 שנות השעיה על תנאי וכן קנס. לא נעלם ממני האמור בתסקיר בכל הנוגע לחוויותיה ותחושותיה של הנאשמת בעבר, בילדותה, אך מדובר בעניינים, שמטבע הדברים, ונוכח חומרת המעשים, לא ניתן לייחס להם משקל של ממש.
64. לזכותה של הנאשמת יש לציין את הודאתה של הנאשמת, נטילת האחריות והבעת החרטה והנכונות לשאת בפיצוי קרבנות העבירות, הגם שלא הוברר מדוע עד עתה, לא השיבה הנאשמת את כל הכספים שנטלה. גם יש להזכיר את התרשמות קצינת המבחן, אודות הטשטוש של האלמנט המוסרי על ידי הנאשמת והקושי להתייחס לחלקים המרמתיים במעשיה.
עמוד 17 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’

68. כך או כך, לחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה יש לתת משקל משמעותי. העבירות בוצעו כאמור במהלך השנים 2008 עד 2011. החקירה נפתחה בשנת 2011, והיא הפכה לגלויה כשנתיים לאחר מכן. כתב האישום הוגש רק לקראת סופה של שנת 2017, 9 – 6 שנים ממועד ביצוע העבירות ו-6 שנים מתחילת החקירה. “ניהול המשפט לאחר זמן כה רב עלול להיות מנוגד באופן מהותי לעקרונות של צדק והגינות משפטית גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית של העבירה המיוחסת לנאשם” (ישגב נקדימון, הגנה מן הצדק (מהדורה שנייה, 2009), עמ’ 351: “ניהול המשפט לאחר זמן כה רב עלול להיות מנוגד באופן מהותי לעקרונות של צדק והגינות משפטית גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית של העבירה המיוחסת לנאשם” (ראו: ע”פ 2144 / 08 מונדרוביץ נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14 . 01 . 10 ); על”ע 2531 / 01 חרמון נ’ הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו, פ”ד נח(4) 55 (2004); ע”פ 7014 / 06 מדינת ישראל נ’ לימור (פורסם בנבו, 4 . 09 . 07 )). במקרה אחר ציין בית המשפט כי “שיהוי של למעלה מחמש שנים בהגשת כתב אישום, הוא שיהוי בלתי סביר” (ע”פ 6922 / 08 פלוני נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1 . 02 . 10 )). במקרה זה, לא ניתן כאמור, לקבוע כי מדובר בשיהוי בלתי מוצדק במשך כל התקופה, אך את השיהוי יש לבחון גם מנקודת מבטו של הנאשם ולא אך מנקודת מבטה של התביעה.

69. יפים לעניין זה דבריו של פרופ’ ש.ז. פלר בהתייחסותו להצדקת מוסד ההתיישנות בפלילים (יסודות בדיני עונשין, כרך ב (תשמ”ז), עמ’ 622: השיקולים הסוציו-משפטיים העומדים מאחורי הענקת מעמד של סייג למימוש אחריות פלילית להתיישנות, נעוצים בהשלכת חלוף הזמן, הממושך בוודאי, מאז ביצוע העבירה, על השיקולים למימוש האחריות הפלילית לה. נעברה עבירה ובמשך פרק זמן מסויים, הקרוי תקופת ההתיישנות של העבירה, עדיין לא נקבעה האחריות הפלילית, על מהותה והיקפה, שעל העבריין לשאת בה עקב עבירתו, אין עוד טעם חברתי ומשפטי להטילה עליו. הזעזוע שנגרם על-ידי ביצוע העבירה וההד האנטי-חברתי שהיא היכתה בזמנו, דעכו ושככו; תהליך זה מביא עמו שיכחה; חלוף הזמן בלא שהעושה חזר לסורו – וזה צריך להיות, כמובן, תנאי להתיישנות – אף ללא טיפול עונשי, מהווה סימן שמימוש האחריות הפלילית התייתר והאחריות עצמה טעונה מחילה; מערכת יחסים תקינים שהתרקמה בין העושה וסביבתו, עשויה לחייב יציבות חברתית. כל אלה, השיכחה, המחילה והיציבות החברתית, ביחד, מוליכים אל המסקנה כי טובת הציבור והפרט, כאחד, תובעת להניח לדברים, ולהסתפק בהתפתחות החיובית של הדברים, כפי שהזמן והנסיבות גרמו לה
עמוד 19 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’
74. באשר לעונש עליו הסכימה המאשימה בהסדר הטיעון עם מר ברבר, ששיתף פעולה עם הנאשמת באישום הראשון, לא זו בלבד שבבסיס ההסדר עמו, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון עמו ומגזר הדין שאישר את ההסדר, עמד מצבו הרפואי הקשה והייחודי של בנו, אלא שדווקא מעונשו של מר ברבר – שלא היה עורך דין, לא היה זה שרקח את המזימה, והוא למעשה הופעל על ידי הנאשמת, והוא לא היה זה שהיה אמור ליהנות מפירות המזימה (כך עולה מתוך כתב האישום שהוגש כנגדו ומתוך כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת), והוא שיתף פעולה עם רשויות החקירה, בניגוד לנאשמת שלא שיתפה פעולה בחקירת אישום זה – ניתן ללמוד כי עונשה של הנאשמת, בשל אישום זה לבדו, צריך לעמוד על מספר לא מבוטל של חודשי מאסר בפועל.
75.
בשים לב לכל האמור, אני משית על הנאשמת את העונשים הבאים:
א.

24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרה מיום 5 . 02 . 13 עד 10 . 02 . 13 .

הנאשמת תתייצב ביום 22 . 9 . 19 בשעה 9 : 00 במתקן המעצר במגרש הרוסים, עם תעודה מזהה והעתק גזר הדין.
תעודה מזהה וה
ב.
12 חודשי מאסר אשר לא ירוצו אלא אם כן הנאשמת תעבור אחת מהעבירות בהן הורשעה, במשך 3 שנים מיום שחרורה ממאסר.
ג.

קנס בסך של 25 , 000 ₪ או 40 ימי מאסר תחתם. הקנס ישולם עד ליום 1 . 01 . 2022 .

פיצוי לכל אחת מבנותיה של המנוחה (באישום הראשון) בסך של 25 , 000 ₪. פיצוי למתלוננת ב’ (באישום השני) בסך של 150 , 000 ₪.

פיצוי למתלונן מר זייליק (באישום השלישי) בסך של 30 , 000
₪.

פיצוי למתלוננת ח’ בסך של 5 , 000
₪.

כספי הפיצויים יופקדו בבית המשפט עד ליום 1 . 03 . 2020 , ועד לאותו מועד תמסור המאשימה את פרטי המתלוננים למזכירות בית המשפט.
עמוד 21 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’
7. מר ברבר פנה לנאשם 2 וביקש ממנו למצוא עבורו נוטריון. נאשם 2 נעתר לבקשה ותאם פגישה עם הנוטריונית עו”ד סילביה אדאטו (להלן: “הנוטריונית”). מר ברבר ונאשם 2 הגיעו למשרדה של הנוטריונית וביקשו ממנה לאשר את הצוואה המזויפת בחתימתה, אך היא סירבה לעשות זאת ללא נוכחות המצווה, המנוחה. בהמשך, הציע נאשם 2 לפנות לגב’ ברכה טביקמן, ילידת 1948, כשהוא יודע שהיא אינה שולטת בשפה העברית, ולהציגה בפני הנוטריונית כשהיא מתחזה למנוחה. השניים, מר ברבר ונאשם 2, הנחו את גב’ טביקמן להציג בפני הנוטריונית מצג שווא לפיו שמה הוא שורין ניסים, ובתמורה הציע לה מר ברבר תמורה כספית. השלושה נסעו לנוטריונית, וביקשו ממנה לרדת לרכבם כדי לאמת את הצוואה המזויפת. הנוטריונית אישרה את הצוואה המזויפת בחתימתה, לאחר שמו ברבר ונאשם 2 חתמו עליה בפניה, והם שילמו לה סך של 320 ₪ שקיבלו מהנאשמת. גב’ טביקמן קיבלה תמורה בסך של 100 $. לאחר מכן, העביר מר ברבר לידי הנאשמת את הצוואה המזויפת.

8. בהמשך, ביום 6 . 07 . 11 הגישה הנאשמת בקשה לצו קיום צוואה לרשם לענייני ירושה בירושלים. הנאשמת הגישה את הבקשה בצירוף הצוואה המזויפת, וצרפה תצהיר שלה התומך בבקשה, ביודעה כי מדובר במסמך מזויף ובתצהיר שקר.

9. ביום 24 . 07 . 11 הוגשה מטעם היורשים על פי דין, התנגדות לבקשה לקיום צוואה. בשל כך, הורה הרשם לענייני ירושה על העברת הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, והעניין נידון במסגרת ת”ע 35051 – 08 – 11 . הנאשמת הגישה את תגובתה להתנגדות בה טענה בכזב ובכוונת מרמה, כי הצוואה התקבלה לידה כדין ובאופן כשר. את תגובתה תמכה בתצהיר ביודעה, כי האמור בו הוא שקר. גם מר ברבר הגיש תצהיר שקר לבית המשפט אודות נסיבות חתימת הצוואה על ידי
המנוחה.

האישום השני 10. החל מחודש יולי 2009, הנאשמת ייצגה את ב’ בהליך גירושין מבן זוגה. בחודש אוגוסט 2009 פנה בעלה של ב’ לנאשמת, על מנת להגיע להסכמות בעניין הסכם הגירושין. במסגרת ההסכם נקבעה המשמורת אצל ב’, ודמי מזונות הועמדו על סך של 20 , 000 ₪ לחודש עבור ארבעת ילדיהם עד הגיעם לגיל 18 ועוד 13 , 000 ₪ לחודש עבור התינוק שעמד להיוולד, עד הגיעו לגיל 18. הסכמות
עמוד 3 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’

הנאשמת פתחה חשבון נאמנות על שמה של ח’, וביום 3 . 02 . 10 הופקדה בחשבון על ידי אמה של ח’ סך של 50 , 000 ₪. ביום 9 . 02 . 10 הופקד בחשבון סך נוסף של 100 , 000 ח וביום 14 . 04 . 10 הופקד סך נוסף של 20 , 000 ₪.

15. ואולם, על אף שהכספים הוחזקו על ידי הנאשמת בנאמנות, במספר הזדמנויות במהלך חודש פברואר 2010, היא שלחה ידה במרמה בכספים אלו, והעבירה מחשבון הנאמנות לחשבונה הפרטי ולחשבונות אחרים סכום כולל של 56 , 000 ₪. במספר הזדמנויות במהלך חודש אפריל של אותה שנה, היא שבה ושלחה ידה במרמה בכספים אלו, והעבירה מחשבון הנאמנות לחשבונה הפרטי סך סכום כולל של 20 , 300 .
תסקיר שירות המבחן 16. נתבקש והוגש תסקיר שירות המבחן, ממנו נלמד אודות נסיבות חייה של הנאשמת. באשר ליחסה של הנאשמת לעבירות בהן הורשעה ציינה קצינת המבחן, כי הנאשמת לוקחת אחריות על מעשיה, ביטאה חרטה עליהם ובושה מעצם היותה עומדת לדין בפלילים. קצינת המבחן ציינה את התרשמותה מהמצוקה הרגשית שחווה הנאשמת סביב השלכות ההליכים המשפטיים על חייה וחיי בני משפחתה, בין היתר נוכח פרסום הפרשה בעיתונות, חווית המעצר והפסקת עיסוקה כעורכת דין, עיסוק שסיפק לה תחושת ערך ומימוש עצמי. קצינת המבחן גם ציינה את התרשמותה כי המעשים בגינם הורשעה, אינם תואמים את מערכת ערכיה ואורח חייה בדרך כלל. לצד זאת, ציינה קצינת המבחן את התרשמותה, כי עדיין קיים קושי מצדה של הנאשמת לעמוד במפגש רגשי עמוק עם דפוסי התנהגותה, תוך רציונליזציה וטשטוש מסוים של האלמנט המוסרי וקושי להתייחס לחלקים המרמתיים במעשיה. כיום, ציינה קצינת המבחן, עסוקה הנאשמת בעיקר בהתמודדות עם המחירים האישיים, בין השאר, חששותיה מהשלכות ההליך המשפטי על בני משפחה, ובעיקר ילדיה.
17. בשולי התסקיר ציינה קצינת המבחן, את התרשמותה כי הטלת עונש מאסר בין כותלי הכלא, ולו לתקופה קצרה, תהווה פגיעה וגורם משברי לילדיה הקטינים, והדבר גם עלול לשחזר חוויה משברית קודמת ולהביא לרגרסיה במצבה. בשים לב לכך, על אף אופי העבירות והיקפן, באה קצינת המבחן בהמלצה להשית על הנאשמת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לקרבנות העבירות וכן צו מבחן לשנה.
עמוד 5 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’

21. מהצהרת נפגע עבירה של מר זייליק נלמד כי מדובר באדם בן 75, מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100 % , בשל מחלת סרטן במעי הגס ממנה הוא סובל מזה שנים רבות. אשתו חולת לב ושניהם מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי. כעשר שנים הוא ממתין לקבלת כספו מהנאשמת, כסף שנדרש לו לצורך רכישת תרופות ותחבושות. בהעדר כסף הוא נאלץ להסתובב עם שקיות (שמחוברות לגופו נוכח מצבו) לא נקיות ותחבושות מלוכלכות. הוא ציין כי האפוטרופוס הכללי הפנה אותו לנאשמת בטענה כי הוא העביר את הכסף אליה, אך הנאשמת מצדה טענה שלא קיבלה את הכסף ולא העבירה לו אותו. הוא גולל את תלאותיו לקבלת הכסף, נסיעותיו, כעשר במספר, מאשקלון לירושלים, תוך שהוא לוקח כסף משכניו למימון הנסיעה באוטובוס. מכל נסיעותיו, הוא חזר כלעומת שבא, לאחר שהנאשמת השיבה פניו ריקם, לא נתנה לו את כספו, ואפילו לא היה ממה להשיב לשכניו את שנתנו לו. ב”כ הנאשמת ביקש לחקור את מר זייליק ובדבריו בבית המשפט הוא שב על שעבר עליו במהלך תקופה זו, והוסיף כיצד היה ממתין לשעות החשיכה לשוב לביתו, כדי ששכניו לא יבקשו ממנו את הכסף שנתנו לו.

22. בנוסף, הגישה המאשימה את הסדר הטיעון שנחתם עם שותפה של הנאשמת באישום הראשון, מר ברבר, ואת גזר הדין שניתן בעניינו (ת”פ 1982 – 06 – 18 בבית משפט זה). כן הוגשו מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הרפואי הקשה של בנו של מר ברבר שעמדו בבסיס הסדר הטיעון שנחתם עמו.

23. כן הגישה המאשימה, פסק דין מבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (בד”ע 82 / 18 ). ב”כ הנאשמת התנגד להגשת פסק הדין המשמעתי בטענה כי הדין אינו מאפשר להגיש פסק דין שכזה במסגרת הראיות לעונש. בין היתר נטען כי נטלי הראיה בבית הדין למשמעת אינם דומים לנטלי הראייה הכבדים הקיימים בדין הפלילי, וכי מעצם העובדה כי מעשי הנאשמת באותו עניין שנידון בהליך המשמעתי, לא נידונו בהליך פלילי, יש ללמוד כי לא ניתן היה לנקוט בהליך פלילי באותו עניין.
24. ואולם, סעיף 187(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 ברור מללו, והוא קבוע במסגרת ראיות התביעה יובאו ראיות “בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ובדבר החלטות בית המשפט ובית דין לענין ביצוע עבירה על ידו, אף בלא הרשעה, ורשאי הוא גם להביא ראיות אחרות לענין זה”. הרי שגם החלטות בית דין בכלל הראיות שיובאו בפני בית המשפט,
עמוד 1 מתוך 22

בית משפט השלום בירושלים ת”פ 61095 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ נפתלין ואח’
28. בנוסף, הוגשו מסמכים שונים. מכתב המלצה של מר משה דייטש אשכנזי, ממפעל הזנה לקשישים וגלמודים “אשל אברהם” בו ציין את התגייסותה של הנאשמת למען העמותה, בהצנע לכת, מבלי לדרוש טובת הנאה. מכתב המלצה של מר מנדי בלוי ממרכז שיקום גראבסקי בו ציין את תרומתה של הנאשמת לעמותה, הנעשית בסתר, בצניעות וביושר המלמדים על תכונותיה ומידותיה. מכתב המלצה של מר יצחק מרטון, מנכ”ל עמותת “חסד מנחם מענדל”, אודות הירתמותה של הנאשמת לסייע להצלתן של אלמנות ויתומים, ברגישות ובמסירות. מכתבי הערכה שונים שנשלחו לנאשמת מהישיבה הגבוהה “אורייתא”, “דרכי מרים” – לעזרת חולי סרטן ובני משפחותיהם, ומהרב משה יצחק טעמפלער, אב”ד קהילת קהל חסידים בשכונת רוממה.

29. מאוחר יותר, ביום 3 . 09 . 19 הגיש ב”כ הנאשמת בקשה להוספת ראיה לעונש – מכתב שכתבה אמה של הנאשמת, אשר לקתה בלבה ביום 22 . 08 . 19 . במכתבה, ציינה האֵם כי מבלי להמעיט בחומרת מעשיה של בתה, מעשים אלו אינם מאפיינים את הבת והיא לא עשתה אותם מתוך רצון להרע, כי אם ממצב דברים נקודתי. לדבריה, משחר ילדותה, בתה, חיפשה בכל רגע פנוי לסייע ולהקל על מצוקתם של אנשים ומטעם זה גם פנתה לעסוק במקצוע עריכת הדין. היא ציינה את הסיוע הרב שהיא מקבלת מבתה, סיוע שנדרש לה לאחרונה יותר נוכח מצבה הרפואי, כשהבת היא זו הסועדת אותה ואת בעלה (אביה של הנאשמת). החשש כי בתה תופרד מילדיה, מדירה שינה מעיניה ואינה תורמת למצבה הבריאותי.
טיעוני ב”כ הצדדים לעונש טיעוני ב”כ המאשימה 30. בטיעוניו לעונש עמד ב”כ המאשימה על כך, שבהתאם לדין ולפסיקה, יש לקבוע מתחם עונש הולם, לכל אחד מהאישומים בנפרד. שכן, מדובר במעשים שבוצעו במועדים שונים כלפי מתלוננים שונים.
31. ב”כ המאשימה, עמד על הערכים החברתיים שנפגעו ממעשיה של הנאשמת. הנזק הכלכלי הכבד שעלול היה להיגרם ממעשי המרמה שעשתה הנאשמת, על הפגיעה בזכות הקניין של הפרט, על החומרה הגלומה בכך שהנאשמת ביצעה את העבירות בכובעה כעורכת דין, דבר שיש בו כדי לפגוע ביחסי אמון שבין הציבור לנושאי תפקידים מקצועיים. על החומרה שבמעשי הזיוף של
עמוד 9 מתוך 22