לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ

49963 – 03 – 17 מוגוגו בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופט שמואל בורנשטין
מערערת
מוגוגו בע”מ באמצעות ב”כ עוה”ד שי מנורי ור’ נ’ פינצי
נגד
משיב
מנהל מס ערך מוסף נתניה באמצעות ב”כ עוהייד יי בן דוד ור’ בן דוד
פסק דין
פתח דבר

1. בפניי ערעור על החלטת המשיב בהשגה על שומת תשומות שהוצאה למערערת, חברת מוגוגו בעיימ (להלן: “המערערת” או “החברה”) לתקופה שבין 1 / 2013 ל- 4 / 2016 על סך כולל של 369 , 982 ₪ (קרן מס), וזאת בהתייחס למס תשומות שנוכה על ידי המערערת.
3 4 5
7

2. המערערת עוסקת בפיתוח ועיצוב של מערכות מזנונים (Buffet) מודולריות להגשת מזון (להלן: “המערכות” או “השולחנותיי).

3. על פי המערערת, הפיתוח והעיצוב של המערכות מבוצע בישראל, איתור המקורות לחומרי הגלם, רכישתם וייצור המערכות מבוצע בווייטנאם (סעיף 22 לתצהיר קדוש), ואילו מכירת המערכות נעשית בארהייב (ראו סעיף 9 לכתב ערעור; סעיפים 16 – 19 , 22 ו-24 לתצהיר מר יריב קדוש – המנכ”ל, המפתח והמעצב הראשי של המערערת (להלן: “קדוש”י)).
9 10 11 12
14 15

4. לטענת המערערת, מועבר על ידה נכס בלתי מוחשי לחוייל לצורך יישומו והטמעתו בייצור המערכות, השיווק והמכירה, כאשר התשומות שמושקעות על ידה בישראל, משמשות לייצוא אותו קניין רוחני, דהיינו: הידע, העיצוב והפיתוח הייחודיים שמקורותיהם כאמור בישראל. לגישתה, פעילותה מהווה לפיכך מכירה של נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ החוסה תחת שיעור מס אפס לפי סעיף 30(א)(2) לחוק מס
16
17 18
1 מתוך 12
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ

49963 – 03 – 17 מוגוגו בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף
תיק חיצוני:

38. לטעמי, המערערת סובבת במעין יימעגל שוטהיי בטיעונה בערעור דנן. המערערת טוענת כי היא מפתחת ומעצבת מוצרים וכי יצירת נכסיה הבלתי מוחשיים הם עיקר פעילותה, אך כאשר מתבקש בירור והבהרה מהם אותם יינכסים בלתי מוחשייםיי חוזרת המערערת על טיעוניה בדבר ייפיתוחיי נייעיצוביי.
1 2 3
אבהיר אפוא כי “פיתוח” ו”עיצוב” אינן בבחינת זכות בקניין רוחני או נכס בלתי מוחשי כלשהו. פיתוח ועיצוב הן הפעולות אשר כתוצאה מהן אפשר ותיווצר זכות בקניין רוחני הראוי להגנה לפי הדין.
5 6
8
דומה כי בכך טמון הכשל בטיעונה של המערערת. בסופו של יום, לא הוכיחה המערערת קיומו של נכס בלתי מוחשי שאותו היא מייצאת ומוכרת לתושב חוץ.
10 11
12
13
14

39. גם טענת המערערת לעניין היסמכותה על החלטת המיסוי 2625 / 15 ועל החוזר מיום 20 . 9 . 2015 – אין בה להוביל לתוצאה אליה היא חותרת. ער אני לעמדת רשות המיסים כפי שבאה לידי ביטוי בחוזר מיום 20 . 9 . 2015 (נספח ח’ לכתב הערעור), שיצא בעקבות החלטת המיסוי ואשר בבה צוין במפורש כי בהחלטה תקדימית יינפתח הפתח לחברות ישראליות שעיקר עיסוקו בארץ מתמקד בפיתוח מוצרים אך מרכזי הייצור שלהן נמצאים בחו”ל, לקבל הכרה בעסקאות של מכירת מוצריהן ללקוחות בחו”ל כמכירת נכס בלתי מוחשי ובכך לאפשר להן לנכות הוצאות (מס תשומות)”, כאשר עוד הודגש כי על פי הערכת רשות המיסים “ההחלטה צפויה להשפיע על מאות חברות ישראליות העוסקות בפיתוח תוכנה, עיצוב מוצרים, פיתוח תרופות וכו’, בכך שהיא תאפשר להן להמשיך לפעול בישראל בתנאי תחרות משופרים בשוק הגלובלי”.
16
21
22

40. אך כפי שציין המשיב, נסיבותיה של החלטת המיסוי היו שונות שכן מדובר היה במכירת תוכנה, שהיוותה את הרכיב העיקרי במוצר. תוכנת מחשב מהווה יצירה המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, והיא תוצר של פעולות פיתוח, ועל כן העברת זכויות השימוש בה, בין בדרך של מכירה ובין בדרך של מתן זכות שימוש ייחודית או אחרת – מהווה מכירת נכס בלתי מוחשי. יתר על כן, ממילא צוין במפורש בהחלטת המיסוי כי כל מקרה ידון לגופו, ולא בכדי.
24 25
11 מתוך 12
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ
49963 – 03 – 17 מוגוגו בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף
תיק חיצוני:
הם עיקר פעילותה. לגישתו, תרומת הוצאות הפיתוח והעיצוב המוטמעים לתוך המערכות היא דומיננטית ומכרעת ליצירת ההכנסות והרווחים הגבוהים במיוחד של המערערת.
1 2

11. מעדותו של נציג המשיב, מר אליהו מרחב (להלן: יימרחביי), עלה, בין היתר, כי הוא לא ראה צורך להתייעץ עם גורם העוסק בפטנטים או לבקר במשרדי החברה בתל אביב, ואף לא טרח להשוות בין מחירי מערכותיה של המערערת לשולחנות יירגילים” ועלויות הפיתוח והעיצוב השונים שלהם. מרחב היה עיקש בדעתו כי אין שום חדשנות, פיתוח או עיצוב ייחודיים במוצרי המערערת וטיפולו הדוגמטי הוביל להחלטה בלתי סבירה.
4 5 6 7 8

12. בניגוד לעולה מעמדת נציג המשיב, עלות חומרי הגלם אינה רלוונטית לעניין, שכן הדגש ראוי להיות מושם על תרומתו של המרכיב הבלתי מוחשי מבחינת מהות המערכות. על פי מרגלית יש לבחון את הוצאות הפיתוח אל מול סך המכירות של המערערת כדי להעריך את מידת התרומה של רכיב הפיתוח לפעילותה של החברה, להכנסותיה ולרווחיה.
10 11 12 13
15 16 17

13. המערערת היתה רשאית להסתמך על החלטת המיסוי 2625 / 15 שפורסמה על ידי רשות המיסים. אף המערערת, בדומה לאותה חברה נשוא החלטת המיסוי, היא בעלת נכס בלתי מוחשי -ידע/עיצוב/פיתוח המפותח בישראל ומוטמע במערכת שרכיביה הפיזיים מיוצרים בחו”ל ונמכרת ישירות ללקוחות בחוייל. בנוסף, בפרסום רשמי של רשות המיסים מתאריך 20 . 9 . 2016 (נספח ח’ לערעור) נכתב במפורש כי ההערכה היא שההחלטה צפויה להשפיע על חברות ישראליות העוסקות בין היתר בעיצוב מוצרים. בנסיבות אלו המשיב מנוע מלהתכחש להחלטת המיסוי או לסייג תחולתה רק לחברה הקונקרטית אליה כוונה.
19 20 21
23

14. אילו המערערת הייתה מייצרת את המוצרים בווייטנאם שלא בעצמה אלא באמצעות חברת בת זרה, תוך מכירת הקניין הרוחני לאותה חברת בת, אין ספק שהייתה נכנסת בגדרי סעיף 30(א)(2) לחוק. אין אפוא מקום לתוצאת מס שונה אך בגלל שבחרה לייצר את המוצרים בעצמה ובאמצעות נציג מקומי מטעמה.
24 25
3 מתוך 12
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ

49963 – 03 – 17 מוגוגו בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף
תיק חיצוני:
הוא התוכנה, כך שמדובר במכירת נכס בלתי מוחשי. החלטת מיסוי זו היא יוצא מן הכלל, ואינה עקרונית כי אם פרטנית. נסיבות ענייננו שונות לחלוטין מנסיבות החלטת המיסוי. עסקאותיה של המערערת משקפות מכירה של נכס מוחשי – שולחנות, להבדיל ממכירת תוכנה. וממילא גם אם היה מדובר במכירת רכיב בדמות נכס בלתי מוחשי, הרי שהרכיב העיקרי בעסקת המכירה מבחינת המהות והעלויות הוא השולחנות הפיזיים ולא העיצוב והתכנון.
1 2 3 4 5

22. קבלת עמדת המערערת תהפוך הלכה למעשה כל מוצר כמעט לנכס בלתי מוחשי, וזאת משום שבכל מוצר כמעט יש אלמנטים של עיצוב ופיתוח, בין אם אלמנטים אלו נרשמו וקיבלו הגנה של קניין רוחני ובין אם לאו.
8
דיון והכרעה
11

23. מס ערך מוסף נועד למסות כל גורם בישרשרת הייצור”י, בהתאם לתוספת הערך שהוא תרם למוצר. על מנת שהמיסוי יחול אך ורק על הערך המוסף, רשאי העוסק לנכות ממס העסקאות שהוא חב בו את מס התשומות.
12

24. על פי עיקרון ההקבלה, העומד בבסיס חוק מס ערך מוסף, ניכוי תשומות יותר ככל שהתשומות שימשו לעסקה החייבת במס ערך מוסף (ראו: סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף; עייא 1651 / 08 צביון בע”מ נ’ הממונה מע”מ גוש דן ( 4 . 5 . 2010 ) (להלן: “עניין צביוויי)), ואילו אם העסקה אינה חייבת במס, אזי לא ניתן לנכות את מס התשומות.
14 15 16 17
18
19
אלא שעיקרון ההקבלה אינו מוחלט. אחד החריגים לו הוא חיוב במס עסקאות בשיעור אפס. במקרה זה מתאפשר לעוסק לנכות את מס התשומות אף ללא חיוב מקביל במס עסקאות. ראו בהקשר זה את שנאמר בעניין צביון בפסקה 11 לפסק הדין:
עיקרון ההקבלה אינו מוחלט, וקיימים לו חריגים. החריג המרכזי הוא חיוב במס בשיעור אפס, אשר מאפשר לעוסק לנכות תשומותיו ללא חיוב מקביל במס. מדובר בהטבת מס אשר נועדה להגשים מטרות שבעיקרן חיצוניות לדיני המסים, ולכן המצבים החריגים אשר נהנים מהסדר זה נקבעו בחקיקה מפורשת (ראו למשל: סעיפים 30, 35ב לחוק והתקנות שהותקנו על-פיו…).”
5 מתוך 12
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ

49963 – 03 – 17 מוגוגו בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף
תיק חיצוני:
1

(עדות מר מרחב בפרוטוקול עמי 29 ש’ 21 – 24 ) ואף הנהלת החשבונות מתבצעת מישראל.
כך תיאר מר קדוש, את פעילותה של המערערת בישראל (פרוטוקול עמי 20 ש’ -2
3
:(10
“…כמעט כל מה שאנו עושים זה רק פיתוח. אני מגיע מעולם הפיתוח. כך כל הצוות שמלווה אותי בארץ. זה עוול גדול לא להסתכל עלינו כחברת פיתוח ורק חברות תוכנה להתייחס אליהן כחברות פיתוח. אנו קמים כל בוקר בניסיון לפתח מוצרים חדשים ולשפר קיימים. זה המהות של מה שאנו עושים בישראל. מעסיקים מהנדסים, משרדי עיצוב ישראלים, סטודנטים שסיימו את הילדים [צייל – לימודים] ולכן אנו חושבים שאנו עוסקים בפיתוח ואם ההבנה שלי מכל הסאגה הזו נכונה, אנו לא עוסקים במסחר, אני לא קונה ומוכר מוצרים אלא עוסקים בפיתוח. מוצרים ברמה מאוד גבוהה, שמובאים לשוק מתוך ניסיון שלי ושל שותפיי. המשרד בת”א שמעולם לא ביקרו אותנו שם, יושבים שם אוסף של מעצבים שמפתחים דברים. לא אנשי מכירות. יש אשת שיווק אחת וכל השאר אנשי פיתוח…”
17 18 19 20

29. אכן, ניתן בהחלט להתרשם כי המערערת שוקדת על עיצוב מערכותיה, אלא שבאותה נשימה לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בסופו של יום המערערת מוכרת ללקוחותיה נכס מוחשי המיוצר בחוייל ונמכר בחוייל. לפיכך, בוודאי שלא ניתן להתייחס למערערת כייחברת פיתוחיי כטענתה. פעילותה של המערערת, כפי שהצהירה על עצמה, היא פיתוח המוצרים בישראל, ייצורם בווייטנאם ומכירתם בארהייב (ראו הבהרת מנהל הכספים של המערערת כי למערערת אין לקוחות ישראלים אלא היא מוכרת רק בארהייב; נספח 6 לתצהיר המשיב, עמי 2 ש’ 9 – 10). על כן אך ברור הוא כי אין לקבל את עמדתה לפיה כלל עסקאותיה הן מכירות של נכסים בלתי מוחשיים החייבות בשיעור מס ייאפס”, באופן המצדיק ניכוי כל מס תשומותיה בישראל.
24

30. על סמך חומר הראיות ומכלול הנתונים שהוצגו בפניי נראה כי מדובר בשולחנות הגשה בהם מוטמע אלמנט עיצובי וטכנולוגי. אלא שבנכסים מוחשיים רבים מוטמע רכיב עיצובי או טכנולוגי. כך למשל, אין ספק כי במוצר כמו מכונית מוטמעים רכיבים מתוחכמים משמעותיים, ומלבד המותג והמוניטין, צרכנים מוכנים לשלם אף עבור הידע והטכנולוגיה המוטמעים במערכותיה, העיצוב הייחודי וכיוצא באלה,
27 28 29 30 31
7 מתוך 12
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ

49963 – 03 – 17 מוגוגו בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף
תיק חיצוני:
1

( 23 . 9 . 1998 ); מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס”ב), 25; גיא פסח, הבסיס העיוני להכרה בזכות יוצרים, משפטים, לייא 2 (תש”ס-תשסייא) 359).
3
5 6

33. הגדרת יינכסיי בחוק מעיימ מתייחסת לטובין או מקרקעין. בהגדרת ייטובין” בחוק מעיימ נכללים, בין היתר, זכות, טובת ההנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים ובין השאר – ידע. את סעיף 30(א)(2) לחוק מעיימ, הקובע שיעור מס אפס לעסקאות של מכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ, יש לפרש הן בהתאם להגדרות הנייל של יינכסיי ו- ייטובין” שבסעיף 1 לחוק מעיימ, והן בהתאם להוראות הדין הכללי והזכויות הבלתי מוחשיות (זכויות קניין רוחני) הקבועות בו (ראו: ע”א 1240 / 00 פקיד שומה תל אביב נ’ יצחק סיוון פייד נט(4) 588, 601 – 602 (2005); ע”א 496 / 93 פקיד שומה חיפה נ’ משה סמו, נ(4) 432, 436 – 438 (1996) ; אהרן ברק, פרשנות דיני המיסים, משפטים כייח, (תשנייז), 425).
8
12

34. בחנתי את טענות המערערת והראיות שהובאו על ידה ולא מצאתי כי המערערת מוכרת, או למצער כי הוכיחה שהיא מוכרת, נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ.
13
14 15
17

35. בצדק ציין המשיב כי המערערת לא הציגה הסכמים כלשהם המעידים על מכירת רכיב בלתי מוחשי כלשהו ללקוחותיה. מדברי נציג המערערת בהקשר זה עולה כי כל חשבוניותיה, אותן היא מוציאה לחברה האמריקאית, האחראית על הפצת מוצריה לציבור הלקוחות בארהייב, הן כולן בשיעור מס ייאפס”י (ראו דברי מנהל הכספים של המערערת, נספח 6 לתצהיר המשיב, עמ’ 2 ש’ 1 – 8). אלא שחשבוניות אלו לא הוצגו במסגרת ההליך וראוי היה שיוצגו על מנת להיווכח מהו המוצר או השירות הנמכרים על ידי המערערת, ואיזה חלק ניתן, אם בכלל, לייחס למכירת נכס בלתי מחושי. מכל מקום, מאחר שבוודאי לא ניתן לקבל את הטענה כי כל עסקאותיה של המערערת עניינן במכירת נכס בלתי מוחשי, ממילא לא ניתן להסתמך על אותן חשבוניות כלל.
18
19 20 21
23
24

36. המערערת אף לא הציגה שרטוטים ברי הגנה לפי חוק זכות יוצרים או עיצובים אשר מוגנים במדגם רשום. למותר לומר כי ייקטלוגים” המיועדים ללקוחות, אינם עונים על דרישה זו. אכן, יידעי אף הוא בגדר יינכס”י לפי חוק מעיימ, אך גם ידע נדרש שיהא מוגן באופן כלשהו על פי דיני הקניין הרוחני. לא כל יידע’י הוא בגדר נכס. ידע שהוא בבחינת נחלת הכלל בוודאי שאינו יכול להיחשב כיינכסיי של המערערת. על כן, נדרשה
25
27
9 מתוך 12

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!