בבית המשפט העליון
בש”פ 5720 / 19
לפני:
כבוד השופט י’ עמית
העוררת:
כרמל מעודה
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק מיית 14338 – 07 – 19 מיום 21 . 8 . 2019 שניתנה על ידי כבי השופט חגי טרסי
תאריך הישיבה:
טייז באלול התשעייט ( 16 . 09 . 19 )
בשם העוררת: בשם המשיבה:
עו”ד אפרים דמרי עו”ד נורית הרצמן
החלטה
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב’ השופט ח’ טרסי) מיום 21 . 8 . 2019 במ”ת 14338 – 07 – 19 , בגדרה הוחלט לעצור את העוררת עד לתום ההליכים בעניינה.
כתב האישום
1. ביום 7 . 7 . 2019 הוגש נגד העוררת כתב אישום ובו שמונה-עשר אישומים המייחסים לה תקיפה של קטינים או חסרי ישע והתעללות בהם, וזאת בשעה שהיא אחראית עליהם (לפי סעיפים 368ג סיפא ו-368ב(א) סיפא בצירוף 368א(1) לחוק העונשין, התשל”ז-1977).
לפי האמור בכתב האישום, העונות הייתה הבעלים והמנהלת של גן משפחתון המיועד לתינוקות ולפעוטות בגילאי 3 חודשים עד 3 שנים. נטען כי בהזדמנויות רבות
עוד נקבע כי אין טעם בהפניית העורות לתסקיר משלים לצורך בחינת אפשרות לחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני, באשר די בממצאים המפורטים בתסקיר הנוכחי כדי ללמד שגם פיקוח אלקטרוני לא יהווה מענה מספיק. יצוין כי מההחלטה עולה שהמפקחים המוצעים הם בני משפחתה של חשודה נוספת בפרשה.
הערך
4. העוררת טענה כי תסקיר המעצר אינו מעיד על מסוכנות כללית, לא כל שכן על מסוכנות שאינה ניתנת לאיון. בתוך כך, נטען כי הנימוק המרכזי להמלצה השלילית בתסקיר הוא הקושי שהעוררת צפויה לחוות בעקבות התנאים המגבילים ולנוכח הכעס הציבורי שמופנה כלפיה, וכי מדובר בשיקול זר ופסול; כי אין בסיס לחשש שתפגע בעצמה, כפי שעולה מחוות דעת רפואיות שצורפו לערו; וכי המפקחים המוצעים מתאימים לתפקיד. בדיון בפניי הרחיב בא כוח העוררת לגבי האפשרות שהעוררת תפגע בעצמה אם תשוחרר לחלופת מעצר, וטען כי אין מקום לשיקול זה. לאור זאת, נטען כי היה על בית המשפט להורות על שחרורה לחלופה המוצעת, או למצער על עריכת תסקיר משלים ביחס לחלופה של מעצר בפיקוח אלקטרוני.
דיון והכרעה
5. אין לכחד כי העבירות המיוחסות לעורות הן חמורות, והלב נכמר למקרא התיאורים המפורטים. מכתב האישום עולה תמונה קשה של התעללות בילדי הגן, מה שמעורר בלב כל הורה חלחלה ורצון מיידי לחוש ולחבק ולגונן על ילדו-הקט. עם זאת, לא נלאה מלחזור ולהסביר לקורא, וגם לציבור ולהורים הזועמים והכואבים, כי מעצר לחוד ומאסר לחוד, כי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, וכי חומרת העבירות אינה מהווה עילת מעצר לפי חוק המעצרים. ענייננו מתמקד אפוא בשאלת המסוכנות. סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים קובע כי בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו אם הוא סבור כי “קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה”.
בענייננו, החלטתו של בית משפט קמא בדבר התקיימותה של עילת מסוכנות מבוססת על שני נימוקים עיקריים – חומות כתב האישום ותסקיר המעצר. אומר כבר כעת כי שני הנימוקים הללו מובילים למסקנה אחרת מזו אליה הגיע בית משפט קמא.
8.
סופו של דבר, שאני מקבל את העור ומורה על שחרורה של העוררת לחלופת
מעצר בתנאים
(-) מעצר בית מלא בדירתם של [הושמט], בפיקוח של אחד מששת המפקחים שנבחנו על ידי שירות המבחן והם: [הושמט]. (-) המפקחים יתחייבו שלא לארח קטינים במקום המעצר לאורך כל תקופת המעצר. (-) הפקדה בסך 15 , 000 ₪. (-) כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות אישית בסך 50 , 000 ₪ ויובהר לו כי הערבות תחולט אם העוררת תפר את תנאי הפיקוח. (-) כנגד העוררת יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ והעורות תפקיד את דרכונה (ככל שהדבר טרם נעשה). החתימה על הערבויות וההפקדה הכספית ייעשו בבית המשפט המחוזי מרכז
לוד.
ניתנה היום, י”ט באלול התשע”ט ( 19 . 9 . 2019 ).
E06 . docx 19057200 סח+עכב מרכז מידע, טל’ 077 – 2703333 ; אתר אינטרנט, http : / / supreme . court . gov . il
