ננקין ואח’ נגד אקו טיולי שטח בע”מ ואח’

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת”א 23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
לפני כבוד השופט רמי אמיר
התובעים
1. אריה ננקין 2. אסתר ננקיו 3. גל זניר 4, ענבר אמילי זניר ע”י ב”כ עו”ד כרמי בוסתנאי, עו”ד יניר קינן ועו”ד עומר בוסתנאי
נגד
הנתבעים
1. אקו טיולי שטח בע”מ 2. יריב עירון 3. הכשרה חברה לביטוח בע”מ ע”י ב”כ עו”ד אפרים נווה, עו’יד סיוון סודאי ועוייד ג’ני זעירא
פסק דין
פתח דבר: התאונה, הצדדים, וההליכים המשפטיים
5

כלנית אלי ננקין זייל (ייכלניתיי) ודורית זניר זייל (יידוריתיי), תושבות ואזרחיות ישראל, יצאו עם קבוצת מטיילים ישראליים בקיץ 2012 לטיול מאורגן בדרום אמריקה (ייהטיוליי). כחלק מתכנית הטיול, יצאו כל המשתתפים לטיול ג’יפים של שלושה ימים במדבריות המלח של בוליביה, הידועות בשם הייסלאריי. המשתתפים נסעו בחמישה ג’יפים. כלנית ודורית נסעו בג’יפ הרביעי. בצהרי יום 26 . 7 . 12 , הוא היום השני לטיול הג’יפים, התהפך הג’יפ הרביעי. ארבעת נוסעיו – כלנית ודורית, ובני הזוג שנקר – הועפו מהג’יפ. הנהג, שהיה חגור בחגורת בטיחות, נותר
7 8
10 11
בג’יפ.
12
14
דורית הוטלה למרחוק, נפגעה קשה, ונפטרה במקום. כלנית נלכדה מתחת לג’יפ ההפוך ואיבדה את הכרתה; לאחר שהג’יפ הועמד על גלגליו חולצה כלנית והובהלה באמצעות ג’יפ אחר למרפאה בעיירה קרובה; שם הועלתה על מטוס לצורך פינויה לבית חולים בעיר הגדולה ; אלא שבטרם המריא המטוס נפטרה גם כלנית. דורית הייתה בת 49 במותה. כלנית הייתה בת 46 במותה.
.2
התובעים 2 – 1 הם הוריה ויורשיה היחידים של כלנית. התובעים 4 – 3 הם ילדיה ויורשיה היחידים של דורית. התביעה שלפניי היא תביעת פיצויים של התובעים כיורשים, בשל מותן של כלנית ודורית.
1 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
22.
2
4 5

העדר התראה על סכנה מיוחדת בשל בעייתיות אפשרית בחילוץ עצם החילוץ מהסלאר הוא עניין שונה ונפרד, שאתייחס אליו לעומק בהמשך, במסגרת הדיון ברשלנות הנטענת של אקו בהיערכות מראש לאפשרות של חילוץ בשעת צרה. ואולם לצורך הדיון כעת, עליי לבדוק רק זאת: מה נמסר בעניין זה למטיילים מבעוד מועד! האם אקו הפנתה את תשומת ליבם במידה מספקת לנושא זה? והאם הייתה לכך השפעה אפשרית על בחירתם לצאת לטיול? במסמכים שאקו מסרה למטיילים, גם מלכתחילה וגם בעת מפגש ההכרות בארץ עם המדריך יריב (מוצג תביעה 8), נאמר במפורש שמדובר במדינות עולם שלישייי; והמטיילים הופנו שם מספר פעמים לצורך בעשיית ביטוח רפואי, כולל ייפינוי מוטס וחילוץ מהשטחיי. יש כאן אמירה בדבר הצורך האפשרי בחילוץ מהשטח ובפינוי מוטס בתנאי עולם שלישי. מצד שני, אין כאן אזהרה ברורה ומפורשת של אקו למטיילים, בדבר בעייתיות שיכולה להיות כרוכה בחילוץ כזה. אישר זאת המנכייל רז בחקירתו הנגדית (עמ’ 313 – 312 , 317,
7 8
10
11 12
.(328
14
15
16
18 19
אכן, שאלת החילוץ בשעת צרה היא שאלה חשובה בכל טיול שטח; החילוץ בסלאר הוא מורכב, אף שקיימות מספר דרכים אלטרנטיביות לחילוץ, בין מוטס ובין ברכב; וכל בעייתיות בחילוץ, ככל שהיא מתעוררת, היא פקטור מגביר סיכון. אישרו זאת כל עדי ההגנה: המדריך יריב (עמי 239 – 236 ), המנכייל רז (עמ’ 316), ומנהל פגסוס איתמר (עמ’ 373, 379). בצד זאת אציין, שאף אחד ממומחי התביעה לעניין הבטיחות בטיולים לא אמר דבר וחצי דבר בסוגיה זו, ולא הציע שנפלו כל חוסר או בעייתיות בגילוי שניתן בעניין זה. מכל מקום, בהינתן חשיבות הנושא, השאלה העומדת לפתחי היא שאלה נורמטיבית יותר מאשר עובדתית: האם די היה בדברים שהציגה אקו בפני המטילים, לעניין הצורך האפשרי בחילוץ מהשטח ובפינוי מוטס בתנאי עולם שלישי? או שמא נדרשה אזהרה ברורה יותר! אני מסכים שעדיף ורצוי להרחיב יותר בעניין הקשיים שיכולים להתעורר בחילוץ בשעת צרה. ואולם אין לומר באופן נחרץ, שהרחבה כזו, מעבר למה שנמסר למטיילים, היא בגדר סטנדרט גילוי מחייב; ואין לומר, שאקו התרשלה בכך. אחרי ככלות הכל, מדובר במטיילים בוגרים; חלקם (ובכלל זה המנוחות) השתתפו כבר בטיולים של אקו, שכולם טיולי עולם שלישי; ועיקרי הדברים נאמרו להם והונחו על השולחניי, במסגרת ההתראה על הצורך בביטוח של חילוץ מוטס מהשטח ועל תנאי העולם השלישי.
21 22 23
27
31
זאת ועוד, אף בהסתכלות בדיעבד, ובמצב שהדברים כבר ידועים להם – אף אחד מהמטיילים, שהגישו תצהירים מטעם התובעים, לא אמר בתצהירו או בעדותו, כי לא היה יוצא לטיול אילו סוגיית החילוץ חודדה בפניו ביתר שאת מלכתחילה. דייר פרקש, שהצהיר מטעם התובעים, אף ציין במפורש (סעיף 9 לתצהיר), כי בטרם היציאה לטיול הג’יפים שאלה אשתו מה עושים במידה ויקרה משהו בדרך”, והמדריך השיב שהוא בקשר עם חיל
2
33 34
11 מתוך 27
–יש
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
2 3 4 5 6

שלישית, נהוג ומקובל בטיולים מסוג זה, שהחברה המקומית שנבחרה כמארגנת הראשית, היא זו שבוחרת את ספקי המשנה, משום שהיא זו שמכירה את השוק המקומי ואת איכותם של נותני השירותים בו. אשר על כן, העובדה שווירה, ולא אקו, היא שבחרה באנדראה כחברת ההסעות הבוליביאנית, שסיפקה את הג’יפים והנהגים לטיול בסלאר – עובדה זו תואמת את הנהוג והמקובל בתחום, ולא נפל בכך כל פגם. לעניין זה ראו: עדות מומחה התביעה פביאן (עמי 27, 29); תצהיר המנכייל רז (סעיפים 11, 15); תצהיר המדריך יריב (סעיפים 19 – 17 ); ועדות מנהל פגסוס איתמר (עמ’ 365, 368). ורביעית, ולמעלה מהנדרש, גם הבחירה של ווירה באנדראה הייתה בחירה סבירה בהחלט. אמת, מדובר בחברת הסעות שנשכרה בפעם ראשונה לטיול של אקו ; ואולם המדריך יריב העיד, שהג’יפים היו מצוינים, והנהגים שנשלחו ע”י אנדראה הם אותם נהגים טובים ומנוסים שעבדו עם אקו ויריב בעבר מטעם חברה מקומית אחרת (עמי 269 – 267 ). גם מומחה התביעה פביאן אישר, שהג’יפים ששלחה אנדראה היו מהסוג הטוב ביותר לטיולים מסוג זה, טויוטה לנדקרוזר (עמי 8). לסיכום, לא הוכחה כל רשלנות של אקו בבחירה בגורם המארגן ובגורם המבצע של הטיול.
8
10
11
12
14
הימנעות מדרישה לרכב מינהלה
.25
טענת יירכב המינהלהיי של התובעים מבוססת על כמה רבדים עוקבים כדלקמן: ראשית, שאקו התרשלה כאשר לא דרשה מלכתחילה מהמארגנת המקומית ווירה, שיצורף רכב מינהלה לטיול הג’יפים, כמקובל בטיולים מסוג זה; שנית, שאילו עמדה אקו על דרישה כזו, והיה מצורף לטיול רכב מינהלה, אזי כל הציוד הכבד, שהיה מיועד לקבוצה כולה, היה מועמס על אותו רכב ולא על גגות הג’יפים של המטיילים; ושלישית, שאם כך היה נעשה, אזי לא היה כל שינוי במרכז הכובד של הג’יפים, וניתן היה למנוע את התאונה, וכך גם את מותן של כלנית ודורית.
22
27
אודה על אמת, כי טענה זו שבתה את ליבי בטרם שלב ההוכחות במשפט, ואף בראשיתו. שהרי לכאורה, די היה בהוצאה לא משמעותית בגין הוספת ג’יפ אחד ונהג אחד, כדי להקטין במידה רבה את סיכון ההתהפכות, סיכון שלמרבה הצער התממש וגרם למות השתיים. ואולם תוך כדי ההוכחות, ובוודאי בשלב הסיכומים, נוכחתי לראות, כי אין ממש בטענה זו בנסיבות העניין שלפנינו; ולכל הפחות, כי היא לא הוכחה במידה מספקת כדי לבסס את אחריות הנתבעים ברשלנות. כך, אף שנותרתי בדעה אישית, שטוב וכדאי לנהוג כך בדרך כלל. אלא שאין זוהי נורמה מחייבת, ואין זו חובה שהפרתה עולה כדי רשלנות.
31 32
13 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
1 2 3

רז העיד, כי הזמנת הג’יפים מווירה נעשתה לפי מפתח של 4 נוסעים בג’יפ (לא כולל הנהג); כשהעמסת הדלק והגז היא על הגגות; כי כך נהוג בבוליביה; כי הוא (רז) יילא משחקיי בענייני בטיחות; ואם ליז מנהלת ווירה הייתה סבורה שצריך גם ג’יפ מינהלה, אז הוא לא היה מתנגד לכך וגם היה משלם (עמי 350 – 348 ). עדות זו לא נסתרה. איתמר העיד, שפגסוס איננה משתמשת ברכב מינהלה בטיולי הסלאר (דבר שאושר גם ע’י פביאן), וכי לדעתו אין צורך בג’יפ מינהלה בטיול כזה (עמ’ 373 – 372 ). איתמר איננו בעל אינטרס או נגיעה בתיק זה, והוא אף מתחרה בנתבעת. לא מצאתי כל דופי בעדותו, והיא מהימנה ומקובלת עלי.
5
7
29.
לסיכום עניין זה, ההימנעות מלדרוש רכב מינהלה לא עלתה כדי רשלנות מצידה של אקו ; לא הייתה כל חובה לדרוש זאת; והדבר גם לא גרם ולא תרם למותו של המנוחות.
חוסר היערכות לחילוץ מוטס בשעת צרה
30.
15
18
19
20
טענה זו של התביעה מתמקדת אף היא בהיערכות לטיול מבעוד מועד, מבחינת המוכנות לחילוץ מוטס מהמקום בשעת צרה, ולא בביצוע בפועל במקום בזמן אמת. אין כל טענה, כי היה בידי המדריך במקום להביא לביצועו של חילוץ מוטס, והוא נמנע מכך ברשלנות – אלא שחוסר היערכות מראש מנע ממנו את היכולת לעשות כן בזמן אמת. טענה זו מבוססת אף היא על מספר הנחות ורבדים. ראשית, שלנוכח מרחבי ומרחקי הסלאר, והיעדר מרכזים רפואיים בלב המדבריות – דרך החילוץ האפקטיבית היחידה בשעת צרה היא דרך החילוץ המוטס. שנית, כי לנוכח האמור לעיל, חייבת הייתה אקו, כמארגנת הראשית של הטיול, לדאוג ולוודא מלכתחילה, שחילוץ מוטס כזה יהיה זמין ונגיש בשעת צרה. שלישית, כי אילו פעלה אקו מראש כפי הנדרש, אזי ניתן היה לקבל ולבצע מיידית את החילוץ המוטס. ורביעית, כי אילו היה נעשה חילוץ מוטס, אזי ניתן היה להציל את כלנית ודורית. אלא שגם טענה זו לא הוכחה בפניי כנדרש על כל מרכיביה ויסודותיה, בוודאי שלא בסטנדרט של מאזן ההסתברויות. לפיכך, אין גם בטענה זו כדי לבסס את התביעה.
22 23
31.
31
ראשית, קיימת מחלוקת אמיתית בשאלה, מהי דרך החילוץ הטובה והאפקטיבית ביותר מהסלאר. מומחי הטיולים של התביעה כלל לא התייחסו לעניין זה, לא בחוות דעתם ולא בעדותם בבית המשפט. המדריך הנתבע יריב סבר, שהחילוץ המוטס הוא הדרך הטובה ביותר, אפילו ההכרחית (עמי 245 – 243 ). מנכייל הנתבעת רז סבר, שחילוץ מוטס הוא העדיף, אבל גם חילוץ ברכב הוא פתרון אפשרי, וניתן גם לשלב ביניהם ע”י הגעה ברכב לנקודה ממנה יש חילוץ אווירי
35
15 מתוך 27
שיש
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
34.
2
4
7 8
11 12 13
1

ורביעית, ובמישור שונה לחלוטין, הוא המישור הרפואי – לא הובאו בפניי כל ראיות, בוודאי שלא ראיות כדין, להוכחת הטענה, כי פינוי מהיר יותר היה מאפשר להציל את חייה של מי מהמנוחות. באשר לדורית, התשובה ברורה אף ללא כל ראיות רפואיות פורמאליות – משום שדורית נהרגה במקום באופן מיידי, ולא ניתן היה להצילה (סעיף 19 לתצהיר דייר פרקש; סעיף 41 לתצהיר יריב). ואולם ביחס לכלנית, אפשר ואף מתבקש היה לברר את הסוגיה – משום שכלנית חולצה מתחת לג’יפ ההפוך כשהיא פצועה קשה מאוד אך בעודנה בחיים; הפינוי למרפאה הקרובה נעשה בג’יפ בנסיעה של כשעה וחצי עד שעתיים; ולאחר טיפול ראשוני במרפאה, נלקחה כלנית בפינוי מוטס לבית חולים גדול; אלא שהיא נפטרה במטוס בטרם המריא. השאלות המתבקשות בהקשר זה הן שאלות רפואיות בעיקרן: מה היה מצבה הרפואי של כלנית מהתאונה ועד למותה? מה היו פגיעותיה? האם וכיצד היה ניתן לטפל בה ולמנוע את מותה? האם הזמן היה פקטור משמעותי לעניין זה? ואם כן, מהו פרק הזמן שנדרש לשם כך בפינוי שלה? שאלות רפואיות מחייבות תשובות רפואיות, וזאת בחוות דעת מומחה רפואי. אך כל חוות דעת כזו לא הוגשה מטעם התביעה, למרות התראות מצד ב”כ הנתבעים. למעשה, לא הובאה גם כל ראיה אחרת בעניין זה. אינני מתעלם מתצהירו של דייר פרקש, רופא במקצועו, שהיה אחד המטיילים. דייר פרקש הצהיר, כי סבר בזמן אמת, ואף אמר למדריך, שכלנית תמות אם לא תקבל עירוי נוזלים מיידי (סעיפים 21, 25). ב”כ הנתבעים לא חקר את דייר פרקש בעניין הרפואי, ובצדק – כדי לא להכשיר ראיה לא קבילה. ואולם אף תצהירו של דייר פרקש כשלעצמו פועל לחובת התביעה – משום שאפילו היה מופעל חילוץ מוטס, לא ניתן היה לתת עירוי מיידי בטרם הגיעו למקום; ומשום שלא נאמר בתצהיר, שגם אם ניתן לכלנית עירוי נוזלים במרפאה, אליה הובהלה ברכב ובה טופלה, היה זה מאוחר מידי. במאמר מוסגר אציין, כי הנושא של העדר ערכת עירוי נוזלים בטיול עצמו נטען בתביעה, אך הוא נזנח בסיכומים, ובצדק נזנח – משום שלא הובאו כל ראיות של ממש לתמוך בכך. מומחה התביעה פביאן אף אישר, שהדבר אינו דרוש ואינו מקובל בטיולים מסוג זה (עמי 24 – 23 ); וכך הצהיר גם המדריך יריב (סעיף 48 לתצהירו), ולא נחקר על כך.
15 16
18
19 20
22
27
מחדלים בעת ניהול הטיול בבוליביה ע”י המדריך יריב
.35
בפרק זה אבחן את הרשלנות הנטענת של הנתבעים בעת ובגין ניהול הטיול בבוליביה. כפי שציינתי עוד קודם לכן, אקו הייתה המארגנת הראשית של הטיול, ומעולם לא ייהשתחררהיי מתפקידה זה, ומכל הכרוך בו והנובע ממנו. אקו שלטה בנעשה במקום באמצעות העובד השכיר שלה, המדריך יריב, שליווה את כל הטיול, והיה למעשה ייהמפקד
34 35
17 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
1 2 3 4 5
חובה זו של המדריך להזהיר את המטיילים כאמור, נגזרת מעצם התפקיד והעמדה שלו ביחס למטיילים, כשהמדריך הוא המנחה והמוביל של הטיול ; מעצם הסיטואציה, כאשר המטיילים מוצאים מסביבתם הטבעית, ואווירת החופש עלולה להתפרש כהיתר יילשחרור בלמים”; כך במיוחד כשמדובר בטריטוריה זרה ושונה מאוד מבחינה תרבותית ומבחינת התנאים (ייעולם שלישייי); וכך ביתר שאת בשל אופיו של הטיול, בנסיעת שטח ולא בכבישים, דבר שמעלה מעצם טיבו את רמת הסיכון. מצד שני, אין להיסחף עם הנטל המוטל על המדריך בהקשר זה. אין להפוך אותו למטרידן בלתי-נלאה. אחרי ככלות הכול, מדובר במטיילים בגירים, המודעים לטיבו ולאופיו של הטיול. הפעולה של חגירת חגורות בטיחות היא פעולה אלמנטרית, כמעט דפוס התנהגות מובנה, בוודאי אצל כל מי שבא מישראל. וכשם שלא נצפה מהמדריך להתריע כל שעה בפני המטיילים ברכב לשתות מים או ללבוש בגד חם, כך צריך לשים מידה וגבול גם לחובת ההתראה בעניין החגורות. זאת ועוד, מעבר לחובה לומר ולהזהיר, כי יש לחגור חגורות בטיחות, אינני סבור שיש לחייב את המדריך לשמש כמפקח אישי צמוד של המטיילים. אין לצפות מהמדריך, שיעבור מג’יפ לגיים וממטייל למטייל בכל הזדמנות אפשרית, כדי לוודא שהם מקיימים את דבריו וחוגרים חגורות. מדובר במדריך טיול ולא במורה או גננת. אבקש להדגיש, כי אני מבין את חשיבות האזהרה, ואף את חובת הפיקוח, במקום של סכנה מיוחדת. כך למשל, אם מדובר בירידה באומגה או בשייט קייקים, לא די באזהרה, ויש לשוב ולבדוק עם כל מטייל שקיים את הוראות הבטיחות. ואולם נסיעה ברכב, גם אם בג’יפ, אינה כה שונה וחורגת מאורחות החיים הרגילות, והפעילות עצמה אינה כה מסוכנת, עד שנדרשות כמויות קפדניות וחריגות של אזהרה ופיקוח.
7 8 9 10 11
12
13 14 15
16
17
38.
25

מה עשה המדריך יריב בפועל? יריב הצהיר והעיד, כי הוא הנחה את המטיילים לחגור חגורות בטיחות גם בבוקר היום הראשון וגם בבוקר היום השני של טיול הג’יפים, ועוד מספר פעמים במהלכו ; וכי הוא אף הנחה את הנהגים שלא לנהוג כשהנוסעים לא חגורים, אך מסתבר שהם לא אכפו זאת (עמי 293 – 291 ; סעיפים 34 – 33 לתצהיר). המטייל כץ הצהיר והעיד מטעם ההגנה, שהמדריך יריב אכן נתן למטיילים הנחיות לחגור חגורות בטיחות, גם לפני היציאה לטיול וגם במהלכו ; וכי הוא אף השיב לאחד המטיילים לפני העלייה לג’יפים, שיש בבוליביה חובה לחגור חגורות (סעיף 10 לתצהיר; עמי 392). לעומת זאת, שני מטיילים אחרים הצהירו והעידו מטעם התביעה, שאף אחד לא אמר להם לחגור חגורות בטיחות: דייר פרקש (סעיף 12 לתצהירו ; ועמי 94, 96), ודניאל שנקר (סעיף 13 לתצהירו ; ועמ’ 123). למי להאמין, וכיצד ניתן לקבוע ממצא בעניין זה?
29
32
19 מתוך 27
ஆ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
1
2
מצד שני, ברור לי שיש בבחירה זו של השתיים משום אשם תורם. הערכת שיעורו של האשם התורם היא לעולם הערכה יחסית – בהשוואה למידת האשם והרשלנות של המעוול. ואולם אינני צריך לברר עניין זה לעומקו. כך, משום ששוכנעתי כאמור, שהמדריך ואקו לא התרשלו בעניין מתן האזהרה למטיילים, שעליהם לחגור חגורות בטיחות.
העמסת יתר מסוכנת על הג’יפים
.40
10
11
12
הטענה המרכזית השנייה של התובעים בקשר לרשלנות הנתבעים בטיול עצמו, התמקדה בנושא העמסת היתר של הג’יפים. אליבא דהתובעים, המדריך יריב התרשל בפיקוח על העמסת הציוד על הג’יפים, ולא מנע העמסת יתר מסוכנת של הציוד, דבר שגרם או תרם לדעתם לקרות התאונה. מדובר גם בהעמסת ציוד על הגג, ובהשפעתה על מרכז הכובד של הג’יפ; וגם בהעמסה אסורה מבחינת המשקל הכולל שנשא הג’יפ. תחילה אתאר את העובדות המוסכמות שנוגעות לג’יפים ולציוד. בהמשך אעבור לתיאור העמסת הציוד לפי עדות המדריך יריב, תיאור אותו אקבל כממצא. לאחר מכן אעבור לבחינת שתי הטענות הקונקרטיות שהעלו התובעים – לעניין ההעמסה על הגג, ולעניין המשקל הכולל.
14
15
16
41.
20 21 22 23
העובדות המוסכמות לעניין הג’יפים והציוד טיול הג’יפים בסלאר יצא לדרכו עם 5 ג’יפים ו-24 נוסעים: 5 נהגים, 3 אנשי צוות (המדריך יריב, קני בנה של ליז, והמבשלת), ו-16 מטיילים. מדובר בג’יפים מסוג טויוטה לנדקרוזר בעלי 7 מושבים, כאשר 2 המושבים האחוריים מקופלים לטובת תא המטען, ובפועל נותרים 5 מושבים ייפעילים”. בהתאם לכך נעשתה חלוקת הנוסעים בין הג’יפים, כאשר בג’יפ המוביל נסעו 4 אנשים (הנהג, ו-3 אנשי צוות), ובכל אחד מארבעת הג’יפים הנותרים נסעו 5 אנשים (הנהג, ו-4 מטיילים). הציוד שנלקח לטיול בג’יפים היה מורכב מציוד אישי ומציוד קבוצתי. הציוד האישי הובא על ידי כל אחד מהנוסעים באופן פרטי, ומדובר היה בציוד ששימש אותם אך ורק בחלק הזה של הטיול בסלאר, ולא כלל הציוד שהביאו איתם לטיול המאורגן. הציוד הקבוצתי סופק ע”י חברת ההסעות אנדראה, וכלל: דלק, גז, מים, שקי שינה, אוכל, כלי בישול, שולחן מתקפל, וכן ציוד חילוץ, בלון חמצן וערכת עזרה ראשונה של כל ג’יפ. לפירוט זה ראו את עדות יריב (עמ’ 276 – 275 ), שלא הייתה במחלוקת לעניין זה.
27
42.

העמסת הציוד על הג’יפים – ממצאי עובדה להלן אתאר את אופן העמסת הציוד על הג’יפים, כפי שהדברים הובאו בעדותו של המדריך יריב (עמ’ 281 – 275 ).
21 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
1
ואולם מחקירתו הנגדית של המהנדס הרמן עולה, כי חוות דעתו אינה מחזיקה מים, והתשתית העובדתית שביסודה אינה מבוססת ואף שגויה בעיקרה, כפי שיוסבר להלן.
44.
4 5
7
11
12
14
15
18

מיכלי הדלק הכחולים. כבר בראשית חקירתו הנגדית הודה הרמן כי אינו יודע מה היה בתוך המיכלים הכחולים, ומה הכמות שהייתה בהם בעת התאונה (עמ’ 35), למרות שבחוות הדעת הניח שמדובר במיכלי מים מלאים. אך כפי שקבעתי לעיל, על יסוד ראיות ולא על יסוד השערות – המיכלים הכחולים הכילו דלק ולא מים, והכמות שנותרה בהם בעת התאונה הייתה של 40 – 30 ליטרים בלבד. מכך עולה, שמשקלם של שני המיכלים הכחולים בעת התאונה היה 32 – 24 קייג (לפי נתוני הרמן, 0 . 8 קייג לליטר), ולא 196 – 80 קייג כפי שהניח הרמן בחוות דעתו. בלוני הגז. הרמן העיד שכל בלון גז שקל 25 קייג (עמ’ 64); ואולם גם הרמן אישר, שחלק מהכמות נצרכה ביממה הראשונה, ויש להפחית מכך (עמ’ 39). לפיכך, שני בלוני הגז יחדיו שקלו בעת התאונה 40 קייג לכל היותר, ולא 50 קייג כפי שהניח בחוות דעתו. הגגון. הרמן לא הצליח להוכיח שמדובר בגגון פלדה ולא באלומיניום; והוא הודה, שאם מדובר באלומיניום (אפילו בתוספת קרשים), אזי המשקל הכולל הוא 20 – 15 קייג בלבד, ולא 30 קייג כפי שקבע בחוות דעתו (עמי 63 – 61 ). המשקל הכולל על הגג. אם נסכם את כל נתוני המשקל דלעיל, אפילו על הצד הגבוה (דלק 30 קייג, גז 40 קייג, גגון 20 קייג), נגיע לכך שכלל הציוד על הגג (כולל גגון) שקל 90 קייג בלבד, ולא 276 – 160 קייג, כפי שהוצע בחוות הדעת. המשקל המותר על הגג. הרמן קבע בחוות דעתו, שהמשקל המירבי המותר להעמסה על הגג הוא 100 קייג. אך הנה, כבר לפי קביעה זו לא נפל כל פגם בהעמסת הציוד על הגג – משום שמשקלו בעת התאונה היה נמוך מהמותר, ועמד על 90 ק”ג בלבד! ואולם מחקירתו הנגדית של הרמן עלה, שאפילו קביעת המשקל המירבי המותר בחוות דעתו לא הייתה קביעה מבוססת. מסתבר שמדובר בהערכה גרידא, המבוססת על דעה של חבר למקצוע, שלא נתן חוות דעת ולא התייצב לחקירה. יתרה מכך, הרמן פנה בעניין זה ליצרנית הרכב טויוטה, ולא קיבל כל תשובה ; גם בהוראות הבטיחות של היצרנית אין כל נתון כזה; ולמעשה לא היה בידי הרמן כל נתון רשמי או אחר בעניין זה (עמ’ 50 – 48 ). זאת ועוד. מחוות הדעת עצמה עולה, שהרמן בחר ברף של 100 קייג בניגוד לנתונים המומלצים של יצרן הגגונים מהטובים בעולם (כך לפי הרמן), שהמשקל המירבי המותר הוא 120 קייג! העמסה מייצבת. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי שהרמן אישר בחקירתו הנגדית, שהעמסת משקל רב בתוך הרכב, במובחן מאשר על הגג, רק מייצבת את הרכב (עמ’ 36, 46). דא עקא, שמיכלי המים, שהם המרכיב הכבד ביותר לפי תחשיביו של הרמן – דווקא הם הושמו בתוך הרכב! וכך גם שאר הציוד הקבוצתי, וכל הציוד האישי – בתוך הרכב!
20 21
23
27 28
32
33
23 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
47.
2 3 4
6

אעבור, אפוא, לעדי הראיה שהיו במקום, דהיינו המשתתפים בטיול. המדריך יריב (ג’יפ 1), הצהיר והעיד, כי הג’יפים נסעו בשיירה לא צפופה; שמרו ביניהם על מרחק הכרחי בשל ענני האבק שהג’יפים יצרו בנסיעתם, בשאיפה ל-200 מטר אך לעיתים יותר; שמרו על קשר גם באמצעות מבט במראות הרכב וגם באמצעות מכשירי הקשר; ולא עקפו זה את זה (סעיפים 36 – 35 ; עמי 288 – 287 ). המטייל כץ (ג’יפ 2) הצהיר והעיד, כי הג’יפים נסעו בשיירה, במרחקים של 200 עד 500 מטר בגלל האבק, ושמרו על קשר גם באמצעות מכשירי הקשר (סעיף 11; עמי 391). המטייל שנקר (ג’יפ 4, ג’יפ התאונה) הצהיר, שלמרות שהמדריך אמר שייסעו בשיירה, בפועל נסע כל נהג בנתיב שבחר (סעיפים 8, 10). ואולם בחקירתו הנגדית הודה שנקר, שהם נסעו בשיירה, לעיתים במרחקים קרובים עם קשר עין, ולעיתים התרחקו זה מזה; וכי בכל מקרה הוא לא יכול לומר מה היה המצב לפני התאונה, משום שישן (עמי 119 – 118 ). המטייל דייר פרקש (ג’יפ 5) הצהיר, שהוא לא הרגיש סדר וארגון, וכל נהג נסע בנתיב שבחר (סעיפים 14, 16). ואולם גם הוא, כמו שנקר, הודה בחקירתו הנגדית, כי הג’יפים נסעו בדרך כלל אחד אחרי השני (עמ’ 94). כמו בעניין חגורת הבטיחות, גם כאן אני מעדיף את עדויות יריב וכץ על פני עדי התביעה, שמצאתי קושי רב לסמוך עליהם מטעמים שפרטתי. ואולם במקרה זה, גם עדי התביעה הודו בחקירה, שבעיקרון נשמר נוהל שיירה בטיול בכללותו.
10 11 12 13
1
15
48.
19 20
זאת ועוד. התאונה לא ארעה בשל היתקלות במפגע דרך בולט, אלא בשל טעות רשלנית בנהיגה, כאשר הנהג ניסה להתמודד עם טלטול הרכב ע”י סיבוב ההגה ויציאה מהקוליס, כפי שנקבע בדויית המשטרה הבוליביאנית. המדריך יריב אף העיד, שלא הייתה כל מהמורה שחייבה עצירה, ואם היה רואה כזו, אזי היה יריב עוצר את שיירת הג’יפים (עמי 299). אשר על כן, בין שנוהל שיירה נשמר, ובין שלא נשמר – לא היה בכך כדי למנוע את התאונה, משום שלא היה כל מפגע שניתן היה להתריע מפניו.
22
49.
לסיכום עניין זה, נוהל שיירה נשמר בטיול; לא הייתה כל רשלנות של המדריך בקשר לכך; ומכל מקום, הדבר לא השפיע על קרות התאונה.
העדר פיקוח על מהירות הנהיגה
50.
התובעים הוסיפו וטענו, כי המדריך יריב לא פיקח על מהירות הנסיעה, וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. טענה זו חסרת שחר, אין לה כל בסיס אמיתי בראיות, וחבל שנטענה.
25 מתוך 27
–יש
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
53.
1 2
ליבי עם התובעים. יקירותיהם-אהובותיהם יצאו לטיול חוויתי בבוליביה הרחוקה, ולא שבו. הן מצאו את מותו בתאונת דרכים אומללה ומיותרת, כאשר הרכב בו נסעו התהפך. חבל על דאבדין. המשטרה הבוליביאנית חקרה את הדבר, ומצאה שהתאונה נגרמה ברשלנותו של הנהג. האחריות לפיצויים בעקבות זאת רובצת, לכאורה, על הנהג, על מעבידתו הבוליביאנית, וייתכן שגם על חברת הביטוח שלהם. ואולם הם הכתובת לתביעה זו, ולא הנתבעים דנן.
. 5
54.
התוצאה היא, שעליי לדחות את התביעה, וכך אני מורה. בנסיבות העניין לא יהיה צו להוצאות.
ניתן היום, ב’ חשוון תשייפ, 31 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב”כ הצדדים.
רמי אמיר, שופט
27 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
.6
1 2 3 4

אכן, מאז הלכת ינון (עייא 1432 / 03 ינון נ’ קרעאן ( 1 . 9 . 04 ), דנייא 9524 / 04 ינון נ’ קרעאן ( 23 . 2 . 05 )), וביתר שאת מאז הלכת סקאלר (דנייא 4655 / 09 סקאלר נ’ יובינר ( 25 . 10 . 11 ) – כלל ברירת הדין בנזיקין קובע, כי הדין יהא דין מקום ביצוע העוולה lex loci delicti, בכפוף לחריג מטעמי צדק. הנתון של יימקום מושב משותף” נדחה ולא התקבל על דעת בית המשפט העליון כחריג מספיק כשלעצמו לעניין זה. והחריג של ייתקנת ציבור חיצוניתיי, לפיו תיפסל תחולתו של הדין הזר בשל כללי תקנת הציבור של הפורום – חריג זה הוכר כחריג לגיטימי מטעמי צדק, אך היקפו ותחולתו צומצמו עד מאוד. בהשלכה ישירה לענייננו – הדין שצריך לחול ביחס לתאונה שארעה בבוליביה הוא דין מקום העוולה, דהיינו הדין הבוליביאני. הטענות לתחולת החריג של ייתקנת ציבור חיצוניתיי לא היו מבוססות בענייננו – כך ולו מהטעם, שלא הוכח, ואף נסתר בראיות, שהדין הבוליביאני קובע משטר משפטי מקפח ביותר במקרה של תאונת דרכים, הכול כפי שיובהר בהמשך.
8
10 11
12
7.
14 15
16

במאמר מוסגר אציין, כי כשלעצמי סברתי, שניתן היה לבחון את תחולתו בענייננו של הכלל הידוע במשפט הבינלאומי הפרטי ככלל הפיצול depecage. לעניין זה ראו: וסרשטיין פסברג, משפט בין לאומי פרטי, כרך ב’, עמ’ 1591 – 1588 . כלל זה מאפשר את פיצול הדינים לפי מרכיביה הנפרדים של עילת התביעה. לעיתים מדובר בפיצול הדינים בהתאם לפיצול הטריטוריאלי בין המעשה לבין הנזק. ואולם לעיתים ניתן לפצל גם בין המעשים, ככל שהם נפרדים זה מזה באופן ברור, ונעשו בטריטוריות שונות. ואם היינו מחילים בענייננו את כלל הפיצול האמור – אזי ניתן היה לבחון לפי הדין הישראלי את אותם מעשים ומחדלים של הנתבעים, שנעשו ונשלמו עוד בישראל בטרם היציאה לטיול; כך, משום שהדין הישראלי היה דין מקום ביצוע העוולה ביחס לאותם מעשים. תחולתה של דוקטרינה זו לא נבחנה עד כה במשפט הישראלי. אך מסיבות שיובהרו להלן, ניתן להשאיר זאת לעת מצוא, ולא להידרש לכך כעת.
18 19 20
22
.8
מכל מקום, כיוון שהדין שחל בענייננו הוא הדין הבוליביאני – צריך היה להוכיחו, משום שמדובר בדין זר שדינו כעניין שבעובדה. כמו כן, כיוון שהטוענים לדין הזר ומי שביקשו להסתמך עליו הם הנתבעים, הרי שנטל ההוכחה רבץ עליהם. ואמנם, הנתבעים נדרשו לעניין זה, והגישו חוות דעת מומחה לדין הבוליביאני של עוייד מריה סנדרה רמירז מבוליביה. מתוך עיון באותה חוות דעת מומחה למדנו, כי הדין הבוליביאני קובע אחריות לנזקי תאונות בכלל ותאונות דרכים בפרט, על בסיס דיני הנזיקין, דיני המסחר ודין אזרחי נגרר לפלילי. האחריות מבוססת בראש וראשונה על אשמה, וייאשמה”י לעניין זה היא רשלנות, חוסר זהירות, ואי-ציות לחוקי התעבורה המקומיים. מעביד אחראי לנזקים שגרם עובדו.
32
35
3 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
4
כפירה זו תואמת להוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין ; והתובעים אף לא טענו בכתב התביעה המתוקן לתחולת חריגי סעיף 15 לפקודת הנזיקין. כך, אף שמהבחינה העובדתית טענו התובעים להתרשלות של אקו בבחירת הקבלן הראשי, ווירה וליז. מכל מקום, התובעים לא הביאו כל ראיות לרשלנות ישירה של ווירה וליז, באופן שיכול היה להוסיף דבר מה על הרשלנות הישירה המיוחסת לנתבעים עצמם. אשר על כן, אין לייחס לנתבעים במסגרת תביעה זו כל אחריות בגין רשלנות נטענת של הקבלנים העצמאיים צדדי ג’. ואולם, כאמור לעיל, בהחלט יש לבדוק את הטענות לרשלנות ישירה של הנתבעים עצמם, לרבות בשל בחירה רשלנית באותם קבלנים, וכך אעשה.
הגורמים לתאונה וטענות התביעה
12.
13
14
15
16
17
בטרם אפנה לטענות התביעה גופה, דהיינו לרשלנות הנטענת של הנתבעים עצמם, אקדים ואפתח בתיאור הגורם הישיר למותן של כלנית ודורית – גורם שלמעשה מוסכם על שני הצדדים. משטרת בוליביה חקרה את התאונה וגיבשה את מסקנותיה בדויים מסכם. הדויים הוגש על ידי שני הצדדים בתיקי המוצגים שלהם – התובעים במוצג 6, והנתבעים במוצג ז’. מדובר בדויים מקצועי של גורם מוסמך שחקר ובדק את העובדות; שני הצדדים הגישו אותו ונסמכו עליו כאמור; ולכן יש לראותו כחוות דעת מוסכמת ומחייבת. והנה, אותו דויית משטרתי קובע, שהגורם לתאונה היה בעיקרו הגורם האנושי – טעות וחוסר זהירות של הנהג בנהיגת הג’יפ, בשים לב לתנאי השטח; ואי-הקפדה שלו על הוראות החוק בעניין בטיחות הנוסעים בקשר לחגורות הבטיחות. בצד זאת ציינה המשטרה גורם נוסף, משני, והוא חוסר מעש מצד רשויות המדינה בשיפור תשתיות התחבורה באזור. להבנתי, מדובר כאן בהבעת ביקורת במישור הציבורי על התנהלות הממשלה הבוליביאנית, ולא קביעת אחריות ברמה המשפטית. אך בכל מקרה, מסקנה זו אינה מעלה ואינה מורידה דבר לענייננו.
23
13.
מן המקובץ עולה, כי הנהג היה אחראי ברשלנות לתאונה. כפועל יוצא מכך, ולפי הדין הבוליביאני שחל בעניין, ניתן היה לכאורה לחייבו בפיצויים כלפי התובעים דנן, יורשי
28
המנוחות.
30
עוד עולה מכך לכאורה, כי גם אנדראה, מעבידתו של הנהג, אחראית לפי הדין הבוליביאני למעשיו, וחבה בפיצויים כלפי התובעים. הדגשתי שמדובר במסקנות לכאוריות, משום שהנהג ואנדראה לא נתבעו ע”י התובעים; הם לא היו צד למשפט, מאחר והודעת צד ג’ נגדם נמחקה; וממילא הם לא הסכימו לקבילות דויית המשטרה הבוליביאנית.
32
5 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
מחדלים באי-מתן מידע ואזהרות למטיילים בטרם היציאה לטיול מהארץ
16.
3 4
טענות התביעה במישור זה מתמצות בכך, שהנתבעת אקו הפרה חובת גילוי ומתן מידע לנרשמים לטיול; וכי אילו נתנה את המידע, יש להניח שהמנוחות היו בוחרות שלא לצאת לטיול, וכך היה נמנע מותן. אקדים ואציין, כי לא הובאה לפני כל ראיה ממשית, שהמנוחות היו נמנעות מלצאת לטיול אילו ידעו את אותו מידע או שמעו את אותן אזהרות. כך לגבי המנוחות עצמן; וכך גם לגבי שאר המשתתפים, כאינדיקציה אפשרית להלך מחשבה סביר. לכן, וכבר מטעם זה יש לדחות את כל טענות התביעה במישור זה. אלא שגם לעצם העניין אין ממש בטענות התביעה בהקשר זה.
6 7
9
10
אי-גילוי שמארגני ומפעילי הטיול הם קבלנים עצמאיים, ואקו היא רק מתווכת
17.
1
16
17 18 19
21 22
3
טענת התביעה הזו אינה מועילה לתובעים, ומכמה טעמים. ראשית, העובדה שלא גולתה כלל אינה עובדה נכונה ואמיתית. אקו איננה מתווכת גרידא, ויש לה קירבה ומעורבות ממשית בטיול. אמנם נכון, שמנכ”ל הנתבעת רז (בסעיף 8 לתצהירו) והמדריך יריב (בסעיף 16 לתצהירו) ניסו לומר, שאקו היא רק יימקשרת ומתווכת”י, וזאת במטרה להרחיק ממנה כל אחריות. ואולם למרות ניסיונות אלו, האמת היא, שאקו היא המארגנת הראשית של הטיול, ולא רק מתווכת שקנתה ייטיול מדף” ושיווקה אותו ללקוחות שפנו אליה. מדובר בייטיול ישראלייי של מארגנת ישראלית למטיילים ישראלים. אלא שלצורך ארגון וביצוע הטיול, התקשרה אקו עם סוכנות הנסיעות הפרואנית ווירה, בניהולה של ליז. ווירה היא הסוכנות המקומית שבנתה וארגנה עבור אקו את הטיול. לשם כך התקשרה ווירה עם ספקי משנה מקומיים, ובפרט התקשרה עם חברת ההסעות הבוליביאנית אנדראה לצורך אותו חלק של הטיול שנערך במדבריות הסלאר. ואולם אקו לא יצאה בכך מהתמונה, ולא חדלה מלהיות המארגנת הראשית. זאת ועוד, וכפי שהתחייבה בפני לקוחותיה, אקו שלחה מטעמה מדריך ישראלי, שליווה והדריך את כל הטיול, ואף הייתה לו סמכות ושליטה במקום על הנהגים, לרבות הסמכות להפסיק את הטיול ולנהל את הפינוי, כפי שאכן קרה. כמו כן, אקו היא זו שמכרה את הטיול למשתתפים בו, כשהקשר החוזי שלהם הוא מולה ולא מול ווירה. כל העובדות דלעיל לא היו במחלוקת. ולעניין המשמעות המשפטית שלהן, עמדתי היא, כאמור, שאקו אינה מתווכת גרידא, אלא המארגנת הראשית של הטיול, עם אחריות של מארגנת ראשית, כפי שנראה בהמשך. כך, אף שאת הארגון בפועל היא ביצעה באמצעות קבלן עצמאי מקומי, ווירה.
25 26 27 28 29
31
32 33
34
7 מתוך 27
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת”א

23432 – 02 – 14 ננקין ואח’ נ’ אקו טיולי שטח בע”מ ואח’
1 2 3
5
אקו היא מארגנת טיולים, ומכאן נגזרת חובתה לפרט ולהתריע על צרכי הביטוח הספציפי שנוגע במישרין לטיול, לסיכוניו המיוחדים, ולצורך האופרטיבי להשלימו בבטחה גם אם מתעוררת תקלה ויש לטפל בה. לכן חייבת הייתה אקו להתריע בפני המטיילים, כפי שעשתה, שעליהם לעשות ביטוח רפואי כולל חילוץ ופינוי מוטס. ואולם אקו איננה סוכנת או יועצת ביטוח כללית. אין היא מכירה או אמורה להכיר את תיקי הביטוח ואת מדיניות הביטוח האישית של כל אחד ואחד מהמטיילים באופן פרטי. אין היא אמורה לחוות דעה באשר לכיסוי הביטוחי הכללי, שראוי או כדאי לכל מטייל לעשות, כשהוא נמצא בארצות היעד שמחוץ לישראל. וכשם שאיננו מצפים מחברת תעופה להתריע בפני נוסעיה, איזה ביטוחים כלליים כדאי להם לעשות לנוכח המשטר המשפטי השונה בארץ היעד של טיסתם – כך לא נדרוש זאת גם ממארגנת הטיול המאורגן.
7 8 9
11
אי-גילוי שהטיול מסוכן במיוחד (בשל תנאי השטח והנהיגה, ובשל בעייתיות בחילוץ)
19.
כאן מדובר במספר עניינים עובדתיים, שאליבא דבייכ התובעים, עשו את הטיול למסוכן ביותר; וכי לכן הייתה אקו חייבת להתריע על כך בפני המטיילים מלכתחילה. גם דינה של טענה זו, כמו קודמותיה, להידחות. לצורך העניין אבחן תחילה מה נאמר למשתתפים, ולאחר מכן אעבור לעניין אי-הגילוי של שתי הסכנות המיוחדות שבכותרת.
20.

אלו אזהרות נמסרו למטיילים מראש? אקו עדכנה את המטיילים מראש בדבר טיבו של הטיול בסלאר, ובדבר סכנה רפואית מיוחדת הכרוכה בו ומחייבת הערכות אישית מוקדמת. גם במסמכי המידע וההסבר שחולקו למשתתפים בטיול, וגם במפגש ההכנה עם המדריך יריב, נאמר למטיילים במפורש, שהטיול בכללותו משלב ייטבע ואתגריי וחוויות של ייטיול תרמילאים”, וכי שלושת הימים במדבריות הסלע יהיו ייטיול ג’יפים בשטחיי. באופן מיוחד הודגש, גם בכתב וגם בעל פה, שטיול הג’יפים בסלאר יהיה בגובה רב מאוד, דבר שיש לו השלכות בריאותיות, ולכן התבקשו כל המטיילים יילהתייעץ עם רופא לפני יציאתם לטיוליי. לעובדות דלעיל, ראו: מוצג תביעה 8; תצהיר יריב בסעיפים 31 – 27 , ועדותו בעמי 230 – 226 ; עדות מנכייל הנתבעת רז בעמ’ 313, 326, 328; ועדות המטייל כץ בעמי 388. ואולם האם אין די בכך? האם נדרשה אזהרה נוספת בדבר סכנות מיוחדות נוספות, הנובעות מתנאי השטח והנהיגה או מהבעייתיות בחילוץ?
9 מתוך 27