אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ שינפלד
התובע:
נ.ו. ת.ז. – ע”י ב”כ עוה”ד אוריאל בן אסולי
נגד
הנתבעת:
ק.א. ת.ז.
ע”י ב”כ עוה”ד ניר פיטלוביץ
פסק דין
תביעה להפחתת מזונות שהגיש האב.
ברקע, פסק דין שניתן ביום 15.2018. על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתביעות הנתבעת שהוגשו ביום 222.18., אחת לפסיקת מזונות קטין והשניה למשמורת וזמני שהות.
פסה”ד ניתן לאחר שהתובע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון שנקבע שם. בהמשך נדחתה שם בקשה לביטול פסה”ד.
1. הצדדים יהודים, נשאו זה לזו כדמו”י ביום 3003.17., נפרדו לטענת התובע באוגוסט 2018 ולטענת הנתבעת בחודש אפריל 2018 והתגרשו ביום 2211.18..
2. לצדדים קטין משותף – מ.ו, יליד 1402.18..
3. במועדים הרלוונטים התגוררו הצדדים מרכז הארץ.
נעה חודשים לפני הלידה עברה האֵם להתגורר בעיר ח’. המעבר נעשה ללא תיאום או הסכמת האב.
4. ביום 0105.18. אושפז התובע וזאת (על פי התיעוד הרפואי שהודגש) בשל עווית כליה מצד שמאל, בהמשך אובחן ממצא סולידי גדול בשופכן אמצעי ועליון והוא עבר ניתוח כריתת כליה ושופכן שמאליים.
1 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
5. בפסה”ד שניתן באותו יום ממש, 0105.18., בתביעת מזונות שהגישה התובעת ובתביעת משמורת שהגישה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נפסק על ידי השופט ארז שני כי משמורת הקטין תהא בידי התובעת ועל הנתבע, אם הוא מבקש לקיים זמני שהות, להגיש תביעה מתאימה. אשר למזונות נפסק שם כי על התובע לשלם עבור מזונותיו השוטפים של הקטין סך של 1,600 ₪ לחודש ועבור מדור ואחזקתו סך של 1,000 ₪ לחודש. נפסק גם כי על הנתבע לשלם מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי, מחצית מהוצאות גן וצהרון עד תום כיתה ב’, מחצית מהתשלום עבור שיעורים פרטיים בלשון, במתמטיקה ובאנגלית וגם מחצית חוג אחד עד סך של 150 ₪ לחודש. החיובים הוטלו מיום 0103.18..
הבקשה לביטול פסה”ד נדחתה לאחר שלדיון שנקבע בבקשה לביטול פסה”ד התייצב רק ב”כ התובע ולא התייצב התובע עצמו מאחר והיה מאושפז בבית החולים.
בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מיום 0407.18. נכתב כי “עשיית הדין העצמית של אי הגשת כתב הגנה, בנימוק שהאב ‘האמין’ שהמשא ומתן יצלח, אין בה מאומה”. נוסף על כך, באותה החלטה, הורה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב על העברת התובענות הסגורות לבית משפט לענייני משפחה בח? – מאחר והקטין מתגורר בח’.
6. לאחר דחיית הבקשה לביטול פסק דין הגיש התובע תביעותיו – תביעה להסדרת זמני שהות ולחילופין משמורת בלעדית ותביעה להפחתת מזונות הקטין.
7. בתביעת המשמורת תלה”מ 47669-01-19, ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה לאחר שהתובע לא שיתף פעולה עם הנחיות הגורמים המטפלים. צויין במסגרת פסה”ד כי בעתיד, באם יבקש התובע לקבוע מפגשים בינו ובין הקטין בהכרעה שיפוטית – אין פסק
הדין חוסם דרכו.
8. בתביעה להפחתת מזונות נטען כי במועד בו היה קבוע קדם משפט בתביעות התובעת שהוגשו בבתי משפט לענייני משפחה בתל-אביב, ביום 0105.18. – התגלתה מחלת התובע. נטען כי טרם התגלתה מחלת התובע, עסק התובע כעצמאי בשיפוצים והכנסתו הייתה בסך של 8000 ₪ לחודש. התובע טען כי בשל הטיפולים שהוא עבר נמנע ממנו לשוב לעבודה
2 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
שינוי נסיבות מהותי בצרכי הקטין:
:
21. הקטין כבן שנה ותשעה חודשים.
22. בכתב התביעה על בסיסו נפסקו המזונות במעמד צד אחד, נטען כי צרכי הקטין עומדים על סך של 2,500 ₪ לא כולל מדור והוצאותיו. בסופו של יום נפסק סך של 1,600 ₪ עבור מזונות שוטפים. כאשר נשאל על כך בעדותו, העריך התובע את צרכי הקטין בסך של 1,500 ₪ לא כולל מדור ובהמשך חזר בו (עמוד 10 שורה 35 ועמוד 11 שורות 1-7):
“ש. כמה עולה ילד לחודש ת: לפי דעתי, בסביבות 1,500 ₪ ש. ומזה כולל לדעתך? צרכים אישיים או עם גנים? ת. בלי גנים ש. הוצאות מדור? ת. מדור לא קשור ש. כלומר, 1500 ₪ לדעתך לא כולל מדור והחזקה (צ”ל אחזקה) ת. אמרתי כולל הכל”
10 11 12 13 14 15 16 17 18
23. בתצהירו ביקש התובע כי דמי המזונות אשר נקבע בסך של 1,600 ₪ יוותרו על כנם כולל מדור והוצאותיו. מעבר לעדותו זו של הנתבע לא הוכח כל שינוי מהותי בצרכי הקטין.
24. למעשה התמצתה טענתו של התובע בטענה לשינוי מהותי ברכיב המדור ומצאתי לדחות
גם טענתו זו.
כפי שפרטתי לעיל, במהלך הריונה עברה הנתבעת חד-צדדית להתגורר בעיר ח’. ידיעה שיפוטית היא כי עלות המדור באזור ח’ פחותה באופן ניכר ומהותי מעלות המדור באזור המרכז. על כן, מעבר מגורים זה למעשה הפחית בשיעור מהותי את הוצאות המדור.
מעיון בכתב התביעה שהגישה הנתבעת עולה כי בכתב התביעה לא גילתה התובעת בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב כי העתיקה מקום מגוריה לעיר ח’. אציין כי אמנם תוארו בכתב התביעה הליכים בח’, אך הדבר לא נכתב “ברחל ביתך הקטנה” – דבר שהיה מקום לעשותו, במיוחד כאשר ההליכים בין הצדדים תחילתם בבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת שנשמע בפני השופט שני (ה”ט 47397-08-17) ובמועד זה התגוררה הנתבעת בעיר ג’ במרכז הארץ.
11 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
אלא שעיון בפרוטוקול מיום 0105.18. מעלה כי עובר לפסה”ד אמר ב”כ הנתבעת לפרוטוקול כי הנתבעת מתגוררת בעיר ח’ יחד עם בנה בן ה-17. משהדבר הובא בפני בית המשפט קודם לפסיקת המזונות, לא ניתן לומר כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי.
אוסיף לעניין צרכים בסיסים של ילד אחד, אלה הוערכו בשנת 2003 בסך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וגן. ראו בר”ע (ת”א) 1895/02 ב.י. נ’ ב.נ., מיום 201.2003. פסקה ד לפס”ד
השופטת שטופמן:
“הלכה פסוקה היא צרו כרחיים של קטין ינו דורשים ראיות מפורטות ושהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן”.
בעמ”ש (ת”א) 1057/09 ש.א. נ’ ד.ג., הרכב בראשות השופט שנלר, פסק דין מיום 1710.2010. נאמר כי בחלוף הזמנים ובשל השינויים סכום הצרכים ההכרחיים הוא בסך של 1,250 ₪ אך כיום יש האומדים צרכים אלו בסך של ₪ 1,600 – 2250 ₪ ₪ לחודש. ראו עמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני מיום 0910.17. וכן רמ”ש (מחוזי – מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ מיום 2510.18.. יוצא כי המזונות שנפסקו אינם גבוהים בשיעור ניכר מהסך המייצג את כל הצרכים ההכרחיים החלים הן על האב והן על האם.
25. עם זאת, אני סבורה כי הוצאות הנסיעות בין העיר ג’וי’ לעיר ח’ לשם קיום זמני שהות הן, בצירוף הנסיבות כאן והעובדה כי מדובר במעבר חד-צדדי של האֵם לעיר ח’, מהוות במצטבר שינוי נסיבות מהותי.
ודוק, אין מחלוקת בין הצדדים כי מעבר האם לעיר ח’ נעשה שלא בתיאום בין הצדדים. נתון זה, בדבר אי ההסכמה בין ההורים, לא היה מונח בפני בית המשפט במועד פסיקת המזונות. בוודאי גם שזהו נתון שאינו צפוי שהרי הורה אינו רשאי להעתיק מקום מגורי ילדו ללא הסכמת הצד שכנגד, ואין זה צפוי כי הורה אחד יפעל בניגוד לחובתו כהורה סביר.
לפי המידע שהציג התובע, עלות נסיעה חודשית, לפי נסיעה הלוך ושוב פעם בשבוע מי? לח?, היא בסך של 3,250 ₪. הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור חישוב זה.
12 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
באיזון הכולל אני סבורה כי יש להפחית 2/3 מהוצאה זו מהכנסת האב ולהתייחס אליה כהוצאה שהוּסְפה להוצאותיו.
לא נעלם מעיני כי בפסק הדין שניתן בתביעת המשמורת מיום 0411.19. לא נקבעו זמני שהות, אך יש בהחלט להניח כי בסופו של יום יתקיימו זמני שהות ושתדירותם תעלה על
פעם בשבוע.
הלכת בע”מ 919/15 כשינוי נסיבות מהותי:
:
26. אני דוחה את טענת התובע בעניין זה.
המועד בו ניתן פסק הדין למזונות (0105.18.) הוא מאוחר למועד מתן פסה”ד בבע”מ 919/15, כך שהלכה זו בוודאי מונחת היה לעיני בית המשפט בעת מתן פסה”ד. למעלה מן הדרוש אומר, כי לטעמי, הלכת בע”מ 919/15 כשלעצמה לא מהווה שינוי נסיבות שמאפשר
התערבות בשיעור דמי המזונות שנפסקו. ראו גם גריידי, עמודים 287 ג’ -287 ד’ וכן עמ’
287 ט’.
אוסיף גם כי אמנם על פי דין יש מקום לבחון השינוי שחל בנטל המוטל על האב לאחר גיל 6 גם מקום בו פסיקה שכזו לא התבקשה, אך בנסיבות כאן, כאשר ההלכה שנפסקה בבע”מ 919/15 מונחת הייתה בפני בית המשפט ואין מתקיימים זמני שהות הרי שאין בכך כשלעצמו לשמש כשינוי נסיבות מהותי. השוו עמ”ש 44301-01-18 (תל אביב) פלוני נ’ פלונית מיום 228.19., בסעיפים 15-19 לפסה”ד שם.
לסיכום:
27. לאור צירוף שינוי הנסיבות – הן במצבו הרפואי של האב, הן בעיסוקו של האב, הן בכושר התכרותה של הנתבעת והן בעלות נסיעות התובע לח? לשֵׁם קיום זמני שהות, יש מקום לראות את הנסיבות בכללותן ובמצטבר, כשינוי נסיבות מהותי המחייב התערבות בסכום המזונות השוטפים והמדור שנפסקו ביום 0105.18. – וזאת בנוסף להחלת ההלכה שנפסקה בבע”מ 919/15 ביחס לקטין לאחר גיל 6.
13 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
28. באיזון הכולל של הנתונים שהונחו לפָני והשינויים הרלוונטיים מצאתי להפחית מהסכומים שנפסקו עבור מזונות שוטפים, מדור והוצאותיו סך של 750 ₪ עד הגעת הקטין לגיל 6 וסך של 250 ₪ נוספים לאחר הגעת הקטין לגיל 6.
היינו, אני מעמידה את חיובו של האב במזונות הקטין כולל מדור והוצאותיו, על סך של 1,850 ₪ עד גיל 6 וסך של 1,600 ₪ לאחר גיל 6.
החיוב המופחת יחל ממועד הגשת התביעה להפחתת מזונות.
בשאר רכיבי פסה”ד, אין שינוי.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכנו פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים.
סכומים ששילם האב ביתר לאחר מועד הגשת התביעה, אם שילם, לא יושבו וסכומים שלא נגבו מעבר לסכום הפסוק – לא ייגבו.
לאור התוצאה בפסק הדין, אין צו להוצאות.
מותר לפירסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני עריכה והגהה. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור ההליך שבכותרת. ניתן היום, ט”ז חשוון תש”פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
הילה גורביץ שינפלד, שופטת
14 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח*
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
באופן סדיר, אין לו הכנסה והוא סמוך על שולחן הוריו התומכים בו כלכלית. נטען כי מצבו הרפואי הקשה הוא מצב מתמשך ולא אירוע תאונתי חד-פעמי ועל כן יש בכך להצדיק הפחתת המזונות. נטען גם כי במועד מתן פסק הדין היה הקטין בן 3 חודשים, הנתבעת לא עבדה ובשל גיל הקטין לא יכלה לצאת לעבודה ואילו כיום משהקטין גדל, לנתבעת אפשרות לצאת לעבודה. עוד נטען כי פסק הדין ניתן מבלי שנבחנה יכולת השתכרות התובע או הנתבעת. התובע עתר להפחתת מזונות הקטין ולחילופין כי יקבע מדרג יורד של המזונות בעתיד. עוד ביקש כי הנתבעת תציג הסכם שכירות עדכני על שמה.
9. בכתב ההגנה נטען כי טענות התובע נדונו ונדחו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מיום 0407.18. ולא מתקיים שינוי נסיבות. עוד נטען כי למעשה חל שינוי נסיבות של שיפור ניכר במצבו של התובע אשר ממשיך לעבוד ומקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. נטען כי לאור העובדה שהתובע עובד בתחום השיפוצים – הוא נהג להחזיק סכומי כסף גבוהים במזומן עליהם לא דיווח לרשויות. נטען גם כי התובע רכש בית בבניה ולא הצהיר אודותיו. אשר להכנסתה טענה הנתבעת כי אינה עובדת והיא מתמקדת בגידול הקטין ורווחתו. אשר לשכירות, נטען כי בדיון שהתקיים בפני השופט שני הציגה הנתבעת הסכם שכירות לעיני בית המשפט בלבד, מחשש התובע שהוא אדם אלים ומסוכן עבורה. לסיכום נטען כי בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב היו כל הנתונים ונפסקו מזונות בהתאם לנתונים אלו. אשר לזמני השהות נטען כי הנתבעת מסכימה כי התובע יפגש עם הקטין, אך במקום ציבורי בלבד וזאת לאור איומיו והאלימות מילולית שהפעיל כלפי
הנתבעת.
10. בהחלטתי מיום 3110.18. הוריתי על התליית סך של 1,000 ₪ לחודש מסכום המזונות והמדור וזאת החל ממזונות חודש אוקטובר 2018. בקשת הנתבעת לעיון חוזר נדחתה.
11. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים, כל צד הגיש תצהירו ונחקר בחקירה נגדית.
12. התובע בסיכומיו חזר על טענותיו ולאחר שהפנה לראיות שהוגשו הוסיף על טענותיו כי לאחר הניתוח נקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות זמנית למשך שנה בשיעור של 100 % ולאחר מכן 60
% נכות צמיתה. נטען כי במצבו הרפואי הנוכחי פחתה הכנסתו לאין שיעור ביחס להכנסתו במועד מתן פסק הדין למזונות שכן הוא לא יכול היה להמשיך בעבודתו בשיפוצים, התקיים מקצבת נכות בסך של 3,948 ₪ לחודש עד לחודש 4/19 ופנה
3 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
להסבה מקצועית במימון המוסד לביטוח לאומי כחלק משיקום מקצועי. נטען כי לאחר אפריל 2019 הוא אינו זכאי לקצבה. נטען כי לאחר תשלום המזונות הפסוקים לא נותרת לתובע הכנסה למחייתו ועל כן מתקיים שינוי נסיבות מהותי. אשר להוצאותיו נטען כי התובע מתגורר בבית הוריו, עוזר במימון הוצאות הבית, רוכש מזון ומשלם מעת לעת את חשבון החשמל וכל זאת בסך ממוצע כולל של 1,000 ₪ לחודש. עוד נטען כי עבור רכישת תרופות משלם התובע סך של 500 ₪ לחודש, עבור החזקת רכב סך של 700 ₪ לחודש ועבור ציוד אישי וביגוד סך של כ-200 ₪ לחודש. נטען גם כי התובע נטל הלוואות כאשר ההלוואה האחרונה עומדת על סך של 50,000 ₪, בעוד הנתבעת לא עשתה נסיון למצוא מקור הכנסה ותעסוקה. אשר למדור נטען כי דמי המדור שנפסקו התבססו על התקופה בה התגוררה הנתבעת באזור מרכז הארץ ולנתבעת בן בגיר מנישואין קודמים המתגורר עימה. בנוסף טען התובע כי לאור המרחק הרב שבין העיר י’ בה מתגורר התובע לבין העיר ח’, בה מתגוררת הנתבעת עם הקטין ואליה עברה באופן חד צדדי – נגרמות לו הוצאות נסיעה חודשיות על מנת שיוכל לפגוש את בנו. בהקשר זה התובע טען כי לא ניתן להתעלם מהדברים שנפסקו בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית מיום 1907.17. (להלן: “הלכת בעמ 919/15”), לעניין זה בחובת מזונות מגיל צדקה לעתיד, החל מגיל 6 וכי יש לראות בהוצאה החודשית עבור הנסיעות לזמני שהות עם הקטין כסוג-של הוצאה תלוית שהות לאב.
*
הנתבעת בסיכומיה חזרה על טענותיה והדגישה כי התובע ממשיך ומרוויח את אותה הכנסה ללא דיווח לרשויות. נטען כי לא חל שינוי בהכנסות התובע, קל וחומר שינוי נסיבות מהותי. התובעת הפנתה לכך שהתובע לא צירף מסמכים רפואים מהשנה האחרונה לשם הוכחת טענותיו כי נפגע כושר השתכרותו. עוד נטען כי בעבודתו בשיפוצים נעזר התובע בפועלים ולא ביצע את העבודה הפיזית לבדו, כך שגם כיום הוא יכול לתווך עבודה – ולראיה בעדותו העיד כי הוא מעוניין להמשיך לעבוד כשכיר, כך שלא נפגע כושר עבודתו. עוד נטען כי לא ניתן להפחית תשלום מזונות באופן קבוע רק משום שאחד הצדדים טוען להרעה במצבו הכלכלי ללא ראיות כבדות משקל.
דיון והכרעה:
13. הלכה פסוקה היא כי פסק דין למזונות אינו בבחינת מעשה בית דין ומקום בו אירע שינוי נסיבות מהותי ניתן יהיה לבחון את סכום המזונות שנפסק. ראו כב’ הנשיא כתוארו דאז
4 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח*
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
שמגר ז”ל בע”א 363/81 יואכים (יהויכין) פייגה נ’ רועי ברנרד פייגה, לו(3) 187 (1982), בעמ’-188 (להלן: “פס”ד פייגה”):
“כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר”.
3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14
14. על פי ההלכה הפסוקה, יש לפרש את המונח “שינוי נסיבות” באופן דווקני, לשם שמירה על האיזון בין עיקרון סופיות הדיון מחד גיסא לבין הצורך לאפשר גישה חוזרת לערכאות על פי נסיבות החיים המשתנות מאידך גיסא. ראו פסק הדין של כב’ השופטת פרוקצ’ה, מ”א (ירושלים) 410/94 ריבי הלוי נ’ אליהו הלוי, מיום 1502.1996..
15. פסק דין למזונות צופה פני עתיד, על כן שינוי מהותי בנסיבות שהתקיימו בעת מתן פסק הדין למזונות, יצדיק שינוי במזונות. ע”א 177/81 גלעדי נ’ גלעדי פ”ד לו(3), 179,185.
16. הנטל להוכיח שינוי הנסיבות ומהותו מוטל על התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.
17. חשוב להדגיש כי במקרה של תביעה לשינוי בסכום מזונות פסוק, בית המשפט אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום, אִילו הנתונים הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא האם חל שינוי נסיבות מהותי בהתאם לתנאֵי פסק המזונות המקורי (ראו עמ”ש (חי) 53288-03-18 פלוני נ’ פלונית מיום 1311.18., השופט חננאל שרעבי (בסעיף 17 לפסק דינו) וגם ראו א’ גריידי מזונות ילדים הלכה ולמעשה מהדורה שלישית מורחבת 2005,
בעמוד 283-285 יד.
18. :
שינוי נסיבות יכול שיהיה באחד ממרכיבים אלו: עצם החיוב במזונות, שיעור החיוב, צרכי הקטין, יכולת החייב, יכולת ההורה המשמורן ורכושו של הקטין. ראו גריידי, בעמ’ 283 יג’.
5 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
19. ויודגש, שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי בלעדיו אין על-מנת לערוך שינויים במזונות שנפסקו אך אין הוא תנאי מספיק. יש צורך לבחון גם את תום הלב של מגיש התובענה. ראו פסק הדין של השופט רובינשטיין בע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני מיום 136.07., סעיפים ה-ו
לפסק הדין:
*
“אכן, ניתן לדון מחדש בגובה מזונות בהתאם לשינוי הנסיבות…ואולם, אין זה השיקול היחיד. במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי (ראו ע”א 32/81 צונן נ’ שטל, פ”ד לז(2) 761), הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973; ראו לדוגמה ע”א 468/84 קוטלר נ’ קוטלר (לא פורסם); (תמ”ש (כפר-סבא) 17150/03 מ. נ. נ’ מ. נ. (לא פורסם); ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי) (פרשת צונן הנזכרת; תמ”ש (תל-אביב-יפו) 16650/97 ש’ פ. נ’ ר’ מ’ פ (לא פורסם)).”
7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20
ומכן הכלל אל הפרט:
20. תום לב. כבר בראשית חלק זה אציין כי מהתרשמותי מהתובע, ובשים לב לעובדות שפורטו לעיל, ובפרט גילוי מחלת התובע, התייצבות ב”כ לדיון בבקשה לביטול פסה”ד (ביום בו אושפז) ושאר נסיבות העניין, מצאתי כי התובע הגיש תביעתו זו בתום לב כדרישת התנאי המקדים להגשת תביעות כגון אלו.
21. האם מתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בסכום שנפסק ? התשובה לשאלה היא עובדתית. כפועל יוצא, הוכחת שינוי נסיבות מהותי נעשית על בסיס עובדות וראיות ועל כן יש לתמוך טענה זו בפרטים מלאים ובראיות ממשיות.
התובע טען כי חל שינוי נסיבות, בשל פגיעה בכושר השתכרותו בשל מצבו הרפואי, כי חל שינוי נסיבות בשל עלייה בהוצאותיו, כי חל שינוי נסיבות לטובה ביכולת ההשתכרות של הנתבעת ואפשרויות עבודתה וגם כי חל שינוי נסיבות בצרכי הקטין בשל מעבר המגורים.
6 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
22. אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפניי, 1 אני סבורה כי התובע עמד בנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי וזאת במצטבר, היינו השינוי במצבו הרפואי המשפיע על עבודתו והשתכרותו, השינוי בכושר השתכרות הנתבעת והשינוי הנובע מהוצאותיו בשל הנסיעות לח? – במצטבר, מהווים שינוי נסיבות מהותי.
מצבו הרפואי והכלכלי של התובע:
23. אין מחלוקת כי מחלתו של התובע לא הייתה ידועה בעת מתן פסה”ד. פסה”ד ניתן ביום 0105.2018. אותו יום בו אושפז התובע ואובחנה מחלתו. על כן, מטבע הדברים, נתון זה לא היה ידוע בעת מתן פסה”ד ואיני סבורה כי ידיעת בית המשפט אודות התגלות המחלה, אם הייתה ידועה כזו בעת דחיית הבקשה לביטול פסק דין, משנה מכך שהרי באותו מועד הדברים שנבחנים – הם התנאים לביטול, אם לאו, של פסק דין.
עם זאת אציין לעניין כי מצאתי שהפגיעה הקשה בכושר ההשתכרות של התובע הייתה זמנית ולאחר מכן שב התובע והשתכר שכר דומה לשכר עליו הצהיר, היינו 7,000 ₪ – 8,000 ₪ לחודש. ואנמק;
24. גרסת התובע לעניין גובה הכנסתו לא הייתה קוהרנטית. בכתב התביעה נטען כי הכנסתו החודשית מעבודתו כקבלן, טרם ההידרדרות במצבו הרפואי, עמדה על סך של 8,000 ₪ לחודש. בסיכומיו טען כי הכנסתו החודשית עמדה על סך של 7,000 ₪.
25. התובע הוא זה אשר נטל ההוכחה מוטל על כתפיו ומעת שבידו ראיות להוכיח טענותיו והן לא הוגשו – העדרן מחזק את גרסת הנתבעת שטענה כי התובע ממשיך לעבוד בשיפוצים באמצעות עובדים ואינו מדווח על כל הכנסותיו.
מחקירתו של התובע עלה כי בניגוד לטענתו כי אינו מסוגל לצאת לעבודה בעקבות מצבו הרפואי הוא נכון ומוכן לעבוד, גם אם לא בעבודה פיזית בעצמו אלא כמנהל עבודה, וכושר
השתכרות זה במותניו. ראו עמוד 9 שורות 9-18 שם העיד כי:
7 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח*
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
“היום אני רוצה למתג את עצמי בתור מנהל מוסמך, וללכת לקבלנים שיידעו שיש לי תעודה ולא אצטרך לעבוד פיזית אלא רק בניהול…”
ובהמשך בעמוד 9 שורות 32-34 עת העיד כי הוא רוצה לעבוד באותה עבודה, מנהל עבודה בשיפוצים, כשכיר:
“ש: אתה בא ואומר ‘אני רוצה להיות מנהל עבודה’. למה אתה לא יכול לעשות את זה בלי התעודה? ת: כי אני רוצה להיות שכיר היום
עוד עלה מחקירת התובע כי גם בעת שעבד כעצמאי בשיפוצים העסיק עובדים שביצעו יחד עמו את העבודות הפיזיות בפרויקטים שונים שנטל על עצמו בו זמנית. ראו עמוד 8 שורות
21.-22
26. נוסף על כך, לא צירף התובע דפי חשבון רצופים וכנדרש.
27. אשר לטענת התובע לכך שהוצאותיו גדלו משמעותית לאחר פסה”ד, התובע לא הוכיח מרביתן. בהקשר זה יצוין כי לכאורה הוצאות מדורו פחתו מעת שעבר להתגורר אצל הוריו, ראו עמוד 12 שורות 12-14, והתובע לא הוכיח כי הוא משלם להוריו כספים – לא צורפו אסמכתאות וההורים לא זומנו להעיד. לא הובהר מדוע, אם בכלל, חל שינוי בהוצאות כלי הרכב השוטפות ואסמכתאות הנוגעות לרכישת תרופות לא הוגשו, וגם לא הוגשו אסמכתאות אודות ההלוואות שטען כי נטל.
28. הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו ע”א 465/88 הבנק למימון מסחר בע”מ נ’ סלימה מתתיהו ואח’, פד”י מ”ה (4) 651, ע”א 795/99 פרנסואה נ’ פוזיל פד”י נ”ד (3)
107. כלל זה חל, על אחת כמה וכמה, כשהראיות שלא הוגשו הן עדויות או ראיות שהיו בשליטת בעל דין – כבמקרה דנן.
8 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
29. לסיכום חלק זה, אמנם התובע לא הציג מסמכים רפואיים אודות כושר השתכרותו לאחר הטיפולים והניתוח שעבר, וכאשר נשאל על כך בחקירתו העיד התובע כי לא ראה צורך רלוונטי לצרפם לתצהיר (ראו עמוד 8 שורות 1-8) אלא שהדעת נותנת כי מצבו של התובע בשל מחלתו אינו מאפשר לו לעבוד בעבודה פיזית קשה כפי שעבד בעבר ואין ספק כי מאמץ עלול להוות סיכון בריאותי עבורו לאחר כריתת כליה אחת. יחד עם זאת התובע עצמו אישר כי באמתחתו אפשרויות תעסוקה אחרות באותו תחום, גם אם לא בעבודה פיזית. משמעות הדברים כי אכן חל שינוי באפשרויות התעסוקה של תובע. דע עקא, התובע לא הוכיח את הפער בין הכנסתו כ-“שיפוצניק” עצמאי להכנסתו כמנהל עבודה שכיר העוסק בשיפוצים ולא הסביר מדוע אינו יכול להמשיך ולנהל את עסקו עם אותם עובדים שהעסיק קודם לכן או דומים. התובע גם לא הוכיח כי אינו מקבל קצבה מאת המוסד לביטוח לאומי ולא הציג אסמכתא לפיה ברגע שמתחילים הלימודים במסגרת השיקום של המוסד ביטוח לאומי יש איסור מוחלט למצוא עבודה, הגם שטען כי בידו מסמך שכזה. ראו עדותו
בעמוד 11 שורות 15-19.
30. משמעות הדברים היא כי אכן חל שינוי מהותי במצבו הרפואי של התובע. שינוי זה אכן פגע באופן ההשתכרות של התובע שכן חייבו לשנות את עיסוקו, אך לא הוכח כי הפגיעה
בהכנסתו היא פגיעה מהותית.
31. מאחר ואין זה מתחייב כי שינוי נסיבות מהותי יהיה ברכיב ספציפי ויכול ויקבע כי מתקיים שינוי נסיבות מהותי בשל צירוף נסיבות שהשתנו, כך שבמצטבר הנסיבות החדשות – מהוות שינוי נסיבות מהותי. ראו בהקשר זה בע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני מיום 136.07., סעיפים ד-ו לפסק הדין.
32. היינו, מצבו הרפואי של התובע וההשפעה על כושר השתכרותו, גם אם אינה מהותית, ויחד עם נסיבות נוספות – תהווה טעם לשינוי במזונות הפסוקים.
על כן, אמשיך ואבדוק את טענות התובע גם ברכיבים הנוספים. ראו גם עמ”ש (ת”א)-9228 05-18 נ.ס. נ’ א.ס. מיום 0307.19. בפסקה 22 לפסה”ד, שם הנחה בית המשפט המחוזי כי מקום בו מתגלות נסיבות המצדיקות שינוי בסכום המזונות, גם אם הדבר לא נטען במפורש, אין להתעלם מהנסיבות שהוכחו וראוי ונכון לפסוק בהתאמה לנסיבות שהתבררו – מכוח סמכות בית המשפט הקבוע בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995.
9 מתוך 14
אאאאא
סמואל
בית משפט לענייני משפחה בח’
תלה”מ 28088-09-18 ו’ נ’ אי
שינוי נסיבת מהותי בהשתכרות הנתבעת:
33. התובע טען כי עת הכירו הצדדים הציגה הנתבעת את עצמה כציירת ומעצבת תפאורה אשר עבדה בעבודות מזדמנות בהתאם לעיסוקה. נטען כי לנתבעת היכולת לממש את מקצועה ולהתפרנס ממנו בכבוד. לטענת התובע, הנתבעת לא הראתה ולו ניסיון אחד מצידה למצוא עבודה והעידה בעדותה: “אני עובדת בלטפל בילד” (עמ’ 20 שורות 17-18). עוד מעלה התובע טענות נוספות הנוגעות להיעדר מסמכים מהותיים בטענות הנתבעת – אי צירוף דפי חשבון שלה, אסמכתאות לעניין הוצאות הקטין וכיוצ”ב.
עיון בכתב התביעה על בסיסו נפסקו המזונות מעלה כי לא רק שהנתבעת לא גילתה את אוזנו של בית המשפט שם בדבר עיסוקה עוֹבֵר להריון וללידה, אלא שגם הרצאת הפרטים שצורפה הוגשה ריקה. משמעות הדברים היא כי הנתון שהיה מונח בפני בית המשפט הוא כי לנתבעת אין כושר השתכרות כלל והרושם שניטע הוא כי הנתבעת לא עבדה עוד קודם ללידה ועל כן אינה עובדת.
אלא שמהנתונים שהובאו התברר, כי הנתבעת עבדה עובר ללידה ובאפשרותה לעבוד כיום. יתר על כן, הנתבעת נרשמה לקורס עיצוב פנים ואדריכלות בטכניון ובכוונתה לרשום את הקטין למעון על מנת שתוכל לצאת ללמוד כך שבהמשך תוכל גם לממש את מקצועה. עובדות אלו, יחד עם השינוי בעבודת התובע ומצבו הרפואי, מהוות שינוי נסיבות מהותי.
חשוב בהקשר זה להבהיר, כי אמנם, לכאורה יציאתה של הנתבעת לעבודה היא נתון שאולי לכאורה צפוי, אלא שנתון זה צפוי מקום בו האֵם עבדה טרם הלידה ולאו דווקא מקום בו האם לא עבדה טרם הלידה.
על כן, מאחר ובמועד פסיקת המזונות הנתבעת לא אזכרה עבודתה, השתכרותה ועיסוקה טרם הלידה והגישה הרצאת פרטים ריקה, הרי שהכף נוטה, בצירוף הנסיבות הנוספות המיוחדות כאן, לקבוע כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי ויש להביא את השתכרות האם בחשבון.
10 מתוך 14
