בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה יימ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
לפני כב’ השופטת איריס אילוטוביץ’ סגל
תובע:
ע. מ. ע”י עורכי הדין מיכאל וייס ויגאל וייס
נגד
נתבעת:
ע. ע. ע”י ב”כ עורכת הדין רונית א. זיסמן וארתור שני
פסק דין
לפניי תובענה להפחתת מזונות קטינים שהגיש האב בעקבות שינוי נסיבות מהותי אשר חל מאז ניתן פסק הדין בעניין מזונות הקטינים בשנת 2013. טענת שינוי הנסיבות נשענת על שלושה אדנים: הרחבת הסדרי השהות ; גידול ניכר בהכנסותיה של האם למול הכנסות האב שנותרו ללא שינוי כך שכיום הכנסותיהם שוות; בעיימ 919 / 15 פלוני נ’ פלוני ( 19 . 7 . 2017 ) כשלעצמו המהווה שינוי נסיבות כזה המצדיק הפחתת מזונות.
להפחית או לא להפחית – זאת השאלה המונחת לפתחי.
רקע עובדתי
1.
האב והאם נישאו בשנת 1998 והתגרשו במהלך שנת 2017.
מנישואין אלה נולדו לצדדים שלושה ילדים קטינים (להלן – הקטינים”):
א.
נ. ילידת 12 . 1 . 2003 כבת 16 שנים. א. יליד 17 . 8 . 2005 כבן 13 . 5 שנים. י. ילידת 30 . 11 . 2008 כבת 10 שנים.
ג.
3. בשנת 2013 הגישה האם מספר תביעות כנגד האב, ביניהן תביעה רכושית תביעה למשמורת ותביעה למזונות ילדיהם הקטינים. ביום 10 . 1 . 2013 ניתן פסק דין בתביעת המשמורת אשר קבע כי המשמורת על שלושת הקטינים תהיה לאם. אשר לזמני השהות עם האב, נקבע כי הקטינים ישהו עם האב בימים ב’ ו-ה’, החל מהשעה 17 : 00 ועד לשעה 20 : 30 . נוסף על כך, נקבע כי הקטינים ישהו עם האב בכל סוף שבוע שני החל מיום ו’ בשעה 16 : 00 ועד לשעה 20 : 30 במוצאי שבת (ראו: תמייש -1541
.(11-11
1 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
48. הרחבת זמני השהות עם האב נעשתה ממניעים כנים. לא מצאתי כי האב נמנע מלקיים את ההסדרים החדשים או כי נעשה ניסיון כלשהו לצייר מצג שווא. אדרבא, אף האם בכתבי טענותיה ובעדותה בבית המשפט לא ציינה דבר כדי לסתור זאת. ראו למשל את דברי האם במהלך דיון ההוכחות מיום 14 . 1 . 2019 (עמי 18 שני 13 – 15 ):
“אנחנו התברכנו בשלושה ילדים מוצלחים ומוכשרים שמתחילת הדרך התובע בהסכמתו המשמורת שלהם אצלי, לאחרונה משיקולים שלו הוא קיבל על עצמו הסדרים סטנדרטיים של הסדרי ראייה בין אבא לילדים ואני מברכת על זה…”.
49. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, על ראיותיהם ועדויותיהם, נמצאו סדקים בגרסתה של האם. כך למשל, בסעיף 2 לסיכומיה, טענה האם כי בין הצדדים התנהלו 15 הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בשמונה השנים האחרונות, כאשר 11 מתוכם, הוגשו על ידי האב. בעובדה זו כשלעצמה, יש לטענת האם כדי להעיד על התנהלותו של האב ועל מניעיו. ואולם, עיון בתסקיר סעד משלים שהוגש לבית המשפט ביום 25 . 2 . 2013 במסגרת תמייש 1541 – 11 – 11 , אחד מאותם הליכים שהזכירה האם, צוינו הדברים הבאים (עמי 2 – 3 לתסקיר):
“עפ”י המידע שאספנו, העברנו את הערכתינו בתסקיר שהוגש לבית המשפט, כי בהתנהלותה של האם שפעלה בכל המישורים לפגיעה בדמות האב מול הילדים – יש פגיעה קשה בילדים ובזכותם לקשר ישיר וחופשי עם אביהם. המלצותינו היו כי טובת הילדים מחייבת חזרה דחופה לקשר סדיר וחופשי של הילדים עם האב, כמו שהורגלו כל חייהם”.
“בביקור בית שערכתי בתאריך 4 . 2 . 2013 בבית המשפחה, צפיתי שוב באינטראקציה בין הילדים לאביהם, וכן שוחחתי עם הילדים… התרשמתי מיחסים חמים, זורמים וחופשיים עם האב. הילדים נראו רגועים ונינוחים ולא התייחסו למתחים בין ההורים, כפי שעשו שנה שעברה”.
סבורני, כי דברים אלה מעלים ספק בנוגע לאופן בו תיארה האם את מערכת היחסים של הקטינים עם האב.
50. עוד טענה האם, כי האב מחזיק בתפיסת עולם לפיה מקומם של הילדים הוא ייאצל האמאיי, תפיסה המנוגדת לעיקרון אותו מבקשת הלכת בעיימ 919 / 15 לקדם (סעיף 13 לסיכומי האם). כמו כן, טענה כי התנהלותו של האב במהלך השנים 2013 – 2018 מלמדת על היעדר מעורבות בחיי הקטינים ובחוסר רצון לקחת חלק מחייהם (סעיף 17 לסיכומי האם). גם טענות אלה, מקבלות גוון אחר נוכח העובדה שחרף אותם מאבקים משפטיים, המשיכו הצדדים להתגורר תחת קורת גג אחת עד שנת 2016. לכך, מתווספות הקביעות של גורמי הרווחה במסגרת התסקיר המשלים מיום 25 . 2 . 2013 , כפי שיתואר להלן (עמ’ 3 לתסקיר):
11 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
52. טענה נוספת אותה טענה האם נגעה לכך שפסק הדין למזונות משנת 2013 ניתן מתוך מודעות ברורה לעובדה שהצדדים עודם מתגוררים תחת קורת גג אחת
53. ואולם, שוב, עיון בתסקיר המשלים מיום 25 . 2 . 2013 מציין בפירוש כי ייעפ”י החלטת בית המשפט נקבעו הסדרי קשר על למועד פרידה הממשית והפיצול במקומות המגורים” (עמ’ 1 לתסקיר המשלים, שורה אחרונה).
54. טענה נוספת שנשללה לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות, נוגעת לערעורו של האב על פסק הדין למזונות משנת 2013 אשר לטענת האם – נדחה תוך שהושתו על האב הוצאות בסך של 50 , 000 ₪. עיון בפסק הדין מעלה כי לא הושתו על האב הוצאות במסגרת תיק זה אלא בבית המשפט קמא. ראו לעניין זה את דבריו של כבוד השופט שי שוחט מתוך פסק הדין בערעור (עמייש 16334 – 11 – 13 , פס’ 26): יינוכח סכום ההוצאות בו חויב המערער בבית משפט קמא אמליץ לחבריי להרכב שלא לעשות צו להוצאות בערעוריי.
55. אף בנוגע לחלוקה בין ההורים בכל הנוגע לזמני השהות, נראה כי זו- מתבצעת על פי הקביעות ובאופן משביע רצון. לא מצאתי כל עדות לכך שהאב הציג מצג שווא בנוגע לרצונו להרחיב את זמני השהות עם ילדיו ולהעמיק את הקשר עמם. אשר להתנהלותו של האב בשנים שלאחר מתן פסק הדין בשנת 2013 לא מצאתי בראיותיה של האם די כדי להוכיח כי האב פעל בחוסר תום לב וזאת, בשים לב לעובדה כי הצדדים המשיכו להתגורר יחד תחת קורת גג אחת עד לקיץ 2016.
56. ההמלצות מטעם גורמי הרווחה כפי שהובאו לבית המשפט בשנת 2013, מטילות דופי בטענותיה של האם לפיהן האב לא רצה כל קשר עם ילדיו. עניין זה מקבל משנה תוקף נוכח החלטתה של האם להתעלם כליל מהקביעות הנחרצות של גורמי הרווחה, לפיהן הייתה זו דווקא האם שמנעה מהקטינים את זכותם לקשר טבעי עם אביהם ופגעה בביטחונם ובשגרת חייהם.
57. סיכומו של דבר, מצאתי כי תביעתו של האב להפחתת מזונות הוגשה בתום לב ומתוך רצון להגביר את השוויון הכלכלי שבין ההורים ולא מתוך מניעים של כדאיות כלכלית בלבד.
משצלחנו משוכה זו נדרש עתה לבחון התקיימות של שינוי נסיבות מהותי.
58.
טענת האב לשינוי נסיבות נתמכה כאמור על שלושה אדנים עיקריים:
א. הרחבה משמעותית של זמני שהותו של האב עם הקטינים בעקבות פסק הדין מיום
; 24.5.2018
ב. גידול ניכר בהכנסותיה של האם למול הכנסות האב שנותרו ללא שינוי ; ג. בואה לעולם של הלכת בעיימ 919 / 15 והשינויים המתחייבים בעקבותיה.
13 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
63. האם לא הציגה כל אסמכתא לעניין העלויות של טיפולים אלה, ככל שהיו, והקפידה לציין כי כיום, הקטינים אינם מטופלים אצל גורם כלשהו, אולם בהחלט זקוקים להמשך טיפול רגשי נוכח היותם מצויים בעיצומה של תקופת התבגרותם. האם לא הציגה כל מסמך מטעם גורם טיפולי מוסמך אשר ברצונה לשלוח אליו את ילדיה או כל המלצה אחרת לעניין עצם קיומה של פגיעה רגשית אצל הקטינים אשר דורשת מענה טיפולי. אמרה ולא תמכה.
64. האם הוסיפה וציינה כי הקטינים מעסיקים את עצמם בפעילויות רבות ומגוונות המספקות להם כלים להתמודדות, מפתחות את כישוריהם, עצמאותם ואת האחריות האישית אותה הם חשים כלפי עצמם וכלפי הזולת. ואולם, לצד טענתה בדבר המשאבים הכלכליים הרבים אותה היא משקיעה, נמנעה האם מלציין במפורש ובמדויק מהן אותן פעילויות, כמה פעמים בשבוע הקטינים עוסקים בהן, מהי עלותן החודשית וכיוצא באלה.
65. אשר לאב, הלה ציין את סכום המזונות שנקבע בפסק הדין משנת 2013 בו נקבעו הצרכים ההכרחיים של הקטינים על סך של 1 , 350 ₪ לכל קטין (סעיף 38 לסיכומי האב).
66. בעקבות הרחבת זמני השהות עם הקטינים עבר האב להתגורר בסמיכות לבית הספר בו הם לומדים. האב מתגורר בשכירות ומשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 4 , 800 ₪ לא כולל הוצאות בגין אחזקת המדור. לטענת האב, יש להפחית את סכום המזונות שנקבע בפסק הדין משנת 2013 שכן אין בו כדי להותיר לו סכום ראוי למחייה. האב חישב את הוצאותיו עבור מזונות הקטינים ( 6 , 150 ₪ לחודש), מחציות ( 2 , 000 ₪ לחודש), שכר דירה והוצאות מדור ( 4 , 800 ₪ לחודש) – כולן מגיעות לסך של כ- 13 , 000 ₪ לחודש. הוצאות אלה, גבוהות לטענתו משכרו, העומד כיום על סך של 12 , 776 2 לחודש. יתרה מכך, טען האב כי חישוב זה, נעשה מבלי לקחת בחשבון הוצאות בגין מזון ביגוד וכיוצא באלה.
67. אשר לאם, יצוין כי עד לקיומו של דיון ההוכחות לא הוצגה כל ראייה מטעמה לעניין ההוצאות בגין מדורה. רק לאחר דיון ההוכחות ובעקבות החלטה מפורשת של בית המשפט, צירפה האם עותק של הסכם השכירות לתיק. המעיין במסמכים שצירפה האם, יגלה שני חוזים לשכירות בלתי מוגנת ביחס לדירת מגורים בת ארבעה חדרים בחולון כאשר גובה דמי השכירות בסך של 3 , 900 ₪ לחודש. יודגש כי החוזה הראשון התייחס לתקופה שבין 1 . 8 . 2016 ל- 31 . 7 . 2017 . החוזה השני, התייחס לתקופה שבין 1 . 8 . 2018 ל- 31 . 7 . 2019 . החוזה השני לא צורף בשלמותו כך שלמעשה חתימות הצדדים, קרי, בעל הדירה והאם על חוזה השכירות – לא הוגשו. עוד יצוין, כי האם לא הציגה כל ראייה לעניין הוצאות מדורה בתקופה שבין 1 . 8 . 2017 ל- 8 . 2018 . 1 – והמדובר כאמור בתקופה של שנה שלמה.
15 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
מיום 14 . 1 . 2019 – עמי 16, שו’ 17 – 18 ), וכי ברשותה פיקדון על סך של 1 , 184 , 000 ₪ ופוליסת ביטוח של חברת הראל ששוויה כמה עשרות אלפי ₪ (מוצג נ/3 ; עמי 15 לפרוטוקול הדיון, שני 16 – 17 ; 21 – 25 ).
75. האם הודתה כי משנת 2013 האב נושא לבדו בתשלום עבור ביטוחי הבריאות של הקטינות ובחיובים החודשיים של הקטינים בגין השימוש בטלפונים הניידים.
76. אשר לחששה של האם שמא לא תוכל עוד לעמוד בתשלומי השכירות ותיאלץ לעבור לדירת מגורים צנועה יותר – אף טענה זו הוכחה כמרחיקת לכת, נוכח עדותה כי אך בקיץ האחרון טסה ביחד עם הקטינים לטיול בסין. ניסיונה של האם להיחלץ מהשלכות עדותה באמרה כי מי שמימן את הנסיעה היה אביה – נבלם, שכן עיון בדפי החשבון שלה הראה שבמועד הרלוונטי היא ביצעה משיכה של 16 , 000 ₪. לבסוף, הודתה האם כי אכן הייתה אחראית למימונה של חלק מהנסיעה (עמ’ 17, שני
:(24-31
“ש. נכון שבקיץ האחרון נסעת עם הילדים לסין?
ת.
נכון.
את טענת שמי שמימן את הנסיעה זה אבא שלך?
ת.
נכון.
אני מפנה אותך לדפי החשבון שלך מחודש יולי ואני מראה לך משיכה באותו היום 5 . 6 . 2018 שמשכת 8 , 000 ₪ ועוד 8 , 000 ביחד זה 16 , 000 ואני אומר לך שאת משכת את זה לטובת הנסיעה ומי שמימן לפחות את חלקה זאת את?
ת.
את חלקה, אני. סבא י, שדאג שלא. יהיה ציון ראוי לבר המצווה שלו…”.
77. הנה כי כן, ניתן לראות כי במהלך השנים, פרט לגידול בשכרה של האם מעבודתה חל אף גידול בהכנסותיה של האם ממקורות אחרים. סבורני, כי קביעה זו עונה על דרישת הפסיקה, לפיה פרט לשינוי בשכרה של האם יש להוכיח אף הטבה משמעותית במצבה הכלכלי הכולל מאז פסיקת המזונות המקורית.
78. הלכה למעשה גובה ההכנסות של הצדדים זהה, משכך ניתן לומר כי היחס בין האב לאם ביחס לרכיב זה הוא זהה.
17 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
86. לצורך חלוקת נטל הנשיאה של כל אחד מההורים בצרכי הקטינים נעזרו בתי המשפט בנוסחאות מנוסחאות שונות (ראו למשל את הנוסחה אותה הציעה כבוד השופטת י’ וילנר בעמיש (חיי) 42513 – 09 – 14 א.ש נ’ י.ש ( 4 . 1 . 2015 ).
87. לצורך הדוגמה, אציב את הנתונים הרלוונטיים על המקרה שלפנינו על הנוסחה אותה הציעה כבוד השופטת י’ וילנר:
A = צרכי הקטין
B1 = הכנסתו של הורה א
B2 = הכנסתו של הורה ב
C1 = משך השהייה אצל הורה א
B1
סכום המזונות של תורת א – 8 1- ו
סכום המזונות של הורה א
]Ax
100
B1 + B2
צורכי הקטין
שיעור משך השהייה אצל הורה א’
חלקו היחסי של הורה א’
שלב א
מסך
שלב ג
ההכנסה של ההורים
שלב ב
88. כיום, היחס של זמני השהות בין ההורים הוא של 43 : 57 לטובת האם. יחס ההכנסות בין ההורים הוא כמעט שווה (50) כאשר ביחס להכנסות הפנויות היחס הוא 52 % :48 % לטובת האם. אשר לצורכי הקטינים דהיום, הצדדים לא הציגו כל נתון מגובה אשר ניתן יהיה להסיק ממנו מהם אותם צרכים.
89. בתי המשפט מצאו לנכון להעלות את הרף של הצרכים ההכרחיים לסך של כ- 1 , 600 ₪ עבור כל קטין במקום הסכום של כ-400 , 1 ₪, ראו דברי כבוד השופטת י’ שבח בעמ”ש (ת”א) ש. נ’ ש. ( 10 . 1 . 2019 ) וכן עמיש (ת”א) 46291 – 01 – 16 ג.ג. נ’ פלוני ( 9 . 10 . 2017 ):
“יוער כי לא בכדי עוד בעמ”ש 1057 / 09 ש.ת נ’ ד.ג [פורסם בנבו] ( 17 / 10 / 10 ) מצאתי לנכון לציין כי “יובצדק, ציין בית משפט קמא שני גורמים לתוספת ראויה לאותו סכום 19 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
91. תוך שקלול כלל הגורמים דלעיל , מאחר שהקטינים שוהים אצל האב 43 % מהזמן אזי האב נושא בפועל בסך של 688 ₪ עבור כל קטין והאם ב- 912 ₪. אשר לרכיב המדור ההפרש בין הצדדים עומד על סך של 900 ₪ לטובת האב. משכך בחרתי להפריד רכיב זה ובשל הפער הוא לא נכנס לחישוביי.
92. לנוכח האמור אני לעמיש (ת”א) 32172 – 11 – 17 ש. נ’ ש. ( 10 . 1 . 2019 ):ייבע”מ 919 / 15 אכן שינה סדרי עולם באשר לחיוב אב יהודי לשאת במזונות ילדיו הקטינים בגילאי 6 – 15. לא עוד הפחתה של 25 % שהיה נפסק לו היו הקטינים במשמורת בלעדית אצל האם, כי אם בגילאי 6 – 15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. אלא שמדובר בעקרון לפיו יש להתחשב באופן ממשי ביכולות הכלכליות ובזמני השהות, לאו דווקא בנוסחה מתמטית קבועה”.
93. הנה כי כן נפסק זה מכבר, כי פסיקת מזונות אינה מדע מדויק והיא תמיד תלויות נסיבות ומשתנה מעת לעת על פי המקרה הספציפי והנתונים המובאים לבית המשפט.
94. נוכח האמור ובהתחשב בראיות שלפניי, בחרתי לערוך תחשיב המהווה לי נקודת מוצא ולאחריה לבצע את ההתאמות המתחייבות מהנסיבות הספציפיות של התא המשפחתי העומד לפנינו להכרעה (ראו דבריו של כבוד השופט ש’ שוחט בעמיש 32172 – 11 – 17 ). בעניין זה אפנה למאמרם של ענה ליפשיץ ושחר ליפשיץ “מזונות ילדים בגילאים 6 עד 15, בעקבות בע”מ 919 / 15 ” מחקרי משפט, כרך לב (3), התשע”ט -2019. לשם הנוחות אפנה לעמודים 456- 457 למאמרם שם מוצג מודל מתמטי שניתן להפעילו בחישוב גובה דמי המזונות לקטינים מעל גיל 6. יתרונו של מודל זה הוא בכך כי בנסיבות מסוימות בהן התוצאה שלילית אזי תשלם האם מזונות לאב. לשם הנוחות להלן הנוסחה :
Er * (Pf – Rf) + (Ea * Pf – Tf) + (Pf * (Hf=Hm) – Hf)
נוסחה זו מפרקת את התשלום כסכום של רכיביו המתוארים בהמשך. נוסחה חלופית המביאה לאותן תוצאות היא
Pf*(Er+Ea+Hf=Hm) – (Er*Rf – Tf – Hf)
נוסחה זו מציגה את חיובו של האב כהפרש בין חלקו בכלל ההוצאות לבין הוצאותיו בפועל. כאשר
Ea = סכום ההוצאות שאינן תלויות שהות (בשני הבתים); Hf = הוצאות מדור הילדים בבית האב; Hum = הוצאות מדור הילדים בבית האם ; Tf = הוצאות האב שאינן תלויות שהות (בעין); Tum = הוצאות האם שאינן תלויות שהות; Pf = חלק האב בסכום ההכנסות הפנויות של ההורים ; Pm = חלק האם באותו סכום; Rf = שיעור הזמן שהילדים בבית האב; Rum = שיעור הזמן שהילדים בבית האם.
21 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18
נ. נ’ ע.
103. יובהר – כל הוצאה רפואית תעשה על בסיס אסמכתאות אשר תועברנה מהורה אחד למשנהו עוד בטרם תשלום הכספים וזאת, כדי לאפשר להורה השני לבדוק את התשלום הנטען. בדיקה כאמור תיעשה תוך 7 ימים מיום משלוח האסמכתא. במקרה של מחלוקת בנוגע לגובה העלות או נחיצותה של ההוצאה, יהא ההורה המתנגד רשאי לשלוח הצעה נגדית מטעמו תוך 7 ימים. ככל שעסקינן במחלוקת רפואית, אזי, ההכרעה בעניינה תיעשה על ידי רופא המשפחה המטפל בקטינים או על ידי רופא מומחה בתחום המוסכם על הצדדים.
104. הוצאה רפואית חריגה דחופה תשולם לאלתר וללא צורך בקבלת עמדתו של ההורה השני. הוצאה זו תוחזר להורה המשלם על ידי ההורה החייב תוך 7 ימים כפוף להצגת אסמכתא בדבר ביצוע התשלום.
105.
הפחתת המזונות היא מהיום ואילך. לא מצאתי מקום להשבה בנסיבות דנן.
106.
מעבר לאמור, יתר סעיפי פסק הדין משנת 2013 יעמדו על כנם.
107.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
108.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
109.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא ציון שמות הצדדים.
110.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, כייז אב תשעייט, 28 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
איריס אילוטוביץ’ סגל, שופטת
23 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה יימ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
13. לטענת האב, סכום המזונות החודשי אשר הושת עליו בפסק דינו של כבוד השופט נ’ שילה, בצירוף ההוצאות בגין אחזקת המדור ובגין מחצית ההוצאות החריגות, הובילו למציאות טראגית בה הוא נאלץ להעביר לאם מידי חודש כמעט את כל הכנסתו הפנויה בעוד לו עצמו, לא נותר דבר לצרכי מחייתו השופטת. הנסיבות המתוארות, הובילו להיווצרותה של מציאות כלכלית עגומה ולחוסר שוויון בוטה בין שני ההורים. האב נאלץ לכלות את הכסף שקיבל ממכירתה של דירת המגורים בעוד האם ממשיכה לקבל אלפי שקלים מידי חודש, ללא כל הלימה לצרכי הקטינים המשתנים ולמצב העובדתי בפועל. דברים אלה לטענת האב, מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי משנת 2013 המשכורת אותה הוא מרוויח בעבודתו גדלה בכמה מאות שקלים בלבד, בעוד משכורתה החודשית של האם אשר עמדה אותה העת על סך של כ-500 , 9 ₪ עומדת כעת על סך של כ- 12 , 500 ₪.
14. ביום 24 . 5 . 2018 התקבלה תביעתו של האב לשינוי זמני השהות עם הקטינים. בעקבות כך, שכר האב דירה בסמיכות לבית הספר בו לומדים ילדיו. דמי השכירות החודשיים עומדים על סך של 4 , 800 ₪ לא כולל הוצאות בגין אחזקת המדור. לטענת האב, עצם קבלת התביעה והפיכת החלוקה של זמני השהות בין ההורים לשוויונית יותר לא השפיעה במאומה על חלוקת הנטל הכלכלי ביניהם וזאת, חרף פסק דינו של בית המשפט העליון בבעיימ 919 / 15 פלונית נ’ פלוני ( 19 . 7 . 2017 ) (להלן – ייבע”מ 919 / 15 יי) אשר קבע כי בנסיבות בהן החלוקה של זמני השהות בין ההורים מתבצעת באופן שווה, אזי, אף מקור החיוב במזונות ילדיהם הקטינים (מעל גיל 6) יפורש באופן זהה.
15. האב ממשיך לשלם, נוסף על דמי המזונות והוצאות המדור אף את חשבונות הטלפונים הניידים של הקטינים וכן את החשבונות בגין ביטוח הבריאות ללא כל השתתפות בעלות זו מצד האם. בנסיבות המתוארות וכדי לא לפגוע לחלוטין ביכולתו לשמור על חלק מכספי המכירה של הדירה, פנה האב לאימו ולבעלה בבקשה למתן הלוואה חודשית ללא ריבית בסך של 1 , 000 ₪ עד לסיום ההליך המשפטי. לשם שלמות התמונה יצוין, כי בכתב התביעה, ציין האב כי התמיכה האמורה מאמו הופסקה נוכח הידרדרות במצבו הרפואי של בעלה.
16. הנה כי כן, טען האב כי במצב הדברים הנוכחי בו זמני השהות עם הקטינים מתחלקים באופן שווה בין ההורים, אין עוד כל משמעות לזהותו של ייההורה המשמורן” בנוגע לסכום המזונות שיש להפחיתו. בהיעדר כל שינוי אשר יביא לאיזון בנשיאה בנטל הכלכלי, טען כי לא יוכל עוד להמשיך ולעמוד אף בהוצאות המינימאליות בגין מזון וביגוד עבור ילדיו. כל אלה, לרבות השיפור שחל במצבה הכלכלי של האם ובשים לב לשינוי המתווה הפסיקתי שנקבע בבעיימ 919 / 15 בכל הנוגע לקביעת מזונותיהם של קטינים מעל גיל 6, אשר די בו כדי להוביל לביטול חיובו במזונות ולשוויון בחלוקה בנטל הכלכלי בין שני ההורים.
טענות האם
17. האם, מרפאה בעיסוק בהכשרתה, כיום עובדת במשרד החינוך במסגרות חינוכיות לילדים בעלי צרכים מיוחדים ומשתכרת סך של 12 , 500 ₪ נטו לחודש. 3 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
(1979); ע”א 363 / 81 יואכים (יהויכין) פייגה נ’ רועי ברנרד פייגה, לו (3) 187 (1982) (להלן – ייפייגה נ’ פייגהיי); ע”א 749 / 83 ליפינסקי נ’ ליף (ליפינסקי), פייד לח (3) 126 (1984)).
פרשנות המונח “שינוי נסיבות מהותייי
26. עיון בפסיקה הרווחת, מעלה כי על פרשנותו של המונח “שינוי נסיבותיי להיעשות באופן דווקני לשם שמירה על האיזון בין עיקרון סופיות הדיון מחד גיסא, לבין הצורך לאפשר גישה חוזרת לערכאות על פי נסיבות החיים המשתנות מאידך גיסא. ראו למשל, את דבריה של כבוד השופטת א’ פרוקצ’יה במייא (ירושלים) 410 / 94 הלוי נ’ הלוי ( 15 . 2 . 1996 ) בעמוד 49 לפסק הדין:
“את המושג “שינוי נסיבות” בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם”.
עוד בהקשר זה, ראו את דבריו של כבוד השופט מ’ שמגר בפסק דין פייגה נ’ פייגה לעיל (פס’ 2 לפסק הדין):
“כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות” [הדגשות שלי כאן ולהלן שלי – אי אי ס’].
27. רק שינוי משמעותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסק דין למזונות יצדיק את השינוי בשיעור המזונות, וזאת מהטעם כי פסק דין למזונות צופה פני עתיד ע”א 177 / 81 גלעדי נ’ גלעדי פייד לו (3) 179, (1982), עייא 552 / 83 מבורך נ’ מרסל טייב פייד לח (1) 526) (1984).
28. הנטל להוכיח את שינוי הנסיבות ומהותו מוטל על התובע בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה (עייא 1880 / 94 קטן נ’ קטן, פייד מט (1) 215 (1995)).
5 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה יימ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד’ ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה”.
33. בסעיף 61 לחוות דעתה, סיכמה כבוד השופטת ד’ ברק-ארז את העקרונות אשר אמורים לחול לשיטתה, בכל הנוגע לנשיאה בחוב מזונות במשמורת משותפת לילדים בגילאי 15 – 6 . כך באו לידי ביטוי דבריה בפסק הדין :
א. “במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה ייתקזזו’ ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות). ב. ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא יצרכים אחרים” (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים. ג. ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, כפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. ד. כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, כפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן המבקשת העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים”.
34. קביעה נוספת החשובה לעניינינו, טמונה בכך שההלכה שנקבעה בבעיימ 919 / 15 לא סויגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת ולהורים בעלי יכולת כלכלית שווה (בעיימ 919 / 15 , פס’ 77 לפסק דינו של כבוד השופט ע’ פוגלמן; עמיש (מחוזי ת”א) 14612 – 10 – 16 פ.ב. נ’ א.ב., פס’ 7 ( 20 . 12 . 2017 ).
7 מתוך 23
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ 26318 – 03 – 18 נ. נ’ ע.
נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים”.
האם בע”מ 919 / 15 השפיע על האופן בו יש לפרש את המונח “שינוי נסיבותיי
38. עיון בפסקי הדין שניתנו לאחר בעיימ 919 / 15 מעלה כי ככלל, לא ניתן לראות בשינוי שנעשה בעקבות בעיימ 919 / 15 כשלעצמו, נסיבה מספקת אשר בכוחה להצדיק לבדה את התערבותו של בית המשפט בתיקי מזונות אשר נדונו ונסתיימו עובר לפרסומו, קרי, עד ליום 19 . 7 . 2017 . להלן תובא בתמצית המחלוקת בקרב שופטי בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לשאלה זו.
39. מצד אחד ניצב פסק דינו של כבוד השופט עי אליאס בתמייש (פיית) 4542 – 03 – 16 א. נ’ ב. ( 1 . 7 . 2018 ), בו נקבע כי ההלכה שנקבעה בבעיימ 919 / 15 , עשויה כשלעצמה להוות שינוי נסיבות מהותי אשר יהא בו כדי להצדיק עיון מחדש בפסיקת מזונות קודמת. כך, לשיטתו של כבוד השופט ע’ אליאס, בעקבות בעיימ 919 / 15 על בית המשפט לשוב ולדון בשיעור המזונות, אף כאשר המדובר בשינוי נסיבות יחיד. ראו לעניין זה את דבריו בפס’ 24 ח’ לפסק הדין:
“ככל שתיק שהסתיים בו הדיון מגיע לבית המשפט בתביעה לשינוי המזונות בשל שינוי נסיבות של דין חדש שחל, יש להידרש לו ובמקרים מסוימים יכולה נסיבה זו בלבד להביא לשינוי בשיעור המזונות”. בע”מ 919 / 15 לא חל איפוא על תיקים שהסתיימו מכח תחולה רטרוספקטיבית של דין חדש על עניינים שהסתיימו, אלא הוא חל מכח היותו, לכשעצמו, שינוי נסיבות המצדיק שינוי בשיעור המזונות, ועפ”י הכללים הרגילים הנהוגים לעניין שינוי נסיבות”.
40. מהצד השני ניצבים שורה של פסקי דין הקובעים כי לא ראוי להחיל את הלכת בעיימ 919 / 15 באופן רטרואקטיבי בתיקים בהם ניתן פסק דין עוד בטרם פרסום ההלכה אלא רק מעתה ואילך. כך פסק כבוד השופט אי שני בתמייש 29329 – 07 – 16 ג’. ואח’ נ’ ג’, פס’ 62 ( 9 . 11 . 2017 ).
41. מגמה זו קיבלה ביטוי אף בפסק דינה של כבוד השופטת ו’ שביט פינקלשטיין בתלהיימ (תייא) 29012 – 05 – 18 א’ פ’ נ’ צ’ פ’ ( 15 . 4 . 2019 ), לפיו מקום בו בעל דין המבקש להוכיח שינוי נסיבות מציג לפני בית המשפט ייראשית ראיהיי אשר עשויה להצביע על שינוי מהותי, אל לו לבית המשפט לסגור בפניו את שעריו ויש לאפשר לו להוכיח את טענותיו.
9 מתוך 23
