סעדיה נגד אחמד ואח’

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
כבוד השופטת, סגנית הנשיא אלה מירז
התובע :
ס.ס ע”י ב”כ עו”ד רון ברנט ואח’
הנתבעים:
1.
נ ג ד א.א (ניתן פסק דין) ע”י ב”כ עו”ד כעביה מאלכ א.מ ניתן פסק דין) ע”י ב”כ עו”ד חיים גלזר ואח’
2.
א.ה ע”י ב”כ עו”ד סלימאן סעדיה
5.
ס.ח ניתן פסק דין) ס.ס (ניתן פסק דין) מ.ח ניתן פסק דין)
פ ס ק דין
מבוא
6

1. בפניי תובענה לאכיפת הסכם אשר לטענת התובע נחתם בינו לבין ששת אחיו (ביניהם אחות אחת) לחלוקת מקרקעין אותם ירשו כולם מאביהם המנוח. התובע יליד 1924, וההסכם הנטען נחתם לכאורה ביום 3 . 12 . 1982 (להלן – “ההסכם”). המקרקעין מושא המחלוקת הם מגרש בשטח כולל של כ-2 דונם ( 1 , 984 מייר) הידוע כחלקה 17 בגוש X (להלן – “המגרש”י, ייהחלקה” או “הנכס”) המצויים ביישוב בסמת טבעון, מקום מגורי המשפחה. 2. לטענת התובע, לכל אחד מן האחים היתה נתונה 1 / 7 מן הזכויות במגרש, ובהתאם להסכם ויתרו כל אחיו לטובתו על זכויותיהם במגרש, באופן שהוא נותר הבעלים של מלוא הזכויות בו. כך, כנגד ויתורו על חלקו לטובת אחיו או מי מהם במגרשים אחרים אותם ירשו האחים מאביהם. 3. נציין כבר כעת שזכויות התובע מתוקף ההסכם מעולם לא נרשמו כדין, ואף לא נטען אחרת, ובפנקס רישום המקרקעין רשום התובע כבעל 1 / 7 מהזכויות במגרש לצד חמישה מאחיו. 4. אחד מן האחים, שאינו בעל דין בהליך זה, שמו מ.ס בשנת 2012 העניק את זכויותיו במגרש (1 / 7) במתנה לבנו ה. – הוא הנתבע מס’ 3 שלפניי. אין חולק שעסקת המתנה הסתיימה ברישום, ובאופן 1 מתוך 18
8 9
13
14
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
&
& & &
את זוכרת שX החתים אותך? אני לא זוכרת מהיום למחר. חלקה 17 את מכירה? לא.

ש. החלקה של התובע X, את מכירה אותה ? ת. כן (ע’ 42, ש’ 8 – 13). 60. בחקירה חוזרת לבייב הנתבע השיבה כך: ש. נשאלת על ידי חברתי אם וויתרת על חלקך בחלקה 17 לטובת התובע X אחיך, תאשרי לי שהוויתור היה בדיבורים ולא חתמת על מסמך כלשהו בעניין זה? ת. לא הייתה חתימה על שום מסמך. החלק שלי איפה שגר X זה שלו, אני אכן וויתרתי לסלים על החלק שלי כי אין לי ילדים וגם למוחמד וויתרתי, זה היה בעל פה, לא חתמתי על שום מסמך (ע’ 42, ש’ 26 – 31 ).
11
12
13
14
&
&

61. בשלב מאוחר בעדותו, טען הנתבע מס’ 1 שרק לאחרונה ובסמוך לפני הגשת התביעה, פנה אליו התובע לשם קבלת זכויותיו של הנתבע מס’ 1 (1 / 7) בחלקה. כך בחקירתו: מתי אח שלך X הגיע אליך לראשונה ובקש שתחתום לו על הזכויות בחלקה 17 ! ת. לפני שנה. ולפני זה הוא גם פנה אליך ובקש ממך לחתום על איזה שהיא תכנית? ת. זה היה רק לפני שנה אמרתי שנמאס לי שכל יום בא תחתום תחתום אמרתי אני לא חותם לאף אחד וגמרתי עם החתימות. אז אם אתה אומר שיש הסכם מלפני 20 שנה למה היה צריך לבקש ממך שתחתום עוד פעם? ת. אני לא חתמתי. כל יום יש רעיונות חדשים ומבקשים שאני אחתום ולא חתמתי. ש. את מה שרשום בהסכם שהראתי לך נ/5 הכל מקובל עליך? ההסכם נ/5 הכל מקובל עלי אבל בתנאי שהחלוקה הייתה נכונה וזהו. אז מה לדעתך החלוקה לפי המסמך נ/5 לא נכונה? א לפי ההסכם הזה כשחתמנו הכל בסדר זה הנכונה.
&
&
&
&
&
&
אחרי שהיית בבימ”ש פעם אחרונה עם עורך דינך אתה הסכמת שלX מגיע את כל חלקה 17? נכון? לא. בגלל שהוא התחנן וזה וזה אמרתי לו קח וזהו. אז בפועל זה לא מגיע לו. ריחמת עליו? התחנן ואמרתי לו קח. הוא התחנן וריחמת עליו אבל בפועל מגיע לו או לא?
&
&
&
11 מתוך 18
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
1 2
3
4
5
6 7
9 10 11
8

69. בחקירתו הנגדית, לא עלה בידי התובע לספק תשובות קוהרנטיות או שמא גרסה של ממש להיבט כלשהו של התובענה. התובע, אמנם, מחד גיסא אישר שמעולם ועד התביעה דנן לא ביקש לממש את ההסכם (ע’ 15, ש’ 22), אך מאידך גיסא התקשה להשיב על שאלות בסיסיות שהתשובות להן אמורות להיות שגורות בפיו. לדבריו לא ידע שחלקו של אחיו עבר לבנו הנתבע, אך לא ידע להסביר מדוע הגיש תביעה דווקא נגדו (שם, ד’ 30) והוסיף “אני לא תבעתי אף אחד”, ולאחר מכן תיקן שהתובענה דנן הוגשה נגד אביו של הנתבע כביכול (ע’ 16, ש’ 1). כמו כן, התובע לא זכר את הסכם המתנה (ת/5) ואת תשריט היתר הבניה (ת/3) (ע’ 17, ש’ 1 – 11) ובהמשך השיב “לא יודע” ו”אני לא ביקשתי מאף אחד” (ע’ 18, ש’ 30 – 35 ). 70. לגופו של הסכסוך, בחקירתו שב וטען שמגיע לו יידונם”, בעוד החלקה היא בשטח כ- 2 דונם כשכל אח אחז ב 1 / 7 ממנה (ר’ ע’ 11, ש’ 10 – 12 ; עי 19, ש’ 1). כאמור, גם את הסכם המתנה (ת/5) לא זכר, ומקל וחומר שלא ידע להסביר על שום מה נדרש הסכם ת/5 לאור ההסכם הנטען. הנה דו-שיח מייצג מחקירתו: ש. אני מציג לך נספח ג’ -2 לכתב התביעה, מה הנספח הזה? אני לא יודע, אני לא יודע לקרוא ולכתוב. ש. אתה פנית באמצעות עוה”ד שלך בשם X… אני לא יודע מה אתה רוצה ממני, הדבר גלוי, אני מבקש מה שיש לי, פחות דונם אחד, מה אתה רוצה ממני? יש לכם חלקות, אדמה יותר ממני, מה אתה רוצה ממני? מה אתה מבלבל לי את המוח. אתה אומר שיש הסכם וחלוקה בין האחים שלך משנת 1982 לטענתך, למה היית צריך בכלל לפנות לאחים שלך בשנת 2012 לעשות הסכם מכר חדש ולבקש שיוותרו לך על החלקים שלהם בחלקה 17? ת. אני לא יודע מה המסמך הזה. מה זה המסמך הזה? (עי 20, שי 24 – 31 ). 71. אם כן, אין בפני בית המשפט גרסה כלשהי מצד התובע, אף לא טענה או צידוק כלשהם לעובדה שישן על זכויותיו משך שנות דור. 72. המסקנה המתבקשת מכל הנקוב לעיל, היא שלא הוכחה בפניי בית המשפט הטענה המשתמעת מטענות התובע, לפיה אחיו, אביו של הנתבע, פעל בניגוד להסכם עת העביר את זכויותיו (1 / 7) במתנה לבנו הנתבע. 73. בתצהירו נמנע התובע מלייחס לנתבע ידיעה בדבר ההסכם או שמא “עצימת עין” כלפי מעשיו הפסולים כביכול של אביו. כל שטוען התובע (ס’ 17 לתצהירו) הוא שהנתבע קיבל את זכויותיו במתנה “בחוסר תום לב מובהק […] מבקש להנות באופן חד צדדי מהסכם זה [..] נאחז במקרקעין עליהם התחייב אביו לותר לטובתי”. 74. מעבר לכך לא העלה התובע כל טענה קונקרטית כלפי הנתבע, שאינו חלק מן ההסכם, או בדבר ידיעתו על ההסכם (שנערך עת היה הנתבע ילד בן 10). במהלך חקירתו הנגדית, ביקשה ב”כ התובע להרחיב את
23
26
32 33
13 מתוך 18
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
&
& g
& &
5 6
11
14
15
16

מי ייצג את אבא שלך בהליך? כמה עורכי דין. מי ייצג את אבא שלך? היה עוייד עדוואי ועוייד פיני זינקר. ש. אני אומרת לך שהתובע פה, דוד שלך, גם לא קיבל חלק מהחלקות בפסייד בסוף שזה חלקות 253, 144, 251, 146, בגלל שהוא וויתר על חלקים בהן וקיבל את חלקה 17. מה אתה אומר על זה? אם היה מה שאת אומרת למה הגיע להסדר עם דודים שלי [הנתבעים 1 – 2] אם הוא לא קיבל? הוא וויתר להם על חלקים אחרים שהוא קיבל והם וויתרו לו. ש. אתה שואל בתצהיר למה הוא חיכה 35 שנה, אני שואלת אותך, כשהתובע מחזיק בקרקע משנות ה-60, למה לא עשיתם 60 שנה משהו? אני לא ידעתי על ההסכם הזה, אחרי שאבא שלי נתן ב-2012 שלחתי לו [לתובע] מכתב שיפנה את השטח כי אני רוצה את השטח שלי, ואז הוא הלך לתביעה. למה לא עשית את זה לפני שקיבלת את המתנה? למה שאעשה לפני? אבא אמר שזאת החלקה שלי, אני רוצה להחזיק בעלות על החלקה ולכן אני רוצה שהוא יפנה אותה (ע’ 27, שי 17 ואילך). 77. למען הסר הספק, יובהר בשנית שפסק 2001 אינו נוגע לחלקה 17 מושא ענייננו, גם אם מזכיר בראשיתו את קיומה. הצווים שניתנו (ס’ 14 – 15 לפסק 2001) לא עסקו בבעלות על חלקה 17 האמורה, ולא הכירו בהסכם מושא התובענה דנן. 78. את עדותו של הנתבע בהקשר זה מצאתי מהימנה ועקבית. כמו כן שזור בעדותו וגרסתו היגיון פנימי ועקבי. לא עלה בידי התובע לקשר את הנתבע להסכם הנטען או לתביעת 2001. מסקנה זו היא בבחינת המשך למסקנת בית המשפט לפיה אביו של הנתבע לא פעל בניגוד להסכם בעת שנתן מתנה לנתבע, או לחילופין בניגוד לפסק 2001 שלא קבע שהתובע הוא הבעלים של מלוא הזכויות בחלקה 17. 79. ודוק: התובענה דנן הוגשה נגד הנתבע, שאין לו כל נגיעה להסכם, וכל המיוחס לו בתצהיר התובע הוא העדר תום לב. אין בתביעת התובע משום בקשה לסעד מובחן של ביטול הסכם המתנה, אשר נכרת בין הנתבע לבין אביו, והאב כלל לא נתבע. ניתן להעלות על הדעת סעדים חלופיים שעומדים לכאורה לטובת התובע בעקבות עסקת המתנה בין הנתבע לבין אביו, ובעקבות הפרה, לשיטתו, של ההסכם מושא התובענה. אך שעה שעל הפרק עומדת תביעה למתן סעד הצהרתי לבעלותו של התובע על החלקה, בעוד כנגדו ניצב הנתבע כבעלים רשום של 1 / מן הנכס, לא די בטענות אותן מייחס התובע לנתבע על מנת לגבור על זכויותיו הקנייניות בחלקה. 80. המתנה הושלמה אפוא, ורישומו של הנתבע כבעל זכויות בנכס היא בבחינת ראיה חותכת לבעלותו בה. כשם שצוין בראשיתו של פסק דין זה, במצב דברים זה נטל ההוכחה שעל כתפי התובע הוא כבד עד מאוד, והטענות וההוכחות עמן עלה התובע לשערי בית המשפט נופלות למטה מרף ההוכחה הדרוש. לבד מעדות התובע, לא הציג התובע ראיה כלשהי בדבר ידיעתו של הנתבע על אותו הסכם ולא נקראו או 15 מתוך 18
17 18
20
21 22
24
26
27
28
29
30
31 32
33
34
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’

שהובאו לחובתו, וזאת כאשר אין ביכולתו לעשות כן באמצעות הראיות שהביא בעל הדין האחד. כמו כן, הכלל הבסיסי הוא כי ‘המוציא מחברו – עליו הראיה’, ולכן נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50 % . יחד עם זאת, אם מעלה הנתבע טענות הגנה מצידו, עליו לשאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהם העובדתיים של טענות אלה, ובמקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, יפעל הספק לחובת התובע […] משכך, ככלל אין הנתבע נושא בנטל השכנוע וחובת הראיה. ואולם, משסיים התובע להביא את ראיותיו, על הנתבע להחליט אם ברצונו להביא לפני בית המשפט את ראיותיו אם לאו. עבור הנתבע מדובר בהחלטה הרת גורל, שכן אם יחליט שלא להביא את ראיותיו עשוי בית המשפט לקבוע כי בהיעדר ראיות שיסתרו את ראיות התובע, הוכיח האחרון את עילתו וביסס את תביעתו” (ע”א 8385 / 09 המועצה המקומית סאג’ור נ’ סונול ישראל בע”מ, יינבויי, מיום 9 . 6 . 11 ). 85. שלישית, בסופו של יום, התובע הוא שנקט בשיהוי בלתי מוסבר ובלתי מוצדק, והוא שהביא על עצמו את הקושי הראייתי בדמות גילם של העדים, ולמצער גילו ומצבו הרפואי של אחיו.
10
11
14
15
16
1T
18 19
23
24
ה 25

לסיכום 86. בית המשפט בחן את התובענה במספר מישורים והעמיד מספר נדבכים להכרעתו. ראשית, במישור ההסכמי, לא הוכח בפני בית המשפט כי ההסכם המדובר הוא בבחינת הסכם מחייב. נמצא כי ההסכם לוקה במסוימות ואינו מלמד על גמירת דעת הצדדים לו. לראיה שעל מנת להוציא את הייהסכסיי אל הפועל, נדרש התובע, שנים ארוכות לאחר כריתת ההסכם הנטען, להגיע להסכמים פרטניים עם 5 מאחיו על מנת לממש את שכביכול התחייבו עליו. לכשעצמו, לא היה טמון בהסכם הכוח להביא לדיספוזיציה בחלקה ולא היה ניתן לבצע פעולה רישומים כלשהי מכוחו. שנית, במישור הזמן החולף, לא עלתה בפי התובע גרסה כלשהי להימנעותו מרישום זכויותיו לכאורה מתוקף ההסכם הנטען. לא ניתן להימנע מן המסקנה לפיה התובע, מסיבות השמורות עמו, שמר את ההסכם קרוב אצלו ולא הביא להגשמתו בעולם המעשה. הדברים מתחדדים נוכח העובדה שאחד האחים, שגם הוא חתום על ההסכם הנטען, פנה להליכים משפטיים, חרף ההסכם האמור. בהקשר לתביעת 2001 התברר עוד שהתובע נמנע מלהתגונן בפניה ולעמוד על זכויותיו מתוקף ההסכם הנטען. להלכה ולמעשה, קבע פסק 2001 שלא נחזו סימוכין לקיומו של הסכם כאמור, והתובע, אשר שימש נתבע באותו הליך, לא זו בלבד שלא התגונן, אלא שנמנע מהצגת ההסכם ומעמידה על זכויותיו מכוחו. יצא אפוא שפסק 2001 הסדיר את יחסי בעלי הדין לתובענה שם בחלק מהחלקות אותן ירשו האחים מאביהם, אך לא קבע דבר לגבי החלקה בענייננו, והתובע אינו יכול להבנות מן הנקוב בו. שלישית, במישור המשפטי, ניצב התובע מול מתנה אותה קיבל הנתבע מידי אביו שהסתיימה ברישום. לא עלה בידיו לערער את תוקף הסכם המתנה או את זכויותיו הקנייניות של הנתבע בנכס, העומדות כנגד זכויותיו האובליגטוריות לכאורה של התובע. נמצא עוד שבנסיבות אלה, המחוקק הנחה 17 מתוך 18
26
28
30
33
34
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
1
3
ד
מ
ס

הוכח לטענתו שאביו של הנתבע חתם בעצמו על ההסכם, ומכאן שהנתבע לא קיבל את החלקה במתנה מאביו בתום לב (ס’ 18) 14. לראיה, ביום 12 . 6 . 2001 הגיש אחיו של התובע, מר א.מ (הנתבע מס’ 2 כאן) תביעה לפירוק שיתוף בה שימש התובע כנתבע מס’ 1, ואביו של הנתבע שימש כנתבע מס’ 3 (להלן – ייתביעת 2001″). “תביעת 2001” : במסגרת תביעת 2001 עתר הנתבע מס’ 2 לפירוק שיתוף ב -6 חלקות, לרבות בחלקה מושא הסכסוך (חלקה מס’ 17) – כך לפחות טוען התובע. כמו כן, הציג התובע לבית המשפט את כתב ההגנה שהוגש במסגרת אותה התביעה, עליו חתום לכאורה גם אביו של הנתבע, ובו נטען בפירוש כי אותה תובענה הוגשה בניגוד להסכם פירוק השיתוף מושא תביעה זו. מכאן, שאביו של הנתבע ידע גם ידע על ההסכם וביקש להגן עליו במסגרת תביעת 2001, ומכאן שגם בנו הנתבע ידע, באופן שמכתים את הסכם המתנה בהעדר תום לב (ס’ 21 – 29 לסיכומיו). 15. “פסק 2001” : ביום 19 . 1 . 2006 ניתן פסק הדין מפי כבוד השופט אבידן גלובינסקי, לפיו יפורק השיתוף ב -5 חלקות לגביהן נקבע שהתובע דכאן ויתר על זכויותיו לטובת אחיו, ואילו החלקה נשוא ההליך דכאן לא חולקה בין האחים (להלן – “פסק 2001”). 16. הנתבע קיבל אפוא את זכויותיו במתנה בחוסר תום לב מוחלט, שעה שאביו ייהתחייב לותרי על אותו חלק שהעניק לנתבע. בה בעת, נהנה אביו של הנתבע מוויתורו של התובע על חלקו בחלקות אחרות.
6 7 8
9
11
12
14
15
16
טענות הנתבע
18 19 20
22 23

17. בתצהירו (נ/1) טוען הנתבע, ראשית דבר, שהתובע עותר לאכיפת הסכם, אשר הוא, הנתבע, אינו חלק ממנו והוא לא ידע עליו דבר. הנתבע היה בן 10 שנים במועד הנטען בו נחתם ההסכם, וגם אם ימצא שאביו אכן התחייב בהסכם, מן הדין שהוא יתבע בעוד הוא הנתבע אינו צד להסכם או לסכסוך, ואין בידי התובע כל עילה כלפיו. גם לשיטת התובע, הנתבע אינו חתום על המסמך ואינו מחויב כלפיו כלל. 18. גם אם לכאורה הנתבעים 1 ו 2 הסכימו במסגרת הליך זה ליתן לתובע את חלקם בחלקה במתנה, הרי שבעד ויתורם הם קיבלו זכויות בחלקות אחרות. לא ברור עוד מדוע נדרשו בשנית להסכם מתנה בעוד הם הגיעו לטענת התובע להסכם עוד בשנת 1982 כנגד ויתור התובע על זכויות לטובת יתר אחיו. 19. החלקה ניתנה לו במתנה מאביו, וזו הסתיימה ברישום. מתנה זו ניתנה לו במסגרת חלוקת קרקעות שביצע אביו לכל ילדיו. המדובר עוד במקרקעין מוסדרים ולא ניתן לטעות לגבי רישום הזכויות בחלקה. 20. למן חתימת ההסכם (1982) ועד הגשת התביעה (2014) חלפו 32 שנים. מדובר בשיהוי מהותי המלמד שהתובע עצמו לא ראה את ההסכם כתקף. 21. גודל החלקה הוא 2 דונם והתובע בנה את ביתו בחלק הסמוך לכביש, ללא הסכמת אחיו וללא היתר בניה. בעבר היה בחלקה בית ישן בו התגוררה המשפחה המורחבת, בעוד התובע בנה בית או מפלס נוסף, ללא רשות או היתר. לעניין זה יכול להלין רק על עצמו ואין בכך כדי לפגוע בזכויות הנתבע. 22. כמו כן, הזכות הרשומה של הנתבע, אינה מפריעה למגורי התובע בחלק שלו. הקרקע פנויה, אין בה מחוברים ואין כל מניעה שהנתבע ישתמש בה לצרכיו.
26
27
32
3 מתוך 18
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
5 6 7 8 9 10 11
13
14 15 16 17

כתב ההגנה בתביעת 2001 ופסק 2001 30. התובע מבקש להבנות על כתב ההגנה שהוגש במסגרת תביעת 2001 (סומן ת/7), ובו טענת הנתבעים שם, שהתביעה הוגשה בניגוד להסכם בין האחים. לשיטת התובע, שעה שאביו של הנתבע עצמו, עמד על קיומו של ההסכם, משמע כי ידע עליו ואינו יכול להתכחש אליו, ומכאן שהעברת זכויותיו לבנו הנתבע היתה מנוגדת להסכם. סבורני שלא ניתן ללמוד מאותו כתב הגנה את מה שמבקש התובע ללמוד ממנו. 31. ניזכר שתביעת 2001 הוגשה על ידי הנתבע מס’ 2, אשר אף הוא חתום על ההסכם. גם לשיטתו של התובע, עצם העובדה שנתבע מס’ 2 הגיש את תביעת 2001 מלמדת שלא כל האחים יימסכימים” או הסכימו יילתוכן ההסכסיי, ובודאי שההסכם לא ינהג בפועל בין הצדדים”. יתירה מכך, בסעיף 9 לכתב ההגנה נטען שהאחים “מסוכסכים עם התובע מזה כ-30 שנים וסכסוך זה הגיע לערכאות ולמשטרה בעקבות תקיפת התובע ובניו לנתבעים ובניהם”. ויתירה אף מכך, בכתב ההגנה נטען ש”התובע הגיש בעבר תביעה דומה (ת.א. X שהעתק ממנה מצ”ב … “. 32. שנית, נזכיר שהנתבע מס’ 2 תבע את התובע (כנתבע מס’ 1 שם), את האח הנתבע מס’ 1 שלפניי, את אביו של הנתבע ואת הנתבעים 4 – 6. אלא שעיון בפסק 2001 מגלה שהתובע כלל לא התגונן מפני התביעה כאשר זו לטענתו נגעה גם לחלקה 17 – החלקה בענייננו שאמורה לשיטתו להיות בבעלותו המלאה. כשם שמצוין בסעיף 3 לפסק דינו של כבוד השופט גלובינסקי – “הנתבעים מס’ 6 ומס’ 1 לא הגישו כתבי הגנה וגם לא התייצבו בבית המשפט”. כתב ההגנה הוגש אם כן רק מטעם שלושה מן האחים, ואביו של הנתבע ביניהם. ניתן אפוא להשתומם כיצד זה שהתובע נקט בחוסר מעש מוחלט שעה שמוגשת תובענה הקוראת תיגר על בעלותו המלאה, תוך התעלמות מוחלטת כביכול מן ההסכם עליו הוא מבקש לסמוך ידיו. מדובר בהתנהגות המנוגדת מניה וביה להתנהלות המצופה ממי שמאמין שנתונות בידיו מלוא הזכויות בחלקה. 33. שלישית, בפסק 2001 נקבע לעניין ההסכם בזו הלשון: “גם טענת ההגנה, כאילו ההסכם לפירוק השיתוף מיום 3 . 12 . 1982 , לא הוכחה על ידו והעתק מההסכם, אם בכלל קיים, לא הוצג בפני בית המשפט” (ס’ 8, ע’ 57, ש’ 4 לפסק הדין). 34. אפשר לצפות שטענה לקיומו של הסכם פירוק שיתוף בין היורשים (שכלל לא נטענה כאמור על ידי התובע שלפניי עת שימש כנתבע) תהא מגובה בהסכם או שמא בהעתק ממנו, ומצופה עוד שהנתבעים יפעלו להוכיח קיומו. אלא שכל שעולה מפסק 2001 הוא שלמעט הזכרת ההסכם בכתב ההגנה באופן לאקוני, מי מן הנתבעים שם לא יצא מגדרו על מנת להוכיח את קיומו. 35. רביעית, ועל בסיס האמור לעיל, לא הוכח בפניי שאביו של הנתבע אכן עומד מאחורי כתב הגנה זה, או שחתימתו אכן מתנוססת על גבי כתב ההגנה. את חוסר הבהירות הזה יש לייחס לתובע. התובע ביקש, וקיבל, רשות לעיין בכל התיק של תביעת 2001 (ר’ ס’ 22 – 23 לסיכומיו) וממנו מצא לנכון לצרף את כתב ההגנה בלבד – ללא כתב התביעה, תצהירים, פרוטוקול הדיונים, או כל מסמך אחר מן התיק. כתב
18 19
20
21
4 ล
26
ล
28
30 31 32 33
5 מתוך 18
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
רק התובעים הפורמליים הם שהסכימו לחתום על ההסכם, בעוד יתר האחים, מסיבה כלשהי, לא עשו
1
כן?
3
7

41. בהסכם המתנה גופו, אחיו של התובע, המכונים בהסכם ייהמעביריםיי מצהירים (בייהואיליי השלישי) “כי הם הבעלים הבלעדיים לזכויות הבעלות ו/או השימוש במקרקעין הידועים כחלקה 17 […]”, ומצוין עוד (בייהואיליי הבא) שהמעבירים “הביעו רצונם להעביר במתנה ללא תורה את זכויותיהם במקרקעין”. 42. לפי לשון הסכם המתנה, הרי שכל האחים הם הבעלים של חלקם בחלקה. ודוק: אין זכר בהסכם המתנה להסכם מושא הליך זה, אף לא ברמז. 43. ויתירה אף מכך, אין חולק שגם לאחר שנחתם הסכם זה, לא עשה התובע דבר וחצי דבר על מנת לרשום את זכויותיו בחלקה מכוחו. בסעיף 2 להסכם זה נקבע עוד שהצדדים מתחייבים לחתום על כל מסמך “על מנת לאפשר העברת הזכויותיי, ויחד עם זאת לא נטען בפני ובודאי לא הוכח, שנעשתה פעולה כלשהי לקידום רישום הזכויות או לחילופין לשם הגנה על זכותו הנטענת של התובע.
9
10
11
15 16
“תשריט החלוקה החתום באופן חלקי” 44. התובע צירף לתצהירו “תשריט חלוקה” לצורך קבלת היתר בניה בחלקה, חתום על ידיו ועל ידי הנתבעים 4 – 6 (סומן ת/3). לא ברור מה ביקש התובע ללמד מצירוף מסמך זה, ואין בתצהירו, או בכתב התביעה, התייחסות לנפקותו לכאורה של מסמך זה. לצד התשריט מונח תצהיר עליו נדרשים להיות חתומים בעלי החלקה. לכאורה חתומים עליו התובע והנתבעים הפורמליים בלבד כאמור. אך יתירה מכך, אין המדובר בחתימה על פי דין ועל פי דרישת המסמך, הואיל וחתימות הייבעליםיי לא אומתה על ידי עורך-דין או ראש המועצה המקומית. ויתירה אף מכך, יצוין שהתשריט האמור אינו נושא את חותמת הועדה המקומית ואין כל אינדיקציה שהוגש לועדה המקומית כלל. בהעדר אימות התצהיר על גבי הבקשה להיתר, חזקה עליה שלא היתה מתקבלת על ידי הועדה המקומית.
17 18
19
20
27

פסק הדין החלקי כלפי הנתבעים 1 – 2 45. כשם שצוין לעיל, בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 – 2, נטען אמנם שהנתבעים מסכימים לרישומו של התובע כבעל הזכויות תחתיהם, אלא שהסכמתם זו היא בכפוף לויתור מצד התובע על טענותיו שלו כלפי השניים בהקשר לחלוקת הקרקעות. יש גם בכך לחזק את ההבנה, שההסכם הנטען לא היה חזות הכל ובין האחים הוסיפו לעמוד מחלוקות נוספות שלא מצאו ביטוין בהסכם בלבד. לראיה, ועמדנו על כך לעיל, ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הנתבע מס’ 2 לבין התובע ואחיו האחרים, הן בתביעת 2001 והן בשנת 1989. 46. גם באמירות בייב התובע בהקשר להסכם שהתגבש בעקבות הגשת התביעה דנן בין התובע לבין הנתבעים 1 – 2, יש כדי ללמד שההסכם לא הביא לסיום המחלוקות ששבו ועלו במהלך השנים, ולא הביא
28
29
31 32
7 מתוך 18
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 18974 – 02 – 14 סעדיה נ’ אחמד ואח’
1
3

במקרקעין. במילים אחרות יש ליתן משקל של ממש לעובדה שהתובע לא פעל לרישום זכויותיו, והן לעובדה שגם האחים לא פעלו למחיקת זכויותיהם בחלקה. 51. נמצאנו למדים, שרק בעקבות הליך זה, ורק לאחר שנחה דעתם של האחים, הסכימו האחים לתת ביטוי לוויתורם על חלקם לטובת התובע – אך לא לפני כן. רק לאחר שנחה דעתם של הנתבעים 1 – 2 הם הגיעו להסכמה קונקרטית באמצעות באי כוחם עם התובע. ורק לאחר שנחה דעתם של הנתבעים 4 – 6 הם הניחו בידי ב”כ התובע ייפוי כוח לשינוי רישום הזכויות.
א
ת
ה
–
תוכן ההסכם
20
ס
10
11
13 14
16 17
18
19
20

52. לשון ההסכם היא בערבית, וכאמור לעיל מונחים בפניי בית המשפט שני תרגומים – האחד מטעם התובע, והאחר, תרגום נוטריוני שהוגש על ידי הנתבעים 1 – 2. לא מצאתי שוני מהותי בין שני התרגומים. לשון ההסכם ותוכנו, על בסיס שני התרגומים, מעוררים קשיים ודומה שההסכם לוקה בהעדר הוראות מפורשות כל שכן הוראות אופרטיביות, ואף נמצא לוקה בהעדר מסוימות 53. ראשית, בהסכם נקובות 4 חלקות, ללא מספרי גוש, והחלקות האחרות מתוארות בשמן – חלקת יXי, חלקת ייX”, חלקת יXיי, חלקת ייX”י וחלקת ייXי. כמו כן לא מופיעים בהסכם פרטי זיהוי של הצדדים באמצעות מספרי תעודות זהות. ככל ומאן דהוא היה מבקש לפעול לרישום הזכויות מתוקף ההסכם, הרי שלא היה עולה בידיו לעשות כן, ולו משום העדר תיאור המקרקעין מושא ההסכם. למעלה מן הצורך, ספק בעיני בית המשפט האם די היה בהסכם האמור על מנת לרשום לכל הפחות הערות אזהרה לטובת התובע או מי מן האחים. 54. שנית, ההסכם נעדר כל הוראה מעשית ו/או הוראות שנועדו להגן ו/או להוציא אל הפועל התחייבות כלשהי שמצאה מקומה בהסכם הנטען. ההסכם אינו מטיל חובה על מי מהצדדים לו לחתום על מסמך כלשהו. ואכן, לא נחתמו מכוח ההסכם ייפוי כוח, שטרות, בקשות לרישום היא או כל מסמך אחר. כמו כן, לא נקבעו מועדים לביצוע ההסכם, סנקציות בגין הפרה, לא הוטלו על מי מהצדדים חבות במיסים או היטלים – במידה ויהיו כאלה. 55. נתונים אלה מעלים את הסברה שלא הסכם לפנינו כי אם מעין-פרוטוקול פגישה או סיכום פגישה שהתקיימה בין האחים, לאחר שהתכנסו להעלות על הכתב הסכמות כאלה ואחרות שהתגבשו ביניהם. ניתן להתייחס עוד אל ההסכם הנטען, בדוחק רב, ולכל היותר כזיכרון דברים נטול מסוימות ושאינו מצביע על גמירת דעת הצדדים. כך או כך, מתוקף הסכם זה לא ניתן לבצע כל פעולה בעולם המעשה. לראיה, שלשלם קבלת זכויותיו בחלקה, נדרש התובע להגיע להסכם ממשי, בעל מסוימות מספיקה והוראות אופרטיביות מתאימות, עם הנתבעים 4 – 6 ואף לקבל לידיו באמצעות בא-כוחו ייפוי כוח לשם מימוש המוסכם. לראיה עוד שהתובע נדרש היה להגיע להסכם דומה עם הנתבעים 1 – 2 לתובענה זו, ומה גם שנדרש היה לוותר על טענותיו שלו כלפי הנתבעים 1 – 2 כנגד התחייבותם לותר עבורו על חלקם בחלקה. אחרית זו מעידה על הראשית, לאמור שההסכם הנטען היה ונותר אות מתה, ורק שנים ארוכות לאחריו הגיע התובע להסכמים קונקרטיים ונפרדים עם מי מאחיו.
28 29
30
31 32
9 מתוך 18