עיריית הרצליה נגד לייטנר ואח’

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א

12764 – 04 – 17 עיריית הרצליה נ’ לייטנר ואח’
לפני כבוד השופט עדי הדר
התובע:
עיריית הרצליה
נגד
הנתבעים:
1.יוסף טיבריו לייטנר 2. שמואל פינטו 3.מאיר בן נון
פסק דין
לפני בימייש תובענה של רשות מקומית לתשלום ארנונה.
כתב התביעה

1. התובעת טענה בכתב התביעה שהוגש בסדר דין מקוצר כי הנתבעים הינם ו/או היו מחזיקים ו/או בעלי הנכס בתחום שיפוטה של התובעת ברחוב מדינת היהודים 12, הרצליה ( להלן: הנכס”י) וכי התביעה הינה לתשלום סכום קצוב המגיע לתובעת כרשות מקומית על פי דין, בגין חובות ארנונה לתקופה מ- 1 . 9 . 2010 ועד 31 . 7 . 2011 והוצאות אכיפה והכל כמפורט בפנקס התובעת הערוך כתדפיס ממוכן, בדבר סכום החוב, הכולל הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית) תש”מ – 1980, עד ליום הקובע.

התובעת טענה כי בהתאם לפנקסיה, המהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם, הכל כמפורט בסעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן :”הפקודה”), חייבים הנתבעים לתובעת, בגין הנכס, סך של 106 , 096 ₪ נכון ליום: 3 . 4 . 17 .
התובעת טענה כי המציאה לנתבעים דרישות תשלום וכן שלחה לידיהם מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים בגין סכום החוב, אולם עד מועד הגשת התובענה, לא שולם דבר על חשבון החוב.
בקשת רשות להתגונן מטעם נתבעים 1 ו- 3
2. הנתבעים 1 ו- 3 טענו בבקשתם ליתן להם רשות להתגונן כי לא החזיקו בנכס בתקופת החוב ומכאן שאינם חייבים כלל בתשלומי ארנונה כלפי התובעת.
1 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 12764 – 04 – 17 עיריית הרצליה נ’ לייטנר ואח’
סוף דבר

52. בימייש מחייב הנתבעים לשלם לתובעת סכום הקרן של החוב נכון ליום 31 . 7 . 11 , בתוספת מחצית הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה ורבית) תשיימ – 1980 מיום 16 . 2 . 14 ועד מועד הגשת התובענה וממועד הגשת התובענה, מלוא ההצמדה והרבית. כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת החזר אגרה ששולמה ושכייט בייכ התובעת בסך של 10 , 000 .
ניתן היום, כ”ב אלול תשעייט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
3.
עדי הדר, שופט
11 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א

12764 – 04 – 17 עיריית הרצליה נ’ לייטנר ואח’
סיכומי התובעת

9. התובעת טענה בסיכומיה כי אין מחלוקת שכל הנתבעים חתמו על הסכם השכירות וכי אין כל טענה מצדם על רישומם כמחזיקים וכי לא הגישו לתובעת הודעה על חדילת חזקה עד אוגוסט 2011. עוד נטען כי מחקירת הנתבעים עלה שהמשיכו פעילותם בנכס, הגם שטוענים כי עשו זאת במסגרת שכירות משנה. עוד נטען שמיוני 2010 התנהלו פעולות גביה נגד הנתבעים, חלקן במען מגוריהם. התובעת דחתה טענת הנתבעים כי היה עליה להפסיק לחייבם במועד תום הסכם השכירות וכי השתהתה. כמו כן, דחתה הטענה כי ההשגה מיום 14 . 5 . 14 לא נענתה.
סיכומי הנתבעים
10. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי נאחזים בשתיים, טענת “אינני מחזיקיי ולחלופין כי יש בהתנהלות העירייה, כנגדם, כדי לדחות התביעה ולכל הפחות יש להפחית, את חובם באופן משמעותי. לגבי הטענה הראשונה, נטען כי לנוכח הצהרת שמואל בשנת 2014 כי הוא היה המחזיק בתקופה הנוגעת לתביעה זו, עמידת התובעת על התביעה היא בגדר התעקשות בדווקנות, בחוסר הגינות ותום לב. הנתבעים הפנו בעניין זה לחתימת הסכם השכירות החדש והאשימו העירייה באובדן ההסכם. לגבי הטענה השנייה, התובעים האשימו התובעת בייעצימת עיניים מוחלטת תוך התעלמות מנתונים הזועקים, כי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה האם חל שינוי בבעלות או בהחזקה” מקום בו הצטבר חוב משמעותי לגבי נכס גדול בשטחו וכאשר הסתיים חוזה השכירות. הנתבעים טענו כי פנו אליהם לראשונה בשנת 2014 ולאחר מכן שוב בחלוף שנתיים. עוד נטען כי מכתב התובעת במענה לפנייתם היה יישרירותי ולקוני”. עוד נטען כי התובעת זנחה טענותיה נגד הנתבעים כאשר פעלה אך כנגד שמואל. הנתבעים העלו טענות נוספות להפחתת סכום התביעה עקב מחדלים של התובעת שמנו בסעיף 67 לסיכומיהם.
דיון והכרעה
11. על בימייש להכריע במחלוקות שלהלן :
האם היה על התובעת להפסיק לחייב הנתבעים בחודש יולי 2010 עת פג חוזה השכירות ?
האם השתהתה וככל שכן, כיצד יש להביא בחשבון המחדל הנטען ?

האם ההשגה מיום 14 . 5 . 14 לא נענתה !
3 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א

12764 – 04 – 17 עיריית הרצליה נ’ לייטנר ואח’
הנתבעים ציינו כי הינם רופאים בכירים, בעלי תפקידים מכובדים. שמואל הינו פיזיותרפיסט במקצועו וכן פושט רגל ועל רקע זה מתקשה התובעת לגבות חובותיה ממי שהיה המחזיק הבלעדי בתקופת החוב.

ביום 29 / 7 / 2007 הם התקשרו, בצוותא עם שמואל, כחלק משותפות שהתקיימה בין הצדדים, בהסכם שכירות בלתי מוגנת, עם בעלי הנכס: גבי מיכל רובין קורניצר וגבי גילה גרוסמן, עיימ להפעיל בנכס מרפאה טיפולית.

בהתאם ועל פי סעיף 3 להסכם השכירות, (אשר הובא לידיעת העירייה ומכוחו חויבה השותפות בתשלומי ארנונה) עתידה הייתה להסתיים תקופת השכירות ביום 31 / 7 / 2010 .
לאורך כל תקופת השותפות ביניהם היוו הנתבעים, אך אינסטנציה מקצועית במקום. כל הקשור לנכס ולפעילותו ובכלל זה תפקידי המנהלה, הלוגיסטיקה והתפעול של הנכס, הופקדו כל כולם בידיו של שמואל בהיותו הגורם שפקד כל ימות השבוע את הנכס ובאשר היה זה מקום עבודתו היחידי.
שמואל אחראי על האדמיניסטרציה של המרפאה שכללה ניקיון המקום, קבלת עובדים אדמיניסטרטיביים (מזכירות, פיזיותרפיסטים), אחריות על תשלומים לכל המוסדות – חשמל, מים, טלפון, תשלומים לספקים וכן תשלומים לעירייה.
הסדר זה גובש כבר בתחילת השותפות בין הצדדים מאחר והנתבעים עבדו (ועודם עובדים במשרה מלאה בבית החולים מאיר כפר-סבא.
בשלב כלשהוא הבחינו הנתבעים בפעילות בלתי תקינה ובלתי חוקית המתקיימת מצדו של שמואל ועל רקע זה פורקה השותפות.

עם פירוק השותפות ביום 30 / 9 / 2009 , המשיך שמואל להחזיק (באופן בלעדי) בנכס, תוך שהוא נקשר בהסכם שכירות חדש עם בעלות הנכס. הנתבעים הדגישו כי הודיעו לבעלות הנכס על הפסקת החזקתם בו. כמו כן הדגישו כי ככל הידוע להם, העביר שמואל, עם חתימתו על הסכם השכירות החדש, הודעה לתובעת בדבר הסכם השכירות החדש.
עוד נטען כי חובת ההודעה לעירייה על הסכם השכירות החדש, מוטלת על פי דין, הן על שמואל והן על בעלות הנכס.
5 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א

12764 – 04 – 17 עיריית הרצליה נ’ לייטנר ואח’

ואולם, בצד החשיבות לרישום עדכני בפנקסי העיריות, הקל המחוקק על הליכי הגבייה מטעמי יעילות, וככלל לא נדרשות העיריות לחקור ולבדוק את נכונות זהות המחזיקים. חובת עדכון הרישום בפנקס העיריות הוטלה על הפרט ועליו להודיע לעירייה על שינוי בזהות המחזיק, בין כשהוא חדל להחזיק בנכס (סעיף 325 לפקודת העיריות), ובין כשהוא מוכר או משכיר את הנכס לאחר (סעיף 326 לפקודת העיריות). לציין כי יש מצבים שבהם תוטל חובה אקטיבית על העירייה לבדוק את זהות המחזיק בנכס, זאת בהצטבר נסיבות חריגות, ולרוב כשהובא לידיעת העירייה או שהיה עליה לדעת כי המצב בפועל שונה מהמצב ברישומיה (בר”מ 867 / 06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ’ דור אנרגיה (1988) בע”מ [פורסם בנבו] ( 17 . 4 . 2008 )). ככלל מנהלות העיריות את רישום זהות המחזיקים בנכסים שבתחומן בהתאם להוראות 325 ו-326 לפקודת העיריות, כשחובת העדכון והדיווח על שינוי המחזיק חלה על הפרט. כך מעדכנות העיריות את הרישום לפי ההודעות שהן מקבלות מבעלי נכסים, רוכשים, מוכרים, משכירים ושוכרים.”
19. בימייש לא מצא כי התקיימו נסיבות חריגות שמצדיקות להטיל על התובעת בדיעבד החובה לבדוק זהות המחזיק.
20. מחקירת הנתבעים עלה שבעת פרוק השותפות לא התייעצו עם עוייד לצורך בדיקת משמעויות המהלך, ולענייננו, חובתם לדווח לתובעת על חדילת חזקה. לכן, בימייש דוחה הטענה.
21. הנתבעים הוסיפו וטענו שלא היו מחזיקים עקב שינוי מעמדם המשפטי עקב פרוק השותפות. גם טענה זו דינה להידחות שכן עומדת בניגוד להוראת הפקודה שמטילה בסעיף 325 את הנטל ליידע הרשות המקומית על חדילת חזקה מכוח אותו הגיון של חלוקה יעילה של משאבים בין הרשות לבין המחזיק.
22. הפקודה קובעת בסעיף 325 הוראה ברורה לפיה עד שלא תוגש הודעת חדילה, המחזיק חב בתשלום שיעורי הארנונה.
23. הנתבעים טענו כי התובעת ידעה כי אינם מחזיקים, אולם לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה זו מעבר לטענה הנשענת על תוכן הסכם השכירות.
24. כאמור לעיל, אין לקבל עמדת הנתבעים לפיה חלה כביכול על הרשויות המקומיות חובה לשנות רישום המחזיקים, מיוזמתן, על פי תוכן חוזי השכירות המוגשים בעת הגשת בקשה לשינוי רישום מחזיק, במועד סיום השכירות, בין אם קבועה בהסכם תקופת הארכה, ובין אם לאו.
7 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א

12764 – 04 – 17 עיריית הרצליה נ’ לייטנר ואח’
35. שנית, באותו שלב, למרות מחדלם להיוועץ עם עוייד בעת פרוק השותפות, היה עליהם להיוועץ עם עוייד ולא להניח לדברים, מתוך משאלת לב שהחיוב יתפוגג לו מעצמו.
האם התובעת השתהתה וככל שכן, כיצד יש להביא בחשבון המחדל הנטען ?
36. כנגד הטענה לשיהוי, התובעת השיבה כי פתחה בהליכי גביה מיד לאחר שנוצר החוב. אולם, לא הובא הסבר מדוע לא עשתה שימוש בכלים הרבים שהעמיד המחוקק לטובת הרשויות המקומיות לצורך גבית חובות באופן מנהלי, לרבות על ידי הטלת עיקולים על נכסי הנתבעים ומימוש עיקולים אלה.
37. כאן המקום להדגיש, כי כלי נוסף שהעמיד המחוקק לטובת הרשויות המקומיות לצורך הגברת גבית חיובי הארנונה, הוא חיוב המאחרים בתשלום בריבית גבוהה באופן שאמור לתמרץ חייבים למהר ולסלק תחילה חובותיהם לרשויות המקומיות.
38. מכאן שכאשר רשות נמנעת מעשיית שימוש בסמכות הגביה, יש פגיעה בעניינו של החייב עקב הצטברות ריבית גבוהה במיוחד על פני תקופה ארוכה ללא הצדקה.
39. התובעת לא תארה במפורט בכתב התביעה ובתצהיר מטעמה פעולות הגביה. מעיון בנספחים שצורפו לתצהיר עדת התובעת עולה כי, בטרם נוצר החוב נשוא תובענה זאת, התובעת פעלה בנחישות בעניין חוב קודם. היא ביצעה בחודש מרץ בשנת 2009 עיקולים ברישום בביתם של הנתבעים, אצל נתבע 1 ברחוב ירדן 2 בתל מונד ואצל נתבע 3 ברחוב היסמין 11 בכפר סבא, אך לא פורט האם הוצאו המיטלטלין שנרשמו ומומשו.
40. לאחר ביצוע העיקולים, הנתבעים לשיטתם, פרקו השותפות ופטרו עצמם מתשלום הארנונה, למרות שלא דאגו להודיע על כך לתובעת.
41. בהתאם לנספחים שהוגשו, לאחר חודש מרץ 2009, הרשות המקומית הסתפקה בשיגור מכתבי דרישה ולא ביצעה עיקולים של מיטלטלין, או כספים בחשבונות בנק.
42. בהתאם לנספחים שהוגשו, מתחילת שנת 2009 ועד שנת 2014, לא ננקטו כלל הליכי גביה.
43. התובעת טענה בכתב התביעה כי הגיעה להסדר תשלומים עם שמואל, אך לא הגישה את המסמך שעיגן ההסדר ושבמסגרתו הוא מסר שיקים לתובעת לסילוק החוב ואף לא נמסר המועד בו הושג ההסדר שבעקבותיו פסקו פעולות הגביה נגד הנתבעים עד שנת 2014.
9 מתוך 11