ע.ב. נגד מ.ש. -רכושית

בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
כבוד השופטת, סגנית הנשיא אלה מירז
התובע :
עייי בייב שלמה כרוב ואח’
נ ג
הנתבע :
מ. ש. ע”י ב”כ עו”ד אייל רוזנר ואח’
פסק דין
מבוא

1. התובע הוא האח הצעיר מבין שני אחים, ילדיהם של בני הזוג המנוחים ז. ו-ע. ב. זייל. האחים הם יורשי עזבון הוריהם המנוחים מתוקף שתי צוואות שהותירו אחריהם. לטענת התובע, הנתבע סיכל את רצון הוריו כפי שמשתקף מן הצוואות, לענין חלוקת הכספים שבחשבונות ההורים המנוחים, וזאת באמצעות פעולות בחשבונות הבנק של המנוחים, אותן ביצע כשותף או מיופה כוח בהם. כך הביא הנתבע להגדלת חלקו כיורש בכספים המצויים בחשבונות הבנק, על חשבון חלקו של התובע. כמו כן, עשה הנתבע שימוש בכספי הוריו לצרכיו שלו, ואף העביר כספים מחשבונות הוריו לחשבונותיו הפרטיים. הנתבע כופר בכל טענות התובע.
8
11 12
13
14
15
16

2. תמצית הטענות והעובדות שאינן שנויות במחלוקת א. אין מחלוקת אפוא, שבמהלך השנים 2001- 2002 פעלו ההורים המנוחים לשם מכירת דירתם המשותפת ב XXXX ורכישת שתי יחידות דיור למגוריהם בייXXXגיי בק. (להלן גם – יהדיור המוגןיי). בד בבד, העבירו חשבונותיהם מXXXX לסביבתם החדשה בק. בסמוך לדיור המוגן. בתוך כך צרפו את הנתבע כשותף או לחילופין כמיופה כוח בחשבונותיהם. התובע לא ראה את המעמד שניתן לאחיו הנתבע בחשבונות הוריו בעין יפה. הוא העלה טענותיו וחששותיו כלפי ההורים והן כלפי הנתבע, אך בזמן אמת ההורים המנוחים או הנתבע לא שינו ממעמד הנתבע בחשבונות הבנק. ב. בצוואותיהם ציוו ההורים מכלל הכספים שבחשבונותיהם, חלק יחסי גדול יותר לתובע מאשר לנתבע. מנקודה זו חלוקות עמדות הצדדים, על גרסאותיהם. ג. בבסיסה, טענת התובע פשוטה: מתוקף צוואות ההורים, מחשבון ייאיי נזקף לזכותו שיעור בן 75 % ולנתבע 25 % . מחשבון ריביי, נזקף לזכות התובע שיעור בן 50 % וכך גם עבור אחיו הנתבע. מחשבון ייגיי נזקפים לטובת התובע 100 % . לטענתו, הנתבע ידע זאת וניצל את ההרשאה לפעול בחשבונות הוריו על מנת לבצע מניפולציה בחשבונות. הנתבע הקפיד באופן שיטתי להקטין את נפח חשבון ייאיי בו נזקף לזכותו מתוקף הצוואות שיעור זעום בן 25 % , כמו גם את חשבון ייגיי ממנו אינו יורש דבר, ומנגד הקפיד
17
18
19 20 21 22 23
1 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
1 2
3
4
ח
6
9 10 11

30. לטענת הנתבע, התובע לא היה מוכן לקבל את צירופו של הנתבע כשותף לחשבונות ועשה כל שלאל ידו על מנת להילחם ברצון הוריו, ולא קיבל את העובדה שהוריו לא סמכו עליו בענייני כספים. הוא ביקש להפיס דעתו של התובע, פגש בו והציג לו מסמכים, אך התובע לא התרצה. גם בני הדודים מ. פ. ו-י. ג. ניסו לדבר אל . לדבר אל ליבו של התובע אך ללא הואיל. בפגישה אותה מתאר התובע, האב המנוח הודיע לתובע בנוכחות בני הדודים כי אינו מעוניין שהתובע יקח חלק בניהול כספי ההורים; שהם אינם סומכים עליו. בתום הפגישה נסעו האחים ובן הדוד פ. לביתו של האחרון, אשר הכין את יימסמך פ.י עליו חתם הנתבע, אך גם בכך לא היה כדי לרצות את התובע (ס’ 33 – 40 לתצהירו נ/3). 31. דיון והכרעה – יאמר כבר כעת כי שני המסמכים אינם מעלים או מורידים. ראשית, בשני המסמכים מגיעים האחים להסכמות כביכול בדבר עזבון הוריהם בעת שאין בידיהם לגרוע כהוא זה מרצון הוריהם כפי שעתיד להשתקף בצוואותיהם. גם אם ההורים עצמם היו מתחייבים על גבי המסמך לקיים את הסכמת האחים, הרי שהתחייבות זו בטלה בהתאם לסעיף 8(ב) לחוק הירושה שעה שלא עוגנה בצוואה כדין, מקל וחומר שעה שהיייורשים” עצמם הם המסכימים בינם לבין עצמם. שנית, יימסמך ד.י ממילא לא נחתם על ידי הנתבע, ומעיון בו נדמה שבצדק. לא ברור עד עתה מה מעמדו של התובע לדרוש מאחיו לחתום על מסמך המגביל לכאורה את רצון הוריו, אשר צרפו את הנתבע כדין לשותף בחשבונותיהם. לתובע אין כל זכות קנויה בכספים האמורים, או הגנה מצד הדין אשר תצדיק התחייבות כאמור. מקל וחומר שלתובע אין זכות קנויה לדרוש מן הנתבע להציג בפניו, ייאחת לחודשיי את דוייחות הבנקים, כל שכן משהמדובר בחשבונות הוריו, וממילא הנתבע אינו סוּבָרֵנִי להחליט על דעת עצמו לחלוק מידע זה עם מי שאינו שותף בחשבונות ואין לו נגיעה או זכות קנויה בהם. תשובותיו של הנתבע בהקשר זה בחקירתו הנגדית, מניחות את הדעת (ע’ 64, שי 14); שלישית, הצהרות הנתבע לפיהן אין לו חלק בכספי הוריו מתיישבת עם הצהרתו לפני בית המשפט, בעל-פה ובכתב, כי אין בפיו טענה לפיה יש לו חלק בכספים אלה מתוקף היותו שותף בחשבונות אלא כיורש בלבד. 32. לפיכך אני דוחה כל טענה לפיה קיים משקל כלשהו למסמכים אלה, או לעובדה שהנתבע חתם או לא חתם על מי מאלה, או שלקח על עצמו התחייבות כלשהי כלפי התובע, או שהפר אותה.
12
13
14 15
16
17 18
19
פתיחת חשבון האב בפועלים
26
21
28
29

33. לטענת התובע, הנתבע הוא שיזם פתיחת חשבון זה בשנת 2005, עייש האב בלבד ואף ייגרם לכךיי שיירשם כמיופה כוח בחשבון. לדבריו, הנתבע הסתיר מפניו קיומו של חשבון זה. כמו כן, הכספים מהחשבון המשותף וחשבון האב בטפחות לא הועברו לחשבון זה, כי אם חלקם בלבד. עוד יודע התובע לספר שאביו הבחין בכך שלא כל הכספים עברו לחשבון זה וחשש שהנתבע ייעלול להשתלטיי על הכספים בחשבונות בהם הנתבע שותף, ולכן קבע שרק התובע ירש את הכספים שבחשבונות בהם הנתבע שותף, ואילו לגבי חשבון זה ציווה האב שהאחים ירשו את תכולתו בחלקים שווים. כאמור, לטענת התובע פעל הנתבע להעביר כספים משאר החשבונות (מהם הוא יורש 25 % או אינו יורש דבר) לחשבון זה, בו חלקו הוא 50 % (ס’ 40 – 42 לת/1). 34. לטענת הנתבע, הסיבה לפתיחת חשבון האב בפועלים היתה מכיוון שהניב יותר תשואה מחשבון האב בטפחות, שהיה חשבון פקדונות בלבד, ולא חשבון עוייש, וכן על מנת להקטין את שיעור החסכונות שעל שם אמו המנוחה לשם הגנה על שיעור היירנטהיי. לחשבון זה הועברה גם תמורת מכירת דירת ההורים בXXXX.
30
31
, האר
32
33
34
11 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
1 2 3 4
5
6 7 8
11
14
15
16
17

40. הכרעה – בית המשפט עיין היטב בתמליל כולו מתחילתו לסופו, ואכן מתגלה תמונה עגומה. עולה שהתובע יוצא מגדרו על מנת לחלץ מאמו הודאה לפיה הנתבע כפה עצמו על חשבונותיהם, כאילו זומם לרשת אותם בחייהם, וזאת מבלי שהם יודעת דבר וחצי דבר על מעשים אלה – כביכול. תחושת אי-נוחות גדולה עולה למקרא דברי התובע, אשר ייכותשיי את אמו בשאלות, אינו נותן לה להשלים משפט ומצוקתה עולה בבירור מבין השורות. לא קשה להבחין בתוקפנות ובחוסר הסובלנות שמגלה התובע כלפי אמו הגובלת בגסות רוח של ממש. הוא מקטין את אמו לכדי עלה נידף ומבקש יילקרבויי אותה בעיני עצמה. האֵם מצידה דווקא מפגינה בקיאות בנתונים בעוד התובע מתעלם מכך. כך היא מסבירה לתובע ש”הוציאו אותי” מטפחות משום ש”האוצר מסתכל על כל חשבון עכשיו, אם יש מיותר הם מורידים [מהרנטה] […] אני מקבלת עכשיו פחות”י (ע’ 1 ש’ 15 – 24 לתמליל). מנגד מנסה התובע לשכנע אותה שאין שחר לדברים, ש”סיפרו לך סיפורים” (ע’ 2, ש’ 1), עוד ממשיך וסונט בה שאינה מספקת את שציפה לו “בשביל זה קראת לי עכשיו?” (שם, ש’ 5). התובע ממשיך ומלבה את האוירה ומטיח באמו ש”אין לך כלום, בטפחות אין לך כלום, את לא רשומה בכלל”י, בעוד היא משיבה “לא, אבל בבנק הפועלים” (שם, שי 11 – 12 ). 41. וכך ממשיכה ההתשה מצד התובע לאורכה של השיחה, בעוד האם מוסיפה להתגונן מפניו. בשלב מסוים, מבקשת האם מהתובע “שקט […] שהשכנים לא ישמעו” (ע’ 4, ש’ 17). ניכר כי לאחר דקות ארוכות האֵם המותשת פשוט אומרת לתובע את שמעוניין לשמוע, וניכר שאף התובע אינו נותן אמון בדבריה: “אז מה את מתכוונת לעשות” שואל התובע. “אני לא יודעת” משיבה האֵם. “לא יודעת? אוקי. הנה אתה שומע את זה” ממשיך התובע, כפי הנראה כלפי הנתבע, והאֱם משיבה “אני אקח עורך דין” (ע’ 6, ש’ 25 – 28 ). אך התובע אינו מתרצה ומוסיף להתיש את האֵם. הנתבע מוסיף לאחר דין ודברים: “יהיא גם טוענת שאין בעיה, שצריך להביא רואה חשבון, תביא רואה חשבון”. על כך השיב התובע “אני לא צריך להביא לך כלום” (ע’ 7, ש’ 19 – 20 ). וכך ממשיכים הדברים עד בלי די ומוסיף התובע להלאות את האֵם ללא לאות, עד שהאֵם אומרת לתובע לגבי הנתבע: “לא שאני מפחדת שיגנוב ממני, זה לא”י (ע’ 9, ש’ 20). למותר להוסיף ולעסוק בדבר. מוצאת אני טעם לפגם בשיחה זו ובדברי התובע כלפי אמו ואחיו. ניסיונו של התובע לדלות מן השיחה המאיימת הזו אמרות המשקפות את דעתה של האם כביכול נדונה לכשלון. קריאת התמליל כולו מלמדת שהאם ידעה היטב מצב החשבונות ואת חלקו של הנתבע בהם ולא קינן בליבה חשש כלשהו מפני מעשים מצד הנתבע. המסקנה העולה מן הדברים מתיישבת עם טענות הנתבע, לפיה התובע לא יכול היה להשלים עם העובדה שאחיו צורף לחשבון המשותף ולאחרים, בעוד הוא נותר מחוץ למעגל ואינו זוכה לאמון הוריו – בין אם בצדק ובין אם לאו. התובע לא בחל באמרות והאשמות חמורות כלפי אחיו, לאוזניי הוריו, ויצא מגדרו על מנת לשכנע את הוריו להוציאו מן החשבונות. העובדה שאל מול ניסיונות אלה שקיפלו בתוכם האשמות חמורות כלפי הנתבע, עמדו ההורים איתן וסרבו לשנות מן הרישומים בחשבונותיהם – אומרת דרשני. 42. גם אין בידי לקבל את עמדת התובע כפי שעלתה בחקירתו הנגדית, שיש בה מן ההיתממות, ובודאי שאינה מתיישבת עם העולה מן התמליל בו הארכנו לעיל: “לא כעסתי על הורי, התרעתי על מה שאמרתי וזה מופיע בהקלטה שהם לא היו מודעים מה זה שותף. לא כעסתי עליהם, רק התרעתי והם הסכימו איתי, הם לא ידעו ש[הנתבע] נכנס להיות שותף לחשבונות” (ע’ 20, שי 31).
18 19 20 21
23
24
26
28
30
32
13 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
1
2
3 4
ח

25 % ) ומחשבון האב בטפחות (ממנו לא ירש דבר), אל חשבון האב בפועלים (ממנו ירש הנתבע 50 % ). לראיה, לשיטת התובע, שנכון ליום 31 . 5 . 16 , נחו בחשבון האב בפועלים 2 , 059 , 686 ₪. סכום זה הצטבר באופן שמהחשבון המשותף העביר הנתבע 503 , 000 ₪ ומחשבון האב בטפחות העביר 472 , 233 ₪). התובע מוסיף שסך ההעברות האמורות, 975 , 233 ₪ צבר תשואות בחשבון האב בפועלים במשך 10 שנים בשיעור של יותר מ – 110 % וגדל ליותר מ-2 מיליון שקלים כאמור (שם, ס’ 69). 47. לטענת הנתבע, כאמור, חשבון האב בטפחות לא היה חשבון עו”ש כי אם חשבון פקדונות, ולכל פיקדון היתה יינקודת יציאהיי כמקובל. ככל שלא חודש הפיקדון, הרי שנפרע והועבר לחשבון האב בפועלים. הסיבה שלא הועבר לחשבון המשותף היתה, כאמור, כדי להקטין את נפח האחזקות של האם המנוחה לשם שמירה על שיעור היירנטהיי (ס’ 60 לנ/3). נלך אפוא עקב בצד אגודל עם גרסת התובע וטענותיו כלפי הפעולות המיוחסות לנתבע.
6 7
8
פעולות הנתבע בחשבון האב בטפחות
14

48. התובע מפנה לדפי חשבון מהחשבון המשותף (נס’ 20 לת/1); מחשבון האב בפועלים (נס’ 21) ומחשבון האב בטפחות (נס’ 22). נזכיר כי מיוחסת לנתבע העברה בשיעור 472 , 233 ₪ מחשבון האב בטפחות.
16
17
18
19 20 21
24

49. העברה בשיעור 198 , 665 ₪ לחשבון המשותף, ולאחר מכן העברת רוב הסכום האמור לחשבון האב בפועלים (ס’ 70 . 1 לת/1). א. עיון בדף החשבון המשותף מעלה שמדובר בפעולה משולבת שהתרחשה בשני ימים עוקבים ( 30 – 31 לחודש יולי 2006). ביום 30 . 6 . 06 מחשבון האב בטפחות (כמצוין “זיכוי מהמזרחייי) אל החשבון המשותף 111 , 429 ₪. למחרת הועבר סכום נוסף בסך, ייזיכוי מהמזרחייי בסך 87 , 236 , וסה”כ 198 , 655 ₪ כאמור. באותו היום, סך של 120 , 000 ₪ הועבר מחשבון זה, יילטובת בן משפחהיי, אל חשבון האב בפועלים. ב. על בסיס כל האמור לעיל, לא הוכח בפניי שפעולה זו הוסתרה מפני ההורים או למצער מפני האב המנוח, ואף לא הוכח שיש בפעולה זו כדי לשנות לרעה את מצבם של ההורים, אלא להיפך. התובע לא סתר את טענת הנתבע לפיה עם הגיע הפקדונות (בחשבון האב בטפחות) למועד פרעונם, הפעולה המתבקשת בנסיבות העניין היתה להעבירם לחשבון הנושא פירות רבים יותר. הסימוכין אותם צירף התובע מחשבון האב בטפחות (נס’ 22 – לגבי פירעון בשיעור 87 , 236 ₪ בלבד) מחזקים את טענת הנתבע שהכספים שהועברו מחשבון האב בטפחות היו כספי פקדונות אשר הגיע מועד פרעונם, או יינקודת יציאהיי, ולא חודשו. גם העובדה שכל ההעברות מחשבון האב בטפחות, לרבות אלה עליהן נעמוד להלן, התרחשו ביום האחרון לחודש, מחזקת את הגרסה כי מדובר היה בפיקדונות שהגיע מועד פירעונם. התובע עצמו העיד: ש. בבנק טפחות מה היה סוג החשבון? ת. פקדונות.
25
26
28 29
15 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
1
2
בתבונה רבה. התכלית שעומדת במעשיו, הגדלת התשואה באמצעות העברת הפיקדונות עם תום תקופת הפרעון אל חשבון האב בפועלים, אשר הניב תשואות גדולות (בין השאר באמצעות רכישה ומכירה של ניירות ערך), מתקבלת על הדעת הרבה יותר ומתיישבת עם השכל הישר באופן הולם בהרבה, מאשר הטענה הקונספירטיבית שבפי התובע שאינה נתמכת בראיות ולא הוכחה. לפיכך אני דוחה את טענות התובע בהקשר זה.

51. העברה בשיעור 86 , 171
₪ לחשבון האישי של הנתבע, אשר הושבו לאחר מכן לחשבון האב בפועלים (ס’
7
.(70.3
9
1

עיון באישור משיכת הפיקדון האמור מלמד שזה נמשך ביום 31 . 12 . 08 . הנתבע מודה שמשך את הסכום האמור לחשבונו בשגגה, ושהפקידו לחשבון האב בפועלים מיד עם גילוי הטעות. לא ברורה טענת התובע בהקשר זה, שהרי גם לשיטתו לא ידע דבר על העברה זו אלא שנים ארוכות לאחריה, ואין חולק שאיש זולת הנתבע לא ידע על טעות זו והעלה דרישה כזו או אחרת כלפי הנתבע, ולפיכך אין חולק על תום ליבו של הנתבע. למעלה מן הצורך יצוין כי אין קושי לקבל על הדעת שגגה אחת או שתיים שיצאו תחת ידי פלוני המנהל 3 חשבונות למשך שנים ארוכות מבלי שיהיה בכך רמז למעשה אסור, כל שכן שעה שהמעשה בא על תיקונו ללא כל דרישה חיצונית. לפיכך עוד אין בפעולה שגויה זו כדי ללמד על יישיטהיי כלשהי או על רבב שנפל בטיפול הנתבע בחשבונות הוריו. לפיכך אני דוחה טענות התובע בהקשר זה.
12 13 14
16
17
פעולות הנתבע בחשבון המשותף

52. משיכות הכספים מהחשבון המשותף לכיסו הפרטי של הנתבע א. לטענת התובע, משך הנתבע מהחשבון המשותף אל כיסו הפרטי, סך כולל בשיעור 273 , 205 ₪ בתקופה שבין שנת 2002 לשנת 2015. הבה נפנה לבחון טענות התובע לפרטיהן. ב. התובע יוצא כזכור מנקודת הנחה לפיה הוריו כמעט ולא נזקקו לפרוטה מכספיהם במשך השנים הארוכות בהם שהו ביי[דיור המוגןיי, הואיל וכל צרכיהם, מכל מין וסוג, סופקו עבורם כחלק מהתקשרותם עם הדיור המוגן. קבענו שאין בסיס להנחה זו, באופן המחליש עד מאוד את טענות התובע בהקשר זה. ההורים כאמור נשאו בהוצאות מחיה ככל זוג בני גילם, אשר רובן ככולן לא כוסו על ידי התשלום לדיור המוגן. לפיכך נושא התובע בנטל הוכחה כבד במיוחד בבואו לייחס לנתבע משיכת כספים שלא לצורך, כל שכן לצרכיו שלו. התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח דבר מטענותיו. אם כן, אני דוחה טענות התובע בהקשר זה.
26
28

53. משיכת מזומן בסך כולל של 142 , 130 ₪ מהחשבון המשותף א. לטענת התובע, הסכום האמור נמשך על ידי הנתבע בין השנים 2002 – 2008, תוך הפניה לדפי החשבון הרלוונטיים (נס’ 24 לת/1), וזאת באמצעות יימשיכת שיק עצמית”. לטענתו לא עלה בידיו, בשל חלוף 17 מתוך 24
33 34
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
ג.
1 2 3 4
5
הכרעה – אין בידי לקבל את טענות התובע בהקשר זה. המדובר בסכומים פעוטים שהצטברו על פני כ 13 שנים תמימות. אין לצפות מן הנתבע לזכור תכליתה של כל העברה והעברה, בסכומים פעוטים (יחסית) כאמור. לא על כתפו מונח נטל ההוכחה ולא מצאתי בנסיבות העניין שיש להטיל על שכמו נטל הוכחה כאמור. הנתבע שכנע באופן מניח את הדעת שנשא בהוצאות עבור הוריו וכי קיים מעקב אחר הוצאות אלה (נס’ 18 לנ/3). הוצאות אלה ואופיין מתיישב עם השיעור הממוצע של הסכומים החודשיים ששעורם מאות בודדות של שקלים בחודש. בנסיבות העניין, העובדה שסכומים אלה הצטברו לסכום ניכר, אינה מלמדת על היקף הייהונאהיי כי אם על העובדה עליה עמדנו, שההורים המנוחים נדרשו להוצאות מחיה ומשק בית ככל זוג בני גילם וכי הסתייעו רבות בבנם שלא היסס גם לשאת בהוצאות עבור הוריו מכיסו, ולהשיב אליו את שהוציא. אין בפניי אינדיקציה ואין מקום להניח שההורים המנוחים ציפו שבנם הנתבע יממן את הוצאותיהם. לפיכך אני דוחה טענות התובע גם בהקשר זה.
6 7 8 9
14 15
16
17
18
19
21

55. העברת סכום בשיעור 503 , 000 ₪ מהחשבון המשותף לחשבון האב בפועלים א. התובע רואה בכך חלק מאותה יישיטהיי המיוחסת לנתבע. לאמור, העברה מחשבון בו נתונים לנתבע 25 % כיורש, לחשבון בו נתונים לו 50 % . לטענת התובע העברות אלה התרחשו על פני כ-9 שנים, החל מחודש יולי 2006 ועד לתחילת שנת 2015. לדבריו, כאמור, אין כל ייהיגיון”י אחר הטמון בהעברות אלה זולת אותה יישיטהיי המיוחסת לנתבע (ס’ 79 – 80 לת/1). ב. הנתבע שב על טענתו, לפיה הסיבה היחידה להעברות אלה, היא שמירת מתח הפקדות נמוך בחשבון המשותף בכדי להגן על היירנטהיי לה זכתה אמו (ס’ 64 לנ/3). ג. עיון בנספח 30 לתצהיר התובע, שהינו פירוט מטעמו על ההעברות המדוברות, מלמד כי לא עלה בידיו להוכיח כי העברות אלה הינן חלק מיישיטהיי. גם לשיטתו של התובע, הנתבע החל פועל לפי אותה יישיטהיי עוד משלהי חודש יולי 2006 – כחמישה חודשים לפני שאביו חתם על הצוואה, וכשנה תמימה בטרם אמו חתמה על צוואתה. לא ניתן בנסיבות אלה לייחס לנתבע תכנון מוקדם לייריקון” חלקו של התובע בחשבונות הוריו כאשר הצוואה טרם באה לעולם. ד. למעשה, בחקירתו הודה התובע, שידע היטב, גם בזמן אמת, וכך עולה עוד מתמלול הקלטת השיחה עם הוריו, ששיעור הרנטה של אמו הופחת משום אחזקותיה בחשבון המשותף. כך, בניגוד לטענותיו בתצהירו, השיב בחקירתו: “כן. זה היה ידוע. היה ידוע לי הסיפור שאחי הגיע… כן אימא שלי אמרה לי את זה וזה הופיע בהקלטה” (ע’ 31, ש’ 28). ה. יש לפנות עוד לחקירתו הנגדית של הנתבע, בה הרחיב לעניין הפחתת שיעור היירנטהיי. אני מוצאת את הסבריו מניחים את הדעת, בעוד לא עלה בידי התובע לסתור עדות זו או להטיל בה ספק. כך אפוא, בחקירתו הנגדית : ש. […] אני אומר לך שאין שום קשר בין חסכונות של ההורים או כספים של ההורים בכלל לבין הדרתה של אימא מהחשבון בבנק טפחות. ת. לא מדויק. 19 מתוך 24
25
27
29 30
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
1 2
4 5 6 7

58. לטענת התובע, עת שהה לצד המנוח בבית החולים בשבועות האחרונים לחייו, היה האב צלול לחלוטין, וסיפר לתובע שברצונו לפדות את קופת הגמל אל חשבונו בבנק הפועלים, וזאת על מנת להבטיח שיעמדו לרשותו כספים יינזיליסיי היה ויזדקק להם נוכח מצבו הרפואי (ס’ 52 – 53 לת/1). 59. בנסיבות העניין בית המשפט לא נדרש להכריע בסוגיה זו. לנגד עיני בית המשפט מונחת בקשת האב המנות לפדות את הקופה, עליה מתנוססת חתימת ידו לכאורה. גם אם אתעלם מן העובדה שלא הוגשה תובענה מצד הנתבע ו/או יורש אחר של המנות לגבי היקף העזבון בהקשר זה, ולמצער לסיווג כספי קופת הגמל, הרי שלא הוצגו בפניי ראיות ו/או חוות דעת, ואף לא התבקש צירוף חוות דעת כאמור או לחילופין מינוי מומחים בהקשר לכתב ידו של האב ו/או מצבו הקוגניטיבי ו/או הרפואי בשבועות שקדמו לפטירתו. העובדה שהאב המנוח נקב את שמות הנכדים כמוטבים והן ציווה את כספי הקופה לנכדיו, אינה מונעת מהאב המנוח לפדות את הקופה לפי ראות עיניו. אף על פי שפעולה זו המיוחסת לאב המנות מעוררת שאלות לכאורה, כמו גם ההיגיון אותו התובע מנסה לייחס לאב בפעולה זו, אין בידי בית המשפט לקבוע מסמרות בדבר כאמור. שאלות המתעוררות בדבר רצונו של האב מתוקף צוואתו, ואופן פירוש הצוואה, ו/או האם אפשר לייחס לאב כוונה לצוות את כספי הקופה גם לאחר משיכתה, ו/או האם ניתן יילעקוביי אחר כספים אלה – לא התעוררו לפניי באופן ישיר או אגבי, ומקומן לא יבוא בגדרי ההליך דנן ו/או בין הצדדים שלפניי, אשר מי מהם אינו נקוב כיורש או מוטב של כספים אלה.
9
10 11
12 13
14
התוצאה
19
24

60. במועד פטירת האב ,חשבונו בטפחות היה סגור מזה שנים ארוכות ואין לו זיקה לצוואה. בהתאם לדפי היתרות, נכון ליום 31 . 5 . 16 , בחשבון האב בפועלים (497437) מצוי סך השקעות בשיעור 2 , 059 , 686 ₪ ובנוסף ערייש שקלי בשיעור 1 , 582 , 350 ₪ (סה”כ 3 , 642 , 036 ₪)(נס’ 19, ת/1). יתכן שמצויים בחשבון האב בפועלים פיקדונות מטיים בשיעורים פעוטים; 61. לטענת התובע יש לייחד מתוך הסכום האמור, סך של 991 , 819 ₪ שמקורם מבנק טפחות, אותם עליו לרשת במלואם מתוקף הצוואה. טענות אלה נדחו. עוד עותר התובע לייחד מהסכומים שבבנק האב בפועלים סך של 1 , 067 , 996 ₪ שמקורם מן החשבון המשותף, שממנו על התובע לקבל שיעור של 75 % , ו 25 % מגיעים לנתבע. גם טענות התובע בהקשר זה נדחו. 62. בחשבון המשותף מצוי נכון ליום 31 . 5 . 16 , סך של 929 , 062 ₪ (נס’ 31, ת/1). לטענת התובע יש להורות לנתבע להשיב 384 , 793 ₪ אותם משך מחשבון זה לחשבונותיו הפרטיים. כך, הסך הכולל בחשבון המשותף יעמוד על שיעור 1 , 277 , 855 ממנו יורש התובע שיעור בן 75 % , והנתבע 25 % כזכור. טענות התובע בהקשר זה נדחו. 63. לפיכך יחלקו האחים את הכספים בהתאם להוראות הצוואה ועל בסיס היתרות הקיימות בשני החשבונות הנותרים, כדלקמן : א. התובע יזכה לשיעור 75 % מכל סכום המצוי בחשבון המשותף (כ 696 , 000 ₪ נכון לחודש 5 / 2016), ושיעור 25 % נועדו לנתבע (כ 232 , 000 ₪ כאמור).
26
27
28
29
31
21 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
–
2
”
ד
ח
6 7
8
9
11
12
13
14
15
16

מעל חשדותיו לכדי טענות מגובשות אשר נתמכות בבסיס עובדתי. בכך העמיד התובע עננה שחורה מעל מעשי אחיו הנתבע, אשר ודאי יתקשה להשיב בהקשר למשיכות ופעולות אותן ביצע בשם הוריו לפני כעשור שנים. 67. אני מוצאת עוד טעם לפגם בעובדה שהתובע ידע מניה וביה שפעולותיו של האח בחשבונות הוריו הביאו להכפלת שווים של הכספים שבחשבונות והכניסו לכיסו של התובע כיורש הון עתק. יחד עם זאת בחר התובע, מחד גיסא, לנסות ולהשיב את הגלגל לאחור ולבטל את הפעולות שביצע אחיו, ומאידך גיסא ליהנות מההון שהצמיחו פעולות אלה. מצער היה לגלות עוד, שחרף אמירותיו הבוטחות של התובע וטענותיו החמורות כלפי אחיו הנתבע, הרי שמעל דוכן העדים התנער התובע מחלק נכבד מטענותיו כלפי הנתבע. אפשר לקבוע עוד, במידה רבה של ביטחון, שניסיונותיו של התובע להתערב בהחלטות הכספיות של הוריו, גרמו לשניים עגמת נפש רבה במהלך חייהם. גם במסגרת הליך זה ביקש התובע לצייר את הוריו כאנשים פסיביים המנהלים אורח חיים המוגבל לתחומי הדיור המוגן, וכמי שמצויים במחשכים ומובלים בכחש על ידי הנתבע. כך, תוך רמיסת רצונם הברור כפי שהביעו בפניו מפורש. אין בכך לכבד את ההורים המנוחים, שלמרות הצער שנגרם להם, לא קיפחו את התובע, בלשון המעטה, והורישו לו ביד רחבה מעזבונם. יש להצטער על כך שהתובע לא נהג בהם באותה מידה של הגינות, ונמנע מלכבד את רצונם בחייהם ולאחר פטירתם. ההליך בו פתח התובע מהווה אף זלזול בוטה בנתבע, אשר עשה לילות כימים עבור הוריו, הביא להכפלת שיעור הכספים ולביטחון כלכלי להוריו. הנתבע, בהגינותו, נזהר בכבודם ורצונם של הוריו המנוחים ולמן תחילתו של הליך זה, התנער מכל טענה לזכויות יתר משום מעמדו בחשבונות ההורים. 68. בית המשפט מקווה שפסק הדין דנן יבשר תחילתה של השלמה וקבלה מצד התובע ובעתיד אף ליישור ההדורים בין האחים, שאינם צעירים ובעלי משפחות ושהסכסוך ביניהם שלח אדוות אל עבר המשפחה המורחבת. סבורני שיהא בכך אף משום כיבוד ההורים המנוחים. 69. על בסיס כל הנקוב והפסוק לעיל, נקבע כדלקמן: א. בהסכמת הנתבע, מוצהר בזאת שהכספים המצויים בחשבונות הבנק הם כספי עזבון ההורים, ולנתבע אין זכות בכספי ההורים אלא כיורש מתוקף צוואותיהם ובהתאם לקבוע בפסק הדין דנן. (אני מחריגה הצהרה זו כלפי היורשים/המוטבים של קופת הגמל של האב מכוח צוואתו, ביחד ולחוד, ככל שיטענו בעתיד לזכויות בכספים אלה ו/או להחרגתם מהעזבון). ב. תביעת התובע על יתר ראשיה – נדחית. ג. הכספים בחשובות ההורים יחולקו בין האחים בהתאם לצוואה ולנקוב בסעיף 63 לפסק הדין. ד. התובע ישא בהוצאות משפט ושכייט עורך-דין הנתבע בסך של 50 , 000 ₪ (כולל מעיימ) אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד פסק הדין, וממועד זה יצבור הסכום הפרשי הצמדה וריבית על פי דין עד למועד התשלום בפועל. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים. ניתן היום, כייג אלול תשעייט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
17 18
21
22
27
28
23 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
2 3

כשרותם המשפטית של ההורים המנוחים 5. מתבקש להרחיב בדבר ולהדגיש שאין חולק שבמועדים הרלוונטיים למחלוקת בין האחים, ובכלל, מי מההורים לא הוכרז פסול דין או כאדם שמינו לו אפוטרופוס. בבוא בית המשפט לבחון אפוא את המיוחס לנתבע מצד התובע, הנחת המוצא היא שלא נפל רבב בכושרם הקוגניטיבי של ההורים להבין את המציאות כמות שהיא או להביע את רצונם באופן ברור וחופשי. התובע עצמו עמד על כך שאביו היה צלול עד יומו האחרון, וכך גם בחקירתו הנגדית (ע’ 42, ש’ 32 ואילך).
5
9 10 11
12
13
14

היחסים ההיסטוריים בין האחים הניצים 6. במהלך בירור התובענה העלו הצדדים טענות הדדיות בדבר מחלוקות כספיות בינם לבין עצמם, או לחילופין טענות בדבר מתנות או סיוע מצד ההורים המנוחים לטובת מי מהם. טענות אלה עלו במסגרת הניסיון של האח התובע לצייר את הנתבע כמי שחסרה הפרוטה בכיסו ובעל אינטרס להניח ידיו על כספי ההורים, וכדי לייחס לנתבע, כך נדמה, כפיות טובה כלפי הוריו ואחיו התובע. מנגד ביקש הנתבע לצייר את אחיו התובע כמי שהתנהלותו בענייני כספים היתה לקויה, וכמי שהוריו מחד גיסא נחלצו לסייע לו, ומאידך גיסא לא סמכו עליו כמי שאפשר להפקיד בידיו את ענייניהם הכספיים. 7. טענות אלה אינן עומדות לבירור והכרעה באופן ישיר, ולא נתבעו מצד מי מהצדדים סעדים בהקשרים אלה. כך הטענות ההדדיות בנוגע לערבות הכספית אותה העניקו ההורים לתובע לשם עסקיו ; משכון קופת גמל של ההורים והנתבע לטובת התובע; מסירת כספי פדיון מניית ייאגדיי מן ההורים לידי התובע; מתן ערבות כספית על ידי ההורים ו/או הנתבע לטובת מיזם עסקי של התובע; רכישת מכשירי חשמל על ידי התובע להוריו; הלוואות לכאורה שהעניק התובע לנתבע – או להיפך; שהות הנתבע בחוייל בעת פטירת האב ועוד. המדובר בטענות שאופייניות לסכסוכים בין בני משפחה, אך בלתי רלוונטיות לענייננו באותה המידה אל נוכח הסעדים הנתבעים. לפיכך בית המשפט לא יקדיש זמן לבירור טענות אלה, אלא ככל שתהא בהן זיקה לענייננו.
15 16 17
18 19
24
25
26

הסיוע השוטף להורים המנוחים 8. לאחר שהשתחרר משירות חובה, התובע התגורר במשך מספר שנים בארהייב, שם עשה חיל לדבריו (ס’ 7 לתצהירו ת/1). לטענתו עוד, במועדים הרלוונטיים למחלוקת בענייננו, קרי, מאז מעבר ההורים המנוחים לדיור מוגן בייXXXXיי, ועד לשנת 2007 לערך, לדבריו, התגורר לסירוגין בישראל ובארהייב (ס’ 27 לת/1). בעובדה זו לכשעצמה אין כדי להטיל כל רבב בתובע, אך יחד עם זאת יש בכך להדגיש שהאח הנתבע הוא שהיה לעזר להוריו, הוא התגורר בסמוך להם, עמד עימם בקשר יום-יומי וסייע להם במטלות, כמקובל בין בן להוריו. 9. אף שאין מחלקות בדבר, יש להביא מעדות בן דודתם של האחים, מר מ. פ.: ת. לא גרתי שם אבל בפעמים שאני באתי תמיד ראיתי את [הנתבע] מביא אוכל, כל מיני דברים ש[האב] אהב, אשתו של [הנתבע] בישלה, אל תשכח ש[הנתבע] היה גר קילומטר מאיפה שההורים היו. ש. לגבי הטיפול של כל אחד מהבנים בהוריו?
3 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
ב.
1 2 3 4

האב המנוח ציווה שבמידה וילך לעולמו לפני האֵם המנוחה, אזי זכויותיו בחשבון המשותף (50 % ממנו) נועדו בחלקים שווים לשני האחים – 25 % לכל אחד. במידה והאֱם תלך לעולמה לפני האב המנות – וכך היה – מלוא זכויותיו בחשבון המשותף (50 % ממנו) נועדו לאח התובע. אם כן, לכאורה ירש האח התובע 25 % מהחשבון המשותף מתוקף זכויות אמו, ובנוסף 50 % ממנו מתוקף חלקו של אביו. האח הצעיר יסתפק ב 25 % מתוקף חלקה של אמו בחשבון המשותף. בנוסף, לאחר לכתו לעולמו, מלוא הזכויות בחשבון האב בפועלים, נועדו לשני האחים בחלקים שווים (50 % לכל אחד). ובנוסף, מלוא הזכויות בחשבון האב בטפחות, נועדו לאח התובע (100 % ). במילים אחרות, בנוסף ל 75 % מכספי החשבון המשותף, נועדו לאח התובע 50 % מחשבון האב בפועלים ו-100 % מחשבון האב בטפחות.
ג.
6
12
13 14
15
16
17
18
19
20

“השיטה” אותה מייחס התובע לנתבע 12. לטענת התובע, הוראות צוואות ההורים המנוחים מלמדות שרצונם היה להוריש לו את חלק הארי של הכספים המצויים בחשבונות הבנק, באופן שבכל הנסיבות, בין אם מי מהוריו ילך לעולמו לפני האחר או להיפך, הוא זכאי ל 75 % מהכספים בחשבון המשותף (ס’ 14 לת/1). לטענתו, הנתבע ידע זאת היטב, ולפיכך גמר אמר יילמקססיי את חלקו בחשבונות הוריו תוך ניצול היותו שותף בחשבון המשותף ובחשבון האב בטפחות, ובעל ייפוי כוח לפעול בחשבון האב בפועלים (שם, ס’ 15 – 16). ראשית, פעל הנתבע אצל ההורים כדי שיעבירו את חשבונותיהם לבנקים בק. (לאחר שעברו להתגורר בדיור מוגן בשנת 2002), ושנית הצטרף כשותף לחשבונות. שנית, הביא לשינוי המען למכתבים באותם חשבונות, כך שכל המידע יגיע אליו (שם, ס’ 28 – 30 , 40, 42). היישיטהיי בה נהג הנתבע אפוא, היתה העברת כספים מחשבון האב בטפחות (ממנו לא יורש הנתבע דבר ואילו התובע יורש את כולו), אל החשבון המשותף בפועלים, וממנו אל חשבון האב בפועלים, או ישירות מחשבון האב בטפחות אל חשבון האב בפועלים – חשבון אשר הנתבע עתיד לרשת 50 % ממנו, בעוד, כאמור, מחשבון האב בטפחות עתיד שלא לרשת דבר, ומהחשבון המשותף בפועלים עתיד לרשת 25 % בלבד. בנוסף, לטענת התובע, הנתבע נטל מהחשבון המשותף בפועלים כספים אל חשבונו הפרטי (ס’ 62 – 63 ). 13. יאמר כבר כעת, כי מדובר בטענה מרחיקת לכת הטומנת בחובה נטל הוכחה כבד. כך, ולוּ מן הטעם, שההורים המנוחים היו בחייהם כשירים בהחלט, ולדברי התובע אביו יינשאר צלול עד יומו האחרון” (ס’ 52 לת/1). הפעולות המיוחסות לנתבע, ומתייחסות לתקופת זמן הנפרשת על פני שנים ארוכות (משנת 2002 לערך ועד לפטירת האב בשנת 2015) מניחות קיומה של מסכת ארוכת שנים בהתאם של הסתרה והונאה של ההורים, אשר במשך שנים, כך נטען, היו ונותרו חסרי מודעות כלשהי לנעשה בחשבונותיהם. נציין עוד שאין המדובר בחשבונות המצויים בסניפים מרוחקים, כי אם בסניפי בנק השוכנים בעיר מגוריהם של ההורים ובמרחק של דקות מביתם. יתירה מכך, בגרסתו של התובע שזורות נקודות זמן בהן הוא התעמת עם אחיו הנתבע על מעשיו, גם בפני ההורים, וגם עירב בני משפחה נוספים אשר באו בדין ודברים עם שני האחים בניסיון לפשר ולגשר וליישר ההדורים, וגם בנקודות אלה בזמן, ההורים המנוחים לא מצאו לנכון ליטול מהנתבע את החירות שנתנו לו לפעול בחשבונותיהם.
24
25
26
27
28 29 30
31
32
5 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש

38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
3
4
5 6
9 10
י 11
13
14
15
16

היקף השירותים שקבלו ההורים המנוחים ב”י[דיור המוגן]” 18. לטענת התובע, כנקודת מוצא לביסוס טענותיו, “ניתנו להורי כל השירותים להם הם נזקקו (שירותי בריאות, פעילות פנאי, תחזוקת הדירות, מספרה וכד’). עם כניסתם ל[דיור המוגן), חתמו הורי על שיקים והוראות קבע לטובת [הדיור המוגן], כך שכל התשלומים בגין השירותים שסופקו להם (שכר דירה, חשמל, אוכל, מספרה וכד’) שולמו על ידם ישירות […] באופן זה, הורי כמעט ולא נזקקו, בפועל, להחזיק בכסף מזומן […] כמו גם בשל גילם המתקדם של הוריי, הם מיעטו לצאת, לבדם, מהדיור המוגן […] לא נדרשו לבצע ‘סידורים’ כלשהם, דוגמת הגעה לבנקים” (ס’ 26 לתצהירו ת/1 ; וגם ס’ 73 לסיכומי התובע). 19. לטענת הנתבע אין בדברים ממש, ומייחס גרסה זו לחוסר ידיעתו וחוסר מעורבותו של התובע בחיי הוריו. לדבריו הדיור המוגן סיפק במסגרת ההתקשרות עמו את אספקת החשמל, הטלפון, שירותים פרא-רפואיים וארוחת צהרים בלבד. צרכים אחרים לא סופקו והוריו נדרשו להוצאות בגינם – מזון (מוצרי יסוד, וארוחות בוקר וערב); חומרי ניקיון ומוצרי הגיינה וכיוייב; האֵם המנוחה עישנה כחפיסת סיגריות ביום; כך גם ביגוד והנעלה, נסיעות והוצאות רפואיות. בהיותה בחיים בישלה האֵם ארוחת צהריים מידי יום, ולחילופין, ומקל וחומר לאחר פטירתה, היה האב המנוח רוכש ארוחות ביתיות במסעדת “XXX”י הסמוכה ורוכש ייחמגשיותיי מזון למשך השבוע. הנתבע מוסיף שבשלב מסויים משאביו נחלש, היה מסיע אותו למסעדה ולבסוף היה מביא אליו את הארוחות שאהב. האב נהג לרכוש מוצרי יסוד בסופר הקרוב למקום, ומאוחר יותר היה הנתבע מבצע עבורו את הקניות (ס’ 62 לתצהירו נ/3). 20. הכרעה – מבין גרסאות אלה, אני מוצאת את גרסתו של הנתבע עדיפה. ראשית, הדיירים בדיור המוגן, כשמם כן הם – דיירים ולא חוסים או נתמכי סעד. הם זוכים לשירותים באופן מרוכז ונוח במסגרת הדיור המוגן וזהו היתרון היחסי שבו. אלא שאין ללמוד מכך שכל צרכיהם מסופקים מן המסד ועד הטפחות בתוך דליית אמותיו של המבנה. אין המדובר בהורים סיעודיים או במי שייהתאשפזויי וראו את העולם אך דרך אדן החלון, כי אם במי שחיו חיי נוחות, המותאמים לגילם בדיור מוגן שנועד לתת מענה לצרכיהם כבני יהגיל השלישייי. שנית, חרף הבטחון בה העלה התובע גרסתו, זו לא נתמכה בסימוכין כלשהם או בעדות מחזקת כלשהי. כלום מבקש התובע לטעון שהחל משנת 2002 ועד ללכתה לעולמה בשנת 2010 לא יצאה אמו לייסידורים” כדבריו, ולא היו לה הוצאות עבור צרכיה? האם למן פטירתה העביר אביו את זמנו בין חדר האוכל למספרה עוטה כותונת חולים ולא היו לו הוצאות עבור צרכיו האישיים? המדובר בטענה מרחיקת לכת ונטולת בסיס, המנוגדת לשכל הישר ושאינה נתמכת בראיה כלשהי ולא הוכחה. שלישית, עיון בהסכם בין ההורים לבין הדיור המוגן, אותו צירף התובע עצמו (ללא נספחי החוזה) (נס’ 5 לת/1) מגלה שאין בסיס לטענותיו בדבר השירותים להם זכו ההורים, ועולה עוד שגם אם היו זוכים ההורים המנוחים לשירותים נוספים, הרי שאלה כרוכים בתשלום נוסף (ס’ 2 . 4; 4 . 3.), לרבות עבור טיפול סיעודי (ס’ 12 . 2 ). יתירה מכך, הדיירים הם אלה שאחראים על ניקיון דירתם ואין המדובר בשירות לו הם זוכים (ס’ 7). למעלה מן הצורך, עיון בטבלת ההוצאות שהוציא הנתבע עבור הוריו (נס’ 18 לנ/3), שלא נסתרה בשום אופן, מלמד על הוצאות שכיחות שמשקפות צרכי מחיה יום-יומיים לשם קיום שוטף של משק בית – מזון על סוגיו, ארוחות מוכנות, מוצרי ניקיון, הגיינה ופארם, מעבדת שיניים, לבוש והנעלה, תשלומים והחזר הוצאות
18
19 20
21
23
26
27
28
29
30
32 33 34
7 מתוך 24
בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 38099 – 09 – 15 ע.ב. נ’ מ.ש. -רכושית
ש. ת.

אז הוא לא יכל ללכת לבנק? אתה שואל אותי? אני לא שאלתי את אבא אם הוא היה בבנק או לא. אני ב-2005 ניתקתי את הקשרים עם [הנתבע] ואתה שוב מסלף את הדברים. ניתקתי את היחסים עם [הנתבע] במאי 2005. הייתי מגיע לאבי או לוקח אותו אליי ולא שאלתי אם הוא הלך לבנק (ע’ 30, ש’ 23 – 28 ).
6
במקום אחר העיד התובע: “לא הייתי מעורב בפתיחת החשבון של טפחות ולא בפתיחת החשבון של הפועלים. אז איך אני יכול לענות על שאלה מה אני חשב באותו רגע. אני יכול להעריך” (ע’ 19, ש’ 28).
9
11
12

24. דומה שהעברת החשבונות מסניפי הבנקים בXXXXXX אל הסניפים בק. מתבקשת מאליה, ואין צורך לפנות למניעים נסתרים או מניפולטיביים על מנת להסביר את ההגיון שבה. אך מתבקש כי פלוני שמעתיק את מקום מגוריו למקום המרוחק באופן משמעותי, ואינו נייד, יבקש להעתיק את חשבונות הבנק לקרבת מקום מגוריו החדש, והדבר אינו דורש הסבר מיוחד כלל ועיקר. מחקירת התובע עלה עוד שלמעשה השחית את זמנו של בית המשפט בהקשר זה, ובניגוד גמור לאמור בתצהירו, טען בחקירתו בזו הלשון: ש. מפנה אותך לסעיף 28 לתצהיר שלך אתה מצהיר שלאחר מעבר ההורים שלך להתגורר ב[דיור המוגן] [הנתבע] לקח אותם לסניף של בנק הפועלים וטפחות ב-ק. על מנת שיעבירו את החשבונות שלהם מXXXXXX לק.. הם אמרו לך אם [הנתבע] הכריח אותם לעשות את זה. ת. לא, הם אמרו לי את מה שכתבתי בסעיף 28 לאחר שזה נפתח. הם לא אמרו ש[הנתבע] אמר להם לעשות את זה. ש. הם אמרו למה הם בחרו לעשות את זה? ת. כן הם אמרו שהם קיבלו ייעוץ מ[הנתבע] שעדיף להם לעבור מסניפי הבנק בXXXXXX לסניף הבנק שלו בפועלים ב-ק.. ש. אתה מצהיר שבמקור חשבונות הורייך היו בXXX, קרוב למקום מגוריהם, זה לא סביר שאם הוריך עוברים לק. זה יהיה הגיוני שהם יעבירו את חשבונותיהם סמוך למקום החדש? ת. סביר. זכותם (ע’ 24, שי 1 – 11).

25. הנתבע השיב לעניין זה בחקירתו הנגדית, ומצאתי את דבריו ואת עדותו מהימנים: “נכון. הוריי פתחו את החשבונות, גם את החשבון בבנק הפועלים והכניסו אותי כאשר ישבנו מול מי שפתח לנו את החשבון והוא הסביר שאני בעלים יחד עם הוריי, עם סעיף אריכות ימים, הוא הסביר את זה להוריי, כאשר היה להם ברור שאני יכול לעשות לטובתם בחשבון מבלי לשאול אותם למרות שהם כל הזמן היו מעודכנים” (ע’ 63, שי 3 – 6 ).

26. הוא הדין לגבי שינוי המען למכתבים. נדמה כי שעה שלא הוכח שיש בצירוף הנתבע לחשבונות ההורים משום מעשה המנוגד באופן כלשהו לרצון ההורים, אלא פעולה שנועדה לסייע בידם, אזי מקל וחומר שאין חריג
33 34
9 מתוך 24