בית משפט השלום ברמלה
12 דצמבר 2019
ת”א
68765 – 10 – 18 פלוני נ’ מרצבך ואח’
בפני
כב’ השופט הבכיר זכריה ימיני
תובעים
פלוני
נגד
נתבעים
1.יונה מרצבך 2.שלמה פיין
החלטה בבקשה למתן פסק דין חלקי (עותק לפרסום)
המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים בעילה של לשון הרע, בגין פרסום חוברת נגד מי שמגייסים חרדים לצבא. המבקש מבקש שפסק הדין בתיק אזי (רמלה) 19102 – 09 – 15 גליקמן נ. חייט ואח’, יהווה מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתביעתו נגד המשיבים.
7
כבר עתה אציין שהכותרת של הבקשה אינה נכונה, שכן אין מדובר בפסק דין חלקי, אלא בהחלטה בשאלה של השתק פלוגתא בשאלת האחריות.
מס
כללי: בעלי הדין: 1. התובע, בוגר ישיבה חרדית, שירת בעבר כחייל בצה”יל.
11
2. הנתבעים נמנים על הזרם החרדי, מתגוררים בבני ברק ובמודיעין עילית.
14
15
17
פסק הדין בתיק אז’ 19102 – 09 – 15 : 3. בסביבות חודש יוני 2015 פורסמה חוברת שכותרתה ייהציידים” אשר תוכנה היה פרסומים שונים בגנותם של מי שמופיעים בה ואשר עסקו בגיוס חרדים לצהייל. בחוברת פורטו, בין היתר, פרטים מלאים של התובע, ו…… של מר גליקמן יהודה (להלן-“החוברתיי).
18
ור
4. בחודש ספטמבר 2015 הגיש מר גליקמן תביעה בגין הוצאת שם רע נגד מר בנימין חייט (נתבע 1), מר יונה מרצבך (נתבע 2), מר שלמה פיין (נתבע 3) ומר יחיאל בלו (נתבע 4). תביעה זו נדונה בפני סגן הנשיאה, כב’ השופט מזרחי, אשר נתן את פסק הדין תביעת גליקמן ביום 12 . 11 . 17 .
21 22 23
4 สีล
בפסק הדין קבע כב’ השופט מזרחי כי מר גליקמן :
1 מתוך 10
בית משפט השלום ברמלה
12 דצמבר 2019
ת”א 68765 – 10 – 18 פלוני נ’ מרצבך ואח’
1 2
10. מקריאת הבקשה עולה שמהותה היא שבית המשפט יחליט שקיים מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בשאלה האם המשיבים הוציאו דיבתו רעה של המבקש, וכי אין להם הגנות המנויות בחוק לשון הרע. מאחר וההחלטות בעניינים אלו אינם מסיימים את העניין, אלא יש צורך לשמוע ראיות לעניין הנזק, אין מדובר בבקשה למתן פסק דין חלקי, אלא בבקשה למתן החלטה בשאלת האחריות בלבד, להבדיל משאלת הנזק.
!יש
°
3
◄
ה 7
11. טוענים הנתבעים כי טענת השתק פלוגתא לא יכולה להיטען כטענת התקפה על ידי מי שלא היה צד להליך הקודם, עקב חוסר ההדדיות בכך שאם התביעה של בעל הדין הראשון הייתה נדחית, בעל הדין בתביעה האחרת היה עומד על זכותו להוכיח את תביעתו.
12
השתק פלוגתא כטענה התקפית – פסיקת ביהמ”ש העליון : 12. ב-רע”א 7831 / 99 אהרון צוריאנו נ. ד”ר אברהם צוריאנו, פייד נז(1) 673 (להלן-“פסייד צוריאנו”י). בפסק דין זה דן בית המשפט בהרחבה בסוגיית השתק פלוגתא כטענה התקפית. בספק דין צוריאנו התגלעה מחלוקת בין דעת הרוב (כב’ השופטים דורנר וזועבי) לבין דעת המיעוט (כב’ השופטת ביניש, כתארה אז).
13
14
18
19
20
21
13. דעת הרוב בפסהייד צוריאנו קבעה כי ככלל, מעשה בית דין קם רק בין אותם צדדים או חליפיהם הרשאים ליהנות ממנו בשל סמיכות עניינם לעניין הצדדים היוצרת קירבה משפטית. הפעלת השתק פלוגתא אך לטובת הצדדים להתדיינות מבוססת על ההנחה כי צודק למנוע התדיינות נוספת באותו עניין ממי שכבר היה לו יומו בבית המשפט. ברם גם כאשר לבעל-דין היה יומו בבית-המשפט, צד זר להליך אינו יכול ליהנות מן ההכרעה השיפוטית בשל כלל ההדדיות. על פי כלל זה, אין בעל-דין זוכה על יסוד מימצא שנפסק לטובתו בהליך שהוא זר לו, אלא אם בעל הדין היריב שהשתתף בהליך היה נהנה מאותו פסק דין בהתדיינות עם הזר לו הפסיד הזר במשפט. דרישת ההדדיות מעוגנת בשיקולים של צדק והגינות, הדורשים התייחסות שוויונית לבעלי הדין. במשפט הישראלי הפעלת כלל ההדדיות היא גמישה. פסיקת בית-המשפט העליון סטתה מכלל ההדדיות באותם מקרים שבהם הצד הזר נזקק להשתק פלוגתא כטענת הגנה, וכאשר בנסיבות העניין לא נגרם לצד שהשתתף בהליך אי-צדק. האפשרות של צד זר להליך להעלות טענת השתק פלוגתא כפופה לחובת תום הלב, שממנה נובע איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. צד שנמנע במכוון מלהצטרף להליך עשוי להיחשב כמשתמש לרעה בהליכי משפט אם במשפט אחר ידרוש ליהנות מתוצאות ההליך שלא השתתף בו בייחוד בנסיבות שבהן הימנעותו המכוונת להצטרף להליך הקודם יצרה מצג כי עמדתו סותרת את תוצאת ההליך. סיווג הטענה בדבר השתק פלוגתא כטענה הגנתית או כטענה התקפית אינו נובע בהכרח מן המסגרת הפרוצדורלית טכנית שבה היא מועלית, אלא מהשפעת הטענה על ציפיות הצדדים להתדיינות הקודמת, שבעטייה נטען להשתק פלוגתא ביחס לשימור ההכרעה בפלוגתא. כאשר צד להתדיינות משנה מצבו לרעה בהסכם פשרה
26
30
31
34
ט פשרה
35
3 מתוך 10
בית משפט השלום ברמלה
12 דצמבר 2019
ת”א
68765 – 10 – 18 פלוני נ’ מרצבך ואח’
1
3
5
7
ממנו במקרים שבהם המימצא לטובתו, להבדיל ממי שהיה זר מוחלט לצדדים ולהליך, ולכן אינו קשור כלל במעשה־בית־דין ואף אינו יכול ליהנות ממנו. על-פי הכלל של מניעות מחמת קירבה משפטית מקום שיש לאדם שאינו בעל דין עניין כספי או רכושי בנושא הנידון בהליך שהוא יודע על קיומו, ושהייתה לו הזדמנות להצטרף אליו אלא שהוא סירב לכך, מנוע הוא מלטעון כנגד מימצאי אותו הליך, והוא יהיה קשור בתוצאותיו. מניעות זו מביאה לכך שבעל ייהקירבה המשפטיתיי הקשור במימצאים לחובתו אף יוכל, על פי כלל ההדדיות, ליהנות מן הקביעות שהן לטובתו. יש לנהוג זהירות בהסקת מסקנות כאשר מוזמן בעל-דין להצטרף כצד והוא מסרב לכך, ויש לבחון בעניין זה את מכלול הנסיבות. עקרון תום הלב חולש גם על העלאת טענת ההשתק, ואין להתיר שימוש לרעה בהליכי בית־ המשפט תוך עשיית שימוש במימצאי פסק־דין על-ידי מי שלא היה צד להליך. אולם במקרה שלא הופרו הסייגים הללו, אין למנוע מבעל הדין הזר לעשות שימוש בטענות השתק פלוגתא כלפי הצד שכנגד. יש מקום להבחין בין מי שלא נקט צעדים משפטיים לתבוע זכויותיו מבעל הדין שכנגד ובכך נמצא כמוותר על הזכות הנדונה גופא, לבין צד שגילה דעתו כי יש לו עניין בסכסוך, אך הוא מסרב להצטרף להליכים אף שניתנה לו הזדמנות לכך. את זה האחרון יש לראות כמי שוויתר על התדיינות משפטית ובכך גילה דעתו כי יקבל עליו את הדין כפי שייקבע בהתדיינות שסירב להצטרף לה. מטעם זה אף יחול עליו מעשה בית דין.
9
10
11
14
15
16
1T
20
21
24
15. בע”א 9551 / 04 אספן בניה ופיתוח בע”מ נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12 . 10 . 09 ) (להלן יפסייד אספויי) דן ביהמ”ש העליון באפשרות של שימוש בטענת השתק פלוגתא כטענה התקפית. בהרכב השופטים ישבה גם כב’ הנשיאה ביניש. כב’ השופט דנציגר נתן את פסק הדין בערעור זה, ובסיכום דבריו לעניין השתק פלוגתא כטענה התקפית, כתב בסעיף 18 לפסהייד, כדלקמן : ייואכן, ההלכה המתגבשת בבית משפט זה בהקשר הנדון הינה כי ככלל, אין לאפשר לבעל דין לטעון לקיומו של השתק פלוגתא כטענת התקפה בהתבסס על הכרעה בהליך שהוא לא היה צד לו [ראו: רע”א 6830 / 00 ברנוביץ ני תאומים, פייד נז(5) 691, 711 (2003) (להלן: עניין ברנוביץ); עניין צוריאנו הנייל, בעמוד 683], הגם שאין לשלול את האפשרות להעלות טענה כאמור על הסף. כך, במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם קיים ייערך מפצה הטמון בהיזקקות להיי יותר השימוש בטענת השתק פלוגתא אופנסיבית [עניין צוריאנו הנייל, בעמודים 683 – 684 ], ובלבד שכתוצאה מקבלתה לא ייגרם אי צדק לצד שכנגדו היא מועלית [ראו: עניין ברנוביץ הנייל, בעמוד 711]. מכל מקום, האפשרות כי בעל הדין הזר יעלה טענה של השתק פלוגתא, בין כטענת הגנה ובין כטענה התקפית, כלפי בעל הדין שנטל חלק בהליך הראשון, כפופה לחובת תום הלב והשימוש ההוגן בהליכי משפט [ראו: עניין צוריאנו הנייל, בעמוד 692; עניין ברנוביץ הנ”ל, בעמודים 711 – 712 ].”
26 27 28 29
30 31 32
33
34
35
5 מתוך 10
בית משפט השלום ברמלה
12 דצמבר 2019
ת”א 68765 – 10 – 18 פלוני נ’ מרצבך ואח’
1 2 3 4
6 7 8
10 11
12
13
14
15
16
18
השלכות רוחב משמעותיות. התנהלות המדינה בפרשה זו בהציגה את ראיותיה יילשיעוריו” אינה עונה על ציפייה זו והיא ראויה לביקורת. כמו כן, קשה ליישב את התנהלות המדינה המבקשת לשוב ו”לפתוח” בהליכים דנן את שאלת האחריות החלה עליה בשל הפרת חובת היידוע, עם העמדה שהציגה בהליכים אחרים שהתנהלו לאחר שניתן פסק הדין בעניין סימה ראובן (עניין פז ועניין שושנה עמר), בהם הצהירה כי מקובלות עליה קביעותיו של בית המשפט בעניין סימה ראובן לגבי התרשלותה וכי היא מוותרת על טענותיה בכל הנוגע להפרת חובת היידוע על-ידה (ראו עניין פז, בפסקה 4 ; עניין שושנה עמר, בפסקה 2). המדינה הוסיפה ונימקה את עמדתה לפיה יש לאפשר לה להציג ראיות נוספות בכל הנוגע לשאלת האחריות ולהפרת חובת היידוע על ידה בכך שפסק דינו הקצר של בית משפט זה ברעייא סימה ראובן איננו תקדים מחייב לפי סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה ומכל מקום גם אם יש לראותו כתקדים מחייב הוא מושתת על מסד עובדתי חסר שהוצג באותו הליך ויש לאפשר לה להשלים חסר זה בהליכים דנן. בדנייא 7892 / 02 אדיב נ’ קצין התגמולים, [פורסם בנבו] פסקה 4 ( 21 . 11 . 2002 ) שרטט בית המשפט את קווי המתאר של פסק דין המהווה הלכה באומרו: יהלכה’ … חייבת שתגלה עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות. אימוץ החלטתו של בית-המשפט המחוזי על דרך הסתם, אין בו כדי לזכות דברי בית-משפט בתואר הלכה. (דנייא 7892 / 02 אדיב נ’ קצין התגמולים, פסקה 4 [פורסם בנבו] ( 21 . 11 . 2002 ) והאסמכתאות שם) (להלן: עניין אדיב). עיון בפסק הדין שניתן על-ידי בית משפט זה ברעייא סימה ראובן מלמד כי אין מדובר באימוץ פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ייעל דרך הסתס”י כלשון בית המשפט בעניין אדיב, אלא בפסק דין המבקש במודע לקבוע הלכה לפיה המדינה התרשלה בכך שלא יידעה את המטופלים על הסיכון המוגבר הנשקף להם בשל ההקרנות שקיבלו בילדותם, בציינו כי בחירתה של המדינה שלא ליידע על מנת לא ליצור ייפאניקה” היא ייבחירה פטרנליסטית פסולה שמנעה מן הנפגעים את זכות הבחירה באשר להמשך הבדיקות והטיפולים שעמדו לרשות הציבור באותה עת …”. על כן, טענת המדינה לפיה אין לראות בפסק הדין שניתן ברעייא סיימה ראובן הלכה מחייבת דינה להידחות. אשר לתשתית העובדתית החסרה שעליה מושתתת הלכה זו לטענת המדינה, נראה כי הביקורת שמתחתי על התנהלות המדינה ועל הצגת טענות וראיות יילשיעוריויי יפה גם לכאן.יי
03
24
29
30 31 32
34
35
7 מתוך 10
בית משפט השלום ברמלה
12 דצמבר 2019
ת”א 68765 – 10 – 18 פלוני נ’ מרצבך ואח’
ה
3
נסיבות, להבדיל מאסטרטגיה מתוכננת של ייהמתנהיי עד אשר תוכרע תביעה לטובת אחד הנפגעים. המדובר בקבוצה מפוזרת של תובעים פוטנציאליים אשר הנזק שנגרם להם הגיע לידיעתם בזמנים שונים ובדרכים שונות. גם החשש מהנצחת טעויות שיפוטיות פוחת, בשים לב לכך שהכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין סימה ראובן נבחנה על-ידי בית משפט זה והושארה על כנה (השוו: עניין אספן, בפסקה 20). ייתכן ששילוב זה של נסיבות עשוי להקים אותו ייערך מפצהיי הטמון בהיזקקות לדוקטרינת מעשה בית דין, הגם שלא מתקיים תנאי ההדדיות. עם זאת, כאמור, סוגיה זו מעוררת שאלות מורכבות, ובענייננו ניתן להשאירה בצריך עיון.
6
10
11
מדבריה אלה של כב’ השופטת ברק-ארז עולים קווים מנחים להחלת טענת השתק פלוגתא כטענה התקפית, והם, שמדובר בערך מפצה הטמון בהיזקקות לה, כתוצאה מקבלת הטענה לא ייגרם אי צדק לצד שכנגד, לא קיים חשש להנצחת טעויות משפטיות, מדובר בקבוצה מפוזרת של תובעים, לא מדובר בהמתנה לתוצאות של המשפט הראשון, ולאחר מכן הסתמכות על תוצאה זו.
12
14
15
16
מן הכלל אל הפרט: 18. היוצא מכל פסקי הדין הנייל הוא שכל השופטים שהתייחסו לטענת השתק פלוגתא כטענת התקפה מסכימים שיותר השימוש בטענה השתק פלוגתא בטענת התקפה ייבמקרים נדירים ויוצאי דופן בהם קיים יערך מפצה הטמון בהיזקקות להייי, ובלבד שכתוצאה מקבלתה של טענה זו לא ייגרם אי צדק לצד שכנגד.
18
19
להלן נבדוק האם מתקיימים כל העניינים אליהן התייחסו השופטים השונים בפסקי הדין לעיל.
26
19. הקרבה המשפטית: כפי שציינתי לעיל, החוברת ייהציידיםיי כללה מספר עשרות של חיילי צה”ל שפעלו לגיוס בחורים חרדים לצבא. משנכללו הן התובע שבפנינו והן התובע בתיק בו דן סגן הנשיאה כב’ השופט מזרחי באותה חוברת, והפרטים בחוברת הציידים אודותם עמוד אחר עמוד, ברור הוא מדובר באותן עובדות ובבעלי דין שיש ביניהם קרבה משפטית.
31
20. הנתבעים הביאו הגנתם במלואה בהליך הקודם-לא ייגרם אי צדק לנתבעים: בתיק שהתברר בפני כי השופט מזרחי היו הנתבעים מיוצגים על ידי עו”ד המתמחה בתביעות לשון הרע, והגנתם נשמעה במלואה. כב’ השופט מזרחי קבע בפסק דין ארוך ומנומק שלנתבעים יש חבות בהוצאת לשון הרע אודות חוברת ייהציידים”. כפי שציינה כב’ הנשיאה חיות, על הנתבעים היה להביא הראיות להגנתם בהליך הקודם שהתברר בפני כב’ השופט מזרחי. לאור זאת סבור אני שלנתבעים לא ייגרם אי צדק את תתקבל בקשת התובע.
14
גור
9 מתוך 10
