קידר ואח’ נגד עיריית אשקלון

בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע

ת”צ 49706 – 02 – 18 קידר ואח’ נ’ עיריית אשקלון
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת יעל רז-לוי
התובעים
1.יניב קידר 2.אלעד גמליאל ע”י ב”כ עו”ד תמר קידר
נגד
הנתבעת
עיריית אשקלון ע”י ב”כ עו”ד מוטי גל
פסק דין
לפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית. תחילה הוגשה הבקשה והתביעה בגין שתי עילות מרכזיות, האחת – השבת כספי אגרת חניה שנגבו על ידי המשיבה בתחום העיר אשקלון, והשנייה – ביחס לקנסות חניה ששולמו בגין חניה לגביהן נטען, כי נגבו בחוסר סמכות.
בהחלטה שניתנה בבקשה לדחייה על הסף שהוגשה קיבלתי את טענת המשיבה וקבעתי, כי יש לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, זאת בכל הנוגע לטענות המבקשים ביחס לגבייה שלא כדין של קנסות החניה.
נוכח האמור, נמשך הדיון בבקשה לאישור התובענה ביחס לחלק הנוסף של התובענה – העילה השנייה – זו הנוגעת לטענות המבקשים בדבר גביה של אגרות חניה על ידי המשיבה בתחום העיר אשקלון, לגביהם נטען כי אלו נגבו על ידי המשיבה באופן בלתי חוקי ובחוסר סמכות.
תובענה זו הוגשה בהתאם להוראות סעיף 5(3) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תשייס – 2000 וסעיף 2 לתוספת השלישית לחוק אשר מונה תביעה כגון זו המעוגנת בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות תשסייר – 2006 (להלן: “החוק” או “חוק תובענות ייצוגיותיי).סעיף זה דן בתביעה שעניינה החלטה של רשות שהסעד המבוקש בה הינו פיצויים או השבה, לרבות ביחס לסכומים שגבתה הרשות כאגרה, שאז תוגש התובענה לבית המשפט לעניינים מנהליים, כאשר עניינה של התובענה דנא הינו בדרישה להשבה של אגרות חניה שגבתה וגובה עיריית אשקלון.
טענות המבקשים
ראשית, נטען כי עיריית אשקלון גבתה דמי אגרת חניה על ידי אמצעי תשלום שלא הוגדר בחוק עזר לאשקלון(העמדת רכב וחנייתו) תשכייב- 1962 ומכאן המדובר בגבייה שלא כדין (להלן: “חוק העזריי).
1 מתוך 12
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע

ת”צ 49706 – 02 – 18 קידר ואח’ נ’ עיריית אשקלון
תיק חיצוני:
ודוק, בחינה מהותית של טענות המבקשים בענייננו, הגם שהמבקשים כמי שערים לקושי המתחדד לאור הלכת אלפרית ועל כן חוזרים וטוענים כי הם אינם תוקפים את חוק העזר) מלמדת, כי מדובר למעשה בטענות היוצאות כנגד חוק העזר הקיים.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הערכים העומדים בבסיסה של התובענה הייצוגית הינם רווחתו של הציבור ותיקון העוול שנעשה, כאשר על המגיש תובענה ייצוגית בשמה של קבוצה לחשוב על התכלית העומדת בגינה, על האופן בו תתרום לרווחת הכלל. במקרה זה נראה כי קבלת הבקשה יכול ותוביל לתוצאה הפוכה, ועל כן המבקשים לא הוכיחו כי עמדו אף בתנאי נוסף לאישורה של תובענה ייצוגית לפיו : יייש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה”.
תעריף התשלום התובעים טוענים כי המשיבה גובה 1 . 20 ₪ בעוד שבחוק העזר בסעיף 4 לתוספת הראשונה נקבע תעריף נמוך יותר העומד על 1 . בחוק העזר נקבע בעניין זה כי :
אגרת הסדר חניה (סעיף 11(א)) –

א. במקום חניה מוסדר (שאינו סמוך לחוף רחצה) באמצעות כרטיסי חניה, לכל רכב, לכל שעה או חלק ממנה, ובלבד שלא תותר חניה ליותר משעתיים 1 ב. במקום חניה מוסדר (שאינו סמוך לחוף רחצה) על-ידי סדרן, לכל רכב – לשעה ראשונה או לחלק ממנה 2 לכל שעה נוספת או לחלק ממנה 1 ג. במקום חניה מוסדר הסמוך לחוף רחצה … בהקשר זה טוענת המשיבה, כי אכן המחיר הנקוב בחוק הינו 1 ₪ אולם החוק תוקן כך שצוין כי “סכומי האגרות הנקובים בתוספת שלהלן יועלו עם פרסום חוק העזר ברשומות לפי שיעור עליית המדד האחרון הידוע ערב פרסום חוק העזר לעומת המדד שך חודש ינואר 1987”. המשיבה אף הציגה את חישוב עליית מחיר האגרה בהתאם למדד (ראו סעיף 181 לתגובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית).
ואילו המבקשים מנגד לא הוכיחו כי החישוב אינו נכון או כי החוק אינו מורה על הצמדה למדד, למעט הטענה כי בחוק מצוין שיש לגבות 1.

נוכח האמור, מצאתי שיש לקבלת את טענת המשיבים, כי התעריף שנגבה על ידה הינו התעריף הנכון בהתאם להצמדה למדד ולמעשה אף נמוך ממנו (בשים לב שהתעריף לאחר הצמדה הינו 21 . 23 ואף לא נגבה תשלום עבור שעת חנייה ראשונה).
מעבר לאמור, מקובלות עלי טענת המשיבים כי בית משפט זה כבר דן בסוגיית גובה אגרת החניה שגובים המשיבים בעיר אשקלון בעניין נג’ר. זאת במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית
11 מתוך 12
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע

ת”צ 49706 – 02 – 18 קידר ואח’ נ’ עיריית אשקלון
תיק חיצוני:
בתוספת, ובאם לא נקבע שיעור בתוספת אין חובה לשלם אגרת הסדר חניה, ודאי שכך לגבי אמצעי תשלום שלא נקבע לגביו תעריף בתוספת.
המבקשים מדגישים, כי רק לגבי חנייה באמצעות כרטיס חנייה שהוגדר בחוק ו/או באמצעות סדרן נקבע תעריף בחוק העזר כאשר גם האגרה שנגבית היום הינה גבוה יותר ממה שהוגדר בחוק.
מכאן טוענים המבקשים, כי בפועל המשיבה גובה את אגרות הסדרי החניה באמצעי תשלום שלא הוגדרו בחוק העזר(למשל באמצעות אפליקציות שונות, מדחן או כרטיס אלקטרוני,איזפארק); וכל אלו לטענת המבקשים, אינם באים בגדר מכשיר מכאני המצוין בחוק העזר.
המבקשים דוחים את טענת המשיבה, כי מדובר בתשלום וולונטארי שכן הציבור בוחר איך ובאיזה אמצעי תשלום לשלם עבור החנייה(כאשר לטענת המשיבה בכל מקום חניה מוסדר יש מדחנים, והאפשרות לשלם באפליקציות השונות היא רק תוספת לנוחיות הציבור). לטענת המבקשים זכותם לדרוש את אותו תשלום וולונטארי בחזרה, ולא ניתן לומר כי מדובר בתשלום וולונטארי כאשר במידה ולא ישלמו אותו, הם יקבלו קנס. עוד נטען, כי אין המדובר בהסדר חניה ארצי, שכן ההתקשרות עם חברת פנגו הסתיימה.
לשיטת המבקשים כדי שהמשיבה תוכל לגבות אגרת חניה עליה להגדיר תחילה את אמצעי התשלום הנוספים/ העדכניים באמצעותם היא גובה בחוק העזר, ולעגן בחוק העזר את אפשרות התשלום באמצעותם, לקבוע תעריף אגרה לגביהם, וכן לקבוע את החובה לשלם אגרת חניה על ידי אחד מאמצעים אלו.
המבקשים הדגישו, כי הם אינם עותרים בתביעה זו לשנות את חוק העזר הקיים או להחיל את חוק העזר המומלץ בו הוגדרו אמצעי תשלום אלו, אלא טענות המבקשים נסובות על חוסר הסמכות של החלטות המשיבה לגבות אגרות חניה, מבלי שאותם אמצעי תשלום נוספים הוסדרו בחוק.
באשר לתנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית הוטעם, כי התובענה עומדת בתנאים הנדרשים בחוק. שכן המבקשים בעלי עילת תביעה אישית; התובענה מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; למבקשים ולקבוצות אותם הם מייצגים ישנה עילת תביעה טובה וקיימת אפשרות סבירה שהעניין יוכרע לטובת הקבוצה; מדובר בקבוצה גדולה של תובעים אשר אין ביניהם קשר למעט היותם תושבי אשקלון ולכן הדבר מצדיק ניהול של תובענה ייצוגית; כי תביעה ייצוגית היא הדרך היעילה ביותר בנסיבות העניין. עוד צוין, כי תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה ביותר להכריע בעניין שכן סך התביעה של כל אחד בנפרד הינו נמוך מאוד, ולכן לתובע היחיד אין תמריץ לתבוע ומכאן קיים הכרח להגיש תביעה במסגרת של תובענה ייצוגית כדי לממש את זכויות התובעים.
3 מתוך 12
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע

ת”צ 49706 – 02 – 18 קידר ואח’ נ’ עיריית אשקלון
תיק חיצוני:

מעשה בית דין – תעריף אגרת החניה אשר נגבה על ידי העיריה ( 1 . 20 לשעת חניה) אושר על ידי כבי השופט אילון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית אחרת שהסתיימה בהודעת חדילה שאושרה בעניין אותן אגרות חניה – תייצ 44983 – 10 – 15 נג’ר נ’ עיריית אשקלון (פורסם בנבו) ( 11 . 2 . 2016 ) (להלן: ייפסייד נג’רי).
עוד נטען לגוף הבקשה, כי העירייה פעלה בסמכות בעת קביעת מקומות חניה מוסדרים, בקביעת אגרות החנייה וכן ביחס לאמצעי התשלום באמצעותם ניתן לשלם את אגרת החנייה. סמכות העיריה לקבוע הסדרי חניה נובעת מחובתה לשמירה על הסדר הציבורי ומתן מענה לצרכי התושבים. לפי סעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש] העירייה מוסמכת: יילעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העירייה, בריאות הציבור והביטחון בויי, כאשר סמכות העירייה להתקין חוקי עזר בתחומה קבועה בסעיף 250 לפקודת העיריות.
סעיף 77 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מסמיך את מועצת הרשות המקומית להתקין תקנות בדבר אמצעים שיינקטו לגבי רכב החונה במקום שחנייתו אסורה על פי חיקוק. סעיף 2 לחוק העזר וסעיף 3 לאותו חוק, מסמיכים למעשה את ראש העירייה להכריז על מקום חניה כמקום חניה מוסדר לאחר היוועצות עם המפקח על התעבורה ועם מפקד המשטרה. כלומר חוק העזר ותקנות התעבורה מסמכים את ראש העיר ו/או רשות התמרור המקומית (ראש רשות מקומית או חבר מועצה או עובד שראש הרשות אצל לו את הסמכות), לקבוע מקומות חניה מוסדרים בתחומה – מקומות אשר החניה בהם תהיה בתשלום.
המשיבה טוענת, כי ראש העיריה /רשות התמרור המקומית, קבעו מקומות מסוימים כמקום חניה מוסדר בהתאם לסמכות זו ולאחר ההיוועצות הנדרשת.
באשר לאמצעי התשלום מפנה המשיבה לסעיף 70(ב)(א) לפקודת התעבורה הקובע כי : “(א) החניה בתשלום בדרך עירונית תהיה על פי הסדר חניה הנהוג בתחומי הרשות המקומית בה מצויה אותה דרך או על פי הסדר חניה ארצי אחיד על פי בחירתו של נהג הרכב”.
מכאן שעל פי האמור בפקודת התעבורה, התשלום עבור חניה מתאפשר באמצעות אמצעי תשלום מקומיים וארציים על פי בחירת נהג הרכב, משמע האזרח רשאי לבחור את אמצעי התשלום איתו הוא ישלם עבור חניה במקום מוסדר – אם על פי הסדר החניה הארצי ואם על פי אמצעי התשלום שהוסדרו על ידי הרשות המקומית בתחומה הוא חונה.
המשיבה הטעימה עוד, כי הגביה באמצעות כרטיס חניה המצוין בחוק העזר אפשרית באמצעות הדפסת כרטיס במדחן כאשר פרושים מדחנים בעיר אשקלון במקומות חניה מוסדרים, ומכאן אמצעי זה מתאפשר אף כיום; וכי זהו הסדר חניה מקומי אשר עונה על כל הדרישות המצויות בחוק העזר חניה (שכן מסומן בכרטיס המדחן התאריך, משך החניה, והנחיה להצמיד אתו לחלון הפנימי של הרכב). לצד האמור מתאפשר תשלום עבור החניה באמצעים נוספים, זאת בהתאם לאמור בסעיף
5 מתוך 12
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע

ת”צ 49706 – 02 – 18 קידר ואח’ נ’ עיריית אשקלון
תיק חיצוני:
דיון והכרעה
הליך של בקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא הליך מקדמי במסגרתו מחליט בית המשפט באם יש מקום לדון בתובענה שהוגשה במסגרת דיונית של תובענה ייצוגית.
מטרת ההליך של תובענה ייצוגית היא להקל על התובע הקטן” ולעודדו לפעול למיצוי זכויותיו גם כאשר סכום התביעה האישי אינו גבוה. וזאת, באמצעות יצירה של הליך פשוט וזול ותמריצים כלכליים. בחוק התובענות הייצוגיות נקבעו מספר מנגנוני סינון על מנת לאזן בין התועלת שתצמת לקבוצת התובעים מן התביעה לבין הנזק שייגרם לציבור בכללותו, לציבור שנזקק לשירותיו של הנתבע ולנתבע עצמו עקב תשלום הפיצוי. אשר לתכליתם של מסננים אלו נאמר כי:

“כלים אלה נועדו לסייע בהתמודדות עם החסרונות האפשריים של התובענה הייצוגית, ויש להפעילם במסגרת תכליותיו של החוק ועל מנת להגשימן. תכליות אלו עניינן, כאמור, בצמצום למינימום של הסיכונים הגלומים בדרך של תובענה ייצוגית לתועלת החברתית המצרפית. “י[עייא 345 / 03 דן רייכרט נ’ יורשי המנוח משה שמש זייל, סב(2) 437 (2007)].
הגשת תובענה ייצוגית כנגד רשות מנהלית אינו דבר של מה בכך ועל בית המשפט הדן בבקשה להתחשב במכלול השיקולים כאשר מדובר בתביעה ייצוגית נגד גוף ציבורי :

“הרציונלים התומכים במוסד התובענה הייצוגית, עליהם עמד בית משפט זה בין היתר בע”א 345 / 03 הנ”ל, מתקיימים ולעיתים ביתר שאת, כאשר הנתבע הוא גוף ציבורי רב סמכות ועוצמה שהתובע הבודד, אף אם בידו עילה טובה, נוטה להשלים עם פעולותיו ואינו מהין לקרוא עליהן תיגר. מנגד, לא ניתן להתעלם ממכלול שלם של שיקולים ייחודיים המחייבים התייחסות מקום שבו הנתבעת היא רשות המשמשת כנאמן על כספי הציבור והמופקדת על ביצוע המטרות הציבוריות שלצורך הגשמתן היא קיימת. כך למשל חיוב רשות ציבורית לשלם סכומים גבוהים מאוד עלול לפגוע בוודאות התקציבית שלה ולמנוע ממנה להמשיך ולמלא את תפקידה כראוי (ראו אסף חמדני ואלון קלמנט “הגנה ייצוגית וגבייה לא חוקית” משפטים לח תשס”ט 445, 470 (להלן: חמדני וקלמנט)). במובן זה, פגיעה ברשות הציבורית, אשר למעשה “אין לה משל עצמה”, עלולה להוביל לפגיעה בציבור כולו, ופגיעה כזו עשויה לעיתים לעלות על התועלת שהציבור יכול להפיק מקבלת התובענה הייצוגית שעל הפרק” [רעייא 6340 / 07 עיריית תל אביב נ’ חגי טיומקין (פורסם בנבו, 13 . 02 . 2011 )]
7 מתוך 12
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע

ת”צ 49706 – 02 – 18 קידר ואח’ נ’ עיריית אשקלון
תיק חיצוני:
הטענות בדבר אמצעי התשלום והגביה שמבצעת המשיבה
סעיף 3(א) לחוק העזר קובע : ייראש העיר רשאי – לאחר התייעצות עם המפקח על התעבורה ועם מפקד המשטרה – לקבוע מקום חניה במקום חניה מסודר ולהסדיר את החניה בו על ידי סדרן או באמצעות מכשירים מכניים”.
בהתאם לסעיף זה ישנן שתי אפשרויות לגביית אגרת חניה – סדרן או מכשיר מכני. כיום גובה המשיבה תשלום עבור אגרת חניה באמצעות מכשירים אלקטרוניים המותקנים באזורי החניה(מדחנים) וכן באמצעות האפליקציות השונות, דוגמת סלופארק, פנגו וכד’.
באשר למדחנים – הרי בחינת עמדת המבקשים מעלה, כי הם לא הסבירו מדוע אותו אמצעי אלקטרוני – מדחן אשר מוצב באזורי החנייה המוסדרים, אינו יכול להיחשב כאמצעי מכני. בחינה מהותית של אותו אמצעי מכני אלקטרוני אשר מפיק כרטיסי חניה, מובילה למסקנה כי מדובר באמצעי נוח יותר המקל על התושבים את התשלום מכל אמצעי מכני קודם.
מעבר לכך, פרשנות סבירה ותכליתית מובילה למסקנה כי כרטיס החניה המונפק על ידי המדחן, עונה על הדרישות בסעיף 3(ד) לחוק העזר. שכן המדובר בהסדר חניה מקומי בו מצוין התאריך, משך החניה וכן הנחיה להצמידו את הכרטיס היוצא מן מהמדחן לחלון הרכב. על כן יש מקום לקבל את טענת המשיבה, כי אותו כרטיס המונפק מן המדחן בא בגדר כרטיס החניה המצוין בחוק העזר.
באשר ליתר אמצעי התשלום כמו תשלום באמצעות האפליקציות השונות, הרי אכן לעיתים הטכנולוגיה מתפתחת במהירות רבה יותר מן החקיקה. אין חולק כי רצוי תמיד לעשות מאמץ ולהתאים את החקיקה אל הטכנולוגיה המתקדמת, אך לעיתים הדבר נעשה בקצב איטי יותר. עם זאת, ובכך העיקר, אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי האמור מקים עילת תביעה או מבסס סיכוי כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה. שכן אמצעי התשלום הנוספים באפליקציות השונות הנוגעות להסדר החנייה הארציים, נועדו להקל על האזרח ולאפשר לו לשלום בצורות תשלום מגוונות יותר ובאופן זה להטיב עמו, וברור כי ביטול האפשרות לתשלום באמצעים אלו, רק יקשה על התושבים.
יתרה מכך, כפי שצוין בתשובת המשיבה הרי סעיף 70ב (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי :”החניה בתשלום בדרך עירונית תהיה על פי הסדר חניה הנהוג בתחומי הרשות המקומית בה מצויה אותה דרך או על פי הסדר חניה ארצי אחיד, על פי בחירתו של נהג הרכב”. כלומר, אזרת המעוניין לשלם אגרת חניה יכול לעשות זאת באמצעות הסדר החניה הנהוג בתחום הרשות המקומית (כמו הוצאת כרטיס חניה מן המכשירים האלקטרוניים המותקנים במקום) או על פי הסדר חניה ארצי כדוגמת האפליקציות בהן ניתן לשלם בכל רחבי הארץ.
9 מתוך 12