לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ התובע: הרצל קרן ע”י ב”כ עוה”ד נדב יריב ועומר יניב נגד הנתבעים: 1.צבי חיים ליבר 2.ש.י.ה.ז. ניהול בע”מ 3.שאול אייזנברג ע”י ב”כ עו”ד אמיר רוזנברג פסק דין ₪, ואשר עילתן בחוק איסור 2 שתי תביעות אשר הדיון בהן אוחד, כל אחת מהן על סך של 840 , 000 לשון הרע, התשכייה – 1965 (להלן: “החוק”). 6 7 8 .2 10 העובדות שאינן שנויות במחלוקת 1. התובע עמד בראש סיעת יילמען נתניהיי והתמודד מטעמה לראשות עיריית נתניה בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בשנת 2013. התובע לא נבחר כראש העירייה, ואולם הסיעה זכתה ל – 5 מנדטים במועצת העיר (להלן: “המועצה”), והיתה לסיעה השניה בגודלה במועצה. הסיעה הצטרפה לקואליציה העירונית שהקימה ראשת העיר הנבחרת, והתובע, אשר כאמור נבחר לחבר המועצה, מונה לתפקיד משנה לראשת העיר וממונה ציבורי על אגף ההנדסה בעירייה, הפיקוח העירוני והשיטור העירוני, תפקידים בהם כיהן ללא שכר. 3. יצויין, כי היתה זו הקדנציה השלישית של התובע במועצה. עד לבחירות האמורות, הוא היה חבר המועצה ברציפות החל משנת 1998, למעט בשנים 2001 – 2003 . ואולם בקדנציות קודמות היתה סיעתו של התובע באופוזיציה. 4. הנתבע 1 היה הבעלים היחיד והמנהל היחיד של הנתבעת 2 (להלן: “החברה”). החברה הוקמה בחודש מאי 2016 והאחזקות בה וניהולה הועברו מיד לאחר מכן לנתבע 1. בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה שמה של החברה יעיתונות אמיתית בנתניה בעיימיי. בחודש יוני 2016 החלה החברה לפרסם ולהפיץ עיתון מקומי בשם יינתניהיי (להלן : “העיתון”). העיתון, המאוגד כחוברת, הופץ הן בעותקים מודפסים המחולקים חינם אין כסף בנקודות חלוקה שונות בעיר, הן באמצעות דף הפייסבוק של העיתון, הן בגליון 13 14 16 17 .5 19 20 21 1 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 2 7 22. 10 התוכניות לאישור רק בשנת 2013 – באיחור של 6 שנים ואולם ועדת המשנה (של הועדה המקומית לתכנון ובניה) אישרה אותה למרות שתוקף האישור לתוכנית פקע בשנת 2007. ובהמשך נאמר: יילמען הסר ספק – כל האישורים שמתקבלים מעכשיו הם ללא תוקף חוקי, הם פסולים ואין להם שום תוקף מחייב!!יי בהמשך מתואר כי הבניין נבנה בפועל בחריגה של 1 , 155 מייר ועל כן ביקש היזם בשנת 2016 ליתן לו היתר גם לחריגה. כמו כן נאמר כי לא נפתח תיק כנגד היזם בגין חריגת הבניה, ולא הוגש כל דויים של הפיקוח העירוני על החריגה על אף שבמקום ביקרו מפקחי בניה. בהתאם לנטען בפירסום, קיים קשר בין היזם (מר ניסים פרג’ון) שהינו תורם גדול לאירגון איחוד והצלה בנתניה שבראשו עומד בנו של מר שמעון שר, שהיה יו”ר ועדת המשנה שאישרה הקלה בגין החריגה, וכן בין עורך דינו של היזם, עוייד גוגיג שהינו יו”ר עמותת ראדין כאשר מר פרג’ון – היזם – הוא חבר ועדת הביקורת של אותה עמותה. ועוד נאמרו בפירסום הדברים הבאים: יילא נהיה תמימים. עברנו את זה כבר. בוודאי שחריגה כזאת לא נעלמה מהעין, אלא ניתנה הוראה לא לפתוח תיק על חריגות בניה. איפה הרצל קרן שמתגאה כי בתקופתו כאחראי על אגף הנדסה הכל מתנהל כשורה, כפי שמסר בזמנו בתגובתו על פרשת קוראל שלא קרתה בזמנו, הרצל זה בזמן שלך, זה במשמרת שלך!!יי (הדגשה במקור – ר.א.). ובהמשך נאמר: “פשוט אותו הרצל קרן הוא חלק בלתי נפרד ממערכת שפועלת לפי קריטריונים של מקורבים שחסינים מכל פגיעה, ומרשים לעצמם ככל העולה על רוחם ללא שום תגובה. אותו קרן בתגובה לא יודע כמה חברים יש בוועדה שאושרה, חושב שיש תשעה חברים אבל בפועל יש אחד עשר חברים – ממש שליטה בחומר על ידי הממונה על אגף ההנדסה בעיריית נתניהיי (הדגשה שלי – ר.א.). הנה כי כן, שתי הטענות המופנות כלפי התובע בפירסום זה הן כי לא הפעיל את סמכותו כממונה הציבורי על אגף ההנדסה בעניינה של חריגת הבניה, וכי הימנעותו מלעשות כן נובעת מקירבה למעורבים לפרוייקט. בסיכומיו, טען ב”כ הנתבעים כי הפירסום לא הופנה באופן אישי אל התובע אלא הוא מהווה ביקורת על כל הגורמים הנושאים באחריות למתן היתר בניה לבניין כה יילא פרופורציונלייי לשכונה, ועל כן מהווה ביקורת לגיטימית על התובע שהיה אותה עת חבר הועדה לתכנון ובניה – וזאת אף אם – כפי שהתובע טוען – לא השתתף בישיבה בה ניתנו ההיתרים הנידונים. 23. 28 24. 32 33 34 11 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 4 5 7 8 9 10 11 14 15 16 בלתי נפרד ממערכת שפועלת לפי קריטריונים של מקורבים שחסינים מכל פגיעה, ומרשים לעצמם ככל העולה על רוחם ללא שום תגובה.יי חיבורם של שני משפטים אלה מצייר תמונת שחיתות ברורה. כבר נאמר כי ייחוס שחיתות לנבחר ציבור הוא לשון הרע, על פי המבחן האובייקטיבי שנקבע לבחינתו של ביטוי זה. בעניין זה ר’ ת.א. (איי) 1206 / 05 לנקרי נ’ קדוש ( 1 . 5 . 2011 ). אם כי אין די בשימוש במילה “מושחתיי אלא יש לקרוא את מכלול הפירסום. בנוסף, בנסיבות העניין, יש ליתן משקל לצמד המילים “הולילנד בנתניה” המופיע בכותרת העיתון ובראש הפירסום באותיות קידוש לבנה. הביטוי “יהולילנדיי נחרט בציבוריות הישראלית כמותג – שחיתות, במיוחד בהקשרים של שחיתות בשלטון המוניציפאלי. מסכים אנוכי עם בייכ הנתבעים שלא כל אימת שייעשה שימוש בביטוי זה כנגד נבחר ציבור, יעלה הדבר כדי לשון הרע. ואולם, ההקשר הכולל הוא החשוב. בעיני, צירוף כל האמור לעיל מנביע את המסקנה לפיה פירסום זה חצה את גבול המותר של ביקורת לגיטימית, אל הטריטוריה של לשון הרע אסורה. לדעתי, הקורא האובייקטיבי את הפירסום ש”איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו” מבין כי הפירסום מייחס לתובע שחיתות אישית בכך שנמנע במכוון מלהפעיל את סמכותו ולעצור את חריגת הבניה בבניין, שכן המעורבים בפרוייקט הינם משועי ופרנסי העיר – ובמילים אחרות: קשרים פסולים בין הון לשלטון. הנתבע 1 אינו מסתיר כלל שזו דעתו על התובע, בעת שהוא עונה בעצמו על שאלתו שלו מדוע מחלקת ההנדסה לא פתחה תיק כנגד היזם בגין החריגה: “פשוט אותו הרצל קרן הוא חלק בלתי נפרד ממערכת שפועלת לפי קריטריונים של מקורבים שחסינים מכל פגיעה, ומרשים לעצמם ככל העולה על רוחם ללא שום תגובה.” בכל הכבוד הראוי, זו אינה רק ביקורת על התנהלות ועדות התכנון וחבריה, אלא על התובע בלבד. זו אף אינה ביקורת לגיטימית על מעשיו ומחדליו של התובע בכובעו כנבחר ציבור. זו האשמה אישית ברורה בשחיתות. אם נוסיף לכל האמור לעיל את הדברים שנאמרו ברישת הכתבה בדבר תדהמתו של הנתבע 1 מהשחיתות הציבורית שמצא, הרי שנמצא כי פירסום זה עולה כדי לשון הרע, ועלי להוסיף – לשון הרע חמורה, ברף הגבוה ביותר, אשר בעניינו גוברת זכותו של התובע לשם טוב על ערך חופש הביטוי. מעת שלא נטען בסיכומי הנתבע כי קיימות הגנות ביחס לפירסום זה, הרי שיש לקבוע שהתובע הוכיח כי פירסום זה עולה כדי לשון הרע, שאין לצידו הגנה תקפה. ממילא גם לא ניתן לקבוע כי בנסיבות הללו פעל הנתבע בתום לב ואף לא הובאו כל ראיות התומכות באפשרות זו. 17 18 26 27 28 0 32 13 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 31. 4 5 של התובע. אלו דברים שנבחר ציבור, המכהן בתפקיד ציבורי במועצת עיר צריך וחייב להכיל. מנגד, דיווח על כך שהוגשה כנגד אדם תלונה למשטרה, מקום לא היו דברים מעולם, עולה כדי לשון הרע. הדברים נכונים במיוחד נוכח העובדה כי בהתאם לכתבה, תוכן התלונה מייחס לתובע עבירת סחיטה שכן לפי הטענה התובע דרש סכומי כסף בתמורה להצבעה בעניין ציבורי מסויים. זוהי התנהלות המייחסת לתובע דרישת שוחד. לכך יש להוסיף את הכותרת בפתח העיתון “סוכות שמח ואת השחיתות ננצח”י שאמנם אינה נוקבת בשמו של התובע, ואולם בהינתן שרק שמו של התובע מופיע בעמוד הראשון וכן כי מעשה השחיתות המיוחס לו מופיע באותה ייקוביית כתבהיי – הרי שאין מנוס מהמסקנה כי משפט זה כוון אליו. אין משמעות לעובדה שהפירסום הינו ציטוט מאתר אחר. הכלל הוא כי חזרה על לשון הרע שפורסמה במקום אחר אינה פוטרת מאחריות, אלא רק מהווה עילה להפחתת פיצוי (סעיף 19(1) לחוק). מעבר לכך, המקור המצוטט היה בזמן אמת – דהיינו סמוך להגשת התלונה וייתכן שבעת הפירסום היה אמת. ציטוטו היום לאחר שמים רבים חלפו בנהר, ללא אבחנה שביני לביני תיק החקירה נסגר, אינה מעמידה לנתבע 3 הגנה. בעיני, זהו פירסום שנבחר ציבור אינו צריך ואינו חייב להכיל, ובעניינו גוברת זכותו של התובע לשם טוב על ערך חופש הביטוי. 9 10 11 13 14 הגנות 32. 21 22 25 מוכן אני להניח שיש בפירסום עניין ציבורי. באשר ליסוד האמת – אין חולק על כך, כי תלונה כאמור אכן הוגשה למשטרה כנגד התובע. בעניין זה הנתבע אמר אמת. דא עקא, אמיתותו של פירסום אינה נבחנת רק במשקפי הפירסום עצמו, אלא גם בהקשר הרחב של הדברים. הגנת “אמת הפירסוסיי נבחנת בהיבט הרחב של העובדות הרלוונטיות. האמת שבה עוסקת הגנה זו הינה האמת המשפטית, כפי שהיא מוכחת בפני בית המשפט בהליך שמיעת הראיות. השמטה מכוונת או רשלנית של עובדה רלוונטית, אשר מעוותת את תמונת תוכן הכוונה, ואשר יש בה – אילו היתה מתפרסמת – כדי לשנות באופן משמעותי את עמדת הקורא כלפי מושא הפירסום, מביאה לאי תחולתה של ההגנה. עמד על כך כב’ הנשיא א’ גרוניס, בדנייא 2121 / 12 הנייל, בפיסקאות 27 – 28 לחוות דעתו (אליו הצטרפו בעניין זה כלל שופטים ההרכב, לרבות כב’ השופט י’ עמית אשר שינה את עמדתו בעניין זה מחוות דעתו שניתנה בפסק הדין מושא הדיון הנוסף), כדלקמן : ייסעיף 14 לחוק מתנה את תחולת ההגנה בכך שהדבר שפורסם היה אמתיי. הכוונה היא לאמת המשפטית. במילים אחרות, כדי להכריע בשאלה אם מה שפורסם היה אמת, יש להשוות בין תוכן הפרסום לאמת כפי שנקבעה על ידי בית המשפט באותו עניין (בהקשר זה לעיתים נעשה בפסיקה שימוש במונח ייהמציאות 15 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 2 3 4 5 הנתבע 1 העיד, שהוא כלל לא טרח לפנות לתובע ולקבל את עמדתו ביחס לתוכן הפירסום (עמ’ 115 לפרוטוקול שי 12 – 19 ). אילו כך היה עושה, יש להניח שהתובע היה מעמידו על העובדה הנייל. ואולם, הנתבע 1 לא עשה כן ובכך שלל מהתובע את הזכות הבסיסית להתגונן מפני הדברים המוטחים בו בפירסום. השמטת עובדה זו, בצירוף פירסום המילה “אתמול”י היוצרת את הרושם כי זו תלונה שזה מקרוב באה, מעוותת את האמת שכן בלב הקורא נוצר הרושם כי התלונה החמורה חדשה היא והיא נחקרת. והרי פני הדברים אינם כך, במיוחד מקום שבו עילת הסגירה הינה היעדר אשמה. משכך, מסקנתי היא שבנסיבות העניין אין עומדת לנתבעים הגנת אמת הפירסום, וזאת בעיקר עקב השמטת העובדה שתיק החקירה נסגר בעילת היעדר אשמה – עובדה שהנתבעים היו יכולים להשיג בקלות אילו היו מאפשרים לתובע את זכות התגובה, אך גם בגלל שהרושם שמתקבל הינו כי המדובר בתלונה טריה. אף הגנת תום הלב אינה עומדת לימין הנתבעים שכן למחדל של אי מתן תגובה, עובדה שהנתבעים אינם מכחישים ביחס לפירסום זה, לא ניתן לקרוא עיתונות זהירה ואחראית. בנוסף, בנסיבות העניין, ממילא עומדת לחובת הנתבעים חזקת חוסר תום הלב, הקבועה בסעיף 16(ב)(2) לחוק, חזקה שלא הופרכה. אשר על כן אני קובע כי פירסום זה עולה כדי לשון הרע שאין לצידו הגנה תקפה. 8 9 10 11 12 13 19 הפירסום השלישי – 27 / 28 . 10 . 2016 (נספחים 18 – 19 לתצהירו הראשון של התובע) 34. פירסום זה, אשר חובר על ידי הנתבע 3, מוכתר בכותרת ייהרצל קרן: אני המועמד היחידי לראשות העיר”י וכן כותרת אחורית של הגליון בה נאמר ייהרצל קרן כבר מחק אותהיי (עם תמונת ראשת העיר). בגוף הפירסום חוזר המחבר על הביקורת כלפי התובע בכל הנוגע לחבירתו לראשת העיר. בין היתר נאמרו שם הדברים הבאים: ייהרצל קרן, המשנה לראשת העיר נתניה, מרים פיירברג איכר, הנחשדת בקלת שוחד, יודע כנראה דברים שאפילו אנחנו לא יודעים. שכן הרצל קרן, במכתב למערכת המקומון ‘נתניה’ חורץ את גורלה של מרים פיירברג איכר וקובע ללא כחל וסרק שהוא ורק הוא המועמד לתפקיד ראש עיריית נתניהיי. ובהמשך נאמר: יימי שרוצה ורואה עצמו מועמד לתפקיד ראש העיר אינו מסביר לציבור כיצד ביקר בקביעות ובארסיות את התנהלותה של מרים פיירברג איכר, הגיש כנגדה תלונות למשטרה, הציג שאילתות במועצת העיר ופנה פעמים אין ספור בעתירות לבתי המשפט וזאת עד שלפתע כנחש המחליף את עורו, ביצע פניית פרסה חדה והצטרף 17 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 13 14 16 הפירסום הרביעי ( 10 / 11 . 11 . 2016 – נספחים 20 – 21 לתצהיר הראשון של התובע) הפירסום 36. גיליון העיתון בו פורסם פירסום זה, אשר חובר על ידי הנתבע 3, הוכתר בכותרת: “הבוגד בבוחריו מפר את הפשרה שהשיג בבית המשפט הרצל קרן היה פעם אופוזיציונר לוחם למען תושבי נתניה, שהשיג הסכם פשרה לטובת התושבים בעיר ימים ובפולג, אבל כממונה על אגף ההנדסה מפר את ההסכם ופוגע בתושביםיי. ובכותרת הכתבה אמרו הדברים הבאים: ייאגף ההנדסה בראשות הרצל קרן אישר 3800 יחידות דיור במקום 1500 הסיוט המתמשך של תושבי רמת פולג ועיר ימים שימצאו עצמם בחלום בלהותיי. 37. בגוף הכתבה תואר כי התובע, בעת שהיה באופוזיציה, הגיע להסדר לפיו אסור לעיריית נתניה להנפיק בשכונת עיר ימים מעבר ל – 1500 היתרי בניה כל עוד היא אינה עומדת במציאת פתרונות תעבורתיים לשכונה. ואולם, כך נטען בפירסום, מעת חבירתו של התובע לקואליציה העירונית וקבלת תפקיד הממונה על ההנדסה בעירייה, הונפקו היתרים ל – 3 , 800 יחידות דיור ללא שנפתרו בעיות התחבורה בעיר. עוד נאמר בפירסום: “רבים מתושבי נתניה אינם מפסיקים לפנות למערכת המקומון ‘נתניה’ ולהתקומם כנגד התנהלותו הציבורית של המשנה לראש העיר, הרצל קרן, תוך כדי שהם מכנים אותו: ‘בוגד!ייי 38. בעיני, אף פירסום זה אינו עולה כדי לשון הרע. הקורא האובייקטיבי הסביר רואה את הכתבה ואת כותרתה, מבין באופן ברור שלא ניתן להתייחס לתובע כאל מי שביצע עבירת בגידה כמשמעותה בחוק העונשין, התשלייז – 1977. ברור לחלוטין לכל קורא, שהכתבה מבקרת את העובדה שהתובע, שהינו כעת הממונה הציבורי על מחלקת ההנדסה ואחראי (לפחות ברמה המיניסטריאלית) להנפקת היתרי בניה, מאפשר הנפקת היתרי בניה בשכונות הנידונות בכמות העולה על הכמות שהוסכמה בהסכם שהושג בעת היותו באופוזיציה. הדברים עולים במפורש גם מהאמור בכותרת הכתבה. פשיטא שהביטוי ייבוגדי הינו מוקצן ובלתי מידתי, הדוקר את העין ופוצע את הלב, ואין כל יחס בין משמעותו המקובלת בציבור לבין המיוחס לתובע בכתבה זו. מוטב היה אלמלא נעשה שימוש בביטוי זה. עם זאת, וכאמור לעיל, המבחן לקיום לשון הרע אינו נבחן על פי מילה כזו או אחרת, קיצונית וחריפה ככל שתהיה, אלא על פי מבחן הקורא הסביר בהקשר הכללי של הדברים. ר’ בעניין זה פרשת בן גביר הנייל, בפיסקה 24 לחוות דעתו של השופט ריבלין, שם נאמר: 21 22 26 28 29 33 19 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 בפירסום מופיעה תגובת העיתון לפוסט שפירסם התובע בדף הפייסבוק שלו, המהווה את תגובת התובע לפירסום הרביעי אשר כינה אותו בכינוי ייבוגדיי. בפוסט זה האשים התובע את הנתבע 1 בכך שהוא מתחזה לעיתונאי, בכך שלא ניתנה לו ההזדמנות הסבירה להגיב על הדברים (שכן הפניה אליו נעשתה שעה לפני סגירת העיתון) ובהמשך מובאת גירסתו של התובע ביחס לקידום הפיתרון התחבורתי לתושבי השכונה הנידונה. עוד נטען בפוסט כי תכלית הכתבות שפורסמו כנגדו הינה לקדם חבר מועצה אחר (חיים פרידריך) לתפקיד ראש העירייה, בבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו ב- 2018. בפירסום הנידון מובאת, כאמור, התייחסות הנתבעים לפוסט זה. נביאהו במלואו: 3 4 5 שקרן! כפי שהעובדות מעידות המשנה לראשת העיר מסלף את המציאות מאת ש.ברזילי בבוחריו ולא חם והלילה בביטחון המדינה… הרצל קרן העלה ביום החמור מכל הוא בכך שישי פוסט בפייסבוק שהרצל קרן מייחס את שזור ברברי נאצות בנגר כחיבת הדברים לצבי ליבר, צבי ליבר העורך הראשי בעיר שעבדכם הנאמן של מקומון “נתניה”, רצוף חתם בריש גלי על הכתבה אי דיוקים בלשון המעטה ולאו דווקא צבי ליבר, ושקרים בלשון חריפה, הרצל קרן מגדיל לעשות הרצל קין, המשנה כאשר הוא מנסה לטעון לראשת העיר, החשודה שהכתבות החושפות את בקבלת שוחד, שבבי עריותו מטרתן לקדם את הצגצי בשבועות האחרונים מיעמדותו של חבר המועצה את מעלליו הפוליטיים חיים פרידריך בהתמודדות התישפים אותו במערומיו על ראשות העיר, להרים, בכל ההתייחסות הרצל קרן משקר! וההתנהלות בפרשת הרצל קרן מגדיל לעשות השחיתות של ראשת העיר, כשהוא רוטי על כך שלא בני משפחתה ומקורביה, ניתנה לו זכות התגובה. הרצל שוב יורה קלישאות שוב הרצל קרן משקר, עם למכביר בניסיון נואל השלמת הכהבה פניתי אל לעבור בעיניים’ על תועכי עורך המקומון, צבי ליבו. נתניה וביקשתי לקבל את תגובת ראשית לכל מנסה לטעון של הרצל קרן, 48 שעות הרצל קין שהמקומון לפני סגירת העיתון נעשתה נתניה’ הציג אותו בבונד, פנייה מסודרת להרצל קרן הוא לא מסביר שהכוונה בבקשה לקבל תגבות על המוסברת והוד משמעית כל אחת מהטענות העולות היא שהרצל קרן בנד כנגרו בכתבה ולא שעתיים ציון נתניה /1 גיליון 18 . 11 . 15 / 21 11 21 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 42. 1 2 4 5 השאלה היחידה אותה מעורר פירסום זה הינה ביחס למונח יישקרויי, המתייחס לכך שלדעת הכותב, התובע משקר ביחס לכך שלא ניתנה לו זכות התגובה ביחס לפירסום הקודם. אמנם, ככלל הביטוי יישקרוי עשוי להיחשב כלשון הרע (השווה: ע”א (ירושלים) 11062 / 07 סולטן ציון נ’ לוק דוד ( 25 . 12 . 2007 )). דא עקא, עסקינן במישור הפוליטי. הסיבולת של התובע לביטויים כאלה, במיוחד בהקשר הקונקרטי של הפירסום, צריכה להיות גבוהה יותר מאשר אדם פרטי מן השורה. יתירה מכך, לא ניתן לנתק מהביטוי את ההקשר הכללי בו נאמר. מקום שההקשר אינו נופל בגדר יילשון הרעי, הרי שהביטוי יישקרויי כשהוא עומד לבדו, וכאשר הפירסום כולו הינו בהקשר פוליטי – אינו עולה כדי לשון הרע. אף לא הובאה בפני כל ראיה המצביעה על כך שהציבור מייחס משמעות או משקל של ממש לכינויו של נבחר ציבור במונח זה. לכן, רק אמירות חריפות ביותר יצדיקו את התערבותו של בית המשפט (והשווה: עייא (ת”א) -26523 09 – 14 דרזיה נ’ קוניק ( 7 . 5 . 2015 )). על כן איני סבור כי הביטוי, בהקשרה הקונקרטי והספציפי של תובענה זו והצדדים לה, עולה כדי אחד הביטויים אשר סעיף 1 לחוק מגדיר אותם כלשון הרע. אשר על כך, אף התביעה בראש זה נדחית. 8 9 10 11 12 14 .43 הפירסום הששי ( 24 / 25 . 11 . 2016 – נספח 37 לתצהירו הראשון של התובע) פירסום זה מוכתר בכותרת “ביזיון גני הילדים” ועוסק בתופעה נטענת, שלפיה ילדים רבים בנתניה מגיעים לבית חולים עם זיהומים שמקורם בחול מזוהם בגני הילדים. בכתבה נאמר: ייבסיעת ילמען נתניהי בראשות הרצל קרן ואורנשטין שנמצאת במצוקה אמיתית בשל הביקורת הקשה על מתן יד לשלטון המושחת של פיירברג בעיריית נתניה, מצאו את הפתרון להראות שהם ממש פה. הסיעה מאיימת שאם לא יינתן תקציב לביצוע העבודות השנה הם יפרשו מהקואליציה!! איזה אומץ ציבורי פתאום הם קיבלו. איפה הייתם חודשים ארוכים? מדוע רק עכשיו נזכרתם? ממש דאגה לאזרחים.” ובהמשך מופיעה תמונתו של התובע עם כיתוב מתחתיה ייהכאב של הילדים. המחדל שלך !י בכל הכבוד הראוי, איני רואה כיצד הפירסום מגרד אפילו את קצהו של ביטוי העולה כדי לשון הרע. המדובר בביקורת לגיטימית על סיעה בקואליציה ועל חבריה, ביחס לתופעה .44 31 32 33 23 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ תחקיר המקומון ‘נתניה’ חושף כי חברי המועצה הרצל קרן ורפי ימין בשני מקרים שונים קידמו חברות בנייה. הרצל קרן המשנה לראשת העיר החשודה בפלילים, השתתף בכנס שאורגן במתנייס יעיר ימים’ לטובת תושבי קרית נורדאו להצגת תכניות לקידום השכונה. הכנס מומן ע”י חברת בן-דוד הרצל, כאשר הרצל קרן היה נציג העירייה. בן דוד הוא הקבלן היחידי שהשתתף בכנס לצידו של הרצל קרן כאשר לא הוזמנו קבלנים אחרים שיציגו את עצמם באותו כנס, ולכן עלולים התושבים לחשוב, כי זה הקבלן המקובל על עיריית נתניה ואיתו הם צריכים להתחבר כקבלן בפרויקטים שהם ירצו לבצע. הן הרצל קרן והן רפי ימין חרגו מפורשות מכללי האתיקה של חברי מועצה, ובמיוחד הרצל קרן שכובעו כממונה על ההנדסה ובו זמנית משתתף בפגישה שבה נטלה חלק חברה קבלנית. מעשה חמור ביותר. בכללי האתיקה שפורסמו בנוגע לחברי מועצה נכתב מפורשות כי אסור לחבר המועצה לנצל את היותו חבר מועצה לקידום עניינים אישיים שלו. נראה כי חברי המועצה לא מבינים את מהות תפקידם ומה נדרש מהם בהיותם חברי מועצה ושליחי ציבור. זאת לא הפעם הראשונה שחברי מועצה מתנהגים באופן שמקדם את העניין הפרטי שלהם על חשבון הציבור”. (הדגשות שלי – ר.א.). בסיפת הכתבה הובאה תגובתו של התובע אשר בגרעינה – כי הוא מגיע באופן תדיר לכנסים בנוגע לתמ”א 38 כדי להסביר את עמדת העירייה ומדיניות התכנון שלה. לכנס הספציפי הוזמן על ידי מזכיר אירגון בוני נתניה. בכל כנס כזה הוא מקפיד שלא להביע דעה על פרוייקט כזה או אחר וההתמקדות היא אך ורק בהצגת מדיניות ועקרונות התיכנון של העירייה בנושאים הרלוונטיים. פירסום זה ניתן לחלק לשני חלקים. החלק הראשון עוסק בביקורת כלפי התובע על עצם השתתפותו בכנס העוסק בתמ”א 38, המאורגן על ידי קבלן פרטי. בעיני זוהי ביקורת לגיטימית. זכותו של הנתבע לבקר את התובע בטענה שאין זה ראוי שחבר המועצה, המשנה לראשת העיר, אשר ממונה על מחלקת ההנדסה יופיע בכנס המאורגן על ידי קבלן פרטי, אף שהדברים שהוא נושא הינם ביחס .48 26 27 28 .49 31 32 33 34 25 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ זוהי אמנם אמירה המייחסת לתובע שחיתות אישית מעת שחבר לקואליציה העירונית, ואולם סבורני כי בשים לב להקשר הפוליטי בו נאמרים הדברים, הרי שאין די בביטוי כזה, ללא שיש מאחוריו כל ייבשרי או תוכן, כדי לקיים עילת לשון הרע. במקרה זה, כפות המאזניים מעויינות, ועל כן יש להעדיף את ערך חופש הביטוי על פני האינטרסים של התובע, ואני דוחה את התביעה בראש זה. 1 2 3 4 .53 14 15 16 17 18 הפירסום העשירי ( 12 / 13 . 1 . 2017 – נספחים 17 – 18 לתצהירו השני של התובע) פירסום זה, שחובר בידי הנתבע 1, מתחיל בחוברת הגליון אשר מוכתר בכותרת: ייהמגדל הלוהט 2 מי המלך בשלמה המלך? הילוך חוזר בין הון ושלטון. אותן דמויות אותם מעשים וכוכבי העלילה לא משתנים. עורך דין הרב אברהם גוגיג, המשנה לראשת העיר הרצל קרן, הרב שמעון שר, והיזם ניסים פרג’ון”. בגוף הפירסום קיימת הפניה לפירסום הראשון מושא תובענה זו, ובהמשך מסופר על מגרש בשטח 800 מייר ברח’ שלמה המלך בעיר, שהתבייע החלה עליו מתירה בניית 10 יחיד, אשר היזם פרג’ון ביקש לשנותה באופן שיותר לבנות על המגרש בנין בן 30 קומות ובו 22 יחיד. הועדה המקומית אישרה את הבקשה ביום 28 . 1 . 2015 , למרות התנגדויות של תושבי הסביבה, כאשר תוקף ההחלטה הינו ל- 12 חודשים. ואולם היזם ביקש מעת לעת להאריך את המועד ובקשתו אושרה על ידי הועדה המקומית. בכתבה מוטחת ביקורת על התנהלות הועדה המקומית בכל הנוגע למתן האורכות, כאשר על פי הטענה, האורכה ניתנת ליזם שכן “החוק מיועד לפשוטי העם. התאריכים שלו (של היזם -הערה שלי, ר.א.) הם תאריכים אחרים”. בכל הנוגע לתובע נאמרים בכתבה הדברים הבאים: “כבר אמרנו שבמחלקת ההנדסה תאריכים הם בשביל פשוטי העם. אין אחד שמסוגל להתנגד לאותם יזמים בליווי עורכי הדין הידועים כמקורבים ביותר לראשת העיר…..הנה כי כן, שום דבר לא עוצר בעדם לחתום, לתאריכים אין משמעות. אנשי ההנדסה בראשות הרצל קרן הממונה על ההנדסה, תואר שחביב עליו כאשר צריך לזקוף הישגים אבל לליקויים יש לתפיסת עולמו אשמים אחרים. קרן שתקף בחריפות את שמעון שר טרם הבחירות ואף הכריז על שלטון שחיתות בוועדת המשנה לתכנון ובנייה, המשיך גם בקדנציה שלו כמי בניצב בקודקוד לתת לאותם אנשים להמשיך במעשים שאנו חושפים במקומון “נתניה”. 21 27 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 2 יתירה מכך, הנתבע כלל לא פנה לתובע על מנת לקבל התייחסותו לפירסום זה, ואף שנרשם בפירסום כי התובע סירב להגיב על הכתבה, הרי שהנתבע לא הציג ראיה לפניה שנעשתה אליו בעניין (עמי 157 לפרוטוקול, שי 9 – 11 וכן בש’ 24). נוכח כל האמור, המסקנה היא כי הנתבע לא הוכיח את תחולתה של הגנה זו על הפירסום. 4 .58 8 10 11 הפירסום האחד עשר ( 10 . 2 . 2017 – נספח 23 לתצהירו השני של התובע) פירסום זה מוכתר בכותרת ייהרצל קרן של היום מול הרצל קרן של פעם”. כאן פורסמה תגובתו של התובע על ממצא של בית המשפט לפיו עיריית נתניה חילקה כספים ללא שום קריטריון. תגובתו של התובע, כפי שפורסמה היתה שהדבר אינו ידוע לו, כי אינו קשור לתפקידו בעירייה, וכי יש לדאוג לכך שהעירייה תקבע קריטריונים בנושא, בהקדם האפשרי. הפירסום מטיח ביקורת על תשובה זו של התובע שכן, לפי האמור בפירסום, בעת ישיבתו באופוזיציה התובע העלה שאילתה למועצה בנושא פירסום במקומונים ואופן חלוקת כספים ללא קריטריונים. בהמשך נאמר כי שיכחה זו נובעת ככל הנראה מכניסתה של סיעתו של התובע לקואליציה העירונית. דעתי היא כי אף פירסום זו אינו עולה כדי לשון הרע. שוב, מוטחת בתובע ביקורת על תגובתו אשר לדעת הכותב אינה עולה בקנה אחד עם עמדותיו בעת ישיבתו באופוזיציה, ומועלית השאלה האם ליישכחתויי הנטענת יש קשר להיותו חבר בקואליציה. זו ביקורת פוליטית גרידא, ולגיטימית, אשר אינה עולה כדי לשון הרע. אשר על כן, התביעה בראש זה נדחית. 12 13 .59 18 הפירסום השנים עשר ( 3 . 3 . 2017 – נספח 31 לתצהירו השני של התובע) 60. כותרת הגליון הינה ייהנהגה מבישה”י כותרת הגליון בהמשך נאמר: הרצל קרן בוגד או רשלן ? המקומון ‘נתניה’ חשף בעבר את התנהלותו של המשנה לראשת העיר ועכשיו הכל מתגלה ביתר שאת ותושבי פולג עיר ימים הופכים לקורבנות זיגזוגי הרצל קרויי. 61. הפירסום עצמו, שחובר על ידי הנתבע 1 חוזר על כותרת זו, ובגוף הפירסום תואר מה שתואר כבר ביחס לפירסום הרביעי מושא תובענה זו (מתן היתרי בניה בשכונות פולג ועיר ימים בכמות העולה על המוסכם בהסכם פשרה שהשיג התובע בתקופתו כחבר האופוזיציה). ואולם, בשלב זה מדוות הפירסום על ייתפנית חדה בעלילהיי. הפירסום מתאר כי שבוע לפני כן התקיימה ישיבה של הועדה המקומית אשר אליה הובאה חוות דעת של 29 32 33 29 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 10. 1 6 8 9 10 11 המבחן לפרשנות הפרסום לצורך בחינת השאלה האם הוא מהווה לשון הרע, הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו: “מהי לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מיחס למילים”. (עייא 740 / 86 תומרקין נ’ העצני, פייד מייג (2) 333 ( 30 . 7 . 1989 )). בהקשר זה נקבע בפסיקה כי הפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של “האדם ברחוב”, או “האדם הרגיליי, ש”איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו” (אי שנהר, יידיני לשון הרע”, עמי 110 (1997), וההפניות שם). זאת ועוד, משמטרת החוק היא למנוע פגיעה, אין חשיבות לדרך שבה הובן הפרסום על ידי הנפגע, וגם לא לדרך שבה הובן הפרסום בפועל על ידי מי שנחשפו לפרסום (שנהר, בעמ’ 111). עוד ר’ בעניין זה עייא 4534 / 02 רשת שוקן בע”מ ואח’ נ’ אילון (לוני) הרציקוביץ’ פייד נייח (3) 558 ( 4 . 3 . 2004 ), בפיסקה 13 לחווייד הנשיא ברק, שם נאמר: “…בעת ניתוח פרסום יש לעמוד, כשלב ראשון, על מובנו של הביטוי; על המשמעות הטמונה בו. יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה ולברר אם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר… לכן יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן תוך התחשבות באופייה של הסוגה ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. עם זאת כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע.”י בית המשפט העליון קבע עוד בדיינ 9 / 77 חברת החשמל לישראל בע”מ נ’ הוצאת עיתון הארץ בעיימ פייד לב (3) 337, 354 ( 27 . 6 . 1978 ) כי: “נכון גם שבדרך-כלל יש לקרוא כתבה בשלמותה כדי לגלות את אפיה. אבל גם זאת יש לזכור, שקורא העתון הרגיל אינו מנתח את אשר מגישים לו ניתוח מדוקדק אלא הרושם הכללי הוא הקובע, ורושם זה מושפע מאוד מסדר הדברים: אם נוצר רושם מסוים בתחילתה של כתבה, הוא לא יימחק על נקלה על-ידי דברים אחרים המופיעים בהמשכה”. ר’ לעניין זה גם עייא 1104 / 00 אפל נ’ חסון, פייד נייר (2), 607 ( 10 . 1 . 2002 ). החוק מתייחס גם למקרה שבו פרסום ביילשון הרע’י לא נעשה בדרך ישירה אלא במרומז. סעיף 3 לחוק קובע כי: “אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה”. 11. 12. 3 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ הפיצוי .63 5 .64 8 10 11 12 14 15 17 הנה כי כן, בהתאם לממצאים המפורטים לעיל 5 פירסומים נמצאו כעולים כדי לשון הרע, אשר אין בצידס לנתבעים כל הגנה (הפירסומים הראשון, השני, הרביעי, השמיני, והעשירי). הנתבעת 2 אחראית לפירסומים אלה בהיותה בעלי העיתון. הנתבע 1 הינו אחראי לכל הפירסומים הנייל אלה בהיותו עורך העיתון, ומי שחיבר בעצמו את הפירסומים הראשון, השמיני והעשירי. הנתבע 3 אחראי ל-2 פירסומים (הפירסומים השני והרביעי), בהיותו מי שחיבר אותם. התובע טען לפיצוי בהתאם לכפל הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א(ב) לחוק, תוך שהוא טוען כי הפירסומים פורסמו מתוך כוונה לפגוע בו (סעיף 7א(ג) לחוק). אני סבור כי התובע לא הוכיח שהיתה לנתבעים כוונה לפגוע בו, כהגדרת מונח זה בסעיף 7א(ג) לחוק. המונח כוונה לפגוע פורש בפסיקה כמקבילה של יסוד המחשבה הנפשית בדין הפלילי: התנהגות זדונית וכוונה של ממש לפגוע (רעייא 5022 / 13 הרב אמנון יצחק נ’ דנון תקשורת בע”מ ( 8 . 9 . 2013 )). בענייננו, לא הובאו ראיות לכך, שהנתבעים ביקשו לפגוע דווקא ובכוונת מכוון בתובע עצמו. סבורני כי חיציהם של הפירסומים, כוונו לעבר כל שדרות השלטון המקומי בנתניה והקרובים אליו, בשים לב לפרשיות השחיתות הנטענות אשר נסבו סביבה באותה עת. הנתבע 2 בעצמו, בחקירתו הנגדית, הודה בכך במספר מקרים (עמ’ 92 שי 19 – עמי 93 שי 23, וכן בעמי 138 ש’ 20 – 24). העובדה שהנתבע 2 ראה עצמו כמי שיצא למלחמת שחיתות כלפי כל שדרת השלטון בעיר, ולא רק כנגד התובע נלמדת גם מהגיליון האחרון של העיתון (נספח 35 לתצהירו השני של התובע) אשר בו נאמר כי הנתבע 2 החליט לסגור את העיתון מיד לאחר פירסום המלצות משטרת ישראל להעמיד לדין פלילי את ראשת העיר משום שבכך השיג העיתון את מטרתו. אכן, אין ספק כי התובע ספג מהנתבעים אש מרובה. ואולם, הדבר נבע מתפקידו הציבורי כמשנה לראש העיר, ומעמדו כשותף הקואליציוני הבכיר אשר היווה בעבר אופוזיציה לוחמת לראשת העיר. לא השתכנעתי כי תכליתם של הפירסומים היתה לפגוע בו, ובו בלבד. לפיכך, אני סבור כי לא הוכחה ייכוונה לפגועיי. עוד אציין כי בחרתי לדון בפירסומים הללו אחד לאחד ולא לראות אותם כקמפיין אחד ארוך ומתמשך, אשר אינו מחייב בדיקת הפירסומים אחד לאחד, כפי שהתירה הפסיקה לעשות (עייא 6903 / 12 Canwest Global Communications Corp נ’ אלי עזור ( 22 . 7 . 2015 ), וכן לאחרונה עייא 1286 / 18 גינזבורסקי נ’ כנפו ( 24 . 6 . 2019 ) אשר אישר את טכניקת ייהקמפיין האחד” שהפעיל בית המשפט המחוזי). הטעם לכך הוא בכך שהפרסומים עוסקים ברובם בעניינים שונים, ובעיני היה מקום לדון בכל פירסום בנפרד ולבדוק אם הוא עצמו עולה כדי לשון הרע. הבחינה שנערכה אכן גילתה 21 22 65. 27 28 29 31 32 33 31 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 פסק דין זה מהווה נקודת מוצא אף לענייננו, עקב הדימיון בין המקרים והנושאים – ואף סוג הפירסומים והמילים בהם השתמשו שני המפרסמים. לאחר ששקלתי את השיקולים המבוארים לכאן ולכאן, ונוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעים 1 – 2, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 150 , 000 . הנתבע 3 ישלם לתובע את הסך של 50 , 000 שייח. חיוב זה הינו יחד ולחוד עם הנתבעים -1 ש פ ו ס 8 נוכח היחס בין סכומי התביעות לבין הסכום שנפסק, ישלמו הנתבעים לתובע, יחד ולחוד רק מחצית מאגרות המשפט. כן ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בחלקו של התובע בהוצאות הקלטת הדיון. בנוסף ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בשכייט ערייד בסך של 30 , 000 . ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. ס ס ס ס ניתן היום, 15 בדצמבר 2019, בהעדר הצדדים. ס : רפי ארניה, שופט 33 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ הכלים, הידע והנגישות לאמצעי התקשורת, ובכוחם של אלה היכולת בידו – יותר מאשר לאיש יהפרטיי – להגן כראוי על שמו הטוב. הנה כי כן, באיזון הראוי בין חופש הביטוי בכלל וחופש הביטוי בענייני ציבור בפרט מזה, לבין השם הטוב בכלל ושמו הטוב של איש ציבור בפרט מזה, יש ליתן משקל רב לאינטרס הציבורי בהחלפה חופשית של מידע בענייני ציבור הנוגעים לאישי ציבור. ” (הדגשות שלי – ר.א.) וראו עוד דברי כב’ השופטת בייניש בפרשת אפל נ’ חסון הנייל: ייההצדקה לעמדה המצדדת במתן עדיפות לחופש הביטוי על פני שמם הטוב של דמויות ציבוריות, יכולה להימצא בחשיבות החברתית של הביקורת על אנשי ציבור לשם קיום ממשל דמוקרטי תקין. יש הרואים בביקורת הציבורית עמוד התווך של חופש הביטוי בישראל, בהיותה נובעת מזכות הציבור לדעת ולפקח… …הצורך להגן על ביטויים הנוגעים לדמויות ציבוריות ולעניינים ציבוריים נובע מכך שיש בביטויים אלה כדי לאפשר שיח חופשי לצורך עיצוב עמדות פוליטיות וציבוריות בחברה. בהקשר זה יש הסבורים כי קשה לנתק דיון חברתי בעמדות וברעיונות שיש לציבור עניין בהם, מדיון בבעלי הדעות ובהוגי הרעיונות במישור הציבורי והפוליטי, ומכאן החשיבות של ביטויים הנוגעים לאישי ציבור בעניינים ציבוריים… כן טמונה ההצדקה להעדפת חופש הביטוי, ביכולתו הרבה יותר של איש ציבור ביחס לאדם פרטי להתגונן מפני פגיעה בשמו, שכן בידיו כלים, ידע ואפשרות גישה לאמצעי התקשורת. יש אף הסבורים כי אנשי ציבור מעצם מעמדם מביעים הסכמה, מפורשת או משתמעת, לחשוף עניינם לעיני הציבור ולביקורתו.”י (הדגשה שלי – ר.א.). דברים דומים אמר כב’ השופט ריבלין גם ברעייא 10520 / 03 בן גביר נ’ דנקנר ( 12 . 11 . 2006 ), בפיסקה 16 ואילך לחוות דעתו : ייאכן, שמו הטוב של איש הציבור איננו הפקר (עייא 30 / 72 פרידמן נ’ סגל, פייד כז(2) 225, 244). הוא זכאי להגנה על שמו הטוב ועל המוניטין שצבר לעצמו. בהיכנסו לפעילות ציבורית אין איש הציבור משיל מעליו את כבודו ואין הוא חושף עצמו לכל דבר 5 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 2 4 5 מאידך, ובאותה נשימה, חבר המועצה – נבחר הציבור – עוסק באופן יומיומי בדיוק בנושאים אלה. השפעתו של חבר מועצה, על איכות חייהם היומיומית של תושבי העיר הינה רבה, לעתים לא פחות וייתכן שאף יותר מאשר נבחרי הציבור ברמה הלאומית. לכן, חבר מועצת עיר חשוף לביקורת ציבורית ככל נבחר ציבור אחר. הדברים נכונים מקל וחומר עת עסקינן במי שהוא ראש הסיעה השניה הגדולה במועצה, שהינו גם המשנה לראשת העיר והממונה הציבורי על מחלקת ההנדסה. לפיכך, על נוסחת האיזון שבין זכותו של נבחר הציבור המוניציפאלי לשם טוב לבין חופש העיתונות והביטוי של העיתונות המוניציפאלית, יש להחיל את המבחנים שטבעה הלכת אבנרי, לפיה ככלל, בבחינת ביטויים הנטענים להיות פוגעניים כלפי נבחרי ציבור – ידו של ערך חופש הביטוי והעיתונות, הינה על העליונה, וערך זה גובר על הזכות לשם טוב. 8 9 הגנת אמת הפירסום 15. סעיף 14 לחוק קובע : “במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש”. 16. שני יסודות מצטברים מגבשים את הגנת “אמת הפרסום”: א. אמיתות הפרסום – זהו יסוד עובדתי בעיקרו ועניינו השוואה בין תוכנו של הפרסום למציאות העובדתית. אמיתות הפרסום תיבחן על פי מובנו הטבעי והרגיל של הביטוי הפוגעני או ממשמעותו המסתברת עפ”י נסיבות העניין. ב. קיומו של עניין ציבורי הנלווה לפרסום – עניינו של יסוד זה בשאלה האם קיים אינטרס חברתי המצדיק פרסום הביטוי הפוגעני חרף לשון הרע הטמונה בו. ההכרעה ביחס לקיומו של עניין ציבורי נבחנת על רקע נסיבות המקרה. ראה לעניין זה פרשת בן גביר הנייל, סעיף 20 לפסק דינה של כב’ הש’ פרוקצ’יה. 23 הגנת תום הלב 17. הנתבעים הסתמכו בסיכומיהם על הוראות סעיפים 15(2), (4), ו – (6) לחוק אשר לשונן כדלקמן : “במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (1) … 7 מתוך 33 בית משפט השלום בראשון לציון כב’ השופט רפי ארניה ת”א 29098 – 12 – 16 קרן נ’ ליבר ואח’ ת”א 36607 – 09 – 17 קרן נ’ ליבר ואח’ 1 מבחן האיזון בין זכויות אלה נקבע בע”א 751 / 10 פלוני נ’ ד”ר אילנה דיין – אורבך ( 8 . 2 . 2012 ), שם נקבע ע”י כב’ השופט ע’ פוגלמן כדלקמן: “….התיבה “חובה מוסרית או חברתית” המופיעה בסעיף 15(2) לחוק היא “רקמה פתוחה” שעל בית המשפט ליצוק בה תוכן בהתאם לאיזון הראוי בין הזכויות, הערכים והשיקולים המתנגשים. לטעמי, מדובר בהרחבה ראויה ונדרשת, אך יש לאזנה באמצעות הצבת חסמים שימנעו את ניצולה לרעה. הפתרון הראוי בעיניי הוא הגנה על פרסום בתום לב של כלי תקשורת שיש בו עניין ציבורי משמעותי, כאשר זה פורסם תוך עמידה בסטנדרטים מחמירים של עיתונות אחראית. להשקפתי, פרשנות זו תשקף נכונה את האיזון הראוי בין הזכויות והערכים המתנגשים. מצד אחד, היא תיתן מענה לחשש מפני “פריצת סכר” על ידי פרסומים בלתי אחראים ורשלניים תוך פגיעה בלתי מידתית בזכות לשם טוב ולכבוד. רק מפרסם שיוכיח כי פעל בהתאם לסטנדרטים מחמירים של זהירות עיתונאית, ועשה כן בתום לב, יוכל לחסות תחת ההגנהיי. עוד קבע כב’ השופט פוגלמן כי התקיימות מבחן העיתונות האחראית תיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה בנקודת הזמן שבה פורסמו הדברים. במסגרת זו הוצעה רשימת מבחנים הנסמכים בין היתר על כללי האתיקה של העיתונאים (ראו שם בעמי 95 ואילך), וביניהם: 19 – פרסום תוך הסתמכות על מקורות מהימנים ורציניים; – פרסום תוך נקיטת אמצעים סבירים לשם אימות העובדות המופיעות בפרסום; – על המפרסם לדייק בתיאור העובדות ולשקפן באופן הוגן ומאוזן. בנוסף מפנה פסק הדין אל סעיף 5 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות לפיו: 28 “לפני פרסום ידיעה כלשהי יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה כמקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין”. לכל האמור לעיל יש להוסיף את סעיף 4א לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות בו נקבע: “לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדוייק, מטעה או מסלף”. 9 מתוך 33

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

המעורבים בפסק הדין 

באיזה תאריך פסק הדין פורסם?

מהו זמן פרסום פסק הדין?

כל הפרטים החשובים לגבי פסק דין זה בנקודות מתומצתות

 

error: תוכן זה מוגן !!