בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
לפני כב’ השופטת איריס אילוטוביץ’ סגל
התובעים: (המשיבים:)
1. עו”ד מ.מ- מנהל העזבון הזמני של המנוחה ז’יל
2. ע.
נגד
1.
ג.
נתבעים: (מבקש:)
2. היועץ המשפטי לממשלה משרדי ממשלה
3. לשכת העבודה והרווחה תל אביב משרדי ממשלה
החלטה
פתאום קם אדם בשנות ה-60 לחייו ומחליט לעשות מעשה – לתבוע את משפחתו של פלוני ז’יל בטענה שפלוני הוא אביו הביולוגי. ומי הוא אותו פלוני זייל? – אותו פלוני זייל כלל אינו אדם מהישוב אלא תורם ונדבן גדול בעל הון רב בארץ ובחו”ל. עובדות תובענה זו נראות כאילו נלקחו מסרט או אגדה אך לא היא. אילו בתמצית עובדות המקרה המונח עתה לפתחי לשם הכרעה.
ומהי השאלה המונחת עתה לפתחי – הנה היא:
לפניי בקשה לסילוק על הסף או לחילופין לעיכוב הליכים בתובענה, שהוגשה על ידי המשיבה, שבינתיים הלכה לבית עולמה בשיבה טובה אך כנראה לא עם תחושה טובה, ועתה מנהל העזבון ובתה המשיבה 2 ממשיכים בתובענה. זאת, בשל קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט ב XXXX (בית משפט באירופה). משכך השאלה המרכזית הניצבת לפני היא – האם עמד המבקש בנטל לבסס טענתו לסילוק על הסף בשל הליך תלוי ועומד? לצידה של שאלה זו ניצבת השאלה במידה והמבקש לא עמד בנטל הנדרש לסילוק על הסף האם יש להורות על עיכוב ההליך שמתנהל בישראל וזאת לנוכח ההליך הקודם בזמן שנפתח בXXXX והכלל של כיבוד ערכאות זרות.
1 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 25762 – 11 – 17 ו. נ’ ל. ואח’
“רשאי בית המשפט, בהתאם לשיקול דעתו, להימנע מלדון בתביעה מן הטעם שישנו הליך אחר המתברר בבית משפט אחר, לרבות במדינה זרה באותו עניין. בין היתר, ישקול בית המשפט אם המשך הדיון בהליך בארץ יגרום עוול לנתבע ויטרידו. שיקולים של ייעול ההליכים ומניעת הליכי סרק, חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות כמו גם הפורום הראוי ומיקום העדים יילקחו אף הם בחשבון. מנגד, תיבחן זכותו של התובע להגיש את תביעתו, תום ליבו של מבקש עיכוב ההליכים, יעילות ההליכים בבית המשפט הזר, זכויותיו ומעמדו של התובע בבית המשפט הזר וההבדלים בין שיטות המשפט…”
47. בעת שגובשה עמדת הפסיקה הישראלית בעניין זה, שלט באנגליה – ולכן גם בישראל – הסטנדרט הנוקשה של עיכוב הליכים, אשר דרש התקיימותם של שני תנאים מצטברים: (א) קיום ההליך בארץ יהא בבחינת עוול לנתבע מפאת היותו ייהצקהיי או ייהטרדה”; (ב) עיכוב ההליך המקומי לא יגרום עוול לתובע בכך שישלול ממנו יתרון דיוני או מהותי שהפורום המקומי מוכן להעניק לו. ואולם, המבחן האנגלי הנייל איננו שולט עוד באנגליה ובמקומו אומץ מבחן גמיש הבוחן כל מקרה לגופו במטרה למצוא את הזירה הראויה והמתאימה ביותר לקיום התובענה. זאת יעשה, בין היתר, על פי המבחנים הרגילים של יידוקטרינת הפורום הבלתי נאותיי. אשר לטענה בדבר התביעה הקודמת בזמן, יצוין כי הפסיקה האנגלית וכן חלק ניכר מהפסיקה האמריקנית מייחסות חשיבות מועטה לסדר הכרונולוגי של פתיחת ההליכים, היות וסדר זה יכול להיות מקרי לגמרי. נקבע כי במטרה לעכב הליך מקביל יידרש הפורום המקומי לאתר גורמים נוספים אשר יהא בהם כדי לחזק את הקשר בין הסכסוך המתנהל לבין הפורום 1 [1969] Ionian Bank v Couvreur)
.WLR 781 at 787; The Coral Isis, [1986] 1 Lloyd’s Rep. 413, 417)
48. הכלל הוא כי כל שיטות המשפט מכירות בצורך להתחשב בעובדה שקיים הליך שמתנהל בפועל מדינה אחרת. יחד עם זאת קיים הבדל בין שיטות המפעילות גישה קשיחה יותר ביחס לסמכות שיפוט ובין שיטות המפעילות גישה גמישה יותר. במשפט הקונטיננטלי מקובל שבית המשפט מעכב את ההליך אם מתברר לו שהליך באותו עניין ובין אותם צדדים מתנהל במדינה אחרת. בחלק מהמדינות תנאי לכך הוא שההליך הזר נפתח ראשון. בחלק אחר המבחן הוא אם ההליך הזר עשוי להפיק תוך זמן סביר פסק דין ראוי להכרה במדינה שבה מבקשים לעכב את ההליך. בשני המקרים לשופט אין שיקול דעת. השופט נדרש להכריע על פי כלל הקבוע, בין שהוא מחויב לבחון איזה הליך נפתח ראשון וביו שהוא מחויב להפעיל את קני המידה של הכרה בפסקים זרים. לעומת זאת, במשפט המקובל הסוגיה מסורה לשיקול דעתו של השופט, אשר מפעיל שיקולים של פורום נאות ופורם לא נאות (ראו סיליה וסרשטיין פסברג יימשפט בין-לאומי פרטייי, 57 – 58 נבו
.((2013)
11 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
“אין לראות בכל מקרה את העיכוב ככלל ואת ניהול ההליך כחריג; למעשה, כאשר עסקינן בהליך המתנהל בבית משפט זר, ההפך הוא הנכון: “טענת ‘הליך תלוי ועומד’ יכולה לעלות גם כאשר מתנהל ההליך האחר בבית-משפט זר, אף כי לא על נקלה יעכב בית-משפט ישראלי את ההליכים שלפניו או ימחקם, שכן, אין זה רצוי, בדרך-כלל, לחסום לפני בעל-דין את הגישה אל בית-משפט מקומי מוסמך”.
תורת ההשתקיי (Estoppel)- האם היא חלה בעניינו ?
50. ייתורת ההשתקיי (Estoppel), המכונה גם “מניעותיי, נקלטה במשפט הישראלי מן המשפט האנגלי באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922; וכיום היא מעוגנת בעקרון תום הלב, המוצא ביטויו בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשלייג-1973, החל על כל פעולה משפטית מכוח סעיף 61(ב) לחוק זה (ע”א 1662 / 99 חזקיהו חיים נ’ אליהו חיים, פייד נו (6) 295 (2002); ע”א 5925 / 15 אחים סבירסקי, שותפות רשומה נ’ מנהל מיסוי מקרקעין אזור תל אביב
.(25.12.2016)
תורת ההשתק השיפוטי נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-ידי הדין וזאת, על-ידי השתקתם של המתדיינים מלטעון בבית המשפט טענות משפטיות ועובדתיות שהן נכונות כשלעצמן (רע”א 4928 / 92 עזרא נ’ מועצה מקומית תל מונד, פדייך מז (5) 94, 100 (1993)). משכך נקבע כי בעל דין שהעלה טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה יושתק מלהתכחש לה מאוחר ולא יורשה לטעון טענה הפוכה במסגרת הליך אחר, אף אם אין המדובר באותו יייריביי משפטי. הנה כי כן, אין נפקא מינה לעניין זה אם הצד שכנגד הסתמך על הטענה שנטענה בהליך הראשון אם לאו (רע”א 4224 / 04 בית ששון בע”מ נ’ שיכון עובדים והשקעות בע”מ, נט (6) 625 (2005)). יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט ס’ ג’יוסי בהייפ (חי’) 43549 – 12 – 14 רויאל בנייני יוקרה 2010 בע”מ נ’ עוייד יהודה ימין הנאמן, פסקה 26 ( 25 . 10 . 2016 ):
ייתכלית ההשתק השיפוטי מבוססת על שני אדנים מרכזיים. הראשון עוסק בהגנה על טוהר ההליך השיפוטי שנפגע כתוצאה מהעלאת טענות סותרות שעשויות לגרום לבית המשפט להגיע להכרעות סותרות, שבוודאי אחת מהן שגויה. האדן השני, עוסק בניסיון למנוע שימוש לרעה בהליך השיפוטייי.
51. הקושי הטמון בהחלתה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי בנסיבות שלפנינו, טמון בעובדה שהנחת היסוד לפיה מר Y זייל הוא אביו הביולוגי של המבקש, מעולם לא עמדה למבחן המציאות. אין חולק גם כי אף אחד מעולם לא ערער עליה, זאת עד להגשת ההליך מושא תובענה זו.
13 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
57. ישנה חשיבות ראשונה במעלה לכך שרישומו של אב ביולוגי במרשם האוכלוסין אכן יהא נכון ומהימן. כך לדוגמה, ההיסטוריה הרפואית-משפחתית של האדם ומידע על אודות מוצאו הגנטי, חיונית למתן דיאגנוזה, מסייעת להתחקות אחר היסטוריה רפואית ולזהות גורמי סיכון לצורך מניעה, זיהוי וריפוי של מחלות תורשתיות, השתלת איברים ותכנון המשפחה (תמייש (קריות) 6513 – 08 – 11 ס. י נ’ ס. אי ( 14 . 7 . 2009 )). ידיעת זהותו הגנטית של האב עשויה אף למנוע נישואי או יחסי קרובים, המעלים כשלעצמם את הסיכון למומים קשים, למחלות ולתמותה (א. פנחס חמיאל וב. ריכמן יגילוי עריות – עוון אבות על בנים’י הרפואה 121, עמ’ 252 – 253 חוברת ז-ח
.((1991)
58. לצורך בחינת המחלוקת לעומקה, נראה כי בסופו של יום לא יהא מנוס אף מהצורך לברר את סוגית אבהותו הרשומה של מר Y זייל. לפיכך, סבורני כי אין די למבקש בצליחת יימסלול עוקף” בלבד בערכאות המשפטיות בXXXX, וכי בסופו של דבר יאלץ להידרש לכך אף בית המשפט בישראל.
משכך אדרש כעת לשאלה אשר לסוג התובענה שהוגשה בישראל ושהכרעתה נדרשת – תובענה לשלילת אבהות.
סעד הצהרתי שלילי
מה דינה של תובענה לשלילת אבהות?
המסגרת הנורמטיבית לבחינת התנאים לבדיקת אבהות קבועה בסעיף 28(א) לחוק מידע
59. גנטי :
על אף האמור בסעיף 28ב, רשאי בית המשפט לצוות על עריכת בדיקה, למעט בדיקה לפי סעיף 28ד, גם בלא הסכמת הנבדק, אם נוכח כי התקיימו התנאים לעריכתה לפי סעיף 28א, 28ד או 28ה, ובלבד שהתקיימו כל אלה: 1) בית המשפט שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדבר קשרי המשפחה הנטענים; 2) ניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את התנגדותו למתן הצו”.
60. סעיף 28 ו’ לחוק מידע גנטי מנוסח באופן פוזיטיבי, לאמור כי הבדיקה הגנטית נועדה להוכחת האבהות ולא לשלילתה. ואולם, המעיין בדברי ההסבר להצעת החוק (היית הכנסת תשסיית מס’ 203, 29 . 1 . 2008 , עמ’ 161) וכן בקביעות במסגרת עיימ (ת”א) 1260 / 07 ג.ק נ’ י.ע, פסקה 20 ( 6 . 10 . 2008 ), ילמד כי הלכה למעשה, יש לפרש את לשון החוק כמתיר גם בדיקה להוכחת אבהות וגם בדיקה לשלילתה:
15 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
62. אשר למשוכה הראשונה – קיומו של סיכוי סביר להוכחת קשרי המשפחה הנטענים או לשלילתם, אציין כי בנסיבות המקרה שלפניי, טרם הונחה תשתית ראייתית קבילה כלשהי ואסביר: המבקש טען כי ערך בדיקה גנטית להוכחת קשרי משפחה ללא צו של בית משפט שתוצאותיה מוכיחות לטענתו, את קשרי המשפחה הנטענים. כך ממש טען, כי בידו ייראיית הזהבי המוכיחה כי הוא בנו של המנוח. לעניין זה, אבהיר כי אין המבקש יכול לעשות דין לעצמו ולבצע בדרך לא דרך בדיקה להוכחת קשרי אבהות או לשלילתם בניגוד להוראות החוק. חוק הוא חוק ויש לכבדו. יש לזכור, כי כל מטרתו ותכליתו של חוק מידע גנטי הן להבטיח כי הבדיקות הגנטיות תבוצענה תחת פיקוח ובמעבדות אותן אישור המחוקק לאחר שמצא אותן כמהימנות וראויות. המבקש יכול היה לפנות לבית המשפט ולדרוש ביצוע בדיקה כאמור, אך מסיבותיו השמורות עימו, בחר שלא לעשות
כן.
.63
– אשר למעמדה של בדיקה גנטית שנערכה ללא קבלת צו מבית המשפט נקבע בסעיף 28 יייב לחוק מידע גנטי כי:
“תוצאות בדיקה שנערכה בלא צו שנתן בית המשפט או בית דין דתי לפי פרק זה, או שנערכה בניגוד להוראות סעיף 28 ז'(ב) או (ג) לא יובאו לפני בית המשפט, בית דין דתי או כל ערכאה שיפוטית אחרת, ולא יהיו קבילות כראיה”.
עוד יצוין, כי על פי הוראות החוק, עריכת בדיקה כאמור בלא צו של בית משפט מהווה עבירה אשר העונש בגינה עלול להגיע ל-5 שנות מאסר.
64. שעה שהתובענה בארץ לא הוגשה על ידי הבן ולא על ידי האב, אלא, על ידי אלמנתו של האב הנטען, היא המנוחה, נראה כי הדרישה בדבר קיומה של תשתית ראייתית מינימאלית הפך למשני. זאת, שהרי לא ייתכן שהסירוב לבצע את בדיקת הרקמות יגיע מכיוונו של העותר למתן פסק הדין ההצהרתי. העובדה שהמנוחה היא זו שעתרה לבית המשפט בארץ בבקשה להצהיר על שלילת אבהותו של בעלה המנוח, מוכיחה כי אף היא ומשפחתה מעוניינות להגיע לחקר האמת. בהקשר זה, יצוין כי הטענות אותן העלתה המנוחה כנגד ביצועה של בדיקת הרקמות, נקשרו דווקא לחשש מפני ממזרות ולא לחשש מפני הפגיעה אשר עלולה להיגרם ליציבותה הנפשית ולאחדות משפחתה.
65. בדיון שהתקיים לפניי ביום 25 . 3 . 2018 נשאלה ביתה של המנוחה הגברת האם תסכים לביצוע בדיקה כאמור. בתחילה סירבה הבת לביצוע הבדיקה אך בתום הדיון חזרה בה ואמרה כי תקיים כל צו שבית המשפט יורה לה (עמיד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 25 . 3 . 2018 ).
ובאשר לטענה בדבר ממזרות – ממזרות של מי?
ממזרות של המבקש וילדיו, כך ממש.
17 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
נקטעה בין המבקש לבין בנו הקטין. לצד האמור, חשוב להבהיר כי אין בדבריי אלה משום קביעת מסמרות בעניין הנדון, שכן טרם נתקבלה חוות דעת מטעם בית הדין הרבני הגדול, כנדרש על פי הוראותיו של חוק מידע גנטי. אבהיר עוד בעניין זה, כי הצדדים אף לא ביקשו חוות דעת כזאת. וחבל. יכול וכל ההליך היה מתייתר. בהקשר זה, יצוין כי אף נציגת בייכ היועץ המשפטי לממשלה במשרד העבודה והרווחה, ציינה במהלך הדיון מיום 25 . 3 . 2018 כי “ילצורך מתן תשובה בנושא שכזה משרד הרווחה צריך לבדוק את כל החומר שבתיק. ראינו שקיים אישור מעבדה. צריך מסמכים נוספים. ראינו את המסמך הזה ורק אז משרד הרווחה צריך להתייעץ עם פקידים המבינים במשפט העברי ולהחליט בצורה כזו”י (עמי 8 לפרוטוקול הדיון, שו’ 7 – 9).
71. בטרם סיום נקודה זו, אפנה למאמרה של דייר רות זפרן: יישל מי אתה ילד! על פגמיו של ההסדר הקיים בדין הישראלי בשאלת קביעת האבהותיי, עמי 311 , 319 הפרקליט מו(ב):
“ראוי לזכור, כי הדברים שפורטו לעיל, המצדדים עקרונית בבירור זהותו של האב הגנטי, אינם בהכרח נכונים בכל מקרה ומקרה. אפשר שנסיבותיה של מחלוקת המובאת בפני בית-המשפט, יכתיבו מניעת עריכת בדיקת אבהות. יש לבחון כל מקרה לגופו, לעמוד על נסיבותיו הייחודיות, ולהימנע מלהיתפס לקביעות גורפות ודוגמאטיות.
על בית המשפט להכריע במקרה הנדון, בהתאם לנתונים העומדים בפניו, תוך התחשבות במשתנים מגוונים, ובהם יחסי ההורות שנרקמו בפועל; השפעת הבדיקה ותוצאותיה, כמו גם השפעות אי-עריכתה, על יחסי הורות שנרקמו; אפשרות השיקום של יחסי הצדדים; רצונם של הצדדים (מי מהם מעוניין בקיומה של הבדיקה ולאיזה צורך); ואולי אף שיוכם הקהילתי של הצדדים. שאלת הממזרות היא לכל היותר שיקול אחד מבין רבים, המכריעים בשאלת קביעת ההורות. בהתאם למשתנים אלה ניתן יהיה להכריע בנסיבות תוך הגשמת
טובת הילד הספציפי”.
72.
וכן ראו דברי בית המשפט בבג”צ 10533 / 04 איל וייס נ’ שר הפנים ( 28 . 6 . 2011 ):
“ההחלטה אם להורות על בדיקה גנטית לקביעת אבהות מחייבת איזון עדין בין שיקולים נוגדים שונים, ובהם טובת הקטין וזכויותיו, זכויותיהם של יתר הצדדים, אינטרס גילוי האמת ואינטרסים חברתיים אחרים […] בסופו של יום, יכריע בכך בית המשפט…”.
וכמו שאמרתי מצריך מחשבה אך לעת עתה הסוגיה טרם הונחה על שולחני, ומשכך איני נדרשת להכריע בה, ולשם בירורה עצים רבים עוד יכרתו.
19 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
בית המשפט לשקול היטב את הנתונים ולבחנם לנוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי. אשר לנסיבות המקרה שלפניי, מצאתי כי המבקש לא נדרש כלל לאפשרות לפיה לצורך בירור התובענה בXXXX, יעלה צורך לשנות תחילה את הרישום במרשם האוכלוסין הישראלי.
78. המבקש מצא להלין כנגד המנוחה על כך שלא גיבתה טענותיה בחוות דעת לעניין הדין הזר אולם לא טרח לעשות כן בעצמו כדי להוכיח את היעדר ההתנגשות בין הסעד אליו עתר בבית המשפט בXXXX לבין הצורך בביטול הרישום הקיים בארץ. המבקש הפנה לבשיא 50337 / 02 פ’ ני פי ( 10 . 4 . 2002 ), אך המעיין בהחלטה ילמד, כי עניינה באכיפת פסק חוץ ואין היא יכולה להשליך לסוגיה שלפניי. כמו כן, המבקש לא התייחס לצורך העתידי אשר ייתכן ויעלה בניהולם של הליכים נוספים בישראל.
79. אשר להשלכותיה של ניהול תובענה אשר הסעד המבוקש בה הוא שלילי, גם כאן עמדתי איננה כשל המבקש. המעיין בסעיף 17 לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמו, התייחס המבקש לפסק הדין בע”א 3294 / 08 GOLDHAR CORPORATE FINANCE LTD נ’ S . A KLEPIERRE ( 6 . 9 . 2010 ) (להלן – ייעניין קליפריי)). מצאתי את פרשנותו של המבקש לעניין הרלוונטיות של הנסיבות שם למקרה שלפנינו כנכונה, ואולם, לכך יש להוסיף שתי נקודות חשובות נוספות. ואבהיר.
80. האחת, טמונה באופיו של הסעד ההצהרתי המבוקש; בעוד שבעניין קליפר הנייל, המדובר היה בחיוב שנדרש או לא נדרש לקיימו, במקרה דנן, המדובר בבקשה לסעד המצהיר על סטטוס/מעמד. נקודה נוספת, נוגעת לאותן הנסיבות אשר בעטין יידרש בית המשפט לתובענה בה מבוקש סעד הצהרתי שלילי; בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין קליפר הנייל (בשייא (ת”א) 12034 / 05 GOLDHAR CORPORATE FINANCE LTD נ’ S . A . KLEPIERRE ( 27 . 2 . 2008 )), ציין כבוד השופט אי אורנשטיין את דבריו של בית המשפט העליון בע”א 6291 / 95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע”מ נ’ הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין, נא (2) 825, 870 (1997), שם הובאה התייחסות לאותן נסיבות אשר תתמוכנה במתן סעד כאמור. על רקע זה, צוין כי על בית המשפט לבחון האם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהניח לפתחו ; האם יש במתן הסעד המבוקש כדי לשרת מטרה בעלת תועלת; והאם בכוחו של הסעד המבוקש להסיר מכשול או לפתור קושי הניצב לפני התובע.
81. בבואי ליישם הדברים לנסיבות המקרה שלפניי, סבורני כי המשך קיום התובענה בארץ עשוי להועיל לא רק למנוחה ולמשפחתה אלא יותר מכך למבקש עצמו.
ומדוע?
21 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
87. חוק אכיפת פסקי חוץ, התשייח-1958 (להלן – “חוק אכיפת פסקי חוץ”) מתווה שני מסלולים עיקריים לקליטתם של פסקי חוץ; הראשון הוא מסלול של אכיפת פסק החוץ בעוד השני הוא מסלול של הכרה בו. ההבדל בין המסלולים נעוץ בטיבו של פסק החוץ אותו מבקשים לקלוט – פסק חוץ המטיל חיוב אישי הרי שנועד לאכיפה. מנגד, פסק חוץ שאיננו מטיל חיוב אישי אלא קובע סטטוס – איננו ניתן לאכיפה ועל כן המסלול שבו יש לנקוט לגביו הוא מסלול של הכרה (בעייא 970 / 93 היועץ המשפטי לממשלה נ’ איריס אגם, מט (1) 561, 566 (1995) (להלן – “הלכת אגסי).
88. אשר לאכיפתו של פסק חוץ, מורה סעיף 2 לחוק אכיפת פסקי חוץ כי יילא ייאכף בישראל פסק-חוץ אלא לפי חוק זהיי. לשון סעיף זה, מתייחסת מפורשות לעניין האכיפה אולם שותקת בכל הנוגע למסלול ההכרה בפסק חוץ. בהקשר זה, אפנה לדבריו של כבוד השופט מ’ חשין בעמי 571 לפסק הדין בהלכת אגם, ביחס להבחנה בין מנגנון האכיפה של פסקי חוץ לבין מנגנון ההכרה בהם:
“ההבחנה בין אכיפה לבין הכרה אין היא מקרית ואין היא שרירותית. מקורה בשוני שבין דגם פסקי הדין הניתנים לאכיפה לבין דגם פסקי-דין שנועדו להכרת מישרין, וממילא בפועל השונה של אכיפה מזה ושל הכרת מישרין מזה. אכן, כדברי חברי וכפי שנתקבל בהלכה ועל דעת החכמים, אכיפה עניינה – מעיקרה – בחיובים המוטלים על אדם כלפי רעהו […] בעוד שהכרה אין עניינה כלל בהטלת חיובים והיא כשמה וכתוארה: מכירה היא בזכויות, ועשויה היא לכרוך זכויות קניין, ביניהן זכויות התופסות כלפי כל העולם […]”.
89. עם זאת, המקרה שלפניי עוסק אף הוא בבקשה לסעד אשר יצהיר על סטטוס. על כן, יש להידרש לשאלה האם ניתן יהיה לבקש להכיר בפסק החוץ בעניין האבהות לכשיינתן. סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ קובע כדלקמן:
א. בית משפט או בית דין בישראל יכיר בפסק חוץ שנתמלאו לגביו כל אלה: 1) חל עליו הסכם עם מדינת חוץ; 2) ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג; 3) ההתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על פי חוק בישראל; 4) נתמלאו בו תנאי ההסכם. ב. אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו עניין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן. ג. בהליכים לענין הכרה בפסק-חוץ לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 6(ב) ו-(ג).
23 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
96. על רקע זה, מקום שבו תתקבל הכרעה במסגרת התובענה בXXXX, ספק רב אם ניתן יהיה להכיר בתוקפה במישרין גם בארץ. ואולם, כאן בדיוק המקום להזכיר כי הסעד המתבקש בתובענה הנוכחית אינו לאי הכרה או הכרה בפסק החוץ לכשיינתן אלא לסעד אשר יצהיר על שלילת אבהותו הנטענת של המנוח ביחס למבקש. קרי, בירור התובענה לגופה. נוכח הצורך העתידי בבירורה של התובענה בארץ ללא כל קשר להמשך בירורה בערכאות הזרות, סבורני כי דין בקשת המבקש להידחות בשלב הזה ביחס לדרישת הסילוק.
97. כפי שכבר צוין, במהלך החודשים שחלפו הצטרפו מנהל עיזבון המנוחה ואחד מילדיה כצד להליך במקומה של המנוחה. טענת המבקש, כי השניים נעדרים כל מעמד לעניין הגשת תובענה לאי אבהות בארץ כלפי המבקש – אדם זר להם שלא היה לו כל קשר עמם מעולם, דינה להידחות. מקום שבו ייהכניסיי המבקש את המנוחה בערוב ימיה ולאחר מכן אף את משפחתה אל תוך חייו באמצעות הגשת התובענה להכרת אבהותו של המנוח בXXXX, אין לו אלא להלין על עצמו ויש להשתיקו כעת מלטעון להיעדר כל מעמד כאמור. זאת גם בשים לב לתקנות 36 – 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 המתירות המשך ניהול ההליך באמצעות חליפים כאמור.
98. על רקע דברים אלה, יצוין כי ייתכנו הליכים משפטיים נוספים בין הצדדים בכל הנוגע להמשך חלוקת עיזבונו של המנוח, ככל שייקבע ממצא חיובי בנוגע לאבהותו של המנוח ביחס למבקש בבית המשפט בXXXX. כמו כן וכפי שפורט בהרחבה לעיל, לא מן הנמנע כי בפסק החוץ לא יהיה די וכי המבקש יחויב להשיג הצהרה כזאת גם על פי הדין בישראל, לפיו הכרזה על קשרי משפחה תיעשה אך ורק על פי הוראותיו של חוק מידע גנטי והדין הקיים. לפיכך, סבורני כי אין להלין על המנוחה בגין פנייתה לבית המשפט בישראל כדי שאף הוא יסדיר באופן ברור ומוחלט את סוגיית אבהותו הנטענת של המבקש אחר המנוח.
סוף מסע.
99. לאחר בחינה של מכלול הנסיבות שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף אותה הגיש המבקש מחמת הליך תלוי ועומד. לצד האמור, מצאתי טעם בטענותיו לעניין הצורך להורות על עיכוב ההליכים בתובענה בישראל וזאת, נוכח הצורך בכיבוד ערכאות זרות אליהן הוגשה התובענה ראשונה בזמן. צידוק נוסף לעיכוב ההליכים בארץ טמון בהשלכותיו המשפטיות האפשריות של פסק החוץ, ככל שאכן יינתן, ביחס לרשויות בארץ ולצורך להביא לבירורה של התובענה אף לפי הדין הישראלי, כפי שפורט לעיל בהרחבה.
100. ביום 11 . 7 . 2019 הוגש לבית המשפט תרגום נוטריוני של החלטת בית המשפט מXXXX מיום 25 . 6 . 2019 המורה בין היתר למנהל העזבון הזמני להעביר לבית המשפט בXXXX את כל
25 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
12. ביום 12 . 11 . 2017 הגישה המנוחה תובענה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, במסגרתה עתרה למתן פסק הצהרתי אשר יכריז על אבהותו הרשומה של מר Y זייל על המבקש ויתן לה משנה תוקף, לחילופין למתן פסק דין הצהרתי אשר ישלול את אבהותו הנטענת של המנוח ביחס
למבקש.
טענות הצדדים
טענות המבקש
13. ההליך ב- XXXX ננקט ייראשון בזמני ודה פקטו דן באותה שאלה משפטית – זהות אביו הביולוגי של המבקש. משכך, נטען כי הגשת התובענה בארץ עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט מצד המשיבה, וזאת מתוך ניסיון לחסום את דרכו של המבקש לברר את זהותו של אביו הביולוגי. לטענת המבקש התנהלותה של המנוחה היתה חסרת תום לב. כאשר המבקש פנה למנוחה בטרם נקיטת ההליך ב-XXXX , היא הבטיחה לו כי תספק תשובה עניינית לטענותיו עד ליום 15 . 11 . 2017 . בפועל, טען המבקש, כי משהבין שמטרת המשיבה הייתה רק לעכב את פעולותיו המשפטיות, הוא החליט שלא להמתין עוד והגיש ביום 27 . 9 . 2017 תביעת אבהות בבית המשפט המוסמך ב-XXXX.
14. המנוחה מיהרה להגיש תובענה בבית המשפט בישראל, נוכח השערתה כי בתי המשפט בישראל ינקטו במשנה זהירות, בטרם מתן צו לביצוע בדיקת אבהות בפרט כאשר עולה חשש לממזרות. לטענת המבקש, פסק דין של בית המשפט הזר ביחס לאבהותו הנטענת לא חושף את המבקש ואת ילדיו לממזרות, שכן בית הדין הרבני אינו מכיר בתוקפו של פסק דין אזרחי אשר ניתן על ידי ערכאה זרה. על כן, מיהרה המשיבה והגישה תביעתה בישראל וזאת, חרף קיומו של הליך קודם ומקביל ב-XXXX .
15. לחילופין, טען המבקש כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שהוגשה בישראל נוכח היתרון המוקנה לבירורה של התובענה שהוגשה ראשונה ב- XXXX המתבססת על אותה העילה ועל אותן הפלוגתות. לפיכך, ומתוקף קיומו של הליך תלוי ועומד” ועקרון כיבוד ערכאות זרות, יש לסלק את התובענה בארץ על הסף או למצער להורות על עיכוב ההליכים בה, וזאת עד להכרעה בהליך בבית המשפט בXXXX. בפרט כאשר המשיבות עצמן העלו עניין זה לפני בית המשפט בXXXX. בהקשר זה, נטען כי בהתבסס על ההלכה הפסוקה, ייטה בית המשפט לעכב הליכים מקום בו הכרעה בהליך האחד, עשויה לייתר את המשך הדיון בהליך הנוסף או בחלק מהסוגיות הנדונות במסגרתו. לעמדת המבקש, אין ספק כי ההליך בXXXX ייתר את ההליך בישראל.
16. מעבר לקדימות הכרונולוגית, נטען כי הפורום הנאות לדיון בתובענה זו הוא בית המשפט המוסמך בXXXX וזאת נוכח הסיבות הבאות: המשיבה היא אזרחית ותושבת XXXX וכי אין לה כל אינטרס בבירור זהותו של אבי המבקש; האב הנטען, היה תושב XXXX בכל השנים האחרונות 3 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
22. אין להעניק למשיבה סעד הצהרתי שלילי. סעד הצהרתי שורשיו נטועים בדיני היושר, ומתן סעד הצהרתי שלילי הוא חריג וקיצוני ובפרט אין ליתן אותו שעה שכל תכליתו הוא ניסיון למנוע מבית המשפט להגיע לחקר האמת. למשיבה אין כל זכות עמידה להגיש תביעת ייאי אבהותיי, שעה שרק הורה יכול להגיש תובענה כזאת.
23. עיקר טענות המבקש מתמקדות בסוגיות הבאות: חוסר סמכות, אי צירוף חוות דעת בישראל באשר לדין הזר, התנהלות חסרת תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט של המשיבה, אין להעניק סעד הצהרתי שלילי, למשיבה אין זכות עמידה בתובענה של ייאי אבהותיי, ישנו הליך תלוי ועומד בXXXX באותו עניין דה פקטו שהוגש ראשון בזמן, ניהול ההליך בXXXX יאפשר את בירור האמת ללא כל חשש יילממזרותיי, ולמשיבה לא ייגרם כל נזק מניהול ההליך בXXXX, וכן מטעמי יעילות ומניעת ייכפל הליכיס”י.
טענות המשיבה (המנוחה) ולאחר מכן המשיבים שנכנסו “בנעליה” לאחר פטירתה
24. לא ניתן לראות בפורום הזר כפורום הטבעי לדון בתובענה, שכן היא עוסקת באירועים שכולם התרחשו בתחומיה של מדינת ישראל המבקש הוא אזרח ותושב ישראל ולפיכך, מצופה היה כי דווקא הוא המעוניין בשינוי המרשם הפומבי בישראל, יעמוד על קיום ההליך בתחומי מדינת ישראל. לפיכך, יש לראות בהתעקשותו של המבקש לקיים את ההליך בXXXX כסממן המעיד על חוסר תום ליבו.
25. אשר לתובענה שהוגשה לבית המשפט בXXXX, אין המדובר בהליך תלוי ועומד היות ולעת הזאת טרם הומצאה התובענה לכלל המשיבות. על פי הדין הזר לא ניתן להגיש תובענה לאבהות בנוגע לבן שלו אב אחר רשום במרשמים פומביים, וכי עובר להגשת התובענה יש לפעול להסרת רישומו של האב האחר. על המבקש היה לצרף לתובענה שהגיש בXXXX את מדינת ישראל כנתבעת דרושה ונחוצה.
26. אשר לטענה לפיה התובענה בXXXX הוגשה ראשונה בזמן, נטען כי המדובר בעניין טכני גרידא, אותו יש לבחון אך ורק לאחר בחינת קיומה של שאלת סמכות. נטען כי בית המשפט בישראל הוא הפורום היחיד בעל הסמכות לדון בתובענה וזאת נוכח הסיבות הבאות: מקום מושב המבקש הוא בישראל, כך גם מקום מושבה של המנוחה היה בישראל והיא הוגדרה כייתושבת ותיקה חוזרתיי ; מקום מושב המנוח במועד לידת המבקש היה בישראל והוא הפך להיות תושב XXXX רק שנים לאחר מכן. לטענת המשיבים, על פי הדין הזר המועד הרלוונטי לבדיקת מקום מושבו של הצד הנפטר הוא מועד הלידה של הבן הנטען. עוד נטען בהקשר זה, כי אף במועד פטירת המנוח, מקום מושבו לא היה בXXXX אלא בZZZZ, וזאת לצד העובדה כי אכן המנוח נפטר בXXXX ונקבר במדינה אחרת באירופה. משכך לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתובענה, בעוד שלבית
5 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
25762 – 11 – 17 ר. נ’ ל. ואח’
.31
הפורום הנאות, באופן מובהק לדון בתובענה הוא הפורום הישראלי בשל שלל הזיקות המצביעות על קשר הדוק בין הסוגיה לישראל וכן לאור שיקולי יעילות וצדק.
32. עיקר טענות המשיבים מתמקדות בסוגיות הבאות: מקום מושבם של הצדדים הוא בישראל, הסעד הנדרש בתובענה בXXXX מופנה דה פקטו כלפי הרשויות בישראל, שיקולים ציבוריים, אכיפת פסק הדין תהיה בישראל, הדין החל בסוגיה הוא הדין הישראלי וככזה מחייב התערבות גורמים ורשויות בישראל דבר שיסרבל את ההליך, כל העדים והצדדים נמצאים בישראל.
דיון והכרעה
סמכות שיפוט בינלאומית
33. השאלה הראשונה העומדת לפתחו של בית משפט זה, עוסקת בקביעתה של סמכות שיפוט לדון בתביעה המונחת לפניו. במידה ויוחלט כי סמכות השיפוט אכן נתונה, יידרש בית המשפט להחליט אם להוציא סמכותו מן הכוח את הפועל, בהתייחס לנסיבות המקרה דנן.
34. כאן המקום לציין, כי אף אחד מהצדדים לא ביקש מינוי מומחה לדין הזר, וזאת למרות שבית המשפט העלה סוגיה זו מיוזמתו פעם אחר פעם. משכך המדובר בהתעלמות מכוונתי של
הצדדים.
35. ככלל, סמכות השיפוט של בית המשפט נובעת מהמצאת כתב תביעה לידיו של נתבע בין בתוך המדינה ובין מחוצה לה. ביצוע ההמצאה על פי הדין, מקנה לבית המשפט סמכות בינלאומית מכוח המשפט הבינלאומי הפרטי, לפיו יש לבתי המשפט בישראל סמכות בינלאומית על נתבע פלוני המצוי בתחומיה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 533 (מהדורה 12 – 2015 (להלן – יא’ גורו’י).
36. בהתבסס על כללי הסמכות המקומית הקבועים בסעיף 255ג. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 ולפי סעיפים 3(א) ו-1(4) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995, נראה כי לבית המשפט בישראל קנויה סמכות שיפוט בינלאומית לדון בתובענה. בכך, נראה כי עברנו את המשוכה הראשונה.
37. עתה שומה על בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם נסיבות המקרה דנן, אכן מצדיקות את הפעלת סמכותו בפועל. עיון בספרו של פרופסור מיכאל קרייני ייאופקים חדשים במשפט – השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומיתיי (הוצאת הפקולטה למשפטים האוני העברית בירושלים, תשס”ב-2002) (להלן – “ימי קריינייי) מעלה, כי ישנן מספר מסגרות מוגדרות להפעלת שיקול הדעת האמור. המסגרות הרלוונטיות לעניינינו הן זו העוסקת בהבחנה בין ייפורום לא נאות” (Forum Non Convenience) לבין “פורום טבעי” (Natural Forum) וכן, זו הבוחנת קיומם של הליכים מקבילים הדנים באותו נושא (lis alibi pendens). 7 מתוך 26
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ר. נ’ ל. ואח’ 25762 – 11 – 17
תמ”ש
The Swiss courts at the child’s habitual residence or at either parent’s domicile have jurisdiction to entertain an action for a declaration establishing or denying a parentchild relationship.
עינינו הרואות, כי הסמכות לדון בתובענה זו ניתנת לבית משפט בXXXX המצוי במקום מגוריו של הילד או במקום מושבם של אחד משני ההורים. מקום מגוריו של המבקש הוא בישראל ולכן, אפשרות זו נפסלת. אשר למקום מושב המנוח, נוכח האסמכתאות הרבות שהוצגו על ידי המנוחה כגון העתק מתעודת פטירתו של המנוח לפיה היה תושב ZZZZ והעתק תעודת תושבות המראה, כי החל משנת 1983 היה המנוח תושב ZZZZZ – משכך ספק אם מקום מושבו אכן היה בXXXX וזאת לנוכח הדין החל בסוגיה. יחד עם זה, סוגיה זו במחלוקת בין הצדדים וטרם הוכרעה.
Article 67 When the parents are not domiciled in Switzerland and the child does not have his habitual residence there, the courts at the Swiss place of origin of either parent have jurisdiction to entertain an action for a declaration establishing or denying a parentchild relationship, provided such action cannot be brought at either parent’s domicile nor at the child’s habitual residence, or provided that one cannot reasonably be required to bring such action there.
משכך, כאשר מקום מושבם של ההורים אינו בXXXX והילד אינו מתגורר בXXXX, 42. תינתן הסמכות לבית המשפט הזר המצוי במקום מוצאו של ההורה. ואולם, על פי האמור בסיפא – סמכות זו תינתן רק מקום בו לא ניתן להגיש את התובענה במקום מושבו של אחד מההורים או במקום מגוריו של הילד. שעה שמקום מושבו של המבקש הוא במדינת ישראל, אזי, אף על פי סעיף זה ניתן ללמוד, לכאורה כי הפורום הטבעי והנכון לדון בתובענה הוא דווקא בית המשפט בישראל.
Article 68 1. The establishment, declaration and denial of a parent-child relationship are governed by the law of the state of the child’s habitual residence. 2. However, if neither parent is domiciled in the state of the child’s habitual residence and if the parents and the child are nationals of the same state, the law of such state applies. Article 69 1. In order to determine the law applicable to the establishment, declaration or denial of a parent-child relationship, the date of birth shall be used as the reference date. 2. However, in case of a judicial declaration or denial of a parent-child relationship, the date of the action shall be used as the reference date if the child’s overriding interest so requires.
Article 70 III. Foreign decisions Foreign decisions relating to a declaration or denial of a parent-child relationship shall be recognized in Switzerland if they were rendered in the
9 מתוך 26
