ש. נגד ש

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14 ש. נ’ ש.
לפני
כב’ השופט מרדכי (מוטי) לוי
תובעת
א.ג.ש. באמצעות ב”כ עוה”ד רות דיין-וולפנר ואח’
נגד
נתבע
ע. ש. באמצעות ב”כ עוהייד אורית דרור-הראל ואח’
פסק דין
לפני תביעה רכושית בין בני זוג ידועים בציבור אשר לשניהם זו מערכת יחסים שנייה.
הרקע העובדתי:
1.

הצדדים הינם בני זוג אשר התנהלו במשק בית משותף כ- 20 שנה מיום 30 / 8 / 1993 ועד ליום הקרע ביניהם ביום 31 / 12 / 2013 (ראו: הפרוטוקול עמ’ 3 ש’ 10).
.2

ביום 25 / 8 / 1994 נחתמה בין הצדדים אמנת נישואין (לרבות הסכם עפ”י חוק יחסי ממון בין בני זוג תשלייג 1973) (להלן: האמנה, ההסכם).
להלן יובאו סעיפים רלוונטיים מההסכם למושא פסק דין זה:
סעיף 3 :
“א.
הכנסותינו מכל מקור תשמשנה לצרכי משק הבית המשותף, צרכיו האישיים של כל אחד מאיתנו וצרכי ילדינו כאמור להלן.
סעיף 4:
הרכוש שהיה לכל אחד מאיתנו טרם חתימה על אמנה זו לרבות הרכוש המפורט להלן: יישאר בבעלותו הבלעדית של בעליו ולא יהפוך לרכוש משותף.
לע.
1.
שטח אדמה ברח’ XXXX.
1 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14
ש. נ’ ש.
נכסים ) תבעה התובעת חלוקה בלתי שוויונית בניגוד להסכם בו היא רואה כדרך הנכונה לחלוקה ביניהם שאם לא כן הייתה עותרת לביטולו. כזכור, הודיעה באת כוחה מפורשות שההסכם הוא הדרך לחלוקת מסת הנכסים שנצברו על ידי הצדדים בחלקים שווים ומטבע הדברים לא הוגשה בקשה לביטולו.
33.

קולמוסים רבים נכתבו על חובת תום הלב בשיטתנו המשפטית. היטיב לתאר את חשיבות תום הלב כבוד השופט רובינשטיין שקבע “בעיניי, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפייה להגינות ביחסים בין בני אדם בכלל – נגזרת של תום לב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשווה סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973), בבחינת “אדם לאדם – אדם” (הנשיא ברק, רע”א 6339 / 97 רוקר נ’ סלומון…)…זו גם תמציתו הערכית של הכלל “ועשית הישר והטוב” (דברים ו, יח) החופה ממעל באתוס מורשתנו”. (ראו: בעיימ 5939 / 04 פלוני נ’ פלונית פייד נט(1), 665 ( 08 / 09 / 2004 ) 671 – 672 ס’ 7 לפסק הדין).
34.

תקצר היריעה מלתאר הדברים אשר נכתבו ונפסקו בזכות תום הלב כחלק מהשיטה המשפטית שלנו. אולם, בענייני משפחה דומני, ואיני היחיד לשון המעטה, שתום הלב הנדרש מתעצם והופך אבן בוחן מהותית להתנהלות הצדדים האחד כלפי השני גם בהעלאת טענותיהם. תום הלב הנדרש בענייני משפחה כולל, בהשאלה מדברי חברי כבוד השופט ארז שני המנתח את החוזה המשפחתי ותחולת תום הלב בראי חוק החוזים, גם הימנעות מיי…תכסיסנות משפטית וגישה סחטנית אגב נתינת וקבלת זכויות משפטיות” (ראו: פסק דינו של כבוד השופט ארז שני (תמ”ש (ת”א) 23849 – 08 – 10 י.ק נ’ ב.ש.ק ( 09 / 10 / 2011 )).
35.
לטעמי ניסיונה של התובעת לאחוז בחבל משתי קצותיו גם לבקש לממש את חלוקת מסת הנכסים וגם לבקש את בית המשפט להורות על חלוקה בלתי שוויונית מהווה התנהגות שלא בתום לב אותה טכסיסנות משפטית פסולה עליה הצביע השופט שני.
36.
די באמור כדי לדחות את תביעתה של התובעת לחלוקה בלתי שוויונית.
37.
ברם, מעבר לכך “סעיף 8 לחוק הוא סעיף קורקטיבי, הבא לתקן עיוותים העלולים להיווצר על ידי החלה אחידה של הוראות החוקיי… תנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט הוא קיומן של נסיבות מיוחדות במקרה הספציפי. פסיקת בתי המשפט קבעה כי השימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון צריך להיעשות במשורה במקרים חריגים הן לאור מעמדה של זכות הקניין והן כדי שלא לפגוע בוודאות המשפטית ביחס לאיזון המשאבים”. (ראו: ניסים שלם יחסי ממון ורכוש-הדין והפסיקה (2013), 446).
38.
לא בכדי קבעה הפסיקה שיש לסטות מהחלוקה השוויונית במשורה מקל וחומר במקרה שלפני שהצדדים הסכימו כבר לפני 20 שנה על חלוקה שוויונית. על אף החזרה, לכאורה על הדברים,
11 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14 ש. נ’ ש.

במילה. ההסכם של ע. הוא לא עם XXXX. אין לו דבר וחצי דבר עם XXXX”. עוד לחברה זכאות לרכוש 5 . 5 % מהון המניות של XXXX (ראו: ס’ 3 לחוות הדעת האקטוארית המשלימה).

המשיך והעיד מנכ”ל חברת XXXX לעניין תכנית האופציות של החברה “…ועדיין לא הוצאנו תוכנית אופציות” (ראו: פרוטוקול עמ’ 61 ש’ 6). ובהמשך העיד מר XXXX: “אני יכול לבדוק את השוק. זה מאוד נפוץ. יש חברות שיותר ותיקות מאיתנו, תוכניות אופציה בחברות הי טק בנויות כך שכאשר החברה מבשילה ומתחילה להרוויח כסף, מה שאנו רחוקים משם לגמרי, אז באמת מתבצעת תוכנית האופציות, כאשר בשלב ראשון עם העובדים כל מה שמתבצע זה המסגרת הכלכלית שמה הוא יהיה זכאי לרכוש כאשר תהיה תוכנית האופציות. אין מעבר לזה שום דבר”(ראו: הפרוטוקול עמ’ 61 שי 17 – 27 ).

עוד העיד מר XXXX יהוא מוצג כוי.פי XXXX. משפטית, ההסכם היחידי שלו הוא עם XXXX, ההתחברות היחידה שיש לו אני עומד מילה במילה מאחורי הדבר הזה. יש זכות לרכוש את, את האופציות שלו שעדיין לא מומשה, שעדיין אין תוכנית אופציות.” (ראו: הפרוטוקול עמי 63 שי 18 – 20 ).

המשיך והעיד המנכייל בהקשר זה : “לע. יש זכות לקבל, לקנות 3 % וזו תוכנית שלא מומשה… תוכנית שבמצב החברה היום הולכת ומתרחקת, אנחנו נמצאים היום במצוקה, זה לא סוד גם לע. אנחנו נמצאים היום במצוקה מאוד גדולה בחברה עד כדי, עד כדי לשקול לסגור אותה. וע. יודע את זה. אנחנו מנסים כבר הרבה זמן לגייס כסף, אנחנו לא מצליחים. השוק מאוד קשה. ושם הדברים עומדים כרגע” (ראו: הפרוטוקול עמי 58 ש’ 11 – 16 ).
התובעת ידעה זאת. התובעת ידעה שמדובר באופציות אשר ספק אם ימומשו. עוד ידעה התובעת שהאופציות הן אופציות לרכישה מתוך מניות החברות. שתי תובנות אלו מצויות בחוות הדעת האקטוארית המשלימה תוך הדגשה שספק אם תהא לנתבע הזכות לממש אופציות אלו. המשך תביעתה של התובעת לחלוקה בלתי שוויונית במסת הנכסים היא התנהלות שלא בתום לב.
ב”כ התובעת המשיכה והקשתה על מנת להציג את מצבה הטוב לכאורה של חברת XXXX כדי להראות, שהנתבע הוא בעל רכוש שהועלם מהתובעת בשווי שבין 3 ל 6 מיליון דולר (ראו: הפרוטוקול עמ’ 63 שי 21).
13 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14 ש. נ’ ש.
הזכויות ושווין. 6. על אף האמור בסעיף 5 למכתבי ברצוני לציין שגם בהינתן כל האישורים מעורכי הדין בעניין האופציות וכמותן, לא תהיה ביכולתי לבצע הערכת שווי לחברות האמורות, שכן מדובר בחברות סטאר-אפ בהתהוות ולבעל יש, על פניו זכויות מועטות ללא יכולת השפעה על ניהול החברה ופעולותיה.”
אמור מעתה שלנתבע באמצעות החברה בבעלותו אופציות ששווין אינו ידוע ועצם הזכות לרכשן מוטלת בספק.
45.

בטרם נעילה בסוגיה זו מצאתי להדגיש שהזכות של הנתבע באמצעות XXXX, החברה באמצעותה הוא פועל היא לרכוש את המניות של החברות על פי האופציה שהוקצתה לו, וברי שככל שתעמוד התובעת על קבלת זכותה באותן אופציות הרי שעל פי סעיף 4 ד’ תצטרך לשלם בעבור רכישת חלקה (50 % מההקצאה לנתבע).

46. מבלי לגרוע באמור לעיל בהתייחסו להמשך פוטנציאל השתכרותו של הנתבע כתב המומחה רוייח פרישקולניק ייע. כיום בן 60 ונמצא 7 שנים מגיל הפרישה. השכר החודשי נטו שלו הנו 35 , 254 ₪ והשכר המקובל בשוק 25 , 383 ₪ נטו ( 40 , 000 ₪ ברוטו). מהפרש ההשתכרות של ע. על השכר המקובל בשוק יש לנטרל את שנות הניסיון שצבר לא במסגרת הנישואין ( 14 / 34). את הסכום הנ”ל יש להוון ב 25 % המבטא את הסיכון הקיים בתחום ההי טק בשל הטכנולוגיה המתחדשת בתחום זה וכן גילו אשר מהווה מגבלה וסיכון להמשך הקריירה” כאשר לקח המומחה את כל הנתונים לרבות פוטנציאל השתכרותה של התובעת (הגם שהתייחס לעבודתה הXXXX בלבד) קבע את האיזון הנדרש בגובה 122 , 523 ₪.
47.
לאור המובא לעיל התביעה לחלוקה לא שוויונית נדחית. לא מצאתי לשנות מהסכמות הצדדים ולהורות על חלוקה בלתי שוויונית.
אחרית דבר:
48.
לתיק הוגשה חוות דעת אקטוארית וחוות דעת אקטוארית משלימה המקובלות על הצדדים ועל כן אני מוצא לאמצה וקובע את איזון המשאבים למועד הקרע כדלקמן :
נכסים נזילים:

הנתבע יעביר לתובעת סך של 7 , 818 ₪ מתוך חלקו בתמורת מכר הבית. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12 / 31 / 2013 ועד לתשלום בפועל.
נכסים לא נזילים:
15 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14
ש. נ’ ש.
49.
לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לחייב הצדדים בהוצאות שהיו מתקזזות בין הצדדים לאור התנהלותם ההדדית.
50.
מתיר פרסום ללא פרטים מזהים.
51.
תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור התיק.
ניתן היום, ה’ אלול תשע’יח, 16 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
מרדכי (מוטי) לוי, שופט
אילתיים סגורות
17 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14 ש. נ’ ש.
.5

עוד מוסכם על הצדדים שהמגרש מושא סעיף 4 א 1 לאמנה (ב XXXX (להלן: המגרש)) נקנה על ידי הנתבע עובר להיכרותו את התובעת בעלות של כ- 140 , 000 $ ארהייב.

הצדדים מינו בהסכמה הדדית על דעת עצמם שמאית מקרקעין לשום את שווי המגרש בשני מועדים: חודש דצמבר 1994 (המועד המועדף על התובעת) וחודש אוקטובר 1995 (המועד המועדף על הנתבע). חוות הדעת מיום 19 / 4 / 2015 של הגבי XXX XXX, שמאית מקרקעין, התקבלה לתיק בהסכמה (להלן: חוות הדעת השמאית).

עוד צורפה לתיק חוות הדעת מיום 1 / 5 / 16 של רויים XXX XXX לחלוקת ואיזון המשאבים בנכסי הצדדים (להלן: חוות הדעת האקטוארית). מי מהצדדים לא ביקש לחקור המומחה על חוות דעתו. ביום 8 / 6 / 16 הוגשה לתיק השלמה לחוות הדעת האקטוארית תוך התייחסות לטענות התובעת לקיומו של רכוש שלא הוצהר בעקבות המפגש של הנתבע עם החוקר הפרטי (להלן: חוות הדעת האקטוארית המשלימה)
עיקר טענות התובעת:
8.

ראשיתה של ההיכרות בין הצדדים בשנת 1990, בארהייב, עת הייתה נשואה לאחר שעבד עם הנתבע באותה חברה. באוגוסט 1991 נפרדה מבעלה, שבה עם בתה מאותם נישואים לישראל ובמאי 1992 התגרשה מבעלה. בשנת 1992 שב הנתבע ארצה ונהג בעת ההיא ללון בדירתה בתל אביב. הקשר בין הצדדים הוביל לכך שבשנת 1993 חיפשו הצדדים לרכוש דירה למגוריהם המשותפים, אך בסופו של יום שכרו דירה בXXXX. בשנת 1994 פתחו הצדדים חשבון משותף, ביום 25 / 8 / 1994 חתמו על האמנה ומספר ימים לאחר מכן ערכו מסיבת נישואין בXXX, הגם שבפועל לא נישאו.
9.

הנתבע רכש בשנת 1991 את המגרש בסך של 139 , 514 דולר. היא מכרה את דירתה ב XXXX (להלן: הדירה) בשווי של 175 , 000 דולר והשקיעה סך זה בבניית בית אותו החליטו הצדדים לבנות על המגרש (להלן: הבית).
10.

מיד לאחר מסיבת הנישואין החלו לתכנן את בניית הבית וקיבלו הצעת מחיר בגובה 127 , 880 דולר לבנייתו מחברה קבלנית. ביום 19 / 1 / 1995 חתמו על הסכם עם אותה חברה קבלנית. הסדר התשלומים שקיבלה מתמורת מכר דירתה הלם את סדר התשלומים להם התחייבו הצדדים לשלם לחברה הקבלנית שבנתה את הבית.
11.

הנתבע איש מחשבים עתיר ידע העוסק בפיתוח תוכנות לשתי חברות גדולות האחת ישראלית והשנייה אמריקאית וסך הכנסותיו כ- 88 , 000 ₪ לחודש משלושה מקורות: סך של כ- 8 , 000
3 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14
ש. נ’ ש.
הגם ששני הצדדים פיתחו קריירה הם לא עשו חיל ובנוסף לאמור נאלצו ללוות מבנם סך של
. 100,000
19.

התובעת היא XXXX בעלת שם ומוניטין ומשמשת כמנהלת משרד XXX יוקרתי. הכנסתה מורכבת ממספר מקורות ושכרה מכלל מקורותיה עומד על למעלה מ- 14 , 000 ₪ נטו לחודש. התובעת לא צרפה את הסכם ההעסקה שלה. יחד עם זאת, כעולה מטיוטת הסכם ההעסקה שלה לבד משכרה השוטף והקבוע היא מקבלת אחוזים מתקבולים מלקוחות. הקריירה שלה בנסיקה והכנסתה עולה בהתאם. לבד מכך, ירשה לאחרונה כמיליון וחצי ₪ אשר מניבים לה בתוספת להון שלה לא פחות מ 4 , 000 ₪ לחודש.
20.
ראשיתו של הקשר הזוגי בין הצדדים הוא מחודש אוגוסט 1993 ולא כנטען על ידי התובעת.
21.
השימוש בסעיף 8(2) לחוק כאשר החוק אינו חל על הצדדים בטעות יסודו. יחד עם זאת גם לגופו של עניין כושר השתכרות עתידי כשלעצמו אינו נכס בר איזון, ורק משפיע על אופן החלוקה של הנכסים ברי האיזון. “משנקבע בסעיף ד’ להסכם הממון כי נכסים משותפים שיצברו וירכשו הצדדים במהלך החיים המשותפים יהפכו לרכוש משותף בחלקים שווים בין בני הזוג, ברור כי כל חלוקה אחרת מנוגדת להסכם ובשום אופן לא ניתן להחיל את הוראות סעיף 8(2) בענייננו ולחלק את רכושם של הצדדים מחצה ומחצה” (ראו: ס’ 50 ב’ לכתב ההגנה).
השאלות מושא פסק הדין:
22.
כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים על היות האמנה הדרך לאיזון וחלוקת המשאבים ביניהם ועל כן לא מצאתי לדון בשאלת מעמדה של האמנה כהסכם ממון.
הצדדים חלוקים בשתי שאלות: האחת, אופן חלוקת שווי הבית, לשון אחר הפרשנות הראויה להסכמות הצדדים בסוגיה זו באמנה. השנייה, עתירת התובעת לחלוקה לא שוויונית של הזכויות שנצברו על ידי הצדדים תוך שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.
דיון והכרעה:
הבית:

23. בסיס המחלוקת בין הצדדים הוא השווי שיש לייחס לחלקו של הנתבע כבעלים של המגרש לעת חתימת האמנה ולבניית הבית. האם שווי המגרש במועד רכישתו או שוויו ביום החתימה על ההסכם או מועד ההתקשרות של הצדדים עם חברה קבלנית לבניית הבית.
5 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14
ש. נ’ ש.
הוא אפס . ברי שבמקרה שכזה הייתה נערכת אומדנה שמאית לקרקע וסכום השמאות היה הבסיס ליחסיות חלקה של התובעת.
26.
לטעמי נפלה התובעת, למצער, לכדי שגגה. השקעתה צריכה להימדד באופן יחסי ביום עריכת ההסכם שכן אז הוסכם על ייחוס חלקה ביחס לשווי הקרקע.

היבט נוסף התומך בכך הוא ההסכמה על עריכת חוות הדעת השמאית לתאריכים האמורים והגשתה לתיק בהסכמה. אם מלכתחילה לעליה בשווי המגרש אין כל משמעות מה טעם עריכת השמאות! בהינתן שעל פי תפיסתה שווי המגרש יהיה בכל מקרה שווי ההשקעה של הנתבע ברכישתו, סך של כ- 140 , 000 , דולר מה טעם הסכימה כלל לעריכת חוות הדעת השמאית למועד החתימה על האמנה? רצונו של הנתבע בעריכת חוות הדעת השמאית מובן אך מה לה לתובעת להגישה למועד החתימה על האמנה ובהסכמה כאשר דעתה היא שתרומתו של הנתבע היא למרב 140 , 000 דולר! בדיון שהתקיים ביום 16 / 6 / 15 טענו בייכ הצדדים ש “ימינינו שמאי על דעת עצמנו לשום את שווי הקרקע.” (ראו: הפרוטוקול עמ’ 8 ש’ 11).

בהמשך הדיון טענה ב”כ הנתבע “…במהלך הזמן בין הדיונים אנחנו פנינו בהסכמה ללשכת השמאים, ביקשנו מינוי שמאי אובייקטיבי, כאשר ביקשנו את מועד השמאות לשווי הקרקע בלבד, לשני מועדים: המועד שהאשה רצתה והמועד שהבעל רצה. מועד אחד לשנת 94′ ומועד אחד לשנת 95′. קיבלנו חוות דעת שמאית. אני מגישה את חוות הדעת השמאית בהסכמת חברותיי” (ראו: שם ש’ 15 – 19 ).
יוער שבייכ התובעת לא התנגדה להגשת חוות הדעת השמאית אם כי הסתייגה מהפרשנות של ב”כ הנתבע כמובא לעיל. אלא שבעיני עצם ההסכמה לבדיקת שווי המגרש במועד החתימה על ההסכם יש בה להעיד על התובנה שלא יכול להיות ששווי המגרש יישאר קבוע בכל התחשבנות עתידית למועד החתימה על האמנה.
זאת, ועוד. הדברים עולים מלשון הסעיף “…בהתאם להשקעתה היחסית של א. בנכס, יחסית לשווי הקרקע…” לא בכדי לא נכתב שווי הקרקע בעת רכישתה נתון שהיה ידוע בעת החתימה. לו היה ממש בטענתה של התובעת חזקה שהייתה מעלה זו בזמן אמיתי במועד החתימה על האמנה. משכך, עולה שאומד דעת הצדדים היה שיש לראות בשווי המגרש כשוויו במועד החתימה על האמנה. יודגש שאיני מקבל גם את גישתו של הנתבע שהמועד לביצוע ההתמרה של הזכויות על פי יחסיותן הוא בשנת 1995.

27. משעה שאומד דעת הצדדים קיצוני האחד לשני ואימוצה של גישה אחת על פני רעותה מובילה לתוצאה שונה מהותית שלטעמי אין לה אחיזה באמנה ואינה מתיישבת עם רוח הדברים שבאמנה יש לחפש הפתרון בסעיפי האמנה ודומני שהפתרון מצוי בהסכם עצמו על אף חוסר הבהירות שבו. 7 מתוך 17
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 3792 – 11 – 14
ש. נ’ ש.
אין ספק שבמועד החתימה על ההסכם לא ידעו או לא צפו את עליית השווי שכן זה לא קיבל ביטוי בהסכם. במהלך חייהם המשותפים מי מהצדדים לא עמד על הצורך ברישום זכותה של התובעת בלשכת רישום המקרקעין על פי חלקה בהשקעתה על פי שווי המגרש.
אי הרישום של זכויותיה של התובעת ביחס להשקעתה אל מול שווי המגרש בלשכת רישום המקרקעין כמו גם העובדה שאין ספק שעליית הערך היא רכוש שנצבר לצדדים, להלכה במסת הנכסים של הצדדים תוספת של כ- 5 מיליון ₪ על פי הערכתם, שלא היו להם בעת החתימה על האמנה. על כן לדידי הדרך הפרשנית הראויה לחוסר הבהירות היא לאבחן בין ההסכם לבנייה לבין עליית השווי.

באשר לעלות סל הבנייה’: שווי המגרש לעת החתימה והסכום שהובא על ידי התובעת, יש לראות בחלקה של התובעת על פי יחס שווי המגרש ביום החתימה על האמנה אל מול השקעתה הכספית כמובא לעיל. ברם, החל מיום החתימה ואילך, משעה ששווי הבית עלה והפך ל”רכוש עתידי” שנצבר להם יש לחלקו בחלקים שווים. תוצאה זו מביאה לכך שמתוך הסך של שווי הנכס למועד החתימה יהא חלקה של התובעת 32 % מהסך של 1 , 645 , 000 ₪ וכל סכום בו יימכר הבית מעבר לסך של 1 , 645 , 000 ₪ יחולק בין הצדדים בחלקים שווים (הצדדים מעריכים את שוויו של הבית בכ- 5 – 6 מיליון ₪).
“הצדק המחַלק הוא צדק גיאומטרי’: הוא תלוי כל כולו במבנה החברה ובגודלם של מרכיביה השונים: גם הוא שואף לשוויון [כמו הצדק המשווה’ הגורס שוויון גמור ומוחלט – מ.ל]. אבל שוויונו אינו מוחלט אלא יחסי… זהו צדק שאימץ לעצמו יוסטיניאן קיסר בסעיף הראשון לספר חוקיו: ‘צדק הוא הרצון, הקבוע והמתמיד לתת לכל אדם את הראוי לו” (ראו: חיים כהן המשפט (1996) עמי 88).
29.
אשר על כן אני קובע שתמורת מכר הבית תחולק בין הצדדים כדלקמן :

סך של 1 , 645 , 000 ₪ מתוך תמורת המכר תחולק בין הצדדים שחלקה של התובעת עומד על 32 % וחלקו של הנתבע על 68 % . כל סכום מעבר לסך זה של 1 , 645 , 000 ₪ שיתקבל ממכר הבית יתחלק בין הצדדים בחלקים שווים. חלוקה זו תביא לחפיפה במעגלים המשיקים ותאזן בדרך צודקת את חלקם של הצדדים בבית על פי השקעתם בו
חלוקה בלתי שוויונית:
9 מתוך 17