:

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו תלה”מ 64080 – 06 – 18 ; תלה”מ 36145 – 10 – 18
בפני
כב’ השופט יהורם שקד

בתלהיימ 64080 – 06 – 18 :
התובע:
פלוני עיי בייב עוייד אבישי יפתח
הנתבעת:
פלונית ע”י ב”כ עוייד קלמן קרני

בתלהיימ 36145 – 10 – 18 : התובעות:
11
1. פלונית 2. פלמונית ע”י ב”כ עוייד קלמן קרני
12
13
14
15
16
הנתבע:
פלוני
17
ע”י ב”כ עו”ד אבישי יפתח
18
C
פסק דין
א’ – ההליכים שבפני:
1.
24
26

הצדדים, התובע והנתבעת בתלהיימ 64080 – 06 – 18 (להלן: האיש , האשה – בהתאמה) הם בני זוג לשעבר, שהתחתנו, התגרשו, והתחתנו בשנית, ולהם חמישה ילדים, כאשר התובעת 2 בתלהיימ 36145 – 10 – 18 היא הצעירה שבהם, ילידת ינואר 1998 (להלן: הבת). בעניינם של הצדדים קיימים כ 20 תיקים קשורים מאז שנת 2000 ובעניינים שונים, וזאת רק בבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת”א (תיקים נוספים התבררו גם בפני בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ובערכאות הערעור הרלוונטיות וכן בבית הדין הרבני האזורי, בית הדין הרבני הגדול ואף בבית המשפט העליון). מטבע הדברים ומאחר ועניינם של הצדדים מעסיק את בתי המשפט כמעט שני עשורים, ניתנו החלטות גם מאת מותבים קודמים.
30
2.
34

כעת, התובענות התלויות ועומדות הן תביעתו של האיש להורות על ביטול תשלום דמי המדור לאשה בתלהיימ 64080 – 06 – 18 , כפי שנקבע בפסק הדין מיום 23 . 8 . 10 על ידי כב’ השופטת חי רוטשילד (להלן: פסק הדין) ותביעתה של האשה להורות על חיובו של האיש במזונותיה ובמזונות הבת, בתוספת הוצאות מדור ואחזקתו בתלהיימ 36145 – 10 – 18 .
35
1 מתוך 8

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו תלה”מ 64080 – 06 – 18 ; תלה”מ 36145 – 10 – 18
9.
1

ביום 1 . 12 . 15 פסק בית הדין הרבני האזורי בתל אביב כי על הצדדים להתגרש, בקובעו : “האשה אינה מעוניינת בשלום בית אלא המצב הנוכחי נוח לה… האשה אינה חפצה בבעלה וכל הקשר הרופף ביניהם הוא התדיינותם בעניין הרכוש בלבד. אין השלום שורר ביניהם בלשון המעטה ויש לראותם כמורדים זה בזה הן לעניין זכות האשה לכתובה והן להגדרת הגר”ח פאלאג’י. ועל הצדדים להתגרש זה מזה להלכה ולא רק למעשה ויפה שעה אחת קודם” (ר’ נספח יי3יי לתצהיר האיש). אימות לדברים ניתן למצוא גם בדברי בייכ האשה בדיון מיום 24 . 1 . 19 , עת נשאל יימה ההצדק להוסיף ולחייב את האיש במדור האשה ?יי, והשיב: “שיקיים את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול… שיישלם את מלוא החוב בשיק בנקאי” (שם, עמ’ 4, ש’ 30 – עמי 5, ש’ 5).
2 3 4 5
6
8
10.
11
12

ביום 28 . 6 . 18 שב בית הדין הרבני וקבע בפסק דין כי על האשה לקבל גיטה לאלתר והוסיף: “ככל שיש לאשה טענות רכושיות הרי שמקומן באותה ערכאה בה נפסקו” (ר’ נספח יי5יי לתצהיר האיש). ערעור שהגישה האשה על פסק הדין המחייב אותה להתגרש, נדחה על ידי בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו מיום 5 . 10 . 18 , תוך שבית הדין הרבני הגדול מציין באותיות מודגשות ובקו תחתי כי הצדדים: “כבר פרודים כ- 18 שנה…” (ר’ נספח יי6י לתצהיר האיש).
13
14
16
11.
17
או

בעקבות פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי, פנה האיש לבית הדין הרבני הגדול לאשר צווי הגבלה כנגד האשה לנוכח סירובה לקבל את גיטה ממנו. בהחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 20 . 11 . 18 נקבע: “… שמענו את הצדדים ואף דעתנו היא כי על האשה לקבל את גיטה לאלתר… אמנם איננו סבורים כי ניתן להטיל על האשה צווי הגבלה לאור העובדה כי בפנינו הסכמת הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה… לאור זאת אין באפשרותנו לאשר צווי הגבלה, כשהבעל הסכים במפורש לכך שסידור הגט כפוף למסירת התשלום המלא, כך שאיננו יכולים לחייב את האשה לקבל גט ללא תשלום על ידי הבעל. אמנם הצדדים חייבים לשתף פעולה במכירת הדירה ולהיפרד לאלתר” (הדגשות לא במקור).
20 21
12.
לטענת האשה, פסק דין זה ביטל את כל פסקי הדין שחייבו אותה לקבל את גטה כך שבפועל, אין בנמצא כל חיוב המורה לה להתגרש. מנגד, טוען האיש כי החלטה זו ניתנה במסגרת בקשה לאישור צווי הגבלה, כך שפסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי, לא רק שלא בוטלו, אלא גם לא יכולים היו להתבטל ללא הליך ערעור עליהם.
13.
31

קריאת ההחלטות שהובאו לעיל, מלמדת כי הדין עם האיש ואנמק. ראשית, לא הוגש ערעור על פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי מיום 28 . 6 . 18 המחייב את האשה בקבלת הגט, כך שיש היגיון רב בטענת האיש. שנית, בית הדין הרבני הגדול שב ומזכיר בהחלטתו כי ייאף דעתנו היא כי על האשה לקבל את גיטה לאלתר”, כך שאינני יכול לראות כל טעם באזכור זה, אם וככל שבית הדין הרבני היה מחליט שלא כך הם פני הדברים. שלישית, בית הדין הרבני הגדול חותם את החלטתו בצמד המילים: “… ולהיפרד לאלתר”, ללמדך כי החיוב בגט לא נס ליחו.
32 33 34 35
3 מתוך 8

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו תלה”מ 64080 – 06 – 18 ; תלה”מ 36145 – 10 – 18
1
2
3

21. שנית, אף אם תאמר כי חיובה של האשה בקבלת גיטה בוטל – ולטעמי, לא כך הם פני הדברים כפי שהוסבר לעיל – עדיין קיומו של פירוד כה ממושך שבין הצדדים, היה מוביל לאותה תוצאה של ביטול חיובו של האיש במדור האשה. בבעיימ 3151 / 14 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 5 . 11 . 15 ), קבע כב’ השופט רובינשטיין: “בהתחשב בעקרונות הדין האישי שעל פיהם עלולה להישלל מן האשה זכאותה למזונות, באו בתי המשפט לענייני משפחה, במסגרת עקרון תום הלב שבדין הכללי, לכלל מסקנה כי גם אם הדין האישי מחייב את הבעל להמשיך ולזון את אשתו, יש מקום בנסיבות פירוד ממושך ונישואין שבאו בפועל אל קיצם (“נישואין על הנייר”) לפטור אותו מחובת המזונות” (שם, פסקה זי, עמי 32).
22.
11

לא אחת נפסק כי אשה אינה שבויה ביד בעלה ובעל אינו שבוי בידי אשתו וכאשר אפסו סיכויי החזרה לשלום בית, כבמקרה דנן, אין כל ערך חברתי בשימור מלאכותי של נישואין על הנייר ובודאי שאין כל הצדקה לעודד המשך קיום קשר חד סטרי זה ע”י פסיקת מזונות לאשה (ראה: עייא 5930 / 93 פדן נ’ פדן, (פורסם בנבו, 22 . 12 . 94 )).
12
23.
15
16 17
18

במקרה דנן, פסיקת מזונות אשה תביא להנצחת הסכסוך, להימשכות ההליכים ולפגיעה בלתי מידתית בקניינו של הבעל. בעיימ (י-ם) 638 / 04 ח.ר נ’ ר.ר. (פורסם בנבו, 23 . 1 . 05 ) אישר בית המשפט המחוזי פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע שבמקרים בהם האשה מתנגדת לגירושין, כאשר יחסי בני הזוג הגיעו לקיצם, עלולה פסיקת מזונות לטובתה להנציח מצב לא רצוי. כב’ השופט דרורי סקר בפסק דינו את ההתפתחות שחלה בפסיקה באשר לזכות אשה למזונות כאשר יש לה יכולת לעבוד ומסקנתו היא שכאשר ברור שמטרת האשה היא “אכן להכעיס או להכניס ידה לכיסו העמוק של הבעל, כי אז רשאי – ולעיתים אף חייב בית המשפט … להפחית את סכום מזונות האשה או אף לקבוע כי אינה זכאית כלל למזונות”. (סעיף 55 לפסהייד).
19
20
21 22
24.

שלישית, בידי האשה סך של 300 , 000 ₪ ומלבד זאת היא מקבלת סך של 6 , 500 ₪ לחודש מתוך הפנסיה של האיש. בנסיבות אלה, לא אוכל לראות את המשך חיובו של האיש במזונותיה ו/או במדורה של האישה (לעניין זה ר’ ע”א 7033 / 93 יאיר נפשי נ’ רחל נפשי (פורסם בנבו, 10 . 8 . 96 )).
25.
אשר על כן, עתירתו של האיש לביטול החיוב במדור האשה מתקבלת בזאת.
ג’ – תביעת האשה למזונותיה ולמזונות הבת:
26.
תביעת האשה למזונותיה שלה – בשים לב לתוצאת תביעתו של האיש, נופלת מאליה תביעת האשה למזונותיה. למעלה מן הצורך, אציין כי בכתב התביעה לא הראתה האשה כל שינוי נסיבות ממועד פסק הדין שיש בו להביא לחיוב חדש ואם בשינוי נסיבות עסקינן, הרי שמן הנסיבות שהובאו לעיל, ללא יוצא מן הכלל, כגון: חיובה של האשה להתגרש, הפירוד הממושך, קבלת כספים עיית הרכוש וקבלת חלקה בפנסיה של האיש – הרי שאלו פועלים לטובתו של האיש.
34 35 36 37
5 מתוך 8

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו תלה”מ 64080 – 06 – 18 ; תלה”מ 36145 – 10 – 18
1
“יש להדגיש גם כי בסופו של יום מדובר בניסיון של המערערת ובא כוחה לפתוח מחדש פסקי דין חלוטים והסכמות שלהם עצמם שקיבלו תוקף של פסק דין תוך מיחזור של טענות שכבר נדחו” (הדגשות לא במקור; ס’ 26 לפסק הדין).
ולאחר מכן:
9
“…תמוה כיצד מנסה כיום ב”כ המערערת לפתוח מחדש נושאים חלוטים אלו, שהוכרעו בהסכמה באופן מפורש וברור וכפי שקבע בית משפט קמא יש לדחות ניסיון זה מכל וכל ומן הראו שטענות אלו לא היו נשמעות, כאשר קיימת מניעות ברורה כלפי המערערת המושתקת מלטעון טענות לגבי זכאותה לבעלות בדירה ולגבי הפיקטיביות של ההסכם וההשלכות לכך על זכויותיה בדירה והעלאת הטענות הנ”ל שוב ושוב מהוות אף חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי משפט” (ס’ 31 לפסק הדין).
10
11
ומוסיף בית המשפט המחוזי הנכבד:
1X
19
20
“יש להדגיש כי לא מדובר בתיק דנן במצב בו המערערת יצאה מנישואיה בלא כלום, שכן נקבע בפסק הדין כי היא זכאית למחצית שווי הדירה בקומת הקרקע השייכת למשיב ולרבות מחצית שווי חלקו במקרקעין עליו בנוי הבית כולו, וכן במחצית השבחת הדירה בקומה השניה, כך שעומד לזכותה סכום כספי משמעותי, כשהיא עצמה הצהירה שפסה”ד מקנה לה רק זכויות כספיות והצהרה זו קיבלה תוקף של פס”ד בערעורים הקודמים, ברם, נקבע גם כי למערערת אין כל חלק בדירת המנוח בקומה הראשונה ומן הראוי כי המערערת הייתה מקבלת קביעה זו בפסק דין חלוט מ-2010 שערעור עלין נדחה בהסכמה ולא מנסה ליצור לעצמה זכויות נוספות יש מאין, תור התעלמות מהכרעות שיפוטיות, פסקי דין חלוטים והסכמות והצהרות שלה ושל בא כוחה” (ס’ 38 לפסק הדין, הדגשות לא במקור).”
21
22
23
על המובא לעיל, סבורני, כי אין להוסיף.
32.
30
31

מהיכרותי את הצדדים ואת הנפשות הפועלות, אין לי אלא לקוות כי ההתדיינות בין הצדדים תגיע לסיום מוחלט – מוקדם ככל הניתן. לעניין זה אפנה לפסק הדין בדנג”צ 2789 / 19 פלוני נ’ בית הדין הרבני לערעורים (פורסם בנבו, 25 . 6 . 18 ), מתוך דברי כב’ השופט י’ עמית בבג”ץ 409 / 18 (פורסם בנבו, 25 . 3 . 18 ) לאמור: “הגיעה אפוא העת שהצדדים ילכו איש לדרכו, מבלי שהעותר ימצה את כל זכויותיו הקיימות או המדומיינות… שבדעתו להגיש כנגד המשיבהיי (שם, עמ’ 5).
7 מתוך 8