בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
בפני
כבוד השופטת ריבי למלשטריך-לטר
עותרים
8 קטינים, באמצעות הוריהם
באמצעות ב”כ עו”ד רשף חן עו”ד תומר בראון
נגד
משיבים
1. עיריית חיפה 2. עינת קליש – ראש עיריית חיפה 3. ציוני סיגל 4. אילנה טרוק
באמצעות ב”כ עו”ד גב’ ימית קליין, עו”ד עופרה שליו יפתח אל, עו”ד יאנה רודמינסקי
5. משרד החינוך
באמצעות ב”כ עו”ד איוב עלא
פסק דין
1. העותרים, תושבי דלית אל כרמל ועוספיה, תלמידי בית ספר יסודי ממלכתי בחיפה, הגישו עתירה זו על מנת שעירית חיפה תשבץ אותם בשנת הלימודים הבאה בחטיבת הביניים ברובע המתאים לבית הספר היסודי בו למדו, דהיינו בחטיבת ביניים על רכס הכרמל בחיפה (בית ספר (חטייב עירוני ה’; בית ספר אליאנס; בית ספר חוגים).
2. העותרים עומדים לסיים את כתה ו’, ונטען על ידם כי לעירית חיפה יימדיניות חדשה”י לפיה לא ישובצו תלמידי החוץ, שאינם תושבי חיפה, לחטיבת הביניים הרובעית המתאימה לבית הספר אותו הם עומדים לסיים. נטען כי עמדת העירייה היא כי ישובצו תחילה תלמידי העיר חיפה, ותלמידי החוץ ישובצו רק על בסיס מקום פנוי. לפנים משורת הדין הסכימה העירייה להתיר לכל תלמידי החוץ הדרוזים להמשיך ללימודי חטיבת ביניים בתחומי העיר חיפה, אך מבלי להבטיח שיבוץ לחטיבת הביניים הרובעית, אלא על בסיס מקום פנוי.
יובהר כי העתירה הוגשה תחילה רק כנגד גורמי העירייה. על אף שהוסבה תשומת לב העותרים כי יש לצרף כמשיבים גורמים נוספים, צורף כמשיב נוסף משרד החינוך בלבד. העותרים העדיפו שלא לצרף כמשיבים את הרשויות המקומיות, מקום מגורי העותרים.
1 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
3. טענות הצדדים בתמצית
31. העותרים טוענים כי מדובר במדיניות שיבוץ מפלה, והיא מנוגדת להוראת ס’ לא לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום) תשי”ט 1959 .עוד נטען כי לפי ס’ 7א לחוק לימוד חובה תשייט 1949 עירית חיפה חייבת לקלוט את התלמידים הדרוזים. נטען כי מדובר בתלמידים דרוזים מעוספיה ודלית אל כרמל (להלן ייכפרי הכרמליי) אשר אין עבורם בישוב מגוריהם יימוסד חינוך מתאיסיי שכן בית הספר איננו מלמד בשפה העברית, וחיפה היא המקום הקרוב ביותר למגורי התלמידים בכפרי הכרמל המקיימת בית ספר מתאים. נטען כי מדובר במדיניות של ייסילוק הילדים הדרוזיםיי מחיפה, ורישומם בחטיבות ביניים בחיפה פחות איכותיות מאלו אליהן יופנו תלמידי בית הספר היסודי בו הם לומדים כעת. נטען כי המשמעות היא שהתלמידים הדרוזים ישובצו רק לחטיבות ביניים שאין די תלמידים חיפאים הרוצים ללמוד בהן, בוודאי הפחות איכותיות בעיר. נטען כי יש בכך פגיעה באינטרס ההסתמכות והציפיות שכן העותרים הסתמכו על המשך לימודים בחטיבת הביניים המבוקשת, ולכן שינו את מצבם מלכתחילה, ולא פיתחו כל יכולת לימוד בשפה הערבית. נטען כי לעירית חיפה אין רשות להתייחס לתלמידי החוץ באופן שונה רק בשל העובדה שאינם מתגוררים בחיפה, וכמה מזעזעת ומשפילה העובדה שהתלמידים הדרוזים לא קבלו הזמנות חגיגיות מחטיבות הביניים אליהן מיועדים התלמידים, כשהאחרים קבלו הזמנות כאלו בכתות. נטען כי מדיניות השיבוץ של העיריה פוגעת בנסיונות הדרוזים להתקרב לחברה הישראלית ולהרגיש כאזרחים שווים במדינה. נטען כי סמכות שיבוץ התלמידים מסורה למשיבה 4 בלבד שלא קבעה מדיניות שיבוץ מפלה, ולכן מדיניות המשיבות 2,3, נקבעה בחוסר סמכות, ללא הליך סדור והיא בלתי סבירה באופן קיצוני. ההחלטה נעשתה ללא התייעצות עם הגורמים הפדגוגיים מבלי לשקול את המשמעויות שלה. נטען כי אין מחסור בחטיבות הביניים הייעודיות המבוקשות, ואין כל בעיה לקלוט אליהם את כל תלמידי הרובע. עוד נטען בעתירה המתוקנת כי כל העותרים בקשר וקבלו את אישור הרשויות המקומיות בהן הם מתגוררים להמשך לימודיהם בחיפה. לא צורפו אישורים כאלו.
32. המשיבות סבורות שיש מקום לדחות את העתירה על הסף מהטעם שהעתירה תיאורטית ומוקדמת, שכן בעת הזו לא קיימים מלוא הנתונים העדכניים הנדרשים לשם בחינת הליכי הרישום והשיבוץ שכן ההליך טרם הסתיים. על פניו מספר התלמידים בחיפה העתידים להשתייך לחטיבות הביניים בעיר, גדול מהקיבולת הצפויה של חטיבות הביניים הקיימות בעיר. רישום תלמידי חוץ במוסדות חינוך ממלכתיים בחיפה כפוף לבקשה להעברת תלמיד, לפי תקנות חינוך ממלכתי (העברה) התשייר 1959. תנאי מקדמי הוא אישור הרשות השולחת לאחר שהתלמיד נרשם ברשות השולחת, בקש העברה בדרך של פנייה לוועדת מעברים ברשות השולחת. רק
2 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
לתחום השיפוט של הרשות המקומית שבה הוא מתגורר. במקרה כזה על ההורים לקבל על כך אישור מהרשות השולחת והקולטת, וההורים עצמם יישאו בתשלום עבור התלמיד. (ואכן, במקרה שבפני ההורים הם שנשאו בתשלום עבור העותרים במהלך לימודם בבית הספר היסודי והם אלו שמבקשים לשאת בתשלום גם בלימודים בחטיבת הביניים) אלא שחלופה זו מצריכה מחד את הסכמת הרשות השולחת ומאידך את הסכמת הרשות הקולטת. לא הוצגה בפני הסכמת הרשות השולחת. לא רק שלא צורפו הרשויות הרלוונטיות כמשיבות לעתירה, אלא שכלל לא צורפו אישורים של הרשות השולחת כי המשך לימודי העותרים בחטיבת הביניים בעירית חיפה הינה על דעתן. האישורים לא צורפו לעתירה המקורית שהוגשה, וגם לא לעתירה המתוקנת שהוגשה.
לענין הסכמת עירית חיפה בחלופה זו – לימודי ההמשך של העותרים בחטיבות הביניים על רכס הכרמל לא נשללו. העיריה בקשה לשבצם על בסיס מקום פנוי, אם יהיה כזה לאחר שיבוץ תלמידי העיר חיפה. מכאן שאין הסכמה מראש של עירית חיפה להתחייב לשיבוץ העותרים כמבוקש על ידם, כבר בשלב זה. מכל מקום, גם חלופה זו איננה מתקיימת כערוץ לשיבוץ העותרים מראש בחטיבות הביניים המבוקשות על ידם, שכן לא הוצגה הסכמת הרשות השולחת ולא קיימת הסכמת הרשות הקולטת.
6.3
נותר לדון בחלופה מכוח הדין המתייחסת להיעדר מוסד מתאים במקום המגורים של העותרים .
ל.
לא הוכח כי אין מוסד לימודי מתאים עבור העותרים בכפרי הכרמל – טענת העותרים כי אין מוסד לימודי מתאים עבורם בכפרי הגליל נותרה טענה בעלמא, לא מבוססת בממצא עובדתי כלשהו, ובמיוחד, מבלי שיכולה היתה להישמע העמדה הרשמית של הרשויות בכפרי הכרמל.
7.1
העותרים בחרו שלא לצרף את הרשות המקומית עוספיא ודלית אל כרמל לעתירה. בכך מנעו למעשה את אפשרות התגובה וההתייחסות מצד רשויות אלו. למעשה, די היה באי צירופם כדי לדחות את עתירת העותרים על הסף, בשאלה כל כך משמעותית עבור רשויות כפרי הכרמל.
תקנה 6 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס”א 2000 מחייבת צירוף של כל מי שעלול להיפגע מהגשת העתירה. ההצדקה כפולה – מפאת כללי הצדק הטבעי לאפשר טיעון למי שעלול להיפגע וכן, כמטרה משנית, לפרוס בפני בית
11 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
המשפט תמונה עובדתית מלאה. נוכח טענת העותרים לאי קיומו של מוסד לימודי מתאים בכפרי הכרמל, עולה על אחת כמה וכמה נחיצותן של רשויות כפרי הכרמל כמשיבים בעתירה. על עמדת הרשות המקומית דלית אל כרמל, אפשר ללמוד לדוגמא מעתירה אחרת שהתנהלה, עת”מ 5524- 09 – 13 הנהלת ועד הורים ישובי מרכז דלית אל כרמל נ. משרד החינוך והמועצה המקומית דלית אל כרמל. ( 9.9.13 ). ברקע פסק הדין שם נרשם כי בשנת 2010 לערך הוחלט על ידי מועצת דלית אל כרמל בשיתוף עם משרד החינוך על ביצוע רפורמה בבתי הספר העל יסודיים. מטרת הרפורמה הייתה לחזק את בתי הספר בישוב ולמנוע את מעברם של התלמידים הטובים לבתי ספר בעיר חיפה הסמוכה. לשם כך הוקם בית הספר “אורט למדעים ומנהיגות ייעל מנת שישמש כבית ספר שש שנתי. כן הוסכם על הקמת חטיבה עליונה גם בבית הספר ייאורט קופטאן” כמו כן נקבעה רפורמה בשיבוץ תלמידים לחטיבות הביניים. מכאן, ניתן להסיק שקיים בכפרי הכרמל חשש ממעבר תלמידים חזקים ללימוד בתחומי עירית חיפה, מה שמותיר מאחור אוכלוסיית תלמידים פחות חזקה ללימוד בבתי הספר המקומיים, דבר שהשפעותיו ברורות.
אך כפי שציינתי עמדת הרשויות כאמור לא הובאה בפני כלל, שכן העותרים בחרו שלא לצרפן.
7.2
העותרים טוענים כי הסיבה לאי קיומו של מוסד מתאים ללימודי העותרים הוא כי במהלך בית הספר היסודי למדו בשפה העברית, ואין להם הכשרה ללימוד בשפה הערבית. גם טענה זו הינה טענה סתמית שלא נתמכה במאום, לבד מאמירה כללית. קשה לשער שתלמידים ששפת האם שלהם היא ערבית, שזוהי גם שפת מקום מגוריהם, לא יודעים קרוא וכתוב בערבית, ואינם יכולים ללמוד בשפה הערבית. טענה זו לא הוכחה. גם אם יש חשיבות לטיפוח השפה העברית, עדין יש אפשרות ללימודי תגבור במסגרת בית הספר הקיים או עוד פתרונות רבים אחרים, שכלל לא נידונו בהעדר הרשויות המקומיות הרלוונטיות כמשיבות לעתירה.
המונח “מוסד חינוך מתאים ” כפי שמוגדר בתקנות לימוד חובה (תלמידים הלומדים ברשות חינוך מקומית אחרת ) התשסייה 2005 הוא פשטני, ורואה קיום מוסד של חטיבת ביניים ברשות, כמוסד חינוך מתאים.
7.3
עמדת משרד החינוך היא כי מי שמוסמך לקבוע כי אין מוסד מתאים במקום מגוריו של התלמיד היא רשות החינוך המקומית במקום מגוריו של התלמיד, ולא התלמיד עצמו או הוריו. כך ניתן ללמוד מחוק לימוד חובה, המחייב את הרשות במקרה כזה
12 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
לשאת בתשלום ההוצאות לרשות הקולטת, כך לפי תקנות לימוד חובה (תלמידים הלומדים ברשות חינוך מקומית אחרת ) התשסייה 2005 ,כך גם לפי הנוהל בחוזר מנכ”ל משרד החינוך. ס’ 2.2.1 בחוזר המנכייל, רואה את הרשות המקומית כמופקדת על מתן פתרון חינוכי לתושביה על ידי קיום מוסד חינוכי העונה לצרכיהם, ואם לא קיים מוסד חינוכי כזה, הרשות המקומית היא זו שצריכה למצוא פתרון שיבוץ מתאים לתלמיד בתחומה של רשות אחרת. מכאן, שהרשות המקומית מעורבת בקביעה העובדתית של אי הימצאותו של מוסד לימודי מתאים.
7.4
העובדה שהורי העותרים מבקשים לתן לילדיהם את החינוך אשר נראה בעיניהם בחינוך מיטבי בחטיבות הביניים ברכס הכרמל, אמנם מובנת, אך איננה מלמדת על כך שלא קיים מוסד חינוכי מתאים בכפרי הכרמל. העדפות ההורים מטבען הן סובייקטיביות, והן נדחות מפני שיקול הרשות הציבורית, ככל שזו באה לשמור על מילוי חובתה כרשות חינוך מקומית כלפי התלמידים באזור חיפה.
7.5
עד כה למדו העותרים בבית ספר יסודי בחיפה, במימון הוריהם, דהיינו לא בשל אי הימצאות מוסד לימודי מתאים עבורם. הורי העותרים גם מוכנים להמשיך ולשאת בהוצאות הלימוד של העותרים. גם ענין זה תומך בכך שהרצון לשלב את העותרים בלימודי המשך בתחומי עירית חיפה, נובע מרצון ההורים ומהעדפתם האישית, ולא בגלל אי הימצאות של מוסד לימודי מתאים בכפרי הכרמל.
8. טענות כנגד המדיניות שנוקטת רשות החינוך המקומית בחיפה
8.1 משראינו כי הדין איננו כופה על עירית חיפה לשבץ תלמיד חוץ שסיים בית ספר יסודי
בחטיבת הביניים בתחומי אזור שיפוטה, נותר לבדוק האם יש מקום להתערבות בית המשפט בהודעת העיריה כי תיתן קדימות שיבוץ לתלמידים תושבי חיפה.
82. הטענה לאפליה – ייהפליה מהי? לא כל הבדלה בין סוגי בני אדם שונים קרויה
הפליה’; גלום בו במושג הפליה הרעיון של אי-הגינות שבנהיגת אי-שריון בשווים” (ראו דברי כב’ השופט ויתקון בבג”צ 30 / 55 ועדה להגנה על אדמות נצרת המופקעות ואח’ נ’ שר האוצר ואח’ (1955)).
עקרון השוויון הוא מעקרונות היסוד של המשטר החוקתי. הוא ערך מובנה במשפט הציבורי ובביקורת השיפוטית על מעשי המינהל. אפליה, אם קיימת, יוצרת תחושת תסכול וקיפוח, ויש לה השלכות משמעותיות על חיי החברה ועל הלכידות שבה.
13 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
אך חשוב לזכור כי משמעותו של השוויון הינה התייחסות שונה לאנשים אשר אין בהם שוני רלוונטי לאותו עניין. קיומה של שונות רלוונטית אשר יש לה זיקה ישירה וקונקרטית להשגת המטרה הנידונה עשויה, עם זאת, להצדיק הבחנה אשר תהיה מותרת ולגיטימית (ראו בגץ 4541 / 94 אליס מילר נ. שר הבטחון ( 8.11.95 ). וראו גם בג”ץ 4124 / 00 ארנן יקותיאלי ז”ל נ’ השר לענייני דתות ,(2010) –
“הפליה פסולה הסותרת את ערך השוויון משמעותה יחס שונה אל שווים ויחס בלתי שווה ובלתי הוגן לאלה הראויים ליחס שוויוני. אי-השוויון בא לידי ביטוי ביצירת הבחנה בין אדם לאדם או בין עניין לעניין מטעמים לא רלוונטיים. לעומת זאת שוני ענייני ביניהם עשוי להצדיק הבחנה ביניהם, ובלבד שבסיס ההבחנה יהיה מושתת על יסוד רלוונטי (בג”ץ 678/ 88
כפר ורדים נ’ שר האוצר, פ”ד מג(2) 501,507 (1989); בג”ץ
6051 / 95 רקנט נ’ בית-הדין הארצי לעבודה, פ”ד נא(3) 289,312 (1997); דנג”ץ 4191 / 97 רקנט נ’ בית-הדין הארצי לעבודה, פ”ד נד(5) 330 (2000); בג”ץ 6778 / 97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ’ השר לביטחון פנים, פ”ד נח (2) 358,365יי. (2004) ” (ההדגשה לא במקור)
לאחר שראינו כי התשתית החוקית בנויה על אחריות רשות חינוך מקומית לתלמידים המתגוררים בתחומה, כאשר אין לה מכוח החוק אחריות כוללת לתלמידי רשויות אחרות, לא ניתן לומר שיש בסיס שווה להשוואה בין תלמידי העיר חיפה לבין תלמידי חוץ.
אני ערה לכך שמדובר בילדים רכים, שעל פניו יכולים להרגיש נעלבים, נדחים, כאילו זכו ליחס מפלה, אך כאן נכנס התפקיד החשוב של ההורים. תפקיד ההורים הוא להסביר לילדים כיצד פועלת מערכת החינוך בארץ, כיצד כל רשות מקומית אחראית לחינוך ילדיה, והעובדה שעל פי הדין אין קבלתם לחטיבת הביניים על רכס הכרמל נעשית בצורה אוטומטית, אין בה משום התנהלות אישית כנגד מקום מגוריהם של העותרים, אלא התייחסות לכך שאינם תושבי חיפה.
14 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
83. הטענה להסתמכות ולציפיות – העותרים חוזרים וטוענים כי הסתמכו על כך שאם התקבלו לכתה אי במוסד חינוך בעירית חיפה באזור מסוים, מובטח להם כי גם ילמדו בחטיבת הביניים שבאותו הרובע. העותרים טענו הן ליסוד הציפיות והן ליסוד ההסתמכות. שאלת הציפיות וההסתמכות במישור המנהלי מעוררת מספר שאלות מפתח. שכן כלל בסיס הוא שעקרון הסופיות אינו חל על פעולות מנהליות והרשות זקוקה למרחב שיאפשר שינוי החלטה או מדיניות. עומדת על כך המחברת דפנה ברק ארז במאמריה הגנת הציפיה במשפט המנהלי (עיוני משפט כז 1 עמי 2009 (2003) וכן במאמרה הגנת ההסתמכות במשפט המנהלי, משפטים כז עמי 17 (תשנייו תשנ”ז). הסתמכות על מדיניות של רשות, באופן שתהיה מנועה מלשנותה יכולה להביא לכך שההחלטה הנאכפת תהיה החלטה הפוגעת באזרחים אחרים. כאשר יש טעמים ציבורים כבדי משקל התומכים בשינוי מדיניות או בשינוי החלטות קודמות, נוצר קונפליקט בין הרצון להגן על הסתמכות הפרט ובין האינטרס הציבורי בשינוי. לפיכך, האינטרס הציבורי יכול להיות טעם לצמצום הגנת ההסתמכות. עוד נאמר כי שינוי החלטות שהתקבלו בעבר על ידי הרשות ובמיוחד שינוי במדיניות שהוחלט עליה בעבר, אם הוחלט, הם לעולם בגדר הצפוי.
המחברת דפנה ברק ארז, דנה במאמרה בנושא הציפיות במלכוד הטמון בהגנה זו במרחב המשפט המנהלי –
” ראשית, הגנה זו מעמידה במרכזה את היחיד, בעוד שחובתה הראשונית של הרשות היא לפעול לקידומו
של האינטרס הציבורי דווקא. שנית, ההגנה על הציפיה עומדת לכאורה בניגוד לאינטרס המיוחד הקײם בשמירה על חופש פעולתה של הרשות ביחס לעתיד.
קשיים אלה אינם שוללים מכל וכל הגנה על הציפייה במשפט המנהלי, אך מחייבים בהחלט לסייג אותה.”
ניתן להגביל את אינטרס ההסתמכות רק לפעולות הרשות שיש בהן הבטחה מפורשת, פרסום פומבי של מדיניות, או פרקטיקה מתמשכת. אלא שהעותרים לא הראו גם לא אחת מאפשרויות אלו. העותרים לא הראו כי ניתנה להם הבטחה כזו, לא הוכח פרסום פומבי על כך שתלמיד חוץ שמתחיל בכתה אי בבית ספר יסודי, יישמר לו הרצף הלימודי בחיפה עד כתה יייב לפי אזור בית הספר היסודי בו למד, וגם לא הובאה בפני עובדתית פרקטיקה קודמת כזו לאורך שנים. על הדין הקיים בוודאי שלא יכלו להסתמך.
15 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
בהיעדר כל אלו, וההעדר תשתית במסגרת הדין המחייבת את העיריה לפעול כך, לא ברור מדוע קם אינטרס הסתמכות או ציפייה של העותרים, לבד ממשאת נפשם הסובייקטיבית.
עוד אוסיף כי מי שטוען לאינטרס ההסתמכות צריך להראות לא רק שנכזבה ציפייתו, אלא שאם היה יודע, היה מכלכל את צעדיו באופן שונה. העותרים לא הראו כיצד היו נוהגים אם היו יודעים על כך מראש.
מקרקעי
וראו בג”ץ 1027 / 04 פורום הערים העצמאיות נ’ מועצת ישראל ( 09.06.2011 ) – ואולם, כדי שהסתמכותו של הפרט תזכה להגנה, עליו להוכיח, לצד עצם קיומה של הסתמכות, גם כי זו היתה סבירה בנסיבות העניין (בג”צ 8371/ 09
דורון נ’ שר הפנים, סעיף 16 (לא פורסם, [פורסם
בנבו], 7.7.2010 ); בג”צ 15 / 96 תרמוקיר חורשים ני הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פ”ד נ(3) 397,410 (1996); משפט מינהלי, בעמ’ 396). גם במצב זה, לא יהיה בהסתמכות כדי להגביל את עצם סמכותה של הרשות לפעול, אלא אך לשמש אחד השיקולים ששומה עליה לשקול במסגרת שיקול דעתה.
(ההדגשה לא במקור)
וכן ראו עעיימ 4515 / 08 מדינת ישראל נ’ יוסי נאמן ( 06.10.2009 ) – “לא כל ציפייה מזכה את בעליה בסעד. כדי שציפייתו של הפרט תזכה להגנת הדין עליה לעמוד בתנאי סף של סבירות. שאלת הקריטריונים להכרעה בדבר סבירותה של הציפייה, שאלה סבוכה היא ובעלת אופי נסיבתי, באשר היא משקפת הבנות חברתיות ומקובלות חברתית (הגנת הציפייה, בעמ’ 232), המקשות מעצם טיבן על קביעה אפריורית של כללים ברורים. ובכל זאת, בעת בחינת השאלה, יש צורך לתת את הדעת, בין היתר, לכך שכשמדובר בפעולה 16 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
שלטונית, השפעת ההגנה על הציפייה וההסתמכות חורגת מעניינם של הצדדים, והרצון שלא לפגוע בפרט הבודד בשל “מאזן הצדק” של הצדדים הישירים, עלול לעיתים להרתיע את הרשות מלפעול גם כשפעולתה רצויה, ולבוא על חשבון פגיעה באינטרס הכלל”
וראו בבג”ץ 518 / 80 דיקמן נ. עיריית אשדוד (1980) ,שם שינתה הרשות המקומית את הרובעים, באופן שילדי העותרים שוייכו לבית ספר הנופל ברמתו מבית הספר בו היו אמורים ללמוד לפי החלוקה הקודמת. הרשות טענה שם כי עשתה זאת משיקולי אינטגרציה. ונקבע שם על ידי כב’ השופט ברק (כתוארו אז) “נמצא, כי אף שאין להורים זכות מוקנית לכך, כי רבעים שנקבעו בעבר לא ישונו, הרי זכותם היא, כי השיקול
המדריך את הרשויות הנוגעות בדבר יהיה שיקול כשר
(ראה:1 בג”צ 421 / 77 [1], בעמ’ 265).”
המשיבים 1 – 4 טוענים כי בדעתם לתן קדימות לתלמידים שהם תושבי העיר חיפה משיקולים של אינטגרציה, על מנת לשלב באוכלוסיית תלמידים חזקה תלמידים חלשים יותר הן מהבחינה הלימודית והן מהבחינה הסוציו אקונומית. שיקול זה כבר הוכר בעבר בפסיקה כשיקול ראוי.
84. כלל אי ההתערבות – הכלל הוא שבית המשפט לא מתערב בהחלטות מקצועיות או בהחלטות מדיניות באשר הן, למעט אם ניתנו בחוסר סמכות, בחוסר סבירות או שנפל פגם בהליך או בהחלטה. ראו בג”ץ 1554 / 95 עמותת “שוחרי גילית” באמצעות מנהלת התכנית, גברת שלומית נ’ שר החינוך, התרבות והספורט, (1996) דברי כב’ השופט אור –
ייעניינים שבמדיניות חינוך מעוררים בעיות סבוכות, מקשת של תחומים: כלכלי, חברתי ופילוסופי. בעיות אלה מעוררות, מעצם
טיבן, מחלוקות גם בין המומחים לתחום. במצב דברים זה, טוב
יעשה בית המשפט אם יתן לרשות המוסמכת מרחב תמרון,
על-מנת שזו תוכל להגיע לפתרונות, ולו חלקים, למצבים הלא
פשוטים שבהם היא נתקלת.”
17 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
ובהמשך מפנה כב’ השופט אור לדבריו בפרשה אחרת –
“המבחן להתערבות בהחלטה כזו אינו מה היה עושה בית המשפט לו היה בנעליה של הרשות, אלא אם החלטת הרשות היא החלטה סבירה – היינו, האם היא אחת מן ההחלטות המצויות במתחם הסבירות בנסיבות העניין. על רקע זה נאמר בפסק הדין, כי: “שופטים בתוך עמם הם יושבים, ובהתייחס למעשי המנהל, קורה לא אחת שנטיית לבם שונה מהדרך בה ראה המנהל לנהוג. יתכן שבין האופציות שעמדו לפני המנהל היו בוחרים באופציה
אחרת מזו שבה בחר המיהל. ייתכן שלו לבית המשפט היתה
הסמכות להחליט, היה מקבל החלטה אחרת מזו שנתקבלה. אך
לא זה המבחן אשר על בית המשפט לפעול על פיו, כשהוא נדרש להתערב במעשי המנהל. השאלה בה עליו להחליט היא לא מה
היה מחליט בית המשפט, בנסיבות דומות, אלא אם החלטת המנהל עומדת לפני הביקורת, בהיותה החלטה שרשות מנהלית
סבירה יכולה היתה לקבל. אם ההחלטה עומדת במבחן הסבירות
– במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה
לקבל באותן נסיבות – לא יתערב בכך בית המשפט””
אני נשארת במסגרת הזו. גם אם אפשרית וסבירה קבלה של החלטה אחרת, עדין לא קמה סמכות בית המשפט להתערב במקרה זה בהחלטת הרשות.
85. יתרונות השונות (Diversity) בכיתות הלימוד – אינני יכולה שלא להדגיש את היתרונות הרבים הטמונים בגיוון כיתת הלימוד ובשונות שבין תלמידיה. מחקרים רבים בתחום החינוך, בארץ ובעולם מדגישים את היתרונות הרבים הגלומים בכיתת לימוד המשלבת תלמידים עם שונות חברתית ותרבותית, וטובי האוניברסיטאות בעולם מדגישות את היתרון העצום בלימוד בחברה מגוונת. יש אחידות דעים כי הבדלים תרבותיים מעשירים את חווית הלמידה ויש להם השפעה ניכרת על ביצועי התלמידים. נמצא במחקרים מבוססים כי הישגי התלמידים גבוהים יותר והתלמידים משקיעים יותר בלימוד, בסביבה שהיא רב תרבותית. כאשר בכיתה תלמידים מרקע שונה, הנושא נלמד באופן עמוק יותר ומהיבטים שונים. זה מאפשר לצייד את התלמידים בהבנה רחבה יותר ויוצר פתיחות לזוויות ראיה שונות.
18 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
שונות בכיתות לימוד מניעה יצירתיות בהבנת העובדות ועיבוד המידע, יוצרת אוירה חיובית של שיתופי פעולה יצירתיים בלמידה, ומקדמת חשיבה יצירתית בפתרון
בעיות.
מחקר אחר (חוייל) שעסק בהתפתחות הילד מצא כי תלמידים בבית ספר שהוא רב תרבותי מרגישים בטוחים יותר. החשיפה לקיומן של תרבויות שונות גורם לתלמידים להרגיש נוח עם שונות תרבותית ולהיות בטוחים יותר בעצמם. כתה שיש בה שונות תרבותית מחנכת את התלמידים לסובלנות חברתית ולאמפתיה שתבוא לידי ביטוי גם בעתיד, לניפוץ סטריאוטיפים, וכן חושפת את התלמידים לשפות שונות ותרבות שונה. כישורי חיים אלו קריטיים לעתיד התלמידים בעולם של סביבת עבודה גלובלית, ומהווים הכנה נאותה לעבודה עם קבוצות עבודה שונות. אני מניחה שגם מידע זה משרת את רשות החינוך המקומית בבואה לקבל החלטות בנושא שילוב תלמידי החוץ הדרוזים בחטיבות הביניים השונות בעיר.
9. לסיכום
91. העתירה נדחית.
9.2
יובהר כי המשיבים 1 – 4 הודיעו לעותרים כי במקרה זה תלמידי החוץ מכפרי הכרמל ישולבו בחטיבות ביניים בעיר חיפה, על אף שלא בהכרח בחטיבות הביניים ברכס הכרמל, שם ישובצו על בסיס מקום פנוי. אין חיוב בהוצאות. המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.
9.3
94. ניתן היום, כ”ח אדר תשייפ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
ריבי למלשטריך-לטר, שופטת
19 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
אחרי אישור כזה ניתן יהיה לבחון את בקשת העותרים ולדון בה. כאן לא נקטו העותרים בהליך כזה ולכן לא בשלה העת להתערבות בית המשפט. יתכן ותלמידי חיפה יצטרכו להשתבץ בחטיבת ביניים שלא לפי רצונם, ואין מקום להבטיח לעותרים מראש את השיבוץ המבוקש על ידם. כמו כן לא צורפו משיבים נחוצים כמו משרד החינוך, הרשויות המקומיות שבתחומן מתגוררים העותרים, וכן תלמידים המתגוררים בעיר חיפה העולים לחטיבת הביניים ועלולים להיפגע מבקשת העותרים. עוד נטען להיעדר נקיון כפיים וחוסר תום לב שכן העותרים לא צרפו כמשיב את משרד החינוך בשל כך שעמדתו נוגדת את עמדת העותרים, ולא הובאה בעתירה עמדת משרד החינוך. לגופו של ענין נטען כי חוק לימוד חובה התשע”ט 1949 מחייב את המדינה ואת הרשות המקומית לספק חינוך חובה לתלמיד. חוק חינוך ממלכתי תשיייג 1953 קובע כי רישום לבתי הספר ייעשה על פי מקום מגורי התלמיד וקרבתו הגיאוגרפית לבית הספר. העיריה איננה יכולה להתחייב לרצף חינוכי בן 12 שנה לתלמידי חוץ, בגין תנופת הבנייה והשינויים במספר התושבים ההולך וגדל בחיפה. נוהל משרד החינוך מאפשר להבטיח רצף לימודי בתוך שלב בית הספר היסודי, בתוך שלב חטיבת הביניים ובתוך שלב תיכון, אך לא בין שלב אחד למשנהו. נטען כי לא ניתן לומר כי בכפרי הכרמל אין מוסד לימוד מתאים לעותרים. נטען כי אין מחויבות לעירייה לשייך בוגר בית ספר יסודי שהוא תלמיד חוץ, ליירובע י’ כהגדרתו בחוק. עוד נטען כי אין חיפה הרשות הקרובה ביותר לכפרי הכרמל שכן יוקנעם לדוגמא קרובה יותר. נטען כי החלטות קודמות של העירייה לא היו בבחינת מדיניות ולא ניתן להסתמך על המשך לימודים בחיפה שכן הנושא הוסדר בחוק ובנוהל משרד החינוך. נטען כי הנושא מצוי בשיקול דעת רשות החינוך המקומית בעירייה. הבטחת מקום לעותרים מבעוד מועד ללימוד בחטיבות הביניים על רכס הכרמל תוביל לפגיעה קשה בשוויון והפליה של כלל ילדי העיר חיפה המבקשים להתקבל לחטיבות הביניים בעיר. נטען כי העדפות הורים נדחות מפני צרכי הרשות, כי אין מדובר באפליה, ושיבוץ תחילה של ילדי העיר חיפה בא לקדם את רעיון האינטגרציה בחטיבות הביניים המבוקשות.
3.3
משרד החינוך הבהיר בתגובתו כי הרישום לבתי הספר בשיטת המשפט שלנו מבוסס על מקום מגוריו של התלמיד. הרשות המקומית ביחד עם משרד החינוך אחראים על יצירת מסגרות לימוד מתאימות, והליך הרישום מתנהל על ידי הרשות המקומית שבתחומה מתגורר התלמיד. משרד החינוך מציין כי לעותרים קיים מענה חינוכי מתאים ביישובם. טענת העותרים כי לימוד בשפה הערבית בבית ספר בעוספיה ודלית אל כרמל הופכת את בית הספר כיילא מתאיםיי הינה טענה מרחיקת לכת החותרת
3 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
תחת יסודות השיטה הקיימת. עמדת העיריה לשקול את המשך לימודי העותרים בחטיבות הביניים המבוקשות על בסיס מקום פנוי נראית למשרד החינוך כגישה סבירה, שלא נפל בה פגם. עוד נטען כי טעו העותרים כאשר לא צירפו את הרשות המקומית של העותרים כמשיבה לעתירה. משרד החינוך סבור שלא ניתן לקיים דיון בעתירה ללא הרשות המקומית שעלולה להיפגע אם תתקבל בקשת העותרים. משרד החינוך סוקר את המסגרת החוקית הקובעת כי מבנה הלימודים של התלמידים מושתת על שיוך גיאוגרפי מוניציפלי. יש הוראות חוק המסדירות את חובת הרישום ואת העברת התלמידים מרשות חינוך אחת לאחרת. הרשות המקומית הינה הרשם הראשי ועליה מוטלת החובה לרשום את תלמידי היישוב. משרד החינוך מפרט את מנגנון ההעברה הקבוע בחוק ובתקנות, והעברה מתאפשרת רק במסגרת הקבועה בדין. משרד החינוך מתייחס לשיטת השיוך לפי רובעים הקבועה בתקנות הרישום (ס’ 7א) כאשר הגדרת רובע מפרטת כי תלמיד שהוא בוגר בית ספר יסודי שהוא מחוץ לרשות החינוך המקומית ישוייך לחטיבת הביניים ברשות שבה הוא מתגורר עליה נמנה בית הספר היסודי בו היה לומד, אלמלא למד ברשות האחרת. משרד החינוך מציע לעותרים להגיש בקשת העברה מנומקת במסגרתה יעלו את כל טענותיהם, ולאחר שיקבלו את אישור הרשות המקומית בה הם מתגוררים, עירית חיפה תבחן את בקשתם בהתאם. אין מדובר כלל באפליה שכן מדובר בקבוצת תלמידים תושבי חוץ. החלטת הרשות הקולטת הינה רלוונטית לכל שלב לימודים בנפרד, באופן המצויין במפורש בחוזר מנכ”ל משרד החינוך . נטען כי העתירה מוקדמת שכן טרם מוצה ההליך המנהלי.
4. המסגרת הנורמטיבית לדיון
4.1 המסגרת החוקית הדנה ברישום תלמידים לבתי הספר מבוססת על מקום מגוריו של
התלמיד . מי שאחראי לשיבוץ התלמיד בבית ספר כזה או אחר הינה הרשות המקומית באמצעות מנהל החינוך שבה.
4.2
חובת הרישום של ההורים מתייחסת לבית ספר הקרוב למקום המגורים – חוק לימוד חובה תשייט 1949 (להלן “חוק לימוד חובהיי) קובע בס’ 3 (אא) כי הורים של ילד בגיל שש ומעלה או של נער בגיל לימוד חובה (חנוך חובה עד כתה יייב) חייב לרשום את הילד או הנער במוסד חינוך או ברשות חינוך מקומית כאמור בס’ 20,21 לחוק חינוך ממלכתי תשי”ג 1953.(להלן ייחוק חינוך ממלכתייי). ס’ 20 לחוק חינוך ממלכתי קובע כי לצורך מילוי חובת הרישום ירשם תלמיד במוסד חינוך ממלכתי ייהקרוב למקום מגוריויי.
4 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
4.3
רשות מקומית יכולה לשלוח תלמיד לרשות אחרת בתשלום, אם לא קיים עבורו מוסד חינוך מתאים – ס’ 7א לחוק לימוד חובה מתייחס למצב בו ברשות חינוך מקומית מסוימת לא קיים ימוסד חינוך מתאים” בעבור ילד או נער המתגורר בתחומה ואם היא שולחת אותו למוסד חינוך מתאים הנמצא בתחום שיפוטה של רשות אחרת, היא תשלם את סכום ההשתתפות. במקרה כזה הרשות תשלח אותו למוסד כאמור הסמוך ביותר למקום מגוריו. להלן נוסחו המלא של ס’ 7א –
7א. (א) (1)רשות חינוך מקומית,אשר לא קיים בתחומה מוסד חינוך מתאים בעבור ילד או נער המתגורר בתחומה והוא זכאי
לחינוך חינם (בסעיף זה – הרשות השולחת), השולחת, בהתאם
להוראות סעיף זה, את הילד או הנער למוסד חינוך מתאים הנמצא בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית אחרת (בסעיף זה –
הרשות הקולטת), תשלם את סכום ההשתתפות כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – סכום ההשתתפות) בשל אותו ילד או נער.
(2) הרשות השולחת תשלם את סכום ההשתתפות, לפי הוראות סעיף זה, לרשות הקולטת או לבעל מוסד החינוך המתאים שאליו נשלח הילד או הנער, לפי קביעת הרשות הקולטת.
(3) רשות שולחת, השולחת ילד או נער, כאמור בפסקה (1),
למוסד חינוך מתאים ברשות קולטת, תשלח אותו למוסד כאמור הסמוך ביותר למקום מגוריו, אלא אם כן קבע השר או מי שהוא הסמיך לכך, בהסכמת הרשות השולחת, ובהתחשב, בין השאר, בהסדרי התחבורה הציבורית, כי ילד או נער יישלח למוסד חינוך
מתאים אחר.
(4) השר, בהתייעצות עם מרכז השלטון המקומי ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, יתקין, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), תקנות לענין מוסד חינוך מתאים לצורך סעיף זה; התקנת התקנות תיעשה בהתחשב גם בסוגי מוסדות חינוך, במיקומם ובאזורי מגורים של ילדים או נערים.
(ב) השר, בהתייעצות עם מרכז השלטון המקומי ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, יקבע את סכום ההשתתפות, ורשאי הוא לקבוע סכומי השתתפות שונים; קביעה לפי סעיף קטן זה
5 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
תיעשה, בין השאר, בהתחשב בקיום השתתפות של הרשות השולחת בהוצאות חינוכו של ילד או נער אילו היה לומד במוסד חינוך מתאים בתחומה וכן בסוגי מוסדות חינוך.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו על מוסדות החינוך המפורטים להלן:
(1)
מוסדות חינוך רשמיים;
(2)
מוסדות חינוך מוכרים לחינוך על יסודי;
(3) (4)
מוסדות חינוך של תאגיד מרכז החינוך העצמאי; מוסדות חינוך של תאגיד מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל.
4.4
מי שמארגן ומבצע את רישום התלמידים היא רשות החינוך המקומית – מכוח חוק לימוד חובה וחוק חינוך ממלכתי הותקנו תקנות לימוד חובה וחינוך מלכתי (רישום) תשי”ט 1959. (להלן ייתקנות הרישוםיי). התקנות מטילות על רשות החינוך המקומית, ולמעשה על מנהל המחלקה שלה, את האחריות לארגון ולביצוע רישום התלמידים בתחום שיפוטה של רשות החינוך המקומית בהתאם לחוק. התקנות מורות לכל רשות חינוך מקומית לקבוע בתחום שיפוטה (באישור מנהל המחוז) אזורים למיקום בתי הספר לפי מרחק ממקום מגורי התלמידים. התקנות משאירות לרשות החינוך המקומית את שיקול הדעת בבואה לקבוע שתלמיד ילמד בבית ספר פלוני בתחום אזורו לפי קריטריונים מסוימים שנוסחו בתקנות. ראו ניסוח ס’ 7 (ב) (9) –
7 (ב) (9)בבוא רשות חינוך מקומית לקבוע שתלמיד ילמד בבית-ספר פלוני בתחום אזורו, תתחשב באלה:
(א) בקשות קודמות של תלמידים הגרים באזור האמור והלומדים בבית ספר שבאזור אחר;
(ב)
מקומות שמתפנים במסגרת המכסה שנקבעה לבית
הספר;
(ג)אם התלמיד נרשם בתוך ימי הרישום שקבעה רשות החינוך
המקומית;
(ד)
התאריך שבו נרשם התלמיד;
(ה)
גורמי בריאות, משפחה ושיקולים חינוכיים;
6 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
מדיניות חינוכית.
14 יום לפני התחלת הרישום תודיע רשות חינוך מקומית לכל מנהל בית ספר שבתחום שיפוטה, את האזור שאליו משתייך בית הספר ואת מספר התלמידים שאותו בית ספר רשאי לקבל. (ס’ 7 (ג) לתקנות הרישום).
4.5
ככלל, שיוך תלמידי בתי הספר היסודיים לחטיבות הביניים הוא לפי יירובעים ” – סי לא לתקנות הרישום קובע כי כל רשות מקומית, תקבע באישור מנהל המחוז, יירובעים ” בשביל בתי ספר של חטיבת הביניים. משרד החינוך והמשיבים 1- 4 הבהירו כי שיטת הרובעים מאפשרת לשייך תלמידי בית ספר יסודי המצוי באזור חטיבת הבינים לחטיבת הביניים המצויה שם, ונמנע למעשה הצורך שההורים ירשמו באופן אקטיבי את תלמידי בית הספר לחטיבת הביניים. סעיף ההגדרות בתקנות הרישום הגדיר מהו יירובעיי וכן מהי יירשות חינוך מקומיתיי, וזה נוסחו –
“רובע” – קבוצת בתי ספר יסודיים שבוגריהם מיועדים להמשיך
לימודיהם בבית ספר מסויים של חטיבת הביניים – אם הם
מקיימים כיתות א’ עד ו’, או בכיתה ט’ רשמית – אם הם מקיימים כיתות א’ עד ח’; ולענין תלמיד שהוא בוגר בית ספר יסודי שמחוץ לרשות החינוך המקומית – קבוצת בתי ספר עליה נמנה בית הספר היסודי בו היה מבקר אלמלא כך;
“רושם” – הורה או אדם אחר הבא לרשום תלמיד לגן ילדים או לבית-ספר;
“רשות חינוך מקומית” –
(1) לענין מוסד – רשות החינוך המקומית המקיימת את המוסד;
(2) לענין תלמיד – רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה גר
התלמיד;
(3) לענין שטחם של מושב, קבוצה או קיבוץ – למעט מועצה
אזורית שבתחום שיפוטה הם מצויים;
7 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
46. שיוך התלמידים לפי שיטת הבחירה המבוקרת – ס’ 7א1 לתקנות הרישום קובע את האפשרות הנתונה לרשות המקומית (באישור מנהל המחוז) להחליט על שיוך התלמידים לפי שיטת הבחירה המבוקרת. דהיינו, ייקבעו לכל בית ספר יסודי מספר חטיבות ביניים שבהן ישובצו בוגרי בית הספר לפי קביעת הרשות ייבהתחשב ,ככל האפשר, בבחירת הורי התלמידים, ובכפוף לשיקולים חינוכיים ומערכתיים”. הרשות יכולה לבחור גם שיטה אחרת לשיוך תלמידים לחטיבות הביניים. ס’ 7א1 (ב) לתקנות הרישום קובע כי אם נרשמו תלמידים לחטיבת הביניים במספר העולה על מספר המקומות שנקבע לאותה חטיבה, ישובצו התלמידים בחטיבת הביניים שנבחרה או בחטיבה אחרת על פי הגרלה בין התלמידים שנרשמו. הזכרתי סעיף זה, על אף שאיננו הסעיף הנוהג ברשות המקומית חיפה, על מנת להראות את היקף שיקול הדעת שנתון לרשות המקומית, בכפוף לאישור מנהל המחוז.
4.7
בקשת העברה – תקנות חינוך ממלכתי (העברה) תשי”ט 1959 (להלן “תקנות ההעברהיי) קובעות כי לאחר רישום התלמיד למוסד בקרבת מקום מגוריו, הורי תלמיד יכולים להגיש בקשת העברה של תלמיד לבית ספר אחר. בקשת ההעברה בכתב מועברת לרשות המקומית במקום מגוריו של התלמיד, אשר נותנת את החלטתה. על החלטה זו ניתן להגיש ערעור למנהל המחוז במשרד החינוך.
5. האם קיימת חובה שבחוק לרשות החינוך המקומית לשייך את העותרים לחטיבות הביניים
שברובע 5.1 לאחר הסקירה של המסגרת הנורמטיבית, ולאחר ההבנה כי ככלל, שיוך תלמידי בית
ספר יסודי הוא לחטיבת הביניים ברובע שנקבע, עולה השאלה האם מחויבים המשיבים 1 – 4 על פי הוראות הדין להבטיח את מקומם של העותרים בחטיבות הביניים שברובע.
5.2
עיון בהגדרת המנוח יירובעיי מלמד שאיננה זהה לגבי תלמידי העיר חיפה ותלמידי חוץ, דהיינו תלמידים המתגוררים מחוץ לתחומי הרשות המקומית. נא ראו את נוסח ההגדרה רובע” – קבוצת בתי ספר יסודיים שבוגריהם מיועדים להמשיך לימודיהם בבית ספר מסויים של חטיבת הביניים – אם הם מקימים כיתות א’ עד ו’, או בכיתה ט’ רשמית – אם הם מקיימים כיתות א’ עד ח’; ולענין
8 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
תלמיד שהוא בוגר בית ספר יסודי שמחוץ לרשות החינוך המקומית – קבוצת בתי ספר עליה נמנה בית הספר היסודי בו היה מבקר אלמלא כך; (ההדגשה לא במקור).
מכאן, שלגבי תלמידים שהם בוגרי בית ספר יסודי מחוץ לתחום הרשות המקומית שבתחום שיפוטה גר התלמיד , דהיינו תלמידי החוץ בחיפה- חטיבת הביניים הרלוונטית עבורם זו החטיבה במקום מגוריהם, אליה מגיעים בתי הספר היסודיים שהיו אמורים ללמוד בהם במקום מגוריהם. בייכ העותרים בקש לראות בהגדרה זו כהגדרה שמתייחסת רק למצב שבו תלמיד מעתיק מגוריו ממקום למקום בתקופה שבין בית הספר היסודי והחטיבה, ולפרש את יירשות החינוך המקומיתיי כיירשות המקיימת את המוסדיי. פרשנות זו נראה שלא מתיישבת עם הנוסח הלשוני המפורש של התקנה וגם עם ההגיון שבה. ראשית, מדובר בהוראה כללית , ואיננה מצומצמת רק למי שמעתיק את מקום מגוריו בתפר שבין סיום בית ספר יסודי וחטיבת הביניים. הגדרת רשות חינוך מקומית (ראו ההגדרה בתקנות) לענין תלמיד היא –יירשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה גר התלמידיי. לכן, לגבי העותרים שהם בוגרי בית ספר יסודי, שהוא אכן מחוץ לרשות המקומית של עוספיה ודלית אל כרמל, אמור להתקיים הכלל כי תלמידים אלו משוייכים לקבוצת בתי הספר היסודיים עליהם נמנו, אלמלא למדו בחיפה.
נסיון בייכ העותרים לומר כי יש לקרוא זאת יילענין תלמיד שהוא בוגר בית ספר יסודי שמחוץ לרשות המקיימת את המוסדיי- אינו עומד בנוסח הלשוני המפורש, וכן בהגיון הפשוט, שכן התוצאה היא דבר והיפוכו באותו המשפט. איך יכול התלמיד להיות בוגר בית ספר יסודי שהוא מחוץ לרשות המקיימת את המוסד ? (ההגיון יכול לחול רק על מי שהעתיק מגוריו מרשות מקומית אחת לאחרת בין בית ספר ליסודי לחטיבה).
5.3
תמיכה לכך שלא קיימת חובה שבחוק לשיבוץ תלמידי חוץ בחטיבת הביניים בעירית חיפה ניתן לקבל גם מנוהל חוזר מנכייל משרד החינוך, הדן בשאלת הרצף החינוכי במקרה בו רשות שולחת תלמיד ללמוד במוסד לימודי ברשות אחרת. לעניין רצף הלימודים – נוהל משרד החינוך , חוזר מנכייל 3.7 – 75 מפרט בס’ 2 שבו את הנוהל בקשר לתלמידי חוץ בחינוך הרגיל. ס’ 2.2.1 קובע כי רשות מקומית מופקדת על מתן פתרון חינוכי לתושביה על ידי קיום מוסד חינוך העונה על צרכי שכבת הגיל והזרם החינוכי הנדרש. במקום שלא קיים בו מוסד חינוכי העונה על צרכי
9 מתוך 19
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת”מ 15943- 01 – 20 פלוני ואח’ נ’ עיריית חיפה ואח’
התלמיד תמצא הרשות שיבוץ מתאים לתלמיד בתחומה של רשות אחרת. במקרה כזה הרשות השולחת תשא בעלויות התלמיד ברשות הקולטת. ס’ 2.2.2 הוא החשוב לענייננו שכן הוא מתייחס לנושא הרצף, וקובע את חובת הרצף אך ורק לגבי אותו שלב שהתלמיד שובץ אליו (בית ספר יסודי, חטיבת בינים, בית ספר על יסודי ). ובלשון הסעיף –
” 2.2.2 רשות מקומית אשר אישרה תלמיד ללימודי חוץ מחויבת לאפשר לתלמיד לסיים את לימודיו במוסד החינוך ששובץ אליו ולהשלים את מלוא לימודיו בשלב החינוך ששובץ אליו (בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, בית ספר על-יסודי). הרשות המקומית השולחת תשא בתשלום החוץ במהלך כל תקופת לימוד של התלמיד במוסד החינוך”
מכאן, וגם ממכתב מפורש, נלמדת עמדת משרד החינוך כי חובת הבטחת הרצף הלימודי היא לגבי כל שלב בנפרד. העיריה הוסיפה כי גם בהיבט המעשי לא ניתן להבטיח לתלמיד בכתה אי רצף חינוכי עד כתה יייב, שכן מדובר בנטל בלתי סביר על רשות דינמית ומתפתחת לצפות 12 שנים קדימה את ההצעים והביקוש. דרישה להבטחת רצף חינוכי כזה תביא למגמה הפוכה מזו המבוקשת, ותגרום לרשויות לדחות בקשות של תלמידי חוץ להתקבל לכיתות בבית הספר היסודי.
6. המסלולים האפשריים ללימוד של תלמידי רשות מקומית אחת במוסד חינוך ברשות אחרת
6.1 סקירת התשתית החוקית מלמדת על אפשרות ללימוד של תלמידי רשות מקומית אחת
במוסד חינוך ברשות אחרת באחד משלושה מסלולים : א. אם לא קיים מוסד מתאים ביישוב מגוריו של התלמיד. ב. מצב בו הרשות השולחת והרשות הקולטת מסכימות לכך. ג. בקשת העברה לרשות אחרת.
6.2
כאן אין מחלוקת כי לא הוגשה כל בקשת העברה, ולפיכך מסלול זה לא מוצה עדין על ידי העותרים ופתוחה בפניהם הדרך למצותו. גם חלופה ב’ איננה מתאימה כאן. מצב זה אפשרי לדוגמא כאשר הורים מבקשים מיוזמתם לשלוח תלמיד ללמוד ברשות מקומית אחרת . ס’ 2.3.2 לחוזר מנכייל של משרד החינוך דן במקרה שבו הרשות המקומית אכן מספקת פתרון שיבוץ לתלמיד בתחומי הרשות, אך הוריו מחליטים מיוזמתם לשלוח את התלמיד ללמוד מחוץ
10 מתוך 19
