שרה (שם בדוי) ואח' נגד רבקה (שם בדוי) ואח'

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
בפני
כב' ס. הנשיא זיאד הווארי – אב"יד כב' השופט אשר קולה כב' השופטת עירית הוד
המערערות:
1.שרה (שם בדוי) 2.רחל (שם בדוי)
נגד
המשיבים:
1.רבקה (שם בדוי) 2.עז' המנוח אברהם (שם בדוי) זייל
פסק דין
השופטת עירית הוד:

רקע 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כבוד השופטת רונית גורביץ) בתיע 13345 – 05 – 14 , תייע 13339 – 05 – 14 ותמיש 24059 – 12 – 13 מיום
6
.2.2.19
9 10 11

2. המנוח אברהם זייל (להלן: "המנוח"י) היה נשוי למערערת מס' 1 (להלן: יישרהיי) ואביה של המערערת מס' 2 (להלן: יירחלי). המנוח ושרה בנו את ביתם בנחלה במושב … (להלן: ייהמשקיי או ייהנחלה"י). בנחלה שני בתים- קטן וגדול. במהלך שנת 2006 עלו יחסי המנוח ושרה על שרטון והם נפרדו אולם לא התגרשו. המנות המשיך להתגורר בבית הגדול בנחלה עד למותו. בבית הקטן מתגוררת בתו רחל. בין המשיבה (להלן : יירבקהיי) למנוח נוצר קשר בסוף שנת 2007-תחילת 2008. מאמצע שנת 2011 ועד לפטירת המנוח הוא ורבקה גרו יחד בבית הגדול בנחלה. בשנת 2008 ניתנו צווי כינוס על נכסי המנוח ובתו רחל ושניהם הוכרזו כפושטי רגל. בשנת 2013 ערך המנות צוואה במסגרתה קבע, כי לרבקה זכות להתגורר ללא תשלום בבית הקטן בנחלה עד אחרית ימיה. את נכסיו וזכויותיו בנחלה ציווה לרחל. כשבועיים לאחר עריכת הצוואה נפטר המנוח.
12 13 14
15
16
17 18

3. שרה ורחל הגישו התנגדות לצוואה ובין היתר בטענה של חוסר יכולת לבצע את ההוראה בנוגע לזכות המגורים של רבקה. בנוסף, שרה הגישה תביעה לסילוק ידה 1 מתוך 42
21 22
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1
האמורה של רבקה. מצאתי, כי בית משפט קמא שגה בקביעותיו בעניין זה, כפי שיפורט ובסוגיה זו דין הערעור להתקבל.

40. כיבוד רצון המת הוא עקרון על בדיני הירושה. בבסיס עקרון זה עומדת האוטונומיה של הרצון הפרטי אשר מעוגנת בכבוד האדם (עייא 1900 / 96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פייד נג(2), 817). נסיבות המקרה שלפנינו מיוחדות ושונות מדיני הירושה הרגילים. זאת, בשים לב לכך שמדובר בזכויותיו של בר רשות בנחלה. את עקרון העל בדבר כיבוד רצון המת יש להפעיל בהתאם לנסיבותיו האמורות של המקרה.
5 6 7 8
11 12 13

41. כאמור, עניין לנו במנות אשר היה בר רשות בנחלה. זכויותיו של חבר האגודה מוקנות לו מכוח הסכם המשבצת. הסכם זה מגביל את זכותו של חבר האגודה להוריש כרצונו את זכויותיו כבר רשות. בהסכם המשבצת נקבע מפורשות בנוגע למהות זכויותיו של חבר האגודה, כי הוא בר רשות בלבד וזכויותיו אינן חלק מעיזבונו. זכויותיו של בר רשות אינן בגדר זכות קניינית ותחת זאת מדובר בזכות אישית. משכך, הזכויות האמורות אינן חלק ממסת נכסי העיזבון של בר הרשות.
14
16
17
18
19

42. אין באמור כדי לאיין את זכותו של חבר האגודה לקבוע בצוואתו למי הוא מורה להעביר את זכויותיו בנחלה. בידי בר רשות להוריש זכויותיו למי שיחפוץ, אלא אם אפשרות זו הוגבלה או נשללה במסגרת ההסכם המסדיר את זכויותיו (עייא 103 / 89 מזל אזולאי נ' פנינה אזולאי, פייד מה(1) 477).
20
21
22
23
24
25

43. בהתאם להלכה, התנאים בנוגע להעברת זכויותיו של בר רשות נקבעים בהסכם אשר במסגרתו קיבל בר הרשות את זכויותיו (ראה לעניין זה: עייא 3836 / 93 עמוס ברמלי נ' דוד ברמלי, פייד נ(3), 868, עייא 633 / 82 אליהו לוקוב נ' ציפורה מגדל, פייד מג(1), 397 ו-ע"א 1662 / 99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים ,פייד נו (6) 295). בר רשות בקרקע רשאי להעביר את זכותו בה בכפוף להסכם הרישיון ואת תנאי ההעברה יש לבחון בכל מקרה לגופו (בעיימ 7861 / 17 פלוני נ' פלוני). בע"א 566 / 89 דב שטיין נ' דבורה סופר פייד מז(4), 167 נקבע, כי לבר רשות יש זכות אישית בעלת ערך כלכלי בכפוף לתנאים לפיו ניתנה לו הרשות או הכללים שנקבעו בדין. לפיכך, אם תנאי ההתקשרות בינו לבין בעל הקרקע מאפשרים זאת בידו להעביר את זכויותיו.
26 27 28 29 30
א
31
11 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1 2 3 4 5 6

48. פרשנותו של בית משפט קמא את ההסכם הדו צדדי לעניין הוראות סעיף 19ג(1) וסעיף 19ג(4) אינה מקובלת עליי. סבורני, כי ממקרא הסכם המשבצת עולה, כי נקבע בו מדרג ברור באשר לאופן העברת זכויותיו של חבר אגודה בעת פטירתו. המדרג האמור מפורט בסעיפים 19ג(1)-19ג(3). סעיף 19ג(4) קובע את זכותו של כל אחד מיחידי בני זוג שהם חברי אגודה לקבוע בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק. עם זאת, במסגרת הסעיף עצמו נקבע מדרג בין האמור בו לבין הוראות סעיף 19ג(1). שכן, במקרה שבו הותיר אחריו חבר האגודה בן זוג הרי שלא יהיה בהוראות צוואתו מכוח סעיף 19ג(4) לגרוע מזכויותיו של בן הזוג בהתאם לסעיף 19ג(1) לפיו, כאמור, בן הזוג הנותר מקבל את כל זכויות השימוש של הנפטר במשק. אציין, כי במסגרת סעיף 19ג(4) לא נקבע מדרג דומה למקרה בו המנוח לא הותיר בן זוג אולם הותיר ילדים. מהאמור עולה בבירור, כי הסכם המשבצת ביקש לתת עדיפות לבן זוגו של המנוח הן מבחינת המדרג בסעיפים 19ג(1)-19ג(3) והן מבחינת המדרג בין סעיף 19ג(1) ו- 19ג(4) וביקש למנוע מצב בו יהיה בידי בר רשות לצוות את זכויותיו בנחלה לאחר אף שהותיר בן זוג.
8 9 10 11 12 13
16
18

49. לאור המפורט לעיל, סבורני, כי הפרשנות הראויה היא, כי אכן מכוח סעיף 19ג(4) בידי חבר האגודה לקבע במסגרת צוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק אולם, לא יהיה תוקף לקביעה כאמור ככל שבעת פטירתו יותיר אחריו בן זוג. שכן, במקרה כאמור תגבר הוראת סעיף 19ג(1) על האמור בצוואה בעניין זכויות השימוש של חבר האגודה במשק. בעת עשיית צוואה אדם אינו יודע, בדרך כלל, מתי יגיע יומו והאם במועד הרלוונטי הוא יותיר אחריו בן זוג אם לאו. בהתאם לסעיף 19ג(4) להסכם המשבצת בידי בר הרשות להורות במסגרת צוואתו למי יועברו זכויות השימוש שלו במשק. אלא, שאם במועד פטירתו יותיר אחריו בן זוג לא יהיה תוקף להוראה האמורה במסגרת צוואתו.
19 20 21
22
23
26
27

50. כאמור, בהתאם לסעיף 19ג(4) יכול כל אחד מבני הזוג החברים באגודה לקבוע בצוואתו למי ימסרו זכויותיו. לפיכך, כפי שהיה בידי המנוח לצוות, כי רבקה תוכל להתגורר בבית הקטן כל ימי חייה לאור הוראות סעיף 19ג(4) הרי שמכות אותה הוראה לכאורה היה גם בידי שרה לקבוע בצוואתה הוראות בנוגע לנכס האמור לאחר מותה. בנסיבות אלו יכולנו, לכאורה, לעמוד בפני מצב, כי עם פטירתה של שרה (שתבדלייא) היו שתי הוראות סותרות, מכוח צוואות של מי שהיו בעלי הנחלה
28 29 30 31
13 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1 2 3
4
בניה ושני נכדיה כאשר בצוואתה הורתה המנוחה להעביר את זכויותיה לאחד הנכדים. בית המשפט העליון קבע, כי בהתאם להסכם המשבצת המנוחה הייתה רשאית לעשות כן. במקרה האמור מדובר היה בהעברת זכות השימוש לפי סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת הרלוונטי לפיו יש להעביר את המשק בהתאם לעקרונות סעיף 114 לחוק הירושה. בית המשפט העליון קבע, כי בהתאם לחוק הירושה היורשים הם היורשים על פי דין או לפי צוואה. עוד נקבע, כי אם בר רשות קבע בצוואה זוכה אחד במשק, אותו יורש על פי צוואה עדיף על פני כל היורשים על פי דין. עם זאת, בית המשפט ציין במפורש, כי במקרה האמור מדובר בהעברת זכות שימוש לפי סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת הרלוונטי מאחר והמנוחה לא השאירה אחריה בן זוג ובן ממשיך.
5 6 7
9
11
12
13
14
15
16 17 18

54. בהליך שנדון במסגרת תמ"ש 39387 – 10 – 10 פלונים נ' אלמונים צורפה רשות מקרקעי ישראל כנתבעת פורמאלית. מפסק הדין עולה, כי הרשות הבהירה כי כיום, קיימת מצידה גישה לפיה יש להעניק להוראות הסכם המשבצת פרשנות רחבה ותכליתית, להבדיל מהגישה שהייתה נהוגה בעבר למתן פרשנות דווקנית, גישה שעליה הסתמך בית המשפט בפרשת שטיין. מפסק הדין האמור עולה, כי עמדת הרשות היא, כי העובדה שזכויות השימוש במשק אינן חלק מהעיזבון אינה מאיינת את אפשרותו של בר הרשות להורות בצוואה למי תועברנה הזכויות בהתאם לאמור בסעיף 19ג(4) להסכם המשבצת ובלבד שהצוואה עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם המשבצת ואינה סותרת אותן. דהיינו: שהזכויות תימסרנה לגורם אחד ולא יהיה פיצול זכויות וכן כי לא ניתן פגוע בזכויות בן/בת זוג. הנה כי כן, אף עמדתה של רשות מקרקעי ישראל בנוגע לפרשנות רחבה של הסכם המשבצת כפופה לכך שהוראות הצוואה לא יפגעו בזכויות בן הזוג. אכן, קיימת מגמה בפסיקה לפיה התחזק מעמדו של בר רשות לקבוע למי יועברו זכויותיו לאחר מותו (ראה לדוגמא: בעיימ 7861 / 17 פלוני נ' פלוני). עם זאת, אף בהתאם למגמה האמורה יש לפעול לקיום רצונו של בר הרשות בהתאם לצוואתו בכפוף לכך שאין בה סתירה ברורה להוראות הסכם המשבצת. לא ניתן לומר, כי במקרה בו עסקינן ההוראה הרלוונטית בצוואת המנוח אינה סותרת את הסכם המשבצת.
20 21 22
23
24
25 26
27

55. ביום 23 . 6 . 19 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבעיימ 1813 / 18 פלוני נ' פלוני. ערכאת הערעור בתיק שבכותרת הפנתה את הצדדים לפסק הדין האמור וניתנה להם
31
15 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
בבית הקטן למשך כל ימי חייה. בפתח פסק הדין ציין בית משפט קמא, כי המחלוקת היא שאלת תוקפה של צוואת המנות בשים לב להתנגשות מול חוזה השכירות. בית משפט קמא ציין, כי שרה היא בעלת מלוא הזכויות בנחלה, בכפוף לעיקולים וההערות שהיו רשומים על זכות המנוח בעת ההעברה. בית משפט קמא הוסיף וציין במפורש, כי בנוגע לחלק בצוואה במסגרתו המנוח הוריש את זכויותיו בנחלה לרחל הרי שהוא בטל בהיותו מתנגש עם מגבלות בהסכם הדו צדדי. ההתנגשות האמורה נובעת מהוראות סעיף 19ג(1) והעובדה שהמנוח הותיר אחריו בת זוג. כל האמור מבוסס על היות שרה בת זוגו של המנוח מבחינת הוראותיו של הסכם המסגרת. ברי, כי במסגרת הערעור אין מקום לעורר מחלוקות חדשות וביניהן השאלה, האם שרה היא בגדר בת זוגו של המנוח בהתאם לסעיף 19ג(1), סוגיה שלא הייתה לגביה מחלוקת קודם לכן. רבקה לא ערערה על פסק דינו של בית משפט קמא ובין היתר על קביעותיו בנוגע לזכויותיה של שרה כבת זוגו של המנוח ולאור האמור בהסכם המשבצת. כמו כן, רבקה לא טענה, כי היא זכאית לזכויותיו של המנוח מתוקף היותה בת הזוג שלו ותחת זאת ביקשה להסתמך על האמור בצוואתו.
1 2 3 4 5 6 7 8 9
10
11 12 13
16
17
18
19
20 21 22

58. במסגרת פסק דינו התייחס בית משפט קמא לפסק הדין שניתן במסגרת עייא 1662 / 99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים פייד נו(6), 295. פסק הדין האמור עסק במקרה שבו היו למנוחה זכויות של בת רשות. אחד מבניה מונה כבן ממשיך והוא התחייב בתצהיר, כי יאפשר לאחיו להתגורר בבית המנוחה בנחלה וכי יחלקו את המשק. המנוחה כרתה הסכם עם הבן השני ולפיו העבירה לו ולאשתו את הזכויות בבית. בין הבן הממשיך למנוחה השתכלל הסכם לטובת אדם שלישי- האח. ההתחייבויות האמורות סותרות את הסכם המשבצת. אף על פי כן קבע בית המשפט העליון בדעת רוב, כי ההתחייבות של הבן שמונה כבן ממשיך כלפי אמו לשמור על זכויותיו של אחיו תקפה. נקבע, כי בהעדר טעמים מיוחדים ראוי להעניק תוקף חוזי למערכת היחסים בין המעביר לנעבר של הזכות אף אם היא עומדת בניגוד לאמור בהסכם בין המעביר לבעל הזכות. עוד נקבע, כי העובדה שזכות מסוימת אינה ניתנת להעברה איננה אמורה לגרוע מתוקף היחסים החוזיים בין הצדדים להסכם ההעברה של הזכות האמורה. על בסיס קביעות אלו קבע בית משפט קמא, כי קיימת הפרדה בין מערכת היחסים החוזית הפנים משפחתית לבין מערכת היחסים החיצונית של הצדדים עם הארגונים המיישבים. בית משפט קמא קבע, כי זכות המגורים הבלתי
23
24 25 26 27 28 29 30
17 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
מחצית מהזכויות בנחלה. לאחר שגם האישה נפטרה נתגלעה מחלוקת בין הבן לבת בנוגע לזכויות בנחלה. נקבע, כי יש ליתן תוקף משפטי לאותו הסדר, על אף שהוא עומד בסתירה לאמור בהסכם בין החוכרים לבין רשות מקרקעי ישראל. גם פסק דין זה, כמו פסק הדין בפרשת חיים, שונה משמעותית מהעניין בו עסקינן. שכן, במקרה שלפנינו אין בצוואה של המנוח כדי ללמד על הסדר פנים משפחתי אשר יש בו כדי לחייב את שרה ולפגוע בזכויות המוקנות לה מכוח הסכם המשבצת. אכן, קיימים מקרים בהם יכיר בית המשפט בהסכם פנים משפחתי אף אם אינו עולה בקנה אחד עם הסכם המשבצת. עם זאת, במקרה שלפנינו לא התגבש הסכם כאמור מכוחו יכולה רבקה לשאוב את הזכות לגור בבית הקטן בנחלה.
1 2 3 4 5 6 7 8
11
13
14 15

61. הנה כי כן, מקום בו הצוואה אינה מנוגדת להסכם המשבצת הרי שניתן לקיים את הצוואה ויש לכבד את רצון המת כפי שהוא בא לידי ביטוי בצוואתו. עם זאת, במקרה בו הצוואה מנוגדת להסכם המשבצת גובר האחרון אשר מכוחו הוקנו לבר הרשות זכויותיו בנחלה. בהתאם להסכם המשבצת, בר הרשות יכול לצוות את זכויותיו אולם אין בידו לעשות כן אם משמעות הצוואה היא, כי הזכויות תימסרנה ליותר מאדם אחד ואין בידו לפגוע בזכויות בן הזוג מכוח סעיף 19ג(1). משכך, ככל שבר הרשות עורך צוואה אשר כוללת הוראה שעומדת בסתירה להוראות סעיף 19ג(1) ובעת פטירתו הוא מותיר אחריו בן זוג הרי שההוראה בהסכם המשבצת תגבר על הוראות הצוואה. מצאתי, כי הוראתו של המנוח במסגרת צוואתו, כי תינתן לרבקה האפשרות להתגורר בבית הקטן בנחלה כל ימי חייה עומדת בסתירה להוראות סעיף 19ג(1) להסכם המשבצת והוראת הסכם המשבצת גוברת על האמור בצוואה בעניין זה.
16 17 18 19 20 21
22
23

62. אציין, כי כיום במקרים רבים נחלה היא בגדר נכס נדלייני ולא פעם לא נעשה בה כל עיבוד חקלאי. לפיכך עולות לא פעם טענות בנוגע לעיקרון לפיו לא תתאפשר מסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ובן זוגו. כך גם במקרה בו עסקינן בו טענה רבקה, כי העיקרון של מניעת פיצול זכויות בנחלות חקלאיות נועד במטרה לשמור על כשרס החקלאי וכי תכלית זו לא מתקיימת במקרה בו עסקינן מאחר ואין כל מאפיין חקלאי בנכס. לטענתה, הנחלה כוללת שני בתים ללא כל סממן חקלאי וללא כושר חקלאי אשר עלול להיפגע עקב מתן זכות המגורים לה.
24 25 26 27 28 29
19 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
וציין, כי סעיף 19ג להסכם המשבצת עוסק בהורשה בלבד ואינו מגביל את זכותם של נושי המנוח להיפרע מנכסיו. נקבע, כי זכויותיו של המנוח הועברו על שם שרה בכפוף לכל העיקולים וההערות שהיו רשומים על שם המנוח בעת ההעברה. בית משפט קמא קבע, כי כל זכויותיו של המנוח הוקנו לקופת פשיטת הרגל והם בני מימוש במסגרת הליך הפשייר בכפוף לתנאי ההסכם הדו צדדי והצורך להידרש לזכות השימוש של רבקה בבית הקטן וזכויותיה של שרה כברת רשות. בית משפט קמא הוסיף, כי האיזון בין הזכויות השונות הוא בסמכותו של בית המשפט של פשיטת הרגל.
1 2 3 4 5 6
ת o N O ס
10

66. קביעותיו של בית משפט קמא בעניין זה מקובלות עליי, מלבד האמור בנוגע לזכויות השימוש של רבקה בבית הקטן, כמפורט לעיל. הסמכות לדון ולהכריע בהליך פשיטת הרגל והאיזון בין זכויות הנושים וזכויותיה של שרה כברת רשות מסורה לבית המשפט של פשיטת הרגל. המערערות טוענות, כי בית משפט קמא הקנה מחצית מהמשק לקופת הכינוס. קביעתו של בית משפט קמא, כי הליכי הכינוס ממשיכים לאחר פטירת החייב מבוססת על הוראות החוק. בנוסף, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא לפיה שרה קיבלה את זכויותיו של המנוח בכפוף לעיקולים וההערות שהיו רשומים על שמו של המנוח במועד ההעברה. לא מצאתי, כי נפל פגם בקביעותיו של בית משפט קמא בעניין זה ועל כן אין מקום להתערב בהן.
11 12 13
14 15
16
17
18
19
20

67. המערערות העלו טענות נגד הנאמן ובין היתר טענו, כי לא טרח לבצע אף פעולה למימוש הנכס מתחילת הליכי הפשייר בשנת 2009 ועד לפטירת המנוח. טענות אלו מקומן במסגרת ההליך בבית משפט של פשיטת רגל ואין בהן כדי לסייע למערערות בערעור שלפנינו. לפיכך דין הערעור בעניין זה להידחות.
21
22
23
סילוק יד
24
25

68. שרה תבעה את סילוק ידה של רבקה מהבית הגדול והנחלה. בית משפט קמא דחה את הסעד האמור וקיבל את ההודעה לצד שלישי שהגישה רבקה במובן שעל שרה ורחל לפנות את הבית הקטן מכל אדם וחפץ כתנאי מוקדם לפינוי הבית הגדול על ידי רבקה. לאור עמדתי המפורטת לעיל בנוגע לאמור בצוואת המנות לעניין זכותה של רבקה למגורים בבית הקטן הרי שאינני מקבלת את קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה. משמצאתי, כי הוראתו של המנות בצוואתו בנוגע לזכויות המגורים של
26 27 28 29 30 31
21 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1
ורבקה התגוררה עם המנוח ובהסכמתו והיא ניהלה עמו משק בית משותף והם חלקו בהוצאות המחייה. קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה מקובלת עלי.
5

72. באשר לתקופת הזמן השנייה, ממועד פטירת המנוח, בית משפט קמא קיבל את טענתה של רבקה, כי ניסתה לבצע החלפה עם שרה ורחל, כך שהיא תפנה את הבית הגדול ותעבור לבית הקטן, אולם שרה ורחל סיכלו את ההחלפה. בנוסף, בית משפט קמא התייחס להוראות סעיף 115 לחוק הירושה. לאור האמור נקבע, כי מאחר ולא התאפשר לרבקה לעבור לבית הקטן, הרי שהיא אינה נדרשת לשלם את ההפרש בדמי השימוש בין שני הבתים.
11 12 13
15 16
17

73. מטעמי צדק מצאתי לקבל את קביעתו של בית משפט קמא אף בנוגע לתקופה זו. סעיף 115 לחוק הירושה נועד כדי להגן על בן זוג, ילד או הורה של נפטר אשר התגורר עמו בביתו ערב הפטירה כדי שלא ימצא עצמו חסר קורת גג בעקבות פטירת הנפטר. המטרה היא למצוא פתרון זמני למגורי קרוביו של הנפטר אשר התגוררו עמו ערב מותו. בהתאם לסעיף האמור, רבקה הייתה רשאית להמשיך ולהתגורר בבית הגדול תוך תשלום דמי שכירות ליורשי המנוח. כמפורט לעיל, בצוואתו קבע המנוח, כי רבקה תוכל להמשיך ולהתגורר בבית הקטן כל ימי חייה. אכן קבעתי כי לא היה בידי המנוח לקבוע כאמור בצוואתו וכי עם פטירתו עברו כל זכויותיו בנחלה לידי שרה. עם זאת, רבקה פעלה מתוך הנחה, כי היא זכאית להתגורר בבית הקטן לאור צוואתו של המנוח. כאמור, בית משפט קמא קיבל את טענתה של רבקה, כי ניסיונותיה לבצע החלפה כך שהיא תעבור לבית הקטן לא צלחו בשל סירובן של שרה ורחל לפנות את הבית הקטן. קביעה זו לא נסתרה במסגרת הערעור שלפני. מאחר ורבקה נשארה בבית הגדול על סמך הוראות הצוואה והעובדה שלא אפשרו לה לעבור לבית הקטן, אשר היא האמינה, כי היא זכאית לגור בו, סבורני, כי יהיה זה בלתי מוצדק להטיל עליה כעת, רטרואקטיבית, תשלום דמי שכירות בגין מגוריה בבית הגדול במהלך התקופה השנייה.
18 19 20 21
22
23
24
25
26
27

74. אציין עוד, כי לצורך הוכחת גובה תשלומי השכירות היה על המערערות לבקש, כי בית משפט קמא ימנה שמאי לצורך הערכת דמי השכירות הראויים. משלא עשו כן במסגרת ניהול ההליך אין בידן לעתור, כי ערכאת הערעור תשיב את התובענה לבית
28 29 30
23 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'

להכריע בתוקף הצוואה והדיון הוחזר אליו להכרעה בסוגיה זו. אין בהחלטה האמורה כדי לשנות את החלטת בית משפט קמא לפיה תביעה הכתובה מהעיזבון הועברה לבית המשפט של פשייר. בית המשפט המחוזי הורה, במסגרת ההחלטה מיום 11 . 11 . 15 על הקפאת ההליך בעניין הכתובה וניתנה לשרה אורכה בת 30 ימים להגיש תביעת חוב. לפיכך, אין לקבל את טענת המערערות לפיה יש להשיב את התביעה לבית משפט קמא לשם השלמת פסק הדין בנקודה זו.
1 2 3 4 5

80. אציין עוד, כי התביעה לכתובה היא נגד עיזבון המנוח ורבקה אינה צד לתביעה כאמור.
נזק כספי ופיצול סעדים
11
12
13 14

81. לא מצאתי, כי קיימת הצדקה להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא לפיהן לא הוכח, כי נגרם לשרה נזק כלשהו וכי לא ניתנה לה רשות לפיצול סעדים.
15
לסיכום
17
18
19
20
21
22

82. אם תשמע דעתי יתקבל הערעור בנוגע לקביעתו של בית משפט קמא לפיה היה בידי המנוח לקבוע בצוואתו, כי רבקה תוכל להמשיך להתגורר בבית הקטן כל ימי חייה. זכות בר הרשות של המנוח היא נכס חוץ עזבוני והיה בידו להוריש את זכויותיו רק בכפוף להוראות ההסכם הדו צדדי. מהוראות ההסכם הדו צדדי עולה, כי עם מותו של המנוח עברו כל זכויות השימוש שלו לשרה. לפיכך, לא היה בידי המנות לקבוע בצוואתו, כי רבקה תקבל את הזכות לעשות שימוש בבית הקטן כל ימי חייה. בנסיבות אלו, ההוראה האמורה בצוואתו של המנוח אינה תקפה ודין הערעור בעניין זה להתקבל. מכוח האמור, גם דין הערעור בנוגע לקביעתו של בית משפט קמא לעניין סילוק ידה של רבקה מהבית הגדול והקביעה, כי על שרה ורחל לפנות את הבית הקטן כתנאי מוקדם לפינוי הבית הגדול על ידי רבקה להתקבל, כמפורט לעיל. לעניין קביעתו של בית משפט קמא בנוגע לאיזון בין זכות השימוש של רבקה בבית הקטן, זכותה של שרה כברת רשות וזכויות הנושים מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא בנוגע לסמכותו של בית משפט לפשיטת רגל זאת, בכפוף לקביעתי לפיה אין לרבקה זכויות בבית הקטן ומשכך לא נדרש איזון לעניין הזכות האמורה. לא
23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33
25 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
זכויות השימוש של הנפטר במשק… …מהאמור עלה בבירור, כי הסכם המשבצת ביקש לתת עדיפות לבן זוגו של המנוח הן מבחינת המדרג בסעיפים 19ג(1)- 19ג(3) והן מבחינת המדרג בין סעיף 19ג(ב) ו- 19ג(4) וביקש למנוע מצב בו יהיה בידי בר רשות לצוות את זכויותיו בנחלה לאחר אף שהותיר בן זוגי.
1 2 3
A

לעמדה זו לא אוכל להסכים, שכן היא עומדת בניגוד לפסיקה אשר התקבלה אך לאחרונה בבית המשפט העליון בבעיימ 1813 / 18 פלוני נ' פלוני, (פורסם בנבו, ניתן ביום 23 . 6 . 19 ) (להלן: ייפסק דין פלונייי), שם נקבע :
6
V
8 9 10 11
12
"ראשית, יש לדחות את טענת המערער לפיה מאחר ומתקיים בעניינו האמור בפסקה (2) אין תחולה כלל לאמור בפסקה (4) שכן קיים מדרג היררכי בין הפסקאות של סעיף 19(ג) כך שאם מתקיים האמור בפסקה אחת הדבר שולל את תחולת הפסקאות הבאות. עיון בסעיף 19(ג) מצביע בבירור כי בעוד פסקאות (1)-(3) עוסקות בחלופות עובדתיות ובתוצאה ההסכמית החלה בכל חלופה, הרי פסקה (4) קובעת הוראה כללית החלה במקרה בו המנוח ערך צוואה והיא חולשת על כל אחת מהחלופות העובדתיות שבפסקאות (1)-(3). לפיכך, גם אם נניח שמתקיימת בענייננו החלופה העובדתית שבפסקה (2) – ועל כך חולקים כאמור המשיבים – עדיין אין בכך כדי למנוע הורשה של זכויות המנוחה בנחלה בהתאם לפסקה (4) ככל שצוואתה אינה סותרת הוראות פסקה זו.
13
14 15 16
17
18
49
נוכח האמור, יש לבחון עתה האם פסקה (4) כשלעצמה כוללת מגבלה כלשהיא אשר מונעת את קיומה של הצוואה שערכה המנוחה.
20
21
22 23
פסקה (4), שנוסחה הובא לעיל, מטילה שתי מגבלות על העברת זכויותיו של בר- הרשות בדרך של צוואה. האחת, שהצוואה אינה גורעת מזכויותיו של בן זוג האמורות בפסקה (1); והשניה, שאין הצוואה מורה על העברת הזכויות ליותר מאדם אחד ובן זוגו באופן שייצור פיצול של הנחלה".
24
25
26
לטעמי, בחינת האמור על המקרה אשר לפנינו, על נסיבותיו יוצאות הדופן, מלמד כי לא מתקיימות שתי המגבלות על העברות זכויות המנות באמצעות הצוואה, כאשר כבר נקבע כי שאלות הנוגעות לעבירות הזכויות של בר רשות, והמגבלות החלות על
27 28 29
27 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
יתירה מכך, אף מצוואת המנוח, אשר קיבלה תוקף ע"י בית המשפט קמא ואף במסגרת הערעור לא מצאנו להתערב בה, ניתן לראות כי המנוח ראה דווקא ברבקה כבת זוגו לכל דבר ועניין והביע רצון ברור כי תוסיף להתגורר בבית הקטן לאחר פטירתו. לעניין זה ניתן להפנות לסעיף 12 לפסק דינו של בית המשפט קמא שם נאמר:
1 2 3
פ

"ביום 27 . 4 . 13 ערך המנוח את צוואתו בפני שני עדים, בה קבע כי למבקשת (רבקה- ז.ה) שהיא בת זוגו וידועתו בציבור זכות להתגורר ללא תשלום בבית הישן שבמושב … עד אחרית ימיה".
6
O ת o N
8
9
ייהקדימותיי אותה מבקשת להחיל חברתי כב' השופטת הוד לסעיף 19ג(1) נסמכת על העובדה שהמנוח ושרה נותרו ייבני זוגיי, אלא שלאמיתו של דבר ולאור הקביעות הברורות בפסק הדין ובצוואה, ברור כי הגדרה זו הינה ייעל הנייר"י בלבד ואינה מתארת את מערכת היחסים שהייתה בין השניים בפועל.
10
12 13
על כן דומני כי בנסיבות הפרטניות של התיק, כאשר אין כל חשש לפיצול כלשהו בנחלה, כאשר המנוח ראה דווקא ברבקה כבת זוגו, ותוך מתן משקל גדול לעקרונות של צדק והגינות, יש לאפשר את המשך מגוריה של רבקה בבית הקטן עד אחרית ימיה.
17
לטעמי מסקנה זו אף מתיישבת עם עקרון העל של כיבוד רצון המת, כאשר לעניין זה נקבע בפסק דין פלוני:
20
"שנית, פרשנות זו מתיישבת גם עם עקרון העל במשפט הירושה ולפין מצווה לקיים דברי המת, וכפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה
22
23
24

"אם יש עקרון-תשתית – אם תרצו: עקרון-על – במשפט הירושה, אין הוא אלא העיקרון המורנו כי אדם, כל אדם, קונה חופש לצוות מה ייעשה בעיזבונו, והעיקרון הנגזר ממנו ולפיו מצווים החיים לקיים את דברי המת ורצונו. החופש לצוות והמצווה לקיים את רצון המת – שני עבריה של אותה מטבע – השניים כאחד נגזרים מכבוד האדם ומן האוטונומיה האישית הנגזרת מן הכבוד" (עא 4660 / 94 היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי, פייד נה(1) 88, 115 (1999)).
25
26
27
28
29 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1 2
3
4 5
חבר אגודה להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו ובלבד שלא יהיה בכך כדי לגרוע מזכויות בן זוגו. בית משפט קמא ציין, כי הגדרת הזכויות במשק במסגרת הסכם המשבצת כזכויות שאינן חלק מהעיזבון לא מפקיעה את האפשרות העומדת לבר רשות במשק לקבוע במסגרת צוואתו את זהותו של מי שהזכויות תעבורנה אליו לאחר פטירתו. נקבע, כי מההסכם הדו צדדי עולה, כי המנוח היה רשאי להורות למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק אולם לא לגורע מזכויותיה של שרה. בית משפט קמא ציין, כי יש הבחנה בין זכות הורשה לבין זכות מסירת שימוש לצד ג' וקבע, כי האמור בצוואה בנוגע לזכותה של רבקה למגורים בבית הקטן אינו מנוגד להסכם הדו צדדי מאחר ורבקה אינה תובעת זכויות במשק כהגדרתו בהסכם אלא במבנה מסוים המשמש למגורים בלבד. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי קיימת הפרדה בין מערכת היחסים החוזית הפנים משפחתית לבין מערכת היחסים החיצונית של הצדדים עם הארגונים המיישבים. לפיכך, בית משפט קמא קבע, כי הצוואה תקפה ביחס לזכות השימוש שניתנה לרבקה בבית הקטן ומבלי לגרוע מזכויותיה של שרה כבעלת מלוא הזכויות בנחלה.

N O ס co
9 10 11 12 13

7. אוסיף כאן, כי באשר לחלק בצוואה בו הוריש המנוח את זכויותיו לבתו רחל, קבע בית משפט קמא, כי חלק זה בטל בהיותו מתנגש עם ההגבלות בהסכם הדו צדדי ולעניין זה אין מחלוקת בין שרה לרחל.
16 17
8
19
20
21
22
23
24

8. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי שאלת האיזון בין זכות השימוש של רבקה בבית הקטן לבין זכות בר הרשות של שרה אל מול זכויות הנושים תוכרע על ידי בית משפט של פשיטת רגל. בית משפט קמא ציין, כי סעיף 19ג להסכם המשבצת עוסק בהורשה בלבד ואינו מגביל את זכותם של נושי המנוח להיפרע מנכסיו. זכויות המנוח הועברו על שם שרה בכפוף לעיקולים והערות שהיו רשומים על שם המנוח בעת ההעברה ובכפוף לצוואה ביחס לזכות השימוש של רבקה בבית הקטן. זכויות המנוח בחייו הוקנו לקופת פשיטת רגל והם בני מימוש במסגרת הליך הפשייר בכפוף להסכם הדו צדדי והצורך להידרש לזכויותיהן של רבקה ושרה, כאמור לעיל. נקבע, כי משנמצא, כי הצוואה תקפה ביחס לרבקה הרי שזכויותיה אל מול הנושים יבחנו ויאוזנו במסגרת תיק פשיטת הרגל.
5
26
28
3 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
.1

ה 1 2
במחלוקת שנפלה בין חבריי, מצרף אני דעתי לדעתו של אב בית הדין כב' ס. הנשיא השופט ז. הווארי ולפיה, דין הערעור כולו להידחות ויש להשאיר על כנה את מסקנתו האופרטיבית של בית המשפט קמא, ולפיה זכאית רבקה להתגורר בבית הקטן עד אחרית ימיה (יירבקהיי ייהבית הקטן" ושאר המונחים בהם ייעשה שימוש במסגרת חוות דעתי, פרשנותם כפרשנות שניתנה להם על ידי חבריי).
.2
6
טרם שאנמק דעתי אבקש בקצרה לחזור על העובדות, שאינן שנויות במחלוקת ועל ההסכמות שבין כל חברי המותב וכדלהלן :
המנוח והמערערת מס' 1 (להלן גם: "שרה") נישאו זה לזו בשנת 1973 ובנו את ביתם בנחלה מס' 1 במושב … בנחלה שני בתים, בית סוכנותי קטן (כאמור "הבית הקטן"י) ובית גדול (167 מייר) אותו בנו בני הזוג יחדיו.
8 9
במהלך שנת 2006 עזבה שרה את הבית הגדול, בו נותר לגור המנות וזאת עד ליום
11
מותו.
13
בין המנות לבין רבקה נוצר קשר בסוף שנת 2007 או בתחילת שנת 2008 וסופו של דבר ובחודש 6 / 11 עברה רבקה לגור בבית הגדול.
ד.

מאז אותו מועד ועד לפטירתו של המנוח ביום 10 . 5 . 13 (למעשה עד ליום אשפוזו בבית החולים, 28 . 4 . 13 ) גרו המנוח ורבקה בבית הגדול וחיו כבני זוג לכל דבר ועניין.
15 16
18

ביום 27 . 4 . 13 כתב המנוח צוואה ובה ציווה לבתו רחל את כל הזכויות בנחלה ואולם הוסיף וקבע כי לרבקה הזכות להתגורר בבית הקטן עד לסוף ימיה.
ורחל בתו כפושטי רגל ומונה נאמן
20
בין לבין ועוד קודם לכן, הוכרזו המנוח לנכסיהם.

לאחר פטירת המנוח, הגישה שרה בקשה למנהל מקרקעי ישראל (כתוארו אז וכיום הרשות למקרקעי ישראל , ואולם זה יכונה להלן ה"מינהליי) להעברת זכויות המנוח בנחלה על שמה וביום 29 . 10 . 13 נרשמה במינהל העברת הזכויות על שמה בכפוף לכל העיקולים וההערות שהיו רשומים על זכויותיו של המנוח.
ח.
26
לאחר מכן, הגישה רבקה בקשה לקיום צוואה, ושרה ורחל הגישו כתב התנגדות לקיומה של הצוואה.
ט.
28
במקביל הגישה שרה תביעה כנגד רבקה לסילוק ידה מהבית הגדול ומהנחלה בכלל, שכן רבקה הוסיפה להתגורר בבית הגדול, בעוד רחל התגוררה בבית הקטן.
29
31 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1
תמימות דעים יש בין חבריי ולפיה דין הערעור להידחות בכל הקשור לשאלות הקשורות לחוקיותה של הצוואה ולמצבו של המצווה ובכל הקשור למעמדו של הנאמן.
המחלוקת בין חברי נעוצה בשאלה, האם ניתן היה לצוות על מתן זכות שימוש בבית הקטן לרבקה וזאת שעה שהדבר נוגד לכאורה את הוראות החוזה הדו צדדי שאליו נדרשו חבריי. פועל יוצא מהכרעת שאלה זו, הינה הקביעה בדבר סילוק ידה של רבקה מכל שטח הנחלה.
3 4
.8
6
חברתי כב' השופטת ע. הוד סבורה, כי הוראות סעיף 19 ג (1) לחוזה המשבצת גוברות על הוראות סעיף 19 ג' (4) לאותו הסכם.
8
לאמור, מקום שיש בת זוג לא יעשה שימוש בהוראות סעיף 19 ג' (4) שעה שמסירת זכויות ולו חלקית לרבקה, גורעת בהכרח מזכויותיה של שרה שהיא בת-הזוג.
.9
10
חברתי כב' השופטת ע. הוד, דחתה את טענות בייכ רבקה ולפיה, למעשה היא ולא שרה מוגדרת כבת זוג או, מכל מקום שרה לא יכולה להיות מוגדרת כבת זוג, שהינה חברת אגודה, שכן היא עזבה את הנחלה לפני למעלה מ8 שנים.
11
12
13
הסיבה לכך שחברתי לא קיבלה טענה זו הינה משום שלקביעתה אין מחלוקת שהזכויות בנחלה רשומות היו על שם שרה והמנוח, ואין גם מחלוקת כך לקביעתה, שהשופטת קמא קבעה בפסק דינה כדבר שבעובדה ששרה הינה בעלת מלוא הזכויות בנחלה.
14
16
זאת ועוד, לטעמה של חברתי, רבקה לא טענה בהליך קמא שהיא זכאית לזכויות מכח היותה בת הזוג.
להלן אדרש לנימוקים אלו.
.10
19
20 21

חברי אב בית הדין, קבע לעומתה וזאת בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון ברעיימ 1813 / 18 (פסייד אותו כינה חברי בייעניין פלונייי וכך אתייחס אליו להלן), כי אין מדרג היררכי בין הוראת סעיף 19 ג' (1) להוראת סעיף 19 ג(4) ויש לבחון את הוראות סעיף 19 ג' (4) לגופה. בשולי הדברים אוסיף, כי דומני שאין מחלוקת של ממש בין חבריי לעניין זה, שכן שניהם בוחנים סופו של יום האם בסעיף 19 ג' (4) יש מגבלה המונעת קיומה של צוואת המנוח בכל הקשור לזכות השימוש של רבקה.
קר
22
25
חברתי, כזכור השיבה על שאלה זו בחיוב, לאמור מתן זכות שימוש לרבקה, פוגע בהכרח בזכויותיה של שרה.
27
חברי, כב' ס. הנשיא סבור שהפתרון להתגבר על הגריעה בזכויותיה של שרה, הוא בכך שנאמץ את גישת המנוח אשר לא ראה בשרה כבת -זוג.
33 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
14.
שתי טענות אלו, הינן טענות עובדתיות שהוכרעו מפורשות על ידי בית המשפט קמא לאמור: רבקה אכן הייתה בת -זוג וידועתו בציבור והמנוח היה כשיר לחלוטין לצוות את אשר
1 2
ציווה.
עניין זה נקבע כממצא עובדתי , בהסתמך על העדויות ששמע בית המשפט, וכידוע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים.
ראה לעניין זה, על דרך הדוגמא האמור בסעיף 109 לפסק הדין קמא, שם נקבע כי רבקה והמנות ניהלו "…משק בית משותף וחיו כידועים בציבור…" וכן ראה גם האמור בסעיף 127 לפסק הדין קמא.
7
סס
15.
9
משכך אפוא, ניתן לקבוע על סמך הראיות שהיו בפני בית המשפט קמא, ועל סמך מה שנכתב בפסק הדין קמא, שרצונו של המנוח היה להעניק לרבקה זכות שימוש בבית הקטן, בהיותה בת זוגו, או למצער ידועתו בציבור.
10
16.
משהגעתי לכך, הרי יש בכך גם מענה לקביעת חברתי בסעיף 56 לחוות דעתה.
שאלת היותה של רבקה בת זוג עמדה בליבת פסק הדין, ועמדה במרכז טיעוני הצדדים, הראיות לכך הן ברורות והגם שבית המשפט קמא, לא ביסס הכרעתו על נימוק זה, הרי שכידוע יכולה ערכאת הערעור לבסס הכרעתה על נימוק אחר ובתנאי שזה עולה מן הראיות שהוצגו בהליך קמא (ראה סעיף 454 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984).
14 15
17.
17 18
הנימוק העיקרי של בית המשפט קמא היה כזכור בכך, שאין במתן זכות שימוש לרבקה בבית הקטן משום פגיעה בזכויותיה של שרה. חברתי כב' השופטת ע. הוד קבעה ובצדק, כי קשה להלום טענה זו, שכן משהעונקה לרבקה זכות שימוש עד לסוף ימי חייה בבית הקטן, ממילא יש בכך גריעה מזכויותיה של שרה בנחלה כולה.
.18
צודקת חברתי, כי אכן יש פגיעה מסויימת בזכויותיה של שרה כייבת זוגי ואולם חרף האמור, וכפי שקבע חברי אב בית הדין, שיקולי צדק מחייבים אותנו גם אם לא לסטות לחלוטין מהוראת סעיפים 19 ג' (1) ו-19 ג' (4), ליתן לסעיפים אלו פירוש שיעלה בקנה אחד עם קיום רצונו של המנוח.
21 22 23
19.
כידוע, וכבר התייחס לכך חברי, רצונו של המנוח, הינו עקרון העל בדיני ירושה ולפיו מצווה לקיים את דברי המת (ראה את שציטט כב' ס. הנשיא מתוך פסק דין פלוני) עוד ראה לעניין
25 26
זה:
החוק נותן משקל רב לזכות המנוח להחליט מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו, אפילו תוך הדרת היורשים לפי דין מזכויותיהם כיורשים… הצורך לכבד את זכות המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של אדם… זכותו של המנוח לעשות
29
30
35 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1
פד מט (2) 419 , 425. אעיר כי דומה שגם מדיניות זו השתנתה בשנים האחרונות (ראה המצוטט בסעיף 22 לחוות דעות של כב' השופט נ. מזוז בעניין ייפלונייי).
.22
בשאלת מעמדו של משק או נחלה האם מדובר בנכס המהווה חלק מהעזבון או בנכס חוץ- עזבוני. כבר נשתברו קולמסין רבים ודומה שעמדת הפסיקה הינה, כי אכן מדובר ביינכס חוץ עזבונייי אולם, חרף האמור, דומני כי הגם שמדובר בנכס חוץ עזבוני, המגמה בפסיקה הינה יילחזק את המעמד המשפטי של זכויותיו של בר -הרשות … באוטונומיה שלו בקביעת הזכאים להמשך בזכויותיו לאחר מותו…" (ראה שוב סעיף 22 בעניין "פלוני'י).
3 4 5
8
זאת ועוד, וגם אם מדובר בנכס חוץ-עזבוני, אין הדבר שולל את האפשרות להעברתו למאן דהוא באמצעות צוואה.
10
כזכור, הוראות סעיף 19 ג' (4) עצמה קובעת את זכותו של בעל משק להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק.
12

זאת ועוד, כבר נקבע שגם נכס חוץ עזבוני, זכאי מצווה להורות מה יעשה בו. ראה דרך משל דברים שכתב חברי כב' השופט ס. ג'יוסי (בשבתו בבית המשפט לענייני משפחה) בתיע (משפחה נצרת) 1180 / 08 א.ד. ואח' נ' א.ד (פורסם בנבו, 20 . 02 . 2011 ) וכדלהלן :
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
"…. אכן, הסכם המשבצת קובע שזכויות המתיישב אינן ניתנות להורשה, משאינן חלק מהעיזבון. בד בבד, מורה ההסכם כי במקרה של פטירה זכויות אלו יעברו באחת משלוש הדרכים שמניתי לעיל, האחרונה מהן זו המחילה הוראת סעיף 114. מדובר בהחלה הסכמית של הסדר זה כך שאין נפקות לסיווג הזכות – כפנים – עזבונית או בחוץ – עזבונית. לשון אחר: הסכם המשבצת מאמץ לתוכו את הוראת סעיף 114 . מדובר בהחלה הסכמית להוראות סעיף זה וזאת כמנגנון חלופי לקביעת מי שיחזיק ומי שיזכה בזכויות בר הרשות במקרה של פטירה , מקום ולא הותיר המתיישב בן זוג ובאין בן ממשיך. משנדרשים אנו ליישם אותה חלופה שלישית בדמות סעיף 114, כאשר חלוקים הצדדים לגבי תחולתו של סעיף זה ופרשנותו, עלינו לפנות לחוק הירושה, שכן אין עסקינן בהוראה הנמצאת בחלל ריק, אלא שהיא ניצבת לפנינו בתוך מבנה קיים המהווה מקשה אחת . כלום ניתן לומר כי החלה הסכמית זו של הוראת סעיף 114 מתעלמת מכל הגדרות ועקרונות היסוד שבחוק הירושה? כלום ייתכן כי זוכה על פי צוואה, אותו אחד שביקש
23
24
25
26
27
28
29
31
37 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'

עוד ראה דברים שכתב חברי השופט ד. טפרברג (ואף זאת שבתו בבית משפט לענייני משפחה בת"ע (משפחה ירושלים) 4338 – 01 – 11 ב.א נ' עיזבון המנוחה ש. ח. זייל (פורסם בנבו, 23 . 11 . 2011 ) וכדלהלן :
1 2
10
11

"ראשית, נסיר את המכשול בעניין נוסחו של ההסכם המשולש שלפיו המשק אינו חלק מעזבונו של המתיישב. סבור אני כי בעניין זה יש לדייק מלשון ההסכם. ייאינו חלק מעזבונו" נאמר, ולא נאמר – "לא ניתן להעבירו ליורש באמצעות צוואה". על דיוק זה כבר עמדו המלומדים שוחט, פלומין וגולדברג בספרם "ידיני ירושה ועיזבון" (2005) בעמ' 197 – 198 , והשוו את מעמדו של המשק החקלאי לנכס חוץ-עזבוני אחר – קופות גמל (וראו גם: בתמ"ש (ת"א) 80170 / 96 גולדשטיין נ' גולדשטיין, (לא פורסם, [פורסם בנבו], 29 . 1 . 03 "…המתיישב המנוח ביקש בצוואה (להבדיל מ'קבע', שהרי הזכות אינה בת הורשה) את זהות מקבל הזכויות במשק. הוראה זו דומה למינוי מוטב בקופת גמל בצוואה. חרף העובדה שקופת הגמל אינה חלק מהעיזבון, מקבל הזכויות מקבל את הזכויות לא בכשירות של יורש ועל כן אינו חייב בפיצוי האחרים". מכאן יש לומר כי הגדרת המשק כנכס חוץ עזבוני אינה מפקיעה את האפשרות לקבוע את היורש במסגרת הצוואה. "
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22

ער אני לכך, כי חבריי השופטים ג'יוסי וטפרברג עסקו בהוראות של ייחוזה משולש"י. (וראה לעניין זה להלן) שם הוזכר סעיף 114 לחוק הירושה ואילו בחוזה דו צדדי, מושא העניין שלפנינו אין אזכור להוראה זו, אולם דומני שהרציונל והנימוקים בהם השתמשו חבריי הנייל, כוחם יפה גם לעניין שלפנינו, וראה דברים שכתב כב' השופט א. זגורי בתמייש 30318 – 02 – 10 ג'יי נ' ג'יי וכדלהלן :
23
24
25
26
27
28
29
"החוזה הדו-צדדי מאפשר איפוא למנוחים ליתן הוראות למי המשק יעבור בפטירתם, הגם שאין מדובר בנכס עזבוני (כפי שהדבר קיים גם בקופת גמל שחלה עליה הוראת סעיף 147 לחוק הירושה). הפסיקה מכירה בנסיבות מסוימות באפשרות לקבוע מה ייעשה במשק חקלאי באמצעות צוואה, הגם שהמשק אינו חלק מהעזבון (ע"א 8021 / 03 אלישע נ' אלישע, פייד נט(3) 33 ; תמ"ש (ת"א) 80170 / 96 אפרים גולדשטיין נ' אהרון גולדשטיין
30
31
32
33
39 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1
עניין לנו בפרשנות הסכם, והמינהל כמי שערך את ההסכם (תוך שאיני קובע כמובן שפרשנותו היא המחייבת) לא הובא כצד לדיון.
3 4
אעיר עוד, כי בנדון שלפנינו מדובר בחוזה משבצת דו צדדי שעניינו שכירות של 120 נחלות (ראה סעיף 6 להסכם) והנה הגם שמנסח ההסכם השתמש במושג יינחלהיי, מושג זה לא בא זכרו בסעיף 19 להסכם ושם הסתפק מנסח ההסכם במילה יימשקיי, אשר יכול והיא מצומצמת בהיקפה מהמושג יינחלה". לצורך ההשוואה אפנה להוראות בייחוזה המשולש"י (מינהל, סוכנות אגודה). שם בסעיף 20 (המקביל בעקרון לסעיף 19 בהסכם הדו צדדי) העוסק בהעברת זכויות של חבר אגודה שנפטר, נוקט מנסח ההסכם במושג יינחלהיי וקובע לאמור "….במקרה של פטירת חבר האגודה…. תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות שימוש בנחלה…"
7 8
מטירת
9
11 12
לטעמי אפוא, בהחלט ניתן לפרש את המושג יימשקי המופיע בסעיף 19 לחוזה הדו הצדדי, באופן מצמצם, דהיינו ככזה הכולל בחובו אמצעי יצור חקלאיים ותו לא ואינו כולל בתי מגורים. משכך וגם מסיבה זו יש להעדיף את רצון המנוח ולהשאיר על כנה את הקביעה ולפיה רבקה זכאית לעשות שימוש בבית הקטן עד סוף ימיה.
44
אשר קולה, שופט
16
17
18
הוחלט אפוא, ברוב דעות, כפי שנקבע על ידי ס. הנשיא השופט זיאד הווארי – אב"יד וכבי השופט אשר קולה, לדחות את הערעור ולחייב את המערערות בהוצאות הערעור בסך של
19
.₪ 15,000
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן לפרסום ללא כל פרט מזהה של מי מהצדדים.
41 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1

13. בית משפט קמא שגה עת פטר את רבקה מתשלום דמי שימוש לאחר שהיא תפסה את הבית הגדול. בית משפט קמא התעלם מתביעת הכתובה שהייתה בפניו.
ר
ש

14. המנוח נפטר והותיר אחריו צוואה כאשר הוא בסטטוס של פושט רגל על פי פסק דין מיום 2 . 3 . 09 . המנוח לא הוכרז כמופטר מחובותיו על אף שהשלב בו היה התיק היה בשל לכך. מאחר והמנוח היה פושט רגל הרי שלא היה בידו להקנות מאום מאחר והוא לא היה בעל זכויות כספיות או אחרות להורשה. במהלך ניהול הליך הפשייר לא ביקש ערייד אטלס להטיל עיקול על הזכויות במשק ובאחת הפעמים נקבע על ידי הנושים, כי מימוש אינו כדאי. רק לאחר העברת הזכויות על שם שרה ברשות מקרקעי ישראל הוגשה בקשה לצו מניעה ובית המשפט המחוזי נעתר לה. בית המשפט העניק לנאמן סעד שהוא לא עתר לו בניגוד לחוק ולפסיקה. מבחינה משפטית לא ניתן להקנות מחצית מהנחלה לקופת פשיטת הרגל.
4 5 6 7 8 9 10 11
15

15. המנוח הותיר צוואה לפיה זכות המגורים בבית הקטן תועבר לרבקה משל הבית האמור היה שלו לבד. במועד עריכת הצוואה המנוח היה נשוי לשרה אשר הינה בעלת זכויות באופן שווה בנחלה כבת רשות מול רשות מקרקעי ישראל. המשק נרכש על ידי המנוח ושרה בשנת 76 והוא נרשם על שמם בחלקים שווים.
16
17
18
19
20
21

16. בית משפט קמא הקנה זכויות שימוש לרבקה וכן הקנה מחצית מהמשק לקופת הכינוס. לא ברור כיצד הדברים יכולים לדור בכפיפה אחת. בית משפט קמא התיר את כניסתה של רבקה לנחלה מבלי שעמדה בהוראות האגודה השיתופית ומבלי שהתקבלה הסכמת רשות מקרקעי ישראל. זאת, תוך עקיפת הוראות, חוקים והסדרים שמטרתם למנוע הכנסה בדלת האחורית לאגודה ולרשות מקרקעי ישראל את מי שאינו זכאי לכך. בית משפט קמא הטיל על רשות מקרקעי ישראל והמושב לקבל את רבקה לשורותיהם ולאפשר לה להתגורר במשק לא לה ולהשתמש בו.
22
23
24
26
27
28

17. העברת זכויות בר רשות במשק במקרה של פטירתו יונקת את חיותה מהסכם המשבצת המסדיר זכויות אלו. מדובר בזכות אישית שאינה קניינית ואשר אופיה וגדריה נקבעים בהתאם להסכם הרישיון. בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון. במקרה בו עסקינן לא ניתנה הסכמה כאמור במועד יצירת הרישיון או לאחר מכן. על כן, לא ניתן לקבוע, כי זכות זו
29 30 31
5 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'
1

23. הכלל הגדול במשפט צוואות הוא כיבוד רצון המת. הנטל להוכיח בטלות צוואה מוטל על המתנגד לקיומה. המערערות לא עמדו בנטל האמור.
N.
w
A
5 6
7

24. בצדק דחה בית משפט קמא את טענות המערערות המבוססות על סעיף 26 לחוק הירושה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע, כי במועד עריכת הצוואה היה המנוח כשיר לערוך צוואה ולהבחין בטיבה. בנוסף, בית משפט קמא נתן אמון בעדותו של עוייד צוקרמן אשר ערך את הצוואה ועדים אחרים בנוגע לצלילותו של המנוח במועד הרלוונטי. בצדק דחה בית משפט קמא את הטענה לפיה הצוואה נערכה עקב השפעה בלתי הוגנת. זאת, תוך בחינת נסיבות המקרה הספציפי וביניהן הקרע ביחסים בין המנוח ושרה והקשר בין המנוח לרבקה. בית משפט קמא מצא, כי המנוח רצה לגמול לרבקה בה ראה את בת זוגו לכל דבר ועניין. בצדק דחה בית משפט קמא את הטענה, כי מדובר בהוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי וטענה זו אף נזנחה על ידי המערערות במסגרת סיכומיהן בהליך בפני בית משפט קמא.
8 9 10 11 12
15
16 17
18
19
20 21
22

25. סעיף 19ג(4) להסכם הדו צדדי מתייחס לזכותו של המנוח להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו. בהתאם לפסיקה, פרשנות הוראה בהסכם הדו צדדי תעדיף פרשנות שתאפשר את קיום רצון המנוח בצוואתו. אין מחלוקת, כי הבית הקטן והבית הגדול בנחלה אינם משק חקלאי והמערערות לא טענו, כי הן עוסקות בחקלאות. מדובר בנכסי נדליין רגילים המשמשים למגורים. הגישה הדווקנית עליה מסתמכת שרה מייצגת גישה ארכאית שזכתה לביקורת רבה בפסיקה ובספרות המשפטית. בית משפט קמא ערך אבחנה בין זכות הורשה של זכויות בר רשות לצורך רישומן אצל המוסדות המיישבים לבין זכותו של בר רשות למסור שימוש בבית לצד שלישי. המנוח ציווה לרבקה זכות שימוש בלבד במבנה המשמש למגורים. זכות זו מתאפשרת על פי פרשנות סעיף 19ג(4) להסכם הדו צדדי. לרבקה זכות לשימוש למגורים בבית הקטן ולא זכות אחרת הקשורה לנחלה. זכותה של רבקה אינה אכיפה כלפי המוסדות המיישבים אולם אין בכך כדי להפקיע או לפגוע בזכותה להתגורר בבית המסוים בהתאם להוראות המנוח בצוואתו. בהתאם להלכת חיים, יש הפרדה בין מערכת היחסים החיצונית של הצדדים עם המוסדות המיישבים לבין מערכת היחסים הפנימית החוזית ובענייננו מערכת היחסים בין המנוח, רבקה ושרה. בפסיקה הושווה מעמדו של משק חקלאי לנכס חוץ עיזבוני אחר- קופות גמל, לעניין הזכות לקבוע את מקבל הזכות שלא בכשירות של יורש. לפיכך, יש לתת תוקף
23
24
25
26
27 28
29
30 31
7 מתוך 42
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 17115 – 03 – 19 שרה (שם בדוי) ואח' נ' רבקה (שם בדוי) ואח'

דיון ומסקנות 30. המחלוקת העיקרית אשר נתגלעה בין הצדדים היא בשאלה, האם היה בידי המנוח לקבוע בצוואתו, כי רבקה תהא רשאית להמשיך ולעשות שימוש בבית הקטן בנחלה כל ימי חייה. בנוסף, קיימות בין הצדדים מחלוקות לעניין תוקף הצוואה מבחינת עילות הפסלות הקלאסיות, ההשלכות של היותו של המנוח פושט רגל, השאלה האם מוטל על רבקה לשלם דמי שימוש בגין שימושה בבית הגדול וסילוק ידה מהבית הגדול.
2 3 4
6

31. לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים וכל החומר שעמד בפני בית משפט קמא אני סבורה, כי יש לקבל באופן חלקי את הערעור מהטעמים שיפורטו להלן.
9
10
11
עילות הפסלות הקלאסיות
12
3
14

32. במסגרת ההליך שנדון בפני בית משפט קמא טענו המערערות לפסלות הצוואה בהתאם לעילות הפסלות הקלאסיות. הן טענו, כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה ולהבין אותה. בנוסף טענו למעורבותה של רבקה ולהשפעה לא הוגנת שלה על המנוח במועד עשיית הצוואה. בית משפט קמא דחה טענות אלו.
15
16
17
18
19

33. בהתאם להלכה הפסוקה, בדרך כלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה. קביעה זו נכונה ביתר שאת כאשר קביעותיה של הערכאה הראשונה מסתמכות במידה ניכרת על מידת המהימנות שמצאה הערכאה שדנה לייחס לעדים שהעידו לפניה.
20
23
24

34. במקרה שלפנינו, קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע למצבו של המנוח במועד עריכת הצוואה ויכולתו להבין את תוכנה מבוססות על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עדותה של רופאת המשפחה שטיפלה במנוח ועדים נוספים אשר העידו לפני בית משפט קמא וביניהם עורך הדין אשר החתים את המנוח על צוואתו.
25
26
27
28
29

35. לעניין הטענה, כי הצוואה נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת ערך בית משפט קמא את המבחנים הרלוונטיים בהתאם להלכה שקבע בית המשפט העליון במסגרת דנייא 1516 / 95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פייד נב(2), 813). בית משפט קמא מצא, כי לא הוכח שרבקה הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוח וכי מהראיות
30 31
9 מתוך 42