בפניי :כבוד השופטת לירון זרבל- קדשאי
המבקש :האב
ע"י ב"כ עו"ד יפית ברנדס רוקח
נ ג ד
המשיבה :האֵם
ע"י ב"כ עו"ד יצחק דרוקר
החלטה
לפני בקשת האב שהוגשה במסגרת הליך י"ס, ליתן צו מניעה זמני המחייב את האֵם להישאר עם הקטינים במקום מגוריהם האחרון של הצדדים ב[עיר המערבית] ולמנוע מעברה עם הקטינים למגורים ב[עיר המזרחית], מרחק של כ- 49 ק"מ. צו מניעה זמני ניתן במעמד צד אחד. בהמשך, התקיים דיון במהלכו נחקרו הצדדים ולאחר מכן הגישו סיכומיהם. להלן תינתן החלטתי בבקשה.
עיקרי העובדות והטענות
עסקינן בצדדים אשר נישאו כדמו"י ב- 0.0.17 ולהם שני קטינים, [קטין] כבן 4 ו[קטין] כבן 10 חודשים. הצדדים התגוררו בעבר ביישוב […] ולאחר מכן ובמשך כ- 8 חודשים התגוררו בשכירות ב[עיר המערבית].
אין חולק כי במהלך המחצית השנייה של חודש יוני 2022, עזב האב את דירת הצדדים. על המועד המדויק ועל הסיבות לפירוד חלוקים הצדדים. בעוד שלטענת האֵם, האב עזב את דירת המגורים ביום 19.6.22 ועבר להתגורר ב[…] עם בת הזוג החדשה עמה ניהל רומן, טוען האב להתנהלות אלימה מצד האֵם שגרמה ליציאתו מהדירה המשותפת.
עוד אין חולק כי מאז עזב האב את דירת הצדדים, לא התקיימו זמני שהות סדירים ורציפים של האב עם הקטינים ואף בעניין הסיבות לכך חלוקים הצדדים. בעוד שלטענת האֵם האב הערים קשיים, ניתק קשר, טס לחו"ל ובילה עם זוגתו החדשה, טוען האב כי האֵם היא שהערימה קשיים ודרישות ביחס למפגשיו עם הקטינים, אשר לא אפשרו קיומם בפועל.
במסגרת הליך י"ס שפתחה האֵם, עתר האב ביום 8.8.22 למתן צו מניעה זמני האוסר על האֵם להעתיק את מקום מגורי הקטינים מ[העיר המערבית] ל[עיר המזרחית]. נטען, כי משיח אגבי עם בעל הדירה עלה כי האֵם הודיעה שלא תאריך את תקופת השכירות. למחרת ביום 9.8.22 הגיש האב בקשה נוספת במסגרתה טען כי האֵם אף ביטלה את רישום הקטין [הפעוט] לבית תינוקות ב[עיר המערבית]. לטענת האב, עניין שינוי מקום המגורים עלה גם במסגרת פגישת המהו"ת שהתקיימה בחודש 7/22 בהליך י"ס, שם הביע התנגדותו הנחרצת למהלך. ביום 10.8.22 הגיש האב בקשה נוספת במסגרתה טען כי האֵם רשמה את הקטינים למוסדות חינוך ב[עיר המזרחית] תוך זיוף חתימתו. בנוסף, לטענתו, האֵם לא אפשרה מפגש שלו עם הקטינים עד אשר נאלץ לערב ביום 9.8.22 את משטרת ישראל ואו אז התברר כי האֵם והקטינים שוהים ב[עיר המזרחית]. צורפה תכתובת מסרונים ממנה עולה כי לשיטת האֵם, האב ידע בדבר מעברה ל[עיר המזרחית] ואילו האב הבהיר התנגדותו למהלך.
ביום 10.8.22 ניתן צו מניעה במעמד צד אחד ע"י ש' תורנית, האוסר מעבר הקטינים מ[העיר המערבית], בין היתר על מנת למנוע "מעשה עשוי". כמו כן הבקשה הועברה למתן תגובת האֵם.
ביום 11.8.22 הגישה האֵם בקשה לביטול הצו בטענה שעברה עם הקטינים ל[עיר המזרחית] כבר ביום 1.8.22, בידיעת האב ובפירוט הנסיבות הנטענות, לפיהן, בין היתר, האב עזב את דירת הצדדים עוד ביום 19.6.22, טס עם בת זוגו החדשה לחו"ל, לא פגש בקטינים תקופה ממושכת, סרב לפגוש בתינוק ולא נשא בנטל הוצאותיהם. עוד נטען, כי האב הזעיק את המשטרה כנקמה על תלונות שהגישה נגדו האֵם וכי ידע ביום 9.8.22 כי היא כבר עזבה את הבית.
בהחלטת הש' התורן מאותו יום נקבע כי על האב להגיש תשובה המתייחסת לכלל טענות האֵם. כן נקבע דיון בבקשה בפני ש' תורן ליום: 15.8.22. בהמשך ולבקשת ב"כ המבקשת (אשר שהה בחו"ל) נדחה הדיון ליום: 21.8.22. כן מונתה אפ' לדין לקטינים. בהמשך ולבקשת האפ' לדין, נדחה הדיון ליום 4.9.22.
ביום 18.8.22 ובהעדר תגובה מטעם האב, עתרה האישה למתן החלטה בבקשה לביטול ההחלטה בדבר מתן צו מניעה זמני, במסגרתה חזרה על טענותיה וציינה כי אין עוד דירה לצדדים ב[עיר המערבית] וכי האב ידע עוד מיום 19.6.22 על מעברה המתוכנן ל[עיר המזרחית] וכי לא התנגד לכך. בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי בקשת האֵם תועבר למתן תגובת האב והאפ' לדין. עוד קבעתי, כי מאחר ואין עוד דירה לצדדים ב[עיר המערבית], ימשיכו הקטינים להתגורר עם האֵם ב[עיר המזרחית] ומבלי שיהיה בכך משום השלכה על ההכרעה הסופית.
בסופו של יום, כאמור, במהלך חודש 8/22 עזבה האֵם את דירת הצדדים ועברה להתגורר עם הקטינים ב[עיר המזרחית], בסמוך לבית הוריה. בעוד שלטענת האֵם הדבר היה ידוע ומוסכם, טען האב כי הדבר נעשה בהפתעה ובהיחבא וכי תוצאת המהלך תוביל לאיון האפשרות לקיים זמני שהות סדירים עם הקטינים במהלך השבוע.
ביום 4.9.22 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו נעשה ניסיון להביא הצדדים להסכמות. משהדבר לא צלח, נקבע מועד לדיון לצורך חקירות וניתנו הוראות זמניות בנוגע לזמני שהות זמניים עם האב. מפאת חוסר שיתוף פעולה בין הצדדים, זמני השהות לא קוימו. שוב הוכיחו הצדדים כי הם מתקשים לשים לנגד עיניהם את טובת הקטינים, אשר משלמים את מחיר המלחמה ביניהם.
ביום 15.9.22 התקיים דיון במסגרתו נחקרו הצדדים. בין היתר עלו הדברים הבאים:
חרף טענת האב כי מאז שעזב את דירת הצדדים עבר להתגורר בבית אמו, בפועל לא זכר מתי ישן לאחרונה בבית אמו (עמ' 11 ש' 24-33).
האב אישר כי ידע שהאֵם רוצה לעבור ל[עיר המזרחית], אך לא הסכים לכך ולראייה, חילופי טיוטות ההסכם שלא נחתמו (עמ' 12 ש' 9-20). באשר למסרון שהוחלף בין הצדדים ב- 19.6.22 במסגרתו שאל האב את האֵם אם היא עוברת ל[עיר המזרחית], הבהיר כי מדובר בשיחה אגבית אשר אינה מלמדת על הסכמתו למעבר (עמ' 12 ש' 23-27).
האב טען שעזב את בית הצדדים לאחר אלימות מצד האֵם ב- 29/6/22 ולא ב- 19/6/22 (עמ' 12).
האֵם בחקירתה הנגדית טענה כי עברה ל[עיר המזרחית] בפועל ב- 15.8.22. משנשאלה מדוע בדיון קודם נמסר שעברה ב- 1.8.22 השיבה כי החוזה החל ב- 1.8.22 אך בפועל עברה שבועיים לאחר מכן (עמ' 15 ש' 1-12).
האֵם לא זכרה לומר מתי הודיעה לבעל הדירה ב[עיר המערבית] על אי-הארכת החוזה ומתי גרעה את הקטינים ממוסדות החינוך ב[עיר המערבית] ורשמה אותם למוסדות הלימוד ב[עיר המזרחית] (עמ' 15). בהמשך השיבה כי פנתה לעיריית [עיר המערבית] ב- 27.7.22.
האֵם מסרה כי האב ידע מבעוד מועד כי היא מתכוונת לעבור ל[עיר המזרחית], והוא הבטיח שלא "יקרקע" אותה. לטענתה קיימת שיחה מוקלטת בנושא. חרף זאת, הקלטה מסוג זה לא הוצגה עד היום.
האֵם מסרה כי אחיה ערך את שלושת טיוטות ההסכם (עמ' 16 ש' 23-24), הגם שבדיון קודם נמסר כי הטיוטות נערכו על ידי האב (פרו' מיום 4.9.22 עמ' 3 ש' 35-36). האֵם אישרה בסופו של דבר כי ההבדל בין ההסכמים נעוץ במקום המגורים (העיר המזרחית/העיר המערבית) (פרו' מיום 15.9.22 עמ' 18 ש' 6-8).
האֵם הבהירה כי במשך חודש וחצי מאז עזיבת האב את הדירה המשותפת, עמדה על כך שיבוא לפגוש בקטינים ב[עיר המערבית] ואילו האב התעקש שהיא תסיע אותם אליו ל[…](פרו' מיום 15.9.22 עמ' 18-19).
ביום 20.9.22 הוגשו סיכומי האב וביום 6.10.22 הוגשו סיכומי האֵם, אל עיקריהם אדרש בפרק הדיון וההכרעה. יוער כי האב בסיכומיו עתר להורות על השבת המצב לקדמותו ולחייב האֵם לשוב עם הקטינים ל[עיר המערבית]. לחילופין עתר להעברת משמורת הקטינים אליו באופן זמני ועד לחזרת האֵם ל[עיר המערבית].
דיון והכרעה
על מורכבות ההכרעה העקרונית בשאלת העתקת מקום מגורים ככלל, עמד בשעתו כב' הש' סילמן ב-תמ"ש (קריות) 6832-01-13 פלוני נ' אלמונית (1.9.13) בציינו כך:
"…שוב נמצאים אנו בתיקי 'הגירה פנים-ארצית' אשר ההכרעה בהם קשה כקריעת ים סוף. אדרבא, דווקא בתיקי הגירה לחו"ל, במרבית המקרים, מדובר בצדדים אשר הקשר ההורי שלהם מול הקטינים, נחות יחסית. ואילו בתיקי הגירה פנים ארצית, עיקר הבעיה צצה דווקא אימת שהקשר מול האב הינו קשר תכוף, הדוק וסדיר, המיטיב עם הקטינה, וקשר זה, עלול להיפרם, ולמצער להיפגם אם יאושר המעבר.
…בצד טובת הקטין, עומדת חירות המשמורן לשיקום אישי, ומנגד, זכותו של הלא-משמורן, ליהנות מיוצא חלציו. אלו גם אלו, מונחים על כפות המאזנים, וההכרעה 'כקריעת ים סוף' ".
כאמור בפתח הדברים, אין חולק כי במהלך המחצית השנייה של חודש יוני 2022 עזב האב את דירת הצדדים ב[עיר המערבית]. מאז אותו מועד, מפגשי האב עם הקטינים לא התקיימו באופן מסודר וכללו אף נתק ממושך. סיבת העזיבה והעדר המפגשים הסדירים עם הקטינים, נותרו במחלוקת בין הצדדים.
בניגוד למצופה מאב אשר עומד על רצונו למגורים בסמיכות לקטינים לצורך קיום זמני שהות נרחבים עמם, מאז שעזב את דירת הצדדים ב[עיר המערבית], לא פעל האב לאיתור מקום דיור בסמוך לקטינים, נמנע מלקיים קשר רציף עמם בשל מחלוקות על מיקום המפגשים, טס לחופשה בחו"ל והודה כי החמיץ חלק מהמפגשים שתוכננו. אף בדיון שהתנהל ביום 15.9.22 הבהיר האב כי "מה שיהיה זמני יהפוך לקבוע", היינו, אין מוכנות מצדו להתגמש ולהתאים עצמו לזמני שהות פחות נוחים שאינם מקובלים עליו, אף במחיר של המשך הנתק בינו לבין הקטינים. מצופה היה מהאב כי בימים בהם אינו עובד (האב עובד במשמרות של 24 שעות ולאחר מכן 48 שעות אינו עובד) יעשה כל מאמץ לפגוש בילדיו ולא יתן לחילוקי הדעות עם האֵם לשבש זאת. בכל הכבוד, התנהלות זו מעמידה בספק את טענת האב כי טובת הקטינים היא העומדת לנגד עיניו.
לכך יש להוסיף, כי אין חולק על כך שמזה מספר חודשים אין האב מתגורר עוד ב[עיר המערבית], אליה עותר להשיב את הקטינים. מלבד הצהרה כללית בדבר כך שהאפשרות לחזרה למגורים ב[עיר המערבית] עודנה עומדת על הפרק, לא ברור היכן מתעתד האב למקם את מקום מגוריו הקבוע. תשובותיו בחקירתו בנוגע למקום מגוריו העכשווי היו מתחמקות ועלה מהן כי אינו מתגורר בפועל אצל אמו כנטען. בנסיבות אלו אף לא ברור כיצד עתר האב בסיכומיו וכסעד חלופי להעביר המשמורת אליו באופן זמני, בשים לב כי בדיון מיום 4.9.22 הבהיר כי הוא אינו שואף ל"משמורת משותפת" ועותר לזמני שהות הכוללים לפחות לילה אחד באמצע השבוע ומבלי שכאמור הסדיר דיור קבוע מתאים.
אף התנהלות האֵם אינה חפה מקשיים וכשלים חמורים. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בסיכומיהם שוכנעתי, כי משעה שדובר על פירוד הצדדים, סוגיית מעבר האֵם והקטינים ל[עיר המזרחית] אמנם היתה "על השולחן" כעולה מהמסרון מיום 19.6.22. עם זאת, לא הוכח בפניי כי למעבר ניתנה הסכמה פוזיטיבית או משתמעת מטעם האב. לא בכדי הוחלפו טיוטות הסכמים בין הצדדים, שכללו גם את סוגיית מקום המגורים, ואלו לא נחתמו בסופו של יום. טענות האֵם בדבר סיבת הפירוד ו/או התנהלות האב, אף לו הוכחו (ואיני מוצאת טעם להכריע בעניינן) אינן מצדיקות מהלך חד צדדי הנוגע לקטינים, שעה שכידוע, כל החלטה מהותית הנוגעת לקטינים מחייבת הסכמת שני ההורים או מתן החלטת בית המשפט (ס' 14-15, 18-19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962).
התרשמתי גם, כי האֵם לא מסרה גרסה עקבית ומהימנה ביחס למועד בו בפועל עברה להתגורר ב[עיר המזרחית]. כך, בעוד שבדיון מיום 4.9.22 נמסר מפי בא-כוחה כי המעבר בוצע ב- 1.8.22 – דבר שעולה בקנה אחד גם עם הנטען בבקשתה לביטול הסעד הזמני מיום 18.8.22 שם ציינה כי ביום שהזעיק האב משטרה ב- 9.8.22 כבר התגוררה ב[עיר המזרחית] – העידה בחקירה הנגדית מיום 15.9.22 כי המעבר בוצע בפועל רק ב- 15.8.22. אף בעניין גריעת הקטינים ממוסדות החינוך ב[עיר המערבית] ורישומם ב[עיר המזרחית], עלה כי הדבר נעשה שלא בידיעה ובהסכמת האב. גם בעניין ניסוח ההסכמים לא נמסרה גרסה אחידה (בדיון מיום 4.9.22 נטען כי הטיוטות נוסחו על ידי האב ואילו בחקירתה הנגדית ביום 15.8.22 מסרה האם כי אחיה הוא שערך שלושה מההסכמים).
כך או כך, בהתאם להלכה הפסוקה, ההכרעה במחלוקת העיקרית שבפניי תעשה, לא על סמך התנהלות מי מהצדדים על הכשלים שבה, אלא על פי טובת הקטינים, ככל שניתן לבררה בשלב זה.
נקודת המוצא היא כי משנפרדו דרכיהם של הצדדים, זכותו של כל צד להמשיך בדרכו. עם זאת, יש להבטיח קיום קשר משמעותי ורציף בין כל אחד מההורים לשני הקטינים – דבר שהוכח כחיוני להתפתחותם התקינה של הקטינים ולרווחתם הרגשית. שיקולי בית המשפט במקרה של מעבר מקום מגורים, אשר עניינם בטובת הקטינים, פורטו וסוכמו ב-תמ"ש (ים) 6415-11-11 האם נ' האב (11.07.12):
"במסגרת שיקוליו על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר את השיקולים כדלקמן: טיב הטיפול של כל אחד מההורים בקטינים בטרם המעבר, ראו תמ"ש(טב') 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ס. [פורסם בנבו] 28.4.11, האם המעבר יאפשר להורה שאינו עובר למלא את תפקידו ונוכחותו המשמעותיים בעולמם של הילדים לגדלם ולממש את אחריותו ההורית. ראו תמ"ש(י-ם) 23723/05 ה.ס. נ' ר.ס. [פורסם בנבו] (22.2.11), יש לבדוק את אופי הקשר שיווצר עם ההורה האחר עקב המעבר. הנטל שיוטל על ההורים או מי מהם, קשרי החברה ומשפחה במקום הישן והחדש. ראו עמ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.8.08), תמ"ש (קר') 7910/05 ג.ש. נ' ב.ע. [פורסם בנבו] (11.9.06), יש להתחשב בשאיפת ההורה העובר להתקרב למשפחת המוצא או להתקדם מבחינה מקצועית. ראו תמ"ש (י-ם) 20148/02 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (5.9.10). יש להעמיד במבחן הביקורת את סדרי עדיפויותיו של ההורה המבקש לעבור עם הקטינים, כאשר השאלה המרכזית היא, היכן מוקמו צורכי הקטינים במסגרת סדר העדיפויות אל מול צורכי ההורה המבקש לעבור. ראו תמש (קר') 4212-12-09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.7.10)".
ב- מ(צפת) 10308-09-13 פלוני נ' אלמונית (9.7.17) נאמרו הדברים הבאים, היפים אף הם לענייננו (ההדגשות אינן במקור):
"35. כפי שנפסק לא אחת בעניין זה, הכרעה בנושא מעבר מקום מגוריהם של אחד ההורים עם הקטינים היא בחירת 'הרע במיעוטו'. ברי כי טובת הקטינים הינה שיגדלו במשפחה המתפקדת בצורה תקינה, הרמונית בתא משפחתי אחד ויציב, אולם במקרה זה המציאות שונה, ויש לקבוע מהי טובתם של הקטינים במציאות שנוצרה באופן המגשים במידה המירבית את אינטרס הקטינים ליהנות ממסגרת יציבה תוך אפשרות לשמירת קשר עם שני הוריהם (ר' בעניין זה רע"א 4579/00 פלונית נ' אלמוני פד"י נה(2) 321, (2001)).
…
37. במקרה זה משפחת האב מתגוררת ביישוב א', ואילו משפחת האם מתגוררת בצ' ויש לאפשר לאם להתחיל פרק חדש בחייה, כחלק מזכותה (החוקתית) לקבוע את מקום מגוריה. יש לזכור כי רווחתה של האם תשפיע על רווחתם של הילדים. בהקשר זה יצויין כי בד"כ, הרצון לעקור לעיר אחרת, או הצורך למעבר מקום המגורים, אינו של הקטין ומובן כי הדבר נובע בד"כ מהחלטות שמקבלים הוריהם או מי מהם, וכבר נפסק כי אין בכך כדי לפסול את הרצון למעבר מקום המגורים. כן נפסק כי מעבר מגורים לשם התקרבות למשפחת המוצא לשם קבלת מערכת תומכת – הינה שיקול רלבנטי בהכרעות מסוג זה (ר' תמ"ש קריות 10428-03-10 [פורסם בנבו] הנ"ל וההפניות שם).
38. ההתנגשות בין הרצון של שני ההורים וזכויותיהם ברורה אולם כפי שנפסק תמ"ש קריות 10428-03-10 [פורסם בנבו] הנ"ל 'לא שיקולי 'צדקת המעבר' הם שינחונו, שכן נקודת המוצא היא כי גם מעבר שאינו מוצדק מותר; שאלת השאלות היא טובת הקטינים' ".
מן הפסיקה שלעיל עולה ההלכה ולפיה שיקולים בדבר התנהלות הצדדים וצדקת המעבר נדחקים בחשיבותם ביחס לשיקול העיקרי שעניינו טובתם של הקטינים.
לכך יש להוסיף, כי בפסיקה קיימות שתי גישות הנוגעות לסוגיית העתק מקום מגורים. גישות אלו נסקרו למשל ב-תלה"מ (ת"א) 17292-05-19 א.ח נ' י.ח (7.12.20), כמפורט להלן:
"האחת, הרואה את מעבר ושינוי המגורים כ'מעשה עשוי' לפיה בהינתן זכות ההורים לשנות מקום מגוריהם יש לבחון את מצב הדברים כאילו כבר העתיק ההורה מקום מגוריו (וראה: עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני … {פמ"מ – 10/8/2011}),
והשנייה, הבוחנת את צרכי הקטין וטובתו טרם המעבר, וביתר שאת ייאמר, על ההורה המבקש לשנות מקום מגוריו להוכיח כי המעבר האמור עולה בקנה אחד עם טובת הילד, וכי התועלת מן המעבר גדולה מן הנזק (וראה: עמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א. ב. ח. נ' מ. ב. ח…. {פמ"מ – 9/12/2012})."
מפסיקות בתי המשפט המחוזיים כפי שיפורט להלן עולה, כי גישת "המעשה העשוי" היא ההלכה המחייבת. כך למשל, ב-עמ"ש (ת"א) 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (26.11.19) (להלן: "עמ"ש 34332-08-19") הקיש ביהמ"ש המחוזי על הסוגייה שבענייננו, מההלכה הנוגעת להגירת ילדים לחו"ל, בציינו את הדברים הבאים (ההדגשות אינן במקור):
"…חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובע שקביעת מקום מגורי הקטין הוא אחד מתפקידי ההורים (סעיף 15) ואם ההורים לא הגיעו להסכמה בנושא זה, בהמ"ש יכריע 'כפי שייראה לו לטובת הקטין' (סעיף 25).
… בפסה"ד המנחה בנושא הגירת ילדים לחו"ל, ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001), נקבע כי בקשת הגירה של הורה תיבחן לאור עיקרון טובת הילד בלבד ו'אין חולקים על זכות ההורה שבידיו המשמורת להגר מהארץ'. נפסק כי:
'שאלת ההכרח בהגירה ככלל אינה רלוונטית להכרעה בסוגיית המשמורת על פי עיקרון טובת הילדים. אמנם להחלטת ההורה להגר השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים במצב שנוצר בלי להסיט את מבטו מטובת הילדים להתנהגות נאותה בעיניו של ההורה'.
…. בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (1.5.06) שעסק אף הוא בהגירה לחו"ל, נקבע כי יש לקחת בחשבון גם את:
'זכותו של ההורה המשמורן להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, להקים תא משפחתי חדש או לפתוח בדרך חדשה…יצירת מסגרת זוגית חדשה… חמה ותומכת… הדבר אף עשוי להיטיב עם הילדים, מבלי לפגוע כהוא זה בקשר שלהם עם ההורה האחר' ".
עוד בעמ"ש 34332-08-19, ביהמ"ש המשיך לדון בסוגיית העתקת מקום מגורים בתוך ישראל, מכוח קל וחומר (ההדגשות אינן במקור):
"… בע"מ 119/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.8.08) שדחה ערעור על פסק דין של בהמ"ש לענייני משפחה שהתיר העתקת מגורים של קטינים מאילת למרכז הארץ, נקבע בדעת הרוב כי:
'השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם. השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה'.
באותו מקרה נקבע, כי יש לבחון ראשית את יכולת הקטין לעשות את המעבר ולאחר מכן תיבחן השאלה האם המעבר גורם לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני. דהיינו 'יש להישיר מבט לבחינת טובת הקטינים במצב שנוצר'.
… בין היתר, יש לקחת בחשבון שהמצאות האם המשמורנית במקום שבו היא מרוצה ומאושרת, משפיע על הקטין ועל רווחתו (ראו למשל: עמ"ש 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (10.8.11)).
… אין אם כן מקום להעניש את האם, אף אם היא נהגה שלא כדין והעבירה את הקטינה למקום אחר ללא רשות בהמ"ש, באמצעות דחיית בקשתה לאישור המעבר. שהרי מה חטאה של הקטינה ומדוע שהיא תישא על גבה הצנום את תוצאות מחדלה של האם? …
…
… אין ספק שהאם פעלה שלא כדין, שעה שהעבירה את הקטינה למ' ללא הסכמת האב, מאחורי גבו וללא אישור בהמ"ש. עשיית דין עצמית היא מעשה פסול שאין ליתן לו יד ויש לפעול למניעתו בכל האמצעים. ברם, טובת הקטינה עודנו השיקול המרכזי שמנחה גם בסוגיה זו. המצב כיום הוא שהקטינה נקלטה היטב במ' והסתגלה למקום החדש כפי שהעידה העו"ס (עמ' 52 שורה 8) ואין כל מניעה שהקשר האמיץ שלה עם אביה יימשך כפי שהיה בעבר".
מן האמור לעיל עולה, כי השיקול העיקרי והמרכזי שעל ביהמ"ש לשקול בבואו להכריע בסוגיית העתקת מקום מגורים של קטין, היא טובתם של הקטינים. שיקולים בדבר התנהלות לא מוסרית ואף לא חוקית מצד ההורה, אינם בגדר השיקולים שעל ביהמ"ש לבחון בבואו להכריע בסוגיה מורכבת זו. עוד נקבע, כי טובת הקטינים על פי גישת ה"מעשה העשוי" תיבחן בשני מעגלים- האחד, יכולתו של הקטין לבצע את המעבר; השני- האם המעבר יגרום לפגיעה בקשר עם ההורה השני או לניתוק מההורה השני.
כך גם, בעמ"ש 25108-05-20 צ' נ' נ' (30.8.20) חזר ביהמ"ש המחוזי מפי הש' ג'יוסי ובהסכמת הש' ח. שרעבי וא. אלון, על דברים שנאמרו על ידו ב-תמ"ש (נצ') 43185-05-10 ע.ל (קטינה) נ' ש.ל (15.5.12) (להלן: "עמ"ש 25108-05-20", ההדגשות אינן במקור):
"אכן, קביעת מקום מגורי הילדים הוא תפקיד משותף של הורים לילדים, אף אם אם פרודים, ופעולה חד צדדית של אחד ההורים והעתקת מקום מגורי הילדים אינה כדין, אלא אם קדם לה הליך בפני בית המשפט… עם זאת, לפני הבנתי שלי, העובדה לפיה האם לא עשתה כן, והעתיקה את מקום מגורי הקטינה ללא הסכמת האב, אין בה, כשלעצמה, כדי להטות את כפות המאזניים לטובת האב, ואין מתחייבת ממנה הקביעה, כי בכל מקרה, יש להורות על השבת הקטינה… וליתן את המשמורת בידי האב, אך בשל העובדה שהאם פעלה באופן חד צדדי… וכל כך מדוע? נניח לרגע כי האם היתה פועלת אחרת ומגישה, כמקובל, וכפי שמצופה מהורה אחראי, בקשה לאשר לה העתקת מגורי הקטינה… כי אז היינו בוחנים את שאלת המעבר באותה אספקלריה של טובת הקטינה וזאת בשים לב לעובדה כי בכל מקרה האם מבקשת לעבור בעצמה למגורים באזור מרוחק…אמנם, זוהי דרך המלך ועל פי המצופה כי הורים ינהגו, שכן דרך זו מבטיחה בירור הסוגיה בזמן אמת ולא לאחר מעשה כשהורה אחד הציב עובדה מוגמרת בשטח… ברם, והגם שזוהי דרך המלך, הרי שמקום והמעבר בוצע… אין להעניש את ההורה שביצע את המעבר ויש לבחון את השאלה לגופה, היינו האם מגורי הקטין במקום החדש ומשמורתו בידי אותו הורה משרתת את טובתו יותר מאשר מגוריו עם ההורה השני…".
עוד נאמר שם כי גישת "המעשה העשוי" היא ההלכה המחייבת:
"ההלכה המשפטית נקטה בגישת "המעשה העשוי". כך גם בעניין פלונית וכך גם בעמ"ש (נצ') 9963-06-11 ס.נ.ג ה' ע.ג… אשר אושר בבית המשפט העליון בבע"מ 704/12 פלוני נ' פלונית. באותו מקרה נקבע 'על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים במצב שיווצר לאחר שהאם תעבור להתגורר כהצהרתה באזור השרון, תוך בחינת עיקרון טובת הילד לאחר שינוי מקום מגורי האם… על בית המשפט להניח כי העורר עבר להתגורר במרכז הארץ אף אם הוא מרוחק מרחק נסיעה של שעה או יותר ואינו מאפשר עוד קיום משמורת פיזית משותפת, כבר התבצעה, ועל בסיס הנחה זו להכריע בשאלת משמורת הקטינים על פי טובתם… גם עניין שיקומה של האם יש לו נפקות ממשית לקשר של הילדים עם אם מרוצה ומאושרת… בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין הן פלונית והן בעניין ס.נ.ג… עמדה זו תואמת את האמור ברע"א 4575/00 …".
בענייננו, לאחר שמיעת הצדדים בדיון ועיון בסיכומיהם שוכנעתי כי השבת המצב לקדמותו וחיוב האם לשוב ל[עיר המערבית], תחטא בנסיבות האמורות לטובת הקטינים, ובמה דברים אמורים?
ראשית, משעה שהאב לא בחר למקם מקום מגוריו ב[עיר המערבית] או בסמיכות לדירת הצדדים הקודמת, ואף לא הצהיר מפורשות כי בכוונתו לעשות כן עתה, הדבר מעמיד בספק את זיקתו למקום מגורים זה וכפועל יוצא את הטעם שבהשבת האֵם למקום המגורים הקודם.
שנית, לכך יש להוסיף, כי לא הוכח כי לאֵם קיים עורף משפחתי או מערך תמיכה חלופי אחר בסמוך למקום המגורים הקודם. בנסיבות אלה ברי כי יש במעבר האֵם והקטינים בסמוך למשפחת המוצא משום סיוע ותמיכה אשר יבטיחו את שמירת טובת הקטינים ומילוי צורכיהם, גם בשים לב לגילם הצעיר. בנוסף וכאמור בפסיקה שלעיל, בחירת האֵם להתקרב למשפחת המוצא נמצאה כטעם אשר יש להתחשב בו.
שלישית, האֵם השתלבה בעבודה כמורה, על פי הנטען בשכר גבוה מזה לו היתה זכאית בעבר. כמו כן, הצליחה להוזיל את עלות הדיור, הגם שבהפרש של מאות ש"ח בלבד. הגדלת ההכנסה והפחתת העלויות תתרום להגדלת ההכנסה הפנויה וכפועל יוצא מכך, תועיל למילוי צורכי הקטינים ולרווחתם.
ברי כי שיפור במצבה התעסוקתי והכלכלי של האֵם וקרבתה לבני משפחתה המתגוררים בסמוך, עשויים לתרום לרווחתה וליכולתה למלא באופן מטיב יותר אחר צורכי הקטינים. כבר נאמר בפסיקה שצוטטה לעיל כי רווחת האֵם תשפיע בהתאמה על רווחת הקטינים.
רביעית, האב הבהיר בדיון מיום 4.9.22 כי אינו שואף ל"משמורת משותפת". כך גם עלה כי האב עובד במשמרות המחייבות גמישות והתחשבות בכל הנוגע לזמני השהות עם הקטינים. בנסיבות אלו תמוה כיצד עתר האב כסעד חלופי להעברת המשמורת אליו, בשעה שכלל לא הובהר היכן הוא מתגורר כיום (האב אמנם טען כי הוא מתגורר אצל אמו, אך בחקירתו הנגדית לא זכר לומר מתי ישן בביתה) וכיצד יוכל לעמוד בכך במסגרת עבודתו.
חמישית, אין לשכוח כי עסקינן בשני קטינים צעירים מאד, לגביהם עדיין חלה חזקת הגיל הרך שלא נסתרה במקרה זה. שוכנעתי כי התנהלות האֵם, הגם שלקתה בכשלים וקשיים כאמור, אין בה כדי ללמד על פגיעה ביכולתה ההורית והדבר אף לא נטען על ידי האב. אף לא שוכנעתי כי אין ברצון האֵם לאפשר קיום זמני שהות בין האב לקטינים. נראה כי המחלוקת נעוצה במיקום המפגשים ובנטל ההסעות, בלבד.
שישית, כאמור עסקינן בילדים צעירים מאד, אשר הסביבה הגאוגרפית וההשתייכות החברתית הנם משניים לקשר עם ההורה המשמורן וכבר נאמר בעניין זה בעמ"ש 25108-05-20 (ההדגשה אינה במקור) את הדברים הבאים היפים גם לענייננו:
"… הדברים אמורים במיוחד שעה שעסקינן בקטין בטווח הגילאים של שנה עד ארבע או חמש, להבדיל מקטינים בגילאים מתקדמים יותר. לגבי קטינים בגילאים אלה ניתן לומר, כי הוריהם מהווים עבורם את כל עולמם, טרם פיתחו קשרים מסועפים עם סביבתם, ומעברם עם ההורה המשמורן למקום מגורים חדש, לרוב אינם מעמידים בפניהם מציאות חדשה ושונה מזו שהורגלו לה. אין מדובר, במקרים כאלה, במעבר המהווה עקירה של הילד מתוך הוויה וסביבה להן הורגל בשל אותם טעמים ונראה כי במקרה כזה ההתמודדות של הקטין וקשיי המעבר, אינם קשורים בהעתקת המגורים למקום רחוק, אלא יותר בשל הפירוד בין הוריו… על כך יש להוסיף כי ילדים בגילאים כאלה מתאקלמים די מהר בסביבתם החדשה כשאחד ההורים נמצא לידם ומסייע בידם לעשות כן…".
שביעית, שוכנעתי, כי הגם שאין מדובר במרחק מינורי (המרחק בין [העיר המערבית] ל[עיר המזרחית] הנו כ- 49 ק"מ, והמרחק בין [העיר המזרחית] ל[מקום מגורי האב] הנו כ- 45 ק"מ), אין מדובר במרחק אשר יש בו כדי למנוע קיום זמני שהות משמעותיים עם האב וכי ניתן יהיה לקבוע זמני שהות והסדרי הסעות אשר יבטיחו שמירת קשר משמעותי ותדיר עם האב.
בכל הנוגע למעגל הראשון כמצוין בפסיקה שלעיל, שוכנעתי כי נוכח גילם הרך של הקטינים, לא יקשה עליהם לבצע המעבר. באשר למעגל השני שוכנעתי, כי ניתן לקבוע הסדרי שהות הולמים אשר לא יובילו לפגיעה בקשר עם האב.
בנסיבות אלו ומשעה שלנגד עיני עומדת טובת הקטינים כשיקול עיקרי, אני מורה על ביטול צו המניעה שניתן ביום 11.8.22 ומתירה את מעברה של האֵם ל[העיר המזרחית].
עם זאת, שוכנעתי כי להתנהלות האֵם, אשר חרף פנייה מסודרת לביהמ"ש בבקשה להעתקת מקום המגורים, בחרה להעתיק מקום מגורי הקטינים ולרשום אותם למוסדות לימוד ב[עיר המזרחית], ללא קבלת הסכמה ברורה מהאב, יש ליתן ביטוי בכל הנוגע לנטל ההסעות של הקטינים אל האב.
בנסיבות אלו ובאיזון הראוי אני מורה בכל הנוגע לזמני השהות של האב עם שני הקטינים, באופן זמני ועד אשר אלו יוכרעו במסגרת תביעה שתוגש על ידי מי מהצדדים בנדון, כדלקמן:
ראשית, אני מורה על מינוי עו"ס לס"ד מכוח סמכותי לפיח סעיפים 19+68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962 לצורך בחינת זמני השהות בראי טובת הקטינים, לרבות האפשרות להרחבת זמני השהות עם האב בעתיד כך שיכללו גם לינה, למצער בסופ"ש ובחגים. בהעדר הסכמה עם המלצות העו"ס, תוגש תביעה על ידי מי מהצדדים. תוף המינוי ל- 12 חודשים.
בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת שתינתן, ככל שתינתן, לאחר הכנת תסקיר עו"ס והגשת תביעה מתאימה, ישהו הקטינים עם האב בכל סופ"ש שני, ביום שבת, מהשעה 09:00 ועד לשעה 17:00. זמני השהות יתקיימו בשלב זה בבית אמו של האב. האב יוכל לשהות עם הקטינים בחלק מהזמן גם מחוץ לבית אמו, במקום התואם את צורכי הקטינים (דוגמת משחקייה).
בשלב זה האֵם תידרש להסיע את הקטינים אל דירת אמו של האב ולהשיבם ממנה. למען הסר ספק, על האב לשהות עם הקטינים במהלך כל זמני השהות שנקבעו.
העו"ס לס"ד תבחן האפשרות להרחבת ההסדרים בעתיד, כך שיחלו ביום ו', יכללו לינה ויסתיימו במוצ"ש, תוך התייחסות לסוגיית ההסעות.
באשר לזמני השהות באמצע השבוע, בשלב זה, אחת לשבוע יפגשו הצדדים ב"אמצע הדרך" במקום עליו תמליץ האפ' לדין, והאב ישהה עם הקטינים בין השעות: 16:30-18:30. בתחילת כל חודש יעביר האב לאֵם את המועדים באותו החודש (יום ספציפי בכל שבוע) בהתאם למשמרות בהן הוא עובד. האֵם תתאים עצמה למועדים שיעביר האב, כל עוד יעבירם כאמור בתחילת כל חודש.
באפשרות האב לפגוש בקטין/ים פעם נוספת באמצע השבוע, החל מתום המסגרת החינוכית ועד לשעה: 19:00, ולשם כך יידרש להגיע ל[עיר המזרחית]. האפ' לדין תבחן אפשרויות מתאימות לשהות האב עם הקטין/ים בעיר [עיר המזרחית] או בסביבתה. הודעה בדבר ימי המפגש תועבר על ידי האב גם כן בתחילת כל חודש.
פעמיים בשבוע, שלא בימים בהם מתקיימים זמני שהות בין האב לקטינים, יתקיימו שיחות וידאו, בשלב זה בין האב לקטין [הגדול], בשעה: 18:00. משך השיחה יהא בהתאם ליכולת הקטין. האֵם תוודא זמינות הקטין לשיחה ותעודד את הקטין לקיים השיחה. ככל וקיים טעם אובייקטיבי המונע ביצוע השיחה, יעדכנו הצדדים זה את זה עד שעתיים קודם לכן. בעתיד יורחבו השיחות גם ביחס לקטין [הפעוט].
באשר לזמני השהות בחגים, העו"ס לס"ד תידרש ליתן המלצתה בנדון.
נוכח הנתק שכבר נוצר למרבה הצער בין האב לקטינים, ובשים לב לגילם הצעיר, ראוי כי זמני השהות הנ"ל עם האב יעשו בהדרגה. כמו כן ועל מנת לאפשר לצדדים ולאפ' לדין זמן להיערך לתחילת המפגשים בתיאום המועדים והמיקומים, אני מורה כי המפגשים יחלו בשבוע המתחיל ב- 23.10.22 והודעה בדבר מועד המפגשים תועבר על ידי האב עד ליום: 20.10.22. במהלך השבועיים הראשונים המפגשים יערכו רק באמצע השבוע ויכללו גם שיחות וידאו. החל מהשבוע המתחיל ב- 6.11.22, יחלו גם ההסדרים הכוללים מפגשים בסופ"ש, כמפורט בס"ק ב' שלעיל.
טיפול רגשי ל[קטין הבכור] – נוכח הנתק עם האב והשלכותיו, בהמלצת האפ' לדין ובהסכמת הצדדים, ישולב הקטין [הבכור] בטיפול רגשי. העו"ס לס"ד תמליץ על טיפול רגשי מתאים לקטין בשים לב לגילו וכן על הדרכת הורים מתאימה לצדדים. בהעדר הסכמה עם ההמלצות, יגיש הצד המתנגד תביעה מתאימה.
הרחקת הקטינים מהסכסוך – הצדדים ימנעו מלערב הקטינים בסכסוך, ידברו באוזניהם בכבוד על ההורה השני ויפעלו לשיתוף פעולה מרבי בקיום זמני השהות ושיחות הוידאו.
ערוץ תקשורת – הצדדים יתאמו ביניהם את זמני השהות כמפורט לעיל ויקיימו קשר ענייני ומכבד בנוגע לעניינם של הקטינים וזאת באמצעות הווטסאפ.
סיוע האפ' לדין- עד אשר ההסדרים יכנסו לשגרה, לרבות לאחר כניסת עו"ס לס"ד לתמונה, תשמש האפ' לדין כגורם מתווך ומסייע במידת הצורך.
סנקציה בגין אי עמידה בהסדרים שנקבעו- הצדדים יקפידו למלא אחר זמני השהות כסדרם. אי קיום זמני השהות יוביל לסנקציות כספיות בסך של 500 ₪, על כל הפרה.
באשר לסוגיית המזונות – ביום 24.8.22 ניתנה החלטה בבקשת האֵם לפסיקת מזונות זמניים במסגרת הליך י"ס זה ונקבע חיוב במזונות ובהוצאות חריגות החל מחודש יולי 2022. כן אושר קיזוז סך של 1,300 ₪ בו נשא האב (וחרף התנגדות האֵם). לאחר מתן ההחלטה התעוררה בין הצדדים מחלוקת ביחס לחוב העבר ולקיזוזים בגין תשלומים נטענים בהם נשא האב.
בנסיבות אלו אני מורה כי ככל והאב יוכיח כי בתקופה החל מחודש 7/22 נשא בהוצאות חריגות אשר פורטו בהחלטה, מחשבון בנק אישי שלו ולא מחשבונם המשותף של הצדדים, רשאי יהיה לקזז מחצית הוצאות אלו מיתר חיוביו בגין הוצאות חריגות (ודוק, אין לקזז הוצאות חריגות ממזונות שוטפים אותם יש לשלם כסדרם). נוכח הקיזוז שאושר בסך של 1,300 ₪, לא מצאתי מקום להורות על פריסת חוב העבר שנצבר. יתר המחלוקת הנוגעות להוצאות החריגות ולתשלום המזונות, ככל וקיימות, ראוי כי יתבררו בהליך המתאים בלשכת ההוצל"פ ואין מקום להביאם לפתחו של בית משפט זה.
חרף אישור המעבר, ונוכח התנהלות האֵם אשר פעלה באופן חד צדדי להעתקת מקום מגורי הקטינים ולרישומם למסגרות החינוך, חלף קבלת הסכמת האב או אישור מקדים מטעם ביהמ"ש, ובשים לב לנטל ההסעות המשמעותי שהוטל עליה, אני מורה על פסיקת הוצאות לחובתה על הרף הנמוך בסך של 3,000 ₪ בלבד, שישולמו בתוך 30 יום מהיום (סכום זה אינו בר קיזוז מחוב המזונות).
החלטתי תומצא ללשכת הרווחה ב[עיר המזרחית], לאפוטרופא לדין ולצדדים.
לאחר מכן ייסגר התיק.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"ג, 11 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.
