לפני
כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא
מבקשים
ח.ו
ע"י ב"כ עו"ד ויקי פוני
נגד
משיבים
ה.ו
ע"י ב"כ עו"ד ניצן שיקלי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' ס' הנשיא השופטת מירה דהן, בתלה"מ 1604-03-21), מהימים 16.5.2022, 19.5.22 ו-23.5.22.
העובדות הצריכות לעניין
הצדדים יהודים, בני זוג לשעבר, הורים לשני קטינים, בגילאי 15 שנים ו-11.5 שנים (להלן: "הקטינים"). חלוקת זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים שווה. לפני ביהמ"ש קמא מתנהלים מספר הליכים בנוגע לצדדים, ביניהם תביעה למזונות הקטינים שהוגשה ע"י אביהם המשיב ( תלה"מ 25493-12-20) ותביעה למזונות הקטינים שהוגשה ע"י אמם המבקשת ( תלה"מ 1604-03-21). ביום 15.2.2022 התקיימה ישיבת הוכחות בתביעות המזונות במסגרתה החלה חקירת המבקשת. חקירת המבקשת לא הסתיימה באותה ישיבה והופסקה לבקשתה לאור מצבה הרפואי. ביהמ"ש קמא קבע את המשך דיון ההוכחות ליום 17.5.2022, אך בהמשך, בהחלטה מיום 16.5.2022, לבקשת המבקשת שנומקה אף היא במצבה הרפואי, נאלץ לדחות את הדיון. נכון למועד זה דיון הוכחות בהליכים נקבע למועד שהוסכם על-הצדדים ליום 30.8.2022.
ביום 12.4.2022 פנתה המבקשת לבית המשפט קמא בבקשה לפסיקת מזונות זמניים לקטינים במסגרתה טענה כי לאור מצבה הכלכלי הקשה לא ניתן להמתין עד להמשך דיון ההוכחות (שהיה קבוע באותו המועד ליום 17.5.2022) ויש לחייב את המשיב לשאת במזונות כל אחד מהקטינים בסך של 1,700 ₪ לחודש וכן במלוא ההוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטינים. ביום 8.5.2022 השיב המשיב לבקשה. בהחלטות נושא הבר"ע קבע ביהמ"ש קמא כי בשלב זה אינו מוצא לנכון לפסוק מזונות זמניים וכי כלל הנתונים ייבחנו לאחר שמיעת כלל הראיות. על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי.
בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי החלטות ביהמ"ש קמא לא נומקו כדבעי. המבקשת סבורה כי החלטת ביהמ"ש קמא שלא לפסוק מזונות זמניים במקרה זה היא החלטה חריגה ולא שגרתית, שניתנה באופן לקוני וללא קביעת ממצאים מינימליים הדרושים לצורך קביעת מזונות זמניים או שלילתם. המבקשת טוענת כי לאור מצבה הכלכלי אין היא יכולה להמתין לסיום שמיעת כלל הראיות על-ידי ביהמ"ש קמא ועל ביהמ"ש להסתפק בעדותה החלקית שנשמעה ובכתבי הטענות שהוגשו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה, אני סבור כי יש לדחותה אף ללא קבלת תשובה מנימוקים אלו:
שני הקטינים בענייננו הם בגילאים שהחובה של הוריהם בתשלום צרכיהם היא חובה שווה (הקטינים אינם מקטני קטנים ואין חלה חובה אבסולוטית על אב בתשלום צרכיהם ההכרחיים). בנוסף, בענייננו אין חולק כי הקטינים נמצאים במשמורת משותפת אצל הוריהם וחלוקת זמני השהות עמם זהה.
מהבקשה לפסיקת מזונות זמניים ומהתגובה לה, כמו גם מעיון מתצהירי הצדדים בביהמ"ש קמא, למדתי כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא באשר להשתכרותם. מחומר הראיות שהוגש עד כה, כמו גם מעדות המבקשת, עולה כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מהמשופרים: המבקשת אינה עובדת ומתקיימת מקצבת נכות המשולמת לה מהביטוח הלאומי בסך של כ-6000 ₪ לחודש ( קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לשיעורה המדויק) ומקצבה זו נדרשת היא לכלכל את עצמה כמו גם את צרכיה הרפואיים. עם כל זאת, בשלב זה לא עלה בידי המבקשת להוכיח את טענתה בבקשת רשות הערעור לפיה מצבו של המשיב טוב יותר וכי קיימים "פערים תהומיים בין הצדדים". מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקשת אינה חולקת על כך שהמשיב הצהיר כי הוא משתכר 9,000 ₪ נטו לחודש ואף תמך זאת באסמכתאות שהובאו לפני ביהמ"ש קמא, אלא שלטענתה "אין להאמין לו" וגרסתו אינה עולה בקנה אחד עם ניסיונו ומומחיותו כמוסיקאי כעולה מפרסומים שונים כמו גם מהפקדות שונות שביצע לחשבונו בשנת 2021 ומחסכונות שצבר.
מקריאה מדוקדקת של תצהירי עדות ראשית של הצדדים בביהמ"ש קמא למדתי כי עיקר החסכונות להם מכוונת המבקשת מהווים, לטענת המשיב, סכומים שקיבל בירושה וכי מנגד בבעלות המבקשת דירה הרשומה על-שמה שמניבה דמי שכירות בשווי 3,800 ₪ בחודש, אלא שלטענתה זו רשומה בנאמנות על שמה והיא למעשה בבעלות הוריה, שמימנו את רכישתה, וגם גובים מדי חודש את דמי השכירות בגינה. כך או כך, בשלב זה לא נסתרה גרסת המשיב (שכאמור טרם העיד בביהמ"ש קמא) ואף לא הוכח כי הכנסתו הפנויה גבוהה מזו של המבקשת (ודי אם אציין בהקשר זה שהמבקשת מתגוררת בבית הוריה ואלו המשיב שוכר דירה בעלות של 5,250 ₪ לחודש).
אשר לצרכי הקטינים – אין מחלוקת כי בנם הצעיר של הצדדים נמצא על הרצף האוטיסטי ולאור מצבו משולמת עבורו קצבת נכות מהמל"ל בסך של כ-3000 ₪ לחודש, שנכנסת לחשבון בבעלות המבקשת. בבקשה לפסיקת מזונות זמניים טענה המבקשת כי מאז חודש מרץ 2022 הבן הצעיר נמצא בטיפולים כך שכל קצבת הנכות שלו משמשת להוצאותיו הרפואיות, זו לעתים אינה מספקת ואין בידיה כספים לתשלום מלוא הוצאותיו הרפואיות והחינוכיות כמו גם ההוצאות השוטפות, שאינן תלויות שהות, שלו ושל אחיו. יצוין כי מהטבלה שצירפה המבקשת לאותה בקשה למזונות זמניים (בס' 18) בה פירטה את אותן הוצאות לא עולה כי בשלב כלשהו עלו ההוצאות הרפואיות עבור הבן על סכום הקצבה שמשולם לו. יתרה מכך, המשיב, בתגובתו לאותה בקשה כמו גם בתצהיר עדות ראשית מטעמו (שטרם נחקר עליו) טען והעיד כי גם הוא נושא בהוצאות שאינן תלויות שהות עבור הקטינים ואף הביא אסמכתאות לכך. בנוסף, בהקשר לטבלה שצירפה המבקשת לבקשה – הודיע המשיב בתשובתו לבקשה לפסיקת מזונות זמניים, כי הוא מסכים לכל ההוצאות שרשומות בה, לרבות הטיפולים הפסיכולוגיים, והוא מסכים כי אלו ימומנו תחילה מסכום הקצבה שמקבל הקטין וכי "לאחר מכן אם ידרשו ההורים להוצאות נוספות וספק אם כך הדבר, הרי שאלו ימומנו בחלקים שווים על ידי שני ההורים". מן המקובץ עולה כי בשלב זה לא עלה בידי המבקשת אף להוכיח כי בקיזוז הקצבה המשולמת לידיה היא נושאת בחלק עודף בהוצאות הקטינים שאינם תלויי שהות. לאור העמדות הקוטביות, אף לשם הכרעה בעניין זה, נדרשת במקרה דנן השלמת שמיעת הראיות.
לא נעלמה מעיניי טענת המבקשת לפיה לאור ניתוח שהיא צפויה לעבור במהלך החודשים הקרובים היא לא תוכל להתייצב אף לדיון הקבוע להוכחות ליום 30.8.2022 ובכלל לדיונים עד לסוף השנה האזרחית. לטענת המבקשת, היא פנתה בעניין זה לאחרונה לביהמ"ש קמא אך טרם ניתנה החלטה. אאחל למבקשת בריאות טובה ואיתנה, הצלחה בניתוח והחלמה מהירה בתקווה שתוכל להתייצב לדיון שנקבע. אף אם חלילה הדבר לא יתאפשר, בטוחני כי לאור רצון המשיב לקדם את ההכרעה בהליך (יצוין כי המשיב אף התנגד בעבר לבקשות המבקשת לדחיית הדיונים, לרבות הדיון שהיה קבוע ליום 17.5.2022) ולאור הגמישות והנכונות (הראויה לשבח) שהפגין בית המשפט קמא בעניין בעבר, כשאפשר לצדדים לקבוע כל מועד חליפי שירצו במהלך תקופת פגרת בית המשפט – ימצא פתרון אף בעניין זה. ככל שנדרש ניתן לשקול המשך חקירת המבקשת באמצעות היוועדות חזותית.
סוף דבר
בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
העירבון, על פירותיו, יושב למבקשת באמצעות באת כוחה.
מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה פורסמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, כ"ד סיוון תשפ"ב, 23 יוני 2022, בהעדר הצדדים.
