בפני
כב' השופטת עפרה גיא
תובע
י.י
נגד
נתבעת
ש.י
באמצעות באת כוחה- עו"ד חנה טביב
פסק דין
בפניי תובענה להפחתת מזונות בתם הקטינה של הצדדים אשר הוגשה על ידי התובע (להלן: "התובע" ו/או "האב" ו/או "האיש") כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת" ו/או "האם" ו/או "האישה").
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
הצדדים נשאו כדמו"י ביום 18/02/2014 ובתם המשותפת נולדה ב- 2015.
בין הצדדים נחתם הסכם שכותרתו "יחסי ממון וגירושין" (להלן: "ההסכם") שאושר על ידי כבוד השופטת קודלר עיאש בבית משפט זה ביום 01/03/2016 שלאחריו התגרשו הצדדים.
בסעיף 3א להסכם נקבע כי הקטינה תישאר במשמורתה ובחזקתה של האם והאב יראה את הקטינה בכל עת בתיאום עם האישה. בהיעדר הסכמה לעניין הסדרי ראייה (כך נכתב בהסכם- הערה שלי, ע.ג) האב ייפגש עם הקטינה וייקח אותה לביקורים במחיצתו וישיבה לבית האם במועדים הבאים:
"הוסכם בין הצדדים כי עד הגיע הקטינה לגיל 3 שנים, הסדרי הראייה בין האב לקטינה יתבצעו ויתקיימו בבית האם כדלקמן:
…
מהגיע הקטינה לגיל שלוש שנים ישתנו הסדרי הראייה ויהיו כדלקמן:
בימי חול פעמיים בשבוע, ביום ב' ישירות המוסד החינוכי ועד השעה 21:00, ביום ו' ישירות מהמוסד החינוכי ועד השעה 18:00.
כאשר הקטינה נמצאת אצל האב בסופ"ש: בימי ב' ישירות מהמוסד החינוכי ועד השעה 21:00, ביום ו' ישירות מהמוסד החינוכי וישיבה לבית האם שעתיים לפני צאת השבת…
מחצית חגים ו/או מועדים כדלקמן:
…
מחצית החופש הגדול…".
עוד נקבע בסעיף 5א1 להסכם כי האב ישלם מזונות ומדור הקטינה בסך כולל של 2,200 ₪ לחודש, כאשר דמי המזונות כוללים את כל הוצאות הקטינה ויישא בעלות מחצית חוג אחד לקטינה עד הגיעה לגיל 18 או סיום לימודיה התיכוניים לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ועד הגיעה לגיל 20 /או סיום שירותה הצבאי, לפי המאוחר ביניהם, יישא בשליש מדמי המזונות.
כן נקבע בסעיף 5א5 להסכם כי הצדדים יחלקו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי הממלכתי.
יוער כי ההסכם שותק ואינו קובע דבר בנוגע להוצאות חינוכה של הקטינה ואין מחלוקת בין הצדדים כי עד הגיע הקטינה לכיתה א' האם נשאה בכלל הוצאות שכר הלימוד של הקטינה.
במהלך השנים הורחבו זמני השהות של האב עם הקטינה בהסכמה ונקבע בין הצדדים כי הקטינה תלון בבית האב בימי ב' ולא תשוב לבית האם בשעה 21:00 כפי שנקבע בהסכם. עוד הורחבו זמני השהות כך שכללו בנוסף את ימי ד' לרבות לינה.
לאחר שהורחבו זמני השהות הוסכם בין הצדדים כי מזונות הקטינה יופחתו בסך של 200 ₪ ונכון להיום משלם האב בפועל לאם סך כולל של 2,000 ₪, ככל הנראה מחודש יולי 2020.
טענות התובע
הנתבעת משתכרת כפול ממנו, מרוויחה 15,000 ₪ נטו ואילו הוא מרוויח 8,000 ₪ נטו בממוצע.
מזה כשנה הוא שוהה עם הקטינה מחצית מהזמן וזאת בניגוד להסכם שנקבע.
לאב הוצאות שכירות בסך של 2,250 ₪ ואילו האישה מתגוררת בדירה בבעלותה.
לאחר שהורחבו זמני השהות, פנה לאם וביקש להפחית המזונות שכן הילדה מקבלת כל צרכיה אצלו ונוצר מצב אבסורדי לפיו נושא במשמורת פיזית משותפת ומשלם לאם בגובה 2,200 ₪.
משהבינה זאת האם, החלה להפקיד לו חזרה 200 ₪, אולם מדובר בלעג לרש שעה שמשתכרת כפליים ממנו.
הואיל ומדובר בקטינה מעל גיל שש, יש לבחון את נשיאת הצדדים במזונותיה על דרך של שיוויון מהותי תוך בחינת כלל הצרכים אל מול כלל היכולות של הצדדים.
בנסיבות אלו ועל מנת ליצור איזון בין הצדדים, יש לבחון חיובו במזונות הקטינה. עוד הוסיף כי יש להורות לנתבעת להעביר לו סך של 500 ₪ עבור מזונות הקטינה וזאת על מנת להשלים הפער ברמת החיים של הצדיים וכדי שהקטינה תהנה מ- 2 בתים באותה רמת חיים; להורות כי קצבת המל"ל וכל קצבה או הטבה אחרת, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים; לקבוע כי מחציות חינוך ובריאות ישולמו 30% ע"י האב ו- 70% על ידי האם, יוער כי טענה זו נזנחה בסיכומיו עת ביקש לקבוע מחציות שוות בין האב לאם
בתצהיר שהוגש על ידי האב מיום 16/03/2022 הוסיף וטען כי אין בבעלותו כל נכס מלבד זכייתו בדירה במחיר למשתכן הנמצאת בתהליך בנייה וכי אין לו כל הכנסה מדמי שכירות.
עוד הוסיף בסיכומיו כי הוא משלם משכנתא, יוער כי בעניין זה לא הוצגה כל אסמכתא לתשלום משכנתא על ידי האב ובמיוחד כשהתברר שבניגוד לטענתו לפיה דירתו נמצאת בתהליך בנייה, הוא כבר מתגורר בה בפועל ואינו משלם שכר דירה.
כן טען בסיכומיו כי קיים שיתוף פעולה טוב בינו לבין האם והוא מעורב בחיי הבת, עושה מאמץ לספק לה חיים נורמטיביים ומחויב לה.
טענות הנתבעת
דין התביעה להידחות שעה שלא קיים כל שינוי נסיבות מהקבוע בהסכם.
לא זו אף זו, התובע אינו עומד בהתחייבויותיו על פי ההסכם שכן לעיתים מביא הקטינה למקום עבודתה של הנתבעת, התנהלות הגורמת לתגובות לא נעימות מצד מעסיקיה.
הצדדים התגרשו כאשר הבת הקטינה היתה כבת 14 חודשים.
היא עובדת מזה כ- 21 שנה בבנק כיועצת משכנתאות ועובדת כ- 42 שעות שבועיות כולל ימי שישי.
משכורתה כ- 15,000 ₪ ואילו התובע נהג באגד בעל קביעות ומשתכר לפחות כ- 12,000 ₪. התובע לא שש לעבוד, אינו ממצה פוטנציאל השתכרותו ולא פרט מלוא מקור הכנסותיו.
סכום המזונות עליו הוסכם היה נמוך מאד בסך של 2,200 ₪ כאשר עלות גן הילדים הפרטי בסך של 2,500 ₪, מומנה על ידה וכך גם צרכיה הנוספים של הקטינה.
התובע אינו רוכש בגדים וצעצועים לקטינה והיא רוכשת אותם ואף נהפוך הוא, היא קונה והתובע נוהג להשאיר אצלו הבגדים והצעצועים שרכשה לקטינה. כך גם התובע אינו משלם מחצית חוג ומחצית הוצאות רפואיות חרף הקבוע בהסכם. היא משלמת קייטנת הקיץ בסך של כ- 1,750 ₪; התובע אף מסרב לרכוש מתנות ימי הולדת גם אם הקטינה נמצאת אצלו והיא נאלצת לקנות מתנות, שכן זה התנאי של האב שאם לא כן, לא ייקח הקטינה לאירוע.
הקטינה שוהה אצל האב חמישה לילות מתוך ארבעה עשר ואין מדובר בחלוקת זמני שהות שיוויונית, מה גם שלרוב הוא מחזיר הקטינה בשבתות ובחגים בשעות הצהריים וכך גם לעיתים במהלך השבוע. בימי שישי הוא מחזיר הקטינה שעות לפני 18:00 ובשבתות במקום שעתיים לפני צאת השבת, הוא מחזיר אותה בין השעות 14:00-15:00.
לאחר ששונו שעות עבודתה ביולי 2020, פנתה לתובע ושאלה אם יסכים שהקטינה תשהה אצלו גם בימי רביעי והוא הסכים בכפוף לכך שתשלם לו 200 ₪ עליהם הוסכם וכך נעשה בפועל.
בתצהירה הוסיפה וטענה כי צרכי הקטינה עומדים על סך של כ- 4,000 ₪; היא משלמת כ- 3,800 ₪ משכנתא ולאחר שנערך ההסכם הבינו הצדדים כי לא ניתן לטלטל הקטינה ב- 21:00 ולכן הוסכם שתלון בבית האב.
בסיכומיה הוסיפה וטענה כי התובע הודה ששיפץ יחידת דיור בבית הוריו, אשר בעבר קבלו הצדדים בגינה דמי שכירות בסך של כ- 3,500 ₪ שנכנסו לחשבונם המשותף. התובע ממשיך לקבל דמי השכירות וטענתו כי הוא עושה טובה לאביו בנוגע לכספים הללו שקרית ואינה מתקבלת על הדעת.
התובע רכש דירה חדשה על קו המים בעיר… וטענתו כי רכש אותה במחיר למשתכן לא הוכחה. כך גם ניסה להעלים מידע זה מבית משפט על אף שנרכשה טרם הוגשה התביעה.
לתובע יתרות כספים גבוהות בחשבונו וטענותיו בדבר מסכנותו שקריות. כך גם לא הוכח שנטל משכנתא בהיעדר כל ראייה לכך.
נטל גידול הקטינה מוטל עליה שכן התובע אינו מעורב בחיי הקטינה, לא יודע שמות רופאיה, התחבר לוואצאפ הכיתתי בסמוך לדיון ומאחר והוסכם כי יוכל להיפגש עם הקטינה בכל עת, ברי כי אין מדובר בשינוי נסיבות.
דמי המזונות הופחתו בהסכמה בסך של 200 ₪ ביולי 2020 לאחר שינוי זמני השהות ולא היה מקום להגיש התובענה.
דיון והכרעה
תביעת התובע להפחתת גובה המזונות בוססה על טענה עיקרית אחת ולפיה חל שינוי בזמני השהות של הקטינה עם האב. עוד טען כי נוכח הפסיקה בבע"מ 919/15, יש לקחת בחשבון הכנסות הצדדים ולקבוע כי הצדדים יחלקו בחלקים שווים במזונות הקטינה.
אם כן על בית משפט לבחון האם חל שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות של הצדדים עם הקטינה בגינו יש להפחית את סכום המזונות שנקבע
הלכה פסוקה היא כי פסקי-דין בענייני מזונות הם בגדר חריג לעיקרון סופיות הדיון ובמקרים בהם יוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי ביחס למצב בעבר תתאפשר התדיינות חוזרת בענייני מזונות.
בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) (להלן: 'הלכת פלונית') נקבע כי הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אינה מהווה עילה לפתיחת פסקי דין חלוטים בענייני מזונות ויש להותיר על כנו את המבחן המחמיר שהוחל ערב פסיקתו של בע"מ 919/15, על פיו יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי לשם דיון מחודש בענייני מזונות. עוד נקבע כי 'אין בהלכת בע"מ 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן השינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו . . . '.
הלכת פלונית הביאה סוף לשוני בגישות שבאו לידי ביטוי בפסיקה שניתנה לאחר בע"מ 919/15 באשר להשפעת הלכת בע"מ 919/15 על דרישת השינוי המהותי בנסיבות.
עוד נקבע בפרשת פלונית כי גם במקרים בהם יוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחודש במזונות, הרי שעל בית המשפט לשקול בזהירות את היקף הפתיחה של הדיון ולחתור ככל האפשר לבחינה מתוחמת של הרכיב שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד לפסוק לפי העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15.
בענייננו, פסק-הדין למזונות ניתן לפני פרסומו של בע"מ 919/15 ולכן ככל שייקבע כי קיים שינוי נסיבות מהותי, לא ניתן להתעלם מההלכה שנקבעה בבע"מ ובכל מקרה על התובע להוכיח שינוי מהותי שחל בנסיבות לצורך קבלת טענותיו ובחינה מחודשת של מזונות הקטינה.
כאמור לעיל, טען האב כי חל שינוי מהותי בזמני השהות של האב עם הקטינה, שכן נוסף יום ד שלא היה קבוע בהסכם ובנוסף, בניגוד להוראות ההסכם, הקטינה לנה אצלו פעמיים בשבוע.
מנגד, טענה האם, כי אין מדובר בשינוי זמני השהות, שכן מהאמור בהסכם, בהסכמה רשאים הצדדים לשנות את זמני השהות ובכל מקרה, הוסכם ביניהם על הפחתה בסך של 200 ₪ במזונות הקטינה נוכח הרחבת זמני שהות האם עמה וצמצום זמני האם.
אומר כבר עתה כי אין דעתי כדעת האם, אומנם בהסכמה רשאים היו הצדדים לשנות זמני השהות, אולם בפועל פעלו בדיוק בהתאם לזמני השהות שנקבעו בהסכם. בנוסף, הגם שהאם טוענת שהאב משיב הקטינה לפני תום זמני השהות שנקבעו, הרי שאין מחלוקת כי חרף הוראות ההסכם שקבעו שהקטינה תשהה אצלו פעם בשבוע עד השעה 21:00 ובימי שישי עד 18:00 ובשבועות בהן לנה אצל האב עד שעתיים לפני צאת השבת, הרי שבפועל נוסף יום ד' שהוא יום שהאב לוקח הקטינה מהמוסד החינוכי והיא לנה אצלו, כך גם בימי ב, הקטינה לנה אצלו ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים.
הנה כי כן, בניגוד לטענות האם, זמני השהות של האב עם הקטינה הורחבו כך שהיא לנה בבית האב חמישה לילות בשבועיים בעוד שעל פי ההסכם לנה אצלו לילה אחד בלבד. בין אם הדבר נעשה בהסכמה ובין אם לאו, די בכך בכדי לקבוע כי מדובר בשינוי מהותי בזמני השהות של הבת עם שני הצדדים.
אשר לטענת האם די בהסכמת הצדדים לפיה יופחתו המזונות בסך של 200 ₪ ואין הצדקה להפחתה נוספת, הרי שאין די בטענה זו בכדי לדחות התביעה וזאת בשים לב לאמור בסעיף 12 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959 ולפיו "הסכם בדבר מזונות של קטין וויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין, כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט".
בנוסף, קובעות הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 בסעיף 1 כי:
"הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי הממון שביניהם (להלן- הסכם ממון) ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב".
בענין הנדון, אין מחלוקת כי הפחתת המזונות ושינוי ההסכם לא עוגנו בהסכם בכתב שאושר על ידי בית משפט.
אם כן, המדובר בבני זוג שחתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין והמסדיר את כלל ענייני הצדדים לרבות מזונות הבת הקטינה ובהתאם לדין כקבוע לעיל וככל שבקשו הצדדים לשנותו, היה עליהם לפנות לבית משפט לצורך אישורו. הצדדים לא עשו כן, לא צרפו מסמך בכתב ולא ערכו מסמך שכזה. בעניין זה טען האב כי מדובר בהסכמות זמניות עד שיגיש תביעה ואילו האם טענה כי מדובר בהסכמות קבועות. לשיטתי ונוכח הוראות הדין, ראוי היה שהסכמות אלו יועלו על הכתב לכל הפחות ומשלא נעשה כן, עדיפה בעיני גרסת האב לפיה מדובר בהסכמה זמנית ואין גמירות דעתו להפוך ההסכמה להסכמה קבועה ובמיוחד נוכח טענתו לפיה ביקש להפחית בסכום גבוה יותר מזו שסוכם בפועל.
אשר על כן, לא מצאתי מקום ליתן כל משקל להסכמה זו של הפחתת המזונות והיא אינה מחייבת הצדדים בעניין הנדון.
במצב דברים זה ושעה שאין מחלוקת כי בניגוד לעבר והקבוע בהסכם, הקטינה לנה אצל האב ארבעה לילות נוספים בשבועיים, בנוסף לקבוע בהסכם שנערך בין הצדדים, מצאתי מקום לקבוע כי אכן עסקינן בשינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינת המזונות פעם נוספת חרף קיומו של ההסכם בין הצדדים.
עם זאת וכפי שציינתי לעיל, חרף האמור, על בית משפט לעשות שימוש זהיר בפתיחת ההסכמים וככל הניתן, על בית משפט לתחום השינוי שארע בלבד. במצב דברים זה, לא מצאתי מקום לבחון פעם נוספת את צרכי הקטינה ואני קובעת כי צרכיה יועמדו כפי שנקבע בהסכם על סך כולל של 2,200 ₪, בצירוף התשלום לגן הפרטי אותו שלמה האם בסך של 2,500 ₪ והאב לא נשא בו ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים.
בעניין זה יוער כי מצאתי מקום לתהות בנוגע לתום לבו של האב שבחר שלא להגיש תביעתו מיד עם קרות השינוי בזמני השהות ונראה כי המתין שהאם תסיים לשלם עבור הגן הפרטי של הבת בסך של 2,500 ₪ לחודש כטענתה והבת תיכנס לכתה א, שכן לא נסתרה טענת האם לפיה נשאה לבדה בהוצאות החינוך במהלך השנים. כך גם הסכם יחסי הממון והגירושין שנערך בין הצדדים, השותק בעניין הוצאות חינוך, יש אף בו בכדי לתמוך בגרסתה זו של האם ולפיה צרכי חינוך הקטינה נלקחו בחשבון בעת עריכת ההסכם ושולמו בפועל על ידי האם.
משכך, יש לקבוע כי כלל צרכי הקטינה בעת עריכת ההסכם עמדו על סך של 4,700 ₪.
עוד מצאתי מקום לציין כי בעניין הנדון הצדדים ערכו ההסכם לפני בע"מ 919/15, לפיכך, יש לבחון את הכנסות הצדדים ולקחת אותן בחשבון ביחס לזמני השהות.
הכנסות הצדדים
הכנסות האב
האב עובד מזה שנים בחברת … והתרשמתי כי הוא בעל קביעות במקום עבודתו שעהשטענה זו של הנתבעת לא נסתרה.
מעיון ב- 12 תלושי שכר שצורפו על ידי התובע לחודשים מרץ 2021 ועד פברואר 2022 עולה כי בניגוד לטענתו בכתב התביעה לפיה משתכר כ- 8,000 ₪ בממוצע נטו הרי שבפועל הכנסתו הממוצעת נטו של האב מגיעה לכדי סך של כ- 9,600 ₪.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי לאב הכנסה נוספת בסך של 3,500 ₪ דמי שכירות בגין יחידת דיור בבית הוריו אותה שיפץ עוד במהלך חיי הנישואין של הצדדים. לטענתה, במהלך חיי הנישואין קיבלו הצדדים את דמי השכירות בגין יחידת המגורים אשר נכנסו לחשבונם המשותף של הצדדים ואילו כעת, ממשיך התובע לקבל את דמי השכירות לחשבונו.
הנתבע לא הכחיש הטענה והודה בחקירתו כי במהלך החיים המשותפים קיבלו בני הזוג את דמי השכירות שהועברו אליו בשיקים. עם זאת טען שכעת מסייע לאביו, פודה עבורו הסכומים ומשיב לו אותם. עיון בתדפיסי חשבון הבנק של התובע מלמד שאכן הופקד לחשבונו סך של 3,350 ₪ כך ניתן לראות כי נעשה ביום 9/2/2021. עם זאת, מיד לאחר מכן הועבר סך של 3,000 ₪ לחשבונו של אביו ישירות. בהיעדר הסבר הגיוני לפעולה זו ונוכח הסמיכות למועד הגשת התביעה (הוגשה ביום 21/2/2021) שמיד לאחריה פסקו העברות הכספים מדמי השכירות לחשבונו של התובע ומשבחר שלא להעיד את אביו בנוגע לכספים הללו ובשים לב להלכה לפיה צד הנמנע מלזמן עד, חזקה שעדותו פועלת לחובתו, אין לי אלא להעדיף את גרסת הנתבעת ולקבוע כי מדובר בכספים המועברים לתובע באופן קבוע, מהווים חלק מהכנסותיו ורק לאור ההליך שבפניי, הפסקה העברת הכספים הללו.
משכך, אני מעמידה הכנסות התובע על סך של כ- 13,000 ₪ נטו.
בכל הנוגע להכנסתו הפנויה, טען התובע בכתב תביעתו כי משלם דמי שכירות בסך של 2,200 ₪.
בתצהירו מיום 26/3/2022 טען כי הנכס היחיד הרשום על שמו הינו דירה במחיר למשתכן הנמצאת בהליכי בנייה.
במעמד דיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 25/4/2022 טען כי רכש הדירה בשנת 2021 בעלות של 980,000 ₪, לקח משכנתא בסך של 550,000 ₪ והיתרה מכספים שחסך. לטענתו משלם משכנתא בסך של 2,850 ₪ לחודש (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 4-6).
התובע לא צרף כל אסמכתא לטענותיו אלו. ברם גם הטענות הללו אינן מתיישבות עם הצהרתו לפיה הדירה נמצאת בהליכי בנייה שעה שהתברר שבמעמד הדיון כבר התגורר בה. יחד עם זאת, עיון בתדפיסי הבנק של התובע מלמד כי משלם משכנתא לבנק טפחות בסך של כ-2,850 ₪ כטענתו.
משכך, אני מעמידה את הכנסתו הפנויה של התובע על סך של כ- 10,150 ₪.
הכנסות האם
הנתבעת עובדת למעלה מעשרים שנה כיועצת השקעות בבנק ומשתכרת בממוצע כ- 15,500 ₪ נטו, כעולה מ- 12 תלושי השכר שצרפה לחודשים מרף 2021 ועד ל- פברואר 2022.
עוד משלמת הנתבעת כל חודש משכנתא בסך של כ- 3,830 ₪.
משכך, אני קובעת כי הכנסתה הפנויה של הנתבעת עומדת על סך של 11,670 ₪.
חלוקת זמני שהות
כאמור לעיל, הקטינה שוהה בבית האב 5 לילות ב- 14 יום. בחישוב חודשי של 30 יום שוהה אצל האב כ- 11 לילות בבית האם 19 לילות. דהיינו חלוקת זמני השהות בין האב לאם הינה 36.6% אצל האב ואילו אצל האם שוהה הקטינה 63.4%.
מסקנה
לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי; נוכח גילה של הקטינה והדין החל על מזונותיה; זמני השהות המתקיימים בין הקטינה לכל אחד מהוריה ולאור פערי ההכנסות הפנויות של הצדדים (10,150 ₪ לאב ו- 11,670 ₪ לאם) 46.5% לאב ו- 53.5% לאם, אני קובעת כדלקמן:
לאור פערי ההכנסות בין ההורים, חלקו של התובע במזונות הקטינה עומד על סך של כ- 2,200 ₪ ואילו חלקה של האם עומד על סך של כ- 2,500 ש"ח.
לאור חלוקת זמני השהות המתקיימת בין הנתבע לקטינה, הרי שהנתבע נושא במזונות הקטינה בסך של כ- 1,700 ש"ח בחודש במהלך התקופה שהקטינה שוהה בביתו בהתאם לחלוקת זמני השהות.
משכך, קיים פער בין חלקו של התובע בגין הסכום שיידרש לשלם בגין מזונות ומדור הקטינה בסך של 500 ₪ לבין הסכום בו נושא בפועל בעת שהקטינה שוהה בביתו אשר על האב לשאת בו.
בכל הנוגע לקיזוז תשלומי העבר ובשים לב לכלל לפיו מזונות שנאכלו לא יוחזרו והואיל ועד עתה נשאה האם בכלל צרכיה הנוספים של הקטינה לרבות תשלום למתנות גן וביגוד ולאור ההפחתה המוסכמת שנעשתה בין הצדדים לאחר שינוי זמני השהות בסך של 200 ₪, אני קובעת כי סכום המזונות לעיל בסך של 500 ₪ ישולם על ידי התובע לנתבעת החל מתשלום מזונות חודש יולי 2022, כאשר עד למועד זה, יעמוד בעינו החיוב על פי הסכם יחסי הממון והגירושין שערכו הצדדים.
הסכום ישולם עד הגיע הקטינה לגיל 18 ו/או עד סיום לימודיה התיכוניים לפי המאוחר מבניהם. ממועד זה ועד לתום שירות סדיר או שירות לאומי, יופחתו המזונות ויועמדו על שליש מערכם וזאת עד הגיע הקטינה לגיל 20 ו/או עד לתום שירות צבאי חובה או שירות לאומי, לפי המאוחר מבין השניים. ככל שהקטינה לא תשרת בצבא או בשירות לאומי, יופסקו המזונות.
עוד אני קובעת כי הצדדים יישאו בחלוקה שווה ביניהם בתשלום מחצית הוצאות חינוך, באופן שכל אחד מהצדדים יעביר לצד שנשא בהוצאה זו את מחצית התשלום וזאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י הצד המשלם או בהצגת מכתבי דרישה ממסגרות החינוך.
'הוצאות חינוך' לרבות, אך לא רק, צהרון; מועדונית; הסעות למסגרת החינוכית; תלבושת אחידה; טיולים; מסע לפולין; דמי שכלול; שכר לימוד; ספרי לימוד; הוצאות תחילת שנה סבירות עבור רכישת ציוד למוסד החינוכי; קייטנות; שני חוגים בעלות מתנ"ס בצירוף ציוד נלווה במידת הצורך; שיעורי עזר עד לתשלום בסך 500 ₪ לכל אחד מהצדדים כל חודש; הוראה מתקנת ואבחונים; וועד הכיתה; מתנות ימי הולדת וכיו"ב. הסכומים ישולמו בקיזוז מענק החינוך הניתן לאם מהמוסד לביטוח לאומי בתחילת כל שנת לימודים.
כן יישאו הצדדים בחלוקה שווה ביניהם בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי, באופן שכל אחד מהצדדים יעביר לצד שנשא בהוצאה זו את מחצית התשלום וזאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י הצד המשלם בקיזוז כל הנחה, הטבה או מענק המגיעים למשפחה בגין רכיב ובתוך 15 יום ממועד הצגתם.
'הוצאות רפואיות חריגות', לרבות אך לא רק, טיפולי שיניים; טיפולים אורתודנטיים; משקפי ראייה; עדשות מגע; טיפול פסיכולוגי וכיו"ב.
דין החיובים שפורטו בסעיפים 19-21 לפסק-הדין, כדין חיוב במזונות לצורך גבייתם.
קצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינה וכן כל קצבה, הנחה או הטבה אחרת בגינה ישולמו לידי הנתבעת.
בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים.
פסק-דין זה מסיים את בירורה של התובענה.
המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק-הדין לצדדים ולסגור את ההליך.
פסק-הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים ובשינויי נוסח והגהה בלבד.
ניתן היום, כ"ז סיוון תשפ"ב, 26 יוני 2022, בהעדר הצדדים.
