בפני
כבוד השופט בן שלו
בפני
כבוד השופט בן שלו
תובע
ד.ב.ו. ת"ז XXXX
ע"י ב"כ עו"ד דן מלכיאלי
נגד
נתבעת
ר.ו. ת"ז XXXX
ע"י ב"כ עו"ד איתן שלו סולקין
פסק דין
המחלוקת העיקרית בהליך שלפני נעוצה בשאלת אופן ביצוע איזון המשאבים בין הצדדים והשפעתו על פירוק השיתוף בדירת מגורי הצדדים.
רקע כללי ודיוני
הצדדים נישאו ביום 7.8.85.
אין מחלוקת כי משטר הרכוש שבין הצדדים הוא מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 וכי מועד הקרע הוא ביום 30.7.20.
התובע יליד 30.3.61 ; הנתבעת ילידת 7.11.62.
במהלך הנישואין נולדו לצדדים ארבעה ילדים, מתוכם שלושה בגירים ואחת קטינה כבת 17.
אין מחלוקת שלכל הפחות אחד מילדי הצדדים הבגירים (הבן ר') הוא בעל צרכים מיוחדים בגינו משתלמת לידי האם קצבת נכות משמעותית ועודו מתגורר בדירת מגורי הצדדים המשותפת, לצד הנתבעת.
באשר לבת הקטינה, ש', שעודנה מתגוררת עם הנתבעת, הגיעו הצדדים לכלל הסכמות שקיבלו בתיק זה תוקף שיפוטי ביום 15.7.2.1, ולפיהן ישלם התובע לנתבעת סכום יסודי של 2,000 ₪ לחודש עבור מזונותיה.
על שם הצדדים זכויות משותפות בדירת מגורים ברח' XXX ב- XXX הידועה גם כגוש XXX חלקה X תת חלקה X (להלן: "הדירה"). על הדירה לא רובצת משכנתא.
שוויה של הדירה נאמד על ידי שמאי המקרקעין מר אוהד ורטש, שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים, על סך כולל של 1,310,000 ש"ח (חוות דעת מיום 9.9.21 ; להלן: "השומה").
בהסכמת הצדדים מינה ביום 29.6.21 בית המשפט את האקטואר מר אבי יחזקאל לצורך הערכת זכויותיהם הכספיות של הצדדים (להלן: "האקטואר").
חוות דעת האקטואר הוגשה ביום 26.11.21 (להלן: "חוות הדעת"). בהתאם לחוות הדעת, אשר סקרה את מכלול הזכויות הכספיות של הצדדים, על התובע לשלם לנתבעת בהתאם לחלופת היוון הזכויות, סך של 677,436 ₪. מנגד, בהתאם לחלופת מועד גמילת הזכויות, על התובע לשלם לנתבעת סך כולל של 4,341 ₪ תוך שהזכויות שטרם גמלו תאוזנה במועד גמילתן. עוד הבהירה חוות הדעת כי לצדדים חובות משותפים בסך 23,335 ₪.
מכאן, למעשה המחלוקת שבין הצדדים. שכן בעוד הנתבעת טוענת כי במיוחד בהתחשב בהיותה מטופלת בקטינה ובבגיר בעל צרכים מיוחדים הסמוך על שולחנה, מן הראוי להכיר בחלופת היוון הזכויות, שתאפשר לה למעשה לרכוש את חלקו של התובע בדירה בדרך של קיזוז, מתנגד לכך התובע ; אשר לשיטתו הכרה בכך תותיר אותו ללא כל משאב כלכלי של ממש לעת הזו.
ביחס ליתר הסוגיות הצריכות עם איזון משאבי הצדדים יש ביניהם הסכמה.
להשלמת התמונה יוער שהצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע במחלוקות על בסיס המצוי בתיק.
בהחלטתי מיום 3.3.22 הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. אלה אמנם הוגשו תוך שבסיכומים נזנחו למעשה טענות שנטענו בעלמא בשלב מאוחר יותר באשר להלוואה שלא נכללה בחוות דעת האקטואר ויתרת החוב בחשבון הבנק.
תמצית טענות הצדדים
כעולה מסיכומי הצדדים באשר לסוגיות שלהלן, אין מחלוקת של ממש ביניהם:
לצדדים שני כלי רכב ומוסכם כי יאוזן ביניהם שוויים על פי ערכם במועד הקרע לפי מחירון "לוי יצחק".
הגם שהנתבעת עותרת להותיר בידה את המיטלטלין המשותפים היא עותרת כי ככל שבית המשפט יורה לאזנם, ייקבע שהיא זו שתערוך את שתי הרשימות.
מכאן, לסוגיות שבמחלוקת.
התובע טוען שחוות דעת השמאי נמוכה ומציע לרכוש את חלקה של הנתבעת על בסיס שווי של 1,400,000 ₪. לטענתו קביעה לפיה תוכל הנתבעת לרכוש את חלקו בדירה על בסיס קביעת השמאי תגרום לו נזק "בל יתואר".
התובע אף מבהיר שאין לשיטתו הצדקה של ממש לעכב את פירוק השיתוף בדירה. זאת הואיל והקטינה ש' היא נערה כבת 17 ואין חשש למדורה מקום בו גם יתרת תמורה של כ – 700,000 ₪ תאפשר לכל אחד מהצדדים לרכוש דירה למגוריו בסיוע משכנתא.
עוד טוען התובע, כי יש להכיר בחלופת מועד הגמילה כשיטת האיזון התקפה תוך שמוסכם עליו שיש לשפות את הנתבעת בסום נוסף של 9,230 ₪ בגין החזרי הלוואה משותפת בהם נשאה הנתבעת לאחר מועד הקרע. לטענת התובע, אין פער משמעותי בין הכנסותיהם הפנויות מקום בו הכנסתו הפנויה (בניכוי דמי השכירות שלו ומזונות הקטינה) היא כ – 16,000 ₪ לחודש, בעוד שכרה של הנתבעת מגיע לכדי 11,000 ₪ נטו, בתוספת כ 8,500 ₪ לחודש המתקבלים ממזונות הקטינה ומקצבת הנכות של הבן הבגיר ר'.
התובע מתנגד לקשירה (ולמעשה) לקיזוז הזכויות הסוציאליות על פי חלופת ההיוון כנגד יתרת התמורה בדירה. בכך לשיטתו יימצא קרח מכאן ומכאן, על חשבון כספים שיקבל בחלקם בעוד מספר שנים וחלקם רק בעת יציאתו לגמלאות. ממילא, לשיטתו, הפסיקה מכירה בכך שחלופת מועד הגמילה היא בבחינת הכלל הנוהג.
לשיטת הנתבעת, עסקינן במקרה מובהק שבו יש להורות על קבלת חוות דעת האקטואר לפי חלופת ההיוון. זאת, לאור פערי שכר גדולים לטובת התובע, המשתכר לטענתה כ – 20,000 ₪ נטו בעוד הנתבעת משתכרת כ – 11,000 ₪ נטו. הנתבעת מבהירה כי היא זו שמטפלת, במשתמע באופן דומיננטי, בבן ר' (הגם שאיננה מכחישה כי היא מקבלת את קצבת נכותו). בנסיבות אלה, ביצוע האיזון באופן של היוון הזכויות יאפשר לנתבעת לרכוש את חלקו של התובע אגב קיזוז תשלום דמי ההיוון כנגד יתרת התמורה. חיובה ליטול משכנתא, כך נטען, יטיל על כתפיה נטל רב.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במלוא המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה שבנסיבות המקרה שלפני יש מקום להורות על פירוק השיתוף בזכויות בדירה, באופן שתינתן לנתבעת, שעודנה מתגוררת בה לצד הקטינה ולצד הבן הבגיר בעל הצרכים המיוחדים, זכות קדימה לרכוש את חלקו של התובע על פי השומה.
מנגד, בשאלת אופן ביצוע האיזון, אני מקבל את עמדת התובע ומורה כי יש לבצע את איזון המשאבים בין הצדדים על פי דרך המלך הנוהגת בדין, היא חלופת מועד גמילת הזכויות.
כבר עתה אעיר כי המחלוקת שהתגלעה בסיכומי הצדדים באשר ליכולותיהם הכלכליות השוטפות של הצדדים (טענות ששימשו מסד לטיעונים אחרים הקשורים עם המחלוקת העיקרית ביניהם), למעשה לאו מחלוקת היא. שכן עיון בסיכומי הצדדים מגלה למעשה, כי אין בין הצדדים מחלוקת של ממש גם בנוגע להכנסותיהם. בעוד התובע מתייחס להכנסותיו הפנויות (לאחר תשלום המזונות ודמי השכירות שלו) הנתבעת מתייחסת בסיכומיה להכנסותיו נטו (קרי בטרם תשלום המזונות ודמי מדורו). אולם כך או אחרת, אין מחלוקת כי גם הנתבעת (שלטענתה היא הצד החלש כלכלית), משתכרת כפי שיעורו של השכר הממוצע במשק ובנוסף זוכה לתשלום מזונות הקטינה בסך 2,000 ₪ לחודש וכן משמשת כמקבלת קצבת הנכות בעבור הבגיר ר' בשיעור של כ – 6,500 ₪ לחודש (שיעור שלא הוכחש למעשה על ידה בסיכומיה). באופן זה, יוצא אפוא שהכנסותיה הפנויות של הנתבעת למעשה אינן נופלות מהכנסותיו הפנויות של התובע.
פירוק השיתוף בזכויות בדירה
ראשית, יש להידרש לטענות התובע באשר לשווי הדירה. הלכה למעשה טענות אלה נטענו ללא ביסוס ראייתי של ממש. ממילא, ככל שהתובע סבר שחוות הדעת של השמאי שגויה באופן קיצוני (דבר שלא עולה מהצעתו לרכוש את הדירה על בסיס הצעה גבוהה בעשרות אלפי ₪ בלבד מהערכת השמאי), דבר לא מנע הימנו מלבקש לחקור את השמאי ולנהל את ההליך בדרך של שמיעת ראיות על קרבה וכרעיה. משלא כך עשה ולא הונחה לפני תשתית ראייתית שיש בה כדי לפסול את חוות דעת השמאי (שאף קרובה יחסית בזמן למועד פירוק השיתוף), אני קובע כי חוות הדעת היא הבסיס לביצוע פירוק השיתוף בדירה.
באשר לעתירת התובע לרכוש את חלקה של הנתבעת בסכום שהציע ומנגד עתירתה של הנתבעת לרכוש את חלקו של התובע בדרך של קיזוז הזכויות הכספיות המהוונות, אני דוחה את שתי העתירות וקובע כי יש מקום ליתן לנתבעת זכות ראשונים לרכוש את חלקו של התובע על פי חוות דעת השמאי בתמורה כספית של ממש. בכך יינתן ביטוי מחד למגוריהם הנמשכים של ילדי הצדדים בדירה ומנגד יימנע מצב שבו הלכה למעשה יצא גם התובע מקשר הנישואין כש"ידיו על ראשו". אפרט.
אין בין הצדדים מחלוקת של ממש, כי בדירה מתגוררת בתם הקטינה, כבת 17, כמו גם בנם הבגיר שהוא בעל צרכים מיוחדים.
כפועל יוצא, בעת ביצוע פירוק השיתוף במקרקעין, על בית המשפט להביא בחשבון הן את הוראותיו של סעיף 40א(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), והן את הוראותיו של סעיף 101 לחוק המקרקעין.
במקרים המתאימים, גם אין מקום להימנע באופן בולט ומובהק משקילת זכויותיהם של צדדי ג' (קרי – ילדי הצדדים), השוהים בדירה מכח החזקת איזה מהוריהם, במיוחד עת אחד מהם מוכר כבעל צרכים מיוחדים במובהק והשניה עודנה קטינה [בהקשרים אלה השוו, למשל: תלה"מ (נצ') 35697-03-21 ד.א נ' נ.א (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.3.22)].
בהתחשב בכך שעסקינן בקטינה (גם אם על סף בגירות) וכי הבן ר' סמוך על שולחנה של הנתבעת, דומני שהדרך הנכונה והצודקת בנסיבות העניין להגשים את תכלית הוראות הסעיפים דלעיל, כמו גם ליתן ביטוי לעצם שהייתם של ילדי הצדדים בדירה בנסיבות המיוחדת דנן היא במתן זכות קדימה בפירוק השיתוף לנתבעת, גם אם לא באופן לו עתרה.
שכן גם לשיטתה משתכרת הנתבעת כשכר הממוצע במשק (וכן מקבלת לידיה את דמי מזונות הקטינה ולא הכחישה כי גם את קצבת הנכות של הבן הבגיר מקבלת לידיה) וכפי שאראה עוד להלן, אין הצדקה שלא תשלם בעבור חלקו של התובע מבלי להיתלות באפשרות קיזוז פוטנציאלית כנגד זכויות כספיות שטרם גמלו.
באופן זה, סביר להניח שיתאפשר לנתבעת לרכוש את חלקו של התובע ללא תלות בשאלת אופן איזון המשאבים גם בדרך של קבלת מימון בנקאי, ובאותה הנשימה לא לבצע כל שינוי פיזי במקום מגורי ילדי הצדדים.
בהתחשב בגיל הקטינה ובאפשרות שיהא על הנתבעת להיערך לשם כך גם בקשר עם מקורות מימון, סבורני שפרק זמן של 120 יום הוא המאוזן והראוי בנסיבות העניין.
מנגד, ככל שהנתבעת סברה כי יתאפשר לה לרכוש את חלקו של התובע בדרך של קיזוז זכויותיו המהוונות, הרי שאינני מוצא לקבל את עמדתה זו.
החלופה הראויה לביצוע איזון המשאבים
הגישה הנוהגת בקרב מרבית הערכאות הדיוניות והמנחות באשר לאופן ביצוע איזון המשאבים עודנה רואה באפשרות ההיוון כחריג, ולא כברירת המחדל [לעניין זה השוו: עמ"ש (חי') 8952-03-20 פלונית נ' אלמוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 16.6.20) והאסמכתאות שם, בסעיף 26 לפסק הדין].
אין אמנם מחלוקת כי במקרים חריגים ומתאימים יוכל בית המשפט להורות גם על היוון הזכויות בדרך של תשלום חד פעמי, שייגדע את הקשר הפיננסי שבין הצדדים באופן מוחלט.
אלא שלא שוכנעתי כי מקרה זה בא בגדריו של החריגים שבפסיקה.
הצדדים שניהם עודם לפני גיל פרישה וגם לפני התובע מספר שנים לא מועט בטרם יפרוש לגמלאות ויתחיל לקבל קצבה. יש טעם בדברי התובע לפיהם בנסיבות אלה, ככל שעתה יורה בית המשפט על היוון זכויותיהם הכספיות של הצדדים כנגד חלקו בדירת המגורים, יוותר הוא גם ללא זכויות בנכס מקרקעין וגם ללא הון עצמי התחלתי. זאת, באופן שיכול ויגדע למעשה את האפשרות שלו לרכוש לעצמו דירה.
באופן זה, וגם אם חלופת ההיוון קוסמת במבט ראשון באשר היא עשויה "לאפס" את מערך ההתחשבנות הכלכלית שבין הצדדים, דומני שתוחלת הנזק לתובע בהקשר זה גדולה לאין שיעור על התועלת הסובייקטיבית הספציפית לנתבעת, בעיקר.
לעומת זאת, בהתחשב במקורות הכנסותיה של הנתבעת גם בגילה כפי שפורט לעיל ובמיוחד לו נביא בחשבון את הצפי לזכאות לאיזון משאבים נמשך עם צאת התובע לגמלאות, ספק רב אם לנתבעת לא יתאפשר לממן הלוואת משכנתא מתאגיד בנקאי – בין אם לדירה עצמה ובין אם לנכס מקרקעין חלופי שתבקש לרכוש ואשר יתאים לצרכיה.
לפיכך, הפתרון שהציעה הנתבעת לא זו בלבד שאיננו עולה בקנה אחד עם הכלל הנוהג בפסיקה בקשר עם ביצוע האיזון על פי ובעת מועד גמילת הזכויות, אלא שאיננו מאוזן במובהק, לטובת הנתבעת דווקא.
כפועל יוצא, אני מקבל בהקשר זה את עמדת התובע, ומורה על קבלת חוות דעת האקטואר על פי מועד חלופת הגמילה. פסיקתאות מתאימות תיחתמנה בנפרד.
סיכום אופרטיבי
מכלל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
ניתן בזה צו לפירוק שיתוף בזכויות בדירה. אגב כך, ניתנת לנתבעת זכות ראשונים לרכוש את חלקו של התובע בזכויות בדירה על פי שוויה כפי שהוערך בחוות דעת השמאי, וזאת בתוך 120 יום מהיום.
בחלוף המועד שנקצב (ככל שלא תשלם הנתבעת לידי התובע את חלקו בתמורה) או ככל שתודיע הנתבעת שאיננה מעוניינת לרכוש את חלקו של התובע (לפי המוקדם), תוצע הדירה למכירה בשוק החופשי תוך שאין מניעה שהצדדים עצמם ישתתפו בהליכי המכר. היה ובחלוף 120 יום נוספים לא תימכר הדירה, לבקשת איזה מן הצדדים ימונה כונס נכסים לשם השלמת פירוק השיתוף.
ניתן בזה תוקף שיפוטי לחוות הדעת, על פי חלופת מועד גמילת הזכויות. פסיקתאות תיחתמנה בנפרד.
בביצוע איזון הזכויות הכספיות יביאו הצדדים בחשבון גם את המוסכם ביניהם באשר לתוספת סך של 9,230 ₪ לטובת הנתבעת.
הזכויות הכספיות בקשר עם הרכבים תאוזנה על פי הסכמות הצדדים כמפורט לעיל.
באשר למיטלטלין, הכלל הוא שגם אלה יש לאזן שוויים. לא מצאתי הצדקה של ממש שלא להורות כן. מאחר שהצדדים הסכימו על איזון בשיטת "שתי הרשימות" ומאחר שהנתבעת היא שמתגוררת עתה בדירה, אני מורה שאלה יאוזנו בשיטה זו, תוך שהנתבעת היא שתערוך את שתי הרשימות ואילו התובע יבחר אחת מתוכן.
בהתחשב בתוצאה לה הגעתי, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.
בזה הסתיים הטיפול בתובענה. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ב, 28 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
