ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
בעניין: המאשימה
.2
כבוד השופט אברהם רובין
.3
שראל
בית המשפט המחוזי בירושלים
הנאשם
מדינת ישראל
נגד
סאלח בכיראת ת"ז 212339980
1. העבירות בהן הורשע הנאשם
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע
העבירות שלהלן: איומים ממניע גזעני – עבירה לפי סעיפים 192 ו- 144ו' לחוק העונשין,
התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף
329(א)(1) לחוק, יחד עם סעיף 29 לחוק, ובצירוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, תשעייו-2016
(להלן: "חוק המאבק בטרור"); מעשה טרור של ניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות
עבירה לפי סעיפים 333 ו- 335 לחוק, יחד עם סעיף 25 לחוק, ובצירוף סעיף 37 לחוק המאבק
בטרור.
גזר דין
את העבירות ביצע הנאשם במהלך חודש הרמדאן שחל באפריל 2021, עת אירעו ברחבי
ירושלים אירועים רבים בהם הותקפו על רקע לאומני וגזעני, אזרחים, רבים מהם יהודיםחרדים, ואנשי כוחות הביטחון. אירועים אלו כללו התפרעויות אלימות, יידוי אבנים וחפצים,
ותקיפות פרונטליות מאורגנות שכללו שימוש בכלי נשק ובסכינים. במקרים רבים התקיפות
אף תועדו והתיעוד הופץ ברשתות החברתיות השונות.
כאמור באישום הראשון, ביום שישי 23.4.21 בשעה 17:00 לערך, נהג הנאשם ברכבו יחד עם
שני חברים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה, בסמוך לנחל סטף אשר ליד שכונת עין
כרם בירושלים. באותה עת צעדו בשולי הכביש התחתון הסמוך לעין סטף מספר צעירים בעלי
חזות יהודית-חרדית, בהם אוריאל ויהושע. במהלך נסיעתו, הבחין הנאשם באוריאל ויהושע
הולכים בשולי הכביש שבנתיב הנגדי לנסיעתו. או אז, סטה הנאשם עם רכבו מנתיב נסיעתו
לנתיב הנגדי בו הלכו השניים, ומתוך מניע גזעני ובכוונה להפחידם הוא נסע ישירות לכיוונם
כשחזית רכבו מופנית אליהם, באופן שאילץ את השניים לקפוץ הצדה מהכביש. רגע לפני
שחזית רכבו פגעה בשניים סטה הנאשם ונמנע מפגיעה בהם. הנאשם המשיך בנסיעתו וכעבור
עמוד 1 מתוך 9
4
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
מספר דקות הסתובב וחזר אל הכביש במטרה לתקוף את אוריאל ויהושע באבנים, זאת מתוך
מניע גזעני. הנאשם התקרב עם רכבו אל אוריאל ויהושע, והחל לתעד באמצעות הטלפון הנייד
שלו את התקיפה. כאשר הנאשם הגיע סמוך לאוריאל ויהושע הוא האט את נסיעתו על מנת
לאפשר את התקיפה על ידי שותפו אשר ישב מימינו (להלן: "השותף"). וכך, בעת שהנאשם
נסע בסמוך לאוריאל ויהושע פתח השותף את דלת הרכב ויידה בחוזקה אבן שגודלה כאגרוף
לכיוונו של אוריאל ממרחק של 3-2 מטרים, זאת כדי לגרום לו חבלה חמורה מתוך מניע של
גזענות. האבן פגעה באמת ידו של אוריאל, ובתגובה קרא השותף יישברתי לו את הידיי.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם והשותף נגרם לאוריאל שבר בעצם הגומד השמאלית, והוא
נזקק לקיבוע בסד גבס. בגין מעשים אלו הורשע הנאשם בעבירות של איומים ממניע גזעני
ומעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה.
כאמור באישום השני, ביום 26.4.21 בשעה 23:28 – שלושה ימים לאחר האירוע נושא האישום
הראשון – נסע הנאשם ברכב יחד עם אחרים ברחוב הרב הרצוג בירושלים, כאשר ברכב נהג
אדם שזהותו איננה ידועה למאשימה. באותה עת, הלכו ברחוב שני צעירים בעלי חזות
יהודית-חרדית (להלן: "המתלוננים"). משהבחין נהג הרכב במתלוננים הוא האט את הרכב
עד שנסע במקביל למתלוננים, זאת על מנת לאפשר לנוסעי הרכב לתקוף אותם מתוך מניע של
גזענות. אחד הנוסעים שישב במושב האחורי של הרכב, השחיל את ידו דרך החלון האחורי
של הרכב כשהוא אוחז באבן, ויידה אותה בחוזקה ממרחק של 3-2 מטרים, לעבר המתלוננים,
בכוונה לגרום להם חבלה חמורה, הכול מתוך מניע של גזענות. האבן חלפה סמוך מאוד
למתלוננים אך החמיצה אותם. בגין מעשה זה הורשע הנאשם, כמבצע בצוותא, בעבירה של
מעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
5. תסקיר שירות המבחן
הנאשם, יליד 17.1.02, בן למשפחה נורמטיבית, נעדר עבר פלילי, והוא ניהל חיים נורמטיביים
עד למעצרו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ועמד בהצלחה במבחני הבגרות (תווג'יהי). לאחר
מכן למד הנאשם במכללה קורס לבניית אתרי אינטרנט, ובהמשך הוא השתלב בלימודים
בתכנית הכנה לעבודה כפקח תנועה. הנאשם אמנם הודה בעבירות, אך התקשה לקבל אחריות
מלאה לביצוען, הגם שהביע חרטה כנה על ביצוען.
שירות המבחן התרשם כי תקופת המעצר הממושכת שמרצה הנאשם כ-9 חודשים נכון לעת
כתיבת התסקיר – מהווה עבורו התנסות קשה מאוד, אשר ממחישה לו את חומרת העבירות
שביצע ויש בה כדי להרתיע אותו לעתיד. על כן, ממליץ שירות המבחן שתקופת מאסר שתיגזר
על הנאשם לא תהיה ממושכת.
עמוד 2 מתוך 9
שראל
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
.7
בית המשפט המחוזי בירושלים
הצהרת נפגע העבירה
ב"כ המאשימה הגישה הצהרת נפגע עבירה מטעם אוריאל, שהוא נפגע העבירה באישום
הראשון (תע1). בהצהרתו תיאר אוריאל כיצד הטיול שערך בחיק הטבע הפך בשל מעשהו של
הנאשם לייסיוט של ממש". אוריאל מתאר בהצהרתו את הכאבים הקשים שחש בידו, ואת
הבהלה שחש כתוצאה מסכנת החיים שנשקפה לו אילו האבן הייתה פוגעת בראשו. לדברי
אוריאל הוא סבל מכאבים משך מספר שעות עד שטופל בבית החולים, ואף לאחר מכן, במשך
כחודשיים כשידו הייתה מגובסת, דבר שהקשה עליו להתנהל ולישון. באותה תקופה נזקק
אוריאל למעקב רפואי צמוד אשר בעטיו הוא הפסיד חלק מהלימודים בישיבה. לאחר
שהורידו לאוריאל את הגבס הוא טופל בפיזיותרפיה. אוריאל ציין בהצהרתו כי מאז האירוע
הוא סובל מחרדות, חושש לחזור לאיזור הסטף, ומרגיש מאוים ומתרחק מערבים שהוא פוגש
בחיי היומיום. לדבריו: "ייש את החיים לפני אותו פיגוע ויש את החיים שלי אחרי הפיגוע
שהם הרבה יותר מתוחים". לסיום הדגיש אוריאל כי נגרם לו נזק פיזי ונפשי, וביקש להשית
על הנאשם עונש מרתיע ופיצוי גבוה.
טענות המאשימה לעונש
בייכ המאשימה הדגישה כי מדובר בשני אירועים שבוצעו בהפרש של ימים בודדים, בתקופה
רגישה, מתוך מניע גזעני, ותוך פגיעה משמעותית בערכים חשובים שעניינם השמירה על חיי
אדם ועל המרקם החברתי במדינה. המעשים תוכננו מראש ובוצעו בחבורה. נסיבות האישום
הראשון מלמדות על חומרה מיוחדת, כיוון שלאחר שהנאשם איים על המתלוננים באמצעות
נסיעה לכיוונם הוא חזר לאותו מקום לשם יידוי האבן על אוריאל. בייכ המאשימה עמדה על
הנזק החמור שעלול היה להיגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ועל הנזק החמור שנגרם בפועל
כתוצאה מהאירוע נושא האישום הראשון. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה במקרים דומים,
תוך שהדגישה שבמקרה דנן הנאשם הורשע בביצוע עבירות לפי חוק המאבק בטרור ועל רקע
אידיאולוגי, דבר אשר מצדיק החמרה במתחמי הענישה.
לנוכח האמור עתרה בייכ המאשימה למתחם ענישה של 8-5 שנות מאסר לגבי האישום
הראשון, ושל 6-3.5 שנות מאסר בנוגע לאישום השני. בנוגע לנסיבות שאינן קשורות בביצוע
העבירה, ציינה בייכ המאשימה כי מדובר בנאשם צעיר ונעדר עבר פלילי מחד גיסא, אשר לפי
תסקיר שירות המבחן מתקשה לקחת אחריות מלאה לאירוע, מאידך גיסא. בסיכומם של
דברים הסכימה בייכ המאשימה, כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, ולפיכך
היא טענה כי יש להטיל על הנאשם עונש של 8 שנות מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי
ופיצוי לנפגעי העבירה.
עמוד 3 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
8. טיעוני הנאשם לעונש
בייכ הנאשם הגיש כראיות לעניין העונש מסמכים רפואיים בנוגע לאמו של הנאשם (נע1). על
פי מסמכים אלו אמו של הנאשם סובלת ממספר בעיות רפואיות אשר מפאת צנעת הפרט לא
יפורטו כאן.
בטיעוניו לעונש הדגיש ב"כ הנאשם, כי בשני האישומים הורשע הנאשם בביצוע העבירות
כמבצע בצוותא, וכי בשניהם אין טענה לפיה הוא זה שזרק את האבנים. הנאשם נהג ברכב
באישום הראשון, ובאירוע נושא האישום השני הוא נסע ברכב. במסגרת הנסיבות שאינן
קשורות בביצוע העבירות עמד בייכ הנאשם על כך שמדובר בנאשם צעיר, בן 20, שמשפחתו
נורמטיבית ושתסקיר שירות המבחן בעניינו חיובי בעיקרו. הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו
ובכך חסך זמן שיפוטי ואת עדות המתלונן. בייכ הנאשם הפנה לפסיקה רלוונטית במסגרתה
נגזרו על נאשמים עונשים קלים מאלו להם טוענת המאשימה. לסיום ציין בייכ הנאשם, כי
ההליך המשפטי ומעצרו של הנאשם מהווים גורם מרתיע עבור הנאשם, וכי עונש מאסר
ממושך עלול לפגוע ביכולתו של הנאשם להשתקם. לנוכח כל האמור טען בייכ הנאשם כי
מתחם העונש ההולם נע בעניינו של הנאשם בין 18 ל- 24 חודשי מאסר וכי יש למקם את
העונש המתאים בתחתית המתחם.
9. דברי הנאשם ואביו
בסיום שמיעת הטיעונים לעונש אמר גם הנאשם את דברו. הנאשם מסר כי הוא נוטל אחריות
על מעשיו ושאין בכוונתו לבצע עבירות נוספות. הוא אף הביע חרטה ורצון לחזור לביתו ולאמו
החולה.
דיון והכרעה
גם אביו של הנאשם הוסיף דברים ואמר, כי בנו לא נוהג באלימות, וכי הוא נגרר אחר חבריו.
לדברי האב הנאשם מתחרט על מה שעשה ומתחייב ללכת בדרך הישר.
10. מתחם העונש ההולם – אירוע אחד או שני אירועים?
מטיעוני המאשימה עולה כי לשיטתה יש לקבוע מתחם עונש נפרד לכל אחד משני האישומים,
ואילו מטיעוני הנאשם עולה כי לשיטתו יש להתייחס לשני האישומים כאל אירוע אחד.
השאלה האם יש לסווג את שני האירועים כאירוע אחד לצורך קביעת מתחם העונש ההולם
תוכרע על יסוד מבחן "הקשר ההדוקיי, במסגרתו בוחן בית המשפט האם העבירות בוצעו
בסמיכות זמנים זו לזו, כחלק מתכנית עבריינית אחת (עייפ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל
(29.10.14)). ויודגש, על פי הפסיקה המונח "אירוע אחדיי רחב דיו כדי לכלול גם פעולות
עברייניות שבוצעו על פני רצף זמן, ואשר כללו מעשים שונים כלפי קורבנות שונים, במקומות
שונים (ע'יפ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (29.12.14)).
עמוד 4 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
במקרה שלפניי מדובר בשני אישומים דומים באופיים, במסגרתם השתתף הנאשם בשני
מקרים של יידוי אבנים מתוך רכב, שבוצעו ממניע גזעני כלפי נפגעים בעלי חזות יהודיתחרדית. העבירות בוצעו בפער זמנים קצר של שלושה ימים זו מזו. שתי העבירות בוצעו
במרחק גיאוגרפי לא גדול זו מזו, ושתיהן בוצעו על רקע המתיחות ששררה באותם הימים
במדינת ישראל בכלל, ובירושלים בפרט. לפיכך יש לראות את האירועים הנזכרים בשני
האישומים כאירוע אחד, המבטא תכנית עבריינית אחת שעניינה פגיעה ביהודים באמצעות
יידוי אבנים ממכונית נוסעת. על כן אקבע מתחם ענישה אחד לשני האישומים.
11. מתחם העונש ההולם – הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם
הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו הם חיי אדם ושלמות גופו. דומה כי על חשיבותם
העליונה של ערכים אלו אין צורך להכביר דברים. העבירות שביצע הנאשם הן בגדר מעשי
טרור שבוצעו ממניע גזעני בתקופה רגישה במיוחד. כיוון שכך, הנאשם פגע לא רק בערך המוגן
של חיי אדם ושלמות גופו של אדם, אלא גם בערכים של סדר ציבורי ושל שלומו ושלוותו של
הציבור בכללותו. נפסק בעבר בהקשר של תקיפת אנשי ביטחון בתקופה רגישה, כי: "חברה
מתוקנת חייבת לשמור על הסדר ולהטיל עונשים ראויים על אלה שמטרתם לסכן את
המרקם החברתי העדין" (עייפ 6216/19 דארי נ' מדינת ישראל (24.5.20)). ואכן, בשל כך קבע
המחוקק ענישה המחמירה לגבי עבירות שהן בגדר מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק
בטרור (עייפ 1466/20 מדינת ישראל נ' פלוני (22.7.20), פס' 12).
בענייננו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית- גבוהה. בשתי ההזדמנויות הנאשם
תכנן את מעשיו. הוא הבחין בעוברי אורח בעלי חזות חרדית והתנכל להם בשל היותם חרדים.
הנזק הפוטנציאלי מהשלכת אבן ממרחק קצר הוא רב. עם זאת יש להביא בחשבון כי הנזק
שנגרם בפועל איננו מאוד קיצוני.
12. מתחם העונש ההולם – הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה
במסגרת השיקולים לחומרה יצוין כי הנאשם ביצע את העבירות בשתי הזדמנויות שונות,
בטווח זמן קצר של שלושה ימים. יש בכך כדי ללמד על נחישותו של הנאשם לבצע את זממו
בכלל, ובתקופה רגישה בפרט. נחישותו של הנאשם לבצע את העבירות באה לידי ביטוי מיוחד
בנסיבותיו של האירוע נושא האישום הראשון, בו לאחר שהוא הבהיל את המתלוננים
בנהיגתו, הוא המשיך בנסיעה ואז שב על עקבותיו על מנת לאפשר לשותפו ליידות על אוריאל
את האבן. לא מדובר אפוא במעידה רגעית וחד פעמית.
העבירות לא בוצעו באופן ספונטאני, אלא קדם להן תכנון מסוים, עליו ניתן ללמוד מהעובדה
שבידי נוסעי הרכב היו בשני המקרים אבנים, שהן בבחינת חפץ שלא נמצא בדרך כלל ברכבו
של אדם.
עמוד 5 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
העבירות שביצע הנאשם הן בגדר מעשה טרור שבוצע ממניעים גזעניים, דבר המוסיף להן
חומרה. נפסק בהקשר זה, כי משעה שהמחוקק הורה על החמרת הענישה בעבירות שהן
בבחינת מעשה טרור אזי בית המשפט איננו יכול להנחות עצמו לפי מדיניות הענישה שנהגה
ערב כניסתו לתוקף של חוק המאבק בטרור (עייפ 1466/20 הנייל).
הנזק שהיה צפוי להיגרם כתוצאה מהעבירות הוא נזק גוף חמור. המאשימה טוענת כי הנזק
הצפוי הגיע כדי סיכון חיי אדם ממש. אכן, אין ספק שיידוי אבנים עלול לסכן חיי אדם, כך
מלמדנו ניסיון העבר. ואולם, בנסיבות העניין הקונקרטי דומה כי לא נשקפה לנפגעי העבירה
סכנת חיים מובהקת. לא מדובר באבנים שנזרקו על נוסעי רכב בתנועה, דבר היכול לגרום
לאבדן שליטה ברכב. גם לא מדובר באבן כבדה שהושלכה על ראשו של אדם מגובה רב (השוו
– תייפ (מחוזי ירושלים) 51249-02-18 מדינת ישראל נ' מחמד ראזם (28.1.19)). במקרה דנא
אין טענה, לפיה האבנים נזרקו לעבר ראשם של המתלוננים, ואין גם טענה לפיה האבנים היו
גדולות במיוחד. כמו כן, בכתב האישום נכתב כי רכב הנאשם האט בשני המקרים לפני שבוצע
יידוי האבנים. כמובן שהאטת הרכב לא נעשתה מתוך רצון להפחית את מידת הנזק
הפוטנציאלי, אבל עובדתית היא הפחיתה במידה מסוימת את הנזק שנשקף מיידוי האבנים.
אשר על כן, ובנסיבות העניין המיוחד שלפניי, אין בידי לקבל את טענת המאשימה לנזק
פוטנציאלי לחיי אדם, זאת גם לאחר שהבאתי בחשבון כי האבנים נזרקו לעבר המתלוננים
ממרחק קצר של 3-2 מטר.
הנזק שנגרם בפועל כתוצאה מהאירוע נושא האישום הראשון הוא נזק גוף חמור, אליו מצטרף
גם נזק נפשי שנגרם לנפגע העבירה. כעולה מהצהרת נפגע העבירה, מעבר לידו שנשברה הוא
סובל גם מנזק נפשי חמור. הגם שאין ראייה לכך שמדובר בנזק לצמיתות הרי שכאמור
בהצהרת נפגע העבירה אותותיו של האירוע ניכרים בו עד היום, ומשפיעים לרעה על תפקודו
היומיומי. אכן, במסגרת האישום השני לא נגרם למתלוננים נזק גוף, אך זאת תודות ליד המזל
ולא כתוצאה מהתנהגותו של הנאשם.
חומרה של ממש נודעת גם לעובדה שמעשיו של הנאשם בוצעו בתקופה רגישה, שבמהלכה
הותקפו בירושלים אזרחים ואנשי כוחות הביטחון על רקע לאומי וגזעני, ופעמים שהתקיפות
תועדו והופצו ברשתות החברתיות. העובדה שהנאשם בחר לבצע את מעשיו בתקופה רגישה
שכזו, ואף בחר לתעד באמצעות הטלפון הנייד שלו את המעשה נושא האישום הראשון,
מלמדת על בחירתו להיות שותף לגל האלימות האמור שנועד בין היתר לפגוע במרקם החברתי
במדינה.
העבירות בוצעו בחבורה שהנאשם היה חלק מהותי ממנה. יחד עם זאת, ראוי להביא בחשבון
לזכות הנאשם כי הוא לא היה זה שזרק את האבנים בשני האירועים. באירוע הראשון היה
הנאשם נהג הרכב שבעזרתו בוצעו העבירות, ובכך הוא מילא תפקיד שווה ערך לתפקיד
שמילא זורק האבן. ברם, באירוע השני הנאשם היה אחד מנוסעי הרכב, ומכיוון שהוא לא
זרק את האבן חלקו באירוע השני מעט נמוך יותר מחלקם של יתר בני החבורה.
עמוד 6 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
13. מתחם העונש ההולם – הענישה הנוהגת
המאשימה הציגה בטיעוניה פסקי דין בהם נגזרו עונשי מאסר ממושכים על מי שהורשעו
בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ממניעים לאומניים.
בעייפ 6931/16 מדינת ישראל נ' מחמד ברגיתי (5.6.18), נדון עניינם של שלושה, אחד מהם
קטין, אשר ביום ירושלים קשרו קשר ליידות אבנים מגג בית לעבר יהודים. השלושה הצטיידו
באבנים בגדלים שונים, התקרבו לשפת גג בית והביטו לעבר רח' הגיא בעיר העתיקה כדי
לאתר יהודים העוברים בו. אחד מהשלושה יידה על שוטר שעבר במקום אבן במשקל 2.3 קייג,
שפגעה בראשו וגרמה לו נזקים חמורים, לרבות אשפוז של שבועיים ושיקום ארוך. השלושה
הורשעו בבית המשפט המחוזי בין היתר בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ונגזרו
עליהם עונשים של 9-8 שנות מאסר. ערעורים שהוגשו על חומרת העונשים שנגזרו נדחו, תוך
שבית המשפט העליון עומד על החומרה הרבה שנודעת לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה
בכלל, ולעבירה כאמור שמבוצעת על רקע לאומני בפרט.
בתייפ (מחוזי ירושלים) 51249-02-18 מדינת ישראל נ' מחמד ראזם (28.1.19), נגזר עונש של
54 חודשי מאסר בפועל על נאשם אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירת חבלה בכוונה
מחמירה, זאת לאחר שזרק מגובה של ארבעה מטרים אבן גדולה על ראשו של המתלונן. האבן
פגעה בראשו של המתלונן אך לא פצעה אותו באורח חמור כיוון שהוא חבש קסדה.
בתייפ 55201-08-16 מדינת ישראל נ' אחמד עשאייר (13.12.17), נדון עניינו של נאשם שהורשע
לאחר ניהול הוכחות בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, זאת לאחר שהתנכל לצעיר חרדי על
רקע מראהו ודקר אותו באמצעות חפץ חד בעורף, בשכם ימין ובעמוד השדרה. בנוסף, הורשע
הנאשם בעבירה של ניסיון חבלה בכוונה מחמירה בגין כך שבמסגרת מהומות שפרצו בא-טור
בחודש אפריל 2015 הוא השתתף בהתפרעות כשהוא רעול פנים וזרק בקבוקי תבערה,
זיקוקים ואבנים לעבר כוחות משטרה שהיו במקום. הנאשם נדון ל-7.5 שנות מאסר ולעונשים
נלווים, ובבית המשפט העליון (עיים 5011/18) הופחת עונשו ל-6 שנות מאסר.
יוער, כי נסיבותיהם של שלושת פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה חמורים מנסיבות עניינו
של הנאשם.
בייכ הנאשם הציג פסקי דין בהם נגזרו עונשים קלים יותר, אם כי בגין עבירות קלות יותר
מאלו בהן הורשע הנאשם שלפניי.
בתפיים (מחוזי ת"א) 46801-05-21 מדינת ישראל נ' בנימין ואח' (5.1.22), נדון עניינו של נאשם
אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות, התפרעות
ממניע גזעני וחבלה במזיד ברכב ממניע גזעני ונגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר.
בעייפ 3183/16 שלמה עופרי נ' מדינת ישראל (4.1.17), נדון עניינו של מערער שנגזר עליו בבית
המשפט המחוזי עונש של 8 חודשי מאסר בפועל לאחר שהוא הורשע בעבירה של תקיפה
בנסיבות מחמירות ממניע גזעני ועבירת היזק בזדון, בגין כך שיחד עם שני אחיו הם קיללו
עמוד 7 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
שני פועלים ערבים שעסקו בסימון חניות בירושלים, ולאחר מכן היכו את אחד מהם באמצעות
אלת ברזל ויעה. ערעורו של המערער על חומרת העונש נדחה, תוך שבית המשפט הדגיש את
"הצורך בענישה מרתיעה על מנת להתמודד עם גילויי אלימות על רקע גזעני".
בתייפ (מחוזי ירושלים) 7279-05-21 מדינת ישראל נ' עודיי אבו תאיה (22.12.21), נדון עניינו
של נאשם שנגזר עליו עונש של 11 חודשי מאסר בפועל לאחר שהוא הורשע על יסוד הודאתו
בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, בגין כך שהוא תקף באמצעות חפץ חד
יהודים שהיו בדרכם לכותל המערבי וגרם לחתכים בפניהם. יצוין כי העבירה בה הורשע
הנאשם קלה מהעבירות בהן הורשע הנאשם שלפניי, וכן יצוין, כי באותו מקרה הנאשם הסגיר
עצמו למשטרה וקיבל אחריות על העבירה שביצע, לרבות על המניע הגזעני שעמד בבסיסה.
בעייפ 8538/18 אחמד פרוך נ' מדינת ישראל (7.1.19), נדון עניינו של מערער אשר נגזר עליו
עונש של 20 חודשי מאסר בפועל לאחר שהוא הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה
בנסיבות מחמירות ממניע גזעני. על פי האמור בפסק הדין, המערער ואדם נוסף תקפו שני
נערים חרדים ולאחר כחצי שעה הם שבו ותקפו את אותם נערים תוך שהם קשרו את
פאותיהם זו לזו, הכריחו אותם לומר דברים בגנות המדינה ודברי שבח לתנועת החמאס, וכן
לחזור על הצהרת האמונה האיסלמית, ואף הכריחו אחד מהם לנשק את ידי ורגלי אחד
התוקפים. כל זאת עשו המערער ושותפו בשעה שהמערער מתעד את האירוע באמצעות
הטלפון הנייד שלו. ערעורו של המערער על חומרת העונש התקבל והעונש הופחת ל-15 חודשי
מאסר לאחר שבית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין היה נכון למקם את עונשו של
הנאשם בתחתית המתחם ולא באמצע המתחם.
14. מתחם העונש ההולם
לאור כל האמור, אני קובע כי לנוכח הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נסיבות שמקנות
להן חומרה של ממש, מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, בגין שני האישומים, עומד
על 30 עד 54 חודשי מאסר.
15. העונש המתאים
המאשימה איננה חולקת על כך שראוי למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש
ההולם, ואכן הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה תומכות בכך.
הנאשם הודה במיוחס לו ובכך חסך מזמנה של המאשימה ומזמנו של בית המשפט. ההודאה
באשמה מבטאת גם קבלת אחריות מצדו של הנאשם, אם כי יש להביא בחשבון לעניין זה את
התרשמות שירות המבחן, לפיה הנאשם התקשה לקבל אחריות מלאה לביצוע העבירות, בכך
שהוא לא הכיר במניע הגזעני שעמד מאחורי ביצוען. יחד עם זאת, הנאשם הביע לפני שירות
המבחן צער וחרטה על מעשיו, ושירות המבחן התרשם כי מדובר בחרטה כנה.
עמוד 8 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 22572-05-21 מדינת ישראל נ' בכיראת(עציר)
במסגרת הערכת הסיכון הגלום בנאשם ציין שירות המבחן, כי לנוכח גילו הצעיר של הנאשם,
יליד 17.1.02, ולנוכח היותו בתהליך של חיפוש וגיבוש זהות אישית ועצמאית, הרי שבמצבים
כמתואר בכתב האישום נוטה הנאשם להתנהג באופן אימפולסיבי אלים ופוגעני. כגורם ממתן
מסוכנות ציין שירות המבחן את תקופת המעצר הממושכת שמרצה הנאשם, המהווה עבורו
התנסות מזעזעת ומטלטלת, שתהווה לדעת שירות המבחן גורם מרתיע מפני ביצוע עבירות
נוספות.
לנאשם אין עבר פלילי קודם. לפני ביצוע העבירות בהן הוא הורשע ניהל הנאשם אורח חיים
נורמטיבי, לרבות לימודים על יסודיים מלאים בסיומם עמד הנאשם בהצלחה בבחינות
הבגרות, ובהמשך לימודים בקורס לבניית אתרי אינטרנט ולימודים בתכנית הכנה לעבודה
כפקח תנועה. גם עובדות אלו ייזקפו לזכות הנאשם לעת גזירת עונשו.
הוגשו מסמכים רפואיים המלמדים על בעיות רפואיות ממנה סובלת אמו של הנאשם. בשל
צנעת הפרט לא נפרט את הדברים, אך נציין כי לא מדובר בבעיות רפואיות קיצוניות בחומרתן,
ולכן אין להן השפעה של ממש על עונשו של הנאשם.
לנוכח כל האמור ימוקם עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם.
ג.
16. לנוכח האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן :
א. 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שבייס.
ב.
6 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו
מהכלא הוא יעבור עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע, או עבירה שהיא בגדר מעשה טרור
כהגדרתו של זה בחוק המאבק בטרור.
הנאשם ישלם לנפגע העבירה אוריאל פיצויים בסכום של 12,000 ₪. הפיצויים ישולמו ב12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון יבוצע עד ליום 1.9.22 ויתר
התשלומים יבוצעו עד לאחד בכל חודש בחודשים שלאחר מכן. אי פירעון של אחד
התשלומים במלואו ובמועד יעמיד לפירעון מידי את מלוא סכום הפיצוי שטרם נפרע.
הודע לנאשם על זכותו לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, י"ח אדר ב' תשפ"ב, 21 מרץ 2022, בנוכחות הצדדים.
עמוד 9 מתוך 9
<~ k אברהם רובין, שופט
