בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
לפני:כב' הנשיא השופט רון שפירא
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז חיפה פלילי
נגד
הנאשמים:
1. יעקב אור אור (עצור בפיקוח) ת"ז 036881332
ע"י ב"כ עו"ד משה גלעד ועו"ד ולנטין זברוב
2. יצחק חטואל (עצור בפיקוח) ת"ז 068739127
ע"י ב"כ עו"ד רונן חליוה
3. אורי אור (עצור בפיקוח) ת"ז 068739119
ע"י ב"כ עו"ד יובל זמר
<#2#>
גזר דין
הקדמה
תיק זה נשמע בפני כב' השופט אינאס סלאמה. התיק הופנה לגישור בפני, בתחילה במסגרת תיק ג"פ 39241-03-22 ובהמשך במסגרת תיק ג"פ 26518-09-22 שהיווה למעשה המשך של הליך הגישור שנדון בעבר בתיק ג"פ 39241-03-22. בתיקי הגישור התקיימו ישיבות רבות, ואפרט בהמשך לגבי הליך הגישור שהתקיים לפני, וביום 17.11.22 הגיעו הצדדים להסכמה לגבי העברת הדיון בתיק העיקרי בפני, הסדר טיעון והגשת כתב אישום מתוקן. כן הוסכם כי הנאשמים יודו ויורשעו במיוחס להם לפי כתב האישום המתוקן. לגבי העונשים שיוטלו הוסכם כי יוטל על נאשם 1 קנס בסכום של 300,000 ₪ כאשר התשלום ואופן חלוקת התשלום יהיה לשיקול דעת ביהמ"ש. כן הוסכם כי על הנאשם 3 יוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 39 ימים, אשר חופפים באופן מלא את ימי מעצרו בין התאריכים 28.02.21 ועד לתאריך 08.04.21. מלבד להסכמות אלו, לא הגיעו הצדדים להסכמות לעניין העונש ונקבע כי יתר רכיבי הענישה יהיו פתוחים וכל צד יטען באופן חופשי. בהמשך הוגשו הסדר הטיעון וכתב האישום המתוקן והתיק נקבע לישיבת טיעון לעונש בפני.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
העבירות בהן הורשעו הנאשמים וכתב האישום המתוקן
הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון והורשעו על פי הודאתם בביצוע העבירות הבאות: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") (נאשם 1 בלבד); סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 29 + סעיף 31 לחוק העונשין (נאשמים 2 ו-3 בלבד); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין (נאשם 2 בלבד); עבירות בנשק (החזקה) לפי סעיפים 144(א) (רישא + סיפא) + סעיף 29 לחוק העונשין (נאשמים 1 ו-2).
על פי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, נאשם 1 הוא הבעלים של בית פרטי בעכו, לו חצר פרטית מוקפת גדר. נאשם 3 הוא אביו של נאשם 1 ונאשם 2 הוא אחיו של נאשם 3 ודודו של נאשם 1. בתאריך 24.02.21 בשעה 12:58 או בסמוך לכך העביר שלום אטדגי (להלן: "שלום") לביתו של נאשם 1 עשרות שקיות גדולות המכילות סמים מסוכנים מסוג קנבוס במשקל של 121.42 ק"ג, באמצעות משאית בה נהג רמי בנו (להלן: "רמי"). שלום ואנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה (האחרים) הוציאו את שקיות הסמים מהמשאיות והכניסו אותן, בהנחייתו של נאשם 1, לחצר הבית של נאשם 1. בשעה 13:47 או בסמוך לכך עזבו האחרים את שטח הבית. בהמשך לכך, בשעה 14:01 או בסמוך לכך, עזב גם שלום את שטח הבית. בהמשך לאמור, בין השעות 14:09 ל-14:19 או בסמוך לכך, לבקשתו של נאשם 1, הגיעו נאשמים 2 ו-3 לביתו של נאשם 1 והחלו לסייע לנאשם 1 להעביר חלק משקיות הסמים מחצר הבית לתוך הבית. בהמשך למתואר לעיל, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, התבקש רמי לשוב אל הבית ולקחת את הסמים מהבית.
בסמוך לשעה 14:58 חזרו חלק מהאחרים לבית. כמו כן, הגיעו חמישה נוספים ברכב מסוג סיאט, כאשר שניים מהם מצוידים באלות. כמו כן, הגיעו למקום 3 אנשים נוספים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה, רכובים על גבי אופנועים (יאמר מיד כי לאמירה "זהותם אינה ידועה", המהווה רכיב מרכזי בגזר הדין ובשיקולי בית המשפט לעניין הענישה, אתייחס בהמשך). נאשם 1 פתח את שער ביתו וכל הנ"ל נכנסו לבית, למעלה מ-10 אנשים בסך הכל. נאשם 2 אשר עזב בדיוק את הבית הבחין באחרים אשר נכנסים אל הבית, הסתובב ושב אל הבית. בשלב זה החלו חלק מהאחרים לתקוף את נאשם 1 בצוותא חדא ושלא כדין באופן שהם הפילו את נאשם 1 על הרצפה והכו אותו בפלג גופו העליון, כאשר בין היתר, אחד מהם הכה את נאשם 1 לפחות מכה אחת באמצעות האלה אותה הוא נשא ואחר הכה את נאשם 1 לפחות מכה אחת באמצעות כיסא אותו הוא נטל מהמטבח. כתוצאה מהאמור לעיל נגרמו לנאשם 1 חבלות של ממש. רעייתו של נאשם 1 אשר נכחה בבית בעת האירוע חשה ברע ופונתה באמבולנס לבית חולים.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
מיד לאחר מכן, האחרים החלו לצאת משטח הבית כשיותר מחמישה מהם נושאים איתם חלק משקיות הסמים אל מחוץ לשער במטרה לקחת אותם מהבית. במהלך הוצאת שקיות הסמים הלכו נאשמים 1 ו-2 יחד לפינת מנגל הנמצאת בחצר הבית. שם נאשם 1 הוציא אקדח ממקום מסתור, ביחד עם מחסנית תואמת ובתוכה כדורים, אותם החזיק בלא רשות על פי דין. נאשם 1 העביר לידי נאשם 2 את האקדח עם המחסנית והכדורים. בהמשך לאמור, דרך נאשם 2 את האקדח וירה כדור אחד לעבר האחרים, בעודם בחצר הבית. כתוצאה מהירי נפגע אחד מהאחרים (אביאל) באזור ידו ומותנו. מיד לאחר הירי המתואר לעיל כל האחרים נמלטו מהמקום, כשחלקם נושאים איתם חלק משקיות הסמים. חלק מהאחרים נמלטו לכיוון בניין מגורים סמוך, כששניים מהם אוחזים בשלוש משקיות הסמים אותן נטלו מביתו של נאשם 1 ובהן סמים מסוכנים מסוג קנבוס במשקל 6.42 ק"ג והסתירו אותן בבניין ואילו שניים אחרים הכניסו מספר שקיות סמים לרכב הסיאט.
זמן קצר לאחר מכן, נאשמים 2 ו-3 עזבו את הבית ונאשם 1 יצא משער הבית ואסף את שקיות הסמים שהאחרים הותירו אחריהם במנוסתם מהמקום בעקבות הירי המתואר לעיל והכניסן לתוך החצר. בהמשך נאשם 1 העביר חלק משקיות הסמים ממקום למקום במתחם הבית, בין היתר יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, אף השליך את אחת משקיות הסמים דרך חלון, מעבר לגדר שמקיפה את הבית, על מנת להסתיר את השקית. בשעה 15.16 או בסמוך לכך הגיעו כוחות משטרה לפתח הבית, זאת לאחר שהוזעקו למקום על ידי שכנים ששמעו את קולות המכות והירי. בזמן שהשוטרים עמדו מחוץ לבית וצלצלו בפעמון השער, נאשם 1 הניח את אחת משקיות הסמים מחוץ לחלון ביתו. מיד לאחר מכן, נאשם 1 ניגש למכשיר ה-DVR שבביתו, אשר תיעד את השתלשלות האירועים כמפורט לעיל, ניתק אותו מהחשמל והסתירו מתחת למיטה בחדר שינה בביתו. בהמשך לאמור ובהסכמת נאשם 1, השוטרים נכנסו לביתו של נאשם 1 ותפסו במקום את שקיות הסמים במשקל של 115 ק"ג ובהמשך אף תפסו את שלוש שקיות הסמים שהוסתרו בבניין ברחוב על ידי חלק מהאחרים שנמלטו מביתו של נאשם 1 לאחר הירי, במשקל של 6.42 ק"ג. כתוצאה מהירי המתואר לעיל נגרמה לאביאל חבלה חמורה והוא נזקק לניתוח לשחזור וקיבוע שבר, במהלכו הוצא הקליע שנמצא ברקמה תת עורית בגב.
במעשיהם המתוארים לעיל נאשם 1 החזיק בסם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 121.42 ק"ג שלא לשימוש עצמי, ללא היתר וללא רישיון. נאשמים 2 ו-3 סייעו לנאשם 1 בהחזקת חלק מהסמים בכך שהעבירו אותם לתוך הבית ומשם לחצר. נאשם 2 גרם לאביאל לחבלה חמורה שלא כדין וכשהוא נושא נשק חם. נאשמים 1 ו-2 החזיקו בצוותא חדא כלי נשק שמסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם וכן מחסנית המהווה אביזר לנשק וכדורים שהינם תחמושת לכלי נשק, זאת בלא רשות על פי דין להחזקתם.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
כאמור, הצדדים לא הגיעו להסדר לעניין העונש, פרט להסכמות המפורטות לעיל (הוסכם כי יוטל על נאשם 1 קנס בסכום של 300,000 ₪ כאשר התשלום ואופן חלוקת התשלום יהיה לשיקול דעת ביהמ"ש. כן הוסכם כי על הנאשם 3 יוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 39 ימים, אשר חופפים באופן מלא את ימי מעצרו בין התאריכים 28.02.21 ועד לתאריך 08.04.21), ולכן טענו בפני לעניין העונש.
הראיות והטיעון לעונש
מטעם המאשימה הוגשו המרשמים הפליליים של הנאשמים 2 ו-3. צוין כי לנאשם 1, בן 36 בעת ביצוע העבירות, אין הרשעות קודמות. מהמרשם הפלילי של נאשם 2, בן 59 בעת ביצוע העבירות, עולה כי העבר הפלילי של נאשם זה, הכולל עבירות סמים, אלימות ורכוש, התיישן. גם מהמרשם הפלילי של נאשם 3, בן 62 בעת ביצוע העבירות, עולה כי העבר הפלילי של נאשם זה, הכולל בין היתר עבירות סמים, אלימות, רכוש ושבל"ר, התיישן.
המאשימה ציינה במסגרת טיעוניה לעניין העונש כי נאשם 1 שהה במעצר מאחורי סורג ובריח בתיק זה תקופה של שנה אחת, שלושה חודשים, שלושה שבועות ושלושה ימים. לאחר מכן שהה בתנאי מעצר בית מלא, בהרחקה מבית מגוריו, בפיקוח איזוק אלקטרוני כחמישה חודשים ורק ביום 17.11.22 שב להתגורר בביתו בתנאי מעצר בית מלא עם שעתיים חלונות התאווררות בכל יום וכן הוסר הפיקוח האלקטרוני. נאשם 2 שהה במעצר של ממש תקופה של שנה אחת, שלושה חודשים, שבוע ושישה ימים. לאחר מכן שהה בתנאי מעצר בית מלא, בהרחקה מבית מגוריו ובפיקוח איזוק אלקטרוני במשך כחמישה חודשים ורק בתאריך 17.11.22 שב להתגורר בביתו בתנאי מעצר בית מלא עם שעתיים חלונות התאווררות בכל יום וכן הוסר הפיקוח האלקטרוני. נאשם 3 שהה במעצר מאחורי סורג ובריח לתקופה של 39 ימים. לאחר מכן שהה בתנאי מעצר בית מלא בבית מגוריו בפיקוח איזוק אלקטרוני למשך כשנה ולאחר מכן שהה במעצר בית לילי בלבד. בתאריך 17.11.22 בוטלו תנאי מעצר הבית הלילי.
המאשימה טענה כי יש לקבוע מספר מתחמי ענישה. צוין כי הנאשמים הורשעו לאחר מספר רב של ישיבות בהן נשמעו 8 עדים והתקיים הליך גישור ארוך וממושך. המאשימה אינה מבקשת לזקוף לחובתם את ניהול ההליך, שכן בסופו של דבר כתב האישום תוקן לקולה בצורה משמעותית, בין היתר נוכח טענות הנאשמים. צוין כי לנאשמים 2 ו-3 הרשעות קודמות. לחובתו של נאשם 2 יש 15 הרשעות קודמות במגוון עבירות, בגינן ריצה עונשי מאסר בפועל. עברו הפלילי התיישן, אך עדיין מדובר בצבר רב של הרשעות קודמות. לגבי נאשם 3 לחובתו 27 הרשעות קודמות וכן 2 פריטי רישום ללא הרשעה, במגוון רחב של עבירות וריצה עונשי מאסר בפועל. עברו הפלילי התיישן אך לא נמחק.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
המאשימה טענה לעניין שיקולי הענישה בעבירות נשק וסמים וחבלה חמורה כי יש להחמיר בענישה בנוגע לעבירות אלה על מנת להילחם בתופעות אלו והתפשטותן בחברה, הפוגעת בצורה משמעותית בערכים חברתיים עליהם ביקש המחוקק להגן ובהם שמירה על שלום הציבור, בריאותו וביטחונו וכן הגנה על ביטחון רכושו. נטען כי ביהמ"ש העליון בהתייחס לעבירות בנשק מציין כי כאשר אנשים מחזיקים בנשק המשמעות היא שיש סיכוי גבוה להסלמה והאירוע עלול להתדרדר עקב שימוש בנשק חם ולהביא לפציעות קשות. הנשק שהחזיקו הנאשמים 1 ו-2 אשר נעשה בו שימוש במהלך האירוע לא נתפס על ידי המשטרה ולא ידוע איזו תקופה הוחזק בביתו של הנאשם 1. נטען כי השימוש באקדח על ידי נאשם 2 אשר כיוון את הנשק לאותם אחרים נעשה לא בנסיבות של הגנה עצמית אלא כאשר האחרים כבר בדרכם החוצה מהבית וגם הנאשמים 1 ו-2 כבר היו מחוץ לבית. לכן אין מקום לקבל טענה של הגנה עצמית וכן אין לקבל טענה לפיה נאשם 1 החזיק את האקדח לצרכי הגנה עצמית מכיוון שלא ניתן להשלים עם נטילת החוק לידיים. נלקחו בחשבון מכלול נסיבות האירוע, ההגעה של הסמים למקום על ידי אחרים, העובדה שאותם אחרים, 12 במספר, הגיעו למקום, חלקם רעולי פנים, חלקם עם אלות, תקפו את נאשם 1, כפי שפורט בכתב האישום המתוקן. אך עדיין כאשר בוחנים את התנהלות הנאשמים רואים אותה בחומרה. התנהלותם מעידה על התנהלות עבריינית אשר מצדיקה ענישה חמורה אשר תהלום את נסיבות ביצוע העבירה ומעשיהם, כמות הסמים הגדולה שהוחזקה בביתו של הנאשם 1, השימוש בנשק וגרימת החבלה לאביאל. צוינו הערכים החברתיים הנפגעים כתוצאה מביצוען של עבירות חבלה חמורה ונגזרותיה, שהם שמירה על החיים ושלמות הגוף.
המאשימה טענה כי נאשם 1 הוא הנאשם המרכזי והדומיננטי. הוא בעל הבית, הוא קיבל את הסמים, הוא ביקש מהנאשמים 2-3 להגיע לסייע לו, הוא החזיק את האקדח בביתו, הוא פתח את שער הבית לאחרים, הוא מסר את האקדח לנאשם 2 והוא המשיך לאסוף את שקיות הסמים גם לאחר שהאחרים עזבו את המקום. נכון שנאשם 1 הותקף במהלך האירוע אך אין זה מקנה לו פטור או הגנה מפני ענישה בגין מעשיו. באשר לטענות בדבר אכיפה בררנית נטען כי במהלך חקירת התיק נעשו פעולות רבות בניסיון לזהות את המעורבים הנוספים אך ללא הצלחה, בין היתר בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשמים. נטען כי במהלך ניהול הליך הגישור ובעקבות הערות ביהמ"ש בוצעו השלמות חקירה אשר הובילו לגילוי זהותם של חלק מהמעורבים האחרים ויש כוונה להגיש כתב אישום נגדם בגין חלקם באירועים. ביחס לנאשם 2 נטען כי סייע לנאשם 1 בהחזקת הסמים בעצם הגעתו למקום והעברת חלק משקיות הסמים בחצר הבית. נטען כי חלקו בעבירת הסמים זהה לחלקו של נאשם 3 אשר לגביו הייתה הסכמה עונשית לפיה יושתו עליו 39 ימי מאסר באופן החופף את ימי מעצרו. נטען כי בהתייחס לנאשם 2 יש לשים את הדגש על מעשיו מלבד עבירת הסמים, קרי העובדה שקיבל לידיו את האקדח מנאשם 1 וירה לעבר האחרים ירייה אחת אשר פגעה באביאל ובמעשיו הוכיח זלזול גס בחיי אדם. נטען כי הירי לא בוצע בנסיבות של הגנה עצמית שכן בוצע כאשר האחרים כבר היו בדרכם אל מחוץ לבית וגם נאשם 1 שהותקף כבר היה מחוץ לבית.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
לכן המקרה אינו נכנס לקרבה לסייג לאחריות פלילית והיה עלול להיגרם נזק חמור יותר כתוצאה מהירי. באשר לנאשם 3 נטען כי חלקו מתמצה בסיוע לנאשם 1 בהעברת חלק משקיות הסמים בתוך חצר הבית.
באשר למדיניות הענישה הנוהגת הפנתה המאשימה לפסקי דין אשר מהם ניתן ללמוד על מתחם העונש ההולם בעבירות דומות לטענתה. כן נטען כי תיקון 140 לחוק העונשין שנכנס לתוקף בתאריך 08.12.21 קובע כהוראת שעה לתקופה של 3 שנים עונש מזערי של רבע מהעונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירות בנשק. צוין כי ביהמ"ש לא מחויב לתיקון, שאינו חל במקרה הזה אבל בתיקון יש ביטוי לרצון המחוקק וזה שיקול שצריך לשקול.
במסגרת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה התייחסה המאשימה להודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום ולכך שחסכו בזמן שיפוטי יקר שכן נותרו עוד עשרות עדי תביעה שנותר להעיד. מצד שני נטען כי הנאשמים הבינו היטב את מעשיהם ואת השלכות מעשיהם, הם אינם קטינים ואינם קרובים לסייג לאחריות פלילית, גם לא לסייג ההגנה העצמית. נטען כי יש לקבוע ביחס לנאשם 1 מתחם שנע בין 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת הנשק וביחס לעבירת הסמים יש לקבוע מתחם שנע בין 24 ל-36 חודשי מאסר בפועל. ביחס לנאשם 2 יש לקבוע מתחם שנע בין 6 חודשים ל-3.5 שנות מאסר בפועל בגין עבירת החבלה החמורה והחזקת הנשק וביחס לעבירת הסמים – סיוע להחזקת סם יש לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 3 ל-6 חודשי מאסר בפועל. נטען כי יש לצבור את מתחמי הענישה זה לזה ולמקם את עונשו של נאשם 1 ברף התחתון של מתחמי העונש ההולם שייקבעו. ביחס לנאשם 2 נוכח עברו הפלילי המכביד, הגם שהוא ישן בעיקרו, יש למקום את עונשו ברף הבינוני של המתחמים שייקבעו. הודגש כי עבירת הסיוע להחזקת סמים, בשים לב לעונש המוסכם בעניינו של נאשם 3 ונוכח העובדה שהיא ברף הנמוך ומניחים לטובתו שמדובר בכמות קטנה, מסכימה המאשימה כי העונש שיוטל על נאשם 2 יהיה בחלקו בחופף לעונש שיוטל עליו בגין עבירות הנשק והחבלה. נטען כי על נאשם 1 יש להשית עונש של קנס בסך 300,000 ₪ כפי שהוסכם בין הצדדים. לעניין מועדי התשלום ואופן התשלום הדבר הינו לשיקול דעתו של ביהמ"ש. בנוסף גם על נאשם 1 וגם על נאשם 2 יש להטיל מאסר על תנאי משמעותי. באשר לנאשם 3 שהורשע בעבירה של סיוע להחזקת סם מסוכן ומדובר בסיוע ברף הנמוך, החזקת כמות שאינה ידועה, כאשר מניחים לטובתו שמדובר בכמות קטנה, נוכח נסיבותיו האישיות כפי שהוצגו, גילו ומצבו הרפואי וחלקו העובדתי בביצוע העבירה, הסכימה המאשימה להשית עליו עונש מאסר של 39 ימים אשר חופפים את התקופה בה היה עצור מאחורי סורג ובריח ובנוסף עותרים להשית עליו מאסר על תנאי לתקופה ארוכה ומשמעותית.
בנוגע לטענת הגנה עצמית של הנאשמים המדינה טוענת כי לא התמלאו התנאים להגנה עצמית שכן הנאשמים נכנסו למצב של התנהגות פסולה. הנאשם 1 הכניס את הסמים ואת האחרים לביתו. הוא פתח להם את השער והם נכנסו. האירוע האלים הסתיים ונאשם 1 כבר לא הותקף בשלב הזה. נאשם 2 גם היה מחוץ לבית.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
מכתב האישום המתוקן עולה כי הנאשמים 1 ו-2 היו מחוץ לבית והאחרים היו בדרכם החוצה. האירוע הסתיים וגם תנאי המידתיות לא התקיים כאן. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי מדובר בתקיפה הגורמת חבלה כאשר אל מול התקיפה יש שימוש בנשק ממרחק קצר ואין פה מידתיות. לעניין הנשק העטוף במגבת או נשק מאולתר שנראה בצילומים זה לא עולה מעובדות כתב האישום המתוקן ולא ניתן לקבוע כי היה נשק בידי האחרים.
ב"כ הנאשם 1 טען כי האחרים היו קבוצת עבריינים אלימים והמדינה לא פעלה לגילוי האמת במקרה זה. נטען כי לא מובן מדוע מגנים על האחרים ולנאשמים בתיק זה נגרם עוול. זה תיק עם בעיות בראיות ואילו ניהלו את המשפט עד סופו ייתכן שהיה מדובר בזיכוי בוטה עם מחדלי חקירה ומחדלים של הפרקליטות. בהתחלה טענו לאכיפה בררנית. האחרים תקפו את הנאשמים ולמרות זאת הם לא נתפסו או שוחררו מיד. אף אחד מהם לא נעצר ולא ברור למה. הנאשם 1 עשה טובה לחבר ושמר בשבילו את החבילות. הנאשם 1 שהה במעצר תקופה ארוכה, שבו התנאים חמורים ומגבילים יותר מאשר במאסר. יש לקבוע מתחם ענישה אחד ולא מספר מתחמי ענישה כנטען על ידי המדינה. מדובר באירוע אחד והכל קשור. אין מקום לקבוע שני מתחמי ענישה. הנאשם 1 שהה במעצר תקופה ארוכה ולאחר מכן מעצר באזיק אלקטרוני. יש להתחשב בתקופת המעצר וכן בתקופת המעצר באיזוק אלקטרוני. הנאשם 1 לא רצה את הסמים ולא תכנן את ביצוע העבירות. הנאשמים הותקפו על ידי האחרים. מדובר בשתילי מריחואנה יבשים עם כמות סם יחסית קטנה ועל כך לא גוזרים מאסר על אדם חסר עבר פלילי. לא מחזירים אותו למאסר בנקל. הנאשם 1 ישלם 300,000 ₪. מדובר באדם בן 35 שהתחתן ועובד כקבלן בניין ואינו עבריין. הנסיבות אינן מצדיקות החזרה למאסר בתיק הזה. אמנם הנאשם 1 החזיק נשק אבל ביהמ"ש העליון בעניין אבו מוך מנה דרגות של חומרה בעבירות נשק. כאן מדובר בנשק לצורך הגנה עצמית ולכן דרגת החומרה אינה גבוהה. האוטו שלו פוצץ כאשר הוא הלך לבית הכנסת. הוא התלונן למשטרה וכעבור כמה ימים זרקו רימון הלם לביתו ולאחר מכן נמצא גם כדור בבית. כלום לא נעשה בנדון. במסגרת הסדר הטיעון הנאשם 1 שהיה מואשם בשותפות לירי אינו מואשם עוד בשותפות לירי אלא בהחזקה של הנשק. אין ראיה בתיק מה הוא אמר לנאשם 2. לא ניתן לטעון שזו לא הגנה עצמית. האחרים נכנסו לביתו של הנאשם 1 ותקפו אותו. אשתו נזקקה לטיפול רפואי בגלל ההלם והחרדה. צריך להחמיר במקום המתאים. הטלת עונש חמור במקום שאיננו מתאים זו התאכזרות יתר. הפרקליטות טעתה. הנאשמים הסכימו להסדר כדי לסיים את התיק אבל צריך להתייחס לנסיבות המקרה. בהצטבר העונשים שיקבל הנאשם 1 יש להתחשב בשנה ו-4 חודשים של מעצר של ממש ועוד חמישה חודשים של מעצר באיזוק אלקטרוני שבהם שהה הנאשם 1. אין צורך גם להשית מאסר בעבודות שירות. זה לא מתאים לעבירה ולנסיבות המיוחדות של המקרה. אין צורך להשית עליו מאסר בכלל.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
ב"כ הנאשם 2 טען כי המדינה הייתה צריכה להודות שטעתה ולהפנים את השערורייה שבתיק הזה. לטענתו, יש פה 11 פורעים לכל הפחות שזהותם ידועה, בלי תנאים מגבילים. כך לא נראה צדק וכך לא נלחמים בפשיעה. סגרו תיק של זריקת רימון על בית של אזרח בטענה שאין ראיות. למה אפשר להניח רימון הלם בחצר הבית של אשתו כשהוא במעצר ולסגור את התיק כי אין ראיות. לפוצץ מכונית ליד בית כנסת והתיק נסגר כי אין ראיות. הנאשם כנראה הצטייד בנשק כדי להגן על הילדים שלו. המשטרה לא מגנה עליו. לא מובן מה קורה בתיק הזה. המדינה טוענת שהירי בוצע לאחר שהאחרים יצאו מהבית. בכתב האישום מופיע שהירי בוצע בעודם בחצר הבית. 5 יצאו אבל 7 אחרים עדיין היו בחצר הבית. נורה כדור אחד וגם לא לכיוון ספציפי של אדם אלא לכיוון האחרים. הנאשם 2 הגיע למקום כי נאשם 1 התקשר וביקש את עזרתו. אין פה תכנון. אין ידיעה מראש. אין קשירת קשר. הוא מגיע לעזור ואז מגיעה קבוצת הפורעים. הייתה אלימות קשה נגד הנאשמים. תקיפה שהיא בגדר טרור אזרחי של קבוצה אלימה ביותר פורעת חוק. ממש לינץ'. הנאשמים פעלו מתוך הגנה עצמית בתוך הבית של נאשם 1. זהו תיק מיוחד. אם הייתה חקירה אמיתית ואם האמת הייתה כנר לרגלי החוקרים לא היה פה כתב אישום נגד הנאשמים. אולי לכל היותר הייתה קשירת קשר להחזקת סמים בנסיבות עלומות. נאשם 2 הוא אדם מבוגר, שגר בגפו ועם מצב רפואי לא קל, נתמך ביטוח לאומי, נכה ובמצב נפשי קשה ביותר עם עבר פלילי שהתיישן ואינו מוטמע בעולם העברייני. כל הקשר שלו לתיק זה שהוא דוד של נאשם 1 ונאשם 1 ביקש ממנו לבוא. כב' הנשיא ראה מיד במה מדובר וראה את התמונה האמיתית בתיק זה מיד. נאשם 2 היה למעלה מ-20 חודשים בשלילת חירות. הוא שהה במעצר של 15 חודשים ועוד כ-5 חודשים במעצר באיזוק אלקטרוני ואף חלה בקורונה. החלק של נאשם 2 בביצוע העבירות אינו חמור. האקדח לא היה שלו. הוא פעל מתוך הגנה עצמית. הוא לקח אחריות על העבירה אך אי אפשר לנתק את זה מהנסיבות. הוא לא נעצר מיד אחרי האירוע וגם בתקופה זו לא סיכן אף אחד. לא נפתחו נגדו תיקים נוספים. הוא נתן את הדין על החלק שנכפה עליו באירוע הזה מזמן. לכן יש לדחות את טיעוני המדינה ביחוד בסעיפים 10 – 12. אין מקום למתחמים שונים. מדובר באירוע אחד שנוגע לשלושת הנאשמים. יש להסתפק בתקופת שלילת החירות הארוכה שנגזרה על הנאשם 2. לא בכדי הוא בכלל לא היה בסוגיה של האם להכריז כסוחר סמים. הוא בכלל לא ידע שמדובר בסמים. ההתנהגות שלו ללא דופי לאורך כל התקופה. הוא לא מסכן איש ואין מקום להחזיר אותו לבית האסורים. בנסיבות המקרה בתיק זה אין להטיל עליו מאסר מעבר למה שכבר ריצה במעצר. מסכימים לעונש צופה פני עתיד. באשר לסנקציות כספיות נקבע בהסדר כי הן חלות על נאשם 1 ולא בכדי. גם כך מדובר בסכום גבוה כאשר יש 12 פורעים שעל פי עובדות כתב האישום נהנו מהסמים ולמרות זאת לא הוגשו כתבי אישום נגדם. הנאשמים התחשבו בזמנו היקר של בית המשפט.
ב"כ הנאשם 3 טען כי לא ברור איך ידעו הפורעים להגיע לאותה דירה של הנאשם 1. לאותם אנשים יש שם מעבדת סמים. הם לא סתם הגיעו לשם. נאשם 3 אדם בן 62 אחרי אירועים מוחיים וחולה אונקולוגי נאלץ לשהות בתנאים מגבילים בתיק זה.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
ביום האירוע הוא היה עם הנכדים שלו בחי פארק וקיבל טלפון מהבן שלו, הנאשם 1, שהיה מבוהל וביקש שיבוא מהר. הוא עזב הכל והגיע למקום. יש סרטי וידאו שרואים אותו לוקח 4 שקיות מליד השער ומכניס אותן מאחורי השער ומקבל מכות רצח מאנשים בגיל של הבן שלו. הוא עזב את המקום ופינה עצמו לקבלת טיפול רפואי. ביקשו לעצור אותו עד תום ההליכים אך השופט הורה על שחרורו עוד לפני תסקיר. הוא היה עצור באיזוק אלקטרוני שנה שלמה ועוד חודשיים עם חלון התאווררות על זה שנענה לקריאת בנו והזיז מספר שקיות. עכשיו הוא מורשע ומבקשים להסתפק בימי מעצרו. לא ברור מדוע האחרים לא נעצרו מעולם. הנאשם 3 לקח על עצמו אחריות לעובדה שהוא ידע שהשקיות מכילות סמים. אין לו קשר להבאת הסמים. הוא לא ידע כשהגיע לבית מה הולך לקרות שם. הוא הגיע. הסמים הם עובדה מוגמרת. הוא סייע לבן שלו להזיז מספר שקיות. הוא קיבל מכות רצח ורואים את זה בסרט הווידאו אך זה לא מופיע בכתב האישום המתוקן. צריך להסתפק בימי המאסר שריצה הנאשם 3 כפי שהוסכם ואין להטיל עליו עונשים נוספים, אף לא מאסר על תנאי.
הנאשם 1 בעצמו טען שהסכים לעשות טובה לחבר. קיבל טלפון מאנשים שאיימו עליו ולכן התקשר לנאשמים 2-3 והסביר להם שהוא לא יודע מה יש בשקיות והוא מפחד. הנאשם 2 הלך מהמקום ואז הגיעו האחרים לבית של נאשם 1 ותקפו אותו מיד באלות, דקרו אותו ופצעו אותו. אשתו של הנאשם 1 הייתה בפחד וחרדה מהאירוע. מזל שהילדים לא היו בבית. היה מאבק על הנשק עם הבחור עם הקסדה. הנאשמים היו חבולים ופצועים. הנאשם 1 ביקש מהמשטרה לקחת את המצלמות. הנאשם 1 לא ראה את האחרים מעולם קודם לכן ולא הכיר אותם. רוצה רק לסיים את התיק הזה. מרגיש שלא מגנים עליו. היה פיצוץ ברכב שלו והמשטרה לא נתנה מענה. מפחד שיתנקמו בו. אני איש עסקים והשם שלי נפגע, הפרנסה, העסקים. מבקש שביהמ"ש יסתפק במעצר.
אשתו של הנאשם 1, מעין אור, טענה שזו תקופה קשה שחוותה וזה עורר בה חרדות. היא הייתה באירוע וחודשים לא ישנה והיא מפחדת על הילדים שלה.
הנאשם 2 בעצמו טען שלפני העבירה הזו היה בערך 18 שנה מאמן בהתנדבות בסיוף. היה חבר המשלחת האולימפית. נפצע בגב ומקבל קצבת נכות. באותו יום התקשר אליו הנאשם 1 וביקש עזרה. הוא הלך וראה את המצוקה שלו. הוא היה בלחץ. כשעזבתי את המקום ראיתי 3 מכוניות מגיעות של חמושים ורעולים שנכנסו בצורה אלימה. נכנסתי כדי לעזור לנאשם 1, אולי להרגיע את הרוחות. תקפו אותי וקיבלתי אלת בייסבול בראש. אני התכוונתי רק להרתיע עם הנשק שקיבלתי מהנאשם 1. מישהו קפץ לי על היד והיה מאבק. כך נורה הכדור. שנינו נפלנו על הרצפה. הייתה ירייה באוויר וכולם ברחו. כשנעצרתי הייתי בטוח שזה שנאבקתי איתו הוא הפצוע. זה היה מתוך הגנה עצמית אבל הוא לא היה הפצוע. לא רואים בסרטון מי הפצוע. מישהו נפצע בשגגה.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
אני שילמתי די והותר. אין לי קשר לסמים ובאתי לעזור והצלתי חיים. אם לא הייתי שם הנאשם 1 היה בסכנת חיים ממשית. לא יכולתי לא לעזור לו. המינימום זה ירייה באוויר וזה מה שהיה. אני ספורטאי לשעבר בסיוף. אלוף ישראל כמה פעמים. סגן אלוף עולם. כל חיי ביליתי בתחום הספורט. עשיתי טעויות בחיים ושילמתי עליהן. מצבי הרפואי גרוע ביותר. מצבי החמיר. קשה לי ללכת בבוקר כשאני קם. אני צריך לעבור ניתוח. הבת שלי עומדת להתחתן. לקחתי אחריות על המקרה. באתי לעזור ותקפו אותי.
הנאשם 3 בעצמו טען שמדובר באירוע חריג. הוא כבר עשרות שנים מגדל ילדים ונכדים. עבר חיים קשים. הוא אביו של הנאשם 1 וקדמו למקרה הזה אירועים שניסו לסחוט את הבן שלו. כשהוא התקשר לא ידעתי למה אני בא. אני חולה סכרת ולחץ דם ואונקולוגי ועברתי אירוע מוחי. כשנכנסתי לבית ראיתי את השקיות והרחתי סירחון. אמרתי לנאשם 1 שזה מסריח ושיזמין משטרה. רק הזזנו את השקיות מהחניה של האוטו כדי שנוכל להיכנס לחניה. הבנתי שמשהו לא בסדר ולא רציתי לפתוח. אחרי שקיבלנו מכות רצח והתוקפים היו בבית שמעתי צרחות של אישה וראיתי אותה וכמה אנשים תפסו אותי והרימו אותי. לא הרגשתי טוב. אחי לקח אותי והזמינו טיפול נמרץ לייצב אותי. נכון שנגעתי בשקיות שיש בהם סמים וידעתי על זה בדיעבד. אין לי קשר לסמים. האחרים לא נעצרו. הם הובאו לחקירה. אני מבקש שהבן שלי לא יקבל עונש נוסף. אני לא מבקש שום דבר לעצמי.
שיקולי בית המשפט לעניין הענישה ולעניין קביעת מתחם העונש ההולם בעבירות בהן הורשעו הנאשמים, בטרם התייחסות לנתונים החריגים של הפרשה נשוא כתב האישום:
הערך החברתי שנפגע
במקרה זה מדובר בעבירות סמים (כאשר נאשם 1 הורשע על פי הודאתו בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ונאשמים 2-3 הורשעו על פי הודאתם בסיוע להחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית), עבירת החזקת נשק (לגבי נאשמים 1 ו-2) ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לגבי נאשם 2 בלבד).
הן עבירות הסמים והן עבירות בנשק פוגעות בערך החברתי המוגן שעניינו הגנה על שלום הציבור ובריאותו. עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית או סיוע להחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית תורמות לנגע הסמים ולשרשרת הפצת הסם והינן בעלות פוטנציאל של ממש לגרימת נזק לשלום הציבור ובריאותו, הן על ידי גרימת נזקים ישירים עקב שימוש בסמים והן גרימת נזקים עקיפים שכן שימוש בסמים גורר במקרים רבים אף ביצוע עבירות נלוות, אם כי במקרה זה מדובר בסם מסוג קנבוס אשר חומרתו פחותה בהשוואה לסמים אחרים. עבירות של החזקת נשק ותחמושת ללא רישיון ושלא כדין גם הן בעלות פוטנציאל של ממש לגרימת נזק לשלום הציבור ובריאותו, במיוחד כאשר קיימת סכנה שהנשק יעבור מיד ליד ויגיע לגורמים עבריינים או ישמש במהלך אירוע אלים, כפי שאירע במקרה זה. גם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות פוגעת בערך החברתי המוגן שעניינו הגנה על שלום הציבור ובריאותו ושלמות הגוף והבריאות.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
מדיניות הענישה ומתחם הולם
בתי המשפט נקראים תדיר להחמרת הענישה בעבירות סמים, במיוחד בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ומנעד הענישה הוא רחב והוא תלוי נסיבות המקרה הספציפי – סוג הסם, כמות הסם, נסיבות ההחזקה ועוד [ראו: ע"פ 9910/17 אלבטינה גריפולינה נ' מדינת ישראל (03.05.2018); ע"פ 8436/20 יעקב אמסלם נ' מדינת ישראל (07.06.2021)]. אין צורך להכביר במילים בחשיבות הערך החברתי שנפגע בעקבות עבירות הסמים ובחשיבות ההגנה על ערכים אלה. עבירות הסמים חומרתן מיוחדת וקיים צורך להיאבק בהן באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה, אך כאמור, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.
כאמור, הנאשם 1 הודה והורשע בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית שהעונש המרבי הקבוע בפקודת הסמים המסוכנים לצידה הוא מאסר לתקופה של 20 שנה או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. הנאשמים 2-3 הודו והורשעו בעבירה של סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובהתאם לסעיף 32 לחוק העונשין עונשו של המסייע הוא מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל ביצועה העיקרי. העונש הקבוע בחוק מנחה את ביהמ"ש בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם.
גם בעבירות של החזקת נשק נאמר לא אחת בפסיקה כי יש להחמיר, אך מדרג הענישה בעבירות המבוצעות בנשק נקבע, בין השאר, על פי סוג, איכות וכמות הנשק. יש להתחשב בפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח. בבוא ביהמ"ש לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק עליו להתחשב בנסיבות שבהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה, בין היתר סוג הנשק המוחזק שלא כדין, כמותו, התכלית שלשמה הוא מוחזק והסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש [ראו: ע"פ 1323/13 רך חסן נ' מדינת ישראל (05.06.2013)]. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי שיקולים של גמול, הוקעת המעשים, הגנה על ביטחון הציבור והרתעה אפקטיבית מחייבים ככלל הטלת מאסר בפועל לריצוי של ממש בגין עבירות של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, גם על מי שזו לו הרשעתו הראשונה [רע"פ 2718/04 אבו דחאל נ' מדינת ישראל (29.03.2004); ע"פ 3877/16 ג'בלי נ' מדינת ישראל (17.11.2016)].
נאשמים 1 ו-2 הודו והורשעו בעבירת החזקת נשק שהעונש המרבי הקבוע בחוק העונשין לצידה הוא מאסר לתקופה של שבע שנים לגבי החזקת נשק שלא כדין ו-3 שנים לגבי החזקת חלק, אבזר או תחמושת. הנאשם 2 הודה והורשע אף בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שהעונש המרבי הקבוע בחוק העונשין לצידה הוא מאסר לתקופה של 14 שנים.
לגבי מדיניות ענישה בעבירות סמים הגישו ב"כ הנאשמים פסיקה במסגרתה נפסקו עונשים הנעים בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות בגין הקמת מעבדה לגידול קנביס או בגין סיוע ליצור קנביס או סיוע להחזקת קנביס לבין מאסר בפועל בן 54 חודשים בגין גידול והפקה של 3.4 טון קנביס או מאסר בפועל בן 45 חודשים בגין ניהול ותפעול מעבדת קנביס.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
לגבי מדיניות הענישה בעבירות נשק הגישו ב"כ הנאשמים פסיקה הנעה בין מאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר שיכול שירוצה בעבודות שירות בגין החזקת נשק שלא כדין והחזקת תחמושת. המאשימה הפנתה בטיעונים שהוגשו מטעמה לפסיקה מחמירה הרבה יותר.
הן עבירות החזקת (או סיוע להחזקת) סמים מסוכנים והן עבירות החזקת נשק פוגעות בערך החברתי של שלום הציבור ובריאותו, וקיימת בפסיקה מגמה של החמרה בענישה בעבירות אלה, אך כאמור יש לקבוע את מתחם הענישה בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי. בענייננו נראה כי לפחות לגבי נאשמים 2 ו-3 לא התקיים תכנון מוקדם של העבירות, הן לגבי עבירות הסיוע להחזקת סמים מסוכנים והן לגבי עבירת החזקת הנשק או עבירת גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, המיוחסת לנאשם 2. לגבי נאשם 1 נטען כי החזיק את הנשק לצורך הגנה עצמית, אך כפי שטענה המאשימה לא ניתן לקבל טענה של החזקת נשק שלא כדין לצורך הגנה עצמית שכן זוהי מדינת חוק ולא ניתן להצדיק נטילת החוק לידי האזרח.
שיקולים של מראית פני הצדק
כפי שצוין בפתח גזר הדין, תיק זה עבר לטיפולי כשופט מגשר וזאת לאחר מספר רב של ישיבות הוכחות בהן נשמעו עדים. כחלק מלימוד הראיות לקראת הגישור צפה בית המשפט בצילומים של החבורה המגיעה לביתו של נאשם 1 כדי לקחת את הסמים, ובהמשך בתיעוד המצולם של האירוע האלים (בחלקים שצולמו). צילום החבורה מגיעה לבית הוביל לשאלה שהופנתה לצדדים והיא האם מתנהל גם כתב אישום כנגד החבורה השניה הנ"ל (השאלה נשאלה על ידי מאחר וסברתי כי ניתן יהיה לקיים הליך גישור במקביל בשני תיקים). תשובת המאשימה כי לא הוגש כתב אישום מאחר ואנשי החבורה הנ"ל לא זוהו נראתה על פניה תשובה בלתי סבירה. נראה היה לי מצפיה בצילומים שאיכותם סבירה שלפחות חלק מאותם מעורבים מוכרים לבית המשפט ככאלו שכבר ביקרו בעבר באולמות היכל המשפט בחיפה. מעבר לאמור, כשופט עם ותק סביר בדיונים בתחום הפלילי, עם ניסיון של מעל 22 שנה בבית משפט זה, וכנשיא שמכיר מתוקף תפקידו יכולות איתור וזיהוי של גורמי חקירה, התשובה לפיה לא ניתן היה לזהות את המעורבים הייתה, על פניה, מעוררת תהיה. בהמשך, לאחר שהתבקשו הבהרות, התברר כי התשובה גם אינה מדויקת. כפי שגם הובהר, לאחר שאלות והערות בית המשפט חודשה החקירה בעניינם של המעורבים מהחבורה השנייה ונמסר לבית המשפט גם כי יש כוונה להעמיד מעורבים אלו לדין. ויודגש, בהקשר זה, כי ההחלטות המעודכנות התקבלו, ככל הנראה, בעיקר על בסיס הראיות שהיו בתיקי החקירה מראשיתו ומזה זמן.
מקרה זה, כפי שהתגלה בפני, מצביע על אכיפה בררנית בלא שניתן הסבר סביר כל שהוא למניע בעטיו לא ננקטו בסמוך לאירוע פעולות של השלמת חקירה והעמדת המעורבים לדין. גם אם היה לכך טעם ענייני וראוי (וכזה לא הוצג בפני) הרי שלא ניתן להתעלם, בעת גזירת הדין, מחוסר האיזון שבין אותם מעורבים נוספים ובין שלושת הנאשמים שבפני.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
בנסיבות אלו לא ניתן להתעלם בענייננו מטענות ב"כ הנאשמים, שיש להן בסיס, לגבי אי אחידות בנוגע לפעולות שנקטה המשטרה כלפי הנאשמים ומנגד כלפי האחרים. האחרים לא נעצרו בגין פרשה זו ולא הוגשו נגדם כתבי אישום לפחות עד היום, זאת למרות שהם תקפו את הנאשם 1 בביתו והיו מעורבים לכל הפחות בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ובעבירות אלימות (ויתכן כי אף בעבירות הקשורות באחזקת נשק). כאמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי זהותם אינה ידועה למאשימה ונראה כי לעניין זה התקיימו מחדלי חקירה, או לחילופין התקבלו החלטות משיקולי מדיוניות כאלו או אחרים, שמשפיעים על תחושת אי הצדק שבטיפול רשויות האכיפה בשני הצדדים לעימות. אציין כי במסגרת הטיעונים לעונש טענה המאשימה כי לאור דברים שהתגלו במהלך ניהול תיק הגישור פועלת המדינה לזיהוי ומעצרם של חלק מהמעורבים האחרים בפרשה. עם זאת לא ניתן הסבר סביר מדוע לא בוצעו הדברים בעבר ואדגיש כי ספק בעיני אם לפחות חלק מאותם מעורבים לא זוהו מיד בסמוך לאירוע, בין אם מהצילומים ובין אם באמצעי זיהוי ואיתור אחרים, שאיני מוצא לנכון לפרטם במסגרת גזר הדין.
לנוכח הדברים האמורים מתעוררת תחושת אי נוחות מן העובדה שלכל הפחות לעת הזו קיימים פערים בין האכיפה כלפי הנאשמים ובין האכיפה כלפי האחרים אשר היו מעורבים בביצוע עבירות לפחות באותה מידה, או במידה דומה, שבה היו מעורבים הנאשמים שבפני. אדגיש כי פעילותם העבריינית של האחרים אינה מכשירה את פעולתם העבריינית של הנאשמים שבפני, שביצעו עבירות חמורות. עם זאת מראית פני הצדק מחייבת התייחסות זהה למעורבים באותו אירוע עברייני. התייחסות כזאת לא הייתה במקרה שבפני.
אבהיר כי בית המשפט אינו בא "להעניש" משטרה או פרקליטות, הפועלות בשם הציבור הרחב ולהבטחת שלומו, על מה שנראה, לכאורה, כמחדל. יש להניח כי מסקנות מהאירוע שתואר כבר הוסקו ועוד יוסקו לעתיד. עם זאת, חיזוק ההרתעה ואמון הציבור בגורמי אכיפה מחייב טיפול זהה במבצעי עבירות באותו אירוע. המקרה שבפני בו בוצעה אכיפה בררנית בלתי מוסברת באופן הפוגם באמינות מערכת האכיפה ומערער את היסודות לעבודתה. מעבר לכך, ובהיבט הפרטני, מגביר האירוע את תחושת אי הצדק כלפי הנאשמים. לכך יינתן ביטוי בגזירת עונשם של הנאשמים. עם זאת יודגש, בימ"ש זה יתייחס במסגרת שיקולי הענישה אך ורק לעובדות כתב האישום המתוקן והמוסכם. לא ניתן לקבל טענות שונות שנטענו הנוגדות את עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודו הנאשמים.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
באשר לנסיבות ביצוע העבירות, כאמור, מדובר בעבירות חמורות. עם זאת, אין מדובר בעבירות החזקת סמים או החזקת נשק במדרג החמור ביותר. כמו כן, ככל הנראה לגבי נאשמים 2 ו-3 לא התקיים תכנון מוקדם של העבירות. נטען כי הנאשם 1 החזיק את הנשק לצורך הגנה עצמית או הגנה על משפחתו [ב"כ הנאשם הפנה לעניין זה לב"ש 625/82 אבו מוך מחמוד נ' מדינת ישראל פ"ד לו(3) (1983)]. עם זאת, כאמור וכפי שנטען על ידי המאשימה, לא ניתן לקבל טענות של החזקת נשק שלא כדין לצורך הגנה עצמית במדינת חוק באופן שמצדיק נטילת החוק לידי האזרח. בהתאם
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
לעובדות כתב האישום המתוקן הנאשם 1 הותקף על ידי האחרים והנאשמים 2 ו-3 הגיעו למקום כדי לסייע לו לאחר שקרא להם להגיע. הנאשם 1, לאחר שהותקף על ידי האחרים, הוציא אקדח ממקום מסתור והעבירו לידי הנאשם 2 יחד עם מחסנית וכדורים. הנאשם 2 ירה באקדח לעבר האחרים, בעודם בחצר הבית. כתוצאה מהירי נפגע אחד האחרים, שמו אביאל. מיד לאחר מכן נמלטו מהמקום האחרים, כשחלקם נושאים עמם חלק משקיות הסמים (אשר חלקן אותרו לאחר מכן על ידי שוטרים שהוזעקו למקום על ידי השכנים).
בנסיבות אלו, למרות שהנאשמים הודו והורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, נטען כי הנאשמים פעלו מתוך הגנה עצמית או רצון להגן על זולתם, הנאשם 1 אשר הותקף על ידי האחרים. יש לקבל טענת המאשימה כי לכל הפחות לגבי נאשם 1 נראה כי הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפתו על ידי האחרים.
ניתן לומר שחלקו היחסי של הנאשם 1 בביצוע העבירות היה גדול יותר. הנאשם 1 הוא שהכניס את הסמים לביתו ולחצרו, הוא זה שהכניס את האחרים לביתו והוא זה שהזעיק למקום את הנאשמים 2 ו-3 על מנת שיסייעו לו, כאשר נראה כי אין להם חלק בתכנון קודם של ביצוע העבירות. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע עבירות של סמים והחזקת נשק הוא גדול, אך בענייננו כאמור מדובר בהחזקת כמות בינונית של סם מסוג קנבוס ובהחזקת נשק שהיה מוסתר בביתו של הנאשם 1 ולטענתו שימש להגנה עצמית. הנזק שנגרם כתוצאה מהשימוש בנשק הוא חבלה חמורה לאביאל, אחד מהאחרים, אך היה יכול להיגרם נזק לחיי אדם כתוצאה מהשימוש בנשק. כאמור, ביצוע העבירות לא היה מתוכנן, לכל הפחות לא על ידי הנאשמים 2-3 והסיבות שהביאו אותם לבצע את העבירה היו רצונם לסייע לנאשם 1 שהותקף על ידי האחרים. הסיבות שהביאו את הנאשם 1 לבצע את העבירות ככל הנראה היו בצע כסף, למרות שלטענתו עשה טובה לחבר. לכל הנאשמים יכולת להבין את מעשיהם ואת הפסול במעשיהם, אך יש לייחס משקל לנסיבות האירוע, בו הותקף הנאשם 1 על ידי האחרים והנאשמים 2-3 פעלו כדי לסייע לו. יכולתם של הנאשמים 2-3 להימנע מהמעשים ומידת השליטה שלהם על המקרה הייתה נמוכה. כאמור, הם הוזעקו על ידי הנאשם 1 בעיצומו של האירוע ופעלו כדי לסייע לו כאשר הותקף על ידי האחרים. נראה כי גם הנאשם 1 פעל מתוך מצוקה, לפחות לגבי הוצאת הנשק המוסתר לאחר שהותקף על ידי האחרים. הנאשמים לא פעלו באכזריות והתעללות.
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
כפי שפורט לעיל, מדובר בנאשם 1 שהינו צעיר ללא עבר פלילי ובנאשמים 2-3 שהינם מבוגרים בעלי עבר פלילי עשיר בעבירות סמים, אלימות ורכוש אלא שמדובר בעבר פלילי מלפני שנים רבות, עבר שהתיישן. נראה על פניו כי נאשמים 2-3 התרחקו עם השנים מעולם הפשע ולא נזקפה לחובתם מעורבות פלילית מזה שנים. ענין זה חייב להישקל לזכותם. ניתן משקל לפגיעה של ניהול ההליך והטלת העונשים על הנאשמים בהם ובמשפחותיהם. ייתכן כי לנאשם 1 אף נגרם נזק מהרשעתו בביצוע העבירות, לאור הצהרת בא כוחו כי בכוונתו של נאשם 1 ללמוד משפטים בעתיד.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
הנאשמים נטלו אחריות על מעשיהם, הודו וחסכו עדותם של עדים רבים נוספים ועניין זה יילקח בחשבון בגזירת העונשים. כמו כן, נראה כי סביר להניח שיחזרו למוטב ולא יבצעו עבירות דומות נוספות והסיכוי לשיקום גבוה. הנאשם 1 הסכים לשלם קנס בסך 300,000. טען לבעיות כלכליות אך לא הגיש מסמכים ולא תמך טענותיו לעניין זה. הנאשמים שיתפו פעולה עם רשויות אכיפת החוק וכאמור הודו וחסכו זמן שיפוטי רב. נלקחה בחשבון טענתו של הנאשם 2 להתנדבותו בתחום הספורט ותרומתו לחברה. כן נלקחו בחשבון גילם ומצבם הבריאותי של הנאשמים 2-3. עוד יש לקחת בחשבון במקרה זה את התנהגות רשויות אכיפת החוק, כפי שבאה לידי ביטוי בטענות ב"כ הנאשמים, לרבות העובדה שאיש מהאחרים לא נעצר עד כה ולא הוגשו נגדם כתבי אישום בגין תקיפתו של הנאשם 1 ומעורבותם באירוע.
סיכום קביעת מתחם העונש ההולם וקביעת העונש ההולם לנאשמים
הפסיקה אליה הפנו הצדדים ברובה אינה משקפת מקרים בעלי נסיבות דומות ויש להביא בחשבון נסיבותיו הספציפיות של המקרה ושל הנאשמים בעת קביעת מתחם הענישה והעונש ההולם לנאשמים.
אני סבור כי מדובר בכמה עבירות המהוות אירוע אחד ולכן יש לקבוע מתחם עונש הולם לאירוע כולו ולגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע לגבי כל אחד מהנאשמים.
נאשם 1 נעצר בתאריך 24.02.21 ושהה במעצר של ממש עד לתאריך 17.06.22. סה"כ שהה במעצר מאחורי סורג ובריח לתקופה של שנה אחת, שלושה חודשים, שלושה שבועות ושלושה ימים.
מתאריך 17.06.22 ועד לתאריך 17.11.22 שהה נאשם 1 בתנאי מעצר בית מלא, בהרחקה מבית מגוריו, בפיקוח איזוק אלקטרוני. בתאריך 17.11.22 שב להתגורר בביתו בתנאי מעצר בית מלא עם שעתיים חלונות התאווררות בכל יום וכן הוסר הפיקוח האלקטרוני.
לאחר שבחנתי את הענישה בעבירות דומות ובפסיקה שהוצגה על ידי שני הצדדים, סבורני כי יש להעמיד את מתחם הענישה בכל הנוגע לנאשם 1 בין 9 חודשי מאסר, שיכול שירוצו בעבודות שירות, ל-36 חודשי מאסר, בלוויית עונשים נלווים כדוגמת מאסר על תנאי ותשלום קנס (אשר נקבע במסגרת ההסדר כי יעמוד על סך של 300,000 ₪).
בהביאי בחשבון את מתחם הענישה מהצד האחד ואת תקופות המעצר הממושך שהנאשם 1 היה נתון בו, וכן בהביאי בחשבון את מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, לרבות חובת בית המשפט לגזור את הדין באופן שיחזק את תחושת הצדק וההגינות באכיפת החוק, סבור אני כי במקרה זה יש להסתפק בתקופת מעצרו ולא לגזור עליו עונש של מאסר נוסף.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
נאשם 2 נעצר בתאריך 04.03.21 ושהה במעצר של ממש עד לתאריך 17.06.22. סך הכל שהה נאשם 2 במעצר מאחורי סורג ובריח לתקופה של שנה אחת, שלושה חודשים, שבוע ושישה ימים. מתאריך 17.06.22 ועד לתאריך 17.11.22 שהה נאשם 2 בתנאי מעצר בית מלא, בהרחקה מבית מגוריו בפיקוח איזוק אלקטרוני. בתאריך 17.11.22 שב להתגורר בביתו בתנאי מעצר בית מלא עם שעתיים חלונות התאווררות בכל יום וכן הוסר הפיקוח האלקטרוני.
בכל הנוגע לנאשם 2, בשים לב לחלקו, יעמוד מתחם הענישה בין ענישה צופה פני עתיד בדמות מאסר מותנה של 8 חודשים לבין מאסר בפועל של 14 חודשים.
נאשם 3 שהה במעצר של ממש לתקופה של 39 ימים. לאחר מכן שהה במעצר בית מלא בבית מגוריו בפיקוח איזוק אלקטרוני למשך כחודשיים ולאחר מכן בתנאי מעצר בית לילי בלבד עד 17.11.22 שאז בוטל מעצר הבית הלילי.
באשר לנאשם 3 יש לקבוע מתחם ענישה הנע בין ענישה צופה פני עתיד של מאסר מותנה למשך 6 חודשים לבין מאסר בפועל של 9 חודשים, שיכול שירוצו בעבודות שירות. עם זאת, כאמור, קיימת הסכמה בהסדר לגבי עונש המאסר שיוטל על נאשם 3.
במקרה זה, בנסיבותיהם של הנאשמים, אשר כאמור, אינם בעלי עבר פלילי המשפיע על הענישה במקרה זה שכן נאשם 1 הינו צעיר ללא עבר פלילי ולנאשמים 2-3, שהינם מבוגרים ובעלי בעיות רפואיות, עבר פלילי שהתיישן, ומדובר בנאשמים שהודו והביעו חרטה, שהו במעצר ובנסיבות המקרה ומשיקולי צדק כפי שפורטו לעיל, סבורני, מבלי להקל ראש בחומרת העבירות שביצעו הנאשמים, כי יש לקבוע את העונשים שייגזרו קרוב לתחתית מתחם הענישה שנקבע על ידי לגבי כל נאשם. לא מצאתי מקום לחרוג ממתחמי הענישה שנקבעו בשל שיקולי שיקום במקרה זה.
כן הנני סבור כי יש להטיל על כל נאשם עונש מאסר מותנה, על מנת להבטיח שמעשים אלה לא יחזרו בעתיד, למרות שנראה כי הסיכון לכך נמוך והסיכוי לשיקום גבוה.
באשר לקנס שהוסכם כי יוטל על הנאשם 1 יצוין כי הנאשם 1 טען לבעיות כלכליות אך לא הציג כל מסמכים או ביסוס לטענותיו. על כן, תשלום הקנס יחולק ל-15 תשלומים שווים.
סיכום הענישה וגזר הדין
אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הנני מטיל על הנאשם 1 את העונשים הבאים:
בשים לב למעצר הממושך בו שהה הנאשם אני קובע כי ניתן להסתפק במעצר שמשכו, כאמור לעיל, 15 חודשים ועוד 24 ימים, כמאסר שייגזר על הנאשם. אדגיש כי עונש זה מקל עם מבצע עבירות מסוג אלו שביצע הנאשם ואין לראותו כעונש מתאים למקרים של ביצוע עבירות דומות. עם זאת החלטתי, כחריג ועל רקע הנסיבות שפורטו, להקל בעונשו ולהסתפק בענישה מוחשית זו. מכאן שהנאשם השלים לרצות את מאסרו.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 51088-03-21 מדינת ישראל נ' אור ואח'
בנוסף אני גוזר עליו מאסר מותנה של 12 חודשים, והתנאי שהנאשם 1 לא יעבור עבירות סמים ונשק מסוג פשע וזאת במשך שלוש שנים מהיום ויורשע בגינן;
על העונשים שפורטו נוסף תשלום קנס מוסכם בסך 300,000 ₪ או 15 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 02.01.23 ובכל 02 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי ויהיה על הנאשם לרצות את יתרת המאסר בתמורה.
על הנאשם 2 אני מטיל את העונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, ממנו ינוכו ימי מעצרו באופן שהנאשם 2 סיים לרצות את המאסר בפועל שנגזר עליו וזאת במסגרת ניכוי ימי מעצרו;
מוטל על הנאשם 2 מאסר מותנה של 8 חודשים, והתנאי שהנאשם 2 לא יעבור עבירות סמים ונשק מסוג פשע וכן עבירה של חבלה חמורה וזאת במשך 3 שנים מהיום ויורשע בגינן.
על הנאשם 3 אני מטיל את העונשים הבאים:
כפי שהוסכם, על הנאשם 3 יוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 39 ימים, אשר חופפים באופן מלא את ימי מעצרו בין התאריכים 28.02.21 ועד לתאריך 08.04.21; הנאשם ריצה כבר את מלוא תקופת מאסרו וזאת בהיותו עצור.
כמו כן, מוטל על הנאשם 3 מאסר מותנה של 6 חודשים והתנאי שהנאשם 3 לא יעבור עבירות סמים מסוג פשע וזאת במשך שלוש שנים מהיום ויורשע בגינן.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ג, 01 דצמבר 2022, במעמד הנאשמים וב"כ הצדדים.
רון שפירא, נשיא
