בפני
כב' הרשמת בכירה ריבי לב אוחיון
תובעים
1. **** *** ת"ז *******
נגד
נתבעים
1. ***** *** ת"ז ********
החלטה
בפניי בקשת נתבעת (להלן המבקשת) לחיוב התובע (להלן המשיב) בהפקדת ערובה בהתאם להוראת תקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 ("התקנות" או "תקסד"א").
בקצרת אומר, המשיב עתר בתביעה להפחתת או ביטול חיובו בתשלום מזונות קטינים שנקבעו בהסכם שבין הצדדים שאושר בחודש דצמבר לשנת 2017 (להלן ההסכם), כאשר לטענתו חל שינוי המצדיק את ביטול/הפחתת המזונות מן הטעם כי 2 בנות מתוך 5 ילדים עברו להתגורר בביתו ובהתאם יש לפעול עפ"י הלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית.
המבקש ציין כי עפ"י ההסכם, המשמורת על הקטינים משותפת לצדדים וכן נקבעו זמני שהות באופן בו הקטינים ישהו אצל אביהם בימים שני ורביעי בשבוע, כולל לינה וכן כל סופ"ש שני, ובחגים לסירוגין.
כן נקבע כי מזונות 5 הילדים אותם על המבקש לשלם יעמדו ע"ס של 4,500 ₪ לחודש.
שינוי הנסיבות שחל הינו כי לפני כשנתיים כאשר הקטינות *** ו*** עברו להתגורר בבית המבקש.
המבקש פנה אל המשיבה בבקשה לביטול חיובו בתשלום מזונותיהן אלא שהיא סירבה ולכן הוא פונה לביהמ"ש בבקשה לבטלם וכן הוא דורש לחייב את המשיבה בתשלום מזונותיהן באופן רטרואקטיבי מיום המעבר אליו.
המבקש הוסיף וטען לקשיים כלכליים לרבות בשל זאת שנולדה לו בת נוספת מנישואים שניים וכי עליו לשאת במזונותיה בסך של 1,500 ₪ לחודש וכי סה"כ עליו לשלם 6,000 ₪ למזונות ילדיו.
כן טען המבקש כי הכנסתו נפגעה קשות מאז פרוץ משבר הקורונה בעוד ערב חתימת ההסכם עמדה הכנסתו ע"ס של 15,000 ₪ לחודש, וכן טען כי הוצאותיו גבוהות ועליו לפרוע חובות בגין הלוואות בסך של 100,000 ₪ וכן הוא נושא בכל ההוצאות הרפואיות והחינוכיות של ילדיו באופן בלעדי.
המבקש טען כי הכנסתה של המשיבה גבוהה משלו ועומדת על סך של למעלה 10,000 ₪ לחודש.
בכתב הגנתה טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה מחמת השתק פלוגתא שהרי ההליכים הקודמים שבין הצדדים הסדירו את נושא המזונות, מחמת חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט.
המבקשת טענה כי שינוי הנסיבות לו טוען המבקש נוצר לפני למעלה משנתיים בעוד שלאחריו ניתנו פסקי דין המסדירים גם את נושא המזונות לאחר אותו שינוי נסיבות ולכן התביעה נעדרת עילה. מכאן שעל המבקש להוכיח שינוי נסיבות מאז פסקי הדין המאוחרים – והוא לא עשה זאת.
המשיב צירף מסמכים לא רלוונטיים להליך אולם מנגד השמיט פרטים ומידע משמעותיים להליך דנן.
המבקשת טענה כי מצבו הכלכלי של המשיב השתפר לטובה מאז ההליך הקודם שהרי לטענתו בהליך שם נדרש לכלכל את 3 ילדיה של אשתו השנייה שאינם ילדיו וסה"כ נשא בעול כלכלת 9 ילדים בעוד כעת עליו לשאת בעול כלכלת 6 ילדים.
בהליכים הקודמים שבין הצדדים שינה התובע את גרסאותיו ביחס להכנסותיו כאשר פעם אחת טען כי השתכר עובר להסכם הגירושין סך של 10,000 ₪ ובפעם אחרת 11,000 ₪ וכעת טוען כי השתכר 15,000 ₪ עובר להסכם.
שינוי הנסיבות לא הוכח לא באשר להכנסות המשיב שטוען כי הן פחתו ולא בעניין והבאת ילד נוסף לעולם אינה משמשת עילה לשינוי נסיבות בראי הפסיקה.
מצבה הכלכלי של האם דחוק והיא נאלצה ליטול הלוואה של כ- ***** ₪.
האב סותר את עצמו ביחס לטענותיו לעניין מקום מגוריה הקבוע של הקטינה *** בהליך זה וביחס להלכים קודמים ולתסקיר העו"ס.
באשר לקטינה *** טוענת המבקשת כי לא מדובר על העברת משמורת והקטינה שהינה נערה מתבגרת, הולכת ובאה בין שני הבתים כפי ראות עיניה ונוחיותה באשר האב אינו מציב גבולות ברורים לקטינה ומאפשר לה לעשות כפי העולה על רוחה.
המבקשת הוסיפה כי מצבו הכלכלי של האב השתפר גם בעקבות זאת שקיבל סך של ****** ₪ מאת המבקשת שרכשה את חלקו בבית המשותף לצדדים.
הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה
ביום 8.5.22 הגישה המבקשת בקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה.
בבקשה גוללה המבקשת את סדר השתלשלות ההליכים המשפטים שבין הצדדים לאחר ההסכם.
תביעה מיום ****** שהגיש המשיב לביטול או הפחתת מזונות נמחקה, כך גם תביעה בעניין משמורת שהוגשה באותה תקופה. גם תביעה שהגיש המשיב בשלב מאוחר יותר נמחקה לבקשתו – כאשר העו"ס לסדרי דין עדכנה את ביהמ"ש כי לא ניתן לכתוב תסקיר עם המלצות בשל התנגדותו לכך.
בהתבסס על הליכי העבר טענה המבקשת כי התביעה דנן קלושה וסביר להניח כי תידחה. המבקשת טענה כי המצב הכלכלי לו טוען המשיב מצדיק חיובו בהפקדת ערובה וכן היא הפנתה לפסק דין מיום 16.6.20 שם צוין ע"י כב' השופט ערן שילה כי: "במבט צופה פני עתיד, כי טענות הנתבעת בהקשר זה נרשמו, ואם יהיה בכך צורך יינתן להן ביטוי בעתיד" – זאת באשר לחיוב המשיב בהוצאות משפט בשל ניהול הליכי סרק.
תשובת המשיב
ביום 31.5.22 הוגשה תגובת המשיב בה ביקש לדחות את הבקשה והפנה לכך שהמבקשת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי.
האב טען כי נאלץ למחוק את תביעותיו הקודמות שכן אותה העת התנהלה נגדו חקירה במשטרה בעקבות תלונות כוזבות של המבקשת כלפיו כאילו שהוא מתעלל פיזית ונפשית בילדיו, והוא נדרש להיות מורחק מילדיו למשך חודש ימים ומסיבה זו סרב להסתייע בשירותי הרווחה בהם איבד אמון.
האב הפנה להוראות הדין והפסיקה ביחס להפקדת ערובה והקריטריונים שיש לבחון לשם כך.
המשיב טען כי הבנות *** ו*** עברו להתגורר עמו ויש לו ראיות להוכחת טענתו זו. המשיב שב על שינוי הנסיבות הנטען על-ידו בכתב התביעה וכן טען שוב כי הכנסתה של המבקשת גבוהה משלו.
ביום 12.6.22 הוגשה תגובת המשיבה לתגות המשיב, לפי הוראת ביהמ"ש.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
ברירת המחדל בהליכים אזרחיים הינה כי כל צד נושא בהוצאותיו, אולם הדין מאפשר לבית המשפט סמכות להורות כי צד אחד יישא בהוצאות הצד שכנגד [ראו למשל רע"א 7687/18 מדינת ישראל – רשות המסים – מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 7 (15.07.2020) (להלן – עניין מרעב חסן בנייה וסחר)].
יתרה מזו, לבית המשפט סמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה, שתשמש לתשלום הוצאותיו של הנתבע במקרה בו יפסקו לטובתו הוצאות במסגרת ההליך.
ההסדר החקיקתי הקובע את סמכותו של בית המשפט לחייב תובע יחיד בהפקדת ערובה קבוע בתקנה 157 (א) לתקנות, וזו לשונה:
"157. (א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע."
בין שיקולים אלו נקבעו ארבעה שיקולים עיקריים, כדלהלן [רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, [פורסם בנבו] פס' 7(13.11.2014): א- תושבות חוץ של התובע, ב- אי ציון מען עדכני בכתב התביעה, ג- סיכויי התביעה, ד- מצבו הכלכלי של התובע.
בענייננו רלוונטיים 2 שיקולים: סיכויי התביעה – יש לבחון את סיכויי התביעה על פניה, אך גם בכך אין טעם בלבדי המספיק לשם חיוב התובע בהפקדת ערובה;
ההלכה הנוהגת בפסיקה היא שכאשר עסקינן בהליך שנמצא בערכאתו הראשונה – שיקול זה כלשעצמו אינו יכול, על פי רוב, להביא לחיוב התובע בערובה להוצאות הנתבע [ראו למשל רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, [פורסם בנבו] פס' 5 (16.01.2013); רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, [פורסם בנבו] פס' 7 (13.11.2014)].
עוד נקבע בפסיקה כי ברירת המחדל היא שתובע לא יחויב בהפקדת ערובה. בהתאם לכך, נקבע לא אחת, כי מתוך שאיפה לצמצם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, המהווה זכות חוקתית, בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי תקנה 157 (ותקנה 519 בשעתה) אך במקרים חריגים [רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר [פורסם בנבו] (12.11.2020) (להלן – עניין קריל); רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, [פורסם בנבו] פס' 5 04.12.2014)).
שיקול שני – מצבו הכלכלי של התובע יש לאזן בין הקושי של יכולת התובע לשיפוי הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך, ובין החשש לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, כאשר כפות המאזניים ייטו לטובת הגנה על זכות הגישה לערכאות.
מן הכלל אל הפרט
ע"מ להכריע בבקשה נדרשתי ליישם את מבחני הפסיקה, ומצאתי כי בהתאם לאלו, ובשים לב לנסיבות העניין דנן אין מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה, זאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לתוצאותיו של ההליך.
באשר לסיכויי התביעה, סבורתני כי אין הם קלושים עד כדי כך שישנו צורך לחייב התובע בהפקדת ערובה. המדובר בתביעה לביטול או הפחתת תשלום המזונות שמשלם המשיב מן הטעם של שינוי נסיבות. לדידו של המשיב, הקטינות *** ו*** מתגוררות עמו באופן בו הוא נושא בצרכיהן באופן בלעדי ונדרש לשלם למבקשת מזונותיהן בעוד הן מתגוררות אצלו.
בעניין מעבר הקטינות *** ו*** אל בית המשיב לא הציגה המבקשת ראיה הסותרת את טענותיו וביחס לקטינה *** טענה בכלליות כי טענתו בהליך כאן סותרת את טענתו בהליך הקודם באשר למועד המעבר אליו (ההבדל למעשה הוא האם מדובר על שנה או שנתיים), ואילו באשר לקטינה *** נטען כי היא שוהה אצל אביה בשל היחס הסלחני והמקל שהוא מגלה כלפיה אל מול הגבולות הברורים שדורשת המבקשת להציב בפניה לצורך חינוכה.
המבקשת אפוא לא סתרה את טענות המשיב ביחס לשינוי הנסיבות במובן זה. ככל שהקטינות אכן עברו להתגורר בבית המשיב, די בכך כדי להיכנס בשערי בימ"ש ולבחון מחדש את אופן חיובו של האב במזונותיהן והאם עליו לעשות כן.
באשר להכנסות הצדדים, מבלי להיכנס לעובי הקורה, המשיב צירף דו"ח רווח והפסד ביחס להכנסותיו בשנת 2021. המשיב אמנם לא השווה באמצעות אסמכתאות להכנסותיו נכון למועד עריכת ההסכם ברם טען כי אז התשכר כ-15,000 ₪ לחודש, בעוד המבקשת טענה כי התייחס בהליכים קודמים להכנסות של 10,000-11,000 ₪ לחודש.
על ביהמ"ש יהא לבחון סוגיית הכנסות הצדדים בבוא העת וממילא כאשר ידון בתביעה יובאו בחשבון מכלול הנתונים לרבות הכנסות הצדדים בפועל, כי אז יעשה שקלול והמזונות / ביטולם/ הפחתתם יקבעו בהתאם.
באשר לדרישת המשיב לבטל או להפחית המזונות באופן רטרואקטיבי, הדברים יוכרעו במסגרת פסק הדין אולם אפנה את הצדדים לכך שהלכה היא אמנם כי ככלל דמי מזונות שנגבו ו"נאכלו", לא יושבו אם כבר נגבו ואולם העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר ייקח בתוך חשבון שיקוליו: "את כל הנסיבות, לרבות אם מדובר במזונות אשה או ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים, או האשה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו וכיו"ב" (תמ"ש (טבריה) 53053-02-11 ת.ר. (קטינה) ואח' נ' א.א. (לא פורסם, [פורסם בנבו], 9.2.2012, פסקה 59 לפסק הדין; תמ"ש (י-ם) 16933/99 ל.ש. נ' ל.י., לא פורסם, [פורסם בנבו], 30.12.2004, פסקה 77 לפסק הדין, וראו גם ההפניות שם).
אשר למצבו הכלכלי של המשיב, אמנם בעת הזו לא ברור אם יוטלו עליו הוצאות ככל שתביעתו תידחה ומה יהיה גובהן. על אף שהמשיב טען כי מצבו הכלכלי הורע, ככל שתביעתו תידחה והוא יחויב בתשלום הוצאות, סביר להניח כי גובהן יהיה בהתאם לעובדה כי המבקשת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי, שתקבל את התשלום הכספי, אשר יקבע בהתאם או בדומה להוצאות שנגרמו לה בפועל. מכאן שסביר כי החיוב לא יהיה גבוה והמשיב יהא מסוגל לעמוד בו. לכך יש להוסיף כי המשיב מיוצג ע"י עו"ד פרטי וחזקה עליו כי יש באפשרותו לשאת בתשלום שכר-טרחתו.
במאזן ההסתברויות, וכאשר הכלל המנחה הוא זכות הגישה לערכאות, מצאתי כי אין מקום להורות לתובע להפקיד ערובה, לפי הוראות תקנה 157 (א) לתקסד"א.
סוף דבר
הבקשה נדחית.
על אף התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי להטיל חיוב בהוצאות.
החלטה זו תפורסם אלא אם יביע מי מהצדדים התנגדות בתוך 10 ימים, שאז אדון בה לגופו של עניין.
ניתנה היום, כ"ט תשרי תשפ"ג, 24 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.
