בפני
כב' השופטת מיכל ברדנשטיין
תובע (המשיב)
האב
ע"י עו"ד אסי סגל
נגד
נתבעת (המבקשת)
האם
ע"י עו"ד קיטי מיאנג
החלטה
לפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה דנן שעניינה באחריות הורית על הקטינה XXX, בת הצדדים.
טענות המבקשת
הנתבעת (להלן: האם) טוענת בבקשתה לסילוק על הסף שהוגשה ביום 27.2.23 כי האב הגיש תביעה לבית הדין הרבני בעניין הקשר בינו לקטינה, בת הצדדים, ומתנהל בבית הדין הליך זה כשנה, שבמסגרתו הוגשו תסקירים וניתנו החלטות שונות ולמעשה בית הדין הרבני הוא זה שדן בתיק.
האם מפנה עוד לעובדה כי האב הגיש את התביעה דנן כאשר במקביל פנה לבית הדין הרבני בבקשה לסגור את התיק, וכי ביום 12.2.23 בית הדין הרבני דחה את בקשתו לסגירת התיק בהחלטה מנומקת.
האם טוענת כי בית הדין הרבני רכש בנסיבות אלו סמכות לדון בתביעה, וכך גם על פי החלטת בית הדין הרבני. האם מפנה בנוסף לכלל של כיבוד בין ערכאות.
טענות המשיב
התובע (להלן: האב) בתגובתו שהוגשה היום טוען כי יש לדחות את הבקשה. האב טוען כי התיק שבפני בית הדין הרבני הוא תיק ישוב סכסוך, שנסגר וצריך היה להיסגר זה מכבר. הצדדים התגרשו זה מכבר, בשנת XXX, בלי שבית הדין דן לגופו של עניין, ואין בפני בית הדין הרבני כל תביעה כרוכה, וממילא לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בנושא הקטינה.
האב טוען כי אמנם, התקיים הליך בבית הדין הרבני ואולם זאת במסגרת הליך ישוב סכסוך שהאב יזם ביום 16.11.21, ושם אמנם ניתנו החלטות והוגשו תסקירים, אך אין בהליך ישוב סכסוך כדי להקנות סמכות לבית הדין הרבני, וכל תביעה לא הוגשה לבית הדין.
לטענת האב, בית הדין הרבני נתן כדין ביום 14.4.21 החלטה בדבר סגירת תיק ישוב סכסוך בחלוף תקופת עיכוב ההליכים על פי החוק.
כמו כן, האב עתר לבית המשפט דנן בהליך י.ס. בתיק 25354-12-23 בעניין הקשר עם הקטינה וניתנה החלטה ולאחר מכן, הוגשה התביעה דנן כדין, בהעדר כל תביעה אחרת תלויה ועומדת בפני בית הדין הרבני.
האב טוען כי החלטת בית הדין הרבני מיום 12.2.23 שבה דחה את בקשתו לסגור את התיק היא החלטה לא נהירה, וכי מכל מקום, סמכותו לדון בתיק ישוב סכסוך פקעה כבר.
דיון והכרעה
סבורתני כי דין הבקשה להתקבל.
אין חולק כי בפני בית הדין הרבני אכן התנהלו עד לאחרונה ממש הליכים שונים וניתנו החלטות שונות ומהותיות בעניין הקשר שבין הבא לקטינה. עמדתי על עיקר ההליכים במסגרת החלטתי מיום 3.3.23 בתיק י.ס. 25354-12-23, עת האב הגיש בקשה לסעד דחוף בעניין הקשר עם הקטינה. וכך תוארו הדברים באותה החלטה:
כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לתגובת האם, שעליהם לא חלק האב בתשובתו שהוגשה היום, התקיימו ומתקיימים עדיין הליכים בפני בית הדין הרבני, גם אם לא תלויה ועומדת בפניו תביעה, וזאת, בליווי של העו"ס לס"ד, כמפורט להלן.
ביום 18.11.22 ניתנה על ידי בית הדין הרבני בבקשה לסעד דחוף שהגיש האב שם לקביעת מפגשים במרכז קשר, והדבר אף נעשה לבקשת האב ובמטרה לחדש קשר בינו לקטינה.
לפי עדכון העו"ס מיום לביה"ד מיום 4.1.22, המפגשים במרכז הקשר יחלו ביום 10.1.22 כאשר העו"ס ציינה כי התקבל מידע מורכב וסותר ע"י הצדדים ומכאן ההמלצה למפגשים במרכז הקשר ל-3 חודשים. בהחלטת ביה"ד הרבני מיום 13.1.22 ניתן תוקף של פסק דין להמלצות העו"ס.
בעדכון נוסף של העו"ס לב"ה"ד מיום 12.9.22 עלה כי התקיימו מפגשים במרכז קשר במשך 8 חודשים ודווח בו על קשיי ההורים, כל אחד כפי חלקו. העו"ס המליצה לפנות לטיפול בחידוש קשר על ידי מטפל אחד והמליצה על פניה למרכז טיפול ב-XXX ובינתיים, על המשך המפגשים במרכז הקשר בפיקוח חלקי וזאת ליצירת המשכיות. ביה"ד הרבני בהחלטתו מיום 22.9.22 נתן תוקף של החלטה להמלצות.
בהתאם לעדכון העו"ס שהוגש לביה"ד ביום 19.1.23, האם הגישה תלונה למשטרה בגין חשד לפגיעה בקטינה ע"י האב במרכז הקשר אך הוחלט שלא להפסיק את המפגשים בין האב לקטינה אלא לקיימם בפיקוח מלא, וזאת, כפי שניתן להבין, עד להתבררות התמונה. האב התנגד לכך וסירב להגיע למפגשים בפיקוח מלא בנימוק כי הוא חף מכל אשמה. בשל התנגדות האב לקיום המפגשים, לא מתקיימים מפגשים בחודש וחצי האחרונים (החל מיום 4.12.22). העו"ס מציינת כי הובהרה לאב החשיבות בקשר רציף וכי הפסקת המפגשים עלולה לגבות מחיר כבד ולהקשות על המשך יצירת הקשר. העו"ס ביקשה את הבהרת בית הדין לגבי המשך המפגשים במרכז הקשר בשים לב להמלצה להמשיך לקיים המפגשים במרכז הקשר תוך התחלת טיפל בהקדם האפשרי במרכז לטיפול משפחתי ב-XXX XXX (כשצויין שההורים ברשימת המתנה)".
על רקע האמור הבעתי בסע' 8 להחלטה סברתי כי:
"ראשית יאמר, כי משעה שמתקיימים הליכים בבית הדין הרבני – גם אם לא במסגרת תביעה תלויה ועומדת – בליווי העו"ס, שאך לפני מספר ימים הגישה עדכון, הרי שלטעמי נכון וראוי היה לפנות לבית הדין הרבני בעקבות עדכון העו"ס האחרון. זאת, לנוכח העובדה כי החומר והשתלשלות הדברים מונחת בפני בית הדין הרבני, שטיפל בנושא עד כה. לעניין זה יאמר כי אמנם, האב מפנה בתשובה שהגיש היום להחלטת בית הדין הרבני מיום 14.4.22 ולפיה, היות וחלפו 60 ימים מפתיחת התיק, לא ניתן לקיים פעילות בתיק והוא יסגר ועל הצדדים לפתוח תיק מתאים. ברם, כפי שראינו, בית הדין הרבני לא משך ידו מהעניין וכך, ניתנה החלטה מיום 22.9.22 והעו"ס כאמור פנתה אליו בעדכון מיום 19.1.23 עם המלצות והעניין תלוי בפניו".
עם זאת, הדברים נאמרו לעניין הליך פתיחת הליך ישוב סכסוך בפני בית משפט זה במקביל לניהול הליכים בתיק ישוב סכסוך בבית הדין הרבני.
עיון בהחלטות שצורפו לכתבי הטענות של הצדדים, כמו גם לעמדותיהם במסגרת תיק י.ס 25354-12-22 שנדון בפני (תיק שכאמור נפתח בשל פניית האב לבית משפט זה בעניין הקשר עם הקטינה), מעלה כי תיק אחד ויחיד שמספרו 1217389/9 נפתח בבית הדין הרבני ובגדרו הוגשו תסקירי העו"ס וניתנו כל החלטות בית הדין הרבני, שאליהם מפנים הצדדים, לרבות ההחלטה האחרונה מיום 12.4.23. זהו למעשה תיק ישוב סכסוך.
אמנם, ביום 14.4.22 ניתנה החלטת בית הדין הרבני בתיק ישוב סכסוך שלפניו, ולפיה, בחלוף 60 ימים מפתיחת התיק לא ניתן לנהל פעילות והתיק יסגר, וכי על הצדדים להגיש תיקים חדשים.
ברם, אין חולק כי על אף האמור, המשיכה הפעילות בתיק ישוב סכסוך שבפני בית הדין הרבני וניתנו החלטות מהותיות, כמפורט לעיל.
העובדה המכרעת לטעמי שבגינה יש לקבל את בקשת האם היא העובדה שבית הדין הרבני דחה במפורש בהחלטתו מיום 12.2.23 את בקשת האב לסגור את התיק שלפניו. להלן לנוחיות כל ההחלטה:
אמנם, התיק שנמשכה בו הפעילות ולגביו ניתנה החלטת בית הדין הרבני מיום 12.2.23 הוא תיק ישוב סכסוך, ולא תיק תביעה חדשה שהוגשה, ובינתיים, ביום 2.2.23 הוגשה התביעה של האב לבית משפט זה.
עם זאת, בית הדין הרבני נדרש למעשה לסוגיית הסמכות, וכפי שעולה מהחלטתו האמורה הוא היה מודע לכך שהאב הגיש תביעה לבית המשפט דנן, אך סבר כנראה כי מאחר ונמשכה הפעילות בתיק לפניו, הרי שיש לראות בכך משום תביעה שמנוהלת בפניו מטעם האב, ואין מקום כעת לאפשר לאב להביא לסגירת התיק כדי להעביר את המשך הדיון לבית משפט זה.
כידוע, בית משפט זה אינו ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, והכלל של כיבוד בין ערכאות מורנו כי על בית משפט זה להמנע ממתן החלטה הסותרת את החלטת בית הדין הרבני בנושא הסמכות. ובלשונו של השופט אלון בבד"מ 1/81 י' נגר נ' א' נגר, בעמ' 397-398:
"הרעיון שביסודם של דברים אלה הוא עקרון הכיבוד והכבוד ההדדיים, שעל בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לנהוג אלו באלו. כיבוד הדדי זה אינו עניין של נימוסים תקינים והנהגה טובה בלבד, אלא חיוני הוא לקיומה של מערכת שיפוט תקינה, במיוחד בתחום המשפטי הרגיש של ענייני המעמד האישי, שבו שתי ערכאות שיפוטיות מתרוצצות בקרבה של המערכת המשפטית".
ראה עוד, למשל, ע"א 84/81 (בר"ע 25/81) ד' גולדפרב נ' א' גולדפרב, קטין, ואח', בעמ' .259
בנסיבות אלו, סבורתני כי ככל והאב סבור כי החלטת בית הדין הרבני מיום 12.2.23 היא החלטה שגויה, הרי שהדרך העומדת בפני האב להשיג על החלטה זו היא על ידי הגשת הליך מתאים לערכאה המוסמכת, ולא ניהול ההליך דנן במקביל לניהול ההליך בבית הדין הרבני.
על רקע האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.
התסקיר שהוזמן בהחלטה מיום 2.2.23 יוגש לבית הדין הרבני.
בנסיבות המקרה, ומשעה שהחלטת בית הדין הרבני מיום 12.4.23 ניתנה לאחר הגשת התביעה בתיק דנן (שהוגשה ביום 2.2.23), אין צו להוצאות.
התיק יסגר.
ניתנה היום, ט' אדר תשפ"ג, 02 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
