בפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המבקשת ברמ"ש 22054-01-23
והמשיבה ברמ"ש 35363-01-23
עו"ד ר'
בתפקידה ככונסת נכסים של נכס ברח' הלל 43 חיפה
נגד
המשיב ברמ"ש 22054-01-23
והמבקש ברמ"ש 35363-01-23
המשיבה בשני הערעורים
1. א'
ע"י ב"כ עוה"ד אתי סדיס
2. ל'
ע"י ב"כ עוה"ד כרמלי עדי ועוה"ד רומי קנבל
פסק דין
לפניי שתי בקשות רשות ערעור שהדיון בהן אוחד. שתי הבקשות – האחת ברמ"ש 22054-01-23 שהוגשה על ידי כונסת הנכסים (להלן: "הכונסת") והשנייה ברמ"ש 35363-01-23 שהוגשה על ידי המבקש, המצוי בהליכים משפטיים מול המשיבה 2 (להלן ובהתאמה: "האיש", "האישה").
שתי בקשות רשות הערעור הוגשו כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט, סגן הנשיאה טל פפרני) בתלה"מ 62981-11-20 (להלן: "בית משפט קמא"), אשר הותיר את העיקול ברישום שהוטל ביום 10.12.2020 על הדירה ברח' *** בחיפה, הרשומה על שם חברה שבבעלות האיש (להלן: "הדירה").
ביום 15.12.2022 דחה בית משפט קמא את בקשת הכונסת מיום 20.10.2022 לביטול העיקול וזו לשון ההחלטה:
"לאחר שעיינתי בבקשה, בטענות הצדדים, שעה שעולות טענות מצד המשיבה 1 בדבר הזכויות בדירה, ואפשר שיקבע בהן ממש, ותתקבל הטענה בדבר הקשר בין המשיב 2 לחברת "ב'" ושעה שהתיק ממתין לפסק דין, ומשלא מצאתי כי קיימת דחיפות מיוחדת לביטול העיקול, ומשלא שוכנעתי כי יגרם למי מהמעורבים נזק ממשי מהותרת העיקול, אני מורה כי לעת הזו, יוותר העיקול על כנו. במסגרת פסק הדין אשר עתיד להינתן, תינתן התייחסות גם לעיקול מושא בקשה זו. המזכירות תמציא לצדדים."
(להלן: "החלטת בית משפט קמא")
תמצית טענות הכונסת (המבקשת ברמ"ש 22054-01-23)
ביום 13.08.2022 מונתה הכונסת על פי החלטת כב' הרשם שי גור בתיק הוצל"פ *** (להלן: "צו המינוי") בו הזוכה היא חברת "ב'" (להלן: "הזוכה"), שהלוותה כספים לאחת מחברות שבבעלות האיש ובשליטתו, ושהועברו לחברה שבבעלותה הדירה. נכון למועד הגשת בקשת רשות הערעור, עומד סכום החוב בתיק ההוצל"פ על סך 1,160,000 ₪.
נוכח תפקיד הכונסת בהתאם לצו המינוי ובהתאם לסעיף 54א' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), וכן נוכח תקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקסד"א"), הכונסת הינה בגדר "מחזיקה" של הדירה במובנה הדיוני.
זכויות הכונסת והזוכה גוברות על זכותה הנטענת של האישה. ההלוואה שלא נפרעה במועדה מהווה חוב חלוט העומד בגדר פסק דין לטובת הזוכה. זכותה הלכאורית של האישה נסוגה מפני זכות הזוכה להשלמת הליכי גביה אפקטיביים. מדובר בעיקול זמני שמשקלו נמוך ולכן מאזן הנוחות נוטה בבירור אל עבר הכונסת והאיש, אשר הוכיחו כי הנזקים הנגרמים להם בשל צו העיקול משמעותיים.
שגה בית משפט קמא עת הכריע בבקשה מבלי לקיים דיון נוכח תקנות 97 (ז') ו-97(ח') לתקסד"א המחייבות קיום דיון. בית משפט קמא חרג מסמכותו עת דחה את ההכרעה בבקשה למעמד מתן פסק הדין, שלא ברור מתי יינתן. החלטה זו אינה עומדת במבחן החוקיות, מנוגדת לתקנה 97(ח') לתקסד"א, והדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהכונסת ו/או הזוכה לא נמנים כצדדים בתיק, כך שלא יוכלו לערער על הקביעות שייקבעו בפסק הדין העתידי, בכל הנוגע לצו העיקול, וזאת בשל היעדר מעמד.
החלטת בית משפט קמא הינה קצרה, ניתנה באופן אגבי ובלתי מנומק, והיא אינה הולמת את סוג ההכרעה הנדרשת. אי מתן החלטה מפורטת בבקשה מסכלת את יכולתה של ערכאת הערעור להפעיל ביקורת שיפוטית.
החלטת בית משפט קמא הינה בעלת השפעה בלתי הדירה, חורצת גורל על דרך דחיית הקץ והימנעות מלהכריע בבקשה. מדובר בעיוות דין חריג ביותר ובנקודת אל חזור מבחינתם של הזוכה והכונסת.
תמצית טענות האיש בשתי הבקשות
צו העיקול שהוטל על הדירה הושג מלכתחילה בשל הטעייה וטענות סרק של האישה כי יש לה לכאורה זכויות בדירה. הדירה נרכשה לאחר שהצדדים נפרדו, באמצעות נטילת הלוואה ולא מכספים משותפים. חוסר תום ליבה של האישה הינו שיקול משמעותי לביטול העיקול.
בהתאם להסכם ההלוואה בין הזוכה לבין החברות שבבעלות האיש, המועד לפירעון ההלוואה חלף. הותרת העיקול על כנו גורמת לנזקים כבדים הגוברים על נזקי האישה מהסרת העיקול. משכך, אין בהותרת העיקול כדי להטיב עם האישה. המועד לתשלום ההלוואה שנטל לרכישת הדירה הגיע (30.03.2022), סכום החוב בתיק כינוס הנכסים החל מסכום של 750,000 ₪ והוא תפח ועלה לסך של כ- 1,200,000 ₪. מדובר בנזק שערורייתי וחריג העולה על שווי הדירה.
אין עילה להטלת העיקול במסגרת תביעה לאיזון משאבים שהגישה האישה וממילא גם אם יינתן פסק דין לטובת המשיבה הקובע כי יש לאישה זכויות בדירה, הרי שבית משפט מוסמך לאזן הזכויות והנכסים בדרכים אחרות ולא רק באמצעות רישום בעלות בפועל. חוות דעת האקטוארית מלמדת כי לאיש קיימים כספים ונכסים אחרים אשר מתוכם ניתן לבצע את איזון המשאבים העתידי. קרי, להבטיח את זכויות האישה ולצמצם הנזקים המשמעותיים שנגרמים לאיש בשל הותרת צו העיקול.
שגה בית משפט קמא משלא שקל את חלופת העיקול שהציע, הטלת עיקול על זכויותיו בדירה המשותפת של הצדדים ברח' חנה סנש בחיפה, אשר את זכויות האישה בה רכש לאחרונה.
תמצית טענות האישה בשתי הבקשות
יש לדחות את שתי הבקשות. לאישה זכויות בדירה ובחברה שלא הוחרגה בהסכם הממון. "החוב" הינו חוב מלאכותי ובבסיסו שיתוף פעולה בין האיש לבין חברו שהוא בעל השליטה בחברה הזוכה. בחקירה הנגדית שהתקיימה בבית משפט קמא עלו תהיות ביחס ל"חוב" / ל"הלוואה" / להחזר חלק מכספי "ההלוואה" וכן לא הוצגו אסמכתאות המוכיחות כי אכן נתנה הלוואה וכיו"ב. לא יעלה על הדעת שהאיש אשר מסוגל לרכוש נכס בשווי של למעלה מ-4 מיליון ₪ יגיע למצב של אי עמידה בהחזר הלוואה, בגין נכס אחר, עד כדי מימושו.
לאיש אין מעמד להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שהגישה הכונסת; האיש אינו משלם מזונות והוטל עיקול נוסף על הדירה להבטחת תשלום המזונות. האיש מבריח נכסים וכל פעולותיו הינן לצורך הסתרה ונישול האישה מזכויותיה. הסרת העיקול עלולה לגרום לאישה נזק רב ובלתי הפיך, שכן מדובר בנכס שבאמצעותו תוכל האישה להבטיח זכויותיה.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בשתי הבקשות ועיינתי בהחלטות בית משפט קמא (ההחלטה מושא הבקשה וארבעת ההחלטות שקדמו לה), מצאתי כי יש ליתן רשות ערעור לבקשות ולדון בהן כערעור וזאת בהתאם לתקנה 149(2)(א) לתקנות, ולגופו של עניין, לדחות את שניהם.
החלטת בית משפט קמא הינה הלכה למעשה הכרעה שיפוטית חמישית במספר המתייחסת לצו העיקול, בין על דרך של בקשה לביטולו ובין על דרך של עיון מחדש. ארבע בקשות הוגשו על ידי האיש והחמישית במספר הוגשה על ידי הכונסת בחלוף כשנתיים מיום מתן צו העיקול לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בתיק וסמוך להגשת סיכומי האיש לבית משפט קמא בתביעה העיקרית.
במסגרת תביעה רכושית שהגישה האישה כנגד האיש, הוטל ביום 10.12.2020 עיקול זמני. במסגרת ניהול ההליך בבית משפט קמא וטרם מינויה של הכונסת, הגיש האיש שתי בקשות לביטול צו העיקול (מיום 22.12.2020 וכן 13.02.2022) וכן הגיש האיש שתי בקשות לעיון חוזר (מיום 03.02.2022 וכן 12.06.2022). בית משפט קמא דחה את כולן. נשמעו הוכחות בתביעה וביום 27.11.2022 הוגשו סיכומי התשובה לבית משפט קמא והתיק ממתין למתן פסק דין.
במסגרת תיק ההוצל"פ שהזוכה מנהלת נגד החברות שבבעלות האיש, ניתן ביום 28.04.2021 צו עיקול נוסף על הדירה. צווי העיקול שהוטלו על הדירה שווים בכוחם מבחינה נורמטיבית, ומכאן שהקודם בזמן גובר על רעהו שהוטל לאחריו.
עיקול נכס נועד להשיג שתי מטרות: האחת, להוות מחסום בפני עשיית דיספוזיציות סותרות בנכס מושא העיקול, והשנייה, לאפשר את מימושו המהיר של העיקול על דרך מכירת הנכס לצורך פירעון החוב הפסוק. עיקול נכס אינו מקנה זכות מהותית בנכס המעוקל, אך משמעותו הינה למעשה "שימת יד" של בית המשפט או של לשכת ההוצאה לפועל על נכס מסוים, כסעד דיוני, שנועד לאפשר הליכי הוצאה לפועל ומימוש נכסים לצורך פירעון חובות החייב (עיינו ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, נז(3) 580 (2003) והאסמכתאות המצוינות שם).
צו העיקול הוא סעד זמני שתפקידו הבטחת ביצועו הראוי של פסק הדין שעתיד להינתן. שאלת הזכויות המהותיות של האישה בדירה נבחנה על ידי בית משפט קמא, שמצוי בסכסוך על בוריו, לפניו נשמעו הראיות, הוא התרשם מהצדדים ומעדיהם, הוגשו כל הסיכומים בתיק ובית משפט קמא הביע דעתו באשר לסיכויי התביעה ובלשונו: "… שעה שעולות טענות מצד המשיבה 1 (האישה כאן- א.א), בדבר הזכויות בדירה ואפשר שייקבע (שיש- א.א) בהן ממש, ותתקבל הטענה בדבר הקשר בין המשיבה 2 (האיש כאן- א.א) לחברת ב.מ.טק בע"מ (להלן: "הזוכה")…".
אין בידי לקבל את טענת הכונסת כי בית משפט קמא מחויב היה לקיים דיון במעמד הצדדים נוכח לשון תקנות 97(ז') ו-97(ח') לתקסד"א, וכי די בחריגה מלשון התקנות האמורות כדי לבטל ההחלטה. בתמצית ופשטות, עיון בתקנות הרלוונטיות מלמד כי ככלל, בקשות לצו עיקול זמני יידונו במעמד צד אחד זולת אם לא יהיה בקיום דיון במעמד בעלי הדין כדי לסכל את מטרת הצו (תקנה 97(ג) לתקסד"א). באם ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב או המחזיק, אם יש כזה, לבקש את ביטול הצו תוך שלושים ימים ממועד המצאתו, ואז יקיים בית המשפט דיון במעמד בעלי הדין בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום הגשת בקשת הביטול (תקנה 97(ו) לתקסד"א). הדיון בבקשה למתן סעד זמני או לביטולו ייערך בלא דיחוי (תקנה 97(ז) לתקסד"א). ההחלטה בבקשה לסעד זמני או ביטולו תינתן עם תום הדיון ולכל המאוחר בתוך ארבעה עשר ימים לאחר הדיון (תקנה 97(ח') לתקסד"א).
לאחר מתן החלטה בעניין הסעד הזמני רשאי בית המשפט לבקשת בעל דין לעיין מחדש בו או בתנאיו, אם סבר כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו מאז מתן הצו ולא היה ניתן לגלותן בשקידה סבירה קודם לכן או בשל חלוף הזמן או אם מצא שיש מקום לשנות את היקפו או את התנאים שבהם ניתן (תקנה 98 לתקסד"א).
יוצא אפוא כי לאחר הכרעה בבקשה להטלת צו עיקול זמני או ביטולו, אין בית המשפט מחויב לקיים דיון במעמד הצדדים כל אימתי שמוגשת לו בקשה בעניין. בענייננו, ודאי שלא היה מחויב בית משפט קמא לקיים דיון שעה שמדובר בבקשה חמישית לביטול העיקול הגם שזו בקשתה הראשונה של הכונסת.
בית משפט קמא לא נמנע כטענת הכונסת מלהכריע בבקשה, אלא החליט באופן פוזיטיבי כי לעת עתה יוותר העיקול על כנו. אשוב ואציין, כי מדובר בבקשה לביטול עיקול שהוגשה כשנתיים לאחר הטלתו, פרשת ההוכחות הסתיימה, סיכומי תשובה הוגשו בחודש נובמבר 2022 והתיק ממתין לפסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא בקיא ברזי הסכסוך ובטענות הצדדים, לא בכדי מצא לנכון להביע את דעתו באשר לסיכויי התביעה ובלשונו: "… שעה שעולות טענות מצד המשיבה 1 (האישה כאן- א.א), בדבר הזכויות בדירה ואפשר שייקבע (שיש- א.א) בהן ממש, ותתקבל הטענה בדבר הקשר בין המשיבה 2 (האיש כאן- א.א) לחברת "ב" (להלן: "הזוכה")…".
זאת ועוד, אמנם הכונסת מונתה ביום 13.08.2022 בתיק ההוצל"פ אך יצוין כי בבקשות קודמות שהגיש האיש לבית משפט קמא העלה הוא טענות המצויות בבסיס ערעורה של הכונסת. כך למשל, בתשובת האיש לתגובת האישה לבקשה הראשונה שהגיש לביטול צו העיקול מיום 22.12.2020, ציין האיש כי: "בכל הנוגע לעיקול על הדירה ברחוב *** היא רשומה על שם חברת *** בע"מ […]. הדירה נרכשה באמצעות הלוואות שקיבלה מצד ג' והתחייבה לפרוע אותן עד 31.03.2022. כעת, החברה לא יכולה למכור הדירה בכדי להחזיר ההלוואה עפ"י ההסכם ונגרמים לה נזקים משמעותיים. עצם הטלת העיקול מהווה הפרה של הסכם ההלוואה ובהתאמה כבר ננקטו הליכים ע"י הלווה כנגד החברה ויש הליכים תלויים ועומדים בהוצאה לפועל […]" (עיינו סעיפים 26-27). דוגמה נוספת, בבקשה השנייה לעיון חוזר שהגיש האיש מיום 12.06.2022 טען האיש את הטענה הנשמעת כיום על ידי המערערת כונסת הנכסים, כי: "בחוזה ההלוואה שנטל המבקש לרכישת הדירה נקבע כי המועד האחרון להחזר ההלוואה הינו 30.03.2022, ולאור חוסר האפשרות למכור את הדירה המעוקלת, החברה המלווה החלה בהליכי הוצאה לפועל ואף הגישה בקשה למינוי כונס נכסים" (עיינו סעיף 5).
סעיף 53 לחוק ההוצל"פ מקנה לרשם ההוצל"פ היכולת למנות כונס נכסים לנכס מסוים של החייב, "אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק הדין". יוצא אפוא כי עסקינן בתפקיד ביצועי. כינוס נכסים הינו מונח כולל למגוון סעדים אשר אופיים ותוכנם המשפטי משתנה בהתאם להקשר החקיקתי שהם מופיעים בו ובהתאם לסוג הנכסים שהכונס מופקד עליהם. המיוחד בהליכים אלה והמייחד אותם הוא שבכולם מתמנה אדם מטעם בית המשפט או "רשות מוסמכת אחרת", לביצוע משימות שונות. סמכויותיו של כונס הנכסים מתגבשות בעת מינויו לפי הפעולה הנדרשת (עיינו ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, מט(2) 102 (1995)).
כונס הנכסים מכוח חוק ההוצל"פ משמש כ"ידו הארוכה" של רשם ההוצל"פ, הוא פועל מטעמו ועושה כדברו. מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו ואין הוא אמור לקדם אינטרסים של גורמים אחרים כגון אלה אשר מטעמו הוצע שישמש ככונס נכסים, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס או של נושים אחרים (עיינו בר"ע (מחוזי תל אביב-יפו) 2663/07 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עמר גבריאל (נבו 23.03.2009), ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ (בכינוס נכסים) נ' ד"ר אליעזר וולף (נבו 20.01.1993)). לכונסת הנכסים אין מעמד עצמאי כבעלת דין, אין היא מייצגת או נושאת אינטרס עצמאי השונה מהכתוב בצו מינויה.
סעיף 54 לחוק ההוצל"פ, הנושא כותרת "סמכויותיו וחובותיו של כונס נכסים", קובע כי: "כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב". הנה כי כן, מעמדו של כונס הנכסים מושווה למעמדו של החייב בכל הקשור לנכס שבכינוס. כונס הנכסים רשאי לפעול מול הגורמים השונים כשם שהחייב יכול, לרבות הרשויות או בעלי עניין בנכס. בביצוע הסמכויות המנויות בסעיף האמור, ידו של כונס הנכסים כיד החייב, הוא נכנס בנעליו ורשאי לבצע כל פעולה במקומו בלא להזדקק לייפוי כוח (עיינו רע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ, סד(2) 207 (2010)). יוצא אפוא כי בכל הנוגע לדירה, כונסת הנכסים יכולה לפעול בשם האיש, ואם האיש אינו יכול למכור או לממש את הדירה אשר עליה הוטל צו העיקול הזמני כדי להבטיח את זכותה הלכאורית של האישה במהלך המשפט, את קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין (עיינו תקנה 94 לתקסד"א), הרי שגם כונסת הנכסים אינה יכולה לעשות כן.
הכונסת אינה בעלת דין בהליך המשפטי המתקיים בין האיש לאישה, ואין היא נושאת זכויות עצמאיות להשמיע טענותיה. הכונסת משמשת כידו הארוכה של רשם ההוצל"פ, וטענותיה בתיק בית משפט קמא הינן למעשה "כניסה" לנעלי האיש והשמעת טענותיו. כאמור לעיל, טענות האיש נשמעו על ידי בית משפט קמא ארבע פעמים, בין אם על דרך של בקשות לביטול צו העיקול ובין אם על דרך של עיון מחדש. כולם כאמור נדחו.
הכונסת אינה בעלת זכות עצמאית ואינה נושאת בזכות לטובתה, לחלופין לטובת מי מהצדדים בתיק. על אף שכונסת הנכסים משמשת כמייצגת של הזוכה בתיק ההוצל"פ, היא אינה משמשת כסוכנת / שליחה / מייצגת של מי מהצדדים ואין היא יכולה לטעון לזכויות מהותיות ביחסים שבין האיש והאישה. תפקיד הכונסת הוא ביצועי בלבד. אין לה ו/או לזוכה בתיק ההוצל"פ, כל מעמד בהליך.
טענת הכונסת כי בשל המינוי והתפקיד שהוטל עליה היא בגדר "מחזיקה" של הדירה במובנה הדיוני של הדבר, נדחית. אין מצויים ברשותה נכסים שלגביהם ניתן צו העיקול הזמני. תקנה 6 לתקסד"א הנושאת כותרת "הגדרות", מגדירה כדלקמן: "מחזיק" – אדם, זולת המשיב בבקשה לסעד זמני, שברשותו מצויים נכסים שלגביהם התבקש או ניתן סעד זמני" (ההדגשות אינן במקור – א.א.). הדירה אינה מצויה ברשות הכונסת בפועל ומכאן שאין היא בגדר "מחזיקה".
באשר לערעור שהגיש האיש, אין בו משום חדש והוא למעשה חזרה על טענותיו שנבחנו במסגרת בקשותיו הקודמות, ונדחו. האיש לא הגיש לבית משפט בקשה להמרת העיקול, אלא העלה הצעתו זו במסגרת בקשת הכונסת לביטול העיקול. בית משפט קמא דחה את בקשת הכונסת והותיר את העיקול על כנו. ככל שחפץ האיש להמיר את העיקול, רשאי הוא להגיש בקשה מפורטת ובית משפט קמא יפעל לפי חוכמתו.
החלטת בית משפט קמא אכן קצרה אך היא מאגדת בתוכה את כל שנדרש. יש לזכור כי מדובר בהחלטה חמישית במספר, בבקשה שהוגשה שנתיים לאחר הטלת העיקול, ובבקשה שהוגשה לאחר סיום פרשת ההוכחות, הגשת סיכומי האישה, סמוך להגשת סיכומי האיש.
סוף דבר, שני הערעורים נדחים. כל אחד מהמערערים ישלם לאישה (המשיבה 2), סך של 7,500 ₪.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תעביר למשיבה 2 באמצעות בא כוחה סך של 7,500 ₪ מכל אחד מהמערערים מכספי העירבון שהפקיד כל אחד מהם בקופת בית משפט, תמציא לצדדים ותסגור התיקים.
ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ג, 06 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
