בפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערערים
1. פ'
2. נ'
3. ח'
ע"י ב"כ עוה"ד ח'אלד תיתי
מינוי עפ"י חוק הסיוע המשפטי
הלשכה לסיוע משפטי מחוז חיפה
נגד
המשיבים
1. מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור)
2. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית
3. היועץ המשפטי לממשלה
4. משרד הבריאות
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה- אזרחי
פסק דין
לפניי שלושה ערעורים על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית שהתכנסו ביום 23.11.2022 בבית החולים "מזרע" (להלן: "בית החולים הפסיכיאטרי"), אשר החליטו לדחות את הערר שהגישו המערערים על הוראת האשפוז הכפוי שהוצאו בעניינם (להלן: "החלטת הוועדה"), וזאת על אף שהדיון בעניינם התקיים בהיוועדות חזותית ובאופן שאינו פרונטלי, זאת בניגוד לסעיף 26 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"). שלושת הערעורים שבפניי עוסקים במערערים שונים, אך מהות ערעורם זהה. על כן הדיון וההכרעה המשפטית העקרונית בעניינם ניתנת במאוחד, תוך השמטת פרטים מזהים.
תמצית עובדות הערעורים:
פ' (להלן: "המערער 1")
ביום 23.11.2022 התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של המערער 1, אשר הגיש ערר על הוראת האשפוז שהוצאה עבורו ביום 20.11.2022 על ידי הפסיכיאטר המחוזי.
לוועדה הפסיכיאטרית נמסר ממחלקת בית החולים הפסיכיאטרי כי אין אפשרות להביא את המערער 1 בפני הוועדה הפסיכיאטרית באופן פיזי. בפרוטוקול הוועדה הפסיכיאטרית נרשם כי: "המטופל נמצא במצב פסיכוטי סוער ולדעת הרופאים לא ניתן להוציאו מהמחלקה".
ב"כ המערער התנגד לקיום הוועדה באופן שאינו פרונטאלי, בשל פגיעה בזכויות המערער 1.
הוועדה הפסיכיאטרית קיימה את הדיון בעניינו באמצעי היוועדות חזותית, באופן שאינו פרונטאלי, ללא קבלת הסכמתו של המערער 1 ולמרות התנגדות בא כוחו. הוועדה הפסיכיאטרית דחתה את ערר המערער 1 על הוראת האשפוז.
נ' (להלן: "המערער 2")
ביום 23.11.2022 התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של המערער 2, אשר הגיש ערר על הוראת האשפוז שהוצאה עבורו ביום 21.11.2022 על ידי הפסיכיאטר המחוזי.
לוועדה הפסיכיאטרית נמסר ממחלקת בית החולים הפסיכיאטרי כי אין אפשרות להביא את המערער 2 בפני הוועדה הפסיכיאטרית באופן פיזי. בפרוטוקול הוועדה הפסיכיאטרית נרשם כי: "נמסר מהמחלקה כי מבוקש לבדוק את המטופל בהיוועדות חזותית לאחר שאתמול ניסה לברוח ולצאת בכוח מהמחלקה, התנגד, לא שיתף פעולה והיה צורך להתערב ולהזמין צוות כדי להחזירו למחלקה."
ב"כ המערער התנגד לקיום הוועדה באופן שאינו פרונטאלי, בשל פגיעה בזכויות המערער 2.
הוועדה הפסיכיאטרית קיימה את הדיון בעניינו באמצעי היוועדות חזותית, באופן שאינו פרונטאלי, ללא קבלת הסכמתו של המערער 2 ולמרות התנגדות בא כוחו. הוועדה הפסיכיאטרית דחתה את ערר המערער 2 על הוראת האשפוז.
ח' (להלן: "המערער 3")
ביום 23.11.2022 התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של המערער 3, אשר הגיש ערר על הוראת האשפוז שהוצאה עבורו ביום 22.11.2022 על ידי הפסיכיאטר המחוזי.
נמסר לוועדה הפסיכיאטרית ממחלקת בית החולים הפסיכיאטרי, כי אין אפשרות להביא את המערער 3 בפני הוועדה הפסיכיאטרית באופן פיזי. בפרוטוקול הוועדה הפסיכיאטרית נרשם כי: "נבדק בהיוועדות חזותית לאחר שהתקבל מכתב מהמחלקה כי התקבל אתמול, גילה ביטויים חוסר שקט בצורה קיצונית עם צורך בהתערבות של צוות מתוגבר ומתן טיפול הרגעה בזריקות, הוגבל פיזית במחלקה וכיום מאוד מתוח עם סף גירוי נמוך עם סיכון גבוה לבריחה."
ב"כ המערער התנגד לקיום הוועדה באופן שאינו פרונטאלי, בשל פגיעה בזכויות המערער 3.
הוועדה הפסיכיאטרית קיימה את הדיון בעניינו באמצעי היוועדות חזותית, באופן שאינו פרונטאלי, ללא קבלת הסכמתו של המערער 3 ולמרות התנגדות בא כוחו. הוועדה הפסיכיאטרית דחתה את ערר המערער 3 על הוראת האשפוז.
תמצית טענות ב"כ המערערים
שגתה הוועדה הפסיכיאטרית עת מנעה את בדיקתם של המערערים באופן פרונטאלי.
שגתה הוועדה הפסיכיאטרית עת מנעה מהמערערים את זכותם להופיע בפניה באופן פרונטאלי, דבר אשר הוביל לכדי בדיקתם באופן שלא אפשר התרשמות ישירה באשר למצבם.
שגתה הוועדה הפסיכיאטרית עת לא נימקה החלטתה לבדוק המערערים באופן שאינו פרונטאלי, זאת על אף התנגדות בא כוח שייצגם.
שגתה הוועדה הפסיכיאטרית עת קיבלה את דברי המחלקה הפסיכיאטרית, כפי שהן.
נוכח כל האמור, יש להורות על שחרור המערערים לאלתר, לחלופין להורות על קיום דיונים בעניינם של המערערים באופן פרונטאלי.
תמצית טענות המשיבה
עמדת המדינה היא כי אכן נדרשת הסכמת מטופל לשם קיום דיון בהיוועדות חזותית. בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק לקיום דיונים בהיוועדות חזותית, הוועדה הפסיכיאטרית אינה מוסמכת להורות על קיום דיונים באופן האמור.
עם קבלת הערעורים במשרדי הפרקליטות, הוגשה הודעה מטעם המשיב לפיה עניינם של המערערים יוחזרו לדיון פרונטלי בפני הוועדה, אשר התכנסה ביום 30.11.2022, אשר היה המועד הקרוב ביותר בעת הגשת ההודעה.
במקביל להודעה האמורה לעיל, הועבר דיווח למשרד הבריאות בדבר מקרים כגון אלו, ובעקבותיו נשלח מכתב מאת מנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית באגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות (ד"ר סרגיי רסקין) לכל מנהלי בריאות הנפש וכן ליושבי ראש וחברי הוועדות הפסיכיאטריות בארץ במסגרתו חודדה והובהרה עמדת משרד הבריאות בעניין אופן קיום הדיון בוועדות פסיכיאטריות.
המערערים שוחררו מבית החולים ומשכך הערעורים הינם תיאורטיים
דיון והכרעה
ראשית לעובדות בעניינם של שלושת המערערים.
באשר למערער 1, הרי שביום 27.11.2022 הביע את הסכמתו להמשך האשפוז הכפוי עד תום ההוראה ולכן הדיון בעררו התאיין. בחלוף כשבוע ימים שוחרר המערער 1 מאשפוזו הכפוי לביתו עם תום תוקף הוראת האשפוז בהיעדר התוויה להמשך אשפוז בכפייה ונוכח רצונו להשתחרר.
באשר למערער 2, הרי שביום 28.11.2022 התקבל החלטה על הארכת הוראת אשפוזו הכפוי, וביום 30.11.2022 הוועדה הפסיכיאטרית דנה בעניינו באמצעות היוועדות חזותית ובאופן שאינו פרונטאלי, זאת לאחר שהתקבלה הסכמתו בכתב. הוועדה הפסיכיאטרית דחתה את הערר. המערער 2 שוחרר מאשפוזו הכפוי ביום 22.12.2022 ונקבע כי ימשיך להיות במעקב פסיכיאטרי בקהילה במסגרת טיפול מרפאתי כפוי.
באשר למערער 3, הרי שביום 27.11.2022, המועד בו תוכנן לקיים דיון פרונטלי בעניינו, חתם המערער 3 על טופס הסכמה לאשפוז מרצון, ושוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי יום למחרת.
עצם העובדה כי שלושת המערערים שוחררו מבית החולים הפסיכיאטרי, כאשר מי מהם הסכים להמשך אשפוזו הכפוי, לחלופין נתן הסכמתו בכתב לקיום דיון בהיוועדות חזותית ובאופן שאינו פרונטלי, לכאורה, מייתרת את הדיון וההכרעה בתיקים שלפניי, שכן הלכה היא כי בית המשפט לא יעסוק בדיון תיאורטי, המעלה שאלה משפטית בעלת אופי כללי, שאין מבוקש בו סעד קונקרטי הנוגע לעניינם של הצדדים באופן ישיר (עיינו בג"צ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן נ. בית הדין האזורי לעבודה, פ"ד סד(3) 204).
עם זאת, ובשל החשיבות להטמיע את ההליך ההגון בקרב העוסקים במלאכה ובמיוחד כאשר מגפת הקורונה והשלכותיה אינם בעוצמה כפי שהייתה בעבר ואז הצדיקה התאמות ושינויים, אשר באו לידי ביטוי בחקיקה, תקנות חדשות והוראות שעה (עיינו ע"ו (מחוזי חיפה) 26396-04-22 ב' נ' מדינת ישראל (נבו 16.05.2022)), אחזור ואדגיש מספר נקודות מרכזיות.
נקודת המוצא הינה כי אשפוז כפוי של אדם בבית חולים לחולי נפש הינו מר וקשה במאוד, הן למאושפז עצמו והן לבני משפחתו. משנעשה האשפוז שלא מרצונו של המאושפז, יש בו משום אחת הצורות החמורות והמדכאות של שלילת חירותו של האדם (עיינו דברי השופט אלון בב"ש 196/80 טולידנו נ' מדינת ישראל) [פורסם בנבו]. במקרים רבים, חירותו של חולה הנפש נשללת ממנו, על אף שכלל לא ביצע עבירה פלילית, לא נוהלו כנגדו הליכים משפטיים והדגש בעניינו מושם על הערכת מסוכנות העתידית, לעצמו או לאחרים, שכלל לא התרחשה בפועל והינה בגדר השערה מושכלת.
הוועדה הפסיכיאטרית הינה גוף מעיין שיפוטי. באמתחתה וסמכותה להחליט על אבחנתו הרפואית נפשית של מתמודד הנפש, רמת המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי עצמו וכלפי אחרים, האם קיימת הצדקה להמשך אשפוזו הכפוי ובכך למעשה להתיר פגיעה קשה בזכויות היסוד הבסיסיות ביותר הקיימות לו, האם יצא לחופשות וכיו"ב. מעבר למהות החלטותיה, הרי שהרכב הוועדה הפסיכיאטרית מעיד גם הוא כי עסקינן בגוף מעיין שיפוטי, שכן יושב ראש הוועדה הפסיכיאטרית הינו משפטן הכשיר להתמנות כשופט בבית משפט שלום, ובאשר ליושב ראש הוועדה הפסיכיאטרית מיוחדת, הוא יהא שופט מחוזי בדימוס.
על אף שאין אנו עוסקים בשדה המשפטי הפלילי, יפים הדברים הבאים והקבלתם לעניין הנדון בפניי באשר למתמודדי וחולי הנפש הניצבים בפני וועדות פסיכיאטריות, אשר בסמכותן וכוחן לשלול את זכויותיהם הבסיסיות והיסודיות, כדלקמן:
"אדם קרוב אצל עצמו, אדם חפץ להיות נוכח בהליך שבו ייחרץ גורלו. אם יימנע הדבר ממנו עלול הצדק לצאת חסר, בשל הפגיעה האפשרית ביכולת של הנאשם להתגונן. ההליך המשפטי אינו עוסק בפרטים-נעלמים אלא בפרטים-נוכחים. ברגיל, ראוי כי הנאשם יחווה בחושיו את ההליך המשפטי. ראוי כי בית המשפט יראה לנגד עיניו את הפרט נשוא המשפט. כל אלה הם חלק מובנה בהליך המשפטי ותנאי חשוב לקיום אמון הנאשם ואמון הציבור בהליך הפלילי. לאור כל אלה, אין תמה שהנשיא ברק הניח כי נוכחותו של נאשם במשפטו היא "זכות חוקתית" (עיינו בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל, סג(3) 500 (2010), בג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, נ(2) 769) ועוד).
סעיף 26 לחוק לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), עוסק בנוכחות בדיון והשמעת טענות בפניי הוועדה הפסיכיאטרית, והינו כדלקמן:
"(א) הובא ענינו של חולה בפני הוועדה הפסיכיאטרית, תבדוק הוועדה את החולה; נבצר מן הוועדה לבדוק את החולה, רשאית היא לדחות את הדיון למועד אחר שתקבע ושלא יעלה על שבעה ימים, ולהאריך את תקופת האשפוז עד למועד הדיון.
(ב) מצאה הוועדה שיש צורך לבדוק את החולה בדיקה גופנית, תיערך הבדיקה בידי שני החברים הפסיכיאטרים או בידי אחד מהם בלבד, ויושב ראש הוועדה לא יהיה נוכח בה; דין בדיקה כאמור כדין בדיקת הוועדה כולה.
(ג) הוועדה תאפשר לחולה, לקרובו ולבאי כוחם, אם יש להם בא כוח, ובדיון בערר, גם לעורר ולבא כוחו ולפסיכיאטר המחוזי, להשמיע את טענותיהם בפניה; הוועדה רשאית לאפשר גם לאנשים נוספים, אם לדעתה הם נוגעים לענין, להשמיע את טענותיהם בפניה.
(ד) הדיון ייערך בדלתיים סגורות ויהיו נוכחים בו החולה ובא כוחו, אם יש לו בא כוח; הוועדה רשאית להרשות את נוכחותם של אנשים נוספים, אם לדעתה הם נוגעים לענין ונוכחותם דרושה לצורך הדיון.
(ה) סברה הוועדה כי נוכחותו של החולה בדיון, כולו או חלקו, עלולה לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי, רשאית הוועדה, מנימוקים שיירשמו, לדון באותו חלק של הדיון שלא בנוכחותו.
החוק קובע שהחולה מתמודד הנפש, יהיה נוכח בדיון שבעניינו. באם נבצר מן הוועדה הפסיכיאטרית לבצע את הבדיקה, בסמכותה לדחות את הבדיקה למועד אחר עד לשבעה ימים. באם הוועדה הפסיכיאטרית סוברת שנוכחותו בדיון של החולה מתמודד הנפש עלולה לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי, היא רשאית לקיים את אותו חלק מהדיון שלא בנוכחותו, וזאת מנימוקים שיירשמו. ודוק, הוועדה הפסיכיאטרית רשאית לקיים רק את אותו חלק מסוים מהדיון ללא נוכחותו הפיזית של החולה מתמודד הנפש, להבדיל מכל מהלך הדיון שלא בנוכחותו, וזאת גם רק בשל טעמים שעניינם פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של החולה בלבד.
העניין האמור ידוע למדינה, וביום 04.12.2022 נשלח מכתב לכל חברי ויושבי ראש הוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות וכן למנהלי המרכזים לבריאות הנפש (נשלח כהעתק גם לראש אגף בריאות הנפש (דר' טל ברגמן), היועצת המשפטית (עו"ד שרונה עבר הדני), המחלקה לפסיכיאטריה משפטית (עו"ד ראזק חאלד) וכן פסיכיאטרים מחוזיים, נושאת חתימתו של מנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית, דר' סרגיי רסקין, אשר יובא כדלקמן בהאי לישנא:
"הנדון: קיום הוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות באופן פרונטלי או בווידאו מרחוק
לאחרונה הוגשו מספר ערעורים לבתי המשפט המחוזיים, כאשר הטענה העיקרית בהם הינה כי הדיון בוועדה התקיים באמצעות שיחת וידאו, ולא באופן פרונטלי, למרות התנגדות המערער וב"כ שלו בוועדה.
בעבר הובהר שוב ושוב, בעקבות אירועי הקורונה ובהתאם למצב המשפטי הנוהג בשלב זה, כי על דעת משרדי הבריאות והמשפטים לא ניתן לקיים דיון בוועדות הפסיכיאטריות בהיוועדות חזותית מרחוק בהיעדר הסכמתם של שני הצדדים המופיעים בפני הוועדה הפסיכיאטרית, ושלא במצבים הרפואיים המסוימים הבאים בגדרו הצר של סעיף 26(ה) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, נבצרות בנסיבות יוצאות דופן אשר יפורטו, ינומקו ויתועדו.
בהינתן נקודת מוצא נורמטיבית זו, הוועדות הפסיכיאטריות חייבות לפעול בכפוף כאמור לעיל וזאת בכפוף לכלל, שהוועדה הפסיכיאטרית סוברנית לקבל החלטות בנסיבות כל מקרה קונקרטי המובא בפניה בהתאם לשקלול כל הנתונים והנסיבות המובאים בפניה.
עמדת בית החולים צריכה להיות מוצגת ומתועדת בפני הוועדה הפסיכיאטרית בכתובים, בכל אחד ואחד מהדיונים שבהם מתעורר לשיטת הוועדה רצון לקיים היוועדות חזותית ולא ניתנת לכך הסכמת שני הצדדים לדיון.
ככל שאין הוועדה מקבלת את עמדת בית החולים בנדון זה, על בית החולים לדרוש שהוועדה תנמק בהחלטתה בכתב מדוע אין היא מקבלת עמדה זו."
יוצא אפוא, כי גם לדעת המדינה, אשר העבירה שוב פעם את עמדתה לחברי הוועדות הפסיכיאטריות ושאר הנמענים המוזכרים לעיל, עמדת המוצא היא שלא ניתן לקיים דיון בוועדות הפסיכיאטריות בהיוועדות חזותית בהיעדר הסכמתו של המתמודד חול הנפש המופיע בפניה, ושלא במצבים הרפואיים הבאים בגדרו הצר של סעיף 26(ה) לחוק. על אף האמור, אין מדובר ב"מסגרת" חתומה הרמטית, שכן הוועדה הפסיכיאטרית, המורכבת מאנשי מקצוע, הן מהפן הרפואי והן מהפן המשפטי, הינה גוף שבבעלותו סמכות לקבל החלטות בנסיבות כל מקרה קונקרטי המובא בפניה, בהתאם לשקלול כל הנתונים והנסיבות המובאים בפניו. דיון בהיוועדות חזותית יעשה בנסיבות יוצאות דופן – אשר יפורטו, ינומקו ויתועדו.
באשר לטענת ב"כ המערערים, אשר נוספה בסיכומיו, כי יש להטיל על בית החולים הפסיכיאטרי ו/או על הוועדה הפסיכיאטרית הוצאות בשל התעלמות מהוראות החוק ותוך פגיעה אנושה בזכויותיהם של המערערים, מקבלת אני בנסיבות העניין את עמדת המדינה כי אין הצדקה להטיל הוצאות על בית החולים הפסיכיאטרי, לחלופין על חברי הוועדה הפסיכיאטרית, לחלופין על מי מבין העוסקים במלאכת ההגנה על מתמודדי וחולי הנפש והציבור הרחב בכללותו.
ראשית, אף גורם אינו בעל דין המצוי בסכסוך ישיר עם המערערים. שנית, חזקה שעסקינן בגורמים הפועלים לטובת חולי ומתמודדי הנפש, ולבטח שלא לרעתם או נגדם. לא מצאתי כי בית החולים הפסיכיאטרי, לחלופין הוועדה הפסיכיאטרית, פעלו בזדון או באופן מכוון כנגד מי מהמערערים. בנסיבות אלה, אין מקום להטיל הוצאות על אף לא אחד מהגורמים.
נעתרתי לבקשת הסנגוריה הציבורית אשר עורכי הדין שבאים משורותיה ועושים מלאכתם באופן מקצועי ורגיש, הם אלו שמלווים את מתמודדי הנפש בפני הוועדות הפסיכיאטריות ובערעורים המוגשים על החלטות הוועדות, לשוב ולהדגיש את הדברים שכתבתי בע"ו (מחוזי חיפה) 26396-04-22 ב' נ' מדינת ישראל (נבו 16.05.2022) וזאת על מנת להימנע מהתנהלות דיונית שאינה מידתית ואינה נדרשת, לבטח לא במועדים שהתכנסה הוועדה, אלא מחריפה ומגבירה את פערי הכוחות בין חברי הוועדה לבין מתמודדי הנפש שגורלם- המשך האשפוז הכפוי או המרתו בדרכי טיפול אחרות, נחרץ על ידי חברי הוועדה. חזקה כי חברי הוועדה יפעלו בהתאם.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, י"ד אדר תשפ"ג, 07 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
