לפני כבוד השופט אביים ברקאי
התובעת והנתבעת שכנגד:
סיגל אוריון
נגד
הנתבע והתובע שכנגד:
אמיר שכטר
ב"כ התובעת והנתבעת שכנגד: עו"ד עודד סלע, עו"ד רותי שטרית
ב"כ הנתבע והתובע שכנגד: עו"ד מיטל אזרן, ממשרד קן דרור & הראל, עו"ד ומגשרים
פסק דין
חלק ראשון – פתח דבר; השאלות בהן יש להכריע; התייחסות לראיה שהתובעת המציאה לאחר הגשת סיכומי הצדדים
פסק הדין מתייחס לתביעה ולתביעה שכנגד. לצורך הנוחות תכונה התובעת והנתבעת שכנגד – "התובעת" ואילו הנתבע והתובע שכנגד יכונה – "הנתבע".
פתח דבר
עניינו של פסק הדין
עניינו של פסק דין זה הוא תביעה על סך של 100,357 ₪ ותביעה שכנגד על סך של 71,739 ₪. שתי התביעות הוגשו בגין עסקת מכירת תיק ביטוח מהתובעת לנתבע.
התובעת טוענת שלא קיבלה מלוא התמורה בגין תיק הביטוח ואילו הנתבע טוען שהוא זכאי להשבת חלק מהתמורה שכבר שולמה על ידו וכן זכאי לסכום נוסף בסך של 5,919 לפני מע"מ שעוד יפורט בהמשך.
כבר עתה אציין שבמסגרת ההליך העידו רק התובעת והנתבע וכן מומחה מטעם הנתבע. לא העיד כל מומחה מטעם התובעת או כל עד אחר ולכך עוד אתייחס בהמשך.
בעלי הדין והסכם מכירת תיק ביטוח מהתובעת לנתבע
התובעת והנתבע הם שניהם סוכני ביטוח. התובעת מכרה לנתבע את "תיק הביטוח" שבבעלותה בתחום ביטוח החיים והפנסיה.
מכירת תיק הביטוח בוצעה בהתאם להסכם מיום 7/3/2018 ותיק הביטוח כלל "את רשימת הלקוחות של המוכרת בכל ענפי הביטוח בהם היא עוסקת במועד חתימת הסכם זה וכן גלומות בו כל הזכויות הנובעות מכל ההסכמים בהם היא קשורה עם היצרנים" (סעיף 3.2.4 להסכם). המונח "יצרנים" הוגדר בהסכם כ"חברות ביטוח, קופות גמל, קרנות השתלמות ו/או כל גוף אחר ממנו זכאית המוכרת לכספים ו/או זכויות בגין פעילותה בתיק הביטוח".
התמורה המוסכמת וכן מנגנון התאמה שנכלל בהסכם
תמורת ההסכם נקבעה על הסך של 206,000 ₪ בתוספת מע"מ.
התמורה הוגדרה בהסכם כ"תמורה מוערכת" וזאת על בסיס הערכה של ממוצע עמלות חודשי בסך של 7,359.5 ₪. עוד הוסכם שהנתבע ישלם שני שלישים (2/3) מהתמורה כבר במועד חתימת ההסכם, – 7/3/2018. יתרת התמורה, קרי שליש (1/3) נוסף מהסך שהוסכם, תשולם רק לאחר כשנה ושלושה חודשים – ביום 30/6/2019. התשלום יהיה בכפוף לעמידה בתנאים שנקבעו, ובתמצית ניתן לומר שהתשלום יהיה בכפוף לכך שסך העמלות הממוצע החודשי לא יפחת באופן ניכר ומעל 20% מהסך של 7,359.5 ש"ח. על כך בפסקה הבאה.
מנגנון התאמה וקביעת התשלום הסופי (זו ליבת המחלוקת בין הצדדים)
התובעת והנתבע הסכימו לערוך בדיקה של ממוצע העמלות במהלך כל התקופה שבין מועד ההסכם ועד למועד התשלום הסופי. ככל שהממוצע החודשי יעמוד על הסך של 7,359.5 ₪ או אף יפחת בשיעור של עד 20%, ישלם הנתבע את מלוא יתרת התמורה.
מנגד, ככל הממוצע החודשי יפחת בשיעור הגבוה מ-20%, אזי תבוצע התאמת תמורה בהתאם לנוסחה הקבוע בהסכם. במקרה כזה שווי תיק הביטוח יהיה נמוך מסך של 206,000 ₪ בצירוף מע"מ והתאמה לשווי הנכון תקוזז מהתשלום הסופי.
בעניינינו חשוב להדגיש שההתאמה תקוזז מהתשלום הסופי, שכן הנתבע אף מרחיק לכת ועותר בתביעה שכנגד להשיב לו סכומים שכבר שולמו. כלומר הנתבע מבקש לא רק לקזז את התמורה מהתשלום הסופי, אלא להוסיף ולקבל סכומי כסף שלא הוסכם לגביהם.
המחלוקות בין הצדדים ופירוט סכומי התביעה והתביעה שכנגד
המחלוקות והסכומים כעולה מכתב התביעה
התובעת טוענת שהיא זכאית ליתרת שליש התמורה
מתוך הסך של 206,000 ₪. סכום זה בתוספת מע"מ
עומד על הסך של -80,000 ₪
בנוסף עותרת התובעת לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בסך של -5,357 ₪
עוד עותרת התובעת לפיצוי בשל הפרת הסכם בסך של -15,000 ₪
======
סה"כ עותרת התובעת לחיוב הנתבע בסך של -100,357 ₪
המחלוקות והסכומים כעולה מכתב התביעה שכנגד
הנתבע טוען שהולך שולל על ידי התובעת, עוד הוא טוען שבהתאם לתחשיב ההתאמה שערך עולה ששווי תיק הביטוח עומד על סך של 81,923 ₪ בלבד ולא 206,000 ₪ (הסכומים לפני מע"מ). מכאן טוען הנתבע שהוא אינו חייב בתשלום הסך של 80,000 ₪ כיתרת שליש נוסף. יתרה מכך, הנתבע טוען שהוא זכאי להשבת סכומים ששילם ביתר. הנתבע עותר לכך שהתובעת תחויב להמציא לכלל חברה לביטוח כדלקמן:
השבה מתוך הסכומים שכבר שולמו לתובעת, סך של -64,814 ₪
סכום שלא הועבר לנתבע, בשל איחור בהעברת התיק
במגדל חברה לביטוח, מנורה וכן אלטשולר שחם, סך לפני מע"מ של – 5,919 ₪
======
סה"כ עותר הנתבע לחיוב התובעת בסך של -71,739 ₪
ארבע השאלות העיקריות בהן יכריע פסק הדין והתשובות להן
במסגרת פסק הדין יוכרעו ארבע שאלות עיקריות וכן תהייה התייחסות לשאלות ונושאי משנה נוספים. השאלות העיקריות שיוכרעו וכן התשובות להן הן כדלקמן:
שאלה ראשונה מארבע, מה היו הוראות ההסכם ביחס לתשלום התמורה?
דיון לעניין זה יובא בסעיף 3 להלן. כבר עתה ייאמר בתמצית שההסכמה הייתה שהנתבע ישלם לתובעת שני שלישים מהסך של 206,000 ₪ בצירוף מע"מ. יתרת התמורה, קרי שליש נוסף, הותנתה בבדיקה שתיערך כחמישה עשר חודשים לאחר מועד ההסכם. בהתאם לתוצאות הבדיקה ניתן להפחית את התמורה ולקזז סכומים מתוך השליש האחרון שנותר כיתרה לתשלום. לא ניתן לדרוש השבת כספים ששולמו.
שאלה שניה מארבע, מה היו תוצאות הבדיקה שנערכה ביחס ליתרת התמורה הנתבעת?
דיון לעניין זה יובא בסעיף 4 להלן. כבר עתה ייאמר שהצדדים כלל לא ערכו בדיקה משותפת. הנתבע הוא היחיד שערך בדיקה באמצעות בעל מקצוע והמציא חוות דעת מטעמו. בעל המקצוע אף התייצב לעדות. התובעת מסיבותיה לא ערכה ולא הציגה כל בדיקה, לא במסגרת תביעתה ואפילו לא במסגרת ההגנה בתביעה שכנגד. בהתאם לתוצאות הבדיקה היחידות שעומדות בפני בית המשפט, ממוצע העמלות החודשי היה נמוך בשיעור של 60% מהסך לו התחייבה התובעת.
שאלה שלישית מארבע, מה משמעות תוצאות הבדיקה ביחס ליתרת שליש התמורה?
דיון לעניין זה יובא בסעיף 5 להלן. כבר עתה ייאמר שהמשמעות הכספית של תוצאות הבדיקה היא שהנתבע אינו חב דבר בגין תיק הביטוח. אך עוד ייאמר, שאין לקבל טענת הנתבע בתביעה שכנגד לפיה התובעת חבה בהשבת סכומי כסף שקיבלה.
שאלה רביעית מארבע, כיצד להתייחס לדרישת התובעת לפיצוי בשל הפרת הסכם ומנגד לדרישת הנתבע לתשלום סך של 5,919 ₪
דיון לעניין זה יובא בסעיף 6 להלן. כבר עתה ייאמר שעם דחיית עיקר התביעה של התובעת, הרי ברור שהנתבע לא הפר ההסכם ומכאן אין לחייבו בתשלום פיצוי. באשר לסך של 5,919 ₪ שהנתבע עותר לו בתביעה שכנגד – הרי סכום זה לא הוכח.
חלק שני – דיון והכרעה
דיון בשאלה הראשונה מארבע – מה היו הוראות ההסכם ביחס לתשלום התמורה?
נוסח ההסכם בין הצדדים מיום 7/3/2018 והוראות סעיף 5 לו
בהתאם להסכם רכישת תיק הביטוח של התובעת, התחייב הנתבע לשלם לתובעת שני שלישים מהתמורה במועד חתימת ההסכם. יתרת התשלום הותנתה בהוראות סעיף 5 להסכם שנוסחו הוא כדלקמן:
יתרת התמורה הכוללת
ביום 30/06/19 (להלן "מועד התשלום הסופי") יעביר הקונה לידי המוכרת בהעברה בנקאית לחשבון הבנק שפרטיו יימסרו לקונה על-ידי המוכרת לקונה מראש ובכתב, תשלום בסך המהווה שליש (1/3) מהתמורה המוערכת (להלן: "התשלום הסופי").
על אף האמור בסעיף זה לעיל, אם הממוצע הקובע (כהגדרתו להלן) יהא נמוך מהממוצע המוערך בשיעור של למעלה מ-20%, אזי התשלום הסופי יותאם כך שמהתשלום הסופי יקוזז סכום המשקף את ההפרש שבין (א) הממוצע הקובע כאשר סכום זה מוכפל ב-28; לבין (ב) התמורה המוערכת (להלן: "התמורה המותאמת").
"הממוצע הקובע" – הממוצע החודשי של סך העמלות שנתקבלו במסגרת מספרי הסוכן החדשים על פי הסכם זה, במהלך התקופה שבין המועד הקובע לבין מועד התשלום הסופי, בנטרול השפעתו של כל שינוי בהסכמים כפי שהיו בין המוכרת ליצרנים במועד הקובע;
הממוצע המוערך – 7,359.5
על אף האמור לעיל, מובהר כי במידה ויתברר בכל עת שלאחר מועד החתימה להסכם זה כי למוכרת יתרת חוב כלשהי כלפי מי מהיצרנים מושא תיק הביטוח (להלן: "חוב יצרן") אזי התמורה המותאמת תקטן בסכום מלוא (100%) חוב יצרן כאמור (ובלבד שהתמורה המותאמת בכל מקרה לא תסתכם למספר שלילי)"
ההסכם בין הצדדים קבע אפוא נוסחת התאמה ועריכת חשבונות לעתיד באופן שסכום התמורה הכוללת אפשר ויקטן. עם זאת, מההסכם עולה בבירור שבכל מקרה סכום התמורה לא יפחת באופן שהתובעת תיאלץ להשיב סכומי כסף שכבר קיבלה. על כך בפסקאות הבאות.
כיצד יש לפרש את מנגנון "יתרת התמורה הכוללת" שהוסכם בין הצדדים
המסגרת הנורמטיבית לפרשנות הסכם – כאשר לפנינו הוראה הסכמית מפורשת וכתובה, הרי יש לנהוג בהתאם לה ואין מקום לנסות וליצור פרשנות חיצונית או הסכמות מאוחרות שלא הועלו על הכתב. באשר לפרשנות ההסכם בהתאם למילותיו מורה סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 לפיהן "… אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה יפורש החוזה בהתאם ללשונו". גם פסיקת בתי המשפט מפנה לפרשנות בהתאם ללשון ההסכם ור' למשל ר' ע"א 10519/16, מועצה אזורית יואב נ' עיריית קריית-גת (מיום 20/6/19) שם נקבע כך – "בחינה 'פנימית' של החוזה – של לשונו, אופיו, הקשרו, היחס שבין הוראותיו – מעלה ומשקפת בבירור את אומד דעת הצדדים ומלמדת על נסיבות כריתת החוזה, עולה קרנה של הבחינה הפנימית על פני הפנייה לנסיבות חיצוניות ככלי להערכת אומד דעת הצדדים". עוד ר' דנ"א 8100/19, ביבי כבישים עפר ופיתוח נ' רכבת ישראל בע"מ (מיום 19/4/2020) שם נקבע כי "רק במקרים שבהם אין כל אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר". להשלמה ר' גם ע"א 1521/21, בלוגרין ווטר טקנולוגי'ס בע"מ נ' אוריס חומרים מתקדמים בע"מ (מיום 8/3/2023, הש' י' עמית, י' שטיין, ר' רונן) שם התייחס בית המשפט להוראות הסכם שנקשר בין צדדים והתחיל את הניתוח המשפטי (סעי, 2 לפסק הדין, כב' הש' א' שטיין) במילים – "מקרה זה הוא מקרה נוסף אשר מתגלגל לפתחנו בו חוזים מסחריים ברורים שנכרתו בין צדדים המיוצגים היטב קובעים דבר אחד, אולם אחד הצדדים – המערערת, בענייננו-שלנו – פונה לבית המשפט לאחר-מעשה ומבקש שייקבע דבר אחר". עוד ר' ע"א 6652/19, אקספו ניהול בע"מ נ' שהם שמיר השקעות ופיננסים בע"מ, (מיום 12/6/2022, הש' ד' מינץ, ע' גרוסקופף, א' שטיין).
מכאן, יש לבחון ולנתח את ההסכמות בין הצדדים באשר לתשלום יתרת התמורה, בהתאם להוראות סעיף 5 להסכם כפי שצוטט לעיל. בהתאם לפרשנות זו ניתן לחלק את אופן תשלום יתרת התמורה וחישובו לשלבים הבאים:
בשלב ראשון – על הקונה (הנתבע) להכין עצמו לשלם את שליש התמורה הנותרת ביום 30/6/2019;
בשלב שני וטרם תשלום יתרת התמורה – בטרם תשלום יתרת התמורה, תיערך בדיקה ביחס לממוצע העמלות החודשי. בדיקה זו תשווה את ממוצע העמלות החודשי שהניב תיק הביטוח בתקופה בת שמונה עשר החודשים מיום 1/1/2018 שהוא המועד הקובע לעסקת המכירה ועד ליום 30/6/2019, שהוא המועד לתשלום יתרת התמורה. תוצאות הבדיקה יקבעו מה סכום יתרת התמורה בגין תיק הביטוח.
בשלב שלישי, קביעת סכום היתרה לתשלום – בדיקת ממוצע העמלות עשוי להביא לאחת משתי התוצאות הבאות – תוצאה אפשרית אחת, ככל שממוצע העמלות החודשי במהלך כל התקופה מיום 1/1/2018 ועד 30/6/2019 עמד על הסך של 7,359.5 ₪ ("הממוצע המוערך") או אף נפל ממנו בשיעור שלא יעלה על 20%, תעמוד יתרת התמורה על הסכום שהוסכם מלכתחילה, כלומר שליש מהסך של 206,000 ₪; תוצאה אפשרית שניה, ככל שממוצע העמלות החודשי יהיה נמוך מהסך של 7,359.5 ₪ בשיעור העולה על 20%, ייערך תחשיב התאמה לסך התמורה. במקרה כזה נקבע שמסכום היתרה לתשלום "יקוזז סכום המשקף את ההפרש".
ויודגש, קיזוז מסכום קיים ולא השבת סכום שכבר שולם – חשוב להדגיש שתוצאת התחשיב לתשלום התמורה המותאמת יכול להביא אך ורק ל"קיזוז" מהיתרה. בכל מקרה ההסכם נקב במינוח "קיזוז" ולא בחיוב המוכרת בהשבת סכומי כסף שכבר קיבלה.
מנגנון עריכת החשבון הסופי דאג להשאיר בידי התובעת את מלוא הסכום ששולם כבר במועד חתימת ההסכם. לראיה, נקבע שאפילו אם יתברר שלמוכרת תיק הביטוח יתרת חוב כלפי מי מהיצרנים, הרי יתרת החוב תופחת מיתרת התמורה אך בכל מקרה "לא תסתכם למספר שלילי", כלומר לא תביא לכך שיתרת התמורה היא שלילית ועל המוכרת להשיב סכומי כסף שקיבלה.
לסיכום – מסקנות הדיון בשאלה הראשונה מארבע בדבר הוראות ההסכם ביחס לתשלום התמורה
מכל האמור לעיל עולה התמונה הבאה – התובעת והנתבע הסכימו שייערך תחשיב המתייחס לתקופה שבין 1/1/2018 ועד ליום 30/6/2019. תוצאת התחשיב תביא לכך שהנתבע ישלם את מלוא יתרת התמורה, קרי שליש מהסך של 206,000 ₪ בצירוף מע"מ. לחילופין, תוצאת התחשיב תביא להפחתת יתרת התמורה בדרך של קיזוז, כאשר אפשר והנתבע לא יהיה חייב בתשלום בכלל. ובכל מקרה, תוצאות התחשיב לא יביאו לחיוב התובעת בהשבת סכומי כסף שכבר קיבלה.
דיון בשאלה השניה מארבע, מה היו תוצאות הבדיקה שנערכה ביחס ליתרת התמורה הנתבעת?
התובעת אינה תומכת בגרסתה ומנגד הנתבע מגיש חוות דעת של מומחה חשבונאי
התובעת טוענת שהיא זכאית ליתרת התמורה מכח ההסכם אך לא מוכיחה מה שיעור יתרת התמורה ומה סכומה. ויודגש, כאשר התובעת עותרת לתשלום סכום כלשהו הרי בוודאי נטל הראיה ביחס לגרסתה רובץ על כתפיה. לכך אתייחס גם לאורך הנימוקים שיובאו כאן בהמשך.
התובעת והנתבע לא ערכו בדיקה מוסכמת ביחס לממוצע העמלות החודשי ומכאן ביחס לקביעת יתרת התמורה שחב הנתבע, אם בכלל. לאחר הגשת התביעה ובמסגרת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, המציא הנתבע חוות דעת של מומחה חשבונאי שנערכה ביום 7/7/2020. התובעת, מצידה, נמנעה מלערוך כל בדיקה, לא הציגה כל חוות דעת ולמעשה הסתפקה בנסיונות למצוא כשלים ופגמים בחוות הדעת המקצועית שהמציא הנתבע.
ניתן לתמוה מדוע הקפידה התובעת, כך ממש, לא להמציא כל חוות דעת מטעמה. התובעת לא הגישה כאמור חוות דעת במסגרת תביעתה, על מנת לתמוך בגרסתה. אך תמוה מכך, גם כאשר היה ברור וידוע שלנתבע חוות דעת התומכת בגרסתו, החליטה התובעת לא להגיש חוות דעת מטעמה במסגרת כתב ההגנה שכנגד ואפילו לא במסגרת ראיותיה. זאת ועוד, התובעת ניהלה היטב את תביעתה וכן ההגנה שכנגד ואפילו עתרה להוספת ראיה בשלב מאוחר ולאחר הגשת סיכומי הצדדים, כפי שעוד יורחב בסעיף 7.2 להלן. למרות כל זאת, הותירה התובעת את טענות הנתבע וחוות הדעת המקצועית שהוגשה, ללא כל מענה.
התנהלות דיונית של בעל דין ובמקרה זה, של התובעת, היא זו שמציבה בפני בית המשפט את הכלים העובדתיים והנתונים שעל בסיסם עליו להכריע. התובעת בהחלט ידעה שהנתבע תומך את טענותיו החשבונאיות בחוות דעת מומחה, והייתה מודעת לכך שחוות דעת המומחה נתמכת ומפנה לצבר רב של נתונים ומסמכים. ההתנהלות הדיונית ומכאן גם המהותית של התובעת הביאה לכך שאין בפני כל מסקנה מקצועית אחרת והדבר יתרום מאליו גם לתוצאת ההליך.
להרחבה בדבר השפעת התנהלות דיונית של בעל דין, ולהתייחסות להכרעה מהותית אפנה אל רע"א 6924/17, ניסים מטייב נ' שופרסל בע"מ (מיום 23/10/2017, הש' ד' ברק-ארז); וכן אל רע"א 9499/16, גיא אורלי נ' ריה חברה בע"מ (מיום 7/3/2017, הש' נ' הנדל) וכן ע"א (מחוזי ת"א) 3088-01-19, נחום חדד נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות (מיום 26/4/2020, סג' נ' הש' י' שבח, הש' י' אטדגי, הש' ש' יעקובוביץ).
מסקנות מומחה הנתבע
המומחה, מר ארז מלכי, הציג עצמו כבעל תואר ראשון בביטוח ותואר שני בלימודי משפטים, כמי שעוסק בתחום הביטוח משנת 1999, בעל חברה לייעוץ ואסטרטגיה בנושא עמלות לסוכני ביטוח משנת 2015. מומחה הנתבע אף שימש כמנהל מחלקת חשבונות סוכנים בחברת "כלל ביטוח" בשנים 2006-2014.
מומחה הנתבע פירט מלוא המסמכים אליהם התייחס, כאשר מדובר בכעשרים וחמישה קבצים שונים הכוללים בעיקר דו"חות עמלה שונים. עוד הסביר המומחה את דרך הבדיקה, כאשר הוא מבקש "לקבוע את שווי תיק הביטוח שנמכר מידי המוכרת לידי הקונה ביום 1/1/2018 (יום המכירה) וביום 30/6/2019 (יום ההתחשבנות הסופי)".
העמלה הממוצעת החודשית בהתאם למסקנות המומחה
מומחה הנתבע התייחס לשווי תיק הביטוח שנמכר, כאשר אותו שווי חושב בהתאם לעמלה החודשית הממוצעת. חוות דעתו הוגשה כך שניתן לעקוב ולבחון מה השאלות שנשאלו, מה הבדיקות שנערכו ומכאן – מה הן המסקנות אליהן הגיע.
מומחה הנתבע התייחס לעמלה החודשית המוערכת בסך של 7,359.5 ₪, כפי שהופיעה בסעיף 5 להסכם בין הצדדים. באשר לממוצע העמלות החודשי כפי שהיה ביום 30/6/2019 הגיע מומחה הנתבע למסקנה לפיה (ההדגשות לא במקור):
"אם בוחנים את שווי התיק נכון ליום 30/06/2019 הרי שהעמלה החודשית הממוצעת עמדה על סך של 2,926 ₪ לפני מע"מ ומהווה ירידה של 60% לעומת ממוצע העמלות לפיו חושב מחיר המכירה"
בהמשך עורך מומחה הנתבע תחשיב ביחס לשווי התיק ומגיע למסקנה לפיה לא זו בלבד שהנתבע אינו חב בתשלום יתרת תמורה כלשהי – אלא הוא אף זכאי להשבת הסך של 55,397 ₪ בצירוף מע"מ.
לסיכום ביחס למסקנות מומחה הנתבע
מסקנות מומחה הנתבע הן תוצאות הבדיקה היחידה שהובאה בהליך. לסיכום מסקנות מומחה הנתבע ניתן לומר הדברים הבאים:
ראשית, העמלה הממוצעת החודשית בתקופה שבין 1/1/2018 ועד 30/6/2019 עמדה על סך של 2,926 ₪ בלבד (ללא מע"מ).
שנית, כאשר מחשבים את הפער בין העמלה החודשית הממוצעת לבין העמלה המוערכת (7,359.5 ₪) – מגיעים למסקנה לפיה הפער עולה על 20% ומגיע כדי 60%.
שלישית, תחשיב התאמת יתרת התמורה לתשלום מביא לכך שהנתבע אינו חייב בדבר. לטעמו של המומחה אף יש לחייב את התובעת בהשבת סך של 55,397 ₪ מתוך התמורה אשר כבר קיבלה.
טענות התובעת כנגד מומחה הנתבע וכן התייחסות, פעם נוספת, לכך שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה
אף אם תיפסל מלוא חוות דעת מומחה הנתבע – עדיין לא הוכיחה התובעת את תביעתה
התובעת מטילה דופי במומחה הנתבע ובחוות דעתו ולכך עוד אתייחס בהמשך. אך יש להדגיש שאפילו אם חוות דעת מומחה הנתבע תוצא במלואה מתיק בית המשפט, עדיין לא יהיה בכך כדי לצקת תוכן לגרסת התובעת. ובמילים פשוטות – גם אם הנתבע כלל לא היה מציג חוות דעת מומחה, עדיין היה על התובעת להוכיח את תביעתה. עדיין על התובעת להוכיח שבהתאם לתחשיב שבהסכם המכר היא זכאית לתשלום יתרה בסך של 80,000 ₪.
ושוב ייאמר שהתובעת הקפידה לא לתמוך בגרסתה ולא להציג את התחשיב הנדרש בהתאם לסעיף 5 להסכם בין הצדדים. התובעת שבה וטענה שהיא זכאית לסך של 80,000 ₪ והתעלמה מחובתה להוכיח את זכאותה.
נסיונות התובעת לקעקע את חוות דעת מומחה הנתבע
בפסקאות הבאות אתייחס לטענות שונות של התובעת, שהועלו בניסיון לקעקע את חוות דעת מומחה הנתבע:
טענת התובעת לפיה המומחה לא התייחס לעמלות מעוקלות – התובעת טענה שמומחה הנתבע התייחס לדו"חות עמלות של הנתבע ולא התייחס אל עמלות של התובעת שלא הועברו בשל עיקול שהוטל עליה. בסיכומיה טענה התובעת כי "עמלות של התובעת המהוות חלק מתיק הביטוח מעוקלות הרי שאלו מצויות בחשבון הסוכן שלה אצל חברת הביטוח והמומחה לא יכל לראותן". אין לקבל טענה זו שכן:
ראשית, אם אכן קיימות עמלות מעוקלות בשל חוב של התובעת, ואלה לא הועברו לנתבע בשל העיקול – הרי אך ברור הוא שאלה לא ייכנסו לתחשיב העמלות הממוצע. ומדוע יחושבו בממוצע העמלות החודשי סכומים שכלל לא הועברו בשל עיקול?;
שנית – התובעת אינה יכולה להלין על כך שצדדים שלישיים הטילו עיקולים על העמלות בשל חובותיה, שכם בהתאם להסכם היא התחייבה שתיק הביטוח הוא "נקי וחופשי" (סעיף 3.2.5 להסכם). בהתאם לסעיף ההגדרות בהסכם "נקי וחופשי" משמעו – "נקי וחופשי מכל משכון, עיקול, זכות חוב…";
שלישית – ואפילו לא החשיב מומחה הנתבע סכום מסוים. מה הוא אותו סכום לטעמה של התובעת? מדוע היא לא התכבדה להוכיחו?
התובעת הוסיפה והפנתה לכך שהנתבע פועל במסגרת "תמורה סוכנות לביטוח" שהיא סוכנות ביטוח בבעלות כלל חברה לביטוח. עוד הפנתה התובעת לכך שהמומחה היה מנהל מחלקת עמלות בכלל חברה לביטוח. לטעמה המומחה הראה "זיקה ברורה … העדפה ברורה לדברים הקשורים לכלל ולסוכניה" (סעיף 4.20 לסיכומי התובעת). מומחה הנתבע אכן עבד במסגרת כלל חברה לביטוח עד לשנת 2014, ואפילו ציין זאת במסגרת כשירותו למסור חוות דעת חשבונאית ביחס לחישוב העמלות. במלוא הכבוד אין בכך כדי ללמד שנפל פגם בכל תחשיביו, לרבות ביחס לחברות ביטוח אחרות, כפי שנתמכו במסמכים ובמתונים כספיים. בסופו של יום, חוות הדעת התייחסה לנתונים מספריים וחשבונאיים שנחשפו וכנגדן לא הציגה התובעת כל גרסה מובנית.
התובעת הלינה על כך שמומחה הנתבע פירש את ההסכם והעריך שהתקשרות הסתמכה "על נתונים שאינם משקפים את המציאות". לעניין זה השיב מומחה הנתבע בחקירתו – "אני מומחה חשבונאי, אני לא יכול לענות לך על שאלות כאלה, אני יודע מספרים, אני לא יודע מה היה בין הצדדים או מה זה". תוך כבוד לתובעת, אין בטענה זו דבר. הפרשנות המשפטית של ההסכם תוכרע לפי מילותיו ובהתאם לדין במסגרת פסק הדין כאן. ביחס לנתונים המספריים – אלה חושבו על ידי מומחה הנתבע ללא קשר למסקנותיו המשפטיות. ושוב, פעם נוספת, ייאמר שהתובעת הקפידה לא להציג כל נתונים כספיים סותרים בחוות דעת מטעמה.
התובעת הפנתה לכך שמומחה הנתבע הודה, גם לשאלת בית המשפט, כי קיימת שחיקה ממוצעת בתיק ביטוח בשיעור של בין 7%-5%. עוד טענה התובעת שבתיק הביטוח הייתה שחיקה גדולה כ"פועל יוצא של אי שימור התיק על ידי הנתבע" (סעיף 4.28 לסיכומים). גם טענה זו אין מקום לקבל, לאור הוראות ההסכם בין הצדדים. הוראות ההסכם התייחסו לאפשרות של ירידה בשווי התיק של עד 20%, מבלי שהתמורה תופחת. כלומר, מלכתחילה הייתה מעין כרית בטחון שיכולה הייתה להבטיח את השחיקה לרהות בשל אי שימור התיק. אילו רצו הצדדים לקבוע תנאים והסכמות שונות, היה עליהם לעשות זאת מלכתחילה וטרם חתימת ההסכם. אין מקום לכך שלאחר חתימת ההסכם אתערב בתנאיו ואקבע שהתובעת זכאית לתמורה למרות הירידה בשווי התיק. זאת ועוד, גם כאן אשוב ואדגיש שהתובעת לא הציגה נתונים מטעמה על מנת להוכיח מה הוא ממוצע העמלות החודשי לטעמה.
לסיכום – מסקנות הדיון בשאלה השניה מארבע בדבר תוצאות הבדיקה שנערכה ביחס ליתרת התמורה הנתבעת?
התובעת לא עשתה דבר על מנת להוכיח מה סכום יתרת התמורה הנתבעת על ידה.
התובעת הפנתה להסכם שנקשר בינה לבין הנתבע, הסכם אשר כולל מנגנון חישוב ונוסחה שתקבע מה יתרת התמורה לתשלום – ואולם למרות ההפניה, הקפידה התובעת לא להציב נתונים בנוסחה, לא לערוך את הבדיקה ולא להגיש כל חוות דעת או תחשיב המלמד על סכום יתרת התמורה לו היא זכאית. זאת ועוד, התובעת הקפידה לא להתייחס ליתרת התמורה אותה היא תובעת, אפילו כאשר הנתבע הגיש חוות דעת חשבונאית המלמדת שהתובעת אינה זכאית לדבר ולטעמו אף חייבת לו סכומי כסף. התובעת ניסתה לקעקע את חוות דעת מומחה הנתבע, נסיון שלא צלח. אך יודגש שאפילו נתעלם לחלוטין מחוות דעת מומחה הנתבע – הרי עדיין אין בכך כדי לצקת תוכן לגרסה החסרה של התובעת.
דיון בשאלה השלישית מארבע, מה משמעות תוצאות הבדיקה ביחס ליתרת התמורה הנתבעת?
כללי
בסעיף 3.2(ב) לעיל התייחסתי לכך שהוסכם שתיערך בדיקה ביחס לממוצע העמלות החודשי. בדיקה זו אמורה היתה להשוות את ממוצע העמלות החודשי שהניב תיק הביטוח בתקופה בת שמונה עשר החודשים מיום 1/1/2018 שהוא המועד הקובע לעסקת המכירה ועד ליום 30/6/2019, שהוא המועד לתשלום יתרת התמורה.
עוד התייחסתי בסעיף 3.2(ב) לעיל, לכך שלאחר הבדיקה, הרי ככל שממוצע העמלות החודשי יהיה נמוך מהסך של 7,359.5 ₪ בשיעור העולה על 20%, ייערך תחשיב התאמה לסך התמורה. במקרה כזה נקבע שמסכום היתרה לתשלום "יקוזז סכום המשקף את ההפרש". השימוש במינוח "קיזוז סכום" משמעו שלכל היותר לא יחויב הנתבע בכל תשלום יתרת תמורה, ואולם אין משמעו שניתן גם לחייב את התובעת בהשבת סכומי כסף שכבר קיבלה.
בסעיף 4 לעיל התייחסתי לכך שהתובעת הקפידה לא לערוך את התחשיב ההסכמי בין הצדדים ובכך לא הוכיחה תביעתה. עוד התייחסתי לכך שמנגד, הנתבע הציג חוות דעת מומחה ממנה עולה שממוצע העמלות החודשי ירד בשיעור של 60%, כלומר הרבה יותר מהשיעור של 20% אליו התייחסו הצדדים בסעיף 5 להסכם ביניהם.
לאור הקביעות עד כה, ניתן להגיע למסקנות שיפורטו כעת בסעיף 5.2 להלן.
מסקנות לאור האמור לעיל
לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנות הבאות:
ביחס לתביעה העיקרית, יש לדחות דרישת התובעת לתשלום יתרת תמורה בסך של 80,000 ₪ – התובעת לא הוכיחה מה סכום יתרת התמורה לו היא זכאית. מנגד, הנתבע הוכיח שהתובעת אינה זכאית לדבר ולטעמו אף יש לחייבה בהשבת חלק מסכומי התמורה שכבר התקבלו בידיה.
ביחס לתביעה שכנגד, יש לדחות דרישת הנתבע לפיה התובעת תשיב הסך של 64,814 ₪ מסכום התמורה שכבר קיבלה – ההסכם בין הצדדים קבע מנגנון לפיו כל התחשבנות עתידית ביחס לשווי התיק, תוגבל אך ורק ביחס לתשלום האחרון. תשלום יתרת התמורה שנקבע ליום 30/6/2019. אין בהסכם כל קביעה לפיה התובעת תיאלץ להשיב סכומי כסף מסוימים, כשם שאין בהסכם כל קביעה לפיה הנתבע ישילם סכומים עודפים ככל שיתברר ששווי התיק גבוה מאשר הוערך.
הערת מעבר – עד כה התייחסתי לעיקר התביעה ועיקר התביעה שכנגד. בשלב זה אתייחס לשני סעדים נוספים שנתבעו – האחד בתביעה והשני בתביעה שכנגד.
דיון בשאלה הרביעית מארבע, כיצד להתייחס לדרישת התובעת לפיצוי בשל הפרת הסכם ומנגד לדרישת הנתבע לתשלום סך של 5,919 ₪
אין לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בשל הפרת הסכם
משקבעתי שהנתבע אינו חב דבר לתובעת בגין יתרת התמורה, הרי ממילא אין לחייבו בשל הפרת הסכם. אשר על כן, התביעה העיקרית נדחית גם ביחס לרכיב זה.
ומנגד, אין לחייב את התובעת בתשלום סך של 5,919 ₪
הנתבע עתר במסגרת התביעה שכנגד, לחיוב התובעת בסך של 5,919 ₪ (לפני מע"מ). סכום זה נתבע בשל "יתרת זכאות עמלות שלא שולמה בעקבות העברה מאוחרת של התיק במגדל, מנורה ואלטשולר" (סעיף 26 לתביעה שכנגד). אין מקום לקבל דרישה זו, ועל כך בפסקאות הבאות.
במסגרת תצהיר העדות הראשית האמיר הסכום והפעם טען הנתבע שהוא זכאי לסך של 11,968 ₪ (סעיף 32 לתצהיר הנתבע). כך או כך, הנתבע לא צירף לכתב התביעה שכנגד או לתצהירו, כל מסמך או אסמכתא למועדי ההעברה או לעמלות הנדרשות.
נתתי דעתי לכך שמומחה הנתבע, אשר כלל בע"מ 9 לחוות דעתו התייחסות לעמלות שלדבריו "לא עברו לידי הקונה בשל איחור בהעברת התיק". ואולם עדיין וגם בבדיקה זו לא צורפו אסמכתאות לסכומים השונים המגיעים לסך של 5,919 ₪. אין מדובר בתחשיב שיש לבצע בהתאם לנוסחה כלשהי, אלא בהפניה למוצגים שכלל לא הוגשו לתיק בית המשפט. מכאן, גם לא ניתן לקבוע זכות כלשהי בגינם.
חלק שני – הערות לפני סיום וכן סיכום ותוצאת ההליך
שתי הערות לפני סיום
הערה ראשונה משתיים – התייחסות לדרישה למתן צו עשה שבתביעה הנגדית
הנתבע עתר לחייב את התובעת "להמציא לכלל חברה לביטוח כל אישור הנדרש לצורך שחרור הכספים". אין מקום ליתן סעד כאמור וזאת בשל שניים:
ראשית, אפשר ואף הנתבע עצמו זנח את הדרישה לסעד זה, שכן זו לא הופיעה בסיכומיו.
שנית, הנתבע עותר לחיוב כללי שיורה לתובעת להמציא "כל אישור הנדרש". אין מדובר בסעד אופרטיבי ומוגדר אשר ניתן לאכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל או באמצעות הליך בזיון בית משפט. כאשר לא ניתן לקבוע צו הניתן לאכיפה בדיעבד הרי אין מקום ליתן אותו מלכתחילה. להרחבה ביחס להוראות שיפוטיות שלא ניתנות לאכיפה אופרטיבית, אפנה אל רע"א 2389/22 , חברת פריימן הפקות בע"מ נ' גל ביתר שירותי פרסום והפקות בע"מ (מיום 21/7/2022, הש' ע' גרוסקופף), עוד ר' ת"א (מחוזי תל אביב) 1890/05, דוברוב אריה נ' מנהל מקרקעי ישראל – תל אביב ואח' (מיום 7/2/2018, השופטת ר' רונן).
הערה שניה משתיים – התייחסות לראיה הנוספת שהגישה התובעת לאחר שלב סיכומי הצדדים
כשבועיים לאחר שהנתבע הגיש סיכומיו, פנתה התובעת ועתרה לצרף ראיה חדשה מטעמה. אותה ראיה היא התכתבות בדוא"ל מיום 13/1/2022 בין התובעת לכלל פיננסים בע"מ. התובעת טענה שמאותה התכתבות וכן משיחת טלפון שניהלה, התחוור ש"מספר הסוכן שלה חי וקיים אצל חברת כלל פיננסים בע"מ וכי מעולם לא הובא לידיעת חברת כלל דבר מכירת התיק לאמיר שכטר הנתבע והתובע שכנגד". לדברי התובעת, מכיוון שלא נפתח "מספר סוכן" על שם הנתבע, גם לא הגיעו לידיו מעולם העמלות המגיעות לו.
לאחר שהתקבלה תגובת הנתבע לבקשה, קבעתי שאני מתיר את הגשת הראיה זאת "על מנת שלא תועלה בהמשך טענה לפיה דווקא ראיה כזו או אחרת היא זו שהיתה מטה את הכף". עוד הוריתי לנתבע להודיע האם הוא מבקש לערוך השלמת חקירה נגדית ביחס לראיה החדשה או שמא יסתפק בהגשת השלמת סיכומים.
הנתבע בחר להסתפק בהשלמת סיכומים לעניין הראיה החדשה. בסיכומי ההשלמה ציין הנתבע כי אין לו "שום אינטרס שלא לקבל את הכספים האמורים! שהרי הוא זכאי להם בהתאם להסכם!". עוד ציין שמטרת ההסכם מבחינתו הייתה "להרוויח ממנו כספים ולא להפסידם". הנתבע ציין "שלא בוצעה העברת תיק סוכן וזאת לאור העיקולים של התובעת שלא הוסרו".
איני סבור שהראיה הנוספת שהגישה התובעת משנה את תוצאת פסק הדין. בסופו של יום התביעה העיקרית נדחית, משלא הוכיחה אותה התובעת ובנוסף – לאור העובדה שהנתבע דווקא הוכיח שאינו חייב דבר. הראיה החדשה אינה משנה קביעות אלה, ודוק – בכל מקרה תחשיב יתרת התמורה שנתבעת מהנתבע מתייחס לעמלה חודשית ממוצעת לתקופת עבר בין הימים 1/1/2018 ל – 30/6/2019 ובתקופה זו ממוצע העמלות החודשי הה נמוך באופן ניכר מהעמלה החודשית המוערכת בהסכם בין הצדדים.
לסיכום
התובעת אינה זכאית לתשלום יתרת תמורה וכן לא לפיצוי בשל הפרת הסכם. התביעה העיקרית נדחית, על כל סעיפיה, לאור האמור לעיל והקביעות המסכמות בסעיפים 5.2 ו -6.1.
הנתבע אינו זכאי להשבת חלק מכספי התמורה שכבר שולמו וכן לא זכאי לסעד נוסף בסך של 5,919 ₪ שדרש ולא לצו העשה לו עתר. התביעה שכנגד נדחית, על כל סעיפיה, לאור האמור לעיל והקביעות המסכמות בסעיפים 5.2 ו – 6.2.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה וכן דוחה את התביעה שכנגד. לאור תוצאת ההליך הדוחה את תביעות שני הצדדים, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כ"ב אדר תשפ"ג, 15 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
