בפני
כב' השופטת שושנה ברגר, שופטת בכירה
התובעת:
XXX ת.ז. XXX
ע"י ב"כ עו"ד כנרת זמור פרנקו
נגד
הנתבע:
XXX ת.ז. XXX
החלטה
החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים במעמד הצדדים (הנתבע השתתף באמצעות תוכנת הזום) ביום 26.1.22.
לאחר שבחנתי עמדות הצדדים, ולאחר ששקלתי בדברים, נחה דעתי כי יש מקום לפסוק תוספת של דמי מדור, אולם לא בהיקף שהתבקש על ידי התובעת, והכל כפי שיבואר להלן.
בענייננו, בין הצדדים התנהלו הליכים בבית משפט זה משנת 2010 (תמ"ש 30011-06-10 והתיקים הקשורים) במהלכם הגיעו הצדדים להסכמות בדיון מיום 18.12.12, הסכמות אשר ניתן להן תוקף של פסק דין, לפיהן, בין היתר, ההחלטה למזונות זמניים מיום 13/9/10 (לפיה נקבע כי הנתבע ישלם סך של 3,750 ₪ בגין מזונות 3 הקטינים) תהפוך לפסק דין סופי, על מנגנון ההצמדה שנקבע בה. לעניין חיוב הנתבע במחצית הוצאות בריאות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי חוק בריאות ממלכתי, הובהר כי החיוב ייעשה בכפוף להצגת קבלות. אשר לחיוב הנתבע במחצית הוצאות החינוך, כאמור בהחלטה הנ"ל, בהסכמת הצדדים, יישא הנתבע גם במחצית עלות חוג אחד לכל קטין ובלבד שהעלות הכוללת של כל חוג כאמור, לא תעלה על 200 ₪ לחודש ובכפוף להצגת קבלות.
ביום 22.7.21 הגישה התובעת תביעה להגדלת מזונות ומדור, במסגרתה עתרה להורות לנתבע כדלקמן:
התובעת צירפה לתביעתה תכתובת מסרונים בין הצדדים ממנה עלה כי הנתבע התחייב להעביר סך של 2,500 ₪ לחודש בגין שכירות בתוספת מחצית הוצאות החזקת מדור בסך של עד 850 ₪ לחודש בכפוף לקבלות, כאשר ההתחייבות היא לשנתיים עם אופציה לשנתיים נוספות החל מחודש 8/16, כפי שניתן לראות מנספח "ו" לתביעה.
ביום 9.8.21 הגיש הנתבע כתב הגנה, במסגרתו לא הכחיש את התחייבותו (ראו סעיף 3 לכתב ההגנה):
דהיינו מדברי הנתבע עצמו התובעת הסתמכה על התחייבותו והתחייבה לתשלומי המדור.
ראו גם: דברי הנתבע בסעיף 19 לכתב ההגנה: "…הסכמתו לסייע הייתה לתקופה קצובה ולפנים משורת הדין…".
ואולם, לטענת הנתבע, בהמשך הוא הבין שלא יוכל לעמוד בהתחייבויות אלה (סעיף 4 לכתב ההגנה), הוא פנה לתובעת בחודש 3/17 והודיע לה על כך, אך מאחר והיו בידי התובעת המחאות עד לחודש 7/17 הוא נטל הלוואה בכדי להשלים את התשלום (סעיף 21 לכתב ההגנה).
אכן, אין חולק כי הנתבע התחייב לשלם לתובעת סכומים נוספים מעבר לפסיקת בית המשפט, כמפורט לעיל, ובפועל עמד בהתחייבותו מחודש 8/16 ועד לחודש 7/17.
בנסיבות אלו, שעה שהנתבע התחייב בפני התובעת ואף ביצע בפועל את התחייבותו במשך כשנה, אני מוצאת כי יש הצדקה לחייב את הנתבע בתוספת מדור בגין החודשים להם התחייב, והתובעת הסתמכה על התחייבותו זו, קרי מחודש 7/17 (המועד בו חדל לשלם) ועד לחודש 8/18 (שנתיים מחודש 8/16, כפי התחייבותו המקורית) וזאת בשיעור שהתחייב לשלם, קרי סך של 2,500 ₪ בתוספת הוצאות החזקת המדור, בהתאם לקבלות, ועד לסך של 850 ₪.
ייאמר כי בית המשפט סבור כי משהודיע הנתבע לתובעת כי אין באפשרותו להמשיך ולשלם את הסכומים, היה מקום שהתובעת תתחיל לחפש דירה שכורה המתאימה לצרכי הילדים תמורת דמי שכירות נמוכים יותר מסך של 5,700 ₪ לחודש, סך גבוה משמעותית מהסך הממוצע בגין דירה ל-4 נפשות, לכל הדעות. התובעת לא עשתה כן, והמשיכה להתגורר בדירה השכורה תמורת הסך החודשי האמור.
זאת ועוד, חרף השלב המוקדם בו מצוי ההליך, מהחומר שבתיק עלו הנתונים כדלקמן:
אני סבורה כי לכאורה, אכן, כנטען על ידי התובעת, חל שינוי בנסיבות מאז החתימה על ההסכם, שכן במועד החתימה על ההסכם (18.12.12) התובעת עבדה בXXX והתגוררה במגורי הסגל. בעקבות סיום העסקתה ביום 31.8.16 (נספח "ג" לבקשה מיום 2.7.17) נאלצה לשאת בעלויות מדור ריאליות בגין דירה שכורה.
לטענת הנתבע, אין ביכולתו הכלכלי לעמוד בתשלומי המדור. הוא עובד בבית ספר פרטי (ראו דבריו בדיון מיום 26.1.22 בעמ' 3 בשורה 12) והשתכרותו החודשית עומדת ע"ס כ-1,500 $ (סעיף 13 לכתב ההגנה). הנתבע צירף לכתב ההגנה דוח מס שנתי שהגיש לממשלת ארה"ב (נספח "1"). ייאמר כי לדידי, לא ניתן להסתמך על דוח מס שנתי שהוגש על ידי הנתבע כבסיס לקביעת פוטנציאל השתכרותו של הנתבע.
התובעת עובדת בXXX (ראו: דבריה בדיון מיום 26.1.22 בעמ' 4 בשורה 31). לא הוצגו תלושי שכר עדכניים מעבודה זו. לטענת התובעת (סעיף 14 לכתב התביעה):
דהיינו, לתובעת פוטנציאל השתכרות שאינו פוחת מסך של כ-9,912 ₪ לחודש, לדבריה, ואין להתעלם מנתון זה.
הנתבע מתגורר דרך קבע בארה"ב. אין חולק כי התובעת מגדלת בעצמה את 3 הילדים, ללא זמני שהות עם הנתבע (למעט בעת הגעתו לארץ לביקורים). להשקפתי, ראוי ליתן ביטוי לעובדה זו, כאשר יש לכך השלכה כלכלית מטבע הדברים שאין להתעלם ממנה.
הבת XXX סובלת מאנורקסיה, ואושפזה בגין כך בביה"ח "XXX" בXXX (ראו: מסמכים רפואיים אשר צורפו לתביעה (נספח "ח". יצוין כי המסמכים שצורפו מושחרים ובלתי קריאים). יש לנתון זה משמעות כלכלית וכן נפשית (שהרי התובעת נאלצת להתמודד עם המחלה בעצמה, ללא סיוע (ולו פיזי למשל בחלוקה עם התובעת בלקיחת הבת לבדיקות וטיפולים) מהנתבע המתגורר בארה"ב).
בנסיבות אלו, דומה כי חל שינוי בנסיבות למן החתימה על ההסכם, ואיני סבורה כי יש הצדקה להימנע מחיוב הנתבע בתוספת תשלום מדור, ובכך להטיל על התובעת לשאת במלוא העלות בעצמה, בפרט בנסיבות לפיהן הנתבע מתגורר בארה"ב ומלוא נטל גידול הילדים מוטל על כתפיה בלבד.
יחד עם זאת, התובעת לא הגישה תביעה לבית המשפט עד ליום 22.7.21.
כידוע, באשר לאפשרות התובעת לתבוע "למפרע" – עבור התקופה הקודמת להגשת התביעה נקבע כי למי מההורים אשר נשא בפועל בהוצאות הקטינים נתונה הזכות לפנות לבית המשפט בתביעה להחזר ההוצאות למפרע: "…כמו בכל חוב כספי רגיל, לא יום הגשת התביעה קובע, אלא יום היווצר העילה ומעשים בכל יום שאדם תובע היום, וזוכה למפרע למיום היווצר העילה (כל עוד לא התיישנה). נכון, שכאשר ילדים תובעים מזונותיהם, המזונות נפסקים בדרך כלל רק מיום הגשת התביעה. הסיבה לכך היא שעד אותו יום, עמד אדם אחר, לרוב בן הזוג האחר, ופירנס אותם ומכיוון שקיבלו את סיפוקם, אין הם יכולים לתבוע על העבר…" (ראו: ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול פ"ד נ' (1) 215. ראו גם: תמ"ש (חד') 3710/06 ש.ח. ת.ז נ' ר. נ. ת.ז [פורסם בנבו] (10.4.07)).
במקרה דנן, כאמור, כותרת התביעה הינה "להגדלת המזונות ומדור". לא הוגשה תביעה נפרדת להחזר הוצאות.
נוכח האמור לעיל, בנסיבות דנא, יש מקום לחייב את הנתבע בתוספת מדור החל מיום הגשת התביעה (7/21).
לעניין שיעור התוספת, סבורני כי תוספת בסך של 1,000 ₪ בגין מדור הינו סביר ותואם את מכלול הנסיבות דנן, כפי שהוצגו בפני בשלב התחלתי זה של ההליך, ובהתחשב בגובה דמי המזונות.
לאור כל האמור, בשלב זה, הנני קובעת כדלקמן:
הנתבע יישא בתשלום סך של 32,500 ₪ בגין מדורם של הילדים מחודש 7/17 עד 8/18 (2,500 ₪ X 13 חודשים). הסך ישולם ב-12 תשלומים שווים ורציפים, ויתווסף לדמי המזונות השוטפים החל ממזונות חודש 6/22.
בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות החזקת המדור, בכפוף לקבלות, ועד לסך של 850 ₪ לחודש, בגין החודשים 7/17 עד 8/18. התובעת תמציא לנתבע תחשיב מגובה באסמכתאות תוך 30 יום, וככל ולא יהיו לנתבע השגות לעניין התחשיב, הסכום ישולם ב-12 תשלומים שווים ורציפים, ויתווסף לדמי המזונות השוטפים החל ממזונות חודש 6/22. ב"כ התובעת מתבקשת לסייע לצדדים להגיע להסכמות בעניין זה.
הנתבע יישא בתשלום סך של 10,000 ₪ בגין מדורם של הילדים מחודש 7/21 ועד היום (4/22) (1,000 ₪ X 10 חודשים). הסך ישולם ב-12 תשלומים שווים ורציפים, ויתווסף לדמי המזונות השוטפים החל ממזונות חודש 6/22.
מחודש 4/22 ועד חודש 6/22 (כולל) ישלם הנתבע תוספת של 1,000 ₪ לחודש בגין מדור לדמי המזונות השוטפים.
הצדדים יעדכנו את בית המשפט תוך 30 יום האם הם מסכימים להפוך את ההחלטה לפסק דין סופי בתיק או שמא חפצים הם לנהל ישיבת הוכחות.
בטרם חתימה ייאמר כי בית המשפט מביע תקוותו כי כעת, משבגרו הילדים המשותפים של הצדדים (מלאו להם 18 ביום 15.1.22) יניחו ההורים את משקעי העבר בעבר ויתחילו פרק חדש במערכת היחסים ההורית ביניהם, ללא קונפליקטים וללא סכסוכים, תוך התמקדות בהחלמת הבת XXX ממחלת האנורקסיה.
המזכירות תמציא העתק החלטתי לצדדים ותקבע את התיק למתן החלטה ליום 1.6.22.
ניתנה היום, ו' ניסן תשפ"ב, 07 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
