בפני
כבוד השופט הישאם שבאיטה
תובע
…
ע"י ב"כ עוה"ד שי דרור
נגד
נתבעת
…
ע"י ב"כ עוה"ד שירה שואף דגן
פסק דין
עסקינן בתביעה לביטול דמי מזונות שנפסקו ולחילופין הפחתת דמי מזונות, כל זאת בשל טענה לשינוי נסיבות במצבו של התובע.
העובדות הרלבנטיות בתמצית
הצדדים נישאו בשנת 2005 ונולדו להם שני ילדים ילידי השנים 2007 ו- 2010.
הצדדים התגרשו בהסכם גירושים שקיבל תוקף פסק דין ביום 10/2/2015.
בהסכם הגירושים, התחייב האב לשאת במזונות הקטינים בסכום חודשי בסך 3,500 ₪ (כולל השתתפות בהוצאות מדור) בתוספת מחציות הוצאות חינוך ובריאות (סעיפים 10-11 להסכם הגירושים). יצוין כי כבר בהסכם זה סיכמו הצדדים על "זמני הורות שווים" אם כי לא קבעו ימי שהייה מדויקים ומסודרים אצל מי מהורים (פיסקה 8 (א) להסכם).
עוד באותה שנה, הוסיפו הצדדים נספח להסכם הגירושים שאף הוא קיבל תוקף פסק דין ביום 12/4/2015. בנספח זה שוב קבעו הצדדים זמני שהות שווים אלא שהפעם סיכמו ימים מדויקים: פעמיים בשבוע לכל הורה כולל לינה וכן סופ"ש וימי א' מתחלפים אחת לשבועיים לסירוגין.
בשנת 2017, שוב הוסיפו הצדדים נספח נוסף להסכם גירושים שאף הוא קיבל תוקף פסק דין ביום 29/1/2017. עיקרו של השינוי הינו בהסכמת הצדדים כי החל מיום 1/7/17 "כל הורה יהיה אחראי על הילדים בימי השהות שלו כמפורט לעיל לאיסופם מהמסגרת החינוכית ולהבאתם ביום שלמחרת ישירות למסגרת החינוכית" (לעומת המצב שקדם לכך לפיו היו מקרים שהילדים הגיעו מהמסגרת החינוכית לבית האב גם בימי השהות של האם).
מאז פסק הדין (בשנת 2015) ועד היום, התובע עובד כעצמאי … גם הנתבעת לא שינתה את עיסוקה מאז עריכת ההסכם: מאז ועד היום, הנתבעת עובדת כשכירה …
התובע הגיש תביעה לביטול חיובו במזונות כאשר מבוקש כי כל הורה יישא בהוצאות הקטינים בזמני השהות עמם באופן ישיר. לחילופין, מבוקש כי החיוב במזונות יופחת בהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15.
לעניין שינוי הנסיבות הנטען מאז פסק הדין, טוען התובע כי בשנת 2019, הוא עבר תאונה קשה … כתוצאה מהפגיעה, נקבעה לתובע אף נכות קבועה בשיעור של 30%.
לטענת התובע, …, וכפועל יוצא מהתאונה, חלה ירידה חדה בהכנסותיו והוא אף נקלע לחובות. כראיה לירידה בהכנסותיו, טוען האב כי הכנסותיו עמדו על כ- 137,924 ₪ בשנת 2019 בעוד שאת שנת 2020 סיים עם הפסד בסך 56,494 ₪.
עוד ציין התובע בתביעתו כי הוא מצפה יחד עם בת זוגו הנוכחית ללידת ילד משותף, דבר שיגדיל את הוצאותיו. כמו כן, טוען התובע כי אף לבת זוגו קטינה מנישואיה הקודמים שגם היא סמוכה על שולחנם.
התובע טוען כי לעומתו, מצבה הכלכלי של הנתבעת טוב ביותר. הנתבעת עובדת … מזה שנים עם שכר יציב וגבוה שאף עלה באופן משמעותי מאז פסק הדין. גם בן זוגה עובד … עם שכר נאה אף הוא. לאחרונה, אף רכשו מגרש עליו הם מקימים את ביתם ששווה מיליוני שקלים. כמו כן, ועד להשלמת הבנייה, הנתבעת ובן זוגה מתגוררים אצל הוריה וכך נחסכות מהם הוצאות דיור.
המסגרת המשפטית
כידוע, פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין ועל כן נקבע כי ניתן לדון בו מחדש בתנאי שחל במצבם של הצדדים "שינוי נסיבות מהותי" ביחס למצב בעבר (סעיף 13 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959; ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3) 187 (1982).
הדבר נכון בין אם מדובר בפסק דין שניתן לאחר בירור עובדתי ובין אם בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל בין הצדדים (ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח(1) 767 (1984).
באשר למהות השינוי הנדרש לצורך פתיחת פסק הדין מחדש, בהתאם לפסיקה, נקבעו מספר תנאים: נדרש שהשינוי יהיה בלתי צפוי ומהותי, קרי שינוי שיש בו כדי להשפיע באופן ממשי ועמוק על היכולת לעמוד בחיוב שנפסק כאשר יש לפרש תנאי זה באופן דווקני. כמו כן, על השינוי להיות כזה שהופך את אכיפת פסק דין לבלתי צודקת (בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלוני (נבו – 13.09.2016). עוד נדרש כי על מגיש התביעה לנהוג בתום לב ולשחק "בקלפים גלויים" בכל הקשור להכנסותיו ולמצבו הכלכלי (ראו: עניין קם לעיל; עמ"ש (מחוזי חיפה) 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (נבו 13.11.2018) .
עוד יצוין כי כאשר החיוב במזונות נקבע במסגרת הסכם גירושים כולל, שלרוב מסדיר את שלל המחלוקות בין הצדדים, הרי שנושא המזונות אינו עומד בפני עצמו והוא קשור וכרוך בנושאים האחרים בין הצדדים. ההנחה היא שכאשר הצדדים גיבשו הסכמות ביניהם, הם שיקללו את צרכיהם ביחס לאפשרויות שעמדו בפניהם ובמקרים רבים ההסכמות בנושא אחד היו כרוכות בוויתורים בנושא אחר וזאת מסיבות שונות ומורכבות המאפיינות דינמיקה של משא ומתן.
לפיכך, במקרה כזה, ישנו קושי אינהרנטי לבודד את מרכיב המזונות ולשנותו, שכן יש בכך כדי להפר את האיזון העדין בין האינטרסים השונים כפי שסוכמו בין הצדדים. על כן, שינוי בחיוב במזונות במקרים כאלה, אף שהוא אפשרי, מחייב משנה זהירות ולא ייעשה בקלות (ע"א 4515/92 סילביה מרתה שטיין קומרוב נ' לדיסלאו שטיין (נבו 13.06.1994)).
דיון והכרעה
לאחר שמיעת ראיות ועיון בטיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את תביעת התובע מהנימוקים הבאים.
ג.1 התובע לא הוכיח את מצבו הכלכלי נכון למועד החיוב במזונות בשנת 2015
כפי שצוין, כדי לבחון טענה לשינוי נסיבות יש לבחון את המצב הרלבנטי בשתי נקודות זמן: במועד החיוב במזונות לעומת המצב במועד הגשת התביעה.
בהתאם לכך, ומשטוען התובע לירידה חדה בהכנסותיו, הרי שהכנסתו ומצבו הכלכלי של התובע נכון לשנת 2015 הן רלבנטיות ביותר להכרעה בתביעתו.
אלא אף שהתובע התייחס הן בכתב הטענות והן בראיותיו להכנסתו בשנים 2019 ו- 2020, הוא נמנע מלהתייחס בצורה כלשהי למצבו בשנת 2015 לא בכתב התביעה ולא בתצהיר עדות ראשית מטעמו.
כמו כן, התובע לא הביא כל ראיה באשר להכנסתו או למצבו הכלכלי בשנת 2015.
מעבר לכך, כאשר נשאל התובע בחקירתו לעניין הכנסותיו בשנת 2015, השיב כי אינו זוכר (פרוטוקול דיון הוכחות: עמ' 55, ש' 15).
אני סבור כי די היה במחדל זה כדי לדחות את תביעתו של התובע, שכן לא ניתן לקבוע ממצא כלשהו לגבי שינוי נסיבות בהשוואה בין שתי תקופות כאשר חסרים נתונים בסיסיים לגבי אחת מהן.
אלא שמעיון בחומר הראיות, מתברר כי התובע אף לא הוכיח, בוודאי לא במידה מספקת, את מצבו אף נכון למועד הגשת התביעה.
ג.2. התובע לא הביא ראיות מספיקות לגבי הכנסתו נכון למועד הגשת התביעה
לעניין הכנסתו נכון למועד הגשת התביעה, התובע צירף לתביעתו שני מסמכים: מסמך שכותרתו " דו"ח רווח ופסד" לשנת 2019 ממנו עולה לכאורה כי הרווח הנקי לאותה שנה עמד על סך 137.924 ₪ וכן מסמך דומה לשנת 2020 ממנו עולה לכאורה כי אותה שנה הסתיימה בהפסד נקי בסך 56,494 ₪.
עיון במסמכים אלה מעלה מספר סימני שאלה. כך לא ברור מי ערך את המסמכים האלה. אומנם, בשוליים התחתונים של המסמך מצוין שם של רואה חשבון (רו"ח …) אך המדובר לכאורה בכיתוב המציין את "שם המשתמש" של התוכנה באמצעותה הונפק המסמך.
בנוסף, המסמכים אינם נושאים חתימה כלשהי: לא של עורך המסמך (רואה חשבון), לא של התובע ולא של רשויות המס.
כמו כן, לא ברור באם מסמכים אלו הוגשו לרשויות המס, על ידי מי ומתי.
אף ההתייחסות למסמכים בכתב התביעה אינה מפזרת את הערפל האופף אותם שכן המסמכים צורפו כ" העתק דו"ח רווח והפסד של התובע" (פיסקה 43 לכתב התביעה).
ואם לא די באמור, הרי שמסמכים אלו אף לא צורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. אומנם, התובע מתייחס בתצהירו להכנסותיו בתקופה זו (סעיף 37 לתצהיר עדות ראשית) ואף מציין צירוף של "דוחות הכנסה שלי מסומנות כנספח ז", אלא שעיון במסמכים שצורפו בפועל לתצהיר עדות ראשית מלמד שאין כל נספח ז'. ככל שנספח ז' תואם לנספח 7, הרי שאין מדובר במסמכים אלה אלא בתצהירו של העד מר … (שלא ברור מדוע סומן כנספח).
הנה כי כן, משמסמכים אלה אף לא צורפו לתצהיר עדות ראשית, שמהווה את האכסניה הדיונית המתאימה להגשת ראיות, הרי שניתן לקבוע כי התובע אף לא צירף ראיה כלשהי לגבי הכנסתו נכון למועד הגשת התביעה.
אולם, אף אם אתייחס למסמכים שצורפו לכתב התביעה כראיות אליהם מפנה התובע בתצהירו, הרי שאין בהם די וזאת נוכח סימני השאלה שהמסמכים מעלים כמפורט לעיל.
שוב, אף אם אקל עם התובע עוד יותר ואתייחס למסמכים שהוגשו ככאלה שמוכיחים את אשר הם נחזים שהם מוכיחים, קרי הכנסותיו מהעסק בשנים 2019-2020, אין בכך די כדי ללמד לעניין כלל הכנסותיו ובוודאי לעניין מצבו הכלכלי כיום (או אף במועד הגשת התביעה).
בעניין זה, אציין כי רשימת המחדלים של התובע ארוכה למדי, כפי שיפורט.
כך, התובע נמנע מלצרף תדפיסי חשבונות בנק כלשהם. במצב הזה, לא ניתן לדעת דבר לגבי מצבו הכספי בבנק (יתרות זכות או חובה, חסכונות, פיקדונות וכיוב'). אציין כי הימנעות זו היא בלתי מובנת, שכן התובע טען בתצהירו כי כתוצאה מהפגיעה בידו הוא "נכנס ליתרות חובה" בחשבונותיו (פיסקה 25 בתצהיר עדות ראשית של התובע). אם אכן כך המצב, הרי שהתבקש לצרף תדפיסי חשבונות בנק דווקא כדי לתמוך טענה זו בראיה חיצונית.
מחדל זה הוא חמור שבעתיים, שכן עלה מחקירת התובע כי התובע קיבל בגין הפגיעה …סכום פיצוי בסך של 130,000 ₪ וכן קיבל, לפחות לתקופה מסוימת, קצבה חודשית בגין הפגיעה בסך כ- 13,000 ₪ , כאשר סכומים אלה הופקדו לחשבון הבנק שלו (פרוטוקול דיון הוכחות, עמ' 67, ש' 18).
מעבר לעובדה כי התובע לא טרח להזכיר אף לא ברמז סכומים אלה בתביעתו, בתצהירו או בראיותיו, אלא שההימנעות מצירוף תדפיסי חשבונות בנק בנסיבות אלה ממחישה את נחיצותם לצורך ההכרעה בתביעת התובע.
כמו כן, התובע נמנע מלצרף תדפיסי כרטיס אשראי לתקופה כלשהי ולכן לא ניתן ללמוד דבר על הוצאותיו (או חלקן שכן עלה בחקירתו הנגדית כי התובע מתנהל גם, ואולי בעיקר, במזומן). במצב זה, טענת התובע בתצהירו כי הוצאותיו נותרו זהות להוצאות שהיו במהלך חיי הנישואין נותרה סתומה וללא כל תמיכה ראייתית (פיסקה 11 לתצהיר).
בנוסף, אף שהתובע טען בתצהירו כי בשל מצבו הכלכלי הוא חב בחובות רבים לאחר שנטל הלוואות בין אם באמצעות בני משפחה וחברים ובין אם " באמצעות מוסדות פיננסיים", הוא לא צירף מסמך כלשהו בתמיכה לטענותיו בעניין הלוואות שנטל לטענתו.
אף בחקירתו הנגדית, לא ידע התובע למסור פרטים לעניין הלוואות כלשהן מעבר להצהרות כלליות ("יש לי מלא הלוואות"; פרוטוקול הוכחות עמ' 59, ש' 22) והתייחסות לחוב ישן לספק … שהוא אף חבר של אביו של התובע (פרוטוקול הוכחות עמ' 61, ש' 5-6).
בנוסף, וכפי שצוין, התובע נמנע מלציין בתצהירו כי קיבל סכומים שונים בין אם מחברת הביטוח ובין אם מהמוסד לביטוח לאומי כפיצוי או גמלה בגין הפגיעה בידו (פרוטוקול הוכחות : עמ' 66, ש' 4-17).
בעניין זה, אציין כי המדובר בהימנעות חמורה במיוחד שאף משליכה על תום לבו של התובע, שכן עיקר טענתו של התובע הינה כי מצבו הכלכלי התדרדר בעקבות פגיעה … נוכח טענה זו, ובצד הצגת המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לפגיעה, היה מצופה שהתובע יגלה את כל התשלומים שהתקבלו בעקבות ואגב פגיעה זו.
כמו כן, הימנעות זו אינה מאפשרת לברר אם אכן הייתה פגיעה בכלל הכנסותיו של התובע, שכן חלק מההכנסות הוסתרו. בנוסף, ובהתייחס למסמכים שצירף התובע לעניין הירידה בהכנסתו, הרי שמשקלן נמוך עוד יותר, שכן אם אכן הייתה ירידה בהכנסת העסק של התובע, לא ניתן להסיק מכך כי כלל הכנסותיו פחתו.
עוד יצוין באותו הקשר, כי התובע אף נמנע מלגלות הכנסה חודשית נוספת בסך של 3,500 ₪ שקיבל בגין השכרת יחידת דיור בבית בו הוא מתגורר למרות עדותו בחקירה נגדית כי כספים אלו שימשו באופן ישיר לתשלום המזונות (פרוטוקול הדיון, עמ' 79, ש' 20). כמו כן, אף שהתובע טען בתביעתו כמרכיב נוסף בשינוי נסיבות המהותי הנטען כי בתה של בת זוג מנישואים קודמים סמוכה על שולחנו, הוא נמנע מלציין כי בגין צרכי הקטינה מתקבלים מזונות חודשיים בסך 5,000 ₪ (פרוטוקול דיון הוכחות: עמ' 25, ש' 6).
כמו כן, התובע נמנע מלגלות את מצבו הכלכלי בכלל ואת הכנסותיו בפרט נכון למועד הגשת התצהיר. כך התובע לא צירף ראיות כלשהן בנוגע למצבו לשנים 2021 ו- 2022 (ואף לא דו"ח רווח והפסד כפי שעשה לגבי השנים 2019 ו- 2020). כאשר התובע נשאל בחקירה נגדית לעניין הימנעות זו, ציין כי מסמכים אלה נמצאים ברשותו אלא שלא ידע להסביר מדוע לא הוגשו.
התובע הביא שני עדים מטעמו כדי לתמוך בטענתו כי היקף עבודתו פחת ובהתאם לכך גם הכנסותיו. אלה שעדותם אינם תורמת לגיבוש מסקנה באשר לירידה בהכנסות התובע.
כך למשל העד … שאכן טען שהיקף עבודתו עם התובע פחת אלא שלא היה ברור מעדותו אם הדבר נובע מכך שהוא פחות זמין בתקופה זו כפי שהעיד או שיש פחות אירועים. ממילא, מר … העיד כי אינו יודע דבר לעניין הכנסותיו של התובע. גם עדותו של XXX אינה מוסיפה מידע מועיל בעניין זה, שכן העד לא ידע לתת נתון כלשהו לגבי הכנסותיו של התובע. יצוין כי ממילא עדותם של עדים עלה אינה יכולה להוות תחליף למסמכים ואישורים בנוגע לכלל הכנסותיו של התובע, במיוחד כאשר לא צוינה מניעה כלשהי מלצרפם.
כפי שעולה, התובע, שנטל הראיה הוא עליו, לא תמך את טענותיו בראיות מספיקות. כמו כן, התובע נמנע מלגלות פרטים חשובים ורלבנטיים למחלוקת ואלה התגלו רק במהלך חקירתו הנגדית.
היה ניתן להסתפק באמור לעיל לצורך דחיית תביעתו, שכן כאמור נטל ההוכחה בתביעה רובץ עליו. למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לשתי טענות נוספות שעלו בין הצדדים ושאף הן תומכות בדחיית התביעה, כפי שיפורט.
ג.3 לא הוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבה הכלכלי של הנתבעת
כבר אציין כי בניגוד לתובע, שנטל הוכחה מוטל על כתפיו, דווקא הנתבעת גילתה נתונים רבים על מצבה הכלכלי תוך שהיא תומכת את טענותיה במסמכים שצורפו לתצהירה.
כך הנתבעת צירפה טופס 106 לשנת המס 2020 (נספח 2 לכתב ההגנה) וכן צירפה שלושה תלושי שכר עדכניים למועד הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה.
מחומר הראיות עלה כי בשנת 2015, מועד חתימת הצדדים על הסכם הגירושים, הנתבעת עבדה באותה משרה כשכירה בהיקף משרה של 70% והשתכרה לטענתה שכר בסך כ- 10,000 ₪.
כיום, הכנסתה החודשית עומדת על סך כ- 14,000 ₪ וזאת בגין משרה מלאה.
אומנם, ב"כ התובע ניסו לערער על נתונים אלה, בין היתר בטענה כי שכר זה הינו בגין עבודה חלקית בלבד וכן בטענה כי הנתבעת נמנעה מלהביא מסמכים נוספים.
אלא, שלא מצאתי ממש בטענות אלה. התרשמתי דווקא שהנתבעת גילתה נתונים מספיקים בנוגע להכנסתה והשיבה באופן כן, עקבי ואמין לשאלות שנשאלה.
כמו כן, בניגוד לתובע שלא תמך את טענותיו בראיות ובמסמכים, טענות הנתבעת נתמכו כאמור ברובם במסמכים חיצוניים.
מכל מקום עולה כי השינויים שהיו במהלך השנים בשכרה של הנתבעת, שבחלקם משקפים הגדלה בהיקף משרתה, הם בגדר שינויים צפויים שנובעים מצבירת שנות ותק וכן מעליית רמת השכר במשק, שכן אין מחלוקת כי הנתבעת עובדת באותו מקום עבודה ולא נטען (וממילא לא הוכח) כי התקדמה משמעותית בתפקידה.
כמו כן, שוב בניגוד לתובע, הנתבעת צירפה תדפיס של חשבון הבנק ממנו עולה כי החשבון עומד על יתרת חוב בסך של 10,000 ₪ (נספח 9 לתצהיר עדות ראשית) וכן מסמכים המעידים על חריגות בחשבון ועל הצורך ליטול הלוואות (נספח 11 לתצהיר עדות ראשית). נתונים אלו עומדים בסתירה לטענות התובע באשר למצבה הכלכלי של הנתבעת.
בנוסף, הנתבעת צירפה מסמכים רבים אודות הבית שרכשה עם בן זוגה וכן הלוואת המשכנתא שנטלה. התובע העלה טענות כי עצם רכישת הבית מעידה כי מצבה הכלכלי טוב ביותר ובכל מקרה כי מצבה טוב יותר ממצבו. אלא שלא השתכנעתי כי כך הדבר שכן מחומר הראיות עלה בבירור כי רכישת הבית מומנה ברובה הגדול מהלוואת משכנתא.
נוכח האמור, מהנתונים עולה כי לא הוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבה של הנתבעת המצדיק שינוי של החיוב במזונות.
ג.4 על החיובים השלובים שבהסכם הגירושים
התובעת טוענת בכתב הגנתה כי כאשר חתמו הצדדים על הסכם הגירושים היא עשתה וויתורים מרחיקי לכת בכל הקשור לזכויותיה הרכושיות ואלה הם: ויתור מוחלט על זכויות בעסק המשותף, לרבות מוניטין; ויתור על זכויותיה בבית המגורים המשותף בעוד הסתפקה בסכום בסך של 250,000 ₪ בלבד כאשר סכום זה נופל משמעותית מחלקה בנכס ששוויו מספר מיליוני שקלים; ויתור על השתתפות התובע בחוב משותף בסך 50,000 ₪ שסולקה על ידי הנתבעת לבדה; ויתור על הכתובה.
נוכח האמור, טוענת התובעת כי אין זה צודק לנתק את החיוב במזונות מיתר החיובים והוויתורים שנעשו במסגרת ההסכם.
התובע שולל מכל וכל את טענות הנתבעת. לטענתו, דווקא הנתבעת הייתה בעמדת יתרון כאשר חתמו על ההסכם בהיותה בעלת השכלה משפטית. כמו כן הנתבעת קיבלה את מלוא זכויותיה בבית, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר בעלויות בנייה כאשר הקרקע ואף הבית שייכים להוריו.
אני מעדיף את גרסת הנתבעת בעניין זה וזאת מהטעמים הבאים.
ראשית, עלה, ועל כך אין מחלוקת, כי העו"ד שערך את ההסכם היה קרוב משפחה של התובע דווקא. לפיכך, איני מקבל את טענת התובע כי היה בנחיתות כאשר חתם על ההסכם וזאת למרות טענתו כי אין לאותו קרוב משפחה ניסיון בתחום זה.
שנית, עלה, ואף על כך אין מחלוקת, כי במועד עריכת הסכם הגירושים, התובע ניהל במסגרת עיסוקו וכעצמאי עסק שהוקם והתפתח במהלך החיים המשותפים, כאשר התובע עצמו העיד כי מצב העסק היה טוב. כמו כן, בין הצדדים היו פערי הכנסה משמעותיים לטובת התובע. לפיכך, אני סבור כי יש ממש בטענת הנתבעת כי עמדה לה זכות לתבוע זכויות בעסק וכי היא אכן ויתרה על זכות זו.
שלישית, גם לעניין הבית המשותף, לא השתכנתי כי עם קבלת סכום בשל 250,000 ₪ מיצתה הנתבעת את מלוא זכויותיה בנכס וזאת נוכח העובדה כי בניית הבית נעשתה במהלך החיים המשותפים ומכספים משותפים וכאשר עסקינן בבית מגורי המשפחה.
בנסיבות אלה, עולה כי אין זה נכון וצודק במקרה זה לבודד את החיוב במזונות מהמרכיבים האחרים בהסכם שבין הצדדים, שכן ההסכם בין הצדדים כלל מערכת מורכבת של חיובים, וויתורים ושיקולים של הצדדים שנעשו במסגרת הסכמות כוללות.
לסיכום:
נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.
נוכח התוצאה ומהנימוקים המפורטים לעיל, התובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח שישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום.
התיק ייסגר.
ניתן היום, י"ט אדר תשפ"ג, 12 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
