;בפני
כב' השופט אביגדור דורות
המערערת:
חברת אמוקו לשמנים ודלק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב קסטל
נגד
המשיב:
פקיד שומה ירושלים (2)
ע"י ב"כ עו"ד נטע גורביץ
מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
פסק דין
לפניי ערעור על שומה לפי מיטב השפיטה לשנות המס 2013-2016 ועל קנס הגרעון שהוטל. כמו כן, הוגש ערעור על החלטת פסילת ספריה של המערערת.
גדר המחלוקת
לטענת המערערת, המשיב לא קיים דיון בהשגה שהגישה המערערת, על רקע הימצאותו של מייצגה בבידוד עקב הדבקות בנגיף הקורונה. נטען, כי המשיב לא קיים את חובתו לדון ברצינות בהשגה ועל כן החלטתו להוציא שומה בצו לא יכולה לעמוד. בכל הנוגע להחלטה לפסילת הספרים, נטען כי טעה המשיב כאשר טען שלא הוגשה בקשה לחזור ולעיין בהחלטה, בהתאם לסעיף 130(יא)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שכן הוגשה גם הוגשה בקשה כאמור ביום 9.4.2019 (נספח ד' להודעה המפרשת את נימוקי הערעור). על גבי הבקשה מופיעה חותמת "נתקבל" מיום 11.4.2019, אולם המשיב לא דן בבקשה ולא הכריע בה.
במהלך קדם המשפט, המליץ בית משפט זה למשיב לשקול את האפשרות כי התיק יוחזר לשלב ההשגה, לאור ההתרשמות כי הדיון בשלב ההשגה (דיון טלפוני) לא היה ממצה.
ברקע ההליך יש לציין, כי למערערת הייתה פעילות של מסחר בסיטונאות, בסולר ובדלק. המערערת דיווחה על רווח גולמי בשיעורים שבין 4.12% ובין 6%, בעוד שהמשיב טען כי הרווח המדווח הינו נמוך בצורה ניכרת מהמקובל בענף, אשר נע בין 7% ובין 10%, לפי התדריך הכלכלי של רשות המסים. עוד יצוין, כי המערערת הורשעה בעבירות של ניכוי תשומות ללא מסמך בהתאם לסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ בנסיבות מחמירות (ת"פ 71033-11-16). הערעור שהגישה המערערת על פסק הדין המרשיע נדחה בבית המשפט המחוזי (ע"פ 37183-11-18). בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (רע"פ 5140/19).
בעקבות קדם המשפט הודיע המשיב כי בהתאם להמלצת בית המשפט הוא מסכים להחזרת התיק לשלב ההשגה ובהתאם לכך, יש מקום למחיקת הערעור.
בתגובה להודעת המשיב, טענה המערערת כי אין עילה למחיקת הערעור וכי יש מקום למתן פסק דין המחזיר את הדיון לשלב ההשגה בכפוף לחיוב המשיב בהוצאות. בנוסף, טענה המערערת כי יש מקום למתן פסק דין המבטל את פסילת ספרי המערערת, לאור כך שהמשיב לא דן בבקשת מייצג המערערת ולא הכריע בה במשך שנה מיום הגשתה.
על פי תשובת המשיב, עמדתו היא כי אין הוא מתנגד שיינתן פסק דין המורה על החזרת התיק לשלב ההשגה, תוך התנגדות לחיובו בהוצאות. ביחס לסוגית פסילת הספרים טען המשיב כי ככול שיוחלט להחזיר את התיק לשלב ההשגה, טענות המערערת לגבי פסילת הספרים יישמרו לה והמקום המתאים לדון בהן הוא במסגרת הליך חדש.
דיון והכרעה
החזרת הדיון בשומה לשלב ההשגה היא מתבקשת בנסיבות העניין. הטעמים לכך נעוצים באופן הטיפול בהשגה, שלא היה ממצה, עקב המצאות המייצג של המערערת בבידוד. זאת ועוד, בקדם המשפט התברר כי המערערת מכרה דלקים לכאורה לשלושה גורמים (תחנות תדלוק, חברות הסעות ולקבלנים), בעוד שההחלטה בהשגה לא הבחינה בין סוגי הלקוחות לעניין שיעור הרווח הגולמי.
למעשה, הצדדים הסכימו להשיב את הדיון לשלב ההשגה, וחילוקי הדעות שנותרו בסוגיה זו עניינם בשאלה, האם יש מקום לחיוב המשיב בהוצאות. לסוגיה זו אתייחס בהמשך.
המחלוקת הנוספת שבין הצדדים נוגעת לסוגית פסילת הספרים. לטענת המערערת, מאחר והמשיב לא הכריע בבקשה לפי סעיף 130(יא)(2) לפקודה (בקשה לחזור ולעיין בהחלטת הפסילה ולשנותה) תוך שנה מיום הגשתה, יש לראות את הבקשה, כאילו התקבלה, תוך היקש וגזירה שווה מסעיף 152(ג) לפקודה וגם על פי חובת ההגינות המנהלית ועל פי עקרון השיוויון בין הרשות והנישומים. הטענה האחרונה נוגעת למגבלת הזמן (של 30 ימים) הקבועה להגשת בקשה לפי סעיף 130(יא)(2) לפקודה ולתוצאה של אי הגשת בקשת הנישום במועד, שתוצאתה כי ההחלטה הופכת להיות סופית.
סעיף 152 לפקודה עוסק בהגשת השגה על שומה שנערכה לנישום. על פי הוראה זו, לאחר שהנישום הגיש השגה על השומה ולא הושג בין הצדדים הסכם, יקבע פקיד השומה את המס בצו. סעיף קטן (ג) קובע כי אם בתום שנה מיום שהוגשה השגה לא הושג הסכם ופקיד השומה לא השתמש בסמכויותיו לקביעת המס בצו, יראו את ההשגה כאילו התקבלה. בענייננו, אין מחלוקת כי המשיב לא החליט בבקשת המערערת לחזור ולעיין בהחלטת פסילת הספרים, אולם הוראה דומה להוראת סעיף 152(ג) לפקודה אין בנמצא, ביחס לאי קבלת החלטה בבקשה לעיון חוזר בהחלטת פסילת הספרים. סעיף 130 אינו קובע מועד "קשיח" למתן החלטת פקיד השומה בבקשה לעיון חוזר ואינו קובע הסדר מפורש לפיו איחור בקבלת ההחלטה בבקשת הנישום, משמעו שיראו את הבקשה כאילו התקבלה.
בסוגיה זו ניתן להפנות להחלטת בית המשפט העליון בבר"ם 7502/22 רשות המיסים נ' פודולסקי (22.1.23), שדנה בהשלכות אי מתן החלטה בהשגה בתוך 120 ימים ממועד הגשתה, על החלטת ועדת הערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים לפי חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2000. נקבע כי בהיעדר קביעה מפורשת בחוק המטילה "סנקציה" מפורשת על אי עמידה במועד זה, אין משמעותה של אי מתן החלטה במסגרת הזמן שנקבעה בחוק, היא קבלה "אוטומטית" של ההשגה. נקבע, כי זוהי תוצאה קיצונית יחסית, המוצדקת רק במקרה שבו קיים הסדר סטטוטורי מפורש בעניין זה, כמו זה הקיים בסעיפים 26(א) לחוק רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, סעיף 152 לפקודה, סעיף 87(ו) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, וסעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976.
בענייננו, המחוקק לא קבע מסגרת זמן מוגדרת להחלטת פקיד השומה בבקשה לעיון חוזר בהחלטת פסילת ספרים ובוודאי שלא נקבעה "סנקציה" מפורשת לאי עמידה במועד מסוים. בנסיבות אלה, איני סבור שיש לקבל את טענת המערערת, שכן לא ניתן לקבוע כי אי מתן החלטה בבקשה, תוצאתה היא כי יראו את בקשתה "כאילו התקבלה".
המערערת טענה כי לא ייתכן שלא תחול שום מגבלת זמן להחלטה בבקשה לעיון חוזר בהחלטת פסילה, בעוד שלנישום יוקצב זמן להגשת הבקשה, ואם לא יגיש בקשה, תיהפך החלטת הפסילה לסופית. אין מחלוקת, כי קיימת חובת הגינות מנהלית מצד פקיד השומה, אולם נראה כי במקרה זה, אי מתן ההחלטה מקורו בטעות של פקיד השומה, שסבר (באופן מוטעה) כי לא הוגשה בקשה כלל ומשום כך, לא דן בה ולא הכריע בה.
האם אין כל משמעות להתעלמות פקיד השומה מן הבקשה שהוגשה בעניין פסילת הספרים? בעניין פודולסקי נקבעו הדברים הבאים בהקשר זה (פסקה 24):
"אי עמידה במועד הקבוע לא תביא אמנם לקבלת ההשגה באופן אוטומטי, ואולם במקרה זה על רשות המיסים יוטל נטל הראיה להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינות המינהלית תעמוד לימינה."
בענייננו, המשיב לא קיבל החלטה בדבר דחיית הבקשה לעיון חוזר, וכלל לא דן בבקשה. משום כך, קביעה זו איננה יכולה לסייע למערערת. יחד עם זאת, ניתן להביא בחשבון את אי מתן ההחלטה במסגרת השיקולים שיש לשקול בבקשת המערערת לחיוב המשיב בהוצאות.
לסיכום סוגית אי מתן ההחלטה בבקשה לעיון חוזר אציין כי אין מקום לקבל את בקשת המערערת למתן פסק דין המבטל את החלטת הפסילה. נסיבות העניין מצדיקות אף הן את החזרת התיק לשלב ההשגה, שבו יכריע המשיב גם בבקשה לעיון חוזר.
סוף דבר
העולה מן המקובץ הוא שיש מקום למתן פסק דין, המורה על החזרת התיק בעניינה של המערערת לשלב ההשגה. על המשיב לדון בבקשה לעיון חוזר בבקשת פסילת הספרים ולקבל בה החלטה. בנוסף, על המשיב לקיים דיון בהשגה ולדון בטענות המערערת שפורטו בהשגה ולקבל החלטה חדשה בנוגע לקביעת המס בצו, ככול שלא יושג הסכם בין הצדדים.
בסוגית הוצאות ההליך, צודקת המערערת. לערעור שהגישה המערערת היה מקום, הן ביחס לאי קיום דיון ממצה בהשגה ובמיוחד לגבי אי קבלת החלטה בבקשה לעיון חוזר בבקשת הפסילה. המשיב סבר שבקשה כאמור לא הוגשה, דבר שהתברר כסברה שגויה ובכך נפל פגם בהתנהלות המשיב. בנסיבות אלה נקבע בזאת, כי המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪, אשר ישולם תוך 45 ימים מהיום. לאחר מועד זה, יתווספו לסכום החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן לפרסם את פסק הדין.
ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ג, 05 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
אביגדור דורות, שופט
