בפני
כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן
תובעת
ס. ח.
ע"י ב"כ עוה"ד מאירה אזרד
נגד
נתבעת
ע. ב.
ע"י ב"כ עוה"ד ישראל דוד יפרח
בעניין הקטינה:
…
באמצעות אפוטרופסה לדין עו"ד גילי שוז גוטמן
פסק דין
לפני תביעת התובעת לקבוע את משמורת בתן הקטינה של הצדדים בידה (כלשון התביעה), לאשר העתקת מגוריה עם הקטינה למועצה מקומית ש., ולקבוע זמני שהות בין הקטינה לנתבעת.
רקע עובדתי רלוונטי והשתלשלות ההליך המשפטי
1. התובעת והנתבעת ניהלו מערכת יחסים זוגית, בשנת 2017 מיסדו הקשר ביניהם והתובעת עברה להתגורר עם הנתבעת בדירתה השכורה בכ.
התובעת במקור מש., שם מתגוררת משפחתה המורחבת.
במהלך החיים הזוגיים המשותפים בכ. הרתה התובעת מתרומת זרע אנונימית ונולדה לצדדים בת קטינה … (כבת 4.5).
2. ביום 11.2.19 כשלושה חודשים לאחר הולדת הקטינה, הגישו הצדדים בקשה משותפת למתן צו הורות פסיקתי בעניין הקטינה.
בפסק דין מיום 21.5.19 ניתן צו הורות פסיקתי אשר קבע את הורותה של הנתבעת כלפי הקטינה, מנימוקיו.
3. יחסי הצדדים לא עלו יפה וביום 29.5.20 הפרידו מגורים. התובעת עזבה את דירת הנתבעת בכ. וחזרה להתגורר ביישוב ש.. הנתבעת נותרה להתגורר בדירתה בכ..
ביום 7.6.20 הגישה התובעת את התביעה שלפני בה עותרת לקביעת משמורת הקטינה אצלה מכח היותה אם ביולוגית של הקטינה (לשון כתב התביעה סע' 15) וקביעת זמני שהות של הקטינה עם הנתבעת.
ממועד הפרדת מגורי הצדדים, הן התנהלו באופן בו הקטינה שהתה עם כל אחת מהאימהות משך שבוע, לסירוגין. שבוע אחד עם התובעת בש. ושבוע שלאחריו עם הנתבעת בכ..
4. בהחלטה מיום 7.7.20 מונתה אפוטרופסה לדין לקטינה, עו"ד גילי שוז-גוטמן מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
בהחלטה מיום 9.8.20 מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מרדכי שרי ממכון "שלם" למתן חוות דעת בשאלת המסוגלות ההורית של כל אחת מהאימהות ומתן המלצות בעניין החזקת הקטינה, מקום מגוריה וחלוקת זמני השהות, לנוכח המרחק בין בתי מגורי הצדדים.
לבקשתן המוסכמת של הצדדים הנשענת על טעמים כלכליים, בהחלטה מיום 11.1.21 מונה מכון "דקל" למתן חוות דעת חלף מכון "שלם".
5. ביום 17.4.21 הוגשה לתיק חוות דעת המומחית ד"ר טליה אונגר, פסיכולוגית קלינית, ממכון "דקל". מסקנת המומחית בחוות דעתה כי לשתי האמהות מסוגלות הורית ונוכחות שתיהן בחיי הקטינה הכרחית וחשובה להתפתחות הקטינה, יש לקבוע אחריות הורית משותפת; המלצת המומחית, בהינתן כי הנתבעת נתפסת עבור הקטינה כמקור הגנה וביטחון והתובעת נתפסת כמקור למשחקים, ספונטניות וצחוק (עמ' 18 בחווה"ד בפרק הסיכום פסקה שניה, סעיף ג' בתשובות לשאלות ההבהרה) כי הקטינה תשהה עם הנתבעת במהלך השבוע בימים ראשון עד חמישי, ועם התובעת במהלך סוף שבוע מיום חמישי עד מוצ"ש, כך בכל שבוע.
האפוטרופסה לדין שלחה למומחית שאלות הבהרה עליהן השיבה ביום 3.6.21.
התובעת ביקשה וקיבלה רשות להעביר למומחית שאלות הבהרה מטעמה, הגם שבאיחור. תשובות המומחית הוגשו ביום 7.10.21.
6. בדיון שהתקיים ביום 13.7.21, לאחר קבלת חווה"ד ותשובות המומחית לשאלות הבהרה מטעם האפוטרופסה לדין, שתי האמהות הסכימו כי במצב הנתון בו מתגוררות במרחק רב זו מזו (מעל 120 ק"מ, כשעתיים נסיעה לכל כיוון) יש לקבוע בית עיקרי לקטינה ומסגרת חינוך. זו גם עמדת האפוטרופסה לדין. עוד הוסכם כי יש צורך בחקירת המומחית על חוות דעתה ומסקנותיה.
בהחלטה מנומקת מיום 18.7.21 נקבע כי עד לחקירת המומחית ומתן החלטה אחרת:
– הקטינה תתגורר עם הנתבעת בכ.;
– שתי האימהות יפעלו לרישומה למסגרת חינוך מוסכמת סמוך למקום מגורי הנתבעת;
– זמני השהות של הקטינה עם התובעת יתקימו במהלך השבוע בכל יום שלישי בשעות 16:00-19:00 באזור המרכז (ויום נוסף ככל שתבקש) התובעת תאסוף את הקטינה מבית הנתבעת ותשיב לשם בתום הביקור. בנוסף הקטינה תשהה עם התובעת שלושה סופי שבוע ברצף, באופן בו התובעת תאסוף את הקטינה מבית הנתבעת ביום חמישי בשעה 16:00 ותשיבה לבית הנתבעת במוצ"ש. בסוף השבוע הרביעי תשהה עם הנתבעת. וחוזר חלילה.
– זמני השהות יחלו מהשבוע שתחילתו ביום 22.8.21, על מנת להכניס את הקטינה לשגרה ולקראת המסגרת החינוכית. עד מועד זה ימשכו זמני השהות שבוע – שבוע.
– הצדדים הופנו לקבלת הדרכה הורית, כל אחת במחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריה או באופן פרטי, על פי בחירתה.
7. לאחר מתן ההחלטה התובעת הודיעה כי תעבור להתגורר במרכז בימים שיקבעו לצורך קיום זמני שהות שווים עם הקטינה. התובעת הכשירה דירה של קרוב משפחתה למגוריה עם הקטינה.
לאור זאת, בהחלטה מיום 3.9.21 ומנימוקיה שונתה חלוקת זמני שהות הקטינה עם הצדדים באופן בו בימים א' ו-ב' תשהה הקטינה עם התובעת, בימים ג' ו-ד' תשהה עם הנתבעת, בסופ"ש מיום ה' ועד מוצ"ש תשהה הקטינה לסירוגין עם כל אחת מהאימהות.
התובעת עברה להתגורר בדירת בן דודה בר. בימים בהם שוהה עם הקטינה. ביתר הימים מתגוררת בש..
8. התקיימו חמישה דיונים מתוכם שני דיוני הוכחות. נחקרו הצדדים והעדים מטעמן וכן נחקרה המומחית. הוגשו סיכומי הצדדים וסיכומי האפוטרופסה לדין.
מכאן פסק הדין.
טענות הצדדים
9. טענות התובעת –
א. ההחלטה להביא ילד מתרומת זרע גמלה בתובעת עוד טרם נרקמה הזוגיות עם הנתבעת והיא החלה בתהליך. ההיריון נעשה ללא קשר לנתבעת וללא תלות בקשר זוגי עמה;
ב. הצדדים הכירו עת הייתה התובעת אבלה על מות אמה וההחלטה להעתיק מגוריה למרכז הייתה לאחר שהנתבעת שכנעה אותה שהמעבר יקל עליה את ההתמודדות הנפשית וגם יקל עליה כלכלית מקום בו הנתבעת תישא בהוצאותיה הכלכליות;
ג. מאז הולדת הקטינה התובעת טיפלה בה כמעט לבדה, ללא מעורבות או סיוע מהנתבעת שהתמקדה בטיפוח קריירת הספורט שלה ובפרנסה. התובעת היא האם העיקרית והדומיננטית של הקטינה;
ד. הנתבעת שכנעה את התובעת להגיש תביעה לצו הורות פסיקתי. התובעת לא חפצה בכך, אך סברה שיהא בצו גם מחויבות כלכלית ורגשית כלפי הקטינה. צו ההורות הפסיקתי הוצא במרמה, ביוזמת הנתבעת אשר לא הכחישה זיוף מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך הוצאות הצו. התובעת לא הבינה את ההשלכות מרחיקות הלכת בהליך.
ה. טובת הקטינה כי משמורתה תהא אצל אמה הביולוגית וקביעת זמני שהות עם הנתבעת. לתובעת כאם ביולוגית של הקטינה עדיפות במעמד ההורי על הנתבעת שאינה אם ביולוגית. הקשר הנפשי בין הנתבעת לקטינה אינו מקים קשר הורות בדומה לזה של התובעת. היא מכירה בחשיבות הנתבעת בחיי הקטינה, אך אין הדבר אומר שיש לרמוס את זכותה לממש הורותה ולנהל את חייה ברווחה ובנחת;
ו. הקטינה נולדה והתחנכה ביישוב ש., מרכז חייה שם, משפחתה המורחבת של תובעת מתגוררת שם והיא רואה את עתידה ביישוב ש. יחד עם הקטינה. מדובר בקטינה רכה בשנים ולא ניתן לקבוע שמרכז חייה במרכז, מכל מקום הדבר לא אמור להיות שיקול מכריע בקביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות;
ז. התנגדות הנתבעת להעתקת מקום מגורי הקטינה לצפון קמה רק לאחר שהתובעת הגישה תביעה למזונות הקטינה. בזמן אמת הנתבעת הסכימה למעבר;
ח. למגורי הקטינה במושב יתרונות רבים בהשוואה לעיר, כמו הנאה ממרחבים ירוקים בהם תוכל הקטינה להסתובב חופשיה, גורם הלחץ שכמעט ואינו קיים במרחב הכפרי וההנאה מהפשטות. למגורים בצפון גם יתרונות כלכליים שכן עלויות המחייה שם נמוכות ביחס למרכז והאם תוכל לעמוד בהן בכבוד. לקטינה חברות וחברים רבים ביישוב ש. והיא אף ביקשה ללמוד בשנה הבאה עם חבריה בגן בש.;
ט. שנה הבאה ממילא הקטינה צפויה לעלות לגן טרום חובה ולשנות מסגרת חינוך;
י. התובעת שוכרת דירה בר. ושוהה בה בימים שהיא עם הקטינה. ביתר הימים חוזרת לש. לדירתה השכורה. אין לה יכולת כלכלית להחזיק שתי דירות, הוצאות הדלק הכרוכות בכך, העדר יכולת לעבוד במשרה מלאה. כיום, היא מתקיימת מהבטחת הכנסה;
יא. חוות הדעת ניתנה על סמך נתונים שגויים שהעבירה הנתבעת למומחית ובהסתמך על כי תפרוש מעיסוקה ב… כדי להתפנות עבור הקטינה. אלא שהנתבעת לא פרשה מ… חווה"ד חסרה, מייחסת "כוח" לנתבעת בעלת אמצעים … מבלי שניתן משקל לאהבה, חיבה והקשר הייחודי בין אם ביולוגית לבתה;
יב. חוות דעת המומחית מאששת את טענות התובעת, כי היא כשירה וראויה לגדל את בתה.
יג. התובעת עותרת לקבוע כי הקטינה תהא בחזקתה ומקום מגוריה ייקבע בצפון, מרכז חייה של התובעת אמה הביולוגית, וייקבעו זמני שהות לקטינה עם הנתבעת אחת לשבוע ובכל סופ"ש שני מתום מסגרת החינוך ביום ה' ועד יום א'.
10. טענות הנתבעת
א. התובעת לא הפנימה שהנתבעת הורה בדיוק כמוה. החזקת התובעת בגישה זו מעמידה בסכנה את הקשר בין הנתבעת לקטינה ככל שתתקבל התביעה. לעומתה, הנתבעת מכירה בהיות התובעת דמות בלתי נפרדת מחיי הקטינה ללא כל ספק ומחזקת הקשר ביניהן;
ב. לצדדים הייתה כוונה משותפת לגדל את הקטינה שתיוולד במשותף ולשמש לה אימהות לכל דבר ועניין ללא העדפה או אפליה ביניהן. הנתבעת הייתה שותפה מלאה בטיפולי ההיריון וחוותה עם התובעת כל שלב בהיריון. מיום הולדת הקטינה גידלו אותה השתיים בשיתוף מלא כאימהות לכל דבר ללא רלוונטיות לקשר הביולוגי או העדרו. הקטינה רואה בשתיהן אימהות ומכנה את התובעת כ"אמא ס." ואת הנתבעת כ"אמא ע.";
ג. התובעת פועלת לביטול הורותה של הנתבעת. היא מעדיפה את הקשר של הקטינה עם משפחתה על פני הקשר עם הנתבעת. היא מסרבת לראות ולקרוא לה "אמה" של הקטינה;
ד. הנתבעת היא ההורה הדומיננטי, דאגה וגידלה את הקטינה מאז הלידה ומשמשת לה הורה פסיכולוגי. התנהלות מניפולטיבית של התובעת הביאו לכך שבפועל הנתבעת היא שמגדלת אותה. הנתבעת …. מקצועית ולה תואר במדעי המחשב ומתמטיקה ומתפרנסת מעיסוק זה. התובעת הציגה עצמה כחסרת יכולת כלכלית והשתתפה מעת לעת בהוצאות המשפחה. עיקר הנשיאה בפרנסת המשפחה הוטל על הנתבעת;
ה. בתקופה שהצדדים הכירו, התובעת כבר התגוררה באזור המרכז כ-7 שנים, תחילה ב… ולאחר מכן ב…. בשנת 2016 עברה התובעת לש. לטפל באימה שחלתה בסרטן והתגוררה בדירת אימה. לאחר פטירת האם, אחיה רכש את הדירה;
ו. הנתבעת מעולם לא נתנה הסכמתה להעתקת מגורי הקטינה מכ. ליישוב ש.. לתובעת אין מקום מגורים ביישוב ש. והיא תלויה בקרובי משפחה. לעומתה, לנתבעת סביבה משפחתית תומכת, חמה ואוהבת בכ. ושני הוריה מגויסים לסייע לה בעניין הקטינה כפי שעשו בעבר ונכונים לעשות גם כיום. הנתבעת מתגוררת באותו מקום ועובדת בעבודה מסודרת ומהווה יציבות כלפי הקטינה.
ז. כיום הקטינה מתחנכת בגן עירוני בכ. הנמצא במרחק של 5 דקות הליכה מבית הנתבעת. הרחקת הקטינה מהנתבעת אינה בטובתה. הקשר בינה לבין הנתבעת חיוני להתפתחותה ולשמירה על בריאותה ושלומה. טובת הקטינה שלא להרחיקה מסביבתה הטבעית בכ. ואין לשנות אורחות חייה;
ח. התובעת מתמקדת בביטול הורות הנתבעת כאשר כל האמצעים כשרים, לרבות העלאת טענות כלפי הליך קודם בו ניתן צו הורות פסיקתי. הגם שכך, לא נקטה כל הליך לביטול תוקפו של הצו;
ט. הנתבעת עזבה את ענף ה… . היא מתאמנת כדי לשמור על כשירותה בימים שהקטינה עם התובעת. אין בתחום עיסוקה כדי לפגוע בהיותה אם טובה;
י. התובעת אינה דמות יציבה עבור הקטינה – לא עובדת בעבודה מסודרת בש., שוכרת שתי דירות ומבזבזת כספים ללא כל ביטחון כלכלי. הדירה בש. צמודה למבנה עסקי המשמש כמפעל בשר ואינה סביבת מגורים ראויה לקטינה. הדירה בר. היא דירה אותה מחזיקה התובעת ב"סאבלט" עם בן דודה ולהבנתה יש בדירה גם שותף שלישי.
יא. אין ממש בטענת התובעת כאילו התביעה בעניין הקטינה היא תגובה לתביעת התובעת לחייבה במזונות הקטינה. ניהול ההליכים נועד מבחינת התובעת להשיג לה יתרון כלכלי. היא סבורה שאם היא תקבע כהורה המרכזי של הקטינה, תזכה בדמי מזונות גבוהים מהנתבעת ותוכל להמשיך לנהל חיים נטולי דאגות כלכליות על חשבונה;
יב. הנתבעת מתעתדת להיכנס להיריון מאותו תורם זרע ולקטינה יהיו אחים נוספים. ריחוק הקטינה מאחיה שיגדלו בכ. אינו רצוי.
יג. עיקר התביעה בחוסר נכונות של התובעת להכיר בה כאם לקטינה. לנתבעת חשש אמיתי כי העתקת מגורי התובעת עם הקטינה לצפון תבטל את מקומה של הנתבעת ותדיר אותה מחיי הקטינה. הנתבעת עותרת לקבוע אחריות הורית משותפת ואת מקום מגורי הקטינה עמה.
11. עמדת האפוטרופסה לדין
א. הקטינה אהובה על שתי האמהות, שתיהן מעורבות מאד בגידולה וחפצות בטובתה והיא נינוחה ושמחה בקרב כל אחת מהן. לא התרשמה שיש הורה מטפל עיקרי;
ב. טובתה המובהקת של הקטינה להיות במשמורת משותפת של שתי האימהות. החלופה הטובה ביותר לקטינה ששתי האימהות יתגוררו בסמיכות זו לזו. ככל ששתי האימהות יתגוררו במרחק גיאוגרפי ש.-כ., לא תתאפשר משמורת משותפת ולא יהא מנוס מקביעת מקום מגוריה של הקטינה ומשמורתה אצל אחת האימהות תוך קביעת זמני שהות נרחבים ככל הניתן לאם השנייה;
ג. יש להפריד בין ממצאי חוו"ד המומחית לבין מסקנותיה. ממצאיה לא נסתרו בחקירה. זאת בניגוד להמלצותיה אשר מעוררות שאלות ותמיהות רבות שנותרו ללא מענה וניכר כי קבלתן אינה לטובתה של הקטינה. כך:
– לא ניתן מענה לכך שלפי ההמלצות הקטינה לא תשהה בסופ"ש כלל עם הנתבעת ומשפחתה המורחבת ולא תשהה בימות השבוע כלל עם התובעת;
– לא ניתן מענה לכך שהקטינה לא תשהה בסופ"ש במסגרת החינוכית שלה וחיי החברה שלה ולא תוכל להשתתף בפעילויות חברתיות בסופי שבוע;
– לא ניתן מענה לכך שהקטינה לא תגיע למסגרת חינוך בימי ששי באופן קבוע;
– לא ניתן מענה חד משמעי עד מתי ההמלצות יחולו;
המקרה דנן הנו מסוג המקרים שישנם טעמים כבדי משקל לסטות מהמלצות המומחית בחוות הדעת, אך אין סיבה שלא להסתמך על ממצאי חוות הדעת והאבחון עצמו.
ד. גם אם בבקשה למתן צו הורות פסיקתי נטענו בין היתר עובדות לא נכונות, הרי ששתי האימהות נושאות באחריות לכך ושתיהן שיתפו פעולה בעניין. עצם העלאת הטענה על ידי התובעת מדאיגה ומעוררת חשש בנוגע להכרה בהורות של הנתבעת. מעבר לכך לא הוגש כל הליך בעניין לאחר שניתן צו ההורות הפסיקתי. טענת התובעת כי יש לבכר את הורותה הביולוגית מקוממת. מקום בו ניתן צו הורות לשתי האמהות זכויות שוות כהורי הקטינה;
ה. מזה שלוש שנים הקטינה מקיימת זמני שהות שווים עם אימהותיה. היא אוהבת את שתיהן, קשורה אליהן וזקוקה לנוכחות רציפה ונרחבת של שתיהן בחייה כמשתקף גם בממצאי חוות הדעת וזו גם טובת הקטינה;
ו. לדברי הגננת של הקטינה – הקטינה השתלבה היטב בגן ואהובה על הילדים והצוות. בחודש האחרון ניכרת הדרדרות רגשית במצבה והאימהות הסכימו להפנות הקטינה לטיפול רגשי. הקטינה בקשר טוב ואוהב עם שתי האימהות, שתיהן בקשר ישיר עם הצוות, מעורבות ודואגות לקטינה ולצרכיה. בימים בהם הקטינה שוהה עם התובעת לעיתים ישנן היעדרויות הנובעות מהשהות בצפון אך אין מדובר בדבר שקורה על בסיס שבועי או תכוף. ככל שהקטינה תמשיך להתגורר בכ. היא תתחנך גם בשנת הלימודים הקרובה באותה מסגרת בכ. ותעלה לכיתה א' עם חלק מחבריה לגן;
ז. ממועד ההחלטות מהימים 18.7.21 ו-3.9.21 בהן נקבע כי הקטינה תתגורר עם הנתבעת לא אירע כל שינוי נסיבות, חקירות הצדדים והמומחית לא הפריכו את הטיעונים שבבסיס ההחלטות והנימוקים בהם תקפים גם כיום. על התובעת נטל השכנוע להראות שטובת הקטינה בשינוי מקום מגוריה לש.. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה;
ח. ממצאי המומחית שלא נסתרו מצביעים על כך שטובת הקטינה שביתה העיקרי ייקבע בכ.. אף מהטעם שלקטינה קשיים רגשיים חשוב לשמור על יציבות בחייה בתקופה רגישה זו ואין זה רצוי לטלטל ולהעביר את מקום מגוריה;
ט. האמירות המדאיגות מצד התובעת לגבי הסתה אפשרית ממשפחתה, ואמירות מעוררות חשש בנוגע להכרה של התובעת בנתבעת כאם, כמו גם הקושי של האימהות לנהל תקשורת מיטיבה בנוגע לקטינה מחייבים שהן יעברו הדרכה הורית אצל אותו הגורם ויקבלו כלים שיסייעו להן לנהל תקשורת מיטיבה. על התובעת להבהיר את הדברים לבני משפחתה ולדאוג כי הסתה מכל מין וסוג תחדל;
י. לדברי הנתבעת, היא משתתפת בהדרכה הורית מאז החלטת בית משפט מיום 18.7.21 (משך כשנתיים). לדברי התובעת, היא פנתה לרווחה בש. אך לא החלה בהדרכה הורית שכן לא הסכימו לטפל בה ברווחה בש. לאור מגורי הקטינה בכ.. מוצע ששתי האימהות יופנו לאותו גורם ברווחה בכ. כך שהמפגשים עם התובעת יהיו בזום ככל שלא תוכל להגיע פיזית למפגשים;
יא. קביעת אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווה היא החלופה הטובה ביותר עבור הקטינה. לצד זאת, מקום בו התובעת עומדת על רצונה להתגורר בש. ולא להמשיך להתגורר במרכז והנתבעת עומדת על המשך מגוריה בכ. אין מנוס מקביעת בית עיקרי לקטינה. לנוכח ממצאי האבחון שלא נסתרו, שעה שמקום מגורי הקטינה בכ. והיא מתחנכת מזה כשנתיים בכ. ולפני הפרידה האימהות התגוררו בכ. ושעה שנראה שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שטובת הקטינה לעבור לש., טובתה להישאר במקום מגוריה בכ..
יב. ככל שהתובעת תודיע שהיא חוזרת להתגורר בש. דרך קבע גם בימות השבוע, יש להורות על זמני שהות שנקבעו בהחלטה מיום 18.7.21. בנוסף, הוצע כי לכל המאוחר מכיתה ג' הקטינה תשהה עם התובעת שלושה סופי שבוע מתוך חמשה ועם הנתבעת בשניים הנותרים, כך שתוכל לשהות יותר מסופ"ש אחד בחודש בכ. היכן שחברי כיתתה ומרכז חייה החברתיים. הוצע כי מתוך שלושה סופ"ש רצופים שהקטינה שוהה עם התובעת, זמני השהות באחד מהם יתחיל ביום ששי לאחר הגן (ולא ביום ה' אחה"צ). באופן דומה, ככל שבמסגרת החינוך בו תלמד הקטינה לא יתקיימו לימודים ביום ששי יהא צורך להתאים זמני השהות כך שיחלו בחלק מסופ"ש שבהם תשהה עם התובעת לאחר הלימודים ביום ששי (ולא מיום חמישי). זאת בבחינת "הרע במיעוטו", בכל הנוגע לטובת הקטינה.
ככל שהתובעת תודיע שהיא תמשיך להתגורר במרכז, טובת הקטינה כי ימשכו זמני השהות המתקיימים היום.
דיון והכרעה
12. שיקול העל המנחה את בית המשפט בבואו להכריע בשאלות שעל הפרק הנו טובת הקטינה. הכוונה לקטינה הספציפית, במארג המשפחתי הקיים ובנסיבות חיי המשפחה הספציפית שלפניי. על בית משפט להביא בחשבון השיקולים את גילה ומצבה של הקטינה, צרכיה החומריים, נפשיים וחברתיים, כמו גם את האינטרסים הנפרדים והעצמאיים שלה. לצורך בחינת הדברים, מונתה לקטינה אפוטרופסה לדין, מונה מומחה מטעם בימ"ש, בית המשפט התרשם מהאימהות ומטענותיהן בכתב כמו גם בתשובותיהן בחקירתן באופן בלתי אמצעי.
13. בנסיבות בהן הנתבעת מתגוררת בכ. והתובעת מבקשת להתגורר בש. דרך קבע ועותרת לקבוע כי הקטינה תעבור להתגורר שם עמה, בהינתן המרחק הרב בין הבתים טובת הקטינה לקבוע היכן יהא ביתה העיקרי והמסגרת החינוכית בה תלמד.
אין מחלוקת על כך.
יש לקבוע עם מי תשהה הקטינה במהלך השבוע ובסופי השבוע, מי מהאימהות תהא נוכחת פיזית וההורה האחראי על הקטינה והטיפול השגרתי והיום יומי בה.
זאת להבדיל מהאחריות המשותפת של שתי האימהות בענייני אפוטרופסות.
(ראו לעניין זה עמ"ש (ת"א) 13008-02-21 א.ק נ' מ.ע.ק (מיום 18.5.21)
14. בקביעת החזקה הפיזית והאחריות על הקטינה ביום יום הבאתי בחשבון מספר פרמטרים ושיקולים, כפי שיורחב להלן, ביניהם – מסוגלות הורית של כל אחת מהאימהות, מעורבות בחיי הקטינה, היכולת לשתף פעולה עם האם השניה, היכולת לייצר תקשורת מיטיבה לטובת הקטינה, תפיסת הקטינה את ביתה של כל אחת מהאימהות, כוונת כל אחת מהאימהות ויכולתה ליתן מקום להורות האם השניה, מארג היחסים בינן לבין עצמן ובינן לקטינה.
בחינת הדברים במקרה שלפני נעשית לאורך זמן ניהול ההליך ודפוס ההתנהגות בשלוש השנים האחרונות.
15. מתוך ממצאי חוות דעת המומחית אותן אני מקבלת, שתי האימהות בעלות מסוגלות הורית, שתיהן אוהבות את הקטינה ומעורבות בחייה.
לצד זאת, לא מתקיימת תקשורת בריאה בין האימהות, העדר תקשורת רובץ בעיקר לפתחה של התובעת אשר אינה רואה ואינה מכירה בנתבעת כאם שוות זכויות של הקטינה.
התובעת מבטלת את הורותה של הנתבעת, ומתוך התנהלותה במהלך ניהול הליך ודבריה המפורשים בחקירתה עולה חשש לא מבוטל כי ככל שתקבע כהורה אחראי על הקטינה ביום-יום ומעבר הקטינה להתגורר עמה שבש., עלולה למחוק את הנתבעת מחיי הקטינה ולמנוע מהנתבעת קשר עם הקטינה, שלא בטובתה של הקטינה.
אשר לנתבעת שוכנעתי כי היא מקבלת ומכירה בהורותה של התובעת על הקטינה כהורות שווה. ככל שתקבע כהורה אחראי על הקטינה ביום יום, תאפשר ותשמור על קשר מיטיבי ומשמעותי בין הקטינה לתובעת.
למסקנתי זו, על יסוד הממצאים והקביעות שיובאו להלן, משקל מכריע בפסק הדין.
זאת מעבר לכך שהתרשמתי כי טובת הקטינה שלא ייעשה שינוי במקום מגוריה הנוכחי בכ., בשגרת יומה ובמסגרת החינוך בה השתלבה.
מסקנת המומחית בחוות הדעת כי טובת הקטינה להיות באחריות הנתבעת במהלך השבוע ובשגרת היום-יום.
זו גם עמדת האפוטרופסה לדין שמונתה לקטינה.
וביתר פירוט –
התובעת אינה מכירה בהורותה של הנתבעת על הקטינה והיותה של הנתבעת אם שוות זכויות וחובות של הקטינה. בעוד הנתבעת מכירה בהורותה של התובעת, באחריותן המשותפת של שתי האימהות על הקטינה ותדאג לשמור על קשר משמעותי בין הקטינה לתובעת.
16. מחקירת התובעת, התבטאויותיה במהלך ניהול ההליך והתנהלותה בפועל, עלה, כי אינה "מרגישה צורך לשאול" (כלשונה) את התובעת בעניינים רפואיים ואישיים של הקטינה. התובעת מתייחס לקטינה כ"ילדה שלי".
כך למשל, התובעת העבירה את הקטינה לקופת חולים בצפון מבלי ליידע את הנתבעת (סע' 29 לסיכומי הנתבעת).
כך למשל, התובעת לא עדכנה את הנתבעת על שפעלה לשים עגילים באוזניה של הקטינה, לא ראתה צורך בכך, לא הבינה מדוע נדרשת לעדכן את הנתבעת על כך, לא כל שכן לבקש הסכמתה.
בלשון התובעת בחקירתה (פרוט', עמ' 43 שורות 4-17; ההדגשה שלי – ע'ב'ג'):
" עו"ד יפרח: הבנתי. עשית להקטינה עגילים?
העדה, גב' ח.: עשיתי להקטינה עגילים נכון.
עו"ד יפרח: שאלת את ע.?
העדה, גב' ח.: וכבר לא, כבר לא, היא הורידה אותם.
עו"ד יפרח: שאלת את ע. לפני כן או שפשוט הודעת לה או שאפילו גם לא הודעת לה, עשית לילדה.
העדה, גב' ח.: לא, לא שאלתי אותה לפני.
עו"ד יפרח: הבנתי, למה לא?
העדה, גב' ח.: כי הילדה שלי רצתה עגילים באותו זמן ודודה שלה רצתה לתת מתנה ליומולדת עגילים של זהב אז עשיתי לה עגילים של זהב.
עו"ד יפרח: יש לילדה אמא.
העדה, גב' ח.: מה?
עו"ד יפרח: יש לילדה אמא, שואלים אותה.
העדה, גב' ח.: לא, לא הרגשתי צורך לשאול".
17. התובעת לא מקבלת ולא מסכימה לכך שגם אם יתגוררו האימהות בסמיכות, יחלקו זמני שהות שווים עם הקטינה (פרוט', עמ' 22 שורות 6-12; שורות 20-28).
האפוטרופסה לדין בעמדתה מיום 28.7.20 עמ' 2-3 ציינה:
"אף אם היא (התובעת – ע'ב'ג') וע. יגורו קרוב זו לזו, היא אינה מסכימה למשמורת משותפת וזמני שהות שווים. לדידה לכל היותר ע. יכולה לראות את הקטינה פעמיים בשבוע אחה"צ למספר שעות (ללא לינה) ובכל סופ"ש שני… ס. נחרדה מהאפשרות שהמשמורת תקבע לאם שאינה האם הביולוגית אולם הבהירה שבמצב כזה היא תמצא דרך לגור במרכז שכן היא לא מוכנה לוותר על הבת שלה, אשר בראש סדר עדיפויותיה".
18. התובעת אינה מנמקת עמדתה זו בטובת הקטינה אלא בכך שהנתבעת אינה האם הביולוגית. עיקר טענת התובעת הנה כי יש לבכר אימהותה שלה מכח זיקתה הביולוגית לקטינה. הדברים אף באים לידי ביטוי ביתר שאת בסמנטיקה שהיא נוקטת בעניין בעל פה ובכתב. כך, היא מגדירה עצמה "האם העיקרית", "האימא הביולוגית" ומתייחסת לילדה כ"הילדה שלי". את הנתבעת אינה מסוגלת לכנות את הנתבעת "אמא" של הקטינה.
להמחשת הנטען יובאו ציטוטים מתוך תצהיר עדותה הראשית וראיותיה, חקירתה, וסיכומיה:
כך, כתבה התובעת לנתבעת בהתכתבות WhatsApp מיום 20.11.19:
"…יש לנו את הקטינה שלנו והיא תקשר בנינו כל החיים לצערי ובטוחה שגם לצערך…
"לנצח אלחם עליה סתם שתדעי כי לעולם לא תביני ותרגישי את מה שאמא אמיתית מרגישה. זאת שסחבה אותה 9 חודשים בבטן שלה וזאת לא את מסתבר".
בתצהיר עדותה הראשית (סע' 13, 20, 23, 41 שם) –
"אין להתעלם מהעובדה כי אני זו שנשאתי את הקטינה ברחמי במשך תשעה חודשים ועם כל הרצון הטוב לקבל את הורותה של הנתבעת , שגם היא התקבלה בצו פסיקתי לנוכח העובדה כי לא הבנתי את משמעות הדברים באותה תקופה וארחיב על כך במשך תצהיר זה, אני אימה הביולוגית של הקטינה ועל בית המשפט הנכבד להתחשב בכך במכלול בשיקולים לקביעת המשמורת.
…
אני מתפלאת על המצב האבסורדי שנוצר שאני בתור אימה הביולוגית של הקטינה צריכה לעשות ויתורים כה כואבים על מנת להיות בקרבתה ואילו הנתבעת ממשיכה את חייה כרגיל וכולם מחרישים.
ובהמשך:
… נקלעתי למצב שבו אני צריכה להוכיח את יכולותיי ההוריות למול יכולותיה של הנתבעת ולעבור מבחני אינטליגנציה וזיכרון בכדי להוכיח כי טובתה של הקטינה לגדול בחזקת אימה הביולוגית.
וגם:
"אצהיר כי לדעתי הקטינה צריכה להיות עם אימה הביולוגית ואין מניעה כי התקיימו הסדרי ראייה עם הנתבעת…"
ובסיכומיה, בסע' 12-15 שם נכתב (ההדגשות אינן במקור-ע'ב'ג') –
"כתוצאה מקבלת צו הורות במרמה נוצר מצב אבסורדי שבו האם הביולוגית של הקטינה שנשאה ברחמה את הילדה משך תשעה חודשים נגרם עוול הן נפשי והן כלכלי לנוכח ההחלטה הזמנית של בית המשפט הנכבד לקיום הסדרי השהות במתכונת הנוכחית והיא לא תוכל להסכים עם מצב זה.
התובעת, האם הביולוגית של הקטינה, צריכה להקריב את חייה האישיים, הקרבה למשפחתה, דרכי פרנסתה וכן לעשות ויתורים כה כואבים על מנת לקיים הסדיר שהות עם בתה ואילו הנתבעת שקיבלה צו הורות במרמה ממשיכה את חייה כרגיל, קיבלה "ילדה" שלא עמלה עליה, לא בכסף ולא בגידול כאשר האם הביולוגית עומדת מול כוחות איתנים וכלו כוחותיה מנשוא, בית המשפט בפסק דינו מתבקש לתקן את העוול שנוצר.
אין להתעלם מכך שהתובעת היא האם הביולוגית של הקטינה אשר להם קשר ביולוגי מיוחד שאותו חולקים הורה וילד גנטיים, אלמנט הדמיון וההמשכיות. …
ההנחה הרווחת היא כי ההורה הביולוגי יחתור ככל האפשר להיטיב עם צאצאו… אך אין להתעלם מהקשר הגנטי שנוצר בין התובעת לקטינה ולהמעיט בערכו לנוכח שינויים חברתיים…
גם אם הנתבעת קשורה בקשר נפשי עז לקטינה, מגדלת אותה ומשקיעה בה רבות, נתונים אלה כשלעצמם אינם הופכים אותה להורה הדומיננטי והמרכזי של הקטינה, לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת גידלה את הקטינה לבדה במשך כ-שנה שלמה, לא ניתן להתעלם מההורה הביולוגי של הקטינה והקשר שלהן…".
וכך גם העידה (פרוט' 21.12.20 עמ' 1 שורות 27-28; עמ' 26 שורות 1-8; עמ' 27 שורות19-33; ההדגשות אינן במקור-ע'ב'ג'):
"טובת הילדה שלי להיות עם אמא שלה. נכון שיש לה 2 אימהות אבל אני אמא שלה. אני סחבתי אותה 9 חודשים היא הייתה שם וראתה מה עברתי.
…
עו"ד יפרח: אחרי, אוקיי אז אחרי מה שאת אומרת אני ע.ין שרוצה לשאול אותך שאלה. ע. מבחינתך היא אמא?
העדה, גב' ח.: ע. מבחינתי היא חלק מהחיים של הילדה, אני קשה לי לקרוא לה אמא, חד משמעית קשה לי לקרוא לה אמא.
עו"ד יפרח: לפני שנייה עשית לי מונולוג מאוד ארוך על אבא,
העדה, גב' ח.: קשה לי לקרוא, קשה לי לקרוא לה אמא, אני לא יודעת קשה לי להשתמש במילה הזאתי, קשה לי כי אני, אני, אני מרגישה כל כולי אמא של הילדה, אני סחבתי אותה, אני הרגשתי אותה בכל רגע".
…
העדה, גב' ח.: אבל אני לא, אני, אני רואה כמי שמישהי בחיים של הילדה.
עו"ד יפרח: כמישהי?
העדה, גב' ח.: קשה לי לקרוא לזה אמא, אתה מגדיר את זה כאמא, קשה לי להגיד אמא.
עו"ד יפרח: אוקיי אז אני יכול לתבוע את הבייביסיטר שלי למזונות? מישהי בחיים של הילדה, את הגננת שלי בגן היא גם מישהי מהחיים של הילדה שלי, 8 שעות יותר ממני.
העדה, גב' ח.: אני יכולה לקרוא לה אבא, אין לי בעיה.
עו"ד יפרח: הבנתי, הבנתי.
העדה, גב' ח.: אבל לא אמא כאילו קשה לי קשה לי, קשה לי להגיד את המילה הזאתי.
כב` הש` בן-דב ג`וליאן: את צריכה להסביר, אני לא מבינה.
העדה, גב' ח.: סליחה קשה לי פשוט להגיד את המילה הזאת.
כב` הש` בן-דב ג`וליאן: את המשפט האחרון.
העדה, גב' ח.: כי אני, אני חושבת שאמא יש רק אחת, אני לא יודעת להגיד את זה כאילו, קשה לי לקבל את זה, אני מתנצלת אבל זה משהו שלי פנימי.
עו"ד יפרח: כן אבל אבל את בחרת בזוגיות שבה יש אמא ואמא".
בהמשך אמרה: "אני יכולתי לקום ולקחת את הילדה שלי וללכת אבל אני רציתי לעשות את זה הוגן ופייר" (פרוט', עמ' 30 שורות 15-16). ובמקום אחר טענה שאין שלום ולכן הנתבעת אינה אמא (פרוט', עמ' 29 שורות 10-12).
19. שעה שניתן צו הורות פסיקתי המכונן את הורות הנתבעת כלפי הקטינה, צו חלוט שלא הוגש עליו ערעור ולא התבקש ביטולו, הרי שאין לעשות הבחנה בין שתי האימהות לעניין המעמד ההורי שלהן. שתיהן שוות ואין לאחת מעמד בכורה על השנייה מחמת זיקה או העדר זיקה ביולוגית לקטינה.
ממועד הולדתה של הקטינה הנתבעת מתנהלת כאמה של הקטינה לכל דבר ועניין, והקטינה רואה בה אמה בדיוק כפי שרואה את התובעת.
אמירות הנתבעת בדבר ההבחנה בין הורה ביולוגי להורה שאינו ביולוגי, מעבר לכך שהן בבחינת דעה אישית, יש בהן כדי לפגוע באופן מסוכן במעמדה ההורי של הנתבעת כלפי הקטינה ללא כל צידוק, ומתוך כך לפגוע בקטינה.
20. בחקירתה ביטאה התובעת העדפתה המובהקת, כי הקטינה תגדל בקרב בני משפחתה על פני שתגדל בקרבת אמה הנתבעת (פרוט', עמ' 24 שורות 12-23, ההדגשה אינה במקור-ע'ב'ג'):
"העדה, גב' ח.: אבל אני לא אמרתי שע. היא לא אמא טובה.
עו"ד יפרח: אז למה, אז למה את רוצה לפגוע בהסדרי השהות שלה?
העדה, גב' ח.: אני לא אמרתי שאני רוצה לפגוע בהסדרי שהות, אני רוצה לגדל את הבת שלי בכבוד, אני רוצה לחזור למקום שלי, אני רוצה לגדל את הבת שלי קרוב למשפחה שלה, אני רוצה לגדל את הבת שלי כמו שאני גדלתי, מה רע בזה?
עו"ד יפרח: אז רגע מה יותר,
העדה, גב' ח.: מה לא טוב בזה?
עו"ד יפרח: מה יותר טוב מבחינתך שאני אבין, קרוב למשפחה שלך או קרוב לאמא שלה?
העדה, גב' ח.: קרוב למשפחה שלי,
עו"ד יפרח: הבנתי
העדה, גב' ח.: ולאמא שלה כי גם אני אמא שלה, אתה כאילו פוסל את המקום שלי".
ובהמשך: פרוט', עמ' 22 שורות 27-33; עמ' 23 שורות 1-6; עמ' 24 שורות 1-2; ההדגשות אינן במקור – ע'ב'ג'):
"העדה, גב' ח.: נכון לילדה להיות במקום קבע אחד וכמובן כל סופי שבוע ופעם בשבוע זה נראה לי הכי לגיטימי מה, זה בין כל בני זוג זה קורה, מה, מה ההבדל בין אישה לגבר?
עו"ד יפרח: לא יודע, תספרי לי את.
העדה, גב' ח.: אין פה הבדל בין אישה,
עו"ד יפרח: זה נראה שאצלך,
העדה, גב' ח.: אני אומרת,
עו"ד יפרח: כן, את כל הזמן אני האמא הביולוגית ולכן מגיע לי הכל.
העדה, גב' ח.: נכון.
עו"ד יפרח: את בעצם שוכחת מזה שגם אצל אמא רגילה היא יולדת והגבר הוא לא זה שילד את הילד וגם שם יש לו זכויות מלאות על הילד בדיוק אותו הדבר. איפה פה נעלם, איפה פה נעלמה הזכות של ע. כאמא? את מנסה,
העדה, גב' ח.: אני לא העלמתי שום זכות ל ע. כאמא.
…
העדה, גב' ח.: זה לא ניתוק, כשאבא רואה את הילדים שלו פעם בשבוע וכל שבת שנייה זה ניתוק?"
21. הדברים הובאו גם בעמדת האפוטרופסה לדין מיום 28.7.20 בעמ' 2, שם (ההדגשות אינן במקור – ע'ב'ג'):
"ס. מכירה בע. כאם נוספת להקטינה, אולם היא סבורה שהן אינן שוות מעמד שכן היא האם הביולוגית ולע. אין קשר גנטי או פיזיולוגי להקטינה. לאור זאת, לדידה, לע. יש זכויות פחותות ביחס להקטינה. ס. חזרה שוב ושוב על כך שהקטינה היא בשר מבשרה דם מדמה והיא נשאה אותה ברחמה. ס. סבורה שחשוב שישמר הקשר בין ע. להקטינה, ושמחה שיש להקטינה אם נוספת – אך לדידה הן אינן שוות מעמד וברור שהקטינה צריכה להיות בחזקתה. ס. מדגישה שאם המצב היה הפוך וע. הייתה האם הביולוגית – הקטינה הייתה צריכה להיות בחזקתה של ע.".
הדברים מדאיגים במיוחד מקום בו המסר שהנתבעת היא אינה אם שווה לתובעת מחלחל לקטינה ואפשר גם שמגיע אליה מסביבתה הקרובה של התובעת (פרוט', עמ' 26 שורות 25-32, עמ' 27 שורות 1-6). מסרים מהסוג הזה עלולים לפגוע בקשר המשמעותי הקיים בין הנתבעת לקטינה עד כדי סיכונו ממש.
22. התבטאויות אלה של התובעת כלפי אימהותה של הנתבעת שעה שצו הורות פסיקתי שניתן כלפי הקטינה, לבקשת הצדדים בהסכמתן ולאחר שנמצא כי עולה בקנה אחד עם טובתה של הקטינה – מקוממות ומעוררות דאגה של ממש בראי טובת הקטינה.
23. התרשמתי כי ראיית התובעת את עצמה כאמה של הקטינה ושל הנתבעת כאם שאינה בעלת אותו מעמד הורי, מקשה על התובעת לראות את טובת הקטינה במנותק לרצונה שלה, גם אם רצונה אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה.
כך למשל, לאחר שהוסכם כי על הקטינה להשתלב במסגרת חינוך וטרם מתן ההחלטה מיום 18.7.21 הקובעת את מסגרת החינוך בכ., עמדה התובעת על כך כי הקטינה תרשם לשני גנים, אחד בש. ואחד בכ., ובכל שבוע תבקר בגן אחר.
בעמדתה זו התובעת כלל לא נתנה משקל לכך שהקטינה תאלץ לעבור תהליך הסתגלות לשני גנים, לשהות כל שבוע בגן אחר עם חברים אחרים, ולא תוקנה לה יציבות.
24. חרף החלטה מפורשת של בימ"ש מיום 18.7.21 בדבר הפניית הצדדים להדרכה הורית, התובעת לא קיימה את ההחלטה ולא השתתפה בהדרכה הורית עד היום, הגם שזה לטובת הקטינה.
הנתבעת מנגד פנתה לקבלת הדרכה הורית לאחר ההחלטה ומקבלת הדרכה הורית עד היום.
25. לעומת התובעת, ניכר כי הנתבעת מצידה, בין בהתנהלותה ובין באמירותיה כפי שהובאו לפני בדיונים שהתקיימו, כמו גם בחקירתה, מכירה בהורות של התובעת ומאפשרת אותה ואת הקשר שלה עם הקטינה. וכך הצהירה (עמ' 17 בתצהיר עדותה הראשית; ההדגשה אינה במקור – ע'ב'ג'):
"… למרות שאני מעולם לא כיוונתי לכך ועולם לא שאפתי ולא אשאף לכך שמעמדה של התובעת יופחת בעיני הקטינה" (שגיאות הכתיב – במקור, ההדגשה אינה במקור – ע'ב'ג').
ובהמשך העידה (פרוט' 21.12.20, עמ' 3 שורה 14): "אני לא אשנא אותה בחיים היא אימה של הקטינה". וכך, היא גם מדברת בשבחה של התובעת (סע' 39 לתצהירה).
מקום המגורים העיקרי של הקטינה ומרכז חייה בכ.
26. בתקופת החיים המשותפים מחודש 7/17 ועד 5/20 הצדדים חיו יחד בכ. בדירתה השכורה של הנתבעת.
הגם שהתובעת נימקה והסבירה את העתקת מגוריה למרכז בנסיבות הקשורות בפטירת אמה ז"ל ומצבה הנפשי, היא הודתה כי היה מדובר בהחלטה משותפת של הצדדים ובהסתמך על מצבה הכלכלי של הנתבעת שעבדה במקום עבודה קבוע ומסודר ותמיכה שקיבלה מהוריה. ובלשונה (סע' 8 לתצהיר):
"אציין כי ההחלטה המשותפת לעבור לגור באיזור המרכז לאחר מותה של אימי הייתה לנוכח העובדה כי הנתבעת עבדה במקום עבודה קבוע ומסודר, היה לה ותק באותו מקום עבודה בעוד שאני הייתי במצב נפשי קשה לאחר מותה של אימי וחשבתי שמעבר המגורים יעזור לי גם נפשית להתמודד עם הסיטואציה הקשה שנקלעתי אליה כאשר הסתמכתי עליה באומרה שהיא מסודרת כלכלית והוריה ממנים לה הוצאות ונותנים לה כספים למחייה ועל כן אין לי מה לדאוג".
התובעת בחרה להתגורר עם הנתבעת בכ., שם נולדה הקטינה.
מחקירתה הנגדית של הנתבעת עולה, כי לאחר הפירוד מחודש 9/19 ועד 5/20 הקטינה הוסיפה לגור במרכז. הקטינה שהתה כ-4 ימים בצפון וכ-10 ימים במרכז ביחד עם שתי האימהות.
ב-5/20 התובעת חזרה באופן סופי לצפון ואז התקיימו זמני שהות במתכונת של שבוע-שבוע במשך כארבעה חודשים בלבד עד כניסתה של הקטינה למסגרת חינוך בכ. ביום 1.9.20 (פרוט', עמ' 60 שורות 16-31; עמ' 61 שורות 1-19).
הקטינה מתחנכת כיום בגן עירוני בכ. (סע' 34 לתצהיר הנתבעת) ועתידה לעלות לגן טרום חובה עם רוב חבריה מהגן הנוכחי (סע' 42 לתצהיר הנתבעת).
אני מקבלת את עמדת האפוטרופסה לדין, לאחר ששוחחה גם עם הגננת של הקטינה, ותואמת את ממצאי חוו"ד המומחית, כי טובת הקטינה שלא ייעשה שינוי בחייה. התובעת לא הוכיחה כי טובת הקטינה להעתיק את מקום מגוריה ומרכז חייה לש..
חוות דעת המומחית, ד"ר טליה אונגר, פסיכולוגית קלינית מומחית:
27. כאמור, ביום 14.7.21 הוגשה חוות דעת המומחית. חוות הדעת מבוססת על מסמכים משפטיים שהוגשו לתיק בית משפט (שפורטו בסע' 1-9 בעמ' 2 בחוות הדעת), ראיונות קליניים ואבחונים פסיכודיאגנוסטיים לאימהות בנפרד ועל מפגשי אינטראקציה בין כל אחת מהאימהות לבין הקטינה.
ממצאי חוות הדעת לגבי התובעת –
בדיון לאחר מפגש אינטראקציה (בעמ' 14-15, שם) נכתב (ההדגשות אינן במקור-ע'ב'ג'):
"…נוכחותה דומיננטית ומחזיקה במושכות במהלך האינטראקציה… שידרה ביטחון עצמי ומשחקיות נינוחה, ללא התייחסות נוקשה לכללים או לסיטואציה של האבחון. ניכר שהקטינה חשה בנוח, והשתלבה יפה בדומיננטיות של אימה מבלי להיבלע בה, אלא כשותפה שווה במשחק… ניכר שס. מאפשרת להקטינה להביא ביטויים אותנטיים של אישיותה באווירה מקבלת ולא ביקורתית ונותנת דרור גם לחלקים הילדים שלה לצד הסמכות שלה כדמות מחנכת. נראה שהקטינה חווה את האם כשותפה בחוויות מהנות. נראה שלס. חשוב להציג בפני הבוחנת את היותה "אם טובה דייה" וגם להציג לראווה את כישורי בתה, כמעין המשך שלה.
…ס. מתקשרת עם הקטינה "בגובה העיניים" ולוקחת את תפקיד המחנכת ברכישת ידע ומיומנויות בסיסיות. נראה שס. מתחזקת ומועצמת מהתפקיד האימהי ומקדישה את כל כולה לגידול של ס. (טעות במקור, צ"ל הקטינה – ע'ב'ג')…
סמכותה של האם היא כחרב פיפיות שכן היא עשויה לשדר סמכות הורית חזקה עם גבולות ברורים, אך לאור הקווים האישיותיים הבלתי-יציבים ישנו פוטנציאל התקשרות לא יציבה התלויה במצב הרגשי של האם".
ובפרק סיכום ודיון בחוות הדעת (עמ' 17, שם), נכתב (הדגשות לא במקור):
"ממצאי האבחון מעידים על מאפיינים בורדרליניים (גבוליים) באישיותה שבאים לפצות על דימוי וערך עצמי פגיע, שמושפע מאירועי חייו המוקדמים וגירושי הורים. עוד נמצא, כי תפיסתה את המציאות ופרשנותה מושפעים רבות ממצבה הרגשי ומתוך השלכות מעולמה הפנימי. קשריה עם הקטינה מתאפיינים במרכיב רגשי ובנוכחות דומינאנטית שעלולה להיות בלתי-יציבה לאורך זמן. במצבים שבהן הילדה תאיים על תחושת העצמי של האם, ס. עלולה להגיב בכעס וזעם לנוכח תחושת אובדן השליטה שלה, שעלולות לבוא לביטוי בתגובות בעלות אופי פוגעני. בצורה זו היא עלולה לייצר קשר שתלטני ומניפולטיבי עם הקטינה אשר יפגע בתחושת הערך, ינמיך את דימוייה העצמי ואת תחושת המסוגלות הרגשית של הקטינה. תקופה נפיצה במיוחד עלולה להיות בשנות התבגרותה של הילדה עם הרצון שמתעורר לגיבוש זהות עצמאית ונפרדת מאימה".
ממצאי חוות הדעת לגבי הנתבעת –
בדיון לאחר מפגש אינטראקציה נכתב (בעמ' 9, שם), כי (ההדגשה אינה במקור-ע'ב'ג'):
"…נוכחותה של ע. משרה על הקטינה תחושת בטחון ושלווה. ע. דואגת לצרכיה הפיזיים והרגשיים ובתשומת לב רבה להקטינה. קולה המרגיע, ההקשבה הערה שלה, והגבולות הברורים, כל אלה נוסכים בהקטינה תחושת בטחון וביניהן מתקיים דפוס התקשרות בטוח. ע. מהווה עבורה דמות הורית מטיבה הנוסכת בה בטחון וסדר המסייעים להתארגנות הפנימית שלה".
ובפרק סיכום ודיון נכתב (עמ' 18, שם; ההדגשה אינה במקור-ע'ב'ג'):
"…ע. מייצגת עבור בתה דמות בטוחה, לצד זה שבנוכחותה ניכרת נוקשות מסוימת הנובעת כנראה משילוב בין הקווים החרדתיים לבין ניסיונה הקצר והטרי כאמא. עבורה, הילדה מהווה שלוחה של עצמה ומייצגת אישור לערכה החיובי. תפיסה זו משפיעה על מאפייני ההורות הן במישור הרגשי והן ההתנהגותי. האפשרות לחנך ולעצב את דמותה של הקטינה בדמותה הינה דרך מעודנת וסתגלנית לסיפוק צרכיה הנרקיסיסטים. עם זאת, ישנה סכנה שהאם-ע. תציב רף ציפיות גבוה להתנהגות ולהישגים, לעיתים בצורה שאינה מאפשרת ביטוי מספק לצרכיה הרגשיים ולביטוי חלקים אותנטיים בעצמה".
28. ממצאי חוות הדעת לגבי הדינמיקה ההורית בין שתי האימהות (עמ' 16-18 שם; ההדגשות אינן במקור-ע'ב'ג'):
"סגנון ההורות השונה שלהן מייצר מתח רב ביניהן שאינו מאפשר את המשך גידולה המשותף של הקטינה.
… העובדה שס. היא האם הביולוגית משחקת לתוך הדינמיקה בהורות ומייצרת חוסר-שוויון שס. עלולה להשתמש בו כקלף מיקוח נגד המשך הכנסתה של ע. לחייה של הקטינה. יתרה מזאת, יש לציין שס., שמעורבת במערכת יחסים חדשה, אינה מעוניינת עוד בנוכחותה של ע. בחייה. ומתייחסת אליה כאל מטרד שעדיף היה להפטר ממנו.
…
מהאבחונים והתצפיות עולה שלע. יש כוחות ומשאבים פנימיים מספקים להתמודד עם אתגרי ההורות, לספק להקטינה את צרכיה ולהעניק לה סביבה חינוכית מיטבית. בהתחשב בשלב ההתפתחותי שבו היא נמצאת, נוכחותה של האם-ע. בחיי הילדה חיוני בתהליך התפתחותה הרגשי, בהעניקה לה מרחב בטוח ועוגן רגשי יציב. (…) ע. היא הדמות המרגיעה והמכילה עבור הקטינה. ס. היא בעלת יכולות חשיבה ורגש מוגבלות והתנהלותה פחות צפויה ויציבה לאורך זמן. יחד עם זאת, אהבתה ומסירותה להקטינה אינן מוטלות בספק.
…
ניתן לקבוע כי שתי האימהות מבקשות את טובתה של הקטינה ולא נמצאו סממנים היכולים להעיד על רמת מסוכנות עבורה.
…
ניכר כי ע. נתפסת עבורה כמקור הגנה ובטחון, בעוד האם ס. היא מקור למשחקיות, ספונטניות וצחוק".
29. ממצאי חוות הדעת לא נסתרו בחקירתה (פרוט' 25.11.21, עמ' 14 שורות 12-18:
"…וכתבתי ששתיהן יש להן יכולות להיות הורות טובות ומסוגלות הורית טובה לקטינה ויחד עם זה מה שהיה מאד בולט זה היכולות ההוריות של ע. לצורך הענין בענין של ניהול שגרה אחזקה של סדר יום, מסגרת, גבולות. זה משהו מאד בולט שלה יש יכולת גבוהה בתחום הזה. לכן המחשבה שלי היתה מתוך זה שהילדה בגיל הזה כל כך זקוקה לאיזה שהיא למידה של מהי מסגרת מהי שגרה, היה נראה ליש שבנסיבות הקיימות הדבר המתאים ביותר הוא שבמשך השבוע כשסדר היום מתנהל בתוך שעות קצובות ובתוך פעילות אינטנסיבית הדבר המתאים ביותר לילדה הוא להיות אצל ע.".
המומחית הסבירה שחלוקת זמני שהות לפיה הקטינה תהא חמישה ימים עם אם אחת ולאחר מכן בסופ"ש עם האם השנייה נראתה לה פשרה סבירה בהתחשב גם במסגרת החינוך בנסיבות העניין (פרוט', עמ' 14 שורות 33-35; עמ' 15 שורות 1-6):
"מה שחשוב לי להגיד זה שאני בודקת מסוגלות הורית על סמך נתונים אישיותיים ועל סמך האינטראקציה. אני לא יוצאת ובודקת את תנאי המחיה. כשיש ראיון אני שולאלת שאלות אני שואלת שאלות שאני יוצאת מתוך הנחה שהן מראות בכנות סיטואציה בינאישית אם לא זה גם בעייתי ולא ראיתי סימנים של שקר או חוסר אמינות של ע. הילדה זקוקה להורה שמתפקד בצורה אחראית, יציבה, מתוכננת, מאורגנת. באופן חד משמעי התוצאות של האבחון מראות שלע. יש יכולות מאד גבוהות לספק לילדה את הביטחון והיציבות שהיא זקוקה להם. באופן חד משמעי יש לס. קווים שמעידים על מבנה אישיותי שהוא פחות יציב. שהוא נוטה לאימפולסיביות שיש בו חוסר ויסות. גם אישיוי, גם התנהגותי וזה מתבטא בכל מיני רמות. זה המסר שחשו בלי להעביר".
המומחית חזרה על הדברים גם בפרוט', עמ' 17 שורות 27-35; עמ' 18 שורות 3-8).
30. המלצות המומחית בחוות הדעת בפרק "מסקנות והמלצות" (עמ' 19-20):
א. לקביעת אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות, לפיה הקטינה תשהה עם הנתבעת במהלך השבוע ועם התובעת ומשפחתה המורחבת בסופ"ש מיום ה' ועד מוצ"ש;
ב. כי האימהות ייקחו חלק בהדרכה הורית על ידי מומחה קליני בטיפול בילדים (פסיכולוג, פסיכיאטר או עו"ס) לתקופה של שנתיים בתדירות של פעם בשבועיים לפחות;
ג. כי האימהות ייקחו חלק בטיפול פסיכולוגי פרטני באוריינטציה דינמית על ידי מומחה קליני (פסיכולוג, פסיכיאטר או עו"ס) לתקופה של שנה ובתדירות של פעם בשבוע לפחות.
31. ביום 30.5.21 הוגשו תשובות המומחית לשאלות הבהרה שנשאלה על ידי האפוטרופסה לדין וביום 29.9.21 הוגשו תשובות המומחית לשאלות הבהרה שנשאלה על ידי התובעת.
בתשובותיה הדגישה המומחית, כי המלצותיה לאחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות מבוססת על ממצאי האבחון המצביעים על כך שלנתבעת מיומנויות סדר, ארגון ותכנון גבוהות שעשויות להעניק לקטינה תחושות ביטחון ויציבות להן היא זקוקה. לנתבעת תמיכה הורית רציפה המסייעת לה ברמת תפעול היום-יום (סע' א' לתשובות מיום 30.5.21).
המומחית חזרה על ממצאי חוות הדעת והדגישה שמצאה את הנתבעת כבעלת מסוגלות הורית גבוהה יותר וכן תמיכה משפחתית גדולה כלפי הקטינה (סע' 5 ו-13 לתשובות מיום 29.9.21), ובלשונה (סע' 18 לתשובות מיום 29.9.21; ההדגשה אינה במקור-ע'ב'ג'):
"כאמור, כל אחת מהאימהות מביאה איכויות שעשויות לתרום לקטינה. בעוד שס. מביאה איכויות של סדר וארגון התורמות לתחושת בטחון ולבניית מיומנויות חיים בסיסיות. לשתי האימהות יש מה לתת ולתרום לקטינה. אלא שבשנים המוקדמות תחושת היציבות, הבטחון וההגנה היא בעלת חשיבות מכרעת ולהתרשמותי לע. יש את הכלים להעניק לקטינה את התנאים הללו, בעוד שבנסיבות הנוכחיות של חייה אין לס. את התנאים להעניק זאת לקטינה".
המומחית הסבירה שהמלצתה בחוות הדעת ניתנה ביחס לגיל הקטינה באותה העת, טרם חל עליה חוק חינוך חובה. כשתגיע הקטינה לגיל בית-ספר ובכלל כשהיא תתבגר יהא צורך לבחון שוב את חלוקת זמני השהות (סע' ה' ו-ז' לתשובות מיום 30.5.21; סע' 15-16 לתשובות מיום 29.9.21).
עוד השיבה המומחית, כי במקרה שהאימהות היו מתגוררות בסמיכות החלופה הטובה ביותר עבור הקטינה הייתה לקביעת אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שוויונית ודומה (סע' ב', ח' ו-יא' לתשובות מיום 30.5.21).
32. הלכה היא, כי יש לייחס לחוות דעת מומחים משקל גבוה ומשמעותי בשאלות של משמורת, וכי לא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצות המומחים.
לצד זאת נקבע, כי חוות דעת מומחה היא בגדר המלצה (שיש ליתן לה משקל גבוה) אך אינה מכריעה. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת באופן עצמאי ולבחון את כלל הנסיבות והראיות שהונחו לפני. ככל שקיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים לסטות מחוות דעת מומחה, יכול בית המשפט שלא לקבלה ולנמק. בית משפט אינו "חותמת גומי" להמלצות מומחים.
בדנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית (5.4.09) נקבע:
"ער אני לכך שהמסקנה אליה הגעתי סותרת את האמור בחוות הדעת העדכנית ובחוות הדעת השנייה. אכן, חוות דעת של גורמים מקצועיים הינה כלי בעל משקל משמעותי בהחלטה בשאלות משמורת והגירה של קטינים. חוות הדעת מספקת התרשמות אובייקטיבית מקצועית, המסייעת לבית המשפט להכריע בסוגיה בעלת רגישות וחשיבות עליונה כגון דא. על כן, לא בקלות יסטה בית המשפט מהמלצת חוות הדעת (ראו למשל, בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1) 453, 464-462 (1998); בע"מ 9358/04 פלוני נ' פלונית, פיסקה 10 לפסק דינה של השופטת א' חיות (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 2.5.2005)). עם זאת, סמכות ההחלטה הסופית והפעלת שיקול הדעת נתונה בידי בית המשפט. בית המשפט אינו משמש כ"חותמת גומי" להמלצות הגורמים המקצועיים אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי (עניין פלוני; ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 157 (1996); בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפט לממשלה (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 13.7.2006)). בפסק הדין בערעור נימק בית המשפט את הטעמים לסטייה מחוות הדעת השנייה. הנימוקים שהוצגו בפסק הדין מקובלים אף עלי. אוסיף עוד, כי אינני מקבל את טענת העותר לפיה בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעובדה כי המשיבה חטפה בעבר את הקטין לגרמניה. אמנם, אין להקל ראש במעשה מסוג זה אך מדובר באירוע אשר התרחש לפני שנים לא מעטות. מאז ועד היום מביעה המשיבה נכונות עקבית לעודד את הקשר בין הקטין לעותר ולשמור על הסדרי הראיה שנקבעו. אף מהתנהלותה של המשיבה לאחר מתן פסק הדין בערעור ניתן ללמוד כי היא מבקשת לקיים את התנאים שנקבעו. לפיכך, אף אני אינני סבור כי החשש מפני פגיעה בשמירה על הקשר בין הקטין לבין אביו, האופייני בכל תיק הגירה, הינו משמעותי באופן המטה את הכף לעבר איסור על ההגירה"
בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (1.5.06) נקבע:
"…בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, "…אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04 הנ"ל; רע"א 4575/00 הנ"ל, בעמ' 332). בעניין זה נזכור ונזכיר, כי המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו. הם בעלי הכלים, הניסיון והמומחיות המקצועיים. יחד עם זאת, הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, ע.ן ומורכב זה נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה. סיכומה של נקודה זו, האחריות הכבדה המוטלת על כתפי בית המשפט מחייבת אותו לבחון את חוות הדעת לגופה, ואין הוא מסיים מלאכתו בעיון בחוות הדעת ובקבלת המלצת המומחים (וראו דברי השופט (כתארו אז) חשין בע"א 3798/94 הנ"ל, בעמ' 156, הגם ששם נאמרו הדברים בהתייחס להליכי אימוץ).
כובד משקלה של ההחלטה בעניינים כגון דא מצדיק ומחייב, כאמור, כי בפני בית המשפט יונח מידע מלא ועדכני ככל הניתן. על בית המשפט להשתכנע כי די בחומר שבפניו כדי להכריע בטובתו של הקטין. יחד עם זאת, אין נובעת מכך המסקנה כי אל לו לבית המשפט לקבל החלטתו בהתבסס על חוות דעתו של מומחה מקצועי אחד בלבד. הדבר תלוי בהתרשמותו של השופט מחוות הדעת, מיסודיות הבדיקות שנערכו על ידי המומחה ובהתרשמותו מן המומחה עצמו ומתשובותיו לשאלות שהוצגו בפניו עת נחקר בבית המשפט".
בע"מ 2103/13 פלונית נ' משרד הרווחה (18.6.13) נקבע:
"ההיעזרות בחוות דעת מקצועיות אינה פוטרת את בית המשפט מהפעלת שיקול דעת עצמאי ומעולם לא נאמר כי יש להתייחס לחוות דעת אלה בבחינת "כזה ראה וקדש" [ראו גם: בע"ם 4259/06, בפיסקה 23 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר; דנ"א 1892/11, [פורסם בנבו] בפיסקה 7 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל]. ההלכה שנקבעה בבית משפט זה הינה כי כאשר מוגשת לבית המשפט חוות דעת הגיונית ומשכנעת של מומחה בשאלת קיומה של מסוגלות הורית, ובפרט כאשר מדובר במומחה מטעם בית המשפט, יש לייחס משקל נכבד להמלצתה, וגם אז ניתן יהיה לסטות ממנה בהינתן טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת [בע"ם 4259/06, [פורסם בנבו] בפיסקה 23 וההפניות שם; בע"ם 3329/08, [פורסם בנבו] בפיסקה 8 לחוות דעתי; דנ"א 1892/11, [פורסם בנבו] בפיסקה 4 לחוות דעתה של השופטת א' חיות]. אם כן, בקביעת המשקל שיש ליתן לחוות הדעת על בית המשפט להתחשב במידת מקצועיותו של המומחה, בהנחות שביסוד חוות הדעת, במידת ההיגיון והשכנוע של נימוקיה, בחשש מפני הטיה לטובת המזמין (ככל שקיים), ועוד כהנה וכהנה שיקולים. יתרה מכן, גם כאשר קיימת חוות דעת מנומקת ומשכנעת רשאי בית המשפט כאמור לסטות מהמלצתה במקרים חריגים [ראו גם: בע"ם 7204/10; דנ"א 1892/11] [פורסם בנבו]".
33. מכלל החומר לפני, טענות הצדדים בכתבי הטענות, תצהירי הצדדים וסיכומיהן, עמדת האפוטרופסה לדין והסיכומים מטעמה ובפרט התרשמותי הבלתי אמצעית מהצדדים בחקירות וההתנהלות לאורך ההליך, חוות דעת המומחית, תשובותיה לשאלות ההבהרה וחקירתה – מצאתי כי הנסיבות הקיימות מצדיקות סטייה מהמלצות חוות דעת המומחית באופן חלקי. זאת, בשונה ממצאי חוות הדעת בדבר אבחון הצדדים והדינמיקה ההורית – אשר לא נסתרו.
34. לא שוכנעתי כי המלצת המומחית לחלוקת זמני השהות באופן בו הקטינה תשהה אצל הנתבעת במהלך השבוע ואצל התובעת ומשפחתה המורחבת בסופי שבוע ארוכים אחת לשבוע (מיום חמישי עד מוצ"ש), בכל שבוע, מקיימת את טובת הקטינה בנסיבות שלפני.
ואנמק.
35 ראשית – לא התרשמתי שהמומחית נתנה משקל לנזק שעלול להיגרם לקטינה מעצם חלוקת זמני השהות כך שלעולם לא תשהה עם הנתבעת ומשפחתה המורחבת בסופי שבוע, במסגרת החינוך בכ. ובאירועים חברתיים המתקיימים בימי ששי ובסופי שבוע. ולא השתכנעתי מתשובת המומחית ומחקירתה, כי מלוא השיקולים נשקלו וכי טובת הקטינה כפי שנבחנה במסגרת ההמלצות תואמת את טובתה בנסיבות כניסת הקטינה למסגרת חינוך ושינוי במקום מגורי התובעת.
כך, המומחית השיבה שחלוקת זמני שהות הקטינה עם האימהות בהנחה שהתובעת היום גרה באזור המרכז והנתבעת לא שינתה מקום מגוריה בכ. צריכה לדעתה להשתנות ב"מידת האפשר, ממקום שיתופי ומתוך שיתוף פעולה" (לשון תשובת המומחית בחקירתה, פרוט' 25.11.21, עמ' 19 שורות 25-30). המומחית לא הצביעה על מתכונת חלוקה אלא הניחה את הדברים להתנהל לפי מידת שיתוף הפעולה של האימהות מקום בו היא הצביעה בחוות דעתה על ממצא לפיו "סגנון ההורות השונה שלהן מייצר ביניהן מתח רב ואינו מאפשר את גידולה המשותף של הקטינה" (לשון חוות הדעת בעמ' 16 שם). וכאשר אין שיתוף פעולה בין הצדדים.
כך גם, המומחית לא הצליחה ליישב את הסוגיה שאפשר שבמתכונת זמני השהות המוצעת בחוות הדעת בהתייחס לימי ששי, הקטינה תפסיד מסגרת חינוך באופן קבוע, פעילויות חברתיות, חיי חברה ומפגשים משפחתיים עם הנתבעת ומשפחתה המורחבת בסופי שבוע. וכך השיבה (פרוט', עמ' 14 שורות 32-35; עמ' 15 שורות 1-6; עמ' 21 שורות 7-9; ההדגשות אינן במקור – ע'ב'ג'):
"ש. לא לקחת בחשבון כשאת מדברת על שגרה?
ת. אני רוצה עוד דבר אחד להשלים, גם אני באתי להגי דאת דברי, לעומת השבוע שבוע שנראה לי סידור מאד מבלבל עבור הילדה הדבר הזה של חמישה ימים מראשון עד חמישי להיות עם אמא אחת ואחרי זה סוף שבוע היה נראה לי פשרה סבירה במסגרת הנסיבות.
ש. את מדברת על שגרה והצורך להעניק לילדה שגרה איפה זה בא לידי ביטוי בימי שישי קבועים שאת מוציאה אותה ממערכת, שמגיל שלוש היא בכלל לא תהיה בגן בימי שישי איפה השגרה פה מקבלת חיוניות?
ת. לפעמים נדרש לקבל את ההחלטה הפחות גרועה. וזה הי ההשיקול שלי. להוציא אותה מימי שישי שזה יום מאד קצר לא נראה לי שזה כל כך משמעותי ביחס לזה שהיא תהיה עם אמא שלה השני החמישי שישי שבת שזה נותן איזה שהוא איזון מבחינת חלוקת הימים.
ובהמשך:
ש. אז אם אני מבינה נכון הקטינה כשתגיע לכיתה א', ב', ג', היא אמורה גם במשך שנות בית ספר להפסיד לימודים בימי שישי באופן קבוע לפי המלצתך?
ת. מהנהנת. יש בתי ספר שלא לומדים ביום שישי. כן".
תשובת המומחית, כי תופסת את יום שישי כ"יום מאד קצר" אינה מניחה את דעתי. דומה שהמומחית לא הביאה במניין השיקולים את משמעותו של יום ששי כיום לימודים סדיר או לצורך פעילויות חברתיות אחה"צ עם חבריה לכיתה של הקטינה באזור מגוריה או אף את משמעותו מבחינת ההווי המשפחתי של האימהות עם משפחותיהן המורחבות.
לכל אלה משקל חשוב ומשמעותי בחיי הקטינה ודומה שלא נשקל דיו בעת כתיבת ההמלצות.
36. שנית, בתשובות המומחית לגבי תוקף ההמלצות נמצאו סתירות פנימיות. כך, תחילה השיבה שעל מסקנותיה להיבחן פעמיים נוספות, לפני שהקטינה נכנסת לגן ובגיל ההתבגרות בגילאי 15, 16. בהמשך השיבה, שגם לפני כניסת הקטינה לבית הספר יש מקום לבחון את ההמלצות. ולבסוף הסבירה שמדובר בהסדרים שהנם על פניו קבועים ולא זמניים שתחולתם עד גיל 18 אלא אם יהיה שינוי בנסיבות החיים (פרוט', עמ' 20; עמ' 21 שורות 1-6):
"ש. איזה מסמכים יש לפניך, האם יש לה את התשובות לשאלות ההבהרה שלי? מוסרת לך עותק של התשובות לשאלות ההבהרה שלי.
אני מפנה אותך בסעיף ה' כתבת ההמלצה הנוכחית ניתנה ביחס לגילה הנוכחי שטרם חל עליו חוק חינוך חובה. אח"כ באותו סעיף את כותבת ההמלצה היא לבדוק שוב את חלוקת הזמנים כשהקטינה תגיע לגיל בי"ס. בתשובות לשאלות ההבהרה שענית לחברתי כתבת אם התבגרותה ניתן יהיה לבחון מחדש וכו'. בסעיף 16 הסדרי השהות ייבחנו שוב בעוד כמה שנים וכו'.
מאחר שיש פה כמה מועדים. חוק חינוך חובה, גילך 3, כשהקטינה תגיע לבי"ס כלומר קצת לפני גיל 6, ועם התבגרותה וכניסתה לגיל התבגרות אשמח אם תעשי לנו סדר ותסבירי לנו עד מתי ההמלצה שלך ומתי צריך לבחון מחדש את ההסדרים הזמניים שהמלצת עליהם
ת. ההמלצה הזאת באה מתוך לקיחה בחשבון שתנאי החיים, המגורים, המצב הכלכלי יכול להשתנות משני הצדדים ולכן יש צורך לבדוק כל איזה זמן האם ההסדרים האלה עובדים פועלים והם לטובת הילדה. זה נקודה אחת. נקודה שניה, זה באמת בעייתי בשביל ילדה וכמעט לא אפשרי שילדה תהיה שבוע אחד בגן אחד ושני שני בגן אחר לכן המלצתי להגיע לחהלטה לפני שהיא נכנסת לגן. נקודת זמן שלישית בגיל ההתבגרות, סביבות 15, 16 כשלילדה דעות ורצונות משלה ומהניסיון והידע שלי הרבה פעמים מאפשרים גם בתי המשפט לילד איפה הוא מחליט לגור בתקופה הזאת.
ש. בעצם אם אני מבינה נכון לפי תשובתך אין מועד אחד שבו צריך לחזור ולבדוק שוב אלא כמה מוע.ם, גם בחוק חינוך חובה, גיל 3, גם לקראת ההגעה לבית ספר ושוב בגיל ההתבגרות?
ת. לקראת ההגעה לבי"ס זה לבדוק האם תנאי המחיה השתנו והאם הם דורשים איזה שהוא עדכון. איך המשמורת היתה. איך זה הלך הלכה למעשה. האם זה עבד או לא ולעשות הערכה אם אפשר להמשיך את זה או לא ובגיל 15 זה באם הילדה תרגיש צורך או רצון להיות יותר בבית אחד אז שוב אפשר לעשות הערכה.
ש. בחוות הדעת שלך שהגשת לבימ"ש איפה בא לידי ביטוי שבכלל צריך לבחון שוב את ההסדרים? שמדובר במשהו זמני שנצטרך לבחון מחדש? איפה כתוב?
ת. לא רשמתי את הסעיף הזה.
ש. אני מנסה להבין את ההמלצות. מתי הצדדים יצטרכו לחזור להערכה נוספת
ת. במידה ויהי הצורך בגיל ההתבגרות. בהנחה שהסדרי הראייה עובדים בצורה שוטפת. בהנחה שתנאי החיים לא השתנו. אז במידה ויתעורר צורך בגיל ההתבגרות איפשר לבוא לעשות הערכה מחודש.
ש. אז למעשה ההסדרים שהמלצת עליהם הם לא הסדרים זמניים אלא קבועים?
ת. נכון
ש. אלא אם כן יהיה שינוי משמעותי בנסיבות החיים ויהיה צורך לחזור?
ת. כן. זו הסיבה שזה לא נכנס להמלצות של חוות דעת אלא רק כתשובה לשאלות שנשאלו אם כך וכך וכך
ש. אז אם אני מבינה נכון את דבריך זמני השהות עליהם המלצת שעד חמישי אחה"צ ע. ומחמישי אחה"צ עד מוצ"ש ס. אלה ההסדרים עד גיל 18?
ת. כן. אני כן רוצה להגיד שזה כפוף לאפוט' ולמעורבות של גופים שכתבתי בחוות הדעת. שאם באמת יתעורר צורך אחר או שינוי בנסיבות חיים אז יש מקום לעשות הערכה מחודשת".
37. שלישית – חוות הדעת ניתנה ביום 14.7.21 ומתייחסת למצב הדברים כפי שהיה טרם התובעת העתיקה מקום מגוריה למרכז. אחר חוות הדעת, התובעת העתיקה מקום מגוריה למרכז (הגם שבאופן זמני), הקטינה נכנסה למסגרת חינוך בכ. ונקבעה בהחלטה מיום 3.9.21 חלוקת זמני שהות חדשה, לפיה האימהות מתנהלות מזה כמעט שלוש שנים. כל אלה מטבע הדברים לא קיבלו ביטוי בחוות הדעת של המומחית.
לאחר חקירת המומחית הצדדים הודיעו: "לשאלת בימ"ש זמני השהות מתקיימים כיום בהתאם להחלטה באופן סדיר ומקובלים על שני הצדדים כל עוד האם ס. מתגוררת במרכז. אין צורך בהשלמת חוות דעת המומחית או עירוב גורם נוסף" (פרוט' מיום 25.11.21, עמ' 22 שורות 33-35).
טענות התובעת כלפי צו ההורות הפסיקתי שניתן
38. הגם שהמסגרת הדיונית שלפני אינה ערעור על צו הורות פסיקתי מיום 21.5.19 בו ביטולו, בשים לב שחלק ניכר מכתבי טענות התובעת, התצהירים והחקירות, עליהן השיבה הנתבעת נגעו בכך, לא מצאתי להשאיר את הטענות שנשמעו בסוגיה פטורות בלא כלום.
39. צו ההורות הפסיקתי ניתן ביום 21.5.19, לבקשת הצדדים ועל יסוד טענותיהן והמצורף לבקשה.
התובעת השתמשה בצו ההורות המשפטי כחרב מעל כתפי הנתבעת באופן בו במספר הזדמנות בהליך שלפני טענה שבכוונתה לעתור לביטולו.
הגם שכך התובעת בחרה שלא להגיש כל הליך בעניין הצו שניתן, ולא ערערה עליו.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבכל יום שעובר ממתן הצו, ולמעשה ממועד הולדת הקטינה, הצדדים משמשות כאימהות של הקטינה לכל דבר ועניין והקטינה מכירה בשתיהן כאימהותיה לכל דבר ועניין.
מעל ארבע שנים חלפו ממתן הצו.
40. הבקשה לצו הורות פסיקתי הוגשה על ידי הצדדים במשותף, בהסכמה, בהיותן מיוצגות, בקשה הנתמכת בתצהירן ובה מנמקות (כלשון הבקשה):
"10. במסגרת חייהן המשותפים קיבלו המבקשות, החלטה משותפת, להרחיב את התא המשפחתי שלהן ולהביא ילדים לעולם באמצעות תרומות זרע אנונימיות מבנק הזרע, מתוך כוונה לגדל במשותף את כל הילדים שיוולדו למי מהן, כזוג הורים לכל דבר ועניין, תוך השוואת זכויותיהן וחובותיהן בתא המשפחתי, הכל למן מועד לידת הילדים וללא כל רלבנטיות לעובדת קיומו או העדרו של קשר ביולוגי בין מי מהמבקשות לילדים.
…
16. מאז נולדה הקטינה, היא נמצאת במשמורת משותפת של המבקשות ושתיהן מגדלות אותה בשיתוף מלא כשתי אימהות לכל דבר, ומעניקות לה חום ואהבה רבה מתוך תחושה עמוקה של מחויבות ומסירות כלפיה, וזאת ללא כל רלבנטיות לעובדת קיומו או העדרו של קשר ביולוגי.
17. בין הקטינה לבין המבקשת 2 קשר רגשי עז העומד בזכות עצמו, והינו בלתי תלוי בקשר הזוגי שבין המבקשות. המבקשת 2 רואה בקטינה את ביתה לכל דבר ועניין.
18. המבקשות והקטינה, מהוות משפחה לכל דבר ועניין. הקטינה, המשפחה המורחבת של המבקשות, סביבתן הרחוקה והקרובה, כולם כאחד רואים בשתי המבקשות אימהות של הקטינה.
…
34. כפי שפורט בפרק א' בבקשה זו, שאלות בדבר גנטיקה וזהות ביולוגית אינן בעלות רלבנטיות עבור המבקשות, ושתיהן, בפועל, אימהות של הקטינה, לכל דבר ועניין, על כל החובות והזכויות הנגזרות מכך.
35. ההחלטה על הרחבת התא המשפחתי באמצעות תרומת זרע התקבלה כהחלטה משותפת ומושכלת של המבקשות במימון כלכלי משותף.
36. החלטה זו התקבלה מתוך רצון הדדי של המבקשות להביא לעולם ילדים כפרי אהבתן וכהגשמת חלומן לבנות תא משפחתי תומך ואוהב שבו יהיו המבקשות אימהות שוות זכויות וחובות לילדיהן, ללא כל קשר לשאלת הזיקה הביולוגית.
37. המבקשות שקלו את כל השיקולים הרלבנטיים לצורך קבלת החלטה זו, מתוך בגרות, בשלות, ומוכנות הורית שלמה ויצרו ביחד תשתית משפחתית חזקה שתספק לקטינה את כל צרכיה, הן הרגשיים והן הגשמיים".
צו ההורות הפסיקתי ניתן לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים כשהן מיוצגות יחד וב"כ היועמ"ש ברווחה, והצדדים עמדו על קבלת הבקשה ומתן הצו.
בפסק דין מנומק מיום 21.5.19 ניתן צו הורות פסיקתי לנתבעת כלפי הקטינה ונקבע בין היתר (סע' 7 בעמ' 4 בפסק הדין):
"שוכנעתי בדבר כוונתן המשותפת של המבקשות והחלטתן המשותפת להביא יחד ילדים משותפים לעולם טרם הוריית הקטינה.
… אני דוחה את טענת המשיב בדבר קיומו של ספק באשר לכוונה המשותפת של המבקשות להורות.
שוכנעתי בדבר מחויבות המבקשות, כל אחת בנפרד ושתיהן יחד, כלפי הקטינה ממועד היוולדה ועד בכלל.
שוכנעתי כי מתן צו הורות פסיקתי בנסיבות הללו הנו לטובת הקטינה".
41. התובעת מעלה טענות כלפי צו הורות הפסיקתי שניתן לאחר שנפרדו הצדדים, מתוך ראייתה שיש לבכר את אימהותה הביולוגית לקטינה ותפיסתה את הנתבעת כבעלת זכויות פחותות שאינן שוות לשלה מתוך כך.
טענותיה, שאינן מבוססות מתוך ראיית טובת הקטינה אלא על הקשר הביולוגי שלה לקטינה לאחר שניתן צו הורות פסיקתי לנתבעת, מהוות סכנה למדרון חלקלק החותר תחת יסודות המתווה של צו הורות פסיקתי כצו מכונן בדבר הורות משפטית כלפי ההורה שאין לו קשר ביולוגי לילד שנולד, כחלק ממימוש הזכות להורות שהנה אחת מזכויות יסוד של האדם בישראל כחלק מטבעו כאדם, מחירותו ומכבודו.
אמירות מסוג זה חוטאות להכרה כי "הורות היא הורות" ללא הבדל למשל בין בני זוג הטרוסקסואליים לבני זוג חד מיניים, שאלת הכשירות לשמש הורים לא מושפעת מזהות מינית.
יפים לעניין זה דבריה של כב' המשנה לנשיא בתוארה אז, השופטת מ. נאור בבג"ץ 566/11, 6569/11 דורון ממט מגד נ' משרד הפנים, פס' 41, 44 לפסק הדין (2014):
"כפי שציינתי פנייה לבית המשפט לענייני משפחה יכולה להסיר כל ספק בדבר יחסי ההורות בין ההורה הלא-ביולוגי לילד, וכך לחסוך התדיינויות משפטיות אפשריות עתידיות. קביעה משפטית ברורה של בית משפט לענייני משפחה כי יחסיהם של ההורה הלא-ביולוגי והילד הם יחסי הורות לכל דבר ועניין – בין אם היא נעשית בצו אימוץ או ב"צו הורות פסיקתי" – תמנע כל טענה עתידית שהיחסים אינם יחסי הורות. הניסיון השיפוטי מלמד, למרבה הצער, כי טענות כאלה עלולות להתעורר אגב סכסוכים בין בני המשפחה, כגון סכסוכי ירושה, משמורת או מזונות חלילה. מובן כי הורים צעירים אינם מכלכלים את צע.הם רק מתוך חשש מסכסוכים עתידיים שעלולים להתגלע ברבות הימים בנוגע לילדיהם, וגם העותרים – שזה מקרוב הקימו את משפחותיהם – אינם חייבים לעשות כן. ואולם, הורים המבקשים להסיר כל ספק משפטי ולהבטיח כי טענות לפיהן הילד "שייך" רק לאחד מבני הזוג לא יועלו בעתיד – טוב יעשו אם לא יסתפקו ברישום במרשם האוכלוסין (אף שכאמור, מן הדין לרשום אותם), וישלימו הליך פורמאלי בבית המשפט לענייני משפחה, הליך שיעגן באופן מוחלט את הורותו של ההורה הלא-ביולוגי לרך הנולד גם בדין הישראלי".
ואכן, הצדדים ביקשו לעגן ועיגנו באופן מוחלט את הורותה של הנתבעת, ההורה הלא-ביולוגי, לקטינה.
לא יכולה להשמע כיום טענה אחרת.
42. בנסיבות האמורות מוטב היה אלמלא באו לעולם טענות התובעת בהתייחס לצו ההורות הפסיקתי שניתן. מדובר בטענות מקוממות, לפיהן הצדדים שיתפו פעולה יחד עם באת כוחן אז לצורך העלאת טענות לא נכונות עובדתית (כגון הזמנה לחתונה) לצורך קבלת צו הורות פסיקתי. התובעת בטענות שהעלתה אינה מתייחס לחלקה בנטען וחוטאת לתכלית לשמה כונן בפסיקה מתווה של צו הורות פסיקתי.
מעבר לכך ועיקר, היא אינה מתייחסת לקטינה אשר ממועד הולדתה מכירה בצדדים וחווה אותן כשתי אימהותיה. כפי ביקשו והסכימו הצדדים, כפי שהתנהלו בפועל, כפי שהציגו לה, המבנה המשפחתי שביקשו ליצור עבורה.
אין כל התייחסות או ראיית טובת הקטינה והנזק שעלול להיגרם לה.
סוף דבר
43. לפני שתי אימהות המעורבות בחיי הקטינה ודואגות לה. נוכחות שתיהן בחיי הקטינה משמעותית והכרחית ומקיימת את טובת הקטינה.
אלמלא היה מדובר במרחק גיאוגרפי גדול בין בתי האימהות, כל עוד היו השתיים מתגוררות בסמיכות זו לזו, טובת הקטינה היתה לחלוק זמני שהות שוויוניים עם האמהות. על כך מצביעים ממצאי חוות דעת המומחית וזו גם עמדת האפוטרופסה לדין, לצד המלצות טיפוליות.
המרחק הגיאוגרפי בין בתי האימהות (ש.-כ.) מחייב קביעת בית עיקרי לקטינה.
על יסוד כל המפורט לעיל, ממצאי חוות דעת המומחית ועמדת האפוטרופסה לדין נקבע כי טובת הקטינה שביתה העיקרי יהא בכ., בבית אמה הנתבעת.
44. חוות דעת המומחית מצביעה על כך שהנתבעת בעלת מסוגלות ההורית טובה יותר. מעבר לכך עולה חשש ממשי ומבוסס שהתובעת אינה מכירה במקומה של הנתבעת כאם בחיי הקטינה. קביעת ביתה כבית עיקרי לקטינה עלול לפגוע בקשר בין הנתבעת לקטינה, עד כדי מניעתו כפי שהתרשמתי. טובת הקטינה בנסיבות שלפני להיות בחזקה פיזית של הנתבעת כבית עיקרי ולקיים זמני שהות עם התובעת.
45. משכך נקבע, בהנחה כי התובעת תשוב להתגורר בש. דרך קבע כפי הצהרתה:
א. הקטינה תתגורר עם הנתבעת בכ. ותהיה בחזקתה הפיזית ובאחריותה לטיפול בשגרת היום-יום של הקטינה.
ב. זמני השהות של הקטינה עם התובעת יתקימו במהלך השבוע בכל יום שלישי בשעות 16:00-19:00, באזור המרכז. התובעת תאסוף את הקטינה מבית הנתבעת ותשיב את הקטינה לבית הנתבעת בתום הביקור. ככל שהתובעת מבקשת לשהות עם הקטינה יום נוסף קבוע באמצע השבוע באותה מתכונת, תגיש הודעה בתיק למתן החלטה בהתאם.
ג. לגבי חלוקת הזמנים בסופי שבוע –
עד כניסתה של הקטינה לכתה א' – הקטינה תשהה עם התובעת שלושה סופי שבוע ברצף. התובעת תאסוף את הקטינה מבית הנתבעת ביום חמישי בשעה 16:00 ותשיבה לבית הנתבעת במוצ"ש. בסוף השבוע הרביעי תשהה עם הנתבעת. וחוזר חלילה.
ממועד כניסתה של הקטינה לכתה א' – הקטינה תשהה עם התובעת שלושה סופי שבוע ברצף, באופן בו התובעת תאסוף את הקטינה מבית הנתבעת ביום ששי לאחר מסגרת החינוך ותשיבה לבית הנתבעת במוצ"ש. ככל שאין מסגרת חינוך ביום ששי תאסוף את הקטינה ביום חמישי בשעה 16:00 מבית התובעת ותשיבה במוצ"ש.
לאחר מכן תשהה הקטינה עם התובעת שני סופי שבוע ברצף.
וחוזר חלילה.
ד. בחגים וחופשות הקטינה תשהה עם כל אחת מהאמהות באופן שווה, מדי שנה לסירוגין.
הצדדים באמצעות באי כוחן ובסיוע האפוטרופסה לדין יגישו לתיק חלוקת זמני השהות בחגים וחופשות על פי טבלת החגים המקובלת, למתן החלטה.
ככל שהתובעת תבחר להעתיק מקום מגוריה למרכז (עליה להודיע בתוך 45 ימים) –
ה. חלוקת זמני השהות תתקיים בהתאם להחלטה מיום 3.9.21 כך שהקטינה תשהה עם התובעת בימים א' ו-ב', ובימים ג' ו-ד' תשהה עם הנתבעת. זמני השהות יתקיימו ממסגרת חינוך למסגרת חינוך.
בסופ"ש מיום ה' ועד מוצ"ש תשהה הקטינה לסירוגין עם כל אחת מהאימהות.
ו. חלוקת חגים וחופשות תתקיים בהתאם לקבוע בסעיף ד' לעיל.
כך או כך –
ז. הצדדים יפנו לקבלת הדרכה הורית אצל אותו מטפל באזור כ., למשך שנה לפחות, בהעדר הסכמה על זהות גורם פרטי, יפנו לקבלת הדרכה הורית במחלקה לשירותים חברתיים בכ..
יוגש דיווח לתיק באשר לפגישה הראשונה שנקבעה בתוך 30 ימים.
ח. הצדדים ידאגו לשילוב הקטינה בטיפול רגשי באופן מיידי. ככל שאין הסכמה ביניהן לגבי זהות גורם טיפולי פרטי, יפנו לקבלת הטיפול דרך קופ"ח של הקטינה כפוף לכך כי ניתן להתחיל בטיפול בחודש הקרוב.
46. אשר להוצאות ההליך –
הגם שמשמעות התוצאה הנה דחיית תביעת התובעת, טענות התובעת נדחו מכל וכל והתקבלו טענות הנתבעת, כאשר עוד דרך ארוכה לפניהן בגידול הקטינה, קיימת חשיבות מכרעת לשיח מכבד ושיתוף פעולה ביניהן בכל הנוגע לקטינה לצורך שמירת טובתה, על מנת שלא להסלים עוד את הסכסוך בין הצדדים וגם תוך התחשבות במצבה הכלכלי של התובעת – אני מוצאת לחייבה בהוצאות הנתבעת על הצד הנמוך.
הנתבעת תשלם הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. בהינתן כי הנתבעת מיוצגת בהליך מטעם הסיוע המשפטי, ההוצאות ישולמו לטובת הסיוע המשפטי.
המזכירות תמציא לצדדים ולאפוטרופסה לדין של הקטינה ותסגור את התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ג, 02 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
