בפני
כב' השופטת סגלית אופק
תובעת
י.ד
ע"י ב"כ עו"ד ס. רון-מוריה ועו"ד ב. לוין
נגד
נתבע
י.ד
ע"י ב"כ עו"ד א. שריג
פסק דין
מונחת לפניי תובענה שהגישה התובעת כנגד הנתבע לשינוי המסגרת החינוכית בה לומד בנם של הצדדים, מחינוך חרדי ב"חיידר" לחינוך ממלכתי דתי תורני.
תמצית רקע עובדתי ודיוני
הצדדים הכירו זה את זו לאחר שעברו שניהם תהליך של גיור אורתודוקסי בביה"ד של הרב פנחס גולדשמידט, שהוא רב הקהילה היהודית ליטאית, במוסקבה בשנת 2016.
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 11.4.2016; מנישואיהם נולד להם בן יליד 30.9.2017, כיום כבן 6 שנים (להלן – הקטין).
הצדדים עשו עלייה מרוסיה לישראל בשלהי שנת 2019, קרי לפני כארבע שנים.
עם הגעתם לישראל שכרו הצדדים דירה למגוריהם בעיר XXX, וניהלו בביתם אורח חיים חרדי.
התובעת עובדת ככוח עזר במרכז הרפואי XXX; הנתבע עובד כמהנדס בחב' XXX.
ביום 18.1.2022 חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן – ההסכם) במסגרתו הסדירו "כל השאלות והעניינים הכרוכים בגירושין ו/או הנובעים מחייב הנישואין" (והואיל רביעי, נספח 1 לכתב התביעה).
ההוראות הרלוונטיות לענייננו בהסכם הגירושין הן כדלקמן (ההדגשות במקור- ס.א):
"משמורת ואפוטרופסות:
6. משמורת ואפוטרופסות המוסכמים על הצדדים הינם:
האב והאם הינם אפוטרופוסים של הקטין.
הצדדים מסכימים כי הקטין יהיה במשמורתם המשותפת.
האב והאם ינהגו בכל הנוגע לקטין בשיתוף פעולה ובכבוד הדדי, מתוך שיקולי טובת הילד ולפי צרכיו. שני הצדדים מתחייבים לגדל את הילד במסירות תוך הקפדה על כיבוד שני ההורים. הצדדים יתייעצו ביניהם בקשר לכל דבר ועניין עקרוני הנוגע לחינוך הילד… ישתפו פעולה כל שכל החלטה מהותית תתקבל בהסכמה על ידי הצדדים.
…
הסדרי ראיה
7. הסדרי ראיה המוסכמים על הצדדים הינם:
מוסכם ומקובל על הצדדים כי חלוקת הזמנים תהיה שוויונית.
…
הילד ימשיך ללמוד במסגרת הלימודית הנוכחית שלומד בה בXXX עד תום כיתה ח', אלא אם כן יחליטו הצדדים במשותף על שינוי מיקום המסגרת הלימודית של הילד.
…
חינוך:
19. מוסד החינוך בו יתחנך הילד, יהיה מוסד דתי חרדי, או לאומי דתי".
בשנתיים האחרונות הקטין מתחנך בגן ילדים של המוסד החינוכי "XXX" בXXX השייך לזרם החינוך החרדי; הקטין עתיד להתחיל את לימודיו בכיתה א' בשנת הלימודים הקרובה.
ביום 24.1.2022 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם. יוער כי עו"ד רון מוריה ייצגה את התובעת גם בהליך הנ"ל. לאחר שהצדדים הודיעו כי "קראו את ההסכם, מבינים את תוכנו וערים לכל תוצאותיו המשפטיות", ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין (י"ס 65424-11-22).
הצדדים התגרשו זמ"ז בביה"ד הרבני בחודש פברואר 2022.
ביום 14.7.2022 הנתבע נישא בשנית; הוא מוסיף להתגורר בעיר XXX.
בסוף חודש נובמבר 2022, עברה התובעת להתגורר בעיר XXX.
ביום 21.9.2022 פתחה התובעת בהליך יישוב סכסוך, שהסתיים ללא הבנות ביום 30.11.2022 (י"ס 48912-09-22).
ביום 9.2.2023 שבה התובעת ופתחה הליך יישוב סכסוך, שהסתיים אף הוא ללא הבנות ביום 3.4.2023 (י"ס 22974-02-23).
ביום 19.2.2023, במסגרת ההליך הנ"ל, הגישה התובעת בקשה לסעד דחוף לפי תקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016 ועניינה רישום הקטין לכיתה א' בבי"ס דתי תורני "XXX" בXXX בשנת הלימודים הקרובה (בקשה מס' 1). בהחלטה מנומקת שניתנה בו ביום לא מצאתי להידרש לבקשה במסגרת הדיונית בה הוגשה. על רקע זה הגישה התובעת בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים, שנעתרה, וההליך, כאמור, הסתיים (בקשה מס' 3).
מכאן התובענה הנוכחית שהוגשה ביום 17.4.2023 תחת הכותרת "תביעה בנושא רישום קטין" (כך בכותרת) בה עתרה התובעת לאשר את רישומו של הקטין לבית הספר "מורשת מנחם" בגבעת שמואל.
ביום 11.5.2023 הוגש כתב הגנה. הנתבע התנגד נחרצות לתביעה.
נוכח המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים הוריתי לשירותי הרווחה בעירית XXX על הגשת תסקיר סעד (להלן – התסקיר) (ר' החלטה מיום 18.4.2023).
ביום 21.5.2023 הגישו עו"ס לסדרי דין, הגב' XXX (להלן – העו"ס) ורכזת לסדרי דין הגב' XXX (להלן שתיהן ביחד – עורכות התסקיר) תסקיר.
עורכות התסקיר עמדו על אורח החיים שהיה נהוג בבית טרם הגירושים: "בפועל שני ההורים רשמו אותו יחד למסגרת בה לומד כיום ואנו רואים בכך הסכמה משותפת ביחס לאורח החיים לפיו יגדל הילד", ובחנו את יכולתו של הקטין להכיל ולהסתגל למעברים ושינויים נוספים בחייו: "חווה בחייו הקצרים שינויים ומעברים רבים, זקוק בעולמו ליציבות וקביעות על מנת ליצור בעולמו המופנם ביטחון שבנוי על רצף והמשכיות" (שם, עמ' 4, 5).
עורכות התסקיר המליצו, אפוא, כי מסגרת החינוך של הקטין תיוותר על כנה; האב ידאג ללימודי אנגלית וחשבון לקטין החל מהגיעו לכיתה ב'; צוות החינוך יעביר באופן שוטף דיווחים ואינפורמציה ביחס לד' לאם.
הצדדים הגישו תגובות בכתב לתסקיר והמלצותיו (האב ביום 22.5.2023; והאם ביום 23.5.2023). בתגובתה עתרה התובעת לזמן את העו"ס להיחקר על התסקיר (שם, סעיף 1).
חקירה של העו"ס לא התקיימה בסופו של דבר במועד שנקבע ליום 1.6.2023. לאחר שלא עלה בידי בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות, נקבע לבקשת התובעת מועד דיון נוסף לחקירה של העו"ס והצדדים ביום 19.6.2023.
במקביל, הפצרתי בצדדים לעשות כל שלאל ידם על מנת להביא את הסכסוך לסיום בדרכי שלום, ועל כן הפניתי את הצדדים, שוב, ליחידת הסיוע שתנסה לסייע בידם, אך ללא הועיל (פרוט' 1.6.2023 עמ' 6, ש' 19-15).
התובעת ביקשה להרחיב את העדויות שיובאו בפני בית המשפט, והיא עתרה לזמן שני עדים נוספים.
בקשתה של התובעת לזמן לעדות את הגב' א.ב שתעיד על כך שלא חל שינוי בגישתה הדתית והחינוכית של התובעת ו"ככל ש"חל" שינוי הוא חל אצל המשיב", נדחתה מהטעם לפיו: "השאלה האחת והיחידה היא האם השינוי המבוקש באורח חייו של הקטין שהתחיל כבר ללמוד במסגרת לימודים של "חדר" בישראל הינו טובת הילד, אם לאו. לפיכך, אין רלוונטיות לעדותה של הגב' ב', ואפילו כל דבריה אמת עדיין יכול להיות שהשינוי המבוקש היום אינו טובתו של הילד" (החלטה מיום 8.6.2023, בקשה מס' 6);
בקשתה של התובעת לזמן לעדות את הפסיכיאטר מר פ' התקבלה תוך שהובהר כי העד, אינו מומחה מטעם בית המשפט ו"יכול להעיד על עובדות בלבד… ולא על עניינים מקצועיים (התרשמותו ממצבו הנפשי לכאורה של הקטין ו/או שינויים בהתנהגותו)" (החלטות מיום 14.6.2023, בקשה מס' 8).
ביום 19.6.2023 התקיים בפניי דיון במהלכו נשמעו חקירות של העו"ס (עמ' 15-7); העד מטעם התובעת, מר פ' (עמ' 16-15); והנתבע (עמ' 22-16). ב"כ הנתבע ויתר על חקירה נגדית של התובעת (עמ' 16, ש' 14).
הצדדים הגישו סיכומים בכתב. סיכומי התובעת הוגשו ביום 20.6.2023, וסיכומי הנתבע הוגשו ביום 21.6.2023; כעת ניתנת ההחלטה.
תמצית טענות הצדדים
ואלה עיקר טענות התובעת:
אף אחת מהסיבות מאחורי ההמלצה בתסקיר אינה יכולה לעמוד. בזיקה לכך נטען כי הסיבה לפיה שני ההורים רשמו יחדיו את הקטין למוסד החינוכי נטולת משקל שעה שעסקינן בטובת ילד ושעה שהעו"ס לא קראה את ההסכם או את כתבי הטענות, והסיבה של "טלטלות" שעבר הקטין בחייו וקטיעה נוספת של מסגרת מוכרת לא עומדת מקום שהתסקיר לא נערך בצורה יסודית. בסיכומים פירטה התובעת כדלקמן: העו"ס לא יכלה להתרשם מהקטין; לא נבדקה הטענה על רשלנות המוסד החינוכי, תנאיו המוזנחים והיעדר כל מערכת חינוכית תומכת מקובלת; לא נבדקה הטענה על הקשר בין האם והמוסד החינוכי; לא נבדקו אופציות חלופיות שהציעה האם או אחרות; המסקנות מבוססות על גורמים לא מקצועיים, נעדרי כל הכשרה ואשר כלל לא דיברו עם הקטין ו/או הוריו ו/או מוריו, לכן אין כל רלוונטיות להמלצותיהם.
סימנים מדאיגים בהתנהגותו של הקטין, כפי שדווחו על ידי התובעת, מר פ' והגב' ס', לא נבדקו ולא נסתרו בתסקיר ו/או בעדותו של הנתבע; השיקול של מניעת טלטלות והגישה השמרנית של שמירת מצב קיים אינו גובר על מצוקה אמיתית שעולה מהתנהגותו של הקטין.
לפיכך, עתרה התובעת לקבל את התביעה להעברת הקטין למוסד חינוכי אחר ולחלופין לבצע הערכה פסיכולוגית לקטין, גם אם לא התבקשה במקור, אך הצורך בה עולה מהעדויות שנשמעו ומהעדר התייחסות מעמיקה למצבו של הקטין בתסקיר.
ואלה עיקר טענות הנתבע:
התובעת עותרת באופן מעשי לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, בלי שהתובעת עתרה כלל לביטולו של ההסכם. על כן, לפי הדין והפסיקה דין התביעה להידחות על הסף; לא רק שלא התבקש ביטול ההסכם אלא שהתובעת לא הצביעה על "פתח", במפורש או במשתמע, לפתוח את ההסכם;
על התובעת לנמק כיצד טובת הילד בהעברתו למוסד חינוכי אחר, שלא הוסכם עליו, מאפילה על כל ההסכמות שהיוו את בסיס ההסכמה של הצדדים עת כרתו את ההסכם, עד כדי ביטולו לחלוטין, ואת זאת לא עשתה התובעת, ההפך, היא ביכרה את טובתה על פני טובתו של הקטין. בזיקה לכך נטען, כי התובעת גייסה נימוקים בערבוביה אחת גדולה, לכל הנימוקים אין קשר לוגי מדוע יעבור הקטין למוסד חינוכי שונה, ובכל הנימוקים אין הסבר מדוע לא יימצא מוסד חינוכי חרדי ליטאי אחר בעיר XXX. בזיקה לכך, נטען כי העדות הניטראלית של עורכות התסקיר הבהירה מיהו הקטין ומהי טובתו ואף פתחה צוהר לאישיותה הבעייתית של התובעת; מעדויותיהן ומעדותו של הנתבע שלא נסתרה בכהוא זה, עולה שהקטין אוהב את המוסד החינוכי, והוא אהוב ומקובל על חבריו ועל הצוות החינוכי, וכל ניסיונות התובעת להטיל דופי במוסד התבררו כעורבא פרח;
המבקשת שינתה חזית בסיכומים עת זנחה את העתירה להעביר את הקטין למוסד חינוכי ממלכתי דתי (בי"ס מורשת מנחם) במקום מוסד חינוכי חרדי (סעיף 56 לכתב התביעה), והחליפה אותה בעתירה חדשה "להעביר את הקטין למוסד חינוכי אחר, ולחלופין העברת הקטין בדיקה פסיכולוגית", בלי ליטול רשות ובלי לתקן את כתב התביעה. שינוי החזית מוכיח את מצוקת הטיעון של התובעת והבנתה כי עתירתה להעברת הקטין למוסד חינוכי הנוגדת את השקפת העולם המוסכמת של הצדדים, דינה להידחות על הסף;
לפיכך, עתר הנתבע להורות על דחיית התביעה וכן לחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחה ראוי.
דיון והכרעה
מתווה נורמטיבי –
הורים הינם אפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם הקטינים [סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – החוק)]. האפוטרופסות כוללת "את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו…" [סעיף 15 לחוק], כאשר "בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה" [סעיף 18 לחוק]. קנה המידה לחובת ההורים- כדרך שהורים מסורים היו נוהגים לטובת הקטין בנסיבות העניין [סעיף 17 לחוק].
בנסיבות מקרה זה, במהלך החיים המשותפים, הפעילו ההורים את אפוטרופסותם, ורשמו את הקטין למסגרת גן ילדים של המוסד החינוכי החרדי "XXX". לעת פרידתם, הוסיפו ההורים והסכימו, בהסכם גירושין, תחת הפרק "הסדרי ראיה, על המשך לימודיו של הקטין "במסגרת הלימודית הנוכחית שלומד בה בXXX עד תום כיתה ח', אלא אם כן יחליטו הצדדים במשותף על שינוי מיקום המסגרת הלימודית של הילד" (סעיף 7(ט) נספח 1 להסכם). לצד זאת, תחת הפרק "חינוך" קבעו ההורים: "מוסד החינוך בו יתחנך הילד, יהיה מוסד דתי חרדי או לאומי דתי" (שם, סעיף 19).
השינוי המתבקש בתובענה שבפניי אינו מקובל על הנתבע. על כן, בהעדר הסכמה בין ההורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם (זרם החינוך) (סעיף 6(א) להסכם), נתונה ההכרעה באותו עניין לבית המשפט [סעיפים 19, 25 לחוק]; וכפי שנקבע ב בג"צ 181/68 פלורסהיים נ' ביה"ד הרבני האזורי חיפה, פ"ד כב(2) 722 (1968): "גירושי ההורים משאירים את דין האפוטרופסות בעינו ועדיין יש לשני ההורים דעה לגבי חינוך ילדם. … נמצינו למדים, כי הרשות להחזיק בקטין אינה אלא צמוד למעמד האפוטרופסות, אך חינוכו של הקטין ולימודיו עניין הם לשני האפוטרופסים לענות בו, וכמו שכבר אמרנו, מקום שאלה חלוקים בדעותיהם, על בית המשפט לקבוע בהתאם לסעיף 25 לחוק הנ"ל" [ר' גם: בע"מ 8219/21 פלוני נ' פלונית (27.12.2021); בג"צ 181/81 מור נ' ביה"ד הרבני האזורי חיפה, פ"ד לז(3) 94 (1983)].
שעה שמגיע סכסוך מסוג זה לפתחו של בית המשפט, עליו להכריע בסכסוך על בסיס עקרון טובת הילד "המהווה "מגדלור" לכל צעד ושעל של בית המשפט" [סעיף 25 לחוק; תלה"מ (חי') 11519-04-19 פלונית נ' פלוני (26.7.2021); בג"צ 5227/97 דוד נ' ביה"ד הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453 (1998); תמ"ש (ת"א) 10771/05 פלונית נ' אלמוני (23.7.2007)].
ביישומו של עקרון 'טובת הילד' נדרש בית המשפט לשקול כל מקרה לנסיבותיו, ולהכריע ביחס לטובת הילד הספציפי אשר עליו נסב הדיון, מהי טובתו הקונקרטית [תקנה 2 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020; בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2.10.2008); בג"צ 5227/97 הנ"ל].
לעיקרון זה של טובת הילד יצקה הפסיקה מבחנים שונים וביניהם עליהם עמד כב' השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 79184/98 א.א. נ' כ.ע (29.8.2006): "גידולם של ילדים ודרכי חינוכם הם נושאים עדינים ומורכבים ולא יהא ניתן להכריע בהם על בסיס גורם אחד תהא חשיבותו אשר תהא. יש לבחון את מכלול הנסיבות – כלכליות, נפשיות, סביבתיות, קשר עם ההורים, ועוד. רק בחינה כוללת, מקיפה, של השיקולים הללו ואחרים יכולה להוביל את בית המשפט לתשובה מה באמת דורשת טובת הילד המסוים שעניינו עומד להכרעה (ר' בג"צ 7/83 ביארס נ' ביה"ד הרבני האזורי חיפה, שם 684 מפי השופט בייסקי)" [ר' גם תלה"מ (פ"ת) 1080-08-18 פלונית נ' אלמוני (18.8.2021)].
בחינת טובת הקטין לשם הכרעה בסוגיית מסגרת החינוך מצריכה את בית המשפט להיעזר בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש את היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית ואובייקטיבית [ע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2)321 (2001)]. אמנם, התסקיר אינו בגדר עדות או עדות מומחה במשמעותו לפי הסעיפים 20 ו- 26 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1971, אך הוא בעל מעמד מיוחד [רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע.א נ' א.א. (4.10.2021); עמ"ש (ת"א) 24869-10-14 פלוני נ' פלונית (18.3.2015)]
ההכרעה בדבר טובתו של ילד מבוססת על מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ובכלל זה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט ו/או תסקיר.
בקיאותם של המומחים בשאלת טובתו של הילד ויכולתם להציג בפני בית המשפט את הראיות הרלוונטיות בכל מקרה ומקרה מלמדת כי ככלל יאמץ בית המשפט את חוות הדעת (או התסקיר) וינהג על פיה. עם זאת, בית המשפט איננו "חותמת גומי" לעמדות המומחים ושמורה לו הזכות לפסוק בניגוד לאמור בחוות הדעת (או בתסקיר), אולם הוא יעשה כן רק במקרים חריגים אשר יש בהם טעמים כבדי משקל להצדיק חריגות מהמלצות המומחים [בג"צ 7395/07 פלוני נ' בית הדין הרבני (21.1.2008); רמ"ש (חי') 16708-05-20 פלוני נ' פלונית (18.5.2020); רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע.א נ' א.א. (4.10.2021); עמ"ש (ת"א) 24869-10-14 פלוני נ' פלונית (18.3.2015)].
מן הכלל אל הפרט
כאמור הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת המסגרת החינוכית בה יתחנך הקטין.
בהסכם הגירושין הסכימו ההורים, כי הקטין ימשיך להתחנך במסגרת לימודית מסוימת, "XXX", שהיא מסגרת חרדית.
מהלך הדברים, כפי שהנתבע מתאר, מלמד על החשיבות בעיני הנתבע, בשעתו, לכך שהקטין ימשיך להימצא במסגרת הלימודית הנוכחית: "גם כאשר אנחנו סגרנו הסכם גירושים שאת כתבת ואני שלחתי הערה שהילד ממשיך ללמוד בחדר עד כיתה ח' ואתם קיבלתם את זה וחתמתם על זה" (עמ' 17, ש' 13-12); התובעת – כבר מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה – קיבלה את עמדתו של הנתבע, חתמה על ההסכם, תוך שהצהירה, בשתי הזדמנויות נפרדות, על הבנתה את ההסכם (סעיף 21 להסכם; פרו' 24.1.2022 י"ס 65424-11-21 עמ' 1, ש' 25); התובעת אינה מבקשת לבטל את ההסכם. על כן, טענתה של התובעת כי ההסכמה נטולת משקל משפטי אינה ראויה.
עם זאת, לא נקבעו ביניהם מסמרות לעניין זרם חינוך בו ילמד הקטין – במהלכו ואף לאחר סיומו של שלב חינוכי זה – באשר בצד ההסכמה לפיה: "הילד ימשיך ללמוד במסגרת הלימודית הנוכחית שלומד בה בXXX עד תום כיתה ח', אלא אם יחליטו הצדדים במשותף על שינוי מקום המסגרת הלימודית של הילד" (סעיף 7(ט) להסכם), הסכימו הצדדים גם על אלטרנטיבה: "מוסד החינוך בו יתחנך הילד, יהיה מוסד דתי חרדי או לאומי דתי" (סעיף 19) וכן הסכימו על שינוי בנטל הנשיאה בעלויות החינוך במידה והצדדים יסכימו: "כי הילד יתחנך במוסד לימוד פרטי, שונה מהנוכחי" (סעיף 20).
שילוב ההסכמות הנ"ל מלמד על כך שהצדדים ראו אפשרות למקרה של שינוי בנסיבות, והותירו "פתח" לשינוי ההסכם בסוגית המסגרת החינוכית.
מכל מקום, אין הסכם גירושין בין הורים כובל קטינים אליו: "מושכלות ראשונים כי הסכם גירושין אינו מחייב את הקטינים אשר אינם צד להסכם ובכל מקרה, לעולם פסק דין בעניין משמורת וחינוך אינו פסק דין סופי אלא הוא נתון לשינוי ובחינה מחדש בכל עת שימצא הצורך לכך" [רמ"ש (ב"ש) 6804-09-10 ש.פ נ' ח.פ (14.10.2010)].
בנסיבות מקרה זה, ברמה הדיונית, עניינו של הקטין לא נבחן לגופו כעניין עצמאי ונפרד מיתר סוגיות הגירושין, וברמה המהותית הצדדים עצמם לא היו משוכנעים כי ההסכם בהכרח ישרת את טובת הקטין. ולראיה הנתבע בעצמו אמר: "הרעיון היה לתת לילד ערכים של תורה לדעת איך להתנהג טוב ואחרי כיתה ח' אנחנו נראה אם הילד הוא ממש תורה זה שלו אז הוא ממשיך לישיבה" (עמ' 17, ש' 15-13), והצדדים קבעו כאלטרנטיבה לזרם החינוך החרדי את זרם החינוך הלאומי דתי (סעיף 19 להסכם), בלי לתחום בזמן מסוים את האפשרות של שינוי, להבדיל מהמשמעות הכלכלית ששינוי כזה נושא בחובו (סעיף 20 להסכם).
כעת, אפנה לבחון האם השינוי המבוקש באורח חייו וחינוכו של הקטין הינו טובתו של הילד, אם לאו.
בנסיבות מקרה זה, הורים שבחרו להשתייך לזרם החרדי הליטאי; לנהל אורח חיים חרדי בישראל (עמ' 4 לתסקיר); ההורים החליטו יחדיו, בשעתו, כי הקטין ילמד במוסד חינוכי חרדי, רשמו את הקטין למוסד החינוכי "XXX" בXXX שיש בו גן ילדים ומסגרת המשך: "הגן הוא שייך לאותה מסגרת והילדים עולים ביחד לאותו מקום. זה כמו חטיבה צעירה בגיל היותר צעיר הייתה גננת ואחר כך יש להם רב, זה כמו שמתחלפת גננת רק פה זה רב כי זו מסגרת תורנית חרדית" (עמ' 12, ש' 9-8; עמ' 2 לתסקיר); ההורים המשיכו את הרישום למסגרת לימודית זו גם לאחר שהתגרשו (סעיף 11 לתגובת התובעת לתסקיר).
במסגרת לימודית זו, ובמסלול חינוכי זה, נמצא הקטין בשנתיים האחרונות. כעת, בסמוך לאחר שהתובעת העתיקה את מקום מגוריה מהעיר XXX לעיר XXX(סעיף 6 לכתב התביעה), המוסד החינוכי רחוק מבית מגוריה "מרחק שעת נסיעה ועוד הליכה ממושכת ברגל מאחר ואין אוטובוס" (שם, סעיף 30), והיא מקיימת אורח חיים דתי לאומי (שם, סעיף 47), נקטה התובעת הליכים שתכליתם שינוי המוסד החינוכי של הקטין.
לאחר עיון בטענות הצדדים, ובחינת התשתית הראייתית שהונחה בפניי, אינני מקבלת את טענת התובעת, כי המשך חינוכו של הקטין במוסד החינוכי הנוכחי יפגע בו קשות, וככל שימשיך במוסד זה עלול להיגרם לו נזק חינוכי וחברתי קשה ביותר. להלן אבאר עמדתי.
כאמור, שירותי הרווחה הגישו תסקיר.
התסקיר מבוסס על פגישות שניהלה העו"ס עם כל הנפשות הפועלות בעניין (האם, האב ואישתו הנוכחית, הקטין, פגישה משותפת עם ההורים), וכן שיחות טלפוניות שניהלה העו"ס עם גורמי החינוך והטיפול של הקטין (המורה של הגן הרב ש', גננת שיח הגב' פ', מר ד.י מטפל הקבוצה למיומנויות חברתיות בה משתתף הקטין). בנוסף, בנסיבות של העדר היכרות אישית עם המוסד החינוכי "XXX", כאשר העו"ס לא הלכה לבקר במקום (עמ' 13, ש' 17), מצאה לנכון העו"ס להוסיף ולהתייעץ עם גורם נוסף, הרב ש', שהוא בעל היכרות וידע רלוונטי אודות מוסדות החינוך בעיר XXX: "הוא חבר במועצת העיר XXX, הוא משתתף הרבה פעמים בוועדות תסקירים שאנחנו עושים, הוא מכיר את מוסדות החינוך בעיר וכאשר אני באופן אישי לא מכירה את החדר XXX, אז אני שואלת אותו אם הוא מכיר ומתייעצת איתו לגביו. ש: … אני לא יודע מה הכשרתו של הרב ש' חוץ מזה שהוא חבר מועצת העיר. ת: זה אדם שאנו מזמינים לוועדות תסקירים ונוהגים להתייעץ איתו. הוא מקובל להתייעצות בעירית XXX" (עמ' 9, ש' 25-16; עמ' 13, ש' 18).
רוצה לומר, התסקיר רציני, מעמיק, משלב בתוכו את כל השיקולים הרלוונטיים מבחינת טובתו של הקטין בסוגיה העומדת על הפרק (ר' להלן).
על בסיס אינטגרציה של עדויות שמיעה שנאספו מפי הגורמים השונים להם היכרות ממושכת עם הקטין (עמ' 8, ש' 22; עמ' 12, ש' 28-25), כמו גם התרשמותה של העו"ס במפגש בלתי אמצעי של העו"ס עם ההורים והקטין, התרשמה העו"ס מהצדדים – הורים אוהבים, אכפתיים, שמגדלים את הקטין במסירות (עמ' 3 לתסקיר; עמ' 13, ש' 35-34; עמ' 14, ש' 25); הקטין – ילד רגיש, בוגר ונבון, אשר נחשף בחייו הקצרים לטלטלות ומעברים משמעותיים (עזיבת ארץ מולדתו ועלייה לארץ חדשה עם שפה חדשה; התפרקות התא המשפחתי במסגרתו נולד וגדל; נישואי אביו מחדש כעבור חצי שנה מהגירושים; קליטה למסגרת לימודית עם ילדים בעלי מנטליות שונה; שוני בהשקפות העולם של שני הוריו; שוני באורח החיים הדתי בבתי ההורים בהם הוא חולק זמנים שווים (סעיף 47 לכתב התביעה; סעיפים 7, 16 לכתב ההגנה; עמ' 3 לתסקיר; עמ' 8, ש' 24; עמ' 17, ש' 24); נתוני הפתיחה של הקטין (בן להורים גרים, עולים חדשים מרוסיה עם מנטליות שונה ושפה שונה, גרושים) (עמ' 10, ש' 6-5, 11-10); הבעיות הייחודיות של הקטין – בעיות רגשיות שהתבטאו בהתנהגויות שונות של חוסר ויסות רגשי, התעלמות מהוראות ומריבות עם ילדי הגן וקשיי הסתגלות (המורה, הגננת, המטפל – עמ' 3 לתסקיר; עמ' 12, ש' 23-18; עמ' 14, ש' 19-16, 30; עמ' 15, ש' 5-4, 11-8), התנהגויות אליהן נחשף גם מר פ', העד מטעם התובעת, ועדותו לא נסתרה (סעיף 10 לתצהיר מיום 14.6.2023); ההתמודדות של הקטין – נמצא היום במסגרת לימודית בה הצליח להשתלב מכל הבחינות – מבחינה לימודית "הוא בין המצטיינים של הגן", מבחינה חברתית הוא רוכש ורכש מיומנויות חברתיות "התנהגותו השתפרה וניכר כי עשה שינוי והוא משתלב ומסתדר בגן" (עמ' 3 לתסקיר) והוא הצליח לבסס את המעמד שלו בקרב ילדי הגן (עמ' 11, ש' 2; עמ' 17, ש' 27-25).
בשים לב ל"נתוני הפתיחה" של הקטין: "ילדים זה עם לא קל.. מזהים ניואנסים קטנים גם בשפה, גם במבטא, גם אצל ההורים של אותו ילד הילדים מסתכלים על ההורים" (עמ' 11, ש' 36- עמ' 12, ש' 2); הסביבה הלימודית והחברתית עמה יאלץ להתמודד אם תתחלף המסגרת הלימודית בכל אחת מחלופות שהציעה התובעת (בחלקן אף יותר), הנבדלות למעשה מהמסגרת הנוכחית רק מבחינה דתית ("במקרה את שלושת בתי הספר שהאמא הציעה אני מכירה באופן אישי. בבית ספר חורב.. אתה שואל אותי אם יש, אז לא היה באף אחד מהכיתות של הילדים שלי וכמו שאני מכירה את הבית ספר ואת החינוך וההנהלה שם לא הייתה אוכלוסיה של עולים חדשים מרוסיה.. התלמוד תורה בוסטון .. אני מכירה את הצוות החינוכי שם ואת ההנהלה וזה תלמוד תורה… עם הכי הרבה סטיגמות לאנשים ומאוד מאוד קשה להתקבל לתלמוד תורה הזה מרוב שהם בררנים מאוד.. אני מכירה הרבה מאוד משפחות שניסו להתקבל לשם וזה קשה מאוד. לגבי הבית ספר הנוסף שאמרת הוא פשוט ממלכתי דתי לכן זה לא היה רלוונטי" -עמ' 10, ש' 23-6; עמ' 4 לתסקיר); חשיבות היציבות הנפשית שהיא אבן דרך להמשך התפתחות תקינה ובריאה (עמ' 4 לתסקיר) – עמדתה המקצועית של העו"ס, היא שבנסיבות הקונקרטיות הקטין זקוק מבחינה רגשית ליציבות וקביעות על מנת ליצור בעולמו המופנם בטחון שבנוי על רצף והמשכיות, והמשך חינוכו במסגרת הלימודית הנוכחית בה כבר נמצא מזה כשנתיים, ישמר את היציבות והביטחון להם הוא זקוק ותיתן מענה וביטוי הולם לצרכיו (עמ' 5-4 לתסקיר).
גם במהלך החקירה הממושכת שהתקיימה בפניי, חזרה העו"ס על המלצתה, שתימנע פגיעה ביציבות הדרושה ככלל לילדים צעירים, ולקטין הספציפי אף יותר מקטין אחר בן גילו, ותאפשר לו להמשיך ולשמור על רציפות חברתית, וקשרים חברתיים שפיתח עד היום:
"אני אומרת שאני מסתכלת על טובתו של הילד, והילד ילד שנמצא כבר שנתיים כמעט באותה מסגרת, שהיה לו הרבה קשיים ואני יכולה לציין שאני לא רגילה לשמוע שאני מבררת על מסגרות ועל ילדים על כ"כ הרבה קשיים כמו ששמעתי כאן וכולם אמרו לי כולל לא מישהו מהמסגרת כולל מטפל שעובד ברווחה שד' נמצא פעם בשבוע אצלו בקבוצה טיפולית, על הקושי שיש לילד להסתגל לחברה ועם כל השינויים והמעברים והסטטוס של הילד ושל ההורים שלו, אני חושבת שיהיה לו מאוד קשה לעבור למסגרת חדשה ולהתחיל שם מחדש" (עמ' 11, ש' 36-30);
ובהמשך:
"אני חושבת שעד שהוא התרגל למסגרת הזאת, אני ממליצה להשאיר אותו באותו מקום ולא לתת לו עוד פעם חוויה מחדש של הסתגלות לילדים חדשים ולמסגרת חדשה" (עמ' 12, ש' 4-2)
ובהמשך:
"השאלה הנוספת שלגביה אני אומרת שמה שמנחה אותי וזה העיקר זה באמת טובת הילד וכמה מעברים ושינויים הוא יכול לעשות בחיים שלו. זה נכון כמו שאמר עורך הדין שאנשים עושים מעברים ושינויים ועוברים דירה ועוברים לעיר אחרת ומסתגלים וזה נכון, אך כשאני מסתכלת על ילד כ"כ קטן שעבר שינויים כ"כ גדולים בחיים הקצרים שלו, אני חושבת שהטובה שלו כרגע זה לא לעשות שינוי נוסף. לתת לו קצת להתבסס איפה שהוא נמצא. הוא עבר חוויה קשה של הסתגלות ודווקא בגלל שהוא גם מצליח כרגע אז לתת לו המשכיות להצלחה הזאת" (עמ' 13, ש' 15-9).
מתוך מכלול השיקולים שיש ליתן את הדעת עליהם במקרה שלפניי, השיקול הבולט ביותר הוא השיקול הנוגע להיבט הנפשי של הקטין והאם כתוצאה מהמעבר ייגרם לו נזק כלשהו [ר' גם תמ"ש 79184/98 סעיף 15 וההפנייה הנזכרת שם].
התובעת הצביעה על שלל נימוקים שיש ליתן את הדעת אליהם, לטענתה. השיקולים, כל אחד בפני עצמו, ואף במשקלם המצטבר, אינם מטים את הכף. אבאר עמדתי.
לעניין הנימוק לפיו לימודיו של הקטין במסגרת הלימודית הנוכחית יפגעו בקשר בין הקטין ואמו – אכן, מר פ', עד מטעם התובעת, העיד על כך שהקטין "היכה את האם בנוכחותנו ואמר "זה בגלל שאת לא שומרת מצוות … אמרו ב"חדר" שכל הכיפות הסרוגות וכל החילוניים רשעים" (סעיף 7 לתצהיר מיום 14.6.2023) עם זאת, הערה מסוג זה לא צפויה לפגוע בקשר בין האם ובנה, ולו מהטעם שהתובעת העידה על עצמה שהיא עומדת בקוד ההתנהגות של הורה הנדרש במוסד החינוכי ("מתלבשת בצניעות רבה"-סעיף 24 לכתב התביעה) וכן מנהלת אורח חיים דתי מכל בחינה מקובלת- שם, סעיף 25).
לעניין הנימוק על תנאיו המוזנחים של המוסד החינוכי – ככל שהתובעת מכוונת להיעדר שירותי אבטחה , אזי הנתבע לא הכחיש שאירעה תקרית במהלכה הקטין עזב את המבנה ללא פיקוח (עמ' 19, ש' 29). עם זאת, הנתבע גם ציין שהמוסד הפיק לקחים בעקבות האירוע: "זה היה מאוד חריג ואני דיברתי גם עם הרב של הצהרון וגם עם הרבי שלו. עכשיו החדר נמצא בבניין חדש, יש שם שער סגור וגם מצלמות ואי אפשר ככה סתם ללכת. ש: יש שמירה? ת: כן. שאני באתי אז אני רואה שרבי יושב ולא נותן לצאת…זה קרה אז אנחנו עשינו דברים שזה לא יקרה עוד פעם. עכשיו הצהרון והחדר נמצאים באותה כיתה מתחלף הרבי אבל הילדים לא עוברים בין המקומות. …" (עמ' 19, ש' 29- עמ' 20, ש' 6)
לעניין הנימוק לפיו המסגרת הלימודית תמנע מהתובעת מעורבות בחייו של הקטין או שהתובעת ממודרת מהמוסד החינוכי – כיוצא מחקירתה הנגדית של העו"ס, בהקשר לשנת לימודים זו המפתח נמצא בידיים של התובעת: "ש: והתרשמת במוסד החינוכי שהוא לומד בו היום שיש להם איזה קשר עם האמא? ת: שאלתי גם את המורה שהוא לומד אצלו הרב י' וגם את הגננת צ' ושניהם כל אחד בנפרד אמרו שאין שום בעיה לדבר עם האמא. וגם שאלתי לגבי אסיפת הורים ואמרו לי שגם האמא יכולה לבוא ובטח שיש הורים גרושים… ש : … לטענתה אף אחד לא מוכן לדבר איתה. …ת: … כאשר דיברתי עם הגננת היא אמרה שאין בעיה לדבר איתה. נוצר ביניהם איזה קצר והן לא מדברות אבל זה לא בגלל שהגננת לא מדברת איתה" (עמ' 11, ש' 14-11, ש' 30-20). כמו כן, העידה העו"ס על כך שטובתו של הילד שצריך שיהיה קשר בין המוסד החינוכי והתובעת: "אני חושבת שצריך להיות קשר גם עם האמא" (עמ' 11, ש' 10-8), ולא תהיה בעיה לעתיד לבוא שלא ניתן למצוא לה פתרון: "שאלתי את הגננת ואת הרב לגבי ההמשך. ש: איך הגננת יודעת מה קורה היום בחדר. באמת נראה לך שהרב של החדר יזמין את האמא לאסיפת הורים זה מקובל? ת: אולי היא לא תהיה עם כל האבות ביחד אך אני מאמינה שהיא כן תהיה. הוא כן אמר לי ואני מאמינה לו, הוא המלמד שם, שאלתי אותו אם הוא יכול לדבר עם האמא והוא אמר שכן" (עמ' 11, ש' 14- 19), ועדותה מהימנה עליי.
הניסיון של התובעת להצביע על חוסר נכונות של המוסד החינוכי לשתף עמה פעולה אינו נתמך בראיה אובייקטיבית כלשהי, כמו למשל פנייה בכתב למוסד בדרישה לקבל את תכנית הלימוד של שנת הלימודים הבאה. ולראיה, כשהנתבע ביקש תכנית הוא קיבל ללא קושי מיוחד (עמ' 20, ש' 31).
לעניין הנימוק על התעמרות ואף אלימות וסבל שהקטין חווה במוסד החינוכי המסוים – בלי להקל ראש בזכותו של הקטין לשמירת גופו, דומני כי התובעת מנסה לשוות לטענה נפח משמעותי מהנפח הראוי לטענה זו. להלן אפרט נימוקי:
האחד, הנתבע לא הכחיש שהקטין חוזר לפעמים עם סימנים כחולים מהמסגרת הלימודית. עם זאת לדבריו מדובר בסימנים לא יוצאי דופן "והסימנים כאלה שהוא הגיע איתם זה לא משהו חריג אני גם הייתי ילד וגם רבתי בגן עד גיל 7, אחרי גיל 7 הפסקתי לריב ומה שהוא מגיע גם אם יש עליו סימנים זה לא אומר שילד בן חמש יכול לתת לו כאלה מכות רציניות… אף פעם ילד לא בא עם איזה סימן שחור מספיק רציני. .. אנו מדברים על משהו שגרתי שקורה לכל ילד וילד" (עמ' 21, ש' 35-18). ואכן, לא סביר בעיני שהנתבע שהרשים את העו"ס כהורה אוהב ודואג, בדיוק כמו התובעת (עמ' 13, ש' 35-34), יפקיר את בנו, ומהימנה עליי עדותו שמבחינתו: "אם הבן יתלונן ויגיד לי שהוא לא מרוצה בבית הספר הזה אז זה קו אדום" (עמ' 22, ש' 9);
השני, התובעת עצמה לא ראתה בסימנים הכחולים דבר יוצא דופן. ולראיה, עד שלא נפתחו ההליכים המשפטיים, על אף היותה אם דואגת ואוהבת, לא עשתה או למצער לא הוכיחה שעשתה דבר בעניין זה. אדרבא, הדיווח הראשון שלה נעשה בסמוך להגשת התביעה ולא הוכח שפנתה למוסד החינוכי לפני כן: "לדברי האם מזה כחצי שנה הילדים במסגרת הלימודים "חדר" מציקים לד' ומרביצים לו. בימים האחרונים חזר הביתה עם סימני לחבלה בפנים ובראש. לדבריה מספר ניסיון לדבר עם רב של ה"חדר" לא שיפרו את המצב. מתכננת לפתות לעובדת סוציאלית ולהעביר את ד' לבית ספר אחר" (מסמך רישום ביקורים של קופ"ח מיום 23.3.2023: נספח 4 לכתב התביעה);
השלישי, התובעת קושרת בין התנהגות לכאורה חריגה של הקטין לבין לימודים במוסד החינוכי (סעיף 33 לכתב התביעה), בלי שהיא טרחה לזמן את העדים הרלוונטיים (גורמי החינוך במסגרת החינוכית) אשר עדותם נדרשת לצורך הוכחת העובדות מאחורי הטענה, והימנעותה פועלת לחובתה [ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צי'ק, פ"ד נו(1) 539, 540 (2001)]. בנוסף, אין הלימה בין הטענה הקשה והעובדה שהקטין הולך למסגרת הלימודית ללא קושי מיוחד או למצער אין בנמצא טענה אחרת.
והרביעי, התובעת מבקשת לקשור בין התנהגותו החריגה של הקטין ללימודים במוסד החינוכי המסוים. לצורך כך עתרה התובעת, לראשונה במסגרת הסיכומים, להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכולוגיה כמומחה מטעם בית המשפט. מדובר במצב של בעל דין "היושב על הגדר" לראות להיכן ייפנו ההוכחות ורק אז מעורר את הצורך במינוי מומחה. עיתוי העלאת הטענה כשלעצמו מלמד על כך שהתובעת אינה עומדת באמת ובתמים מאחורי הטענה. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהתובעת ניסתה, בדרך לא דרך, להכניס חוות הדעת של מר פ' שהוא כאמור פסיכיאטר (לא ידוע האם פסיכיאטר ילדים ונוער) כמומחה לעניין זה (ר' בקשה דחופה לזימון עד מיום 12.6.2023).
לא נעלמה מעיני העובדה שאין לימודי ליבה, מלבד חשבון, במסגרת הלימודית הנוכחית. על פני הדברים, מסגרת חינוך אחרת, כפי שהציעה התובעת, נותנת מענה מתאים. עם זאת, מעבר לכך שהנתבע הצהיר על יכולתו לספק לבנו שיעורי חשבון ואנגלית והתחייב לעשות כן (עמ' 18, ש' 29-28, 34; עמ' 19, ש' 3), מדובר בילד צעיר שיוכל להשתלב במסגרת אחרת, אם בעתיד יוחלט אחרת בין ההורים. לעומת זאת, טלטולו בשלב זה מהמסגרת הנוכחית למסגרת לימודית אחרת, יזעזע שוב את עולמו ועלול לגרום לו נזק נפשי גדול יותר מהנזק הכרוך בהשלמת חומר לימודי.
לאור כל האמור לעיל, בנסיבות מקרה זה, מקובלת עליי המלצת העו"ס כי טובתו של הקטין הינה להמשיך את לימודיו בכיתה א' במסגרת הלימודית הנוכחית כהמשך ישיר לגן הילדים.
גם אם לא הייתה מתקבלת המלצת העו"ס, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי טובתו של הקטין היא בשינוי המסגרת הלימודית. על כן, יש לקיים את ההסכם בין הצדדים.
סוף דבר
לפיכך, אני קובעת כדלקמן:
התביעה נדחית.
על המוסד החינוכי "XXX" להעביר באופן שוטף דיווחים ואינפורמציה לתובעת אודות בנה.
על הנתבע לפעול ליתן לקטין שיעורי חשבון ואנגלית בהגיעו לכיתה ב'.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למוד התשלום בפועל.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
המזכירות תשלח את פסק הדין ותסגור את התיק.
ניתן היום, ז' תמוז תשפ"ג, 26 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
