תקציר גזר דין ת"פ 60004-01-22 מדינת ישראל נ' ויצמן(עציר) ואח'
ביהמ"ש המחוזי מרכז (כב' השופטת הדס רוזנברג-שיינרט) הטיל היום על נאשם שהורשע, עפ"י הודאתו, בביצוע עבירות של שוד מזויין בחבורה, התפרצות בנסיבות מחמירות ותקיפת זקן, 6 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
הנאשם ואדם נוסף, שמשפטו טרם הסתיים, הגיעו ביום 28.12.21 לדירתה של הגב' פריאל יונה, ילידת 1947 ( להלן: "המתלוננת" ), ברמלה, כשהם מצוידים בחבל, ברתמת גוף, בסכין מסוג אולר, במברג ובטלפונים סלולאריים ללא בעלות. הנאשמים עלו לגג הבניין, קשרו את החבל לעמוד ברזל מקובע, ושלשלו אותו אל עבר חלון המטבח בדירה. סמוך לשעה 03:00, ירד האדם הנוסף באמצעות החבל מגג הבניין אל חלון הדירה ונכנס אליה לבדו. אותה עת התעוררה המתלוננת ולמשמע רעשים מכיוון החלון נגשה אל החלון, הבחינה באדם הנוסף והחלה לצעוק. האדם הנוסף תקף את המתלוננת בכך שסטר על פניה, הצמיד סכין אולר לצווארה, קילל אותה ודרש ממנה לתת לו את הזהב והכסף שברשותה, כל זאת שעה שהנאשם מצוי מחוץ לדירה. האדם הנוסף הסיר בכוח את התכשיטים שהיו על גופה של המתלוננת.
בשלב זה, קרא האדם הנוסף לנאשם ואמר לו כי אין אף אחד בדירה.
הנאשם נכנס לדירה וישב ליד המתלוננת כשבידו מברג, בעוד שהאדם הנוסף החל לחפש רכוש נוסף בדירה. במהלך החיפוש אחר רכוש הפך הנאשם הנוסף את הדירה ויצר בה כאוס. מעת לעת התקרב האדם הנוסף למתלוננת, הכה בפניה וכן היכה אותה ברגלה וגרם לה לחבלות, תוך שדרש ממנה לגלות לו היכן מוסתר רכושה. בנוסף, איים האדם הנוסף על המתלוננת בכך שהורה לנאשם להרוג את המתלוננת באמצעות המברג שאחז והנאשם דרש ממנה לתת את הזהב שברשותה כדי שלא תיפגע. במהלך הדברים, איימו הנאשמים כי יציתו את המתלוננת באמצעות בנזין ואף שפכו מים על הרצפה בניסיון להציג מצג שווא כאילו שפכו בנזין ובכוונתם לשרוף את הדירה, אולם המתלוננת הבחינה כי מדובר במים. בין לבין, חסם האדם הנוסף את פיה של המתלוננת באמצעות יריעת בד עד שחשה כי היא נחנקת והסירה את הבד מפניה.
הנאשמים גנבו מדירת המתלוננת סך של 1,500 ₪ מהארנק, תכשיטים וטלפון סלולארי. לאחר מכן, יצאו מהדירה ונעלו אותה כשהם מותירים את המתלוננת שרועה על הרצפה חבולה ומדממת. הנאשמים נעלו את המתלוננת בדירה ואיימו עליה כי אם תצעק יחזרו ויהרגו אותה.
ביהמ"ש התייחס בגזר הדין להיבטי החומרה במעשיו של הנאשם, אשר בוצעו עם אחר, לאחר תכנון מוקדם ותוך הצטיידות בחפצים ובכלים. עוד צוין, כי אף שהנאשם יכול היה להניח, על בסיס דבריו המטעים של חברו, כי אין איש בדירה, הרי משנכנס לדירה והבחין במתלוננת הקשישה, בחר להישאר במקום ולסייע לשותפו במסכת מתמשכת של הטלת אימה על המתלוננת, אשר תכליתה גניבת רכוש נוסף מן הדירה. נקל לשער את האימה, הפחד, ההשפלה ותחושת חוסר האונים שאחזו במתלוננת הקשישה במהלך האירוע, במסגרתו הייתה נתונה אחרי כניסת הנאשם דנן לדירה, למעלה משעה, לתקיפה פיזית ולאיומים מסוגים שונים על חייה, לרבות באמצעות נשק קר מסוג מברג, מצד שני גברים צעירים ממנה וחזקים ממנה. נקבע בגזר הדין כי בהתנהלותם גילו הנאשמים אכזריות ואדישות מוחלטת למצבה של המתלוננת והיא משקפת אנטי חברתיות עמוקה וכיעור מוסרי רב. עוד ניתן משקל בגזר הדין לנזקים שנגרמו למתלוננת ולבני משפחתה בעקבות השוד.
לצד זאת, התחשב ביהמ"ש בכך שהנאשם, בניגוד לשותפו, לא נקט באלימות פיזית ישירה כלפי המתלוננת, בכך שהנאשם לא היה הרוח החיה ומוביל האירוע וכי בעת כניסתו לדירה, הוטעה ע"י שותפו לחשוב שאין איש בדירה.
בגזר הדין סקר ביהמ"ש לצורך קביעת מתחם העונש ההולם פסיקה ענפה הנוגעת לעבירות מן הסוג בו עסקינן (סעיף 9).
לצד חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם, התחשב ביהמ"ש בקביעת העונש בהודאת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, תוך חיסכון בזמן השיפוטי ובצורך להעיד את המתלוננת ואת בני משפחתה, בנסיבותיו האישיות והרפואיות של הנאשם, אשר מתמודד שנים ארוכות עם התמכרות לסמים, סובל ממחלות שונות ומוכר כנכה של הביטוח הלאומי וכן בעובדה שהנאשם לא ריצה בעבר עונש של מאסר בפועל ואין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות דומות.
