מ. ו,ע"י ב"כ עוה"ד אלי קדמי, ע. ו, ג. ו,ע"י ב"כ עוה"ד טל איטקין, פסק דין

בפני

כבוד השופט חננאל שרעבי

מבקש

מ. ו

ע"י ב"כ עוה"ד אלי קדמי

נגד

משיבים

1. ע. ו

2. ג. ו

ע"י ב"כ עוה"ד טל איטקין

פסק דין

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מימים 7.5.23 ו- 14.5.23 בתיק תמ"ש 27787-12-22 (להלן: "ההחלטות קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתן דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנת המבקש, וכן דחה את בקשת המבקש לעיון חוזר, כפי שיתואר להלן.

רקע בזעיר אנפין וההחלטות קמא

2. המבקש הוא אחיו של משיב 1 (להלן: "המשיב"); משיב 2 הוא אחיינם של המבקש ושל המשיב (להלן כולם יחד: "הצדדים").

3. בין הצדדים מתנהל סכסוך בגין עזבונה של אמם המנוחה של המבקש והמשיב, שהלכה לעולמה בשנת 2018 (להלן: "המנוחה"). משיב 2 הוא יורש של המנוחה מאחר שנכנס בנעלי אביו המנוח, בנה של המנוחה. המנוחה לא הותירה אחריה צוואה, ובהתאם להוראות הדין, ניתן בשנת 2019 צו ירושה לפיו הצדדים ירשו את המנוחה באופן שווה, שליש כל אחד (להלן: "צו הירושה").

4. ביום 13.12.2022 הגישו המשיבים כאן, תובענה בבית משפט קמא שכותרתה "תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, פינוי מן המקרקעין, תשלום דמי שימוש ראויים ופירוק שיתוף בחשבנות בנק". מהות התביעה קמא, פירוק שיתוף במקרקעין שבעזבון המנוחה, הידועים כגוש XXXX חלקה X/X (להלן: "הדירה"), פינוי המבקש מהדירה (לאחר שלטענת המשיבים פלש אליה ומחזיק בה ללא הסכמתם), חיוב המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופת החזקתו בדירה ללא רשות המשיבים, וכן פירוק שיתוף בחשבונות הבנק של המנוחה בהתאם לצו הירושה.

5. ביום 29.3.23 הגישו המשיבים בקשה לתיק קמא, במסגרתה טענו כי ביצעו מסירה של כתב התביעה קמא למבקש, באמצעות שליח, ביום 18.12.2022 והציגו את אישור המסירה החתום על ידי המבקש; עוד טענו כי מועד הגשת כתב הגנתו של המבקש בתובענה קמא חלף וכי הם זכאים לקבל פסק דין על יסוד האמור בתביעתם קמא והמסמכים שצורפו לה.

6. בית המשפט קמא הורה בהחלטתו מאותו יום, 29.3.23, בין היתר, "משחלף לכאורה המועד להגשת כתב הגנה, עד ליום 13.4.23 יגישו התובעים (המשיבים כאן, ח"ש) פסיקתה לחתימתי ביחס לפינויו של הנתבע (המבקש כאן, ח"ש) מהדירה ופירוק השיתוף בה באמצעות מכירתה בהוצאה לפועל…".

7. ביום 13.4.23 הגישו המשיבים פסיקתא לחתימת בית משפט קמא, וביום 18.4.23 חתם בית משפט קמא על הפסיקתא, במסגרתה ניתן צו לפינוי המבקש מהדירה, וצוין כי ביצוע הצו ייעשה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

8. ביום 27.4.23 הגישו המשיבים פסיקתא נוספת לחתימת בית משפט קמא, אשר נחתמה ביום 30.4.23 כפסק דין בתובענה קמא, במסגרתה ניתן צו המופנה לבנק טפחות ולבנק פועלים, לאפשר לכל אחד מהצדדים, יורשי המנוחה, לקבל לידיו שליש מהכספים המופקדים במועד הצו בכל אחד מחשבונות המנוחה המנוהלים בסניפי הבנקים הנ"ל.

לאחר מתן פסק הדין, סגרה המזכירות את התיק קמא ביום 1.5.23.

9. ביום 3.5.23 הגיש בתיק קמא המבקש, באמצעות בא כוחו, "בקשה דחופה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה", וצירף תצהיר חתום על ידי המבקש, במסגרתו פירט כדלקמן:

א. הוא נכה של משרד הביטחון וסובל מבעיות נפשיות ניכרות, ואף נוטל תרופות רבות בגינן;

ב. ככל הנראה קיבל את כתב התביעה קמא אולם לא פתח המעטפה מאחר שסבר כי מדובר בחומר הקשור לתיק אחר שמנהל בבית משפט. המעטפה הלכה לאיבוד;

ג. על ההליך קמא גילה בפועל לאחר שקיבל את ההחלטה קמא מיום 29.3.23, או אז פנה לעורך דין שייצגו. הוא לא הגיש כתב הגנה מחוסר תשומת לב ועקב מצבו הנפשי, ולא חלילה מזלזול בהליך קמא;

ד. אף לגופו של עניין לטענתו, יש לבטל את פסק הדין קמא, מאחר שאיננו נכון וגורם לו עיוות דין. לטענתו, חתם "הסכם בין יורשים" עם התובעים קמא ביום 8.10.2014, שם נרשם מפורשות שהדירה (בגוש XXXX חלקה X/X) איננה כלולה בעזבון המנוחה, ועל אף שהיא רשומה ע"ש האם המנוחה היא למעשה שלו. כמו כן טען כי כספים בסך משוערך של למעלה מ-300,000 ₪ שנמצאים בחשבון הבנק של המנוחה, ושהתובעים קמא ביקשו ליטול מהם שני שליש כפי חלקם בעזבון, הם למעשה כולם שייכים לו ולא כלולים בעזבון המנוחה; בנסיבות אלה הפסיקתות קמא אינן נכונות ומנוגדות להסכם מפורש עליו חתומים כל הצדדים.

ה. בשנים האחרונות מי מהתובעים קמא מעולם לא פנה אליו ולא אמר לו דבר בקשר לדירה ו/או הכספים נשוא המחלוקת. המכתבים שהתובעים קמא טענו כי נשלחו למבקש מעולם לא התקבלו אצלו.

10. ביום 7.5.23 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, כהאי לישנא:

"עיון בבקשה מלמד כי לא היה כל טעם לאי הגשת כתב הגנה במועד בידי הנתבע. על כן, על ביהמ"ש לבחון האם יש לנתבע הגנה כלשהי מפני התביעה, ולו לכאורה, כתנאי לביטול פסק הדין.

ההסכם שצורף לבקשה זו עוסק בירושה עתידית ועל כן בטל בהתאם להוראת סע' 8 לחוק הירושה.

בנוסף, לכאורה אחד התובעים היה קטין במועד חתימת אמו על ההסכם בשמו כביכול, וחתימה זו טעונה אישור בית המשפט לפי סע' 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

בנסיבות אלה, ובהעדר כל הגנה מפני התביעה – הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות".

11. ביום 10.5.23 הגיש המבקש "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.5.23 אשר דחתה את הבקשה לביטול פסק דין", במסגרתה טען כדלקמן:

א. קיים הבדל בין "ירושה" לבין "עזבון". סעיף 8 לחוק הירושה נוקט במילה "ירושה" ולא "עזבון", מהטעם שהאיסור בחוק הוא נגד עסקאות בירושה שמונעות מהמוריש לשנות את צוואתו. במקרה דנן ההסכם הוא בנוגע לנכסי העזבון – רכב, חשבון בנק ודירה הרשומה ע"ש המנוחה;

ב. אין מדובר בהסכם על ירושה אלא על נכסי העזבון, וככזה הוא מותר מכח דיני החוזים;

ג. דיני הירושה לא אוסרים על עשיית פעולה משפטית/חוזה בין יורשים בנכסי העזבון, כפי שנעשה בהסכם קמא, אלא אוסרים הסכם שיש בו התערבות בסדר הירושה שלא על פי צוואה; במקרה דנן ההסכם לא מתיימר להעביר יורש מירושתו או להפוך זר ליורש. כלל החותמים על ההסכם הם יורשים כדין של המנוחה;

ד. חתימת האפוט' לדין של הקטין עדיין לא בוטלה הגם שלא אושרה על ידי בית המשפט. ממילא ה"קטין" כיום כבר הפך לבגיר ויכול להביע עמדתו לעניין ההסכם, וממילא ניתן כיום לאשר הסכמה זו לאחר שתתברר לגופה מדוע ניתנה;

ה. בנסיבות האמורות נראה כי קיימות בהחלט למבקש עילות הגנה בתובענה קמא.

12. ביום 14.5.23 ניתנה החלטת בית המשפט קמא על הבקשה לעיון חוזר:

"ביטול פסק דין שניתן לאחר שבוצעה מסירה כדין נתון לשיקול דעת בית המשפט ותלוי בטענות ההגנה. לנתבע אין הגנה מפני התביעה, ולא מצאתי בבקשה זו כל חידוש שיהא בו כדי לשנות מהחלטתי מיום 7.5.23".

בגין שתי החלטות אלו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

13. למען הסדר הטוב יצוין כי ביום 4.6.23 הגיש המבקש ערעור (בזכות) בבית משפט זה, וכלל בכתב הערעור הן ערעור על פסק הדין קמא והן ערעור על ההחלטות קמא, שניתנו לאחר פסק הדין קמא (תיק עמ"ש 5500-06-23 – להלן: "תיק העמ"ש").

בהחלטתי מיום 5.6.23 התבקש המערער לנמק, מדוע לדעתו הוא רשאי לערער בזכות אף על החלטות בית משפט קמא; ביום 6.6.23 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנן, על שתי ההחלטות קמא.

בהחלטתי בבקשת רשות הערעור מאותו יום, 6.6.23, התבקש המבקש להבהיר כהאי לישנא:

"… האם לא התייתר הצורך לדון ברמ"ש זה, נוכח עצם הגשת הערעור בתיק העמ"ש, שעודו תלוי ועומד;

כן יבהיר מדוע נדרשת כפילות ההליכים (הן העמ"ש והן הרמ"ש), ולא ניתן להסתפק בהליך הראשון, הוא תיק העמ"ש, שהרי כלל טענותיו בכל הנוגע לביטול פסק הדין קמא יישמעו בדיון שנקבע שם;

והכל בשים לב לתוצאה הסופית שהמבקש/מערער מבקש להשיג, שהיא ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנתו".

בהבהרתו מיום 8.6.23, שניתנה בתיק העמ"ש, הודיע המבקש/המערער כי לאור דבריי בית המשפט הוא מבקש למחוק את תיק העמ"ש ולברר עד תומה את בקשת רשות הערעור. נעתרתי לבקשתו ומחקתי בפסק דין מאותו יום את תיק העמ"ש.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

14. להלן תמצית טענות המבקש:

א. שגה בית משפט קמא משלא ביטל את הפסיקתא ואת פסק הדין מימים 18.4.23 ו- 30.4.23 מתוך חובת וכללי הצדק. המשיבים השיגו את פסק הדין קמא במחטף, בדרך לא מקובלת ובחוסר תום לב, עת העלימו מבית משפט קמא את נושא הסכם העזבון שנחתם בין המבקש למשיבים ובו נרשם מפורשות שהדירה נשוא הערעור, הגם שרשומה ע"ש המנוחה, למעשה שייכת למבקש ואיננה כלולה בעזבון. כמו כן כספים בסך משוערך של למעלה מ-300,000 ₪ שנמצאים בחשבון הבנק של המנוחה, ושהתובעים קמא ביקשו ליטול מהם שני שליש כפי חלקם בעזבון, הם למעשה כולם שייכים לו ולא כלולים בעזבון המנוחה.

ב. המבקש חזר על טענותיו כפי שנטענו בתצהירו שצורף ל"בקשה דחופה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה" מיום 3.5.23 בתיק קמא, אשר פורטו בסעיף 9 לעיל.

ג. שגה בית משפט קמא משלא ביטל את פסק הדין קמא מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, ולא התייחס לסיכויי הגנתו הטובים של המבקש, כפי שפורטו הן בבקשה לפסק הדין והן בבקשה לעיון חוזר. בנסיבות אלו היה נכון כי בית המשפט קמא יבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה וייתן למבקש הזדמנות להתגונן מפני התובענה קמא, ידון בתביעה לגופה ולא יחסום את שערי בית המשפט בפניו.

ד. פסק דין שניתן בהיעדר הגנה משליך השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו, ובענייננו לעניין דירת מגוריו של המבקש. נפסק לא אחת כי ראוי שהשימוש בסקציה זו יישמר למקרים קיצוניים בלבד, בהם בעל הדין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם. במקרה דנן, המבקש טען לעילות הגנה וכן פעל מיידית לאחר שהבין במה מדובר, ותוך ימים ספורים ממתן פסק הדין ביקש לבטלו.

טענות המשיבים בבקשת רשות הערעור

15. ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור. להלן תמצית טענותיהם:

א. למבקש אין כל סיכוי להתגונן נגד התביעה לגופה וכל טענותיו הן טענות סרק שקריות, מאחר שאותו הסכם בין יורשים לעתיד מיום 8.10.2014 שהוא מסתמך עליו, בוטל על ידו במפורש, בהודעה לכתב לבית המשפט, פחות מארבעה חודשים לאחר שנחתם, ואיננו בתוקף עוד.

ב. כמו כן מדובר בהסכם שנרשמו בו פרטי גוש/חלקה שגויים של דירת המגורים, שהיתה אמורה להיות מועברת על שם המבקש, מה שמביא לבטלות ההסכמה על רקע חוסר מסוימות והיעדר גמירת דעת מצד החתומים עליו.

ג. למבקש אין הצדקה ראויה להימנעותו מהתגוננות בתובענה קמא, מדובר באדם שנוהג מזה שנים רבות להימנע ברשלנות ובחוסר אכפתיות מהתגוננות בתביעות המוגשות נגדו – ואז שב ועותר לביטול פסקי הדין שניתנו נגדו בהיעדר הגנה.

ד. בדירה שבמחלוקת התגוררה עד ליום פטירתה המנוחה, אמם של המבקש ומשיב 1 וסבתו של משיב 2. המבקש התגורר בדירה זו בילדותו ובמשך פרק זמן קצר לפני למעלה מ-15 שנים, אולם בשנים האחרונות לא התגורר שם. זמן קצר לאחר פטירת המנוחה, נכנס המבקש על דעת עצמו לדירה והחל להעביר אליה ציוד וחפצים אישיים, והחל להתגורר בה מבלי לקבל את הסכמת המשיבים, ומבלי לשלם להם דבר בגין השימוש בדירה. כמו כן המבקש מנע מהמשיבים להיכנס לדירה וסירב לפנותה, חרף פניות ובקשות חוזרות מצד המשיבים.

ה. המבקש יודע לעשות שימוש מתוחכם ומניפולטיבי בנכותו ובמגבלותיו הרגשיות, על מנת להתחמק מאחריות מחד גיסא, ולקבל חמלה מאידך גיסא בעוד הוא מודע היטב לתוצאות פעולותיו ועושה בהן שימוש לרעה מזה שנים, בתיקים רבים ושונים (פורטו בתשובה).

ו. להשלמת התמונה צוין כי המבקש שוכר עד היום דירה אחרת בעיר … ובנוסף, קיבל במתנה דירה ברחוב א', מהמנוחה עת היתה בחיים. הזכויות בדירת א' לא נרשמו בפועל על שם המבקש אולם הדירה נמסרה לו בפועל על ידי האם המנוחה, לשימושו הבלעדי כבר לפני שנים רבות.

ז. ככל הנראה המבקש פעל במניפולציה מתוחכמת ומתוכננת היטב, על מנת לנכס לעצמו בעתיד ברמייה את דירת האם המנוחה במקום הדירה שקיבל במתנה ברח' א', ואשר שוויה נמוך בהרבה, על ידי כך שבשנת 2014, במעמד הכנת וחתימת ההסכם בין היורשים לעתיד סיפק המבקש את פרטי דירת א', שעה שבדיעבד הסתבר כי היו אלה פרטי דירת האם. כך יצא שההסכם נחתם תחת טעות ברורה במספר הגוש/חלקה של הדירה שהיתה אמורה להירשם על שם המבקש.

ח. ההסכם מעולם לא אושר בבית המשפט ובסופו של יום, פחות מארבעה חודשים לאחר חתימתו, חזר בו המבקש מהחתימה על ההסכם, בדרך של הודעה לתיק האפוטרופסות שהתנהל בעניינה של האם. המבקש מושתק ומנוע מלטעון כיום לזכויות כלשהן מכח אותו הסכם שהוא עצמו ביטל.

ט. יש להתיר למשיבים לצרף ראיות המוכיחות את טענות המשיבים המפורטות לס"ק ו-ח לעיל.

בקשה לצירוף ראיות נוספות לבקשת רשות הערעור

16. בד בבד עם כתב תשובתם, הגישו המשיבים בקשה להוספת ראיות לכתב התשובה. לטענת המשיבים, הראיות נועדו לתמוך בטענותיהם אשר סוכמו בסעיף 15(ו-ח) לעיל. בבקשתם טענו המשיבים כי יש להתיר להם לצרף את הראיות – מסמכים שנמצאים כולם בתיק האפוטרופסות שנוהל בין הצדדים כאן, מהטעם כי לא היתה למשיבים אפשרות מוקדמת לדעת בעת הגשת התביעה קמא, כי המבקש יעלה טענות שקריות בדבר זכויותיו בגין ההסכם שלכאורה בוטל על ידו, ואשר מלכתחילה הכיל פרטי דירה שגויים; זאת על אף שהמסמכים היו בידי המשיבים כל העת לסתירת טענות הכחש של המבקש.

כן טענו כי אין למנוע מהם כיום הגשת מסמכים מהותיים הדרושים לסתירת טענות הכזב החדשות של המבקש, כאשר מסמכים אלו היו יכולים להיות מוגשים על ידם בנקל לתיק קמא, לו היה המבקש מתגונן במועד הנדרש.

17. בתגובת המבקש לבקשה להוספת ראיות חדשות, הותיר הוא את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המבקש הוסיף וציין כי עיון בטענות המשיבים מלמד, כי מדובר בעיקר בטענות עובדתיות, אשר ראויות להיבחן על ידי הערכאה הדיונית, ודחיית בקשת המבקש לביטול פסק הדין קמא היתה שגויה. עוד טען המבקש, כי בניגוד לטענות המשיבים, המבקש מעולם לא ביטל את ההסכם ולא ביקש לבטלו, כך שאף עניין זה ראוי שיתברר בפני הערכאה קמא, על דרך של קבלת בקשת רשות הערעור והחזרת הדיון לבית משפט קמא.

דיון והכרעה

18. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בבקשה להוספת ראיות והיעתרות לה (כפי שאפרט להלן), בתשובת המשיבים ובתיק קמא, שוכנעתי ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור באופן שאורה על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא ועל פתיחת ההליך קמא מחדש, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

להלן אנמק החלטתי.

19. עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בהקשר זה ב-ע"א 3255/19 טליה פבזנר נ' יונתן שפר (30.5.2021) – (להלן: "עניין פבזנר"):

"קיימת אפשרות נוספת לבקש ביטול של פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לקבוע בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות). במסגרת תקנה זו, ניתנה לבית המשפט סמכות לבטל פסק דין כאמור, 'בתנאים שייראו לו', אם הוגשה בקשת ביטול מטעם בעל הדין 'שנגדו ניתנה ההחלטה' בתוך 30 ימים למן היום שבו הומצאה לו… הסדר זה, יסודו בכך שפסק דין המטיל חובות על אדם, מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט, ובלא שהיתה לו הזדמנות להתגונן מפני התביעה נגדו – הריהו פסק דין פגום (ע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח 395, 397 (1954)). על כן, נקבע בפסיקה כי הנטייה תהא להורות על ביטול פסקי דין מעין אלה, ככל שניתן טעם מספיק להעדר ההתגוננות או ההתייצבות, תוך חיוב בעל הדין מבקש הביטול בהוצאות, בהתאם לנסיבות העניין.

…

שני היבטים יש להדגיש בקשר לאפשרות זו, לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: ראשית, ברי כי תנאי בלעדיו אין לכניסה בשערי תקנה 131 לתקנות החדשות, הריהו כי פסק הדין ניתן 'לפי צד אחד'; לאמור, כאשר פסק הדין ניתן מבלי שבעל הדין התייצב לדיון בעניינו, או אם לא התגונן מפני הטענות שהועלו נגדו…

…

פסק דין שניתן במעמד צד אחד לרוב יבוטל, בכפוף לפסיקת הוצאות, אם נימק מבקש הביטול, כנדרש, מהם הטעמים שבגינם לא התייצב, או לא התגונן מפני ההליך נגדו…" (ציטוט מתוך פסקאות 15-17).

ראו לעניין זה גם: רע"א 1788/20 משה אברג'ל נ' אלקטרז איילנד בע"מ (5.11.2020), פסקה 8.

20. נבחן האם בענייננו מתקיימים התנאים שהותוו בעניין פבזנר, היינו האם נכנס המבקש בשערי תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") וככל שכן, האם "ניתן טעם מספיק להעדר ההתגוננות או ההתייצבות" בתיק קמא.

21. תקנה 131 לתקנות קובעת כדלקמן:

"131. נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד)".

בענייננו, פסק הדין קמא ניתן במעמד צד אחד ביום 30.4.2023, והבקשה לביטולו הוגשה על ידי המבקש ביום 3.5.2023, היינו כארבעה ימים לאחר מתן פסק הדין קמא. בכך עומד המבקש בשני התנאים שנקבעו בתקנה 131 – פסק הדין ניתן נגדו במעמד צד אחד, והוא הגיש את בקשת הביטול בתוך פחות מ-30 ימים לאחר מכן.

22. לשון התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, "בתנאים שייראו לו"; בעניין פבזנר נכתב בהקשר זה כי יש לבחון האם "ניתן טעם מספיק להעדר ההתגוננות או ההתייצבות" ונפנה לבחון זאת בענייננו.

המבקש טען, וטענתו זו לא רק שלא נסתרה על ידי המשיבים, אלא אף אושרה על ידם (סעיף 20 לכתב התשובה של המשיבים ברמ"ש), כי הוא לוקה בנפשו באופן משמעותי, אשר שיש בו להסביר לכאורה את מחדליו בתיק קמא לעניין אי הגשת כתב הגנתו במועד (כפי שנימק המבקש בבקשותיו בתיק קמא, ופורט בסעיף 9 לעיל).

הגם שבאותו סעיף 20 לכתב תשובתם, ממשיכים המשיבים וטוענים כי המבקש הינו אדם חכם ומניפולטיבי העושה, כך לטענתם, שימוש מתוחכם ונלוז במוגבלותו הנפשית, ראוי היה לדעתי כי בית משפט קמא יערוך בירור, ולו קצר, של אותן טענות.

בכל אופן ולצרכי הבקשה הנדונה, שוכנעתי, ולו בדוחק, לראות בנימוקי המבקש כסיבות שהצדיקו אי התגוננות במועד.

23. באשר לסיכויי ההגנה, שיצדיקו ביטול פסק הדין מכח שיקול דעתו של בית משפט –

בבקשותיו מימים 3.5.23 ו- 10.5.23 בתיק קמא, המבקש אף העלה טענות בדבר סיכויי הגנתו (אשר פורטו בסעיף 9 ו-11 לעיל), אשר נדחו על ידי בית משפט קמא, אף ללא שהתבקשה, וממילא לא ניתנה, תגובות המשיבים לכך בתיק קמא.

אף בנקודה זו היה ראוי לדעתי, כי ינהל בית משפט קמא דיון בדבר סיכויי ההגנה עליהם הצביע המבקש, ואותם מבקשים המשיבים לשלול בתשובתם דנן.

כשלעצמי, בהתחשב בטיב ובאופי התובענה קמא, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי לא ניתן לשלול את סיכויי ההגנה של המבקש מניה וביה ובטרם בירור ראייתי במסגרת ההליך גופו, כפי שאף טען המבקש בתגובתו לבקשה להגשת ראיה נוספת בערעור, עליה נעמוד מיד.

24. באשר לבקשה הנוספת בערעור – נזכיר כי המבקש בתגובתו הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

לאחר עיון בבקשה שוכנעתי לקבלהּ, בעיקר נוכח העובדה כי בבקשתם זו טענו המשיבים טענות עובדתיות לא מעטות, עד כי נראה שהמשיבים עצמם סוברים כי עסקינן לכאורה בתמונה עובדתית שאינה פשוטה, אשר לא בוררה ולא מוצתה בערכאה קמא. אף מסיבה זו סבורני כי ראוי שבירור טענות הצדדים כולן ייערך בערכאה קמא, ובמסגרת ניהול ההליך.

25. לטעמי ומכל המקובץ לעיל, היה ראוי כי ייעתר בית משפט קמא לבקשות המבקש ויבטל את פסק דינו שניתן במעמד צד אחד בתיק קמא. זאת אף נוכח המגמה בפסיקה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (ראו עניין פבזנר לעיל, וגם רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקה 10).

26. במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות (של המבקש) לבין הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין קמא ופתיחת התיק קמא מחדש, אני מורה על ביטול פסק הדין קמא.

לנוכח הבעיה הנפשית ממנה סובל המערער, גם שוכנעתי שלא להתנות הביטול בהטלת הוצאות; מאידך לא אחייב המשיבים בהוצאות רמ"ש זה, הגם שהתקבלה במלואה.

סוף דבר

27. לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן כאמור בסעיף 26 לעיל.

28. בנסיבות דנן איני עושה צו להוצאות בבקשת רשות ערעור זו.

העירבון שהופקד בתיק יוחזר למפקידו באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ג, 10 יולי 2023, בהעדר הצדדים.