בפני
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ
תובעת/נתבעת
פלונית ת"ז ——
ע"י ב"כ עו"ד שירן בכר
נגד
נתבע/תובע
אלמוני ת"ז ——
ע"י ב"כ עו"ד אורי נחמני
פסק דין
פסק דין זה מכריע במחלוקות הצדדים בכל הנוגע למקום מגוריהם העיקרי של הקטינים, חלוקת השהות בין ההורים וקביעת מסגרות החינוך.
א. הרקע להגשת התביעות המוכרעות בפסק דין זה ועיקרי המחלוקות
הצדדים, הורים לשני בנים א', יליד חודש ___, 2011 וב', יליד חודש, ____ 2014, נישאו בחודש נובמבר 2011 ונפרדו בחודש ספטמבר 2017 או במועד סמוך לכך.
משך תקופת החיים המשותפים חיה המשפחה בעיר ג' בדירות שכורות יחד עם אמה של האֵם ובן משפחה נוסף.
סמוך לאחר פרידת הצדדים התרחש אירוע טראגי בבית המשפחה ובהסכמה שהתגבשה בין הצדדים בסיוע מגשרת עברו הילדים להתגורר עם הורי האב בעיר ד' (א' היה כבן 8 שנים וב' היה כבן 4.5 שנים).
הצדדים חלוקים בכל הנוגע לנסיבות בהן התגבשה ההסכמה בענין מעברם של הקטינים. האֵם טוענת, כי בעקבות האירוע הטראגי היא נקלעה למצב נפשי מורכב וכי האירוע היה טראומטי וחריג באופן קיצוני לה ולקטינים. האב טוען, כי בעקבות קשר שקיימה האֵם עם גבר אחר ומאחר ולא עלה בידי הצדדים לשקם את היחסים הוא עזב את בית המגורים ולאחר עזיבתו האֵם התקשתה לתפקד ולא היתה מסוגלת להתמודד עם הקטינים.
כשלוש שנים לאחר המעבר לבית הסבים הגישה האֵם תביעה במסגרתה ביקשה את השבת הקטינים לחזקתה, את רישומם של הקטינים למסגרות חינוך בעיר ג' וקביעת זמני שהות עם האב (תלה"מ 21463-07-21, "תביעת האֵם בענין הקטינים").
בד בבד עם הגשת תביעת האֵם בענין הקטינים הגישה האֵם "בקשה לסעד זמני דחוף בעניינים של הקטינים – רישום הקטינים לבית הספר היסודי בעיר —-".
זמן קצר לאחר מכן הגיש האב תביעה במסגרתה ביקש האב לקבוע את משמורת הקטינים בידיו, לקבוע זמני שהות עם האֵם, למנות עו"ס, לבצע בדיקה והערכה של האֵם ולהפנות את הקטינים לטיפול (תלה"מ 44451-07-21, "תביעת האב בענין הקטינים").
עם הגשת תביעת האב בענין הקטינים הגיש האב "בקשה דחופה לקביעת משמורת זמנית" במסגרתה טען האב, כי האֵם מנסה להפוך את שגרת חיי הקטינים ושנות את מקום מגוריהם ועל כן מבוקש לקבע את המצב הקיים ולקבוע את משמורת הקטינים בידי האב.
זהו הרקע לסכסוך המוכרע בפסק דין זה – הקטינים עברו בהסכמה לבית הסבים, הורי האב, בד' וכעת חלוקים ההורים בדבר מקום מגורי הקטינים, האם להשיבם לבית האֵם בג' או להותירם ב—-.
אציין, כי הצדדים מנהלים 2 תביעות רכושיות נוספות – תלה"מ 48163-03-22, תביעה שהגיש האב במסגרתה התבקש פירוק השיתוף בנכס מקרקעין וקביעת דמי שימוש ותלה"מ 8005-02-23, תביעה שהגישה האֵם לביצוע איזון משאבי הצדדים בתקופת החיים המשותפים.
בנוסף, הוגשה תביעה כספית נוספת, תלה"מ 37276-01-23, על ידי אמה של האֵם נגד הצדדים.
ב. אופן ניהול ההליכים, נקודות מרכזיות והחלטות מהותיות
בעניינה של משפחת ——-, האופן בו נוהל ההליך, השתלשלות העניינים והחלטות הביניים משמעותיים להכרעה ועל כן אפרט בפרק זה את רצף העניינים ואת עיקרי הדברים.
כאמור, בסמוך להגשת התביעות הוגשה בקשת האֵם לרישום הקטינים למסגרות חינוך בג' ובקשת האב לקביעת משמורתו הזמנית. ביום 2.8.2021 ניתנה החלטה כי לא ניתן להיעתר לבקשה לרישום למסגרות בג' בשנת הלימודים הקרובה לאור המועד בו הוגשה הבקשה (12.7.2021); מאחר ולא ניתן לקבל תסקיר במועד (הודעת מחלקת הרווחה מיום 29.7.2021) ולאור הצורך לבחון באופן מעמיק את המשמעות של העברת הקטינים והרגישות הנדרשת בשל הנסיבות שהובילו להעברת הקטינים לכתחילה.
תסקיר מיום 14.2.2022
ביום 14.2.2022 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין ("התסקיר הראשון"). העו"ס שוחחה עם ההורים; פגשה את שניהם יחד וכל אחד לחוד; צפתה באינטראקציה של כל הורה עם הילדים; ביקרה בבית מגורי האב (בבית הוריו) בנוכחות הסבים; ביקרה בבית האֵם; פגשה את הסבים; שוחחה עם גורמי חינוך ועיינה בדו"חות חינוכיים.
בהתייחס לילדים ציינה העו"ס כי עולה דאגה למצבו הרגשי של ב'. נכתב, כי ב' מתקשה להיות כן ואותנטי ליד הוריו ומבקש שהתכנים שהעלה בפני העו"ס ישמרו בסוד.
עוד התרשמה העו"ס, כי א' מביע מצוקה וכאב הנובע מהאירוע הטראגי. וכי השלכות האירוע הטראגי לא דוברו ולא עובדו.
א' ביקש לשוב ולהתגורר בבית בו חיו ___ וביקש לקבל ציוד _____ בכדי לשמר זיכרון. העו"ס התרשמה כי _____, מהווה דמות משמעותית עבור א'.
בהתייחס לאב ציינה העו"ס כי התרשמה מקשר חם, אוהב ודואג כלפי הילדים. העו"ס ציינה כי ניכר שהאב דואג לכל צרכי ילדיו וכי הוא איש קבע אשר מגיע פעם בשבוע ל"אפטר" ומידי סוף שבוע וכי לעיתים מגיע האב פעם נוספת במהלך השבוע.
העו"ס תיארה, כי הטיפול השוטף והאינטנסיבי בילדים בזמנים בהם שוהים הילדים עם האב נעשה על ידי הורי האב.
צוין, כי הורי האב הם המטפלים העיקריים מאז עברו הילדים להתגורר בד' וכי ההתרשמות היא שהסבים מטפלים מסורים ומגוייסים לטיפול בנכדים. העו"ס התרשמה, כי למרות שהטיפול נעשה על ידי הסבים, האב מעורב בחיי היום יום של הילדים והוא מהווה עבורם סמכות הורית.
בהתייחס לאֵם ציינה העו"ס, כי קיים קשר חם אוהב ודואג כלפי הילדים. העו"ס התרשמה כי האֵם בעלת מוטיבציה רבה לדאוג ולספק מענים לכל צרכי ילדיה. העו"ס ציינה כי האֵם פועלת בכדי לשקם את מערכת היחסים עם הילדים נוכח הטרגדיה שפקדה המשפחה ____. האֵם תיארה באוזני העו"ס, כי עברה משבר אישי רגשי ונפשי אשר לא איפשר לה לטפל בילדים ולכן עברו הילדים להתגורר בד' עם הסבים. העו"ס התרשמה, כי למרות התיאור הקשה והיסטוריית חיים טראגית, האֵם מגינה ובעלת כוחות ויכולות להיות הורה מיטיב עבור הילדים.
לאחר שבחנה העו"ס חלופות אפשריות לקביעת מקום המגורים העיקרי וחלוקת זמני השהות הוצגה המלצה (אשר צוין שהוצעה על ידי ההורים) להעברת הקטינים למסגרות בג' וקביעת זמני שהות רחבים בהם ישהו הקטינים עם האב פעם בשבוע מהשעה 16:00 ועד למחרת וסוף שבוע לסירוגין מיום שישי ועד ליום ראשון (פירוט בסעיף 7 לתסקיר הראשון).
העו"ס ציינה כי ההורים נתנו הסכמתם לחלופה זו.
לתגובה שהוגשה בסמוך לאחר הגשת התסקיר צרף האב התכתבות עם העו"ס ממנה עולה, כי הוא לא נתן הסכמתו לחלופה שצויינה וכי הוא עומד על כך שהילדים ישארו בד' כפי שהיה בשנים שקדמו לכך. האב ציין כי הוא עתיד להשתחרר מצבא קבע וכי הוא יהיה נוכח. עוד כתב האב כי טובת הילדים מחייבת השארת המצב כפי שהוא.
ביום 24.4.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים והעו"ס.
ב"כ של האֵם הדגישה כי הילדים גדלים בבית הסבים ללא נוכחות הורית משמעותית; כי האב המשיך לשרת בצבא קבע משך כל התקופה ורק לאחר שהוגשה התביעה טען שבכוונתו להתשחרר (עמ' 1, ש' 26 – עמ' 2, ש' 7).
ב"כ של האב ציין, כי לאֵם היה קושי עם גידול הילדים ללא קשר למשבר שחוותה והאב היה ההורה הפעיל והדומיננטי משך כל חיי הילדים (עמ' 2, ש' 17-10).
בעקבות הדיון, ביום 25.4.2022 ניתנה החלטה במסגרתה נקבע, בין היתר, כי בכדי להכריע בסוגיית מגורי הקטינים וזמני השהות, לאור הנסיבות, היות והקטינים הועברו לבית הסבים בעקבות משבר אישי, לאור משך הזמן הממושך בו גודלו הילדים בפועל על ידי הסבים, יש להעמיק את הבדיקה כדי לבסס את ההחלטה על עמדה מקצועית ועל כן מונה מומחה לשם בחינת מכלול הסוגיות ובכלל כך תפקוד ההורים, סוגיית מעבר המגורים וההליך הטיפול המתאים. החלטה נוספת בענין זהות המומחה ניתנה ביום 11.5.2022.
עמדת האפוט' לדין מיום 14.7.2022
ביום 5.5.2022 ניתנה החלטה בדבר מינוי אפוט' לדין לקטינים.
בעמדה הראשונה שהגישה האפוט' לדין ציינה האפוט', כי הקשר של ב' עם שני ההורים טוב וכי בשני הביקורים שערכה (בבית האֵם בג' ובבית הסבים בד') הביע ב' רצון לשוב ולהתגורר בג'.
האפוט' התרשמה מחיבור עמוק של א' עם האב ומרצונו שלא לקחת חלק בהחלטה היכן יקבע מגוריו מתוך חשש שמי מההורים ייפגע מבחירתו.
האפוט' לדין ציינה, כי שני ההורים מחזיקים בנרטיב שונה בדבר הסיבות שהובילו למעבר הקטינים לבית הסבים וכי האב הציג בפניה תכנית לסיום שירותו הצבאי בתחילת השנה הקרבה.
חוות הדעת הראשונה של המומחה
ביום 9.8.2023 הגיש המומחה, ד"ר גוטליב, את חוות הדעת ("חוות הדעת הראשונה").
במועד הגשת חוות הדעת האב עדיין שירת בצבא קבע. הוא ציין כי בכוונתו להשתחרר בקרוב אך מדברי המומחה עלה, כי האב "טרם החל בצורה עניינית לבחון אפשרות של מקום מגורים משלו או מקום עבודה" (עמ' 9).
המומחה התרשם, כי "מזה מספר שנים אף אחד מההורים לא היה פנוי בכדי לגדל את הילדים בצורה מקסימלית ומטיבה". המומחה סבר "שלא היה בבדיקה כדי להטיל בספק את הכוונות הטובות של ההורים וכן גם לא היה בבדיקה כדי להצביע על כך כי היה משהו בהתנהלות של מי מהם אשר היה בכדי לפגוע בילדים, אולם המציאות לימדה כי כל אחד מההורים היה טרוד בנסיבות חייו בצורה אשר הקשתה על לקיחת אחריות מספקת בתחום הגידול היום יומי של הילדים".
המומחה הוסיף וקבע, כך:
"במידה מסוימת חל היום שינוי, לפחות במוכנות ובנטיות של ההורים… אין כל ספק כי ההורים יהיו זקוקים ללא מעט הדרכה הורית הן במישור של ההתמודדות על [צ"ל עם] הילדים הן במישור של איזון הצרכים האישיים שלהם עם אלו של הילדים והן במישור של שיתוף הפעולה והתקשורת בינם לבין עצמם. אין כל ספק כי בתחומים האלו שני ההורים יהיו זקוקים ללא מעט אורח רוח, סבלנות וגם יכולת הכלה והבנה ביחס לעתיד. הדבר יהיה להם קשה אבל עתיד הילדים שלהם תלוי ביכולת של ההורים לפתח את הכישורים האלה.
המומחה קבע:
"בשנים האחרונות הילדים למעשה לא זכו לגדול עם מי מבין ההורים בצורה משמעותית כתוצאה משילוב של דברים – מצבה של האם לאחר פטירת אחיה, דרישות העבודה של האב והמרחק בין ביתם של הוריו של האב ב—— (איתם התגורר האב כאשר לא ישן בצבא) לביתה של האם ב—-. נכון להיום שני ההורים מרגישים כי חל שינוי בנסיבות חייהם ויש לברך על כך וכי נכון כי הילדים יגדלו עם ההורים ולא עם הסבים. לאם יש עבודה קבועה וכך גם בן הזוג שלה. האב עומד בפני שחרורו מהצבא ללא שיש לו תכנון קונקרטי בענין עבודה או מקום מגורים. אין הוא נמצא בזוגיות. כל אחד מההורים סבור כי כיום הוא מסוגל לגדל את הילדים תוך מתן מענה הולם למכלול הצרכים שלהם אולם בפועל רק האם עשתה זאת בעבר אם כי לא בשלוש השנים האחרונות.
…
יש בהחלט לקבל את העמדה של שני ההורים כי טוב והילדים יגדלו אצלם אפילו במשמורת משותפת כפי שמציע האב ולא אצל הסבים אולם המשמעות המעשית לכך היא כי מעבר להתארגנות מחודשת של כל אחד מההורים בחיים האישיים שלו, אחד ההורים או שניהם יצוטרך להעתיק את מקום מגוריו. האב אמנם טוען כי יש לאפשר לילדים להישאר במסגרות המוכרות להם וכי זו טובתם וכי על האם לקרב את מגוריה לאלו שלו וזאת על אף שלא ברור לגמרי איפה האב יקבע את מקום המגורים שלו אין ספק כי עבור הילדים יש יתרון מסוים בהישארות במקום המוכר אולם מנגד יש לבחון את המחיר שהם משלמים מכך שהם יגורו במקום שהוא מרוחק ממקום המגורים של האם אשר אמנם מוכנה להעתיק את מקום מגוריה אך לא לאיזור שהאי תופסת בתור "המגרש ההביתי של האב". יש לציין כי גם האב אמר כי הוא יהיה מוכן לשקול מעבר ל—-, אולם נראה כי דברים אלו נאמרו ללא בדיקה עמוקה לגבי המשמעות וההשלכות של מעבר כזה.
אין כל ספק כי טובת הילדים היא לגדול עם שני ההורים וכי שני ההורים יגורו בקרבת מקום על מנת לחסוך לילדים טרטורים על הדרכים כפי שנדר מהם היום. סבורני כי עבור שני ההורים תידרש התאקלמות והתמודדות מכך שיתחילו לקחת חלק פעיל יותר בגידולם של הילדים וספק את ההיטרטרות בדרכים תועיל לעם על אחת וכמה לילדים בתהליך הזה.
אין ספק כי יש מקום לסידור של משמורת משותפת הן בשל המשמעות של שני ההורים בחייהם של הילדים אבל גם בשל חוסר היכולת של כל אחד מההורים להתארגן בכוחות עצמו בשנים האחרונות למשית גידולם של הילדים, הסיבות לכך תהיינה כפי שתהיינה.
יש לציין, כי על אף שהאם רוצה כי הילדים יעברו ל—-, בסופו של דבר אין לה קשר של ממש למקום במיוחד לנוכח זה שהדירה המשותפת הולכת כנראה להימכר. עם זאת ההתרשמות הברורה היא כי מבין שני ההורים האם כיום מתאימה להיות ההורה המוביל – גם אם יש סידור של משמורת משותפת – כך שנכון כי הילדים ילמדו בישוב בו היא מתגוררת.
…
אמנם היה מקום לשקול אפשרות של סידור של משמורת משותפת, השארות הילדים ב—– לשנה הקרובה ובדיקה חוזרת בעוד שנה כאשר ככל שיסתבר כי סידור זה אינו עובד, יהיה מקום לשקול סידור אחר. עם זאת, היות וסבורני כי האם צריכה להיות הורה המוביל, הרי שיש מקום לקבל את רצונה שלא תגור ב——.
…
היות וסבורני כי על האם להיות ההורה המוביל הרי שמשמעות הדבר כי על הילדים ללמוד במסגרות בישוב בו מתגוררת האם".
בחוות הדעת הראשונה ציין המומחה מספר פעמים, כי הפתרון המתאים, לשיטתו, הוא חלוקה של השהות של הקטינים בשני הבתים כך שקיימת שהות משמעותית בשני הבתים וכי נכון יהיה אם ההורים ימצאו פתרון שמאפשר זאת מתוך הבנה שזו טובת הקטינים. אולם בסיכום הדברים, לאחר ששקל המומחה את מכלול השיקולים קבע, כי יש לקבוע שהאֵם תהיה "ההורה המוביל" (בלשונו של המומחה).
עמדת האפוט' לדין מיום 28.8.2023
לאחר חוות הדעת הראשונה נפגשה האפוט' לדין עם האֵם, עם ההורים יחד ועם הקטינים ולאחר מכן הגישה עמדתה. האפוט' לדין ציינה, כי "הסדר של אחריות הורית משותפת עשוי להיטיב עם שני הקטינים" ומשיקולי רצון הקטינים וטובתם סבורה האפוט' לדין כי יש לאמץ את המלצות המומחה בדבר מעבר הקטינים לג'.
האפוט' לדין הציגה בפני הקטינים את המלצות המומחה ולדבריה, ב' הביע שביעות רצון וא' ציין, כי "אין לו בעיה לעבור ולנסות לחיות שם".
ביום 9.12.2022 ניתנה החלטה המורה על מעבר הקטינים לעיר ג' באופן זמני ועל רישומם למסגרות חינוך בעיר. ההחלטה התבססה על המלצות המומחה, על עמדת האפוט' לדין, על יציבות האֵם וחוסר הוודאות לגבי מקום מגוריו ועבודתו של האב לאחר שחרורו ועל עמדתו של האב, אשר הוצגה במסגרת ההליך לגורמים השונים (עו"ס לסדרי דין, מומחה, אפוט' לדין ובמסמכים שהוגשו לבית המשפט), כי קיימת נכונות לעבור לג' ("ההחלטה בדבר העברת הקטינים לג'").
ביום 18.12.2023 הגיש האב בקשה לעכב את ביצוע ההחלטה בדבר העברת הקטינים לג' והודיע, כי הוא השתחרר משירות צבאי וכי בכוונתו להמשיך להתגורר בד'.
על ההחלטה בדבר העברת הקטינים לג' הוגשה בקשת רשות ערעור (רמ"ש 40307-12-22).
ביום 12.1.2023 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קבע, כי כאשר מדובר בסוגיית העתקת מקום מגורים ושינוי מוסדות חינוך, "בוודאי נוכח הנסיבות הייחודיות במקרה דנן של מגורי הקטינים עם הסבים משך כ-4 שנים לאחר אירוע טראגי שאירע בביתם וללא נוכחות משמעותית של מי מההורים בחייהם מהלך השנים" נדרשת בחינה מעמיקה של טובת הקטינים ודרכי שימור הקשר ועל כן היה מקום למנות מומחה ואפוט' לדין.
בית המשפט התייחס (סעיף 46 לפסק הדין) להצהרות חוזרות ונשנות של האב בדבר הסכמה למעברם של הקטינים לג' ובדבר נכונותו למעבר מקום מגוריו לג' או בסביבה וכי התנהלות זו מעלה קושי ביחס לטענת האב נגד המעבר בשל ניתוק הקטינים מסביבתם המוכרת.
על אף הקושי עם ההתנהלות האב בכל הנוגע למועד הגשת שאלות הבהרה, בקשת עדכון השאלות וחקירת המומחה סבר בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות בהן כבר התחילה שנת הלימודים ולאור משך הזמן שחלף היה מקום להמתין עם ההכרעה בכדי לאפשר השלמת חקירת המומחה והגשת תסקיר עדכני.
בהתאם, ביטל בית המשפט המחוזי את ההחלטה מיום בענין מעבר הקטינים לג' וקבע כי יקבעו לוחות זמנים קצרים להשלמת החקירה בכדי לאפשר הכרעה בטרם תחל שנת הלימודים הבאה ובמועד שיאפשר שקילה נוספת של ההכרעה.
בהתאם, ביום 12.1.2023 ניתנו הוראות ונקצבו לוחות זמנים להגשת תסקיר עדכני, הגשת שאלות הבהרה, בקשה בענין חקירת המומחה ונקבע מועד לדיון בכדי לאפשר חקירת המומחה לפני חופשת הפסח.
בדיווח שהגישה העו"ס ביום 5.2.2023 צוין, כי חלו שינויים בנסיבות חיי המשפחה שכן האב השתחרר מהצבא והחל לעבוד כ—- ב—-. עוד עדכנה העו"ס כי האֵם מסרה שיש שינוי בשעות העבודה שלה וכי ההסכמות שגיבשו הצדדים בדבר מעבר הקטינים לג' בוטלו נוכח הגשת תביעות רכושיות אשר הובילו לכך שהאב חזר בו (סעיף 4.ד).
עוד דיווחה העו"ס, כי בשונה מהעבר ההורים אינם מתקשרים, האֵם חסומה אצל האב וכל המידע עובר באמצעות הילדים אשר מיודעים וחשופים לכל ההליך המשפטי.
תסקיר משלים מיום 23.2.2023 ("התסקיר המשלים")
העו"ס התרשמה, כי א' מכיר לפרטים את הדיונים המשפטיים, הוא מצוי בעין הסערה, המסרים בין ההורים עוברים דרכו ודרך ב' והרושם שהתקבל הוא שא' לא רוצה לאכזב כל אחד מהוריו.
משיחה עם ב' התרשמה העו"ס, כי הוא מבולבל מאד סביב המעבר לג', עסוק בכך רבות וכי הוא חצוי לשניים וחושש לפגוע בכל אחד מהוריו על ידי אמירה ברורה איפה רוצה להתגורר.
גם בעת עריכת התסקיר המשלים, שנה לאחר התסקיר הראשון, כמעט והתגבשה הסכמה בדבר מעבר לג' והצדדים שיתפו את העו"ס כי הצדדים גיבשו הסכמות באמצעות עורכי הדין בכל הנוגע למעבר אך הגשת תביעה רכושית גרמה לחוסר אמון וביטול ההסכמה.
העו"ס תארה כי הילדים הוכנו למעבר ונקבעו מועדים לפרידה של הילדים מהחברים לכיתה, "דבר שיכול להחוות כמטלטל מאד עבור הילדים". העו"ס ציינה כי "ההורים מתקשים "לנקות" את רצונם וצרכיהם ולהתמקד בצרכי הילדים… ההורים הביעו קושי והתנגדות לערוך שינוי על גבם או לקחת על עצמם את ההתמודדות והקושי הכרוכים בשינויים השונים".
העו"ס סברה, כי המאבק המתמשך על גבם של הקטינים, תחושת האחריות להחלטה שקיימת על כתפי הקטינים, חוסר התקשורת בין ההורים, הפרידות והשינויים הרבים מהווים עבור הקטינים סיכון רגשי.
העו"ס הדגישה כי ההמלצה אינה העדפה לתפקוד של הורה אחד על פני השני, שכן שני ההורים שווים ושניהם החסירו נוכחות הורית משך 5 שנים. לאחר שקילת החלופות והמשמעויות המליצה העו"ס על השארת הקטינים בד' תוך קביעת זמני שהות עם האֵם כפי שנהגו בפועל.
התשובות לשאלות ההבהרה הוגשו רק ביום 16.3.2023 (שלא בהתאם ללוחות הזמנים שנקבעו ובסמוך למועד הדיון). בתשובות ציין המומחה כי בזמן האבחון האב שירת בצבא וציין בכוונתו להשתחרר וככל והדבר קרה, יתכן ויש לבחון את ההמלצות מחדש, אך לא נמסר לו מידע כזה.
המומחה ציין, כי מבין שני ההורים האֵם היא זו שמביעה נכונות לקבל אחריות על גידולם היום יומי של הילדים (סעיף 26). בנקודת זמן זו סבר המומחה, כי יש לרענן את הבדיקה טרם הדיון.
לאחר שנלמד מעמדת האפוט' לדין כי האב שכר דירה בד' (עמדה מיום 20.3.2023) ומתן שהות להתייחסות הצדדים נקבע, ביום 22.3.2023 כי המומחה ישלים את חוות הדעת תוך התייחסות למשמעות של מגוריו של האב בנפרד מהוריו והשתלבותו בעבודה חדשה. נקצבו לוחות זמנים קצרים בכדי לאפשר קיום הדיון לפני חופשת הפסח.
ביום 20.3.2023 נשמעו הקטינים בלשכתי בנוכחות האפוט' לדין ונערך פרוטוקול.
המועד להגשת חוות הדעת המשלימה חלף ולא הוגש דבר. לאחר שניתנה החלטה בענין, הגיש האב תגובה להחלטה (ביום 23.3.2023) ובמסגרת תגובה זו ביקש לפסול את חוות הדעת מאחר והיא היתה מבוססת על כך שהאב משרת בצבא ולהורות על עריכת חוות דעת חדשה.
בהחלטה מיום 24.3.2023 נקבע, כי אין בנימוק שהוצג כדי להצדיק פסילת חוות הדעת שכן שינוי הנסיבות מצדיק עדכון של חוות הדעת ולא פסילתה. עוד נקבע, כי חוות הדעת מתייחסת להיבטים רבים בהקשר של המשפחה והשינוי במקום מגורי האב ועבודתו מצדיקים התייחסות עדכנית ולא ביטול חוות הדעת על כל נדבכיה.
ביום 26.3.2023 הודיע המומחה, כי מאחר והאב עזב את בית הוריו, נכון יהיה לבחון משך תקופה את השתלבות הילדים למסגרת ביתו של האב וטיפולו. כן יש לבחון את היכולת של האב לשמש כהורה מבלי להטיל את הטיפול השוטף על כתפי הוריו והיכולת של הצדדים לשתף פעולה.
לאחר שהוגשה עמדת האפוט' לדין, אשר סברה כי יש לבחון את תפקודו של האב כהורה שמקבל אחריות על ילדיו, בחינת נוכחותו בחיי היומיום ואופן קיום שגרת יום יום (עמדה מיום 27.3.2023) ועמדות הצדדים אשר סברו כי יש לדחות את מועד הגשת חוות הדעת המשלימה בכדי לבחון את הדברים – ביום 29.3.2023 נקצבו מועדים חדשים בכדי לאפשר הגשת חוות הדעת המשלימה, מתן שהות לשאלות הבהרה וחקירה.
ביום 2.4.2023 נחקרה עו"ס לסדרי דין מעירית ד' על תסקיריה. בחקירה עלה כי אין בידי העו"ס מידע ביחס למגורים אצל האב, שגרת חייו, זמינותו, מעורבות הוריו בגידול הקטינים בעת הזו (עמ' 16, ש' 23 – עמ' 17, ש' 24; עמ' 18, ש' 34; עמ' 19, ש' 12). הובהר, כי מאחר והמעבר בוצע לאחר שנערך התסקיר המשלים יש מקום לערוך השלמה קצרה וממוקדת בכל הנוגע לשגרת החיים החדשה.
בתום הדיון הוסכם לנסות ולגבש הסכמות בסיוע האפוט' לדין. עוד הוסכם, כי ככל ולא תתגבשנה הסכמות, יוגשו תצהירים, יוקצה זמן חקירת הצדדים במועד חקירת המומחה וינתן פסק דין בסוגיית הקטינים (עמ' 25, ש' 35 – עמ' 26, ש' 12).
הצדדים לא עמדו בלוחות הזמנים שנקצבו (החלטה מיום 14.6.2023 והחלטה מיום 29.6.2023).
רק לאחר שניתנה החלטה המציפה את הקושי שבהתנהלות, את התארכות המועדים, את המשמעות של עיכוב נוסף בהכרעה לאור סיום שנת הלימודים והחלטת בית המשפט המחוזי בפסק הדין בערעור (החלטה מיום 11.7.2023) הוגשו המסמכים הנדרשים לשם השלמת ההליך – חוות הדעת המשלימה; תצהירי הצדדים ותסקיר משלים.
חוות הדעת המשלימה
ביום 11.7.2023 הגיש המומחה את חוות הדעת המשלימה שנועדה לבחון את טובת הקטינים לאחר שהשתחרר האב משירות קבע, עבר האב מבית הוריו והחל עבודה חדשה.
המומחה ציין כי לא חל שינוי בעמדות הצדדים וכל צד מתחפר בעמדתו ובמקום מגוריו (סעיף 2).
המומחה ציין, כי האב עובד כ—- ב—- וכי מדברי ההורים והילדים ניתן להבין כי האב נעזר בהוריו בשמירה וטיפול בילדים וכי א' שוהה שעות רבות לבדו (סעיפים 4-5).
עוד ציין המומחה, כי הילדים שוהים עם האֵם בעבודתה ב—- ושם הם אוכלים ארוחת צהריים ומשתלבים בפעולות השונות. המומחה ציין, כי אין הילדים מביעים מצוקה של ממש ממכלול הדברים והם חשים קשר טוב עם כל אחד מההורים וביחס לסידור הנוכחי (סעיף 6).
המומחה ציין כי ב' רוצה לעבור לג' אך לא הוצג נימוק נוסף לרצון לעבור לג' וכי א' אומר בצורה ברורה כי היה רוצה ששני ההורים יגירו בקרבת מקום אך ההורים אינם מפנימים את המסר וגם כאשר הדברים נאמרים בצורה ברורה על ידי הילדים המסר "נופל על אזניים ערלות" (כך בלשון המומחה בסעיף 12).
המומחה ציין, כי א' לא מביע זיקה למקום זה או אחר, בניגוד לטענת האב, והוא נמנע מלהביע העדפה להורה אחד על פני השני או לבית מגורים זה או אחר (סעיפים 16-13).
המומחה הדגיש, כי ההורים אינם קשובים לקולם של הילדים ואינם פועלים לטובתם (סעיפים 25-23).
המומחה ציין, כי הוא עדיין סבור שלאֵם יתרונות לא מעטים על פני האב, אולם לאור היציבות בחיי האב ומאחר שפעל למציאת מקום עבודה ומקום מגורים משלו נדמה שאין זה הזמן הנכון להעביר את הילדים.
לדעתו, יש יתרון קל בהשארת הילדים על פני העברה, "אם כי ככל והאֵם תוכל בעתיד להיות פנויה יותר לילדים וככל שהאב ימשיך להיות פנוי אליהם באופן חלקי, יהיה מקום לבחון שוב את העברת הילדים ל—- לקראת שנהל תשפ"ה".
המומחה הוסיף, כי הוא "עדיין סבור כי יש יתרונות מסוימים להורות של האֵם על זו של האב, אולם כיום לאחר שחייו של האב התייצבו במידה לא מבוטלת, לא נראה כי עכשיו הזמן להעביר את הילדים ממקום חד לשני, במיוחד כאשר ניתן לקיים קשר משמעותי שלהם עם כל אחד מההורים בנסיבות הנוכחיות" (עמ' 9, סעיפי ההמלצות).
המומחה ציין, כי המצב הנוכחי מאפשר קשר משמעותי עם כל אחד מההורים וכי שני ההורים לא פנויים לילדים בצורה מספקת ושניהם נעזרים בגורמים חיצוניים.
כלומר מסקנת המומחה בחוות הדעת המשלימה, כי יהיה נכון להותיר את הקטינים שנה נוספת בד' ולבחון את המעבר לקראת השנה הבאה.
עדכון עו"ס נוסף הוגש ביום 12.7.2023 והיא ציינה, כי נערך ביקור בבית האב ולא עלה מידע אשר משנה את ההתבוננות ביחס לצרכי הקטינים וההמלצות הקודמות נשארות על כנן.
עמדה נוספת של האפוט' לדין הוגשה ביום 17.7.2023. האפוט' לדין ציינה כי פגשה את הקטינים כעשרה מפגשים. דווח, כי הקטינים חשים דרוכים לקראת ההחלטה ומייחלים להכרעה (סעיף 30). עוד ציינה האפוט' לדין כי השארת המצב כפי שהוא ובחינת ההמלצה בשנית אינה משרתת את ערך היציבות בחיי הקטינים אלא מקבעת הסדר זמני שיתכן וישונה וזאת שעה שהקטינים זקוקים ליציבות בחייהם והתמשכות ההליכים פוגעת בהם.
עוד ציינה האפוט' לדין כי היא סבורה שלא ניתן משקל מספק לרצון הקטינים הן בתסקירים שהגישה העו"ס והן בחוות הדעת שהגיש המומחה.
האפוט' לדין פרטה את עמדתו של ב' לענין המעבר וציינה כי הטעם לרצונו לעבור לג' הוא קרבה רגשית והענין החברתי הוא משני (סעיף 35) עוד ציינה האפוט' לדין כי א' אינו ממצה את הפוטנציאל הלימודי שלו בשל קשיים רגשיים ובהעדר מעקב משמעותי סביב משימות למידה או מאמצים לצמצום פערים.
הצוות החינוכי (מחנכת ויועצת) הביעו התרשמות דומה להתרשמות האפוט' לדין בכל הנוגע לקשייו של א', הצפה רגשית וקושי בהתמודדות עם תסכול ומצבי כעס.
האפוט' לדין סברה כי מעבר הקטינים מד' לא נחווה כתלישה ממקום שיש להם זיקה אליו. שני הקטינים היו מעדיפים לגור בכל מקום בו ההורים יגורו בקרבה ללא קשר למיקום גאוגרפי כלשהו. האפוט' הצרה על כך שהאב לא ניצל את חלון ההזדמנויות שנפתח עם שחרורו מהצבא לצורך קביעת מקום מגורים שקרוב לבית האֵם.
לעמדתה, האב ביסס את עצמו ב—- בהתאם לצרכיו ובהתאם לנוחות מבלי לקחת בחשבון כי הוא מקבע בצורה זו את המרחק הפיזי בין ביתו לבית האֵם שעה שצרכי הקטינים חייבו מגורים קרובים שיאפשרו לשני ההורים מעורבות משמעותית בחיי הקטינים.
האפוט' לדין סברה שבנסיבות בהן שני ההורים מיטיבים (עם יתרון להורות של האֵם, כפי שעלה מחוות הדעת) יש לתת משקל נכבד לרצון הקטינים.
עוד ציינה האפוט' לדין כי מצבם של הקטינים מחייב התגייסות משמעותית מצד ההורים לצורך עיבוד חוויות חיים לא פשוטות – פרידת ההורים, האירוע הטראגי, מגורים בבית הסבים, הקונפליקט המשפטי שגבה מהילדים מחיר כבד וכי מעבר לג' ייטיב עמם בהינתן שהאֵם מתחילה עבודה חדשה שתאפשר לה זמינות מקסימלית לילדים.
האפוט' סיכמה כי "מתוך כיבוד ומתן משקל ראוי לרצונו של הקטין —-, לאור אי התנגדותו של הקטין —-, משיקולי טובת הקטינים" היא סבורה שיש להורות על מעברם של הקטינים לג' וככל שיעבור האב למקום קרוב, ניתן יהיה לקבוע זמני שהות שווים שישרתו את טובת הקטינים.
תצהיר האֵם הוגש ביום 11.7.2023 ותצהיר האב הוגש ביום 16.7.2023.
כך, בשל התנהלות הצדדים, אי עמידה במועדים, שינוי במצב הדברים לאור מעבר מגורי האב, עמדת המומחה בדבר הצורך להמתין שהות נוספת בכדי לבחון את התפקוד ההורי, הצורך בהגשת תסקיר משלים ועריכת ביקור בית נוסף בשל מעבר המגורים – רק בחודש יולי 2023 הושלם ההליך כנדרש בכדי לאפשר הכרעה. באופן הזה שוהים הקטינים שוב בחוסר ודאות ולוחות הזמנים דחוקים.
סיכום ביניים:
בנקודה זו של ההליך בפני בית המשפט תסקיר עו"ס שהמליץ על מעבר מגורים לג' (בהתבסס על הסכמה של האב); תסקיר נוסף שהמליץ על הישארות בד' (בהתבסס על שחרור מהצבא) ועדכון נוסף שקבע שאין שינוי בעמדה.
כן מצויה בפני בית המשפט חוות דעת אשר המליצה על קביעת האֵם כ"הורה מוביל" ומעבר הקטינים לג' וחוות דעת משלימה ועדכנית הממליצה על דחיית ההכרעה והותרת הקטינים בד'.
עמדתה העקבית של האפוט' לדין היתה כי טובת הקטינים שהוריהם יגורו קרוב זה לזה ובהעדר אפשרות כזו – מעבר לג' בהתבסס על רצון הקטינים ועל התרשמות המומחה מאופן ההורות של האֵם.
הצדדים והמומחה נחקרו ביום 17.7.2023. ההפניות לעדויות תהינה לעמודים בתמלול שהוגש לתיק בית המשפט ביום 18.7.2023
עדות המומחה
המומחה סבר, כי האופן שבו פועלים ההורים אינו לטובת הקטינים; אין מודעות מספקת לנזק שנגרם לקטינים כתוצאה מהתנהלות ההורים והעדר הודאות וחוסר הנוכחות המספקת בחיי הקטינים פוגע בהם והיה מקום למצוא פתרון טוב יותר, לדעת המומחה, עבור הילדים (עמ' 5, ש' 28 – עמ' 6, ש' 13). בהקשר זה העיד המומחה גם, כי ההורים לא מודעים מספיק למצוקתם של הקטינים (עמ' 22, ש' 38-35) וכי ההורים במקום יותר רגוע, יציב ובריא אך שיתוף הפעולה ביניהם פחות טוב (עמ' 22, ש' 36 – עמ' 23, ש' 8).
עוד סבר המומחה, כי הכוחות ההוריים די שווים (עמ' 9, ש' 22-7). עם זאת העיד המומחה, כי בחוות הדעת הראשונה הוצגה עמדתו כי "האֵם רגישה יותר לילדים, יותר מודעת לצרכים שלהם" אולם לא הוצגה הפניה לאמירה זו בחוות הדעת (עמ' 18, ש' 27-26).
כאשר נשאל המומחה ביחס למשמעות של שינוי בזמינות האֵם (לאור השתלבות בעבודה חדשה הקרובה למקום מגוריה) השיב המומחה "אז אנחנו חוזרים למצב שהיינו בחוות הדעת הראשונה" (עמ' 10, ש' 26).
עוד התרשם המומחה, כי בשני הבתים נדרשים ההורים לסיוע של אנשים אחרים (עמ' 11, ש' 20-29) וכי אין לילדים, אשר היו שמחים לגור בכל מקום ובלבד ששני ההורים נוכחים, היקשרות למקום זה או אחר (עמ' 18, ש' 33 – עמ' 19, ש' 13)
המומחה סבר, שרצון הקטינים, במקרה שלפנינו אינו ענין מכריע (עמ' 16, ש' 34-31) וכי הרצון שהביעו הילדים לא היה מספיק מנומק ומספיק נקי משיקולים שאינם ענייניים (עמ' 23, ש' 22-16).
ההסבר שהוצג לשינוי בין חוות הדעת הראשונה למשלימה נעוץ בשינויים שעשה האב בחייו (עמ' 18, ש' 25-20).
כאשר נשאל המומחה לגבי המסוגלות של הקטינים להכיל מעבר מגורים השיב, כי הוא אינו חושב שיש להם בעיה לעשות מעבר וכי המעבר הוא בין בתים שבשניהם יש קשר טוב והיכרות קרובה (עמ' 20, ש' 25 – עמ' 21, ש' 3).
שני ההורים העידו ביחס לנסיבות הפרידה, שגרת חייהם בעבר והשגרה הנוכחית, חלוקת הנטל והעדר הגמישות מצד הצד השני.
במענה לחקירת האפוט' לדין השיבה האֵם העידה שהיא עתידה להתחיל עבודה משרדית חדשה ב—– בתחילת חודש ספטמבר וכי אין בידיה מסמך המעיד על כך כעת אבל יש ביכולתה להציג מסמך המעיד על קבלתה לעבודה (עמ' 47, ש' 34 – עמ' 49, ש' 9).
במענה לחקירת האפוט' לדין האב העיד, כי הוא הדמות המרכזית והמטפל העיקרי בחיי הקטינים והוא שדואג לכל צרכיהם (עמ' 66, ש' 33 – עמ' 67, ש' 9).
בהתאם למוסכם הגישו הצדדים סיכומים ועם השלמת ההליך המשפטי הדברים בשלים להכרעה.
אציין, כי הפירוט ביחס לאופן בו התנהל ההליך הובא גם מאחר ויש באופן ניהול ההליך כדי ללמד על הלך הרוח של הצדדים ותפיסתם את ההליך והן מאחר והדבר נדרש בכדי להבין את הנסיבות שהובילו לכך ששוב, במהלך החופש הגדול, אין לקטינים ודאות ביחס לתוכניות, מקום המגורים והמסגרות בשנת הלימודים הקרובה.
ג. דיון והכרעה:
ראשית, עוד טרם הדיון המשפטי בית המשפט סבור שיש להדגיש, הדגשה יתרה, את הקושי הכרוך בהליכים אלה –
מדובר בשני הורים מיטיבים; דואגים; שעושים מאמץ בימים אלה להתאים את שגרת חייהם לגידול הקטינים; שרוצים את מקסימום הזמן עם הקטינים ואת מירב ההשפעה והמעורבות בחייהם.
שני הורים ששני הקטינים קשורים אליהם, אוהבים אותם, חוששים לפגוע בהם ורוצים לשהות עמם.
עם זאת, בד בבד עם האמור, מדובר בשני הורים שלא החזיקו שגרת חיים עם הקטינים בשנים האחרונות; שעול היום יום ואילוצי פרנסה מחייבים סיוע של גורמים חיצוניים בגידול הקטינים; שאינם פנויים דיים כדי לגדל את הילדים לבדם ושלא התמודדו עם גידול הילדים באופן מלא וטוטאלי.
מדובר בהורים שיכולים היו להחזיק שגרה משותפת, של חלוקה שווה או שווה בקירוב של זמני השהות והיו יכולים לגבות זה את זה, לחזק זה את זה וליצור, יחד, בסיס איתן ויציב לחיי משפחה בשני בתים נפרדים.
ואולם, כאמור, האֵם מתגוררת בג' ועובדת בקרבת הבית והאב מתגורר בד' ועובד בקרבת הבית. שני ההורים אינם גמישים בשעות העבודה ועובדים מידי יום.
משך כל ההליך, כל הגורמים המעורבים – עו"ס לסדרי דין, המומחה, האפוט' לדין ובית המשפט – עשו ניסיונות להביא את הצדדים להסכמה על מגורים בטווח סביר זה מזה בכדי לאפשר שהות משמעותית בשני הבתים.
גם הקטינים (א' – בקול ברור ובמילים מפורשות משך כל ההליך ובכל הזדמנות וב' – באופן משתמע) ייחלו למצב של קרבה גאוגרפית בין הבתים בכדי לאפשר קיום שני בתים שווים.
הרציונל היה (והדברים נאמרו במפורש ובצורה בהירה על ידי בית המשפט) שכל הכרעה, תהא אשר תהא, תביא למצב של פגיעה מסוימת בקטינים שכן לא תתאפשר שהות משמעותית בבית השני (לאור המרחק), לא תתאפשר מעורבות מקסימלית של ההורה אשר ביתו אינו הבית העיקרי ושני ההורים אינם יכולים להחזיק ולתפעל את כל ההיבטים הכרוכים בגידול שני ילדים על כל הנלווה וכרוך בכך.
על אף המאמצים שהושקעו בכך ועל אף שנדמה היה, במספר הזדמנויות ובמספר צמתים במסגרת ההליך, כי התגבשה הסכמה – מסיבות שונות שאינן קשורות בקטינים, מתעלמות מטובתם ומהנזק שנגרם לקטינים, הדבר לא הבשיל לכדי מעשה.
אציין, כי בסמוך להחלטה בענין מעבר הקטינים לג' נערכו הקטינים למעבר המגורים בעקבות הסכמה בין הצדדים והתארגנו לפרידה ממסגרות החינוך אך הדבר בוטל לאחר מכן, על כל המשמעויות הכרוכות בכך מבחינתו של ילד בגיל זה.
מובן, כי זכותו של הורה להמשיך בחייו לאחר פרידה, לפתוח בדרך חדשה ולהשתקע בסביבה שונה אף היא ראויה להגנה (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית((1.5.2006) .
שני ההורים, אשר תקופת הזוגיות לא היתה קלה עבורם, בחרו בדרך חדשה שמיטיבה עמם ואין בדברים שנאמרו ביחס להשלכות של הבחירות שעשו ההורים על הקטינים כדי ללמד על קביעה כי מדובר בבחירה שאינה ראויה אלא אך על ההשלכות של בחירות אלה על הקטינים, אולם כאמור, זהותו של אדם מורכבת מרבדים רבים, כאשר ההורות היא פן מהותי, משמעותי, מעצב ומגדיר בזהות, אך הוא פן אחד בצד פנים ושכבות אחרות בזהות ובמהות של אדם והבחירה להישאר כל אחד במקום מגוריו, היא בחירה שנותנת מקום לשכבות אחרות בזהות ובמהות של כל צד, מעבר להורות שלהם.
בית המשפט אינו מחווה דעה ביחס לבחירה של ההורים אלא ביחס להשפעה על אותה בחירה על הקטינים ולאור הנסיבות שנוצרו עקב בחירות הצדדים – מהי טובתם של הקטינים בסיטואציה הנוכחית.
כך למשל, בבע"מ 119/08 פלוני נ' פלונית (13.8.2008) קבע בית המשפט המחוזי כי כאשר בית המשפט נדרש להכריע בסוגיית מעבר מגורים הוא אינו נדרש לשאלות האם הקטינים צריכים מעבר מגורים, האם מעבר מגורים ייטיב עמם או האם המעבר מוצדק אלא מה טובת הקטינים במצב שנוצר עקב רצון ההורים לבצע את המעבר מבלי שבית המשפט נדרש לשאלת צידוק המעבר או האם מדובר בהחלטה נאותה (וראו גם עמ"ש (ת"א) 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (26.11.2019);רמ"ש 799-09-18 ש.א. נק ח.א. (5.11.2018) וכן תמש (נצ') 43185-05-10 ע.ל. (קטינה) נ' ש.ל. (15.5.2012)).
עוד אציין, כי הגורמים המעורבים חשו (והדברים השתקפו בצורה ברורה גם באופן ניהול הדיונים באולם) כי משך ניהול ההליכים הלך והעצים הקונפליקט בין הצדדים, הסכסוך הלך והתחזק, השבר הלך והעמיק והיכולת של הצדדים לשלב כוחות עבור הקטינים הלכה ונעלמה. כל זאת, כאשר הקטינים מודעים לפרטי ההליך, מעורבים בו ומצויים בחוסר ודאות.
על כן, מאחר והפתרון האופטימלי עבור הקטינים אינו הפתרון בו בחרו הצדדים, נדרש בית המשפט להחלטה קשה ביותר. הקושי, כאמור, נעוץ בכך שלא מדובר בהכרעה מהי טובת הקטינים שכן הדבר ברור היה מהשלב הראשון והמוקדם של ההליך – חלוקה של שהות בין שני בתים באופן משמעותי – אלא הכרעה מה מבין שתי החלופות הנתונות ייטיב עם הקטינים או יפגע בהם במידה פחותה.
ג.1 התייחסות מקדימה להמלצת המומחה בחוות הדעת המשלימה
אקדים ואומר, כי על אף הקושי שתואר בראשית הפרק ועל אף התקווה שאולי תתגבש הסכמה מתוך הבנה שהדבר ייטיב עם הקטינים, איני סבורה שיש לאמץ את המלצותיו של המומחה בחוות הדעת המשלימה.
כאמור, בחוות הדעת המשלימה סבר המומחה, כי על אף שהוא עדיין סבור, כי להורות של האֵם יש יתרונות לא מעטים על פני זו של האב, לאור היציבות בחיי האב והשינויים שביצע רואה המומחה יתרון קל בהשארת הילדים במסגרות הנוכחיות והדבר יבחן פעם נוספת לקראת שנת הלימודים הבאה (ההמלצות המפורטות בסעיפים 4-1 בעמ' 10-9 לחוות הדעת המשלימה).
עצם ניהול ההליך השפיע על המשפחה. שיתוף הפעולה בין ההורים הלך ונמוג (עמ' 22, ש' 2-1) ככל שהתקדם ההליך ואי הוודאות הקשתה על הקטינים.
הציפיה של ב' להכרעה והאחריות שחש א' לתחושות ההורים כתוצאה מהסכסוך ובעקבות ההליך הטילו עומס כבד על כתפי הקטינים והביאו להתדרדרות במצבם (תיאור בעמדה האחרונה שהגישה האפוט' לדין, עמ' 21 לתמלול, ש' 37-34)). גם המומחה בעדותו ציין, כי המעמסה על כתפי הקטינים בעייתית ודחיית ההחלטה בשנה נוספת מונעת התמודדות עם המצב והסתגלות לו (עמ' 22, ש' 14-1; עמ' 23, ש' 12-8).
הותרת הקטינים באי ודאות שנה נוספת תפגע בהם, תקשה עליהם ותעמיק את השבר (הדריכות של הקטינים לקראת ההחלטה והנזק שנגרם להם כתוצאה מההליך מתוארים בסעיפים 33-31 לעמדת האפוט' לדין מיום 17.7.2023).
על כן, אני סבורה, על אף הקושי הכרוך במתן פסק הדין בלוחות הזמנים שנוצרו ועל אף הספק בענין יציבות האב בד' והטענה בענין עבודתה החדשה של האֵם, כי בשלה העת להכריע ולהציג תוכנית סדורה לשנה הקרובה.
על כן, לאור הנזק שנגרם לקטינים מהמשך ניהול ההליך, לאור ההשפעה של ההליך על הצדדים ושיתוף הפעולה ביניהם ומאחר ובנקודה זו ליציבות וודאות יש חשיבות עצומה עבור הקטינים – איני מקבלת את המלצות המומחה בחוות הדעת המשלימה לדחות את ההכרעה בשנה.
ג.2 הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962, תוכנו של המושג "טובת הילד" והשיקולים שעל בית המשפט לבחון:
סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962 ("החוק") קובע, בין היתר, כי צמודה לאפוטרופסות הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו.
סעיף 24 לחוק קובע, כי במקרה של פרידה בין ההורים, רשאים ההורים להסכים ביחס לענייניהם של הקטינים ובכלל כך ביחס להחזקת הקטין.
סעיף 25 לחוק קובע, כי כאשר לא באו ההורים לכדי הסכמה רשאי בית המשפט לקבוע בענין לגביו קיימת מחלוקת "כפי שיראה לו לטובת הקטין".
כלומר ההכרעה ביחס למקום מגורי הקטינים דורשת בחינה של טובתם של הקטינים ביחס לסיטואציה הנתונה (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני (8.1.2001)).
כידוע, "טובת הקטין" הוא מושג עמום שמורכב מפרמטרים שונים כאשר בית המשפט קובע את סדר הדברים, משקלם והרלבנטיות של כל שיקול לענין הפרטני הנדון (בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2.5.2005).
הפסיקה הדנה בסוגיות אלה היא רבה ורחבה והענין מושרש ומוכר –
בעת קביעת טובת הילדים בהקשר זה יש לבחון את רצון הילד ועמדתו לגבי הענין הנדון; הקשרים והיחסים של הילד עם ההורים ועם גורמים אחרים, עמדת אנשים משמעותיים בחיי הילד והידע המקצועי הרלבנטי בענין הנדון.
כך לדוגמא, תמ"ש (טבריה) 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ג. (28.4.2011); "ענין ס.ג.") אשר התבסס על המלצות דו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי (משרד המשפטים, חלק כללי 2003 פרק 2.4), בעמ' 137).
בענין ס.ג. האמור קבע בית המשפט כי יש לבחון בצד כל הפרמטרים האמורים גם האם ההסדר הנקבע יבטיח את צרכיהם הפיזיים, הרגשיים, החברתיים והחינוכיים של הילדים ובהקשר זה יש לקחת בחשון את יכולת ההורים וכישוריהם וכן את היכולת לשמור על קשר איכותי עם כל הורה ועם דמויות מטפלות וחשובות אחרות.
בתמ"ש (טב') 24310-12-09 מ.ש נ' א.ק הוסיף בית המשפט כי יש לתת את הדעת על השאלה האם המעבר יאפשר להורה האחר לממש את אחריותו ההורית וכן יש להעמיד במבחן הביקורת את סדרי עדיפויות של ההורים ולבחון היכן מוקמו צרכי וטובת הקטינים אל מול צרכי ההורים.
כעת, שרשימת השיקולים שעל בית המשפט לבחון פרושה ומפורטת, יש להגדיר את סדר בירור הדברים.
בעמ"ש (חי') 44351-10-17 א' נ' א' (17.4.2018) קבע בית המשפט המחוזי כי בחינת טובת הקטין נעשית בשני מעגלים:
במעגל הראשון נבחנת יכולתו של הקטין לעשות את המעבר.
רק אם ייקבע שביכולתו של קטין לעשות את המעבר המבוקש, על בית המשפט להידרש למעל השני הכולל שאלות הנוגעות ליתר השיקולים – מה האפשרות הטובה ביותר עבורו במצב שנוצר, האם הקשר עם מי מההורים ימנע ניתוק מהורה אחר, וההשלכות של המעבר.
ג.3. מסוגלות הקטינים לבצע מעבר מגורים
טרם הדיון בענין זה יש לבצע את האבחנה הנדרשת. במקרה שלפניי לא מדובר בתביעה להעברת מקום מגורים במובנה השכיח. הילדים אמנם התגוררו בחמש השנים האחרונות בד' אולם, כאמור, הם לא התגוררו עם מי מהוריהם (האב הגיע פעם או פעמיים בשבוע ומידי סוף שבוע והשהות עם האֵם היתה פעם בשבוע ומידי סוף שבוע שני). כאשר נבחן הסעד המבוקש בהליך – הבחינה היא ביחס לבקשת האֵם לאפשר את מעבר המגורים לג' אבל במהות מדובר בהכרעה בין שני בתים כאשר אף אחד מהם לא היה בית המגורים הקבוע. עם זאת, סביבת מגורי האב היא סביבת המגורים במשך חמש השנים האחרונות (מבחינת מסגרות החינוך וההשתייכות) ועל כן, על אף שהסדר המגורים עם הסבים היה הסדר זמני, מאחר ומקום מגורי האב הוא בסביבת מגורי הסבים, יש לבחון את השאלה הנוגעת ליכולת של הקטינים לבצע את המעבר, גם אם לא מדובר במעבר בין ההורים וגם אם המקום שנקבע כמקום העוגן ממנו מבוקש המעבר אינו מקום קבע בתפיסת המשפחה.
לגופם של דברים –
המומחה, אשר בחן את יכולתם של הקטינים לבצע את המעבר לא התרשם מקושי אצל מי מהקטינים לבצע את המעבר וכי התחושה של הקטינים הוא של "מעבר בין בתים שבשניהם יש קשר טוב והיכרות קרובה" (עמ' 20, ש' 25 – עמ' 21, ש' 3). המומחה לא מצא זיקה או קרבה עמוקה של הקטינים לד' (סעיף 13).
העו"ס ציינה בתסקיר הראשון, כי בעת ביקור הבית אצל האֵם ניתן היה להתרשם ולחוש את החיבור של הילדים לבית, לבעלי החיים (___, ____, _____) ולעיר ג' עצמה באמצעות תיאור של הילדים על הרחובות, גני השעשועים ושכנים חברים שלהם".
גם הניסיונות של כל הגורמים המעורבים (המומחה, העו"ס והאפוט' לדין) להביא להסכמה בדבר מגורים קרובים של ההורים, בין בקרבת ג' ובין בעיר אחרת, מלמדים על התרשמות של כל הגורמים בדבר החוסן של הקטינים לבצע מעבר מגורים ומכך שהקשר עם כל אחד מההורים הוא כזה שמעבר לא יגרור תחושת תלישה אלא מעבר בין מקומות שאליהם יש לקטינים שייכות.
אזכיר כי ג' היה מקום מגוריהם של הקטינים טרם המעבר לבית הסבים, כך שלענין זה יש השפעה על תחושת השייכות למקום וכי המעבר לביתו של האב בוצע לפני מספר חודשים בלבד.
על כן אני קובעת, כי לקטינים יש את היכולת והחוסן למעבר מגורים. משכך יש לבחון את יתר השיקולים.
ג.4 טיב וכישורי ההורות ואופן התפקוד ההורי
תסקירי עו"ס לסדרי דין
בתסקיר הראשון שהגישה העו"ס תואר קשר טוב של א' עם שני ההורים.
בתסקיר תואר ב' כילד שזקוק לוודאות, לחיבוקים, עסוק בעולם הדמיון, מרצה, מעונין שהוריו יהיו יחד, בתקופה שסמוכה לתסקיר מגלה חרדה, חוזר על דברים, מנכיח את המציאות, קאוטי וזקוק לארגון של המציאות.
העו"ס ציינה מעורבות רבה יותר של האֵם בכל הנוגע ללימודיו של ב' ודווח, כי היה קושי להעביר מידע לאב. עוד ציינה העו"ס כי "האֵם משתפת, כנה בנוגע לקשייה, מצליחה לראות אותם, מכווננת, מבינה ונתרמת מהדרכה".
מורת השילוב המלווה את ב' ציינה, כי הפגישות עם האֵם נערכות מידי חודש בזום וכי הפגישות עם האב לא יוצאות לפועל מאחר והאב קובע ומבטל ועל כן קיים קושי להעביר התרשמות לגבי האב.
עם זאת, ההתרשמות היא לקשר חם, אוהב ודואג בין האב לשני הילדים.
העו"ס ציינה כי גם בתקופה בה גרו הילדים עם הסבים והטיפול היומיומי נעשה על ידי הסבים, האב מעורב בחיי היום יום של הילדים ונמצא בקשר עם צוות בית הספר.
בתיאור תמונת המצב ההורית ציינה העו"ס, כי האֵם רואה בטובת ילדיה, מגלה יציבות וקביעות, מעוניינת להפגין נוכחות משמעותית יותר בחיי הקטינים.
עוד ציינה העו"ס, כי האב מכוונן לצרכי הקטינים, מספק להם מוגנות ורואה את מקומה של האֵם.
בתסקיר המשלים ציינה העו"ס, כי ב' לא פנוי ללמידה, לא מתרגל למידה בבית וכי שני ההורים בקשר עם המחנכת.
טרם פירוט ההמלצות העדכניות ציינה העו"ס, כי ההמלצה אינה העדפה לתפקוד הורי מיטיב אחד על פני ההורה שני וכי שני ההורים שווים.
אציין, כי התייחסות להעדר מעקב משמעותי סביב משימות למידה או מאמצים לסגירת פערים לימודים של א' ושל ב' עולה גם מעמדת האפוט' לדין מיום 17.7.2023 (סעיפים 39-37).
קביעות המומחה
בחוות הדעת הראשונה קבע המומחה, כי טובתם של הקטינים היא לגדול עם שני ההורים אשר יגורו בקרבה זה אל זה, אולם בהינתן המצב הנתון, "ההתרשמות הברורה היא כי מבין שני ההורים האם כיום מתאימה להיות ההורה המוביל".
לא הוצג פירוט מספק לטעמים שהובילו לקביעה זו אולם ניתוח הדברים על רקע הפירוט של ההתרשמות מכל אחד מההורים ומהדינמיקה ביניהם מצביע על כך שהקביעה התבססה גם על כישורים הוריים (רגישות, הבנה של היקף אחריות הורית ונכונות להקריב עבור הילדים) אך גם על הנתונים באותה העת – זוגיות יציבה של האֵם, עבודה מסודרת ומגורים באותו מקום משך שנים לעומת חוסר וודאות ביחס לתוכניות האב, מקום מגוריו ועיסוקו.
ואולם, גם בחוות הדעת המשלימה, אשר הוגשה לאחר שהשתחרר האב מהצבא, שכר דירה והתחיל עבודה מסודרת חדשה (כך שהתגבשה יציבות גם בחיי האב) החזיק המומחה בקביעה בדבר תפקוד הורי עדיף של האֵם. המומחה ציין את התמיכה הלימודית בב' על ידי האֵם (סעיף 22) וקבע כי הוא "עדיין סבור כי להורות של האם יש יתרונות לא מעטים על פני זו של האב" (סעיף 1 וסעיף 3 לפרק ההמלצות) עם זאת, לאור היציבות בחיי האב והשינויים שערך בשגרת החיים יש יתרון קל בהשארת הילדים בד'.
אם כן, התרשמות הגורמים המקצועיים היא של כשירות, מסוגלות ותפקוד הורי מיטיב של שני ההורים כאשר המומחה מצביע על עדיפות בתפקוד ההורי של האֵם.
ג.4. קשר עם בני משפחה מורחבת ודמויות משמעותיות נוספות והסביבה הפיזית
מהראיות עולה קשר קרוב וחזק להורי האב (אשר גידלו את הקטינים) וכן מתואר קשר טוב של הקטינים עם בן זוגה של האֵם וילדיו (תסקיר משלים סעיף ו').
שני הבתים ערוכים ומותאמים למגורי הקטינים וקיים כל הציוד הנדרש.
ג.5. רגישות ההורים לצרכי הקטינים ומיקום צרכי הקטינים ביחס לצרכי ההורים
משך מספר שנים בחרו ההורים להתמקד בצרכים וברצונות שלהם על פני צרכי הקטינים. האֵם שלחה את הקטינים להתגורר בבית הורי האב (אמנם, מתוך מצוקה וקושי) כאשר השהות עמה מוגבלת והאב המשיך בשירות צבאי אינטנסיבי שאינו מאפשר שהות משמעותית עם הקטינים.
עם זאת נדמה, כי יש לזקוף לזכות האֵם את הפעולות שביצעה בכדי להשיב את הקטינים לחזקתה ואת הנקיטה בהליכים. רק לאחר שהגישה האֵם את התביעה בענין הקטינים הגיש האב תביעה מטעמו ורק לאחר שננקטו הליכים והובנה המשמעות של המשך המגורים בבית הסבים פעל האב להשתחרר מהצבא באופן שמאפשר פניות לילדים.
בזהירות אומר, כי ההסכמה לביצוע המעבר של הקטינים (כפי שנלמדת מהתסקיר הראשון ומהתסקיר המשלים) וביטול המעבר על ידי האב לאחר שהקטינים כבר נערכו לפרידה (כפי שעולה מעמדת האפוט' לדין) נזקפת לחובת האב בהיבט של רגישות לקטינים והתייחסות לקשיים וצרכיהם.
אוסיף, כי התרשמות העו"ס (כפי שעולה מהתיאור בתסקיר המשלים) היא ש"שני ההורים מתקשים "לנקות" את רצונם וצרכיהם ולהתמקד בצרכי ילדיהם" (פרק "דיון וניתוח חלופות") וכי ההתרשמות ביחס לדחיקת טובת הקטינים מפני התמקדות של כל הורה בטובתו האישית עולה גם מחוות הדעת המשלימה של המומחה (סעיף 12 וסעיף 33).
עוד אוסיף, כי מעמדת האפוט' לדין שהוגשה ביום 17.7.2023 עולה כי אופן ההתנהלות בין ההורים גורם לקשיים רגשיים אצל א' אשר חווה הצפה רגשית וניתן לקשור בין ההתדרדרות הרגשית והלימודית לפעולות שבוצעו במישור היחסים בין ההורים (סעיפים 39-37).
ג.6. קיום קשר יציב ועקבי עם ההורה האחר
כאמור, מהתסקירים ומעדות המומחה עולה כי במהלך ניהול ההליך התגבר הקושי של שיתוף פעולה הורי.
בתסקיר הראשון צוין, כי קיימת הסכמה בדבר נוכחות הורית וכי יש שיתוף פעולה בקבלת החלטות ביחס לקטינים. העו"ס ציינה כי האב רואה את מקומה של האֵם ומעודד את הקשר עמה (סעיף 5) וכי האֵם סבורה שהיעדרות האב מחיי הקטינים אינה לטובת הילדים (תיאור חלופה ראשונה בסעיף 6).
בתסקיר המשלים פרטה העו"ס כי לצדדים מחזיקים בטענות הדדיות אולם לא הובאה טענה של מי מההורים ביחס להורות של הצד השני או ביחס לנזק שנגרם לקטינים מהשהות אצל ההורה השני.
עם זאת, על אף שההתרשמות היא שאף אחד מההורים לא יפעל במכוון לצמצום מקומו של הצד השני בחיי הקטינים ברור כי כל קביעה במסגרת הליך זה תוביל לפגיעה בהיקף הקשר הפיזי, השהות והמעורבות היומיומית בחיי הילדים, לאור המרחק בין הבתים. בנקודת זמן זו, כאשר שני ההורים עובדים בסביבת מגוריהם, אני סבורה שעל אף ששני ההורים יפעלו באופן שמכבד את מקומו וחשיבותו של ההורה האחר בחיי הקטינים בהכרח תהיה פגיעה, כאמור.
ג.7. רצון הקטינים
מקובלת עליי עמדת האפוט' לדין כי לא הובא ביטוי מספק בתסקירים ובחוות הדעת לרצון הקטינים ועמדתם. הבחינה נעשתה "מעל ראשי הקטינים" מבלי שהובאה בתסקירים התייחסות מספקת לקולם של הקטינים ובחוות הדעת ההתייחסות הוגבלה למלל שנאמר בהקשר למעבר ולא לביטוי של האמירות כמלמד על רצון.
האפוט' לדין אשר נפגשה עם הקטינים כעשר פגישות, שוחחה עם גורמים מקצועיים ונכחה במעמד שמיעת הקטינים בלשכתי הביאה את קולם של הקטינים:
לאור ההליך ציינה האפוט' לדין כי א' מבקש שלא לקבל החלטה (מתוך חשש לפגוע במי מההורים) וכי כל החלטה מקובלת עליו ויש לו נכונות לנסות.
בעמדה האחרונה שהוגשה (עמדה מיום 17.7.2023), ציינה האפוט' לדין, תוך התייחסות לפגישה שהתקיימה בחודש יוני 2023, כי א' אינו מרוצה מהמסגרת החינוכית הנוכחית, הוא מעדיף לעבור כבר עתה לג' (לפני כיתה _') בכדי להכיר חברים חדשים (סעיף 18 לעמדה שהוגשה ביום 17.7.2023).
האפוט' לדין הוסיפה כי ניכר ש"נקעה נפשו של הקטין בכל הנוגע לסכסוך בין הוריו והוא מעדיף שההורים יגיעו לפתרון אשר יקנו לחייו וחיי אחיו את היציבות המגיעה להם אחרי שנים של טלטלות ומעברים" (סעיפים 20-19).
האפוט' לדין ציינה, כי "הכמיהה של —- לגור יחד עם אמו ב—– היתה מוטיב שחזר לאורך כל הפגישות עם —-. הקטין שיתף כי הוא מעונין לרכוש חברים חדשים ב—– ושהוא יבקר את אביו בסופי שבוע" (סעיף 21).
בפגישה שהתקיימה ביום 4.7.2023 חזרו הקטינים על עמדתם כאמור (סעיף 26) כאשר ב' נימק את הרצון לעבור לג' בשל הקרבה הרגשית לאֵם (סעיף 35).
לאחר שפגשתי את הקטינים אני שותפה לעמדת האפוט' לדין (סעיף 30) כי מדובר בילדים ורבאליים, בעלי מודעות מלאה להליכים ולמשמעויות שלהם ועל כן יש לתת משקל נכבד לרצונם.
לא שוכנעתי כי הרצון שהוצג מפיו של ב' משקף רצון של האֵם שהופנם על ידי ב' והשיחה עם הקטינים לימדה על אותנטיות, כנות ורצון אמיתי לחיים משמעותיים עם שני ההורים כאשר העדפה של מי מהם קשה עבורם (ועצם ההתעסקות בכך גובה מא' מחיר כבד).
שיעור המשקל שניתן לרצון קטין צריך להיגזר מבהירות רצונו של הקטין, גילו, הטעמים המובאים על ידיו והשכנוע ביחס לאותנטיות של הדברים. יש לבחון את מכלול הנסיבות ומכך לגזור את משקל רצונו של הקטין (עמ"ש (חיפה) 31702-09-13 ע' (קטין) נ' ש' נ' (10.10.2013)).
במקרה שלפניי, לאור אופן הצגת הדברים על ידי הקטינים בפניי ולאחר התרשמות מאופן הצגת הדברים בפני המומחה והאפוט' לדין אני סבורה שמדובר במקרה המצדיק מתן משקל משמעותי ומירבי לרצונו של ב' ולעמדתו של א'.
ג.8. סיכום הדברים
בחינת מכלול הדברים מובילה למסקנה שהוצגה בפתח הדברים – מדובר בשני הורים טובים עבור הקטינים, כאשר ההורות של שניהם שקולה:
שני ההורים נעדרו משך זמן ממושך מחיי היומיום; שניהם מקיימים שגרת חיים שמחייבת סיוע של גורמים נוספים ושניהם שמו ושמים את טובתם לפני טובת הילדים בעוצמה כזו או אחרת.
שניהם קרובים לילדים וקשובים להם, שניהם משמעותיים לילדים ושניהם עושים בימים אלה מאמצים להתאים את שגרת חייהם להורות מעורבת יותר.
אזכיר, כי המומחה החזיק, לאורך כל ההליך, בעמדה כי לאֵם עדיפות על האב בהיבט התפקוד ההורי והיכולת להיות "ההורה המוביל" אולם קביעה זו נתפסה בחוות הדעת המשלימה כבעלת משקל זהה ליתרון הגלום ביציבות במקום המגורים שתומכת בהישארות אצל האב כך שאיני סבורה שמדובר בעדיפות בעוצמה משמעותית.
התשתית הפיזית בשני הבתים שקולה ושני הבתים ערוכים ומותאמים למגורי הקטינים.
שני ההורים נכונים לפעול לקיום קשר עם ההורה השני אך מגורים בשני הבתים כרוכים בקושי וטרטור בקיום זמני שהות עם ההורה השני (לאור המרחק ושעות העבודה של ההורים) .
ואולם, על אף קביעות אלה, המובילות לסיווג שתי החלופות כשוות, המאזניים אינן מאוזנות.
בצד שיקולים אלה קיים שיקול משמעותי – רצונם של הקטינים. אמנם, מדובר בשני ילדים צעירים מבחינת גיל הבעת הרצון אך קולם נשמע בבהירות ובעקביות כזו המצדיקה מתן משקל מירבי לרצונם באופן שמוביל להעדפת ביתה של האֵם כבית עיקרי עבור הקטינים.
שיקול נוסף שהטה את הכף (אם כי במידה מועטה) קשור לאופן הפעולה של הצדדים ביחס למגורים אצל הסבים. רק לאחר שביקשה האֵם להשיב את הקטינים לחזקתה, פעל האב בענין, ורק לאחר שהחלו ההליכים להתנהל החליט לשנות את שגרת חייו באופן שמאפשר הורות פיזית לקטינים. יש קושי עם המשמעות של סירוב לאפשר לקטינים לשוב ולהתגורר בבית האֵם וזאת שעה שהאב שירת בצבא קבע ולא קיים שגרת חיים שמאפשרת טיפול בקטינים.
על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כאמור, לאחר שנבחנו עמדות הגורמים המקצועיים, לאחר שבחנתי את רצון הקטינים והערכתי את המשקל שיש לתת לרצונו הברור של ב' ולעמדתו של א'; לאחר שבחנתי את המשמעות של שליחת הקטינים כהסדר זמני לבית הסבים והסירוב להשיב אותם למקום מגוריהם הקודם (תוך התעלמות מהחשיבות של מגורים עם מי מההורים על פני מגורים עם סבים), ומאחר וכל חלופה מקפלת בתוכה קושי בכל הנוגע לאופן קיום זמני השהות עם הצד השני באמצע השבוע – החלטתי לקבוע את מקום המגורים העיקרי של הקטינים בעיר ג' ולהתיר את רישומם למסגרות חינוכיות בסמוך לבית האֵם.
אציין, כי מדובר בקביעה שאינה תואמת את המלצות העו"ס אולם מאחר ולא ניתן משקל מספק לרצון הקטינים ומאחר והטעם שהוצג להעדפת בית האב הוא שיקולי יציבות אשר אינם משמעותיים לקטינים – איני סבורה שהיה מקום לאמץ את ההמלצות.
אשר לזמני השהות – מקובלת עליי עמדתם של כל הגורמים, כי טובת הקטינים מחייבת חלוקה שווה ככל האפשר של השהות בין שני ההורים. עם זאת, לאור אילוצי המרחק, לא ניתן להורות במסגרת פסק הדין על אופן החלוקה ועל הסדרי הנסיעות שכן הדבר כרוך בבירור הנוגע לשעות העבודה המדויקות של כל הורה בכל יום, היקף העבודה החדשה של האֵם, מערכת השעות של הקטינים ושאלת לימודים בימי שישי.
על כן, במסגרת פסק הדין אני קובעת עקרונות לאופן קיום זמני השהות ותינתן לעו"ס סמכות לקבוע את הזמנים בהתאם לעקרונות אלה. בהעדר הסכמה לאופן הפעלת הסמכויות, תוגש בקשה ותינתן החלטה משלימה לפסק הדין:
השהות בבית האב תהיה רחבה במידת האפשר עד לכינון שהות שווה.
ככל ששגרת החיים בימות החול אינה מאפשרת שהייה משמעותית, יהיה פיצוי באמצעות קביעת שהות רחבה בסופי שבוע (בין באמצעות קביעת סוף שבוע ארוך ובין באמצעות קביעת חלוקה של סופי שבוע באופן לא שווה בין הצדדים) וכן בתקופות החופשות והחגים.
נטל הנסיעות יוטל על הצדדים באופן שווה.
על אף קביעת המגורים העיקריים בבית האֵם, אין בכך כדי ללמד על פגיעה בהיקף האחריות ההורית המוטלת על כתפי האב.
כל החלטה משמעותית מחייבת התייעצות של ההורים והסכמה. עמדתו של האב תשמע בכל ענין ובכלל כך בנוגע לפעילויות הפנאי של הילדים וענייני החינוך. מעורבות במסגרות תהיה מקסימלית והאֵם תוודא העברת המידע לאב באופן קבוע ומיידי.
בהתאם להוראות סעיפים 19 ו- 68 לחוק אני מסמיכה עו"ס לסדרי דין לקבוע את הסדרי הביקורים, חלוקת הזמן ההורי והסדרי הנסיעות של הקטינים א' וב'.
הסמכתה של עו"ס לסדרי דין למשך 24 חודשים החל מהיום.
דיווח על אופן השימוש בסמכויות יוגש לתיק בית המשפט. ככל ואין הסכמה לאופן בו נעשה השימוש בסמכויות, רשאים הצדדים להגיש בקשה בענין ורשאית העו"ס לבקש הוראות על אף סגירת התיק.
על אף קבלת תביעת האֵם – לאחר שהתרשמתי מהאופן בו נוהלו ההליכים, מהעלות בה כל צד נשא (תוך התחשבות בכך שהאב שילם את שכר טרחת המומחה עבור התשובות לשאלות ההבהרה, חוות הדעת המשלימה וההתייצבות לחקירה), מתוצאת פסק הדין ומהמשמעות של יישום פסק הדין על חיי הצדדים – אני קובעת, כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, לאפוט' לדין, לעו"ס לסדרי דין (ד') ולמומחה ותסגור את שני ההליכים שבכותרת.
ניתן היום, י"ד אב תשפ"ג, 01 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
