לפני
כבוד השופט אייל כהן
תובעים
1. פלונית
2. פלוני
נגד
נתבעים
1. ערן אזולאי
2. ווישור חברה לביטוח בע"מ
החלטה
בנם הקטין של התובעים מצא את מותו בתאונת דרכים. לפניי בקשת נתבעת לפסילת מסמכים מהצגה למומחה ולקביעת איסור מפגש בינו ולבין הורי המנוח.
הבקשה והרקע לה
התובעים הם הוריו של המנוח, קטין יליד 2008, אשר למרבה הצער מצא את מותו בתאונת דרכים, והוא בגיל הסמוך להגעתו לעול מצוות (להלן: "המנוח"). נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") נתבעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 כמבטחת נהג הרכב הפוגע.
בהתאם לבקשת הנתבעת מונה בהסכמה מומחה בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחה"). המומחה מונה על מנת לחוות את דעתו בשאלת מצבו הרפואי של המנוח שאינו קשור בתאונה ולשיעור הנכות אם הייתה כזו, אותה יש לייחס למצבו הרפואי הקודם. עוד התבקש הוא לחוות את דעתו באשר לצורך, אם בכלל, במינוי נוירולוג.
לאחר שניתנה החלטת המינוי פנה ב"כ התובעים למומחה, בכתב, ועדכנו באשר לה. לפניה צורף תקליטור ובו תיעוד הכולל תעודות בית ספר של המנוח; מכתבי הערכה ממורי בית הספר; מכתב מאת פרופ' שילר וכן תיעוד צילומי ותמונות. בנוסף, התבקש המומחה לזמן אליו את הורי המנוח.
מכאן בקשת הנתבעת לפסול את מרביתו המכרעת של התיעוד שצורף לפניה, מהצגה למומחה, ולאסור על קיום המפגש המבוקש בינו ולבין הורי המנוח.
תמצית טיעוני הצדדים
הנתבעת טוענת כי המומחה מנוע על פי דין מלפגוש בהורי המנוח. עוד היא מתנגדת להצגת מרבית התיעוד שצורף בפני המומחה. באשר למכתבים מסוימים נטען כי הם "מוזמנים ומגמתיים שנערכו לאחר מות המנוח ו/או לצורך ההליך המשפטי". מכתב מאת פרופ' שילר אף הוא מוזמן, מגמתי ובלתי קביל. באשר לתמונות וסרטונים של המנוח נטען כי אסורים הם בהצגה על פי דין; כי אין הם בעלי נפקות; כי הם בעלי פוטנציאל הטעיה וכי המדובר ב"נסיון שקוף" להשפיע על המומחה לשם גיוס חמלה על חשבון אובייקטיביות, ענייניות ונייטראליות להם הוא נדרש.
הנתבעת אינה מתנגדת להמצאת תעודות בית ספר; מכתב מחנכת כיתה ד' ותעודת הערכה לסיום כיתה ה' של המנוח.
התובעים מנגד, טוענים כי זימונם למרפאת המומחה אינו מנוגד לדין ואף מתבקש לגופו. עוד נטען כי המסמכים שצורפו לא נערכו לצרכי המשפט, כי הם חיוניים וכי יש בהם כדי ללמד על יכולותיו של המנוח וכישוריו. באשר לתיעוד הצילומי נטען כי הוא אותנטי ובעל חשיבות רבה על מנת לאפשר למומחה להתרשם מן המנוח באופן בלתי אמצעי.
התובעים הוסיפו וטענו כי בקשת הנתבעת נובעת מרצונה להסתיר מן המומחה מידע רלבנטי ולזכות ביתרון דיוני על חשבון המנוח.
דיון והכרעה
סוגיית התיעוד שפסילתו מבוקשת
אבחן תחילה את סוגיית המסמכים והתיעוד הצילומי שפסילתם מבוקשת ע"י הנתבעת.
לשם הכרעה ברכיבים אלה של בקשת הנתבעת, יש לבחון מהו המבחן המשפטי החל בסוגיית התיעוד המותר בהעברה לעיון המומחה, ו"לדייקו" לענייננו בשינויים המחויבים.
תקנה 2 לתקנות המומחים, שעניינה בבקשה למינוי מומחה, מתירה צירוף מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי. תקנה 8 לתקנות, שעניינה בהמצאת מסמכים למומחה, מתירה המצאת כל מסמך בדבר הטיפול הרפואי, למעט חוות דעת. בחינת המסמכים המותרים בהצגה למומחה – גמישה (רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן, מיום 22.2.10). על בית המשפט לבחון האם המסמך שבמחלוקת כולל אלמנטים "חוות דעתיים" בעצמה המטה את הכף לעבר איסור הצגתו בפני המומחה, אם לאו.
בכל מקרה, קיימת דרישת יסוד לפיה המסמך מהווה חלק מהליך טיפולי. תקנה 8 מרחיבה ביחס לתקנה 2, במובן זה שאין בה דרישת סף לפיה עצם כתיבת המסמך תהיה כרוכה בצורך טיפולי מסוים. אפשר שהמסמך לא ייערך ב"זמן אמת" אגב הטיפול, אך יש בו כדי לתאר אותו או לסכמו (רע"א 3528/12 פלוני ואח' נ' הפניקס, מיום 16.7.12). העובדה שמסמך כולל אבחנה, כשלעצמה, אינה הופכת אותו לחוות דעת, שכן במסמכים רפואיים רבים שנעשים אגב טיפול, כלולה דיאגנוזה" (שם, סע' 12). העובדה שמסמך "הוזמן" מעלה את החשד לפיו הוא "גלש" לעבר חוות דעת אסורה, ועם זאת, אין היא מלמדת בהכרח על כי מדובר בחוות דעת. גם פניית הנפגע לרופא מטפל או למוסד בו אושפז בבקשה שייערך סיכום מחלה, סיכום אשפוז או סיכום טיפול, אין משמעה בהכרח כי מדובר במסמך האסור בהצגה למומחה (שם, סע' 11).
מסמך שנערך ע"י מוסד בלתי תלוי מותר בהצגה ככל שיש בו מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי והשיקומי שניתן לנפגע. ככל שיש בו פרשנות ומסקנות המשלימות ומסבירות את המידע אין בכך בהכרח כדי להפוך את חוות הדעת לפסולה (רע"א 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ(4), 529,533).
מגמת ההגמשה המתוארת מעלה חלה גם באשר לפגימות שמתחום הפסיכיאטריה: כאשר עסקינן במומחה מתחום זה, מורחב ההיתר להציג לו מסמכים ותעודות על אודות התנהגות הנפגע בעבר שכן
"…מה שצילום רנטגן מהווה עבור האורתופד יכול מידע על התנהגות אדם, מצבו הנפשי, מאפייני אישיותו, הישגיו וכישוריו האינטלקטואליים לפני התאונה ואחריה להוות עבור פסיכיאטר".
[ת"א (חיפה) 375/91 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ- כמצוטט בריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה חמישית, 2020) עמ' 618].
באופן דומה נקבע כי למומחה בתחום הפסיכיאטריה הנדרש למידע נרחב על אודות הנפגע, ניתן להציג מידע או מסמכים שאינם בתחום "הטיפול הרפואי שניתן לנפגע" במישרין, כגון כרטיס טיפולים ומסמך שנערך ע"י פסיכולוג [תא (מח'- י-ם) 1422/99 קריטי נ' אלצנע, מיום 6.12.2000]; או למשל, ע"י עו"ס המשמש כפסיכותרפיסט [רע"א (ת"א) ח.ב נ' שלומי ממן, מיום 11.3.21].
העולה מן המקובץ הוא, כי בהליך מכוח חוק פלת"ד קיים כלל ברירת מחדל פסיקתי, המתיר באופן נרחב הצגת מסמכים לעיון המומחה בדבר הטיפול הרפואי של הנפגע. כך הדבר ובלבד והתיעוד לא יבוא בגדר "חוות דעת", כאשר הגדרתה של זו מצומצמת כחריג (- בהתאמה לרוחבו וגמישותו של הכלל).
נסיבות המקרה דנן שונות ממקרה "רגיל" של נפגע אשר פגימותיו במישור הפיסי, הנבדק ע"י מומחה. עסקינן בשילוב שבין היות הנפגע קטין, ששוב אינו עימנו, אשר נדרשת בחינת היבטים של מצבו הנפשי-פסיכיאטרי, בדרך של בחינה לאחור על ציר הזמן, על יסוד ראיות המותרות בהצגה (לעצם העובדה כי מדובר בבקשה מטעם הנתבעת אין נפקות לענייננו).
בהעדר פסיקה מנחה הדנה במאפייני המבחן הרלבנטי הראוי בנסיבות הדומות עקרונית לענייננו, הורתו של התלם שייחרש להלן תהא באנלוגיה ככל הניתן לפסיקה המנחה שהוצגה לעיל.
נקודת המוצא היא כי בשונה מנכויות פיסיות, הנכות הפסיכיאטרית מושא תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, נקבעת תוך הערכת יכולתו של הנפגע לתפקד במישורי החיים השונים.
בהתאם, המעיין בתקנות ימצא כי בהתייחס לנכויות פסיכיאטריות רווחים בהן מינוחים המתארים את עצמת הפגימה בתפקוד החברתי או הנפשי של הנפגע, כמו גם פגיעה בכושר עבודתו, ומידת נזקקותו לטיפול רפואי.
ברקע הדברים יוזכר כי הפסיכיאטריה בת זמננו נעדרת אמצעי בדיקה אובייקטיביים, כבדיקות דם או דימות. האיבחון נעשה על סמך התרשמותו הסובייקטיבית של הקלינאי את הנבדק, במטרה לבחון את קיומם או היעדרם של הקריטריונים המגבשים אבחנה.
כידוע, מומחה בית המשפט זוכה לאמון רב הנובע בין היתר מחזקת התקינות והמקצועיות ובכלל זה יכולתו לפעול כזרועו ארוכה של בית המשפט באובייקטיביות [מבין רבים ראו רע"א 1834/18 שירותי בריאות נ' פלונית (מיום 3.5.18)]. רציונאל זה מתיישב עם הפסיקה שהוצגה לעיל באשר לגמישות שבקביעת מסמכים המותרים בהצגה למומחה. לשון אחר: חזקה היא כי המומחה לא יושפע לשלילה בנקל מתיעוד כזה או אחר, באופן שיפגום ביכולתו לבצע את מלאכתו כנדרש.
הן בית המשפט והן המומחה מטעמו מבקשים לבסס מסקנות על סמך ראיות אובייקטיביות ככל הניתן. ככל והראיה עמומה יותר וככל והיא אינה אלה פרי הערכה, כך יפחת משקלה, כמו גם תפחת עצם קבילות הצגתה בפני המומחה.
בענייננו, המומחה נדרש לגבש את מסקנותיו באשר למידת יכולתו של המנוח לתפקד במישורי החיים השונים. לשם כך נכון להציג בפניו כל ראיה אותנטית שיש בה כדי ללמד על יכולת זו או על היעדרה. בכלל זה יבואו כאמור לא רק תיעוד רפואי גרידא לרבות כזה שנערך ע"י פסיכולוג וכו', אלא גם מידע אחר המלמד על התנהגות הנפגע, מצבו הנפשי, אישיותו, הישגיו וכישוריו. ואכן, מעשה של יום ביומו הוא, כי בעלי דין (ובדגש על מבטחות- נתבעות) מבקשים להציג לעיון המומחה תיעוד ממוסדות חינוך, מתיק הרווחה וכיוצ"ב נתונים.
בבואנו לבחון איזו ראיה תוצג למומחה בנסיבות בהן הנפגע אינו בין החיים, קיימת חשיבות לא רק בבחינת מהותה של הראיה אלא גם למועד היווצרותה.
יש להבחין בין תיעוד שנערך בזמן אמת וכחלק ממהלך החיים הרגיל והטבעי ולבין תיעוד שנערך בדיעבד, לאחר מות הנפגע. עת עסקינן בראיה מזמן אמת, קיימת חזקה עובדתית ראשונית בדבר מהימנותה. מנגד, ראיה שנוצרה לאחר מות המנוח נגועה מטיבעה ב"חשד" באשר למשקלה. כך הדבר הן משום שמקורה בגורם המתווך לנמען את המציאות ככלי שני והן משום ההטיה האנושית לדבר בזכות מעלותיו של הנפטר, בבחינת "אחרי מות קדושים אמור", אף בלא כוונת זדון או רצון לבסס חמלה, כפי טענת הנתבעת.
משכך, מקום בו מבוקש למשל לבסס טענה לפיה המנוח היה בעל יכולת מוסיקלית פנומנלית, משקלו של סרטון המתעד אותו בעודו מנגן בקונצרט בתחרות בינלאומית וזוכה בפרס חשוב, רב משמעותית ביחס למכתב מאת מורהו שנערך לאחר מות תלמידו והמפליא בשבחו. הוא הדין כאשר התיעוד הצילומי משקף פגימה או מגבלה, כגון גימגום או היות הנפגע שרוי במצב פסיכוטי, למול טענה מאוחרת מפי עד ולפיה לא היו דברים מעולם.
עם זאת, כבכל מקרה בו מוערך משקלה של ראיה, גם האבחנה הנוגעת במועד היווצרותה של ראיה נתונה אינה בגדר דיכוטומיה שבלעדיה אין או חזקה חלוטה שאין בילתה, כי אם חזקה עובדתית הניתנת לסתירה. לא מן הנמנע כי מבחני השכל הישר והגיונם של דברים יצדיקו במקרה נתון להתיר בהצגה בפני המומחה גם ראיה שמקורה לאחר מות המנוח. הדבר תלוי נסיבות (כך למשל, כאשר מדובר בראיה יחידה מסוגה הנחזית להיות כבעל פוטנציאל מכריע באופן ממשי).
סיכום עד כאן: ככלל, תותר הצגת תיעוד למומחה מתחום הפסיכיאטריה, מכל סוג שהוא ובלבד והוא מלמד אובייקטיבית על אודות נתונים הרלבנטיים לצורך הערכתו את יכולתו של הנפגע לתפקד. ככל שהראיה תהא עצמאית ומזמן אמת הכף תיטה לעבר אישור הצגתה למומחה. ככל שהראיה אינה אלא הערכה מאוחרת מכלי שני ובעלת אלמנטים "חוות דעתיים" תיטה הכף לעבר איסור הצגתה למומחה.
ולענייננו.
על יסוד האמור לעיל, אינני מתיר בהצגה למומחה את כלל התיעוד אשר נערך לאחר מותו של המנוח ובכלל זה מכתב מנהלת בית הספר מיום 26.6.22, הערכה מכבאות והצלה, מכתב המחנכת גלאור ומכתבו של פרופ' שילר. לענין אחרון זה אציין מבלי למצות, כי אותו מכתב אינו אלא חוות דעת שעל פי טיבה אסורה היא בהצגה ואף באה בגדר עדות מפי השמועה.
מנגד, אני מתיר להציג בפני המומחה את כלל התיעוד האחר מושא הבקשה, שנערך בעת חיי המנוח. בכלל זה מותר בהצגה כלל התיעוד הצילומי המשקף את המנוח בפועלו, לרבות סרטוני הוידיאו בהם הוא מסביר על אודות דברים שבנה, כרובוט, לוח חשמלי ועוד (נספחים 13-6 לכתב התביעה). תיעוד זה נערך בזמן אמת והוא משקף באופן אובייקטיבי את המנוח ויכולותיו, באופן בלתי אמצעי.
סוגיית המפגש בין הורי המנוח למומחה
ברע"א 8942/21 עזבון פלונית ז"ל נ' גראניק ואח' (מיום 10.1.22) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ברע"א (י-ם) 32714-09-21 הפניקס נ' עזבון המנוחה פלונית ז"ל (מיום 31.10.21).
בפרשה זו מונה מומחה בתחום הנוירולוגיה על מנת לבחון את הקשר הסיבתי בין התפרצות מחלה קשה בה חלתה המנוחה ולבין תאונת דרכים בה הייתה מעורבת. בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור מטעם הנתבעת וקבע כי אין להתיר מפגש בין המומחה לקרובי משפחת המנוחה.
בין היתר נקבע כי בדיקת מומחה את הנפגע אינה מאפשרת השתתפות פעילה מצידם של אחרים, למעט חריגים כגון כאשר הנפגע הוא קטין. אין הצדקה להתיר מפגש בין קרובי נפגע שנפטר ולבין מומחה. בדיקת מומחה את הנפגע החי היא בגדר רע הכרחי שכן בעצם קיומה מופר האיזון בין בעלי הדין הואיל ורק הנפגע "זוכה" למפגש עם המומחה. אין להרחיב זאת למצבים שבהם הנפגע אינו בין החיים. בכך יפגע האיזון שבין הצדדים ויתאפשר רק לצד אחד למסור מידע חד צדדי למומחה. על המומחה לבסס את קביעותיו על המידע העולה מתוך הרשומות הרפואיות של המנוח. ככל שהמומחה יזדקק להשלמה עובדתית הדבר ייעשה בהתאם להוראות בית המשפט אך לא בדרך של מפגש ישיר בין קרובי המנוח למומחה.
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אף מבלי לקבל תשובה לה.
לטענת התובעים אין לקביעות מושא עניין פלונית הנ"ל רלבנטיות לענייננו ואין בהם כדי לדחות את בקשתם, וזאת משום שבעניין פלונית המדובר היה במומחה בתחום הנוירולוגיה ולא הפסיכיאטריה, בו מחויבת גמישות; הואיל והמומחה-שם נדרש להתייחס לשאלת קשר סיבתי, שלא כבענייננו והואיל ופסק הדין מחריג את תחולתו מעניינם של קטינים.
לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי למצער בשלב זה שלא להתיר את מפגש ההורים עם המומחה. מבלי לקבוע מסמרות באשר לתחולת עניין "פלונית" לענייננו, אין חולק בפן העקרוני כי לא פגה חלותו של הרציונאל לפיו יש לצמצם את המקרים בהם מופר האיזון בין הצדדים בדרך של מתן היתר לאחד מהם להיפגש עם המומחה.
בנסיבות אלה סבורני כי נכון יהא להידרש להכרעה משלימה בסוגיה, אם בכלל, רק ככל והמומחה יבקש מיוזמתו לקיים מפגש שכזה עובר לעריכת חוות דעתו, או ככל שישיב במענה לשאלות הבהרה כי הדבר נחוץ. במקרה כאמור אדרש להכרעה באשר לתחולת עניין פלונית לענייננו תוך בחינת הנתונים הרלבנטיים ליישום בנסיבות. ככל שיעלה מתשובת המומחה כי אין לדידו נחיצות במפגש וכי הוא אך נכון לקיימו בבחינת "אם לא יועיל לא יזיק"- לא יהא בכך די לשם התרת המפגש.
הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה. בהינתן כי התקבלה בחלקה לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
התובעים יפעלו בהתאם למבואר לעיל ויעדכנו בכל הנדרש בתוך 30 יום. תז"פ בהתאם.
ניתנה היום, ט' כסלו תשפ"ד, 22 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
