בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובעת:
פלונית, ת"ז xxx
ע"י ב"כ עו"ד רביב עקירב ועו"ד קופיט
נגד
הנתבע:
פלוני, ת"ז xxx
ע"י ב"כ עו"ד סמון ועו"ד בן שמואל
פסק דין
בפניי תביעה לפסיקת מזונות ומדור עבור שני קטינים אשר הוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבע ביום 4.4.2021 (להלן: "האם" או "האישה", להלן: "האב" או "האיש").
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית החל משנת 2014 ומקשר זה נולדו שני ילדים משותפים, תאומים (להלן: "הילדים"):
קטין יליד 2016, כיום בן 6.
קטינה ילידת 2016, כיום בת 6.
הצדדים מתגוררים בנפרד מחודש 12/2020. האם עותרת לחיובו של האב במזונות מחודש 11/2020 עת הוגש הליך י"ס נוסך בין הצדדים (י"ס 12342-11-20).
ביום 19.5.2019 הוגש הליך יישוב סכסוך ראשון ע"י האם (י"ס 42171-05-19). במסגרת ההליך הצדדים ביקשו לנסות לשקם את היחסים ביניהם, ולפיכך ביום 30.5.2019 הגישה האם בקשה לסגירת ההליך, וההליך נסגר בהתאם לכך.
ביום 4.11.2020, ולאחר שניסיונות שיקום היחסים בין הצדדים לא צלחו, הוגש הליך יישוב סכסוך נוסף ע"י האם (י"ס 12342-11-20). החל מחודש 12/2020 מתגוררים הצדדים בנפרד.
ביום 4.4.2021 הוגשה תביעת המזונות ע"י האם. בעת הגשת התביעות היו הקטינים בני 4 וחצי.
ביום 3.5.2021 ניתנה החלטה למזונות זמניים. במסגרת החלטה זו נפסקו מזונות זמניים בסך של 1,400 ₪ לחודש לכל קטין וכן תשלום עבור מדור לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים בסך של 300 ₪ לחודש (ובסך כולל של 3,400 ₪), כדמי מזונות, אשר ישולמו בכל 10 לחודש לתובעת, החל מחודש 12/2020 (בו הופרדו מגורי הצדדים) ועד להחלטה אחרת ובקיזוז סכומים ששולמו ע"י האב ע"ח מזונות. עוד נקבע בהחלטה כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים, וכן בהוצאות החינוכיות הבאות: גן, צהרון, קייטנה, חוג לכל קטין (להלן: "המזונות הזמניים").
ביום 27.6.2021 נחתמה על ידי כב' הרשמת פסיקתא מוסכמת לצו לגילוי מסמכים לגורמים כלכליים לגילוי מצבם של כ"א מהצדדים בין יום 17.2.19 ועד ליום 31.5.21. תשובות הפסיקתא הוגשו לתיק על ידי הצדדים.
ביום 8.7.2021 ניתנה החלטה בבקשת המבקשת להבהיר את נושא הקיזוז שנקבע בהחלטה למזונות זמניים, ובה נקבע כדלקמן לגבי הסעיף שמאפשר לאב לקזז סכומים ששילם ע"ח המזונות: "סעיף זה נועד לאפשר לאב לקזז כספים ששולמו על חשבון המזונות לאם, כך שלא יחוייב ביתר. כל הכספים ששילם האב לאם על חשבון המזונות בכפוף לאסמכתאות על תשלום יכול הוא לקזז. אולם אין אפשרות למי מהצדדים לקזז או להוסיף חיובים להחלטה – קרי בהתאם לפסיקה ככל שאין הסכמה מפורשות לקיזוז על חשבון המזונות אין מקום לקיזוז של רכישות כאלה ואחרות לא של מזון, לא של קניות לבית, לא של ביגוד וכדומה, על ידי מי מההורים אלא רק של סכומים ששולמו ע"ח המזונות. ככל שלצדדים המשך מחלוקות בנושאי גבייה – יתכבדו וינהלו אותם במסגרת ההוצל"פ ככל שב"כ לא תגענה להסכמות בעניינים אלה".
ביום 30.9.22 ניתנה החלטה לאחר דיון במעמד הצדדים על קביעת התיק להוכחות. כמו כן נדחו בקשות הדדיות של הצדדים לשינוי המזונות הזמניים. בין היתר נקבע כי:
"5. הצדדים הסכימו על גילוי מסמכים נרחב. האב טוען כי לאור תוצאות גילוי מסמכים יש להפחית את דמי המזונות מאחר והאם לא גילתה את מצבה הכלכלי לאשורו. מאז הדיון התקבלו גם תשובות גילוי מסמכים לגבי האב. האם טענה באמצעות ב"כ בדיון כי מצבו הכלכלי של האב טוב משלה באופן משמעותי וגם הוא לא גילה מה מצבו עד תום.
6. בעת פסק הדין יתבררו מלוא טענות הצדדים הדדית, וכך אפשרות לשינוי רטרואקטיבי.
7. חלק מהטענות בבקשה הן ערעוריות. בהחלטה צויין בס' 4 מפורשות כי התקבלה טענת האב כי זמני השהות שווים.
8. בכל הנוגע לטענת ב"כ האב כי אין לפסוק מזונות לאור בע"מ 919/15 הרי שבפסק הדין בעמ"ש 2091-12-20 נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כדלקמן:
"הדין המהותי שעל פיו יש לפסוק את מזונותיהם של ילדים אלה הוא הדין האישי שמחייב את האב במזונותיהם ההכרחיים, תוך התחשבות, כמובן, בזמני השהות ובנתונים רלבנטיים נוספים ככל שיש כאלה."
ראו: עמ"ש 2091-12-20 ז' ואח' נ' א' (19.4.2021) סעיף 3 לפסק הדין.
9. על כן, הבקשות ההדדיות לשינוי המזונות הזמניים – נדחית. יודגש כי זכותו של כל צד להעלות את כל טענותיו בהמשך ההליך והם ייבחנו בהתאם."
בתיק התקיים קד"מ אחד ודיון הוכחות. לאחריו סיכמו ב"כ הצדדים בכתב. בהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
ב. טענות הצדדים
טענות האם
האם עתרה בכתב התביעה לפסיקת מזונות ומדור עבור כל אחד מהקטינים בסך של 1,700 ₪ לחודש (בסה"כ 3,400 ₪ לשניהם), וכן לחייב את האב ב40% הוצאות המדור ו-2/3 מהוצאות החינוך ומהוצאות הרפואה החריגות. זאת לטענתה הן לאור היותו של האב המפרנס העיקרי בבית הואיל והיא לא עבדה במשרה מלאה שכן הייתה אמונה על טיפול וגידול הקטינים, והן לאור פערי ההשתכרות ביניהם.
בנוסף עתרה האם לחיוב האב במלוא מזונות הילדים עד לגיל 6, וכן לחיובו בשליש מדמי המזונות כאמור לעיל מגיל 18 או מועד סיום לימודי התיכון (לפי המאוחר), ועד לסיום שירות חובה בצה"ל/שירות לאומי.
בסיכומיה, האם עתרה לקבלת הסעדים כפי שנתבעו על ידה בכתב התביעה, לרבות מזונות ילדים ומדור החל ממועד הגשת ההליך ליישוב הסכסוך ואילך (מיום 4.11.2020).
טענות האב
לטענת האב צרכי הקטינים כמפורט בכתב התביעה הינם מופרזים ולא תואמים את רמת החיים בה חיו כמשפחה ואליה הורגלו הקטינים.
לטענת האב אין לחייבו במזונות הילדים כלל. לטענתו, האם היא בעלת יכולת השתכרות גבוהה יותר מזו שהציגה בכתב תביעתה, וכן היא מחזיקה בסכומי כסף גדולים כחסכונות אותם היא יכולה לפדות לצורך מימון שהותם של הילדים בחיקה.
לטענת האב יש לקבוע כי הוא יישא במזונות עד גיל 6 בסך 1,000 ₪ לחודש לכל קטין (סה"כ 2,000 ₪ לשניהם), וכי מעל גיל 6 לא יושת כל חיוב בדמי מזונות על האב בהתאם להלכת בע"מ 919/15 וזמני השהות השוויוניים בין הצדדים. לטענתו, בהתאם לכך, יש לקבוע כי ביחס להוצאות החינוך והוצאות הרפואיות החריגות, הצדדים יישאו בחלקים שווים, וכי כל קצבה או גמלה מהמוסד לביטוח הלאומי תחולק שווה בשווה בין הצדדים.
בסיכומיו של האב טען כי לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים ביחס של 1:2, ובהתחשב במשמורת המשותפת על הקטינים, דמי המזונות לקטינים צריכים להיות בסך 337.5 ₪ לחודש לכל קטין (בסה"כ 675 לשניהם). מעבר לכך, יש לחייב את הצדדים בהוצאות החינוך ובהוצאות רפואיות החריגות של הקטינים בחלקים שווים.
בנוסף, האב טען בסיכומיו כי, מאחר והוא עמד בתשלומי מזונות זמניים בסכום גבוה בהרבה מהסכום שצריך להפסק כעת לטענתו, יש לפטור אותו מחיוב מזונות כבר עתה, ולחלופין להורות על השבה רטרואקטיבית של המזונות ששולמו ביתר.
ג. דיון והכרעה
הכנסות האם
בכתב התביעה טוענת האם כי ביום 3.12.2020 היא עזבה את דירת הצדדים המשותפת, והחל מיום זה היא מתגוררת בדירה שכורה בשכונת *** בתל אביב. לטענת האם, לאורך מרבית חיי נישואין הצדדים התגוררו בשכונה הזו יחד. לטענתה, ממועד לידת הילדים, היא הייתה זו שאמונה על הטיפול בבית והילדים, ובאופן טבעי גם עבדה במשרה גמישה שאפשרה לה לעבוד בהיקף שעות מוגבל. זאת, כאשר האב עבד שעות ארוכות כמהנדס אלקטרוניקה בחברת היי-טק והיה אמון על פרנסת המשפחה.
לטענת האם, בשנים האחרונות היא עבדה כפקידת השמה בחברת כוח אדם והשתכרותה עמדה ע"ס כ – 5,552 ₪ בממוצע לחודש. עוד היא ציינה, כי בעת תקופת הקורונה החל מחודש מרץ 2020 היא יצאה לחל"ת על-ידי מעסיקה, ומאוחר יותר פוטרה מעבודתה והפסיקה לעבוד ביום 28.2.2021. האם ציינה כי בעת הגשת התביעה הייתה מובטלת והשתכרה מדמי אבטלה מהביטוח הלאומי, במקביל להסבה מקצועית בלימודי סיעוד המתקיימים כ-3 פעמים בשבוע.
האם הוסיפה בתצהיר העדות הראשית, כי מאחר שלא המשיכה לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי בזמן היותה סטודנטית לסיעוד, היא הפסיקה את לימודי הסיעוד ופנתה לחפש עבודה חדשה בתחום מקצועה (סעיפים 45-44 לתצהיר עדות ראשית). כך, ביום 10.10.2021 החלה לעבוד כרכזת גיוס במשרה מלאה בxxx והחלה להשתכר בסך 9,000 ₪ ברוטו בחודש (סעיף 46 לתצהיר עדות ראשית), וכ-7,500 ₪ נטו בחודש (כך בסעיף 12 לסיכומיה).
בסעיף 47 לתצהיר העדות הראשית מציינת האם כי מאחר שהנתבע סרב לשלם דמי מזונות ולהשתתף בהוצאות החריגות והנוספות של הקטינים משך תקופה ארוכה, כדוגמת מימון הוצאות חריגות בגן (ראו סעיפים 39-35 לתצהיר עדות ראשית); ומאחר שמצבה הכלכלי קשה, היא נטלה הלוואות מהבנק בסך כולל של 199,600 ₪ לצורך מימון מחייתם שלה ושל הילדים בחיקה, ואף מסתייעת באימה כדי להחזיר את התחייבויותיה הכלכליות.
לטענת האם, יש לדחות את טענותיו של האב לפיהן היא אמידה ומסתירה כספים רבים, שכן, מדפי חשבון הבנק שלה עולה כי סך של 300,000 ₪ שהיו לה בחשבון כחסכון בשנת 2018, שימשו אותה לצרכיה השונים (מימון הוצאות שוטפות עבורה ועבוד הקטינים; טיפולי שיניים; החזר הלוואות), ואף התכלו בשנת 2021 (כך, בסעיף 20 לסיכומיה).
מנגד טוען האב כי פוטנציאל ההשתכרות של האם גבוה בהרבה מזה שהצהירה עליו. כך, לטענתו, האם משתכרת סך של 12,000 ₪ ברוטו בחודש בממוצע. עוד הוא ציין, כי תלושי השכר שהגישה האם לכתב תביעתה משקפים היקף שעות עבודה ושכר חודשי נמוך בהרבה מהסכום שהייתה משתכרת לו הייתה עובדת במשרה מלאה, ולכן אין אלה משקפים את כושר השתכרותה האמיתי.
האב טען בסעיפים 21-19 לתצהיר עדות ראשית, כי כפי שעולה מדפי החשבון של האם, הכנסתה הקבועה בשנת 2019 מעבודתה עמד על סך כ- 7,500 ש"ח נטו בממוצע, וכי בחודש ספטמבר 2019 היא אף הרוויחה סך של 9,416 ₪ נטו. לטענתו, עובדה זו, עולה בקנה אחד עם גרסתו לפיה כושר השתכרותה של האם עומד על כ-10,000 ₪ נטו לפחות, כולל בונוסים ושעות נוספות. כך, גם, לטענתו, כפי שעולה מהכנסותיה שמתועדות בדפי חשבון הבנק שלה, עולה כי הכנסתה הקבועה עומדת על סך של כ- 10,000 ₪ לכל הפחות. לפיכך, לטענת האב, ומשלא צירפה האם תלושי שכר עדכניים, יש לקבל את גרסתו ביחס להכנסותיה.
יתרה מכך, האב ציין בכתב ההגנה כי האם הסתירה את העובדה שהיא מחזיקה בחסכונות בחשבון הבנק שלה בסך של כ-600,000 ₪, והכנסות נוספות מדמי שכר דירה וכספים שהתקבלו על ידה במתנה או בירושה, אשר גם מהם היא מתקיימת למחייתה.
בסיכומיו, האב הוסיף כי מדפי החשבון של האם עולה כי במשך תקופה ארוכה היא החזיקה ביתרת זכות גבוהה בסך מאות אלפי שקלים, אותה היא דאגה להבריח ולהעלים, וכי אף עד לחודש אוקטובר 2021 הופקדה קצבה קבועה לחשבון הבנק שלה בסך של 6,000 ₪ לחודש, אשר לטענתה התקבלו מאימה.
לטענת האב, מצבה הכלכלי של האם אינו קשה כפי שהציגה. שכן, מדפי החשבון שלה עולה כי האם משכה סכומי כסף גדולים כדי ליצור מצג שווא לפיו היא בגירעון כלכלי, וכי הייתה צריכה ליטול הלוואות בשל כך. לטענתו, לו מצבה הכלכלי של התובעת היה קשה כפי שהציגה, היא לא הייתה מסתפקת משך תקופה של כמספר חודשים בהכנסה נמוכה בשווי דמי אבטלה מביטוח לאומי, והייתה פועלת כבר אז כדי למקסם את פוטנציאל ההשתכרות שלה. כמו כן, לטענתו, האם לא נתנה הסבר הגיוני להחלטתה לפנות להסבה מקצועית ולהתחיל בלימודי סיעוד, בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה, שכן לא ברור מאיפה מגיע מקור המימון לכך.
האם התייחסה לטענות האב באשר לסכומי החסכונות שהיא מחזיקה לשיטתו בחשבון הבנק שלה, וציינה כי מדובר היה בסך של 300,000 ₪ שהופקד בבנק כפיקדון, אשר השתחרר לחשבון אחת לתקופה, ואשר שימש אותה לצורך מימון הוצאותיהם המשותפות וכן עבור מימון המחייה שלה ושל הילדים לאחר הפרידה, עד לשנת 2021. לטענתה, נכון להיום יש לה יתרת חובה בחשבון הבנק בשל הלוואות בסך 199,600 ₪. לטענתה הצורך לקחת את ההלוואות הוא אמיתי בשל מצבה הכלכלי.
בחקירתה נשאלה האם לגבי החסכונות בחשבון הבנק, ואף אומתה עם דפי החשבון שלה, והסבירה כי סכומי הכסף שהיו לה כפיקדון שימשו אותה כהשלמת הכנסה בתקופה שלאחר פרידת הצדדים, עד שנגמרו:
"ש: טוב, את טוענת למצב כלכלי קשה, אני חוזרת על זה שוב, אבל בפועל מתדפיסי חשבון הבנק שלך אנחנו רואים יתרת זכות תמידית של בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים.
[…] ת: היה לי פיקדון. נכון. שהוא נפרע והשארתי אותו בעו"ש ומזה חייתי.
עו"ד סמון: תודה. את אומרת שהיה לך רק את הפיקדון הזה של ה-173 אלף שקלים.
העדה גב' ***: באותו תאריך, נכון.
ש: באותו תאריך. אבל משנת 2019 עד 2021 אנחנו רואים משיכות והפקדות לפיקדונות בשווי של מאות אלפי שקלים.
ת: מאות אלפי שקלים?
[…]
כב' הש' סנונית פורר: שנה?
עו"ד סמון: 19. אני מתחילה לספור מ-19. 20.2 152,756. אחרי זה יש הפקדה לתוך פיקדון של 145 אלף שקלים. אחרי זה יש לנו ב- 22.5 פירעון,
העדה גב' ***: איזה שנה?
ש: 19 . אני עדיין ב-19. פירעון של הפיקדון 145 אלף שקלים. אחרי זה יש לנו עוד פירעון, עוד העברה מבנק יהב של 259,301 שקלים. יש לנו הפקדה נוספת לפיקדון של 300 אלף שקלים, אז יש לך כבר 300 אלף שקלים שם. נכון? בלי שאנחנו יודעים כמה היה לפני. יש לנו אחרי זה פירעון, באוקטובר של אותה שנה, של 300 אלף שקלים של הפיקדון הזה, ואז את עוד פעם מפקידה אותו, אז יש לנו עוד פעם את הכסף.
ת: לפיקדון.
ש: כן. וכל הזמן הזה את שומרת על יציבות של ייתרת זכות של עשרות אלפי שקלים.
[…]
ש: אחרי זה ב-2020 בינואר, פרעת 275 אלף שקלים. והפקדת אחרי זה בפברואר 260 אלף שקלים חזרה. פרעת מתוכם 10,000 ועוד 10,000, ועוד 7,000 סליחה, 7,000 זה המשכורת, ועוד 20 אלף,
ת: מה? פרעתי מהפיקדון?
ש: כן, מהפיקדון. אני פשוט עוברת, שלא יגידו שאני לא אומרת את התאריכים כולם.
ת: וכל זה בשנת 2019?
ש: זה עכשיו 2020. בסדר?
ת: אוקי.
ש: יש עוד פירעון של 10 אלפים במאי 2020. ואז יש פירעון ביולי של 160 אלף שקלים.
ת: אוקי. את רואה שזה במגמת ירידה. אני סתם רק מראה לך.
ש: אני רוצה לציין, את אמרת לי תגידי לי, אז אני, אני אומרת לך, אני הייתי בטוחה שאת תדעי מה קורה אצלך בחשבון, אבל,
ת: אני יודעת, אני יודעת.
ש: אז להמשיך או שאת,
ת: אבל את שמה לב שכל פעם שזה נפרע, אז נכנס פחות. זה נפרע ואז נכנס פחות. ואז הגעתי למצב שאני כבר לא נכנסתי לפתרון, כי חייתי מזה.
ש: את זה את אומרת.
ת: אני חייתי, הכל. אני בבית הזה שילמתי את הכל. " (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022 עמ' 4, שורות 32-33; עמ' 6, שורה 25; עמ' 9-8).
בחינת דפי החשבון וחקירת התובעת מעלים כי הפקדון שהיה לאם בחשבון הבנק שלה, אמנם מופקד לחשבון ומופקד לחיסכון, מעת לעת אולם סכומו הכללי בשנים הרלוונטיות הולך ופוחת.
כמו כן, האם נשאלה בחקירתה על הכנסות נוספות שיש לה והעידה כי אימה הייתה מסייעת לה בתשלום שכר הדירה בהעברה בנקאית בסך 6,000 ₪ מדי חודש בתקופה שהייתה מובטלת:
"עו"ד סמון: אני טוענת שבשנה הזו את אולי לא פרעת את הפיקדון, אבל את החלק הגדול של התשלומים שלך, ביצעת דרך החשבון של אמא שלך, במקום שהיא תעביר את הכספים אליך.
העדה גב' ***: לא היה ולא נברא.
[…]
ש: אמא שלך לא משלמת בעבור שום דבר?
ת: היום לא, כלום.
ש: היום לא. מתי היא הפסיקה?
ת: היא הפסיקה לשלם לי כשלא עבדתי, כשלמדתי,
ש: מתי, באיזה שנה?
ת: ב-2021 התחלתי ללמוד,
ש: כמה זמן למדת?
ת: ממרץ עד יולי. הפסקתי ללמוד ברגע שביטוח לאומי החליט שהוא לא משלם יותר דמי אבטלה למי שעושה הסבה מקצועית. אז נשארתי בלי משכורת, בלי הכנסה, ואז אמא שלי עזרה לי כל חודש, הפקידה לי כסף.
ש: כמה זמן?
ת: עד שהתחלתי לעבוד באוקטובר 21.
ש: אז מה שאת אומרת, שמיולי 21 עד אוקטובר 21.
ת: כל חודש הפקדה של 6,000 שקל לשכר דירה. "
(ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 10, שורות 23-14).
בחינת דפי חשבון הבנק של התובעת וכן אסמכתאות שצירפה לגבי עבודתה עולים בקנה אחד עם גרסתה לגבי העברת סיוע כספי מאימה לתקופה קצובה. האב לא הוכיח כי מדובר בהכנסה נוספת קבועה של האם ממקור אחר כלשהו. גם אם אתחשב בסיוע זה של אימה של התובעת, שהיה לתקופה קצובה, הוא לא עולה על הכנסתה הממוצעת של האם והוא אף פחות ממנו. אין בראיות הספציפיות שהוצגו לשנות את מצבה הכלכלי של האם.
כעולה מחקירת האם, היא העידה כי החל מחודש אוקטובר 2021 הכנסותיה מעבודה מסתכמות בסך של בין 7,000 ל-7,600 ₪ לחודש (ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 28, שורות 9-8).
יתרה מכך, במהלך חקירתה האם שיתפה פעולה והסכימה להציג – כחלק מהחקירה – את מצב החשבון שלה דרך היישומון בטלפון הנייד. במסגרת זו, עלה כי ישנה יתרת זכות בחשבון של 23,500 ₪ וכן כי האם נטלה מספר הלוואות בסכומים שונים, אשר מסתכמות בסך של 199,600 ₪ נכון למועד הדיון:
"ש: את יודעת מה? בואי נעשה דבר כזה. את יכולה לפתוח בבקשה את החשבון בנק שלך באפליקציה עכשיו ולהראות לנו את המצב חשבון, שנראה מה המצב?
ת: אני יכולה להתייעץ עם העורכת דין שלי?
ש: לא, זה התשובה שאת תתני לי כן או לא, את יודעת מה המצב חשבון, לא אני. הרי אם אין לך פיקדון ויש לך רק הלוואות וחובות, אז מה הבעיה?
ת: בבקשה, בבקשה,
ש: בואי תראי לי.
ת: בבקשה, בואי תראי את הכל. זה לאומי,
ש: אני לא אעמוד לידך שאני אראה את הזה, אבל אני סומכת עליך שאת נכנסת ללאומי.
ת: בואי תראי את הכל, בבקשה.
ש: את מרשה לי?
ת: כן.
ש: אז היתרת זכות שיש לנו, אני מקריאה, בסדר?
ת: כן.
ש: יתרת זכות שיש לנו ב-9.5 23,500 שקלים.
ת: תראי ממה זה.
ש: שניה. יש לנו כרטיסי אשראי בסך 6,819. יש לנו פה מטבע חוץ ויש לנו הלוואות של 199. בואי נפתח אותם.
ת: בבקשה. בבקשה.
ש: בואי נראה ממתי הם. יש לנו, ככה, הלוואה, אוקי, יש לנו פה הלוואה, שהיתרה המשוערכת שלה היא עוד 42,000 נכון?
[…]
ת: תשלומים 22, תאריך העמדת ההלוואה 10.1.
ש: 21.
ת: כן.
עו"ד רביד: שנה, שנה.
עו"ד סמון: שניה. זו הלוואה שאת לקחת אחרי מועד הקרע, נכון? אחרי שהגשת את התביעה.
העדה גב' ***: נכון?
ש: יופי, שניה. בואי נחזור להלוואה הבאה. זו.
ת: אני רוצה שתראי איפה הפיקדונות גם.
עו"ד רביד: זה לא אחרי הגשת התביעה. הגשת התביעה הייתה באפריל 21, את מדברת על ינואר 21.
[…]
עו"ד סמון: יש לנו עוד הלוואה 43 אלף שקלים, שנשארו לך 51 תשלומים מתוך כמה? 60?
העדה גב' ***: נכון. כן.
ש: אז זה אומר שלקחת אותה לפני 9 חודשים.
[…]
ש: יש לך הלוואה נוספת בסך 6,695 נכון?
ת: כן. את יכולה לראות את כל סכום ההלוואות, את לא צריכה לראות.
ש: לא. אני רוצה אחד אחד, שנראה מתי לקחת אותם. בסדר? לקחת אותם ב- 7/2021, גם זה אחרי הגשת התביעה.
[…]
ש: רגע. אני שואלת את השאלות, ברשותך. יש לך 59,500, 59.5. נשארו לך 59 תשלומים מתוך 60. זה אומר שלקחת את זה חודש שעבר.
ת: נכון.
ש: יופי. ויש לנו 12,000 שקלים, שלקחת עכשיו, החודש, נכון?
ת: כן.
ש: יופי. ויש לנו 30,600 הלוואה שלקחת עכשיו.
ת: בקיץ, בקיץ.
ש: אפריל.
ת: נכון.
[…]ש: אוקי. סך הכל ההלוואות שיש לך 199,600 שקלים.
ת: נכון." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 23-21).
כמו כן, האם נשאלה על אודות טענת האב לפיה לקראת מועד הדיון לקחה, באופן מכוון, מספר הלוואות נוספות והדגישה כי החלה לקחת הלוואות בסכומים גדולים הרבה קודם לכן:
"ש: אז לקחת עכשיו לקראת הדיון 3 הלוואות.
ת: לקראת הדיון? עוד לקחתי עוד הרבה לפני.
ש: שימי לב, לקחת בחודש של הדיון 3 הלוואות.
ת: נו, כן. זה לא קשור לדיון, אבל כן, לקחתי.
ש: גברתי אפשר בבקשה להורות רק לענות ולא, לקחת 3 הלוואות לפני מועד הדיון, כן או לא?
ת: את אומרת דברים והיפוכו. זה לא קשור לדיון. לקחתי 3 הלוואות, כן.
ש: באפריל 22.
ת: כן. כן.
ש: אוקי. ולקחת גם הלוואות גדולות בינואר 2021 וביולי 2021. נכון?
ת: כן." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 23, שורות 17-6).
עוד נשאלה בחקירתה האם מדוע לא צירפה את אישור היתרות בחשבון או אישור על הפקדון שברשותה בעת הגשת כתב התביעה, והשיבה כי באותו מועד היא כבר פרעה את הפקדון, והתנהלה עם אותם כספים בעו"ש (ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 6, שורות 35-20).
גרסתה של האם בהקשר זה מקובלת עליי. האם השיבה בצורה מהימנה לכל שאלותיה של ב"כ האב, ואף הסכימה לנהוג בגילוי מלא תוך הצגת מצב החשבון העדכני שלה בעת שעמדה על דוכן העדים. כמו כן, אדגיש למען הסר ספק כי סכומים אלה, אשר היו לאם בפיקדון, אין בהם כדי לשנות באופן משמעותי לעניין פסיקת המזונות (באותו האופן גם תהיה התייחסות לפקדונות ולמצבו הרכושי של האב).
כעולה מחקירת האם, הכנסתה העיקרית והיחידה היא מעבודתה ואין לה מקורות הכנסה נוספים, או כספים וחסכונות למיניהם בסכומי המשנים את התמונה מהותית.
כעת יש לבחון את הראיות בתמיכה להכנסות האם מעבודתה. סה"כ ממוצע הכנסותיה (בסכומי נטו) של האם כעולה מהראיות שצורפו על ידה, כפי שנבדק על ידי הוא כ-6,200 ₪. עם זאת יש לקחת בחשבון כי בשנה טרם הגשת התביעה האם בחלק מהתקופה לא עבודה ולאחר מכן גם פוטרה מעבודתה וקיבלה גם קצבה מהמל"ל. בתקופה זו הכנסותיה היו סביב 5,500 ₪. לאחר מכן במסגרת ההליכים מצאה האם מקום עבודה חדש. ממוצע השתכרותה ממקום זה עומד על 7,500 ₪ נטו בחודש.
מעבר לכך, מעיון בדפי חשבון הבנק של האם לא עולה כי האם ביצעה העברות כספים חריגות כטענות האב. עולה כי הוצאותיה השוטפות של האם נשארו פחות או יותר סביב אותם סכומים מאז מועד הגשת הליך י"ס הראשון בין הצדדים ועד ליום האחרון שבו מוצג פירוט דפי החשבון (קרי, 30.5.2021). עוד ניכר כי הוצאותיה של האם גדלו, באופן טבעי, מאז פרידת הצדדים והדבר בא לידי ביטוי בהוצאות החודשיות שבדפי החשבון. יתרה מכך, נכון למועד האחרון שבפירוט דפי החשבון שהונחו בפניי, יתרת הזכות לטובת האם עמדה על סך 26,945.76 ₪ לצד הלוואות בסך של כ-199,600 ₪.
אשר על כן לאחר בחינת ממוצע הכנסותיה של האם עולה כי הייתה תקופה משמעותית בראשית ההליכים בהם לא הייתה לאם יציבות תעסוקתית והכנסותיה היו סביב 5,500 ₪ נטו בממוצע לחודש, וכן כי בשנה האחרונה יש לאם מקום עבודה חדש בו היא משתכרת 7,500 ₪ נטו לחודש.
האם שוכרת דירה בסך של 6,000 ₪ לחודש. כך שהכנסתה הפנויה היום עומדת בסך של 1,500 ₪ לחודש.
הכנסות האב
לטענת האם בכתב התביעה האב הוא מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו ועובד בחברת היי-טק בשם "***". לטענתה, הכנסתו החודשית עומדת על סך כ – 18,000 ₪ נטו לחודש, ללא בונוסים והטבות נוספות.
האם בתצהירה טענה כי לאחר עיון בתדפיסי חשבון הבנק של האב מחודש מאי 2020 ועד לחודש אפריל 2021, עולה כי הכנסתו החודשית עומדת על סך של 18,500 ₪ נטו בממוצע לחודש (סעיף 49 לתצהיר עדות ראשית), בנוסף לקרן השתלמות; פנסיה; וביטוח מנהלים בהם צבר מאות אלפי שקלים. יתרה מכך, האם טוענת, כי מעיון באישורי יתרות בחשבון הבנק של האב עולה כי הוא מחזיק בכ-450,000 ₪ בעו"ש, בנוסף לסכום של 406,299 ₪ נכון לחודש יוני 2021, אשר נמצא בקרנות ההשתלמות שבבעלותו במיטב דש (סעיף 54 לתצהיר עדות ראשית).
בסיכומיה, האם הוסיפה כי האב מחזיק ברכב מסוג מיצובישי שנת 2019, אשר נרכש על ידו מכספו בסך של 140,000 ₪. כך, למעשה, הכנסותיו עומדות על כפי 2.5 משכרה, אף מבלי לקחת בחשבון את פוטנציאל השתכרותו העתידי.
האב מכחיש את טענות האם באשר לשכרו בכתב הגנתו, וטוען כי יש לו הכנסה כמהנדס אלקטרוניקה בסך של 17,500 ₪ נטו לחודש. כמו כן, יש לו זכויות סוציאליות ופנסיוניות.
בסעיף 10-9 בתצהיר עדות ראשית, טען האב כי שכר הנטו המוצג בתלושי השכר משנת 2021 כולל בחובו שעות נוספות ותוספות משתנות, כך, שלמעשה, שכרו עומד על כ-16,500 ₪ נטו לחודש בממוצע. כמו כן, ציין כי שעות העבודה הנוספות מוגבלות על ידי מעסיקו ולכן שכרו בנטו לא השתנה משמעותית בשנתיים האחרונות.
בסעיף 12 לתצהיר עדות ראשית, טוען האב כי הכספים שמחזיק בעו"ש בחשבון הבנק שלו מהווים כסף שנחסך על ידו עוד לפני שהחלה מערכת היחסים בין הצדדים, וכי נכון למועד פתיחת ההליכים המשפטיים ביניהם עמד הסכום על כ- 419,709 ₪ בלבד.
בסיכומיו, טוען האב שוב, בדומה לאמור בכתב ההגנה, כי שכרו עומד על כ- 17,500 ₪ נטו בממוצע, וכי הוא כפוף להגבלת המעסיק בכ-10 שעות נוספות בחודש.
האב נשאל בחקירתו כיצד הגיע לחישוב לפיו ממוצע הכנסותיו עומד על סך 17,500 ₪, כאשר מתלושי השכר שלו עולה סכום גבוה יותר, של 18,400 ₪ בממוצע. הוא השיב כי השכר שעולה מהתלושים לא משקף את השכר הממוצע שלו, מאחר שהוא כולל תשלום על שעות נוספות שאינן קבועות:
"ש: אוקי. לתצהיר שלך, תצהיר עדות ראשית שלך, צירפת 12 תלושי שכר, גם, עד נובמבר 21. אתה טוען בתצהיר עדות, בסעיף 9, שאתה מרוויח בממוצע 18,200. בהמשך אתה טוען 17,500. כשאני עשיתי טבלה מסודרת, יצא לי שאתה מרוויח 18,400.
ת: אוקי.
ש: אז מה הטעות?
ת: שעות נוספות שאני מרוויח קצת יותר לפעמים.
ש: לא, ממוצע. כמו שאתה טוען שעשית ממוצע. רק פעם אתה טוען ל-17.5, פעם אתה טוען ל- 18,200, כשבתכלס הממוצע הוא 18,400.
ת: באיזה תאריכים מדויקים? אני לא יודע באיזה תאריכים עשית את הטבלאות שלך.
ש: לפי התלושי שכר שלך,
ת: כשאני עשיתי את הטבלאות שלי,
ש: מדצמבר 20 עד נובמבר 21.
ת: כשאני עשיתי את הטבלאות שלי, זה מה שהמחשבון הראה." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 36, שורות 15-1).
האב הוסיף בחקירתו כי מעבר לתלושי השכר שלו, הוא מקבל סך של 50 ₪ ליום למימון ארוחות בכרטיס "****" ממקום עבודתו.
כמו כן, בחקירתו הציג האב את מצב החשבון שלו ביישומון, ממנו עלה כי בעו"ש ישנה יתרת זכות של 369,479.95 (ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 40, שורות 22-1).
בסיכומי האם, היא שבה וטענה כי האב ניסה להקטין את נפח הכנסותיו וחסכונותיו, ואף עלה בחקירתו כי בנוסף לשכר החודשי שהוא מקבל, הוא זוכה להטבות נוספות שוות שכר כגון 1,000 ₪ בחודש עבור רכישת מזון ב"****".
בחינת הראיות שצורפו לגבי הכנסת האב מעלה כי ממוצע הכנסותיו שנערך על ידי בית המשפט הוא בסך של כ-18,200 ₪ נטו בחודש. ממוצע הכנסותיו עומד ע"ס כ- 18,245.88 ₪ נטו בחודש. כמו כן, מדפי יתרת החשבון של האב עולה כי יתרת החשבון שלו ליום 31.12.2019 עמדה על סך 445,773 ₪; יתרת החשבון ליום 31.12.2020 עמדה על סך 511,045 ₪; ויתרת החשבון ליום 31.5.2021 עמדה על סך 445,503 ₪. מדפי החשבון של האב, עולה כי נכון למועד פרידת הצדדים (קרי, מיום 1.12.2020), יתרת החשבון עמדה על סך 508,904.96 ₪.
כמו כן, האב הצהיר כי הוא מחזיק בזכויות פנסיוניות וסוציאליות אך לא נקב בסכומים ולא צירף מסמכים על אודות כך. האם צירפה לתצהירה כנספח 19 את הדוח הרבעוני מקופת הגמל "מיטב דש" נכון ליום 30.6.2021, ממנו עלה כי האב מחזיק ביתרה של 50,359 ₪, וכן כנספח 20 את פירוט צבירות וערכי פידיון מחברת כלל מהן עלה כי האב מחזיק ביתרה של 226,338.05 ₪.
לאחר בחינת הנתונים והשוואה בין שני ההורים אני סבורה כי לגבי החסכונות והזכויות הסוציאליות שיש לכ"א מהם, אין הם משנים את התמונה הכללית שהוכחה לגבי המצב הכלכלי של שני הצדדים. הדברים נוטים מעט לטובת מצבו הכלכלי של האב. עם זאת ניכר כי גם הוצאותיו של האב – כמו הוצאותיה של האם – גדלו לאחר פרידת הצדדים. בסופו של יום והתחשבות במכלול הרכוש של שני הצדדים הוא אינו משנה את מצבם של שני הצדדים לצורכי הכרעה בתביעת המזונות, גם בהתחשב בפערי ההכנסות ביניהם הקיימים היום.
אשר על כן לאחר בחינת ממוצע הכנסותיו של האב אני קובעת כי ממוצע הכנסתו הוא 18,200 ₪ נטו בחודש.
האב שוכר דירה בסך של 6,700 ₪ לחודש. כך שהכנסתו הפנויה היום עומדת בסך של 11,500 ₪ לחודש.
אשר על כן, אני קובעת כי יחס ההכנסות בין ההורים ללא התחשבות במדור הוא 30% האם – 70% האב. בהתחשב בהכנסה הפנויה היחס עוד עולה משמעותית.
חלוקת זמני שהות
הצדדים סיכמו ביניהם על זמני שהות שווים, ואף ציינו זאת שניהם במסגרת כתבי טענותיהם. כך, החלוקה שנקבעה ביניהם היא כדלקמן: הקטינים שוהים עם האב בימים ב', ד', ה' (מתחלף עם סופ"ש), וכל סופ"ש שני ועם האם בימים א', ג' ה' (מתחלף) וכל סופ"ש שני. גם בחגים ובחופשות החלוקה שווה.
לטענת האם בסיכומיה, ביתה הוא הבית המרכזי של הקטינים. לטענת האב בסיכומיו, אין לקטינים בית עיקרי והחלוקה שווה בהחלט.
יצויין כי בהוכחות (וכן בבקשה שהוגשה להבהרת ההחלטה למזונות זמניים לגבי קיזוזים) עלה כי בין הצדדים מחלוקות לגבי דברים הקשורים בעיקר לתקשורת ביניהם (ובעיקר העדרה). בנושאים אלה שניהם לא עצרו לרגע מלבחון האם הקטינים משלמים מחיר על התנהלות זו הקשורה לסיפוק צרכיהם הישיר (הזנה בגן, יום הולדת, רכישות של ריהוט הביתה ועוד). הקונפליקט בין הצדדים מצריך כי יהיה ברור לצדדים מה נכלל בתשלום המזונות על מנת להפחית מרמת הקונפליקט ולאפשר לקטינים לזכות בכל המגיע להם בדין.
כן יודגש כי ההתרשמות הינה כי שני ההורים, הורים מיטיבים ומעורבים והבדלי התקשורת נובעים גם מסגנונות הורות שונים. לא שוכנעתי כי ביתה של האם הוא הבית העיקרי של הקטינים גם במחלוקות שהוצגו לבימ"ש, שבתקשורת מושכלת בין הצדדים יכלו להיפתר אל נקלה.
העולה מכאן כי זמני השהות הם שווים בבחינת 50%-50%.
צרכי הילדים
בכתב התביעה עתרה האם לחייב את האב במזונות עבור כל אחד מהקטינים בסך של 1,700 ₪ לחודש (בסה"כ 3,400 ₪ לשניהם), ו-2/3 הוצאות החינוך ומהוצאות הרפואה החריגות אשר אינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאותי והמשלים, זאת לאור פערי פוטנציאל ההשתכרות ביניהם. בנוסף, עתרה לחייב את האב בסך של 2,900 ₪ לחודש עבור מדורם של הקטינים.
בתצהיר עדות ראשית ובסיכומיה דבקה העם בעמדתה, ועתרה לחייב את האב באותם סכומים שנתבעו על ידה בכתב התביעה.
הוצאות הקטינים הכלולות בדמי המזונות שלעיל, המפורטות בסעיפים 57-56 בתצהיר עדות ראשית של האם יובאו להלן:
סוג ההוצאה
עבור הקטינה
עבור הקטין
מזון וכלכלה
800 ₪
800 ₪
ביגוד והנעלה
500 ₪
500 ₪
בילוי ופנאי (הצגות, צעצועים, ספרים וכד')
250 ₪
250 ₪
הוצאות רפואיות
100 ₪
100 ₪
טואלטיקה, היגיינה
50 ₪
50 ₪
סה"כ:
1,700 ₪
1,700 ₪
צרכי המדור הוערכו על ידי האם בכתב התביעה בסך חודשי של 7,250 ₪, כאשר 40% מסך זה מהווה את צרכי המדור עבור הקטינים לטענתה, קרי 2,900 ₪ עבור שני הקטינים (1,450 ₪ עבור כ"א).
עוד האם ציינה כי סכום שאינו נכלל בחישובה הינו עלות צהרון על סך 935 ₪ לחודש עבור כל קטין, כאשר כל אחד מהצדדים נושא בעלות זו באופן שווה. כמו כן, האם ציינה כי נכון למועד הגשת התביעה הקטינים לא השתתפו בחוגים, אך יש לכלול סך זה במסגרת ההוצאות החינוך אשר יחולקו בין הצדדים כדלקמן: 2/3 האב – 1/3 האם.
בחינת הצרכים, ולמרות שלא נעשתה הפרדה כזו על ידי האם, מעלה כי הוצאות תלויות שהות: 1,100 ₪ לכ"א מהקטינים; הוצאות לא תלויות שהות – 600 ₪ לכ"א מהקטינים. לא כולל הוצאות עבור מדור ואחזקתו.
לטענת האב עתירת האם לפסיקת מזונות בסך של 1,700 ₪ עבור כל אחד מהקטינים (לא כולל הוצאות חריגות) אינה תואמת את רמת החיים וההוצאות בפועל כפי שנהגו הצדדים, ואף אינה תואמת להכנסתו הפנויה בהתחשב בכך שהוא נאלץ לשכור דירה בשכונת *** היוקרתית בתל אביב, בהתאם להחלטתה של האם, ובשל כך נושא מדי חודש בעלויות ע"ס כ – 8,455 ₪ לשכר הדירה והחשבונות השוטפים.
האב אמד את הוצאותיו בסך 19,895 ₪ בחודש (וכלל בהוצאות אלה את תשלומי המזונות של הקטינים ואת תשלומי הצהרון עבורם). האב טען כי הוא בגירעון כלכלי, כך שאין לו הכנסה פנויה כדי לשאת בסכומים אשר להם עתרה האם. האב פירט בכתב הגנתו את הוצאותיו החודשיות (עבורו ועבור הקטינים), בצירוף אסמכתאות, כדלקמן:
סוג ההוצאה
סכום חודשי
דמי שכירות
6,700 ₪
תוספת לדמי שכירות (שווה ערך לסכום השיפוץ בדירה על ידי האב)
300 ₪
ארנונה ומים
400 ₪
ועד בית
405 ₪
חשמל וגז
450 ₪
כבלים ואינטרנט
200 ₪
רכב ותחבורה
2500 ₪
סלולארי
40 ₪
כלכלת הבית
3,000 ₪
הוצאות אישיות לנתבע
400 ₪
בריאות
150 ₪
צעצועים לקטינים
300 ₪
תרבות ופנאי עם הקטינים
700 ₪
דמי מזונות המועברים לאם
3,400 ₪
תשלומי הוצאות חינוך עבור הקטינים
950 ₪
סה"כ:
19,895 ₪
לטענת האב בכתב התביעה, הוא עצמו בעל אחריות הורית שווה ומלאה בפועל, והוא מממן באופן ישיר את הקטינים במחצית מהזמן כאשר הם נמצאים אצלו. לטענתו, האם לא צירפה אסמכתאות התומכות בתחשיבים שערכה לצורך הערכת צרכי הקטינים. כך, למשל, לא ברור כיצד סך של 1,000 ₪ על ביגוד לשני הקטינים בחודש תואם את שהיה נהוג על ידם בעבר. כמו כן, לא ברור מדוע הכלילה האם את ההוצאות הרפואיות כחלק מהמזונות ולא כהוצאה נפרדת לחלוקה שווה ביניהם.
בתצהיר עדות ראשית, טען האב כי הוא עצמו נושא בעלויות בילויים ופנאי עבור הקטינים, וכן משתתף במחצית הוצאות החינוך. לטענתו בסעיף 30 לתצהיר עדות ראשית, סך הוצאותיו עבור מדור הקטינים עומד על 2,680 ₪ בחודש (1,340 ₪ כ"א), כמעט באופן זהה לסכום אותו נושאת האם. מאחר שכך, ומאחר שלטענתו, מצבם הכלכלי של הצדדים הוא דומה מאוד, הריי שאין לחייבו בסכומים המלאים של הוצאות הקטינים תחת משמורתה, כפי שביקשה האם.
בסעיף 28 לתצהיר עדות ראשית טוען האב כי הוצאותיו עבור הקטינים כאשר הם שוהים עימו עומדות על סך 14,990 ₪ בחודש (ללא מדור), ובסיכומיו טען כי הוצאות אלה עומדות על סך 17,000 ₪ לחודש (כולל מדור).
יצויין כי בעת פסיקת המזונות אין מקום להתחשב בבדיקת הכנסות ורכוש הצדדים בתשלום או קבלת המזונות. בבע"מ 919/15 נקבעו קווים מנחים ברורים מה יש לכלול במסגרת הכנסתו ומצבו הכלכלי של כל אחד מהצדדים. הוספת/ הפחתת המזונות יוצרת תמונה שלפיה לא ניתן לפסוק את המזונות ויש לבדוק את הנתונים ללא הוספת/ הפחתת רכיב המזונות.
בחקירתה, נשאלה האם על האסמכתאות להוצאות אותם ציינה בכתבי טענותיה והסבירה שהכל נמצא בפירוט האשראי שלה. כך, לגבי ההוצאות הרפואיות – היא זו שמשלמת את דמי החבר במכבי שירותי בריאות. כך גם, הוצאות על ביגוד אשר מופיעות בפירוט כרטיסי האשראי אף בסך גבוה מזה שציינה במסגרת כתב התביעה (ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 31-30).
בחקירתו, נשאל האב לגבי סכומי ההוצאות אותם נקב במסגרת כתבי טענותיו, וטען כי סכומי אלה רק הולכים וגדלים ככל שעובר הזמן:
"ת: מה הקשר לחסכונות שלי, לא הבנתי. החסכונות זה לדירה. אני עכשיו ההוצאות שלי היותר מההכנסות. מתישהו זה ייגמר.
ש: ההוצאות יותר מההכנסות.
ת: אם ההוצאות, אם כל הזמן ההוצאות שלי יהיו יותר מההכנסות, ירדו באופן עקבי ושוטף, אז אני אגיע למצב שאני לא אוכל.
[…]
ת: מתישהו זה ייגמר, החסכונות.
ש: בתגובה שלך למזונות זמניים,
[…]
ש: אתה טוען שההוצאות שלך ושל הקטינים עומדות על 14,990.
[…]
עו"ד רביד: כי בסעיף 36 יש 17,690 ופה 14,990.
עו"ד סמון: כשביקשנו לכלול את סעיף ב' כי הטבלה היא זו שמפרטת את הכל.
עו"ד רביד: בסדר. אז גם אם אני הולכת לפי גישה של 17,690 שאתה טוען ההוצאות שלך, וגם אם אני הולכת לפי התצהיר עדות ראשית שרשמת 14,990, עדיין ההוצאות שלך ושל הילדים לא עולות על שכרך.
העד מר ***: אוקי.
ש: וזה לפני שאני מחשבת את כל הריביות והרווחים שאתה עושה על הקופות שלך.
ת: בסדר, עד אז,
ש: אז איך זה מתיישב גם עם מה שאתה אומר עכשיו?
ת: עד אז זה היה נכון. אבל כל פעם יש הוצאות חדשות. כגון, זה בית משפט ש, (לא ברור) מעת לעת. "
(ראו: פרוטוקול מיום 9.5.2022, עמ' 44, שורות 34-3; עמ' 45, שורות 6-1).
האם לא הפרידה בין צרכי הקטינים לצרכים תלויי שהות ולא תלויי שהות. עם זאת, ניתן היה להוציא סכומים אלה מתוך הטבלה שצירפה. כמו כן, בחקירתה היא טענה כי את האסמכתאות להוצאותיה ניתן לראות בפירוט כרטיסי האשראי שלה שהוצג בפני בית המשפט במסגרת הצו לגילוי מסמכים.
האב לא פירט את אופן נשיאת הנטל בהוצאות צרכי הקטינים. הוא חזר וטען כי הוצאות הקטינים כמפורט בכתב התביעה על ידי האם הינן מוגזמות, ואינן תואמות לרמת החיים בה חיו כמשפחה. כמו כן, הוא ציין כי הוא מבחינתו – בניגוד לעמדת האם – היה רוצה לעבור לגור בשכונה פחות יקרה כדי לצמצם את ההוצאות הגבוהות שהצדדים נושאים בהן מדי חודש.
האב אמנם צירף לכתבי טענותיו את תדפיסי פירוט האשראי שלו ואסמכתאות על תשלומים שונים, אולם, האב לא ביצע הפרדה בין הוצאותיו שלו לבין הוצאות עבור הקטינים. אלא, שהוא הסתפק בטענה לפיה הוצאותיו החודשיות עומדות על סך של כ-17,000 ₪ (בסיכומים) ולפיכך אין לו די הכנסה פנויה לצורך תשלום מזונות הקטינים. האם, מצדה, לא צירפה אסמכתאות כלל והסתפקה בהערכה כללית של הוצאות עבור צרכי הקטינים.
מעבר לכך, האב עתר לקבוע כי חיוב מזונות הקטינים ייעשה בהתאם להסדרי השהות השוויוניים, בהתחשב בהוצאותיו החודשיות הגבוהות, אל מול יחס הכנסות הצדדים. האם, מצדה, עתרה כי על האב לשלם את הוצאות הקטינים במלואם, תוך חלוקה יחסית בהתאם לפערי ההשתכרות בשאר הוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות. עמדת שני הצדדים אין לה מקום. פסיקת המזונות תעשה על פי העקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 ובבחינת הכנסות כ"א מהם, זמני השהות, ההבדלים בתקופות לפי גילאי הקטינים, צרכי הקטינים.
אין לצפות כי ביהמ"ש יעשה את מלאכתם של הצדדים במקומם, וינסה לדלות מהעדר הפירוט והנתונים את הפרטים הנדרשים להכרעה.
עם זאת עשיתי מלאכתם של הצדדים במקומם. מטבלת הצרכים שצירפה האם עולים הנתונים הבאים שנתבעו. יאמר כבר עתה הנתונים, על אף שלא הוכחו עד תום, עומדים בגדר הסביר:
הוצאות תלויות שהות (מזון וכלכלת הבית, טואלטיקה ובילויים): 1,100 לכ"א מהקטינים.
הוצאות לא תלויות שהות (ביגוד והנעלה, הוצאות רפואיות שוטפות) – 600 לכ"א מהקטינים.
מנגד, מבחינת הנתונים שהציג האב עולה כי הוצאותיו על הקטינים לא הופרדו למעט מיעוט הרכיבים להוצאות של הקטינים והוצאותיו והוצאות הקטינים נכתבו במאוחד. בחינת הטבלה המפורטת שציין האב מעלה רמת חיים מעט גבוהה יותר ממה שציינה האם.
כמו כן, מעבר לסכומים אלו ציינו הצדדים כי כל אחד מהם נושא בעלות צהרון לאחד הקטינים, על סך 935 ₪ לחודש.
לאחר בחינת רכיבי ההוצאות שנתבעו יש מקום לחייב תוך הפרדה לרכיבים תלויי שהות ולא תלויי שהות לאחר הגעת הקטינים לגיל 6.
מזונות הקטינים עד גיל 6 – בהתחשב ביחס ההכנסות בין ההורים (30% האם, 70% האב) יש מקום להותיר את ההחלטה למזונות זמניים על כנה: 1,400 ₪ למזונות שוטפים של כ"א מהקטינים, 300 ₪ עבור השתתפות במדור. לאור גיל הקטינים ופערי ההכנסות בין ההורים יש מקום לחיוב זה שהינו מינימלי בעיקר לאור הפערים ביניהם, וגם מאחר ובחלק מהתקופה הכנסות האם היו לא קבועות וכאשר עבדה משכורתה הייתה נמוכה יותר של 5,500 ₪ (כאשר כיום עומדת על סך של 7,500 ₪). תשלום המזונות הזמניים ישאר ממועד הפרדת המגורים (12/2020). בהוכחות עלה כי ממועד זה הופרדו המגורים וכ"א מההורים פעל בנפרד כלכלית.
מזונות הקטינים מגיל 6 – לקטינים מלאו 6 ביום 8.9.2022. ממועד זה חל האמור בבע"מ 919/15, ויש ליתן משקל לזמני השהות השווים ולפערי ההכנסות ביניהם ולצרכי הקטינים בחלוקה הנדרשת (גם אם לא פורטה עד תום כנדרש על ידי ההורים). החיוב במזונות מגיל 6 יחול החל מחודש 10/2022.
צרכים תלויי שהות – האם תבעה סכום של 1,100 ₪ לכל קטין. לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות, ולאור היות הסכום הנ"ל נמוך מהסכום שתיאר האב על אותן הוצאות בדיוק בזמני השהות אצלו, אני קובעת כי סך צרכיו של כל אחד מהקטינים עומד על סך 1,100 ₪ לכל קטין. כ"א מההורים נושא באופן ישיר במחצית מהוצאות אלה: 550 ₪. בשל פערי ההשתכרות בין ההורים יש מקום כי האב ישתתף בהוצאות אלה ביחס ההכנסות בין ההורים: 385 ₪. מאחר והוא משלם בפועל 550 – על האב לשאת בפער בלבד בסך של 165 ₪ לחודש לקטין. לאור מחלוקות שהיו בין הצדדים על נושאים כאלה ואחרים ועל מנת למנוע פנייה חוזרת ונשנית לבימ"ש בעניין זה אני קובעת כי האב ישא בצרכים תלויי שהות של כל קטין בסך של 200 ₪ לחודש לכל קטין.
צרכים לא תלויי שהות – האם תבעה 600 ₪ עבור כל קטין. האב מצדו טען כי הוצאות אלה עומדות על סך 225 ₪ לכל קטין. לאחר בחינת ראיות הצדדים ועדויותיהם ואת הרכיבים השונים וכן את פערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים אני קובעת כי האב ישא בצרכים לא תלויי שהות של כל קטין בסך של 400 ₪ לחודש לכל קטין.
סה"כ האב יישא עבור מזונות שוטפים בסך של 600 ₪ לכל אחד מהקטינים.
מדור והוצאות אחזקת מדור – בכל הנוגע למדור והוצאות אחזקת הבית, הואיל ולשני הצדדים ישנן הוצאות מדור ואחזקתו (לאב בסכום גבוה מעט יותר ולאור פערי ההשתכרות בין הצדדים וזמני השהות השווים, יש מקום לפסיקת מדור ואחזקתו. על כן יתווסף תשלום עבור בסך של 500 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים עבור מדור ואחזקת מדור. תשומת הלב כי הפער בין קביעה זו להחלטה למזונות זמניים נובע מאי פסיקת הוצאות אחזקת מדור בעת ההיא.
סה"כ האב יישא בהוצאות על סך 1,100 ₪ לקטין עבור מזונות ומדור, לשני הקטינים יחדיו 2,200 ₪.
בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות לשני הקטינים ותשלום המדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים. זאת גם בהתחשב ברכיבים שנלקחו בחשבון בהוצאות שאינם תלויות שהות ובפערי ההכנסות בין הצדדים.
שני ההורים יישאו בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות, לרבות טיפול רגשי מכל סוג ואבחונים ככל שידרשו, ניתוחים, תרופות מיוחדות, טיפולי שיניים וכו'.
שני ההורים ישאו בהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינים: תשלומים לגן ולבי"ס (לרבות ועד גן/ בי"ס, הזנה ככל שהוחלט עליה), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, תלבושת אחידה, חוג אחד לכל קטין, שיעורים פרטיים, קייטנות: בחופשת הפסח מחזור אחד לכל קטין, בחופשת הקיץ – 2 מחזורים לכל קטין, צהרון (עד כיתה ג' כולל). מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל.
בכל הנוגע לתשלומי המל"ל – בפערי ההכנסות בין ההורים אני מורה כי קצבאות הילדים יועברו לידי האם בנוסף לתשלום המזונות.
ככל שיהיו התחשבנויות ומחלוקות בין הצדדים לגבי תשלומים ששולמו החל מחודש 12/2020 הם יתבררו בהוצאה לפועל. טרם פניה להוצאה לפועל מוצע לצדדים לקדם הידברות מושכלת לגבי הפערים וההפרשים, ככל שישנם.
לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
עד לחודש 9/2022 תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 3.5.2021, וההחלטה מיום 8.7.2021.
החל מחודש 10/2022 האב יישא עבור מזונות ומדור שוטפים של כל קטין בסך של 1,100 ₪ לכל קטין (להלן יחד: "המזונות"). ככל שכבר שולמו מזונות 10/2022 יוכל האב להפחית את ההפרש בחודש 11/2022 של המזונות והמדור השוטפים.
תשלומי המזונות ישולמו ישירות לאם בכל 10 לחודש ומראש ועד הגיע של כל קטין לגיל י"ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. מהגיעו של כל קטין לגיל י"ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
שני ההורים יישאו בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות, לרבות טיפול רגשי מכל סוג ואבחונים ככל שידרשו, ניתוחים, תרופות מיוחדות, טיפולי שיניים וכו'.
שני ההורים ישאו בהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינים: תשלומים לגן ולבי"ס (לרבות ועד גן/ בי"ס, הזנה ככל שהוחלט עליה, או כל החלטה אחרת המתייחסת לכל ילדי המסגרת החינוכית), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, תלבושת אחידה, חוג אחד לכל קטין, שיעורים פרטיים, קייטנות: בחופשת הפסח מחזור אחד לכל קטין, בחופשת הקיץ – 2 מחזורים לכל קטין, צהרון (עד כיתה ג' כולל). מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת הילדים מאת המל"ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפם של ההליכים והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ"א יישא בהוצאותיו (ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ ואח' נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט עמית).
המזכירות תסגור את תלה"מ 3917-04-21.
ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ג, 18 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום בהחלטה מיום 14.11.23.
