בפני
כב' השופט יחזקאל אליהו
תובע:
י.ל
ע"י ב"כ עוה"ד יעל גיל ו/או אור פינקלשטיין
נגד
נתבעת:
ר.מ
ע"י ב"כ עוה"ד שלום כהן ו/או מור זיידן
פסק דין
לפניי תובענה לאחריות הורית משותפת וקביעת זמני שהות שווים שהגיש התובע כנגד הנתבעת.
1. התובע, מר י.ל (להלן: "האב" או "התובע") והנתבעת, גב' ר.מ (להלן: "האם" או "הנתבעת"), הם הוריו של הקטין ק.ל אשר נולד ביום —.4.2021, כחודש לאחר פרידת הצדדים.
2. ביום 28.6.21, כחודשיים לאחר שנולד הקטין, הגיש האב בקשה ליישוב סכסוך, תיק י"ס 61549-06-21.
עם הגשת הבקשה לישוב סכסוך הגיש האב בקשה דחופה להבטחת קשר, במסגרתה עתר האב לקביעת הסדרי שהות הכוללים לינה, כאשר על פי הטענה האם מונעת ממנו לשהות עם הקטין יותר ממספר שעות ומסרבת לקיום הסדרי שהות הכוללים לינה. בהחלטה מיום 18.7.21 אשר ניתנה על גבי תגובת האם ובטרם התקיימה פגישת מהו"ת, קבעתי כי הסדרי השהות יתקיימו בהתאם להצעת האם בתגובתה, בימי א' ו-ג' בין השעות 16:00-20:00, ובכל סופ"ש שני בימי ו' ושבת בין השעות 14:00-20:00, ובנוסף בשבועות בם הקטין לא שוהה עם האב בסופ"ש הוא ישהה עימו גם ביום ה' בין השעות 16:00-20:00. החלטה זו נתנה נוכח גילו של הקטין אשר באותה עת היה בן כ-3 חודשים בלבד, וכאשר לצדדים הייתה קבועה פגישת מהו"ת כשבוע לאחר מכן, ומתוך תקווה כי יצליחו להגיע להסכמות במסגרת פגישת המהו"ת.
3. ביום 27.7.21 נסגר תיק ישוב הסכסוך וביום 9.9.21 הגיש האב את התובענה כאן. בתביעתו עתר האב להוספת לינות לזמני השהות בהדרגה ובאופן הבא: החל מגיל 6 חודשים ועד לגיל 9 חודשים תתווסף לינה אחת לשבוע, החל מגיל 9 חודשים ועד לגיל שנה הקטין ילון בבית האב פעמיים בשבוע, והחל מגיל שנה יהפכו זמני השהות שווים כולל לינות. במסגרת תביעתו טען האב כי טיפל בקטין מיום היוולדו מידי יום ביומו וכי הוא מבקש לגדל את בנו מחצית מן הזמן, לדאוג לו, ולהעניק לו מאהבתו הרבה כלפיו. לטענתו ביום 24.6.21 בחרה האם לפגוע בקשר שבין האב לקטין ולמנוע מהקטין ללון בבית האב.
4. במקביל להגשת התביעה הגיש האב בקשה לסעד זמני, במסגרתה חזר על טענות התביעה ועתר להרחבה מיידית של זמני השהות באופן הכולל לינה ובהתאם למתווה לו עתר במסגרת התביעה.
ביום 6.10.21 הגישה האם תגובה לבקשה לסעד זמני במסגרתה טענה כי הקטין פוגש באב לזמני שהות נרחבים, בהתאם לגילו (פחות מ-6 חודשים) והכל בעידודה. האם טענה כי ידה מושטת לשלום וכי היא מבקשת להשהות את ההחלטה בסעד זמני והוספת הלינות עד לאחר קבלת תסקיר סעד.
בהחלטה מיום 14.10.21, על גבי תשובת האב לתגובת האם לבקשה לסעד זמני, ניתנה החלטתי במסגרתה הוריתי על הזמנת תסקיר סעד. כן קבעתי במסגרת ההחלטה כי "בשלב זה, נוכח גילו של הקטין (6 חודשים) ובטרם הונחה בפניי תשתית ראייתית כלשהי, לא מצאתי לשנות מהסדרי השהות כפי שנקבעו בתיק ישוב הסכסוך".
5. ביום 27.10.21 הגישה האם כתב הגנה. במסגרת כתב ההגנה טענה האם כי עיקר המחלוקת בין ההורים היא ביחס למדרג הלינות, היקפן ומועד התחלתן. לטענת האם האב מתייחס לבנו כאל "נכס בר איזון", אשר הוא זכאי למחציתו, וזאת ללא התייחסות לצרכיו. לטענת האם הסדרי השהות אשר נקבעו בתיק ישוב הסכסוך מאזנים בין צורכי הקטין לרצון האב. ביחס להוספת הלינות והרחבת הסדרי השהות טענה האם כי יש להכריע בעניין זה בהתאם לטובתו, רווחתו וצרכיו ההתפתחותיים של הקטין, וכי היא מוכנה לפנות ליחידת הסיוע אשר תנסה לסייע לצדדים להגיע להבנות בעניין זה, וככל שהדבר לא יצלח, ביקשה האם להמתין לתסקיר ולהמלצותיו.
6. בהחלטה מיום 18.11.21 נתנו לעו"ס לסדרי דין סמכויות להרחיב ולצמצם את זמני השהות, לרבות לינה, וזאת לאחר שהוגשה בקשת האב לעיון מחדש בהחלטה מיום 14.10.21, היות ועו"ס לסדרי דין הודיעה על עיכוב בהגשת התסקיר, ונוכח הזמן הרב שצפוי לעבור עד להגשתו.
7. ביום 9.12.21 התקיים קדם משפט. בסיום קדם המשפט נתנה החלטתי אשר עמדה על כך שהאם אינה מתנגדת ללינות ועיקר המחלוקת הינה מתי יחלו הלינות. על אף שהאב עמד על כך שתתווסף לינה כבר בשלב זה קבעתי כי "הגם שבית המשפט אינו מתרשם שיש איזושהי מניעה אובייקטיבית לקיום זמני שהות הכוללים לינה, הרי שהאמור עדיין הינו עניין שבמומחיות ובהעדר הסכמה ובהעדר תסקיר ונוכח גילו של הקטין ומשממילא ניתנו לעו"ס לסדרי דין סמכויות בעניין, לא מצאתי כי יש, בשלב זה, להורות על לינות."
כמו כן, בהסכמת הצדדים הפניתי את הצדדים ליחידת הסיוע "אשר תנסה להביאם להסכמות בעניין זה ו/או ליתן המלצות בעניין זה. כמו כן, תשקול יחידת הסיוע אם יש מקום להפנות את הצדדים, וככל שיש הסכמה לכך, לפסיכולוג ילדים אשר יוכל ללוות את הצדדים ולסייע בידם להגיע להסכמות וכן תידרש לשאלה אם יש מקום להפנות הצדדים לעריכת תסקיר באופן פרטי, גם כאן על פי הסכמת הצדדים וככל שיש אף הסכמה לעניין השאלה על מי תחול העלות."
8. ביום 6.1.22 הוגשה חוות דעת מאת יחידת הסיוע אשר בסיומה נכתב:
לאחר שהצדדים הגישו תגובותיהם לחוות הדעת מאת יחידת הסיוע, נתנה ביום 31.1.22 החלטתי הקובעת כך:
9. ביום 12.6.22 הוגש התסקיר. במסגרת התסקיר תוארו שני ההורים כהורים מיטיבים ומסורים, אשר מצליחים לנהל ביניהם שיח בעניינים הקשורים בקטין ולקבל החלטות ולמעשה המחלוקת היחידה בניהם היא בעניין הלינות, כאשר האם מבקשת להרחיב את זמני השהות בהדרגה, נוכח גילו של הקטין והאב עומד על חלוקה שווה ויומיומית של זמני השהות. כן נכתב בתסקיר כי:
תוך שהעו"ס לסדרי דין מוסיפה כי על פי מחקרים עדכניים המשמורת המשותפת אינה עומדת בדרך כלל במבחן טובת הילד.
בפרק ההמלצות הומלץ על אחריות הורית משותפת ועל הרחבת הסדרי השהות כולל לינה באופן הדרגתי כמפורט להלן:
שלב ראשון –הסדרי השהות עם האב יתקיימו באמצע שבוע בימי א',ג', ו-ה' משעה 13:00 עד השעה 19:30 ובכל סוף שבוע שני מיום ו' מהמסגרת החינוכית ועד לשבת בשעה ב19:30. שלב זה יארך חודשיים ימים.
שלב שני – לאחר חודשיים, תתווסף להסדרי השהות של השלב הראשון לינה אחת באמצע השבוע לסירוגין, כך שבשבועות בהם הקטין שוהה עם האם בסוף השבוע, הוא ילון בבית האב בימי ג'. שלב זה יארך חודשיים ימים.
שלב שלישי – לאחר חודשיים, יתווספו לינות כך שקטין ילון אצל האב פעמיים בשבוע, בכל שבוע. לפי הסדר זה בשבועות בהם הקטין שוהה אצל האב בסוף השבוע הוא ילון בבית האב בימי ג' ו-ו' ובשבועות בהם הקטין שוהה עם האם בסוף השבוע, הוא ילון בבית האב בימי ג' ו-ה'.
יצוין כי התסקיר אינו מציין עד מתי יתקיים השלב השלישי בהמלצות אך נכתב כי:
"בגיל 3 כשק' יגדל במעט, במידה והאב יבקש להרחיב את הסדר השהות שיכללו 3 פעמים לינה בשבוע – בסופ"ש של האם ו- 4 ימי שהות מלאים שיכללו שינה בסופ"ש של האב, יש באפשרות האב לפנות לביהמ"ש בבקשה לבחון בשנית את בקשתו לזכויות שוות עם האם בנוגע ללינה".
יצוין כי בעת הגשת התסקיר היה הקטין בן כשנה וחודשיים בלבד.
10. ביום 28.6.22 הגישה האם תגובתה לתסקיר לפיה היא מקבלת את המלצות התסקיר.
ביום 27.6.222 הגיש האב תגובתו לתסקיר במסגרתה התנגד האב להמלצות התסקיר וחזר על עתירתו לפיה יתקיימו זמני שהות שווים לאלתר. יחד עם זאת, הוסיף האב באותו הסעיף, כי הוא מוכן שזמני השהות השווים יחלו בעוד חצי שנה ממועד הגשת התגובה. כן הוסיף האב כי במידה ולא תתקבל בקשתו ללינה שווה הוא מבקש כי יקויים המתווה הדרגתי המובא להלן: בשלב הראשון – בשבועות בהם הקטין שוהה אצל האם בסופ"ש, הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א', ג' ו-ה' כולל לינה בימי ג', ובשבועות בהם הקטין שוהה אצל האב בסופ"ש, הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א' ו-ג' ללא לינה ובסוף השבוע מיום ו' עד שבת כולל לינה. לאחר חודשיים בשלב השני – בשבועות בהם הקטין שוהה אצל האם בסופ"ש, הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א', ג' ו-ה' כולל לינה בימי ג' ובשבועות בהם הקטין שוהה אצל האב בסופ"ש, הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א' ללא לינה, ובימי ג' כולל לינה ובסוף השבוע מיום ו' עד שבת כולל לינה. לאחר חודשיים בשלב השלישי – בשבועות בהם הקטין שוהה אצל האם בסופ"ש, הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א' לא כולל לינה, ובימי ג' ו-ה' כולל לינה ובשבועות בהם הקטין שוהה אצל האב בסופ"ש, הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א' ללא לינה, ובימי ג' כולל לינה ובסוף השבוע מיום ו' עד שבת כולל לינה. לאחר חודשיים בשלב הרביעי – בשבועות בהם הקטין שוהה אצל האם בסופ"ש הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א' , ג' ו-ה' כולל לינה ובשבועות בהם הקטין שוהה אצל האב בסופ"ש , הסדרי השהות עם האב יתקיימו בימי א' ו- ג' כולל לינה ובסוף השבוע מיום ו' עד שבת כולל לינה. לבסוף הוסיף האב כי במידה ולא תתקבל עמדתו הוא מבקש לכל הפחות לאמץ את המלצות התסקיר כפי שהן.
11. בהחלטה מיום 29.6.22 קבעתי דיון לחקירת העו"ס וזאת נוכח התנגדות האב להמלצות התסקיר. כמו כן, במסגרת החלטה זו ניתנו להמלצות התסקיר תוקף של החלטה וזאת לאור הסכמת האם להמלצות ולאור בקשת האב כי במידה ולא תתקבל עמדתו לכל הפחות יאומצו המלצות התסקיר, כך שהתחלת הלינות לא תתעכב. משכך, החל מיום 29.6.22 למעשה מיושם המתווה שהוצע בתסקיר, ומתקיימות לינות בהתאם לשלב השלישי למתווה, כך שבשבועות בהם הקטין שוהה עם האם בסופ"ש זמני השהות מתקיימים עם האב בימי א' ללא לינה ובימי ג' ו-ה' כולל לינה, ובשבועות בהם הקטין שוהה אם האב בסופ"ש זמני השהות מתקיימים עם האב בימי א' ו-ה' ללא לינה וביום ג' כולל לינה וכן מיום ו' עד שבת.
12. בדיון מיום 18.10.22 נחקרה העו"ס לסדרי דין. בסיום הדיון ביקשו הצדדים שהות להודיע האם הגיעו להסכמות. לאחר שהצדדים הודיעו כי לא הגיעו להסכמות וכי הם מבקשים לקבוע את התיק להוכחות, נקבע דיון הוכחות ליום 17.1.23 במסגרתו נחקרו הצדדים, גב' מ.כ – אימו של האב ומר א.ב – גיסו של האב. בסיום הדיון ניתן צו לסיכומים בכתב. ביום 7.3.23 הוגשו סיכומי האב, ביום 13.4.23 הוגשו סיכומי האם וביום 10.5.23 הוגשו סיכומי תשובה מטעם האב.
13. עוד בטרם אפנה להכרעה אבקש לציין כי לאורך כל ניהול התיק לא ניתן היה להשתחרר מהרושם כי המדובר בסכסוך מיותר אשר עוסק בזוטות ובטפל, כאשר בין הצדדים אין כל מחלוקת מהותית. על אף שכתבי הטענות רצופים טענות הדדיות, כל צד על התנהלות הצד האחר, למעשה אין מחלוקת כי המדובר בשני הורים מיטיבים אשר רוצים בטובתו של בנם ורואים את חשיבות הקשר ההורי של כל צד עם הקטין. למרות זאת, ניהלו הצדדים מאבק סכסוך ארוך הגם שאין בניהם כל מחלוקת מהותית וזאת בעיקר נוכח עמדתו הדווקנית של האב.
14. גדר המחלוקת ביחס לזמני השהות כפי שמובא בסיכומי הצדדים הינו כדלקמן:
במסגרת סיכומיו העיקריים האב מבקש לדחות את המלצות התסקיר ועותר לשתי חלוקות שונות. האחת עד הגיע הקטין לגיל 6 והשניה מהגיע הקטין לגיל 6 ועד בגרותו, כאשר בשתי החלוקות לאם ולאב ימי לינה שווים (7 לילות לכל הורה בכל שבועיים), אך הימים משתנים בין תקופה לתקופה. לבקשת האב, בתקופה הראשונה, היינו עד הגיע הקטין לגיל 6 יתקיימו זמני השהות כך שבשבוע הראשון הקטין ישהה עם האב בימי ב', ד' ו-ה' כולל לינה, ובשבוע השני הקטין ישהה עם האב בימי א' ו-ד' כולל לינה, ובסופ"ש מיום ו' עד יום א'. בתקופה השניה, היינו החל מגיל 6, יתקיימו זמני השהות כך שבשבוע הראשון הקטין ישהה עם האב בימי ב', ד' ו-ה' כולל לינה, ובשבוע השני הקטין ישהה עם האב בימי ב' ו-ד' כולל לינה, ובסופ"ש מיום ו' עד יום א'.
יצוין כי במסגרת סיכומי התשובה (סעיף 25) טען האב כי יש לקיים את זמני השהות המתקיימים כיום ולהוסיף לינה בכל יום בו הקטין שוהה עם האב, היינו בשבוע הראשון הקטין ישהה עם האב בימי א', ג' ו-ה' כולל לינה ובשבוע השני הקטין ישהה עם האב בימי א', ג', ו' ושבת כולל לינה. המדובר בהסדרים שונים מאלו שהתבקשו במסגרת הסיכומים העיקריים וכלל לא ברור מה רצונו של האב.
האם מתנגדת להצעת האב (בסיכומים העיקרייים) אשר לטענתה גורמת לחוסר קביעות מינימלית ומבקשת לאמץ את המלצות התסקיר, לחילופין, וככל שהצעה זו תשמש הסדר קבוע גם לעתיד, מסכימה האם כי זמני השהות עם האב יתקיימו בימי ב' ו-ד', כולל לינה ובכל סופ"ש שני, מיום שישי ועד ליום ראשון.
15. המחלוקת לאורך כל הדרך הייתה ביחס להדרגתיות שבלינות כאשר האב עמד על חלוקת זמנים שווה אשר כוללת לינות למן הרגע הראשון וכמעט ללא הדרגה והאם טענה כי אין לה כל התנגדות ללינות אלא שהדבר צריך להיעשות בהדרגה. ככל שחלף הזמן ועם ניהול ההליך, מטבע הדברים הקטין גדל. תיק ישוב הסכסוך נפתח כאשר הקטין היה בן כחודשיים ימים וכעת בעת מתן פסק הדין הקטין בן כשנתיים וחצי. בעת שנולד הקטין ניתנו כאמור החלטות אשר אינן מאפשרות לינה נוכח גילו הצעיר אך בינתיים הוגש תסקיר והמלצותיו אף קיבלו תוקף של החלטה בהסכמת הצדדים, כך שכיום, לאחר תהליך הדרגתי, הסדרי השהות כוללים לינה פעמיים בשבוע, פעם אחת באמצע שבוע כאשר הקטין לן אצל האב בסוף השבוע ופעמיים באמצע שבוע כאשר הקטין לן אצל האם בסוף השבוע.
התסקיר אשר הוגש ביום 12.6.22 ממליץ על הרחבה הדרגתית של הסדרי שהות הכוללים לינה עד למצב של פעמיים בשבוע לינה אצל האב, המלצות אשר כאמור לעיל קיבלו תוקף של החלטה. עוד נכתב בתסקיר, בסיום ההמלצות וכאמור לעיל: "בגיל 3 כשק' יגדל במעט, במידה והאב יבקש להרחיב את הסדר השהות שיכללו 3 פעמים לינה בשבוע – בסופ"ש של האם ו- 4 ימי שהות מלאים שיכללו שינה בסופ"ש של האב, יש באפשרות האב לפנות לביהמ"ש בבקשה לבחון בשנית את בקשתו לזכויות שוות עם האם בנוגע ללינה".
הערה זו בסיום ההמלצות מלמדת על כך כי ההמלצות כפי שפורטו בתסקיר ניתנו נוכח גילו של הקטין וכי אין כוונת העו"ס כי טובת הקטין ללון עם אביו רק פעמיים בשבוע עד הגיעו לגיל 18. הדברים גם עולים ומתיישבים עם האמור גוף התסקיר, במסגרתו שבה וחוזרת העו"ס לסדרי דין כי שני ההורים הם הורים מיטיבים, וכן בניתוח החלופה המומלצת שם נאמר:
"נכון יהיה להתחיל במתווה הדרגתי ללינה של ק' הפעוט אצל אביו תוך התייחסות לצרכיו התפתחותיים, והרגשיים שמותאמים לפעוט בן שנה וחודש. הוספת לינה תורם לביסוס והעמקת ההתקשרות בין הקטין לאביו. לצד זה קיימת חשיבות לביסוס קביעות אצל הקטין."
הערה זו גם מתיישבת עם חקירת העו"ס אשר מתייחסת אל הרחבת הלינות בעתיד כאפשרות "ולכן אני אומרת, אנחנו מאמינים שיהיה אפשר לאפשר לינה ובגלל זה אמרנו נעשה את זה הדרגתי, אף אחד לא אומר שזה לכל החיים הילד הזה יגדל ויהיו לינות יותר ארוכות והילד גם ירצה יותר לינה. הוא יבין הוא ידבר זה ילד שעדיין לא מדבר, לא יכול להביע את מה שהוא מרגיש." (עמ' 9 שורות 11-15 לפרו' הדיון מיום 18.10.22) וכן "במקום לדבר על הדברים המהותיים, מה הילד צריך, או מה לא צריך, הריב הוא אם הוא ישן עוד יום או לא ישן יום. ואני אומרת לאט לאט, יש הרחבנו, עשינו הרחבות, ילד שלא ישן אף פעם, כבר ישן אצל אבא שלו יומיים בשבוע, מקבל סוף שבוע, בואו תתנו לזה רגיעה, הילד יגדל, הוא יגדל, יבקש את אבא שלו והוא ישן אצלו אולי אפילו כול השבוע בהמשך, אנחנו רואים את זה, תן לילד הזה לנשום, לנוח, לאהוב את אבא שלו בצורה ראויה ולאהוב את אימא שלו בצורה ראויה" (עמ' 21 שורות 10-16 לפרו' הדיון מיום 18.10.22)
מהאמור לעיל עולה כי טענת האם במסגרת סיכומיה לפיה אין לסטות מהמלצות התסקיר וכי יש להותיר את זמני השהות כפי שהם היום בהתאם לשלב השלישי של ההמלצות, אינה יכולה להתקבל. לא חלילה כי בתסקיר נפל דופי אלא, היות וההמלצות גם הן מסויגות וברור כי הן מתייחסות להדרגה אשר יש לקיים נוכח גילו של הקטין בעת פתיחת ההליכים ובעת כתיבת התסקיר, ונוכח העובדה כי בעת שניתן התסקיר לא התקיימו לינות כלל.
16. זאת ועוד, נראה כי גם האם מבינה ואולי אף סבורה כי אין מקום לקיים את ההסדר המוצע בתסקיר לנצח וכי יש למצוא הסדר רחב יותר, אשר יחול על הצדדים לאורך זמן ויהיה קבוע ויציב, והכל למען טובת הקטין, אשר זקוק הן לקשר עם שני הוריו והן ליציבות.
האם כאמור לעיל, הציעה כי ככל ולא תתקבל עתירתה לקבלת המלצות התסקיר כלשונן, יקבעו כבר עתה זמני שהות קבועים עד לבגרותו של הקטין, כך שהקטין ישהה עם האב בכל שבוע בימים ב' ו-ד' כולל לינה ובכל סוף שבוע שני מיום ו' ועד א'. הסדרים אלו שמציעה האם הם כמעט שוויוניים ולמעשה בהתאם להם הקטין לן אצל האם בכל שבועיים 8 לילות ואצל האב 6 לילות.
17. שבתי ועיינתי בטענות האב ולא מצאתי כל טעם אשר מניח את הדעת לקבוע זמני שהות באופן מסורבל, מרובה במעברים וטלטלות כהצעתו עד גיל 6. כזכור האב מבקש כי עד הגיעו של הקטין לגיל 6 זמני השהות עימו יתקיימו כך שבשבוע הראשון הקטין ישהה עם האב בימי ב', ד' ו-ה' כולל לינה, ובשבוע השני הקטין ישהה עם האב בימי א' ו-ד' כולל לינה, ובסופ"ש מיום ו' עד יום א'.
האב אשר לאורך כל ההליך עסוק בחלוקה השוויונית של זמני השהות ובזכותו לזמני שהות שווים באופן מתמטי, לא נתן טעם מספק מדוע יקבעו זמני שהות בימים שונים בכל שבוע ובאופן בלתי עקבי ומסרבל, וזאת מלבד הטענה כי יש לקבוע זמני שהות שוויוניים באופן מידי, עד כי נראה כי המאבק על חלוקה שווה הפכה לעיקר ומנעה כל פתיחות וניסיון לאזן שיקול זה יחד עם שיקולים נוספים כמו קביעות ויציבות ועקרונות נוספים לרבות עקרון העל בדבר טובת הקטין. כשלכל אלה מצטרפת העובדה כי אותה גמישות ופתיחות תסייע לבניית אמון ושיתוף פעולה בין ההורים אשר אין ולא יכול להיות ספק כי תיטיב בסופו של יום עם הקטין, ראו לעניין זה אף האמור בחקירת העו"ס לסדרי דין בעמ' 10 ש' 13 – 19 : "אבל אני חושבת די הרבה פריסה גדולה, האימא גם הסכימה דיברנו על זה, האבא אמר הילד חולה אני רוצה לשמור עליו כי אני עובד בבית. אמרתי למה לא והאימא הסכימה וחתמנו על זה שבזמן שהילד חולה היא מתקשרת אליו ובאמת זה קורה. אני יותר חשתי גמישות מצד האימא מאשר גמישות מצד האבא וגם האבא אמר לי בסופו של יום תראי, אם לא תסכימי עם מה שאני רוצה אני אלך גם לעליון, בסדר. מה אני תלכו למאבקים עד העליון, זה ההבנה המקצועית שלי".
ובהמשך בעמ' 13 ש' 15 – עמ' 14 ש' 16 : "תראה אני מאוד חושבת שכדאי מאוד, אני ראיתי גם את האימא באמת שהיא מאוד מוכנה להתגמש וללכת וזה נורא נורא חשוב שגם האבא יבין את זה. אם יש שפה ביניהם טובה אז ממילא הם יעשו גם דברים מחוץ לחדר, יהיו הסכמות ביניהם, הם לא יצטרכו אותנו. אנחנו רואים את זה בתיקים אחרים, ככל שיש הבנה אבל אם יהיה התעקשויות, כול אחד יתעקש וילך ואז אנחנו נראה עוד שנה שנתיים ילד מסכן ואומלל. זהו ואני כן אומרת שכל צד צריך להבין גם למרות שאני כאילו מייצגת את הילד, צריך להבין גם ללכת שווייה שווייה גם עם ההורה גם שני ההורים ולא להשתמש במושג הזה חצי חצי ומגיע לי. זה ילד, זה לא רכוש. זה הדעה שלי".
18. בעניין זה מקובלת עלי עמדת האם כי טובת הקטין שהסדרי השהות המתקיימים יהיו קבועים, סדורים ויציבים וכי החלוקה המוצעת על ידי האב משדרת נוקשות והעדר כל גמישות. ויובהר, אין כל ספק כי זכותו של האב, כמו גם של הקטין לזמני שהות רחבים עם שני הוריו כך ששני הוריו יגדלו אותו באופן שווה וישמשו עבורו דמויות הוריות עיקריות, מבלי שהורותו של האב תקבל מקום משני. יחד עם זאת, ברור הוא כי על מנת לקיים הורות נוכחת ומשמעותית אין הכרח כי חלוקת הזמנים תהא שווה באופן מתמטי, אלא שיש לדאוג לזמני שהות רחבים ומשמעותיים עם שני ההורים תוך שמירה על יציבות וקביעות בחיי הקטין אשר הינם חלק בלתי נפרד מעקרון העל של טובת הקטין, תוך שהרחבה נוספת בעתיד תעשה באופן מודרג ובהתאם לטובת הקטין. לעניין זה יודגש כאמור לעיל כי האם ממילא הסכימה לזמני שהות רחבים וגדר המחלוקת בין הצדדים בסופו של יום הינו מצומצם ביותר.
19. בעניין זה אציין כי עיקר חקירתה של העו"ס לסדרי דין ע"י ב"כ האב התמקדה בתפיסת עולמה של העו"ס כפי שהאב רואה זאת, תוך ניסיון להציג העו"ס לסדרי דין כמי שמחזיקה בתפיסות מגדריות ישנות, ואשר מתנגדת ללינות רחבות אצל האב ומעדיפה את האם על האב ומכאן נובעות המלצות התסקיר. למותר לציין כי אין בית המשפט סבור כך והאמור אינו עולה מחקירתה של העו"ס לסדרי דין ובכל מקרה בית המשפט "אינו חותמת גומי" וההכרעה בסופו של יום מוטלת עליו.
כפי ששבתי וחזרתי גם במהלך הדיון, לטענות אלו כמו גם לחקירה בעניין זה, אין כל רלוונטיות, שכן המחלוקת בתיק זה אינה נסובה כלל על השאלה האם יש לאפשר לינות בבית האב או לחילופין האם יש לאפשר זמני שהות רחבים. נקודת המוצא הנה כי שני ההורים הם הורים מיטיבים וכי זמני השהות של שני ההורים הם רחבים, כאשר המחלוקת, כעת ולאחר שכבר התקיימה ההדרגה, הינה רק ביחס לאיזה ימים והאם החלוקה תהיה שווה באופן מתמטי.
ראו לעניין זה ראו חקירת העו"ס לסדרי דין בעמ' כולו – עמ' 17 ש' 1 – 3, לרבות הערת בית המשפט:
"כ.ה. יחזקאל אליהו: גברתי אבל מה זה משנה מה היא חושבת, הרי יש כבר פסיקה שהשתרשה שנים, אנחנו לא הולכים לחזור עכשיו אחורה.
עו"ד יעל גיל: אבל על זה היא מתבססת בתזכיר שהיא כתבה.
ת.לא, ממש לא,
כ.ה. יחזקאל אליהו: גברתי אני באמת עוד פעם חוזר אני באמת לא מבין מה בהצעה שהצעתי שהיא כמעט חמישים אחוז כמעט, לא סביר לא הגיוני ולמה אנחנו צריכים לנהל את התיק. גברתי רוצה להמשיך לחקור, בבקשה. לא צריך לחקור אותה על ה- האג'נדה שלה ברורה מזה, אני גם כן לא חושב שאנחנו היום יכולים לחזור אחורה בפסיקה, זה לא יקרה. כול השאלה היא עוד פעם לעניין הנגרם (צ.ל הדרגה י.א) ולעניין הימים. אף אחד לא חושב לא בית המשפט גם לא העו"ס לסדרי דין, אף אחד לא חושב שמרשך הוא אב פחות טוב מהאימא כאימא. שניהם הורים מיטיבים, יש אולי הורה אחד קצת נוקשה יותר הורה אחד פחות נוקשה. אבל עדיין המסגרת ברורה, אף אחד לא טוען שמישהו לא יקבל זמני שהות רחבים בסופו של יום, כול השאלה אם אנחנו באמת צריכים לעמוד על חמישים חמישים, על זה – ויש לא מעט פסקי דין שכבר קבעו את זה. שקטין הוא לא חלק מהרכוש ועמידה על חמישים חמישים היא לא תמיד עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. אז אני אומר עוד פעם רוצים לנהל את התיק בבקשה, תמשיכו לחקור אותה.
ש.את יכולה רק לענות לי בבקשה?
ת. מה שאני כתבתי, כתבתי מתוך ראיית טובת הקטין, טובת הקטין היא כזאת, צריך להיות אחריות הורית משותפת ומבורכת אבל לא בעלות משותפת של חצי חצי, זה מה שאני מדברת עליו. וזה גם מאוד ברור בכתיבה שלי כי עובדה שניתן ימים מורחבים ושעות ולילות, לא נמנע מאף אחד, להגיד חמישים אחוז חמישים אחוז, אני כעו"ס מקצועית, לא הולכת איתה, לא חושבת שזה לטובת הקטין."
20. כך גם התצהירים של העדים מטעמו של האב : אמו וגיסו לא נדרשו לצורך הכרעה ואין להם כל רלוונטיות ו/או תרומה לצורך ההכרעה בתובענה שכן אין כל ספק או מחלוקת כי המדבור בשני הורים מיטיבים, וכי זכותם של שני ההורים לקיים הורות משמעותית ונוכחת עם הקטין והיה בהם אך להעצים את הסכסוך.
21. האם כאמור הציעה כי במידה ולא יתקבלו המלצות התסקיר, זמני השהות עם האב יתקיימו בימי ב' ו-ד', כולל לינה ובכל סופ"ש שני בימי ו' ושבת כולל לינה, ובתנאי שאלו יהיו זמני השהות הקבועים עד לבגרותו של הקטין. מלבד החשיבות שביצירת יציבות בחיי הקטין, האם לא הצביעה על טעם מניח את הדעת, מדוע בהגיע הקטין לגיל 6, לא תתווסף לינה אחת לשבועיים בימי ה' כבקשת האב. אינני רואה מדוע הוספת לינה אחת פעם בשבועיים תפגע ביציבות, ובעיקר כאשר מדובר בקטין כבן 6 שנים, אשר מטבע הדברים גם יבין באופן בהיר יותר את מציאות חייו בכלל ואת חלוקת הזמנים בפרט.
22. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לקבל את הצעת האם עד הגיע הקטין לגיל 6, ולקבל את הצעת האב החל מגיל 6 וזאת משהסדרים אלו משקפים את טובת הקטין באופן המאוזן ביותר. החלוקה המוצעת על ידי האב עד הגיע הקטין לגיל 6 היא חלוקה מסורבלת, מסורבל, מרובה במעברים וטלטלות ולא מצאתי כל נימוק ממשי לאמצה, וודאי לא רק על מנת לייצר שוויון מספרי, כאשר זמני השהות רחבים מאוד ממילא . אין כל טעם ליצור סרבול כך שבכל שבוע ישן הקטין אצל הורה אחר בימים שונים ויש ליצור שגרה אשר תאפשר סדר יציבות ו- וודאות. באופן דומה, אין כל סיבה למנוע לינה נוספת החל מגיל 6, כהצעת האב, והאם לא נתנה כל טעם ענייני מדוע לא לאפשר זאת.
23. משכך אני קובע כי זמני השהות יתקיימו כדלקמן:
עד הגיעו של הקטין לגיל 6 זמני השהות עם האב יתקיימו בימי ב' ו-ד', כולל לינה ובכל סופ"ש שני בימי ו' ושבת כולל לינה.
החל מגיל 6 לימי השהות עם האב יתווסף אחת לשבועיים יום נוסף, כך שבשבועות בהם בסוף השבוע הקטין שוהה עם האם, הוא ישהה עם האב ביום ה'.
זמני השהות יחלו בכל יום בשעה 8:00 בבוקר, שההורה שהקטין אמור ללון אצלו באותו היום הוא ההורה האחראי לקטין.
חלוקת הזמנים בחגים תהא שוויונית, מחצית על מחצית. ככל והצדדים לא יגיעו להסכמות ביחס לאופן החלוקה הם יפנו לעו"ס לסדרי דין אשר תערוך טבלה שוויונית של חלוקת החגים למשך שנתיים, כך שזו תחזור על עצמה עד הגיע הקטין לגיל 18.
24. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי והעובדה כי חלק מטענותיו של כל צד נתקבלו וע"מ שלא להסלים הסכסוך בין הצדדים לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות כנגד מי מהצדדים בשלב זה וההוצאות בגין הליך זה יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בתביעת המזונות אשר תלויה ועומדת.
25. המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור התיק.
26. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה של הצדדים והקטין.
ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"ד, 03 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
