בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
המבקשת:
עו"ס לחוק נוער
מחלקה לשירותים חברתיים
נגד
המשיבים:
1. האב
ע"י ב"כ עו"ד שדה
2. האם
ע"י ב"כ עו"ד בליטי
בעניין הקטין:הקטין
באמצעות האפוט' לדין עו"ד יששכר
פסק דין חלקי
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
לפניי בקשה להכריז על הקטין כקטין נזקק בהתאם לסעיפים 2(2) ו- 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך – 1960 (להלן: "חוק הנוער") לתקופה של שנה.
הקטין יליד שנת 2012. כיום כבן 9. הוא בנם המשותף של המשיבים.
כמעט מיום לידתו מתנהלים בין הצדדים הליכים משפטים קשים וחריגים בהיקפם ועוצמתם. ההליכים התנהלו בישראל ובXXX, שהייתה מקום מושבם הקבוע של הצדדים בעת לידת הקטין.
הליכי הנזקקות בעניינו של הקטין החלו בחודש יוני 2021 (במסגרת תלה"מ 50174-01-21).
ביום 13.7.2021 התקבלה בקשת עו"ס לחוק נוער לנקיטת אמצעים זמניים בהתאם לסעיף 12 לחוק הנוער. במסגרת זו אושר לרשויות הרווחה להוציא את הקטין ממשמורת הוריו למרכז חירום אינטרני למשך 3 חודשים מיום קליטתו ממרכז החירום. עו"ס לחוק נוער הייתה אמונה לקביעת אופן הקשר בין הקטין לבין הוריו בזמן שהותו של הקטין במרכז החירום. ערעורה של האם לבית המשפט המחוזי נדחה (ענ"א 50877-07-21).
ביום 26.10.2021 הוגשה בקשה להארכת הצו למשך חודשיים נוספים (תנ"ז 60727-10-21). ביום 14.11.2021 ניתן פסק דין להמשך שהותו של הקטין במרכז חירום עד ליום 26.12.2021. במסגרת פסק הדין נקבע כי עד לתום התקופה תוגש בקשה ובה יוצגו חלופות הן להחזרת הקטין לשגרה בבית הוריו והן חלופות להשמה חוץ ביתית.
במסגרת ערעור שהגישה האם על פסק דין זה הגיעו הצדדים להסכמה בבית המשפט המחוזי ביום 7.12.2021 (ענ"א 47059-11-21) כי הקטין ייצא ממרכז החירום לאביו ויתקיימו זמני שהות מפוקחים עם האם, כדלקמן:
"1. מבלי שהדבר מהווה אינדיקציה כלשהי וכל צד שומר על מלוא טענותיו ועל מנת לבקשותיו ותחינותיו של הקטין לצאת ממרכז החירום, הקטין יצא היום ממרכז החירום, לאחר שיקבל הכנה מתאימה ע"י גורמי הטיפול, ויעבור להתגורר בביתו של האב.
2. האם תקיים הסדרי שהות עם הקטין כמה פעמים בשבוע במרכז החירום, בפיקוח מרכז החירום במועדים שיתואמו.
3. העו"ס הגב' XXX תוסמך לצמצמם או להרחיב את הסדרי השהות של האם עם הקטין בהתאם לטובת הקטין.
4. וועדת התכנון, טיפול והערכה תתכנס כמתוכנן והיא תקבל את החלטתה לאחר שתישמע את הצדדים כמתוכנן וכל צד רשאי כמובן לפנות בכל הליך לבית משפט קמא בכל הקשור להמלצות וועדת התכנון.
5. מובהר בזאת שאין בהסכמת האם בכדי להוות הודאה כלשהי בטענות בדבר ניכוי הורי וכל צד כאמור שומר על מלוא טענותיו.
6. היום האב ייקח את הקטין למצעד הלפידים ב***.
7. הקטין ימשיך ללמוד בבית הספר שבו הוא למד בשנה שעברה, בית ספר*** ב***.
8. אנו מבקשים מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכמה זו. "
ביום 14.12.2021 הוגש הליך זה, ובו עתירה להכריז על הקטין כנזקק בהתאם לסעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער.
בהליך זה הוגשו בקשות רבות מאוד ובימ"ש נדרש ליתן החלטות באופן תכוף, לעיתים מספר פעמים ביום. ניכרה היטב עוצמת הסכסוך בין ההורים שגלשה לכל המעורבים בעניין המשפחה.
לאחר שגם בית הספר של הקטין הפך לזירת מאבק בין ההורים קבעתי ביום 17.1.22 לגבי הקשר עם בי"ס כך: "מטרת ההחלטה היא שימת הקטין במרכז. לא את הוריו, לא את הסכסוך ולא איש אחר מלבדו. בית הספר אינו עוד זירת סכסוך והוא ואנשי צוותו אמורים להיות עסוקים אך בהבטחת חינוכו ושמירת שלומו של הקטין. הם לא גורם בין ההורים ואין לשים אותם בקונפליקט בין ההורים או מול גורמים אחרים. המתווה הנוכחי שנקבע מבטיח קשר עם שני ההורים כאשר ברקע חוק נוער וההחלטות שניתנו בו. ההחלטות שניתנו נועדו לשרת את טובתו של הקטין ואין מקום למעקף שלהן באמצעות הפיכת בית הספר לזירה נוספת של מחלוקות לרבות של מפגשים שאין להם מקום בעת הזו גם לא במתווה שהוסכם בבימ"ש המחוזי".
ביום 17.1.2022 ניתנה החלטה בה נקבע כי אין להורות על שילובו של הקטין בטיפול כאשר יש מחלוקת לגבי עצם הנזקקות, ורק לאחר שיימצא שיש עילת נזקקות אדון בדרכי הטיפול. כמו כן, בכל הנוגע לזמני השהות של האם עם הקטין צויינו הדברים הבאים:
"3. בכל הנוגע לזמני השהות של האם עם הקטין – מאז הדיון בבימ"ש המחוזי ומאז הדיון במעמד הצדדים בפני ביום 27.12.2021 חל קרע בל ניתן לאיחוי בין האם לכל הגורמים המטפלים ומי שהיו אמונים על קיום המפגשים (גם כאלו אשר בעבר האם נתנה בהם אמון מלא והם שיבחו אותה על התנהלותה בעבר). גם לשיטתה של האם היא אינה מסכימה להמשך הביקורים במרכז החירום, איבדה אמון בכל צוותו (ובפרט בעו"ס — ובמנהלת עו"ס —) ואף מדגישה כי התנהלותם גרמה לה ולבן זוגה לטראומה. האם הציעה מתווה של אשת מקצוע שתלווה את המפגשים של הקטין עימה בביתה. אין לכך הסכמה של אף צד מלבדה. הצגת הדברים על ידי האם שבעבר כל בקשה של האב להעברת איש מקצוע מתפקידו נענתה – אינה נכונה. המתווה שהוצע על ידי האם, אינו מתאים ברמת הקונפליקט הנוכחי ובקיומו של חוק נוער בפועל כעת, וכאשר אין הסכמה לעצם הנזקקות.
4. בצער יש לציין כי הקונפליקט כעת נותן אותותיו כאשר גם הסכמות שהושגו במאמץ ראוי לציון בבימ"ש המחוזי, לא ניתן לקיימן. אין זו העת לדון בסיבות לכך והן יידונו בהמשך במידת הצורך ככל שהדבר יידרש לתיק הנזקקות.
5. על אף ההחלטות הקודמות של בימ"ש זה בהתאם למתווה שנקבע במחוזי – גם עו"ס לחוק נוער וגם האם – מודיעות נחרצות כי מתווה זה לא ישים. כל אחת תולה את האשם בשניה. אין מקום לדון במקורות העניין כעת. יש לדאוג כי הקטין יראה את אימו בסביבה נטולת קונפליקטים מעבר למצב הקיים הקשה ממילא. המצב שנוצר מכמיר לב וחושף את הקטין לקונפליקט נוסף – שבוודאי אינו נדרש לו – בין האם לבין צוות מרכז החירום.
6. על כן אני מורה כי המפגשים בין האם לבין הקטין יתקיימו במרכז קשר. יש צורך בפרט עד להכרעה בהליך כי הדברים יהיו בפיקוח וכאשר ניתן יהיה לקבל דיווחים מלאים על המפגשים. הדבר אמור במובהק לסייע גם לאם, אשר מתנגדת לאנשי הטיפול הקיימים שהיו אמונים עליה בעבר.
7. עם זאת אין מקום לצמצום למפגש של פעם בשבוע כמבוקש על ידי עו"ס לחוק נוער. לאחר קליטת הצדדים במרכז הקשר ושיתוף פעולה שלהם עם הוראותיו, המטרה היא ל-3 מפגשים בשבוע באותה מתכונת שהייתה במרכז החירום. התנאי לכך הוא שיתוף פעולה מלא של שני ההורים עם הוראות מרכז הקשר".
האם הגישה ערעור על ההחלטה מיום 17.1.22. ביום 13.2.2022 במסגרת דיון בבית המשפט המחוזי (ענ"א 48004-01-22), ניתן פסק דין בית המשפט המחוזי כדלקמן:
"5. הערעור שהוגש בפני ונדון היום התייחס לשני רכיבים: הראשון – טענת המערערת שהביקורים לא מתקיימים שלוש פעמים בשבוע; השני – בקשתה כי הביקורים ייערכו בפיקוח פרטי ולא במרכז קשר.
6. בפתח הדיון הסכים ב"כ המערערת כי אכן אין מקום לערעור ביחס לטענות בדבר אי קיום המפגשים. ככל שההחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא לא מקוימת ולא מתקיימים ביקורים שלוש פעמים בשבוע, רשאית המערערת לפנות לבית משפט קמא בבקשה מתאימה. אין כל עילה להגיש ערעור בגין רכיב זה.
לא מגישים ערעור בגין אי קיומה של החלטה.
7. נותר לדון בבקשת האם כי יתאפשר לה לשכור מפקח פרטי על חשבונה, כך שהמפגש של הקטין עמה יהיה בביתה ולא במרכז קשר.
8. בסיום הדיון הודיע ב"כ המערערת כי היא מסכימה לממן פיקוח על ידי איש מקצוע פרטי.
9. ב"כ היועמ"ש ואף האפוטרופה לדין לא התנגדו להצעה זו. אדרבא, כפי שציינה האפוטרופה לדין, הקטין משווע לקשר טוב עם אמו וברור שביתה הוא מקום מתאים הרבה יותר ממפגשים מאשר במרכז הקשר.
10. ברור כי יש לוודא שיהיה פיקוח מקצועי לאור טענות בדבר הסתה של הקטין על ידי האם.
11. האם תוכל להגיש רשימה של אנשי מקצוע כגון עו"ס או פסיכולוגים לעיונה של ב"כ היועמ"ש והעו"ס, אשר יבחנו האם האנשים המוצעים מתאימים לתפקיד.
12. ככל שתתעורר מחלוקת בדבר זהות המטפל הפרטי, יכריע בדבר בית משפט קמא. עד לקביעת מטפל פרטי מוסכם או שיאושר על ידי בית המשפט קמא, ימשיכו המפגשים להתקיים במרכז קשר".
עד לעת הזו לא היה גורם מוסכם מפקח פרטי על המפגשים. בשלב מסויים האם זנחה בקשותיה אלה. בימים האחרונים לאור קונפליקט קשה שהתעורר לצדדים מול מרכז הקשר הנוכחי (למרות דיווחים חיוביים לגבי האם) חזרה בבקשות בעניין זה.
ביום 3.4.22 הודיעה עו"ס לחוק נוער כי מרכז הקשר הנוכחי מסרב להמשיך לטפל במשפחה לאור התנהלות שני ההורים.
ביום 5.4.22 נדחתה בקשת האם (בקשה 79) להעברה מתפקידן של עו"ס לחוק נוער והאפוט' לדין, כדלקמן:
"לאחר בחינת הבקשה, תגובת האב, תגובת האפוט' לדין ותגובת העו"ס לחוק נוער – דין הבקשה להידחות.
1. אי שביעות רצון ואי הסכמה מול עו"ס לחוק נוער וניהול הליך משפטי שהיא צד לו כמבקשת אינם נימוק להעברתה מתפקידה. העו"ס הגדירה באופן תמציתי אך נכון כי סמכויותיה נתונות בחוק והיא עושה עבודתה במסגרת תפקידה המקצועי. לא מצאתי גם את הרבב המיוחס לעו"ס בהרחבה ע"י האם. בעבר האם לא העלתה טענות שכאלה כנגד העו"ס וכעת בשעת הכרעה וכאשר עמדות העו"ס אינן כעמדותיה היא מבקשת להחליפה. אין בעל דין יכול להחליט מי העו"ס שתטפל בעניינו. מעבר לכך לא מצאתי גם עילה להעברת העו"ס מתפקידה בהליך זה.
2. בכל הנוגע לאפוט' לדין – האפוט' לדין מונתה על ידי בית המשפט לפני כשנה וחצי. היא נוקטת גישה נוקבת וישירה מול שני ההורים תקופה ארוכה וכאשר צידדה יותר בעמדות האם לא נשמעה כל טענה של האם נגדה. האפוט' לדין פועלת אך ורק לטובת הקטין ומציגה עמדה מורכבת וכוללת המציגה את טובתו בעיניה המקצועיות וטובתו ושימתו במרכז בלבד. היא משמשת גם כזרועו הארוכה של בימ"ש לשמיעת הקטין ולבחינת טובתו באופן ישיר. שביעות רצון של מי מההורים לא רק שאינה תנאי להמשך מינוי אלא רק מחזקת כי הקטין הוא נפרד מהוריו ויש להשאירה בתפקידה. יתרה מכך, האפוט' לדין עד לאחרונה הייתה גורם משמעותי וקרוב לקטין והוא סמך על האפוט' לדין בדברים שפירט בפניה ובאריכות. התנתקות הקטין מהאפוט' לדין וסירובו בימים האחרונים לשוחח עימה רק מעידים על מצבו המצער. האפוט' לדין נדרשה לעניינים הקשורים להליך זה ללא הרף ונתנה מענה להורים גם כאשר הדבר חרג מתפקידה מאחר וסברה כי הדבר הוא לטובת הקטין. על כן ובעת הזאת כאשר הגיעה עת הכרעה מהותית אין מקום להעבירה מתפקידה והדבר מנוגד לטובת הקטין באופן ברור. וייאמר עוד ברורות: האפוט' לדין ידעה לשבח את שני ההורים וידעה בכל הדיונים וכתבי הטענות להציג תמונה מורכבת, ועם זאת ידעה גם להגיד את עמדה בהתאם לטובת וצרכי הקטין גם כאשר היא אינה עולה בקנה אחד עם עמדת מי מההורים.
הבקשה על שני חלקיה נדחית."
בתיק ניתנו עד עתה 130 החלטות. התקיים דיון ראשון ארוך ומפורט ולאחריו נקבע דיון הוכחות.
ביום 3.3.22 התקיים דיון הוכחות ארוך בתיק. בו נשמעו חקירות של עו"ס לחוק נוער ועו"ס שטיפלה בקטין במסגרת מרכז החירום. לאחר שהוגש הפרוטוקול המתומלל ניתן צו לסיכומים בכתב.
כל ניסיון להביא את הצדדים להסכמה לטובת הקטין לא צלח. מספר ההחלטות בתיק מעיד על עוצמת הסכסוך. גם הסכמות שכבר ניתנו בבימ"ש זה ובבימ"ש המחוזי לא קויימו.
בית המשפט נדרש להידרש לעניינו של הקטין בהליך הנזקקות כמעט מידי יום ביומו ובימים מסוימים מספר פעמים ביום. אשר על כן ולאחר כל זאת, ניתן כעת פסק דין חלקי לגבי הכרזה על הקטין כקטין נזקק.
יודגש כי איני דנה כעת בדרכי הטיפול ובדרך להתמודדות עם הכרזת הקטין כנזקק ודברים אלה יוכרעו בהמשך, כפי שיפורט להלן.
ב. טענות הצדדים
תמצית טענות עו"ס לחוק נוער
עו"ס לחוק נוער טוענת כי מתקיימים התנאים בהתאם לסעיפים 2(2) ו- 2(6) לחוק הנוער, ויש להכריז על הקטין כנזקק למשך תקופה של שנה.
עו"ס לחוק נוער טוענת כי המאבקים המשפטיים בין ההורים המתקיימים במשך שנים, כאשר הקטין נמצא בתווך בין הוריו, פוגעים בקטין. היא מדגישה כי ההורים אינם מסוגלים לראות את הקטין בנפרד מעצמם ועמדותיהם גורמות נזק לקטין. המלחמות של ההורים לאור הקונפליקט ביניהם הובילו את הקטין לאמירות אובדניות וגם היום מצבו הרגשי מעורר דאגה רבה. היא מדגישה כי שלומו הרגשי עלול להיפגע ואפילו נפגע ממש מהתנהלות ההורים.
עו"ס לחוק נוער מציינת כי במידה והבקשה תידחה ושירותי הרווחה ייצאו מהתמונה, ימשיכו ההורים באותה התנהלות שהייתה טרם שהוצא הקטין למרכז חירום. דבר המעלה חשש ממשי לשלומו הפיזי והרגשי, והיא שבה ומפנה לאמירות האובדניות של הקטין.
תמצית טענות האם
האם טוענת כי יש לדחות את הבקשה מאחר הקטין אינו קטין נזקק. לטענת האם, מדובר בבקשה הזויה (כך בלשונה בסיכומיה), כאשר הבקשה אינה מראה כי שלומו הגופני או הנפשי של הקטין עלול להיפגע. לטענת האם, רשויות הרווחה ב*** התנהלו באופן פלילי, לא אתי ומסוכן (כך בלשונה בסיכומיה).
לטענת האם, עו"ס לחוק נוער מסרה עדות שקר בבית המשפט. עו"ס לחוק נוער שינתה את עמדתה בהליך מהקצה אל הקצה: בתחילה טענה כי שני ההורים הם מקור הבעיה, לאחר מכן טענה כי האם מסיתה. בעדותה חזרה בה העו"ס מטענת ההסתה ובסיכומים כלל לא טענה כי האם מסיתה כנגד האב. לטענת האם, בסיכומיה חזרה העו"ס על הטענה כי עילת הנזקקות היא הסכסוך בין ההורים על אף שבעדותה בבית המשפט טענה שאין סכסוך. לטענת האם, הדבר מעורר חשש ממשי לגבי המקצועיות והאמינות של העו"ס לחוק נוער.
לטענת האם, טענת הנזקקות לא הוכחה ומאז שנכנסה העו"ס לחוק נוער לתמונה הקטין סובל. לטענת האם, כל פעולה של עו"ס לחוק נוער גורמת לקטין סבל וייסורים (כך בלשונה בסיכומיה).
האם חוזרת בסיכומיה על הטענה כי הקטין מביע רגשות של שנאה ופחד כלפי האב בגלל התנהלות האב כלפי הקטין הכוללת איומים, אלימות ולקיחה של חפציו האישיים וחיפוש בהם לרבות בבית הספר בנוכחות ילדים אחרים.
האם מכחישה כל טענה של הסתה שלה כלפי האב וטוענת כי טענה זו הועלתה רק כי הדבר מתאים לאינטרס של עו"ס לחוק נוער.
תמצית טענות האב
האב טוען כי יש לקבל את הבקשה ולהכריז על הקטין כקטין נזקק. לטענתו של האב, האם ממשיכה לערב את הקטין בהליכים המשפטיים, לנכר ולהסית אותו כנגד האב ולהציג את האב וביתו כמסוכנים לקטין. לטענתו, האם גורמת לקטין לקונפליקט נאמנויות קשה. האב מכחיש את כל טענות האם לאלימות שלו כלפי הקטין. הוא מדגיש כי עצם העלאת הטענות מראה את התנהלותה של האם כנגדו.
האב טוען כי הקטין נמצא בסיכון גופני לאור האמירות האובדניות שהשמיע טרם הוצאתו למרכז חירום. האב טוען כי הקטין נמצא בסיכון נפשי כאשר האם מונעת טיפול נאות בקטין, מערבת את הקטין בהליכים, מסיתה ומנכרת כלפי האב ובני משפחתו, גורמת לקטין לקונפליקט נאמנויות וממציאה טענות בדבר מסוכנות ואלימות כלפי הקטין. האב טוען כי האם בהתנהגותה משפיעה לרעה על הקטין תוך שהיא מציגה בפניו כי ניתן להפר צווים שיפוטיים לא לקיים את החלטות הרווחה ולקיים רק את הדברים המקובלים עליה. לטענת האב, התנגדותה של האם לדרכי הטיפול למרות ההמלצות של כל גורמי הטיפול, האפוט' לדין ובית המשפט מעמידה את הקטין בסיכון.
האב מדגיש כי מאז שהקטין בחזקתו הוא מעודד את הקשר עם האם והקטין שמח לפגוש בה. זאת להבדיל מהמצב הקודם שבו הקטין לא פגש באב כלל תקופות ארוכות, ומצבו הלך והתדרדר ותיאר את חייו כגיהינום. האב סבור כי ללא הכרזה על הקטין כקטין נזקק, הקטין לא יקבל טיפול ראוי והמצב ישוב להיות כפי שהיה, והוא לא יזכה להיות עם בנו באופן משמעותי כפי שהיה בעבר טרם שהייתה מעורבות אינטנסיבית של הרווחה.
לטענת האב מאז ההסכמה שהייתה בבית המשפט המחוזי כי הקטין יעבור ממרכז החירום לביתו והמפגשים עם האם הם בפיקוח מצבו של הקטין השתפר אולם האם אינה רוצה שמצבו ישתפר בבית האב ועל כן החריפה את טענותיה כלפי האב, כלפי העו"ס לחוק נוער וכלפי האפוט' לדין. האב מעלה חשש כי ככל שהקטין לא יוכר כנזקק ולא ייקבעו דרכי טיפול הולמות מצבו הנפשי של הקטין יתדרדר עד כדי יצירת הפרעת אישיות.
תמצית טענות האפוט' לדין של הקטין
האפוט' לדין מצטרפת לבקשה להכריז על הקטין כקטין נזקק. היא מציינת כי לו הייתה הסכמה של שני ההורים למתווה טיפולי מתאים לקטין ולהם עצמם, יכול היה להיחסך הליך זה ולא היה צורך להכריז על הקטין כקטין נזקק.
האפוט' לדין מציינת כי מתקיימות הוראות סעיף 2(6) לחוק הנוער לאור מצבו הנפשי של הקטין ולאור העובדות שהונחו בפני ביהמ"ש. האפוט' מציינת כי היא תקווה שייקבעו דרכי טיפול מפוקחות לצורך חילוצו של הקטין ממצוקתו, והחזרתו למסלול חיים חיובי ומטיב ולקשר משמעותי עם שני הוריו.
האפוט' לדין מציינת כי חלה התדרדרות במצבו הנפשי של הקטין וביחסו אליה. היא מציינת כי בעבר היה ביניהם קשר, בטוח רצוף וקרוב וכעת חל שינוי מהקצה אל הקצה ביחסו של הקטין אליה. הקטין נוהג אל האפוט' לדין, בעויינות, כעס וחוצפה (דברים חריגים להתנהגותו בעבר המעידים לטעמה על מצבו) ולצד זאת ניכרת מצוקה נוראית (בלשונה של האפוט' בסעיף 2 לסיכומיה).
האפוט' לדין מציינת ששני ההורים אוהבים את הקטין וכל אחד מהם סבור שהוא פועל לטובתו. אולם הם לא חדלים מהמאבק ביניהם ולא מצליחים להגיע להסכמות. היא מציינת בסעיף 14 לסיכומיה כי כל אירוע בחייו של הקטין הופך עד מהרה ל"זירת קרב", למשל טורניר ג'ודו, חופשה משפחתית, בר מצווה של חבר. היא מציינת כי כתפיו של הקטין לא יכולות יותר לשאת את המעמסה המוטלת עליו.
האפוט' לדין מדגישה כי שני ההורים ובפרט האם מחפשים את "האשמים" ומגלגלים את האחריות על אחרים. היא מציינת כי חל שינוי בהתנהלותו של האב אשר משתף פעולה עם הגורמים עם המטפלים ואף הסכים למתווה הטיפולי שהוצע על ידי שירותי הרווחה והאפוט'. אולם האם ממשיכה במאבקיה בסוברה שהיא פועלת למען טובתו של הקטין ומסרבת למתווה הטיפולי שהוצע.
ג. דיון והכרעה
סעיף 2(2) לחוק הנוער
חוק הנוער קובע בסעיף 2(2) כי קטין הוא נזקק אם: "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה".
לאחר בחינת הטענות, הראיות והעדויות בתיק, אינני סבורה כי סעיף זה מתקיים.
ההורים מסוגלים לטפל בקטין והם אינם מזניחים את הטיפול בו. התנהלותם היא יותר פוגעת בנסיבות העניין ומתאימה לסעיפים 2(6) לחוק הנוער טיפול והשגחה ולא לסעיף זה.
במסגרת רע"א 8081/17 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים – פרדס חנה מציין כב' השופט הנדל את הרציונל בסעיף 2(2) לחוק הנוער והתנאים הנדרשים להכרה בקטין נזקק על פי עילה זו:
"לשונו של סעיף 2(2) היא: "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה". השאלה מהי הזנחה אינה מוגדרת בחוק. מדובר, כדברי האפוטרופא, במושג בעל ריבוי מאפיינים והגדרות. זוהי רקמה פתוחה במובן השלילי. מבנה תת הסעיף עשוי לסייע בהבנתו. ישנה התייחסות להורה האחראי שאינו מסוגל לטפל בקטין – מבחן יכולת – והתייחסות לאחראי שמזניח את הטיפול או את ההשגחה – מבחן תוצאה. נראה, כי הקשר בין שני המסלולים הוא שהורה שמזניח את הטיפול או את ההשגחה הוא כהורה שאינו מסוגל לטפל בקטין. לאמור: ההזנחה בטיפול או חוסר היכולת חייבות להיות ברמה שפוגעת בגרעין טובת הילד".
ראו: רע"א 8081/17 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים – פרדס חנה סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט הנדל (8.11.2017).
בחינת הנדרש על פי הפסיקה מעלה כי בענייננו לא מדובר בהורים שאינם יכולים להעניק מענה לצרכים בסיסיים של הקטין. ההורים אינם מזניחים את הקטין במובנו של החוק והפסיקה, לא מבחינת יכולת ולא מבחינת התוצאה.
ההורים נאבקים על הזכות לגדל ולטפל בקטין. המאבק הוא אחד בשני מבלי יכולת לראות את צרכיו וטובתו של הקטין. אולם אין מדובר בחוסר מסוגלות על פי הפסיקה לספק לקטין את צרכיו הפיזיים והרגשיים. התנהלות ההורים פוגעת בקטין רגשית אולם אני סבורה כי אינה עונה על ההגדרה של הזנחה על פי החוק. הקטין מקבל מענה לצרכים חינוכיים והוא בעל יכולות גבוהות בתחום זה. על אך שהסכסוך ההורי נותן אותותיו גם בהתנהלות בבית הספר ומעלה כי חלה נסיגה בהתנהלות הקטין בפרט מול עולם המבוגרים וכיבוד סמכות לקבל החלטות לגביו, אולם הדברים אינם עולים כדי הזנחתו במובנו של החוק.
על כן, אין מקום להכרזתו של הקטין כקטין נזקק על פי סעיף 2(2) לחוק הנוער.
סעיף 2(6) לחוק הנוער
חוק הנוער קובע בסעיף 2(6) כי קטין הוא נזקק אם: "שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת".
שוכנעתי כפי שיפורט להלן כי מתקיימים התנאים הנדרשים על פי חוק הנוער להכרזה על הקטין כקטין נזקק בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הנוער.
שוכנעתי לאור המסכת הראייתית הענפה כי שלומו הגופני והנפשי של הקטין נפגע במהלך השנים באופן קשה, ואף הולך ונפגע יותר ויותר במהלך הזמן. הקטין משלם את מחיר הסכסוך בין הוריו באופן כואב ומצער.
מהראיות, העדויות ומהדיווחים שהצטברו עולה תמונת מצב מכמירת לב, קשה ביותר ומצוקה הולכת וגוברת המתפשטת לכל תחומי חייו של הקטין. העובדה כי הקטין הצליח עד עתה "להותיר" מספר תחומים בהם הוא מצטיין, מחונן ומגיע להישגים יוצאי דופן אינה שוללת ואינה מבטלת את היותו נפגע קשות מהמשך הסכסוך בין הוריו.
כל הגורמים – הרבים מאוד – אשר פגשו בהורים לתקופות כאלה ואחרות ניסו להובילם לתוצאה אחרת. ההורים לא שעו לכל הבקשות ולכל הניסיונות של הגורמים המקצועיים והאחרים במהלך השנים לשינוי מהותי משמעותי וקבוע.
גם דבריו הברורים של הקטין במהלך השנים אשר נאמרו לגורמים השונים, לאפוט' לדין והן ישירות לבית המשפט, וגם זעקתו המפורשת כי הוריו יחדלו מניהול מאבק על כתפיו הצנומות, לא עזרו. השימוש במילה "גיהינום" חזר על ידי הקטין במהלך השנה האחרונה (ואף טרם לכך בהליכים הקודמים) בהטיות שונות. הקטין הביע בפני האפוט' לדין בצורה מפורשת מספר פעמים כי הוא אינו יכול להמשיך לחיות בעולמו הנוכחי, במאבק שבין הוריו.
שמיעת הקטין – הקטין נשמע על ידי ביום 10.11.2021. כמו כן, הוא נשמע באופן קבוע על ידי האפוט' לדין, הועבר גם מכתב שכתב לבית המשפט בחודש 1/2022. הקטין מביע רצון עז לשקט, וודאות, יציבות. יצויין עוד כי ההתרשמות משמיעתו מעלה כי חלה נסיגה בהתייחסותו לגורמים המטפלים ולעולם המבוגרים. זאת עולה גם מהדיווחים של בית הספר. זאת גם חל באופן מצער לאחרונה מול האפוט' לדין.
בדיון ביום 27.12.21 האפוט' לדין פירטה את מצבו של הקטין ואת דבריו אליה לאחרונה:
"הוא מאוד שמח שנולדה לו אחות. כן הוא ממשיך להתלונן על הבית של אבא ויש לפעמים צעקות והוא רב איתו לפעמים ויש לו ביקורת עליו והוא מכתיב לו איך להתנהג בצעקות. שאלתי אותו האם יש אלימות מצד האב והוא השיב שלא. הסברתי לו שלפעמים הוא הורה מחנך ולפעמים הוא מרים את הקול ולא תמיד בדרך הנכונה ובשביל זה הם ילכו לטיפול כדי לדעת איך לדבר ולהתנהג.
קראתי את הדברים שנכתבו על ידי האמא ומישהו הקניט אותו כשהיה במרכז חירום והתשובה שלו הייתה לא, לא חוויתי כזאת חוויה שמישהו מקניט אותי. שאלתי אותו האם החברים שלו יודעים שהוא היה במרכז חירום, הוא ענה שמי שהיה צריך לדעת יודע. הילדים קיבלו אותו בזרועות פתוחות בשמחה ובאהבה ולא שמעתי ממנו תלונות על משהו שעושים נגדו בבית הספר, גם ממנהלת בית הספר שמעתי את אותו דיווח. הוא אמר לי משפט שכולם יודעים מאיזה חיים אני בא והוא לא מפרט. כשאני מבקשת ממנו לפרט הוא מתקשה לפרט.
דיברתי עם הילד במפגשים עם האמא, שאלתי אותו האם הוא מבין למה הסידור הזה קיים שהוא גר אצל אביו ופוגש את אמו שלוש פעמים רק במרכז חירום, הוא ענה כך הרווחה החליטה למרות שהוא לא מבין את הסיבה. אין שום ספק שמדובר בילד מבולבל שצריך תמיכה וצריך פסיכולוג שילווה אותו וצריך סביבה תומכת משני ההורים ומכל מרכיבי המשפחה.
אומר מה הוא אומר לגבי האם והיא בוודאי תשמח לשמוע. הרגעים הכי טובים בשבוע זה כשאני פוגש את אמא. המפגשים מאוד משמעותיים בשבילי אני רוצה שהמצב יתהפך או לפחות (המשיבה יוצאת מהאולם) או לפחות שאני יוכל ללון אצל אמא שלי. גם אמא לא מושלמת היא גם עושה טעויות ולא רק אבא אבל הרבה פחות. המשכתי לדבר איתו לגבי דברים שונים והוא אמר לי משפט עצוב — לא תשקע בבוץ שלי היא פרינססה היא תלבש שמלה וורודה ואני אגן עליה ולא אתן שזה יקרה. [— – הינה אחותו של הקטין מצד אביו, ת.ס.פ]
מה שאני שומעת ואין ספק שהוא רוצה קשר עם אמא שלו. אני רואה את המצוקה של האמא ואני רואה את המלחמה שהילד יחזור אליה הביתה, אבל בעיני היא עושה את כל הטעויות האפשרויות בכך שהיא מנהלת את ההליך ובכלל. הדרך היא כל כך לא נכונה לנצל את המפגשים הקצרים שיש לה עם הילד, חברי הביא את התמלול, לקרוא את התמלול במקום לדבר איתו על דברים חיוביים, לחבק ולהרגיע אותו. אני קוראת את התמלול ואומרת לעצמי כל כך היא צריכה הדרכה וטיפול ואיך לנהוג והיא תהיה אמא טובה יותר והיא תדרוש טיפול של כולם יחד ורק טיפול יעזור פה. יש ילד שאוהב את אמא ואוהב את אבא, הוא אמר משפט שיש לו רגעים שמחים אצל אבא אבל אנו יכולים לעשות את החיים של הילד הזה חיים יותר טובים אם כולם ישתפו פעולה בטיפול מערכתי של כל המשפחה וכך נציל את הילד הזה. בלי טיפול נחזור שוב פעם אחורה, די לחיות את הטעויות מאז שיצא ממרכז החירום. הילד אומר לאם שעוד מעט הוא היה מפרק אותו במכות, האם ישר עוברת לחקירה הנוספת. (המשיבה חוזרת לאולם). אני בטוחה שהיא מביאה את התמלילים כדי להציל את הילד ולהראות את המצוקה. אני מדברת מתוך ניסיון החיים שלי ואני לא אשת טיפול. צריך מטפל רציני וכולם יהיו מחוייבים לטיפול ולילד יהיה אבא ואמא ויהיה קשר בין הבתים שלו ולא יהיה לו את החשש שייקחו אותו לפנימיה. האב עשה את השינוי והאם הולכת למקומות שמרחיקים את הילד".(ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 27.12.2021, עמ' 4 ש' 28-35, עמ' 5 ש' 1-25).
בסעיף 12 לסיכומיה האפוט' לדין מציינת בצורה מפורטת על בסיס שיחותיה הרבות שקיימה עם הקטין, כאשר יש לקחת בחשבון כי היא משמשת בתפקיד זה כשנה וחצי, את הדברים הבאים לו היו נשמעים מפיו של הקטין: "אני לא קטין נזקק; צפוי לי עתיד גדול, אני אהיה ראש ממשלה; אני יודע מה טוב בשבילי ואני מחליט מה טוב בשבילי; אני לא צריך להיות רק אצל אבא, אני צריך להיות יותר אצל אמא ובכלל אני צריך להחליט אצל מי ומתי להיות; רע לי אצל אבא; אבא מתנהג אלי לא יפה ו***אשתו מתנהגת כלפיי אף גרוע יותר; אני אוהב את האחים הקטנים שלי; אני לא צריך לפגוש את אמא במרכז קשר, אמא לא מסוכנת ולא צריך פיקוח; אני צריך לעבור לגור אצל אמא, שסיפרה לי שעוד מעט יהיו לנו בית חדש ויפה בן 3 קומות ותהיה לי קומה לבד, חצר ובריכה, ויהיה גם מקום ל— הכלב שלי, לתוכי לבוטן ולכל שאר הדברים החשובים שלי; אני רוצה שיקראו לי *** ורק *** והנה אמא כבר קוראת לי רק*** , כי כך אני רוצה; אני לא צריך שום טיפול, נמאס לי מכל המטפלים. ראיתי כבר יותר מידי פסיכולוגים; רק אני יודע מה טוב בשבילי, אני חי את זה ואני רוצה לסגור את הסיפור הזה".
האפוט' מזכירה כי בקשתו הראשונית של הקטין בפניה הייתה שההורים יפסיקו לריב ויגיעו להסכמות. היא מציינת כי הייתה ביניהם הסכמה אחת בלבד במאמצים רבים לגבי שמו של הקטין שייקרא: "***-**" ואף קיבלה תוקף של החלטה. היא מציינת כי הסכמה זו אינה מתקיימת על ידי שני ההורים. האב ממשיך לקרוא לו "**", למרות שבפניות לבית המשפט הוא קורא לו כפי שסוכם. האם מכנה אותו רק "***". קרי שני ההורים אינם מקיימים את ההסכמה שקיבלה תוקף שיפוטי.
לאחרונה חלה נסיגה המעידה על מצבו של הקטין מול האפוט' לדין. הקטין מביע את כעסו על האפוט' לדין ואינו מסכים לשוחח עימה מאחר והיא אינה "עושה כדברו". הדבר משמש גורם מדאיג נוסף במכלול השיקולים. מכל הגורמים החיצוניים למשפחה בשנה וחצי האחרונות האפוט' לדין היא הגורם היחידי הקבוע בחיי הקטין הקשור לסכסוך בין הוריו. היא עשתה עבודתה נאמנה מול שני ההורים ובדאגת אין קץ לקטין. היא השמיעה דברים נוקבים לטובת הקטין גם כאשר אלו לא היו נוחים לשני ההורים. היא ביקשה שוב ושוב מההורים לשים את הקטין במרכז. היא הפגינה בהליכים השונים מאמצים חוזרים ונשנים למצוא פתרון שיפסיק את המצב הנוכחי.
העובדה שהקטין מסרב כעת לשתף פעולה עם האפוט' לדין, מדבר אליה בצורה קשה ומסרב לשוחח עימה מעידה על מצבו של קטין (ולא על נכונות טענות כנגד האפוט' לדין כפי שטוענת האם). העובדה שהקטין סבור כי הוא יכול לדבר כך אל האפוט' לדין וכי הוא יכול להורות לה מה לעשות ומה לא והוא יכול להחליט גם בעולם המבוגרים בנושאים שאינם ביכולתו ובסמכותו מעידה על בלבול עמוק ועל מצבו הרגשי המעורער של הקטין.
במסגרת הליך נזקקות זה התקבלו דיווחים מהגורמים החינוכיים של הקטין.
ביום 26.1.22 ניתן דיווח תפקודי מיועצת בית הספר של הקטין (צורף לדיווח עו"ס לחוק נוער מיום 1.2.2022) ובה צויינו הדברים הבאים, והתרשמות כי מצבו הרגשי של הקטין לא טוב והוא זקוק לטיפול:
"תפקוד התנהגותי:
מחד, שמח לחזור לבית הספר ולחברים. מאידך, משתף את החברים בחוויות ותחושות קשות. בשיחה עם היועצת כשחזר לבית הספר, נקבע שהוא מבקש לשוחח עימה במידה ומרגיש עצוב או כעוס. ***מגיע לשיחה אחת לשבוע. לעיתים יותר, על פי הצורך. משוחח גם עם המחנכת.
[…]
רקע רגשי:
*** **מגיע לשיחות עם היועצת במטרה לאפשר לו אוורור רגשי. ברוב המפגשים מתאר תחושות אמביוולנטיות. בדרך כלל מצב רוחו כעוס – על מצבו, החלטת בית המשפט והרווחה: "הם אומרים שהם רוצים בטובתי שישאלו אותי", או עצוב, משום שלא מאפשרים לו לפגוש את אימו, מרגיש "כאילו אין לי אוויר לנשום".
סיפר שנולדה לו אחות מאבא שלו ואשתו והוא שמח, מרגיש שהוא אוהב אותה. חושב שאחיו הקטן מקבל יחס אחר ממנו. אומר שעכשיו כשנולדה האחות הוא יהיה מקום רביעי. אמר שהוא חושב שאבא לא אוהב אותו.
ניכר ש*** במצב רגשי לא טוב וזקוק לטיפול רגשי. "
ביום 30.1.2022 ניתן דיווח תפקודי-חינוכי מיועצת *** (בית ספר למחוננים בו הקטין משתתף) (צורף לדיווח עו"ס לחוק נוער מיום 1.2.2022) ובה צויינו הדברים הבאים, המעידים על מצבו הקשה מאוד של הקטין שאף חש שהוריו נטשו אותו:
"רגשית:
בתחילת השנה, *** הביע כמה פעמים (אשר דווחו) התבטאויות קשות לגבי מצב רוחו בכיתתו. תיאר זאת בכל מיני דרכים – בין אם כמענה פשוט לשאלה – "מה נשמע", כאשר התשובה היתה לפעמים – "חי בקושי", "אין לי שמחת חיים", וכיוצ"ב; כמו גם בדרך משימות שמקבל בשיעור כגון: לצייר ציור בתוכנת מחשב – *** ** צייר כלבלב שכתוב עליו "למסירה" כאשר מציין שמסירת הכלבלב היא דימוי לחייו האישיים שהוריו נטשו אותו כמו את הכלב. בפרויקט הסיום תכנת משחק מחשב בניחוח מעט אלים – משחק קרבות, השתמש בצבעים כהים." (ההדגשות בקו – הוספו).
ביום 2.3.22 ניתן דיווח ממנהלת בית הספר של הקטין (צורף לדיווח עו"ס לחוק נוער מיום 8.3.22) המעיד על הדרדרות במצבו של הקטין במסגרת בית הספר:
"[..] בתקופה האחרונה, כ-3 שבועות אחרונים, *** ** חסר שקט, התחיל להפריע בשיעורים לחבריו בקבוצה ולענות בהתנשאות הן כלפי החברים והן כלפי הצוות החינוכי.
משתף את מחנכת הכיתה באמירות כמו: "למדתי לא להאמין לאף אחד", "כל מי שהבטיח לי משהו רק אכזב, שיקר לי"…
לאחרונה החל להתבודד מהחברים במהלך ההפסקות. טוען שזה הזמן בו הוא חושב על צווי המשפט." (ההדגשות בקו – הוספו).
ביום 8.3.22 ניתן דיווח נוסף מיועצת בית הספר של הקטין (צורף לדיווח עו"ס לחוק נוער מיום 8.3.2022)
"מהמפגשים, היועצת מתרשמת ש*** ** זקוק לטיפול רגשי דחוף.
עולה כי הנ"ל נראה מדוכדך: מתבודד, מצבי רוח משתנים, נראה עצוב ומצוי במשבר. הוא משתף שהוא מיואש, שבמשך תשע שנים הוא בתוך זה, מרגיש שלאף אחד לא אכפת, הוא לא מאמין לאף מבוגר.
[..]
מתוך דאגה עמוקה, אבקש לבחון את האפשרות לקבלת טיפול ל-*** באופן בהול. "
בחינת דיווחים אלה והצורך שהיה להידרש גם להתנהלות ההורים מול בי"ס תוך הפיכת בי"ס לזירת מאבקים נוספת מעלה כמה מצבו של הסכסוך מחריף ופוגע ישירות בקטין.
אין ספק כי הקטין אוהב את הוריו, קשור אליהם וחפץ לקשר מטיב עם שניהם. אולם, הוא שואף גם לשקט, למימוש עצמי, לשלווה, ביטחון וודאות. המצב הנוכחי של המשך קונפליקט בין הוריו על חשבונו והמשך ניהול הליכים משפטיים בעוצמה הנוכחית פוגע בזכויותיו הבסיסיות ביותר וכאמור נותן את אותותיו במצבו הרגשי, הנפשי, החברתי, הלימודי ובעיקר יכולתו לקיים חיים התואמים את גילו עם קשר חיובי קבוע ומטיב עם שני הוריו.
הקטין מעורב מאוד בסכסוך בין ההורים. הוא נקרע ביניהם וחווה קונפליקט נאמנויות קשה מנשוא. ברבות השנים כאשר הסכסוך לא שכח אימץ הקטין התנהגויות חריגות שאינן תואמות את גילו. כך למשל, לפני מספר שנים בחר לשנות את שמו בהתאם לשהותו באותה עת עם כל אחד מהוריו. אצל אביו נשאר עם השם שנתנו לו הוריו בלידתו, אצל אמו בחר לעצמו שם חדש. זו דוגמא מובהקת המדברת בעד עצמה לפיצול אותו חווה הקטין מידי יום ביומו. כאמור לעיל, בעניין שמו של הקטין התנהלו הליכים משפטיים בסופם הוסכם כי הוא ייקרא בשני השמות. עד היום ניתן לראות כי שני ההורים ממשיכים במאבק בשימוש השונה שהם בוחרים בנושא השם. בפועל שניהם לא מקיימים את ההסכמה אליה הגיעו.
הקטין מביע התנגדות עזה למצב הנוכחי. אין בהתנגדותו על מנת לשלול את הליך הנזקקות. מצבו של הקטין נבחן על פני זמן באופנים רבים ושונים ושוכנעתי כי טובתו הינה בהכרזתו כקטין נזקק.
קטין בן 9 בוגר ומוכשר ככל שיהיה אין בכוחו להחליף את ההחלטות של עולם המבוגרים. העובדה כי הוא שינה את התנהגותו הבוגרת, המנומסת והמבינה את כללי ההתנהלות בעולם להתנהגות מתריסה, בוטה (ושבמקומות מסויימים אף ניתן לראותה כבלתי מותאמת לכללי התנהגות בסיסיים כלפי האב, כלפי חברה מבית הספר, כלפי האפוט' לדין) מעידה על התדרדרות במצבו ועל הצורך להשיב את הסדר בעולמו על כנו.
ראו פירוט בחקירת עו"ס לחוק נוער בפרוט' מיום 3.3.22, עמ' 23 שורות 15-29.
התנהלות ההורים בשנה וחצי מאז ניתן פסק הדין המרכזי ביניהם לגבי הקטין, מעלה כי יש צורך להגן על הקטין מפני הפגיעה הנמשכת של הסכסוך ביניהם. ללא מעורבות גורמי טיפול וללא מעורבות נמשכת של בית המשפט מצבו של הקטין היה גרוע עוד יותר ויש חשש ממשי ואמיתי לשלומו ולרווחתו.
בחינת התנהלות ההורים בשנה וחצי האחרונות ובהליך זה מעלה כי מתקיימים התנאים הנדרשים להכרזה על הקטין כקטין נזקק.
ביום 12.7.2020 ניתן פסק הדין שסיים כ-4 שנים של התנהלות קשה ומרה לגבי זמני השהות של הקטין עם הוריו (תמ"ש 22692-06-16). במסגרת הליך זה היו איבחונים, דיונים רבים מאוד (12 דיונים), וניתנו 399(!) החלטות. רמת הקונפליקט בין ההורים הייתה חריגה בכל קנה מידה.
הוגש ערעור על ידי האב לבימ"ש המחוזי בעמ"ש 42469-09-20. מאז ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בעמ"ש 42469-09-20 והבר"ע לעליון נדחתה, חלה נסיגה קשה בהתנהלותה של האם מול הגורמים השונים ובקיום החלטות שיפוטיות על ידה.
פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעמ"ש 42469-09-20 לא קוים על ידי האם, ולו פעם אחת. לאם הצדקות שונות לעניין זה, שגם הן מעבירות את הנטל לכתפי הקטין.
בעקבות כך הגיש האב ביום 26.1.2021 תביעה בכל הנוגע לנתק בינו לבין הקטין ומתן סעדים מתאימים בשל כך (תלה"מ 50174-01-21). רק לאחר שכל הניסיונות בתיק לשינוי המצב שעיקרו קשור לקשר בין האב לבין הקטין, ולאחר שהאם לא קיימה החלטות שיפוטיות שניתנו במסגרת ההליך החדש נדרשה מעורבות חוק נוער. יצויין כי בתחילה היה שיתוף פעולה של שני ההורים עם העו"ס לחוק נוער ועם ההוראות הקשורות לקטין וחודש הקשר בין הקטין לבין האב.
לאור שיתוף הפעולה של ההורים עם עו"ס לחוק נוער, צויין להורים במפורש בהחלטה ביום 2.5.2021 כי: "כל אי שיתוף פעולה של מי מההורים עלול לגרום להחרפת המצב באופן מיידי לרבות שקילת אמצעים חלופיים לדרך שיתוף הפעולה הנוכחית".
אולם כעבור זמן קצר ביותר חלה נסיגה קשה ביותר במצבו של הקטין בסוף חודש 5/2021 לרבות אמירות אובדניות.
עו"ס לחוק נוער הגישה דיווח ביום 7.6.2021 במסגרת תלה"מ 50174-01-21 ובו תיאור אירוע קיצון שאירע לקטין ביום 31.5.2021 לאחר שנחשף לקונפליקט בין הוריו. הקטין הגיב בבכי קיצוני והתקשה להירגע. הקטין ישב על ספסל בבית הספר ואמר שהוא רוצה שיירו בו. באותו יום נערכה לקטין הערכת מסוכנות לאור האמירות האובדניות. ממצאי הבדיקה העלו כי הקטין היה בלחץ רב בחוויה של חוסר מוצא בעקבות התנהלות מול הוריו. הוא פחד לאכזב ולהינטש והיה בסטרס קיצוני. הדברים גרמו לו לאמירות האובדניות. בסוף הדיווח של העו"ס לחוק נוער היא ציינה כי: "מדובר בילד בן 8 וחצי להורים גרושים מסוכסכים תקופה ממושכת. *** מעורב בהליכים המשפטיים שמתנהלים בבית המשפט והוריו מגלים נוקשות שגובלת באלימות רגשית המזיקה לו. בין ההורים אין הסכמה בשום דבר מינימלי והם אינם מסוגלים להפסיק את סכסוכם שהם מנהלים על גבו הצנום של בנם. לקטין לא הייתה מעולם חוויה שהוריו עושים משותף עבורו ומעולם לא הייתה חוויה שאינו חלק מהסכסוך המורכב בין הוריו. במהלך חודשיים האחרונים שהקטין והוריו מטופלים בשירותי הרווחה ב*** נעשתה עבודה אינטנסיבית ביותר על ידי גורמי הטיפול על מנת לצמצם את הסכסוך המורכב ביותר בין ההורים, אך לצערנו ניסיונות אלו לא נשאו בפרי. מצבו של *** הגיע ל"סטרס קיצוני" שבה לידי ביטוי באמירה "שיירו בי". זוהי קריאת אזהרה בוהקת וצלולה וחובתנו לעזור לילד".
רק לאחר מכן, החלה מעורבות על פי חוק נוער בעניינו של הקטין. הדברים מודגשים מאחר ונעשו ניסיונות מקיפים במסגרת הקהילה לגייס את ההורים ולמנוע הגשת הליך נזקקות. אך ורק כאשר התדרדר מצבו של הקטין וכאשר הופסק בפועל שיתוף הפעולה המצופה מההורים החלו הליכי הנזקקות.
ביום 13.7.2021 במסגרת תלה"מ 50174-01-21 הוריתי על שימוש בסעיף 12 לחוק הנוער ונקיטת אמצעים זמניים באופן ביניים. נקבע כי הקטין יוצא ממשמורת הוריו למרכז חירום אינטרני במשך 3 חודשים. במסגרת ההחלטה צויינו הדברים הבאים, שתקפים גם עתה וביתר שאת:
"36. אין מקום להמעיט מחומרת האמירות האובדניות של הקטין בבית הספר. הדבר ממשיך קו של תחינה של הקטין בפני הגורמים השונים כי הסכסוך ההורי יסתיים. טענת האם כי הקטין פורח ומצבו חיובי על אף כל המפורט לעיל וכאשר הקטין מנותק מאביו, אין בידי לקבלה.
37. שוכנעתי כי אין אמצעי אחר שיבטיח הגנה על שלומו ורווחתו של הקטין. אמצעי זה הוא האמצעי האחרון לאחר שנים שמעורבות חוק נוער הייתה ברקע ההליכים והאפשרות לפנייה למסלול זה כאמור לעיל, צויינה מפורשות עוד בדו"ח מכון שלם מחודש 11/2019.
38. האם יצרה עובדות בשטח אשר גרמו למצב הנוכחי ועל אף התחייבותה בוועדת התכנון וטיפול כי תשתף פעולה. הטענה של האם כי רשויות הרווחה לא עמדו בתנאי המיידיות הנדרש בחוק אין לה מקום. הזמן שחלף ממועד הוועדה בחודש 4/2021 ועד להגשת הבקשה בחודש 6/2021 נבע מכך שבתחילה שיתפו ההורים פעולה כפי שהתחייבו ולאחר שניתנה עוד אפשרות והזדמנות להורים ולקטין.
39. מצבו של הקטין מאז ניתן פסק הדין לפני שנה, החמיר, החריף והתדרדר. ההזדמנויות שניתנו לא התממשו.
40. נשקלו במשפחה זו חלופות באופן חוזר ונשנה לאורך השנים תוך מעורבות אינטנסיבית של בית המשפט, של רשויות הרווחה, של האפוט' לדין, מומחים שמונו וגורמי טיפול. בהליך בתמ"ש 22692-06-16 ניתנו 398 החלטות. התקיימו 12 דיונים. רק לאחר שמוצו כל הדרכים לסייע לקטין נדונה בקשה זו להוצאתו ממשמורת הוריו.
41. מצבו הנפשי של הקטין התדרדר בשנה האחרונה עד לאמירות אובדניות, ודיווחים קשים של הפסיכיאטר שהעריך את מצבו בחודש 2/2021, ד"ר— שפעלה בצמוד לאפוט' לדין, דיווחי בית הספר, מעורבות ישירה של רשויות הרווחה שזו גם התרשמותם. בנסיבות הללו, שלומו הנפשי נפגע באופן קשה ואני מכריזה על הקטין כקטין נזקק.
[…]
44. בעניינו של הקטין הבקשה הוגשה בסמוך לאירוע בו נקט הקטין באמירות אובדניות ולאחר שהאם הודיעה כי אין בכוונתה לשתף פעולה יותר עם רשויות הרווחה. העובדה כי עו"ס לחוק נוער לא מיהרה לנקוט בהליך של הוצאת הקטין לא צריכה לעמוד לרועץ לטובתו של הקטין. העובדה כי ניתנו עוד ועוד הזדמנויות לאם מצד כל הגורמים המעורבים אינה מאיינת את גורם המידיות. ויודגש לא היה כל שיהוי בהגשת הבקשה. הדיווח על מצבו הקשה של הקטין הוגש ביום 7.6.2021 והבקשה הוגשה ביום 17.6.2021.
45. מתקיים התנאי של החיוניות בשל מצבו של הקטין שהמשיך להתדרדר על אף מעורבות עו"ס לחוק נוער וכן מתקיים תנאי המידיות לאחר שהבקשה הוגשה בסמוך לניתוק הקשר עליו הודיעה האם עם רשויות הרווחה ביום 1.6.2021.
[…]
50. הוצאת קטין מהבית הינה מוצא אחרון. בענייננו כלו כל הקיצים. מוצו כל החלופות. זעקתו של הקטין מהדהדת שוב ושוב בבקשתו לעזרה בצורות שונות ונשמעת באופן שאינו מאפשר יותר את המשך המצב הקיים.
51. אין לאפשר מצב שבו מעת שניתנו פסקי הדין בבית משפט זה ובבית המשפט המחוזי, תחול התדרדרות במצבו של הקטין, פסקי הדין לא יקויימו ויועבר מסר כי ניתן שלא לקיים החלטות שיפוטיות על גבו של קטין אשר כמה לקשר מיטיב וחיובי עם שני הוריו.
52. בפסק הדין שניתן על ידי לפני שנה ציינתי כי זכותו של הקטין לפרוח ולשגשג כפי שהוא ראוי ויכול. ציינתי כי לקטין פוטנציאל רב מבחינת יכולותיו האינטלקטואליות אך יש לדאוג ליכולותיו הרגשיות והנפשיות ולקץ הדי המלחמה בין הוריו המהדהדים בו ובנפשו. על אף דברים אלו, קץ המלחמה לא נראה באופק.
53. בנסיבות הללו, הבקשה שהוגשה חיונית, דרושה והכרחית לשמירת שלומו, טובתו והגנתו של הקטין."
ביום 25.10.2021 במסגרת ענ"א 50877-07-21 נדחה ערעור האם על ההחלטה להוצאת הקטין למרכז חירום בהתאם לחוק הנוער. בין היתר ציין ביהמ"ש המחוזי את הדברים הבאים:
"53. למעלה מן האמור אציין, כי הוצאתו של הקטין למרכז חירום, לטעמי, יש בה היענות לקריאתו לעזרה, ואיתות בעבורו כי הוא יכול לסמוך על המערכת שלא תניח לו לשקוע בדיכאון ומחשבות אובדן, שיש מי שקשוב לקריאותיו לעזרה, ער לבעיותיו, שם אותו במרכז ונלחם על זכותו לחיות חיים ללא מאבק וקונפליקט. בכך יש מסר נכון לקטין כי טובתו היא הקובעת ומחייבת את הסובבים אותו גם למעשים דרסטיים.
54. אומנם המדובר בתוצאה שאינה פשוטה, בה מוצא קטין מביתו, אך נוכח מצבו הנפשי של הקטין מחד גיסא, וכאשר ההוצאה היא לשלושה חודשים בלבד (מתוכם חלף כמעט חודש), מאידך גיסא, מצדיקה הותרת החלטת בית המשפט קמא על כנה.
55. בית משפט זה שב ומפציר בהורים לעשות כל שביכולתם לשיתוף פעולה ביניהם, על מנת לסייע ולהקל על הקטין, ועל מנת שיתאפשר להם להמשיך ולגדלו, ללא צורך בהתערבותם של גורמי רווחה וגורמים נוספים."
יצויין כי לאחר שהקטין הוצא למרכז חירום הייתה תקופה שבה האם שיתפה פעולה באופן מעורר התפעלות עם גורמי הטיפול והגורמים במרכז החירום, יצרה עמם תקשורת חיובית ופעלה בהתאם להנחיותיהם, על אף הקושי הטבעי הכרוך בשהות הבן במרכז החירום.
משלב מסוים שינתה האם את עמדתה ואת יחסה מהקצה אל הקצה. לא רק התנגדות נחרצת (שזו זכותה הלגיטימית והחוקית) להליכי הנזקקות אלא ניהול מלחמה שערה כנגד כל המעורבים, התנהלות שהחריפה בהליך הנזקקות הנוכחי. גורמים עמם קיימה האם קשרי אמון, קשרים יומיומיים ותקשורת מצויינת וראויה לציון בעניינו של הקטין, הפכו באחת למקור קונפליקט בלתי פוסק, אישי וחריג בעוצמתו. הניסיונות לגייס מחדש את האם לשתף פעולה מול הגורמים השונים, לא זכו לכל שיתוף פעולה או רצון מצידה. כל מי שהאם סבורה שלא פועל על פי דרכה ועל פי דרך שהיא סבורה שמשרתת את הקטין, האם מפסיקה כל שיתוף פעולה שלה עם אותו גורם. גם כאשר ברור שהדבר יסייע לה ויהיה לטובתה. ההתרשמות הינה שהאם מסכימה לפעול רק על פי דרכה.
סוגי הבקשות אשר הוגשו בהליך הנזקקות הנוכחי, רובן המוחלט על ידי האם, נגעו לא לעילת הנזקקות אלא לדרכי הטיפול הקשורות לקטין ולהתנהלות יומיומית הקשורה אליו. החל מטורניר ג'ודו בו השתתף הקטין, עבור דרך שינוי נקודתי של מפגש במרכז הקשר, דרך קביעת גורם מלווה, עד להגשת בקשה לשופטת תורנית בשבת כי על האב לערוך לקטין משטח גרון ולתת לו אנטיביוטיקה בהתאם, אישור חופשה משפחתית ומחלוקת לגבי השתתפות הקטין בבר מצווה של חבר.
כאשר נעשה ניסיון הן בדיון ביום 27.12.2021 והן בדיון ביום 3.3.2022 והן בהחלטות שיפוטיות שניתנו לגייס את ההורים לדון בדרכי הטיפול בהסכמה (תוך שכל אחד שומר על טענותיו בעניין זה), סירבה האם לכל אפשרות שכזו. ניסיון פשוט להבין מה החלופה בה חפצה האם, כיצד היא רואה שיתנהלו הדברים ללא גורם חיצוני לצדדים, כיצד היא חפצה שעתידו של בנה ייראה, לא זכה לכל מענה עד תום ההליך. מלבד ההתנגדות שהיא כשלעצמה ברורה ומובנת לא ברור מה חפצה האם להשיג בהמשך ניהול ההליך ובפרט מה התועלת שצומחת לקטין מהמשך ההליכים.
כאשר האם בעצמה מגישה בקשות על נושאים כגון טורניר ג'ודו של הקטין וכן בקשה לגבי משטח גרון (בקשה 34) , בקשה להורות על קיום מפגש (בודד), בקשה כי הקטין יקבל טיפול פסיכולוגי מפסיכולוגית קודמת שטיפלה בו (כשנה לפני) (בקשה 22) ועוד ועוד – התנהלותה שלה מעלה גם כי אין כל ניסיון לשתף פעולה עם הגורמים השונים לרבות האב וגם כי היא סבורה כי בכל נושא ונושא קטן כגדול בעניינו של הקטין בית המשפט הוא שנדרש להכריע.
התנהלות זו מתוך עצמה מוכיחה כי אין להורים כל יכולת לקבל החלטות משותפות לטובת הקטין. כאשר מצופה מבית המשפט להכריע בנושאים שהם בליבת מימוש הזכות והחובה ההורית הרי שעצם התנהלות זו מעיד על הצורך בהמשך מעורבות עו"ס לחוק נוער לטובת הקטין.
ויודגש – הדברים האמורים אין בהם על מנת להמעיט מאהבתה ומסירותה של האם לקטין. אין ספק כי היא סבורה כי התנהלותה זו היא לטובת הקטין.
טרם הגשת הליך הנזקקות הנוכחי הוגש הליך נזקקות קודם (תנ"ז 60727-10-21) במסגרתו התבקש להורות על המשך הוצאת הקטין ממשמורת הוריו עד ליום 26.12.2021. במסגרת הליך הנזקקות הקודם הוגשו לביהמ"ש דיווחים ממרכז החירום על מצבו של הקטין, הכוללים את האבחונים שעבר הקטין המרכז החירום. המלצת מרכז החירום הייתה כי הקטין ייצא למסגרת חוץ ביתית ויקבל טיפול וכן הדרכה הורית לשני ההורים.
בפסק הדין שניתן ביום 14.11.2021 בתנ"ז 60727-10-21 ציינתי כי כל הנימוקים שהיו בהחלטה להוצאת הקטין למרכז חירום עודם מתקיימים גם לאחר בחינת תוצאות האיבחונים שנערכו לקטין. בשל חשיבות הדברים והבנת מצבו הנוכחי הקטין להלן עיקרי הדברים בפסק הדין שרלוונטיים גם למצב כעת וכוללים את עיקרי דיווחי אנשי המקצוע:
28. אבחון פסיכודיאגנוסטי של מר מאיר נדב פסיכולוג קליני מיום 19.9.2021 – לגבי התפקוד הרגשי של הקטין צויינו הדברים הבאים לרבות לגבי המאבק בין הוריו והמחיר שהוא גובה ממנו:
29. עוד עלה באיבחון הפגיעה בקטין בשל המשך המאבק בין ההורים: "במבחנים עולים אלמנטים של חסכים נרקסיסטיים. ניכרת חודרנות של הדמויות ההוריות על חייו. אלה, מטבע הדברים מנסים לרכוש שליטה על חייו ועל עתידו של *** , מאבק שמתרחש למעשה מרגע לידתו וממשיך עד לרגעים אלה במאבק המשפטי על האפוטרופסות הפורמלית עליו ובעיקר על שלילת הלגיטימציה ההורית, כל הורה יחס לשני/ה. אלה משפיעים על *** והוא נאלץ לבחור צד. דבר שגורם לו מצוקה ותחושה של סערה פנימית ובלבול. נראה כי היכולות הרגשיות הבשלות-מידי שלו נעוצות בהתבגרות מהירה תוך זניחת הצרכים הנרקיסיסטיים הראשוניים ותוך חשיפה למציאות היומיומית עם תיווך מאוזן מועט של מציאות זאת".
30. בסיכום של הפסיכולוג הוא מציין כי ההורים אינם מסוגלים לראות את הקטין וצרכיו אלא רק את המאבק שלהם:
center5843800031. בתוצאות האבחון מדגיש הפסיכולוג כי התוצאות מצביעות על נזקים שנגרמים לקטין באופן שוטף:
32. הערכה פסיכיאטרית של ד"ר גל מאירי פסיכיאטר ילדים ונוער מיום 3.10.2021– בהערכה הפסיכיאטרית הומלץ על המשך טיפול רגשי והמשך מעורבות משפטית וכן על טיפול משפחתי. צויינו הממצאים הבאים של הבדיקה:
בהמשך פסק הדין שניתן ביום 14.11.2021 בתנ"ז 60727-10-21 ציינתי כי לא חל שינוי במצבו של הקטין ובשיתוף הפעולה של ההורים ובהמשך המאבק ביניהם גם לאחר הוצאת הקטין למרכז חירום:
"48. כל הנימוקים שהיו בהחלטה מיום 13.7.2021 מתקיימים לדאבון הלב. הקטין עבר אבחונים והוא בטיפול במרכז החירום מהגעתו. התמונה במהותה לא השתנתה. הסכסוך לא גווע והדאגות הטיפוליות למצבו הרגשי של הקטין לא השתנו.
49. ההורים מחד משתפים פעולה עם רשויות הרווחה. מנגד בפועל המאבק ביניהם נמשך ללא כל הפוגה וללא כל ניסיון אמיתי ומהותי ביניהם לחדול ממנו. איש מהם לא מנסה ליצור תקשורת אפקטיבית עם השני ומטענותיהם בכתבי הטענות שניהם עסוקים בהוכחת היותו של ההורה השני אשם במצב. איש מהם לא לוקח אחריות על חלקו ואינו סבור כי יש לו חלק במצב.
50. ב"כ של האם הודיע בדיון בצורה נחרצת כי האם תקיים את זמני השהות, אותם לא קיימה מעת הדיון במחוזי בערעור (עמ"ש 42469-09-20), וגם לא לאחר שבקשת רשות הערעור שהגישה לבית המשפט העליון נדחתה. האם מצדיקה את התנהלותה זו שוב ושוב, חוזרת ומציינת בפני גורמי הטיפול כי יש להקשיב לקולו של הקטין ולפעול על פי רצונו. זאת כאשר היא יודעת היטב כי רצון זה משמעו כעת ניתוקו מאביו ורצון זה הינו בניגוד להחלטות שיפוטיות חלוטות."
בפסק הדין שניתן ביום 14.11.2021 בתנ"ז 60727-10-21 ציינתי כי לא חל שינוי מהותי במצב ההורים:
"56. בפועל מעת שניתנה ההחלטה ביום 13.7.2021 על הוצאת הקטין למרכז חירום לא השתנה דבר במצבם של ההורים. המשך האשמת ההורים אחד את השני וחוסר יכולת מינימלי לשתף פעולה ביניהם אלא רק בסיוע מאסיבי של הגורמים השונים מעלים חשש רב כי דבר לא השתנה.
57. הציפיה והתקווה הייתה כי לאחר הוצאת הקטין למרכז חירום יעשה חישוב מסלול מחדש על ידי שני ההורים. בפועל שמיעת ההורים ובחינת טענותיהם מעלה כי כל אחד מתבצר בטענותיו וביתר שאת.
58. ההורים גם עתה עסוקים במאבק ביניהם ואין כל מאמץ משותף באופן משמעותי לטובת הקטין. הם חפצים גם עתה כי הגורמים השונים ובהם בימ"ש ייקבעו כי ההורה השני הוא האשם במצב. לכאורה הם מדברים על טובת הקטין, אולם טובתו של הקטין הינה בשיתוף פעולה שלהם והסכמה על גורלו ועתידו של הקטין, וזאת הם אינם מסוגלים לעשות ולו במקצת.
59. הפעולה היחידה שהצליחו ההורים לעשות וגם זאת רק כמוצא אחרון ולאחר מעורבות רבה מאוד של עו"ס לחוק נוער הייתה חלוקה של ימים בהם הקטין יהיה אצל כ"א מהם. שום תקשורת מיטיבה אין ביניהם ולו מינימלית.
60. כ"א מהם חפץ כי ההליך ייפסק רק לו יוכרע הדברים לטובתו שלו. בלהט הסכסוך ביניהם אותם מאפיינים שהיו עת ניתן פסק הדין בתמ"ש 22692-06-16 לפני למעלה משנה, נותרו ואף ביתר שאת. איש מהם אינו מקשיב לקולו של הקטין המבקש כי ישימו אותו במרכז ויראו אותו, ואינו עושה ולו מאמץ יחיד לצעדים בוני אמון ויוצרי תקשורת בונה עם ההורה השני. "
לכך יש להוסיף כי כאשר הייתה תקופה חיובית בין ההורים נעשה ניסיון להביא לסיום הליכי הנזקקות, באופן שבו הקטין יחזור ויחלק את זמנו בבית שני הוריו. אולם מנקודה זו חלה רגרסיה קשה ביותר הן בהתנהלות הקטין והן בעיקר בחוסר היכולת של ההורים בתחילה במשותף ולאחר מכן בעיקר של האם, לקבל את ההוראות של הגורמים המקצועיים ולקיים החלטות שיפוטיות.
זמן בחייו של קטין אינו זמן זהה לזמן בחיי המבוגרים.
בענייננו נעשו ניסיונות בשנה האחרונה לשנות מסלול בכל הנוגע למצבו של הקטין. הוצאת הקטין למרכז חירום לצרכי אבחון וטיפול הייתה אמורה להיות בלימת החירום הנדרשת בהתנהלות ההורים. אולם לא רק שהדבר לא אירע אלא שחל שינוי לרעה במצב. לכל אחד מההורים נרטיב משלו ממנו אין הוא מסכים להרפות. לאב נרטיב כי האם היא אם מסיתה ומנכרת ולאם נרטיב כי האב הוא אב פוגעני, אלים ושאיש אינו שועה לקולו של הבן אשר חפץ להיות בעיקר עמה.
מאז החלו הליכי הנזקקות ובפרט ההסכמה שהייתה בבית המשפט המחוזי ביום 7.12.2021 (ענ"א 47059-11-21) שיתף האב פעולה עם כל הוראות גורמי הטיפול. גם ברגעי משבר (צפויים וטבעיים שיקרו) שיתף תמיד את אנשי הטיפול ואת בית המשפט והאפוט' לדין באירועים שחלו גם כאשר היו קשים ולכאורה לא שרתו את טענותיו. האב הסכים לכל הצעה טיפולית לטובתו של הבן. האב הסכים להשתלב בטיפול משותף יחד עם הבן. על אף הקשיים שהתעוררו ומתעוררים עם הבן כאשר הוא אצל האב, האב לא חוסך במאמצים לדאוג לקטין, לשפר את מצבו ולשמור עליו. זאת גם כאשר מועלות כנגדו על ידי האם ומפי הקטין מול הגורמים השונים טענות קשות ביותר גם לגבי אירועים שלא היו. גם כאשר הועלו טענות על ידי הקטין כנגד אשתו של האב, כנגד תנאי מחייתו של הבן אצל האב וכנגד החלטות הוריות סמכותיות של האב, האב ציין את הדברים מול רשויות הרווחה ונשמע להוראותיהם.
מאז החלו הליכי הנזקקות ובפרט ההסכמה שהייתה בבית המשפט המחוזי ביום 7.12.2021 (ענ"א 47059-11-21) האם החריפה את יחסה כלפי רשויות הרווחה ובפרט הגורמים במרכז החירום, עו"ס לחוק נוער והאפוט' לדין. לא נעשה על ידי האם ניסיון ממשי לקיים הידברות בונה, מושכלת ומשתפת פעולה עם ההוראות השונות. הטענות שהשמיעה כנגד הגורמים השונים הלכו והחריפו עם התקדמות ההליך. כך למשל בסיכומים ציינה כי: "די בבקשה הזויה שכזו על מנת שתידלק שדרה שלמה של נורות אדומות בוערות בשולי הבקשה ההזויה שהוגשה". ובהמשך: "אין אפשרות שהרווחה ב*** תישאר בתמונה לאור התנהלותם הפלילית, הלא אתית והמסוכנת במקרה". לטענת האם, עו"ס לחוק נוער מסרה עדות שקר בבית משפט, העו"ס לא מקצועית והיא מבקשת להישאר בתיק מטעמים לא מקצועיים. כמו כן, כי העו"ס ניסתה להטעות את בית המשפט ולשבש את ההליך השיפוטי. לטענת האם, סבלו של הקטין נגרם בשל מעורבות עו"ס לחוק נוער וכל פעולה שלה גורמת לקטין סבל וייסורים.
ביום 22.3.2021 – לאחר תום הליך ההוכחות ומתן צו לסיכומים – הגישה האם (בקשה 79) בקשה לסיום מעורבות לחוק נוער והאפוט' לדין. כמו כן, עתרה לפרסום ההליך לצורך הגשת קובלנה ללשכת עורכי הדין, וועדת האתיקה של ארגון העובדים הסוציאליים בישראל ובמידת הצורך למשטרת ישראל. בקשה זו נדחתה ביום 5.4.22 כאמור לעיל.
בחינת טענותיה של האם מעלה כי היא אינה רואה ואינה סבורה כי יש לה כל אחריות למצבו של הקטין ולנקודה שנדרש להכריע בה כעת. האם מאשימה את האב במצב הנוכחי, מאשימה את רשויות הרווחה, מאשימה את האפוט' לדין וכל המעורבים בהליכים בין הצדדים. האם לא לקחה אחריות על הפרת החלטות שיפוטיות באופן עקבי שהובילו להגשת הליך הנזקקות הראשוני. בכל פעם העלתה האם נימוק אחר מדוע אינה מסכימה לקיים החלטות שיפוטיות כולל העברת האחריות לכתפיו של הקטין ו"הסתתרות" מאחורי רצונו של הקטין.
יצויין כי הדיווחים לגבי מפגשי האם עם הקטין השתנו. בתחילה כאשר הדברים לא התנהלו על פי רצונה של האם הדיווחים היו קשים. בהמשך במרכז הקשר *** הדיווחים היו חיוביים מאוד וכללו שבחים על התנהלות האם. אולם במהרה חזר המאבק ההורי להעיב על מפגשים אלה עד שגם מרכז הקשר הודיע לעו"ס בימים אלה כי אינו מסוגל להמשיך ולתת טיפול למשפחה.
בתחילה כאמור היו מפגשים של הקטין עם האם במרכז החירום, לאור קשר מיטיב שהיה לקטין עם הדמויות שם (כפי שהיה בתחילה גם לאם). לאחר דיון שהתקיים בבימ"ש התקיים מפגש בין האם לבין הקטין המעלה תמונה קשה ומדאיגה מאוד לגבי התנהגותו של הקטין ופיצולו בין הוריו. עו"ס לחוק נוער הגישה דיווח ביום 28.12.2021 ובו פורט כך:
"אתמול אחרי הדיון בבית המשפט התקיים ביקור מתוכנן בין הקטין לבין אמו במרכז החירום. ממצאי הדיווח (מצ"ב) עולה תמונה מורכבת מאוד. כאשר העו"ס גב' —– מתארת את התנהגות של הקטין ואמו בביקור. במהלך כל הביקור **** קילל את אביו ואשתו, איחל להם איחולים קשים ואיים שהוא ירביץ להם. אמו לא הגיבה לקללות אלו, לכן העו"ס התערבה ואסרה על הקטין לדבר בשפה זאת כלפי אביו. האם התנגדה לדברי העו"ס ואמרה שבנה יכול להגיד בביקור את מה שהוא רוצה ושרק היא במבחן ובפיקוח. האם דברה עם העו"ס בזלזול ובתגובה לכך גם הקטין אמר לעו"ס שהוא כבר לא נמצא במסגרת של מרכז החירום ולכן הוא יכול להגיד דברים בדרך שהוא רוצה להגיד אותם. [….]
במהלך המפגש בין הקטין לבין אמו, הקטין דבר על הקשיים בבית אביו ושהוא "מעדיף שירו בו ולא לגור עם אבא", "מעדיף שידקרו אותו ברגל וביד", "מעדיף להיות במחנה ריכוז ולא עם אבא". כמו כן הוא דבר על תכניותיו להביא חבר שהוא יפגע באבא, ושהוא מתכנן לברוח מבית האב. יש לציין כי אמו חבקה את בנה ובכתה, אך לא הגיבה לדברים אלו באופן נכון, אלא אמרה לבנה "שכל זה נורא זמני". בסיום הביקור העו"ס לקחה את *** לאביו והם שמחו לראות אחד את השני, התחבקו והלכו. המצב זה מדאיג אותנו מאוד. הרושם הוא שהקטין נמצא במצוקה רגשית עמוקה ואף בסיכון משמעותי להתפתחותו, מתנהג באופן מפוצל." (ההדגשות בקו – הוספו).
עו"ס לחוק נוער בחקירתה ציינה את הפיצול שקיים בהתנהגות הקטין מול ההורים:
"גם כשילד היה במרכז חירום אקסטרני בביקורים, ואנחנו רואים איך אבא מביא את הילד, ילד שמח. וילד, דרך אגב, בסוף הביקור, אחרי, עם אימא, הוא חוזר לאבא. הוא רץ בשמחה וששון לאבא. אני גם ראיתי את זה בעיניים שלי, איך ילד רואה את האבא. אבל בביקורים עם אימא הוא חייב להגיד, חייב להגיד שרע לו עם אבא. כאילו הוא מרגיש שהוא בוגד. ברגע שהוא חש שטוב לו בבית אבא, הוא עם עצמו מרגיש איזושהי סוג של בגידה כלפיי אימא. אני שואלת שאלה, מדוע ילד כל הזמן חייב להוכיח לאימא שרע לו אצל אבא?"
ראו: פרוט' מיום 3.3.22, עמ' 27 שורות 33-35, עמ' 28 שורות 1-6.
בהמשך החקירה נשאלה העו"ס לחוק נוער האם ביצעה בדיקות שיכולות להעיד שהמצב הקשה של הקטין נובע מדברים שקשורים להתנהלות בבית האב, והשיבה:
"אני שוחחתי עם הילד. אני נפגשתי איתו גם בביקור בית אצל אבא, אני דיברתי איתו. ואני ראיתי, אני רואה היום שטוב לו. טוב לו בבית אבא. יש קשיים, קשיים שניתנים לטיפול, להדרכה. אבא גם זקוק להדרכה. יש פה המון בעיות, גם לילד וגם לאבא, אבא כן זקוק להדרכה. אבל באופן עקרוני טוב לו בבית אבא."
ראו: פרוט' מיום 3.3.22, עמ' 29 שורות 25-32.
עו"ס לחוק נוער פירטה בחקירתה כיצד התנהלות האם כנגד האב פוגעת בקטין, גם אם מדובר רק בתגובות האם לדברי הקטין:
"ת: ואנחנו כבר דיברנו קודם היום, היום דיברנו על זה שילד מרגיש צורך לרצות את האימא, וכשהוא חייב, הוא חייב להגיד לאימא שרע לו בבית האבא ולהוכיח לאימא כמה רע ולפרט, רשימת מכולת כמה רע לו בבית אבא. והוא מספר את זה לאימא. מצופה מאימא להגיב לזה בצורה בריאה ונכונה לילד זה. ואימא, במקום להגיב, היא מלטפת אותו ושותקת, ומחייכת, בצורה, מחייכת. או שלמשל, ילד יושב מול אימא ומספר 'אני שונא את העובדים הסוציאליים, אני שונא את XXX, אני שונא את XXX, אני שונא את XXX, אני שונא', עזוב אותנו. כשהוא אומר 'אני שונא את אבא, אני אהרוג אותו. אני ארצח אותו'. והוא אמר עוד דברים מאוד קשים על אבא, וקללות שאני לא רוצה להגיד את זה כאן. תדמיין בעצמך.
ש: איפה המסרים הגלויים?
ת: [..] כשילד אומר את הדברים הקשים האלה, 'אני אזרוק אבנים על אבא' ועוד דברים קשים, שפשוט אני לא יכולה להוציא מהפה. אוקי? דברים מאוד מאוד קשים שאני לא יודעת איך זה בכלל הגיע לו לראש.
ש: הבנתי. איפה המסרים הגלויים?
ת: ואימא, אימא יושבת מולו, מחייכת ומלטפת אותו. איזה מסר היא מעבירה? שככה תמשיך? ככה תמשיך?" (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 3.3.22, עמ' 56 שורות 19-34, עמ' 57 שורות 1-2.
ובהמשך חקירתה הבהירה כיצד העדר תגובות האם מעבירות מסרים קשים לקטין:
"[..] כשילד אומר, 'אני שונא את העובדים הסוציאליים, הלוואי שXXX תמות, הלוואי שXXX תמות', ובמקום שאימא תעצור אותו, היא לא עוצרת, היא מחייכת ומלטפת, ומגיבה בצורה כזו. זה רע מאוד. מה היא מלמדת את הילד? לא לכבד את הסמכות של העובדים הסוציאליים, אין בעיה. אבל אנחנו ראינו גם עם הטורניר, שהייתה פה החלטה, ואימא כן הגיעה. מה היא מלמדת את הילד? להפר את הצווים? זה שילד יוצא ויורק ככה על הרצפה, ליד עובדת סוציאלית, זה נראה למישהו נורמלי? שככה עושה ילד בן 9? ואימא לא מגיבה ולא עוצרת, כאילו היא מעודדת אותו, תמשיך להתנהג ככה? ". (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 3.3.22, עמ' 61 שורות 13-21.
עו"ס —– – שהייתה עו"ס של הקטין במרכז החירום – דיווחה ביום 28.12.2021 על המפגש של הקטין עם האם ביום 27.12.2021 (צורף לדיווח עו"ס לחוק נוער ביום 28.12.2021):
"הביקור היה מאוד קשה, *** היה מוצף ברגשותה העלה תכנים מאוד קשים ובכה המון.
** הביאה ל*** עוגיות, הם התחבקו ודיברו על היום שהיה.
מהר מאוד הביקור הפך לרגשי ומציף עבור ***.
הוא סיפר ל** שהוא שיתף חבר שלו במצב עם אבא וכתגובה החבר אמר שהוא ירה באבא שלו ויעזור לו לברוח. *** ** צחק ו** שאלה אותו האם הוא שמח מהתגובה של החבר, *** השיב שכן ולכן ** שאלה אותו האם הוא כועס על אבא שלו. *** התחיל לבכות וסיפר על כך שיש הרבה צעקות בבית, בעיקר בשעת ארוחת ערב ושהוא אינו מסוגל להמשיך ולחיות ככה. הוא פרק המון רגשות וכעסים על *** , *** אינה דיברה וחיבקה אותו לאורך כל הזמן. בשלב מסוים *** נשכב על הרגליים של ** והיא שאלה אותו האם הוא עייף, *** השיב "כן, כל הצעקות האלה מתישות את הנפש שלי".
בשלב זה *** התחיל לקלל את אביו בקללות קשות מאוד ובשפה בוטה שאינה מאפיינת אותו. הוא שינה את טון דיבורו ואת פרצופו וקילל רבות את אביו ואת ** , איחל להם איחולים קשים ואיים שהוא ירביץ להם. ** אינה הגיבה לקללות אלו ולכן התערבתי ואמרתי שהם יכולים להמשיך לדבר על הקשיים של *** אבל בשפה מכבדת ולא בדרך זו. ** אמרה לי ש*** יכול להגיד מה שהוא רוצה ושרק היא במבחן ובפיקוח, השבתי שהוא באמת יכול להגיד ולשתף אותה בכל דבר אבל לא בשפה זו. חזרתי על דברי והתגובה של ** הייתה מזלזלת. כש*** ** הבחין שאמו מתווכחת איתי ומזלזלת בי הוא ציין בפני כי הוא לא במרכז חירום והוא יכול להגיד דברים בדרך שהוא רוצה להגיד אותם.
*** ו** המשיכו לדבר על הקשיים שהוא סיפר שהוא חווה בבית אביו, *** אמר אמירות מאוד קשות על כך שהוא מעדיף לגור בכל מקום ולא עם אביו, הוא ציין כי הוא "מעדיף שירו בו ולא לגור עם אבא", "מעדיף שיקרו אותו ברגל וביד" ו"מעדיף להיות במחנה ריכוז ולא עם אבא" וכל מיני דוגמאות נוספות. ** בכתה יחד עם *** וחיבקה אותו. *** הביע המון כעס כלפי הרווחה ו*** לגבי הסכם המגורים שלו ולכן ** הסבירה לו שהיא זו שהסכימה לכך שהוא יגור אצל אבא ויפגוש אותה בפיקוח על מנת שהוא יצא ממרכז החירום, היא ציינה שהיא ידעה שהדבר שהוא הכי פחות רוצה זה להמשיך לגור במרכז חירום או לעבור לפנימייה ולכן היא הקשיבה לו והסכימה לכך. כתגובה *** אמר שהוא כבר מעדיף מרכז חירום או פנימייה סגורה. הוא אמר שהוא יתקשר לילד שהיה חבר שלו במרכז כדי שיבוא "לפרק" את אבא שלו ולהבריח אותו משם ושהוא מעדיף לחיות ברחוב ו"לאכול ציפורניים" מאשר להמשיך עם הסידור הזה. *** ציין שעוד יום אחד והוא יברח מהבית של אביו. בהמשך *** סיפר שליד אנשים אבא שלו נחמד אך בבית לבד הוא צועק ומאיים בתנועת יד שהוא ירביץ לו.
לאורך כל הזמן ש*** דיבר את הדברים הקשים האלו הוא ו** בכו והתחבקו.
[…]
לאחר הביקור, כשליוויתי את *** לאביו הם שמחו לראות אחד את השני והתחבקו, מעשה שמאוד סותר את כל הדברים ש*** העלה בביקור. לכן ההתרשמות המקצועית שלי היא ש*** עדיין מוסת נגד אביו וליד ** הוא מרגיש צורך לכעוס ולשנוא אותו.
משיחתי עם *** הוא כועס על אביו ומאשים אותו בהסדרי הראייה עם ** , אני מאמינה שללא טיפול והכוונה מקצועית הכעסים ימשיכו ויצטברו אצל *** ונמשיך לראות התדרדרות במצבו הרגשי והנפשי." (ההדגשות בקו – הוספו).
יודגש כי הדיווחים שהתקבלו ממרכז הקשר הנוכחי היו בעיקרם חיוביים מאוד כלפי האם. עם זאת, כל עוד הדברים עונים על טענות האם היא משתפת פעולה ובעת שהדברים חורגים גם ההתנהלות משתנה.
כפי שצויין לעיל אין מחלוקת כי הקטין אוהב את הוריו וקשור אל שניהם מאוד. הקטין סובל מהמצב הקיים והיה חפץ בשינויו. אין הוא יכול בגילו וביכולתו מוכשר וחכם ככל שיהיה, לקבוע בעניינים אלה. כמיהתו לקשר אחר עם אמו ולמצב אחר בין הוריו ברורה ביותר. אולם אין הקטין יכול לקבל החלטות מורכבות כפי שנדרשות במצב הנוכחי. יש להבדיל בין אהבתו של הקטין לשני הוריו לבין העובדה שההתנהלות ללא מעורבות אינטנסיבית ביותר של רשויות הרווחה (וגם כאשר הייתה התנהלות אינטנסיבית כזאת) מעמידה אותו בסיכון רגשי ונפשי באופן יום יומי.
ההחלטות השיפוטיות שניתנו לאורך השנים טרם שנפתח הליך הנזקקות לקחו בחשבון את החשיבות של המעורבות הקבועה והנדרשת והחיונית של שני ההורים עם הקטין. כל ההחלטות לקחו בחשבון את חשיבות הקשר המטיב והקבוע בין הקטין לבין שני הוריו. נעשו במשפחה זו ניסיונות רבים מספור, מעורבות של גורמי טיפול ושל גורמי אבחון חריגים במספרם. אך ורק לאחר שמוצו כל האפשרויות נפתח תיק הנזקקות. רק לאחר שנבחן מצבו של הקטין במרכז חירום במשך מספר חודשים ולאחר שגם הניסיונות לגרום להורים לשתף פעולה באופן קבוע גם בתיק הנזקקות כשלו, הוחלט על פתיחת תיק הנזקקות הנוכחי. יצויין כי שונתה ההמלצה הקודמת להשמה חוץ ביתית של הקטין. בכך יש התקדמות משמעותית לקראת ההורים ולטובת הקטין. האם מתייחסת לנושא זה כמעט בביטול על אף שמדובר בשינוי קריטי לטובת שני ההורים ולטובת הקטין. היא מתייחסת לכך באופן שבו ההתרשמות היא שהיא זו שמשלמת את המחיר ולא הקטין, היא זו שבמרכז ולא הקטין וזכויותיו.
כל החלטה בתיק זה של רשויות הרווחה נעשתה אך ורק לאחר חשיבה מערכתית המשותפת למספר גורמים, לאחר שיתוף ההורים וב"כ ולאחר שמיעת הקטין – הן באופן ישיר והן באופן קבוע ושוטף באמצעות האפוט' לדין.
חקירת העו"ס לחוק נוער וחקירת העו"ס — לא שינתה את התמונה הקשה שעולה מבקשת הנזקקות. עו"ס לחוק נוער עמדה על הקשיים של שני ההורים ועל כך שהאפשרויות לטיפול ועזרה להורים ולקטין ללא מעורבות חוק נוער – מוצו.
לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי מתקיימים התנאים הנדרשים בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הנוער. כל הראיות והטיפול במשפחה הרב והארוך והאינטנסיבי על ידי רשויות הרווחה מראות כי מצבו של הקטין הולך, מחריף ומתדרדר. מצבו הנוכחי של הקטין עונה על הגדרת הנזקקות בחוק במובן הפשוט והנדרש. עילת הנזקקות הוכחה באופן מנומק, רחב ונרחב.
כפי שפורט לעיל בהרחבה מוצו כל האפשרויות כי ההורים יתנהלו ללא שהקטין ייפגע, ללא מעורבות חוק נוער. התקווה לגייס את ההורים גם במסגרת חוק נוער ליתן מענה הולם לצרכיו של הקטין אפילו בהסכמה לגורם טיפולי לא צלחה.
הצדדים מנהלים מאבק מר בעניין הקטין כמעט מיום לידתו. הקטין היום בן 9. הסכסוך בין ההורים אינו גווע על אף חלוף הזמן. בהליך בעניין זמני השהות במסגרת תמ"ש 22692-06-16 ניתן פסק דין ביום 12.7.2020 ובו הוראות הכוללות מעטפת טיפולית הדוקה וכוללת לכל המשפחה וקביעת זמני שהות. נושא זמני השהות בלבד שונה בערעור במחוזי ביום 16.12.2020 בעמ"ש 42469-09-20 כשההבדל היה הוספת לינה אחת נוספת אצל האב פעם בשבוע. ההוראות הטיפוליות הכוללות לא שונו. בר"ע לעליון בבע"מ 344/21 נדחתה.
לא רק שלא נוצרה וודאות ויציבות בחיי המשפחה – על אף שניתנו החלטות שיפוטיות ברורות וחלוטות לאחר הליך משפטי של שנים – אלא שהמצב הסלים והחריף מאוד. לא היה יום שבו קויים פסק הדין שניתן בערעור במחוזי. בשל כך כאמור לעיל, פתח האב בהליכים חדשים שבשל התדרדרות במצבו של הקטין הובילו למעורבות חוק נוער ופתיחת הליכי הנזקקות.
ברע"א 8103/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים – בישוב פלוני מציין כב' השופט פוגלמן כי סכסוך גלוי ומתמשך שבו קטין עומד בתווך בין הוריו עונה על התנאים הנדרשים על פי חוק הנוער ויש להבטיח כי המצב לא ישוב לקדמותו ועל כן אושרו ההחלטות של בתי המשפט הדיוניים להארכת הצווים במסגרת חוק נוער למשך שנה (ראו: רע"א 8103/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים בישוב פלוני (10.12.2012)).
ד. סיכום
סעיף 2(6) לחוק הנוער שם את הקטין במרכז (להבדיל מסעיף 2(2) העוסק ביכולות ההורים)
ומורה לבימ"ש לבדוק אם "שלומו הגופני או הנפשי נפגע".
כאשר הורים מנהלים מאבקים משפטיים ביניהם שאינם גוועים מדובר במערכת יחסים הרסנית שמסכנת את בריאותו הנפשית והרגשית בהווה ואף בעתיד של קטין (ראו: עמ"ש ת"א 51782-01-20 ע' ע' נ' ש' א' ב' עו"ס לחוק הנוער סעיף 11 לפסק הדין (7.6.2020)). במקרה כזה ציין בית המשפט המחוזי כי הכרזת ילד כנזקק מהווה חלק מכלי העבודה שניתן לעשות בהם שימוש.
יודגש – סעיף 2(6) לחוק הנוער מעביר את נקודת האיזון והבחינה מההורים לקטין: הקטין הוא נקודת המוצא והסיום. ההחלטה על הכרזת הקטין כנזקק אינה נגד מי מההורים או נגד שניהם – היא אמצעי עבור הקטין להבטחת שלומו הגופני והנפשי ודאגה כי יקבל מענה לזכויותיו הבסיסיות.
בעניין משפחה זו נעשתה התערבות של חוק נוער רק כמוצא אחרון:
ניהול הליכים משפטיים בXXX ובישראל כמעט ממועד לידתו של הקטין. כיום הוא כבר בן 9.
בנושא משמורת (במובנה דאז) וזמני שהות התנהלו הליכים בישראל כ-4 שנים וניתנו פסקי דין בבימ"ש זה, בבימ"ש המחוזי ובבית המשפט העליון בנושא זמני השהות. מעת שניתן פסק הדין בבימ"ש המחוזי הוא לא קויים על ידי האם.
האב היה מנותק מהקטין חודשים ארוכים עד להגשת תביעה וכניסת עו"ס לחוק נוער לתמונה.
המעטפת הטיפולית ההדוקה שנקבעה עוד בפסק הדין בתמ"ש 22692-06-16 לקטין, להוריו, לרבות קביעת גורמי טיפול ואופיו, מינוי אפוט' לדין ומעורבות הדוקה של עו"ס לסדרי דין – לא הספיקה לייצוב מצב המשפחה ולא הועילה.
מצבו הנפשי של הקטין הדרדר והוא השמיע מצוקה גדולה כולל אמירות אובדניות.
העולה מכך שחוק נוער היה מוצא האחרון. ההליכים לפי החוק הנוער החלו רק לאחר שנים של הליכים משפטיים שלא הובילו, בשל התנהלות ההורים, למזור לקטין על אף ההחלטות הברורות שניתנו. בנסיבות הללו, אין מנוס אלא מ"לעלות מדרגה" (ראו: סעיף 11 בעמ"ש ת"א 51782-01-20), ולהשתמש בהליך נזקקות ובמעורבות אינטנסיבית של הרווחה שלא ניתן להשיגה במסגרת "הליך רגיל" של סכסוך בין הורים.
שוכנעתי כי לא ניתן להבטיח את שלומו הפיזי והנפשי של הקטין ללא שימוש בהכרזתו כקטין נזקק. מצבו של הקטין הוא תוצר ישיר של הקונפליקט בין הוריו. מצב שהלך והחמיר. האב מבין את חומרת הדברים ובלב כבד הצטרף לבקשה. האם לאור טענותיה והתנהלותה אינה רואה או מסרבת לראות את המחיר הקשה מנשוא שהקטין משלם. האם מסרבת לראות כיצד המשך המאבק בין ההורים מעמיד את הקטין בסיכון נמשך.
לכל אורך ההליך נעשה ניסיון להבין מהאם מה החלופה המתבקשת והנדרשת על ידה. האם סירבה באופן עיקש לספק לכך תשובה. האם מתעלמת מההיסטוריה שהובילה לפתיחת הליכי הנזקקות ולעובדה שחודשים על גבי חודשים לא קויימו על ידה בהצדקות שונות פסק הדין של בית משפט זה, בית המשפט המחוזי וביהמ"ש העליון. היא מתעלמת מאמירות האובדניות של הקטין. מבחינתה אין לה כל אחריות וכל תרומה למצב. בכל אשמים כל הגורמים מסביב ולה אין חלק בכך.
יודגש – אין לי ספק באהבתה של האם לקטין, במסירותה לו חסרת הפשרות ובכך שהיא סבורה שכל פעולותיה הן לטובתו.
אולם האם מסרבת לשתף פעולה עם שירותי הרווחה וככל שחולף הזמן עמדתה מחריפה ומקצינה ויחד עמם חוסר לקיחת האחריות בדבר הפגיעה בקטין והטחת האשמות ברשויות הרווחה, באב ובאפוט' לדין כי הם שגורמים לפגיעה בקטין ובמצוקתו (ראו: רע"א 8294/21 עו"ס לחוק הנוער, לשכת הרווחה, רמת אשכול נ' פלוני סעיף 26 לפסק דינו של כב' השופט מינץ (20.12.2021)). בתחילה היא שיתפה פעולה באופן יוצא דופן עם כל מי שסברה כי הוא מסכים עם עמדותיה, ככל שמתברר בחלוף הזמן כי העמדה שונה או מורכבת התמונה מתהפכת באחת.
לא בנקל בית המשפט יאפשר התערבות בזכות היסוד של הורה לגדל ולחנך את בנו. נקודת המוצא כי להורים זכות יסוד באוטונומיה בגידול ילדיהם. ההתערבות תעשה רק במקרים שצורכי הילד, טובתו וזכויותיו נפגעות:
"מדין הטבע ומטבע הדין, ההורים הביולוגיים הם הם האחראים לילדיהם הקטינים. הם האפוטרופסים הטבעיים שלהם (סעיף 14 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, 257 (2004), להלן: עניין פלונית). בהתאם, נקודת המוצא היא כי להורים נתונה הזכות היסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם ללא התערבות של גורמים חיצוניים. ההנחה היא, כי הוריו-אפוטרופסיו של הקטין פועלים לטובתו, כך שההחלטות המתקבלות על ידם הן ההחלטות הראויות עבורו. משכך, זכותם של ההורים לקיים את חובתם ולגדל את ילדיהם בדרך הנראית להם. על כן, במצב רגיל אין המדינה מתערבת בשיקול דעתו של ההורה במסגרת תפקידו כאפוטרופוס הטבעי של ילדו (בע"מ 5710/05 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 10 (6.7.2006)). לפיכך, לא בנקל ולא במהרה יוציאו רשויות הרווחה ילד מביתו בניגוד לדעתם של הוריו, האפוטרופסים הטבעיים (רע"א 4852/16 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער ראשון לציון, [פורסם בנבו] פסקה 7 (16.8.2016)).
עם זאת, האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה בלתי מוגבלת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו (עניין פלונית, עמוד 257). חובת המדינה כלפי כל הנמצאים בתחומה לרבות הקטין, מובילה למסקנה כי במקרה החריג יש מקום להתערבות מצדה. אין לשכוח כי עקרון כבוד האדם חל על הקטין. המדינה אינה מחפשת תפקיד זה אך אין היא יכולה להתעלם מזעקת הקטין. רק במקרים קיצוניים ומתאימים, תיעשה התערבות המדינה על מנת להגן על שלומו וטובתו של הקטין". (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: רע"א 8081/17 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים – פרדס חנה, סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט הנדל (8.11.2017).
שוכנעתי כי מצבו של הקטין דורש התערבות של חוק נוער. מדובר במקרה חריג שבו לא רק נדרשת התערבות אלא קיימת חובה של רשויות הרווחה לדאוג לצרכי הקטין, לטובתו ולזכויותיו. הקטין הביע את זעקתו באופן ברור וחד במגוון אופנים ועל פני זמן. שוכנעתי כי נדרשת הכרזה על הקטין כקטין נזקק על מנת להגן על שלומו וטובתו.
לא ניתן להבטיח את שלומו של הקטין אלא בהמשך מעורבות של חוק נוער. גם ההתנהלות בתיק זה מעלה כי נדרשה מעורבות של עו"ס לחוק נוער, האפוט' לדין, ב"כ הצדדים ובית המשפט בצורה אינטנסיבית וחריגה ביותר.
ללא מעורבות אינטנסיבית של רשויות הרווחה, כתפיו של הקטין לא יעמדו יותר במעמסה המוטלת עליו. ההורים לא מסוגלים להחליט דבר במשותף. כל הניסיונות של כל הגורמים לאורך השנים החל מרשויות הרווחה, גורמי טיפול ואבחון, האפוט' לדין ובימ"ש שביקשו מההורים לחשב מסלול מחדש – לא עזרו.
הקטין משלם את מחיר הסכסוך. הוא מביע את מצוקתו ופגיעתו בדרכים שונות, כפי שפורט בהרחבה רבה. יש להקשיב לו.
לא ניתן שיעבור זמן נוסף על חשבון בריאות הקטין ללא הגנה על שלומו. לאחר שכל האמצעים נוסו בדרכים שונות ובניסיון לגייס את שני ההורים למאמץ על ידי גורמים שונים לא נותרה ברירה אלא להכריז עליו כקטין נזקק.
אשר על כן, שוכנעתי כי הנסיבות החריגות מאוד של משפחה זו, מצבו של הקטין, המשך המאבק בין ההורים והמחיר הקשה שהקטין משלם על כך מעלים כי לא ניתן להבטיח את שלומו של הקטין אלא באמצעות הכרזתו כקטין נזקק. ייתכן כי אם היה שיתוף פעולה הדדי של ההורים ניתן היה לדון בדרכי הטיפול מבלי להכריז על הקטין כקטין נזקק ומבלי לפגוע באוטונומיה ההורית שלהם. אולם זה אינו המצב.
לאור כל האמור לעיל, אני מכריזה על הקטין לקטין נזקק לתקופה של שנה כפי שהתבקש בבקשה.
מאחר והשתנו דברים מעת שנפתח הליך הנזקקות ולאור חוסר ההסכמה בין ההורים, עו"ס לחוק נוער תגיש בתוך 30 יום (ימי פגרה במניין הימים) תסקיר דרכי טיפול עדכני בעניין הקטין אשר יועבר לתגובת ההורים והאפוט' לדין.
המזכירות תמציא לעו"ס לחוק נוער, לב"כ ההורים ולאפוט' לדין.
ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ב, 10 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 14.2.24.
