לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המבקש
א'
ע"י ב"כ עו"ד נעם אפשטיין (סיוע משפטי)
נגד
המשיבה
א'
ע"י ב"כ עוה"ד לימור פסטרנק ו/או מיכל סבחה (סיוע משפטי)
פסק דין
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כבוד השופטת מאיה לוי) ביום 20.08.2023 בתלה"מ 60324-02-24 (להלן: "בית משפט קמא"), בה חויב המבקש להפקיד בקופת בית המשפט סך של 5,000 ₪ (להלן: "החלטת בית משפט קמא").
יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 11.02.2024 וזאת לאחר שהתבקשה והתקבלה בקשה להארכת מועד מטעמי גיוס למילואים נוכח מצב החירום השורר במדינה.
להלן עיקרי החלטת בית משפט קמא:
"[…]
ג. לאור הפרת האב את זמני השהות, בניגוד להצהרותיו, וכן התהיות העולות ביחס לדיווחי האב, לאור הבדיקות הרפואיות אשר לא העלו דבר וכן העלאת טענות שאינן מידיעה אישית, הריני מורה לאב להפקיד בקופת בית המשפט סך של 5,000 ₪ בתוך 14 ימים אשר ישמשו לטובת טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים לקטינים.
[…]"
(להלן: "החלטת בית משפט קמא")
ברקע יצוין כי ההחלטה ניתנה על בקשה שהגישה המשיבה לבית משפט קמא ביום 06.08.2023 שכותרתה "בקשה בהולה לאסור על המשיב [המבקש כאן – א.א.] להגיע לבית המבקשת בימי השהייה שלה עם הקטינים ו/או לעשות כל פעולה שתפגע בקשר שלה עם הקטינים".
לאחר שבית משפט קמא קיבל את תגובת המבקש, וכן את תגובת האפוטרופא, נתן בית משפט קמא את החלטתו, היא מושא הבקשה שלפניי.
בבקשה טען המבקש כי המשיבה נקטה באלימות כלפי הקטינים ובשל כך הגיש נגדה תלונה במשטרה. המבקש טען כי החלטת בית משפט קמא האוסרת עליו להתלונן על אלימות מצד המשיבה כלפי הקטינים אינה מובנת ואינה במקומה, וזאת לאחר שהתנהל בין הצדדים הליך ה"ט 71276-03-23 כנגד המשיבה, לאחר 30 מקרי אלימות מצדה כלפי הקטינים ולאחר שאפוטרופא לדין מונה לקטינים. לגרסת המבקש, שגה בית משפט קמא שפירש את תגובת האפוטרופא לדין כהפרת זמני שהות המבקשת עם הקטינים, זאת למרות שצוין כי המבקש תיאם עם רשויות הרווחה את הישארות הקטינים עימו וניתן לו אישור ע"י העו"ס הכונן. חיוב המבקש ב"קנס" של 5,000 ₪, בשל בקשת המשיבה והודעת האפוטרופא לדין שאינה מבוססת, ומבלי שבית משפט קמא בירר את טענתו היא החלטה שגויה שיש לבטלה, במיוחד נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, המטפל בקטינים.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור שלפניי על נספחיה וכן עיון בתיק בית משפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות הבקשה לרשות ערעור מבלי להיזקק לתגובת המשיבה, זאת בהתאם להוראת תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), ולהלן נימוקיי.
מבחינה דיונית וניהולית, בית משפט קמא הוא זה שמכיר את הצדדים, הוא זה שמכיר את הסכסוך המשפחתי, שבענייננו הינו בעוצמה גבוהה המשליכה על טובתם של הקטינים. בית משפט קמא הוא זה שמכיר את הדמויות הפועלות ואת אופן התנהגותן. אין כל ספק כי הערכאה הדיונית נושאת יתרון ברור על פני הערכאה דנן בעניין זה. די בכך שאציין שבפני בית משפט קמא התנהלו 11 תיקים, חלקם נסגרו וחלקם עדיין פעילים ובית משפט קמא נדרש ליתן החלטות בהם באופן תדיר.
זאת ועוד, מבחינה מהותית, האפוטרופא לדין דיווחה לבית המשפט כי "חלה הסלמה" וכן "אין כל רגיעה אלא הסלמה ורגרסיה בפרט בנוגע לשני הקטינים XXX ו-XXX אשר אינם מעוניינים לשהות עם האם ועולה חשש למחיקת דמות האם שהינה שלילית ולא מיטיבה בתפישת הקטינים לעומת אידאליזציה מוחלטת של האב בעיני הקטינים כפי שיפורט […]." עוד נרשם כי המבקש פנה אל האפוטרופא לדין "כשכבר היה בדרך לאסוף את הקטינים באותו יום מבית האם ו/או כאשר הקטינים כבר שהו עימו בפועל. הובהר לאב כי כל שינוי של הסדרים ללא הסכמה אינם יכולים להתבצע באופן חד צדדי אלא בהתערבות גורמי מקצוע ו/או החלטות בית משפט. האב המשיך בשלו, טען כי הקטינים מקבלים מכות, כי הם בפניקה ובהיסטריה וכי אינו יודע למי לפנות. […] לא מיותר לציין כי תמוה בעיני הח"מ מדוע האב דיווח לח"מ על פנייה למיון של הקטין XXX לטענת האב בשל אגרוף שקיבל מהאם רק כשלושה ימים מאוחר יותר, ביום חמישי בשעות הערב המאוחרות." לקראת סיכום הדיווח נרשם "הח"מ מביעה דאגה רבה להמשך התדרדרות וההסלמה, הכולל ביקור במיון בית חולים בטענת אלימות האם (לכאורה לא נמצאה עדות רפואית לנטען על ידי האב) כן מעורבות הקטינים בהגשת תלונות / מעורבות בהגשת תלונות של האב כנגד האם במשטרה כשהקטינים מלויים על ידי האב למשטרה באופן לא מותאם.".
כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, אלא במקרים החורגים ממתחם הסבירות, במקרים בהם נופל פגם מובהק בהחלטה, במקרים החורגים ממבחן השכל הישר וההיגיון וכיו"ב. ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית בסוגיות דיוניות וניהוליות, והתערבותה שמורה למקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה מנוגדת לדין או שהיא גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (עיינו למשל רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר (נבו 01.01.2015)). אני סבורה שהמקרה דנן אינו בא בקהלם של המקרים החריגים המחייבים התערבות במועד זה של ההליך.
בית משפט קמא ביקש למנוע את המשך הפגיעה בטובת הקטינים. אחד הכלים בארגז השיפוטי הוא הפקדה כספית. בית משפט קמא בחר לעשות שימוש בכלי זה וזו סמכותו. די בדברים אלו כדי להורות על דחיית הבקשה.
יש להטעים ולהבהיר, בניגוד לטענת המבקש, אין מדובר ב"קנס". עסקינן בהוראה להפקיד פקדון, לצורך ערובה לתשלום עתידי, ככל שיידרש. מי הוא זה שיישא בהוצאות הרפואיות של הקטינים, שנגרמות בשל התנהלות מי מההורים, יחליט בכך בית משפט קמא.
למעלה מן הצורך, אפנה לסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") המורה כי רשות ערעור תינתן לגבי החלטה אחרת, אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. מכאן למדים כי ככלל, השגות על החלטות אחרות תיעשנה במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי מתקיימים אותם חריגים שלעיל – נזק של ממש, השפעה באופן ממשי על זכויות הצדדים, או קיום הליך מיותר או שגוי. לא נוכחתי כי היעדר התערבותי בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור תוביל לאחד מאלה.
בנוסף, ומכיוון אחר, גם אם אתייחס לפקדון כאל החלטה ביחס להוצאה ממשית, בפועל, שהמבקש נדרש להוציאה, הרי שלפי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), השתס"ט-2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו, מקרה בו אין אנו מצויים בו. אם כך נכתב לעניין פסיקת שכר והוצאות, שהם בגדר כספים היוצאים בוודאות מכיסו של בעל דין לידי בעל הדין האחר, הרי שהדבר הינו בגדר משנה תוקף להחלטה ביחס להפקדת כספים "אשר ישמשו לטובת טיפולים פסיכולוגיים / רגישים לקטינים", כלומר החלטה בעניין כספים שאין כל וודאות שאלה ידרשו להיות משולמים בסופו של יום, לחלופין יכול ויושבו למבקש במועד מאוחר יותר, לחלופין עם סגירת התיק בבית משפט קמא.
דין הבקשה להידחות.
משלא נדרשה תשובה, אין אני מורה על צו להוצאות.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור הבקשה.
ניתן היום, ט' אדר א' תשפ"ד, 18 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
