בפני
כב' השופטת עפרה גיא
תובעת
ב.א ג'
באמצעות ב"כ עו"ד מיה פילוסוף
נגד
נתבע
א.ג'
באמצעות ב"כ עו"ד דניאל דרוביצקי
ובעניין הקטינים:
1. מ'-בן אחת עשרה במועד מתן פסק-הדין.
2. ס'- בת תשע במועד מתן פסק-הדין.
3. י' – בן שבע וחצי במועד מתן פסק-הדין.
להלן: "הקטינים".
פסק דין
במסגרת פסק דין זה אדרש לתביעת אם לחיוב אביהם של הקטינים במזונותיהם.
רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. הצדדים שבפניי, שניהם יהודים ואזרחי המדינה, הינם בני זוג לשעבר אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 10.05.2012 ומנישואין אלה נולדו להם שלושה ילדים, הם הקטינים אשר פרטיהם לעיל.
הצדדים התגרשו זה מזה בג"פ כדמו"י ביום 00.00.2021.
2. עובר לסידור הגט אושר בין הצדדים הסכם גירושין עליו חתמו ביום 10.05.21. בהסכם הגירושין לא הסדירו הצדדים את סוגיית מזונות הקטינים והותירו עניין זה להכרעת בית המשפט.
להלן: 'הסכם הגירושין'.
3. הצדדים אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת מאז חודש פברואר 2021, בעקבות צו הגנה שהוצא כנגד הנתבע במסגרת ה"ט 29101-02-21 ובעניין זה יוער בקצרה כי הנתבע מכחיש טענות האלימות שיוחסו לו מצד התובעת וטוען ביחס אליהן כי הן בגדר עורבא פרח.
4. נגד הנתבע מתנהל הליך של חדלות פירעון ואישור בית המשפט לפשיטת רגל להמשך ניהול התביעה שלפניי הוגש לתיק ביום 11.11.21.
5. לחיוב הנתבע בתשלום מזונותיהם הזמניים של הקטינים נדרשתי במסגרת החלטה מיום 15.11.21, במסגרתה קבעתי כי הנתבע ישלם עבור הקטין מ' את הסך של 500 ₪ בחודש וכן יישא במחצית הוצאות חינוך וצהרון של הקטינים. לא מצאתי מקום להורות על חיוב הנתבע בתשלום מזונות הקטינים ס' ו-י'.
להחלטה זו הגעתי, בין היתר, נוכח חלוקת זמני השהות השוויוניים בה נהגו הצדדים בעת ההיא; בהינתן כי לתובעת לא היו הוצאות עבור 'מדור' ובהתחשב בקצבאות שהשתלמו בעבור הקטינים והועברו לידי התובעת, לרבות קצבת הנכות המשתלמות עבור הקטינים ס' ו-י', ביחס אליהן קבעתי כי ימשיכו להשתלם לידי התובעת ויתווספו לחיוב שנקבע בהחלטה למזונות זמניים.
להלן: 'ההחלטה למזונות זמניים'.
החיוב במזונות זמניים נקבע החל ממועד הגשת התביעה שבפני ובכל 6 לחודש.
6. בישיבת קדם משפט, אשר התקיימה ביום 13.12.21, ביקשו הצדדים לקבוע את התובענה לישיבת הוכחות.
7. הרצאת פרטים עדכנית מטעם התובעת הוגשה ביום 14.11.22.
הרצאת פרטים עדכנית מטעם הנתבע הוגשה ביום 24.11.22.
8. ביום 13.12.22 אושר מתווה דיוני אליו הגיעו הצדדים, במסגרתו הסכימו הצדדים כי דיון ההוכחות אשר נקבע בתובענה יבוטל וכי הצדדים יגישו סיכומים בהתאם למועדים שצוינו במתווה הדיוני.
9. סיכומי התובעת הוגשו ביום 28.02.23.
סיכומי הנתבע הוגשו ביום 11.05.23.
10. בדיון, אשר התקיים ביום 12.07.23 במסגרת תה"ס 65170-06-22, צומצמו זמני השהות של הנתבע עם הקטינים, ולפיכך התרתי לצדדים להגיש סיכומים משלימים שיביאו בחשבון את הצמצום שנעשה בזמני השהות וכאמור.
סיכומים משלימים מטעם התובעת הוגשו ביום 06.08.23.
סיכומים משלימים מטעם הנתבע הוגשו ביום 21.08.23.
סיכומי תשובה משלימים מטעם התובעת הוגשו ביום 27/11/2023.
11. ביום 07.08.23 הגישה התובעת 'בקשה בהולה לעדכון סכום המזונות הזמניים', בין היתר על רקע השינוי שחל בחלוקת זמני השהות של הנתבע עם הקטינים.
בהחלטה אשר ניתנה ביום 23.08.23 לא מצאתי לעדכן את סכום המזונות הזמניים וקבעתי כי אדרש לכלל טענות הצדדים במסגרת פסק-הדין.
עם זאת, הבהרתי כי בהתאם להחלטה למזונות זמניים הרי שעל הנתבע לשאת במחצית הוצאות רפואיות חריגות וכן במחצית הוצאות חינוך של הקטינים, הכוללות, בין היתר, את הוצאות שכר הלימוד, גן, צהרון, כל הוצאה על פי המוסד החינוכי ובכלל זה הוצאות תלבושת אחידה, רכישת ספרי לימוד וציוד למוסד החינוכי, תשלום ועד גן ובית ספר.
עוד קבעתי כי בנסיבות העניין ובשים לב לסכום המזונות שנפסק ולזמני השהות שצומצמו, איני מתירה קיזוז קצבת החינוך מחלקו של הנתבע בהוצאות החינוך.
יכולתם הכלכלית של הצדדים
12. יכולתו הכלכלית של הנתבע
א. במועד הגשת התביעה והחל מיום 21.07.20 עבד הנתבע עובד חברת א' בע"מ'.
בחודשים 08/2020-05/2021 השתכר הנתבע את הסך של כ-10,200 ₪ בחודש, ובהתאם לתלושי שכר שצורפו לכתב התביעה ביחס לחודשים כאמור.
לתצהיר עדות ראשית צרף הנתבע תלושי שכר לחודשים 11/21-05/2022, ממקום עבודתו אצל חברת א' מהם עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת בחודשים כאמור עמדה ע"ס של 12,565 ₪.
הנתבע קיבל רכב ומכשיר טלפון נייד ממקום עבודתו הנ"ל.
עוד צרף הנתבע תלושי שכר לחודשים 06-09/22 מחברת 'ק' בע"מ', מהם עולה כי בעבודתו הנוכחית החל לעבוד ביום 16.06.22 והכנסתו החודשית הממוצעת מעבודתו אצל חב' ק' בע"מ עמדה ע"ס של 11,000 ₪ נטו (בחישוב זה לא נלקחה בחשבון משכורת חודש 06/22, העומדת ע"ס של 5,593 ש"ח, שכן שולמה עבור חודש חלקי בלבד ואינה משקפת שכר חודש מלא).
מתלוש שכר לחודש 10/22 מחברת 'ט', אשר צורף להרצאת הפרטים העדכנית מטעם הנתבע, עולה כי הכנסתו בחודש כאמור עמדה ע"ס של 12,282 ₪ נטו.
עוד עולה מתלושי השכר שצורפו, כי שוויין של ההטבות אותן מקבל הנתבע במקומות עבודתו, עבור אחזקת רכב, טלפון נייד וארוחות, עומדות ע"ס של כ-4,600 ₪ בחודש.
ב. הנתבע כאמור מצוי בהליכי חדלות פרעון.
ג. בהרצאת פרטים עדכנית הצהיר הנתבע על הוצאות שוטפות בסך כולל של 12,294 ₪ בחודש, מתוכן סך של 5,200 ₪ עבור הוצאות 'מדור' (דמי שכירות).
הנתבע הצהיר כי הוצאותיו השוטפות משולמות באמצעות כרטיס אשראי שמחזיק על שמו וכן באמצעות כרטיסי אשראי של אימו.
עוד הצהיר הנתבע כי בעקבות מעבר התובעת והקטינים לעיר נ' הוא מפסיד שעות עבודה רבות ובכך מפסיד כסף רב.
ד. בסיכומיו העריך הנתבע את הכנסתו ע"ס של 11,583 ₪ ואת הוצאותיו החודשיות בגובה של 10,000 ₪.
ה. בדיון אשר התקיים ביום 12.07.23 במסגרת תה"ס 65170-06-22 העיד הנתבע כי התחיל עבודה חדשה, לאחר שפוטר משני מקומות עבודה על רקע זמני השהות המשמעותיים שהיו קיימים בעבר.
בסיכומיו המשלימים טען הנתבע כי מעבודתו החדשה טרם קיבל תלושי שכר, אם כי הוא צפוי להשתכר את הסך של 10,000 ₪ בחודש.
ו. ביחס ליכולתו הכלכלית של הנתבע, טוענת התובעת בסיכומיה, כי מתצהיר הכנסותיו עולה כי על אף שהשתכרותו גבוהה מאוד, הרי שהוצאותיו נמוכות מאוד וכי אף אם ניקח בחשבון את כלל הוצאותיו הנטענות, לרבות הוצאות מדור בגובה 5,200 ₪, הרי שהכנסתו הפנויה עומדת ע"ס של 11,000 ₪ בחודש, די והותר על מנת לשאת בהוצאות הקטינים.
מוסיפה התובעת וטוענת בעניין זה, כי הנתבע בחר להסתיר הכנסותיו מבית המשפט ומציג תמונה חלקית של הדברים, שכן בנוסף לשכרו החודשי מעבודתו בחברת 'ט', העומד ע"ס של 15,500 ₪ בחודש, כעולה מתלושי השכר שצרף, הרי שהוא מקבל רכב, טלפון נייד וארוחות – הטבות המגיעות לסך של 4,663 ₪ בחודש ויש לראות בהן כהכנסה רעיונית וכחלק מהכנסותיו של הנתבע.
טענה זו של התובעת נתמכת בנתונים העולים מתלושי השכר שצורפו מטעם המשיב (בהם רואים הטבות אלה ובסכומים כוללים שנעו בין כ-3,200 ₪ מעבודתו בחב' א'; עבור לסך של -4,000 ₪ בחברת 'ק' וכלה בסך של כ-4,600 ₪ אצל חב' 'טראלייט').
ז. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי לא מן הנמנע שהנתבע עובד במקום עבודה נוסף ובהינתן כי לא צרף דפי עו"ש, הרי שיש לזקוף הדבר לחובתו.
ח. בסיכומיה המשלימים טענה התובעת כי בהינתן עדות הנתבע, בדיון מיום 12.07.23, על פיה עבר למגורים משותפים עם בת זוגתו, הרי שהוצאות המדור והוצאות אחזקת המדור של הנתבע פחתו לפחות בחצי, מה שמותיר לו הכנסה פנויה גבוהה יותר.
יובהר כי לא מצאתי עדות לטיעון זה של התובעת בדיון המוזכר על ידה.
ט. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני ביחס ליכולתו הכלכלית של הנתבע, ובהתחשב בהטבות אותן הוא מקבל ממקום עבודתו, אני מעמידה את הכנסות הנתבע ע"ס של 16,800 ₪ בממוצע בחודש.
13. יכולתה הכלכלית של התובעת
א. בכתב התביעה טענה התובעת כי מאז חודש נובמבר 2020, עם סיום תקופת התמחותה במשפטים, שהיא לא עובדת ומתקיימת מדמי אבטלה בגובה 4,000 ₪ בחודש.
התובעת הוסיפה וטענה כי היא עתידה לגשת למבחני ההסמכה של לשכת עורכי הדין וכעורכת דין מתחילה באזור הדרום היא מעריכה כי הכנסתה תעמוד על הסך של כ-5,000 ₪ ברוטו בחודש.
לכתב התביעה צרפה התובעת תלושי שכר לחודשים 02-10/2020, מתקופת התמחותה בהנהלת בתי המשפט, מהם עולה כי הכנסתה בחודשים כאמור עמדה על סך של 6,400 ₪ בממוצע לחודש.
ב. התובעת מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי את קצבת הילדים בגובה 383 ₪ וכן את קצבת הנכות המשתלמות עבור הקטינים ס' ו-י', בגובה של 1,902 ₪ עבור כ"א מהם.
ג. בהרצאת פרטים שצורפה לכתב התביעה הצהירה התובעת על חובות לבנק אוצר החייל בהיקף של 100,000 ₪, המוחזרים על ידה בתשלומים שוטפים בסך של 1,100 ₪ בחודש ובתצהיר עדות ראשית עדכנה את סכום ההחזר השוטף והעמידה אותו ע"ס של 1,343 ₪ בחודש.
ד. בבעלות התובעת רכב מסוג יונדאי טוסון שנת ייצור 2019.
ה. בתצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעם התובעת הצהירה כי היא איננה עובדת מזה כשנתיים, מאז חודש אוגוסט 2021, וכי היא לומדת למבחן ההסמכה ללשכת עורכי הדין, שנקבע לחודש דצמבר 2022.
הוסיפה התובעת וטענה כי הכנסתה נכון לעת ההיא עמדה ע"ס כ-3,500 ₪, מקצבת הבטחת הכנסה; כי קצבת הנכות של הקטינים ס' ו-י' גדלה ועומדת נכון לעת ההיא ע"ס של 2,290 ₪ לכ"א מהם וכי היא מקבלת את קצבת הילדים בגובה של 383 ₪ וכן את מענק חינוך, אחת לשנה, בסך כולל של 3,000 ₪.
התובעת תמכה הצהרתה באישורים מתאימים מהמוסד לביטוח לאומי.
ו. בסיכומיה טענה התובעת כי היא לא עובדת מזה כשנה וחצי ומנסה לעבור, פעם אחר פעם, את מבחני לשכת עורכי הדין וכי היא מתקיימת מהבטחת הכנסה בשיעור של 3,516 ₪ בחודש ומקבלת את קצבת הנכות של הקטינים ס' ו-י' בסך כולל של 4,580 ₪ ואת קצבת הילדים בגובה 383 ₪. את הכנסתה המשוערת כעורכת דין, לאחר שתעמוד במבחני ההסמכה, העמידה על סכומים של כ-6,500 ₪ בחודש.
עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי מאחר שהנתבע חומק מחובותיו ההוריות וכי כל נטל הטיפול השגרתי מוטל על כתפיה, נמנע ממנה להשתלב במקום עבודה אשר יבין ויכיל את צרכיה המשתנים.
ז. הנתבע מכחיש טענות התובעת ביחס להכנסתה החודשית, מעמיד אותה על סך של 8,187 ₪ בחודש, הכולל את קצבאות הנכות של הקטינים ס' ו-י' בסכום כולל של 3,804 ₪; קצבת ילדים בגובה 383 ₪ ודמי אבטלה בגובה 4,000 ₪.
עוד מוסיף הנתבע בעניין זה כי התובעת עובדת ומסתירה עובדה זו מבית המשפט ולהוכחת טענה זו צרף לכתב ההגנה, כנספח ד', תכתובת וואטסאפ בין הצדדים המעידה לשיטתו על כך.
כך גם העמיד הנתבע את פוטנציאל השתכרותה של התובעת בהתאם לסכומים שהשתכרה קודם ליציאתה להתמחות במשפטים וע"ס של כ-11,000 ₪ בחודש, כפי שכרה אצל חברת 'א', ותמך טענה זו בתלושי שכר לחודשים 06-08/2016, אשר צורפו כנספח ו' לכתב ההגנה.
בסיכומיו העמיד הנתבע את הכנסות התובעות, הכוללות את קצבאות המל"ל, בסך כולל של 8,606 ₪ והוסיף כי בכוונת התובעת לעבוד במשרדו של בן-זוגה לאחר שתעבור את מבחני ההסמכה ללשכת עורכי הדין.
ח. ביחס ליכולתה הכלכלית של התובעת ובהינתן כי היא לא הוכיחה קיומה של מניעה כי תצא ותשתלב בשוק העבודה, אף תמורת שכר מינימום ונוכח טענתה בסיכומיה ביחס לגובה פוטנציאל הכנסתה, מצאתי להעמיד את הכנסות/פוטנציאל הכנסות התובעת למצער כפי שהוצהר על ידה, בגובה של כ-6,500 ₪.
14. מכל המקובץ וכאמור לעיל, מצאתי להעמיד את פוטנציאל/הכנסות התובעת בגובה של כ-6,500 ₪ בחודש ואת הכנסות הנתבע לרבות פוטנציאל הכנסותיו בגובה של 16,800 ₪ בחודש.
הכנסתו הפנויה של הנתבע, לאחר הפחתת הוצאות שכר דירה, תועמד ע"ס של 11,600 ₪ בחודש.
צרכי הקטינים
15. הוצאות מדור ואחזקתו
א. נכון למועד הגשת התביעה התגוררו הקטינים יחד עם אמם, התובעת, בדירת המגורים אשר היתה מצויה בבעלות הצדדים.
דירת המגורים המשותפת נמכרה ביום 05.05.21 ולאחר כיסוי חובות אשר רבצו על הדירה, לא נותרה יתרה חיובית מהמכר. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא והקטינים צפויים לפנות את הדירה בתוך כמה חודשים ובנסיבות אלה את רכיבי המזונות ביקשה להתאים, הן ביחס לדירה הנוכחית והן ביחס למדור עתידי.
התובעת טענה בתביעה כי החזר המשכנתה החודשי בו חוייבו הצדדים בגין הדירה שהיתה בבעלותם עמד ע"ס של 8,700 ₪ וכי היא מתעתדת לעבור למגורים במדור שכור תמורת דמי שכירות בגובה 5,000 ₪ בחודש. את חיוב הנתבע בהוצאות 'מדור' העמידה על שיעור 50%.
ב. הוצאות 'אחזקת מדור' פורטו בכתב התביעה והועמדו ע"ס כולל של 2,514 ₪ בחודש. התובעת עתרה לחייב את המשיב במחצית עלות הוצאות המדור, בסך של 1,275 ₪.
לכתב התביעה צרפה התובעת אסמכתאות אודות הוצאות 'אחזקת מדור', מהן עולה הוצאת חשמל בגובה 300 ₪ בחודש; ארנונה בגובה 500 ₪; מים בגובה 225 ₪; ועד בית בגובה 400 ₪;
ג. בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת היא הצהירה כי היא מצויה בזוגיות חדשה, מתגוררת מאז חודש מאי 2022 יחד עם בן-זוגה ועם הקטינים בבית פרטי ברחוב ל' בעיר נ' וכי בן-זוגה מסייע לה בביצוע התשלומים השונים, שכן הנתבע משתמט מהחיוב שהושת עליו לתשלום מזונות הקטינים ולא נושא בתשלומים עבור צרכיהם בשום תחום.
דמי השכירות עבור בית המגורים שברחוב ל' עומדים ע"ס של 7,000 ₪ בהתאם לחוזה שכירות בלתי מוגנת שנחתם מיום 21.11.21, אשר צורף להרצאת הפרטים העדכנית.
בעניין זה טוען הנתבע כי שכר הדירה שולם שנה מראש ע"י בן-זוגה של התובעת וכפי הצהרת בן-הזוג שהושמעה בפני עו"ס לסדרי דין בתסקיר שהוגש ביום 14.08.22 במסגרת תה"ס 65170-06-22.
יצוין כי עיון בהסכם השכירות עולה גם כי הוא נחתם ע"י בן-זוגה של התובעת חצי שנה קודם למעבר התובעת והקטינים להתגורר בביתו של בן-הזוג. כמו כן, התובעת לא חתומה על הסכם השכירות.
ד. למתווה הדיוני אשר אושר בין הצדדים ביום 13.12.23 צרף הנתבע הסכם שכירות מיום 11.05.22, אשר נחתם בין התובעת לבן-זוגה ביחס לדירת מגורים אחרת בעיר נ', ברחוב נ', על פיו עבור מגורי בדירה שברח' נ' משלמת התובעת לבן-זוגה דמי שכירות בגובה 2,000 ₪ בחודש.
יובהר כי הסכם שכירות זה מעלה תמיהות רבות ביחס לאותנטיות שלו, הן בהינתן כי סותר טענת התובעת בהרצאת פרטים עדכנית על פיה עברה להתגורר עם בן-זוגה בבית ברחוב ל' והן בהינתן כי הוא עומד בסתירה גמורה לטענות התובעת ביחס לתמיכה הכלכלית השוטפת שמקבלת מבן-זוגה. אין כל היגיון כי בן-זוגה של התובעת יעמוד על קבלת דמי שכירות מהתובעת מקום בו נטען כי התובעת והקטינים נשענים כלכלית על בן-הזוג. כך גם אין כל היגיון שהתובעת תישא בדמי שכירות בעבור דירה בה היא איננה מתגוררת בפועל, שכן הצהירה שמתגוררת בביתו של בן-הזוג שברחוב ל'.
לפיכך, מתיישב יותר בעניין כי הסכם השכירות שנחתם בין התובעת לבן-זוגה, ביחס לדירה שברחוב נ', הינו פיקטיבי.
הוצאות 'אחזקת המדור' פורטו בתצהיר עדות ראשית והועמדו ע"ס של 623 ₪ עבור ארנונה; סך של 900 ₪ לחודש עבור חשמל; סך של 289 ₪ עבור מים; סך של 140 ₪ עבור אינטרנט וסך של 108 ₪ עבור טלוויזיה ותקשורת.
להרצאת הפרטים העדכנית צרפה התובעת קבלות רבות בגין הוצאות אחזקת המדור, הן ביחס לבית המגורים שברחוב ל' והן ביחס לדירת המגורים ברחוב נ', כולן מופיעות על שם בן-זוגה. עוד צורפו אסמכתאות אשר לחיוב אינטרנט עבור כתובת מגורים אחרת, אף היא מופיעה ע"ש בן-הזוג, ברחוב ני' בעיר נ'.
כך גם, חשבונות מים; חשמל ואינטרנט צורפו החל ממועד מעבר התובעת והקטינים להתגורר בבית בן-הזוג של התובעת, בחודש מאי 2022, כך שלא ניתן לאמוד את חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות אלה וכיצד השפיע מעבר הקטינים למגורים בביתו של בן-הזוג על הוצאות אלה, אם בכלל.
ביחס להוצאת טלוויזיה ותקשורת, צורפו אסמכתאות החל מחודש ינואר 2022 ועד לחודש אוגוסט 2022, מהן עולה כי הוצאה זו דווקא פחתה.
ביחס לאסמכתאות שצורפו בגין תשלום ארנונה ביחס לדירה ברחוב נ' הרי שכאמור לעיל לא ברור מי מתגורר בה ונוכח טענת התובעת עצמה כי היא מתגוררת עם בן-זוגה בבית ברחוב ל' בעיר נ'.
בנסיבות העניין, שעה שהוכח בפני כי התובעת והקטינים מתגוררים יחד עם בן-זוגה של התובעת, בבית אותו שכר עוד קודם למעבר התובעת והקטינים למגורים המשותפים עימו, בהינתן כי חלקם של הקטינים נגזר מתוך חלקה של התובעת בהוצאה זו והואיל ולא ברור מי עוד מתגורר בביתו של בן-זוג, לא מצאתי לפסוק כל סכום שהוא בעבור הקטינים בגין רכיב 'מדור'.
ביחס להוצאת 'ארנונה' ו'אינטרנט', שעה שלא הוכח בפני כי הוצאה זו עלתה לאחר מעבר הקטינים לביתו של בן-הזוג והואיל והוצאות אלו בדרך כלל אינן מושפעות ממספר הנפשות המתגוררות בבית, לא מצאתי לפסוק כל סכום שהוא בעבור הקטינים בגין הוצאות ארנונה ואינטרנט.
אשר להוצאות 'טלויזיה' ו'תקשורת' ובהינתן כי הוכח בפני כי הוצאו אלו פחתו דווקא לאחר המעבר, לא מצאתי גם לפסוק כל סכום שהוא בעבור הקטינים בגין רכיבים אלה.
ביחס להוצאות 'חשמל'; 'מים' ו'גז', והגם שלא הוכח בפני השינוי שחל בהוצאות אלה עם המעבר, הרי שברור כי יש במספר הנפשות שבבית כדי להשפיע על צריכת שירותים כאמור. לפיכך, לאחר שעיינתי באסמכתאות שצורפו ביחס להוצאות אלה (סך כולל של כ-1,300 ₪ בחודש) ובהינתן כי חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות אלה נגזרים מתוך חלקה היחסי של התובעת בהוצאות כאמור (50% חלקם של הקטינים מתוך 50% חלקה של התובעת בהוצאות אלה) ובסך של 110 ₪ לחודש בעבור כ"א מהקטינים.
16. צרכי הקטינים
צרכי הקטינים, לא כולל הוצאות מדור ואחזקתו; חינוך; חוגים וביטוחים, פורטו בכתב התביעה והועמדו ע"ס כולל של 1,980 ₪ בחודש עבור הקטין מ'; סך של 1,900 ₪ בחודש עבור הקטינה ס' וסך של 1,820 ₪ עבור הקטין י' (900 ₪ מזון וכלכלה; 250 ₪ ביגוד והנעלה; 100 ₪ מוצרי טיפוח והיגיינה; 80 ₪ עבור תספורת; 150 ₪ עבור נסיעות; 50 ₪ עבור טלפון נייד; 50 ₪ עבור צעצועים ומשחקים; 150 ₪ עבור תרבות; עבור אירועים ומסיבות – 150 ₪ לקטין מ', 100 ₪ לקטינה ס' ו-50 ₪ לקטין י'; עבור דמי כיס – 100 ₪ לקטין מ'; 70 ₪ לקטינה ס' ו-40 ₪ לקטין י').
17. בנוסף, עתרה התובעת לחייב את הנתבע לשאת במלוא ההוצאות הרפואיות השוטפות והמיוחדות של הקטינים וכן במלוא הוצאות חינוכם; ציוד לימודי; תלבושות לבית הספר; ועד כיתה; שיעורים פרטיים; ספרי לימוד; מסיבות סיום; טיולים; צהרון וכיו"ב.
התובעת העמידה בכתב התביעה את הוצאות החינוך של הקטינים מ' וס' בגובה 2,600 ₪ לשנה עבור כ"א מהם. בעניין זה טענה התובעת כי הקטינים מ' וס' לומדים בבית ספר ייחודי, נוכח כישוריהם הלימודיים הגבוהים.
בתצהיר עדות ראשית הועמד החיוב בגין רכיב 'חינוך' ע"ס של 2,650 ₪ לשנה עבור מ'; סך של 2,175 ₪ לשנה עבור ס' וסך של 2,175 ₪ לשנה עבור הקטין י'.
18. עוד עותרת התובעת להמשיך ולקבל את מלוא הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, לרבות קצבת הנכות של הקטינים ס' ו-י'; לקבוע את חיוב במזונות גם בתקופת השירות בצה"ל ולהשית את החיוב במזונות לתקופה שקדמה למועד הגשת התביעה, החל ממועד הרחקת הנתבע מהבית, קרי, החל מיום 23.02.21.
19. בתצהיר עדות ראשית הוסיפה התובעת כי י' מקבל טיפול רגשי בעלות של 200 ₪ לטיפול וכן מטופל אצל קלינאית תקשורת שעלות כל מפגש עימה עומד ע"ס של 350 ₪ וכי עבור הקטינה ס' היא נושאת בהוצאות שיפור מיומנות קריאה בסך של 60 ₪ למפגש.
בנוסף, טוענת התובעת כי הסכומים שנפסקו במסגרת ההחלטה למזונות זמניים, אפילו בצירוף קצבאות הנכות, לא די בהם על מנת לכסות את הוצאות הקטינים, קל וחומר כשהם לא משולמים בפועל. לכן, לשיטתה, יש לפסוק את המזונות תוך לקיחה בחשבון את העובדה שאין המדובר בהורות שוויונית וכי עסקינן בנתבע ששם לו למטרה לחמוק מאחריותו ההורית.
בסיכומיה טוענת התובעת כי הקטין י' החל לקבל טיפול בריפוי ועיסוק בעלות שבועית של 300 ₪ וכי ההוצאות הטיפוליות השגרתיות של הקטינים ס' ו-י', לרבות תשלומי בית הספר, לא כולל חוגים והוצאות חריגות, עומדות על סכום של כ-4,000 ₪ בחודש. עוד היא טוענת, כי הוצאות הקטינים עולות בשיעורן על קצבת הנכות המשולמת עבור שני הקטינים, כך שלא נותר מקצבת הנכות דבר עבור מימון הצרכים הבסיסיים של הקטינים.
בסיכומיה המשלימים טענה התובעת כי מצבו של הקטין י' מצריך ממנה לקחת אותו לטיפולים רבים, בין היתר, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת והוראה מתקנת ואילו מצבה של הקטינה ס' דורש טיפול באמצעות רכיבת סוסים טיפולית וכי הקטינה משתתפת בחוג קרמיקה ובחוג קריאה.
הוסיפה התובעת וטענה בסיכומים המשלימים כי מצבם הרפואי של הקטינים ס' ו-י', דורש ממנה התעסקות סביב רכישת מוצרי מזון מותאמים, הכנת אוכל מיוחד לבית הספר והענקת טיפולים רגשיים ועוד וכי היא משקיעה מאמצים מרובים על מנת לאפשר לקטין מ' לימודים בכיתת מחוננים. עוד נטען על ידי התובעת כי על רקע האלרגיה ממנה סובלים הקטינים ס' ו-י', הם אינם רשאים לשהות בצהרון ולכן שבים הביתה מידי יום בשעות הצהריים המוקדמות, מה שמחייב אותה להיות בבית כבר בשעה 13:30, דבר המונע ממנה להשתלב במעגל העבודה.
יוער כי טענה זו איננה מתיישבת עם הוצאות הצהרון שנתבעו בגובה של 1,100 ₪ לכ"א מהקטינים ס' ו-י'.
20. מנגד, טוען הנתבע כי המדובר בתביעה רצופה באי דיוקים ובמידע כוזב; מנוגדת באופן מוחלט להלכה הפסוקה וכי גם לאחר הפרידה המשיך לשאת בהוצאות המכשירים הניידים של כל בני הבית; בהוצאת ביטוחי בריאות, לרבות רכישת תרופות; בתשלום ביטוח הרכב שבבעלות התובעת וכן בהוצאות שוטפות של הבית בסכומים של אלפי שקלים, לרבות בתשלום עבור הוצאות צהרונים וכי נשא לבדו בכיסוי הלוואות משותפות בסדר גודל של 82,085 ₪.
מוסיף הנתבע וטוען כי התשלומים כאמור שולמו, בין על ידו ובין באמצעות אימו, וזאת מהטעם כי הוא מצוי בהליכי חדלות פירעון ומוגבל באמצעים.
לכתב ההגנה צרף הנתבע אסמכתאות, בין היתר, עבור תשלום הוצאות תקשורת; קופת חולים; ביטוח רכב; וצהרון, אשר תומכות בטענותיו אלה.
התובעת מאשרת כי הנתבע שילם חלק מהוצאות הקטינים, ישירות לנותני השירות השונים, אם כי לשיטתה תשלומים אלה בוצעו עד עזיבתה את העיר א' בחודש מאי 2022 ומעברה לעיר נ' וכי חלק מהתשלומים שביצע לא היה בהם כל צורך (ראו, למשל, סעיף 21ד לתצהיר עדות ראשית).
21. הנתבע הכחיש את ההוצאות שפורטו בכתב התביעה, טען ביחס אליהן כי הן מופרזות והוסיף כי בהינתן והקטינים מצויים במשמורתם המשותפת של הצדדים הבחינה לגבי אומדן המזונות צריכה להתבסס על הלכת בע"מ 919/15 ולנוכח היחס בהכנסות הצדדים הרי שיש לפטור אותו מתשלום מזונות עבור הקטינים ולמעט חיובו בהשתתפות בהוצאות רפואה וחינוך חריגות.
22. בסיכומיה טוענת התובעת כי החל ממועד מתן ההחלטה למזונות זמניים ולמצער מהמועד שבו העתיקה עם הקטינים את מקום מגוריהם לעיר נ', הנתבע אינו נושא בתשלום המזונות ובכל הוצאה הנוגעת לקטינים וכי היא הנושאת לבדה בכלל צרכי הקטינים.
דיון והכרעה
23. הצדדים שבפניי הינם יהודים ועל כן חיוב הנתבע במזונות ייעשה על פי דינו האישי, הוא דין תורה, בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 וברוח ההלכה אשר נפסקה בבע"מ 919/15 .
24. בהתאם להלכה אשר נקבעה במסגרת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, על פיה החל מגיל 6 שנים ועד 15 שנה חבים שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם הקטינים, תוך התחשבות בצרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים, קביעת יחסיות היכולות הכלכליות של ההורים, חלוקת זמני השהות ואופי האחריות בפועל של כל אחד מההורים ביחס לקטינים.
ראו, עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל. צ. ס. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
25. בפרשת ס.נ' ס. הנ"ל הובהרה סוגיית שיעור מזונותיו המינימליים של קטין בהתייחס למגורים בבית אחד אל מול מגוריו בשני בתים ובהתייחס לשינוי שהביאה אחריה הלכת בע"מ 919/15 וכדלקמן:
"בעבר, כל עוד נהגה ההלכה "הישנה" לפיה חיוב המזונות מוטל לשכמו של האב בלבד, צמצמה הפסיקה חיוב זה אך ורק ל"צרכים ההכרחיים" של הקטין וזאת על מנת שהנטל המוטל על האב לא יכביד עליו יתר על המידה . . . צרכים הכרחיים אלו הוערכו בפסיקה הנוהגת בסכומים אשר השתנו מעת לעת ובעבור הזמנים הועמדו על סכומים הנעים בין 1,150 ₪ ל- 1,400 ₪ . . .
מעת שקמה ועמדה ההלכה החדשה המחייבת את ההורים יחדיו לשאת במזונות הילדים סברו בתי המשפט שאין עוד מקום לצמצם צרכי הקטינים לצרכים הכרחיים בלבד אלא שיש לספק את מלוא צרכיהם ואלו הוערכו בסכומים הנעים בין 1900 – 1600 ₪ כסך מינימלי חודשי שאינו נדרש לראיה . . .
אך יותר מכך, כאשר הקטין נדרש לחלוק את זמני השהות בשני בתים עולים צרכיו (או, אם נדייק, עולה עלות צרכיו) אף מעבר לשיעור הנזכר, שהרי ההורים נזקקים להוצאות כפולות, שכן גם האם וגם האב נדרשים לקניית כיכר לחם וקרטון חלב (למרות שהקטין עמו רק בחלק מהזמן), וכל אחד מההורים אף נדרש לרכישת ביגוד מתאים וצרכים אחרים שיישארו בביתו עבור הקטין. כך, כדוגמה, אין זה מצופה כי בכל פעם שיעבור קטין מבית הורה אחד לאחר הוא ייטול עמו את נעלי הבית שלו, את הפיג'מה, או את המחשב בו הוא משתמש, כשם שברי שכל אחד מההורים יידרש, כדוגמה, לתשלום עבור רשת האינטרנט בביתו וכיוצ"ב. מתוך שכך, הוערכו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים בסך מינימלי של 2,250 ₪ . . . '.
26. אם כך, הפסיקה הכירה בצרכים מינימאליים של קטין, שאינו חולק זמני שהות בשני בתים בחלוקה דומה, שאינם דורשים ראיה והעמידה אותם על הסך של שבין 1,600 ₪ ל – 1,900 ₪ לחודש לקטין, לרבות הוצאות אחזקת מדור ולהבדיל מהוצאות 'מדור' שאינם נכללים בסכומים כאמור.
מן הכלל אל הפרט
27. בהתייחס לאופן חישוב החיוב במזונות הציגו פרופ' שחר ליפשיץ והגברת ענת ליפשיץ במאמרם מזונות ילדים בגילאים 6 עד 15, במצבי משמורת משותפת? מבט פרשני וגישור בעקבות בע"מ 919/15 (טרם פורסם) את אופן החישוב האריתמטי שעל בית המשפט לערוך לאחר חילוץ הנתונים שקבעתי לעיל וציינו כי על מנת לחשב את המזונות אשר ישלם ההורה בעל ההכנסה הגבוהה להורה בעל ההכנסה הנמוכה יש לחבר שלושה מרכיבים והם:
רכיב המדור + רכיב תלוי שהות + רכיב לא תלוי שהות = סכום המזונות.
על מנת להגיע לכך יש לחשב את שיעור ההשתכרות אשר נקבע מהכנסתו של ההורה בעל השכר הנמוך לחלק לסך הכנסות ההורים וזהו שיעור ההשתכרות שהינו במקרה דנן:
הכנסות תובעת + הכנסות נתבע ובסך הכל 23,300 ₪.
בהפחתת הוצאות שכר הדירה של האב (סך של 5,200 ₪) עומדת הכנסתו הפנויה בגובה של 11,600 ₪ בחודש.
בהינתן היחס בהכנסות הצדדים, הרי שחלקה של התובעת מכלל ההכנסות הפנויות עומד על 36% ואילו חלקו של הנתבע על סך של 64% (הכנסות אם בגובה 6,500 ₪ לחלק לסך הכנסות פנויות של הצדדים בסך כולל של 18,100 ₪ ).
חלוקת זמני השהות של הצדדים עם הקטינים
28. נתון נוסף אותו יש לקחת בחשבון הינו שיעור חלוקת זמני השהות- חישוב הצרכים שאותם מספק האב לקטינים בעת בה הם שוהים אצלו. אופן חישוב שיעור השהות נקבע באמצעות חישוב ימי השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים ובלבד שמדובר במספר ימים מינימלי המצדיק לקיחה בחשבון של צרכי הילדים שהינם תלויי שהות.
29. יש לציין כי לעניין זה נקבע בפסיקהכי:
"איננו סבורים שיש לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, כפי שנוקטות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום הילכת בע"מ 919/15 אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדוייק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי – כדוגמה בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו – 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה– הכל כמובן תלוי נסיבות".
ראו לעניין זה, עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ' מ.ש, (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
30. בעניינו, טענה התובעת בכתב התביעה כי בפועל ובניגוד להסכם הגירושין, הרי שהנתבע כמעט ואינו רואה את הקטינים ולפיכך, יש להשית עליו את מלוא צרכי הקטינים.
בסיכומיה הוסיפה התובעת כי הנתבע מפר את ההסכמות אליהן הגיעו בהסכם הגירושין, אינו מאפשר לה לקבל החלטות בניין חינוך ורפואה ותוקע מקלות בגלגלי כל פגישה טיפולית וחברתית הנקבעת על ידה; לא משתתף במפגשי הדרכה הורית; מסרב להגיע או להביא את הקטינים לאירועים במסגרות החינוך; מסרב להיות שותף בטיפול בצרכי הקטינים; מאחר באיסוף ופיזור הקטינים; מסרב לקחת אותם לחוגים, לטיפולים ולטיפולי שיניים; להסיע את הקטין מ' לבית הספר למחוננים; להסיע לפעילות המתקיימת אחר הצהריים במסגרות החינוך; לימי הולדת כיתתיים; לטקסים, מסיבות ועוד.
לפיכך, טוענת התובעת כי אין המדובר בהורות משותפת אלא על הורות שבה היא ההורה האחראי היחיד, זה הנושא בהוצאות הקטינים; הפועל מתוך טובת הקטינים וכי אין די בהסדרי שהייה במתכונתם נכון למועד הגשת התביעה כדי לטעון להורות שיוויונית או לאחריות הורית משותפת.
מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה כי הצדדים פועלים בהתאם להסכם הגירושין ומקיימים משמורת משותפת וחלוקת שווה של זמני השהות עם הקטינים וכי התביעה מנוגדת באופן מוחלט להלכה הפסוקה ולכללים שנקבעו בה.
31. עוד טוענת התובעת בהרצאת הפרטים העדכנית כי בניסיון להעמיס עליה כלכלית, הנתבע לא מחזיר את הקטינים אליה בבגדים ישנים ובלויים או מוכתמים ולא עם הביגוד וההנעלה האיכותיים שנרכשו על ידה.
בנסיבות אלה טוענת התובעת כי הגם שמתקיימים הסדרי שהות רחבים, הרי שאין המדובר בהורות משותפת, שכן לא די בהסדרי שהייה רחבים כדי לטעון להורות שוויונית אלא יש לגלות מעורבות ואכפתיות ולא לחמוק מחובותיו כהורה וכי היא ההורה האחראי היחיד, הן מההיבט הכלכלי והן בהיבט הרגשי.
כן מוסיפה התובעת כי הנתבע מסית את הקטינים כלפיה ובייחוד את הקטין מ'.
32. בהסכם הגירושין קבעו הצדדים כי המשמורת על הקטינים תהא לתובעת ואילו לנתבע נקבעו זמני שהות נרחבים, הכוללים את לינת הקטינים בביתו, בימים שלישי ורביעי, ישירות ממסגרות החינוך ובחזרה אליהן; ימי חמישי לסירוגין, ישירות מהמסגרת החינוכית ובחזרה אליה; סופי שבוע לסירוגין (החל מיום שישי מהמסגרת החינוכית ועד ליום ראשון בחזרה למסגרות החינוך) וחלוקת שווה בחגי ומועדי ישראל.
בעת נישואיהם ובמועד אישור הסכם הגירושין התגוררו הצדדים בעיר א'.
33. בסעיף 23 להסכם הגירושין הסמיכו הצדדים את התובעת לקבל החלטות בנוגע לקטינים לרבות, בעניין חינוכם, רפואתם ומקום מגוריהם.
הצדדים סייגו הסכמתם ביחס להעתקת מקום מגורי התובעת למקום מגורים שלא ירחק מעבר ל-30 קילומטר מהעיר א'.
חרף החרגה כאמור ובניגוד להסכמת הצדדים, הרי שבמהלך חודש מאי 2022 עזבה התובעת את העיר א' ועברה להתגורר בביתו של בן-זוגה בעיר נ', המרוחקת מהעיר א' בכ- 48 ק"מ ובסיכומיו המשלימים, טען הנתבע כי התובעת העתיקה פעם נוספת את מקום מגוריה ועברה להתגורר יחד עם בן-זוגה ביישוב מ', מה שמרחיק את הקטינים ממנו עוד יותר וכי נסיעה של 50 דקות הפכה לנסיעה של 65 דקות.
34. המעבר החד צדדי של התובעת לעיר נ', אשר אושר בסופו של יום ע"י בית המשפט במסגרת תלה"מ 65170-06-22, העיב על קיומם של זמני השהות השוויוניים שקיימו הצדדים עם הקטינים והוביל לצמצומם הדרמטי, ככל שמתייחסים להסדרי השהות שנקבעו לנתבע, כך שכיום מקיים הנתבע עם הקטינים זמני שהות בימי שני בשבוע, לא כולל לינה ובסופי שבוע, אחת לשבועיים, החל מיום שישי ועד ליום ראשון.
35. לטענת התובעת מאז המעבר לעיר נ' מתנער הנתבע באופן מוחלט מכל נשיאה בתשלום הקשור בהוצאות הקטינים ואף מסרב להיות שותף פעיל בטיפול בצרכיהם השוטפים, כדוגמת: פיזור ואיסוף מחוגים בשעות אחר הצהריים; לקיחתם לטיפולים רפואיים ופגישות עם רופאים; מסרב לקחת את הקטין מ' בימי שני בבוקר לבית הספר למחוננים ומסרב להביא את הקטינים לפעילויות המתקיימות אחר הצהריים בבית הספר, בתנועת הנוער, לימי הולדת ולמפגשם חברתיים, מה שמקשה על היקלטות והסתגלות הקטינים בעיר החדשה.
36. בדיון אשר התקיים ביום 12.07.23 במסגרת תה"ס 65170-06-22, העידה עו"ס לסדרי דין כי התובעת עושה מאמץ ומשתדלת עבור הקטינים גם בשעות אחר הצהריים ומספקת כלל צרכיהם ומנגד, טען ב"כ הנתבע כי החלטת התובעת לעבור לעיר נ' שללה מהנתבע את הזכות להורות משותפת כפי שנקבע בהסכם הגירושין.
התובע אף הצהיר בדיון הנ"ל כי: 'אם הילדים לא חוזרים לא', שתיקח את המשמורת אליה. אין לי מה לעשות. שהיא תביא ותחזיר אותם לא'. אני לא יכול לעשות את הנסיעות האלה'.
ב"כ הנתבע הוסיף כי הנתבע לא יכול לעשות את הנסיעות האלה וכי ככל שזה המצב, הוא מבקש להיפגש עם הקטינים רק בסופי שבוע.
בפסק-דין, אשר ניתן במסגרת ההליך הנ"ל, לאחר ששקלתי את הדברים ולקחתי בחשבון את העובדה שהנתבע עובד באזור מרכז הארץ והקטינים מתגוררים בדרום הארץ, שלא בהתאם להסכמות קודמות ובמצב דברים זה אין זה מעשי לקיים את זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין מחד, ומאידך לקחתי בחשבון את חשיבות נוכחות של הנתבע בחיי הקטינים, ואת החשיבות בסיום הסכסוך ובמניעת קונפליקט נאמנויות ביחס לקטינים, כי זמני השהות של האב עם הקטינים יתקיימו, בימי שני, ממסגרות החינוך/מבית האם ובחזרה אל בית האם לאחר ארבע שעות ובכל סוף שבוע שני, החל מיום שישי בשעה 12:45 מצומת י' ובחזרה לצומת י' ביום ראשון בשעה 07:00 בבוקר, כאשר באחריות התובעת להביא את הקטינים אל צומת י' ולאסוף אותם מהצומת ביום ראשון בבוקר.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי בפסק הדין בהליך הנ"ל, התרתי לצדדים להגיש עדכון לסיכומים שהוגשו בתביעה שבפני.
יוצא אם כן, כי הקטינים לנים אצל האב יומיים בפרק זמן של 14 יום. היינו, חלוקת זמני השהות של הקטינים עם הוריהם כיום היא ביחס של 14% אצל האב ו-85% אצל האם.
37. בסיכומיה המשלימים טענה התובעת כי נוכח הצמצום המשמעותי של זמני השהות הרי שכל נטל הגידול בקטינים רובץ לפיתחה, ובהינתן שניים מהקטינים בעלי צרכים מיוחדים הרי שהנטל הופך משמעותי הרבה יותר.
קצבאות הקטינים
38. בכתב התביעה טענה התובעת כי הקטינה ס' סובלת מאלרגיה קשה ומסכנת חיים לבננות, אבוקדו ושומשום, על כל תוצריו וכי המדובר באלרגיה נדירה מקבוצת לטקס.
ביחס לקטין י', טענה התובעת כי הוא סובל מאלרגיה קשה ומסכנת חיים לשומשום, על כל תוצריו וכי בנוסף לכך הוא סובל ממחלת עור כרונית בשם אטופיק דרמטיטס.
39. התובעת עותרת שלא להפחית מחיוב המזונות את קצבאות הנכות המשתלמות בעבור הקטינים ס' ו-י', שכן לשיטתה הן אינן משמשות להוצאות השוטפות של הקטינים אלא לתשלום הוצאות מיוחדות וחריגות שלא היו קיימות אלמלא הנכות, בין היתר:
הוצאות צהרון פרטי
לטענת התובעת לאור נכותם של הקטינים ס' ו-י' הם אינם יכולים לשהות בצהרונים של משרד החינוך ולכן שוהים בצהרונים פרטיים בעלות כוללת של 1,100 ₪ בחודש עבור כל קטין, כשסכום זה כולל את הוצאות הנסיעה לצהרון. עוד מוסיפה התובעת בעניין זה, כי בימים בהם מתקיימים לימודים חלקיים או לא מתקיימים כלל לימודים במסגרות החינוך, מתארכות שעות השהייה של הקטינים בצהרון הפרטי וכפועל יוצא עולה הוצאה זו באופן משמעותי.
תרופות וצרכים רפואיים שוטפים
התובעת טוענת כי מדי שלושה חודשים היא רוכשת עבור הקטינים חמישה מזרקים של אפיפן ג'וניור בעלות של 38 ₪ בעבור כל מזרק ובסך של 65 ₪ בממוצע בחודש עבור כל מהקטינים ס' ו-י'.
עוד טוענת התובעת כי היא רוכשת עבור הקטינים אחת לשלושה חודשים ארבעה בקבוקים של טיפות אוטידין בעלות של 18 ₪ עבור כל בקבוק, קרי, סל של 24 ₪ בממוצע לחודש עבור כ"א מהקטינים ס' ו-י'.
עבור רכישת שלוש שפורפרות בשנה של ג'ל פניסטיל, שעלות כל אחת מהן 56 ₪, טוענת התובעת כי היא משלמת סך של 14 ₪ בממוצע לחודש עבור כ"א מהקטינים ס' ו-י'.
עבור רכישת סבון, שמפו וקרמים מיוחדים מבית המרקחת, בשל מחלת העור ממנה סובל הקטין י', היא משלמת סך של 300 ₪ בחודש.
40. חישוב סך ההוצאות הרפואיות המיוחדות הנטענות מעלה כי הוצאות אלה עבור הקטינה ס' עומדת ע"ס כולל של 103 ₪ בחודש וסך של 403 ₪ בחודש עבור הקטין י'.
אולם, לכתב התביעה צרפה התובעת מספר אסמכתאות (חלקן הוגשו בכפילות) מהן עולה כי הוצאותיו הרפואיות המיוחדות של הקטין י' אינן עולות ע"ס של 240 ₪ לחודש בעוד שטענה זו לא הוכחה ולו בראיה אחת ביחס להוצאותיה הרפואיות המיוחדות של הקטינה ס'.
להרצאת פרטים עדכנית צרפה התובעת קבלה ע"ס 400 ₪ מיום 04.07.22 עבור טיפול רגשי לקטין י'; קבלה מיום 13.06.22 עבור טיפול רגשי ל-י' בסך של 200 ₪ ושתי חשבוניות מס/קבלה מחודש אוקטובר 2022 עבור קלינאית תקשורת לי' בסך של 350 ₪ לטיפול ובסך כולל של 700 ₪ לחודש אוקטובר 2022; עוד צורפה חשבונית מס/קבלה מיום 07.11.22 עבור קלינאית תקשורת לי' בסך של 350 ₪ וצילום מסך מאפליקציית PAYBOX המעיד על ביצוע העברה בחודש נובמבר 2022 לקלינאית תקשורת לי' ובסך של 350 ₪.
לא צורפה כל אסמכתה ביחס לטיפולים שהוענקו לקטינה ס'.
אם כן, סך הוצאות הטיפולים הריגשיים עבור הקטין י', שהוכחו בפני, אינן עולות על הסך של 700 ₪ בחודש.
היעדרות מהעבודה לצורך הטיפול בקטינים
התובעת טוענת כי היא נעדרת מהעבורה בממוצע אחת לחודש לצורך הטיפול בקטינים, בין היתר, לצורך לקיחתם למעקב רפואי; במועדים בהם הסייעת המיוחדת לא מגיעה לגן, בין אם בגין נסיבות אישיות ובין מטעמים מקצועיים. את אובדן הכנסתה בנסיבות אלה העמידה התובעת בגובה של 227 ₪ בחודש.
בבוחני את ההוצאות המיוחדות הנטענות ע"י התובעת וכאמור, התרשמתי כי קצבת הנכות המשתלמת בעבור הקטינה ס' והקטין י' (סך של 2,290 ₪ עבור כ"א מהם), עולה בצורה משמעותית על ההוצאות המיוחדות והחריגות הנובעות מהנכות ממנה סובלים הקטינים.
41. מנגד, טוען הנתבע כי מקום בו לא יתחשב בית המשפט בקצבאות הביטוח לאומי ייגרם לו עיוות דין חמור.
42. הלכה פסוקה היא כי גמלה המשתלמת בעבור ילד נכה נועדה לסייע במימון סידורים מיוחדים וההוצאות 'העודפות' הנדרשים עקב המוגבלות שעמה מתמודד הילד ולא את הוצאות הקיום והמחייה השגרתיות של הילד וכפועל יוצא, הרי שאין חפיפה מלאה בינה ובין חובת המזונות המוטלת על ההורים, שבליבתה ניצבים צורכי הקיום ההכרחיים והאוניברסליים השווים לכל יתר הילדים שאינם זכאים לקצבה.
עוד קבע בית המשפט העליון כי לגמלת ההשתתפות בהוצאות ייעוד שונה מזה של קצבת הילדים, שתכליתה העיקרית לסייע למשפחה לשאת בעלויות ההולכות וגדלות הנובעות בשל גידול הילדים, למנוע הידרדרותן אל מתחת לקו העוני ולקדם את ערכי השוויון וטובת הילד, הרי שגמלת ההשתתפות בהוצאות המשתלמת בעבור ילד נכה נועדה לטובת מימון הצרכים הנובעים מהמוגבלות עימה מתמודד הילד.
ראו, בע"מ 2083/19 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
רמ"ש 67776-07-23 א' ב' נ. ג' ב' (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
עוד נקבע, כי קצבת הנכות נועדה להקל על גידולו של הילד נוכח העומס הטיפולי הכרוך בכך ואשר חורג מהעומס המוטל על הורים לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים – ראו, עמ"ש 11101-12-17 ב' נ. ב' (פורסם במאדרים האלקטרוניים).
43. לסיום, התוצאה המעשית של בחינת צרכי הקטינים; בשים לב להכנסות הצדדים; חלוקת זמני השהות (שני לילות בשבועיים בבית הנתבע לעומת שניים עשר לילות בשבועיים בבית התובעת) וכלל הפרמטרים שנקבעו לעיל; הואיל ולא מצאתי כי לקטינים הוצאה בפועל בגין 'מדור' וחלק מהוצאות 'אחזקת מדור'; לאור העובדה כי נוכח זמני השהות המצומצמים שמתקיימים בחודשים האחרונים בין האב לבין הקטינים, הרי שהנטל הרובץ לפתחה של התובעת גדול הרבה יותר מזה של האב, באופן משמעותי, בייחוד על רקע צרכיהם המיוחדים של הקטינים ס' ו-י' ולאחר שלקחתי בחשבון כי צמצומם של זמני השהות כאמור נגרמו בעטיה של התנהלות האם, אשר עקרה את הקטינים בהחלטה חד צדדית מעיר מגורי האב ועברה לעיר מרוחקת, מעבר אשר עיקר מתוכן את זמני השהות הנרחבים שנקבעו בין האב לבין הקטינים והפך קיומם לבלתי ישים, מצאתי להעמיד את צרכיהם המינימאליים של כ"א מהקטנים, בהתאם להלכה הפסוקה, ע"ס של 1,600 ₪ בחודש.
כמפורט לעיל, ולאחר שהתרשמתי כי התובעת איננה נושאת בתשלומי שכר הדירה וכאמור לעיל וכי אין לה בפועל כל הוצאה בגין רכיב 'מדור', לא מצאתי לחייב את הנתבע בכל סכום שהוא עבור רכיב זה.
החיוב
44. אשר על כן, בהינתן הפערים בהכנסות הצדדים, הרי שעל הנתבע לשאת בשיעור של 64% מסך הצרכים שנקבעו בעבור כ"א מהקטינים (1,600 ₪ בחודש) ובסך של 1,024 ₪ לחודש עבור כ"א מהקטינים. בהינתן היחס בחלוקת זמני השהות (14% אצל האב לעומת 85% אצל האם) , הרי שהאב נושא בצרכי הקטינים בזמנים בהם שוהים הקטינים במחציתו בגובה של 224 ₪ בחודש עבור כ"א מהם.
לפיכך, אני מחייבת הנתבע לשלם עבור מזונות הקטינים, לידי אמם, התובעת, דמי מזונות בסך כולל של 2,400 ₪ לחודש ובסך של 800 ₪ בעבור כ"א מהקטינים.
בהינתן כי עד למועד זה קיבלה התובעת את מלוא קצבאות הקטינים ובהינתן הלכה כי אין להשיב מזונות שנאכלו, אני מעמידה את החיוב החל מחודש אפריל 2024 ובכל 06 לחודש.
עד למועד האמור יעמדו על כנן החיובים שנקבעו בהחלטות שניתנו בתובענה ביחס למזונותיהם הזמניים של הקטינים וכאמור.
מצאתי לדחות את עתירת התובעת להשתת החיוב במזונות החל ממועד הרחקת הנתבע מהבית, הן לאור הלכה הפסוקה בעניין, על פיה התובעת מוחזקת כמי שמחלה על זכויותיה למזונות והן לאור הצהרת התובעת עצמה על פיה עד לחודש מאי 2022 נשא הנתבע בחלק לא מבוטל מהוצאות הקטינים.
בנוסף, ישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות חינוך של הקטינים, זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י התובעת או הצגת דרישות תשלום ממסגרות החינוך ובתוך 15 יום מועד הצגתן.
"הוצאות חינוך" לרבות, אך לא רק, הוצאות שכר לימוד; צהרון; מחזור אחד של קייטנה; שיעורי עזר; טיולים; מסע לפולין, או משלחת אחרת מטעם המוסד החינוכי; פעילות בתנועת נוער וכיו"ב.
כמו כן, יישא המשיב במחצית הוצאות חוג אחד עבור כל אחד מהקטינים, בעלות מתנ"ס, זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י התובעת ובתוך 15 יום מועד הצגתן.
בנוסף, יישא המשיב בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי או הביטוח המשלים וזאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י התובעת ובתוך 7 ימים ממועד הצגתן.
טרם הטיפול תיידע התובעת את הנתבע, בדבר הצורך בטיפול והעלות המשוערת.
במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות ההוצאה, יכריע בכך רופא הילדים המטפל או רופא מומחה לפי העניין, או יועץ חינוכי לעניין אבחונים והוראה מתקנת.
במקרה של מחלוקת לגבי גובה ההוצאה להבדיל מנחיצותה, יחויב הנתבע על פי תעריף קופת חולים לעניין הוצאה רפואית חריגה, ככל ששירות כאמור ניתן בקופת החולים.
למען הסר ספק, הוצאות רפואיות חריגות לרבות אך לא רק, טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים, עדשות, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת.
ככל שהטיפולים מכל סוג יסובסדו על ידי מקום העבודה של מי מהצדדים יישאו הצדדים בחלקים שווים בהפרש שנותר לתשלום.
תשלום ההוצאות החריגות יהיה רק לאחר מיצוי כלל ההנחות להן זכאית התובעת ובכפוף להצגת אסמכתא על התשלום, למעט במקרה חירום.
ביחס לקטינים ס' ו-י', הרי שהוצאות אלה ימומנו תחילה מתוך קצבת הנכות המשתלמת בעבור כ"א מהם וכי ככל שלאחר קיזוז הקצבה תיוותר יתרה שלילית, יחויב הנתבע לשאת במחצית הסכומים החורגים מהקצבה.
45. ככל שהנתבע לא יישא בתשלום חלקו בהוצאות החינוך, חוגים ובהוצאות החריגות, דין חיובים כאמור כדין מזונות לצורך גבייתם.
46. ביחס לגמלת הנכות המשתלמת בעבור הקטינים ס' ו-י' אני קובעת כדלקמן:
א. כספי הגמלה יופקדו בחשבון בנק ייעודי, אשר ייפתח על שם כל אחד מהקטינים ס' ו-י' בנפרד זה מזה.
ב. הצדדים יהיו שותפים בחשבונות הבנק הייעודים וינהלו אותם יחדיו.
ג. הצדדים יהיו רשאים לכסות כל הוצאה חריגה ומיוחדת הנדרשת בעבור מי מהקטינים ואשר נובעת מהמוגבלות ממנה סובל ובגינה זכאי לתשלום קצבת הנכות ולרבות הוצאות חינוך וצהרון וכן סך של 250 ₪ לטובת התובעת, בעבור כ"א מהקטינים ס' ו-י' וזאת כ'דמי טיפול', שכן אין חולק כי היא זו הנושאת במרבית עול הטיפול בהם.
משיכת הכספים מחשבון הבנק הייעודי תעשה בהסכמת הצדדים ובכפוף להצגת אסמכתה המעידה על ההוצאה, ולמעט הצורך בהצגת קבלה בעבור רכיב 'דמי הטיפול' לתובעת.
ד. יתרת הסכומים שאינם נדרשים באותו החודש לטובת כיסוי הצרכים המיוחדים של הקטינים ס' ו-י' יוותרו בחשבון הבנק הייעודי ויועברו לידי כ"א מהם בבגרותו.
47. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן שפורסם ביום 15.02.24 ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.
48. כל תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.
49. סכום המזונות ישולם ישירות לחשבון הבנק של התובעת שפרטיו יימסרו לנתבע.
50. החיוב במזונות ישולם עד הגיע כ"א הקטינים לגיל 18 שנה או סיום הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים.
ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.
שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה.
ככל שהקטינים לא ישהו אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטינים.
51. קצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינים וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת בעבור הקטינים, לרבות קצבת הנכות המשתלמת בעבור הקטינים ס' ו-י' ומענק החינוך, יועברו לידי התובעת ויתווספו לדמי המזונות שנפסקו לעיל.
52. לא מצאתי מקום להידרש לטענת התובעת, שהועלתה בסעיפים 1-6 לסיכומיה, למחיקת כתבי טענות הנתבע, בין היתר, נוכח המועד בו הועלתה.
53. בנסיבות העניין ונוכח תוצאות ההליך ובייחוד נוכחת הגעת הצדדים להסכמה הדיונית אשר ייתרה את קיומה של ישיבת ההוכחות, כמו גם תוצאת פסק-הדין אשר הושפעה ממעברה החד צדדי של התובעת למקום מגורים המרוחק ממקום מגורי הנתבע ובניגוד להסכמות הצדדים בהסכם הגירושין, לא מצאתי מקום לחייב מי מהצדדים בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
54. פסק דין זה מסיים את בירור התובענה שבכותרת.
המזכירות תשלח פסק-הדין לב"כ הצדדים ותסגור את ההליך.
פסק-הדין מותר בפרסום בשינויי הגהה והשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ז אדר א' תשפ"ד, 07 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
