ד. ב,ע"י ב"כ עוה"ד רויטל לוין, ד. ב, פסק דין

לפני הרכב כבוד השופטים:

חננאל שרעבי [אב"ד]

אספרנצה אלון

אריה נאמן

המערער

ד. ב

ע"י ב"כ עוה"ד רויטל לוין

נגד

המשיבה

ד. ב

ע"י ב"כ עוה"ד דיקלה דויטש ומאור בן חיים

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 18.9.23 (כב' השופטת רויטל באום) בתיק 43806-11-19, במסגרתו נפסקו מזונות ילדי הצדדים.

המערער ייקרא "האב" והמשיבה תיקרא "האם".

[הערה: כל ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסק דינינו להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]

השופט אריה נאמן:

תמצית הרקע והשתלשלות ההליכים

לצדדים 3 ילדים: א' כיום כבן 21 שהינו חולה במחלה X, ת' כיום כבת 18.5, וט' קטין כיום כבן 12 שגם הוא חולה במחלה X.

ביום 14.2.20 ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת למזונות זמניים – באותה עת טרם נפרדו הצדדים והמשפחה כולה התגוררה יחד בדירת הצדדים, כאשר שלושת הילדים היו קטינים, הבן א' כבר אובחן כחולה ב-X, (ט' עדיין לא), ובשים לב להכנסות הצדדים כפי שעמדו באותה עת לפני בימ"ש קמא (שהינם זהים פחות או יותר להכנסות דהיום) חוייב האב במזונות הקטינים ובמדורם בשיעור של 70% מכלל ההוצאות- צרכים הכרחיים ומדור: 70% מצרכיהם ההכרחיים של הקטינים (=קרי ב-2,905 ₪ לפי הפירוט המופיע בסעיף 7 רישא שם); 70% מהוצאות המדור קרי החזרי המשכנתא והוצאות אחזקת הבית (אין פירוט בדבר הסכומים-סע' 8 שם); כל זאת מלבד הוצאות החינוך והבריאות בהם חוייבו שני הצדדים לשאת בחלקים שווים (סע' 9 שם). (להלן: "ההחלטה למזונות זמניים").

ביום 30.8.20 האב עזב את הבית, (בתחילה התגורר בבית הוריו, כאשר החל מ-10/22 שכר דירה בסמיכות לדירת הצדדים), כאשר בשלב כלשהוא האם רכשה את חלקו של האב בבית ומאז היא נושאת במשכנתא המוטלת על הבית.

ביום 12.4.22 ניתן פסה"ד הראשון בעניין מזונות הילדים כשהוסכם בין הצדדים כי פסה"ד יינתן ללא צורך בקיום הוכחות אלא על יסוד החומר המצוי בתיק וסיכומים בכתב בלבד (להלן: "פסה"ד הראשון"). >> פס"ד זה בוטל, בהסכמת הצדדים בביהמ"ש המחוזי, למעט ההחלטה למזונות זמניים שנקבע שתישאר עד להכרעה בתובענה (ראו להלן סעיף 10 לפסק הדין).

ברם למען לא יצא חסר נציין בתמצית את עיקרי פסה"ד הראשון:

במועד פסה"ד הראשון, א' היה כבר בגיר כבן 19, ת' כבת 15 וט' כבן 10, כשבאותה עת א' בלבד אובחן כחולה ב-X.

בפסה"ד הראשון נקבע כממצא עובדתי כי בפועל הילדים שוהים רוב זמנם אצל האם בלבד ורק כ-10% מזמנם שוהים אצל האב (סעיף 7.1 לפסה"ד הראשון).

על סמך החומר שבתיק קבע ביהמ"ש כי הכנסת האב כעצמאי עומדת על סך כ-15,000 ₪ לחודש (סעיף 5.3 לפסה"ד הראשון), ואילו הכנסת האם כשכירה הינה כ-9,500 ₪ לחודש (סעיף 5.2 לפסה"ד הראשון). עוד קבע ביהמ"ש קביעות לעניין צורכי הילדים (סעיף 6 לפסה"ד הראשון), תוך שלקח בחשבון את צרכיו של א' כחולה (כאמור ט' בעת פסה"ד הראשון עדיין לא אובחן כחולה).

רכיב המדור בעת מתן פסה"ד הראשון: בימ"ש קמא קבע כי האב לא פירט היכן הוא מתגורר ומהן הוצאותיו בגין מדורו ולפיכך קבע ביהמ"ש שאין לאב הוצאות מדור (סעיף 5.3 לפסה"ד הראשון). לעומת האם, לגביה קבע ביהמ"ש שהוצאות מדורה מגיעים לסך כולל של 5,500 ₪- המורכבים מ-3,400 ₪ לחודש החזרי המשכנתא והוצאות אחזקת המדור בסך 2,100 ₪ לחודש (סעיף 7.2 לפסה"ד הראשון).

על סמך הממצאים העובדתיים אותם קבע בימ"ש קמא, פסק בימ"ש קמא בפסה"ד הראשון את חיוב האב במזונות הילדים כולל מדורם כדלקמן:

א' (בגיר כבן 19 במועד מתן פסה"ד הראשון) – מזונות (ללא מדור) בסך 385 ₪ לחודש.

הילדים ת' וט' (שהיו קטינים במועד מתן פסה"ד הראשון) – מזונות (ללא מדור) בסך 875 ₪ לחודש לכל אחד.

בנוסף חויב האב במדור הקטינים כאשר מתוך הוצאות המדור הכוללות אותם העמיד ביהמ"ש על הסך 5,500 ₪, חויב האב ב-50% (קרי 2,750 ₪ לחודש) עד הגיע הבן א' לגיל 21, לאחר מכן 40% (קרי 2,200 ₪ לחודש) עד הגיע הבת ת' לגיל 21 ולאחר מכן 30% (קרי 1,650 ₪ לחודש) עד הגיע הבן ט' לגיל 21.

בנוסף, שני הצדדים יישאו שווה בשווה במחצית הוצאות החינוך והבריאות וזאת עד הגיע כל ילד לגיל 21 או עד תום השירות הצבאי לפי המאוחר מבין השניים.

להשלמת הדברים יצוין כי בנוסף לפסה"ד הראשון שעסק בעניין מזונות הילדים, ניתן במקביל פס"ד נוסף שעסק בין היתר בדירת הצדדים.

האב ערער על פסה"ד הראשון וכן על פסה"ד הנוסף בעניין הדירה, הדיון התנהל בביהמ"ש המחוזי ביום 12.9.22 בפני מותב אחר, ובהמלצת המותב הסכימו הצדדים בין היתר להסכמות הבאות, אשר קיבלו תוקף של פסק-דין:

"א. כל קביעות בית משפט קמא בפסקי הדין מושא שני הערעורים העוסקים במזונות ומדור ילדיהם של הצדדים, לרבות הקביעות בעניין הקדמת תשלומי המזונות והיוונם, מבוטלים, והדיון בעניין זה מוחזר לבית משפט קמא על מנת שיכריע בסוגיות אלה לאחר שמיעת ראיות.

בעניין זה יתאפשר לשני הצדדים לשוב ולהגיש לפני בית משפט קמא תצהירי עדות ראשית אליהם יצרפו את מלוא המסמכים שבדעתם להסתמך עליהם במסגרת התיק דלמטה כולל דוחות הכנסה, תלושי שכר או כל אסמכתא אחרת המעידה על יכולתו הכלכלית של כל אחד מן הצדדים וכן ראיות, בין היתר לעניין צרכי הילדים ומדורם.

ב. בית משפט קמא יקבע מועד לשמיעת הראיות לפניו, במקביל יהיו שני הצדדים רשאים להגיש לפני ישיבת ההוכחות בקשות מתאימות לרבות כאלה הנוגעות לכספים שקוזזו בהתאם לפסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט קמא, וכן לעניין המזונות הזמניים עד להכרעה בתובענה. מובהר בזאת גם כי כל עוד ולא שונו המזונות הזמניים במסגרת החלטה של בית משפט קמא, יעמדו המזונות הזמניים שנקבעו בעבר כמחייבים עד להכרעה בתובענה.

ג. בכפוף לאמור לעיל, הערעור בעמ"ש 2154-06-22 בעניין מכר הדירה נדחה ללא צו להוצאות."

העולה מהאמור, כי בכל הקשור למזונות הילדים, פסה"ד הראשון בוטל, למעט ההחלטה למזונות זמניים, אשר נקבע במפורש כי תעמוד בתוקפה עד להכרעה מחודשת של פסה"ד.

קרי: החל ממועד מתן ההחלטה למזונות זמניים ועד למתן פסה"ד השני מושא ערעורינו, חיובי המזונות התקפים המהווים בסיס להתחשבנות הינם חיובי המזונות שבהחלטה למזונות זמניים.

בעקבות ביטול פסה"ד הראשון, התיק הוחזר לבימ"ש קמא, אשר קבע דיון הוכחות, במסגרתו הוגשו תצהירים ראשיים והצדדים נחקרו בפני ביהמ"ש, וביום 18.9.23, ניתן פסה"ד השני הוא מושא הערעור דנן (להלן: "פסה"ד").

להלן הממצאים העובדתיים שנקבעו והוכרעו בפסה"ד:

הכנסת האב: האב עובד כעצמאי, ….., לא המציא את מלוא האסמכתאות לגבי הכנסותיו כשעיקר התנהלותו העסקית הינה במזומן, ולפיכך קבע בימ"ש קמא, לאחר שגם התרשם מעדות האב, כי האב "מסתיר את הכנסותיו האמיתיות, אף פעל להקטנת הכנסותיו בשנתיים האחרונות, במטרה ברורה להפחית את חיובו במזונות ילדיו" (סעיף 10.5 לפסה"ד). לפיכך קבע בימ"ש קמא כי לאב "פוטנציאל השתכרות בסכום של 16,000 ₪, בדומה להכנסתו בשנת 2019 טרם החלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, וככל שהוא אמנם אינו מממש את פוטנציאל השתכרות זו, הוא עושה כן מסיבותיו, וללא שקיימת הצדקה לכך" (סעיף 10.6 לפסה"ד).

הכנסת האם: האם עובדת כשכירה ומשתכרת כ-9,800 ₪ לחודש, בתוספת קצבת הילדים עבור ט' בלבד כ-160 ₪ לחודש.

מדור האב: מאז 10/22 שכר דירה כאשר שכה"ד הינו בסך 2,800 ₪ לחודש.

מדור האם: החזר משכנתא בסך 3,800 ₪ לחודש בצירוף הוצאות אחזקת המדור בסך 2,500 ₪ לחודש = סך הכל 6,300 ₪ לחודש עלות מדור האם ואחזקתו.

צורכי הילדים (ללא מדור, חינוך ובריאות):

הבן ט' אובחן גם הוא כחולה ב-X.

הבן אW (כיום כבן 21) – 1,825 ₪ לחודש (נלקחה בחשבון מחלת X).

הבת ת' (כיום מעל גיל 18) – 1,380 ₪ לחודש (איננה חולה ב-X).

הבן ט' (כיום כבן 12) – 1,825 ₪ לחודש (נלקחה בחשבון מחלת X).

זמני השהות של הילדים עם האב החל מתחילת שנת 2023:

הבן א' 10%, הבת ת' 90% והקטין ט' 40%.

בנוסף לממצאים העובדתיים שקבע בימ"ש קמא בפסק דינו, קבע בימ"ש קמא גם ממצאי מהימנות חדים וברורים בסעיף 8.6 לפסה"ד כדלקמן:

"התרשמותי הבלתי אמצעית מהתובעת הייתה חיובית, ואני מאמינה לדבריה ביחס לילדים.

למרבה הצער, התרשמותי הבלתי אמצעית מהנתבע לא הייתה דומה; הנתבע סתר את עצמו, סתר מסמכים שהציג…"

לנוכח הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות שנקבעו, קבע בימ"ש קמא כי לאור יחס ההכנסות שבין הצדדים 68% לאב לעומת 32% לאם, ובשים לב לזמני השהות, ישלם האב לאם עבור מזונות הילדים כדלקמן:

עד למועד פסה"ד (18.9.23) יחולו החיובים שנקבעו בפסה"ד הערעורי של ביהמ"ש המחוזי >> קרי החיובים שבהחלטה למזונות זמניים אותה הותיר ביהמ"ש המחוזי על כנה, "וזאת לנוכח הדינמיות של זמני השהות של כל אחד מהילדים עם הנתבע עד לאחרונה ובהתחשב בכך".

החל ממועד פסה"ד (18.9.23) יחולו החיובים כדלהלן:

הבת הבגירה ת' (מעל גיל 18): הואיל ו-90% מהזמן היא שוהה עם אביה, ובשים לב להיותה בגירה, האב פטור מלשלם לאם מזונות בגין אותם 10% מהזמן שבו היא שוהה עם האם.

הבן א' (בגיר כבן 21): 426 ₪ לחודש (1/3 מצרכיו כפי שנקבעו בסעיף 12(ה) לעיל), וזאת עד הגיעו לגיל 21. בגין הבן א' האב לא חויב בתוספת מדור בגין היותו בגיר.

הבן ט': 1,278 ₪ לחודש (70% במעוגל מצרכיו כפי שנקבעו בסעיף 12(ה) לעיל), וזאת עד הגיעו לגיל 18 או לסיום לימודיו התיכוניים לפי המאוחר, ולאחר מכן 1/3 עד הגיעו לגיל 21 או סיום שירות החובה בצה"ל לפי המאוחר, כל זאת בצירוף תוספת מדור בסך 1,000 ₪ וזאת עד הגיעו לגיל 21 או סיום שירות החובה בצה"ל לפי המאוחר = סך הכל מזונות הבן הקטין ט' כולל מדור עולים לסך 2,278 ₪.

הוצאות החינוך והבריאות: שני הצדדים יישאו שווה בשווה.

בנוסף קבע ביהמ"ש קמא כי לאור התנהלותו של האב במשך כל ניהול שנות ההליכים המשפטיים בהם לא שילם מזונות כלל והאם נאלצה לרדוף אחריו ולנקוט הליכי גבייה, והואיל ובקופת ביהמ"ש הופקד סכום המגלם את חלקו של האב בתמורת מכירת הדירה לאם, קבע בימ"ש קמא כי אם תשוחרר לידי האב יתרת הכספים מהדירה, תאלץ האם להמשיך לרדוף אחר האב לגביית המזונות, ומאחר והוא מסתיר את הכנסותיו ועובד במזומן יקשה עליה לגבות את מזונות הילדים, על כן היוון ביהמ"ש את סכום המזונות לפי החישוב שערך בסעיף 14.5 לפסה"ד וקבע כי מלוא הסך המופקד בביהמ"ש יועבר לאם על חשבון תשלומי המזונות, ואת יתרת תשלום ההיוון בסך 24,000 ₪ ישלם האב לאם באמצעות 80 תשלומים חודשיים של 300 ₪ לחודש.

היוון מזונות עתידיים הינו צעד חריג ועל כן ראיתי לנכון לצטט בעניין זה את נימוקי ביהמ"ש קמא בפסק דינו, המדברים בעד עצמם: [ההדגשות אינן במקור]

"14. היוון מזונות ומדור

14.1 קודם למתן פסק דיני מיום 12.4.22 ניתנו על ידי בתביעת הרכוש מעל עשרים החלטות למימוש עיקולים שהוטלו בגין חיובי מזונות והוצאות הילדים ובהתאם להחלטות שניתנו בתיק ההוצל"פ אותו פתחה התובעת נגד הנתבע לביצוע חיוביו.

אף לאחר שבוטל פסק דיני מיום 12.4.22 המשיך הנתבע ולא שילם לתובעת מזונות הילדים או הוצאותיהם, למרות שבהתאם לפסק הדין שניתן על ידי בתביעת הרכוש הועברו לנתבע מאות אלפי שקלים שהמתינו לו מופקדים בקופת בית המשפט עד לפסק הדין.

14.2 מאז שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (בחודש ספטמבר 2022) והתובעת החזירה את הכספים שקיבלה לקופת בית המשפט, ניתנו על ידי כמעט מידי חודש החלטות בבקשות התובעת להורות על העברת כספים ע"ח החוב הפסוק בגין מזונות ילדים והוצאותיהם, ובסך הכל – עשר החלטות בעניין זה.

14.3 הצורך של התובעת לפעול לגביית החוב הפסוק הנ"ל, משך תקופה כה ממושכת, כאשר ההליך בין הצדדים עדיין מתנהל וכאשר בידיו של הנתבע כספים שקיבל בתביעת הרכוש, מלמדת על התנהלותו של הנתבע ועל כך שלמרות שיש בידיו לשלם את מזונות ילדיו – הוא נמנע מלעשות כן, ומטריח את התובעת (ואת רשמת ההוצאה לפועל ובית המשפט) לעסוק בגביית חובותיו לילדיו.

14.4 לאור התנהלותו של הנתבע במשך כל שנות ניהול ההליכים המשפטיים בינו לבין התובעת, אין כל ספק בידי, כי אם תשוחרר לידיו יתרת הכספים המופקדת בתיק זה, לא תראה התובעת שקל בודד בגין מזונות הילדים או הוצאותיהם.

מטעם זה, סברתי ואני עדיין סבורה שיש מקום להפחית מכל סכום שיועבר לנתבע מהכספים המופקדים בקופת בית המשפט את סכומי מזונות ילדיו ומדורו של ט'.

הואיל וסכומי המזונות והמדור צמודים למדד, תשלומו בהווה אינו גורע ואינו מוסיף לתשלומים בהם יידרש הנתבע לשאת, אלמלא ההיוון, בעתיד, והוא נועד כאמור אך ורק כדי להבטיח שמזונותיהם של ילדים תשולמנה למי שנושאת בנטל כספי זה מאת מי שהוכח כי אינו מעוניין לעשות כן."

תמצית טענות הצדדים בערעור

למעשה עיקר ערעורו של האב, לרבות בדיון שהתנהל בפנינו, מתמקד בתקיפת הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות שנקבעו בפסה"ד ובהחלטות הביניים השונות: הינו משיג על הקביעות העובדתיות שנקבעו בדבר הכנסותיו, צורכי הילדים, זמני השהות, וכן על כך שביהמ"ש קבע שהינו מאמין לאם ולא לו.

בנוסף טוען האב כי שגה בימ"ש קמא משקבע חיובים שונים שמועד פקיעתם יפקע רק בגיל 21 במקום תום השירות הצבאי הסדיר.

בנוסף משיג האב לגבי חיובו במדור הבן ט' בסך 1,000 ₪, ששוהה עם האב 40% מזמני השהות.

האם מצידה תומכת יתדותיה בפסה"ד, אשר מבוסס על הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות.

יצויין כי האב בערעורו וכן בדיון בפנינו לא ערער על עצם היוון המזונות להיום מתוך סכום חלקו בדירה המופקד בביהמ"ש אלא על גובה סכום ההיוון שהינו תוצאה של חיובי מזונות גבוהים לשיטתו, ועל כן גם אנו לא נתערב בעניין זה של עצם היוון המזונות להיום; למעלה מן הנדרש נציין כי נימוקי ביהמ"ש להיוון המזונות כפי שהובאו בסע' 15 לעיל, אכן מצדיקים בנסיבות הספציפיות את הצעד החריג בו נקט ביהמ"ש, אך מאחר וכאמור האב לא ערער על עצם ההיוון, לא מצאתי להרחיב בעניין זה. נימוקי בימ"ש קמא מדברים בעד עצמם.

דיון והכרעה

באשר לממצאי העובדה והמהימנות אשר נקבעו בפסה"ד ואותם תוקף המערער, בפסיקה נאמר לא אחת, כי הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על ידי הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. כך למשל כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב (15.1.2004); ע"א 826/21 ‏הימנותא בע"מ נ' יוסף שדאד (3.3.2021)).

יפים לענייננו דבריו של כב' השופט מינץ ב-ע"א 8191/16 דיאליט נ' אברהם הרר (17.06.2019):

"כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה הדיונית האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון כל ראיה וחוות-דעת לעומק. התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר (10.3.2014); ע"א 3894/03 דויטש נ' ישראפלאורס בע"מ (23.8.2012)).

המקרה דנן אינו נכלל באותם מקרים "חריגים קיצוניים". עיון בפסק הדין לכל אורכו, נימוקיו וקביעותיו, מלמד כי בית משפט קמא דן באופן יסודי בטענות הצדדים, בחן את חומר הראיות שהונח לפניו, והתרשם מחקירותיהם של הצדדים בפניו, תוך שקבע, לאחר שהתרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי, כי הינו מאמין לאם ולא לאב; על יסוד כל אלה ניתן פסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא, ולא מצאתי בטענות המערער כל בסיס להתערבות בקביעות אלה – הן הקביעות העובדתיות והן ממצאי המהימנות.

משכך, נקודת המוצא לבחינת פסה"ד הינה- הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסה"ד, הן לעניין הכנסות הצדדים, הן לעניין צרכי הילדים והן לזמני שהות וכן כל קביעה עובדתית אחרת המופיעה בפסה"ד.

לאחר עיון מעמיק בפסה"ד, לרבות בהחלטה למזונות זמניים אותה הותיר בימ"ש שלערעור בתוקף, מצאתי כי פרט לשלוש נקודות, עליהן אעמוד בהמשך, לא נפלה שגגה יוצאת דופן המחייבת התערבות בסכומי המזונות שנקבעו, הן לעבר והן לעתיד, וזאת בשים לב לקביעות בדבר צורכי הילדים שלקחו בחשבון את מחלת X של א' וט', יחס ההכנסות וזמני השהות. סכומי המזונות אינם חורגים מגדר הסביר ביחס לנתונים ולנסיבות שנקבעו, ועל כן אציע לחבריי שלא להתערב בשיעור חיובי המזונות כפי שנקבעו בפסה"ד.

באשר לסוגיית חיוב המדור של הבן ט' – לאחר שבחנתי ושקלתי הגעתי למסקנה כי גם ברכיב זה אין מקום להתערב: ראשית, טענתו של האב כי אין לחייבו כלל במדור הבן ט', דינה להידחות על הסף. על מה ולמה לפטור את האב מחיובו במדור בנו הקטין? הן בכתב הערעור והן בדיון לפנינו לא הובהרה טענה זו מעבר לטענה סתמית כי מדובר בזמני שהות שווים – טענה הסותרת את הממצא העובדתי שקבע ביהמ"ש כי זמני השהות אינם שווים אלא עומדים על 60%-40% לטובת האם. בהינתן שט' שוהה אצל האם יותר מאשר אצל האב, נתון זה כבר מקים חיוב במדור לאב. השאלה היא רק מהו גובה החיוב; נבדוק: אכן על פניו גובה חיוב בסך 1,000 ₪ נראה גבוה, ברם בהתבסס על הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסה"ד ביחס להוצאות המדור (בהם כאמור איננו מתערבים), נראה שלא יצאה שגגה מתחת ידי ביהמ"ש – ואנמק:

כאמור עלות המדור הכוללת של האם כפי שנקבעה כממצא עובדתי הינה 6,300 ₪: 3,800 ₪ החזר משכנתא + 2,500 ₪ הוצאות החזקת המדור; מכאן, שגובה חיוב המדור בסך 1,000 ₪ מהווה כ-16% מסך עלות המדור.

בהינתן שבבית מתגוררים שלוש נפשות (האם, הבן הבגיר א' והבן ט'), ובשים לב ליחס ההכנסות מחד (68% לעומת 32%), ומאידך לזמני השהות של ט' בבית האם (60%), לא ניתן לומר שחיובו של האב במדור ט' ב-16% מעלות המדור הינה חיוב החורג מגדר הסביר המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור.

אמנם חלק מעלות המדור הינו רכיב הוני (=החזר המשכנתא), ברם הלכה פסוקה היא שניתן לראות בהחזר המשכנתא שווה ערך לעלות שכר דירה ובלבד שהסכום הינו סביר ותואם עלות שכר דירה בנסיבות הספציפיות. (ראו עמ"ש 41540-01-23 פלונית נ' אלמוני (4.1.24) פרק ד' שם אשר סוקר את ההלכה הפסוקה בעניין חיוב המשכנתא במסגרת דיני המזונות). בנידונינו החזר המשכנתא עומד על 3,800 ₪, כאשר ברור כי לו הייתה האם נדרשת לשכור דירה לה ולשני ילדיה המתגוררים עמה, עלות שכר הדירה הייתה שוות ערך פחות או יותר להחזר המשכנתא בסך 3,800 ₪ אם לא יותר מכך.

על כן בשיקלול כלל הנתונים, אינני סבור כי חיוב האב ב-16% מעלות המדור של הבן ט' מחייב את התערבותנו.

נותרו שלוש סוגיות נקודתיות שבה אציע לחבריי להתערב:

סוגיה ראשונה- אותה גם העלינו בדיון וב"כ האם הסכים להותירה לשיקול דעתנו (פרו' הדיון בפנינו, עמ' 3 ש' 21), וזו סוגיית מועד פקיעת חיובי המזונות:

כאמור בימ"ש קמא קבע כי מועד חיוב המזונות של כל ילד יפקע בגיל 21 ובהתאם לכך ערך את חשבון ההיוון בסעיף 14.5 לפסה"ד. לטעמי מדובר בשגגה, שכן הכלל הנוהג והמקובל הינו, שחיוב המזונות המלא יעמוד בתוקפו עד הגיע כל ילד לגיל 18 או לסיום לימודיו התיכוניים – המועד המאוחר מבין השניים, ולאחר מכן החיוב המלא יופחת ל-1/3 עד לתום השירות הצבאי הסדיר של הילד ככל שישרת בפועל כולל שירות לאומי. לגיל 21 אין כל משמעות בדיני המזונות. אכן ישנם מקרים חריגים ונסיבות מיוחדות שלכלל הזה יש יוצאים מן הכלל, ברם מקרים אלו הינם החריג ולא הכלל. בנידונינו בימ"ש קמא לא קבע כי מדובר בנסיבות יוצאות דופן שבהן ראוי להותיר את החיובים עד גיל 21, ועל כן אציע לחבריי להתערב בנקודה זו ולקבוע את מועדי חיובי המזונות בהתאם לכלל.

סוגיה שנייה- מועד תחילת חיובי המזונות של פסה"ד שיבואו במקומם של חיובי המזונות הזמניים:

כאמור, בימ"ש קמא קבע כי עד למועד פסה"ד יחולו למעשה החיובים שבהחלטה למזונות זמניים ורק ממועד פסה"ד 18.9.23 יחולו חיובי פסה"ד (סע' 14(א) לעיל).

בהינתן הקביעות העובדתיות בפסה"ד, מהם עולה כי השינויים המהותיים – הן בזמני השהות והן תחילת קיומם של הוצאות מדור לאב – החלו בסמוך לתחילת שנת 2023 (סעיפים 8.2 ו-8.7 לפסה"ד), סבורני שהחלפת חיובי המזונות הזמניים בחיובי פסה"ד, צריכה להיות רטרואקטיבית מיום 1.1.23 (ולא ממועד פסה"ד 18.9.23).

סוגיה שלישית- חיוב האב ב-50% מהוצאות המדור מיום עזיבתו את הבית (30.8.20) ועד ליום 1.1.23:

בימ"ש קמא קבע כי עד למועד החלפת החלטה למזונות זמניים בחיובי פסה"ד, תחול ההחלטה למזונות זמניים בה חויב האב ב-70% מהוצאות המדור (עמ' 13 לפס"ד קמא הסיפא לסעיף 14.6 שורות 13-15). נזכיר כי במועד ההחלטה למזונות זמניים עדיין התגורר האב בבית המשפחה, כאשר ביום 30.8.20 האב עזב את הבית. מאחר והאב עזב את הבית כאמור ביום 30.8.20, ראוי להבחין בין התקופות השונות הללו באופן ששיעור חיוב המדור בהחלטה למזונות זמניים בסך 70% יעמוד בתוקפו עד ליום 31.8.20, ואילו מיום 1.9.20 ועד ליום 31.12.22 (מועד החלפת ההחלטה למזונות זמניים בפסה"ד בהתאם לסע' 27 לעיל) יקטן שיעור חיוב המדור של ההחלטה למזונות זמניים ויעמוד על סך 50% מהוצאות המדור הכוללות (במקום 70%).

סיכומו של דבר באם דעתי תתקבל- פס"ד קמא יוותר על כנו בשינויים הבאים:

חיובי המזונות הזמניים יעמדו בתוקפם עד ליום 31.12.22 והחל מיום 1.1.23 יחולו חיובי המזונות שבפסה"ד.

חיוב האב במדור בתקופה שמיום 1.9.20 ועד ליום 1.1.23 יעמוד על 50% מהוצאות המדור הכוללות (במקום 70%).

כל חיובי המזונות והמדור, לרבות הוצאות החינוך והבריאות כפי שנקבעו, לגבי כל אחד משלושת הילדים (א', ת' וט'), הן בהחלטה למזונות זמניים והן בפסה"ד מושא הערעור, יעמדו בתוקפם על הסכום המלא כפי שנקבע, עד הגיע כל ילד לגיל 18 או לסיום לימודיו התיכוניים – המועד המאוחר מבין השניים, ולאחר מכן החיוב המלא יופחת ל-1/3 עד לתום השירות הצבאי הסדיר לרבות שירות לאומי. במידה ומי מהילדים לא יתגייס לשירות צבאי סדיר (אם כתוצאה ממחלת X ואם מכל סיבה אחרת), לא יחויב האב בגין אותו ילד חיוב מזונות ו/או מדור כלל, אלא אם כן אותו ילד יתנדב לשרת.

בשים לב לאמור לעיל, והואיל ובימ"ש קמא ערך חישוב כולל להיוון המזונות (ראו סעיפים 14.5 ו- 14.6 לפסק דינו), והואיל ובדיון בפנינו צוין ע"י הצדדים כי הבן א' גוייס בתחילה לצה"ל אך לאחר תקופה קצרה שירותו הופסק ואין בידינו נתונים על מועד הפסקת שירותו, על הצדדים יהיה לערוך את התחשבנות ההיוון בסעיף 14.5 לפס"ד קמא ולתקנה בהתאם לאמור בסעיף 29 לעיל ולהגיש לבימ"ש קמא בתוך 30 ימים מהיום פסיקתא מוסכמת המתקנת את סעיף 14.6 לפס"ד קמא. ככל שתהא מחלוקת בין הצדדים לעניין תוצאת ההתחשבנות, עליהם להביאה בפני בימ"ש קמא שיכריע ויקבע את תוצאת ההתחשבנות בהתאם לשינויים בסעיף 29 לעיל.

בנסיבות העניין ומאחר והערעור בעיקרו נדחה למעט חלקו הקטן אשר גם בחלקו הסכימה האם להותירה לשיקול דעתנו, אנו סבורים שאין לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

השופט חננאל שרעבי (אב"ד):

אני מסכים.

השופטת אספרנצה אלון:

אני מסכימה.

לאור כל האמור, אנו מורים פה אחד על דחיית הערעור בעקרו, למעט חלקו הקטן כאמור בסעיפים 29-30 לפסק דינו של השופט אריה נאמן.

כל צד יישא בהוצאותיו.

עירבון שהפקיד המערער יוחזר לידיו באמצעות באת כוחו.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, ל' אדר א' תשפ"ד, 10 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.

ח. שרעבי, שופט

אב"ד

א. אלון, שופטת

א. נאמן, שופט