בפניי : כבוד השופטת לירון זרבל קדשאי
עזבון המנוחה : המנוחה
המבקשים : 1. פלוני
מנהלי העזבוןע"י ב"כ עו"ד ע' גראור ואח'
2. עו"ד אלמוני
נ ג ד
היורשים 1. החברה
המשיביםע"י ב"כ עו"ד ג. ספרן ואח'
2. פלוני
3. אלמוני
4. אלמונית
שניהם ע"י ב"כ עו"ד ג. ספרן ואח'
ובעניין :היועץ המשפטי לממשלה
פסק דין
להכרעתי עומדת בקשת מנהלי העזבון לפסיקת שכר טרחה סופי (להלן – "המנהלים" או "המבקשים").
המנוחה הותירה אחריה רכוש בהיקף רב ועזבונה גדול ורב לפי כל קנה מידה. ביום 23.3.20 נפסק לבקשת המנהלים שכר טרחה חלקי, בהסכמת היורשים, בשיעור 350,000 ₪ בצירוף מע"מ, בתיק ת"ע 2633-08-08 (להלן – "ההחלטה הקודמת").
נכון למועד ההחלטה הקודמת היה על המנהלים להשלים את הטיפול בשני מגרשים המצויים ב[עיר], לגביהם התגלו קשיים בהיבט הרישומי. יוצא אפוא שמרבית הטיפול בעזבון מוצה טרם ההחלטה הקודמת ופורט בבקשת המנהלים הקודמת. באותה נשימה גם מרבית טענות היורשים עלו טרם ההחלטה הקודמת. יחד עם זאת, בשל חשיבות הדברים ובהירות הפרטים, נשוב בתמצית על טענות הצדדים.
הרקע הרלוונטי
המנוחה תושבת ואזרחית [חו"ל] הלכה לעולמה בשנת 2006 והותירה אחריה צוואה ביחס לרכושה בישראל. ביום 2.10.08 ניתן צו קיום צוואה על פי דין. בהתאם לצוואה, המנוחה הורישה את עיזבונה לחברה בע"מ […] (ח"פ […], להלן – "החברה") – היא משיבה/היורשת מס' 1. את המניות בחברה הורישה לשלושת ילדיה, הם היורשים 4-2. בן המנוחה, היורש, מר פלוני משמש אף מנהל עזבון (להלן – "הבן"). כל שלושת הילדים תושבי ואזרחי [חו"ל] אף הם. במסגרת הליך למתן צו קיום הצוואה בישראל בשנת 2008, ניתן צו לקיום צוואת המנוחה, ואף מונו המנהלים – הבן ועו"ד פלוני. בשנת 2010, הוארך מינוי המנהלים עד ליום 1.10.2011.
לשם מימוש צוואת המנוחה, נדרשו המנהלים להעביר את נכסי המקרקעין ואת הכספים הרשומים על שמה של המנוחה, על שם החברה, בואכה העברת מניות החברה בחלקים שווים לשלושת היורשים. דא עקא שבמהלך שנת 2011 התגלתה פרשה של מעילה בנכסי המשפחה על ידי רואי החשבון של המשפחה, ובהוראת היורשים לכאורה נעצר הטיפול בעזבון המנוחה. לאחר ביצוע חקירה ואיסוף חומר, הגישו החברה והבן בחודש ספטמבר 2014 תביעה נגד הרו"ח ואחרים בסך 44,000,000 ₪ לבית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 2018 התביעה התקבלה ורוה"ח ואחרים חויבו בדין בתשלום סכומים לתובעים. ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון נדחו כמעט כולם.
ההחלטה הקודמת
כאמור, בהחלטה הקודמת נפסק שכ"ט חלקי למנהלים על חשבון שכ"ט הסופי, וזאת בהסכמת היורשים. המחלוקות שעמדו לפתח הצדדים אז, עומדות בעינן. ההכרעה בהן נדחתה לעת מצוא ובשלה העת לעשות כן. לשם שלמות התמונה, נביא להלן מעיקרי ההחלטה:
"[..] סבורני שלטובת העניין, יש להימנע בשלב זה מקביעת מסמרות והכרעה במחלוקת העובדתית, ולאמץ את העמדה המשותפת לצדדים, עליה אין מחלוקת, והיא שעבודת המנהלים טרם באה לסיומה, והנדון כעת הוא שכר טרחה חלקי.
מחד גיסא, טענות היורשים כי אפשר לכאורה לייחס לפעולות המנהלים ממד טכני בלבד. אף קיימים סימוכין לכאורה לגישת היורשים לפיה שיעור העזבון הוא רק פרמטר אחד, ולא המרכזי שבהם בבוא בית המשפט לפסוק שכר טרחה. יש עוד ממש בעמדת היורשים לפיה נוטה בית המשפט להפחית באחוז הנגזר משווי העזיבון לשם פסיקת שכ"ט, שעה ששיעור העזבון הוא גדול. מאידך גיסא, קשה לחלוק על שיעור העיזבון הנעמד בעשרות מיליוני שקלים, המטיל על כתפי המנהלים אחריות בהתאם, ועל העובדה שהמנוחה והיורשים גם יחד הם תושבי [חו"ל], על המשתמע מכך. בשים לב לסכסוך שקם בין הצדדים בהקשר זה, יש לאפשר למנהלים וליורשים להביא לסיום מימוש רצון המנוחה, מבלי ליתן בידי מי מהצדדים הכרעות שיפוטיות שעלולות להעמיק את הקרע ולהרחיקם מהסכמה בהקשרים אלה. ככל שלא יביאו הדברים לסיומם המוסכם, יידרש בית המשפט לטענות הצדדים ויכריע בהן בהקשר לפסיקת שכר הטרחה הסופי. לדברים משנה תוקף שעה שהיורשים מסכימים לפסיקת שכ"ט על-חשבון שכ"ט הסופי.
אני מוצאת אפוא, מבלי להביע דעה לגבי פסיקת שכר הטרחה הסופי, שהסכום המוצע על ידי היורשים הוא הולם בנסיבות העניין, ויהא זה הולם באותה המידה לאמץ הצעה זו בשלב זה, תוך מתן רשות למנהלים לפעול לסיום הפעולות הנדרשות למימוש הצוואה לגבי שני המגרשים".
טענות המנהלים
המנהלים טוענים כי במשך 11 שנים פעלו לחשיפת התרמית וחשיפת כל העובדות שאפשרו את הגשת התביעה ואף סייעו לעורכי הדין שהגישו התביעה. כאמור, לאחר גילוי התרמית התבקשו להשהות את הטיפול בחלוקת ומימוש עזבון המנוחה. לטענתם, רק לאחר קבלת התביעה, בחודש דצמבר 2018 הסכימו היורשים לחידוש ההליכים. בית משפט זה האריך את המינוי פעמיים עד ליום 30.6.22 ובמועד זה סיימו המנהלים את הטיפול בעיזבון. המנהלים מזכירים את הבקשה הקודמת לפסיקת שכר טרחה, לצד דו"ח פעולות מטעמם, והן את ההחלטה הקודמת.
מנהלי העיזבון מונים את פעולותיהם מושא הבקשה, ונעמוד על אלה בתמצית:
רשם החברות : פניה לרשם החברות בדבר מינויי המנהלים (בשנת 2008); הודעה על העברת מניות ליורשים (2018). הבן מוסיף כי מעבר להיותו מנהל עזבון הוא שניהל את החברה על כל המשתמע מכך, ומזכיר כי החברה מנהלת נדל"ן בהיקף עצום ובחשבונותיה היו 160,000,000 ₪.
בנקים: פניה לכל הבנקים לאיתור חשבונות המנוחה (2008).
בנק לאומי לישראל בע"מ – סירוב הבנק למסור מידע הוביל לבקשה למתן הוראות (2009) ומתן מספר החלטות. כמו כן התגלה חשבון נוסף של המנוחה עם שותף נוסף (2009). רק בחודש 2022 הסתיים הטיפול והכסף מהחשבון עבר לחברה/ליורשים.
בנק הפועלים בע"מ – נדרשה תכתובת בעקבות תשובות הבנק;
העברת כספי העזבון לחשבונות החברה (2011): נדרשה פעולה מול כל הבנקים לרבות סגירת החשבונות.
נכסי מקרקעין – 12 במספר, כולם נרשמו על שם החברה בין השנים 2008 – 2011. לאחר הליך ארוך שתואר בבקשה הקודמת, ביום 31.1.22 נרשמו ע"ש החברה הזכויות בשני המגרשים הנותרים אשר העברת הזכויות בהן התעכבה, כמצוין בהחלטה הקודמת.
שווי העזבון – כל נכסי המקרקעין האמורים, לפי חוו"ד שמאי מיום 24.4.2013, הוא 105,375,000 ₪. על כך יש להוסיף את מכירת המקרקעין ב[מושבה] בשנת 2010 בשווי 33,264,000 ₪ ועוד 6,750,000 ₪.
שווי כלל הנכסים של המנוחה "במועד פטירתה" הוא 128,326,886 ₪, בעוד שווי המקרקעין בשנת 2013 הוא 145,389,000 ₪ ושווי כל העזבון הוא 273,715,886 ₪. מכך גוזרים המנהלים 4% בצירוף מע"מ שהם 10,948,635 ₪ לפני מע"מ, מהם יקזזו 350,000 ₪ + מע"מ, ששולמו זה מכבר. המבקשים טוענים כי בצעו פעולות "החורגות באופן מהותי ממילוי תפקידו" של מנהל עזבון ועותרים לקביעת שכ"ט בשווי 4% מהעזבון בהתאם לתקנה 45ב(ב) לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 (להלן – "התקנות").
טענות היורשים
היורשים מס' 1 ו – 2 (הם החברה והבן) הודיעו כי עמדתו של הבן המבקש כיורש אינה נחוצה, והוסכם כי עמדת החברה תובא ע"י בעלי המניות, היורשים 3 ו – 4.
המשיבים היורשים 3-4 והחברה (היורשת) הגישו תגובה מקיפה המתייחסת לכלל הנטען. לטענתם במישור המשפטי ובהתאם לפסיקה, שכ"ט מנהל עזבון לפי התקנות יקבע הן לפי שווי העזבון והן לפי היקף הפעולות שביצעו המנהלים. מורכבות הניהול הוא השיקול המוביל בין השניים. כמו כן, שיעור של 3% אינו ברירת המחדל, אלא הגבול העליון וישולם רק במקרים מיוחדים, כשהיקף הניהול הוא רחב. זאת ועוד. כשהיקף העזבון גדול בתי המשפט נוהגים לפסוק שכ"ט בשיעור הפחות מ – 1%. יוצא אפוא שדרישת המנהלים לשיעור 4% בהינתן היקף העזבון היא חריגה. לא בכדי בקשת המנהלים לא נתמכת בפסיקה תומכת. היורשים מוסיפים ומביאים דוגמאות מהפסיקה לפסיקת שכר טרחה עבור ניהול עזבונות גדולים, בהם שיעור שכ"ט לא עלה על 1%.
היורשים מוסיפים ועומדים על אבחנה שעלתה בפסיקה במקרים של עזבונות גדולים, בין מרכיבים שונים של פעולות מנהל העזבון. בענייננו קיימים בעזבון כספים בחשבונות בנק, נכסי נדל"ן ומניות בחברה, ופעולת מנהלי העזבון התמצתה בהעברת הבעלות בנכסי העזבון ליורשים – מהמנוחה לחברה – ובהעברת מניות החברה ליורשים. לא נדרש מימוש של נכס כלשהו והעברת הבעלות לא דרשה פעולה משמעותית. יתר הפעולות כגון איתור חשבונות המנוח וכד' הם בלב הפעולות הרגילות הנדרשות ממנהל עזבון. כל הפעולות שבצעו המנהלים לא נתקלו בכל התנגדות. לא זו בלבד שלא היה מאמץ מיוחד בניהול העזבון, אלא שלכל אורך חיי העזבון הוגשה רק בקשה אחת לבית המשפט לשם מתן הוראות, וההחלטה ניתנה ללא התנגדות או דיון.
העברת הבעלות בנכסי המקרקעין מהמנוחה אל החברה היתה אף היא שגרתית ולא היתה כרוכה בכל מאמץ מיוחד. מדובר בפעולה טכנית שלא נתקלה בכל התנגדות ולא היה צורך בנקיטת כל הליך. כמו כן ומכיוון שמדובר בהעברות אגב ירושה, לא התעוררה שאלה של מיסוי, ולא נדרשו פעולות בהקשר זה. עוד לטענת היורשים, שכ"ט בשיעור 4% יפסק אך לנוכח פעולות חריגות או מאמץ מיוחד, ואלה אינם מתקיימים בענייננו. היורשים מוסיפים עוד שהמנהלים מונו לתפקידם ביום 2.10.2008 ומינוי זה פקע ביום 1.10.11. בסמוך לשנת 2019 חודש מינויים על מנת להשלים העברת זכויות בשני המגרשים. יוצא אפוא שעיקר ניהול העזבון נפרש על פני כ-3 שנים. מעבר לכך, לפי פירוט המנהלים בבקשתם, לא ברור אילו פעולות בוצעו מאמצע שנת 2009 ועד 2011. יתירה מכך, עד לשנת 2019 ובמשך שנים רבות לא השלימו פעולות שהן חלק טבעי מניהול העזבון. לא מדובר רק בשני נכסי המקרקעין המדוברים אלא גם בטיפול בחשבון המנוחה בבנק לאומי שלא טופל שנים ארוכות. היורשים מוסיפים וכופרים בטענת המבקשים לפיה היורשים דרשו את הפסקת ניהול העזבון או מימושו בעקבות גילוי המעילה, ולא בכדי המבקשים לא מציגים כל ראיה לכך.
היורשים מוסיפים וטוענים כי הבן הוא תושב [חו"ל] וכמעט אינו מצוי בישראל. אין בסימוכין השונים ראיה לנטילת חלק מצדו בניהול העזבון, שהתבצע בעיקר בישראל, וגם בבקשתו אינו מציג ראיות לכך. כמו כן, הבן שימש דירקטור בחברה מתוקף היותו יורש, ולא כמנהל עזבון וכך לגבי פעולות אחרות שביצע בחברה. לטענתם, [הבן] זכה בשליש העזבון כיורש ובכובעו כמנהל עזבון מבקש לקבל לידיו (יחד עם עו"ד פלוני) שכ"ט בשיעור 10,000,000 ₪.
סוגיה נוספת עליה עומדים היורשים היא גילוי על אודות כספים שנתקבלו לכאורה על ידי עו"ד פלוני בזיקה לניהול העזבון. הם מזכירים כי עו"ד פלוני הוא גם ב"כ החברה וזוכה ממנה לשכ"ט נאה. בין היתר זכה לשכ"ט בגין פעולות שנרשמו בכרטסת הנה"ח של החברה "פלוני – עיזבון [המנוחה]": ביום 1.8.2011 שולמו 23,000 ₪, וסך של 42,000 ₪ שולם ביום 4.8.2011. הדברים עלו מפי היורשים בתגובה לבקשה הקודמת ומצופה היה לטענתם מעו"ד פלוני ליתן הסברים לדבר, אך הוא לא עשה כן ויש להפחית את הסכומים ששלמה לו החברה משכ"ט כמנהל עזבון.
עו"ד פלוני הגיש ברשות בית המשפט תגובה לטענות אלה. הוא נימק את בקשתו לתגובה בצורך להגן על שמו הטוב ולהדוף את הטלת הדופי בשמו הטוב. יחד עם זאת, חרג מבקשתו ומהרשות שניתנה והגיב באריכות גם על טענות אחרות מצד היורשים. לגופו של עניין, הוא מוצא בנטען נגדו צרות עין והטלת דופי בשמו הטוב. עו"ד פלוני מתאר באריכות הליך משפטי שהיה מושא שכר הטרחה הנטען, שנפתח בבית המשפט המחוזי בשנת 1997 נגד מי שניסה לגזול במרמה נכס מקרקעין מהמנוחה והיורש מס' 4. בהליך זה ייצג ב"כ הקודם של המשפחה והוא הסתיים בהצלחה בפסק דין משנת 2002 שקיבל את התביעה. ההליך התחדש בשנת 2005 במקביל להפסקת ההתקשרות עם עורך הדין הקודם. במהלך 2006 ייצג את בני המשפחה או מי מהם בהליך זה בהצלחה, ובמהלך 2007 ייצג במסגרת הליך הערעור בבית המשפט העליון. לדבריו בתקופה זו כלל לא דובר ב"עזבון", הצוואה המלאה והמקורית ניתנה בידי היורשים בשנת 2008 בלבד, וממילא היורשים היו מודעים לכל פעולה שביצע.
היורשים כופרים עוד בחישוב שווי העזבון לצורך פסיקת שכר טרחה, ומוצאים כי השווי שנקבו המנהלים מנוגד להוראות תקנה 45ז לתקנות. שווי נכסים כספיים יקבע לפי שווים ביום פטירת המנוח בצירוף הפרשי הצמדה, ונכסים אחרים לפי שווים ביום המימוש או החלוקה ליורשים בלא מימוש. בענייננו נכסי המקרקעין מעולם לא מומשו אלא הועברו ליורשים לכן החלופה בענייננו היא שווים ביום החלוקה, בין השנים 2008 – 2011. טענות המנהלים כלל אינן מתייחסות למועדי העברת הזכויות בהתאם לתקנות, אלא לחוות דעת שמאית משנת 2013 המאוחרת ב – 4.5 עד 2.5 שנים ממועד העברת הנכסים השונים לחברה. ניתן היה לצפות שהמנהלים יעמידו את שווי הנכסים כדין ועל פי התקנות, הואיל וטענות היורשים עלו עוד בתגובה לבקשה הקודמת.
ועוד. היורשים מזכירים כי המבקשים טוענים בבקשתם, שחלק גדול מהכספים בחשבונות הבנק שייכים לבן. ככל שבפיו של הבן טענה כגון זו עליו להוכיחה בהליך הראוי לכך, אך הבן אינו רשאי באותה נשימה להתייחס לכספים ככספי העזבון לטובת בחינת שווי הנכסים.
עמדת ב"כ היועץ המשפט לממשלה
על פי עמדתו הצדדים הם בגירים והאפוטרופוס הכללי אינו מפקח על מנהלי העזבון. לפיכך לא ייקח ב"כ היועמ"ש חלק בהליך דנן.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי ארוכות בבקשת המבקשים והן בבקשתם הקודמת, ובתגובת היורשים ומלוא הסימוכין מטעם הצדדים, שוכנעתי כי דרישת המנהלים לעניין שיעור שכר הטרחה המבוקש (4%) חורגת בענייננו מהוראות הדין והפסיקה.
שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לפסוק שכ"ט מנהלי עזבון, מוסדר באופן דווקני למדי בתקנה 45ב לתקנות:
45ב.(א) בית המשפט יקבע למנהל העיזבון שכר בעד מילוי תפקידיו כמנהל עיזבון ועשיית הפעולות שבסמכותו, שלא יעלה על 3% משווי העיזבון; השכר ייקבע בהתחשב, בין השאר, בשווי הכולל של נכסי העיזבון, בסוג הנכסים שבעיזבון, בטיב הפעולות שביצע מנהל העיזבון ובהיקפן, וכן בהתחשב בפעולות שביצע מנהל העיזבון שקדם לו, אם היה כזה, ובשכר שנפסק לו.
(ב) כלל ניהול העיזבון פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד לביצוע תפקידיו הרגילים של מנהל העיזבון, רשאי בית המשפט להגדיל את שכרו ובלבד שהשכר שייקבע לא יעלה על 4% משווי העיזבון.
(ג) לשכר הטרחה שיקבע בית המשפט לפי תקנות אלה ייווסף מס ערך מוסף.
עיננו הרואות כי מחוקק המשנה העמיד "תקרה" בשיעור 3% לשכר עבור פעולות של מנהל עזבון, ללא "פעולות חריגות" או "מאמץ מיוחד". ודוק: הפסיקה ראתה ברף זה שיעור מרבי, ולא שיעור רגיל או מקובל. השיעור המקובל שהתקבע בפסיקה נע בין 1.5% לבין 2% משווי העזבון, בעוד שיעור של 3% יפסק במקרים בהם ניכר מאמץ שאינו רגיל (ת"ע (ת"א) 16758-04-12 עיזבון המנוחה ה׳ ג׳ ז״ל נ' א׳ ב׳ א׳, מיום 2.12.16; ור' גם ע"מ (ת"א) 1243/07 אלמוני, עו"ד נ' פלוני, מיום 6.9.09). עוד נפסק בהקשר זה כך (ההדגשה אינה במקור):
"המשמעות היא כי אין זה מובן מאליו שמנהל העזבון יזכה לאישור שכר טרחה בגבול העליון הקבוע בתקנה. ההיפך הוא הנכון, סביר להניח שה'ממוצע' בקביעת שכר טרחה של מנהל העזבון יתקרב יותר לאמצע, היינו % 2- % ½ 1. שכר טרחה גבוה של 3% משווי העזבון אמנם ישולם במקרים המתאימים, אבל רק כאשר השילוב בין שווי העיזבון להיקף פעולות הניהול, הינו כזה המצדיק שכר טרחה מקסימאלי […] יחד עם זאת, בית-המשפט רשאי לחרוג משכר זה ולהגדיל אותו לכדי 4% משווי העזבון אם כלל ניהול העזבון פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד לביצוע תפקידיו הרגילים של מנהל העזבון (ר' תקנה 45 ב(ב) לתקנות ירושה)" (בש"א 1568/07 ת"ע 105990/03 ד.א. ז"ל נ' י. (ג) א, מיום 22.7.2007; ר' גם ת"ע (חי') 10422-06-14 עו"ד פלונית נ' פלונית, 27.7.21).
יתירה מכך, הפסיקה העמידה יחס הפוך בין היקף העזבון לבין שיעור שכר הטרחה:
"סבורני, כי בנוסף לכללים אלה, יש לקבוע כי מנהל העזבון יהא זכאי לקבל שכר טרחה בשיעור של 3%, באותם מקרים שבהם שווי נכסי העזבון הינו נמוך יחסית (פחות מ-500,000 ₪). שכן במקרים אלה עלול להיווצר מצב שמנהל העזבון יבצע פעולות רבות בניהול של עזבון בהיקף קטן יחסית, יקבל שכר טרחה שאינו עומד ביחס ישר לפעולותיו" (ת"ע (טב') 14335-03-09 אלמונית ז"ל נ' פלונית (קטינה), מיום 26.7.11).
ומכאן כי ככל ששווי העזבון גדול יותר, בית המשפט יראה לנגד עיניו רף נמוך יותר של שכר הטרחה (ההדגשה אינה במקור):
"שכר הטרחה שנפסק בעיזבונות גדולים בשווי של עשרות מיליוני ש"ח, 'נע' בין אחוז לשני אחוז ולעיתים אף הרבה פחות משיעור זה. לכן, 'ממעוף הציפור' שכר הטרחה שנפסק למערער הוא בהחלט סביר, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא לא סיים את מלאכתו והמשיבים יצטרכו לשלם שכר נוסף לכונסים" (עמ"ש (ת"א) 9661-06-19 עו"ד פלוני מנהל עיזבון (לשעבר) נ' יורשי המנוח אלמוני ז"ל, מיום 27.2.2020; ר' גם ת"ע (ת"א) 15853-03-12 ג', מנהל העיזבון נ' ב', מיום 30.11.14 לרבות הדוגמאות המובאות מן הפסיקה).
ככלל מן המפורסמות וכמצוין בטיעוני היורשים, שלא רק היקף העזבון מהווה רכיב בעל משקל בפסיקת שכר הטרחה, אלא גם ובעיקר היקף פעולות מנהל העזבון ומורכבותן ובלשון ביהמ"ש העליון (ההדגשה אינה במקור):
"אשר לשיקולים המנחים את בית-המשפט בבואו לקבוע את שכר הטרחה, הרי מקובל עלינו מאז ומתמיד כי לא רק שוויו של העזבון הוא בגדר מרכיב שעל-פיו מחשבים את השכר אלא גם הפעולות אשר בוצעו על-ידי מנהל העזבון, מספרן והיקפן" (ע"א 153/77 אלואשוילי נ' סמואל, פ"ד לב (1) 627).
ובמקרה אחר נקבע כי לשיקול בדבר מורכבות הניהול תינתן הבכורה (ההדגשה אינה במקור):
"לשונה של התקנה שהובאה לעיל ברורה. אחד מן השיקולים אותם יש לשקול הינו שווי העיזבון אך אין זה שיקול בודד או שיקול מכריע אשר אך לפיו יש לפסוק. צודק בית משפט קמא בדבריו כי שיקול מרכזי נוסף הוא מורכבות הניהול, היינו היקף וטיב הפעולות אותן ביצע מנהל העיזבון […] בין שני השיקולים 'שווי העיזבון' ו'מורכבות הניהול', ניכר כי יש להעדיף את האחרון" (ע"מ (ת"א) 1243/07 אלמוני, עו"ד נ' פלוני, לעיל).
בענייננו אין חולק כאמור כי מדובר בעזבון בשווי ניכר ביותר. גם בהינתן המחלוקת בין הצדדים באשר לשווי העזבון, יסכימו גם היורשים כי לא יהיה זה מופרך לטעון כי שווי המקרקעין שבעזבון הוא כ- 100,000,000 ₪, ושווי הזכויות הכספיות הוא כ- 100,000,000 ₪ נוספים. מדובר בשווי רב המטיל על כתפי מנהל העזבון אחריות רבה אשר יש ליתן לה ביטוי בקביעת שכר הטרחה. ואף על פי כן, החשוב לענייננו כעולה מהפסיקה שפורטה לעיל הוא היקף פעולות המנהלים ומידת מורכבותן. בהקשר זה, הוראות המנוחה בצוואתה לא הקשו על פעולות המנהלים. כזכור ציוותה המנוחה כי את נכסיה תירש החברה והמניות בחברה תוקננה ליורשים. אופיו של מימוש העזבון היה מימוש "פנימי" בדמות העברת הזכויות בנכסים משם המנוחה אל שם החברה, והעברת המניות בחברה אל היורשים.
אמנם נדרשו המנהלים לעסוק בהעברת זכויות ב- 12 נכסי מקרקעין לכל הפחות, אך טיפול זה כלל העברת הזכויות משם המנוחה אל החברה. וזאת יש לזכור כי פעולות המנהלים בעזבון לא כללו הדיפה התנגדויות או טענות של מאן דהוא נגד הפעולות המבוצעות, אלא כי נעשו בהסכמת היורשים, שמי מהם לא קרא תיגר על הפעולות הדרושות. אמנם נדרשו המנהלים לפנות לבית משפט זה בבקשה למתן הוראות לשם קבלת מידע וכדי "לעורר" סניף בנק שהקשה עורף במסירת מסמכים, אך לא מדובר בניהול הליכים משפטיים, וודאי לא מורכבים, על המשתמע מכך.
לא נעלם מעיני עוד שהמנהלים נדרשו להסדיר את רישום הזכויות בשני מגרשים [בעיר] טרם העברתם על שם המנוחה, ולאחריה על שם החברה. אך גם הליך זה שללא ספק דרש תשומת לב והתעסקות, לא כלל הליכים משפטיים ומתן צווים כי אם דין ודברים ארוך עם לשכת רישום המקרקעין. לא התרשמתי כי פעולות אלה מצדיקות פסיקת שכ"ט על הרף הגבוה.
פעולות נוספות עליהן עומדים המנהלים – רישום מינויים ברשם החברות, פניה לבנקים לאיתור חשבונות וניהול תכתובת, ואף העברת כספים מחשבונות המנוחה אל חשבונות החברה – אלו הן פעולות המצויות בליבת תפקידו של מנהל העזבון. אין בהן חריג והן אינן כרוכות במאמץ חריג. אין להיתפס עוד למשך הזמן בענייננו. אכן כטענת היורשים, מרבית הפעולות הנדונות נעשו במהלך מספר שנים בודדות. גילוי המעילה בכספי המשפחה הביא להפוגה בת מספר שנים בטיפול בעזבון. עם חידוש הטיפול וכמצוין בהחלטה הקודמת, נותרו מספר פעולות ספורות. אין המדובר בניהול או טיפול שנפרש על פני שנים ארוכות, כי אם הלכה למעשה לטיפול שארך בפועל זמן סביר, ולא היה במשך הזמן החולף להכביד על פעולות המנהלים.
ודוק, המנהלים ניסו לטעון כי פעולות שונות שבוצעו במסגרת ניהול החברה ו/או במסגרת תפקידו של הבן כדירקטור, לרבות לעניין בחירת אפיקי השקעת כספי החברה וניהולם, היוו חלק מניהול העזבון ובוצעו בכובעו כמנהל עזבון. מעבר לעובדה שהמנהלים לא הפנו לאסמכתאות להוכחת הנטען, הרי שהם גם לא הבהירו מדוע לא ניתן לראות בפעולות הנטענות כחלק מניהול החברה או מהיותו של הבן בעל תפקיד בחברה ומדוע יש לזקוף פעולות אלו לזכות ניהול העזבון. הטענה כי די בכך שהחברה שייכת לעזבון, כדי להגדיל את שכר טרחת מנהלי העזבון על סמך פעולות שביצעו בעלי תפקיד בחברה מרחיקת לכת ולא הוכחה כאמור ואני מוצאת לדחותה.
אני דוחה את טענות היורשים הנוגעות לשכר טרחתו של עו"ד פלוני. מוטב היה להימנע מטענה זו הנסמכת כל כולה על אופן הרישום בכרטסת החברה "עו"ד פלוני – עזבון [המנוחה]" – רישום שלא היה בשליטת עו"ד פלוני ולא יכול להוות מקור לטענות חמורות כגון אלה. שוכנעתי מתשובותיו של עו"ד פלוני ומן הסימוכין הרבים שצירף לתשובתו, שלא היה לשכר הטרחה המדובר כל קשר להיותו מנהל עזבון, והוא שולם בזיקה לפעולות שהתרחשו עוד לפני לידת העזבון. שוכנעתי עוד שהפעולות בגינן שולם לעו"ד פלוני שכר טרחה היו ידועות היטב ליורשים, כל שכן היורש מס' 4, אשר ייצוגו של עו"ד פלוני נגע בין היתר לענייניו באופן אישי והן לענייני המנוחה. הדעת נותנת עוד שטענות מרחיקות לכת כגון אלה, שבבסיסן טענה למרמה הטמונה במעשיו של עו"ד פלוני, תיתמכנה בסימוכין של ממש, שאינם קיימים בענייננו.
באשר לשוויו של העזבון, מקובלת עליי טענת היורשים, כי המנהלים לא העמידו די נתונים על מנת לאמוד את שווי העיזבון בהתאם להוראות התקנות. תקנה 45ז(ב) מורה כדלקמן:
"45ז (ב)לצורך קביעת שכר טרחת מנהל העיזבון ייקבע שוויים של נכסי העיזבון כדלקמן:
(1) נכסים כספיים – השווי ביום פטירת המוריש בצירוף הפרשי הצמדה בשיעור עליית מדד המחירים לצרכן (להלן – המדד) שפורסם לאחרונה לפני יום הגשת הבקשה לפסיקת שכר טרחה, לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום פטירת המוריש;
(2) נכסים אחרים – השווי ביום מימושם או ביום חלוקתם ליורשים בלא מימוש, לפי הענין, בצירוף הפרשי הצמדה בשיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום הגשת הבקשה לפסיקת שכר טרחה, לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום המימוש או יום החלוקה ליורשים בלא מימוש, לפי הענין."
את שווי הנכסים הכספיים אפוא יש לבחון ביום הפטירה. לטענת המנהלים, שווי זה עמד על סך 128,326,886 ₪. המנהלים לא שיערכו שווי זה ליום הגשת הבקשה בהתאם לשיעור המדד כאמור בתקנה.
את שווי המקרקעין יש לבחון ביום חלוקתם ליורשים "בלא מימוש". יש ממש בטענת היורשים כי מועד החלוקה לגבי מרבית הנכסים הוא שנים 2008 – 2011, אז עברו זכויות הבעלות מן המנוחה אל החברה. יש עוד ממש בהנחה הגלומה בטענת היורשים, כי חוות הדעת משנת 2013 מאוחרת ב-2.5 עד 4.5 שנים למועד החלוקה וכי במשך חלוף הזמן שווי הנכסים עלה. שווי נכסי המקרקעין הנקוב בשמאות הוא 145,389,000 ₪ ולטענת היורשים במועד הקובע מתוקף תקנה 45ז(ב)(2) שוויו היה נמוך יותר – טענה שיש הגיון בצידה. באותה נשימה איני מקבלת את טענת המנהלים, בציינם כי שווי המקרקעין עלה באופן ניכר לאורך השנים ומטעמי הגינות הסתמכו על שומות ישנות. הדין הוא שמחייב אפוא פניה לשומות ישנות יותר, שאינן בנמצא.
כאמור, מן הסימוכין שבפניי, אין בידי האפשרות לקבוע מהו שוויו המדויק של העזבון נכון למועד הנקוב בדין והמנהלים לא העמידו ראיות לדבר. עם זאת, בירור שווים של נכסי המקרקעין במועד חלוקתם "ללא מימוש" כאמור אינו עניין של מה בכך. יהיה בכך להשית על הצדדים הוצאות עבור מומחים ועבור המשך בירור ההליך המשפטי. היורשים בענייננו, אמנם מתנגדים להערכת השווי שבפי המנהלים אך אינם עומדים על מינוי מומחה ועריכת שומה חדשה. לפיכך, לשם ההכרעה בענייננו אני מוצאת להתחשב בהערכת השווי מפי המנהלים כנתון ומנגד, להביא לביטוי את הליקויים שבהערכת השווי באמצעות קביעת שיעור האחוז שייגזר מאותו נתון.
לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים והצבתי לנגד עיני את שווי העזבון החריג בגובהו, את נתון השומות ואת הוראות התקנות לצירוף הפרשי הצמדה, ומנגד את הפעולות להן נדרשו המנהלים כמפורט לעיל ומידת מורכבותן, מצאתי לנכון להעמיד את שכר טרחת המנהלים על סך 1,500,000 ₪ בתוספת מע"מ (שיעור של כ- 0.55%). מסכום זה יקוזז שכ"ט החלקי שכבר שולם למנהלי העזבון.
שכר הטרחה ישולם לידי המנהלים תוך 30 יום מהיום.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, א' אדר א' תשפ"ד, 10 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
