לפני
כבוד השופטת הבכירה שושנה ברגר
התובע:
XXX ת"ז XXX
ע"י ב"כ עוה"ד טל רינת
נגד
הנתבעת:
XXX ת"ז XXX
ע"י ב"כ עוה"ד לאה ציגנלאוב
פסק דין
בפניי תובענה שכותרתה: "כספית, בדיקת איזון פנסיוני" אשר הוגשה על ידי מר XXX (להלן: "התובע") כנגד הגב' XXX (להלן: "הנתבעת").
רקע רלבנטי בקצרה והשתלשלות ההליך הנוכחי:
הצדדים נישאו בשנת 1978, ובמסגרת הנישואין נולדו להם 3 ילדים. הצדדים מוכרים לבית משפט זה משנת 2005, אז החלו מנהלים ביניהם הליכים משפטיים (תמ"ש 18090/05 והתיקים הקשורים). לאורך השנים ניתנו פסקי דין במספר תובענות שהתנהלו בין הצדדים, והוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי. אפרט להלן את פסקי הדין שניתנו ככל שהינם רלבנטיים לסוגיה בה עסקינן.
ביום 19.7.22 הוגשה התביעה נשוא ענייננו, במסגרתה עתר התובע כדלקמן (סעיף 13):
ביום 5.1.23 הוגש כתב הגנה במסגרתו עתרה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף.
דיונים בתיק התקיימו במועדים כדלקמן: ביום 4.6.23 וביום 10.7.23.
במסגרת ההליך, פנו הצדדים לאקטואר שמונה על ידי בית המשפט בהליכים הקודמים, מר נתן שטרנפלד (להלן: "האקטואר") והוא הגיש עדכון חוו"ד ביום 21.3.23 (להלן: "עדכון האקטואר"). בהמשך, פנו הצדדים לקבלת הבהרה מהאקטואר, והבהרה כאמור ניתנה ביום 5.6.23 (להלן: "הבהרת האקטואר").
ביום 12.6.23 הגיש התובע "הודעה חשובה לקראת הדיון" במסגרתה טען כדלקמן (סעיפים 1-3):
ביום 25.6.23 הגישה הנתבעת תגובתה להודעת התובע, במסגרתה לא הוסכם למקד את הדיון בסוגיית ההיוון משום שהנתבעת מסרבת להיוון. בהחלטתי מיום 28.6.23 נקבע כי טענות הצדדים יידונו במועד הדיון הקרוב.
ביום 10.7.23 התקיים דיון במהלכו התובע עתר לבצע היוון, וכן לקבלת הבהרתו נוספות לעדכון האקטואר. הנתבעת התנגדה לעתירות התובע. בסיום הדיון ניתנה החלטתי לפיה פסק הדין יינתן ויישלח לצדדים. משכך, ניתן כעת פסק הדין.
על המדוכה:
לנוכח המפורט לעיל, למעשה נותרו 2 סוגיות במחלוקת בין הצדדים:
סוגיית ההיוון שנדרשה מטעם התובע.
סוגיית ההבהרות הנוספות לעדכון האקטואר שנדרשו מטעם התובע.
להלן אדרש לכל אחת מהסוגיות האמורות ואכריע לגביהן.
סוגיית ההיוון:
במסגרת ההליך דנן, ביום 29.5.23 הגיש התובע בקשה, במסגרתה עתר לפעול על פי החלופה הראשונה שהינה תשלום חד פעמי מהוון לנתבעת. בסעיף 2 לבקשתו, הציג התובע את נימוקיו לעתירתו לביצוע היוון:
ביום 1.6.23 הגישה הנתבעת תגובתה לבקשה, במסגרתה התנגדה להיוון (ראו הנימוקים שפורטו בתגובתה). גם במסגרת תגובתה מיום 25.6.23 חזרה על נימוקי להתנגדותה כדלקמן (סעיף 11):
וכן (בסעיף 14 לתגובה):
אקדים אחרית לראשית ואציין כי במחלוקת זו בין הצדדים מקבלת אני את עמדת הנתבעת. ובמה דברים אמורים?
בית משפט זה דן ופסק בסוגיית מסלול האיזון בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בפניי. כך, עוד בהחלטתי מיום 31.10.11 (שניתנה במסגרת תמ"ש 22868-05-10 והתיקים הקשורים) נקבע בעמ' 2 כדלקמן:
"לעניין חוות דעת האקטואר- ביום 5.11.10 הוגשה חוות דעתו של האקטואר מר שטרנפלד. כמקובל, הציע האקטואר שתי חלופות לעריכת איזון זכויות הצדדים. האחת – על בסיס ערכן הנוכחי של הזכויות ולפיה על התובע להעביר סך של 417,578 ₪ לצורך איזון כולל של עודף זכויותיו והשנייה – על בסיס מימושן וקבלתן בפועל של הזכויות כמפורט בסיכום חוות הדעת (סעיף 2). הצדדים מבקשים לאזן הזכויות הכספיות על פי האפשרות השנייה שבחוות הדעת ולפיכך, הנני מאמצת את חוות הדעת וניתן לה תוקף של פסק דין, כאשר איזון הזכויות ייעשה על פי האפשרות השנייה שהוצעה בחוות הדעת".
החלטתי האמורה לעניין הבחירה באפשרות השנייה שבחוות דעת האקטואר ניתנה על יסוד הסכמת הצדדים. ראו לעניין זה: דברי ב"כ התובע דאז בדיון שהתקיים ביום 26.10.11 (בעמ' 13 בשורה 30): "אנו מסכימים לבקשת הנתבעת שהחלופה המחייבת בעניין חוות דעת האקטואר היא החלק השני".
בהמשך, הוגשה חוו"ד האקטואר המעודכנת מיום 7.11.11 אשר במסגרתה בוצע עדכון רק לחלופה השנייה (לנוכח החלטתי האמורה מיום 31.10.11) כדלקמן:
לאחר מכן, ביום 6.6.12 ניתן פסק דין בתמ"ש 22868-05-10 (תביעה לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה שהגיש התובע) במסגרתו בין היתר, אימצתי את חוו"ד האקטואר מיום 7.11.11 וניתן לה תוקף של פסק דין, כמפורט בפרק סיכום חוו"ד, פיסקה 1, כפי שצוטטה לעיל.
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 27.12.12, במסגרת דיון בערעור שהגישה הנתבעת על פסק הדין מיום 6.6.12 (עמ"ש 19930-08-12) הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:
"באי כוח הצדדים:
בית המשפט הציע לנו הצעה כדלקמן:
המערערת תשלם למשיב על חשבון חובה על פי פסק הדין באופן מיידי סך של 130,000 ₪ שישולם כדלקמן:
יועבר לידי המשיב באמצעות בא כוחו הפיקדון בסך 50,000 ₪ המופקד בתיק בית המשפט. כן תשלם לו המערערת על חשבון היתרה את היתרה בסך של 80,000 ₪ תוך 10 ימים מהיום.
היתרה על פי פסק הדין (לפי פסק הדין נכון למועד פסק הדין וכולל סכום עבור איזון המשאבים – 210,000 ₪) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה על פי פסק הדין, תשולם למשיב עם מתן פסק הדין בתיק 29943-12-10 ו/או עד 01/06/2013 – הכל לפי המוקדם.
הצדדים יחתמו על הסכם מכר של דירת הזוג בXXX תוך 10 יום מהיום – הכל בהסכם המכר על פי פסק הדין מיום 06/06/2012.
מבקשים לתת להסכם זה תוקף של פסק דין ללא צו להוצאות".
בו ביום ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים על ידי בית המשפט המחוזי.
בהמשך, ביום 1.12.15 הגישה הנתבעת בקשה לאכיפת פסק דין לפי סעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, במסגרתה עתרה להורות לאקטואר להכין פסיקתא לפי החוק החדש (חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014) וליתן לפסיקתא תוקף של פסק דין.
ביום 1.5.16 הגיש התובע, שהיה מיוצג אז על ידי עוה"ד טל איטקין, תגובה לבקשה, במסגרתה טען כדלקמן (סעיפים 1-2 לתגובה):
ביום 5.5.16 נחתמה פסיקתא במסגרתה בית המשפט הורה לאקטואר להכין פסיקתא בהתאם לחוק החדש, כאשר נקבע כי הנתבעת תישא בעלות שכרו של האקטואר. בהמשך, ביום 7.6.16 נחתמה פסיקתא אשר נערכה על ידי האקטואר המופנית לקרן הפנסיה מבטחים הותיקה.
לנוכח כל אשר פורט לעיל, ניתן להיווכח כי בית משפט זה דן ופסק בסוגיית מסלול האיזון עוד בשנת 2011, לפני כ-12 שנים. לפיכך, אינני מוצאת להידרש שוב לסוגיה זו, אשר כבר הוכרעה על ידי.
כפועל יוצא מן האמור, יש לייחס, לדידי, משקל רב לאינטרס ההסתמכות של הנתבעת על פסקי הדין שניתנו בסוגיה, לנוכח התקופה הארוכה למן מתן פסק הדין הראשון (6.6.12) ועד להעלאת הטענה בדבר היוון לראשונה על ידי התובע במסגרת ההליך דנן, בבקשתו מיום 29.5.23 (בשים לב לכך כי התביעה הוגשה ביום 14.12.22).
עוד ייאמר כי להשקפתי, ראוי להגן על הסתמכותה ארוכת השנים של הנתבעת על פסקי הדין שניתנו בסוגיה, בין היתר גם משיקולי הצדק וההגינות, המנחים את בית המשפט לענייני משפחה במסגרת כל הכרעותיו.
זאת ועוד, לדידי, בנסיבות דנא, אל מול אינטרס התובע, עומדים גם אינטרס הנתבעת וכלל הציבור בסופיות הדיון. בנסיבות דנן, אני סבורה כי האיזון הצודק, הנכון והיעיל ביותר בין האינטרסים השונים של הצדדים מורה לנו להעניק משקל רב יותר לאינטרס ההגנה על בעל הדין מפני עינוי דין, ולשיקולי מדיניות משפטית שעומד בראשם: עקרון סופיות הדיון.
ויוטעם- לדידי, על מנת להצדיק סטייה מעקרון סופיות הדיון וביטול פסק דין (לפני למעלה מ- 12 שנים) יש צורך בנסיבות מיוחדות, דבר שלא נעשה במקרה דנן.
יתרה מכך, כידוע, "בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פד"י מ"ו (1) 602, נפסק כי בהעדר הסכמה אין לכפות איזון זכויות שטרם הבשילו. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה יישמה עיקרון זה כדרך המלך כאשר רק בנסיבות מיוחדות הפעיל בית המשפט שיקול דעת והורה על היוון זכויות מידי" (ראו: תלה"מ (חי') 56840-05-18 א' כ' נ' י' כ' [פורסם בנבו] (12.5.20)).
נפסק כי: "הגישה הרווחת בפסיקה הינה איזון זכויות פנסיה במועד התגבשותן והבשלתן בפועל, ורק במקרים מסוימים ניתן להורות על היוון זכויות מיידי" (ראו: תמ"ש (נצ') 7801-11-08 ח.צ נ' מ.צ [פורסם בנבו] (18.10.11)).
דהיינו, על פי הפסיקה, בהעדר הסכמה, הכלל הוא בחירה באופציה השנייה. בענייננו, כאמור, הנתבעת מסרבת למסלול ההיוון.
לא מצאתי כי יש בנימוקי התובע נסיבות מיוחדות אשר יש בהן כדי להביא לסטייה מדרך המלך. כך בכלל ובפרט בנסיבותיה המיוחדות של הנתבעת, אשר עלו מדברי באת כוחה של הנתבעת בדיון מיום 10.7.23 בעמ' 5 בשורות 29-31: "…לשאלת בית המשפט למה הנתבעת מתנגדת לכך – האישה לא מסוגלת שיהיה לה את הסכום העצום. היא לא תדע לכלכל את דרכיה עם סכום אחד. היא רוצה לקבל כל חודש. היא צריכה פיליפינית, היא צריכה כל חודש סכום". מקבלת אני את הדברים. לכל זאת יש להוסיף את העובדה כי ניתנו פסקי דין בסוגיה לפני מספר שנים רב, לפי הפירוט שלעיל, אשר הפכו לחלוטים.
נוכח כל הטעמים שפורטו לעיל, עתירת התובע להיוון- נדחית.
סוגיית ההבהרות הנוספות לחוו"ד האקטואר שנדרשו מטעם התובע:
במסגרת ההליך דנן, ביום 14.2.23 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למינוי אקטואר. בהחלטתי מיום 20.2.23 מונה האקטואר לצורך ביצוע הבהרות ובדיקות בעניין פנסיות הצדדים. ביום 21.3.23 ערך האקטואר עדכון, כאמור, אליו גם צורפה פסיקתא המופנית לק.מ.ג.
ביום 7.5.23 הגישו הצדדים פסיקתא לחתימה המופנית לקופ"ג "תמר", וביום 11.5.23 נחתמה הפסיקתא (המתוקנת) כדלקמן:
פסיקתא
לאחר הסכמה הדדית של שני הצדדים יש להורות על שחרור כספי קופות הגמל שעל שם האיש- הריני מורה בזאת כדלקמן:
1. הריני מורה להסיר את כל העיקולים הרובצים על קופות הגמל הרשומות על שם האיש מר XXX ת"ז XXX (להלן: "הסרת העיקולים").
2. הריני מורה לקופת גמל "תמר" להעביר לאישה הגב' XXX ת"ז XXX סך של 282,963 ₪- חלקה על פי חוות דעת אקטואר ולאחר קיזוזים (להלן: "הסכום").
3. הסכום המצוין לעיל יועבר לחשבונה של האישה הגב' XXX ת"ז XXX בבנק XXX סניף XXX מספר סניף XXX מספר חשבון XXX.
4. בהעברת הסכום ע"ס 282,963 ₪ סיים האיש את חובתיו לאישה עפ"י פס"ד וסכום זה ממצה את כל חובתיו בעניין קופות הגמל, ואין לאישה ולא תהיינה לה בעתיד כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות לאחר קבלת סכום זה לא בהווה ולא בעתיד".
ביום 4.6.23 התקיים דיון, במסגרתה העלתה ב"כ הנתבעת את הטענה לפיה חלה טעות בעדכון חוו"ד האקטואר. הצדדים הסכימו לפנות לאקטואר בבקשת הבהרה. בהחלטה שניתנה בסיום הדיון, נקבע כי הצדדים יפעלו כפי הצהרתם ויפנו בבקשה משותפת לאקטואר לצורך הבהרת חוו"ד.
ביום 5.6.23 הגיש התובע הודעה אליה צירף הבהרת האקטואר מיום 5.6.23 לפיה:
בהמשך, ביום 10.7.23 התקיים דיון בפניי, במהלכו טען התובע כדלקמן:
"ב"כ התובע:
האקטואר משום מה לא נתן לנו נתונים מדויקים עד היום. אנחנו הלכנו עד 2010, למרות שהיו כמה שינויים – למשל כמו בתשואה של קופות הגמל. התובע העביר 1,200 ₪ מ 2016 לנתבעת, בסביבות 105 או 108 אלף במצטבר, ועל זה לא נרשמה ריבית והצמדה כמו שהיתה צריכה בחישוב של האקטואר. כמו כן, ה 47,000 ₪ שהנתבעת היתה צריכה להעביר לתובע מ 2016 גם לא חושבו עם ריבית והצמדה. האקטואר גם לא רצה לחשב לנו במספרים את האחוזים ולהסביר לנו האם זה עד מועד הקרע או מהיום, שזה גם לא נשמע הגיוני – כי 20 שנה הוא לא חי איתה ביחד, והוא משלם לפי הסכום של היום והוא הרוויח הרבה פחות אז. בגלל שהיו אי דיוקים צריך לחשב מחדש, לא מדובר פה בסכום פעוט. בפרט איך שהאקטואר דיבר איתנו בפעם האחרונה – "אני לא מחשב את זה, מה שעשיתי עשיתי" – אנחנו שילמנו לו כסף והוא לא רוצה לחשב את הדברים הנכונים. לא מדובר פה בסכום מזערי שאפשר להגיד בואו נסיים. מדובר בהרבה כסף שהתובע מפסיד ובהרבה אי בהירויות שהוא לא מוכן להבהיר. ביקשנו ממנו גם שיבדוק מה קורה אם אנחנו רוצים להוון – שיהוון גם את הפנסיה של הנתבעת, יוריד מהפנסיה את הסכום שהיא היתה צריכה לשלם לו אם זה היה בהיוון וזה מה שהוא יעביר לה, וגם את זה הוא סירב לעשות. אנחנו מגיעים לפה באותו מצב של הדיון הקודם בגלל שהאקטואר סירב לחשב מה שביקשנו. רצינו גם לשלם לו עוד. אני רוצה שהוא יחשב את הדברים. לא מדובר פה בסכומים פעוטים. יותר מזה, בגלל שהוא דיבר בצורה לא נעימה, בלשון המעטה, עדיף לקחת אקטואר אחר, שיחשב את הדברים הללו. בהנחה שתהיה חוות דעת עדכנית – אנחנו עומדים על היוון".
מנגד, הנתבעת טענה בדיון לעניין האקטואר (בעמ' 6 בשורות 1-5): "…בעניין האקטואר הוא כתב בפירוש שמיום 23/11/2010 ועד יום התשלום יחשבו מחדש את התשואה שתישא קופ"ג תמר ולכן הוא גם חישב את התשואה קודם כל. לגבי ה 1,200 ₪ – יש לי פה את פסק הדין של בית הדין הרבני שלא הצמיד את הסכום הזה, אלא קבע שהיא תקבל רק 1,200 ₪ נומינלית. וכשהוא יצא לגמלאות זה יקוזז על פי איזון המשאבים. מציגה לבית המשפט את פסק הדין של בית הדין הרבני".
מכאן עולה כי התובע למעשה טען טענותיו לעניין האקטואר רק במסגרת הדיון, כאשר יוטעם כי התובע כלל לא הגיש לתיק מכתבים ששלח לאקטואר (ככל ושלח) ולא את תשובות האקטואר (ככל ונשלחו). בפני בית המשפט עומדת הבהרת האקטואר האחרונה מיום 5.6.23 בלבד. כמו כן, התובע בחר שלא להגיש בקשה מפורטת ומנומקת לבית המשפט ובמסגרתה לפרט את ההבהרות הנדרשות לגישתו, מהאקטואר, ואת תשובות האקטואר לעניין זה. טענות התובע לעניין תשובת האקטואר הועלו במסגרת הדיון מבלי שגובו באסמכתאות. במקרים כגון דא, היה על התובע להגיש בקשה מנומקת לזימון המומחה. גם זאת לא נעשה על ידי התובע בענייננו.
כידוע, הלכה פסוקה וידועה היא כי הימנעות מזימון לחקירה של מומחה על חוות דעתו מחזקת את כוחה הראייתי וניתן לראות בכך אות לאימוץ מסקנות המומחה (ראו: יעקב קדמי על הראיות הדין בראי הפסיקה, חלק שני, (2009), בעמ' 964, וגם: ע"א 214/68 אהרון נ' אדרי, פ"ד כב (2) 858 (1968) 859, ותמ"ש 29127-06-11 ע.ט נ' ש.ט [פורסם בנבו] (2.9.12)). כאמור, התובע לא הגיש בקשה לזימון האקטואר לחקירה. משכך, יש לאמץ את עמדת האקטואר מיום 5.6.23 במלואה.
למעלה מן הצורך, יוער כי לגופם של דברים, מקבלת אני את האמור בהבהרת האקטואר מיום 5.6.23.
לעניין סוגיית הריבית וההצמדה- מקבלת אני את עמדת הנתבעת, לפיה בפסק הדין שניתן מפי כב' בית הדין הרבני מיום 15.7.15 (ראו: נספחים י'-יב' לכתב ההגנה) לא דובר על הפרשי ריבית והצמדה.
לנוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, עתירת התובע לקבלת הבהרות נוספות לחוו"ד האקטואר- נדחית.
סוף דבר:
נוכח כל האמור והמבואר לעיל, הנני מורה כדלקמן:
עתירות התובע להיוון ולקבלת הבהרות נוספות מטעם האקטואר- נדחות, זאת נוכח מכלול הטעמים אשר פורטו בפסק דין זה.
הפסיקתא שצורפה לעדכון האקטואר מיום 21.3.23- נחתמה.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
ניתן היום, ד' אדר א' תשפ"ד, 13 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
