בפני
כב' השופטת לורן אקוקה
תובעת
ב.
נגד
נתבע
ב.
פסק דין
פסק דין זה עוסק בשניים הקשורים זה בזה. ענייני הקטינים לרבות זמני שהות ואחריות הורית ומזונותיהם של אותם קטינים.
ההליכים נפתחו ביום 29.11.2021 על ידי האם (להלן: "התובעת"/"האם") נגד האב (להלן: "הנתבע"/"האב"). הצדדים הם הוריהם של 3 קטינות: …. ילידת 8.2.2010 כבת 13 וחצי, …..ילידת 17.5.2011 כבת 12 וחצי ו… ילידת 21.7.2013 כבת 10 ו – 3 חודשים (להלן: "הקטינות").
יש לצין כי תיק יישוב סכסוך נפתח עוד קודם ביום 19.4.2021 ונסגר ביום 19.5.2021.
ואלו טענותיה, בקצרה, של התובעת:
לטענת האם היא עבדה כ….. וזו הכשרתה אולם עם סגירת רשת …. שהעסיקו אותה היא אינה עובדת כ……. נטען על ידי האם כי עבדה עד לחודש 05/21 ….. והכנסתה החודשית עמדה על סך של 3,500 ₪ לחודש אולם בחודש 05/21 פוטרה ומאז מתקשה למצוא משרה חלקית לטובת טיפול בבנותיה.
לטענת התובעת, הבסיס לפרידה מהנתבע בשל אלימות כלכלית וקמצנותו האובססיבית. מסבירה האם כי על אף ניהול חשבון משותף, הנתבע נמנע מלהפקיד בו הכנסתו תוך שהוא מושך כספים עד כדי יצירת יתרת חובה בסך של 40,000 ₪ והגבלת חשבון הבנק.
לטענת התובעת התנהלות הנתבע הביאה אותה להזדקק להלוואות ולקבל מתנות מבני משפחתה באופן תדיר.
להשלמת התמונה, הצדדים נפרדו ובחודש 02/2021 הסכימו על מכירת דירת מגורים שהייתה בבעלות משותפת של הצדדים, בה לא התגוררו, שתמורתה בסך של כ – 1,980,000 ₪ חולקה בין הצדדים כך שכל אחד מהם קיבל לחשבונו סך שמתקרב לכ – 1,000,000 ₪.
התובעת מסבירה כי נותרה להתגורר בשכירות עם 3 הקטינות באותה דירה בה התגוררו ערב הפרידה ודמי השכירות עומדים על סך של 7,000 ₪ לחודש ועל אף הסכמות הצדדים בחודש 04/2021, הנתבע עזב את דירת המגורים רק בחודש 08/2021 כשאין הוא נושא בהוצאות כלשהן כל התקופה.
בחודשים מאז נפרדו הצדדים ואז שפינה הנתבע את דירת המגורים, נטען על ידי התובעת כי הנתבע התגורר בסלון הדירה, עישן שם סמים גם בנוכחות הקטינות, איים על התובעת ואף על הקטינות.
נטען כי הנתבע פינה את הדירה בחודש 08/2021 ועבר להתגורר בדירה בבעלותו תוך שהיא מוסיפה כי לנתבע רכוש שהתקבל בירושה לרבות כספים בשווי של מאות אלפי שקלים.
לטענת האם, כל עת שהנתבע שוהה עם הקטינות אין הוא דואג לצרכיהן ולא לוקח את האחריות לדאוג להן. כך למשל, בזמן שהקטינות שוהות בדירת האב, הן לבדן זמן רב כאשר הוא עסוק בפעילויות פרטיות לרבות פעילות ספורט. כך יוצא שהבנות משוטטות בבטלה ברחובות או מגיעות לאכול בבית האם על אף שמדובר בזמנים שהן אמורות לשהות עם אביהן. עוד נטען כי האב נמנע מלרכוש עבורן מוצרי קוסמטיקה נדרשים והוא אף נמנע מלקיים עם הקטינות פעילות כלשהי או לבלות עימן.
לטענת התובעת כל רצונו של הנתבע בחלוקה שוויונית של זמני שהות נובעת מרצונו לבטל את חיובי המזונות וזו גם הייתה מטרתו לעבור להתגורר בקרבת מקום למגוריה על אף שבעלותו בדירת מגורים בעיר הסמוכה.
האם טוענת כי היא זו שמקנה לקטינות יציבות וביטחון מאז שנולדו ויש לקבוע את המשמורת בידה על מנת להבטיח את התפתחותן התקינה של הקטינות. כך מבקשת לקבוע כי היא תהיה ההורה המשמורן וזאת על אף שמכירה בחשיבות הקשר השוטף של האב עם הקטינות.
בתביעה לפסיקת מזונות הקטינות הוסיפה התובעת כי מעריכה שלאב הכנסה חודשית בסך של כ – 20,000 ₪ ויש לו נכסים ביניהם דירת מגורים וכספים שנתקבלו ממכירת דירה משותפת.
התובעת העמידה את הוצאותיהן השוטפות של הקטינות יחדיו כלכלה וקוסמטיקה על סך של כ – 3,600 ₪ לחודש וכן העמידה את ההוצאות המיוחדות לכל אחת הקטינות על סך כ – 1,400 ₪ בהם כללה גם הוצאות חינוכיות. בנוסף ביקשה חיוב עבור הוצאות מדור ואחזקת המדור של הקטינות שיגזרו מהסך הכולל בסך של 9,664 ₪ לחודש. נוכח זמני השהות של הקטינות עם האב, ביקשה התובעת להעמיד את החיוב הכולל במזונות על סך של 2,944 ₪ עבור כל אחת מהקטינות.
בכתב ההגנה נטען על ידי האב, בקצרה, כך:
לטענת האב, אין עוד מקום לנהל את הדיון לקביעת משמורת הן בהתאם לפסיקה בעניין זה והן בהתאם לנוסח תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020 (להלן:"התקנות"). עוד נטען כי משהוסכם על זמני שהות שוויוניים וחלוקת אחריות הורית שוויונית אין עוד טעם בניהול ההליך לקביעת משמורת שכל עניינה, לשיטתו, בצע כסף וסטייה מהסכמות הצדדים כפי שהתנהלו גם הצדדים בפועל קודם להגשת התביעה. כך מצביע האב על הודעה מיום 16.12.2021 המלמדים על שינוי חד צדדי מטעם האם.
לטענת האב, טובת הקטינות עומדת לנגד עיניו ובהתאמה לכך גם פעל עת שכר דירת מגורים בסמיכות למקום המגורים של האם עם הקטינות. כך גם פעל בהתאם להסתמכות על ההסכמות עם האם עת שכר את דירת המגורים.
לטענת האב מדובר בקטינות אשר האם הכניסה לסכסוך המשפטי והן מוסתות על ידה.
לטענת הנתבע ועל אף הנטען על ידי התובעת, הוא יליד 1972 ומזה שנה וחצי קודם להגשת התביעה לא עבד ונמצא בקורס ב……. הנתבע מאשים את התובעת בפרוץ הסכסוך ביניהם בשל אלימות מילולית קשה כלפיו במשך שנים והתנהלותה הכלכלית של התובעת. לבסוף נתגלה לנתבע כי התובעת בוגדת בו.
לטענת הנתבע במשך כל השנים יחדיו, נוכח העדר הכנסות מספקות לניהול התא המשפחתי, תמכו הוריה של התובעת במימון הוצאותיה כאשר זו מתנהלת כילדה לעניין "שופינג וקניות". כך לתובעת הכנסה קבועה בסך של 3,000 ₪ מהוריה וסך נוסף של 4,000 ₪ מגיסה בנוסף למשכורתה. עוד נטען כי בשנה האחרונה לפני הפירוד קיבלה התובעת סך נוסף של 7,000 ₪ מהוריה לתשלום שכר הדירה.
בתשובה לטענות התובעת, מסביר הנתבע כי נותר להתגורר בדירת המגורים עד לחודש 08/2021 על מנת למצוא פתרון מגורים ראוי שיטיב גם עם הבנות וזאת על אף שהתובעת היא זו שזנחה את הבנות מדי יום להיפגש עם החבר שלה. כך למשל טסה לחו"ל ל – 10 ימים כאשר הבנות עם הנתבע.
לטענת האב בין הצדדים התגבשו ההסכמות כי הוא יעבור למקום מגורים בקרבת דירת המגורים של האם, יקבעו זמני שהות שוויוניים ובהתאמה לא יהיה חיוב במזונות ואולם התובעת היא זו שביטלה את ההסכמות לאחר שהחלו הצדדים לפעול על פי אלו ואף שכר האב דירת מגורים בהתאם לאמור.
האב דוחה טענות האם ולטענתו הוא אב פעיל שדואג לקטינות לרבות ללימודים שלהן ומספק להן תמיכה רגשית.
במענה לתביעת המזונות טען האב כי הכנסתו, קודם לסכסוך בשנים 2019-2020, עמדה על סך של כ – 2,000 ₪ בחודש במסגרת רישומו כעוסק פטור וכי במועד הגשת התובענה ידעה היטב התובעת כי אין לו הכנסות שעה שהוא החל ב…. …. מוסיף האב כי פוטנציאל כושר ההשתכרות כ…. עומד על שיעור של כ – 5,000 ₪ עד 6,000 ₪ לחודש.
עוד טען האב כי בניגוד לטענות האם דואג הוא לכל צרכי הקטינות ואף משתתף בשיעור של מחצית בהוצאותיהן החריגות לרבות ספרי לימוד, צופים וחוגים.
ההליכים בתיק:
מיד לאחר הגשת כתב התביעה ובהתאם להוראות בית המשפט הוגשה הודעה משלימה מטעם התובעת ובה ציינה כי מבקשת לקבוע את זמני השהות כך שהקטינות תשהינה עם אביהן בימים א ו – ג בשבוע מסיום המסגרות החינוכיות ועד למחרת הבוקר וכן מדי סוף שבוע שני מיום שישי בתום המסגרות החינוכיות ועד ליום א בבוקר עת תשובנה למסגרות החינוכיות.
עוד קודם שהוגש כתב ההגנה ניתנו הוראות על ידי המותב הקודם בתיק לעניין זמני שהות שוויוניים (ראו החלטה מיום 27.12.2021).
בהתאם להוראות המותב הקודם, פעלו הצדדים יחדיו והגישו ביום 30.12.2021 הודעה על גיבוש הסכמות לקביעת חלוקת זמני שהות שוויוניים.
בחודש 07/2022 הוגש תסקיר מטעם העו"ס לסדרי דין ובין היתר נכתבו הדברים החשובים הבאים:
"התרשמנו כי שני ההורים דואגים לבנותיהם ולצרכיהן, יחד עם זאת ניכר כי תפיסותיהם החינוכיות שונות ויש ביניהם מחלוקות על דרך הטיפול בבנות. האם ביקשה לשנות את ימי השהות בשל רצף ימים שגרמו לסוף שבוע ארוך אצל האב וקשיי ההתמודדות עם כך מצד הבנות. שני ההורים נתנו את הסכמתם לכך שאין צורך בתהליך של תסקיר שמערב את הבנות וכי מדובר רק על שינוי במתכונת, והוצע להם מספר חלופות."
ובהמשך ובפרק הסיכום נכתב כך:
"אנו מתרשמים כי ההורים נורמטיביים ומיטיבים אך עם פערים בתפיסות החינוכיות לגבי איך לגדל את הבנות. האם מתקשה לקבל העובדה שבזמני השהות של האב הוא רשאי להתנהל ללא מעורבותה.
… הבנות שיתפו כי הן הסתגלו לחלוקת הזמנים כפי שהיא כיום ומעוניינות להשאיר את המצב הקיים, ולא לערוך שינויים הדורשים הסתגלות מחודשת."
(ההדגשות במקור, ל.א.)
למען האיזון שבין טענות הצדדים ומסקנות העו"ס לסדרי דין, ניתנו המלצות על היפוך חלוקת הימים בין ההורים במתכונת שנתית.
האב נתן הסכמתו להמלצות התסקיר תוך שהוסיף וביקש כי האם תחדל מהסתת הקטינות. האם מנגד בחרה לבקר את עבודת העו"ס לסדרי דין ודחתה את ההמלצה לחלוקת זמני שהות שוויוניים בטענה כי הם מנוגדים לטובת הקטינות. משעמדה האם על זכותה לחקור את העו"ס לסדרי דין, נקבעה ישיבת הוכחות.
יצוין כי במסגרת ההליכים בתיק, מותב קודם נתן החלטתו עוד ביום 21.2.2022 וקודם שהועבר התיק לטיפולי בדבר חיוב במזונותיהן הזמניים של הקטינות והעמיד את שיעור החיוב החודשי השוטף על סך של 500 ₪ מדי חודש בנוסף לחיוב במחצית מההוצאות החריגות עבור חינוך ורפואה.
ביום 7.2.2023 התקיימה ישיבת הוכחות מאוחדת ל-2 התביעות. עתה מונחים לפני גם סיכומי הצדדים שניהם.
נוכח פרק הזמן שחלף מאז הגשת התביעה ועד הגשת הסיכומים, בשל התמורות שחלו במהלך חיי התיק, אביא את עיקרי הסיכומים מעבר לנטען בכתבי הטענות.
בסיכומי התובעת נטען, בקצרה, כך:
האם מסבירה כי מאז פוטרה מעבודתה, עבדה בעבודות מזדמנות ב…..בשכר חודשי של כ – 5,000 ₪ עד 7,000 ₪ אולם מזה כשנתיים לא מצאה מקום עבודה קבוע להכנסה חודשית קבועה כך שהוצאות הקטינות והוצאותיה מכוסות מהתמורה שהתקבלה ממכירת הדירה שהייתה בבעלות משותפת לצדדים.
עוד מוסיפה האם כי על אף החלטות בית המשפט לעניין קביעת זמני שהות זמניים, היא נאלצת להתמודד עם התנהלותו חסרת האחריות של האב הבאה על חשבון הקטינות ומונחית רק משיקוליו הכספיים. כך טוענת שאין הוא רואה את טובת הקטינות עת מותיר אותן לבדן בבית עד שהן נאלצות להתקשר לאם בבכי ורוצות לחזור לביתה. כך נטען כי האב משמיץ את האם באוזני הקטינות ומסרב לשתף עם האם פעולה בכל הקשור בקטינות ובטובתן וכפי שהוכח כי מסרב הוא להעניק לקטינות שיעורים פרטיים לטובת תגבור הקטינות כפי צרכיהן, מסרב לקחת חלק בפעילות כגון בטיולי בית ספר ולהשתתף במתנות יום הולדת.
לטענת האם יש לשנות את זמני השהות שנקבעו עד כה על מנת שאלו יתאימו לצרכי הקטינות ועל כן יש להורות על סיום זמני השהות במהלך סופי השבוע שהקטינות אצל האב כבר בימי ראשון עם השבתן למסגרות החינוך.
האם מדגישה כי במהלך התקופה מאז נקבעו זמני שהות זמניים שוויוניים, הקטינות לוקחות מביתה לבית האב את כל הדרוש להן שכן האב אינו מספק את צרכיהן.
כך גם מפנה האם לעובדה כי הקטינות הושארו לבדן בבית האב בזמן שזה שהה בחו"ל עם בת זוגו החדשה, כך הבנות נדרשו ללון לבד בביתו ולהתכונן ללימודים בבית הספר לבדן תוך שהבת הבכורה אמונה על הצעירות ובו בזמן האשים את האם כי טירפדה את השמרטפית שהייתה אמורה להיות עמן ונמנע מלפגוש אותן, לבקשתן, עם שובו לארץ.
עוד נטען כי האב הוא זה שמונע את הטיפול הרגשי לו זקוקה הבת האמצעית בתירוצים שונים ואף לא צירף כל אסמכתה המעידה על טענתו כי פנה לנותן השירותים ולמעשה הודה כי לא עושה שום מאמץ לטובת התחלת הטיפול.
לעניין המזונות נטען כי האם מממנת את כל הוצאות הקטינות כשהאב מתנגד למימון הוצאות חריגות לרבות תחפושות בפורים, מתנות לימי הולדת וכיוב'. בסיכומים ביקשה האם לקבוע את מזונות המדור ואחזקתו על סך של 4,832 ₪ (מחצית מכלל ההוצאות), לקבוע מזונות הכלכלה והקוסמטיקה של כל קטינה בסך של 1,200 ₪ לחודש וכן הוצאותיה הנוספות בסך של 1,400 ₪ לחודש לא כולל הוצאות רפואה וחינוך חריגות.
בסיכומיו, חזר האב על עיקר טענותיו, ביקש לדחות את שתי התביעות על הסף תוך חיובה של התובעת בהוצאות והוסיף, בקצרה, כך:
כל רצונה של התובעת להאדיר את הוצאותיו של הנתבע ולנהל הליך סרק שדינו להידחות.
הנתבע מפנה לכך שהתובעת הסתירה את הכנסותיה, לא צירפה אסמכתאות על הכנסותיה, הכנסות העולות על הכנסותיו, הסתירה נכס שרכשה והכל על מנת להשיג חוסר איזון.
הנתבע שב ומדגיש כי הצדדים הסכימו על פירוק השיתוף ביניהם באופן מהיר, חלוקת אחריות הורית שווה וזמני שהות שוויונים והעדר חיוב במזונות ולראיה אכן בוצע פירוק שיתוף של דירת המגורים שהייתה בבעלות משותפת לצדדים במהירות ועם זאת חזרה בה התובעת מכל הסכמותיה עמו.
האב מדגיש כי בפועל ניתנה הסכמתה של האם לזמני שהות שוויוניים ועוד קודם לתסקיר – הסכמות שהיו גם קודם להגשת התביעה – ואין בפי האם כל נימוק המצדיק סטייה מהמסקנות של העו"ס לסדרי דין.
בסיכומיו ביקש הנתבע להפנות לשקרים ולהסרת האמת מטעם התובעת על מנת להצדיק דחיית התביעה ולו מטעם זה תוך שמפנה הוא לפסיקה רלוונטית בעניין.
הנתבע מדגיש את יכולתה הכלכלית של האם והעובדה כי היא מתקיימת ממתנות מבני משפחתה וסיוע כלכלי קבוע כך שיש בידה מדי חודש סך ממוצע של 22,000 ₪.
מפנה הנתבע לאסמכתאות המעידות על עבודתה של התובעת וכי בחודשים בהם עבדה, השתכרה בממוצע סך של 8,000 ₪ לחודש בניגוד לטענתה. על כך יש להוסיף את קצבאות הילדים, המענקים, הכספים המתקבלים מדי חודש מבני משפחתה.
הנתבע מבקש להתחשב גם בכספים שהתקבלו בידי האם ממכירת הנכס ורכישת נכס מקרקעין חדש שבבעלותה, להתחשב בנקודות הזיכוי במס הכנסה וההנחות להן זכאית בתשלומי הארנונה וחשבון המים בהיותה משפחה חד הורית.
לסיכום מבקש האב לבטל את החיובים, לקבוע השבת הסכומים ששולמו ביתר בהתאם למזונות הזמניים, לקבוע אחריות הורית שווה וכי ההורים שניהם יישאו בחלקים שווים בהוצאות חריגות, ככל שיהיו, עבור רפואה וחינוך והכל תוך חיובה של התובעת בהוצאות משפט.
ומכאן הכרעתי.
תלה"מ – 69564-11-21
בפתח הכרעתי ועוד קודם שאדרש לטענות הצדדים לגופו של עניין, הרי יש להתייחס לטיעון האב כי אין ולא היה מקום להגשת התביעה לקביעת משמורת הקטינות בידי האם מקום שאין עוד לדון בתביעות משמורת.
על התמורות שחלו בפסקי הדין בזיקה למונח "משמורת" ראוי לקרוא בפסק הדין של כב' השופטת נאוה גדיש ב תלה"מ (פתח תקוה) 6306-10-18 פ' נ' ר' [פורסם במאגרים משפטיים, 18.05.2021] והסקירה המשפטית שהובאה שם בפסק הדין וכן פסק הדין של כב' השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 13008-02-21 א.ק. נ' מ.ע.ק [פורסם במאגרים משפטיים, 18.05.2021] שם נקבע כי יש להימנע מקביעת הורה אחד כמשמורן ועדיפה האפשרות של הסדרים בנוגע לאחריות הורית וזמני שהות באופן שיאפשרו מימוש האחריות ההורית בצורה הטובה ביותר עבור הקטין ונכתבו הדברים הבאים:
"יכול הייתי לחתום את פסק הדין כאן ועכשיו. עם זאת, ההליך שלפני נותן לי הזדמנות נוספת לחזור על אשר קבעתי בעמ"ש 49158-07-13 ו – 18700-08-13 ע' ש' ב' נ' ק' ש' [פורסם בנבו]; 11.5.14 שם נדרשתי, בהרכב שונה, למונחי יסוד בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962. אחזור על הדברים ואוסיף עליהם מהתובנות שהופנמו בי במהלך שבע השנים מאז הינתנו. וכך כתבתי, בהסכמת חבריי להרכב אז:
"7. מערכת הזכויות, החובות והאחריות של הורים כלפי ילדיהם הקטינים מוסדרת בהוראות הפרק השני של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם הקטינים וככאלה מוטלת עליהם "החובה והזכות" לדאוג לצרכיהם, לרבות חינוכם, לימודם, הכשרתם לעבודה ולמשלח יד ועבודתם, וכן שמירת נכסיהם, ניהולם ופיתוחם. לאפוטרופסות צמודה גם הרשות "להחזיק" בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו (סעיפים 14-15 לחוק הכשרות).
האפוטרופסות, על כלל היבטיה, לרבות הרשות "להחזיק" בילדיהם הקטינים הצמודה לה, נתונה, אפוא, לשני ההורים, ומטבע הדברים, תבוא לכלל ביטוי מלא כל עוד ההורים מתגוררים ביחד, תחת אותה קורת גג, עם ילדיהם הקטינים, זולת אם נשללה או הוגבלה אפוטרופסותו של מי מהם בהוראת בית משפט (סעיפים 26-30 לחוק הכשרות).
ומה אם ייפרדו ההורים ויחיו בנפרד? במקרה כזה קיימים שני תרחישים:
· ההורים רשאים להסכים ביניהם בידי מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בו לבוא עמו במגע. הסכם כאמור חייב לעלות בקנה אחד עם טובת הקטין והוא טעון אישור בית משפט (סעיף 24 לחוק הכשרות).
· לא באו ההורים לידי הסכם, בית המשפט הוא שיקבע בידי מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי יחזיק בו ומה יהיו זכויות ההורה האחר לבוא עמו במגע, כפי שייראה לו לטובת הקטין "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" (סעיף 25 לחוק הכשרות).
שתי הוראות אלה מקדימות את קביעת זהותו של ההורה ש"יחזיק" בקטין, בין בהסכמה בין בהכרעה שיפוטית, וקביעת זהותו של זה מקבעת את מעמדו של ההורה האחר כמי שזכאי לבוא עם הקטין במגע".
8. קביעותיו אלה של המחוקק, ובפרט זו שבסעיף 25 לחוק הכשרות הקרויה "חזקת הגיל הרך", שלא תוקנה/שונתה מאז חקיקתה, זכו לעדנה מחודשת, על אף הקולות שקמו עליהן לכלותן, בהחלטה של ביהמ"ש העליון בבע"מ 1858/14 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] [3.4.14]. בפרשה זו הבהיר בית המשפט העליון, כי כל עוד הקולות שקוראים לשינוי בחזקת הגיל הרך לא באו לידי ביטוי חקיקתי "אין לנו אלא החוק כמות שהוא" לפיו קטין שטרם מלאו לו שש שנים, רך הוא בשנים, וחזקה כי טובתו אצל אמו. חזקה זו אינה חזקה חלוטה והיא ניתנת לסתירה ובלבד שהוצגו "ראיות כבדות משקל" בדבר התקיימותן של נסיבות מיוחדות.
אמנם, לשון סעיף 24 לחוק הכשרות – וממילא סעיף 25 לחוק זה שמעמיד את בית המשפט בעמדת המחליט – אינה שוללת את האפשרות ששני ההורים, על אף שגרים הם בנפרד, יחזיקו בקטין באופן שווה. עם זה, אפשרות זו כפופה להתקיימותם של תנאים מסוימים ומעל לכל, גם אם מתקיימים, כפופה היא לטובת הקטין, כש"חזקת הגיל הרך" אינה מאבדת ממעמדה גם במצב דברים זה".
הטרמינולוגיה החקיקתית בה עשיתי שימוש אז, כן עתה, הינה זו שמופיעה בסעיפים 15, 24-25 לחוק הכשרות – "החזקה"; "זכויות מגע". ההיגד משמורת כלל לא מופיע בחוק הכשרות, לפחות בפרק השני שעוסק ביחסי הורים וילדיהם הקטינים. גם לא ההיגד "הסדרי ראייה". הפירוש הלשוני והתכליתי של הביטוי – "החזקה" – מוביל לדיבור "משמורת". הפירוש הלשוני והתכליתי של הביטוי "זכויות מגע" מוביל לדיבור "הסדרי ראייה" ששונה עם הזמן לביטוי "הסדרי שהות או זמני שהות". אכן, ההיגד משמורת נתפס כמושג רחב יותר בהתאם להקשר החקיקתי בו הוא מופיע, אך בהקשר של חוק הכשרות משמעותו דומה למשמעות שיש לייחס לביטוי "החזקה" – המכוונת "לנוכחותו הפיזית של הילד יחד עם אותו הורה שמחזיק בו, מטפל, מגדל, משגיח ואחראי עליו בביתו" (תמ"ש (טב') 5782-08-09 א' ק' נ' נ' ק' [פורסם בנבו]; 23.10.11). להבדיל משאר ענייני האפוטרופסות המהווים "חובה וזכות" של ההורים, ההחזקה בקטין – המשמורת – המסורה ברגיל בידי שני ההורים, הינה אך "רשות" הצמודה לאפוטרופסות (לשון סעיף 15 לחוק הכשרות), מה שמלמד על האפשרות לוותר עליה, לנתק אותה, בין לצמיתות בין לפרקי זמן כאלה ואחרים, ומסירתה בידי אחד מהם, כעניין של כורח מציאות אם חיים הם בנפרד. לפיכך, גם ההורה שהוענקו לו, לצורך העניין, "הסדרי שהות" עם הקטין, ייחשב הוא כמחזיק בו באותו פרק זמן בו הקטין נמצא בביתו או תחת אחריותו. השוני הוא בזמני ההחזקה מי יותר מי פחות ואם שווה בשווה.
והיכן "האחריות ההורית המשותפת", מטבע לשון שטרם נטבע כמושג משפטי בטרמינולוגיה החקיקתית שלנו, גם בחלוף 7 שנים מאז פסק הדין? האחריות ההורית המשותפת תמצא לנו (עדיין) בסעיף 15 לחוק הכשרות הקובע את אחריות ההורים כאפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם הקטינים לדאוג, כחובה וזכות, לצרכיהם, לרבות חינוכם, לימודם והכשרתם לעבודה… וכו' ובסעיף 18(א) לחוק זה הקובע: "בכל עניין הנתון לאפוטרופוסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא. לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר", כשבעניין שאינו סובל דיחוי "רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו". מכאן, ואינני אלא מכוון למושכלות ראשונות (בג"צ 181/68 פלורסהיים נ' בית הדין הרבני, פ"ד כב(2) 723; ע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלונית, פ"ד מט(1) 221 ורבים אחרים בערכאות השיפוט לדרגותיהן), אין במסירת ההחזקה הפיסית של הקטין לידי מי מההורים כדי לפגוע ו/או לגרוע מאפוטרופסותו של ההורה שנקבעו לו "הסדרי שהות", ומ"החובה והזכות" המוטלת גם עליו לדאוג לכל אותם עניינים הנתונים לאפוטרופסותו. את זאת צריך לדעת גם ההורה שנקבע כמחזיק בקטין וחובה עליו לכבד זאת. לא בכדי תוקן סעיף 18 לחוק הכשרות והוסף לו ס"ק (ב) הקובע, כי גופים המנויים בתוספת לחוק זה (ובהם מוסד פיננסי, המוסד לביטוח לאומי, מוסד חינוכי, רשות מקומית או אזורית, מוסד רפואי) והמחויבים על פי דין למסור מידע בכתב להורה בעניין ילדו הקטין וקיבל מהורהו של הקטין הודעה בכתב על רצונו לקבל עותק מהמידע בנפרד מהמידע שנמסר להורהו האחר של הקטין, ימסור את המידע גם לאותו הורה. גוף כאמור לא יהא חייב לעשות כן רק אם נשללה או הוגבלה האפוטרופסות של אחד ההורים ופשיטא שקביעת החזקה בידי אחד ההורים ומתן הסדרי שהות בידי האחר אינם בגדר שלילה או הגבלה של ההורה שלא נקבע כמחזיק."
בענייננו, מצאתי כי התביעה לקביעת משמורת בידי האם הייתה מיותרת מה גם שאין כל סעד נתבע להתיר לאם לקבל החלטות בעניינן של הקטינות באופן בלעדי. עם זאת לא הוגשה התביעה לקביעת המשמורת בידי האם כסעד יחיד ונתבקש בתביעה כי בית המשפט יקבע גם את החזקת הקטינות בידה כשהאב נדרש לשתף עמה פעולה בכל ענייני הקטינות וקביעת זמני שהות עם האב "בהתאם להמלצות גורם מקצועי מוסמך על מנת שאלה יבטיחו את המשך הקשר בין הבנות הקטינות והנתבע באופן העולה בקנה אחד עם טובת הבנות." כך ניסחה האם את תביעתה ומסכימה היא לקביעת זמני שהות עם האב. עם זאת, וכפי שיפורט בהמשך, לא הסכימה האם עם המלצות הגורם המקצועי. על כך, בהמשך.
אפנה לדבריו של כב' השופט זגורי בפסק דינו בתלה"מ 5157-05-20 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 20.03.2022, דברים שאני שותפה להם:
"42. ראוי כי הסדרי הורות ייקבעו בין הורים בהסכמה. הסדרים מוסכמים בדרך כלל מוצלחים יותר מהסדרים כפויים על ידי בית המשפט. הם מחזיקים מעמד טוב יותר ומבטאים איזון אינטרסים מוצלח יותר של ההורים ושל טובת הילד. אך אם הגיעו הצדדים לישיבת מהו"ת ביחידת הסיוע ולא הגיעו להסכמות ואף המשיכו להתדיין בבית המשפט עד שנדרש פסק דין הרי שעל בית המשפט לקבוע הסדרי שהות תוך לקיחה בחשבון את טובת הילדים כשיקול הראשון במעלה.
43. עקרון זה של טובת הילד ניצב כעקרון מנחה בודד בסוגיות בענייני ילדים, מבלי שישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים (ראו רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321, 333; בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1/5/2006, נבו)). עיקרון זה נבחן על פי טובת הילד הספציפי (ראו בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2/5/2005, נבו)).
44. כאשר מדובר בסכסוכים בעניין זמני או הסדרי שהות ועל מנת שהדיבור "טובת הילד" לא יישאר עמום או חסר הקשר, על בית המשפט ליצוק תוכן ומשמעות למינוח זה על פי הילד הקונקרטי שעניינו נדון, עוצמת הסכסוך בין הוריו, זיקתו לשני ההורים, התקשרותו אליהם, מיקום מגורי ההורים, יכולות ההורים לתקשר בענייני הילדים באופן הרמוני, מזגו, אישיותו ואופיו של הקטין המדובר, צרכיו ההתפתחותיים, גורמי חוסן וסיכון וטיב יחסי ההורות של שני ההורים עמו.
45. כאשר מדובר על "סכסוכי משמורת" או או סכסוך בענין עיצוב הסדרי שהות, נראה כי טובת הילד מצדיקה הבטחת קיומו של קשר איכותי של הילד עם כל אחד מהוריו והימנעות מתיוג אחד ההורים כהורה עדיף, משמורן, מחזיק, עיקרי וכיו"ב ביטויים…"
ובהמשך, תוך התייחסות גם למושג "משמורת" כתב כב' השופט זגורי כך:
"47. מזה מספר שנים כעת, שברובם המכריע של ההליכים המשפטיים כיום בישראל בעניין ילדים, נטיית בתי המשפט היא להימנע משימוש בכותרות חלולות או "מנכסות" את הילד משל היה אובייקט, כגון "משמורת" ו"החזקת ילדים" ולעבור לדון ולהכריע בסכסוכי הורות תוך שימוש במושגים של זמני/הסדרי שהות ואחריות הורית משותפת (ראו: עמ"ש (מחוזי-מרכז) 19292-11-20 פלונית נ' פלוני (23/5/2021, נבו) ; עמ"ש (מחוזי-ת"א) 13008-02-21 א.ק.נ' מ.ע.ק. (18/5/2021, נבו) ; יואב מאז"ה " "משמורת ילדים" : מושג מהותי או כותרת חלולה", מחקרי משפט כח (התשע"ג – 2013) 207)). אני רואה בכך קשר ישיר בין טובת הילד לבין הסדר ההורות שנקבע, הסדר שלא ינכס את הילד למי מהוריו, ידגיש את אחריותם ההורית השוויונית והמשותפת ואת הזיקה של הילד לשני הוריו.
48. כב' השופט שוחט היטיב להסביר את השינוי בשיח על רקע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 תוך שהציע לזנוח סופית את מושג המשמורת וההחזקה לטובת מושגי הסדרי שהות ומימוש אחריות הורית.
"… רוצה לומר שהגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. בכך, עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הנצים, כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים. כל אחד מההורים, כחלק מהאחריות ההורית המשותפת, מחזיק בקטין בזמן שהוא נמצא ברשותו, בהחזקתו, במשך כל פרק הזמן של הסדרי השהות שלו עמו, גם אם מדובר בקטין מתחת לגיל שש שנים …
…ניצנים לשינוי זה, גם בחקיקה, אמנם בחקיקת המשנה, אנו מוצאים בתקנות המשפחה החדשות – תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א- 2020. בתקנה 15(א) לתקנות אלה, שכותרתה "סעדים בשל תובענות שונות", אשר קובעת את החובה להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים שמפורטים בתקנה, נקבע בתקנת משנה (3) כי, גם "תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות ,חינוך…" תוגש בנפרד. בתקנה זו נפקד מקומה של ה"משמורת" שהופיעה בתקנה 258ז לתקנות הישנות, שעסקה באותו נושא שנוסחה "תובענה בעניין קטין שנושאה זכויות משמורת… וגו".
לפיכך, במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, אציע להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות (ויש מי שמכנה זאת "משמורת משפטית משותפת") של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין. במסגרת ההסדרים שייקבעו ייתן בית המשפט את דעתו, באותם מקרים בהם יהא נכון לעשות כן, על זהותו של מי מההורים כ"הורה אחראי" לקבלת אותן החלטות שהן "טפלות או אינהרנטיות" ושנוגעות לטיפול השגרתי והיומיומי בקטין, אליהן מכוון הש' שילה." (עמ"ש (מחוזי תל אביב) 13008-02-21 א.ק. נ' מ.ע.ק. (18/5/2021, נבו)).
49. מול גישה זו חשוב להביא את גישת השופט שילה באותו פסק דין המסכים עם עמדת השופט שוחט אך סבור כי יש לאפשר במקרים חריגים של עימות עצים בין הורים לקבוע הורה אחד כמשמורן לצרכי קבלת החלטות אינהרנטיות לטיפול ולגידול הילד באופן שוטף מבלי שההורה האחר יוכל לסכל זאת. "
עוד קודם שהוגש תסקיר, קודם שניתנו המלצות העו"ס לסדרי דין, בהתאם לעמדות הצדדים שהוגשו מיד לאחר הגשת כתב התביעה, קבע המותב הקודם זמני שהות זמניים שוויוניים. עניין זה ניתן בהסכמת הצדדים בדבר האופן שבו יתקיימו זמני השהות הזמניים. עניין זה מתקיים מזה זמן מה ואם כך, מעבר להמלצות התסקיר, כפי שיפורטו בהרחבה בהמשך, לבית המשפט כלי נוסף לבחינת טובת הקטינות והוא האופן שבו מתקיימים זמני השהות בפועל מאז אותה החלטה ועד עתה.
על אף שסברתי כי טוב היו עושים הצדדים אם היו מצליחים לגבש הסכמות כוללות סופיות מתוך ראיית טובת הקטינות, בנותיהן, וודאי מקום שבו כבר היו הסכמות לקיום זמני שהות זמניים, לא הסכימה האם לקבל את המלצות העו"ס לסדרי דין.
בשל המחלוקת בין הצדדים, אף שנקבעו זמני שהות זמניים בהסכמת הצדדים, הוזמן בתיק תסקיר עו"ס לסדרי דין. בית המשפט, כדרך קבע, עושה שימוש בחוות דעת מומחה ותסקירי עו"ס לסדרי דין לטובת גיבוש מסקנות והמלצות שישמשו אותו בבחינת טובת הקטינים. ובעניינו הקטינות.
פסיקה עקבית בעניין קבעה מעמדם של תסקירי עו"ס לסדרי דין כמעמד חוות דעת מומחה וכי נדרשים נימוקים כבדי משקל לסטות מהמלצתה שגובשה בתסקיר (בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש [פורסם במאגרים משפטיים 13.07.06]. אכן, יש לזכור כי חוות דעת מומחה אינה מחליפה בהקשר זה את שיקול הדעת העצמאי של בית המשפט (ראו ת.א 48437-12-17 יצחק שום נ' סתיו שחם, פורסם במאגרים משפטיים, 24.02.2021) ועם זאת נדרשים טעמים המצדיקים סטייה מהמלצות אלו (ראו רמ"ש (תל אביב-יפו) 2107-07-22 פלונית נ' אלמוני, [פורסם במאגרים משפטיים, 12.07.2022]).
עוד אפנה לסיכום הדברים כפי שנכתבו בעמ"ש 59374-12-22 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 22.03.2023:
" כידוע, לתסקיר עו"ס מעמד דומה למעמד של חוות דעת מומחה. בתי המשפט שבו וחזרו על הלכה לפיה לצורך בחינת טובת הקטין, על ביהמ"ש להסתייע באנשי מקצוע וככלל, בהיעדר טעמים כבדי משקל לסטות מחוות הדעת, יאמץ את המלצות המומחים שמינה (ראה בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1.5.06) פסקה 15). ככל שסבור ביהמ"ש שיש לסטות מחוות הדעת שהוגשה, עליו ליתן נימוקים כבדי משקל.
כפי שנקבע בבע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2.5.05):
"חוות דעתם של מומחים מהווה, אפוא, מכשיר חשוב בו מסתייע בית-המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של הקטין וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה".
ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, נה(2) 321, 331 (2001) ציין בית המשפט כי:
"חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים… על-כן, בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים ייטה בית-המשפט לאמץ את ממצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן".
בפסיקה נקבע שלמרות שתסקיר עו"ס אינו חוות דעת מומחה כהגדרתו בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1970, יש ליתן לו משקל דומה ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצותיו (בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש (13.7.06); ע"מ 5072/10 פלוני נ' אלמונית (26.10.10))."
האם אינה מעוניינת בקביעת זמני שהו שוויוניים, כדרישת האב, תוך שבתצהירה היא מסבירה את הרקע להסכמות קודם להגשת התביעה, הסכמות שלטענתה היו זמניות כפוף לבחינת צרכי הקטינות ובמקביל לניהול מו"מ בזיקה ליתר ענייני הפירוד ביניהם. לטענת האם, הסכמות או הוצאות מהקשרן וכך כותבת האם בתצהירה:
"אני והבנות נאלצות להתמודד ומזה כשנה, השכם והערב, עם התנהלותו חסרת האחריות של הנתבעת, המונחית אך ורק על פי שיקוליו הכספיים – הקמצניים תוך שהוא נמנע מלראות במפגין את טובת הבנות וצרכיהן, באופן העומד בסתירה מוחלטת לאחריות ההורית שהוטלה על הנתבע ע"י בית המשפט כלפי הבנות הקטינות, ובאופן אשר גורם לפגיעה יומיומיות קשה בבנות הקטינות ועומד בסתירה מוחלטת לטובתן."
בהמשך, מפרטת האם את שלשיטתה מנוגד לטובת הקטינות בקביעת זמני שהות שוויוניים עם זאת חזרה והסבירה לא אחת באת כוחה במהלך הדיונים כי אין טענה שהאב "לא נורמטיבי או שצריך לקיים הסדרי שהות במרכז קשר או כל טענה חריגה כזו" (ראו בין היתר שורות 28-29 עמוד 113 לפרוטוקול מיום 7.2.2023).
כך מלינה האם על כך שהאב מותיר את הבנות הקטינות לבדן בביתו בזמן שהוא עסוק בפעילויות פרטיות ואף מותיר אותן לבדן בבית בשעות הלילה כאשר אין היא מקבלת את המענה של האב כי יצא מהדירה לעשן שלא בנוכחות הקטינות.
לאם תלונות כי האב אינו נושא ומשתתף בהוצאות שהיא סבורה כי הן הכרחיות לקטינות ובהמשך מתייחסת לאירועים פרטניים בהם הקטינות, במהלך זמני השהות עם האב, נותרו לטענתה לבדן תוך שהיא מצביעה על מצוקת הקטינות. מצוקה זו של הקטינות לא עולה מהתסקיר ועל כך חלקה האם.
בפתח חקירתה הנגדית בזיקה לסוגיית ענייני הקטינות ובזיקה לשאלה בדבר מהות תביעתה, העידה התובעת כך:
" העדה, גב' ….: הבנות, חשוב להן לראות את אבא, חשוב להן להיות עם אבא, אבל לקבל כל הזמן 'לא, לא, אין לי, אין לי, אין לי', וכשהגדולה באה ואומרת לי 'אמא, למה הוא כל הזמן אומר שאי אפשר, ואסור, והוא כל הזמן קונה לעצמו דברים ויוצא ומבלה?'. זה כבר בנות שמבינות דברים ופונות אלי, אז אני אומרת, אז, למה לחיות באווירה כזאת שכל הזמן כל דבר שאת רוצה, קטן, אומרים לך 'לא. אי אפשר'?
כב` הש` אקוקה: סליחה.
העדה, …..: 'אין לי'.
כב` הש` אקוקה: הבעיה,
העדה, ……: לא רוצה.
כב` הש` אקוקה: הבעיה שאת מציגה בקשר של,
העדה, ……: היא מני רבות.
כב` הש` אקוקה: סליחה?
העדה, ……: היא אחת מ-, אחת מ-.
כב` הש` אקוקה: לא, את אומרת, 'למה שהילדות יהיו עם אבא שכל הזמן אומר להן 'לא". זה במובן החומרי הוא אומר להן 'לא'? 'אני לא קונה, אני לא מפנק, אני לא מבלה, אני לא מבזבז עליכן', לזה גברתי מכוונת?
העדה, ….: זה נכון, וגם,
כב` הש` אקוקה: אני מנסה למקד את התשובה.
העדה, …..: זה כן, כן, כן, זה כאלה."
(ראו שורות 14-32 עמוד 48 לפרוטוקול מיום 2.1.2023).
כאמור, הצדדים לא הצליחו להתגבר על הפערים ביניהם ולבקשת האם, לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.2.2023 זומנה העו"ס לסדרי דין הגב' ….. וזו נחקרה בפתח הישיבה.
נטען על ידי האם, ללא שהוכח הדבר כלל, כי הבנות במצוקה וכי זמני השהות השוויוניים פגעו בקטינות. כך למשל נטען ללא כל הוכחה בעניין כי נדרשה היא לבוא לבית הספר לאסוף את הבת הצעירה אחרי שהות בבית האב כי היא עצובה ומשדרת חוסר ישע. לא ברור על מה נסמכת האם בהקשר זה ולא מצאתי כי בתכתובות שהוצגו כחלק מנספחי תצהיר עדות ראשית מטעמה, ביניהם גם התכתבויות בין הקטינות וההורים, כדי להצביע על מצוקה קיצונית עד כדי צמצום אחריותו ההורית של הנתבע. בחקירתה נשאלה האם על האירועים שפורטו בפני העו"ס לסדרי דין ולמעשה, לא העלתה האם לפניה את כל הטענות שלשיטתה מוכיחות כי האב אינו רואה את טובת הקטינות (ראו עמודים 78-79 לפרוטוקול מיום 2.1.2023). העו"ס לסדרי דין העידה כי פגשה את הקטינות ולא התרשמה כי מי מהן שרויה במצוקה:
"העדה גב' ….: כשאני נפגשתי עם הבנות ושאלתי אם יש מצוקה או קושי כלשהו, הם לא העלו שום מצוקה. הם שיתפו שהם כן מבלות ביחד עם אבא הם נמצאות ביחד עם אבא. הם עושות הרבה דברים ביחד עם אבא, מבשלות יוצאות.
כב` הש` אקוקה: לא התרשמת שיש פה, אני מכניסה את זה במרכאות למרות שאנחנו בהקלטה, במרכאות איזו תחושת נטישה כזאת שכשהן איתו הוא לא נוכח.
העדה גב' …..: לא.
כב` הש` אקוקה: לא התרשמת.
העדה גב' ……: לא אם הייתי מתרשמת הייתי מציינת."
ראו שורות 8-15 עמוד 139 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2023.
העו"ס לסדרי דין למעשה אישרה בעדותה כי התרשמה שההורים שניהם טובים ומטיבים עם הקטינות והדבר נכתב מפורשות בתסקיר:
"(…) ממש זה לא מה שהתרשמתי וגם ציינתי גם בפניהם וגם בתסקיר, שניהם הורים טובים. שניהם הורים טובים והם רואים את טובת הבנות והם דואגים לבנות וזה אני עדיין מחזיקה בזה."
ראו שורות 7-9 עמוד 137 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2023.
מעדותה הראשית של האם, כך גם מתשובותיה בחקירה הנגדית ומהתסקיר, מצטיירת תמונה אחידה של אם הסבורה כי הדרך בה היא מוצאת לגדל את הקטינות והצרכים שהיא סבורה כי יש לספק להן היא הדרך היחידה, כי היא זו שמכירה את צרכי הבנות ובהתאם יש להיענות בחיוב לבקשות הקטינות, בעוד לשיטתה הנתבע מתעלם מהן לחלוטין. לא התרשמתי כי כך הדבר.
כך למשל הדגישה האם כי האב אינו מעוניין לספק לקטינות את צרכיהן בדמות טיפול רגשי ושיעורי עזר ואף מתעלם מהנחוץ להם בהקשרים אלו ואולם לאחר ששמעתי את הצדדים לא מצאתי כי הדברים החלטיים כל כך כפי שהאם מבקשת להציג. לשיטת האם יש לספק את צרכי הקטינות כדי שתהיינה תלמידות מצטיינות כפי שהן מעוניינות בכך ובכל מחיר אף במחיר של שיעורים פרטיים בעוד שהאב מוצא דרכים אחרות, כפי שהעידה האם בעצמה על כך, לטובת סיפוק צרכיהן גם בהקשר זה ובפועל מדובר בתלמידות שהציונים מעידים על הצלחתן (ראו עדותה של הנתבעת בעמודים 47-48 לפרוטוקול מיום 2.1.2023). גם האב עצמו העיד על עניין השיעורים הפרטיים והשוני שבין ההורים והבנתם את צרכי הקטינות בהקשר זה:
"אני מאשר שהאמא מתנה לילדות את ההצלחה שלהן במורים פרטיים ואני בדיוק עושה את ההפך. אני אומר אתן לא צריכות מורה פרטי. אתן לומדות יושבות בכיתה. אתם (צ"ל אתן) לומדות אתם (צ"ל אתן) יודעות את החומר אז אתם (צ"ל אתן) באות הביתה אתם (צ"ל אתן) מתייעצות עם אבא. אבא עובד איתכם (צ"ל אתן) על הומר מלמד אתכם (צ"ל אתכן) את השיטות הטובות ביותר להצליח בזה וזה מה שהם (צ"ל הן) עושות ומצליחות."
(ראו שורות 21-25 עמוד 149 לפרוטוקול מיום 7.2.2023).
ובהמשך בתשובה לשאלת המותב מה הוא עונה לבקשת הקטינה להתחזק בחומר הנלמד בכיתה ולשפר את הישגיה השיב:
"אני מנסה להגיש לה שאני, ואני נותן לה יותר זמן איתי, יושב איתה, עושה איתה חוזר על החומר. מסביר לה כשאת איתי פה אני אלמד אותך."
(שורות 11-12 עמוד 151 לפרוטוקול מיום 7.2.2023)
ובהמשך, לשאלת ב"כ האם השיב:
"כבודה אני קשה לי גם לשלם אני לא עובד אני גם צריך להוציא כסף על מורה פרטית כשאני יכול לתת את הידע הזה על הזמן שלי שאני כרגע עם הבנות. אני ושב איתם (צ"ל איתן) כמעט כל יום, חוזרות מבית הספר מקבלות אוכל חם שיורד מהגז באותו רגע, חיבוקים נשיקות ונמצא איתם (צ"ל איתן) עד הערב. "
(שורות 16-19 עמוד 151 לפרוטוקול מיום 7.2.2023).
יש בעניין זה רק כדי לחדד את הפערים בין הצדדים ואולם לא השתכנעתי כי מדובר באב שאינו רואה את צרכי בנותיו או שיש במעשיו כדי לפגוע בהן אלא בפערים בהבנה של כיצד למלא ולספק את צרכיהן.
האב, כך הסביר, מעוניין בטיפול מסוים לקטינות ומבקש כי הטיפול יינתן במסגרת הכיסוי הביטוחי הרפואי ובקופת חולים (ראו שורה 5 ושורות 24-26 עמוד 147 לפרוטוקול מיום 7.2.2023) בעוד לשיטת האם הדרישה היא במסגרת פרטית. מחלוקת זו הייתה לפני העו"ס לסדרי דין שהעידה כי "ממה שאני יודעת וגם כתבתי את זה אם אני לא טועה, שהאבא ביקש שהטיפול יינתן דרך השפ"ח והאמא ביקשה לפנות לטיפול פרטי" (ראו שורות 29-30 עמוד 127 לפרוטוקול מיום 7.2.2023) כך שאין באמור כדי להביא להצדקה לסטות מהמלצות התסקיר. מחלוקת זו למשל אינה עניין לקביעת זמני שהות כאלו או אחרים אלא בשאלת סיפוק הצרכים הכלכליים של הקטינות ואלו הרי אינם עניין לחלוקת זמני שהות, וממילא עניין לנו בשאלת צרכי הקטינות שיכולה לקבל מענה במסגרת חיובי המזונות. אין אני סבורה כי באופן עקרוני מי שהוא בעל ממון מחויב לספק לילדיו טיפולים פרטיים בהכרח והרי בין הצדדים המחלוקת באשר לאופן מתן הטיפול ולא באשר לנחיצותו – מחלוקת שיכולה להיות אף בין בני זוג המקיימים תא משפחתי משותף יחדיו – ואף בכך אין כדי להצדיק צמצום זמני שהות של הורה עם הקטין שמיועד לטובת שמירת קשר יציב ועקבי שבין הקטין והורהו.
לאחר ששמעתי את הצדדים מקובלת עלי דווקא עמדתה המקצועית של העו"ס לסדרי דין כי "ניכר כי תפיסותיהם החינוכיות שונות ויש ביניהם מחלוקות על דרך הטיפול בבנות". הפערים בין הצדדים התמקדו בנחיצות במתן טיפול רגשי למי מהקטינות והנחיצות בשיעורים פרטיים. גם על כך נחקרה העו"ס לסדרי דין והצביעה על הפערים בין השניים:
"העדה גב' …..: רק שנייה לציין משהו. … הציגה בפניי את העובדה שבאמת היא תומכת בגישה של לחזק את הבנות עם שיעורים פרטיים. האבא אמר יש דברים שאני עוזר להם, הם תלמידות טובות. פניתי לגורמים החינוכיים פניתי לבתי הספר. ביקשתי דוחות חינוכיים, בדוחות החינוכיים כל דוח, הם נמצאים פה איתי אני יכולה להציג אותם, מדובר בתלמידות חרוצות ציונים טובים חברותיות אהובות במקום טוב מבחינה חברתית לימודית. אם היה איזשהו קושי הייתי מצפה שגם מסגרת חינוכית תעדכן אותנו בסדר? ויתרה מכך האב אומר, אני עוזר לבנות אם יש קושי, אם צריך.
כב` הש` אקוקה: אבל בואי נצא מנקודת הנחה שבאה הילדה ואומרת אני רוצה להיות מצטיינת אני רוצה להשתפר אני צריכה עזרה. האם הפער הזה בין ההורים בצריכה עזרה הוא פער שצריך לבוא לידי ביטוי בתסקיר כזה?
העדה גב' …..: אם היא לא מקבלת את המענה אז אולי היה מקום לציין את זה אבל ברגע שהאבא אומר אני יושב ועוזר להם אז מבחינתי זה מקובל.
כב` הש` אקוקה: וזה פעם שאת רואה בין ההורים בתפיסה הזאת בשיחות שלך שעשית איתם?
העדה גב' ….: כן. האמא העדיפה לקבל שיעורים פרטיים בגלל שהיא טוענת שהוא לא מספק את, הוא לא עוזר להן.
כפי שציינתי ולא אחת במהלך הדיון, נחיצות במתן טיפול רפואי אם לאו, שאלת הצורך בשיעורי עזר למי מהקטינות וכהנה עניינים הקשורים בהחלטות עבור ענייני הקטינות אינם עניינים המצדיקים צמצום זמני שהות שכן אין הם ענייני תלויי שהות, ועל כך גם הסכימה ב"כ האם (ראו שורות 15-18 עמוד 131 לפרוטוקול מיום 7.2.2023).
עוד בהמשך, על מנת להצביע על הפערים בין הצדדים ולטובת טעמים המצדיקים סטייה מהמלצות התסקיר, במהלך חקירתה של העו"ס לסדרי דין נשאלה זו לא אחת על אירועים שלא הייתה מודעת אליהם בזמן אמת ובעת כתיבת התסקיר ואף לא לאחר מכן, ונדרשה להתייחס האם עתה שאלו הובאו לידיעתה וככל שאכן אירע המתואר לפניה בפועל, מוצאת לנכון לסטות מהמלצותיה. וזו השיבה, פעם אחר פעם, כי הייתה בודקת עם שני ההורים את האמור, בוחנת אפשרות לבדוק את הנושא גם מול הקטינות ובוחנת האם הדבר מותאם לקטינות או לגילן (ראו כך תשובות העו"ס לסדרי דין בשורות 1-3 , שורות 13-16 ושורה שורה 19, שורה 23 ושורות 34-36 עמוד 138 ושורות 2-5 עמוד 139 לפרוטוקול מיום 7.2.2023).
יש לזכור ולהזכיר, בין הצדדים היו החלטות לזמני שהות זמניים ואלו התקיימו באופן שוויוני בעת שהוכן התסקיר. אם כך, גם בפני העו"ס לסדרי דין עמד המצב הנתון של קיומם של זמני שהות בבחינת טובת הקטינות כך שניתן היה ללמוד בזמן אמת האם יש בזמני השהות המתקיימים זה מכבר כדי לפגוע בטובת הקטינות. שעה שמתקיימים זמני השהות, רק גם בידי האם הייתה האפשרות להוכיח כי זמני השהות במתכונתם הנוכחית פוגעים בקטינות ואולם כל שהוכח והתחדד במעמד הדיון הוא הפערים שבין הצדדים כאשר לאם ההנחה כי החלטותיה בעניין הקטינות הן ההחלטות המטיבות עמן בעוד לאב אין את הכישורים לספק להן את צרכיהן. כך למשל אין לו היכולת לספק להם את המעטפת הראויה בתחום החינוך בעוד היא מעדיפה לספק להן שיעורים פרטיים לטובת האמור. כך למשל האב מותיר את הבנות הקטינות לבדן ובפרט בסופי השבוע עת הן משתעממות ומבלות מול הטלוויזיה בעוד היא סבורה כי יש לעשות עמן פעילות במסגרת "זמן איכות" עם ההורה הגם שאישרה באת כוחה כי גם כשהבנות עמה הן צופות בטלוויזיה. לעניין זה העידה גם העו"ס ואני סבורה כעמדתה, כי אין רע בהכרח בצפייה בטלוויזיה וגם אין הכרח כי כל רגע נתון שהקטינות עם ההורה תהיה פעילות משמעותית. לא השתכנעתי כי האב באופן קבוע מפעיל שיקול דעת לקוי בכל הקשור לגידול הקטינות ולטיפול בהן. ויודגש כי אין בהחלטתי זו כדי לקבע את ההחלטות הזמניות רק משום שנתנה האם את הסכמתה לאמור אלא הואיל וכי קיומם של זמני השהות מהווים כלי נוסף באמצעותו בחנתי את טובת הקטינות.
האם הביעה דאגה לקטינות ולשיטתה פרקי זמן ארוכים בעיקר במהלך סופי השבוע שהקטינות שוהות עם אביהן אינן מיטיבות עם הקטינות. הצדדים מתגוררים בסמיכות כאשר האב בחר לעבור ולהתגורר בסמוך למקום מגורי האם והקטינות כך גם כדי לשמור על שגרת החיים של הקטינות ועל כן המרחק דנן אינו אמור להקשות על קיומם של זמני השהות גם לא במהלך סופי השבוע. עם זאת הציעה העו"ס לסדרי דין בתסקירה כי לטובת מענה הולם להורים, יבוצע שינוי בזמני השהות בזיקה לימים בהם שוהות הקטינות עם כל הורה מבלי לפגוע בהיקף זמני השהות.
זמני השהות מתקיימים כיום כך שבימי ראשון ושלישי הקטינות עם אביהן בימים שני ורביעי עם האם ובימי חמישי שהקטינות עם האב, שוהות הקטינות אצל האם בימים שישי ושבת ומתחלף. על כן, לטובת האיזון שבין הצדדים הוצע כי שנה לאחר מכן יתקיימו זמני השהות כך שבימי ראשון ושלישי הקטינות תהיינה עם האם ובימים שני ורביעי אצל האב והסידור של זמני השהות בימים חמישי, שישי ושבת יוותר על כנו באופן המתחלף מדי שבוע.
אני סבורה כי יש בהצעה של העו"ס לסדרי דין כדי להוות איזון ובשים לב לכך שבין היתר מודאגת האם מהרצף של זמני השהות של הקטינות אל אביהן בימי שישי שבת כאשר מיד לאחר מכן מתקיים מפגש נוסף בימי ראשון באון קבוע.
יש לזכור את גיל הקטינות וכי מדובר בבנות מתבגרות ובנערות. ככל שאלו תגדלנה, הרי ידרשו ההורים להיות גם גמישים ודינמיים בהתאמה לסדר היום של הקטינות ואפשר כי הקטינות תהיינה חופשיות יותר גם במעברים ותהיינה עצמאיות יותר על מנת להפיג את החששות של האם גם בהקשר לכך.
על כן הואיל וזמני השהות מתקיימים במתכונת הנוכחית, כך שזמני השהות הקבועים אצל האב הם בימים ראשון ושלישי, מוצע לבצע את החילוף כבר עתה ולא להמתין לתום שנת הלימודים.
נוכח האמור מורה על המשך קיומם של זמני השהות באופן שוויוני כדלקמן:
זמני השהות עד 08/2024 כולל:
יום א
יום ב
יום ג
יום ד
יום ה
שישי
שבת
שבוע 1
אימא
אבא
אימא
אבא
אימא
אבא
אבא
שבוע 2
אימא
אבא
אימא
אבא
אבא
אימא
אימא
זמני השהות החל מחודש 09/2024 ועד חודש 08/2025
יום א
יום ב
יום ג
יום ד
יום ה
שישי
שבת
שבוע 1
אבא
אימא
אבא
אימא
אבא
אימא
אימא
שבוע 2
אבא
אימא
אבא
אימא
אימא
אבא
אבא
הסידור דנן ימשיך ויתחלף לסירוגין מדי שנה עד הגיע הצעירה מהקטינות לגיל 18.
תביעת המזונות – תלה"מ 69565-11-21
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959, קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו לפי הדין האישי החל עליו. בעניינו החיוב הוא על פי הדין העברי. עת נדרש בית המשפט לקבוע שיעור חיובי מזונות הקטינים, לפניו עומדת מטרה אחת והיא סיפוק צרכיו של הקטין. בע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו(3) 449, נקבע כי הצרכים ההכרחיים הם צרכים בסיסיים, מנימיליים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים: צרכי מינימום כגון מזון, ביגוד והנעלה, חינוך וכיוצ"ב.
התביעה עוסקת בקביעת חיובי מזונות 3 קטינות, כולן מעל גיל 6. בהתאם להלכה שנפסקה בבע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17) (להלן: "בע"מ 919/15") יש להשוות את המצב המשפטי וחובת אב לשאת במזונות הקטינים שבין הגילאים 6 עד 15 שנים לסיפוק צרכי הקטינים שמעל גיל 15 עד כדי רמת החיים בה הורגלו ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור העומד לרשותם.
במסגרת ניהול ההליכים בתיק, ניתנה ביום 21.2.2022 החלטת המותב הקודם בתיק בדבר חיוב במזונות זמניים.
כבר בהחלטה זו נתן המותב הקודם דעתו לכך שבהליך הקשור נקבעו זמני שהות זמניים שוויוניים. כבר אז היו פערים בין הצדדים בשאלת כושר ההשתכרות וההכנסה בפועל, גם בזיקה לסיוע המשפחתי שהתקבל ממשפחתה של האם והכל כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.
בהחלטה מיום 21.2.2022 פורט בהרחבה הדין החל בבחינת חיובי המזונות ואין הכרח לחזור על כל שנכתב שם אם כי הובאו לעיל ויובאו בהמשך העיקרים שבהלכות. בבחינת הדין ובהתאם לנסיבות בהליך, לנכסי הצדדים, הכנסות, פוטנציאל השתכרות, גיל הקטינות וסביבת המגורים וחיובי המדור, נקבעו חיובי המזונות הזמניים על ידי המותב הקודם בשיעור של 500 ₪ עבור כל קטינה.
בבירור המחלוקות בין הצדדים, טענה התובעת להפרשי שכר בינה ובין הנתבע. לטענת התובעת, הפרשי השכר מצדיקים פסיקת דמי המזונות לקטינות ובשיעור העולה על זה שנקבע בהחלטה מיום 21.2.2022.
בהתייחס לרמת החיים, העידה התובעת כי במהלך חיי הנישואין ההתנהלות הכלכלית של הנתבע כלפיה וכלפי התא המשפחתי הייתה בחיסכון וליתר דיוק, כינתה זאת ב"קמצנות". נחזה כי הפערים בין הצדדים בשאלת היקף ההכנסות, מימון הוצאותיהם ובכלל זה קביעת סדרי העדיפויות במימון צרכים אישיים מול צרכי הקטינות, מימון הצרכים הכלכליים של התא המשפחתי תפסו חלק משמעותי בסכסוך בין השניים ויצרו נקודות חיכוך לאורך כל חיי הנישואין. אלו גם באו לידי ביטוי במחלוקות ביניהם באשר לנשיאה בצרכי הקטינות במסגרת ההליך הקשור וכפי שפורט לעיל.
בהמשך עדותה, העידה התובעת על אופי עיסוקו והכנסותיו של הנתבע במהלך כל חיי הנישואין. כך למשל התייחסה להעדר עבודה מסודרת וקבועה אל מול הכנסות מתמלוגים והשקעות שונות (שורות 35-36 עמוד 22 לפרוטוקול מיום 2.1.2023) ומיד בהמשך העידה כי במהלך כל החיים המשותפים נעזרו בני הזוג במימון הוצאות התא המשפחתי במשפחתה של התובעת עצמה. כך הסתייעו בעזרה כלכלית והלוואות:
" כב` הש` אקוקה: אז גברתי תרחיב, מה זה אומר "נעזר"? מה, הוא הולך ומבקש מההורים שלך, את מבקשת בשבילכם?
העדה, ……: כן, קרה שהוא גם הגיע לגיסי, לבית העסק שלו, וביקש שכר-דירה, תשלום על שכר-דירה.
כב` הש` אקוקה: ומההורים שלך הוא ביקש באופן ישיר?
העדה, ….: כן.
כב` הש` אקוקה: כמה?
העדה, ….: פנה. מה, בכספים?
כב` הש` אקוקה: כן, כמה?
העדה, ….: כל פעם שהיה צריך.
כב` הש` אקוקה: מה הוא ביקש?
העדה, ….: תשלום על שכר-דירה, כספים, ההורים שלי, היה בוכה להם שהוא לא עובד, שהוא לא עשה שום דבר, כשבעצם, בינתיים, אוגר את הכסף שלו ואת מה שהוא מתפרנס ממנו. אני לא יודעת איך ומאיפה, אבל שם את זה בצד, וחי עליהם.
כב` הש` אקוקה: כמה זמן ההתנהלות הזאת הייתה? היא הייתה משהו קבוע?
העדה, ….: ההיא לא הייתה קבועה, היא הייתה ככה לפרקים, אבל תמיד זה הגיע למצב שהוא חסר-כל, חסר פרנסה, חסר הכנסה, תמיד אומר שהוא עכשיו עובד על איזה מיזם וצריך משקיעים. זאת הייתה ההתנהלות מול ההורים שלי."
ראו שורות 23-36 עמוד 23 ושורות 1-4 עמוד 24 לפרוטוקול מיום 2.1.2023.
העזרה הכלכלית מבני משפחתה של התובעת ניתנה חלקית כהלוואה וחלקית כמתנה, כך לטענת התובעת, עם זאת לא ראיתי כל אסמכתה המעידה על מתן הלוואה או החזרים למעט שיפורט בהמשך. העזרה ניתנה לנתבע ישירות וכך גם לתובעת עצמה (ראו עדותה בעמוד 25 לפרוטוקול מיום 2.1.2023).
כאמור העידה האם ועל כך אין מחלוקת כי מקבלת היא סיוע מבני משפחתה. האב עצמו נשען על אותו סיוע כלכלי שלטענתו מסופק לאם ומספק את הוצאותיה לרבות צרכי הקטינות ועל אף שנטען כי הסיוע הכלכלי המשפחתי אינו מהווה הכנסה קבועה אם בכלל שכן נטען כי חלקו ניתן כהלוואה, אין מקום לראות באמור כהכנסה קבועה ובכך להעביר את מלוא הנטל הכלכלי, לשאת במלוא הוצאות הקטינות, על בני המשפחה של התובעת, אלא לבחון את העקביות בסיוע הכלכלי דנן לטובת האמור.
אמנם ניסתה התובעת לטעון כי על אף שממכירת הדירה המשותפת לצדדים נתקבל בידי כל אחד מהם מיליון ₪ ועל אף העזרה הכלכלית שניתנה מהוריה ומגיסה ("שעוזר להורים שלי לעזור לי" כפי עדותה בשורה 19 עמוד 28 לפרוטוקול מיום 2.1.2023) הכספים שנתקבלו מבני משפחתה הם עזרה שמרביתה בגדר "הלוואה" אולם בתצהירה העידה כי הכספים הם גם מתנות ואף הוסיפה בעדותה כי חלק מהכספים שנתקבלו ממשפחתה, נתקבלו בידי הנתבע בעצמו ולבקשתו ולא ידעה עליהם כלל. על יתר הכספים, אלו שהועברו לידה ולחשבונה, לא הציגה כל אסמכתה המעידה כי מדובר בהלוואה, לא הציגה כל אסמכתה המעידה על החזרים כלשהם, למעט אסמכתה אחת סמוך למועד הדיון על העברה של 8,000 ₪ (ראו שורות 22-33 עמוד 28 לפרוטוקול הדיון מיום 2.1.2023) וכך גם לא הביאה מי מהם לעדות מטעמה. בעניין ראיה שבעל דין נמנע להציגה או עד שהוא נמנע להביאו לעדות, ההלכה קובעת כי יש להניח שמדובר בראיה או עדות הפועלת לרעת בעל הדין וזו יכולה לשמש כנגדו (לעניין זה ראו ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל, פד"י נ"ד (3) 107). הדבר נכון, על אחת כמה וכמה בעניינו כאשר מדובר בעדים בשליטת בעל דין ועדותם משמעותית ורלוונטית בפרט נוכח קירבת העדים לאם.
מעיון בתדפיסי חשבון הבנק של התובעת, ניתן לראות על העברות כספים באופן שיטתי ממשפחתה וחלקם בשיעור גובה דמי השכירות החודשיים ולטובת כיסויים. על משמעות הסיוע המשפחתי דנן חלוקים הצדדים, שכן לשיטת הנתבע הסיוע הזה היה במהלך החיים המשותפים ולאחר מכן גם במהלך ניהול ההליכים בבית המשפט ואם הסתיימו אז זה כניסיון להקנות לתובעת יתרון דיוני בניהול ההליכים בעוד לטענת התובעת מדובר בסיוע שאין בו מן הקביעות ולא ניתן לראות בכך מחויבות של משפחתה לממן אותה ואת הקטינות. ניסתה התובעת להרחיק עצמה מאותה עזרה כלכלית מבני משפחתה ולהציג כאילו מדובר בעניין המנותק ממנה עם זאת מדובר במי שנהנית מאותו סיוע כלכלי ואותם כספים משרתים את צרכיה ואת צרכי בנותיה כפי עדותה עצמה (ראו שורות 16-23 עמוד 35 לפרוטוקול מיום 2.1.2023). התובעת נשאלה לא אחת על כך שהיא קיבלה כספים ממכירת דירה משותפת לה ולתובע ועל אף זאת, על אף העובדה כי בחשבונה יתרת זכות משמעותית, עודנה טוענת כי זקוקה לעזרה כלכלית ממשפחתה, ועל כך השיבה כי הנתבע לא משתתף בהוצאות דנן על אף שגם הוא קיבל את חלקו מתמורת הדירה כפי חלקה (30-31 עמוד 38 לפרוטוקול מיום 2.1.2023) ולכן עודנה זקוקה לעזרתם:
"עו"ד ..: את בודקת? יופי.או-קיי. אז בואי תראי משהו מדהים. בזמן שאת מקבלת עזרה באופן שוטף מכולם, יש לך בחשבון 325.839 אלף שקל. אין לך מינוס. יש לך יתרת זכות. אז בואי תסבירי לי למה בחורה שיש לה בחשבון 375,339, למה את צריכה עזרה?
העדה, ….: למה בן-אדם שמקבל אותו סכום שלי, לא יכול לשלם כמו שצריך עבור בת-מצווה לילדה,
עו"ד …..: זה לא מה ששאלתי אותך.
העדה, …..: עבור כדור, עבור מסכן לילדה?
עו"ד ג…..: תעני לבית-המשפט.
העדה, …..: עבור צרכי בית-ספר לתחילת שנה? למה?
עו"ד ….: …., אני מבינה שלא נוח לך. שאלתי אותך שאלה מאד ברורה.
העדה, …..: הנה, זו התשובה. זאת התשובה. כשאני משלמת 800 שקל ל-3 בנות לתחילת שנה ואין לי שום עזרה מ…. או שום השתתפות מ….., הנה לך התשובה, זאת התשובה: אני צריכה עזרה."
(ראו שורות 15-28 עמוד 38 לפרוטוקול מיום 2.1.2023).
במהלך ניהול ההליכים, ועל אף הטענה כי התובעת אינה עובדת, במהלך חקירתה הנגדית העידה כי עבדה כי מספר חודשים …… (ראו עדותה בעמוד 31 לפרוטוקול מיום 2.1.2023). לא סיפקה התובעת הסבר משכנע מדוע אינה ממשיכה לעבוד ולא השתכנעתי כי לתובעת אין כושר השתכרות כלל. אפשר כי האם נשענה כל העת על הסיוע הכלכלי שהיא מקבלת מבני משפחתה על מנת לאפשר לה לא לעבוד.
על כושר ההשתכרות של התובעת ניתן ללמוד מהמשך עדותה עת הסבירה כי אינה עובדת נכון למתן עדותה הואיל והיא לומדת מקצוע חדש ….. שבעת מתן עדותה העידה כי עתיד להסתיים בחודשים הבאים (ראו שורות 18-26 עמוד 36 לפרוטוקול מיום 2.1.2023). מעדותה זו אפשר להסיק כי, נכון לכתיבת שורות אלו, ההכשרה כבר הסתיימה. אם כך יכולה התובעת להשתלב בשוק העבודה במקצוע אותו רכשה לאחרונה ואף לא כך הדבר, פנויה היא להשתלב בכל עבודה אחרת.
ממכירת נכס משותף לצדדים, קיבלה התובעת חלקה מכספי התמורה, סך של כמיליון ₪. כספים אלו, לכאורה, היו יכולים להוות מקור לסילוק חובות ולא שמעתי כי נעשה בין היתר בכספים אלו שימוש לטובת החזר חובות ולו באופן חלקי בגין הלוואות נטענות או התחייבויות אחרות למי מבני משפחתה . עם זאת, בעדותה, אישרה התובעת כי חלקה מתמורת מכירת דירת המגורים לשניים היוותה מקור לרכישת נכס מקרקעין (שורה 33 עמוד 38 לפרוטוקול הדיון מיום 2.1.2023). עניין זה לא עלה בתצהירה של התובעת הגם שאישרה את הדברים בעדותה בבית המשפט כאשר ניסתה להסביר עניין זה בכך שמדובר אמנם בנכס מקרקעין אולם מדובר בדירת סטודנטים במעונות ולא בדירת מגורים וכי נכון להגשת התצהיר אין הנכס דנן מניב הכנסות. עוד ניסתה להרחיק את הנכס דנן ממנה מקום שזה אינו מהווה נכס מקרקעין לטובת מגורי הקטינות. על ההכנסות הצפויות מהרכישה דנן העידה התובעת וציינה כי מדובר בהכנסה חודשית צפויה של כ – 2,000 ₪ לחודש (ראו שורות 13-14 עמוד 45 לפרוטוקול מיום 2.1.2023). בהמשך השלימה עדותה וציינה כי הצפי לקבלת מסירה הוא כחצי שנה לאחר עדותה (שורות 25-26 עמוד 45 לפרוטוקול מיום 2.1.2023). הגם שלא ברור האם החלה התובעת ליהנות מפירות הנכס, ברור הוא כי קיימת לה האפשרות לכך.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי שעה שהתובעת עבדה במשרה חלקית והשתכרה סך של 3,500 ₪ לחודש, בשים לב כי בחודשים בהם עבדה בזמן ניהול ההליכים שאז הכנסתה החודשית הממוצעת עמדה על סך של כ – 8,000 ₪, אין מניעה עתה לקבוע את פוטנציאל כושר השתכרותה במסגרת משרה מלאה. יוער כי גיל הקטינות עתה אינו מהווה גורם מעכב בהשתלבות במשרה מלאה כך גם האמור אפשרי נוכח ההכשרה המקצועית החדשה של האם. על כן, אני מוצאת להעמיד את פוטנציאל כושר השתכרותה החודשי מעבודה על סך של 8,000 ₪.
מעבר לאמור יש לזכור כי לאם כספים שנתקבלו ממכירת נכס מקרקעין מתוכם ביצעה האם השקעה בנכס מקרקעין שלו פוטנציאל הכנסה נוספת בשיעור של לא פחות מ – 2,000 ₪ בחודש.
מעבר לאמור לאם גם סיוע כלכלי משפחתי חודשי בשיעורים משתנים שבין 3,000 ₪ לחודש לבין 14,000 ₪ לחודש הכוללים בתוכם גם מימון דמי השכירות המלאים. משעה שהסיוע הכלכלי ניתן לתא המשפחתי עוד קודם לפירוד בשיעורים משתנים ומשעה שהאם עצמה נשענה על הסיוע הכלכלי דנן כשהכנסתה החודשית לא סיפקה את צרכי הקטינות, נוכח כל המפורט לעיל, הגם שלא מצאתי לנכון לקבוע שיעור הכנסה קבועה מסיוע זה בסך של 14,000 ₪ , מצאתי שלאם סך חודשי נוסף של לפחות 3,000 ₪.
גם הכנסתו של האב אינה הכנסה עקבית וסדורה ועם זאת אין מניעה לקבוע את פוטנציאל כושר השתכרותו. ביקש האב להצביע על כך שהכנסתו בשנת 2020 עמדה על סך של 5,500 ₪ בלבד לאחר שבשנת 2019 זו עמדה על סך של 2000 ₪ לחודש. עם זאת לאב פוטנציאל כושר השתכרות שונה.
האב העיד כי יש לו תואר ב…. (שורה 19 עמוד 150 פרוטוקול מיום 7.2.2023) ובהמשך עדותו העיד כי הוא "…." ו"מנסה לעשות כל מיני דברים כל הזמן" (שורה15 עמוד 161 לפרוטוקול מיום 7.2.2023) ו"עושה …… אני עושה … עושה ……" (שורות 20-22 עמוד 161 לפרוטוקול מיום 7.2.2023). בעבר עסק האב גם ב….. שנמכרו והניבו לו הכנסות, חד פעמיות, אם כי משמעותיות (ראו עדותו בעמוד 167 לפרוטוקול מיום 7.2.2023). בהתייחס להכנסות מ….., הגם שניסתה האם להציג את האב כמי ש……, לא מצאתי כי ישנן ….. כאמור שצפויות להניב הכנסות כאמור או כי מדובר בהכנסות שנתקבלו בעת האחרונה ומצאתי כי דווקא עדותו של האב כי ההכנסות שה…. דנן הניבו בעבר מימנו את הוצאות התא המשפחתי ואינם עוד שכן אחרת, אין הסבר להמשך ההישענות הכלכלית על משפחתה של האם.
עוד אני מוצאת שיש לאב יכולת להתפרנס לאחר סיום הכשרתו ב….. בצד הכשרתו כ"…." (ראו שורות 1-4 עמוד 162 ושורות 25-26 עמוד 168 לפרוטוקול מיום 7.2.2023) בשיעור משמעותי מזה המוצג על ידו בסך של 5,000-6,000 ₪ לחודש. כך העיד האב כי הוא עושה פעולות רבות על מנת לשווק את עצמו (שורות 19 ו – 28-30 עמוד 169 לפרוטוקול מיום 7.2.2023). מעדותו של האב למדתי כי אין הוא מסתפק בעבודה ב…. שתניב לו הכנסה שעתית, שיעור של כ – 30 ₪ לשעה (כפי עדותו שורה 33 עמוד 169 ושורות 1-6 עמוד 170 לפרוטוקול מיום 7.2.2023) אלא מקווה להכנסה משמעותית יותר ובהתאמה לכל פועל ועושה פעולות שיווקיות.
האב העיד וכך גם התרשמתי כי יש לו את היכולת להשתלב במסגרות שיניבו לו הכנסה וכי שמכוון הוא בעצמו, להכנסה קבועה ועקבית (ראו שורות 18-21 עמוד 182 לפרוטוקול מיום 7.2.2023).
סבורה אני כי לאב יכולת להשתלב במסגרות שונות שיכולות להניב הכנסה שתאפשר את קיומו ואת מימון צרכי הקטינות בהתאם וזאת לכל הפחות בדומה לפוטנציאל כושר ההשתכרות של האם. לא מצאתי שהוכיחה האם כי לאב פוטנציאל כושר השתכרות מוסתר מ…. שונים כפי שהיה מעורב בהם בעבר ועליהם הצביעה האם גם בחקירתו הנגדית של האב.
על כן, בסיכום כל האמור לעיל, אני מעמידה את כושר ההשתכרות שלו על סך של 8,000 ₪ לחודש.
בבחינת נכסיו של האב, לאב זכויות להירשם כבעלים על מחצית הזכויות בנכס מקרקעין, מכוח צו ירושה, כאשר הזכויות טרם נרשמו. עוד העיד האב ועל כך אין מחלוקת כי הנכס אינו משמש למגוריו אך מניב דמי שכירות. העיד האב כי שכר הדירה המתקבל מהנכס אינו מתקבל בידו אלא בידי אמו. העיד האב כי חלקו בדמי השכירות, ככל שיתקבלו בידו, יעמדו על סך של 2,000 ₪ ומדובר בשיעור דומה לזה שזכאית לקבל האם מהנכס שבבעלותה.
עם זאת, גם האב, כמו גם האם, קיבל את חלקו מתמורת מכירת נכס המקרקעין שהיה משותף להם בשיעור של מעט פחות ממיליון ₪.
בבחינת הפער הכלכלי שבין הצדדים, אני סבורה כי הפער אינו משמעותי ואם בכלל אין הוא נובע משיעור ההכנסה החודשי או בקביעת פוטנציאל כושר ההשתכרות של כל אחד מהם בצד הכנסה מדמי שכירות או כל מקור אחר, אם כי במצבת נכסיהם שגם בה יש להתחשב בקביעת חיובי המזונות. אמנם לשני הצדדים נכס מקרקעין עם פוטנציאל להניב ממנו הכנסה בשיעור דומה אולם נכס המקרקעין של האם נרכש מחלקה בכספים שנתקבלו בידה ממכירת נכס מקרקעין משותף בעוד הכספים שנתקבל.ו בידי האב לא שימשו אותו למטרה דומה והותירו אותו ביתרון כאשר אלו עדיין בידו (נכון למועד הדיון השיב שהכסף בחשבונו בעמוד 162 לפרוטוקול מיום 7.2.2023). האב העיד כי לא עשה שימוש בכספים שנתקבלו בידו ממכירת הדירה לטובת השקעה או תכנית חיסכון והוא למעשה משתמש בכספים הללו גם לצרכים שוטפים. הסביר האב בעדותו כי על אף שמחזיק בשיעור משמעותי של כספים בחשבון הבנק, מבקש הוא כי השימוש בהם יהיה מחושב שכן משאב זה מנוצל (הדברים עולים מעדותו בעמודים 172-173 ובפרט שורה 8 לעמוד 173 לפרוטוקול מיום 7.2.2023).
יוסף כי הפער בין ההורים מבוסס על הערכות פוטנציאל כושר ההשתכרות כאשר אני סבורה שהכף נוטה מעט לטובת האב בשים לב כי במהלך שנות הנישואין אין מחלוקת כי הכנסות התא המשפחתי נסמכו על הכנסות האב בעוד הכנסות האם היו נמוכות ממנו.
לאור כל האמור לעיל, אני מעמידה את פער ההשתכרות והנכסים שבין ההורים בשיעור של 60% לאב, 40% לאם.
צרכי הקטינות:
האם העמידה את צרכי הקטינות על סך של 3,600 (סך של 1,200 ₪ לכל קטינה) בנוסף הוצאות מיוחדות עבור כל אחד מהקטינות הכוללות גם הוצאות חינוך בילויים ביגוד הנעלה ודמי כיס בסך של 1,400 ₪ לכל קטינה וכן העמידה את הוצאות המדור בשיעור של 50% ובסך של 4,832 ₪ לחודש. עוד ביקשה האם לחייב את האב בשיעור של מחצית מהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות וכן לממן את הוצאות הכלבה אשר נטען כי הובאה לקטינות עם הפירוד ומתוך כוונה לסייע להן במצב הנפשי הקשה בו היו נתונות.
עיון בפרטי הרכיבים שנכללו בהוצאות המפורטות על ידי האם מלמדת כי ישנה כפילות בחלק מן ההוצאות. כך למשל מבקשת האם לחייב את האב במחצית הוצאות חינוכיות אולם חלק מההוצאות החינוכיות (אגרות בי"ס ותשלומי ועד) נלקחו בשיעור חודשי של כ – 200 ₪ לחודש.
זה המקום להזכיר כי הוצאות ביגוד, הנעלה, דמי כיס, ימי הולדת, בילויים הן הוצאות שאינן תלויות שהות בעוד יתר ההוצאות, ביניהם הוצאות השכירות, הוצאות אחזקת המדור, הוצאות הכלכלה, ניקיון , הן הוצאות תלויות שהות וזמני השהות בענייננו הם שוויוניים.
בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., [פורסם בנבו] מיום 26.03.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט, אליו הצטרפו חברי ההרכב בפסק הדין, נאמר כי :
"הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו… ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם .מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה…"
בעניינו מבקשת התובעת לקבוע את חיוב המזונות עבור הקטינות בשיעור העולה על זה שבית המשפט מצא לקבוע כי הם ההוצאות המינימליות של קטין.
התובעת צירפה לכתבי טענותיה ולתצהיר עדות ראשית מטעמה נספחים מהם מבקשת ללמד את צרכי הקטינות ושיעור הוצאותיהן החודשיות ובכלל.
עיון בתדפיסי תנועות כרטיס אשראי מלמד כי מרבית ההוצאות בחיוב החודשי הן עבור הוצאות לטובת בילויים, מסעדות, פנאי וביגוד שלא ברור האם כל ההוצאות המופיעות שם הן בכלל הוצאות הקטינות.
פרק אחד ברכיבי ההוצאות הן הוצאות קוסמטיקה וניקוי אישי של הקטינות בשיעור משמעותי של כ – 200 ₪ לחודש עבור כל קטינה. מתדפיסי תנועות כרטיס האשראי לא ניתן ללמוד כי ההוצאות המופיעות שם עבור רכישות כדוגמת "סופר פארם" או "גוד פארם" הן דווקא הוצאות הקטינות כאמור. התובעת צירפה גם רשימת קבלות, אמנם חלקית ולחודשים 07-08/2022, מהם מבקשת שאלמד על ההוצאות בפועל. עיינתי גם באלו ומהם למדתי כי רכישות שבוצעו ב"גוד פארם" או "סופר פארם" כללו גם חטיפים וממתקים, הוצגו הוצאות גם עבור צעצועים, ארוחות במסעדות וכן הוצאות עבור ביגוד. בצד זאת ראיתי גם הוצאות עבור רכישות והצטיידות הקטינות בתחילת שנת הלימודים.
גם הנתבע צירף רשימה ארוכה של קבלות על מנת להציג את ההוצאות שהוא נושא באופן ישיר עבור הקטינות כאשר הן עמו, זאת בהשלמה גם לדחיית טענות התובעת כי אין הוא עושה עם הקטינות מאום כשאין עמו ולאחר שהציג גם תמונות המעידות על בילויים משותפים. גם האב הציג קבלות על רכישות עבור ספרי לימוד והצטיידות בתחילת שנת לימודים וכן הוצאות עבור פרטי ביגוד, בילויים, מסעדות ואף רכישת מזון לרבות חטיפים עבור הקטינות. בין היתר צירף הנתבע אסמכתאות להצביע על נשיאה בהוצאות השתתפות הקטינות במסיבות יום הולדת גם באמצעות העברת הכספים לידי האם.
בבחינת כלל המסמכים שהציגו הצדדים שניהם, אני סבורה כי לא הוכח כי לקטינות הוצאות מיוחדות ובשיעורים משמעותיים מעבר לאלו שנקבעו בפסיקה כהוצאות הכרחיות. מה גם שהאם טענה לאורך כל ההליך כי האב נהג בקמצנות כלפי הקטינות והם הסתייעו באופן די קבוע גם בבני משפחתה להשלמת הכנסות התא המשפחתי. ככל שמעוניינת האם להמשיך ולהישען על משפחתה למימון הוצאות מעבר לצרכים ההכרחיים, כאמור רשאית היא אולם כשם שהאב אינו יכול להישען על התמיכה הכלכלית הזו כדי להעביר את הנטל על כתפי מי שאינו חב באופן ישיר במזונות בנותיו, אין האם יכולה לקבוע את הרף של הצרכים של הקטינות בהתאם לעזרה הכלכלית ממנה היא נהנית.
לעניין הוצאות המדור, האם נותרה להתגורר בדירה בה התגוררו יחדיו כתא משפחתי עם האב ושכר הדירה נותר על סך של 7,000 ₪. לאב גם כן הוצאות עבור דמי שכירות מקום שהוא דאג לשכור דירת מגורים בסביבת המגורים אליה מורגלות הקטינות והדבר אף משרת את טובתן ומאפשר את זמני השהות בחלוקה השוויונית שבין הצדדים. עם זאת מודעת אני בבחינת חיובי המזונות כי לאב נכס מגורים שאינו משמש למגוריו אולם מניב שכירות.
לעניין הוצאות מימון אחזקת בעל חיים, הרי העידה האם בתצהיר עדות ראשית כי מדובר בכלבה שהובאה על ידה לטובת הקטינות עם הפירוד מתוך מחשבה שהאמור יקל על הקטינות. הגם שמשבר בתא משפחתי ופירוד בין הורים אינו חוויה קלה לקטינים, אין הכרח כי הקטינות חוו מצוקה כה קשה עד כדי הצורך בבעל חיים להקל עליהם. הדברים נכתבים כאמור מבלי להקל ראש כלל בחוויה של הקטינות ואולם מקום שגם בתסקיר לא נמצא שהקטינות במצוקה מיוחדת, לא מצאתי לנכון להטיל את החיוב במימון הוצאות הכלבה על הנתבע עת מדובר בהוצאה שאינה הכרחית, אינה מוכחת כי מדובר בהוצאת הקטינות דווקא וכי מדובר בהוצאה חד צדדית של התובעת מאוחרת לפרידה.
יצוין כי האב אמנם הציג רשימת קבלות ממנה ניתן ללמוד כי הוא נושא בהוצאות עבור הקטינות לרבות ביגוד ואולם חלק ניכר מההוצאות הן הוצאות תלויות שהות כגון מזון וכלכלה שוטפת וחלק מההוצאות הן כאלו שבהן חולק הוא באופן שווה עם האם כגון הוצאות עבור מתנות או פעילויות של הקטינות. בסופו של דיון אני סבורה כי האם היא ההורה המרכז אשר נושא במרבית ההוצאות של הקטינות לרבות הוצאות הקוסמטיקה והפארם.
אשר על כן ולאחר שבחנתי את התא נסיבות המקרה הספציפי, גיל הקטינות, זמני השהות השוויוניים, הכנסות הצדדים כפי שהוצגו עד כה וההתייחסות לפערי השכר בין ההורים, במטרה להבטיח כי חלוקת הנטל תהיה הולמת וראויה, מורה כדלקמן:
האב ישלם לידי האם מזונות עבור כל קטינה סך של 500 ₪ לחודש כאשר אלו כוללות גם הוצאות המדור ואחזקתו.
כפי דרישת האם בתביעתה, ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של כל קטינה ואלו הם: הוצאות למוסד החינוכי (אגרות, תשלומי חובה, סל תרבות וכל הוצאה שתשולם ישירות למוסד החינוכי), חוג אחד בעלות עירונית/מתנ"ס, מחזור אחד קייטנה בקיץ, שיעורים פרטיים עפ"י המלצת גורם מחנך/יועץ בית ספר/דרישות בהתאם לתוצאות אבחון. ככל שתהיה זכאות למענק לימודים, זה יתקבל בידי האם לטובת מימון ציוד לימודים כאשר רק בשיעור ההפרש ככל שיהא בין ההוצאה בפועל ובין המענק, יישאו הצדדים בהפרש בחלקים שווים. ככל שתהא זכאות להנחה, על הצדדים למצות את כל הזכאות להנחה טרם יתחשבנו הצדדים בעבור החזר מחצית מהחיוב.
כפי דרישת האם בתביעתה, ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות שאינן ממומנות באמצעות הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים בכפוף להצגת קבלות ו/או כל הוצאה רפואית מעבר להשתתפות הקופה כפוף להפניה או מרשם רפואי. באמירה הוצאות רפואיות חריגות, נכללות גם הוצאות לטיפול אורתודנטי, טיפול שיניים וטיפול נפשי ורגשי. במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, עלותה או ביצועה שלא באמצעות הביטוח הרפואי תכריע עמדת הרופא המטפל בקטין דרך קבע כאשר ראשית יש למצות את הטיפולים המוצעים במסגרת קופת החולים.
קצבת הביטוח הלאומי תשולם לידי האם ותתווסף לסכום המזונות תוך שעל האם לדאוג להפריש את שמחויבת היא לטובת חיסכון לכל קטינה.
דמי המזונות ישולמו לידי האם מדי 10 לכל חודש, בניכוי כל תשלום שנפרע בפועל.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה כפי המדד בהחלטה מיום 21.2.22, מדד חודש 02/2023 כפי שפורסם ביום 15.3.2022.
החיוב במזונות כל קטינה הוא עד הגיעה לגיל 18 או סיום לימודיה התיכוניים, המאוחר מבין השניים. מיום סיום החיוב במזונות המלאים ועד למועד סיום שירות הצבאי סדיר או שירות לאומי, יעמוד החיוב על שיעור של שליש מגובה החיוב במזונות ללא תשלום עבור הוצאות רפואיות או חינוכיות חריגות. ככל שהקטינה לא תשרת שירות צבאי סדיר או שירות לאומי, יסתיים החיוב במזונות עם הגיעו לגיל 18 או סיום לימודיה התיכוניים, המאוחר מבין השניים.
לסיכום
פסק הדין ייושם כאמור בסעיפים 36 ו – 67 לעיל.
לעניין ההוצאות – ההליכים נפתחו עוד במסגרת הליך יישוב סכסוך בחודש 04/2021 ובהעדר הסכמות בין הצדדים הוגשו התובענות ביום 29.11.2021. בתיק התקיימו 2 ישיבות מקדמיות וכן 2 ישיבות שמיעת הוכחות במהלכן כאמור נחקרו הצדדים והעו"ס לסדרי דין.
פסק הדין למעשה מקבל את התביעות באופן חלקי בלבד. תוצאת פסק הדין למעשה מקבלת את אשר נקבע זה מכבר במסגרת ההחלטות לסעדים זמניים הן במסגרת זמני השהות והן במסגרת חיובי המזונות וזאת לאחר שהתובעת היא זו אשר לא קיבלה את הקביעות במסגרת הסעדים הזמניים. נוכח האמור אין אני מוצאת לנכון לפסוק לטובתה הוצאות.
כל צד יישא בהוצאותיו.
בכל מסתיימים ההליכים שלפני.
המזכירות תסגור נא את התיקים.
מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, א' כסלו תשפ"ד, 14 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
