ס. מ,ע"י ב"כ עו"ד סאלח עבדאללה, ח. מ,ע"י ב"כ עו"ד שפיק מרעי, פסק דין

לפני הרכב כבוד השופטים:

חננאל שרעבי [אב"ד]

אספרנצה אלון

אריה נאמן

המערער

ס. מ

ע"י ב"כ עו"ד סאלח עבדאללה

נגד

המשיבה

ח. מ

ע"י ב"כ עו"ד שפיק מרעי

פסק דין

כב' השופט אריה נאמן:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 15.9.23 (כב' השופט ניר זיתוני), העוסק במזונות קטינים, במסגרתו חויב המערער במזונות שלושת ילדיו בסך 800 ₪ לחודש לקטין, כאשר בהוצאות החינוך והבריאות יישאו שני הצדדים בחלקים שווים.

לצורך הנוחות, המערער ייקרא להלן "האב" ואילו המשיבה תיקרא להלן "האם".

[הערה: ההדגשות בכל הציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]

להלן הממצאים העובדתיים הרלוונטיים לעניין מזונות הקטינים כפי שנקבעו בפס"ד קמא:

הצדדים הינם בני העדה הדרוזית;

גילאי 3 הקטינים כיום: בת בגיל 9.5, בן בגיל 8.5, ובת בגיל 6.5;

הכנסות הצדדים שוות ועומדות על 9,000 ₪ לחודש אצל כל אחד מהצדדים;

חלוקת נטל זמני השהות המפורטים בסעיף 38 לפסה"ד מביאה לכך שהילדים נמצאים אצל האב כ-65% ואילו אצל האם כ-35%; (וזאת בניגוד לטענת כל אחד מהצדדים בערעור, שניסה "למשוך את השמיכה" לכיוונו, ברם הואיל וזמני השהות המפורטים בסעיף 38 לפסה"ד מורכבים אצל כל אחד מהצדדים גם מחצאי ימים, חישוב משוקלל מעלה כי בכל תקופה של 22 ימים, חלוקת זמני השהות מביאה בגדול לחלוקה עפ"י האחוזים שציינתי לעיל);

צרכי הילדים עומדים על סך 1,200 ₪ לחודש לילד;

לממצאים העובדתיים הנ"ל יש להוסיף נתון רלוונטי בעל השלכה מכרעת שנלקח בשיקוליו של בימ"ש קמא בפסק דינו: הצדדים הינם בני העדה הדרוזית ועל כן הדין החל על הצדדים הינו הדין הדרוזי הוא חוק המעמד האישי של העדה הדרוזית בישראל (להלן: "הדין הדרוזי"), המטיל על האב חובה מוחלטת לזון את ילדיו, וללא קשר לגיל הקטין, ולא זו אף זו אלא שחיוב המזונות המוטל האב לא נפסק עם הגיע הילד לגיל בגירות ו/או סיום לימודים תיכוניים אלא לגבי בנים "עד שהבן הזכר יגיע לגיל שבו יוכל להתפרנס" ולגבי בנות "עד שהבת הנקבה תינשא" (לפחות לגבי בנות, תקופת החיוב במזונות לאחר הגיע הקטינה לגיל בגירות ו/או סיום לימודים תיכוניים, עשויה אפוא להימשך כמה שנים עד שתינשא…)

בשים לב לאמור לעיל, לאחר שיקלול כלל הנתונים, ובשים לב לדין הדרוזי החל מצד אחד, ולעקרונות בע"מ 919/15 מאידך (אשר בניגוד לטענת המערער איננו מבטל את הדין הדרוזי אלא חי לצידו כפי שנרחיב מעט ובתמצית להלן), פסק בימ"ש קמא כדלקמן:

האב ישלם לאם למזונות הילדים בגין זמני השהות אצלה (כאמור כ-35%) סך של 800 ₪ לחודש בגין כל ילד ובסה"כ 2,400 ₪;

תקופת חיוב המזונות לא תהא עפ"י הדין הדרוזי ("עד שהבן הזכר יגיע לגיל שבו יוכל להתפרנס" ו"עד שהבת הנקבה תינשא") אלא פחות מכך קרי עפ"י המקובל אצל בני זוג יהודים: עד גיל 18 ו/או סיום הלימודים התיכוניים עפ"י המאוחר, ובתקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי חיוב המזונות יעמוד על שליש בלבד;

מענק הלימודים מהמל"ל שייך לאם;

בהוצאות הבריאות והחינוך לרבות צהרון עד כתה ד' וקייטנה בחופשת הקיץ, יישאו שני הצדדים בחלקים שווים לאחר מיצוי "כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות והטבות", כאשר בפועל האם היא זו שתשלם לגוף הרלוונטי, והאב ישלם לאם את חלקו=מחצית מהיתרה שנותרה לאחר מיצוי "כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות והטבות".

נדגיש כי בימ"ש קמא ציין בפסק דינו במפורש כי רכיבי החלטותיו לעיל שוקללו, לא רק לאחר שעיין ושקל את טענות הצדדים בשים לב למכלול החומר בכלל התיקים לרבות התיקים הסגורים וכן הכנסות הצדדים בצד הוצאותיהם, אלא גם "בהתאם להלכה הפסוקה ולעקרונות שנקבעו בהלכה 919/15… בשים לב לגילאי הקטינים ונוכח הוראות הדין הדרוזי" (סע' 40 לפסה"ד) > היינו, בימ"ש קמא למעשה שיקלל את הוראות הדין הדרוזי (המטילות על האב נטל כבד יותר וארוך יותר) יחד עם העקרונות של בע"מ 919/15.

טענת האב המערער בתמצית הינה, שפסיקת המזונות איננה תואמת את בע"מ 919/15 בשים לב לשוויון בהכנסות הצדדים ולחלוקת זמני השהות אצלו כ-65% לעומת האם כ-35% ולטענתו לא היה מקום לחייבו כלל בתשלום מזונות לאם לאור הלכת בע"מ 919/15. ומה עם הדין הדרוזי החל על הצדדים? לטענת האב המערער מדובר ב"חוק ישן יחסית והוא חוקק כאשר הגבר בחברה הדרוזית היה המפרנס הבלעדי של המשפחה והאשה לא עבדה מחוץ לביתה והייתה עקרת בית בלבד" (סע' 6 לערעור).

לא ניתן לקבל טענתו זו של האב להרחיק מהצדדים את הדין הדרוזי החל עליהם ולבחון את סוגיית המזונות אך ורק בהתאם להלכת בע"מ 919/15 במנותק מהדין הדרוזי. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע מפורשות כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, …" > חוק זה, כמו גם הוראת סעיף זה, לא בוטלו מעולם, גם לא בבע"מ 919/15, ועל כן בנידונינו האב חייב במזונות ילדיו בהתאם להוראות הדין הדרוזי שהוא הדין האישי החל עליו, שכן הדין הדרוזי גם הוא לא בוטל עד היום ותוקפו עומד ואיתן, למרות טענת האב שמדובר ב"חוק ישן יחסית והוא חוקק כאשר הגבר בחברה הדרוזית היה המפרנס הבלעדי של המשפחה והאשה לא עבדה מחוץ לביתה והייתה עקרת בית בלבד"; אף אליבא דשיטת האב לנסיבות חקיקתו של הדין הדרוזי, משעה שהדין הדרוזי קיים ועומד בתוקפו, אין כל נפקות לנסיבות חקיקתו – זהו הדין וחובה על כולנו לכבדו.

עוד העלה ב"כ האב המערער טענה, כי הוראות הדין הדרוזי מתייחסות רק למצב שבו הילדים נמצאים אצל אימם: "באשר לדין הדרוזי, הוא מתייחס למצב שהילדים והבנות נמצאים אצל האמא, היא זו שמגדלת אותם והיא לא עובדת והאב צריך לזון את הילדים. אצלנו המצב שונה, הילדים לא נמצאים כל הימים אצל האמא. … לפי הדת הדרוזית ולפי חוק המעמד האישי, כשהילדים נמצאים אצל האמא חובת האבא לזון אותם, אבל במקרה שלנו הילדים נמצאים רוב ימות השבוע אצל האבא. … על פי הדין הדרוזי הנטל הוא על האב לזון ולכלכל את הילדים וכך עושה המערער. לדעתי כל צד צריך לכלכל את הילדים בימים שהם נמצאים אצלו" (פרוטוקול הדיון בפנינו).

לא ניתן לקבל "פרשנות" זו של ב"כ האב, שאיננה מעוגנת כלל במילותיו של הדין הדרוזי:

67 . "האב חייב בדמי מזונות, על שלושת סוגיהם, לילד הקטין והעני, בין שהוא בן זכר או בת נקבה, עד שהבן הזכר יגיע לגיל שבו יוכל להתפרנס ועד שהבת הנקבה תינשא"

.68 "האב חייב בדמי מזונות, על שלושת סוגיהם, לילד הגדול והעני שאינו מסוגל להתפרנס מחמת מום המונע ממנו להתפרנס, וכן בדמי מזונותיה של הילדה הגדולה הענייה, כל עוד שהיא אינה נשואה".

עינינו הרואות, כי הדין הדרוזי קובע את חובתו המוחלטת של האב לזון את ילדיו ללא קשר לחלוקת זמני שהות, בפרט בנידונינו שמשמורת הילדים – למרות חלוקת זמני שהות לטובת האב – לא נקבעה אצל האב אלא כנראה נותרה גם בידי האם (לא ראיתי כל תביעה למשמורת בבימ"ש קמא) והיא זו הדואגת למילוי צרכי הקטינים, למעט צרכיהם השוטפים בזמן שהותם אצל האב כ-65% מהזמן.

ומה עם הלכת בע"מ 919/15? טוען ב"כ האב כי יש להחיל את הלכת בע"מ 919/15 כמות שהיא על הצדדים דנן, למרות היותם דרוזים. קשה לקבל טענה זו כמות שהיא (להבדיל מהאמור בסעיף 8 להלן) ולו מסיבה אחת פשוטה: בע"מ 919/15 עסק ביהודים, כאשר לפי הדין האישי היהודי חובת המזונות מעל גיל 6 הינה מדיני צדקה, בעוד שחובת המזונות בדין הדרוזי הינה חובה מוחלטת. מעגל החיוב בדין הדרוזי, כמו גם בדין השרעי-המוסלמי, שונה ממעגלי החיוב שנמצא בדין האישי היהודי. הדין האישי היהודי מטיל על האב חבות מוחלטת לזון ילדיו עד גיל 6 בלבד, כאשר מגיל 6 ואילך החיוב הוא מדין צדקה. בעוד שהדין הדרוזי מטיל על האב חבות מוחלטת לזון את ילדיו בכל גיל, ואף לאחר הגיעם לבגירות ("עד שהבן הזכר יגיע לגיל שבו יוכל להתפרנס" ו"עד שהבת הנקבה תינשא").

ואכן בע"מ 919/15 קבע את הלכתו אך ורק לגבי ילדים (יהודים) מעל גיל 6 שבהם מקור החיוב במזונות לפי הדין היהודי הינו מדיני צדקה, בעוד בכל הקשור לילדים (יהודים) מתחת לגיל 6 שבהם מקור החיוב במזונות לפי הדין היהודי איננו מדיני צדקה (=אקוויוולנטי לילדים בדין הדרוזי בכל גיל), לא שינה בע"מ 919/15 את ההלכה הקיימת.

האם אין בכלל השפעה להלכת בע"מ 919/15 על ילדים של בני זוג שאינם יהודים המשתייכים לעדות אשר חל לגביהם דינם האישי? התשובה היא שבוודאי שיש השפעה: העקרונות של בע"מ 919/15 חלים גם על בני זוג שאינם יהודים כאמור, אולם מבלי להתעלם מהדין האישי-הדתי. ואכן בפועל בתי המשפט החילו את עקרונות בע"מ 919/15 על בני זוג שאינם יהודים כאמור, ברם לא בהתעלם מהדין האישי הדתי >> ראה למשל: תמ"ש (נצרת-כב' השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה) 37345-12-15 ר.א נ' שח.ח (25.09.18); תמ"ש (נצרת-כב' השופט מחמוד שדאפנה) 38928-08-15 י.א נ' ו.א (21.06.18); תלה"מ (צפת-כב' השופטת אביבית נחמיאס) 10888-02-18 פלוני נ' פלוני (4.9.19); וכן דבריו של חברינו, כב' השופט ניצן סילמן בבימ"ש זה ב-רמ"ש 18027-01-22 פלונית נ' אלמוני (30.1.22) (כאן ההדגשות הינן במקור): "עם זאת בדין קבע ביהמ"ש קמא כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך התייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עימם" ובהמשך: "…רוח העקרונות שהתוו בבע"מ 919/15 תוך התחשבות בדין החל על הצדדים…".

שיעור המזונות שנפסק ע"י בימ"ש קמא בנידונינו, כמו גם תקופת החיוב (שהינה פחותה מתקופת החיוב בדין הדרוזי, בוודאי לגבי שתי הבנות "עד שתינשא"), מיישמים כהלכה את רוח העקרונות שהתוו בבע"מ 919/15 תוך התחשבות בדין הדרוזי החל על הצדדים והתייחסות קונקרטית והוגנת במכלול הנסיבות דכאן.

עם זאת קיים עניין נוסף שלטעמי לא הובהר דיו בפסה"ד: בפסה"ד נקבע כי האם היא זו שתשלם בפועל את הוצאות החינוך למסגרת החינוכית והאב יעביר לה מחצית לאחר מיצוי "כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות והטבות" (עמ' 15 לפסה"ד סע' ג). כמו כן נקבע כי מענק הלימודים מהמל"ל שייך לאם (סע' ב שם).

סבורני כי יהיה זה נכון להבהיר ולחדד, כי מענק הלימודים מהמל"ל הינו בכלל ה"מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות והטבות" דהיינו גם מענק זה יקוזז מהוצאות החינוך ולפיכך רק במחצית מהיתרה לאחר קיזוז מענק הלימודים מהמל"ל יחויב האב לשלם לאם, כמובן לאחר מיצוי נוסף של "כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות והטבות" בנוסף למענק המל"ל.

לאור כל האמור אציע לחבריי לדחות הערעור, בכפוף להבהרה בסעיף 10 לעיל.

כמו כן אציע לחבריי כי בנסיבות העניין, וכפי שבימ"ש קמא לא ראה לנכון להטיל הוצאות בשים לב לנסיבות העניין, אף אנו לא נטיל הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

כב' השופט חננאל שרעבי, אב"ד:

אני מסכים.

כב' השופטת אספרנצה אלון:

אני מסכימה.

הוחלט פה אחד על דחיית הערעור, כאמור בפסק דינו של כב' השופט אריה נאמן, ובכפוף להבהרה בסעיף 10 לעיל.

כל צד יישא בהוצאותיו.

העירבון שהופקד בהליך על ידי המערער יוחזר לידיו, באמצעות בא כוחו.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, כ"ג אדר ב' תשפ"ד, 02 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.

ח. שרעבי, שופט

אב"ד

א. אלון, שופטת

א. נאמן, שופט