המאשימה
מדינת ישראל – פמ"ד
ע"י ב"כ עו"ד גאל נבון
נגד
הנאשמים
.1 פאיז עטיה – לא בעניינו
.2 ג'האד סעיד – לא בעניינו
.3 עלי נבאהין – לא בעניינו
.4 פלוני (קטין) – בליווי שב"ס
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד ג'ברין
גזר דין מושחר לנאשם 4
מבוא
1. נאשם 4 (להלן: "הנאשם") הודה בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום"), במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של הסתננות בצוותא חדא באישום הראשון, עבירה לפי סעיפים 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 ו- 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובביצוע עבירות של התפרעות בצוותא חדא ויידוי חפץ (אבן) אל עבר כלי תחבורה, עבירות לפי סעיפים 152, 29 ו-332א(א) לחוק העונשין באישום הרביעי.
2. מהחלק הכללי של כתב האישום עולה שהנאשם ושלושת שותפיו לכתב האישום (כולם יחד להלן: "הנאשמים") הם תושבי רצועת עזה ובמועד הרלוונטי לכתב האישום לא החזיקו ברשותם אישורי כניסה לישראל. כן עולה ש"צעדות השיבה" הן כינוי לעימותים ולהפגנות המוניות שנערכו בתוך רצועת עזה, בסמוך לגדר הגבול עם ישראל, וזאת בין היתר כנגד מדיניותה של מדינת ישראל כלפי תושבי רצועת עזה.
מעובדות האישום הראשון, המיוחס לנאשמים, עולה שעובר ליום 14.03.2023 נפגשו הנאשמים ברצועת עזה וקשרו קשר לבצע פשע – להסתנן לישראל. במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 14.03.2023 בשעות הערב, תצפתו הנאשמים אל עבר גדר המערכת של רצועת ישראל וצפון רצועת עזה.
למחרת בבוקר הגיעו הנאשמים סמוך לאזור הגדר ובהמשך טיפסו מעליה, נכנסו אל תוך שטח מדינת ישראל ובסמוך לאחר מכן נעצרו על-ידי כוחות הביטחון שהבחינו בהם.
מעובדות האישום הרביעי של כתב האישום, המיוחס לנאשם בלבד, עולה שבמהלך חודש פברואר 2022 הוא השתתף בהתפרעות אסורה במסגרת "צעדות השיבה" שהתקיימה בסמוך לגדר הגבול באזור צפון רצועת עזה. במעמד זה השליך הנאשם אבנים אל עבר כלי תחבורה- ג'יפ צה"לי שהיה בקרבת הגדר, באופן שהיה בו כדי לסכן את הנוסע בג'יפ או את מי שנמצא בקרבתו, או באופן שהיה בו כדי לפגוע בג'יפ בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד ובהלה.
3. במסגרת הסדר הטיעון, הצדדים הגיעו להסכמה עונשית סגורה ביחס לנאשמים.
בעניינו של נאשם 1 הצדדים עתרו במשותף להטיל עליו עונש של 36 חודשי מאסר ומאסר על תנאי, ובעניינם של הנאשם ונאשמים 2-3 הצדדים עתרו במשותף להטיל עליהם עונש של 18 חודשי מאסר ומאסר על תנאי.
המאשימה נימקה את הסדר הטיעון בעניינו של נאשם 1 בקושי ראייתי, ואת הסדר הטיעון בעניינם של נאשמים 2 ו-3 בכך שהעונש המוסכם תואם את רמת הענישה ביחס לעבירות אלו. כן נטען ביחס לשלושת נאשמים אלה שהם נעדרי עבר פלילי. ב"כ הנאשמים הצטרף לדברי המאשימה, והוסיף כי מדובר בנאשמים צעירים, וכי לא נגרם נזק כתוצאה ממעשיהם.
לאחר שנאשמים 1-3 אמרו את דברם, ואף הביעו חרטה על מעשיהם, דינם נגזר ביום בו הוצג הסדר הטיעון, תוך אימוץ העמדות העונשיות המשותפות של הצדדים כאמור בהסדר הטיעון.
הדיון בעניינו של הנאשם להבדיל, נדחה לצורך קבלת תסקיר לעניין העונש של שירות המבחן לנוער, וזאת בשים לב לכך שהוא היה קטין בעת ביצוע העבירות.
כאן המקום לציין, כי לנאשם 1 יוחס אישום נוסף ונפרד (האישום השני), פרט לאישום הראשון המשותף לנאשמים, בו יוחסו לו גם כן עבירות של יידוי חפץ אל עבר כלי תחבורה והתפרעות, ואולם בעניינו החפץ שהוא יידה היה בקבוק תבערה אל עבר ג'יפים צבאיים שהיו ליד גדר הגבול, ולא אבן כבעניינו של הנאשם. ההתפרעות אף היא עסקה בהשתתפות של אירוע "צעדות השיבה".
אף לנאשמים 2 ו-3, יוחס אישום נפרד, הוא האישום השלישי, במסגרתו יוחסו לאלה עבירות של התפרעות וניסיון לתקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות. עבירת ההתפרעות הייתה דומה לזו שעברו הנאשם ונאשם 1, היינו השתתפות ב"צעדות השיבה", שבמהלכה יודו אבנים לעבר כוחות צה"ל, ועבירת ניסיון תקיפת עובד הציבור בנסיבות מחמירות יוחסה להם בשל כך שבמהלך אותה התפרעות הם ניסו לתקוף את חיילי צה"ל ששהו בקרבת הגדר, בכך שיידו אבנים לעברם.
תסקירי שירות המבחן לנוער
4. בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן לנוער. XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX קטע מושמט]
בשים לב לכלל האמור, שירות המבחן לא בא בהמלצות טיפוליות בעניינו של הנאשם.
5. בדיון שהתקיים ביום 28.1.2024 עתרה ב"כ המאשימה שלא לטעון לעונש בדיון זה למרות שמדובר בטיעון במסגרת "הסדר סגור". זאת, משום שלדבריה "…התסקיר שהתקבל מעלה קשיים ומעלה מורכבויות ביחס לנאשם. התסקיר משקף תמונת מצב מדאיגה הן ביחס לעמדותיו של הנאשם והן ביחס לאי הבעת חרטה ולו במעט על המעשים…לאור האמור בתסקיר ומשעה שנתונים אלו לא הובאו בפנינו בטרם הצגנו את ההסדר העונשי, אני סבורה כי נכון יהיה לקבל עמדה של גורם ממונה בכיר בפרקליטות על מנת שנשקול את עמדתנו…ולכן, נבקש דחייה של הדיון…".
ב"כ הנאשם לא התנגד לדחיית הדיון כעתירת ב"כ המאשימה וזאת תוך שציין כי כלל הנתונים שהובאו בתסקיר עמדו לפני המאשימה עובר לגיבוש ההסדר. עוד הוסיף כי משיחה שערך עם הנאשם עלה ששירות המבחן שוחח עימו "דקה וחצי" וכן שהוא פחד מהשירות ולא הבין מה הם רוצים. כן ציין כי מחומר החקירה עולה שמטרת הסתננות הנאשם ויתר הנאשמים הייתה להיעצר בישראל וכי לא היה מניע בטחוני למעשיהם.
בהתאם לעמדת הצדדים הדיון נדחה לשמיעת הטיעונים לעונש ל-26.2.2024.
6. ביום 19.2.2024 שירות המבחן לנוער הגיש מיוזמתו תסקיר משלים. שירות המבחן לנוער הבהיר כי התסקיר הוגש לנוכח הטענות שעלו בדיון לפיהן נערכה עם הנאשם שיחה קצרה וכן שהנאשם פחד מהשירות ולא הבין מה הוא רוצה ממנו.
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
7. בדיון שהתקיים ביום 26.2.2024 הודיעה המאשימה כי היא עומדת מאחורי הסדר הטיעון אליו הגיעה עם הנאשם וכי היא תטען לעונש בהתאם לו.
קצינת המבחן חזרה על האמור בתסקיר האחרון שהוגש, וב"כ הנאשם מצדו מסר שהוא שוחח עם הנאשם שאמר לו שהוא, הנאשם, דווקא כן יצא מתאו והמתין עד שהחזירו אותו לתאו.
בשלב זה בית המשפט ביקש לבדוק עם ב"כ הנאשם ועם הנאשם עצמו את רצון הנאשם להיפגש עם שירות המבחן לנוער פעם נוספת, ואולם הנאשם לא היה מעוניין בכך משום שהדבר יצריך דחייה של הדיון והבאתו פעם נוספת לדיון ב"פוסטה" של שב"ס. הנאשם דבק בעמדתו גם לאחר שבית המשפט הבהיר לו את חשיבות העניין.
8. עובר לטיעון הצדדים לעניין העונש הבהיר בית המשפט כי לנוכח המפורט בתסקיר שירות המבחן לנוער הוא שוקל לסטות מהסדר הטיעון ולכן ביקש מהצדדים להתייחס בטיעונים גם לשאלה מדוע לא יהיה נכון לעשות כן.
9. ב"כ המאשימה טענה כי במסגרת ההסדר היא שקלה את העובדה שהנאשם עבר העבירות בהיותו קטין כבן 17, כי היא נעדר עבר פלילי וכי זו הסתבכותו הראשונה. כן ציינה שהנאשם הודה במיוחס לו, לקח אחריות וחסך זמן שיפוטי. עוד מסרה שנתנה דעתה להסדר העונשי אליו הגיעה עם יתר הנאשמים שהם בגירים, ובסופו של יום סברה שההסדר עם הנאשם הוא סביר.
ב"כ המאשימה הוסיפה כי המאשימה ערה לאמור בתסקיר לעניין עמדותיו של הנאשם וציינה כי "אין ספק שמדובר בעמדות קיצוניות וקשות", ואולם סברה שבשל נסיבות התיק, הענישה המוסכמת בעניין הנאשמים האחרים, הראיות בתיק שהתמקדו בנאשמים האחרים והנתונים שעלו במו"מ לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם והראיות, לא יהיה זה מוצדק לחזור מההסדר אליו הגיעה עם הנאשם.
10. ב"כ הנאשם הצטרף לדברי המאשימה
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
כי הנאשם נכנס לרשימת העצורים שהיו אמורים להשתחרר "בעסקה עם החטופים" אלא שהפעימה האחרונה של העסקה לא יצאה לפועל ולכן הנאשם לא שוחרר וכן שאם מישהו היה לוקח ברצינות את דברי הנאשם בפני שירות המבחן לנוער הוא היה נחקר מחדש והוא לא היה נכנס לרשימת המשוחררים בעסקה.
ב"כ הנאשם הוסיף כי ההסדר נומק גם בקשיים ראייתיים, כי יש לתת הדעת לגילו של הנאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, לכך שאין בעניינו הליכי שיקום בשל היותו תושב עזה ולכך שזו הסתבכותו הראשונה. כן ביקש לתת הדעת לענישה המוסכמת שהושגה בעניינם של יתר הנאשמים הבגירים.
11. הנאשם עצמו לא אמר דבר. זאת גם לאחר שנשאל אם הוא רוצה לומר משהו.
דיון והכרעה
12. לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, את טיעוני הצדדים ואת המפורט בתסקירי שירות המבחן לנוער, הגעתי לכלל מסקנה לפיה באופן חריג לא ניתן לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ולהסתפק בענישה שהתבקשה על-ידם.
13. כבר בפתח הדיון אציין, כי בהתאם להלכה הפסוקה בית משפט זה נוהג לכבד הסדרי טיעון ומתקשה הוא לזכור מקרה שבו חרג מהסדר טיעון שהוצג לפניו. זאת, גם מתוך ההכרה בחשיבות מוסד הסדר הטיעון וביתרונות הגלומים שבו, וראו בעניין ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.12.2002) (להלן: "הלכת פלוני").
לא זו אף זו, סבורני, כי הקפדה על ההלכות הנוהגות לעניין אימוץ הסדרי טיעון נכונה ביתר שאת בעניינם של נאשמים קטינים בשל השלכות ההליך הפלילי עליהם.
אם מצאתי חרף האמור שלא ניתן במקרה חריג זה לכבד את הסדר הטיעון, הרי שהדבר נובע מהמפורט בתסקירי שירות המבחן לנוער שהוגשו בעניינו של הנאשם, ואשר מלמדים על צורך חריג של מתן ביטוי מובהק ומוגבר לשיקולי הרתעת היחיד והמניעה הנדרשים במקרה זה, ביטוי שלא נמצא בעמדה העונשית של הצדדים.
14. כאמור, הנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירות, ומכאן שהוראות תיקון 113 לחוק העונשין אינן חלות עליו במישרין, כי אם הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער"). עם זאת, משאין כל מניעה להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים שבתיקון 113 גם בעניינם של קטינים (ראו סעיף 40טו לחוק העונשין), ומשסברתי שהדבר מתאים, גם לנוכח העובדה שהנאשם הפך בינתיים בגיר, מצאתי להתחשב גם בעקרונות ובשיקולים אלה ביחס אליו תוך התאמתם לענישת קטין.
15. במעשיו פגע הנאשם בערכים המוגנים של שמירה על ביטחון המדינה, שמירה על חיי אנשי כוחות הביטחון ושמירה על ריבונות המדינה.
16. מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו היא משמעותית. באשר לפגיעה בביטחון המדינה, הרי שזו באה לידי ביטוי בעבירת ההסתננות אותה ביצע הנאשם בצוותא עם אחרים באזור גדר המערכת שבין ישראל לצפון רצועת עזה, אזור שנמצא גם בתקופת ביצוע העבירה במוקד של חיכוך צבאי. לא זו אף זו, הפגיעה בביטחון המדינה הפכה משמעותית הרבה יותר עת ביצע הנאשם את העבירות של התפרעות ויידוי חפץ אל עבר כלי תחבורה. כזכור, הנאשם התפרע במסגרת "צעדות השיבה" שהוגדרו בעובדה 3 לכתב האישום כ"…עימותים והפגנות המוניות ברצועת עזה, בסמוך לגדר גבול רצועת עזה עם ישראל, וזאת בין היתר כנגד מדיניותה של מדינת ישראל כלפי תושבי רצועת עזה". הווה אומר, בעבירת ההתפרעות כשלעצמה, בנסיבות דנן, טמונים יסודות של פגיעה בביטחון המדינה. על כך יש להוסיף כמובן את העבירה של יידוי חפץ אל עבר כלי תחבורה, שבמקרה זה באה לידי ביטוי בכך שהנאשם השליך אבנים, במהלך אותה "צעדת השיבה" אל עבר ג'יפ צבאי שהיה בקרבת הגדר באופן כזה שסיכן את בטיחות הנוסע בג'יפ או מי שנמצא בקרבתו או כדי לפגוע בג'יפ בנסיבות שהיה בהן כדי לעורר פחד או בהלה.
במעשיו פגע הנאשם גם בערך המוגן של הגנה על ריבונות המדינה, ערך שהוא בעל משמעות יתרה בהקשר של חדירת תושבי עזה אל תוך ישראל בשים לב לחיכוך הצבאי שהיה קיים גם בעת ביצוע העבירות באותו אזור גבול, חיכוך שבא לידי ביטוי גם באותן הפרות סדר והתפרעויות המוניות ב"צעדות השיבה".
לצד כל האמור נתתי דעתי לכך שהפגיעה בערכים מוגנים במקרה זה לא היתה חמורה באופן חריג וזאת בשים לב לכך שהנאשם נתפס עם שותפיו לכתב האישום על-ידי כוחות הביטחון בסמוך לאחר שאלו נכנסו לישראל ובשים לב לכך שהאבנים שיידה הנאשם כלפי הג'יפ הצבאי לא פגעו ולא גרמו לנזק.
17. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נתתי משקל לכך שהנאשם ביצע את עבירת ההסתננות בצוותא עם אחרים, מה שמגביר את היקף הפגיעה בריבונות ואת הסיכון הנגזר מכך; לכך שעבירת ההסתננות בוצעה באזור גבול שבו היה חיכוך צבאי; לכך שעבירת ההסתננות בוצעה לאחר תכנון מוקדם שכלל גם תצפית מוקדמת אל עבר גדר המערכת וקשירת קשר עם הנאשמים האחרים כאמור בעובדות 1 ו-2 לכתב האישום; לפגיעה בריבונות המדינה כתוצאה מההסתננות; לפגיעה בעבודת כוחות הביטחון אשר הצריכה הסטת כוחות לצורך לכידת הנאשם ושותפיו; לנזק שעלול היה להיגרם כתוצאה מההסתננות וזאת גם בשים לב לכך שהיה צורך בכוחות ביטחון שיעצרו את הנאשם ושותפיו, והכל באזור שבו התקיים חיכוך צבאי; לנזק שנגרם לביטחון המדינה כתוצאה מהשתתפות בהתפרעות של "צעדת השיבה" על מאפייניה כאמור בעובדה 3 לכתב האישום; לפגיעה בביטחון המדינה כתוצאה מיידוי אבנים אל עבר כח צבאי; לכך שהנאשם לא יידה אבן אחת אל עבר הג'יפ, כי אם מספר אבנים; לכך שהנאשם יידה את האבנים אל עבר ג'יפ שהיה בקרבת הגדר ולא במקום מרוחק ממנה; לנזק שעלול היה להיגרם לחיילי צה"ל שהיו בג'יפ או לאלו שנמצאו בקרבתו, נזק שעלול היה להיות אף קטלני.
הנאשם אמנם לא הורשע בעבירה של מעשה טרור או בעבירה מתוך מניע גזעני, ואולם מהמעשים עצמם, ואף מדברי הנאשם עצמו לפני שירות המבחן (וכזכור הנאשם ביקש שלא לדבר לפני בית המשפט כשניתנה לו הזדמנות לכך), עולה שהנאשם ביקש לפגוע במדינה ובאנשי כוחות הביטחון שפעלו בשמה.
לצד זאת, נתתי כאמור משקל לכך שהנאשם ושותפיו נתפסו סמוך לאחר שנכנסו לתוך שטח ישראל; לכך שההסתננות עצמה לא היתה בצורה מתוחכמת או ייחודית, כי אם באמצעות טיפוס על הגדר ולכך שמעשיו של הנאשם לא גרמו בסופו של יום לנזק לגוף או לרכוש.
כן נתתי דעתי לכך שבכל הקשור לעבירת ההתפרעות, הנאשם היה חלק מהמון כאשר אין אינדיקציה שהוא היה מיוזמי ההתפרעויות או שארגן אותן ולכך שבעת ביצוע העבירות הוא היה קטין ולכן נכון אני להניח לזכותו שהוא הושפע במידת מה מהאווירה הכללית ששררה במסגרת אותו המון.
18. באשר לענישה הנוהגת אציין כי מן הסתם קיים קושי למצוא ענישה במקרים דומים של שילוב עבירות שכזה ועוד בעניינו של קטין. הצדדים עצמם לא הפנו לפסיקה.
עם זאת, במקרים קרובים, של ביצוע עבירות של יידוי אבן והתפרעות, בעניינם של קטינים, נגזרו עונשים מחמירים במקצת מהעונש שלו עתרו הצדדים. כך למשל, בע"פ 5124/23 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.10.2023) (להלן: "עניין פלוני") נדחה ערעורו של קטין שנדון ל-22 חודשי מאסר לאחר שהורשע, על-פי הודאתו, בביצוע עבירות של יידוי אבן והתפרעות, וכך גם בת"פ (מחוזי-באר שבע) 23280-07-21 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 7.12.2023) גזר בית המשפט המחוזי על נאשם קטין שהורשע בעבירות של יידוי אבן והתפרעות עונש של 22 חודשי מאסר.
ודוק, באותם מקרים לא הייתה הרשעה בעבירה החמורה כשלעצמה של הסתננות, עבירה שאותה ביצע הנאשם, ואשר העונש הנהוג בעניינה, כשהיא לבדה, הוא למצער של מספר חודשי מאסר, ובעיקר באותם מקרים לא התקבלו תסקירים כל כך קשים כמו שהוגשו בעניינו של הנאשם, כאלו אשר מצדיקים מתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעת היחיד והמניעה.
עוד אציין, כי הענישה באותם מקרים לא התייחסה לעבירות שבוצעו על-ידי תושבי רצועת עזה כלפי כוחות הביטחון.
19. באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה נתתי משקל להודאת הנאשם וללקיחת האחריות שיש בה גם כדי לחסוך בזמן שיפוטי, לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, לקושי של הנאשם ומשפחתו בריצוי מאסר, גם בשים לב לגילו הצעיר ולכך שהוא תושב זר.
נתתי משקל כמובן גם לכך שהנאשם ביצע העבירות עת היה קטין על הנגזר מכך.
עם זאת, יש לזכור כי הנאשם לא עבר העבירות עת היה "קטין צעיר", כי אם בגיל 17 ומספר חודשים, היינו בקרבה לגיל הבגירות. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, גם לנתון זה משמעות עת נבחנת קטינותו של הנאשם, וכפי שצוין בע"פ 7516/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.8.2013), פסקה 10:
"בנוסף, יש לתת את הדעת לגילו של הקטין, שכן אין דומה קטין שהיה על סף הבגירות במועד ביצוע העבירה כדינו של קטין צעיר יותר. כאשר מדובר בקטין המתקרב לגיל הבגירות, יינתן משקל מופחת לשיקולי הענישה הנוגעים לעבריינים קטינים".
וכן בע"פ 8197/22 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.11.2023), פסקה 28:
"אכן, יש להתחשב גם במידת בגרותו של המערער, אך לגילו בעת ביצוע העבירה יש משמעות רבה; לא ניתן לנהוג בבן 17 וחצי כאילו היה בן 15, וכפי שמורנו סעיף 25(ג) לחוק הנוער – "בקביעת עונשו של קטין יתחשב בית המשפט לנוער, בין השאר, בגילו בשעת ביצוע העבירה" […] שומה עלינו, בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 25(ג) לחוק הנוער, להתחשב בגילו, ולזקוף לחובתו את הסמיכות הרבה לגיל הבגירות בעת קרות האירוע הפלילי. כפי שציין בית משפט זה בעבר, "במסגרת שיקולי הענישה יש להידרש גם לגילו של העבריין-הקטין, ולשאלה האם הוא מצוי 'על סף הבגירות', כשאז המשקל שיינתן לעובדת קטינותו אינו כה דרמטי" […] אכן, לגילו של המערער, הסמוך מאוד לגיל הבגירות, נודעת השפעה ניכרת על העונש שראוי לגזור עליו. למסקנה זו יש בית אחיזה בחקיקה […] והיא כאמור עולה במובהק מן הפסיקה, אשר החמירה עם קטינים הסמוכים לרף הבגירות, יותר מאשר עם קטינים שביצעו עבירות בהיותם רחוקים מרף זה".
אם לא די באמור, כיום הנאשם כבר איננו בגדר קטין (כבן 18 וארבעה חודשים). הווה אומר, לא כל שיקולי הענישה החריגים בעניינם של קטינים נותרו בעניינו של הנאשם במלוא תפארתם (למשל החשש מפני השלכות קשות של עונש מאסר).
20. כידוע, ארבע תכליות עיקריות עומדות בבסיס הענישה. הגמול, השיקום, ההרתעה (של היחיד
והרבים) והמניעה.
אף בעניינם של נאשמים שביצעו עבירות כשהיו קטינים ארבע תכליות אלו עומדות בבסיס הענישה, ואולם האיזון ביניהם יכול להשתנות נוכח הצורך לתת משקל מוגבר לשיקול השיקום בעניינם של קטינים. ראו בעניין למשל ע"פ 2787/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.5.2012).
בענייננו, שיקול השיקום לא יכול להיות מוביל ואף לא בעל משקל של ממש בענישתו של הנאשם. זאת, לא רק לנוכח האמור לעיל לעניין גיל הנאשם בעת ביצוע העבירות וגילו כיום, אלא גם לנוכח חומרת העבירות שעבר הנאשם. בעניין פלוני הבהיר בית המשפט העליון, תוך הפניה לפסיקה אחרת, כי בעבירות מעין אלו שיקולי השיקום אינם חזות הכל ואף הוסיף שצדק בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל משמעותי לשיקולי השיקום בין היתר לנוכח חומרת העבירות (פסקה 9).
ואולם, בעניינו של הנאשם שיקול השיקום הפך פחות רלבנטי בעיקר לנוכח העמדות שהוא מביע, יחסו אל העבירות שעבר ושאיפותיו.
כזכור, שירות המבחן לנוער ציין שהנאשם אמר כי
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
שירות המבחן הוסיף עוד כי :
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX]קטע מושמט]
שירות המבחן התרשם שהנאשם
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
בסיום התסקיר שירות המבחן שב והדגיש כי
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
כזכור, הנאשם לא נפגש עם שירות המבחן לנוער כשזה ניסה לשוחח איתו בשנית, סירב להצעת בית המשפט לשוב ולהיפגש עם השירות, גם כשנמסרה לו חשיבות העניין, ובדברי הנאשם לעונש בחר למלא פיו מים ולא להביע כל חרטה על מעשיו, גם כאשר בית המשפט שאל אותו אם הוא רוצה לומר משהו.
עמדותיו של הנאשם ושאיפותיו, כפי שפורטו לעיל, לא רק שמחלישות הן עד מאוד מכוחו של שיקול השיקום כי אם מחזקות הן עד מאוד הצורך לתת ביטוי מוגבר לשיקולי ההרתעה והמניעה.
על מצב שכזה נאמר בע"פ 7416/15 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.5.2016), פסקה 15:
"יש לזכור, כי גם כשבענישת קטינים "רגילה" עסקינן, ושיקול השיקום מקבל על פי רוב את הבכורה, אין שיקול זה ניצב לבדו; וידועה בהקשר זה האמרה כי "קטינות אינה מקנה חסינות" מפני ענישה הולמת, לרבות בדרך של עונשי מאסר לריצוי בפועל (ראו למשל בע"פ 49/09, בפסקה 12). ואכן, לא אחת מוצא בית המשפט כי בנסיבות מסוימות נכון לתת משקל יתר לשיקולי גמול והרתעה גם אם קיים אופק שיקומי מסוים. לעתים גם השיקול השיקומי אינו רלוונטי בנסיבות המקרה (או למצער הוא בעל משקל נמוך מאוד), וזאת כאשר ההיתכנות לשיקומו של העבריין הקטין היא נמוכה. במצב זה באים לידי ביטוי שיקולי הענישה האחרים ביתר שאת".
סבורני שאין להקל ראש מחומרת הסיכון הנשקפת מהנאשם ומתפיסותיו האידיאולוגיות כפי שניתן היה ללמוד מטיעוני ב"כ הנאשם. לפנינו נאשם בגיר, אשר חרף גילו הצעיר ומעצרו במדינה זרה,
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
חזקה על שירות המבחן לנוער, כגוף מנוסה ומקצועי בעניין, שידע להבחין בין דברי רהב חסרי תוכן ואשר לא מלמדים באמת על התפיסות והמסוכנות של הנאשם שלפניו, לבין אמירות המשקפות נאמנה את ה"אני מאמין" של הנאשם שלפניו ואת המסוכנות הנשקפת ממנו.
בית המשפט סבור כי לאחר מתקפת הטרור הרצחנית שהגיעה מרצועת עזה ב-7 באוקטובר 2023 לא קיימת באמת הפריבילגיה להתעלם מאבחון מקצועי שכזה ביחס לנאשם שכבר ביצע עבירות ביטחון כלפי המדינה וגופי הביטחון, אשר הפך בינתיים לבגיר ואשר עתיד לחזור בקרוב לרצועת עזה.
כפועל יוצא, סבורני שיש לתת ביטוי מוגבר ומובהק בענישה לשיקולי המניעה וההרתעה האישית, שהם שיקולים צופי פני עתיד שנדרשים בעניינו של הנאשם.
לא למותר לציין, כי גם לשיקולי הרתעת הרבים תוקף בגזרה זו של עבירות. על כך נאמר בעניין פלוני 2, פסקה 8:
"לא פעם עמד בית משפט זה על אמת המידה המחמירה שבה יש לנקוט ביחס לעבירות של יידוי אבנים והתפרעות, בייחוד כשאלו נעשות על רקע לאומני ותוך הצטרפות לאירועים המוניים, כבמקרנו ראו מני רבים […] לא בכדי, אפוא, נקבע כי בנסיבות הנ"ל "יש לנקוט במדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה […] וכי התנהגויות אלו "צריכות לזכות בתגובה עונשית קשה וכואבת, ויהיה מוצאם של המתפרעים אשר יהיה. כך נוהגת מדינת חוק. כך זכאים לצפות כל הבאים בשעריו של בית המשפט".
21. ב"כ הצדדים נימקו עמדתם העונשית גם על בסיס הענישה של הנאשמים האחרים. באשר לנימוק זה אציין, כי אם מלכתחילה להדרגתיות בענישת הנאשמים שיצרו ב"כ הצדדים הייתה הצדקה, הרי שלאחר קבלת התסקירים בעניינו של הנאשם לזו כבר אין הצדקה. ב"כ הצדדים ביקשו במדרג שערכו לאזן בין הנאשם, שמחד היה קטין ומאידך ביצע עברה חמורה של יידוי חפץ, לבין נאשמים 2 ו-3 אשר מחד היו בגירים אך מאידך ביצעו עבירה קלה מזו שביצע הנאשם, של ניסיון לתקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות. נראה כי בשל איזון זה עתרו הצדדים בעניינם של הנאשם ונאשמים 2 ו-3 לעונשים זהים.
בעניינו של נאשם 1, שהיה גם בגיר וגם ביצע עבירה חמורה של יידוי חפץ, כמו הנאשם, אך בנסיבות חמורות יותר של בקבוק תבערה (שלא גרם נזק) הוסכם על עונש חמור כפליים מהעונש שלו עתרו בעניינם של יתר הנאשמים (36 חודשי מאסר).
בזמן עריכת ההסדר, ב"כ הצדדים לא היו מודעים לכך
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
נתונים אלו מצדיקים כאמור מתן ביטוי מוגבר לשיקולי ההרתעה, המניעה ואף של הגמול. ביטוי מוגבר שכזה לא היה קיים בעניינם של יתר הנאשמים. בעניינם של אלה לא הוצגה כל ראיה שמלמדת על תפיסות דומות ועל סיכון דומה. אכן, בעניינם לא הוגשו כלל תסקירי שירות מבחן ואולם אלה בחרו לנצל את ההזדמנות שניתנה להם והביעו במעמד הטיעונים לעונש חרטה על מעשיהם.
בהינתן העובדה שפער הגילאים בין הנאשם ליתר הנאשמים הוא לא משמעותי (של כשנתיים-שלוש), בהינתן דברי הנאשם עצמו בפני שירות המבחן לפיהם הוא לא נגרר אחר יתר הנאשמים, ובהינתן העובדה שהנאשם הפך בינתיים לבגיר, ובהינתן הצורך שנולד לאחר הצגת ההסדר במתן שיקול מוגבר לשיקולי ההרתעה, המניעה והגמול, שיקול קטינותו של הנאשם בעת ביצוע העבירה לא יכול עוד להצדיק כשלעצמו הותרת מדרג הענישה כמות שהוא.
חרף כל האמור אציין, כי גם אחר שמצאתי לסטות מהסדר הטיעון נתתי משקל בענישתו של הנאשם לענישה שהתבקשה בעניינם של כלל הנאשמים.
22. ב"כ הנאשם טען שחלק מנימוקי ההסדר הוא קושי ראייתי שהיה קיים בעניינו של הנאשם. המאשימה לא אישרה באופן מלא טענתו זו של ב"כ הנאשם כי אם ציינה שבמשא ומתן עלו גם טענות "באשר לפן הראייתי". התיבה "קושי ראייתי" היא לא בגדר מילת קסם שבכל אימת שהיא נאמרת ניתן להכשיר עתירה עונשית של הצדדים, אף שחזקה על הצדדים ובפרט על המאשימה שטענה שכזו לא נטענת ללא ביסוס.
בעניינו של הנאשם לא פורט מה טיבו של הקושי הראייתי ומה הייתה עוצמתו.
זאת, להבדיל מהטיעון שהעלתה המאשימה בטיעונים לעונש בעניינם של יתר הנאשמים לפיו : "נבקש לכבד את ההסדר ולציין שבאשר לנאשם 1, הצדדים הגיעו להסדר ולתיקון שנבע מבעיה ראייתית שקשורה בכך שלא היה תיעוד צבאי לכך שנפגע ג'יפ בזמנים הרלוונטיים מיידוי בקבוק תבערה" (עמ' 11 לפרוט' מיום 10.09.2023). טיעון שכזה לא נשמע כאמור בעניינו של הנאשם או בעניינם של נאשמים 2 ו-3.
מכל מקום, אף אם אכן היה קושי ראייתי, היה בו כדי להצדיק, לכל היותר, את העמדה העונשית שהוצגה, אך אין בכוחו עוד להצדיקה משהתוודענו לצורך במתן משקל מוגבר לשיקולי ההרתעה, המניעה והגמול בעניינו של הנאשם.
23. ב"כ הנאשם טען עוד, כי כבר בחקירותיו הנאשם מסר שהוא שהיד ומכאן שאין חידוש בתסקירי שירות המבחן אשר יכול להצדיק סטייה מהסדר הטיעון. סבורני כי יש לדחות טיעון זה.
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
לא בכדי המאשימה עצמה עתרה לדחות את דיון הטיעונים לעונש לאחר שהתקבל התסקיר הראשון "…התסקיר שהתקבל מעלה קשיים ומעלה מורכבויות ביחס לנאשם.
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
…לאור האמור בתסקיר ומשעה שנתונים אלו לא הובאו בפנינו בטרם הצגנו את ההסדר העונשי, אני סבורה כי נכון יהיה לקבל עמדה של גורם ממונה בכיר בפרקליטות על מנת שנשקול את עמדתנו…ולכן, נבקש דחייה של הדיון…".
24. הנה כי כן, אם מלכתחילה ההסדר העונשי שהוצג בעניינו של הנאשם יכול היה להתקבל חרף ההקלה העונשית שהייתה גלומה בו, סבורני כי לאחר שהתקבלו הנתונים שלא עמדו בפני המאשימה עובר להצגתו של ההסדר, הנתונים אשר עלו בתסקירי שירות המבחן על אודות עמדותיו של הנאשם
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX] קטע מושמט]
לא ניתן עוד להסתפק בעמדה העונשית עליה הסכימו הצדדים במסגרת ההסדר ביניהם.
הענישה שעליה הסכימו הצדדים לא מגלמת ביטוי מוגבר לשיקולי הרתעת היחיד והמניעה כנדרש בענייננו, שכן מלכתחילה לא סברו הם שיהיה בכך צורך. המאשימה כאמור הופתעה מהעמדות שבהן מחזיק הנאשם ומשאיפותיו לעתיד לבוא ולכן ביקשה לבדוק עמדתה ביחס להסדר עם קבלת התסקיר.
ביטוי מתאים לשיקולי ההרתעה האישית והמניעה, יחד עם יתר השיקולים הנדרשים לעניין, צריך להוביל לענישה חמורה הרבה יותר מזו שעליה הסכימו הצדדים, ענישה דומה לטעמי לזו שעליה הסכימו הצדדים בעניינו של נאשם 1.
25. אכן, המאשימה משיקוליה היא דבקה בהסכמות אליהן הגיעה עם ב"כ הנאשם במסגרת ההסדר גם לאחר קבלת הנתונים החדשים בדבר העמדות והשאיפות של הנאשם, וכמובן שאני מניח שכלל שיקוליה של המאשימה ראויים הם, ואולם לטעמי בהחלטתה זו לא נתנה היא את המשקל הראוי שיש לתת במקרה זה, בהינתן הנתונים החדשים בדבר עמדות הנאשם ושאיפותיו, לשיקולי הרתעת היחיד והמניעה. משאלו הם פני הדברים, בית המשפט סבור כי במקרה חריג זה, העונש המוצע במסגרת ההסדר לא מאזן נכונה בין האינטרס האישי של הנאשם לבין האינטרס הציבור, ומכאן שאין מנוס מלדחות את ההסדר, וכפי שנקבע בהלכת פלוני, פסקה 18:
"על בית-המשפט לדחות הסדר טיעון אם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה, גם כאשר התביעה פעלה בתום-לב. כך למשל, מסכימה המדינה, ועמדתה מקובלת עלי, כי אם לא נתנה התביעה משקל ראוי לשיקול רלוונטי מבין השיקולים הנמנים בין שיקולי הענישה המקובלים, ידחה בית-המשפט את הסדר הטיעון".
26. כידוע, על אף המגמה הכללית בדבר כיבוד הסדרי טיעון בית המשפט לא כפוף להסדר אליו הגיעו הצדדים, והדבר אף הובהר לנאשם, ואין בית המשפט בן חורין להתפרק מסמכויותיו ומאחריותו בגזירת הדין של נאשם, גם בהינתן הסדר טיעון.
הגם שכך, והגם שמצאתי שלא לכבד את הסדר הטיעון, מצאתי להתחשב לקולה גם בעובדה שהנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, גם בעונש שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר טיעון וכאמור גם בעונש שהוטל על יתר הנאשמים במסגרת אותו הסדר, שאלמלא אלה העונש שהיה מוטל על הנאשם היה חמור הרבה יותר. (ראו בעניין פסקה 24 להלכת פלוני).
27. לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם ואני גוזר עליו את העונשים הבאים:
א. 28 חודשי מאסר בפועל החל מיום המעצר.
ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום השחרור מן המאסר, שלא לעבורעבירת בטחון לרבות עבירת הסתננות או עבירת אלימות אחרת מסוג פשע.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט העליון.
ניתן היום, ח אדר ב' תשפ"ד, 18 מרץ 2024, במעמד הצדדים.
