עמית כחלון, תומר ביזוי, הכשרה היישוב חברה לביטוח, החלטה

27/07/2024
החלטה, הכשרה היישוב חברה לביטוח, עמית כחלון, תומר ביזוי

הסר פסק דין

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

לפני

כבוד השופט אילן בן-דור

תובעים

עמית כחלון

נגד

נתבעים

1. תומר ביזוי

2. הכשרה היישוב חברה לביטוח

צד שלישי

איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

תוכן

TOC o "1-3" h z u א. מבוא PAGEREF _Toc171962423 h 2

ב. ההליך PAGEREF _Toc171962424 h 3

ג. הרקע העובדתי שלא במחלוקת PAGEREF _Toc171962425 h 3

ד (1) תמצית הטענות העיקריות PAGEREF _Toc171962426 h 3

ד(2) ההסדר דיוני PAGEREF _Toc171962427 h 5

ה. סקירת הראיות PAGEREF _Toc171962428 h 5

ו. תמצית הסיכומים PAGEREF _Toc171962429 h 6

ו(1) תמצית הטענות בסיכומי התובע PAGEREF _Toc171962430 h 6

ו(2)תמצית טענות בסיכומי ב"כ הצדדים הקשורים לרכב השני PAGEREF _Toc171962431 h 6

ז. ההכרעה PAGEREF _Toc171962432 h 7

ח. הנימוקים להכרעה PAGEREF _Toc171962433 h 8

ח(1) הפן הדיוני PAGEREF _Toc171962434 h 8

ח(1) (א ) הפן הדיוני-כללי-סקירת הסוגיות שידונו PAGEREF _Toc171962435 h 8

ח(1)(ב) הפן הדיוני- ההסדר הדיוני מחייב ולפיו המחלוקת היא על האחריות לנזקי הרכב הראשון ולא על גובה נזקיו PAGEREF _Toc171962436 h 8

ח(1)(ג) הפן הדיוני- דין טענת חביב אסולין להידחות כי הטענה חורגת מהחזית שבכתבי הטענות PAGEREF _Toc171962437 h 9

ח(1)(ד) הפן הדיוני- תשלום מצד מבטחת לפני תביעה אינו "הודאה פורמאלית" המוציאה מהמחלוקת את סוגית אחריות המשלם . PAGEREF _Toc171962438 h 9

ח(1) (ה) הפן הדיוני – אי צירוף רכב רלבנטי בתאונת שרשרת מצד תובע מצדיק את הצירוף שלו כצד שלישי PAGEREF _Toc171962439 h 10

ח(1)(ו) הפן הדיוני- הפרת חובת התייצבות של עדמטעם מבטחת PAGEREF _Toc171962440 h 10

ח(2) הפן הראייתי PAGEREF _Toc171962441 h 11

ח(2) (א) הפן הראייתי הכללי : PAGEREF _Toc171962442 h 11

ח(2) (ב) תשלום לפני תביעה אכן מהווה הודאת בעל דין של המבטחת עצמהויש לה משקל המתחשב במאפיינים המיוחדים של הודאת בעל דין שהיא מבטחת שבעלת מומחיות בבירור החבות מכוח הדין המהותי . תשלום לפני תביעה יוצר גםלאור יחסי החליפות של מבטחת מול המבוטח הנחת אחריות גם מצד המבוטח עצמו PAGEREF _Toc171962443 h 11

ח(2)( ג) הודאת בעל דין שהיא מבטחת המגולמת בתשלום לפני תביעה אינה בעלת משקל מכריע וכשיש בירור הכרחי כמובן, לבחון את מכלול הראיות לצורך הכרעה בשאלת החבות PAGEREF _Toc171962444 h 12

ח(2)(ד) להבנת משקל הודאת בעל דין ,הגלומה בהודאת מבטחת לפני תביעה יש כמובן רלבנטיות וחשיבות גם להעדר מכתב דחיה או לנימוקים שבו או שבמכתב עם הודעת תשלום PAGEREF _Toc171962445 h 13

ח(2) (ה) ברגיל שאין צורך בזימון לעדות של נציגי המבטחת שביררו עבורה את החבות אך כל מקרה נבחן לנסיבותיו . PAGEREF _Toc171962446 h 13

ח(2) (ו) פגיעה מאחור יוצרת חזקת נהיגה חסרת זהירות לגבי נהג הרכב האחרון בשיירהלגבי הפגיעה בחלק האחורי ואינה חלה במישרין על פגיעה בחלק קדמי PAGEREF _Toc171962447 h 13

ח(3) הפן המשפטי המהותי – הכללים לבחינת האחריות הנזיקית PAGEREF _Toc171962448 h 14

ט . מן הכלל אל הפרט – הפן העובדתי שעל יסודו דין התביעה להתקבל כלפי מבטחת הרכב השלישי ולהדחות כלפי הצדדים הקשורים לרכב השני PAGEREF _Toc171962449 h 14

ט(1) על יסוד מכלול הראיות עלה שנהג הרכב השני נהדף על ידי נהג הרכב השלישי ואלמלא ההדיפה לא היה פוגע ברכב הראשון כעולה מהראיות שנשמעו באולם PAGEREF _Toc171962450 h 14

העובדה שנהג הרכב השני לא זכר מלכתחילה את מעורבות הרכב הרביעי לא גורעת ממהימנותו מגרעין הדברים שזכר PAGEREF _Toc171962451 h 15

עדות נהג הרכב השני אכן זוכה לתוספת ראייתית מסדרת ראיות חיצוניות PAGEREF _Toc171962452 h 15

ט(2) לצורך הממצאים די בראיות שנשמעו באולם , אך יש משקל גם להודאת בעל דין שמגולמת בהתנהגות המבטחת של הרכב השלישי ששלמה מחוץ לכתלים PAGEREF _Toc171962453 h 17

ט (3) הפן המהותי – אשם הרכב השלישי שהתנגש מאחור ברכב השני PAGEREF _Toc171962454 h 17

ט(4) הפן המהותי העדר אשם של רכב השני שהתנגש באחורי הרכב הראשון PAGEREF _Toc171962455 h 18

י .הנזק PAGEREF _Toc171962456 h 18

יא. סוף דבר PAGEREF _Toc171962457 h 18

א. מבוא

במקרה דנן ניטשה מחלוקת מרהסביב השאלות המרכזיות הבאות : א. מהי המשמעות הדיונית ,ומהי המשמעות הראייתית שיש לייחס לתשלום, שביצעה מבטחת לצד שלישי לפני התביעה במקרה שבו אחרי התביעה היא כופרת בחבותה. ב. כיצד להתייחס לכך, שהתובע שנהג ברכב הראשון בשיירה תבע רק את הרכב השני בשיירה ולא תבע מלכתחילה כלי רכב נוספים. השאלות האלה מתעוררות לצד שאלות רגילות הכרוכות בבירור החבות ושאלות דיוניות פרטניות נוספות.

באופן קונקרטי מדובר "בתאונת שרשרת טורית ". לאחר התאונה ולפני התביעה מבטחת הרכב השלישי בשיירה שילמה לבעל הרכב השני בשיירה גם בגין נזקי המוקד הקדמי אולם לאחר הגשתה טענה לגרסה עובדתית לפיה אין אשם לנהג הרכב השלישי

אקדים ואציין שכפי שינותח להלן גם אם בוצע תשלום לפני התביעה, הרי שלאחר תביעה, שבה מתבצע בירור באולם, תקבע בראש וראשונה התמונה העולה ממכלול הראיות כפי שהתבררו על יסוד כללי הראיות באולם. הודאת בעל דין, המגולמת בתשלום לפני תביעה מצד מבטחת ,אינה בעלת משקל קונקלוסיבי .אולם, הודאת בעל דין המגולמת בתשלום לפני תביעה מצד מבטחת היא הודאת בעל דין מסוג מיוחד הודות בין היתר לסדרת "מאפיינים מיוחדים" הבאים התורמים למשקלה: א. מבטחת היא בעל דין שחב מכוח הדין המהותי בבירור חבות לפני תשלום. ב. המבטחת מיומנת בבירור החבות הזה הואיל והוא מתבצע אצלה באופן סדרתי ולעיתים באמצעות חקירות פרטיות. ג. מבטחת אינה נוטה לשלם כמתנדבת ותשלום מצידה הוא כלל לאחר בדיקות מסודרות. ד. מדובר בהודאת בעל דין ייחודית כי על מבטחת חלה חובת הנמקה ועליה לציין למשל נימוקי סירוב מכוח הנחיית המפקח על הביטוח שקבלה תוקף בהלכת חביב אסולין. ה. מבטחת אינה יכולה בקלות להניח שאם שלמה בטעות יהיה לה ממי לגבות החזר.

ב. ההליך

עסקינן בתביעה, שהוגשה בטענה לזכות לפיצוי עקב נזק רכוש לרכב של התובע שהיה הראשון ב"תאונת שרשרת " שבה היו מעורבות לכאורה, ב"שרשרת טורית", שלוש המכוניות הקשורות לצדדים לתביעה. בשים לב לנסיבות פרטניות התיק מתנהל בסדר דין רגיל.

כתב התביעה המקורי, הוגש כבר ביום 12.8.19 מצד בעל הרכב הראשון בשרשרת, כאמור לעיל רק כנגד צדדים הקשורים לרכב השני שהיה מאחוריו, בלא לצרף צד הקשור לרכב השלישי שפגע ברכב השני מאחור.

בנסיבות אלה, נאלץ בא כוח הנתבעים 1-2 לצרף את מבטחת הרכב השלישי כצד שלישי ורק לאחר-מכן ביום 4.2.21 הגיש בעל הרכב הראשוןכתב תביעה מתוקן שבו צירף לראשונה גם את מבטחת הרכב השלישי.

בתיק הייתה סדרת מהמורות דיוניות ממנעד מצער ומגוון של בחינות. כך לאורך כל הציר הדיוני שנמשך בקדמי המשפט, בימי ההוכחות ואף בסיכומים. על "קצה המזלג" דובר בסיבות המשבשות העיקריות הבאות: א. איחורים של בעלי הדין למועדים שהוקצו ב. איחור בהגשת תצהירים בין היתר טענו שהאיחור נבע מתקופת הקורונה ג. אי התייצבות מצהיר שחייבה צו הבאה ד. אי התייצבות עד שהוא עובד של מבטחת שהותר לזמנו, לבקשת הצד שכנגד ללא תצהיר לצורך חקירה נגדיתה. הצגה לראשונה של ראיות מהותיות באופן ספונטני ביום הוכחות למרות שהיו כבר סמוך לאחר האירוע אצל תובע שאמור היה לגלותן קודם ו. התנהלות מרה וחריגה במהלך החקירות הנגדיותעל המהמורות הדיוניות ניתן ללמוד מהחלטות הביניים ומפרוטוקולים לפנים מהדין ,לא הוטלו הוצאות על אתר על מי מהצדדים .

ג. הרקע העובדתי שלא במחלוקת

בתמצית, לגוף הדברים אין מחלוקת שביום 22.4.19 בערב, בכביש מספר 2, באזור מחלף כפר שמריהו, התרחשה "תאונת שרשרת" שבה היו מעורבות גם שלוש המכוניות הקשורות לצדדים שלפניי. בחוליה הראשונה בשרשרת- היה הרכב של התובע שהוא מסוג טויוטה לקסוס מ.ר. 94-389-34 אשר ניזוק במוקד האחורי (הוא יכונה להלן גם: "הרכב הראשון"). בחוליה השנייה בשרשרת- היה רכב שבו נהג הנתבע 1, ושביטחה הנתבעת 2. מדובר ברכב מסוג הונדה סיוויק ומשנת יצור 2018 מ.ר. 242-65-701 (הוא יכונה להלן גם: "הרכב השני"). בחוליה השלישית בשרשרת- היה רכב שבטחה הנתבעת 3 שהיא גם הצד השלישי . דובר ברכב מסוג קאיה ספורטאג' מ.ר. 50-667-79. רכב זה ניזוק במוקד קדמי (הוא יכונה להלן: "הרכב השלישי"). לצורכי הנוחיות יכונו הצדדים גם לפי זיקתם לכלי הרכב.

על האמור אין מחלוקת "פורמאלית" כעולה מס' 3 לכתב התביעה המתוקן, וכן מס' 4 לכתב הגנה של הנתבעים 1 ו-2 ומס' 4 לכתב הגנה של הנתבעת 3.

אולם אקדים ואציין, כי לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 שהיא מבטחת הרכב השלישי צורפו שתי הודעות. ומשתיהן עולה שהיו מעורבות בתאונה ארבע מכוניות ולא שלוש .בהודעה בכתב יד נכתבו מתחת לכותרת פרטי כלי הרכב המעורבים : שדובר בפג'ו מ.ר. 27237001.

כעולה מהפתיח, לאחר התאונה, ולפני התביעה, מבטחת הרכב השלישי כבר שילמה גם בגין נזקים במוקד הקדמי של הרכב השני ולא רק בגין הנזק למוקד האחורי שלו. דובר בנזק ממשי כאמור לעיל וכעולה מהודעת תשלום מיום 21.7.19 ומחוות דעת השמאי שצירפו הנתבעים 1-2. על עצם התשלום לא הייתה מחלוקת אלא על המשתמע ממנו.

ביום 12.8.19 הוגש כתב התביעה המקורי רק נגד הצדדים הקשורים לרכב השני ולא נגד הצדדים הקשורים לרכב השלישי ותוקן רק לאחר ההודעה לצד שלישי כאמור לעיל.

ד (1) תמצית הטענות העיקריות

בכתב התביעה המתוקן, התובע טוען לזכות לפיצוי בסך של 40338 ₪ מהסיבות המרכזיות הבאות:

התובע, הוא הבעלים של הרכב הראשון, שהוא רכב מ.ר.24265701 מסוג טויוטה לקסוס שנת יצור 2015 ודגם luxury 300 H.

לפי טענתו, ביום 22.4.19 כשנסע בכביש מספר 2, הרכב הראשון, בלם ונפגע פעמיים. התובע טוען כי הרכב השני הגיח במהירות, בחוסר זהירות, ללא שימת לב לקורה בדרך ופגע בו מאחור וכי מיד לאחר מכן הרכב השני פגע בו פעם נוספת. (ס' 5(א) – 5(ג) לכתב התביעה).

התובע מציין, שהרכב השני, טוען שהרכב השלישי פגע בו מאחור והדפו לעבר הרכב הראשון ו"כל צד מטיל את האחריות על כתפי משנהו" (ס'5(ד) לכתב התביעה).

גם בכתב התביעה המתוקן התובע בחר שלא לצרף רכב רביעי שדבר קיומו עלה מצרופות כתב ההגנה של הצד השלישי .

במישור החבות- בכתב התביעה המתוקן, התובע מייחס אחריות באופן כללי לנתבעים עקב ביצוע עוולת הרשלנות מצד מי מהנתבעים. התובע טוען לרשלנות מלאה ו/או מכרעת של מי מהנתבעים שלטענתו נהגו בחוסר זהירות וברשלנות מחמת המעשים ו/או המחדלים שייחס להם בס' 7-(א) עד 7(ה) לכתב התביעה.

בנוסף התובע טען שהנתבעים הפרו חובה חקוקה, אך הפנה לסדרה ארוכה של חיקוקים בתקנות התעבורה, שכלל לא הובהרה זיקת חלק מהם לנסיבות העובדתיות המתוארות. (ראו למשל התייחסות בסעיף 7(ו) לתקנות הדנות בפניה ימינה (ת' 42) אך גם לפניית פרסה (ת' 44) ולנסיעה אחורנית (ת' 45).

לכתב התביעה צורפה הודעה של נהג רכב ראשון שנגבתה לכאורה רק ביום 10.6.19 כשהיא קשה לפענוח למרות שחובת הגילוי משמיעה מאליה חשיבות צירוף מסמך קריא.

במישור הנזק- התובע טוען לזכות לפיצוי לפי אומדן השמאי מטעמו בחוות הדעת שנערכה ביום 14.5.19 אשר צורפה לכתב התביעה. התובע מתאר כי מכר את הרכב ביום 4.11.19 כלומר כ- 6 חודשים לאחר התאונה.

יצוין שהתובע צירף בין היתר חוות דעת שמאי שנערכה ביום 14.5.19, כלומר ימים אחדים לאחר התאונה וכן זכ"ד שנערך לכאורה ביום 4.11.19 כלומר כ-6 חודשים לאחר התאונה ושעל פיו הרכב נמכר במחיר של 70,000 ₪ ובו יש גם התייחסות לתאונה.

לכתב התביעה המתוקן צורף בין היתר אישור על אי הגשת תביעה של מנורה חברה לביטוח בע"מ אשר בטחה את הרכב הראשון בתקופה הרלבנטית. למיהות המבטחת חשיבות בשים לב לטענות שהעלה ב"כ הנתבעים 1-2 להתנהגות מניפולטיבית מטעם התובע.

"הצדדים הקשורים לרכב השני" הגישו שני כתבי טענות: שהם כתב ההגנה והודעה לצד שלישי. לא ראיתי שהוגש מסמך נוסף כדוגמת כתב תשובה וגם לא הופניתי לבקשה שהוגשה בנוגע לכך.

הם כפרו בחבות ובנזק, וטענו שדין התביעה כנגדם להידחות על הסף, ולחלופין להידחות לגופה. וזאת, מחמת הסיבות העיקריות הבאות:

הצדדים הקשורים לרכב השני, טענו שיש לדחות את התביעה נגדם על הסף – כי לטענתם, מבטחת הרכב השלישי הודתה "הודאת בעל דין" בכך שהיא פיצתה על מלוא נזקי הרכב השני כאשר שילמה לנתבע 1 על נזקיו, ושילמה למוסך על הוצאות התיקון של המוקד האחורי והן של המוקד הקדמי של הרכב השני. (בפתיח כתב ההגנה לתביעה העיקרית).

הצדדים הקשורים לרכב השני טענו שיש לדחות את התביעה נגדם לגופה- מכתב ההגנה עולה טענה עובדתית ברורה שלפיה בזמן התאונה הרכב השני "לא יצר כל מגע" עם רכב התובע לפני שנפגע על ידי הרכב השלישי, ורק לאחר שהרכב השלישי הגיח ופגע בו מאחור הוא הדפו אל עבר הרכב הראשון ויצר את התאונה (ס' 4 לכתב ההגנה).

אגב מעבר לטענה ברורה כי הרכב השני נהדף על ידי הרכב השלישי קיים טיעון מעורפל הכולל טענות שקשה ליישבן האחת עם רעותה. שכן הנתבעים 1-2 טענו מחד גיסא שהייתה "אחריות בלעדית של נהג רכב איילון" כלומר אחריות בלעדית של נהג הרכב השלישי. אולם מאידך גיסא טענו לתאונה שהתרחשה "עקב רשלנותו הבלעדית ו/או העיקרית של נהג רכב התובע ו/או נהג רכב איילון". זאת בלא לפרט בהירות תשתית עובדתית ספציפית לטענה לאשם התובע (ס' 6 רישא לכתב ההגנה) ותוך רישום סדרה של מעשים ו/או מחדלים המיוחסים ל"נהג רכב התובע ו/או נהג רכב איילון" כלומר לכאורה בו זמנית לשני כלי הרכב הנוספים בשרשרת בלא לכתוב באופן בהיר אילו מעשים מיוחסים למי מהם.

המושג אחריות בלעדית מוציא לכאורה אחריות מאחרים, ואינו מתיישב עם הכלל שהיה כבר בס' 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות הקודמות") והשוו לנוסח המפורש בתקנה 27 לתקנות הנוכחיות ולדרישות מניסוח כתבי טענות באופן בהיר. קיימת חשיבות ותועלת ניסוח בהיר של כתבי טענות ראו למשל כב' הש' עמית בע"א 2161/11 דרור נ' פרץ, פס' 10 (פורסם בנבו, 5.2.2013) לפיו: "… ככלל, כתבי טענות אינם כתב סתרים בבחינת 'צפנת פענח'"; כב' הש' זילברטל ברע"א 2232/14 פלוני נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת, פס' 6 (פורסם בנבו,10.8.2014); כב' הש' גרוניס ברע"א 4553/14 ליבל נגד פרטנר (פורסם בנבו, 3.9.2014) שפסק הוצאות לטובת המדינה.

גם בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1-2 קיימת אי הבהירות גם בנוגע לטענה להפרת חובה חקוקה כי אין התייחסות המסבירה מהו החיקוק שהפרתו מהווה עילה להפרה הנטענת בס' 6 לכתב ההגנה.

במישור הנזקים – הנתבעים 1-2 הכחישו גם את הקשר הסיבתי שבין הנזקים לתאונה (סעיפים 7.2 וכן 7.3) הכחישו את שיעורם (סעיף 7.1) וטענו בין היתר שהיה על התובע לפעול להקטנתם (ס' 7.5).

לכתב ההגנה של הנתבעים 1-2 לא צורפה חוות דעת נגדית לחוות הדעת שהגיש התובע אך צורפה חוות דעת המתייחסת לנזקי הרכב השני.

לכתב הגנה מטעם הנתבעים -1-2 צורפה בין הודאה שגם היא לא לגמרי קריאה אך מתייחסת להדיפה .

בהודעה לצד שלישי – ששלחו הצדדים הקשורים לרכב השני – כנגד מבטחת הרכב השלישי הם טענו בין היתר כדלהלן: א. הרכב השני נפגע מאחור ונהדף מהרכב השלישי לעבר הרכב הראשון. ב. המבטחת של הרכב השלישי כבר פיצתה מצידה את הנתבע 1 על מלוא נזקין (ס' 4). בנסיבות אלה הכחישו את טענות התובע כלפיהם, אך טענו כי אם ימצאו אחראים, על הצד השלישי לשפותם במלוא הסכומים בהם תישא בצירוף של בין היתר הוצאות ושכר טרחת עורך דין (ס' 2-3).

מבטחת הרכב השלישי טענה שדין התביעה כנגדה ודין ההודעה לצד שלישי כנגדה להידחות תוך חיוב המגיש בהוצאות.

במישור החבות- מבטחת הרכב השלישי טענה, בין היתר, כדלהלן:

הרכב השני התנגש בתחילה ברכב התובע ורק לאחר מכן נפגע על ידי הרכב השלישי. מבטחת הרכב השלישי ציינה שכך גם טען בתחילה התובע(ס' 4 לכתב ההגנה לתביעה העיקרית וס' 3 לכתב הגנה להודעה לצד שלישי). מבטחת הרכב השלישי לא טענה לאשם מצד נהג הרכב הראשון בשיירה.

מבטחת הרכב השלישי שתקה כלפי הטענה הברורה בס' 4 להודעה לצד שלישי שלפיה פיצתה את נהג הרכב השני על מלוא נזקיו כלומר גם בגין המוקד הקדמי. דין שתיקתה דין הודיה כמעוגן במפורש בס' 83 לתקנות הישנות. יש כאמור כפירה באחריות. עם זאת, היא לא שלחה הודעת צד ד' בטענה לזכות בהחזר עקב תשלום בטעות.

בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי מבטחת הרכב השלישי טענה גם שדין התביעה נגדה להידחות על הסף כי לטענתה, התובע חף מכל אינטרס ואם תאומץ גרסתו, דין ההודעה לצד שלישי להידחות שכן לשיטתם מהתביעה עולה הודאה שהרכב השלישי הצטרף לתאונה כי הרכב כי השני התנגש בתחילה ברכב הראשון.

במישור הנזק – מבטחת הרכב השלישי – בין היתר כפרה בנזקים שנטען שנגרמו לתובע בקשר סיבתי בינם לתאונה ובסכומים שנאמנו בגינם (ס' 6 לכתב הגנה להודעה לצד שלישי)

יצוין כי במהלך תקופה בה התברר התיק דנן, מבטחת רכב השלישי לא פתחה הליך לקבלת החזר לסכום ששילמה בגין מוקד הנזק הקדמי ברכב השני ובשים לב לטענתה שגובה הנזק שנאמר אינו נכון (ע' 49 ש 34-26 לפרוטוקול) ובכל אופן כמפורט התרשמתי שלא היה תשלום בטעות אלא תשלום מוצדק זאת גם לאור הנעשה בין הכתלים.

לכתב ההגנה של המבטחת צורפו כאמור שתי הודעות נהג האחת מודפסת והשניה בכתב יד בשתיהן נטען כי הייתה הצטרפות לתאונה קיימת בין שתי המכוניות שלפניו אולם, נזכר במפורש הרכב הרביעי אשר פגע ברכב השלישי .

(2) ההסדר דיוני

בקדם המשפט הייתה הסכמה דיונית שלפיה: "המחלוקת היא אך ורק על האחריות כלפי התובע" (ראו ע' 12 ש 23 ל פרוטוקול הדיון מיום 26.12.22). זאת לאחר שקודם לכן, התנגד ב"כ הנתבעים 1-2 להרחבת חזית (ע' 5 ש 14 לפרוטוקול מיום 12.10.21).

לאחר מכן, הייתה התנגדות חד משמעית של בא כוח התובע לחזרה מהסדר זה משנאמר: "פרוטוקול מיום 26.12.22 עמוד 12, כתוב שהמחלוקת היא רק על האחריות כלפי התובע. (ע' 15 ש 5 לפרוטוקול מיום 5.7.23)בהמשך ראו גם ע' 42 לפרוטוקול מיום 15.2.2.4 שגם בו התייחס להסדר זה כדי לחדד שאין כל הסכמה לשינוי חזית בתוספת טענה לאחריות כפי התובע מחמת טענה שזגזג

ה. סקירת הראיות

הצדדים, הגישו תצהירי עדות ראשית של העדים שבשליטתם. בנוסף, הותרה העדת עדים שאינם בשליטת בעל הדין וזאת לב"כ הצדדים הקשורים לרכב השני שביקשו לזמן את הנציגים שבשליטת מבטחת הרכב השלישי משום הטענות הנסיבות המיוחדות והחריגות

מטעם התובע-( נהג הרכב הראשון) העיד אך ורק התובע עצמו מר כחלון. התובע לא זימן לעדות את הנוסעת שהייתה במכוניתו (על נוכחותה ראו ע' 74 לפרוטוקול). ביום ההוכחות הובהר שלתצהיר התובע לא צורפו ראיות חשובות אמד בדמות התמונותמזירת התאונה סמוך לאחר התאונה אשר בין היתר מצביעות על מעורבות הרכב הרביעי. נוכח מרכזיותן הותר להגישן. חקירת התובע הייתה ארוכה מאד (ע' 40 לפרוטוקול).

הצדדים הקשורים לרכב השני (הנתבעים 1-2)הגישו בנוגע להתרחשות בזמן התאונה תצהיר עדות ראשית אך ורק של הנהג תומר ביזו שאליו צורפו נספחים לגביהם נחקר (ע' 80 לפרוטוקול). אשתו וילדיו לא זומנו (ע' 90) עם זאת, הנתבעים 1-2 עמדו על זימון שני עדים שאינם בשליטתם אלא בשליטת מבטחת הרכב השלישי בהיותם עובדיה .

מבטחת הרכב השלישי – בחרה להגיש רק תצהיר עדות ראשית קצר של נהג מר ויסוסר הנהג. אשתו של נהג הרכב השלישי שנסעה לצדו לא זומנה להעיד למרות שמילאה את טופס ההודאה למבטחת (ע' 139 ש 1-5 לפרוטוקול).

מבטחת הרכב השלישי בחרה שלא למסור מיוזמתה דבר אודות בירור החבות שבהסתמך עליו, שילמה סכום ממשי לפני התאונה וגם בגין נזקי המוקד הקדמי. יתירה מכך גם לאחר שב"כ בהנתבעים 1-2 עמד על התייצבות עדים מטעמה להוכחות, התייצבה רק אחת משני העדים שנדרשו להתייצב והיא הגברת אורטל כהן שכמובן נחשפה לחקירה נגדית בהתאם לרע"א 7143/21 אריה בוריסי נ' יחזקאל קרטין (נבו 04.12.2022)‏‏ כמפורט להלן, מעדותה נלמד שבהליך המסודר לבירור אכן היה עד נוסף ולכאורה נדבך חשוב שמכונה "כחותם" מפי העדה

ו. תמצית הסיכומים

ו(1) תמצית הטענות בסיכומי התובע

ב"כ התובע שנהג ברכב הראשון טען שדין התביעה להתקבל במלואה בתוספת שכ"ט מהטעמים העיקריים הבאים: א. לגבי ההתרחשות ביום התאונה, הסתפק בלטעון כי מדובר בתאונת שרשרת כשמאחור נמצאים שני כלי הרכב הנוספים . ולטענתו האשם בהתרחשות התאונה הוא על מי מהנהגים אחריו . ב"כ התובע לא טען שהוכחה גרסה עובדתית מסוימת שהוכחה המצביעה על אחריות מי מהנהגים וטען שהתובע סיפר "כפי שהוא זוכר" (ע' 146-147).

ב"כ התובע טען, ש"את התובע לא מעניין" הריבים בין הנתבעים גם סביב השאלה אם לפני התביעה שולם לצדדים הקשורים לרכב השני בטעות או לא בטעות ( ע' 146).

ב"כהתובע התנגד בתוקף להעלאת כל טענה כנגד התובע עצמו מחמת אשם מצדו ב.לטענתו הטענות לא הועלו בכתב טענות בטפסי ההודעה או בתצהירים. לפיכך מושתקים מלטעון זאת עתה ואין מקום לשינוי חזית בדוק.

התובע טען שהוא זכאי לתשלום על פי דו"ח שמאי שלא נסתר ושאותו אף אחד לא ביקש לחקור. הוא ציין כי הוכיח שהרכב נמכר במצבו לפי זכ"ד שצורף לכתב התביעה המתוקן (ע' 147).

עוד ציין שהתובע זכאי להוצאותיו בגין התייצבות לכל אחד מ-7 הישיבות.

אקדים ואציין שב"כ התובע גם סיכם גם סיכומי תשובה – בהם בין היתר התנגד לכל שינוי חזית בין היתר בנוגע להתנהגות התובע לפני התאונה, אך גם לגבי הטענה שצריך היה לצרף את הרכב הרביעי והאחרון בשיירה. טען שחבריו אומרים מה שנוח להם לקבל את הגרסה.

ו(2)תמצית טענות בסיכומי ב"כ הצדדים הקשורים לרכב השני

ב"כ הנתבעים 1-2 טען שדין התביעה להידחות כנגדו ושיש לחייב בהוצאותיו בסך של 10,000 ₪ (ע' 147 וכן ע' 151 ש 23) ב"כ הנתבעים 1-2 התייחס לאופן התנהלות דיונית המכביד בהליך המשפטי כלשונו "כולם לא טמנו ידם בצלחת" ( ראו ע' 148 ש 2-10 וכן ע' 151ש 13-15) אך מחה במיוחד על אי התייצבות עד מטעם המבטחת שאכן זומן במפורש.

הוא ביקש להכריע בשלוש השאלות העיקריות הבאות : א. המהימנות כמסתבר ב. משמעות התשלום מהצד השלישי לפני הגשת התביעה ג. הנזק (ע' 148 ש 3-4) הוא טען בלהט שהתובע כן, התנהל כבעל עניין לא לתבוע את מבטחת הרכב השלישי .

לגבי נסיבות שאפפו את התאונה –נושא החזית, ב"כ הנתבעים 1-2 ציין את הנקודות העיקריות הבאות: מספר כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונת השרשרת, היה ארבעה ולא רק שלשה ופרטי כל כלי הרכב היו ידועים לתובע כבר מיום התאונה כפי שהתברר לראשונה ביום ההוכחות(זאת כפי שעלה מתמונות מזירת התאונה מיום התאונה שהוצגו מהפלאפון של התובע (ע 148).

ב"כ הנתבעים 1-2 ציין כי לפני התרחשות התאונה בין שלש המכוניות נושא התביעה , התובע נהג באופן לא זהיר כי "זיגזג" בין הנתיבים ולאחר-מכן בלם בלימה פתאומית בכביש מהיר ללא סיבה הנראית לעין. מכאן הוא מבקש להסיק יצירת סיכון קונקרטי אך גם טען ש"אדם מן הישוב לא יכול לצפות בלימת פתע ללא סיבה הנראית לעין". הוא הפנה לעדויות שלשת הנהגים ששם כל העדים העידו מזיכרונם ללא תיאום (ע' 149 ש 15).

ב"כ הנתבעים 1-2 טען שלגבי אופן ההתרחשות התאונה שיש לקבל את גרסת נהג הרכב השני ולפיה הרכב השני פגע ברכב הראשון רק כי נהדף . לטענתו, נהג הרכב השני הספיק לבלום, לחלוטין, ורק לאחר מכן הגיע נהג הרכב השלישי המבוטח בחברת איילון ופגע בו בעוצמה והדפו (ע' 149).

לטענתו גרסת הנהג השני נתמכת גם בראיות החיצוניות ובנסיבות הבאות: א. נזקי הרכב השלישי שהיו לפי עדות נהג הרכב השלישי ברמה של אבדן מוחלט (ע' 132 אכן העיד נהג הרכב השלישי העדד ויסוסר) ב. נהג הרכב השלישי נמנע מלהביא לעדות את הנוסעת שהייתה עמו ג. עדות נהג הרכב השלישי מצוי ראיה שמהווה "גולת הכותרת ". זאת הואיל ונהג הרכב השלישי השיב בחיוב לגבי האפשרות שהרכב השני בלם ואז נהדף על ידי השלישי שבו נהג (ע' 150 ש 14-18) ד.מבטחת הרכב השלישי שילמה לפני התביעה. ה. מבטחת הרכב השלישי לא שלחה מכתב דחיה הכולל טענה עובדתית, להצטרפות לתאונה קיימת ושאין לכך התייחסות במכתב התשלום (ע' 151). יוער, כי עתה בסיכומיו בחר ב"כ הנתבעים 1-2 לטעון למחיקת סעיפים מכתב הגנה כי מחמת "מניעות" שניתן לעגן לשיטתו בהלכת "חביב אסולין" .כלומר, לשיטתו הוא רשאי להעלות בשלב הסיכומים את טענת אסולין למרות, שלא הפנה לטענה דומה בכתב טענות. אקדים ואציין שכמפורט להלןבנסיבות שלפני אין לאמור במכתב תשלום כדי לחסום על הסף מבירור טענת ההדיפה אך בהחלטה יש בו רלבנטיות, שתידון בניתוח הודאת בעל דין שבהתנהלות בעל דין הוא מבטח, מחוץ לבית המשפט .ו. ב"כ הצדדים הקשורים לרכב השני גם טען שאין להסיק מעדות התובע את אשם נהג הרכב השני מהסיבות הבאות: 1. התובע לא הציג גרסה אחידה ולנוכח הבדלים גרסאותיו (ע' 150 ש 14-17) לגבי הבדלי גרסאות הוא בין היתר טען שהתובע טען שרכבו היה בעצירה, לאחר מכן שלל גרסה זאת כשאמר שיכול להיות שנפגע בתנועה. עוד הפנה לכך שהתובע זכר בעדותו לעומק רק את הפגיעה מהרכב השני בעדות וזהות הרכב היחיד שנכתב בהודעה רק לאחמ"כ נזכר היה למעשה גם רכב רביעיולא ידע לציין במדויק מספר מכות.

ב"כ הנתבעים 1-2 טעןבהרחבה נגד התנהלות ללא הצדק של התובע וזאת בניגוד מוחלט לטענת ב"כ התובע טען כי "לא מעניין את התובע כל הריבים בין איילון להכשרה"

בהקשר זה טעןכי ב"כ התובע צירף לכתב התביעה המקורי רק את הקשורים לרכב השני שהיה מאחוריו (בשרשרת טורית של תאונה)כי כי משרדו מייצג גם את מבטחת הצד השלישי וניסה "להעלים לא פחות את איילון מהתמונה" (ע' 148 ש -22). הוא הדגיש שהתובע צירף לבסוף את מבטחת הרכב השלישי רק לאחר שמטעם הרכב השני, הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד איילון, לרבות אסמכתא המעידה על תשלום של מבטחת הרכב השלישי של נזקיו של הנתבע 1.

הוא גם ציין לגבי אי צירוף הרכב הרביעישרק בישיבת ההוכחות נלמד שדובר בתאונת שרשרת שבה היו מעורבים 4 כלי רכב כלשונו: "והרכב הרביעי הוא אינו פלוני אלמוני הוא עצר מאחורי הרכב של הצד השלישי, אף הציב משולש סמוך לרכבו וכל פרטיו היו ידועים לתובע אולם יחד עם זאת, התובע באורח פלא, בחר להגיש תביעתו רק נגד הנתבעים ללא כל הצדק" (ע' 148).-

ב"כ הנתבעים מחה על התנהלות בהליך של מבטחת הרכב השלישי מהסיבות העיקריות הבאות : א.מבטחת הרכב השלישי כפרה באשם, לאחר שהוגשה התביעה למרות ששילמה את מלוא נזקי נהג רכב השני לפני שהוגשה התביעה (ע' 148) ב. מבטחת הרכב השלישי אמנם, טענה בישיבות הראשונות ששילמה בטעות לפני תביעה אולם היא לא הגישה הודעת צד ד', ואף לא הגישה תביעה להשבה במהלך כל התקופה הארוכה שחלפה (ע' 148 ש 30) ג. ביקורת חריפה מתח על שעד מטעם מבטחת הצד השלישי שהוא ראש מדור אצלה זומן במפורש, לבירור התנהלות שבסופה שולם לפני התביעה, אך בניגוד לדין ולמרות שהובהר שהוא עומד על התייצבותו העד לא הופיע תוך זלזול בוטה בחובתו(ע' 148 -149). ב"כ הנתבעים1-2 הבהיר שהעד צריך היה להיחקר משום תפקידו כמנהל המדור והצהרותיו ו(3) תמצית הטענות בסיכומי מבטחת הרכב השלישי

בסיכומי מבטחת הרכב השלישי (שהיא כאמור הנתבעת 3 והצד השלישי) הוא טען לדחית התביעה נגד הרכב השלישי והתייחס לשלושה רבדים: א.הרובד הראשון הוא נסיבות התאונה ב. הרובד השני הוא תשלום לפני התביעה והטענה שיש בו מניעה מכפירה בחבות ג.הרובד השלישי הוא תשובה לסיכומי חבריו ובהקשר זה התייחס גם לנזק.

ב"כ מבטחת הרכב השלישי טען לגבי נסיבות התאונה שברובד הראשון טען את הטענות העיקריות הבאות: א. הוא בין היתר ציין שהתובע העיד שזכור לו שחש בשתי חבטות ושקודם התנגשו בו ואח"כ בהם הפנה למקום בפרוטוקול בו השמיע העד התייחסות גרסה זאת. ( ע'152 ש 32-25 וע' 153). הוא בין היתר טען גם כי לא נגרם לרכב השלישי נזק במוקד אחורי מפגיעתה הרכב הרביעי שנחזה כאמור בתמונות מזירת התאונה(ע' 153ש' 14-20) ב. ב"כ מבטחת הרכב השלישי אף כפר בטענה שבתאונה נגרמו לרכב הראשון הנזקים לה טען ואף טען שההסכם למכר הרכב הראשון היה הסכם פיקטיבי. (ע' 153 28-30).

ב"כ מבטחת הרכב השלישי טען לגבי תשלום לפני התביעה שכונה כרובד השני את הטענות העיקריות הבאות: א. האמת העובדתית שהוצגה בדיון סותרת את התשלום לפני התביעה וכלשונו "העיד התובע שהוא חש שתי מכות ואם זאת המציאות אז האמת העובדתית היא ששני כלי הרכב אשמים" (ע' 153 ש' 30-31) ובהמשך הוסיף כלומר האמת העובדתית בפני בית המשפט סותרת את התשלום" (שם, ש' 34-35). ב. לא כפר בתשלום גם בגין נזק למוקד קדמי של הרכב השני אך טען שהיה תשלום חלקי (ע' 154) כי לא שולמה לנהג הרכב השני ירידת ערך ומכאן ביקש להסיק תימוכין לגרסו (ע' 154 15-17) ג. לגבי בירור התנהלות סביב תשלום לפני התביעה הוא לא התכחש לאי התייצבות עד שנדרש להתייצב אך טען שטענת ב"כ הנתבעים רדודה ולא עניינית כי הביא את העדה שסילק פועל את תביעה ושהיא הרלבנטית (עמוד 154ש 16-18). ד. ב"כ המבטחת כפר מכל וכל בניסיון לסמוך על הלכת אסולין ובין היתר ציין כי אינה חלה ביחסים בין מבטחת לבין צד שלישי התובע אותה מכוח היריבות הישירה (ע' 154 ש 18-20).

ב"כ מבטחת הרכב השלישי טען ביחס לסיכומי חבריו שכונו כרובד השלישי- שהוא "מתנגד לכל הרחבת חזית" וציין זאת בקשר לכך שלא הוגש כל כתב טענות כלפי נהג הרכב הרביעי וכי אף אין בכתבי הטענות התייחסות לפגיעה מרכב רביעי. לשיטתו התייחסות לרכב הרביעי ,אינה מוכיחה קשר לרכב השלישי וכי ב"כ הצדדים הקשורים לרכב השני אומר את מה שנוח לגרסתו (ע' 154).

ז. ההכרעה

לאחר ששמעתי את העדים, והתרשמתי מהם במישרין, ולאחר שבחנתי בזהירות את הגרסאות והתרשמתי ממכלול הראיות, שוכנעתי כי:

הרכב הראשון נפגע כי הרכב השני נהדף אליו ע"י הרכב השלישי וכי האשם רובץ במלואו, על הנהג ברכב השלישי.

לצורך מסקנה זאת די במכלול הראיות כפי שהוכח בתוך האולם.

סיוע לכך יש אכן בתשלום מבטחת הרכב השלישי לאחר בירור על ידי יותר מאדם אחד לפני תביעה.

אקדים ואומר שמקובלת עלי גרסת נהג הרכב השני שהואיל ולא נדרש לתשלום כלשהו מכיסו הניח אף אם בטעות, שקיבל את תמורת מלוא הנזק על מכוניתו.

במישור הנזק- יש לשלם כאומדן השמאי מטעם המבטחת.

לפיכך דין התביעה נגד הנתבעת 3 להתקבל ודין התביעה כנגד הנתבעים 1-2 להידחות.

להן אנמק את ההכרעה:

ח. הנימוקים להכרעה

ח(1) הפן הדיוני

ח(1) (א ) הפן הדיוני-כללי-סקירת הסוגיות שידונו

בפן הדיוני אתייחס לששת הסוגיות המרכזיות הבאות : א. לכך שיש הסדר הדיוני תוחם את הפלוגתות ושאין להתעלם מהמשמעות הנגזרת ממנו. ב. לכך שהתשלום מטעם מבטחת הרכב השלישי לפני התביעה אינה סיבה לדחייה על הסף של גרסתה כי אין המדובר ב"הודאה פורמאלית" ד.לכך שבשלב הסיכומים לא ניתן להעלות "טענת אסולין" במובנה הרגיל, אף אם יש לנימוקי מכתב הדחיה חשיבות לצורך בחינת משמעות הודאת בעל הדין הגלומה בתשלום לפני תביעה. ה. לכך שבחירת התובע שלא לצרף צד רלבנטי לתאונה בתאונת שרשרת שלא הותיר מנוס לצד שצורף מלשלוח הודעה לצד שלישי. ו. לחומרת הפרת חובת התייצבות מצד נציג מבטחת לדיון אליו זומן כדין.

ח(1)(ב) הפן הדיוני- ההסדר הדיוני מחייב ולפיו המחלוקת היא על האחריות לנזקי הרכב הראשון ולא על גובה נזקיו

בתיק גובש בקדם המשפט הסדר דיוני התוחם את הפלוגתות ועל פיו: "המחלוקת היא רק על האחריות כלפי התובע" (ר' ע' 12 ש' 23 ל פרוטוקול הדיון מיום 26.12.22).

ההסדר הדיוני הזה תחם את המחלוקת והוציא מתוכה כל טענה לאחריות של התובע וכל טענה כנגד הנזקים שהתובע ציין ולפיכך לא ניתן עתה ל"צרף למחלוקת" טענה שהוצאה ממנה ובהקשר זה אציין את ה נקודות הבאות:

ראשית, להסדר דיוני חשיבות רבה עוד לפני התקנות הנוכחיות והשוו כב' השופטת בן פורת בר"ע 330/85 מנחם אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, לט(2) 556 (1985)‏‏ "חרף הליברליות, בה נוהגים בתי-המשפט כדי לאפשר לפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת לעלות על שולחן הדיונים, אין נעתרים לבקשה לתיקון כתב-טענות – בעיקר לאחר שנערך כבר קדם-משפט – כענין שבשגרה." ומבחינה זאת צודק בא כוח התובע שמתנגד לכך שיש לייחס אחריות למרשו בגין נהיגת לפני התאונה או שיש לטעון נגד הנזקים בתביעה(ע' 147 לפרוטוקול). הסדר דיוני מחייב לאחר קדם המשפט לא הוגשה ולא התקבלה בקשה לתיקון כתבי הטענות.

שנית, ער אני לטענת ב"כ הנתבעים 1-2 לפיה גובה הנזק ככלל במחלוקת אך דינה להידחות מהסיבות הבאות: א. אכן, "נקודת המוצא" היא שאין צורך בהכחשה מפורשת לעניין דמי נזק וגם בלעדיה גובה הנזק נראה כשנוי במחלוקת (השוו בס'84 ו-85 סיפא לתקנות הקודמות ובת"א (שלום ראשל"צ) 5687-01-13 פלוני נ' חיים משה הנדלר (נבו 20.07.2017)( להלן:"עניין הנדלר") (פ'78)ב.אולם, נקודת המוצא אינה בהכרח "נקודת הסיום". הצדדים מוסמכים לגבש הסדר דיוני שונה. כך כאמור, היה במקרה דנן ולפי ההסדר שגובש המחלוקת היא אך ורק על האחריות וכלל לא על הנזק. כך סוכם בפשטות ובבהירות ביום 26.12.22 וביום 5.7.23 בא כוח התובע עמד במפורש על קיום ההסדר הדיוני (ע'15 לפרוטוקול הדיון).

שלישית, אזכיר מושכלת יסוד שלפיה בגדר הסדר דיוני רשאי צד, לוותר במפורש או מכללא על זכות או טענה ואף באופן חד צדדי. ויתור כזה מצדו אינו עניין של מה בכך. ההנחה היא שכל צד התייחס אליו ברצינות ומתוך ערנות לתוצאותיו. בפרט כשמדובר בצדדים מיומנים ומיוצגים. השוו משל כב' השופט אריאל בע"א 86 / 110 אברהם גברעם נ' יורשי המנוח שלום מנג'ם ז"ל ועיזבונו פ"ד מב (2) 193, עמוד 197 ( 14.6.88) ( להלן:"עניין מנג'ם") בו נאמר:" יש גם לראות בהתנהגות זו ויתור מצד הנתבעת על הפעלת סעיף 6ב; …..צד רשאי לוותר, בין במפורש ובין מכללא, על הוראה דיונית" ראה גם שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008) בעמודים 216-218.

רביעית, מעת שגובש הסדר דיוני יש להסדר השלכות דו כיווניות הכיוון האחד הוא כלפי הצדדים אך הכיוון השני הוא כלפי בית המשפט:

מבחינת הצדדים הרי שהתובעת ככל צד אחר רשאית לצפות ולדרוש כי ההליך ינוהל בהתאם למתכונת שעליה הוסכם. בעל דין, אינו רשאי בדרך כלל לחזור בו מהסכמה דיונית, או לסטות ממנה אלא בהסכמת הצד השני, או אם בית המשפט התיר לו לעשות כן השוו כב' השופטת רונן בע"א 8756/22 חאמד נ' נתשה, פסקה 13 ו (פסקה 13( להלן: "עניין נתשה") וכן ראו: ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171, 189 (1997); רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פ"ד נט(2) 198, 208 (2004); בע"מ 658/04 פלוני נ' אלמוני, פסקה 8 [פורסם בנבו] (31.5.2005); עניין שפירא, בפסקה ד(4)).

מבחינת בית המשפט – סברתי שאין בסיס בנסיבות שלפני להתערבות שיפוטית "על אפו וחמתו" של צד להסדר העומד על קיומו.לא ראיתי לסטות מהכלל שלפיו על בית המשפט לכבד הסכמה דיונית ולהימנע מלהתערב בה, כל עוד אין היא כרוכה בפגיעה בחוק, בתקנת הציבור, בזכויות מי מהמתדיינים או ביעילות ההליך השיפוטי ותקינותו ראו בעניין נתשה פ'13 וכן כב' השופטת רונן ברע"א 7760/23 רמי רז נ' יהודה יושיע (נבו 15.11.2023) לפיו ביהמ"ש רשאי להתיר סטייה מהסדר דיוני שהושג בין צדדים/להורות על ביטולו, רק במקרים חריגים בהם ישתכנע כי קיימת עילה של ממש המצדיקה להתעלם מהסכמות מפורשות וברורות אליהן הגיעו הצדדים. לא ראיתי שהוצגו "עילה ממשית או טעמים המצדיקים לאפשר לו לחזור בו מההסכמות הדיוניות המפורשות שהוא הסכים להן, או לסטות מהן" .

כתולדה מהחזית הדיונית שצומצמה בהסדר הדיוני אין מקום לדון עתה בטענות החורגות מההסדר ובהן הטענות החורגות הבאות:

כתולדה מההסדר הדיוני אין מקום לבחון את התנהלות ב"כ התובע אף אם הוא מייצג לפרקים את מבטחת הרכב השלישי. כזכור בסיכומיו , ב"כ הנתבעים 1-2 טען שאי צירוף מראש של מבטחת הצד השלישי שקשורה לרכבה השלישי בשרשרת,נועד"להעלים את איילון" כי ב"כ התובע מייצג לא אחת את מבטחת הרכב השלישי . כלומר טען ל"מניע זר" לעובדות.

הטיעון זה חורג מהפלוגתות שהוגדרו ואף אינו בחזית שהוגדרה . למעלה מהנחוץ אציין שאיילון בינתיים צורפה על ידי בא כוח התובע וגם לא הונחה תשתית לטענה שהיא בגדר השערה.

כתולדה מההסדר הדיוני אין מקום לטענה בסיכומים, הנסמכת עלברע"א 10641/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (פורסם בנבו, 4.5.2006) (לעיל ולהלן: "עניין חביב אסולין");כזכור, הצדדים הקשורים לרכב השני טענו בסיכומים כי מבטחת של הרכב השלישי מנועה מלטעון להצטרפות לתאונה קיימת מחמת הלכת חביב אסולין (ע' 150 שורה 34) וב"כ מבטחת הרכב השלישי התנגד לכך בתוקף ובין היתר טען כי הלכת חביב אסולין לא חלה כלפי הצד השלישי . לשיטתו "זו הלכה שנקבעה בין מבוטח למבטחת ולא בצד ג" (עמוד 154 ש 20-21) ראשית, על הסנקציה הכלולה בטענת חביב אסולין ראו בעניין הנדלרבפרק ז(1)(ג). שנית ומעלה מהצורך אציין שאין לצמצם את הלכת אסולין רק למישור היחסים מול המבוטח ראו כב' השופט זילברטל ברע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אייש (נבו 08.07.2014)‏) פסקה 9 סיפא): "עוד נאמר בהנחיה, כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה … ". בעניין חביב אסולין הסביר השופט א' רובינשטיין, כי הצורך בהנחיות הנזכרות בא לעולם בעקבות מקרים בהם לא נמסרה למבוטח עמדת המבטחת או שזו נמסרה ללא נימוקים, מצב אשר הקשה על המבוטח להתמודד עם טענות המבטחת ולשקול את צעדיו – אם לקבל הצעת פשרה, לנקוט בהליכים משפטיים וכדומה.

ח(1)(ג) הפן הדיוני- דין טענת חביב אסולין להידחות כי הטענה חורגת מהחזית שבכתבי הטענות

כאמור ההסדר הדיוני חוסם מהעלאת טענת חביב אסולין. אך מעבר לכך אין להעלות באופן האמור בסיכומים, את "טענת אסולין" כלפי מבטחת הרכב השלישי כי היא חורגת מהחזית שגדרו כתבי הטענות בהליך בין הצדדים המיוצגים. על המבחן לשינוי חזית ראו ברוזן צבי ההליך האזרחי 417 (2015), וכן בעניין הנדלר בפסקה 146 ולפיו: "גישה ראויה תחייב את בית המשפט, המתבקש להכריע אם הורחבה החזית, לשאול את עצמו: האם נתבע סביר הקורא את כתב התביעה יכול וצריך היה לצפות מראש את הטענות שהעלה התובע מאוחר יותר? אם התשובה היא בחיוב – הרי שלא שונתה החזית, אם התשובה היא בשלילה – הרי שמדובר בשינוי חזית, ואם מיחה הנתבע אין לאפשר לתובע להסתמך על הטענות החדשות. העובדה שבדיעבד ניתן לפרש את הטענות החדשות שהעלה התובע ככלולות במסגרת טענה מופשטת, כוללנית ועמומה שנטענה בכתב התביעה אינה צריכה להשפיע על התוצאה.""

צודק ב"כ מבטחת הרכב השלישי, שאין מקום לטענת חביב אסולין, לאור העמידה על העדר שינוי חזית עם זאת, צודק ב"כ הנתבעים 1-2 כשהפנה להנמקת המבטחת להעדר מכתב הדחיה הכולל נימוק סירוב ולאמור במכתב התשלום ולכך אתייחס בהמשך בבירור משמעות הודאת בעל הדין.

ח(1)(ד) הפן הדיוני- תשלום מצד מבטחת לפני תביעה אינו "הודאה פורמאלית" המוציאה מהמחלוקת את סוגית אחריות המשלם .

מבטחת הרכב השלישי, שילמה לפני התביעה בגין נזקי המוקד הקדמי אולם כפרה בכתב ההגנה באחריותה. הנני דוחה את טענת הנתבעים 1-2 לפיה יש בהודאת בעל דין מחוץ לאולם להוות עילה לדחייה על הסף הואיל והיא אינה הודאה פורמאלית באחריותה ולהלן אבהיר זאת:

במקרה דנן אכן, אין "מחלוקת פורמאלית" כי מבטחת הרכב השלישי שילמה לפני תביעה גם בגין מלוא נזקי הרכב השני. הנתבעת 3 אמנם הכחישה אחריות אך לא הכחישה ששילמה את נזקי הרכב השני. עובדת התשלום נזכרה בס' 4 להודעה שכלפיה הייתה "שתיקה" בכתב ההגנה. דין שתיקה לגבי התשלום כדין הודיה בעצם התשלום. כאמור בסעיף 83 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1084 (להלן:" התקנות הקודמות").

תשלום מצד מבטחת אכן מהווה הודאת בעל דין, מחוץ לכתלים אך אינו "הודאה פורמאלית" המוציאה עובדה מהמחלוקת ופוטרת מצורך להביא ראיות להוכחת אשם נהג הרכב השלישי. לפיכך על שולחת ההודעה לצד שלישי ועל התובעת נותר נטל הוכחה להראות את אחריות מבטחת הרכב השלישי. לעניין זה יפים גם כיום דברי כב' השופט מצא בע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שלום דמתי, מז(3) 156 (1993)‏ ( להלן: "עניין דמתי") פסקה7):" .. אבן הבוחן המסורתית היא, שרק הודאה "פורמאלית" (או "משפטית"), הנכללת בכתבי הטענות או הנמסרת בגדר הליך דיוני המיועד לכך…מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה. מהודאה כזאת אין בעל דין רשאי לחזור בו, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע לכך… התבטאות אחרת של בעל דין, לרבות עדותו שתוכנה מנוגד לעניינו או תומך בצדקת עמדתו של בעל הדין היריב, אינה נתפסת כהודאה "פורמאלית", אלא..כ"ראיה כשאר הראיות ונבין שאר הראיות",על מובנה ומשקלה של הודאת בעל דין ראו להלן בדיון בפן הראייתי".

לפיכך להלן נדון בבירור הדברים לגופם בפרט בשים לב לכך שבינתיים התובע עצמו צירף את הצד השלישי כנתבעת נוספת.

ח(1) (ה) הפן הדיוני – אי צירוף רכב רלבנטי בתאונת שרשרת מצד תובע מצדיק את הצירוף שלו כצד שלישי

ב"כ הצד הקשור לרכב השני טוען נגד ההתנהלות הדיונית שבה לכתחילה לא צורף צד הקשור לרכב השלישי ומקובל עלי שהיה מקום לצרף מראש את הרכבים שמאחוריו שמסתבר קשר סיבתי להתנהלותם ושבמקרה הזה מבטחת הרכב השלישי הייתה בוודאי בעל דין דרוש ונכון היה לצרפו מראש ואף היה טעם בצירוף הרכב הרביעי אלא שלבסוף הסתבר שהוא אכן לא תרם לתאונה לפניו .

לפיכך גם אם נמצא שאין לדון בטענה האישית כנגד ב"כ התובע שלפיה הוא לא צירף מ"שיקול זר" לעובדות ומחמת זהות המבטחת של הרכב השלישי ויוער שטענה זאת לא הוכחה הרי שיש חשיבות אחרת לטענה הנוגעת לאי צירוף הצד הרלבנטי על ידי התובע כנתבע וזאת כי משום כך נאלצו הנתבעים 1-2 להגיש הודעה לצד שלישי לצורך הצירוף ולשלם אגרה .

יצויין כי מקובל עלי שהנתבעים 1ו2 לא יכלו להניח שיצליחו לכוף על התובע לצרף את הנתבעת 3 וזאת מחמת הכלל שלפיו תובע הוא הבוחר בנתבע ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד, צירוף נתבע על אפו וחמתו של התובע הוא צעד חריג, יש סמכות לנקוט בו אך היא שמורה למקרים היוצאים מהכלל המצדיקים זאת או בהקשר זה למשל באלה: א. כב' השופט זוסמן בע"א 543/59 מדינת ישראל ואח' נ' טוב קיסלוג ואח', פד"י יד(2) 1165, 1171-1170 (1960) ב. כב' השופט סולברג ברע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' דוד רחמים, פסקה 14 (פורסם בנבו, 07.04.2016). ג. כב' השופט גרוניס ברע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז, פסקה 12 (פורסם בנבו, 01.04.2015)‏‏. ד. ת"ק (שלום באר שבע) 2665/08 מחסני חשמל בע"מ נ' פאני מקלר (פורסם בנבו, 12.03.2009).‏‏

יתירה מכך הודות לצירוף המבטחת של הצד השלישי להליך זה היה לתובע ממי להיפרע בגין נזקיו ובכך הועילו הנתבעים 1-2 לתובע.

ח(1)(ו) הפן הדיוני- הפרת חובת התייצבות של עדמטעם מבטחת

ראיתי להתייחס לבעייתיות בכך שעד מטעם מבטחת לא התייצב לעדות למרות שחויב לאחר דרישה מפורשת של בא כוח הנתבעים 1-2 הרכב השלישי על דרישה זאת ראו ל בפרוטוקול מיום 15.1.24.

בעולה מהנאמר בהמשך לטעמי, לא בנקל יזומן עד הנוגע לבירור חבות מצד מבטחת, אולםשמרגע שהעד שזומן הוא חב בהתייצבות בלא קשר לדרגת הבכירות. העדר התייצבותו בלא הסבר מתאים היא הפרת חובה מרכזית וצעד חמור שצפויות לו תוצאות מתאימות.

על חובת התייצבות ראו בתקנה 85(א) לתקנות סדר הדין האזרחי :" 85 .(א)עד שהוזמן למתן עדות לפי תקנות אלה, יתייצב לכל ישיבה שאליה יוזמן. "על משמעות הפרת החובה שהינה חשיפה לצו הבאה או לסנקציה עקב אי ציות ראו גם גם סעיף 73 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984 שכותרתו "כפיית ציות ועונש בשל אי-ציות". סעיף זה מסמיך את בית המשפט להטיל סנקציות על מי שהוזמן להעיד ולא התייצב, או מי שנצטווה להמציא מסמך ולא המציאו. בעל דין שעד קשור אליו ובמיוחד מבטחת, אינו יכול להתנער מכך בשל רצון בעל הדין בלבד ראו כב' השופט גרוסקופף רע"א 5361/23 סלקום ישראל בע"מ נ' השקמה אן. ג'י. אן. תקשורת בינלאומית 105 בע"מ (נבו 31.12.2023 ) (פסקה 19)ישנם מקרים בהם אין לנו אלא "להתבוסס ב'ביצת' ההליכים המקדמיים" פעם נוספת, שכן "לא ניתן להלום מצב שבו צד להליך מפר ברגל גסה החלטות שיפוטיות שהפכו חלוטות, ולא ננקטת נגדו כל סנקציה, רק בשל הרצון לשמור על יעילות הדיון; יעילות הדיון – כן, 'איש הישר בעיניו יעשה' – לא ולא" (רע"א 5443/21 ש.א. אתרים אספקה טכנית בע"מ נ' י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ, פסקאות 17-16 [פורסם בנבו).

דברים הנכונים ברגיל נכונים במיוחד לגבי תיק שהוא יחסית "ותיק" שהייתה בו הכבדה חוזרת ונשנית כאשר אי התייצבות צפויה להוביל להכבדה קשה נוספת.

לפיכך, ניתן להבין מדוע ב"כ הנתבעים 1-2 התרעם על כך שלא הגיעו דרש למחוק את כתב ההגנה של המבטחת של הרכב השלישי ציין במפורש שאינו דורש הוצאות והתפתח שמא "התלקח" דיון שהלהיט את הרוחות. נתנה החלטה על אתר ולפיה יש לאבחן בין הפרת חובת ההתייצבות לסעד המתאים בגינה לרקע ההתנהלות הקודמת ויריעת המחלוקתבתיק הותיק כתב הגנה לא נמחק והוכחות לא נדחו ועל מקום נקבע כי" יש הבדל בין ההפרה לבין הסעד, במקרה הזה בנסיבות שלפניי לא ראיתי אכן לפצל הוכחות אבל תהיה משמעות לעובדה שבחרו לא להביא עד אשר על פניו לפי דברי בא כוח הנתבעים 1 ו-2 היה עד חשוב לו ורשאי היה לחקור אותו בחקירה נגדית למרות שהוא זימן אותו כצד מטעם כביכול כעת יוזמתו בשים לב פסיקה כמדומני עניין בוריסי, בכל אופן הדיון יימשך ויתחיל ברגע זה."

ח(2) הפן הראייתי

ח(2) (א) הפן הראייתי הכללי :

בפן הראייתי, אתייחס לנוכח הטענות, ויריעת המחלוקת לסוגיות המרכזיות הבאות : א. נטל השכנוע שלאחר הכרעה במהימנות. ב. אופן בחינת העדויות המתבצע אגב הצלבה עם נתונים עובדתיים חיצוניים. ג.משמעות תשלום לפני תביעה, מצד מבטחת על רקע דין מהותיכהודאת בעל דין בעלת אפיון מיוחד, ומשקל מיוחד. ד. חזקה עובדתית שכונתה "תאונה מדברת" מדברת באופן ישיר ועוצמתי על פגיעה במוקד האחורי ולא על פגיעה במוקד הקדמי. ה. משמעות שיש לייחס להחלטת תובע המבוטח בחברת ביטוח מסוימת בחר שלא לתבוע רכב שלישי בשרשרת שמבוטח על ידי אותה חברה למרות שהיא שלמה את נזקי הרכב האמצעי בשרשרת. ו.עדות כבושה.

אכן כפי שציינו הצדדים בסיכומים קביעת ממצאים בעובדות שבמחלוקת, מותנית בראש וראשונה, בהכרעה במהימנות. רק לעדות מהימנה, נייחס משקל בשים לב לזיקתה לממצא. קביעת מהימנות כרוכה, ברגיל, בהפעלת מבחנים לא מתמטיים. נקודת מוצא חקוקה מצויה בס' 53 לפקודת הראיות נוסח חדש, התשל"א -1971 (להלן: "הפקודה"), ובס' 57 לפקודה המבהיר שבסתירות כשלעצמן, אין למנוע קביעת ממצאים. עדים אינם בבחינת "מכשיר דיוק אוטומטי", דברים שנאמרו באופן עקבי בפסיקה לגבי משפט פלילי יפים בבחינת קל וחומר למשפט אזרחי וראו למשל כב' השופט חשין בע"פ 100/55 מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 1218, 1224 (1955). ראו גם כב' השופט דנציגר בע"פ 5853/12 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 14.01.2013)9פסקה 11 )כב' השופט כבוב ע"פ 6038/21 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 05.01.2023( פסקה 58)‏‏ כידוע, לא ניתן לצפות ע"פ 100/55 מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד(ט) 1218, 1224 (1955)); וכאמור, סתירות כמעט תמיד יהיו בנמצא"

בחינת עדות נהג נעשית משתי נקודות מבט משלימות: הראשונה פנימית וכללית, השנייה פרטנית הבוחנת אותה בהשוואה לנתונים החיצוניים לעדות. על בחינה משולבת כזאת ראו כב' השופט דנציגר בע"פ ב269/12 מדינת ישראל נגד פלוני (פורסם בנבו, 18.10.2012) ( פסקאות 24-28). אף אם ישנה חשיבות להתרשמות ישירה חשוב לתור אחר ראיות נוספות להבהרת התמונה הכוללת והשוו למשל כב' השופט שלמה לוין בע"פ 4912/91 ירון תלמי נ' מדינת ישראל, מח(1) 581 (1993)‏‏(פסקה 5).

כשמדובר בנזקי רכוש לרכב לא אחת, בזהירות המתחייבת, בין הראיות החיצוניות בתי המשפט בוחנים גם את סימני הנזקים וראו סיכום בפסק דיני בת"א (שלום ראשל"צ) 21544-09-16 אילנה מאזיק נגד אברהמי ואח' (לא פורסם, 9.1.2019). בנוסף במקום בו מדובר בתאונת שרשרת הפסיקה לא אחת ייחסה משמעות ראייתית למה ששמע ומה שחש נהג הרכב הראשון שעל פי רוב הננו אדיש לשאלה מי הוא שישלם. השוו כב' הש' הס בתא"מ (שלום ת"א) 40058-02-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' נטליה גלוזמן (נבו 14.12.2015)‏‏ (פסקה 54). אגב, לא אחת יוחסה משמעות לעדות על דברים שנכנסו לחריג הרס גסטה המאפשר קבלת עדות, חרף היותה מפי שמועה, נוכח העובדה שאותה עדות ו/או אמרה, נאמרו בספונטניות לאחר ביצוע התאונה בהיעדר שהות לארגן את האמרה ו/או העדות. השוו בהיקש כב' השופטת בייניש בע"פ 1275/95 חיים בן חיים נסים נ' מדינת ישראל, נא(5) 359 (1997).ראו, תא"מ (ת"א) 53172-01-15 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שיווק ר.מ.ש. קניס בע"מ ואח' (ניתן ביום 7.5.17, פורסם בנבו).

במקרה דנן הצדדים הקשורים לרכב השני ראו לנכון להדגיש נתון חיצוני נוסף שהוא תשלום שבצעה מבטחת הרכב השלישי לפני הגשת התביעה לבית המשפט.

כאמור לגבי הפן הדיוני, עצם התשלום אינו הודאה פורמאלית באחריות אשר הוכחשה לאחר התאונהולפיכך נוצר הצורך בבירור התביעה וקם הויכוח לגבי מובן הודאת בעל הדין ששמגלם התשלום ומשקלה של ההודאה .

בהקשר זה אציין שלהודאת בעל דין אין בהכרח משקל אחיד ראו ציטוט שמובא על ידי כב' השופטת נאור לפיו" הודאת בעל-דין יכולה להיות כבדת משקל או פחותת ערך, מהימנת או בלתי מהימנת על בית-המשפט, הכל לפי נסיבות ההודאה ושאר הראיות במשפט' בע"א 9605/03 ד"ר משה יגלום נ' שר הבריאות, נט(5) 278 (2005) ( פסקה 10) ‏‏ ובאסמכתאות שם.

יש לזכור כי המבטחת משלמת למרות שלא נכחה בעת האירוע במקום התרחשות האירוע והיא עשויה לטעות .

אולם ל"הודאת בעל דין שבהתנהגות שגלומה בתשלום מצד מבטחת" גם בגין נזקים הכרוכים במוקד הקדמי יש לייחס לטעמי כנקודת מוצא משקל מתאים מחמת" סוג ההודאה" משלוש הסיבות העקרוניות הבאות בפרט בנסיבות שלפני:

הסיבה העקרונית הראשונה היא שמדובר בהודאת בעל דין מצד מבטחת שהיא בעל דין החב בירור של החבות אותו עליו לבצע לפי הדין המהותי כנגזר בעיקר מסעיפים 22-27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 ומדובר בבעל דין המיומן בבירור חבות שחזקה שביצע ועודנו מבצע לגבי סדרת מצבים והוא גם מצויד לצרכיו בסדרת אמצעים ובמקרים מסוימים אף מבצע חקירות פרטיות. הנחה היא שהתשלום מתבצע אך ורק לאחר שנחה דעתו של גורם מיומן זה כי התשלום נדרש אף אם אין בכך ראיה חד משמעית לכך שלא טעה.

הסיבה העקרונית השנייה שמדובר בהודאת בעל דין ייחודית גם משום ההנמקה שנדרש לתת להתנהלות בגדרה בגדר מכתב סירוב שלהעדר נימוק עובדתי מתוכו יש משמעות רה כעולה מהלכת חביב אסולין ומסדרת פסקי דין שנתנו בעקבותיה.

הסיבה העקרונית השלישית היא שלמבוטח עצמו יש מעמד לצורך התנגדות לתשלום כעולה מסעיף 68 לחוק.

במקרה קונקרטי זה המדובר בבירור חבות הנוגע לתשלום סכום שהוא גבוה יחסית לתיקי רכב.

אגב, תשלום מצד מבטחת מגלם במידה מסוימת הודאת בעל דין כשהמבוטח הוא בעל דין

טעם ראשון לכך שתשלום מצד מבטחת מגלם הודאת בעל דין של מבוטח- נעוץ בתשלום ההשתתפות העצמית של המבוטח. אם המבוטח עצמו הוא גם הנהג – הרי שתשלום מגלם הודאת בעל דין בחבות מי שהיה המעורב בתאונה שנקלטה בחושיו אם אינו הנהג הנחה היא שבירר מה התרחש למכוניתו אך יתכן שהוא נכון לשאת באחריות מגוון סיבות אחרות האדישות לעצם האחריות כמו למשל רצן שלא להעיד או אדישות לסכום ההשתתפות העצמית.

טעם שני כך שתשלום מצד מבטחת מגלם במידה מסוימת הודאת בעל דין של מבוטח נעוץ ביחסי החליפות של המבטחת והמבוטח ותתכן הודאת בעל דין הנובעת מיחסי חליפות כעולה מהגישה המרחיבה הנוהגת במשפט הישראלי להודאת בעל דין ועל כך ראו יניב ואקי דיני ראיות כרך ב 957(2020) שהתייחס לכך שהמשפט הישראלי אימץ כלפי המונח " הודאת בעל דין" גישה מרחיבה, וציין כי הודאת חוץ של בעל דין עשויה להיות הודאה אישית של בעל הדין או הודאה שילוחית. מדובר בהודאה של אדם אחר, שאינו בעל הדין, שהוא בעל זיקה שילוחית לבעל הדין בהליך, כגון זיקה שנובעת מיחסי חליפות, יחסי חבות או אחריות וכיו".

אציין כי קיום תביעה נוספת מצד רכב נוסף בתאונת שרשרת אינו מהווה כשלעצמו הצדקה לגרסה עובדתית שונה והפוכה מזאת שהצדיקה תשלום לפני תביעה לרכב אחר בשרשרת אף אם מהתביעה הנוספת נובע שיתכן מאחריותה נגזר נזק גבוה יותר. על כתב הגנה לשקף את העובדות כפי שעלו בבירור החבות מצד אותה מבטחת וברור שבנסיבות של בירור לפני חבות שהוביל לתשלום אין להצדיק תצהיר התומך בכתב הגנה שלא נסמך על עובדות אלה או בלי לברר מה העלה בירור העובדות. השוו כב' השופטת בר אשר בע"א (מחוזי י-ם) 44434-03-24 יורודרייב ניהול ציי רכב בע"מ נ' אסתר יובל (נבו 9.4.2024)‏‏( פסקה 13) "השני, אין מקום לכל טענותיה של המערערת, לכל תירוציה (המביכים, יש לומר) ולכל הסבריה בעניין הגשת כתב הגנה אשר אינו משקף את העובדות כפי שמסרה לה הנהגת מטעמה. אין אף תירוץ אשר בכוחו להצדיק הגשת כתב הגנה הנתמך בתצהיר בלי לברר את העובדות, תוך הטעיית בית המשפט ואולי אף תוך הבאה לניהול הליך סרק ולשמיעת הוכחות שלעתים ניתן להימנע משמיעתן".גם מסיבה זאת דומה שזומן העד שחתם על תצהיר האימות מטעם המבטחת.

ח(2)( ג) הודאת בעל דין שהיא מבטחת המגולמת בתשלום לפני תביעה אינה בעלת משקל מכריע וכשיש בירור הכרחי כמובן, לבחון את מכלול הראיות לצורך הכרעה בשאלת החבות

אולם, אין להפריז במשקל הודאת בעל דין הגלומה בתשלום מצד מבטחת אינה ראיה מכרעת כי אין להניח שהיה בהכרח בירור דקדקני ובהכרח מדויק של הנסיבות. מקובלת עלי הגישה שמבחינת שיקולי מדינות, אין להקשות על מבטחת ועל מבוטחים באופן גורף ונוקשה שיחייב מבטחת בבירור קפדני של כל טענה ושל "כל קוצו של יוד" כדי למנוע אי הגעה להסדרים. ראו בהיקש כב' השופטים ענבר שבח ושוחט בע"א (מחוזי ת"א) 31572-12-11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מרואן ג'למאנה (נבו 09.12.2012)‏.

גישה זאת גם מתיישבת עם מדיניות כללית למדיניות לפיה אין מקום לעכב תשלומים ללא סיבה או חס וחלילה מחמת סיבה אופורטוניסטית גם בתאונת שרשרת. כך למשל הועבר מסר לחברת ביטוח שמבטחת (במקרה) את כל המזיקים הפוטנציאליים בפוליסות נפרדות, להקדים תשלום פיצוי לניזוק ולא להמתין לתוצאת ההליך השיפוטי בשאלה איזה ממבוטחיה אשם: וראו תא"מ (שלום ראשל"צ) 37198-11-15 עליזה כהן נ' קרן רייכנר (נבו 10.09.2017)( להלן: "עניין רייכנר י") וכן תא"מ (שלום ראשל"צ) 9916-01-17 עסאי איבתיאסל נ' סמירה עמאש (נבו 19.11.2017) ( להלן: "עניין עמאש").

ח(2)(ד) להבנת משקל הודאת בעל דין ,הגלומה בהודאת מבטחת לפני תביעה יש כמובן רלבנטיות וחשיבות גם להעדר מכתב דחיה או לנימוקים שבו או שבמכתב עם הודעת תשלום

הודאת בעל הדין, של מבטחת המתבטאת בתשלום מצידה לווה במכתב המתייחס לתשלום .במכתב כזה צריך היה לכתוב אם תשלום הופחת מחמת הדיפה של רכב שלישי כי זהו הוא נימוק סירוב עובדתי, אף אם מספיק היה שירשם "באופן תמציתי אך נהיר ובהיר" במכתב שנשלח לאחר בירור החבות. על כך שהמדובר בנימוק שטעון פירוט ראו כב' השופט גרוסקופף רע"א 4009/19 חתמי לוידס חברי סינדיקט מספר 1414 ASC נ' מודיעין אזרחי בלדרות מאובטחת בע"מ (נבו 12.11.2019) ‏‏(להלן:"עניין סינדיקט") ( פסקה 14) וכאמור בעניין אייש צריך היה לכתוב אותו גם במכתב כלפי צד שלישי

העובדה שנימוק סירוב לא נכתב מקימה הנחה עובדתית שלא נמצאה סיבה לכתוב אותו גם אם אינהמאפשרת במקרה זה להחיל את הסנקציה שנותחה בהלכת חביב אסולין,

ח(2) (ה) ברגיל שאין צורך בזימון לעדות של נציגי המבטחת שביררו עבורה את החבות אך כל מקרה נבחן לנסיבותיו .

זהו המקום לומר שהכלל הוא שאין צורך בזימון לעדות של פקידים מחברת ביטוח אשר ביצעו בירור מחוץ לאולם זאת הואיל ומסתמכים על הבירור באולם .מרגע שיש בירור בבית המשפט הרי שהקביעות בגדרו מחייבות וגם מבהירות האם בירור החבות מצד המבטחת לפי חוק חוזה הביטוח וכל אשר נעשה בגדרו היה תקין.ואולם, לפרקים ובמקרים מיוחדים תתכן חשיבות לבירור כזה.

לצורך הסמכות לזימון העדים אזכיר את נקודת המוצא החקוקה שבס' 1 לפקודת הראיות שלפיו "(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא כשאין הוראה אחרת בפקודה זו. (ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך, או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת."

כעולה מס 1 (ב) לפקודת הראיות בית המשפט רשאי לסרב לבקשתו של צד לזמן עד מסוים לעדות אם מצא ש"אין בה צורך" או אם מצא שהעדות נתבקשה למטרה "שאיננה גילוי האמת" פסיקה הבהירה שבמצבים בהם "על פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות" הרי שיש לאשרה, ולצורך קביעה זו אין צורך להידרש "לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות" רע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר, [פורסם בנבו] פסקה 5 (22.11.2007); פסקה 5 וההפניות שם)."

עם זאת, יצוין כי כיום יש לבחון הדברים גם בראי עקרונות היסוד בתקנות החדשות והדבר מתיישב גם עם הפסיקה החדישה יותר שהבהירה כי "ככל שיפליגו המתדיינים למחוזות רחוקים, ויבקשו לזמן לעדות כפויה גורמים שאין זה נהוג וראוי להעיד אותם בהליכים כגון דא, ירבו המקרים בהם יאלצו בתי המשפט לעשות שימוש בשיקול דעתם, ולסרב לבקשות שאין להן מקום. והמקרה שלפנינו יעיד." כב' השופט גרוסקופף בע"א 1604/19 מדינת ישראל נ' פלונית (נבו 26.01.2021)(הערה רביעית).מקל וחומר שאין לאשר זימון נציגים בכירים בחברת ביטוח שאין להם זיקה אישית ושאין להתייצבותם טעם וזאת רק משום בכירותם וגם הסמכות לזימון עד כרוכה בשיקול דעת והשוו כב' השופט עמית בע"א 4810/15 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' י.י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ (נבו 11.8.2015)‏‏ "כמו כל סמכות המסורה לבית המשפט, גם הסמכות לזמן עד, אם לבקשת מי מהצדדים ואם ביוזמת בית המשפט, כרוכה בהפעלת שיקול דעת. ."

אולם, מקרה שלפני עקב נסיבות פרטניות חריגות, לא ראיתי לחסום מהבקשה להבאת שני העדים עליה עמד נציג הנתבעים 1-2 ועלה שגם במקרה הספציפי לא היה די באישור של הגברת אורטל כהן לתשלום אלא שנדרש אישור גורם נוסף שיכול היה לשפוף אור נוסף על ראיות שנאספו ושהצדיקו תשלום ממשי.

כעולה מהנאמר להלן נכון אני להניח שקיימת הימנעות מהעדת נציג המבטחת ויש ליחס להימנעות זאת מובן מתאים.

ח(2) (ו) פגיעה מאחור יוצרת חזקת נהיגה חסרת זהירות לגבי נהג הרכב האחרון בשיירהלגבי הפגיעה בחלק האחורי ואינה חלה במישרין על פגיעה בחלק קדמי

אגב לא סברתי שמבטחת ששילמה יכולה להסתתר מאחורי טענה ששילמה רק בהסתמך על חזקה עובדתית הניתנת לסתירה שכונתה "תאונה מדברת" לפיה "נהג זהיר אינו פוגע מאחור ברכב הנוסע לפניו, ועצם הפגיעה מלמדת, לכאורה, על אחריותו לתאונה" ראו כב' השופט שוהם בע"פ 4.498/14 ‏ שחר גרידיש נ' מדינת ישראל ( ‏13.5.2015) חזקה זאת אכן יוצרת הנחת אחריות ממשית יותר לחלק האחורי ולא בהכרח תסייע לחלק הקדמי חזקת "תאונה מדברת" מדברת ב"קול רם" בנוגע לנזקי המוקד אחורי אך לא כך לגבי נזקי המוקד הקדמי.

ח(3) הפן המשפטי המהותי – הכללים לבחינת האחריות הנזיקית

שלושת הנהגים שלפני כפופים, ככל נהג, למסגרת הנורמטיבית הכוללת את משטר האחריות שבפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"). בנוסף, אפנה בהיקש ובמישרין לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). באשר ליחס בין החיקוקים, אזכיר שתקנות התעבורה קובעות אמצעי זהירות, ומהוות ראיה לנורמת הזהירות בה כל נהג סביר צריך לנקוט. אולם, חובת הזהירות שלפי סעיפים 35 ו 36 – לפקודת הנזיקין אינה מתמצה במה שנקבע במפורש בתקנות התעבורה, שמייצגות אמצעי שהכרחי לנקוט. ראו כב' השופט בך בע"א 335/80 בריגה נגד מוסטפה, פ"ד לו(3) 32, 41 (1982): "העובדה, שהמחוקק או מחוקק המשנה קבעו בחוק או בתקנות אמצעי זהירות מסוימים לצורך ביצוע עבודה או פעולה כלשהן, אין פירושה, שבית המשפט לא יוכל לקבוע, כי מחובתם של הנתבע או הנאשם, המובאים לפניו, היה לנקוט אמצעי זהירות נוספים, אשר לא בא זכרם באותם חיקוקים."

יפים ונוקבים גם בעניין זה דברי כב' השופט מ.חשין בע"פ 01 / 8827 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל פ"ד נז (5) 506, ע' 518(13.7.2003)( להלן:"עניין שטרייזנט") :"28. הסדר החברתי ושיטת המשפט מניחים כי השכל הישר ידריך נהגים בנהיגתם לצפייה אימתי צפויה סכנה לעוברי דרך, וכך, משיעמדו על קיומה של סכנה ינקטו הנהגים אמצעי זהירות מוגברים במקום שתנאי הדרך מחייבים כי כך יעשו, עם זאת לעתים בוחר המחוקק שלא להותיר עניין זה לשיקול-דעתו של הנהג, ורואה הוא לנכון להכתיב כללי התנהגות שהכול חייבים לציית להם". הדברים נכונים בפרט בעידן בו תאונות מהוות רעה חולה שטרם נמצאה לה תרופה טכנית או טכנולוגית. כב' השופטת וילנר בהעמדה ע"פ 1802/17 ג'מאל אבו סיאם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.06.2018)‏.

ט . מן הכלל אל הפרט – הפן העובדתי שעל יסודו דין התביעה להתקבל כלפי מבטחת הרכב השלישי ולהדחות כלפי הצדדים הקשורים לרכב השני

ט(1) על יסוד מכלול הראיות עלה שנהג הרכב השני נהדף על ידי נהג הרכב השלישי ואלמלא ההדיפה לא היה פוגע ברכב הראשון כעולה מהראיות שנשמעו באולם

שוכנעתי שהרכב השלישי, אכן הדף את הרכב השני, לעבר הרכב הראשון, ושאלמלא נהדף לא היה הרכב השני פוגע ברכב הראשון.

לצורך הממצא זה די בראיות שהובאו, לבסוף, באולם. הבירור באולם, מצביע שאכן נכון היה על יסוד בירור החבות שמחוץ לאולם, לשלם נהג הרכב השני את מלוא נזקיו להלן אבאר זאת.

ראשית, ולהבנת ההתרחשות אציין את הנתונים הבאים הנוגעים לזירת התאונה ולמכוניות המעורבות

א. הוכח שבתאונה היו מעורבים ארבעה כלי רכב, אף אם החזית בין הצדדים משתרעת רק בין שלושה מהם. מעורבות הרכב הרביעי הוכחה בבירור משילוב עדויות בעל פה עם התמונות שצולמו בזירת התאונה הרכב הרביעי מופיע כשהוא תחום באמצעות "משולש אזהרה" מיתר המשתמשים בדרך. כמו כן, ראו גם עדות נהג הרכב השני ונהג הרכב השלישי. ב. לא הוכחה תרומה של הרכב הרביעי לפגיעה ברכב הראשון אף אם עלתה אפשרות שמכה מהרכב הרביעי נשמעה באוזני הנהג הראשוןג. התאונה התרחשה בכביש בינעירוני ד. בשעות היום. ה. שדה הראיה היה טוב, ללא הסתרה . המתרחש בכביש היה גלוי לעיני כל הנהגים.

שנית, לגבי התנהלות הנהגים בזירה עלו הנתונים הנוספים הבאים : ו. נהג רכב התובעת זיגזג, ובשלב מסוים, בלם באופן שהפתיע את הנהגים מאחוריו. ז. אולם, נהג הרכב השני הבחין בבלימה בלם בהתאם ולפיכך לא פגע בו. מדובר בבלימה שהפתיעה אך ניתן היה להבחין בה ולנהוג בהתאם. ח. נהג הרכב השלישי, נסע באופן לא זהיר, לפיכך לא הבחין מבעוד מועד במתרחש למול עיניו חרף שדה ראיה פתוח, והיעדר מניעה אובייקטיבית לראות ואז פגע ברכב השני בעוצמה שהדפה אותו לעבר הרכב הראשון.

הממצאים בדבר הדיפה של הרכב השני על ידי הרכב השלישי עולים ממכלול הראיות אך בראש וראשונה מעדות נהג הרכב השני, מר ביזו שלפיה פגע ברכב הראשון כי נהדף עליו. עדותו נחזתה כנה, מהימנה תאמה את הגרסאות קודמות שלו, שבכללן הודעתו ,שצורפה לכתב בהגנה, ואת תצהיר עדותו הראשית.

בקצרה, אציין מעדות נהג הרכב השני את העיקרים הבאים: א. עובר לתאונה המכוניות נעו בלא הפרעה ( ע' 83 ש 5-8) ב. הרכב הראשון, זיגזג בין הנתיבים ( עמוד 83 ש 30) או בתיאור דומה "סטתה כל הזמן ..כל הזמן הייתה בהתפזרות בין נתיבים ( ע' 82 ש' 10-14 ). על תיאור הזיגזוג חזר בעקביותג. לאחר מכן נהג הרכב הראשון בלם והפתיע את נהג הרכב השני כי כלשונו"עשה ברקס בלי שום קשר לתנועה"(עמוד 82) . כלומר אכן, לא הייתה לרכב הראשון סיבה נראית לעין לבלום (ע' 82 ש 11-14)) ג. ברם, למרות הפתעתו מבלימת הרכב הראשון נהג הרכב השני העיד שהספיק לבלום וסבר שהתאונה נמנעה אך אז נהדף מאחור וכלשונו: "אני רואה גם מה קורה מלפניי ואני רואה שהוא זז ימינה שמאלה, זז ימינה שמאלה ובאיזשהו שלב מהנתיב האמצעי שהוא מתחיל לזוז לנתיב הרביעי הוא עושה ברקס שאותו היה לי מאוד קשה לבלום והצלחתי לבלום מבלי אפילו לפגוע בו כמובן זה היה ברקס אתה יודע כולם באוטו, ברכב הזדעזעו והכל היה נראה בסדר ופתאום התנגשות מאחורה וזה כל הסיפור".(ע' 83 ש 18 ואילך)

על תיאור דומה נהג הרכב השני, חזר בכנות, ובעקביות גם בחקירתו הנגדית שבה אישרשהופתע ושבדיעבד היה מלכתחילה שומר על מרחק גדול יותר מהרכב הראשון ( ע' 42 ש' 8) והוא אף אישר את נזקי הרכב הראשון(ע' 412 ש 9-31). הוא אף ציין שביצע עצירה שהייתה "מאד חריגה לכביש מהיר" ( ע'88 ש 26) ותיאר אותה כעצירת חירום ( ע' 89 ש '20). עם זאת, עמד על כך שהיה במרחק האפשר עצירה אף לא ידע לציינו במדויק ודחה את הטענה שמדובר במרחק שלא אפשר זאת " אולי 200 מטר ואולי גם 100 ואולי גם 400 אז אני)" (ראו ע' 89 (

נהג הרכב השני סבר, כי עקב אי שמירת המרחק ממנו הוא נפגע מאחור מהרכב השלישי :"הייתה פה בעיה של מרחקים בגלל זה נכנסו בי בוודאי" (ע'90 ש19-20).

נהג הרכב השני, סיפר שלאחר התאונה, נערכה שיחה בין הנהגים. לפי עדות הנהג השני, לא היו חילופי האשמות( ע' 84ש 6-8).

נהג הרכב השני אף סיפר על ההתנהלות שהייתה לבירור החבות, לפני הגשת התביעה הזאת אשר הובילה לגרסתו, לכך שלא שילם מכיסו דבר תמורת התיקון של המכונית.הוא תיאר כיצד הגיע למוסך ומסר גרסתו לפקידה במוסך ( ע' 85 ש 10-14 וכן ע' 85 ש31-36 ) על יסוד המידע שהתברר קיבל את מלוא התשלום וגם בגין נזקי המוקד הקדמיוכלשונו :" לא הוצאתי כסף מכספי " (ע' 85ש 31-36).

העובדה שנהג הרכב השני לא זכר מלכתחילה בעדות את מעורבות הרכב הרביעי לא גורעת ממהימנותו מגרעין הדברים שזכר

אציין שנהג הרכב השני מר ביזו לא זכר בתחילה שהיו ארבעה מכוניות בשיירה, אך לאחר עיון בתמונות נהג הרכב השני נזכר בכך )ע' 37 ש 34-35). ודוק למעשה, עבור נהג הרכב השני לא הייתה משמעות למעורבות נהג הרכב הרביעי משהוכח שנהג הרכב הרביעי לא הדף לעברו את הרכב השלישי.

לא סברתי שיש בטענת מבטחת הרכב השלישי לשלול את המסקנה בדבר ההדיפה על ידי הרכב השלישי ואת העובדה שאכן הוכחה שפעלה נכון בתחילה כששלמה לרכב השני. ער אני לטענות הנוגעות לדקדוק באבחנה בין סוגי מכות ומרחקים. גרעין התיאור, לגבי הנסיבות שאפפו את הסיטואציה הרגעית והתאונתית עקבי ובהיר אך כמו שנאמר לא אחת אין לצפות מעדים להיות "מכשיר דיוק אוטומטי" למשל כב' השופט חשין בע"פ 100/55 מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 1218, 1224 (1955). ראו גם: ע"כב' השופט דנציגר בע"פ 5853/12 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 14.01.2013)9פסקה 11 )" כב' השופט כבוב ע"פ 6038/21 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 05.01.2023( פסקה 58)‏‏ ומכאן שאפשר להבין את סעיף 57 לפקודת הראיות קובע כי "סתירות בעדותם של עדים אין בהן כשלעצמן, כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו הסתירות". סתירות במקרים רבים עשיות להיות בל נשכח ,כי הכלל הוא שמהימנות עד תיפגע רק אם נפלו בעדותו סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת [ ראו למשל כב' השופט כבוב בע"פ 6038/21 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 05.01.2023( פסקה 58)‏‏ תירות כמעט תמיד יהיו בנמצא"

עדות נהג הרכב השני אכן זוכה לתוספת ראייתית מסדרת ראיות חיצוניות

עדות נהג הרכב השני אכן זוכה לתוספת ראייתית המגיע גם כדי "סיוע ראייתי" בראיות חיצוניות

עדות נהג הרכב השני זוכה בראש וראשונה לסיוע חשוב מעדות נהג הרכב השלישי מר ויסוססר, שבחקירתו הנגדית אישר אפשרות שהדף את הרכב השני כשאמר גם :"זאת אומרת יכול להיות שההונדה הספיקה לבלום ואז אתה פגעת אותה והדפת אותה? העד מר וייסווסר: כן."(ר'עוד ע' 142 ש 13-16 לפרוטוקול).

יתירה מכך, שלרכב השלישי נגרם נזק חמור: נהג הרכב השלישי העיד כדלהלן "עד כמה שזוכר לי האוטו הלך טוטאלוס…… אמרו לנו טוטאל ליאוס, טוטאל לוס מה אני צריך מה אכפת לי מחוות הדעת"(ע' 132 ש' 18).

תימוכין לנזק ממשי מצד הרכב השלישי ברכב השני ניכר בתמונות שהוגשו לבסוף, מזירת התאונה סמוך לאחר התאונה. התמונות האלה ממחישות, נזק חיצוני חמור הן למוקד הקדמי ברכב השלישי אשר פגע ברכב השני והן למוקד האחורי ברכב השני. את נזקי חזית הרכב השלישי ר' בנספח 6 להודעה שהוגשה בהסכמה מיום 15.2.24 על נזקי המוקד אחורי ברכב השני. ר' בנספח 8 להודעה זאת מיום 15.2.24 אך גם מחוות דעת השמאי מטעם הנתבעים 1-2 שמתייחסת גם לנזק ממשי במוקד הקדמי. וכאמור, שתי התמונות אמנם, צולמו כבר בזירת התאונה סמוך לאחר התאונה אך הוגשו למרבה הצער לראשונה רק ביום 15.2.24 לאחר שבאופן ספונטני עלה דבר קיומן מעדות התובע שאין כל הסבר לכך שלא טרח למסור אותן מראש או לגלות אותן מראש כנדרש בשלב הגשת כתבי הטענות. ודוק- הגשת הראיות, בשלב זה סוטה סטייה קיצונית, מסדר ההליך הראוי בהתחשב בזמן הציבורי, ומהווה שיבוש נוסף. אולם, בסדרת התמונות גלומות ראיות חשובות מאד ורלבנטיות לתאונה הזאת והתמונות הוגשו בהסכמה. מהתמונות אלה עולה בבירור לראשונה דבר קיום הרכב הרביעי כשהוא תחום על ידי משולש אזהרה לצד יתר המכוניות שמעורבות בתאונה. הוא אכן בר זיהוי.

אוסיף, כי נהג הרכב השלישי אף אישר זיקה של הרכב הרביעי אף אם הייתה לגרסתו מינורית,נהג הרכב השלישי לא שלל פגיעה ממנו במכוניתו אבל אישר שהרכב הרביעי לא הדפו לרכב השני ולפיכך לא הייתה רלבנטית לפגיעה בתובע:" עו"ד בוזגלו: אתה בתיאור שלך עכשיו אתה לא הזכרת את הרכב שהיה מאחוריך. העד מר וייסווסר: לא. עו"ד בוזגלו:הוא לא קשור לכל התאונה הזאת. העד מר וייסווסר:אני חושב שמינורי. עו"ד בוזגלו:מינורי. כב' הש' בן דור:מה זה נקרא מינורית? העד מר וייסווסר: אני חושב שהיא אפילו לא פגעה בי, אני לא סגור על זה. עו"ד בוזגלו:או-קיי. אם היא בקושי, אם אתה לא בטוח שהיא פגעה בך היא בטח לא דחפה אותך לרכב מקדימה. העד מר וייסווסר: לא." ( ע' 132 ש 1-3) .

אגב, גם מעדות נהג הרכב השלישי מתוארת התנהגות לא זהירה של התובע : "אוקיי, בבקשה. העד מר וייסווסר: עכשיו יש רכב שאני רואה אותו מזגזג ואני רואה סוג של עצירה פתאומית. כב' הש' בן דור:באיזה מרחק אתה ממנו מהראשון כשאתה רואה שאתה בעצירה פתאומית אם אתה זוכר לומר? העד מר וייסווסר:לא, אני יודע. עו"ד כחלון: אל תמציא… העד מר וייסווסר: לא, בדיוק לא רוצה להמציא לא יודע, לא אין לי, לא יודע. ( עמוד 129 26-29)

חיזוק מסוים נוסף לעדות נהג הרכב השני עולה מכך שנהג הרכב השלישי בחר שלא הביא לעדות את רעייתו שנסעה לצידו במכונית ומכאן עדה להתרחשות. קיימת הנחה שצד שנמנע מלהביא ראיה עשה כן כי הראיה ( ובמקרה זה "הרעיה" ) הייתה מעידה כנגד גרסתו לגבי נסיבות התרחשות התאונה. ההלכה הזאת שרלבנטית במשפטים אזרחיים ובפלילים כאחד והיא נתפסה מעין חזקה בעובדה והשוו כב' הש' חשין בע"א 2275/90 בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (1993). על העובדה שנהג הרכב השלישי נלמד מעדותו מעל הדוכן (ע' 129 ש' 33).

חיזוק זה לטעמי אינו מאד מרכזי גם בשים לב לכך ששאר הנהגים לא הביאו לעדות את בת הזוג שישבה לצידם אך יש הבדל מסוים כי אצל נהג הרכב השלישי אשתו היא אשר מלאה את טופס ההודאה למבטחת (עמוד 139 ש 1-5) לפרוטוקול.

כלומר המבטחת לא הביאה להעיד הן את העד העובדתי שדיווח לה על התאונה לצורך הבירור והן את החותם אשר מוסמך לבקר ולבדוק האם ובאיזו מידה לשלם.

לגבי גרסת התובע אוסיף בקצרה כי לא היה עקבי ומסר גרסה מתפתחת שכללה "עדות כבושה". א. התובע הציג גרסה שלא הייתה עקבית . בהודעה שמסר למבטחת בהזדמנות הראשונה שסמוכה לתאונה נדרש לרשם את תיאור נסיבות המקרה והתייחס רק לרכב שמאחוריו ולכאורה לחבטה אחת שהייתה בו: "נסעתי בנתיב השמאלי לכיוון דרום הייתי חייב להאט כי רכב לפניי האט ואז נכנס בי רכב מאחורה". (ר' את מה שהקריא ע' 20 ש 2 לפרוטוקול). טופס ההודעה שצורף לכתב התביעה המקורי היה למרבה הצער לא קריא וזאת למרות שהחובה לגילוי מוקדם משמיעה מאליה חובה לסריקה קריאה. ב.גם בכתב התביעה המקורי לאחר התאונה קיימת התייחסות רק לרכב אחד שרלבנטי לטעמו לפגיעה בו התייחסותו לרכב השלישי. ג. אולם, ולמרות האמור בהודעה בתצהירושנערך שנים לאחר ההודעה הופיע לראשונה תיאור חדש לפיו היה מעורב בתאונה רכב נוסף שהוא הרכב השלישי. בתצהירו עולה לכאורה תרומה מסוימת שהיא לטעמו מצד הרכב השלישי אף אם החבטה השנייה מהרכב השלישי הייתה לפי התצהיר חלשה יותר" בס' 4 לתצהיר נכתב "לפתע הרגשתי מכה חזקה בחלקו האחורי של רכבי ולאחר מספר שניות בודדות הרגשתי חבטה נוספת חלשה יותריתירה מכך הפעם כתוצאה מהחבטות רכבי נהדף קדימה". (ס' 5). ד. מדיון בהוכחות עלה לראשונה שהיה גם רכב רביעי וזאת מהתמונות מזירת התאונה עצמה. לא ברור מדוע לא הייתה התייחסות לפחות לקיום הרכב הרביעי אפילו בשלב התצהיר.

כעולה מהנאמר לעיל לא התעלמתי מעדות נהג הרכב הראשון שנדחתה לגופה אולם, אוסיף נוכח העובדה התובע לא מסר גרסתו הנוכחית בהזדמנות הראשונה, וחוסר עקביות הבולט התקשיתי לתת משקל רב לדבריו. אף נאמר זה מכבר שמשקלה של "עדות כבושה" הוא מועט בשל החשד המתעורר באופן טבעי לגבי היותה אמת . אף יש פסיקה שלפיה במשפט אזרחי קיים בעדות כבושה הנמסרת לראשונה בתצהיר טעם דיוני לדחות גרסה: א.על משקלה המועט של עדות כבושה ראו כב' השופט אדמונד לוי ע"פ 395/06 מיכאל חליסטוב נ' מדינת ישראל (נבו 16.11.2006): "אין חולק על כך שעדותו של המערער הינה בגדר "עדות כבושה" היות והוא לא מסר את גרסתו בהזדמנות הראשונה שניתנה לו. הלכה היא, כי ערכה הראייתי של עדות כבושה הינו מועט, כאשר לא ניתן הסבר מספק לכבישת העדות" (ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 284). בענייננו, לא נתן המערער הסבר מניח את הדעת לכך "ב. על עמדה שלפיה די בטעם דיוני שלפיו עדות נטענה לראשונה בתצהיר כדי לדחותה השוו כב' השופט מלצר בע"א 8650/08 בנימין רפאלוב נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (נבו 17.7.2013) (פסקה 16) "טענה לפיה המערער הותקף על-ידי אסירים אחרים לפי הוראתו של מי משלטונות בית הסוהר, נדחתה על-ידי בית המשפט קמא הנכבד, הן מהטעם שזו נטענה לראשונה בתצהיר עדותו הראשית של המערער – ודי בטעם דיוני זה כדי להביא לדחייתה (ראו, למשל: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, בפיסקה 56 לפסק-דינה של חברתי, השופטת ע' ארבל) – והן לגופה, מאחר שהמערער לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הניח תשתית ראייתית נאותה להוכחתה. גישה זו היא מבוססת, ולא מצאתי מקום להתערב בה."

לצורך הערכת משקל עדות התובע אציין שהתובע לא נתן טעם משכנע לשינוי גרסאותיו, ולעיתוי בו בוצעו השינויים וזאת גם לאחר שקיבל הזדמנות נדיבה לכך ( עמודים 61-62) : "כב' הש' בן דור: מה התבקשת לרשום בטופס? תסתכל, תיאור נסיבות המקרה אתה רואה את זה?הער מר כחלון: כן.כב' הש' בן דור: למה לא רשמת בזמן הטופס,הער מר כחלון: לא יודע. כב' הש' בן דור: בתור נסיבות המקרה? הער מר כחלון: לא יודע, אולי התרשלתי אולי כשרשמתי רשמתי את זה ככה בזריזות, לא ייחסתי חשיבות אין לי מושג למה. כב' הש' בן דור: אז מתי נוסף העניין הזה לחשיבות? הער מר כחלון: כנראה מתי ששאלו אותי. עו"ד דמנד: ממש לא, אתה תבעת רק את הרכב מאחוריך ואני פעלתי לתקן להוסיף את איילון, אתה העלמת את איילון מהיום הראשון. הער מר כחלון: או-קיי, למה עשיתי את זה? אין לי מושג.עו"ד דמנד: סליחה ועכשיו אנחנו, לא רק זה כחלון, כחלון.הער מר כחלון: אני לא עו"ד לענייניי תעבורה אני לא מקצוען בתחום, התקשרתי לסוכן ביטוח והודעתי על התאונה. עו"ד דמנד: אחלה אבל אתה יודע מה הבעיה?הער מר כחלון: מה הבעיה?עו"ד דמנד: הבעיה היא שאתה בטופס ההודאה שלך כמו גם בכתב התביעה התייחסת רק לרכב מאחוריך, מבחינתך רק ההונדה קיימת.הער מר כחלון: או-קיי.עו"ד דמנד: יופי ואז ההוא בא,הער מר כחלון: למה בתצהיר עדות,עו"ד דמנד: נכון אבל שנייה אתה מקדים את המאוחר, תן לי רגע שנייה יפה אתה עלית על זה יפה. אתה מבחינתך בכתב התביעה המקורי ובטופס ההודאה לחברת הביטוח מתייחס רק להונדה, ואז באה חברת הביטוח של ההונדה ואומרת סליחה החברת ביטוח של הרכב מאחורי ההונדה שילמה לי את כל הכסף" ( רשום הער ולא העד במקור א.ב.)

התובע עצמו כלל לא התייחס לזגזג לפני התאונה. ער אני גם לכל הנאמר מפיו לעניין מספר המכות שחש ומספר המכות ששמע אך סופו של יום התרשמתי שגרסת הנהג השני היא המתארת נכונה את ההתרחשות ביום התאונה.

ט(2) לצורך הממצאים די בראיות שנשמעו באולם , אך יש משקל גם להודאת בעל דין שמגולמת בהתנהגות המבטחת של הרכב השלישי ששלמה מחוץ לכתלים

כעולה מהאמור, די בבירור באולם ובתמונה העולה ממכלול הראיות להראותשאכן היה על מבטחת הרכב השלישי לפצות את נהג הרכב השני על נזקיו מחמת היעדר אשם מצד נהג הרכב השני.

אולם, קיימת גם הודאת בעל דין הגלומה בתשלום המבטחת לפני התביעה.

כאמור בחינת "הודאת בעל הדין" שהיא מבטחת המשלמת לפני תביעה, על מוקד קדמי בתאונת שרשרת נעשית לפי "מאפיינים ייחודיים" של המבטחת ושל גובה התשלום ביחס לנזק נסיבות התשלום. כאמור מבוטח בבעל דין החב בבירור חבות מכוח הדין מהותי שבחוק חוזה הביטוח, עוסק בבירור חבות חוזר ונשנה מכאן שגם מיומן בבירור חבות וכאמור. יתירה מכך וכאמור מדובר בהודאת בעל דין ייחודית גם משום ההנמקה שנדרש לתת להתנהלות בגדרה בגדר מכתב הסירוב שלהעדר נימוק עובדתי מתוכו יש משמעות רה כעולה מהלכת חביב אסולין.

הסתבר שנהג הרכב השני אכן לא שילם דבר מכיסו, זאת אף אם יצא ב"חסרון כיס" עקב אי קבלת ירידת הערך שנגרמה למכוניתו לא נמצא כל יסוד להעדר התשלום הזה. צודק ב"כ מבטחת הרכב השלישי שלאחר שנשמעו ראיות באולם לפיהן יש לברר בראש וראשונה ואולם, הן עלה שלא היה מקום להימנע מתשלום בגין ירידת הערך.

בנסיבות המיוחדות שלפני וכאמור, המבטחתנדרשה להזמין את העובדים מטעמה במפורש ופעם אחר פעם (ראו גם האמור בפרוטוקול מיום 15.1.24 ולא רק האמור בפרוטוקול מיום 15.2.24. ) אולם, וכאמור עד שזומן שמסתבר שהוא עובד בכיר יחסית אצלה, לכאורה בחר שלא להגיע. ולא להגיע עד שערך לדברי העדה שהתייצבה הוא אותו "חותם" שערך את הביקורת עליה לפני התשלום בגין נזקי הרכב השני .שלא הגיע לא חשף עצמו לחקירה נגדית לה זכאי היה ב"כ הנתבעים 1-2 יתכן שעדותו יכולה הייתה לשפוך אור על מקרה על הבירור ועל רכיביו וגם בשים לב לטענות נוספות של ב"כ הנתבעים הנוגעות לתשלום לפני תביעה ולאופן הגשת התביעה. לפני תביעה הוחלט לשלם על מוקד קדמי לא ידוע אם היו שיחות נוספות מעבר להודעה הראשונה לפני תשלום של סכום כזה ומה היה בהן מדוע על בירור מטעם מבטחת נסמך לא אחת לא רק על הודעת מבוטח אלא גם על צבר של נתונים נוספים כדוגמת גרסת הצד שכנגד ולעיתים הפעלת חקירה. גם להקשר זה אכן רלבנטית ההלכה העקבית על המשמעות שיש ליחס להימנעות מהבאה ראיה.

עם זאת, וכאמור, להודאת בעל דין הגלומה בפיצוי אין מעמד קונקלוסיבי ומשקלה תלוי בנסיבות ובין היתר בהיקף ורמת הבירור שנעשה, כמו גם בשקיפות שבה חושפים בירור זה. לא די בטענה בעלמא מצד הטוענים לתשלום בטעות ואכן אין מדובר בטענה שבחזית הגדוה בכתבי הטענות.

לגבי העדה שכן התייצבה מטעם המבטחת שהיאהגברת אורטל כהן אצין שאין בעדותה לגרוע מהמסקנה שלפיה ההרכב השלישי הדף את השני למעשה הסתבר אכן היה מקום לשלשם גם מחוץ לכתלים.

יתירה מכך ובאשר לאי זימון העד הנוסף על התייצבותו עמדו הנתבעים 1-2 ברור שהיה חב בהתייצבות מעת שזומן והמבטחת נהגה באופן שאינו כראוי כשלא הגיע לעדות הרי הזימון לא היה ביוזמת ב"כ המבטחת אלא ביוזמת היריב.

בנסיבות אלה, להימנעות מהבאתו גלומה הנחה שעדותו הייתה עשויה לתרום לעמדת הנתבעים 1-2 שלפיה אכן צריך היה לשלם לנהג הרכב השני מראש.

אזכיר שהגברת כהן בין היתר, הציגה עצמה כפקידת תביעות שטפלה ספציפית בתיק אך שאחריה היה בתיק אדם ספציפי נוסף שטיפל שכונה החותם שעורך בקרה על התיק (ע' 98 –ש28 99 ש10 ). הבדיקה של התיק כוללת בין היתר בדיקת אחריות, בדיקת נזק כאשר נבדקים דוח שמאי תמונות והתאמת נזקים (ע' 99 ש'15-17) לא לגמרי ברור היה מדבריה על יסוד מה שולם .מה ששולם היא אישרה ששולם על מוקד קדמי אך לטענתה שולם רק לחלק ממוקד קדמי (ע' 101 -102) היא לא הפנתה לנימוק סירוב כלשהוא שנשלח לצד שלישי. נימוק כזה נדרש מכוח הרציונל שביסוד הלכת חביב אסולין וגם למניעת שרירות.

מצאתי קושי בכך גם בכך שהעדה לא צינה באולם, מי אותו בעל תפקיד שכונה כ"חותם" שהיה האמון על התיק שבו שילמו גם בגין נזקי המוקד קדמי.היא לטענתה לא זכרה מי החותם שהיה בתיק לגביו זומנה לעדות.אך לא ברור מדוע לא ניתן היה לבדוק זאת בתיק החברה

ט (3) הפן המהותי – אשם הרכב השלישי שהתנגש מאחור ברכב השני

על יסוד העובדות שהוכחו ניכרת בעיני התרשלות נהג הרכב השלישי. מחובת נהג הרכב השלישי, כחובת כל נהג, לנהוג בזהירות בהיותו מאחורי רכב אחר ובין היתר להאט ולעצור בכל עת, כדי למנוע תנאי יסודי ליכולתו לעשות זאת הוא שמירת רווח מתאים מהרכב שלפניו: "המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. ראו מצוותה החד משמעית, של תקנה 49 לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 (להלן:" תקנות התעבורה" ) קובעת למעשה, אמצעי זהירות חשוב שמחובת כל נהג לנקוט בו כלשונה של התקנה 49 "ריווח בין רכב לרכב [תיקונים: התש"ל (מס' 3), התשנ"א (מס' 3)] -49.(א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. (ב)בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב. " וראו את עניין שטרייזנט נ' לעיל.הדרים נכונים גם בנסיבות הקונקרטיות שבהן ניתן היה להבחין בזגוג רכב התובע משלא הייתה כל הסתרה בשדה הראייה.

ט(4) הפן המהותי העדר אשם של רכב השני שהתנגש באחורי הרכב הראשון

הוכח שנהג רכב השני ,שמר על מרחק מהרכב הראשון ונהג בזהירות שאפשרה לו לבלום במועד . הואיל והרכב שני הספיק לבלום הסתבר מהראיות שהוכחו גם הרכב השלישי יכול היה לעשות זאת

י .הנזק

כאמור, מתוקף ההסדר הדיוני אין מקום לכפור בגובה הנזק.

למעלה מהצורך אציין כדלהלן:

כתב התביעה נסמך על חוות דעת שמאי שלא נסתרה. חוות הדעת שנערכה על יסוד בדיקה ממועד סמוך יחסית לתאונה שהוא מיום 14.5.19 מתייחסת למוקד האחורי שניזוק עקב התאונה כעולה גם מהתמונות שהוגשו מיום התאונה. לפיה לרכב התובע הוא מסוג לקסוס 300h luxuryשנת ייצור 15 נגרם נזק בר תיקון בסכום של 36,249 ש"ח zנגרמה ירידת ערך בסכום של 2,449 ₪ לפי 2.5 אחוז משווי הרכב בפועל שהיה שבסך של 10,9960 ₪.

–נהג הרכב השני שהוא הנתבע אישור שהנזק שנזכר בתמונה הוא הנזק שנגרם (עמוד 87 שורות 32-26 לפרוטוקול): "עו"ד בוזגלו: הנה, זה הלקסוס שפגעת בה? העד מר ביזוי:כן. עו"ד בוזגלו: זה הנזק שנגרם לו? העד מר ביזוי: כן. עו"ד בוזגלו: זה התמונה הזאת אני לא יודע איך אדוני מספר אותה."

אכן בחלוף 6 חודשים הרכב נמכר כעולה מזיכרון הדברים מיום 4.11.19 לפי הרכב נמכר במחיר של 70,000 ₪ שמתייחס גם לתאונה.

למעלה מהצורך אציין שער אני לטענה של הנתבעת בסיכומיו נגד חוזה המכר של הרכב ובין היתר כי הוא פיקטיבי. אך לא ראיתי לה בסיס זה מכבר נאמר שנטל הראיה מוטל על המבקש להוכיח מראית עין. ראו הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי (א' זמיר, מ' א' ראבילו, ג' שלו – עורכים, מהדורה 2, תשנ"ו בעמוד 98 ואסמכתאות שם. אף לפי הגישה שניתן להוכיח שחוזה פיקטיבי לפי ראיות בעל פה לאחר עדות התובע לא הורם הנטל הזה.עין

הרבה למעלה מהצורך אציין שעמדתי היא, שהשיטה הנכונה לחישוב נזק לרכב לרקע הראיות שלפני, היא בחיבור הסכומים הבאים: א. נזק בר תיקון ב. גובה ירידת הערך נכון ליום התרחשות התאונה. סברתי שתוצאה זאת נובעת מהדין המצוי, שלפיו הנזק, גם הנזק בר התיקון וגם בגין ירידת הערך, מתגבש ביום התאונה. מיום זה, כאשר קיימת ירידת ערך, קיימת גריעה בפועל בגינה, מנכסי הניזוק. זאת, אף אם יתכן שביטויו בפועל יהיה במועד המכר. הערכת הנזק נעשית על ידי ביהמ"ש, עם מתן פסה"ד אך לפי שווי ביום התאונה. ראו כב' הש' שמגר רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4)70, 76 (18.8.1994)(להלן:"עניין מוריאנו") פסקאות 9-14:"…..הנזק האמור אינו 'אמורפי' ואינו 'לכאורי' ואינו 'עתידי', הוא מוחשי וממשי ו'על אתרי'. ירידת ערך זו מעוגנת היטב בתורת שמאות הרכב, והיא תופעה כללית ואובייקטיבית…. ייתכן שהביטוי המוחשי לנזק יבוא לידי ביטוי רק בעתיד, אך הנזק עצמו – כבר נגרם. הוא בר כימות בשקלים ובאגורות…. הנזק בגין ירידת ערך המכונית בשל עצם התאונה הוא נזק ישיר. הנזק נגרם במישרין לנכס עצמו עקב אירוע התאונה. אין נפקא מינה כי אפשר שביטויו בפועל יהיה במועד מאוחר יותר (כגון – מכר המכונית או אחרי שיסתבר מה התיקונים הנדרשים). הוא קיים במציאות, על אתר, כפועל יוצא מן התאונה."

בעניין מוריאנו, לא נקבע "סייג" למקרה בו נמכר הרכב לאחר פגיעה שגרמה לירידת ערך. זאת, למרות שמכר לאחר תאונה, כמובן, צפוי, נפוץ ואף נזכר בעניין מוריאנו עצמו. ההלכה בעניין מוריאנו יוצרת בהירות, אחידות, וודאות, חוסכת בהתדיינויות ומעקרת תמריץ להארכתה. הלכת מוריאנו כוונה התנהגות בשוק, ויושמה, זה מכבר. על כך ראו בעניין הנדלר.

יא. סוף דבר

אשר על כן, התביעה העיקרית נדחית נגד הנתבעים 1- ו2 ומתקבלת כנגד הנתבעת 3

כתוצאה מקבלת התביעה כנגד מבטחת הרכב השלישי עליה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

בגין נזק בר תיקון לרכב וגרירה, סך של 35249 ₪ (כולל מע"מ).

בגין ירידת הערך, סך של 2749 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.19 שבו התרחשה התאונה.

שכר טרחת שמאי בסך של 2340 ש"ח שיישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום בפועל עד למועד פסק הדין.

בנוסף מבטחת הרכב השלישי תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 9325 ₪ כולל מ.ע.מ החזר אגרה וכן הוצאות לתובע בסך 1600 ₪ בגין ההתייצבות לדיונים שבהם טרם נפסק לטובתו שכר טרחה למעט לדיון מיום 11.1.24 שבו איחר אך נדחתה בקשה לדחייה על הסף של התביעה נגדו.

כתוצאה מדחיית התביעה נגד הנתבעים 1-2 –

התובע יישא בהוצאות הנתבעים 1-2בסך של 10,000 ₪ כפי שהתבקש. זאת הואיל וחל הכלל לפיו הנתבעים 1-2 זכאים שלא לצאת בחסכון כיס לאחר שתביעה נגדם נדחתה והתקבלה נגד מבטחת הרכב השלישי שצורפה כנתבעת רק לאחר שהנתבעים 1-2 נאלצו לשגר כלפיה הודעה לצד שלישי. וראו למשל א. כב' השופט גרוניס בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", ס(1) 391 (2005( סקה 4 )ב. כב' השופט מינץ רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (נבו ( 28.12.2020)‏ ) (פסקאות 9-11):"נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה … עם זאת, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך." עוד ראו תא"מ (שלום ראשל"צ) 5576-03-16 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' לודפי עסאי (נבו 17.01.2021)‏‏. ב"כ הנתבעים 1-2 עמד על קבלת שכרו מהתובע ויישום האמור מראה כי אומדן השכר כפי שנקב בו מידתי וסביר לטירחה בהליך שכללה גם טירחה הגלומה בהגשת ההודעה לצד שלישי.

בנוסף יישא התובע בהוצאות האגרה בגין הודעה לצד שלישי שנאלצו הנתבעים 1-2 להגיש הואיל והתובע בחר שלא לתבוע את בעל הדין שחויב שבדין ושהתווסף רק לאחר ההודעה לצד שלישי ובהוצאות בגין הישיבות להן התייצב הנתבע 2.

כתוצאה מדחיית התביעה נגד הנתבעים 1-2 נדחית מאליה ההודעה לצד שלישי כנגד מבטחת הרכב השלישי והצד השלישי אינו חב בשיפוי ראו כב' השופט גרוניס ברע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז (נבו 1.4.2015)‏‏. אין בכך לגרוע מהצדקה הברורה להגשתה בתחילה של הודעה לצד שלישי כנגד צד רלבנטי שהתובע לא בחר לצרף כנתבע.

הרבה לפנים מהדין אין צו להוצאות נוספות חרף המהמורות הדיוניות וההכבדה החריגה.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתנה היום, ט' תמוז תשפ"ד, 15 יולי 2024, בהעדר הצדדים.

חתימה